Explorations

Women's hair part 2

2012-01-26T22:30:00.000+02:00

דת משה ויהודית

לעילוי נשמת משה חיים בן מתתיהו בנימין

לעילוי נשמת יעקב בן משה

הרבארי דוד קאהן

Adk1010@gmail.com

1. תלמוד בבלי מסכת כתובות דף עב עמודא

מתני'. ואלויוצאות שלא בכתובה: העוברת על דת משה ויהודית. ואיזו היא דת משה? מאכילתו שאינומעושר, ומשמשתו נדה, ולא קוצה לה חלה, ונודרת ואינה מקיימת. ואיזוהי דת יהודית?יוצאה וראשה פרוע, וטווה בשוק, ומדברת עם כל אדם. אבא שאול אומר: אף המקללת יולדיובפניו. רבי טרפון אומר: אף הקולנית. ואיזוהי קולנית? לכשהיא מדברת בתוך ביתהושכיניה שומעין קולה.

Mishnah. These are to bedivorced without receiving their kethubah: a wife who transgresses the law ofMoses or [one who transgresses] Jewish practice. And what is [regarded as awife's transgression against] the Law of Moses? Feeding her husband withuntithed food, having intercourse with him during the period of hermenstruation, not setting apart her dough offering, or making vows and notfulfilling them. and what [is deemed to be a wife's transgression against]jewish practice? Going out with uncovered head, spinning in the street orconversing with every man. Abba saul said: [such transgressions include] alsothat of a wife who curses her husband's parents in his presence. R. Tarfonsaid: also one who screams. And who is regarded a screamer? A woman whose voicecan be heard by her neighbours when she speaks inside her house.

2. רש"י מסכת כתובות דף עב עמודא

דת יהודית - שנהגובנות ישראל ואע"ג דלא כתיבא.

3. תלמוד בבלי מסכת כתובות דף עב עמודא

ואיזוהי דתיהודית? יוצאה וראשה פרוע. ראשה פרוע דאורייתא היא! דכתיב: +במדבר ה'+ ופרעאת ראש האשה, ותנא דבי רבי ישמעאל: אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו בפרוע ראש! דאורייתא–קלתה שפיר דמי, דת יהודית - אפילו קלתה נמי אסור. אמר רבי אסי אמר ר' יוחנן,קלתה אין בה משום פרוע ראש. הוי בה רבי זירא, היכא? אילימא בשוק, דת יהודית היא!ואלא בחצר, אם כן, לא הנחת בת לאברהם אבינו שיושבת תחת בעלה! אמר אביי, ואיתימא רבכהנא: מחצר לחצר ודרך מבוי.

AND WHAT [IS DEEMED TO BE A WIFE'S TRANSGRESSION AGAINST]JEWISH PRACTICE? GOING OUT WITH UNCOVERED HEAD. [Is not the prohibition againstgoing out with] an uncovered head Pentateuchal; for it is written, And he shalluncover the woman's head, and this, it was taught at the school of R. Ishmael,was a warning to the daughters of Israel that they should not go out withuncovered head?Pentateuchally itis quite satisfactory [if her head is covered by] her work-basket;1 accordingto traditional Jewish practice, however, she is forbidden [to go out uncovered]even with her basket [on her head].

R. Assi stated in the nameof R. Johanan: With a basket [on her head a woman] is not guilty of [goingabout with] an uncovered head. In considering this statement, R. Zera pointedout this difficulty: Where [is the woman assumed to be]? If it be suggested, ‘In the street’, [it may beobjected that this is already forbidden by] Jewish practice; but [if she is] ina court-yard [the objection may be made that] if that were so you will notleave our father Abraham a [single] daughter who could remain with her husband!— Abaye, or it mightbe said, R. Kahana, replied: [The statement refers to one who walks] from onecourtyard into another by way of an alley.

4. רש"י מסכת כתובות דף עב עמודא

דאורייתא היא- ואמאי לא קרי לה דת משה.

אזהרה -מדעבדינן לה הכי לנוולה מדה כנגד מדה כמו שעשתה להתנאות על בועלה מכלל דאסורא"נ מדכתיב ופרע מכלל דההוא שעתא לאו פרועה הות שמע מינה אין דרך בנות ישראללצאת פרועות ראש וכן עיקר.

5. רש"י מסכת כתובות דף עב עמודב

קלתה - סלשיש לו מלמטה בית קבול להולמו בראשו ובית קיבול מלמעלה לתת בו פלך ופשתן.

הוי - לשוןמקשה.

א"כ -דבחצר יש בה משום פריעה.

ודרך מבוי - דלאשכיחי רבים.

6. אורחות חיים הלכות גיטין

א. כתב הר"ימקורב"ל ז"ל מצות עשה לגרש האשה בספר כדכתיב כי מצא בה ערות דברוכתב לה ספר כריתות ונתן בידה. ערות דבר כגון עוברת על דת משה (ויהודית)מאכילתו דבר שאינו מעושר ומשמשתו נדה ולא קוצה לה חלה ונודרת ואינה מקיימת. וכןעוברת על דת יהודית (עוברת) [יוצאת] בשוק וראשה פרוע ואפילו קלתה על ראשה אם יוצאהלרשות הרבים. (וכן) [וכת'] הר"ף ז"ל ולדידן שבכא שקורין קופי"אהוי כמו קלתה. אבל מחצר לחצר דרך מבוי מותר. וטווה וורד כנגד פניה ומשחקת עםהבחורים ואומר בתוספתא שצריך התראה להפסידה כתובתה ואם לא התרו בה יוציא ויתןכתובתה. ומתקנת רבינו גרשום ז"ל אינו מוציאה על אלו אלא א"כ (ערות)[עדות] בדבר ואפילו התרו בה לא הפסידה כתובתה:

7. רא"ש מסכת כתובות פרק ז

דת יהודיתיוצאה וראשה פרוע. ראשה פרוע דאורייתא הוא דכתיב ופרע את ראש האשה ותנא דבי רביישמעאל אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו בפריעת ראש אמר רב יהודה אמר שמואל דאורייתא[דף עב ע"ב] בקלתה שפיר דמי דת יהודית אפי' בקלתה נמי אסור*** א"ר אסיא"ר יוחנן קלתה אין בה משום פריעת הראש אמר אביי ואיתימא רב כהנא מחצר לחצרודרך מבוי.

8. הגהות אשרי מסכת כתובות פרק ז

*** והיינו ברשות הרבים ובחצר לא הוי אפי' דת יהודית אפי' בלאקלתה. מהרי"ח:

9. תוספות רא"ש על גיטין דף צ/ב

וא"ת א"כ יוצאהוראשה פרוע נמי חובה לגרשה דעוברת על דת יהודית ובעיא היא בסוטה בפ' ארוסה אם רצההבעל לקיימה אי שרי אי אסיר ולא איפשיטא, וי"ל דהתם מדרבנן והכאמדאורייתא,

10. רמב"םהלכות אישות פרק כד הלכה יב

ואיזו היאדת יהודית, הוא מנהג הצניעות שנהגו בנות ישראל, ואלו הן הדברים שאם עשת אחד מהןעברה על דת יהודית: יוצאה לשוק או למבוי ה מפולש וראשה פרוע ואין עליה ו רדיד ככלהנשים, אע"פ ששערה מכוסה במטפחת, או שהיתה טווה בשוק וורד וכיוצא בו כנגד פניה עלפדחתה או על לחיה כדרך שעושות הגויות הפרוצות, או שטווה בשוק ומראה זרועותיה לבניאדם, או שהיתה משחקת עם הבחורים, או שהיתה תובעת התשמיש מבעלה בקול רם עד ששכנותיהשומעות אותה מדברת על עסקי תשמיש, או שהיתה מקללת אבי בעלה בפני בעלה.

11. חידושיהריטב"א מסכת כתובות דף עב עמוד ב

אלא בחצר אםכן לא הנחת בת לאברהם אבינו יושבת תחת בעלה. פרש"י ז"ל א"כ דבחצריש בה משום פריעה, פירוש לפירושו דכיון דאמר רבי יוחנן קלתה אין בה משום פרוע ראשבחצר מכלל דבלא קלתה יש בה משום פריעת הראש אפילו בחצר, וא"כ לא הנחת בתלאברהם אבינו יושבת תחת בעלה שרובן הולכות בחצרן בפרוע ראש כיון שאין שם רואין,ואסיקנא מחצר לחצר ודרך מבוי, ושלשה דינין בדבר, דבחצר אפילו בלא קלתה אין בה משוםפריעת ראש, ובשוק אפילו בקלתה דת יהודית היא, ובמבוי בקלתה אין שלא בקלתה לא,ואמרו בירושלמי (ה"ו) יש חצר שהוא כמבוי ויש מבוי שהוא כחצר, מבוי שאין הרביםבוקעים בו דינו כחצר וחצר שהרבים בוקעים בו דינו כמבוי, ע"כ.

12. ביתיוסף אבן העזר סימן קטו

ומ"שודוקא שיוצאה כן ברשות הרבים או במבוי המפולש או בחצר שהרבים בוקעים בו וכו'. בפרקהמדיר (עב:) אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן קלתה אין בו משום פרוע ראש הוי בה רבי זיראהיכא אילימא בשוק דת יהודית היא ואלא בחצר אם כן לא הנחת בת לאברהם אבינו יושבתתחת בעלה אמר אביי ואיתימא רב כהנא מחצר לחצר ודרך מבוי. וכתבו הרי"ף (לב:)והרא"ש (סי' ט) דאיתא בירושלמי (שם ה"ו) חצר שהרבים בוקעים בו הרי הואכמבוי שאין הרבים בוקעין בו הרי הוא כחצר. ופי' הר"ן (לב: ד"ה דאורייתא)אהא דאמרינן אם כן לא הנחת בת לאברהם אבינו כלומר אם כן דאמר רבי יוחנן דקלתה איןבו משום פריעת הראש משמע דבלא קלתה מיהא יש בה משום פריעת הראש ואם כן כולהי נפקןשאין אשה נזהרת בחצרה ומשנינן מחצר לחצר ודרך מבוי דלא שכיחי בה רבים עכ"ל נראהמדבריו בהדיא שיוצאה לחצר פרועת הראש ממש לית לן בה וכן נראה מדברי רש"י (עב:ד"ה א"כ) ויש לתמוה על רבינו שכתב אבל במבוי שאינו מפולש וחצר שאיןהרבים בוקעין בו לא תצא דמשמע לא תצא מבעלה ע"י כך אף ע"פ שהוא דברשאינו הגון והא בחצר אפילו פרועת הראש ממש לית לן בה ובמבוי שאינו מפולש נמי בקלתהמיהא לית לן בה:

13. ב"חאבן העזר סימן קטו

ב ומ"שודוקא שיוצאה כן ברשות הרבים וכו'. שם אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן קלתה אין בה משוםפרועת ראש הוי בה רבי זירא היכא אילימא בשוק דת יהודית היא ואלא בחצר אם כן לאהנחת בת לאברהם אבינו יושבת תחת בעלה אמר אביי ואיתימא רב כהנא מחצר לחצר ודרךמבוי ונראה מפירוש רש"י וכן כתבו התוספות (עב ב ד"ה ואלא) דהכי פירושוואלא בחצר אפילו בלא קלתה נמי אין בה משום פריעת ראש שאם לא כן לא הנחת בת לאברהםאבינו וכן פירש הר"ן מביאו ב"י והקשה ב"י לפי זה בהא דכתב רבינואבל במבוי שאינו מפולש וחצר שאין הרבים בוקעין בו לא תצא דמשמע לא תצא מבעלהע"י כך אע"פ שהוא דבר שאינו הגון והא בחצר אפילו פרועת ראש ממש ליתלן בה ובמבוי שאינו מפולש נמי בקלתה מיהא לית לן בה עכ"ל וע"ק דה"ללרבינו לפרש דכל אשה בתוך חצרה מותרת בפרועת ראש לכתחילה אבל בלשוןהרמב"ם לא קשה שכ"כ בפכ"ד (הל' יב - יג) אם יוצאה לשוק או למבוימפולש אע"פ ששערה מכוסה במטפחת הואיל ואין עליה רדיד עברה על דת יהודית ואםיצאה בראשה פרועה מחצר לחצר בתוך המבוי הואיל ושערה מכוסה במטפחת אינה עוברת על דתעכ"ל. משמע דאם אינה מכוסה במטפחת אלא פרועה לגמרי עוברת על דת היא ומשמע נמידדוקא מחצר לחצר בתוך המבוי אבל בתוך חצרה מותרת לכתחילה בפרועת ראש לגמרי מיהואפשר לפרש לאיסורא והכי קאמר דמחצר לחצר בתוך המבוי ומכוסה במטפחת ובלא רדיד לאועוברת על דת היא שתצא אבל מיהו דבר שאינו הגון הוא דומיא דלא חגרה סינר דסמיך ליהבחלוקה אחת אבל בתוך חצרה הגון הוא כשמכוסה במטפחת אבל פרועה לגמרי אסור אפילובחצרה ופירוש זה נראה עיקר בדברי הרמב"ם וכדמשמע נמי מלשון רבינו דאפילויוצאה מחצרה לחצר שאין הרבים בוקעין בו לא תצא מבעלה ע"י כך כיון שמכוסהבמטפחת אבל דבר שאינו הגון הוא אבל כשלא הלכה מחצרה דבר הגון הוא כיון דמכוסהבמטפחת אבל פרועת ראש לגמרי אסור אפילו נשארה בחצרה והא דפריך בגמרא ואלא בחצר אםכן לא הנחת בת לאברהם אבינו הכי פירושו דאי בחצר קאמר דקלתה אין בה משום פרועת ראשהא פשיטא היא ולא איצטריך רבי יוחנן לאשמועינן דאי איתא דקלתה בחצר לאו דבר הגוןהוא לא הנחת בת לאברהם אבינו דכולן הולכות בחצר במכוסה במטפחת על ראשן בלא רדידומשני דאתא לאשמועינן דאף מחצר לחצרו [ס"א לחצר] דרך מבוי נמי אין בה משוםפרועת ראש אבל לעולם אף בחצרה בלא קלתה אסור בפרועת ראש לגמרי והא דכתב רבינולא תצא היינו דוקא ביוצאה מכוסה במטפחת ומיירי ביוצאה מחצרה למבוי שאינו מפולש אינמי מחצרה לחצר שאין הרבים בוקעין בו התם הוא דלא תצא אבל שאינו הגון הוא אבלבנשארה בחצרה דבר הגון הוא כשמכוסה במטפחת אבל פרועת הראש לגמרי אסור אפילו נשארהבחצרה זו היא דעת הרמב"ם ורבינו והיא דעת הערוך שכתב אבל בחצר בקלתה אין בהמשום פרועת ראש דמשמע דאפילו בנשארה בחצרה בעינן קלתה והכי נהוג בכל גבול ישראלדאפילו בפני אנשי ביתה אינה שרויה פרועת ראש בלא מטפחת וכפה בראשה ודלא כפירושרש"י ותוספות והר"ן:

14. תלמודבבלי מסכת יומא דף מז עמוד א

אמרו עליו עלרבי ישמעאל בן קמחית: פעם אחת סיפר דברים עם ערבי אחד בשוק, ונתזה צינורא מפיו עלבגדיו, ונכנס ישבב אחיו ושמש תחתיו, וראתה אמן שני כהנים גדולים ביום אחד. ושובאמרו עליו על רבי ישמעאל בן קמחית: פעם אחת יצא וסיפר עם הגמון אחד בשוק, ונתזהצינורא מפיו על בגדיו, ונכנס יוסף (עם) אחיו ושמש תחתיו, וראתה אמן שני כהניםגדולים ביום אחד. תנו רבנן: שבעה בנים היו לה לקמחית וכולן שמשו בכהונה גדולה.אמרו לה חכמים: מה עשית שזכית לכך? - אמרה להם: מימי לא ראו קורות ביתי קלעי שערי.- אמרו לה: הרבה עשו כן, ולא הועילו.

Furthermore, it is told ofR. Ishmael b. Kimhith that he went out and talked with a certain lord in thestreet, and spittle from his mouth squirted on his garments, whereupon Josephhis brother entered and ministered in his stead so that their mother saw twohigh priests on one day. The Sages said unto her: What hast thou done to meritsuch [glory]? She said: Throughout the days of my life the beams of my househave not seen the plaits of my hair. They said to her: There were many who didlikewise and yet did not succeed.

15. זוהרכרך ג (במדבר) פרשת נשא [דף קכא עמוד א]

א"רחזקיה תונבא ליתי על ההוא בר נש דשבק לאנתתיה דתתחזי משערה דרישה לבר ודא הוא חדמאינון צניעותא דביתא, ואתתא דאפיקת משערא דרישה לבר לאתתקנא ביה גרים מסכנותאלביתא וגרים לבנהא דלא יתחשבון בדרא וגרים מלה אחרא דשריא בביתא מאן גרים דא ההואשערא דאתחזי מרישה לבר, ומה בביתא האי כ"ש בשוקא וכ"ש חציפותא אחראובגין כך אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך, אמר ר' יהודה שערא דרישא [דף קכו עמוד א]דאתתא דאתגלייא גרים שערא אחרא לאתגלייא ולאפגמא לה בגין כך בעיא אתתא דאפילו טסירידביתא לא יחמון שערא חד מרישא כ"ש לבר, ת"ח כמה בדכורא שערא הוא חומראדכלא הכי נמי לנוקבא, פוק חמי כמה פגימו גרים ההוא שערא דאתתא, גרים לעילא גריםלתתא גרים לבעלה דאתלטייא גרים מסכנותא גרים מלה אחרא בביתא גרים דיסתלק חשיבותאמבנהא, רחמנא לישזבון מחציפו דלהון, ועל דא בעיא אתתא לאתכסייא בזיוותי דביתא

125b R. Hizkiah further said: Cursed be the manwho allows his wife to let the hair of her head be seen. This is one of therules of modesty in the house. A woman who exposes her hair for self-adornmentbrings poverty on her household, renders her children of no account in theirgeneration, and causes an evil spirit to abide on her house. If this is so whenthe woman does this in the house, how much more is it when in the open road;and ever so much more so does all this result from another kind ofshamelessness.’Said R. Judah: ‘Thehair of the head (Page 126a) of a woman being exposed leads to Hair of anotherkind being exposed and impaired. Hence a woman should not let her hair be seen,even by the beams of her house, much less in the open. Observe that as the ruleis most strict in the case of a man's hair, [Tr. note: The reference apparentlyis to the Nazirite.] so is it with a woman's. Consider the harm a woman's hairbrings about. It brings a curse on her husband, it causes poverty, it causessomething besides to happen to her household, it causes the inferiority of herchildren. May the Merciful One deliver us from their impudence! A woman thusshould cover her hair in the four corners of her house.

16. שו"תחתם סופר חלק א (אורח חיים) סימן לו

אמנםבתשובת מהר"מ אלשקר צווח השואל על מנהג נשותיהן בארץ ישמעאל שיוצאות הנשואותבשורה א' של שער בין האזן לפדחת תלוי לה, …

והאמנםבארצותינו שהאומות יוצאות פרועי ראש ואמותינו לא יצאו ונזהרו מאד וחשו לדברי הזוהרוהקפידו על זה מאד, אע"ג דאילו היינו עומדים למנין לקבוע הלכה היינו אומרים דאותה שורהמבוארת בש"ס להיתר היינו עפ"י פי' הערוך דלא כרשב"ם ואין הלכהכהזוהר, מ"מ כיון שתפסו המנהג כהזוהר על זה כ' מהר"א שטיין מנהג עוקרהלכה ונעשה הלכה קבוע, דהיינו היכא דספרי חצונים חולקים על הש"ס וספרי חצוניםהיינו מס' סופרים וכדומה או מדרש ופסיקתא והזוהר כא' מהם, אותו מנהג עוקר הלכהונעשה הלכה רוחת בישראל, ומייתי לי' מג"א סי' תר"ץ סקכ"בע"ש:

הכללהיוצא כל שום שער בשום מקום בראש ופדחת בנשואה אפילו בחדרה ערוה היא אם לא שיש להמטפחת בראשה ובשוק וחצר של רבים גם כובע, ואמנם בשורה שער שבין אזן לפדחתואינה מקולעת וסד בסיד במקום שנהגו אינה ערוה, ובארצותינו שהמנהג עפ"י זוהרעוקר הלכה ובפרט דלפירשב"ם ס"פ חזקת אין כאן מחלוקות א"כ איסורגמור הוא ויש לחוש לרבוצת האלה האמור בזוהר הנ"ל ומי שחפץ בברכה ירחיק ממנו:

הכ"דפק"ק פ"ב יום ד' ט"ז סיון תקצ"ט לפ"ק: משה"ק סופר

17. שו"תיביע אומר חלק ה - אבן העזר סימן ה

והעיקר כדברי רוב ככלהאחרונים הנ"ל לאסור בזה, ומצוה רבה לפרסם האיסור ברבים, ובפרט ספרדיות שנהגולאסור מימות עולם ומשנים קדמוניות, ורק כעת התחילו ללמוד מאלו המורות היתר לעצמןשלא ברצון חכמים, דילפי הני נשי מקלקלתא ולא מתקנתא, ומצוה להודיען שזוהי פירצהחמורה בגדר הצניעות של בנות ישראל הכשרות, וכמ"ש הגאון מהר"א תאומים בעלחסד לאברהם: שצריך למחות ולמנוע בנות ישראל לצאת בפאה נכרית. (ומה מאד יש להזהיראת עורכי העתונות הדתיים שנעשה להם כהיתר לפרסם המקומות שמוכרים: פאה נכרית,ומכשילים בזה את הרבים). וכל אשה המקבלת עליה לשמור לעשות ככל דברי רבותינוהפוסקים שאסרו הדבר בכל תוקף, ולצאת אך ורק בכובע או מטפחת המכסה את כל ראשה,תתברך בכל הברכות שבתורה, ובמזוני רויחי ובבני סמיכי, ותזכה לראות זרע קודש בניםגדולים בתורה ויראת ה' טהורה, מורי הוראות בישראל. הנלע"ד כתבתי. והשי"תיאיר עינינו בתוה"ק אמן.

18. שו"תשרידי אש חלק א סימן עח -ד

אולם הרבבעל שבות יעקב (חלק אבהע"ז סי' ק"ג) הרחיק ללכת. גם הוא מפרש את המקרא"ופרע את ראש האשה" במובן של סתירת קליעת שער ומתו"ז מתיר גם הוא(עפ"י ד"ת) לאשה נשואה ללכת בגילוי הראש אם שערותיה מקולעות, ודבריהגמרא בכתובות הנ"ל, העומדת נגד ביאור זה - הוא מבאר באופן שונה מפירש"יוהרמב"ם וזו לשונו:

שו"תשרידי אש חלק א סימן עח -ח

גם הובררלנו, שהרמב"ם אינו מחלק בין נשואה לבין פנויה או בתולה, עפ"י דברי הספריהנ"ל. אולם זהו רק כשהיא הולכת בשוק [וכן לשון הרמב"ם והשו"ע:"לא תלכנה וכו' פרועות ראש בשוק"]. או במבוי, אבל בבית מותרת גם בגילוישער ראשה (ועיין תוס' כתובות ע"ב, ב ד"ה אלא וב"ש וח"מבשו"ע אבה"ע סי' קט"ו). זהו מדינא, אבל מדרך צניעות החמירו בנותישראל לכסות שער ראשן אף בבית ומשום מעשה דקמחית [יומא מ"ז, א שבעה בניםכו'. ירושלמי יומא פ"א ה"א] שזכתה לראות בניה כהנים גדולים (עייןבד"מ, שם).

שו"תשרידי אש חלק א סימן עח -כא

לא באתי לבררכאן אם יש לדין זה של כסוי שערות ראשה של האשה הנשואה דין תורה מפורש או מנהגתורה. למעשה סובר אני שגם מצד המוסר היהודי ראוי שהאשה הנשואה תכסה את ראשה - בכךהיא מראה שאיננה להוטה למצוא חן בעיני אנשים זרים ומתנגדת לכך שאנשים אחרים יפסעואחרי'. כל כבודה בת מלך פנימה - בביתה ובחוג משפחתה ודרכן של נשי ישראל הכשרות שהןבוחלות שאנשים זרים יתנו בהן עין חומדת.

19. אליהרבה סימן שג

יח בחוטי שערוכו'. מפני שהמים באים בהן ואינן חוצצין בטבילה עד שנגזור שתחלוץ (רמב"םפי"ט ה"ט). כתב בשלטי גיבורים [כט ע"א אות א] דמותר לאשה נשואהלגלות פיאה נכרית שלה אפילו עשויה משערותיה, דאין שער באשה ערוה אלא המדובקיםבבשרה אבל לא בתלושין דעשויין לכסות שערותיה האחרות, אף דעבדה לקושטה שתהאנראת בעלת שער עכ"ל. ולא דמי לחוטי צמר אף דהני שערות מחוברין בבשר ויש בומשום חציצה, דהך פאה נכרית הוא כמלבוש דאינה הולכת זולתה אי נמי בשעת טבילה מניחתןבביתה (פרישה ס"ק יט):

20. שו"תאגרות משה אבן העזר חלק א סימן סט

אך יש איסוראחר בנשים מדין דת יהודית שלא להתנהג בפריצות בכתובות דף ע"ב אבל מצד זה הוארק כשהיא עצמה עושה כך אבל כשדרך כל הנשים בעירה כן אין שייך להחשיב זה לפריצותואין חלוק מה שנעשה דרך הנשים שבעיר היה משום פריצות דעכ"פ כיון שכן הוא דרךלבישתן והלוכן אין להחשיב זה למעשה פריצות ולאסור עליהן אלא מדרך חסידות לצניעותיתירא ותע"ב, ידידו, משה פיינשטיין

21. שו"תאגרות משה אבן העזר חלק א סימן נח

בגילוי מקצתמהשערות ובביתה שהחמיר החת"ס כ"ז ניסן תשכ"א. מע"כ ידידיהנכבד הרה"ג ר' בנימין זאב צוקער שליט"א.

הנה מכתבכתר"ה הראשון הגיעני בזמנו אבל לבד שהייתי טרוד מאד חשבתי מתחלה שלא להשיבבענין זה כי לא היה ברצוני להשיב בכתב, שדי כשמשיבין להקל בעל פה למי שנצרך לזה.אבל עתה שקבלתי מכתב שני מכתר"ה על זה והיתה שתיקתי רק מביאה מבוכה, ומאידךגיסא הא יש חיוב לברר הלכה אף שהוא לקולא שידע איך הוא האמת לפי דעתו בגמ' ובדברירבותינו המפרשים והפוסקים ואף אם הוא נגד דברי גאון אחד, הא ודאי ניחא להולהגאונים שהדפיסו דבריהם ופסקיהם שהבאים אחריהם יבחנו אחר דבריהם אם אך הוא לשםשמים לידע הדין על בוריה, כמבואר בהקדמה לתשובת רעק"א במכתבו לבנוהגרש"א וכן ודאי הוא רצון כל הגאונים שהדפיסו ספריהם.

…

ולכן כיוןשבדין מקומות המכוסים יש חלוק בין טפח לפחות לענין ראיה שלא בכוונה, עיין/או"ח/ בסימן ע"ה בב"ח, דבכוונה להסתכל הא אסור אפילו במקומותהמגולים, גם בשערות יש חלוק זה דאין מקום להחמיר בשערות יותר מגופה כיון דכלהאיסור הוא משום שנחשבו מקום מכוסה, וממילא נראה דאף להי"א שברמ"א דבאשהאחרת אפילו בפחות מטפח הוא ערוה נמי לא יפלוג בשער, דשאני בשר דבכל הנשים הוא מקוםמכוסה ובכל מקום מכסות סובר דהוא ערוה אף בפחות מטפח דהא צריכה להחשיב שפחות מטפחלא יהיה ערוה רק מצד שמותרת לגלות שזה יפקיע משם ערוה, וזה הא ליכא אלא בפני בעלה,דעל פחות מטפח שאינו ערוה ממש עושה ההיתר להפקיע משם ערוה, אבל בשער שמה שהוא נחשבמקום מכוסה שנעשה מזה ערוה, הוא האיסור דהא בתולות אין מכסות וכן בביתה אינהצריכה לכסות, לכן אף שעכ"פ נחשבו כל השערות מקום המכוסה מצד שלא מסוים איןלהחשיב ערוה בפחות מטפח, שחזינן שאינה ערוה ממש שהיתר מפקיע והרי ליכא איסור גםלגבי אחריני רק מחשיבות מקום מכוסה שמה שאינו איסור הא מפקיע משם ערוה בפחות מטפחולכן אין לאסור כשרוצה לגלות. ומה שאסור לאחרים להסתכל בה בכוונה אין להצריכהלכסות בשביל זה דהא איסור זה יש גם על מקומות הגלוים כפניה וידיה ולא הצריכוהלכסות.

…גם מה שהחמיר החת"ס לאסור מדתיהודית אפילו בחדרה בלא מטפחת והביא זה מהב"ח וב"ש, הנה בב"ח איתאבחצרה בכל הדבור שלו שהוא מקום פרוץ ואין הדרך ליטול רשות להכנס שם וגם מצוי שםאנשי ביתה, וכדמוכרח בדבריו שכן מסיק והכי נהוג דאפילו בפני אנשי ביתה אינה שרויהבלא מטפחת וכיפה שבראשה. וגם בב"ש /אה"ע קט"ו/ סק"ט הוזכרחצר, וכן בש"ג כתובות שהביא הסמ"ג בשם הירושל' שהביא הב"ש איתאשאסורה בחצר ומנא ליה לאסור גם בחדרה. איברא דברמב"ם פ"ג מסוטה ה"האיתא והיא עומדת ביניהן בלא רדיד ובלא מטפחת אלא בבגדיה וכיפה שעל ראשה כמו שהאשהבתוך ביתה, משמע מזה שהאשה בתוך ביתה צריכה נמי לכסות בכיפה שאף שאין זה כרדידומטפחת מ"מ איזה כיסוי הויא. אבל אף אם נימא כן בדעת הרמב"ם לאהי"ל לפסוק כותיה נגד רש"י ותוס' וכל השיטות במחלוקת בדת יהודית שישלדון בספק להקל, וגם יותר נוטה שלא לדינא מצריך הרמב"ם שבביתה תכסה בכיפה דהי"ללכתוב זה במקומו בפכ"ד מאישות שיש עוד דין שלישי שבביתה תכסה בכיפה ומחצרלחצר דרך מבוי צריכה מטפחת דוקא שלא להתחשב עוברת על דת ובשוק ומבוי מפולש צריכהרדיד, ולכן משמע שכוונתו רק לדין הסוטה שאף מתחלה קודם שהגיע זמן שהכהן יגלה שערהמ"מ אין מניחין אותה ללבש רדיד ומטפחת אלא כיפה שלזה אין שום חשיבות דגםבביתה רגילה ללובשה ששם אין לובשת לחשיבות, אבל אין כוונתו שלובשתו לכיפה גם בביתהבשביל איסור פריעת ראש דודאי גם להרמב"ם מותרת אף שאוסר בחצר להב"ח. ולכןמה שאוסר החת"ס גם בחדרה לא מצינו ואדרבה משמע שכו"ע מתירין, והט"זמתיר לכו"ע אף בחצר יחידי אף בלא קלתה ומטפחת עיי"ש בסק"ה וכן סוברהפרישה, ואף הד"מ אות ד' סובר כן והוא פי' שהלא תצא שכתב הטור אינו למידק שישאיסור אלא משום שצניעות מיהא הוי אפילו בבית כהא דקמחית עיי"ש. ולכן שיטת החת"סבזה הוא דבר תמוה.

ולכןלדינא אף שמן הראוי שיחמירו הנשים לכסות כדסובר החת"ס הואיל ויצא מפומיהדגאון גדול כמותו בין בדין הראשון בין בדין השני, ובדין השני הא איכא גם מעלהדצניעות דקמחית שכתב הד"מ, אבל פשוט שאלו הרוצות להקל בשני הדינים איןלהחשיבן לעוברות על דת יהודית ח"ו, ואין להמנע אפילו לת"ח ויר"שמלישא אשה כזו אם היא יראת שמים ומדקדקת במצות ובעלת מדות. אבל הוא רק ערך ב'אצבעות בגובה שהפנים הוא ערך אורך ב' טפחים ויהיה בצרוף פחות מטפח ויותר אסורה.

תלמוד בבלימסכת כתובות דף עב עמוד ב

וטווה בשוק.אמר רב יהודה אמר שמואל: במראה זרועותיה לבני אדם. רב חסדא אמר אבימי: בטווה ורדכנגד פניה.

ומדברת עם כלאדם. אמר רב יהודה אמר שמואל: במשחקת עם בחורים. אמר רבה בר בר חנה: זימנא חדא הוהקאזילנא בתריה דרב עוקבא, חזיתיה לההיא ערביא דהוה יתבה קא שדיא פילכה וטווה ורדכנגד פניה, כיון דחזיתינן פסיקתיה לפילכה שדיתיה, אמרה לי: עולם, הב לי פלך, אמרבה רב עוקבא מילתא. מאי אמר בה? רבינא אמר: טווה בשוק אמר בה, רבנן אמרי: מדברת עםכל אדם אמר בה. אבא שאול אומר: אף המקללת יולדיו בפניו. אמר רב יהודה אמר שמואל:במקללת יולידיו בפני מולידיו, וסימניך: +בראשית מ"ח+ אפרים ומנשה כראובןושמעון יהיו לי. אמר רבה: דאמרה ליה ניכליה אריא לסבא באפי בריה.

רבי טרפוןאומר: אף הקולנית. מאי קולנית? אמר רב יהודה אמר שמואל: במשמעת קולה על עסקיתשמיש. במתניתא תנא: במשמשת בחצר זו ונשמע קולה בחצר אחרת. וניתנייה גבי מומיןבמתניתין! אלא, מחוורתא כדשנין מעיקרא.

שיטה מקובצתמסכת כתובות דף עב עמוד א

וז"לרש"י במהדורא קמא קלתה סל שמנחת את פלכה בו ומניחתו על ראשה כשהיא פרועת ראשאפילו קלתה נמי לא משום צניעות דאי אפשר שלא יראו שערותיה בין הנסרים א"כבחצר קפדת אפריעת ראש וסגי לה בקלתא בחצר קא אמרת לא הנחת וכו' שהרי כולן רגילותלצאת בחצר פרועות ראש. ע"כ:

שיטה מקובצתמסכת כתובות דף עב עמוד ב

ואלא בחצר אםכן לא הנחת בת לאברהם אבינו וכו'. פרש"י א"כ דבחצר יש בה משום פריעת ראשפי' לפירושו דכיון דאמר רבי יוחנן קלתה אין בה משום פריעת ראש בחצר מכלל דבלא קלתהיש בה משום פירוע ראש אפי' בחצר וא"כ לא הנחת בת לאברהם אבינו יושבת תחת בעלהשרובן הולכות בחצרן בפירוע ראש כיון שאין שם רואין.

ריטב"א

ואסיקנא מחצרלחצר ודרך מבוי. ושלשה דינין בדבר דבחצר אפילו בלא קלתה אין בה משום פירוע ראשובשוק אפילו בקלתה דת יהודית היא ובמבוי בקלתה אין שלא בקלתה לא. ואמרו בירושלמי[ה"ז] יש חצר שהוא כמבוי ויש מבוי שהוא כחצר מבוי שאין הרבים בוקעים בו דינוכחצר וחצר שהרבים בוקעין בו דינו כמבוי. הריטב"א ז"ל:

תלמידי רבנויונה

פי' חצרשהרבים בוקעים בו הרי הוא כמבוי כלומר כמבוי המפולש ותצא שלא בכתובה ומבוי שאיןהרבים בוקעין בו הרי הוא כחצר כלומר כחצר שאין הרבים בוקעין בו דאי נפקא התם בקלתהאו בסדין על ראשה אינה מפסדת כתובתה. תלמידי רבינו יונה ז"ל:

תלמידי רבנויונה

מחצר לחצרודרך מבוי. אומר מורי הרב נר"ו דמלישנא דקאמר ודרך מבוי משמע דדוקא כשעוברתמחצר לחצר במרוצה כמי שהולך דאין יכולה משום פריעת ראש אבל אם יצאתה מחצר זו וקודםשתכנס לחצר אחרת מסבבת המבוי יש בו משום פרוע ראש. תלמידי רבינו יונה ז"ל:

רש"יבמהדו"ק

וז"לרש"י במהדורא קמא ודרך מבוי דמשום בני מבוי איכא משום פריעת ראש ואי קלתהבראשה שפיר דמי שהרי אינה שוה כלום ואין שערותיה נראין כל כך לבני מבוי ביןהנסרים:

ב"ח אבןהעזר סימן קטו

ואיזו היא דתיהודית וכו'. בפרק המדיר (דף עב א) תנן ואיזו היא דת יהודית יוצאה וראשה פרועופריך ראשה פרוע דאורייתא היא (ואמאי לא קרי לה דת משה) ומשני דאורייתא קלתה שפירדמי דת יהודית אפילו קלתה נמי אסור ופירש רש"י קלתה סל שיש לו מלמטה ביתקיבול להולמו בראשה ובית קיבול למעלה לתת בו פלך ופשתן ומדברי הרמב"ם (אישותפכ"ד הי"ב) נראה דפירש קלתה היא מטפחת שיש בה נקבים כנקבי הסל כמוהסבכות ואפילו הכי כיון שאין עליה רדיד פירוש צעיף ככל הנשים תצא בלא כתובהוכ"כ הערוך בערך קלת דאע"פ שבשוק בכפה של ראשה לבדה שרי מדאורייתא דתיהודית אסרה בשוק עד שתתן על ראשה דבר אחר אבל בחצר בקלתה אין בה משום פריעת ראשעכ"ל:

רי"ףמסכת כתובות דף לב עמוד ב

אי זו היא דתיהודית יוצאה וראשה פרוע ראשה פרוע דאורייתא היא דכתיב ופרע את ראש האשה ואמר רביישמעאל אזהרה לבנות ישראל שלא תצאנה בפריעת ראש א"ר יהודה אמר שמואל בקלתהדאורייתא קלתה שפיר דמי דת יהודית אפילו קלתה נמי אסור א"ר אסי א"ריוחנן קלתה אין בה משום פריעת ראש אמר אביי ואיתימא רב כהנא מחצר לחצר ודרך מבוי:ירושלמי חצר שהרבים בוקעין בו הרי הוא כמבוי מבוי שאין הרבים בוקעין בו הרי הואכחצר:

תלמודירושלמי מסכת יומא פרק א דף לח טור ד /ה"א

מעשה בשמעוןבן קמחית שיצא לדבר עם המלך ערב יום הכיפורים ונתזה צינורה של רוק מפיו על בגדיווטימתו ונכנס יהודה אחיו ושימש תחתיו בכהונה גדולה וראת אימן שני בניה כהניםגדולים ביום אחד שבעה בנים היו לה לקמחית וכולן שימשו בכהונה גדולה שלחו חכמיםואמרו לה מה מעשים טובים יש בידך אמרה להן יבא עלי אם ראו קורות ביתי שערות ראשיואימרת חלוקי מימיי אמרון כל קימחיא קמח וקמחא דקמחית סולת וקרון עלה כל כבודה בתמלך פנימה ממשבצות זהב לבושה

ויקרא רבה(וילנא) פרשת אחרי מות פרשה כ

מעשה בשמעון בן קמחית שיצאלדבר עם המלך הערבי ניתזא צינורא מפיו על בגדיו וטמאתו ונכנס יהודה אחיו ושמשתחתיו בכהונה גדולה אותו היום ראתה אמם שני בניה כהנים גדולים אמרו ז' בנים היו להלקמחית וכולם שמשו בכהונה גדולה שלחו אחריה אמרו לה מה מעשים טובים יש בידך אמרהלהם מעולם לא ראו קורות ביתי שערות ראשי ואמרת חלוקי, אמרו כל קמחייא קמח וקמחדקמחית סלת וקרון עלה (תהלים מה) כל כבודה בת מלך פנימה, על דעתיה דר' חייא בר אבאדאמר במותו מת אהרן שמש אלעזר מת אלעזר שמש איתמר.

תוספתא מסכתיומא (כפורים) (ליברמן) פרק ג

מעשה בשמעוןבן קמחית שיצא לדבר עם המלך ערבית ונתזה צנורא מפיו ונפלה על בגדיו נכנס אחיו ושמשתחתיו בכהונה גדולה ראת אמן של אילו שני כהנים גדולים בו ביום

מסכתות קטנותמסכת אבות דרבי נתן נוסחא א פרק לה

ולא אירע קרילכהן גדול ביום הכפורים חוץ מרבי ישמעאל בן קמחית. שיצא להסיח עם הגמון אחד ונתזהצינורא מפיו ונפלה על בגדיו ונכנס אחיו ושמש בכהונה גדולה תחתיו וראתה אותן אמן בוביום שני כהנים גדולים. ראוה חכמים ואמרו מה זכות היה בידך ואמרה מעולם לא ראוקורות ביתי שער ראשי.

טור אבן העזרהלכות כתובות סימן קטו

ואיזו היא דתיהודית יוצאת וראשה פרוע אפי' אין פרוע לגמרי אלא קלתה בראשה כיון שאינה מכוסהבצעיף תצא כתב הרמב"ם אע"פ שמכוסה במטפחת כיון שאין עליה רדיד ככל הנשיםתצא בלא כתובה ודוקא שיוצאת כן ברשות הרבים או במבוי המפולש או בחצר שהרבים בוקעיםבו אבל במבוי שאינו מפולש וחצר שאין הרבים בוקעים בו לא תצא

Women's hair part one

2012-01-26T22:29:00.002+02:00

שער באשה ערוה

הרבארי דוד קאהן

Adk1010@gmail.com

1. תלמוד בבלי מסכת ברכות דף כד עמודא

אמר רבייצחק: טפח באשה ערוה. למאי? אילימא לאסתכולי בה - והא אמר רב ששת: למה מנה הכתובתכשיטין שבחוץ עם תכשיטין שבפנים - לומר לך: כל המסתכל באצבע קטנה של אשה כאילומסתכל במקום התורף! אלא: באשתו, ולקריאת שמע. אמר רב חסדא: שוק באשה ערוה, שנאמר+ישעיהו מ"ז+ גלי שוק עברי נהרות, וכתיב +ישעיהו מ"ז+ תגל ערותך וגםתראה חרפתך. אמר שמואל: קול באשה ערוה, שנאמר +שיר השירים ב'+ [הַרְאִינִי אֶתמַרְאַיִךְ הַשְׁמִיעִינִי אֶת קוֹלֵךְ] כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה אמררב ששת: שער באשה ערוה, שנאמר +שיר השירים ד'+ [הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי הִנָּךְיָפָה עֵינַיִךְ יוֹנִים מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ] שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים [שֶׁגָּלְשׁוּמֵהַר גִּלְעָד].

R. Isaac said: A handbreadth [exposed] in a [married]woman constitutes sexual incitement. In which way? Shall I say, if one gazes atit? But has not R. Shesheth [already] said: Why did Scripture enumerate theornaments worn outside the clothes with those worn inside? To tell you that ifone gazes at the little finger of a woman, it is as if he gazed at her secretplace! — No, It means, in one's own wife, and when he recites the Shema’. R.Hisda said: A woman's leg is a sexual incitement, as it says. Uncover the leg,pass through the rivers, and it says afterwards, Thy nakedness shall beuncovered, yea, thy shame shall be seen. Samuel said: A woman's voice is asexual incitement, as it says, [let me see your countenance, let me hear your voice;]for your voice is sweet, and your countenance is comely.. R. Shesheth said: Awoman's hair is a sexual incitement, as it says, Thy hair is as a flock ofgoats. [Behold, you are beautiful, my love; behold, you are beautiful; your eyes aredoves behind your veil; your hair is like a flock of goats, sliding down from Mount Gilead.]

2. רש"י מסכת ברכות דף כד עמוד א

לאסתכולי בה- אם אשת איש היא.

לאשתוולקריאת שמע - אם טפח מגולה בה - לא יקרא קריאת שמע כנגדה.

שוק - באשתאיש.

ערוה -להסתכל, וכן באשתו לקריאת שמע.

גלי שוק -וכתיב בתריה תגל ערותך.

קולך ערב -מדמשבח לה קרא בגוה - שמע מינה תאוה היא.

3. רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרקכא הלכה ב

העושה דברמחוקות אלו הרי הוא חשוד על העריות, ואסור לאדם לקרוץ בידיו וברגליו או לרמוזבעיניו לאחת מן העריות או לשחוק עמה או להקל ראש ואפילו להריח בשמים שעליה או להביטביפיה אסור, ומכין למתכוין לדבר זה מכת מרדות, והמסתכל אפילו באצבע קטנה של אשהונתכוון להנות כמי שנסתכל במקום התורף ואפילו לשמוע קול הערוה או לראות שערהאסור.

הלכה ג והדברים האלו אסוריןבחייבי לאוין, ומותר להסתכל בפני הפנויה ולבדקה בין בתולה בין בעולה, כדי שיראהאם היא נאה בעיניו ישאנה ואין בזה צד איסור ולא עוד אלא שראוי לעשות כן, אבל לאיסתכל דרך זנות הרי הוא אומר ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה. +/השגתהראב"ד/ אתבונן על בתולה. כתב הראב"ד ז"ל /א"א/ חכמים אמרו האיצורבא מרבנן דאזיל לקדושי איתתא לידבר עם הארץ בהדיה דילמא מחלפא ליה מיניה אלמאאין דרך ת"ח בכך עכ"ל.+

הלכה ד ומותר לאדם להביט באשתוכשהיא נדה ואע"פ שהיא ערוה, ואע"פ שיש לו הנאת לב ממנה בראייה הואילוהיא מותרת לו לאחר זמן אינו בא בזה לדבר מכשול, אבל א לא ישחוק ולא יקל ראש עמהשמא ירגיל לעבירה. +/השגת הראב"ד/ לדבר מכשול וכו'. כתב הראב"ד ז"ל/א"א/ אבל לא במקום הסתר שלה והכי איתא בנדרים עכ"ל.+

4. רמב"ם הלכות קריאת שמע פרק גהלכה טז

וכל גוף האשהערוה לפיכך לא יסתכל בגוף האשה כשהוא קורא ואפילו אשתו ואם היה מגולה טפחמגופה לא יקרא כנגדה.

5. תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף כעמוד א

דאמר מר:הרואה בריות טובות, אומר: ברוך שככה ברא בעולמו. ולאסתכולי מי שרי? מיתיבי: +דבריםכג+ ונשמרת מכל דבר רע - שלא יסתכל אדם באשה נאה ואפילו פנויה, באשת איש ואפי'מכוערת,…

For a Master has said: He who beholds goodly creaturesshould say. Blessed be He who hath created such in His universe.’ But is evenmere looking permitted? The following can surely be raised as an objection:Thou shalt keep thee from every evil thing [implies] that one should not lookintently at a beautiful woman, even if she be unmarried, or at a married womaneven if she be ugly,…

6. תלמוד בבלי מסכת ברכות דף יב עמודב

אחרי עיניכם- זה הרהור עבירה,

7. חידושי הרשב"א מסכת ברכות דףכד עמוד א

והא דאמר רביצחק טפח באשה ערוה ואוקימנא באשתו ובק"ש פירש הראב"ד ז"ל דאפשרדוקא ממקום צנוע שבה ועלה קאתי ר"ח למימר דשוק באשה מקום צנוע וערוההוא ואפילו לגבי בעלה אע"פ שאינו מקום צנוע באיש, אבל פניה ידיה ורגליהוקול דבורה שאינו זמר ושערה מחוץ לצמתה שאינו מתכסה אין חוששין להם מפני שהוא רגילבהן ולא טריד, ובאשה אחרת אסור להסתכל בשום מקום ואפי' באצבע קטנה ובשערה ואסורלשמוע אפי' קול דבורה כדאמרינן בקדושין [ע' א'] לישדר מר שלמא לילתא אמר ליההכי אמר שמואל קול באשה ערוה, ואלא מיהו נראה דדוקא קול של שאלת שלום או בהשבתשלום כי התם דאיכא קרוב הדעת, והרב אלפסי ז"ל שלא הזכיר מכל זה כלום כתבהראב"ד ז"ל דאפשר דמשום דאמרינן לעיל עגבות אין בהן משום ערוה סבור הרבז"ל דכ"ש טפח ושוק ושערה וקול, וכתב הוא ז"ל דלא מן השם הוא זה אלאהכא משום דמטריד וברואה, ועגבות הא פרישנא דוקא דנפשיה ובאשתו בשאינו רואהואע"פ שנוגע, דכל שאינו רואה משום נגיעה לבד לא מטריד הואיל וגס בה.

8. תוספות הרא"ש מסכת ברכות דףכד עמוד א

ואמר רב חסדאשוק באשה ערוה. דלא תימא פעמים שהאשה מגבהת בגדיה ואין דרכה להיות מכוסה קמ"לדהוי ערוה.

שער באשהערוה. בנשים נשואות שדרכן לכסות שערן אבל בתולות שדרכן לילך פרועות ראש מותרלקרות ק"ש כנגדן.

וקול באשהערוה. לאו לענין ק"ש קאמר אלא שאסור לשמוע קול הנשים.

9. רא"ש מסכת ברכות פרק ג

ואמר רב חסדאשוק באשה ערוה שנאמר גלי שוק עברי נהרות וכתיב תגל ערותך. אמר שמואל קול באשה ערוהשנאמר כי קולך ערב פירוש לשמוע ולא לענין ק"ש. אמר רב ששת שער באשהערוה בנשים שדרכן לכסות שערן אבל בתולות שדרכן לילך פרועות מותר לקרות כנגדן:

10. ספריראים סימן שצב [דפוס ישן - יב]

דאמר ר' יצחק[ברכות כ"ד א'] טפח באשה ערוה ומוקמינן בברכות פ' מי שמתו לק"ש דאפילואשתו כי מגלה טפח מינה אסור לקרוא ק"ש כנגדה פי' טפח שדרכו להתכסות ואמר רבחסדא שוק באשה ערוה דכתיב גלי שוק עברי נהרות וכתיב תגל ערותך גם תראה חרפתך ואמררב ששת שער שבאשה ערוה דכתיב שערך כעדר העזים ואמר שמואל קול באשה ערוה דכתיבכי קולך ערב פי' קול של שיר וכל הני פירש רב יהודאי גאון ז"ל לעניןק"ש הלכך אסור לומר ק"ש או דבר קדושה בשמיעת קול שיר של אשה ובעונותינובין הגוים אנו יושבים ועת לעשות לה' הפרו תורתך הלכך אין אנו נזהרים מללמוד בשמיעתקול נשים ארמיות.

11. ראבי"הח"א - מסכת ברכות סימן עו

פסק בהלכותגדולות דכל הני דאמרינן הכא טפח באשה ערוה ואפילו היא אשתו ובאשה אחרת אפילו דברקטן מטפח וכן שוק באשה ערוה וכן שער באשה ערוה [וכן קול באשה ערוה] כל הני אסורלקרות ק"ש כנגדם, וכן פר"ח. ואומר אני דטעמא דאע"ג דאין הקול נראהלעין מיהו הרהור איכא. וכל הדברים [שהזכרנו למעלה] לערוה דווקא בדבר שאין רגילותלהגלות, אבל בתולה הרגילה בגילוי שער לא חיישינן, דליכא הרהור, וכן בקולה [לרגילבו].

12.ספר ים של שלמה - קידושין פרק דאות ד

וגם יבואר, שאסור לשלוחשלום לאשה, אפילו על ידי בעלה, אבל מותר לשאול לבעל על שלומה וניהוגה, וגם אסורלשמוע קול שיר וזמר מאשה, אבל לדבר עמה דברים בעלמא מותר, אם מושל ביצרו,וכדמבואר סוף הפרק, סימן כ"ה.

13. שיטהמקובצת מסכת ברכות דף כד עמוד א

שוק באשהערוה. קא משמע לן שאף על פי שפעמים הוא נגלה דינו כמקום מכוסה שהוא מביא לידיערוה:

קול באשהערוה. פירוש לקריאת שמע. ויש אומרים דדוקא קול של זמר ושער המכוסה. אבלקול שאינו של זמר ושערה מחוץ לצמתה אין חוששין להם:

14.ספר בן איש חי - הלכות שנה ראשונה- פרשת בא

[י] אשה שמניקה את בנה, ומגלה דדיה, אסור לקרות או לברך כנגדה,אפילו היא אשתו, וכל שכן באשה אחרת, ויש אומרים כיון דהאשה דרכה לגלות דדיה בזמןהיניקה, הרי הדדים נחשבים אותו זמן כמו כפות הידים והפנים, ורק אם אינה מניקהשדרכה להצניע דדיה ומקפדת על זה, אז אסור לקרות כנגדה, ויש לסמוך על סברא זו בשעתהדחק:

[יב] שער של אשה שדרכה לכסותו, ערוה הוא, ואסור לקרות ולהתפללולברך כנגדו, ואפילו בשער אשתו, ואין חילוק בזה בין אשה כעורה או זקנה וכיוצא, אבלבתולות שדרכן לילך פרועות ראש, וכן שערות של נשים שרגילין לצאת חוץ לצמתן בקצתארצות, מותר לקרות כנגדן, כיון שדרכן בכך ורגילין בהן, וכן נשים שדרכן לעשות שערראשן קליעות משתלשלין לאחוריהן, כיון שדרכן בכך, מותר לקרות כנגדן, ובסה"קמקבציאל העליתי, דהנשים בערי אירופה שדרכן לילך תמיד פרועי ראש, מותר לקרות כנגדן,כיון דכל הנשים דרכן בכך, מיהו שם בערי אירופה דרכם של נשים ללבוש אנפלאותתמיד, ואין נראה אפילו כל דהו מכפות רגליהם, הנה אורח ההולך שם, אף על פי שאשתואינה נוהגת בכך כי במקומה דרכן של נשים לילך בכפות רגליהם בגילוי, הנה הוא צריךלהזהר שם בזה, לחשוב כפות הרגלים כולם ממקומות המכוסים כפי מנהג המקום ההוא, ואסורלקרות כנגדן:

15. שולחןערוך אורח חיים הלכות קריאת שמע סימן עה סעיף ב

ב שער (ט)של אשה (י) שדרכה לכסותו, אסור לקרות כנגדו. הגה: אפי' אשתו, אבל (יא) ג בתולות(יב) שדרכן לילך פרועות [ו] הראש, מותר. הגה: וה"ה השערות של נשים, *(יג) ד שרגילין (יד) לצאת * מחוץ לצמתן (ב"י בשם הרשב"א) ה וכ"ש(טו) שער נכרית, אפי' דרכה לכסות. הגהות אלפסי החדשים.

16. משנהברורה סימן עה ס"ק י

(י) שדרכה לכסותו -ואפילו אם אין דרכה לכסותו רק בשוק ולא בבית ובחצר מ"מ [יז] בכלל ערוה היאלכו"ע אפילו בבית ואסור שם לקרות נגדה [יח] אם נתגלה קצת מהן. ודע עודדאפילו אם דרך אשה זו וחברותיה באותו מקום לילך בגילוי הראש בשוק כדרך הפרוצותאסור וכמו לענין גילוי שוקה דאסור בכל גווני וכנ"ל בסק"ב כיוןשצריכות לכסות השערות מצד הדין [ויש בזה איסור תורה מדכתיב ופרע את ראש האשהמכלל שהיא מכוסה] וגם כל בנות ישראל המחזיקות בדת משה נזהרות מזה מימותאבותינו מעולם ועד עתה בכלל ערוה היא ואסור לקרות כנגדן ולא בא למעט רק בתולותשמותרות לילך בראש פרוע או כגון שער היוצא מחוץ לצמתן שזה תלוי במנהג המקומותשאם מנהג בנות ישראל בזה המקום ליזהר שלא לצאת אפילו מעט מן המעט חוץ לקישוריהממילא בכלל ערוה היא ואסור לקרות כנגדן ואם לא מותר דכיון שרגילין בהן ליכא הרהוראוכדלקמיה:

17. משנהברורה סימן עה ס"ק טו

(טו) שער נכרית - קרי נכריתלהשער שנחתך ואינו דבוק לבשרה וס"ל דע"ז לא אחז"ל שער באשה ערוהוגם מותר לגלותה ואין בה משום פריעת הראש [כא] ויש חולקין ואומרים דאף בפיאהנכרית שייך שער באשה ערוה ואיסור פריעת ראש וכתב הפמ"ג דבמדינות שיוצאיןהנשים בפיאה נכרית מגולה יש להם לסמוך על השו"ע ומשמע מיניה שם דאפילו שער שלעצמה שנחתך ואח"כ חברה לראשה ג"כ יש להקל ובספר מגן גבורים החמיר בזהעי"ש. וכתב עוד שם דאם אין מנהג המקום שילכו הנשים בפאה נכרית בודאי הדיןעם המחמירין בזה משום מראית העין עי"ש:

18. ערוךהשולחן אורח חיים הלכות קריאת שמע סימן עה סעיף ו

כתבו רבותינובעלי הש"ע בסעיף ב' שיער של אשה שדרכה לכסותו אסור לקרות כנגדו אפילו אשתואבל בתולות שדרכן לילך פרועות הראש מותר וה"ה השערות של נשים שרגילין לצאתחוץ לצמתן וכ"ש שיער נכרית אפילו דרכה לכסות עכ"ל וזה שנתבאר באה"עסי' כ"א דגם פנויות לא ילכו בגילוי ראש זהו בבעולות כמו אלמנות וגרושות ולאבתולות [חלקת מחוקק ובית שמואל שם] ויש מי שכתב דאף בתולה לא תלך כששערותיה סתורותולא קלועות [מג"א סק"ג] וי"א דבחצר מותרות כל הנשים גם הנשואותלילך בגילוי ראש ועי' באהע"ז סימן קט"ו ובזוהר נשא הזהיר מאד בזה [שםסק"ד] והנשים הבאות ממקומות שאין דרכן לגלותן למקום שדרכן לגלותן ואין דעתןלחזור מותרות לגלותן [שם בשם אלשקר]:

סעיף ז - ועתה בואו ונצווח על פרצותדורינו בעוונותינו הרבים שזה שנים רבות שנפרצו בנות ישראל בעון זה והולכות בגילויהראש וכל מה שצעקו על זה הוא לא לעזר ולא להועיל ועתה פשתה המספחת שהנשואות הולכותבשערותן כמו הבתולות אוי לנו שעלתה בימינו כך מיהו עכ"פ לדינא נראה שמותרלנו להתפלל ולברך נגד ראשיהן המגולות כיון שעתה רובן הולכות כך והוה כמקומותהמגולים בגופה וכמ"ש המרדכי בשם ראבי"ה בספ"ג וז"לכל הדברים שהזכרנו לערוה דוקא בדבר שאין רגילות להגלות אבל בתולה הרגילה בגילוישיער לא חיישינן דליכא הרהור עכ"ל וכיון שאצלינו גם הנשואות כן ממילא דליכאהרהור [והרי"ף והרמב"ם השמיטו לגמרי דין שיער וקול משום דס"ל דלאולק"ש איתמר עב"י]:

19. שו"תאגרות משה אורח חיים חלק א סימן מב

הנה בדברמחיצה שבין הנשים לאנשים ודאי מן הראוי כשאפשר טוב לעשות גבוהה שלא יתראו הנשיםכלל ובפרט במדינה זו שהרבה נשים הולכות פרועי ראש וגם בזרועות מגולות גם כשהולכותלביהכ"נ ובעוה"ר אין כח למחות בידן. אבל כשאי אפשר כבר בארתי בתשובהשנדפסה זה הרבה שנים שצריכה להיות גבוהה עד אחר הכתפים שהוא לבינוניות ערךח"י טפחים שזהו השיעור מדין המחיצה וגם אם יהיו בזרועות מגולות לא יתראו. ובדברהשער כיון שהוא שעת הדחק שאין מניחין באופן אחר יש לסמוך על המקילין הרי"ףוהרמב"ם שאין השער ערוה לענין ק"ש ודברי תורה. ובזמננו שבעוה"ר רובהנשים הולכות פרועות ראש אף שהוא באיסור כתב בערוך השלחן סי' ע"ה שאףלהאוסרין נמי יש להקל מאחר דעכ"פ הא אין דרכן לכסות, וערוה לאיסור ק"שודברי תורה תלוי בדרכן לכסותו ממש ולא שהאיסור מחשיב למקום מכוסה. ולע"דנראה ראיה גדולה מהא דהוצרך רב ששת בברכות דף כ"ד להוכיח דשער באשה ערוה מקראדשערך כעדר העזים שהוא קרא דדברי קבלה ורק מסברא בעלמא שהוא מדמשבח לה קרא בגוהכדפרש"י, ואמאי לא הביא הקרא דופרע ראש האשה שילפינן מזה דאסור לילךבגילוי הראש ומצד זה הוא מקום מכוסה שעושה להשער דין ערוה, אלא ודאי שהאיסור לילךמגולה לא היה עושה את השער בדין ערוה, ולכן הוצרך להביא קרא דמשבח לה בגוהשמזה ש"מ תאוה היא כדפרש"י, וא"כ מאחר שאף דמשבח קרא בגוה לא נאסרלקרות ק"ש כנגד שער פנויות שדרכן לילך פרועות כמפורש בש"ע, אלמא דטעם זהאינו אוסר כשדרכן לילך פרועות, לכן כיון שעתה הורגלו לילך אף הנשואות פרועות אףשהוא באיסור אינו ערוה לגבי ק"ש ודברי תורה. ולכן בשעת הדחק יש לסמוךע"ז. ויראי ה' יש להם להחמיר להפוך פניהם לצד אחד /אחר/ כשאומרים קריאת שמעוכל סדר התפלה וכשא"א יסגרו עיניהם דכיון שלעצמן יכולין להחמיר אין זהשעה"ד לפניהם.

20. שו"תאגרות משה אבן העזר חלק א סימן סט

באיסוריהרהור מקרא דונשמרת וקרא דאחרי עיניכם ה' מנ"א תשי"א.

והנה שניעניני איסור הרהור יש האחד מקרא דונשמרת מכ"ד רע בכתובות דף מ"ו שאיתאשם מכאן א"ר פינחס בן יאיר אל יהרהר אדם ביום ויבא לידי טומאה בלילה שאיסורזה הוא אף באשתו שהיא מותרת לו. וכן מה שאסור להסתכל באשה נדה /נאה/ אפילו פנויהובא"א אפילו מכוערת ובבגדי צבע של אשה המכירה ובבעלי חיים כשנזקקין זה לזושאיתא בע"ז דף כ' נמי מקרא זה אינו מחמת שיהרהר לעשות עברה עמה אלא דאףשלא יהרהר לעשות עברה מחמת זה אסור משום שזה מביא לידי טומאת קרי שאסור להוציאלבטלה. והשני מקרא דאחרי עינכם דדריש בברכות דף י"ב זה הרהור עברהאינו מצד חששת הוצאת זרע לבטלה אלא הוא איסור מלהרהר לעשות העברה דזנות …

21. שו"תאגרות משה אבן העזר חלק ב סימן יד

בענין הליכהבסאבוויי ובבאסעס בשעה שא"א ליזהר מנגיעה ודחיפה בנשים מצד הדוחק י'מנ"א תש"כ. מע"כ ידידי מו"ה יעקב שאטטען שליט"א.

בדבר הליכהבסאבוויי ובבאסעס בזמן שהולכים בני אדם לעבודתם שנמצאים שם אנשים ונשים דחופים זהבזה, שקשה מליזהר מנגיעה ודחיפה בנשים אם מותר אז ללכת בשעות אלו שם. הנה מצדהנגיעה ודחיפה בנשים אז ליכא שום איסור משום דאין זה דרך תאוה וחבה, וכל איסורנגיעה בעריות הוא אף להרמב"ם שסובר שהוא בלאו דלא תקרבו דאורייתא דוקא דרךתאוה כמפורש בדבריו ריש פכ"א מאי"ב, ומשמע שבלא דרך תאוה ליכא אףאיסור מדרבנן שלא הזכיר זה,

…עכ"פ לדינא בנשיםאחרות אף בא"א ונדות ונכריות ליכא איסור שלא בדרך תאוה לכו"ע, ולכן לאשייך לחוש מללכת בסאבוויי ובאסעס בשעת הליכה לעבודה שדחוקים ודחופים אנשים ונשיםאף שלא יוכל ליזהר מנגיעה ודחיפה בנשים, דהנגיעה בלא מתכוין מחמת שא"א לוליזהר אין זה דרך תאוה וחבה. …

וכן ליכאאיסור מהאי טעמא גם לישב אצל אשה כשליכא מקום אחר דג"כ אין זה דרך תאוה וחבה.ועם אשתו נדה כשצריכין לישב דחוקים יש אולי לאסור להב"י, אבל כיון שרובהאחרונים משמע שסברי כהש"ך, וגם להב"י אין ברור לאיסור דאפשר שאף בישיבהסמוכים אין לחוש לכוונת הנאה לכן אין לאסור.

אבל אםיודע שהוא יבוא לידי הרהור יש לו למנוע מללכת אז אם אין נחוץ לו, ואם מוכרח לילךאז ג"כ לעבודתו אין לאסור לו אף בכה"ג, ויתחזק להסיח דעתו מהן ולהרהרבדברי תורה כעצת הרמב"ם שם הי"ט וע"ז יוכל לסמוך ולילך לעבודתו. ואםיודע שטבעו רע ויבוא מזה לידי קישוי אבר אסור לו לילך אז גם לעבודתו. אבלח"ו לאדם להיות כן דבא זה מבטלה כדאיתא בכתובות דף נ"ט על האשהוה"ה על האיש וצריך לעסוק בתורה ובמלאכה ולא יהיה כך.

22. שולחןערוך אבן העזר הלכות אישות סימן כא סעיף א

א] צריך אדםלהתרחק מהנשים א מאד מאד. ב] ואסור לקרוץ בידיו או ברגליו ולרמוז בעיניו לאחדמהעריות. ג] ואסור לשחוק עמה, להקל ראשו כנגדה ב ד] או להביט ביופיה. ואפילו להריחבבשמים שעליה אסור. ואסור להסתכל בנשים שעומדות על הכביסה. ואסור להסתכל בבגדיצבעונים של אשה שהוא מכירה, אפי' אינם עליה, שמא יבא להרהר בה. פגע אשה בשוק, אסורלהלך אחריה, ה] אלא רץ ו] ומסלקה לצדדין ז] או לאחריו. ג (א) ולא יעבור בפתח אשהזונה, אפילו ברחוק ארבע אמות. והמסתכל אפילו באצבע קטנה של אשה ח] ונתכוין ליהנותממנה, כאלו נסתכל בבית התורף (פי' ערוה) שלה. ואסור לשמוע ד קול ערוה או לראותשערה. ט] והמתכוין לאחד מאלו הדברים, מכין אותו מכת מרדות. י] ואלו הדברים אסוריםגם בחייבי לאוין.

23. שו"תאגרות משה אורח חיים חלק ד סימן טו

ולפ"זאין הטעם דאיסור לקרות ק"ש הוא משום ההרהור בשעת ק"ש דהרהור אסור בכלהיום, וכשרואהאשה בלא כוונת תאוה לא חיישינן להרהור, וכשמסתכל לכוונת תאוה אסור להסתכל אפילובמקומות המגולין מצד איסור הרהור כמפורש בגמ' א"ר ששת כל המסתכל באצבעקטנה של אשה כאילו מסתכל במקום התורף, והוא דוקא כשנתכוין ליהנות כדאיתאברמב"ם פכ"א מאי"ב ה"ב, ואין זה ענין לאיסור ק"ש, ובאשתוהא מותר להסתכל בה אפילו ליהנות מיופיה אפילו בימי נדתה כדאיתא ברמ"איו"ד סימן קצ"ה סעי' ז' במקומות הגלוים, ואין חוששין להרהור דאם היוחוששין להרהור הא אסור אפילו באשתו ובימי טהרתה, שהרי איסור הרהור אינו איסור מצדעצמו אלא כדי שלא יבא לידי טומאה בלילה כדאיתא בכתובות דף מ"ו דדריש ר' פנחסבן יאיר מקרא דונשמרת מכל דבר רע שלא יהרהר אדם ביום ויבא לידי טומאה בלילה, וזהשייך גם במהרהר באשתו בעניני תשמיש, ועי' בתשובתי בחאה"ע סימן ס"טשאיכא עוד איסור הרהור מקרא דאחרי עיניכם, והוא ענין הרהור אחר שלא יהרהר לעשותעבירה דזנות, אבל לא שייך לחוש לזה בהסתכלות וכדומה אלא לענין חשש דהוצאת זרעעי"ז, הרי בהכרח צריך לומר דלהסתכל באשתו אפילו ליהנות מיופיה אין לחוש שיביאלידי הוצאת זרע, ויותר מזה דאפילו בישן עם אשתו במטה אחת מותר בהחזרת פנים דשניהםלקרות ק"ש לר' יוסף אף דנוגע בבשר אשתו במקומות המכוסין מטעם דכיון דרגיל בהליכא הרהור, והרמב"ם פסק כר' יוסף בפ"ג מק"ש הי"ח וכן הואשיטה ראשונה בש"ע /או"ח/ סימן ע"ג סעי' ב' שלכן בהסתכלות ודאי ליכאהרהור באשתו, ויקשה מ"ט אסור לקרות ק"ש נגד מקומות המכוסים מהבשרדאשתו ונגד שערה ובאשתו לא שייך לומר לא פלוג. אלא צריך לומר דבשביל שבראיית בשראשה ממקומות המכוסים שייך שיבא לידי הרהור נחשב זה ערוה, ונגד ערוה הא אסור לקרותק"ש אף דלא שייך שיבא לידי הרהור, מקרא דולא יראה בך ערות דבר לכן אסור לקרותאפילו שלא במתכוין להסתכל ואפילו כנגד בשר אשתו ושער אשתו כשהן מקומות המכוסות,ואפילו אשה אסורה לקרות כנגד טפח מגולה משערות אשה אחרת אף שלא שייך באשה עניןהרהור להרמ"א אליבא דהרא"ש שאוסר כנגד הבשר מאשה אחרת.

24.משנה ברורה סימן עה

(ב) לכסותו - אבל פניה וידיה (ג) כפי המנהג שדרך להיות מגולה באותומקום (ד) בפרסות רגל עד השוק [והוא עד המקום שנקרא קניא בל"א] במקוםשדרכן לילך יחף מותר לקרות כנגדו שכיון שרגיל בהן אינו בא לידי הרהור ובמקום שדרכןלכסות שיעורן טפח כמו שאר גוף האשה (ה) אבל זרועותיה ושוקה אפילו רגילין לילךמגולה כדרך הפרוצות אסור:

25. תלמודבבלי מסכת כתובות דף מו עמוד א

ההוא מיבעיליה לכדר' פנחס בן יאיר, ונשמרת מכל דבר רע - מכאן אמר ר' פנחס בן יאיר: אל יהרהראדם ביום ויבא לידי טומאה בלילה.

26. שו"תאגרות משה אבן העזר חלק א סימן נו

בענין איסורהסתכלות בנשים מגולות ממקומות שדרכן לכסות אם יש בזה חומר לאוין דג"ע ובאםצריך לילך במקומות שהנשים נמצאות כן ב' מנחם אב תש"כ. מע"כ ידידי הנכבדמו"ה ר' יעקב גרשון בורשטין שליט"א.

27. שו"תאגרות משה אורח חיים חלק א סימן לט

אבל מסתברלע"ד שסגי במחיצה גבוהה עד אחר הכתפים, דהרי חזינן שהמחיצה אינה מצד איסורהסתכלות כדכתבתי לעיל שזה הרי ידעו גם מתחלה ומ"מ התירו ולא חשו לזה.

ריקאנטי סימןכו

כתבהר"א ממיץ דאסור לקרות דבר שבקדושה בשמועת קול שיר של אשה ועת לעשות לה' הפרותורתך הלכך אין אנו נזהרין מלשמוע שמועת שיר הנשים וטפח באשה ערוה היינו טפח שדרכוליכסות ואע"פ שהיא אשתו. והא דאמרו שער באשה ערוה היינו להסתכל בה אבל לקרותלא דמעשים בכל יום שאין אנו נזהרין מלקרות כנגד שער הבתולות כך פי' רבינו טוביהבשם ר"ת. ושמא דאף טפח באשה ערוה ה"פ וכ"מ מספר המצות הקצר שכתבוכן טפח באשה ערוה אם היא מגולה שלא יקרא עד שיחזור פניו ממנה משמע כשמחזיר פניושרי בלא הרחקה. וכתב הראב"ד דדוקא במקום צנוע שבה ודוקא לאחרים משום הרהוראבל לעצמה לא דהא קיי"ל האשה יושבת וקוצה לה חלתה ערומה:

מרדכי מסכתברכות פרק מי שמתו [רמז נה]

[דף כה] נכרי ערום אסורלקרות קריאת שמע כנגדו והכא נמי אמרינן הכא בתלמודא טפח באשה ערוה אפילו באשתו פי'טפח שדרכה להתכסות וכן שוק וקול באשה ערוה ופי' רב האי גאון דכל הני לעניןק"ש וכתב הר"א ממיץ בס"י הלכך אסור לומר דבר שבקדושה בשמיעת קול שירשל אשה ובעונותינו בין העובדי ככובים אנו יושבים ועת לעשות לה' הפרו תורתך הלכךאין אנו נזהרין מללמוד בשמיעת קול שיר נשים ארמאות וכ"פ בה"ג וכ"פר"ח כדברי ר' (*יהודאי) [*האי] גאון וכתב ראבי"ה כל הדברים שהזכרנולמעלה לערוה דוקא בדבר שאין רגילות להגלות אבל בתולה הרגילה בגלוי שער לא חיישינןדליכא הרהור:

מגן אברהםסימן עה ס"ק ד

ד שרגיליםלצאת מחוץ - וכתב ר"מ אלשקר סי' ל"ה אותן נשים הבאים מארצות שאין דרכןלגלותן למקום שדרכן לגלותן מותרים לגלותן אם אין דעתן לחזור (עיין סימן תס"ח)ועסי' קט"ו בא"ע שם משמע דוקא בשוק אסור אבל בחצר שאין אנשים מצויים שםמותרים לילך בגילוי הראש וכ"כ התו' בכתובות אבל בזוהר פ' נשא ע' רל"טהחמיר מאוד שלא יראה שום שער מאשה וכן ראוי לנהוג:

משנה ברורהסימן עה ס"ק יד

(יד) לצאת וכו' - ר"לשמלבד כובע שעל ראשה יש לה צמת והוא בגד המצמצם השער שלא יצאו לחוץ ואותו מעטשא"א לצמצם ויוצא מהצמת ע"ז מקיל הרשב"א [חתם סופר סימן ל"ועי"ש] ובזוהר פרשה נשא החמיר מאוד שלא יתראה שום שער מאשה דגרמא מסכנותאלביתא וגרמא לבנהא דלא יתחשבון בדרא וסטרא אחרא לשרות בביתא וכ"ש אם הולכותבשוקא כך ע"כ בעאי איתתא דאפילו קורות ביתה לא יחמון שערה חדא מרישאה ואיעבדית כן מה כתיב בניך כשתילי זיתים מה זית וכו' בנהא יסתלקון בחשובין על שאר בניעלמא ולא עוד אלא דבעלה מתברך בכל ברכאן דלעילא וברכאן דלתתא בעותרא בבנין ובניבנין עכ"ל בקיצור וכתב המ"א דראוי לנהוג כהזוהר וביומא איתא במעשה דקמחיתבזכות הצניעות היתירה שהיתה בה שלא ראו קורות ביתה אמרי חלוקה יצאו ממנה כהניםגדולים:

משנה ברורהסימן עה ס"ק יג

(יג) שרגילין וכו' -ר"ל ומותר לקרות בזה אפילו נגד אשה אחרת דכיון דרגילין בהן ליכא הרהורא אבללכוין להסתכל באשה אחרת אפילו בשערות שמחוץ לצמתן אסור [א"ר]:

בית הבחירהלמאירי מסכת ברכות דף כד עמוד א

צריך לאדםשיזהר כשיקרא את שמע או יתפלל שלא יפנה עיניו לשום דבר המביא לידי הרהור אפי'באשתו אמרו חכמים ראיית טפח באשתו בכל מקום שאין דרכו להגלות אוסרת בק"שאע"פ שאינה אוסרת לדברי תורה שהראייה גורמת הרהור וכן שוק באשה ושער באשההראוי להתכסות וקול של זמר באשה ערוה לענין ק"ש ובלבד במה שאין רגיל בה אבלפניה וידיה ורגליה וקול דבורה שאינו לזמר ושער היוצא חוץ לצמתה אין חושש להם וכןבאיש יצא שער ערותו דרך בגדו אינו חושש וכן כתבו אחרוני הרבנים ששער הבתולות אע"פשכלו מגולה מותר אין הכונה אלא למסתכל ובאשה אחרת אפי' באצבע קטנה כל שהוא מכויןלראות או לשמוע אסור בכל שעה להסתכל בה ולשמוע קולה אפי' קול שאינו של זמר וכמושאמרו קדושין ע' א' ברב נחמן שאמר לרב יהודה לישדר מר שלמא לילתא ואמר ליה לא סברלה מר קול באשה ערוה ומ"מ אפשר לומר ששאלת שלום והשבתו כעין זמר הוא ומהשהוזכר כאן בענין תליית התפלין ביתד כבר ביארנוה למעלה:

צל"חמסכת ברכות דף כד עמוד א

ד"השוק, באשת איש (אסור) [ערוה], להסתכל וכן באשתו לק"ש. ולכאורה יפלא, אילהסתכל מאי איריא שוק אפי' באצבע קטנה נמי אסור וכדמקשה לעיל. ובשלמא לאשתולק"ש אף דאמרינן לעיל טפח באשה ערוה, יש לומר דשוק אפילו פחות מטפח מקריערוה. אבל לענין להסתכל באשת איש, קשה מאי איריא שוק. ונראה דס"ל לרש"ידהא דאמר רב ששת דכל המסתכל באצבע קטנה וכו', היינו במסתכל ומתכוין כדי ליהנותממנה, וכן משמע לשון הרמב"ם פרק כ"א מאיסורי ביאה הל' ב', שכתב והמסתכלבאצבע קטנה של אשה ונתכוין ליהנות כאילו נסתכל במקום התורפה, עכ"ל. הרי שלאהקפיד אלא במתכוין להסתכל כדי ליהנות אבל באינו מתכוין ליהנות ליכא איסור.וס"ל לרש"י דבמקום המגולה ואינו מתכוין ליהנות לא שייך לחלק בין טפחלפחות מטפח. ולכן לעיל דקאמר טפח באשה ערוה, אי מיירי לאסתכולי בה על כרחך מייריבמתכוין ליהנות, לכן הקשה שפיר מאי איריא טפח אפי' באצבע קטנה אסור, אבל שוק שנקראערוה אסור אפילו אינו מתכוין ליהנות. ורבינו הגדול בפרק כ"א מאיסורי ביאה לאהזכיר שוק, אבל הביא איסור שמיעת קול וראיית שער. ובהלכות ק"ש פ"ג הלכהט"ז כתב, ואם היה טפח מגולה ממנה לא יקרא כנגדה, ולא הזכיר שם לא שוק ולא שערולא קול, וכתב הכסף משנה מה שלא הזכיר רבינו קול ושער משום דסובר לא לעניןק"ש נאמרו אלא לענין איסור ערוה. ואני בער ולא אדע, מה יענה הרב כסף משנהבשוק שלא הזכירו רבינו לא בהלכות ק"ש ולא באיסורי ביאה שם, וכעת צ"ע.

ספר אור זרועח"א - הלכות טהרת קריאת שמע ותפילה סימן קלג

והא דאמרשמואל שער באשה ערוה שנאמר שערך כעדר העזים פי' מורי רבינו יהודה בר יצחק דלאולענין ק"ש איירי וגם אין אנו נזהרין לקרות ק"ש לפני בתולות פרועות ראשודלא כפי' ה"ר יוסף שפי' דלענין ק"ש איירי: א"ר [יצחק] טפחבאשה ערוה למאי אילימא לאסתכולי בה והא אמר רב ששת למה מנה הכתוב תכשיטין שבחוץכנגד תכשיטין שבפנים לומר לך כל המסתכל באצבע קטנה של אשה כאלו מסתכל במקום התורףל"ק הא לאחרת הא לאשתו ולק"ש. פי' ר"ח תכשיטין שבחוץ הן טבעת עגילוצמיד שהן תכשיטי ידים תכשיטין שבפנים אצעדה וכומז אצעדה ברגלים והכומז במקוםהתורף שהוא מקום זמה הלכך טפח מבשר אשתו שמגולה במקום שרגיל להיות מכוסה אסורלקרות ק"ש עד שתכסה ובאשה אחרת אפי' בפחות מטפח שנתגלה מבשרה במקום הראוילהיות מכוסה אסור לקרות ק"ש עד שתכסה: אמר רב [חסדא] שוק באשה ערוה שנא' גלישוק עברי נהרות וכתי' תגל ערותך גם תראה חרפתך לענין ק"ש איתמר. אמר (רב ששת)[שמואל] קול באשה ערוה שנא' כי קולך ערב ומראך נאוה. לאו לענין ק"ש איתמרדהיא גופה קורא ק"ש:

רבינו ירוחם- מישרים נתיב כג חלק ח דף סב טור ב

וטווה בשוקומדברת עם כל אדם ראשה פרוע כגון שערה מכוסה במטפחת על ראשה ואין עליה רדיד כשארהנשים ואפילו הכי אבדה כתובתה דאי מגולה מכל וכל פשיטא דאפילו מן התורה אסורמדכתיב ופרע את ראש האשה וטווה בשוק כגון טווה וורד על פדחתה כנגד פניה כדרךהזונות או מראה זרועותיה לבני אדם ומדברת עם כל אדם ומשחקת עם בחורים וכן נמיויוצאה וראשה פרוע שיוצאה מחצר לחצר ועוברת דרך מבוי כי בפריעת הראש לשוק או למבויהרי זו עובר על דת משה ומ"מ שער באשה ערוה

שו"תאגרות משה אורח חיים חלק ב סימן ד

ומש"ככתר"ה שבחדושיו הביא ראיה להראב"ד פכ"א מאי"ב ה"ג מהאדרשב"ג דמקשה הגמ' ולאיסתכולי מי שרי דאין דרך ת"ח בכך אף בפנויה לבודקהלישאנה, לא נכון כלל דליכא שום ראיה משם דהתם איסור גמור אף לכל אדם כדדריש מקראדונשמרת מכל דבר רע, והרי גם הראב"ד לא אמר שהוא איסור אלא שאין דרך ת"חבכך וא"כ יקשה גם עליו אלא דהתם שאסור הוא משום דהיתה נכרית שיש לה דין כערוהכהפמ"ג וכדבארתי. ולא מובן שאחרי שראה כתר"ה דברי איך השיג ע"ז.

Bo - new shiur

2012-01-26T22:26:00.001+02:00

http://www.yutorah.org/lectures/lecture.cfm/768778/Rabbi_Ari_Kahn/Parshat_Bo_-_Did_Leaving_Egypt_Include_Deception?

new shiur Shmot

2012-01-12T16:45:00.001+02:00

A new King - who Forgot Yosef
http://www.yutorah.org/lectures/lecture.cfm/768047/Rabbi_Ari_Kahn/A_new_King_-_who_Forgot_Yosef
or http://rabbiarikahn.com/Audio.php?ID=238&Shiur=Parsha

פרשת שמות התשע"ב

הרב ארי דוד קאהן Rabbi Ari Kahn

מת"ן י'ז טבת התשע"ב Adk1010@gmail.com

http://Rabbiarikahn.com http://arikahn.blogspot.com

1. שמות פרק א

(ו) וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָלאֶחָיו וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא:(ז) וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּוַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם: פ

(ח) וַיָּקָם מֶלֶךְחָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף:(ט) וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹהִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ:(י) הָבָה נִתְחַכְּמָהלוֹ פֶּן יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שֹׂנְאֵינוּוְנִלְחַם בָּנוּ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ:

2. מדרש אגדה (בובר) שמותפרק א סימן ח

[ח] ויקם מלך חדש. וכי מלך חדש היה פרעה, אלא מלמדשחדש להם גזירות קשות: ד"א ויקם מלך חדש וגו'. הוא היה פרעה הראשון, אלא אמרולו נזדווג להם, אמר להם שוטים עד עכשיו היו מושלים בנו ולא היינו מושלים עליהם ואלולייוסף לא היה לאותם אנשים חיים, ואנו רוצים להזדווג עמהם, מיד הורידוהו מכסאו ועשה ג'חדשים, אחר מכאן אמר להם כל מה שאתם אומרים אני שומע לכם, החזירוהו לכסאו, לפיכךאומר ויקם מלך חדש, הדא הוא דכתיב בה' בגדו כי בנים זרים ילדו (הושע ה' ז'), שהפרובני ישראל ברית מילה. עתה יאכלם חדש (שם), הדא הוא דכתיב ויקם מלך חדש: אשר לא ידעאח יוסף. וכי לא היה מכיר את יוסף, אלא לא ידע אשר עשה עמו בימי רעבון:

3. פסיקתא זוטרתא (לקח טוב)שמות פרק א סימן ח

ויקם מלך חדש על מצרים.כיון שראו מצרים שישראל פרין ורבין כל כך, מיד קמו עליהם בגזירות, וכן בדודאמר הפך לבם לשנוא עמו להתנכל בעבדיו (תהלים קה כה): ויקם מלך חדש. לא אמר וימתמלך מצרים, אלא ויקם מלך חדש הוא בעצמו היה, ומהו חדש, שנתחדשו גזירותיו. ומהוויקם, קם על ישראל לאויב, כמו לאור יקום רוצח (איוב כד יד), כי קמו בי עדי שקר (תהליםכז יב): אשר לא ידע את יוסף. כמו שלא ידע את יוסף, שהרי יוסף הביא את הכסף ביתה פרעה,וקנה כל אדמת מצרים לפרעה, ותיקן עליהם מס, שנאמר ונתתם חמישית לפרעה (בראשית מז כד),לפיכך כתוב אשר לא ידע את יוסף, כשם שכפר ביוסף, דכתיב אשר לא ידע את יוסף, כך כפרבבורא הכל, שהרי אמר לו יוסף את אשר האלהים עושה הגיד לפרעה (שם מא כה), והוא אמר לאידעתי את ה', ארורים הם הרשעים, שהם כפויי טובה, שכופרין במי שעשה עמהם טובה:

4. תלמוד בבלי מסכת סוטה דףיא עמוד א

ויקם מלך חדש וגו' - רבושמואל, חד אמר: חדש ממש, וחד אמר: שנתחדשו גזירותיו. מאן דאמר חדש ממש, דכתיב: חדש,ומאן דאמר שנתחדשו גזירותיו, דלא כתיב וימת וימלוך. +שמות א+ אשר לא ידע אתיוסף - דהוה דמי כמאן דלא ידע ליה כלל.

Now there arose a new king etc. Rav and Samuel [differ in theirinterpretation]; one said that he was really new, while the other said that hisdecrees were made new. He who said that he was really new did so because it iswritten ‘new’; and he who said that his decrees were made new did so because itis not stated that [the former king] died and he reigned [in his stead]. Whoknew not Yosef — he was like one who did not know [Yosef] at all.

5. תרגום אונקלוס שמות פרקא פסוק ח

(ח) וקם מלכא חדתא על מצריםדלא מקיים גזירת יוסף:

6. רש"י שמות פרשת שמותפרק א פסוק ח

(ח) ויקם מלך חדש - רבושמואל חד אמר חדש ממש. וחד אמר, שנתחדשו גזרותיו:

אשר לא ידע - עשה עצמוכאלו לא ידע:

7. אבן עזרא שמות (הפירושהארוך) פרשת שמות פרק א פסוק ח

(ח) ויקם מלך חדש פירושוכמשמעו בלא תוספות שלא היה מזרע המלוכה, על כן כתיב ויקם, כמו כי הקיםבני את עבדי (ש"א כב, ח):

8. רבינו בחיי שמות פרשת שמותפרק א פסוק ח

(ח) ויקם מלך חדש. נחלקורז"ל (עירובין נג א) בזה, יש מהם שאומרים חדש ממש, ויש אומרים שנתחדשו גזרותיו.ונראה לפרש כי המלך הזה נולד בזמן שהיה יוסף בבית האסורים. הוא שכתוב עליו"יום הולדת את פרעה" (בראשית מ, כ), כלומר יום שנולד בו פרעה, כי קרא המלךשם בנו כשמו, ויהיה כדברי האומר חדש ממש, וזהו שאמר "אשר לא ידע את יוסף",כי לא ידעו ולא הכירו כלל כי הוא בן המלך הראשון הזקן.

9. ספורנו שמות פרשת שמותפרק א פסוק ח

(ח) ויקם מלך חדש על מצרים וכו'. אף על פי שהיהזכרון ממנו בדברי הימים למלכים בלי ספק, בפרט בענין החדוש אשר שם לחוק לא עלתה על לבהמלך החדש אפשרות היותו מזה העם, ושהיה עם זה ראוי לשאת פנים לעמו בעבורו:

10. כלייקר שמות פרשת שמות פרק א פסוק ח

(ח) ויקם מלך חדש על מצריםוגו'. לשון קימה לא מצינו במלך, כי הוה ליה לומר וימלוך מלך חדש על מצרים מהו ויקם.ונראה לפי שלשון קימה שייך במי שקם על רעהו להרע לו, כמו שנאמר (בראשית ד ח) ויקם קיןעל הבל אחיו ויהרגהו. וכתיב (דברים כב כו) כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש,כך מלך עריץ זה על ידי התחבולות אשר חישב לעשות לישראל נגד רצון האל יתברך, אף עלפי שראה כי ה' עמהם במה שהיו פרים ורבים שלא כדרך העולם, מכל מקום רצה להתחכם לו יתברך,ועל ידי זה גרם שהשיב ה' עמלם בראשם על ידי המכות עברה וזעם אשר שלח ה' בהם, כמו שנאמר(שמות י ז) הטרם תדע כי אבדה מצרים, ומתוך זה דומה כאילו הוא קם עליהם להביא על המצריםכל המכות ההמה:

ואמר אשר לא ידע את יוסף.כי לא ידע מה שקרה ליוסף, כי אחיו היו משתדלים בכל עוז להאבידו ולבטל חלומותיו ולאהועילו להם כל נכליהם אשר נכלו, כי רצון האל יתברך היה עם יוסף לגדלו ודבר אלהינו יקוםלעולם, כך פרעה אמר פן ירבה נגד רצון האל יתברך שאמר כן ירבה וחשב מחשבות עליהם ולאעלתה בידו כאשר לא עלתה בידי אחי יוסף, ובכל מה שהיה קם על ישראל אותה קימה היתהעל המצרים ועל קדקודם חמתו ירד:

11. פניםיפות שמות פרשת שמות פרק א פסוק ח

פירש"י רב ושמואלחד אמר חדש ממש וחד אמר שנתחדשו גזירותיו, ובגמרא אמרינן [סוטה יא א] מדלא כתיב וימתוימלוך. לכאורה קשה, דהא ע"כ פרעה שהיה בימי משה אין זה פרעה שהיה בימי יוסף,

...משא"כ גבי מצריםשהיו דרכם להיות המלכות בירושה, דכתיב [יא, ה] מבכור פרעה היושב על כסאוופירוש התרגום דעתיד למיתב על כורסי מלכותיה, א"כ כאשר מלך מלך חדש היינו שלאהיה מזרע מלוכה והיינו דכתיב אשר לא ידע את יוסף כי בית פרעה כולם היו נכנעים ליוסףכדכתיב [בראשית מה, ח] ולאדון לכל ביתו וכתיב [שם נ, ד] וידבר יוסף אל בית פרעה וגו',אלא שהיה מלך חדש אשר לא מזרעו ע"כ לא ידע את יוסף, לפ"ז יש לומר למ"דשנתחדשו גזירותיו יש לומר וימת מלך מצרים ויאנחו כמשמעו,

12. רש"רהירש שמות פרשת שמות פרק א פסוק ח

ויקם מלך - חדש על - מליםאלה בשום אופן אינן מציינות חילופי משמרת רגילים וחוקיים על כס המלכות. "קום על"משמעותו תמיד השתלטות אלימה. נראה אפוא כי השושלת הוותיקה מוגרה, העם והארץ ניתנו בידיאחר, ושושלת זרה באה מן הנכר, ופשטה על מצרים. לכן: אשר לא - ידע את - יוסף; אילוהיתה שושלת אחרת, מבני המקום, לא היה להם יוסף בלתי ידוע. אופייני הוא כי כלשנאת ישראל, המתוארת להלן, מוצאת את הסברה בכך, שהמלך לא ידע את יוסף. העם הן ידע עליו,ולא הביט בעין צרה על ארץ היהודים ועל עם היהודים הגדל בה. ביהודים ראו מיטיביםולא משיגי גבול, וכן לא חשו עצמם מקופחים משגשוגם של אלה.

13. צרורהמור על שמות פרק א פסוק ח

ויקם מלך חדש על מצרים.הרצון בזה כי המצריים כשראו רבויים היו כקוצים בעיניהם. לא רצו לשום עליהם מלך ממשפחתהמלכים הראשונים, לפי שהיה בלבם על יוסף שהמליכו עליהם בהיותו עבד, ולכן בחרו להם אישצר ואויב, אכזרי. ולכן אחר שסבת מלכותו לא היתה אלא בשביל זה, ויאמר אל עמו (פס'ט), שהיו כולם מסכימים עמו. ...

14. העמקדבר על שמות פרק א פסוק ח

(ח) ויקם מלך חדש. מלךאחר מיבעי. אלא משמעות חדש בדעות חדשות. שלא ידע להכיר את יוסף אשרהרבה להיטיב עם המדינה. ואמונתו הרבה למלוכה. ומזה הגיע להמלך לחשדם:

15. ספרפרדס יוסף על ספר שמות פרק א פסוק ח R.Joseph Pazanovski 1937

וזה לא חדש דמה שאירע לאבותאירע לבנים, יוסף הציל העולם מרעב, העשיר את ארץ מצרים, כל חכמתו וכשרונותיו הקדישרק לארץ מצרים, ולא עברו עוד שנים רבות משמת ויקם מלך חדש אשר לא ידע את יוסף, ובניישראל אשר נתגדלו ברוח מצרים נחשבים לשונאיהם ובוגדיהם ומבקשים עצות איך להנצל מהם, ופרעה אומר עםבני ישראל אומה בתוך אומה, יודעים אנו אומרים כי יש לנו שונאים מבחוץ ובכל זאתאין אנו יראים מהם, אבל מה נעשה עם שונאינו מבפנים המחכים למלחמה למען עשות עושר, והיהכי תקראנה מלחמה, שמחה היא אצלם כאשר תקרה מלחמה, ואז ונוסף גם הוא על שונאנו ונלחםבנו, אז יעשו אתנו חשבון על תביעותיו הישנות, ויברא מין בולשוביזם בארץ והסוף יהיהועלה מן הארץ, יצאו ממחבואם אשר התחבאו בהם בימי השלום, ויעלו להפיל מוסדות הממשלהולשנות סדר ההנהגה. כך היה גורל עמנו בימי מצרים וכה גורלנו עתה, והשם ירחם להשיב אלארצו נדחי ישראל,

16. ילקוטראובני על התורה - פרשת שמות

ויקם מלך חדש על מצריםוגו'. יוסף היה מ' שנה משנה לפרעה ומ' שנה היה מלך לעצמו הה"ד ויקם מלך חדש וגו':<מדרש>:

17. ספרייטב לב - על פרשת שמות Rabbi Yekutiel Yehuda Teitelbaum d.1883

וזהו שנאמר להלן ויקם מלךחדש וגו' אשר לא ידע את יוסף, ופירש התרגום די לא מקיים גזירת יוסף. ענינו, כי יוסףהחליש כח הרע של מצרים במה שגזר עליהם למול, אמנם אחר שמת יוסף נתבטלה גזירה זו ונתגברכח הרע. וזהו שנאמר וימת יוסף וגו' ונתגבר מאוד כח הרע, עם כל זה ויעצמו במאוד (זהיצר הרע) מאוד, וזהו שנאמר ויקם מלך חדש וגו', ותרגומו די לא מקיים גזירת יוסף,זה מילה, ועיניו ראו כי עם כל זה נתעצמו נגד כח הרע של מצרים ועמדו בצדקתם וקדושתם,וגדרו עצמן מעריות ולא שינו שמם ולשונם (ויק"ר לב, ה), על כן ויאמר אל עמו הנהעם בני ישראל, שנקראו בשם בני ישראל מכח שהם רב ועצום ממנו דייקא, מכח שמתגברים ומתעצמיםעל כח הרע שלנו, הבה נתחכמה וגו'. וישימו עליו שרי מסים למען ענותו בסבלותם של מצרים,היינו עבודתם עבודה זרה. וגמר אומר כי לא נעשתה עצתם, כי וכאשר יענו אותו כן ירבה,והטעם, כי וכן יפרוץ, שפרצו ושברו כח הרע המנגד עד שהפכו לטוב, על כן ויקוצו מפני שםבני ישראל, כאמור:

18. ספרבת עין - פרשת שמות Rabbi Avraham Dov of Avrush d.1840

ויקם מלך חדש על מצרים,שזהו בחינת גלות הדעת, אשר לא ידע את בחינת יוסף, היינו ההוספה הנ"ל,על ידי התגברותו והבן:

ותתצב אחותו מרחק לדעהמה יעשה לו (ב ד). ונוכל לומר על זה רמז, דהנה איתא בספרים קדושים (פע"ח ש' חגהמצות פ"א) שבגלות מצרים היה הבחינת דעת בגלות:

ונוכל להבין ענין בחינתדעת על דרך זה, היינו שבחינת דעת הוא בחינת התחברות חסדים וגבורות (ע"חשכ"א פ"ב), היינו להתבונן ולהאמין שאפילו בבחי' גבורות יש חסדים נסתרים,ועיקר המכוון בבחי' גבורות הוא בחי' חסדים, שעיקר בריאת העולם היה בשביל זה בגין דיתקרירחום בגין דיתקרי חנון (ע' זח"ג רנז ע"ב, ע"ח ש"א ענף א'), ומבחינתאמונה זו נמתקו הגבורות:

19. ספרמאור עינים - פרשה ואלה שמות

אך דנודע סוד גלות מצרים הוא כי הדעת היה בגלותדכתיב (דברי הימים - א' כ"ח, ט') דע את אלהי אביך ועבדהו שצריך לידע כי יש בוראברוך הוא והם לא ידעו מהבורא ברוך הוא ולכן על הים היה קטרוג הללו עובדי עבודהזרה וכו' וחלילה לומר ח"ו שישראל היו אז עובדי עבודה זרה שאם כן לא היה השם יתברךעושה להם נסים גדולים כל כך כי ק"בה לא עביד ניסא לשקרי ח"ו

20. שמותפרק ה

(ב) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹלְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה' וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ:

21. שמותפרק ו

(ז) וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶםלִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶםהַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם:

22. שמותפרק ז

(ה) וְיָדְעוּ מִצְרַיִםכִּי אֲנִי ה' בִּנְטֹתִי אֶת יָדִי עַל מִצְרָיִם וְהוֹצֵאתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵלמִתּוֹכָם:

(יז) כֹּה אָמַר ה' בְּזֹאתתֵּדַע כִּי אֲנִי ה' הִנֵּה אָנֹכִי מַכֶּה בַּמַּטֶּה אֲשֶׁר בְּיָדִי עַלהַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר וְנֶהֶפְכוּ לְדָם:

23. שמותפרק ח

(ו) וַיֹּאמֶר לְמָחָרוַיֹּאמֶר כִּדְבָרְךָ לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֵין כַּיקֹוָק אֱלֹהֵינוּ:

(יח) וְהִפְלֵיתִי בַיּוֹםהַהוּא אֶת אֶרֶץ גֹּשֶׁן אֲשֶׁר עַמִּי עֹמֵד עָלֶיהָ לְבִלְתִּי הֱיוֹת שָׁם עָרֹבלְמַעַן תֵּדַע כִּי אֲנִי ה' בְּקֶרֶב הָאָרֶץ:

24. שמותפרק ט

(יד) כִּי בַּפַּעַם הַזֹּאתאֲנִי שֹׁלֵחַ אֶת כָּל מַגֵּפֹתַי אֶל לִבְּךָ וּבַעֲבָדֶיךָ וּבְעַמֶּךָ בַּעֲבוּרתֵּדַע כִּי אֵין כָּמֹנִי בְּכָל הָאָרֶץ:

(כט) וַיֹּאמֶר אֵלָיומֹשֶׁה כְּצֵאתִי אֶת הָעִיר אֶפְרֹשׂ אֶת כַּפַּי אֶל ה' הַקֹּלוֹת יֶחְדָּלוּן וְהַבָּרָדלֹא יִהְיֶה עוֹד לְמַעַן תֵּדַע כִּי לַה' הָאָרֶץ:

25. שמותפרק י

(ז) וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵיפַרְעֹה אֵלָיו עַד מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ שַׁלַּח אֶת הָאֲנָשִׁים וְיַעַבְדוּאֶת ה' אֱלֹהֵיהֶם הֲטֶרֶם תֵּדַע כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם:

26. שמותפרק יד

(ד) וְחִזַּקְתִּי אֶתלֵב פַּרְעֹה וְרָדַף אַחֲרֵיהֶם וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה וּבְכָל חֵילוֹ וְיָדְעוּמִצְרַיִם כִּי אֲנִי ה' וַיַּעֲשׂוּ כֵן:

(יח) וְיָדְעוּ מִצְרַיִםכִּי אֲנִי ה' בְּהִכָּבְדִי בְּפַרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו:

27. שמותפרק טז

(ה) וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁיוְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ וְהָיָה מִשְׁנֶה עַל אֲשֶׁר יִלְקְטוּ יוֹם יוֹם:ס

(ו) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה וְאַהֲרֹןאֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עֶרֶב וִידַעְתֶּם כִּי ה' הוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץמִצְרָיִם:

28. שמותפרק א

(יז) וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִיםוְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים:

29. בראשיתפרק לט

(ט) אֵינֶנּוּ גָדוֹל בַּבַּיִת הַזֶּה מִמֶּנִּי וְלֹא חָשַׂךְמִמֶּנִּי מְאוּמָה כִּי אִם אוֹתָךְ בַּאֲשֶׁר אַתְּ אִשְׁתּוֹ וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָההַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים:

30. בראשיתפרק מא

(לח) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל עֲבָדָיו הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁאֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ:

31. בראשיתפרק לט

(ב) וַיְהִי ה' אֶת יוֹסֵףוַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ וַיְהִי בְּבֵית אֲדֹנָיו הַמִּצְרִי:(ג) וַיַּרְא אֲדֹנָיוכִּי ה' אִתּוֹ וְכֹל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה ה' מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ:

32. ספראמרי אמת - פרשת שמות

איתא במדרש ויקם מלך חדשוכו' בה' בגדו כי בנים זרים ילדו עתה יאכלם חדש את חלקיהם ללמדך כשמת יוסף הפרו בריתמילה, ואיתא בשפת אמת בשם אאזז"ל כי קשה למדרש מהיכן בא לאומות העולם התחדשותשהיא מדתו של יוסף אלא שכשאין בני ישראל משמרין מדתו של יוסף, אשר לא ידע את יוסף,לוקחים אומות העולם ההתחדשות ששייכת לבני ישראל, איתא בגמרא עתה יאכלם חדש וכו' חדשנכנס וחדש יצא היינו שאצל אומות העולם אין זה דבר של קיימא אבל כשבני ישראל מחזיקיןבמדתו של יוסף ההתחדשות אצלם היא דבר של קיימא, איתא במדרש ויקם מלך חדש כבעל חוב ושטרובידו, כפי מה שמניחין כח ההתחדשות בתורה וכדאיתא בכל יום יהיו בעיניך כחדשים כך מתבטלכוחו של הבעל חוב אשר לא ידע את יוסף, בנים זרים ילדו היינו מחשבות זרות, על ידי שאיןשומרים מדתו של יוסף באות מחשבות זרות:

33. ספרהשל"ה הקדוש - הגהות למסכת פסחים - פסחים תו"א ז'

דעת הוא חיבור, כמו והאדם ידע את חוה אשתו, ובזה לא נשלם החיבורשתבוא אל מקומה הרמתה

34. ספרפתחי שערים נתיב פרצוף או"א - פתח יז

ס. וכמו היסוד בו החיבורוהזיווג גופנים שבו נכללים כל האברים שלהם, כמו כן הדעת כולל כל כחות ומדרגות פנימיותשלהם שהוא המחשבה, ולכן זיווג הנשיקין נקרא אהב"ה וזיווג היסודות בסוד אח"ד(גימטריא) י"ג בריתות של היסוד, רק ביסוד הוא היחוד בגלוי, אבל בדעת הוא האהב"השמתייחדים רצונו עם רצונה, והוא זיווג רוחא ברוחא שנזכר בזוהר:

35. ספרשם משמואל - פרשת שמות - שנת תרע"ה

והנה השפעה גורמת חיבורהנותן למקבל, ובזוה"ק ויאמר אל עמו הוא השר של מצרים שהכניס המחשבה בלבם. וישלומר שכניסת המחשבה באה באמצעות החיבור. וע"כ בעוד השפעת מצרים היתה באמצעותיוסף והשי"ת בכבודו ובעצמו כנ"ל הי' להם חיבור בהשי"ת ומזה עצמו נמשכהלהם ידיעה בצד מה, וכענין דכתיב (ישעי' א') ידע שור קונהו [ואף אח"כ כשמת יוסףנשאר עכ"פ רשימו דחכמתא כל עוד שלא הי' מתנגד לו בעברת זדון]. אך כאשר עשה עצמוכאילו לא ידע את יוסף וסילק עצמו מן החיבור אל יוסף נעשה נפרד לגמרי עד שאמר לא ידעתיאת ה' [היפוך משבת שגורם דעת ה' כמ"ש (שמות ל"א) לדעת כי אני ה' מקדישכם]:

ולפי האמור יובן עד כמה גדלה אשמתו בזה שאמר לא ידעתי את ה'ולא נידון כשוגג, באשר הוא ברוע בחירתו שעשה עצמו כאילו לא ידע את יוסף גרם לעצמו כן:

36. ספרשם משמואל - פרשת שמות - שנת תרע"ו

במד"ר (פ' א') רבנןפתחין פתחא להאי קרא בה' בגדו כי בנים זרים ילדו עתה יאכלם חודש את חלקיהם, ללמדךכשמת יוסף הפרו ברית מילה אמרו נהי' כמצריים מכאן אתה למד שמשה מלן ביציאתן ממצרים,וכיון שעשו כך הפך הקב"ה האהבה שהיו המצריים אוהבים אותם לשנאה שנאמר הפך לבםלשנוא עמו להתנכל בעבדיו, לקיים מה שנאמר עתה יאכלם חודש את חלקיהם, מלך חדש שעמדוחידש עליהם גזירותיו. והנה בפרקי דר"א איתא שפרעה מנע מהם ברית מילה. ונראה לפרשבאופן שיהיו כל דברי חכמים קיימים. דהנה ידוע דערלה היא חלק הנחש שהטיל זוהמא בחוה,כי אדה"ר נולד מהול, כדאיתא באבות דר"נ (פ"ב). והנה אמרו ז"ל(יומא ע"ה.) קלל את הנחש עולה לגג מזונותיו עמו. והרה"ק מהר"י זצללה"המווארקא דקדק דא"כ מה קללה היא זו, ופירש דהקללה היא כי כל הנבראים יש להם חיבורבהשי"ת באמצעות המזונות, כמ"ש (תהלים ק"ד) הכפירים שואגים לטרףולבקש מאל אכלם, והוא שמשפיע להם תמיד, אבל להנחש ניתנו מזונותיו בכל מקום שהוא, כיהעפר מוכן הוא, כדי שלא יהי' לו עוד חיבור, והקללה היא סילוק החיבור וכך היא מהותולעולם כמ"ש (ישעי' ס"ה) ונחש עפר לחמו, עכ"ד. והנה באשר הערלה היאחלק הנחש כנ"ל גורם באדם נמי כמהותו להפרידהו משרשו ולסלק את החיבור, ...

Against Apion by FlaviusJosephus

14. I shall begin with the writings of theEgyptians; not indeed ofthose that have written in the Egyptian language, which it is impossible for me to do. But Manetho was a man who wasby birth an Egyptian, yet had he madehimself master of the Greek learning, as is very evident; for he wrote thehistory of his own country in the Greektongue, by translating it, as he saithhimself, out of their sacred records; healso finds great fault with Herodotus forhis ignorance and false relations of Egyptian affairs. Now this Manetho, in the second book of his Egyptian

History, writes concerning us in thefollowing manner. I will set down his very words, as if I were to bring thevery man himself into acourt for a witness: "There was a king of ours whose name was Timaus. Under him it came to pass, I knownot how, that God was averse to us, and there came, after a surprising manner,men of ignoble birth out of the easternparts, and had boldness enough to make an expedition into our country,and with ease subdued it by force, yet without our hazarding a battle withthem. So when they had gotten those thatgoverned us under their power, they afterwards burnt down our cities,and demolished the temples of the gods, and used all the inhabitants after amost barbarous manner; nay, some theyslew, and led their children and their wives into slavery. At length they madeone of themselves king, whose name was Salatis; he also lived at Memphis, andmade both the upper and lower regions paytribute, and left garrisons in places that were the most proper for them. Hechiefly aimed to secure the eastern parts, as fore-seeing that the Assyrians,who had then the greatest power, would bedesirous of that kingdom, and invadethem; and as he found in the Saite Nomos, [Sethroite,] a city very proper forthis purpose, and which lay upon the Bubasticchannel, but with regard to a certain theologic notion was called Avaris, this he rebuilt, and made verystrong by the walls he built about it, and by a most numerous garrison of twohundred and forty thousand armed men whom he putinto it to keep it. Thither Salatis camein summer time, partly to gather his corn, and pay his soldiers their wages,and partly to exercise his armed men, andthereby to terrify foreigners. When this man had reigned thirteen years, after him reigned another, whose name wasBeon, for forty-four years; after him reigned another, called Apachnas, thirty-six years and seven months; after himApophis reigned sixty-one years, and thenJanins fifty years and one month; after all these reigned Assis forty-nineyears and two months. And these six werethe first rulers among them, who were all along making war with the Egyptians, andwere very desirous gradually to destroy them to the very roots. This wholenation was styled Hycsos, that is,Shepherd-kings: for the first syllable Hyc, according to the sacred dialect,denotes a king, as is Sos a shepherd; but this according to the ordinarydialect; and of these is compoundedHycsos: but some say that these peoplewere Arabians." Now in another copyit is said that this word does not denote Kings, but, on the contrary, denotesCaptive Shepherds, and this on account ofthe particle Hyc; for that Hyc,with the aspiration, in the Egyptian tongueagain denotes Shepherds, and thatexpressly also; and this to me seems the more probable opinion, and more agreeable to ancient history. [But anethogoes on]: "These people, whom we have before named kings, and called shepherds also, and theirdescendants," as he says, "keptpossession of Egypt five hundred and eleven years."After these, he says,"That the kings of Thebais and the other parts of Egypt made aninsurrection against the shepherds, and that there a terrible and long war was made between them."He says further, "That under a king,whose name was Alisphragmuthosis, the shepherds were subdued by him, and wereindeed driven out of other parts ofEgypt, but were shut up in a place that containedten thousand acres; this place was named Avaris." Manetho says, "Thatthe shepherds built a wall round all this place, which was a large and a strong wall, and this in order to keepall their possessions and their preywithin a place of strength, but that Thummosis the son of Alisphragmuthosismade an attempt to take them by force andby siege, with four hundred and eighty thousand men to lie rotund about them, but that, upon his despair of taking theplace by that siege, they came to a composition with them, that they should leave Egypt, and go, withoutany harm to be done to them,whithersoever they would; and that, after this composition was made, they wentaway with their whole families andeffects, not fewer in number than two hundred and forty thousand, and took their journey from Egypt, throughthe wilderness, for Syria; but that as they were in fear of the Assyrians, who had then the dominion over Asia, theybuilt a city in that country which is nowcalled Judea, and that large enough to contain this great number of men, andcalled it Jerusalem. (9) Now Manetho, inanother book of his, says, "That this nation, thus called Shepherds, were also called Captives, intheir sacred books." And this account of his is the truth; for feeding ofsheep was the employment of our forefathers inthe most ancient ages (10) and as theyled such a wandering life in feeding sheep, they were called Shepherds. Nor wasit without reason that they were calledCaptives by the Egyptians, since one of our ancestors, Joseph, told the king of Egypt that he was a captive, andafterward sent for his brethren into Egypt by the king's permission. But as for these matters, I shall make amore exact inquiry about them elsewhere.(11)

פרשת ויחי התשע"ב

2012-01-11T16:31:00.002+02:00

פרשת ויחי התשע"ב

הרב ארי דוד קאהן Rabbi Ari Kahn

מת"ן י' טבת התשע"ב Adk1010@gmail.com

http://Rabbiarikahn.com http://arikahn.blogspot.com

1. בראשית פרק נ

(יד) וַיָּשָׁב יוֹסֵף מִצְרַיְמָה הוּא וְאֶחָיווְכָל הָעֹלִים אִתּוֹ לִקְבֹּר אֶת אָבִיו אַחֲרֵי קָבְרוֹ אֶת אָבִיו:(טו) וַיִּרְאוּאֲחֵי יוֹסֵף כִּי מֵת אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף וְהָשֵׁביָשִׁיב לָנוּ אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אֹתוֹ:(טז) וַיְצַוּוּאֶל יוֹסֵף לֵאמֹר אָבִיךָ צִוָּה לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר:(יז) כֹּה תֹאמְרוּלְיוֹסֵף אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי רָעָה גְמָלוּךָ וְעַתָּהשָׂא נָא לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱלֹהֵי אָבִיךָ וַיֵּבְךְּ יוֹסֵף בְּדַבְּרָם אֵלָיו:(יח)וַיֵּלְכוּ גַּם אֶחָיו וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו וַיֹּאמְרוּ הִנֶּנּוּ לְךָ לַעֲבָדִים:(יט)וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף אַל תִּירָאוּ כִּי הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנִי:(כ) וְאַתֶּםחֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּהלְהַחֲיֹת עַם רָב:(כא) וְעַתָּה אַל תִּירָאוּ אָנֹכִי אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם וְאֶת טַפְּכֶםוַיְנַחֵם אוֹתָם וַיְדַבֵּר עַל לִבָּם:(כב) וַיֵּשֶׁב יוֹסֵף בְּמִצְרַיִםהוּא וּבֵית אָבִיו וַיְחִי יוֹסֵף מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים:

2. אלשיך על בראשית פרשת ויחיפרק נ פסוק יד

הנה ראייה זו (האמורה בפסוקטו) בלתי מובנת, כי איך המה ראו ולא זולתם. ואיך ראו אחרי שובם מלקוברוולא עד כה. ב. אומרו לו ישטמנו, ומהראוי יאמר פן ישטמנו. ג. אומרו השב ישיב שהוא כפול.וגם מה הוא רבוי את וכל. ד. אומרו ויצוו אל יוסף כו' מה ענין אומרו לאמר זה פעמים,והיה לו לומר אביך צוה לפני מותו כה תאמרו ליוסף.

3. אלשיך על בראשית פרשת ויחיפרק נ פסוק יד

והוא בשום לב אל פסוק הקודם(יד) שאומר וישב יוסף מצרימה הוא ואחיו כו' כי מלת הוא מיותרת. אך כיוון שלא באבחברה אתם, רק הוא לבדו והם לבדם, על כן (טו) ויראו אחיו כי מת אביהם כי ראו הוראתרושם מיתתו,

4. רש"י בראשית פרשתויחי פרק נ פסוק טו

(טו) ויראו אחי יוסף כימת אביהם - מהו ויראו, הכירו במיתתו אצל יוסף, שהיו רגילים לסעוד עמו על שולחנושל יוסף והיה מקרבן בשביל כבוד אביו, ומשמת יעקב לא קרבן:

5. פסיקתא זוטרתא (לקח טוב)בראשית פרק נ סימן טו

טו) ויראו אחי יוסף כימת אביהם. מה ראו, אלא בעלייתם אל ארץ ישראל נטה יוסף מן הדרך והלך וצפה בבור שהשליכוהואחיו, אמרו עדיין השנאה בלבו: והשב ישיב לנו. האחד שהשלכנו אותו בבור, והשני שמכרנואותו: את כל הרעה. שאמרנו טרוף טורף יוסף (בראשית לז לג): ד"א מה ראו, לפי שכלחיי אביהם היו אוכלים על שלחנו, משמת לא אכלו על שלחנו:

6. שכל טוב (בובר) בראשיתפרק נ סימן טו

ויאמרו לו ישטמנו יוסף.מה ראו לומר כך, אלא בחזירתן מחברון היו עוברין דרך שכם לדותן, נטה יוסף מעל מרכבתווהציץ בבור שהשליכו בו אחיו ונתאנח, כשראו אחיו את זאת, אמרו עדיין השטמה בלבו:והשב ישיב. כפל הדיבור, כלומר והשיב לזרענו, וישיב לעצמינו: את כל (הרעות) [הרעה].שהשלכנוהו בבור, ושמכרנוהו לעבד: אשר גמלנו אותו. על דברי החלומות. ויש דורשיןויראו אחי יוסף, שכל זמן שהיה יעקב בחיים היה יוסף מיסב בראש, ומשמת יעקב לא רצה יוסףלהיות מיסב בראש, שלא להחליש דעת אחיו, והם דימו בדעתם שבשטמה הוא עושה:

7. חזקוני בראשית פרשת ויחיפרק נ פסוק טו

(טו) ויאמרו לו ישטמנויוסף כששב מקבורת אביו עבר על בור שהשליכוהו אחיו וברך עליו שעשה לי נסים במקוםהזה והם שמעו על כן יראו פן תתחדש עליו כל הרעה שעשו לו.

8. הדר זקנים על התורה בראשיתפרשת ויחי פרק נ פסוק טו

(טו) ויראו אחי יוסף כימת אביהם. וכי מה בא זה ללמדנו. אלא כשחזרו יוסף ואחיו מקבורת אביהם ראה יוסף הבורשהושלך בו ובירך ברוך ה' שעשה לי נסים במקום הזה. אמרו אחיו מאחר שמזכיר בדבר זה עדייןלא יצאה שנאתו מלבו. אמרו לו ישטמנו יוסף שמא השנאה טמונה בלבו. ועל כן מעיד הקרא.ויראו אחי יוסף כי מת אביהם. שכל זמן שאביהם קיים לא רצה לשנאם והיה מכבדם ולא הזכירלהם הרע שעשו לו משום כבוד אביו:

לו ישטמנו יוסף. הלואישישטמנו בלבו. ובלבד שלא ישיב לנו כל הרעה שגמלנו אותו:

9. רש"ר הירש בראשיתפרשת ויחי פרק נ פסוק טו

(טו) כל עוד מרוכזים הבניםסביב אב או אם, הריהם מוצאים בהורים את משען דבק האחדות. חילוקי דעות זעירים מצוייםגם בין בנים הגונים, אך כל עוד חיים ההורים, יתרחקו הבנים ממחלוקת למען הוריהם. אחרימות ההורים יתרופף הקשר. אין הם מרבים עוד להיפגש, הרי הם נעשים זרים זה לזה, משעהשאב ואם חדלו לעמוד במרכז. קל - וחומר שכאן לא היה זה אלא טבעי. האחים "ראו",הרגישו שאביהם איננו. אדם שעשה עוול לחבירו, והלה איננו מסביר לו פנים בייחוד, הריהכרת אשמתו תביאנו להאמין כי יש בלבו עליו:

10. בעלהטורים בראשית פרשת ויחי פרק נ פסוק טו

(טו) לו ישטמנו יוסף.כשחזרו מלקבור את אביהם עבר יוסף על הבור שהשליכוהו בו ובירך בדרך "ברוך שעשהלי נס במקום הזה". אמרו עדיין הוא זוכר בלבו מה שעשינו לו (תנחומא ויחי יז).יש מפרשים "לו ישטמנו יוסף", כלומר הלוואי ישטמנו יוסף בלבו ולא יעשהלנו מעשה. ואם חפץ לעשות לנו ישיב לנו כל הרעה שגמלנוהו כי מה עשינו לו, גרמנו לו שנעשהמלך מחמת שמכרנוהו ונתגלגל הדבר ונעשה מלך במצרים, כן יעשה לנו:

11. אורהחיים בראשית פרשת ויחי פרק נ פסוק טו

לו ישטמנו וגו'. פירושדלמא אלא שאין חבר לה בכל התורה וצריך לדעת למה ידבר הכתוב לשון זה שמשמעותוהרגיל הוא הפך הכוונה, והגם שאין מקום לטעות להבין בו זולת דלמא, אף על פי כן היהלו לומר לשון צודק פן או אולי. ונראה כי הכתוב דברי עצמו קאמר לו, והכוונה בזה שהםיראו על דבר שהלואי שיהיה כן שיהיה משיב להם והוא אומרו ישיב לנו את כל הרעה והיו מצטעריםהשבטים כשיעור שנצטער יוסף מצדם ובזה לא היו מתחייבים לבסוף מהגלויות ומהצרות בעד חטאזה כאומרם ז"ל (שבת י ב) גלות מצרים וגם בגלות האחרון, וצא ולמד מה היה לעשרהעמודי עולם:

12. רש"רהירש בראשית פרשת ויחי פרק נ פסוק טו

לוּ. משפט היפּוֹתיטי: נניח כי אכןיוסף נוטר בלבו איבה נגדנו, הרי יתכן כי ישיב לנו וכו'.

13. מלבי"םבראשית פרשת ויחי פרק נ פסוק טו

ויאמרו לו ישטמנו יוסף,כבר בארתי בס' ארצות השלום מ"ש החכם אם רעב שונאך האכילהו לחם, שהנקמה היותרגדולה מאויבו הוא אם תחת איבתו והרעה שעשה לו ישימהו מאוכלי שלחנו ויעשה עמו אך טובוחסד, שאז יזכור תמיד מה שהוא הרע לעשות, וז"ש כי גחלים אתה חותה על ראשו.ואחי יוסף הרגישו זאת, וטובת יוסף היה בעיניהם כי חותה גחלים על ראשם, ואמרו הלואיאחר שיוסף ישטמנו בודאי, וא"כ לו ישיב לנו את כל הרעה אשר גמלנו אתו, שיעשה עמנורע בפועל לא טוב שהוא לנו כמדקרות חרב:

14. רש"יבראשית פרשת ויחי פרק נ פסוק טז

(טז) ויצוו אל יוסף - כמו(שמות ו יג) ויצום אל בני ישראל, צוה למשה ולאהרן להיות שלוחים אל בני ישראל, אף זהויצוו אל שלוחם להיות שליח אל יוסף לומר לו כן. ואת מי צוו, את בני בלהה שהיו רגיליןאצלו, שנאמר (לעיל לז ב) והוא נער את בני בלהה:

אביך צוה - שינו בדברמפני השלום, כי לא צוה יעקב כן שלא נחשד יוסף בעיניו:

15. דעתזקנים מבעלי התוספות בראשית פרשת ויחי פרק נ פסוק טז

(טז) ויצוו אל יוסף. ובחיי אביהם למה לא צוו אלאאמרו מה לנו לעורר השנאה שהרי כבר שכחה והלכה לה כיון שחזרו מלקבור אביהם ועבר יוסףעל הבור שהשליכוהו אחיו אמר ברוך שעשה לי נס במקום הזה אמרו עדיין יש שנאה טמונה בלבומיד ויצוו אל יוסף:

16. אלשיךעל בראשית פרשת ויחי פרק נ פסוק יד

ויבך יוסף כי זכר אשרהרעו לו ונצטער. ובראותם כי היה זוכר הענין מיד ויפלו לפניו וכו'

17. ספורנובראשית פרשת ויחי פרק נ פסוק טז

לאמר אביך צוה. צוה שיאמרוליוסף אביך צוה לנו שנאמר אליך מאלינו לא מצדו שאינו חושד אותך כלל אבל שאם ייראואחיך נאמר אליך אלה הדברים:

לפני מותו. באותו הפרקצוה ולא היה לנו פנאי לדבר אליך. אז:

18. פסיקתאזוטרתא (לקח טוב) בראשית פרק נ סימן טז

טז) ויצוו אל יוסף לאמר.אמרו צוו לבלהה לאמר לו ליוסף: אביך צוה לפני מותו. מותר לשנות מפני דרכישלום, כדכתיב בשרה לעיל:

19. רבינובחיי בראשית פרשת ויחי פרק נ פסוק יז

(יז) ויבך יוסף בדברם אליו.תכף שהזכירו לו אביו בכה לגודל האהבה ונכמרו רחמיו, והנה אחיו בקשו ממנו מחילה,ולא באר הכתוב שמחל להם, וכבר בארו רז"ל: (ב"ק צב א) שכל מי שחטא לחברוועשה תשובה אינו נמחל לעולם עד שירצה את חברו, ואף על פי שהזכיר הכתוב: וינחם אותםוידבר על לבם, שנראה בזה שהיה להם רצוי מיוסף, מכל מקום לא ראינו שיזכיר הכתוב מחילהביוסף ולא שיודה להם שישא פשעם וחטאתם, ואם כן מתו בענשם בלא מחילת יוסף ואי אפשר להתכפרעונם רק במחילתו, ועל כן הוצרך העונש להיותו כמוס וחתום להפקד אחר זמן בענין עשרה הרוגימלכות. וקרוב אני לומר שיש מזה רמז בכתוב ממה שנכפל הלשון ועשה בזה שני חלקים: פשעאחיך וחטאתם, פשע עבדי אלהי אביך, והיה ראוי הכתוב לומר: ועתה שא נא לפשעם. אבל כיוןהכתוב לרמוז: אם תשא פשע אחיך וחטאתם, יהיה פשע עבדי אלהי אביך נמחל, ובאר הכתוב: כיפשע עבדי אלהי אביו הוא פשע אחיו, כי יזכיר להם הש"י עונות ראשונים, והבן זה.

20. בעלהטורים בראשית פרשת ויחי פרק נ פסוק יט

(יט) התחת אלהים אני. בלשון שהשיב יעקב לרחל כשביקשהממנו שיבקש עליה רחמים וגער בה (לעיל ל ב) בו בלשון השיב יוסף לאחיו (תנ"י ויצאיט).

21. מלבי"םבראשית פרשת ויחי פרק נ פסוק יט

(יט) אל תיראו כי התחתאלהים אני. ר"ל אחר שראיתי שדבר זה היה השגחיי, איך אוכל להרהר על דבר שעשההאל, וכי אני תחתיו ובמקומו לעשות הפך מעשהו, בשגם שעקר ההשגחה היה כדי שאיטיב לכםלכלכל אתכם, ואיך אשנה רצון האל ודברים שעשה בהשגחתו, וגם אחר שאתם לא עשיתם לירע בפועל כי נהפך הדבר לטוב, א"כ לא אוכל לשלם לכם רע רק כמו שעשיתם שיהפך לטוב,ואני איני תחת אלהים שאדע שיצמח טוב מן הרע שאעשה:

22. מלבי"םבראשית פרשת ויחי פרק נ פסוק כב

(כב) וישב יוסף. מספר ששלוםיוסף התמיד כל ימי חייו, אם שלום מלכותו כי ישב במצרים, אם שלום משפחתו כי ישב הואובית אביו, והיה אהבה ואחוה ביניהם,

23. צרורהמור על בראשית פרק נ פסוק כא

ואמר אנכי אכלכל אתכם.לאות שחזר הרעב למצרים אחר פטירת יעקב, כאמרם ז"ל (תוספתא סוטה פ"י), לקייםדברי יוסף שאמר וקמו שבע שני רעב (לעיל מא, ל), וכן אמר ועוד חמש שנים אשר אין חרישוקציר (שם מה, ו), ומפני זכותו של יעקב נסתלק הרעב ועכשיו חזר. וזהו אנכי אכלכל אתכם,כמו שאמר למעלה בירידתם למצרים. ובזה וינחם אותם, בנתינת המזונות. וידבר על לבם, דבריםהמתיישבים על הלב. ואולי זה הוא מה שאמר וישב יוסף במצרים הוא ובית אביו (פס' כב),כי בזה נחמם ודבר על לבם והקריבם אליו, יותר ממה שהיה מקרב אותם בימי אביו. וזהו הואובית אביו, שישבו יחד הוא והם. ואולי לפי שלמעלה אמר ויראו אחי יוסף כי מת אביהם(לעיל פס' טו), ודרשו בו שלא הוליכם לבית אביו כבראשונה (בר"ר ק, ח), לכן אמרבכאן שחזר להיות עמהן בישיבה אחת והיו באוכלי שולחנו, וזהו הוא ובית אביו:

24. חתםסופר על בראשית פרשת ויחי פרק נ פסוק יד

וישב יוסף מצרימה הוא ואחיווכל העולים אתו, פירש"י שנתכבדו עתה יותר ועלו בראש קודם זקני פרעה, וראיתיבס' מעשי ה' שכ' ויראו כי מת אביהם שהרגישו בהתחלת שיעבוד מצרים אחר מות אביהם ואמרולו והלואי ישטמנו יוסף בחטאנו ולא נמסר ביד מצרים, ולפע"ד מה שעלו קודם זקנ'מצרים היינו שהוליכם כשבויים לפניהם וזקני מצרים אחריהם שלא יברחו פן נלחם בנו ועלהמן הארץ וזה היה סימן שיעבוד, ועל כן אמרו ליוסף הננו לך לעבדים לכפר על חטאנו ולאנפלה ביד מצרים, ויוסף השיב להם אנכי אכלכל אתכם, ובמה שאתם סמוכים על שולחן אחריםומתפרנסים מידי יש בו די כיפור על חטאיכם. [תקפ"ט]:

25. אברבנאלעל בראשית - פרק מט פסוק כט- נ, כו

וסיפר הכתוב, שראו אחייוסף כי מת אביהם אשר בצילו יחיו, ופחדו אולי ישטום אותם יוסף וירע להם בעבור כל הרעהאשר גמלוהו. ואמרם: "לו ישטמנו... והשב ישיב לנו", הם אצלי שני מאמרים. האחד:"לו ישטמנו יוסף", כאומר, הלואי שישטמנו כי נתחנן לפניו, אבל בהיות השנאהנסתרת בלבו הוא יותר רע. והשני הוא: "והשב ישיב לנו את כל הרעה אשר גמלנואותו". רוצה לומר, והלואי שישב ישיב לנו את כל הרעה אשר גמלנו אותו, והיא,שהיינו סיבה לגדולתו ומעלתו, וככה יהיה הוא סיבה לגדולתנו ומעלתנו. ויהיה לפיזה מלת 'לו', מושכת עצמה ואחרת עמה: לו ישטמנו יוסף; ולו השב ישיב לנו וגו':

26. מדרשתנחומא (ורשא) פרשת ויחי סימן יז

ויראו אחי יוסף כי מת אביהםומה ראו עתה שפחדו אלא שראו בעת שחזרו מקבורת אביהם ראו שהלך יוסף לברך על אותו הבורשהשליכוהו אחיו בתוכו וברך עליו כמו שחייב אדם לברך על מקום שנעשה לו נס ברוך המקוםשעשה לי נס במקום הזה וכיון שראו כן אמרו עכשיו שמת אבינו לו ישטמנו יוסף והשב ישיבלנו את כל הרעה אשר גמלנו אותו ויצוו את יוסף לאמר אביך צוה וגו' כה תאמרו ליוסףאנא וגו', חפשנו ולא מצאנו שצוה יעקב דבר זה, אלא בא וראה כמה גדול כח השלום שכתבהקדוש ברוך הוא בתורתו על כח השלום אלו הדברים.

27. מדרשתנחומא (ורשא) פרשת צו סימן ז

ארשב"ג גדול הוא השלוםשהכתיב הקדוש ברוך הוא דברי' בתור' שלא היו אלא בשביל השלו', אלו הן כשמתיעקב ויראו אחי יוסף כי מת אביהם ויאמרו לו ישטמנו יוסף (בראשית נ) מה עשו הלכואצל בלהה ואמרו לה הכנסי אצל יוסף ואמור לו אביך צוה לפני מותו כה תאמרו ליוסף אנאשא נא פשע אחיך, ומעולם לא צוה יעקב מכל אלו הדברים כלום, אלא מעצמם אמרו דבר זה, אמררשב"ג כמה דיו משתפך וכמה קולמוסין משתברין וכמה עורות אבודים וכמה תינוקין מתרצעיןללמוד דבר שלא היה בתורה, ראה כמה גדול כח השלום, וכן אתה מוצא בשרה כיון שבאומלאכי השרת לאברהם ואמרו לו למועד אשוב אליך כעת חיה (בראשית יח) באותה שעה ותצחק שרהבקרבה לאמר אחרי בלותי היתה לי עדנה ואדוני זקן, והקב"ה לא אמר לאברהם אלא למהזה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד ואני זקנתי, וכל כך למה בשביל השלום, ולעולם הבא כשיחזירהקדוש ברוך הוא את הגליות לירושלים בשלום מחזירן שנא' (תהלים קכב) שאלו שלום ירושליםישליו אוהביך, וכן הוא אומר (ישעיה סו) הנני נוטה אליה כנהר שלום.

28. ספרכתב סופר על בראשית פרק נ פסוק טו

לו ישטמנו יוסף. הרבה פירושיםנאמרו בזה. ונ"ל דפחדו שמא יהרגם יוסף, והיה נוח להם שישלם כמו שעשו לו שלאהרגוהו וכן יעשה להם, ואמרו לו הלואי ישטמנו יוסף וישיב לנו הרעה אשר גמלנו בפועל ולאכפי שחשבנו עליו מתחלה להרגו. והיינו דאמרו אח"כ הננו לך לעבדים, ולכאורהיפלא הא התחננו אליו, והאיך אמרו הננו לך לעבדים, ולהנ"ל אתי שפיר כי היו רוציםשיהיו לו לעבדים, רק שלא ימיתם, ואמר יוסף התחת אלקים אנכי שיודע מחשבות שתפחדו.שאמיתכם על מחשבתכם להמיתו וק"ל:

לו ישטמנו יוסף והשב ישיבלנו את כל הרעה אשר גמלנו אותו. עיין פירש"י. וקשה לשון לו, משמע שרצונם כך, וגםאשר גמלנו צ"ב, הלא לא עשו עמו רעה, כאשר השיבם יוסף אתם חשבתם וכו'. אבל י"לכי חשבו בדעתם כי יוסף יעשה עמהם רעה לא מרוע לב, רק כי חטאו לדעתו במכירתם אותו מצרימה,וירצה שלא יענשו בעוה"ב ויקבלו ענשם בעולם הזה, ולכן יהיה מיצר להם כמו שעשה באומרומרגלים אתם, כן יעשה עתה עוד הרבה יותר, כי רוצה בקיומם לעוה"ב ולטוב כונתו.אבל הם לדעתם נכון עשו במכירתם אותו, כי דנו אותו למוסר כמבואר, ולא פחדו שיקבלועונש לעוה"ב, לכן היו מבקשים לו ישטמנו יוסף, דהיינו שלא יהיה לבו טוב להם ולאירצה שיקבלו עונשם בעולם הזה, רק ישמח כי יעונשו לעוה"ב עבור מכירתו, והשבישיב לנו את הרעה אשר גמלנו אותו, היינו כי באמת נתבטל מחשבתם ותחת רע יצא טוב ונעשהמלך במצרים, רק [אצל] יוסף לגודל צדקתו היה זה רע, כי נתבטל מלימוד שלמד אצל אביו,וגם יצא מא"י לחו"ל על ידם, וזהו הרע שהרעו עמו, כן ישיב לנו ויצפה כי לאיהיה להם חלק לעוה"ב ויקופח שכרם מעם ה', ועכ"פ לא יהיה מיצר להם עתה, והםלדעתם לא יקבלו עונש מאת ה', כנ"ל ליישב וק"ל:

29. ספרכתב סופר על בראשית פרק נ פסוק טו

לו ישטמנו יוסף והשב ישיבלנו את כל הרעה וכו'. במדרש, השב זה יוסף ישיב לנו זה עשו. ונ"ל כי אח"כנפלו לפניו ואמרו הננו לך לעבדים, והלא מפני זה פחדו באשר מכרוהו וישיב להם הרעה אשרגמלוהו וישעבד בהם, ומכיון שאמרו הננו לך לעבדים מה יעשה להם יותר. ונ"ל כי פחדושהשיב ישיב כל הרעה, היינו שימכרם לעבדים וימסרם ביד נכרים כמו שעשו לו שמכרו לידינכרים, והיינו כל הרעה כמו שגמלנו אותו, ולכן אחר שבקשו מלפניו אמרו הננו לך לעבדיםולא לנכרים בידי לא יוכלו קום ר"ל. וזהו כונת המדרש, השב זה יוסף ישיב זהעשו, שימסרם בידי עשו אשר עברתו שמורה נצח ח"ו, וק"ל:

30. ערבינחל דרוש לשבת הגדול

לו ישטמנו יוסף והשב ישיבלנו את כל הרעה אשר גמלנו אותו ויצוו אל יוסף כו' כי רעה גמלוך כו' ואתם חשבתם עלירעה אלהים חשבה

והכל יבואר עם האמור, דראובןהיה מסופק אם יוסף הוא הזכאי נגד אחיו, או הוא החייב על הוצאת דבה, ולכן צוה להשליכולבור שאם הוא זכאי יעשה לו נס. והנה הפרשת דרכים כתב דמחלוקת יוסף עם השבטיםהיה אם דינן כבני נח ומה שמקיימין התורה אינו בחיוב או דינן כישראל ונענשין על כל המצות,והיינו דאיתא במדרש (בראשית רבה פד', ז) שהוציא דבה לומר תולין הן עיניהם בבנות הארץשנשאו נשים נכריות, ויוסף סבור שדינן כישראל ואינן רשאין לעבור אפילו על מה שלא נצטוובני נח והם סברו שלא יצאו מכלל בני נח. וכבר נתבאר דחטא ראובן בבלהה תלוי ג"כבזה אי דינן כישראל לא חטא משא"כ אם דינן כבני נח חטא, וז"ש ראובן הילד אינודלא איתעביד ליה ניסא שמע מינה שיוסף החייב לפי שדינן כבני נח אם כן אנה אני בא מחטאשל בלהה לכן שב לשקו:

31. ספרתפארת שלמה על מועדים - שבת קודש

כמ"ש גבי אחי יוסף (בראשית נ, טו) לו ישטמנויוסף שלא היו יכולים לסבול הבושה ממנו שהם גמלוהו הרעה והוא עשה להם כל הטובות וכלכלאותם ונשיהם וטפם. וזה ידוע שאין ערך ליסורים האלו. ומכש"כ אצל הקב"ה(תהלים קל, ג) אם עונות תשמר י"ה אדני מי יעמוד. ומדת הדין אומרת כו'. ומכ"ששאין ערך ודמיון למי שיש לו שכל הטוב להבין ויודע כי חטאתו לנגדו תמיד ואעפ"כהקב"ה עושה עמו חסד ומכלכל אותו ואת ביתו אין ערך לבושה זו. וזה (דניאל ט,ז) ולך ד' הצדקה ולנו בושת הפנים. דהיינו שיודעים אנו שאין אנו ראוים לזה רק הקב"העושה עמנו צדקה ולכך לנו בושת הפנים.

חזק חזק ונתחזק! J

Some audio classes for shmot

2012-01-08T19:49:00.003+02:00

Some audio classes for shmot

Shmot - a Brief Overview

http://www.yutorah.org/lectures/lecture.cfm/767696/Rabbi_Ari_Kahn/Shmot_-_a_Brief_Overview

The Metamorphosis of Moshe

http://www.yutorah.org/lectures/lecture.cfm/767697/Rabbi_Ari_Kahn/The_Metamorphosis_of_Moshe

The Choice of Moshe as Leader

http://www.yutorah.org/lectures/lecture.cfm/767866/Rabbi_Ari_Kahn/The_Choice_of_Moshe_as_Leader

the Haftorah for Shmot

http://rabbiarikahn.com/Audio.php?ID=123&Shiur=Parsha

http://rabbiarikahn.com/shiurim/Shmos.mp3

http://rabbiarikahn.com/Audio.php?ID=190&Shiur=Parsha

http://rabbiarikahn.com/Audio.php?ID=124&Shiur=Parsha

sources נר איש וביתו

2011-12-22T22:45:00.000+02:00

נר איש וביתו

הרב ארי דוד קאהן

arikahn2@gmail.com

1. שבת דף כג.א

והשתא דאמרינן הדלקה עושה מצוה, הדליקה חרש שוטה וקטן- לא עשה ולא כלום. אשה ודאי מדליקה, דאמר רבי יהושע בן לוי: נשים חייבות בנרחנוכה, שאף הן היו באותו הנס. אמר רב ששת: אכסנאי חייב בנר חנוכה. אמר רבי זירא:מריש כי הוינא בי רב משתתפנא בפריטי בהדי אושפיזא. בתר דנסיבי איתתא אמינא: השתאודאי לא צריכנא, דקא מדליקי עלי בגו ביתאי.

And now that we say that the kindling constitutes the precept, if adeaf-mute, idiot, or minor lights it, he does nothing. But a woman maycertainly light [it], for R. Joshua b. Levi said: The [precept of the] Hanukkahlamp is obligatory upon women, for they too were concerned in that miracle. R.Shesheth said: The [precept of the] Hanukkah lamp is incumbent upon a guest. R.Zera said: Originally, when I was at the academy, I shared the cost with minehost; but after I took a wife I said, Now I certainly do not need it, becausethey kindle [the lamp] on my behalf at my home.

2. תלמוד בבלי מסכת שבת דף כא עמוד ב

תנו רבנן: מצות חנוכה נראיש וביתו. והמהדרין - נר לכל אחד ואחד. והמהדרין מן המהדרין, בית שמאי אומרים:יום ראשון מדליק שמנה, מכאן ואילך פוחת והולך; ובית הלל אומרים: יום ראשון מדליקאחת, מכאן ואילך מוסיף והולך.

Our Rabbis taught: The precept of Hanukkah [demands] one light for a manand his household; the zealous [kindle] a light for each member [of thehousehold]; and the extremely zealous, — Beth Shammai maintain: On the first day eight lights are lit and thereafter they aregradually reduced; but Beth Hillel say: On the first day one is lit andthereafter they are progressively increased.

3. תוספות מסכת שבת דף כא עמוד ב

והמהדרין מן המהדרין - נראה לר"י דב"ש וב"ה לא קיימי אלאאנר איש וביתו שכן יש יותר הידור דאיכא היכרא כשמוסיף והולך או מחסר שהוא כנגדימים הנכנסים או היוצאים אבל אם עושה נר לכל אחד אפי' יוסיף מכאן ואילך ליכא היכראשיסברו שכך יש בני אדם בבית.

4. רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פרק ד

הלכה א כמה נרות הוא מדליקבחנוכה, מצותה שיהיה כל בית ובית מדליק נר אחד א בין שהיו אנשי הבית מרובין ביןשלא היה בו אלא אדם אחד, והמהדר את המצוה מדליק נרות כמנין אנשי הבית נר לכל אחדואחד בין אנשים בין נשים, והמהדר יתר על זה ועושה מצוה מן המובחר מדליק נר לכל אחדואחד בלילה הראשון ומוסיף והולך בכל לילה ולילה נר אחד.

הלכה ב כיצד הרי שהיו אנשי הבית עשרה, בלילה הראשון מדליק עשרה נרותובליל שני עשרים ובליל שלישי שלשים עד שנמצא מדליק בליל שמיני שמונים נרות.

הלכה ג מנהג פשוט בכלערינו בספרד שיהיו כל אנשי הבית מדליקין נר אחד בלילה הראשון ומוסיפין והולכין נרבכל לילה ולילה עד שנמצא מדליק בליל שמיני שמונה נרות בין שהיו אנשי הבית מרוביםבין שהיה אדם אחד.

5. חתם סופר מסכת שבת דף כא עמוד ב

והמהדרין ראיתימי שנתקשה מאי טעמה לא נהיגי נשי דידן להיות מן המהדרי' והיכא דליכא זכר והיאמדלקת היא מוספת והולכת והרי היא ממהדרי' מן המהדרי' ומ"ט לא תהי' מהמהדרים ונלפע"דבתחלה כשתקנו נר איש וביתו על פתח ביתו מבחוץ ונמצאו בישראל מהדרין שיצאו לחוץוהדליקו בעצמם נוסף על הדלקת של בעל הבית אז לא נמצא שום אשה שתהי' מהמהדרים כיאין כבודה לצאת בחוץ בר"ה לעתותי ערב ולהדליק בין האנשים נהי אם אין האישבביתו ועלי' מוטל מצות הדלקה על כרכה תצא לחוץ להדליק מ"מ אם יש כאן זכרהמדליק אין מן החסידות שתחמיר על עצמה בזה ותביא עצמה לידי חשדא והשתאאע"ג שכולם מדליקין בפנים מ"מ מנהג הראשון לא זז ממקומו כנ"ל נכוןבעזה"י:

6. שולחן ערוך אורח חיים סימן תרעא סעיף ב

כמה נרות מדליק; * בלילה הראשון מדליק אחד, (ד) מכאן ואילך א [ב] מוסיףוהולך (ה) אחד בכל לילה (ו) עד שבליל האחרון (ז) יהיו שמונה, <א> ואפילו אםרבים בני הבית * (ח) לא ידליקו יותר. הגה: * (ט) וי"א דכל אחד מבני הבית (י)ידליק (הרמב"ם), וכן [ג] המנהג פשוט; * ויזהרו ליתן כל אחד ואחד נרותיו במקוםמיוחד, * כדי שיהא היכר כמה נרות מדליקין (מהר"א מפראג).

2The number of lights that should be kindled /is as follows/. On the first nightone should kindle one /light/. (4) From then on he should add in turn (5) one/light/ each night, (6) until on the final night (7) there will be eight/lights/. Even if there are many members of the household (8) they should notkindle more /lights/. Gloss: (9) There are /authorities/who say that every one of the members of the household (10) shouldkindle /lights for Chanukah/. (…) This is in fact the widespreadcustom. They must take care that each person puts his lights in a distinctplace so that it will be recognizable how many lights they have /each/kindled. (…)

7. באר היטב סימן תרעא

(ג) המנהג. וזה חידוש שהספרדיםנוהגים כתוספות והאשכנזים כרמב"ם וזה לא מצינו בשאר מקומות:

8. משנה ברורה סימן תרעאס"ק ט

(ט) וי"א דכל אחדוכו' - לבד מאשתו דהיא כגופו:

9. רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פרק ג

כל שחייב בקריאת המגילה חייב בהדלקת נר חנוכה והמדליק אותה בלילה הראשון מברך שלש ברכות

10. רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פרק א

קריאת המגילה בזמנה מצות עשה מדברי סופרים, והדברים ידועים שהיא תקנת נביאים, והכל חייבים בקריאתה אנשים ונשיםא וגרים ועבדים משוחררים,

11. רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פרק ד הלכה ט

נר חנוכה שהדליקו חרש שוטה וקטן י או גוי לא עשה כלום עד שידליקנו מי שהואחייב בהדלקה,

12. שולחן ערוך אורח חיים סימן תרעה סעיף ג

(ט) ד [ג] אשה מדלקת נר חנוכה, (י) <ד> שאף היאחייבת בה; אבל אם הדליקה חרש שוטה וקטן, לא עשה (יא) כלום, (יב) ואע"פ שהניחהגדול; (יג) ויש מי שאומר בקטן שהגיע לחינוך, מותר. הגה: * (יד) ולדידן דכל אחדמבני הבית מדליק בפ"ע, קטן שהגיע לחינוך צריך להדליק ג"כ.

13. משנה ברורה סימן תרעה ס"ק ט

(ט) אשהמדלקת - פי' [י] בעד כל בני ביתה. ואפילו איש [יא] יכול לעשות אותה שליחלהוציאו [יב] אם עומדין בשעה שמדלקת ושומעין הברכה ובדיעבד אם לא ענו אמן על הברכהג"כ יצאו [יג] וכן איש מברך לאשה ויוצאת ידי חובתה אם עומדת שם ושומעת הברכהלא בע"א ועיין בתשובת עולת שמואל סימן ק"ה דלדידן שמדליקין כ"אבפ"ע מ"מ אשה אינה צריכה להדליק דהויין רק טפילות לאנשים ואם רוציםלהדליק מברכות דהוי כשאר מ"ע שהזמן גרמא דיכולות לברך וכשאין האיש בבית תדליקהאשה דהוי בת חיובא ובברכה ולא ידליק קטן וכדלקמיה. כתב רש"ל בתשובה סימןע"ז סומא אם הוא בבית שאחרים דולקין ויכול להשתתף בפריטי עמהם ויברכו עליו זהעדיף וכן אם יש לו אשה אשתו מדלקת עליו ואם הוא בבית מיוחד ואין לו אשה ידליקבעצמו ע"י סיוע של אחר ועיין בשע"ת דלא יברך וכ"ש שאינו יכוללהוציא אחרים:

14. שער הציון סימן תרעה ס"ק י

(י) מגןאברהם. ורוצה לומר, דכמו לענין חרש שוטה וקטן דלא עשה כלום היינו, להוציא אחרים,כמו שכתב הט"ז, כן הוא הדין בזה. עוד יש לומר דכוונתו לאפוקי דלא נפרש דאפילובמקום שהבעל מדליק אשה נמי צריכה להדליק, קא משמע לן דלא צריכה, וכמו שכתבנו לקמיהבשם עולת שמואל, וכן כתבו רש"ל ואליה רבה, דאשתו כגופו דמי ואינה צריכה,אלא דיכולה להדליק בעד כל בני ביתו:

15. ט"ז אורח חיים סימן תרעה ס"ק ד

(ד) שאף היא חייבת כו'. - כיון שהית' באותו נסשגזרו היוונים על כל בתולה שתיבעל להגמון תחלה והרגה אשה בת יוחנן כ"ג אתהראש של האויבים ונראה מל' הגמ' שהאשה מוציא' אפי' איש מדאמרי' הדליק' חש"ולא עשה ולא כלום אשה ודאי מדלקת כו' מדאמר בחש"ו לא עשה ולא כלום שפי'להוציא אחרים ממילא מ"ש אשה ודאי מדלקת היינו להוציא אחרים וכ"כבאגודה שאם יודעת לברך תוכל להוציא את האיש ועסי' תרפ"ט לענין מגילה:

16. ביאור הלכה סימן תרעה ד"ה * אשה מדלקת

אשה מדלקתוכו' - עיין מ"ב דיכולה להוציא אפילו בעלה אבל ידוע מה שארז"ל בברכות דףכ' בן מברך לאביו ואשה מברכת לבעלה אבל אמרו חכמים תבא מארה לאדם שאשתו ובניומברכין לו. ומה שאמר דקא מדליקי עלי בגו ביתאי מפני שלא היה אז בביתו ועיקרהחיוב מונח על הבית:

17. משנה ברורה סימןתרעז ס"ק ב

במקום רחוק מביתו וא"צ שוב להשתתףאפילו בפריטי ועיין בט"ז בשם רש"ל דדוקא [ד] כשהוא יודע בבירור שאשתומדלקת עליו אבל אם אינו יודע יש לו להדליק וגם לברך. ומטעם זה [ה] מי שלא ידעשהדליקו עליו ובא באותו לילה לביתו ומצא שהדליקו עליו צריך להדליק [ו] דכיון שלאידע מתחלה מסתמא היה דעתו להדליק בעצמו ולא לצאת בשל אשתו וממילא חל עליו תקנתחכמים ועיין במ"א שדעתו בזה דידליק בלא ברכה:

18. שער הציון סימןתרעז ס"ק ד

(ד) ובתרומת הדשן סימן ק"א משמעדאפילו אינו יודע זה בברור, רק שהוא יודע באשתו שיודעת דין זה שהאשה צריכהלהדליק בגו ביתה לפי שהמצוה מטלת על מי שהוא בתוך הבית, או אפילו אם אינהיודעת אבל בני ביתה יודעים דין זה, עיין שם:

19. שולחן ערוך אורח חיים סימן תרעז סעיף ג

יש אומרים שאע"פ שמדליקין עליו בתוך ביתו, אם הוא במקום שאין בו ישראלמדליק בברכות. הגה: (יד) כי חייב לראות הנרות (מרדכי), וכן נוהגין; ואפי' אם הואאצל יהודים ורואה הנרות, (טו) ט אם רוצה להחמיר על עצמו * ולהדליק בפני עצמו,מדליק [א] ומברך עליהם, (טז) וכן נוהגין (ת"ה ומהרי"ל בתשובתמהרי"ל סי' קמ"ה).

20. משנה ברורה סימן תרעז ס"ק יד

(יד) כי חייב לראות - זה סותר [כא] לסימן תרע"ו ס"ג דסובר שםדכשמדליקין בביתו א"צ לברך על הראיה ודין דכאן הוא מן המרדכי ושם סתם המחברכשארי פוסקים שחולקין עליו [כב] ולכן לדינא אין לנהוג כן להדליק בברכהאא"כ שיאמר שאינו רוצה לצאת בהדלקת אשתו וכמ"ש רמ"א אח"זועיין לקמיה:

21. משנה ברורה סימן תרעז ס"ק טו

(טו) אם רוצה להחמיר וכו' - ר"ל אף דמדינא פטור להדליק אם מדליקיןעליו בביתו מ"מ אם רוצה להחמיר על עצמו ולהדליק בעצמו רשאי ובלבד שיכויןבמחשבתו קודם שעת ההדלקה [כג] שאינו רוצה לצאת בשל אשתו וממילא לית כאן משום ברכהלבטלה דכיון שאינו רוצה לצאת בהדלקתה חל חיוב הדלקה עליה:

22. משנה ברורה סימן תרעז ס"ק טז

(טז) וכן נוהגין - וכן סתמו [כד] הרבה אחרונים. ויש מן הפוסקים [כה]שסוברין אחרי דחז"ל פטרוהו ע"י הדלקת אשתו לא כל כמיניה לומר איני רוצהלצאת בשל אשתי וידליק [כו] בלא ברכה. והנה אף דודאי אין למחות ביד הנוהגין לברךאחרי דהרבה אחרונים הסכימו לברך מ"מ טוב יותר [כז] להדר לשמוע הברכות מפי אחרויענה אמן [ויכוין לצאת בהן] וידליק נרותיו או יראה לשער להדליק נרותיו ולברךעליהן זמן מה קודם שמדלקת אשתו בביתו דהיינו שהיא מדלקת אחר מערב כמנהג העולם והואידליק קודם מערב:

23. בית הבחירה למאירי מסכת שבת דף כג עמוד א

חייבות בה שאף הן היו באותו הנס ומעתה מדלקת אף להוציא את האחרים כדיןכל המחוייב בדבר וקצת מפרשים כתבו דוקא לעצמה ואין זה כלום ויש מתירין בקטן אםהגיע לחינוך הואיל ומצותה מדברי סופרים וכן חתמוה חכמי פורווינצא בחבוריהם ואיןהדברים נראים:

24. חידושי הריטב"א מסכת שבת דף כג עמוד א

אשה ודאי מדליקה. פירוש אפילו להוציא לאחרים חובה, כיון שהיא מחוייבתבדבר כדאמר רבי יהושע בן לוי נשים חייבות בנר חנוכה, ואין הדין כן במקרא מגילה, כיאע"פ שחייבות במקרא מגילה אינן מוציאות לאחרים כדכתיבנא התם בס"ד.

שאף הן היו באותו הנס. פרש"י ז"ל דעל ידי אשה נעשה הנס, וליתאדא"כ לא הוה ליה למימר האי לישנא דמשמע שהן טפלות, אלא כך פירושו שאף הן היובאותו הנס כי עליהן גם כן היתה הגזרה, וכן מוכח בירושלמי (מגילה פ"בה"ה) שאמרו שאף הם היו בספק.

25. בית הבחירה למאירי מסכת מגילה דף ד עמוד א

נשים חייבות בנר חנוכה שאף הםהיו באותו הנס שעל ידי אשה נעשה כמו שנתפרש במעשה של יהודית

26. ראב"ן שבת סימן שמ (רב אליעזר בן נתן)

וכמו שהאשה מדלקת הנר בערב שבת כדתנן[ל"א ב] על שלש עבירות נשים מתות וכו' על שאין זהירות בנידה ובחלה ובהדלקתהנר, כן אשה מדלקת נר חנוכה אם אין בעלה בבית כדאמר בפ' במה מדליקין אשה וודאימדלקה דאמר ריב"ל כל נשים חייבות בנר חנוכה שאף הן היו באותו הנס. ומיהו כיאיכא בעלה איהו קדים דאיהו נמי מחייב, והאי דלא מדלקי גברי בערב שבת משום דאמרמר היא כבתה נרו של עולם והוא אדם שנענש היתה על ידה לפיכך תדליק נר של שבת.וחרש שוטה וקטן אין מדליקין נר של חנוכה מפני שאין מחויבין בדבר. ובערב שבתמדליקין של חנוכה תחילה והדר שבת דאי מדליק של שבת הא קיבל שבת ואסור להדליק שלחנוכה.

27. ספר כלבו סימן מד

ונשים חייבות בנ"ח שאף הן היו באותו הנס, פירוש שהאויבים באו לאבדהכל אנשים ונשים וטף, ויש מפרשים שעל ידי אשה אירע להם הנס הגדול ההוא ושמה יהודיתכמו שמפורש באגדה בת היתה ליוחנן כהן גדול והיתה יפת תואר מאד ואמר המלך יון שתשכבעמו והאכילתו תבשיל של גבינה כדי שיצמא וישתה לרוב וישתכר וישכב וירדם ויהי לה כןוישכב וירדם ותקח חרבו וחתכה ראשו ותביאהו לירושלים וכראות החיל כי מת גבורםוינוסו, ועל כן נהגו לעשות תבשיל של גבינה בחנוכה,

28. רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פרק ד הלכה יד

היה לפניו נר ביתו ונר חנוכה או נר ביתו וקדוש היום נר ביתו קודם משום שלוםביתו שהרי השם נמחק לעשות שלום בין איש לאשתו, גדול השלום שכל התורה ניתנה לעשותשלום בעולם שנאמר +משלי ג'+ דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום.

29. אוצר המדרשים(אייזנשטיין) חנוכה עמוד 189

כיון שראו יונים שאיןישראל מרגישין בגזירותיהם עמדו וגזרו עליהם גזירה מרה ועכורה, שלא תכנס כלה בלילההראשון מחופתה אלא אצל ההגמון שבמקום ההוא. כיון ששמעו ישראל כך רפו ידיהם ותששכחם ונמנעו מלארס, והיו בנות ישראל בוגרות ומזקינות כשהן בתולות, ונתקיים עליהם בתולותיהנוגות והיא מר לה (איכה א'), והיו יונים מתעללות בבתולות ישראל, ונהגו בדבר הזהשלש שנים ושמונה חדשים, עד שבא מעשה של בת מתתיהו כהן גדול שנשאת לבן חשמונאיואלעזר היה שמו, כיון שהגיע יום שמחתה הושיבוה באפריון, וכשהגיע זמן הסעודה נתקבצוכל גדולי ישראל לכבוד מתתיהו ובן חשמונאי שלא היו באותו הדור גדולים מהם, וכשישבולסעוד עמדה חנה בת מתתיהו מעל אפריון וספקה כפיה זו על זו וקרעה פורפירון שלהועמדה לפני כל ישראל כשהיא מגולה ולפני אביה ואמה וחותנה. כיון שראו אחיה כךנתביישו ונתנו פניהם בקרקע וקרעו בגדיהם, ועמדו עליה להרגה, אמרה להם שמעוני אחייודודיי, ומה אם בשביל שעמדתי לפני צדיקים ערומה בלי שום עבירה הרי אתם מתקנאים בי,ואין אתם מתקנאים למסרני ביד ערל להתעולל בי! הלא יש לכם ללמוד משמעון ולוי אחידינה שלא היו אלא שנים וקנאו לאחותם והרגו כרך כשכם ומסרו נפשם על ייחוד של מקוםועזרם ה' ולא הכלימם, ואתם חמשה אחים יהודה יוחנן יונתן שמעון ואלעזר, ופרחי כהונהיותר ממאתים בחור, שימו בטחונכם על המקום והוא יעזור אתכם שנאמר כי אין מעצור לה'להושיע וגו' (ש"א =שמואל א'= י"ד). ופתחה פיה בבכיה ואמרה רבש"ע אםלא תחוס עלינו חוס על קדושת שמך הגדול שנקרא עלינו ונקום היום נקמתנו. באותה שעהנתקנאו אחיה ואמרו בואו ונטול עצה מה נעשה, נטלו עצה זה מזה ואמרו בואו ונקחאחותינו ונוליכנה אצל המלך הגדול ונאמר לו אחותנו בת כהן גדול ואין בכל ישראל גדולמאבינו, וראינו שלא תלין אחותינו עם ההגמון, אלא עם המלך שהוא גדול כמותינו,ונכנסנו עליו ונהרגהו ונצא, ונתחיל אח"כ בעבדיו ובשריו, והשם יעזרנו וישגבנו,נטלו עצה וכו' ועשה להם הקב"ה תשועה גדולה, ושמעו בת קול מבית קדש הקדשים: כלישראל נצחו טליא באנטוכיא, כן יעשה המקום ישועה בימינו אלה.

RA'AVAN

RabbiEliezer ben Nathan was born in

Germany

circa 1090. A giant of German Jewry, he lived in Mainz and is particularly well-known for hiswork Even HaEzer. Also known as Tzafnat Paneach or Sefer [Piskei] HaRa'avan,this work is comprised of responsa, halacha, customs, and a commentary on somepassages in the Talmud. Apparently, Ra'avan composed two separate works: EvenHaEzer and Tzafnat Paneach; the single extant work appears to be compiled ofexcerpts from both. In his work, Ra'avan refers often to the Geonim and to thehalachic decisions of the leading rabbis of Franceand

Germany

.The work also contains commentary on piyuim (liturgical poetry), as well aspiyutim composed by Ra'avan himself.

His sons-in-law, Rabbi Joel HaLevi, the fatherof Ra'avyah, and Rabbi Samuel ben Rabbi Neturnai (Shevat) were among theleading rabbis of

Germany

.Ra'avan corresponded with his contemporaries in Germanyand

France

,including Rabbi Jacob Tam, who was somewhat younger. Ra'avan passed away circa1170.

KOLBO

Theauthor of the Kol Bo was apparently R. Aharon ben R. Jacob ha-Cohen of Narbonne, France(sometimes mistakenly identified as R. Aaron of Lunel). He lived in thethirteenth and fourteenth centuries and spent some time in

Spain

. In 1306 he was expelled fromFrance together with all theJews there, and he settled on the islandof Majorca near

Spain

. The Kol Bo is apparently theearly version of R. Aharon's work Orchot Chayyim, which was written yearslater.

2011-12-14T21:32:00.000+02:00

פרשת וישב התשע"ב

הרב ארי דוד קאהן RabbiAri Kahn

מת"ן יט' כסלו התשע"ב Adk1010@gmail.com

http://Rabbiarikahn.com http://arikahn.blogspot.com

1. בראשית פרק לז

(ב) אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹביוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאןוְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו וַיָּבֵאיוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם:

2. פסיקתא זוטרתא (לקח טוב)בראשית פרק לז סימן ב

היה רועה את אחיו בצאן.לא אמר הצאן אלא בצאן, שהיה שוטר עליהם ושומר אותם, מה יעשו בצאן שלא ישחיתו אותם,לכך נאמר בצאן: היה רועה. היה שומר בשביל שהיה אהוב ונאמן לאביו: והוא נער. שהיהמתגעגע, מתקן בשערו, מתלה בעקיבו, והוא מעשה נערות: ד"א והוא נער שהיה ננערעליהם, כמו הנער הנצב על הקוצרים (רות ב ו) ויאמר עשו כך עשו כך, ולא על כולם, אלאאת בני בלהה ואת בני זלפה, לפי שהיה סבור שהם בני פילגשים, ולא ירשו את בני האמהות:ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם. שהיה אומר לו כי בני בלהה ובני זלפה משחיתים אתהצאן, ר' יהודה אומר את דבתם של בני לאה, שהיו קורין לבני השפחות עבדים.ר' שמעון אומר על כולן הוא אומר, ויבא יוסף את דבתם רעה, שהיו תולין עיניהם בבנותהארץ. לפיכך נתגרה בו אשת פוטיפר, שנאמר ותשא אשת אדוניו את עיניה (בראשית לט ז):ויבא יוסף את דבתם. ולהלן הוא אומר ויוציא דבת הארץ (במדבר יג לב), לפי שהוציאו מלבם.אבל ויבא ממה שהוא מביא, לא נענש אלא לפי שהביא אל אביהם, ולא הביא הדבה להגיד לאחרים,אלא אל אביהם, כדי לייסרם ולמנעם:

3. אוצר המדרשים (אייזנשטיין)ילמדנו עמוד 224

היה רועה את אחיו (בראשיתל"ז ב') עם אחיו אינו אומר אלא את אחיו, שהיה שומע הלכה מפי אביו והולך ומלמדהלאחיו, והוא נער, שהיו מזלזלין בבני השפחות, ויוסף עומד ומשמשן כעבד.

4. שמות פרק לג

(יא) וְדִבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁהפָּנִים אֶל פָּנִים כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וְשָׁב אֶל הַמַּחֲנֶה וּמְשָׁרְתוֹיְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל: ס

5. רבינו בחיי שמות פרשת כיתשא פרק לג פסוק יא

ומשרתו יהושע בן נון נער.כל ימותיו של יהושע היו ק"י שנים, מ' שנה שהלכו במדבר, וי"ד שנה בארץ, ז'שנים שכבשו ושבע שחלקו, א"כ בן נ"ו שנה היה, ואיך יקראנו הכתוב"נער", אבל ענין "נער" משרת, כי האדון נקרא "איש"והמשרת יקרא "נער", וכן יבאר הכתוב: (אסתר ב, ב) "נערי המלך משרתיו",כי מלת "משרתיו" באור לנערים.

6. רש"י בראשית פרשתוישב פרק לז פסוק ב

והוא נער - שהיה עושה מעשהנערות, מתקן בשערו ממשמש בעיניו, כדי שיהיה נראה יפה:

את בני בלהה - כלומר ורגילאצל בני בלהה, לפי שהיו אחיו מבזין אותן והוא מקרבן:

את דבתם רעה - כל רעהשהיה רואה באחיו בני לאה היה מגיד לאביו, שהיו אוכלין אבר מן החי, ומזלזליןבבני השפחות לקרותן עבדים, וחשודים על העריות. ובשלשתן לקה. על אבר מן החי (לעילפסוק לא) וישחטו שעיר עזים במכירתו, ולא אכלוהו חי. ועל דבה שספר עליהם שקורין לאחיהםעבדים, (תהלים קה יז) לעבד נמכר יוסף. ועל העריות שספר עליהם, (להלן לט ז) ותשא אשתאדוניו וגו':

7. רשב"ם בראשית פרשתוישב פרק לז פסוק ב

היה רועה את אחיו בצאן- בני לאה לפי דרך ארץ קורא אחיו ולא בני השפחות:

והוא נער את בני בלהה וגו'- נערותו ורגילותו ומשתאיו היו עם בני בלהה ובני זלפה. ומתוך כך התחילו אחיו בנילאה לשנוא אותו:

את אחיו - עם אחיו רועה,ובשמחת נערותו היה נבדל מהם ורגיל עם בני השפחות ולא עמהם כמו נער, כדכת' כי נער ישראל.וכת' יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו. הולך ומונה כל מיני עניינים שגרמו לשנוא אותו.וגם ויבא יוסף [את] דבתם רעה, את דבתם של אחיו רעה, כמדרש אגדה לפי פרושי, שאמר לאביוכך מבזים הם בני השפחות אבל אני מכבדם ואני רגיל אצלם. פשטנים אחרים לא עמדו עלהעיקר:

8. אבן עזרא בראשית פרשת וישבפרק לז פסוק ב

(ב) והוא נער את בניבלהה ואת בני זלפה בעבור היותו קטן שמוהו בני השפחות שמש להם, כי אם ישרת אחיובני הגבירה לא היה דבר רע, וזאת היא דבתם רעה. וטעם אבר מן החי דרש הוא, כי הכתוב לאהזכיר מאחיו חוץ מבני השפחות:

9. רד"ק בראשית פרשתוישב פרק לז פסוק ב

והוא נער - היה מתגדלעמהם כשהיו רועים הצאן:

נשי אביו - כמו שכתוב בכלאחת מהן "לאשה" ולא היה בזה בזיון כי בני נשי אביו היו:

את דבתם רעה - היה אומרלאביו כי אחיו היו שונאים אותו, אלה בני השפחות שגדל עמהם וכן בני הגבירות, שהוא היהמתגאה עליהם לפי שאביו היה אהבו ביותר מכל אחיו, והוא היה מביא דבתם זאת אל אביהםשהיו מבזים ומדברים עליו רעה, ויעקב היה גוער אותם בעבורו; והנה הולך ומפרשסבת השנאה כמו שאמ' וישראל אהב, ויראו אותו.

10. רמב"ןבראשית פרשת וישב פרק לז פסוק ב

....ואם כן למה לא הצילוהו בני השפחות,והוא אוהב אותם ומקרבן ומגיד לאביו על האחים בבזיונם. ואם נאמר שייראו מן האחים, והנההם ד', וראובן עמהם, ויוסף עצמו, ותגבר ידם עליהם, ואף כי לא יבאו עמהם במלחמה. ועוד,כי נראה בכתוב כי כולם הסכימו במכירתו. אבל לדעת רבותינו בבראשית רבה (פד ז) עלכולם היה מוציא הדבה:

...או שיהיה "והוא"מושך אחר עמו, ומשפטו והוא נער והוא את בני בלהה ואת בני זלפה נשי אביו, יאמר כיהוא נער, והוא עם בני בלהה ועם בני זלפה נשי אביו תמיד, לא יפרד מהם בעבור נערותו,כי להם צוה אביהם שישמרוהו וישרתוהו, לא לבני הגבירות, והוא מביא מהם דבה רעה אל אביהם,ולכן ישנאוהו אלה הארבעה האחים. ואחר כן אמר כי אביו אהבו, ויראו אחיו האחריםכי אותו אהב אביהם יותר מכולם ויקנאו בו וישנאוהו, נמצא שנוא מכולם, בני הגבירות יקנאובו למה יאהב אותו מהם והם בני גבירה כמוהו, ובני השפחות אשר לא יקנאו בזה למעלתו עליהם,ישנאו בו בעבור היותו מביא דבתם אל אביהם. וטעם דבתם רעה - להפליג, כי כל דבה רעההיא.

11. חזקוניבראשית פרשת וישב פרק לז פסוק ב

ויבא יוסף את דבתם רעהלפיכך שנאוהו כולם שנאמר וישנאו אותו פי' כולם בני השפחות מפני הדבה, ובני הגבירה נתקנאובו על שאותו אהב אביהם מכל אחיו והיו יראים פן ימליכהו יעקב עליהם כמו שרצה יצחקלומר לעשו, הוה גביר לאחיך בשביל שהיה אוהבו.

12. ר'חיים פלטיאל בראשית פרשת וישב פרק לז פסוק ב

והוא נער את בני בלהה ואתבני זלפה נשי אביו. כלומר מנערותו ומשטותו היה עם בני בלהה ועם בני זלפה ומתוךכך התחילו בני לאה לשנא אותו.

נער. לשון אוהב כדכתיבכי נער ישר' ואוהביהו, והולך ומונה כל מיני עניינ[י]ם שגרמו שנאה כדכתיב ויבא יוסףאת דבתם רעה, וכן וישר' אהב את יוסף. פ"א והוא נער וגו', לפי שהיה נער היומשתעבדים בו ואמר כן לאביו אחי בני לאה משתעבדים בבני זלפה ובני בלהה לפי שהם בני אומהותואלו משתעבדים בי אלא מפני שאני נער וקטון, וכן נראה כי עתה מוסב דבתם רעה אל בניבלהה ואל בני זלפה למאי דסליק מיניה.

13. הדרזקנים על התורה בראשית פרשת וישב פרק לז פסוק ב

והוא נער את בני בלהה.הפשט נער ממש ודאי היה שהולך תמיד עם בני השפחות דמתוך כך היו סבורים העולם שמאבן שפחה:

14. רבינובחיי בראשית פרשת וישב פרק לז פסוק ב

ויבא יוסף. כל לשוןמביא דבה הוא אומר אמת, כי הוא מביא ראיה לדבריו, וכל לשון הוצאת דבה הוא שקר שמוציאדברי שקרים מלבו, כלשון האמור במרגלים: (במדבר יג, לב) "ויוציאו דבת הארץרעה". וכתיב: (משלי י, יח) "מוציא דבה הוא כסיל". והם דברי כזב, כלשון:(איוב ח, י) "ומלבם יוציאו מילים":

...וכתב הרמב"ן שאםכן ראוי היה לבני השפחות להציל את יוסף מיד אחיו, מאחר שהיה אוהב אותם וחס על כבודםוהיה בא בשבילם כנגד בני לאה להגיד לאביו דבתם. ואם נאמר כי היו בני השפחות מתיראיםמהם, אין זאת, כי היו ארבעה: דן ונפתלי גד ואשר, וראובן היה עמהם, ויוסף עצמו, הריששה כנגד שאר בני לאה, ואנו רואים בודאי כי כל האחים הסכימו במכירתו, מלבד ראובן הגדולשבכולן ובנימן הקטן שבכולן. ועל כן פירש הוא ז"ל: כי על בני השפחות היה מוציאהדבה והם בני בלהה ובני זלפה כנזכר בכתוב, ויהיה שעור הכתוב כאילו אמר: אלהתולדות יעקב יוסף והוא נער בן שבע עשרה שנה היה רועה את אחיו בצאן, שהם בני בלהה ובניזלפה, נשי אביו, ויבא יוסף את דבתם רעה של בני השפחות הנזכרים. ויאמר אחר כך: ויראואחיו, אלו בני לאה, כי אותו אהב אביהם מכל אחיו וישנאו אותו. ונמצא יוסף שנאוי מכולם:מבני בלהה ומבני זלפה, מפני הדבה שהביא אל אביהם, ומבני לאה, מפני שהיה יעקב אוהב אותויותר מהם, והם בני הגבירה כמוהו.

15. תולדותיצחק בראשית פרשת וישב פרק לז פסוק ב

התשובה שרז"ל אמרולא יהא אדם עומד בין היושבים ולא יושב בין העומדים ולא עצב בין השמחים ולא שמח ביןהעצבים אלא לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות [עי' כתובות יז א, דא"זה], לזה אמר שיוסף היה גאה עם הגאים ונער עם הנערים וחכם עם החכמים, וזהו היה רועהאת אחיו שהיו גאים היה רועה ומנהיגם ומשתרר עליהם והם אחיו בני לאה, ועם בני בלהה ובניזלפה שהיו עושים מעשה נערות היה נער עמהם ומסלסל בשערו:

וישראל אהב את יוסף מכלבניו כי בן זקונים הוא לו שהיה זקן עמו, וזהו לו שעמו היה חכם:

16. ספורנובראשית פרשת וישב פרק לז פסוק ב

היה רועה את אחיו בצאן.היה מנהיג ומורה אותם במלאכת מרעה הצאן:

והוא נער. ומפני נערותוחטא להביא דבת אחיו כי לא נסה ולא התבונן לאחרית דבר אף על פי שהיה אז משכיל מאדושהיה אחר כך מורה לזקני הדור כאמרו וזקניו יחכם וזה כאמרם ז"ל (תהלים קה, כב)ולא בדרדקי עצה (שבת פט ב):

17. אלשיךעל בראשית פרשת וישב פרק לז פסוק ב

ושמא תאמר כי מה שהיה רועהאת אחיו היה מגאוה וגודל לבב לא מרוב חכמה וכשרון. לא כן הוא כי הלא והוא נער את בניבלהה מתנהג עמם כנער ומשרת. והטעם, להורות כי לא לבני שפחות היה מחשיבם רק לנשי אביווזהו אומרו נשי אביו. ולא בלבד לבני בלהה שפחת אמו כי אם גם לבניזלפה. ולא בלבד בהיותם ארבעתם יחד שאגב בני בלהה יכבד גם את בני זלפה, כי אם את כלכת וכת בפני עצמו, וזה אומרו את בני בלהה ואת בני זלפה ולא אמר בני בלהה וזלפה:

ושמא תאמר אם כן עתה תגדלאשמתו למה הביא הדבה רעה. אל יקשה כל כך הדבר בעיניך. כי הלא מה שויבא יוסף את דבתםרעה לא היה כי אם אל אביהם, למען יחפש בדרכיהם וידריכם בדרך ישרה כאב לבנים, ולא לזריםככל מוציאי דבה שכוונתם לבייש את מי שנאמר עליו ולהבאיש ריחו בעיני העם. הנה ניתן התנצלותמה על יוסף:

18. כלייקר בראשית פרשת וישב פרק לז פסוק ב

ועוד קשה להלן נאמר (בראשיתלה כב) וישכב את בלהה פלגש אביו, קראה פלגש, וכאן נאמר והוא נער את בני בלהה ואת בניזלפה נשי אביו, קראן הכתוב נשים ממש. אלא ודאי שכל האחים בני הגבירות, היו מזלזליםבבני השפחות לקרות אמותם פלגשים ושפחות, ואת בניהם קראו עבדים, ויוסף לבד היה מתחבראל בני בלהה וזלפה כי אמר שהם נשי אביו ממש, ומטעם זה זלזל ראובן בבלהה בחושבו שהיאפלגש ואינה אשתו על כן בלבל יצועו, ומכאן ראיה ברורה שכל בני הגבירה הוציאו דבה עלבני השפחות לקרותן עבדים, ועל זה נאמר ויבֵא יוסף את דבתםרעה.אותה דבה רעה שהוציאו אחיו על בני השפחות הביא אל אביהם של בני בלהה וזלפה, כי היהלהם לחוש לכבוד אביהם שלא לקרות לבניו עבדים, וחשב כי אביהם יתבע עלבונם. וזהו שנאמרובטרם יקרב אליהם ויתנכלו אותו להמיתו. כי רצו להמיתו מרחוק על ידי חץ הממית בטרם יקרבאליהם, מדה כנגד מדה כי הוא שלח בהם חץ לשונו הממית אף מרחוק על כן רצו גם הם להמיתומרחוק על ידי חיצים וזה שנאמר (שם מט כג) וישטמהו בעלי חיצים הם אחיו שרצו לשלוח בוחיצים. ואף על פי שגם הוא סיפר עליהם לשון הרע מכל מקום ותשב באיתן קשתו. כי הוא דרךקשתו ויכוננה באיתן בצדק ובמשפט שהרי מותר לומר לשון הרע על בעלי המחלוקת (ירושלמיפאה פרק א הלכה א) ואחיו התחילו במחלוקת במה שזלזלו בבני השפחות:

19. בראשיתפרק לה

(כב) וַיְהִי בִּשְׁכֹּןיִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הַהִוא וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁאָבִיו וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל פ וַיִּהְיוּ בְנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר:

20. בראשיתפרק ל

(ד) וַתִּתֶּן לוֹ אֶתבִּלְהָה שִׁפְחָתָהּ לְאִשָּׁה וַיָּבֹא אֵלֶיהָ יַעֲקֹב:

(ט) וַתֵּרֶא לֵאָה כִּיעָמְדָה מִלֶּדֶת וַתִּקַּח אֶת זִלְפָּה שִׁפְחָתָהּ וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְיַעֲקֹבלְאִשָּׁה:

21. מלבי"םבראשית פרשת וישב פרק לז פסוק ב

אלה תולדות יעקב. הנההטעם מה שהסכימו השבטים שבטי יה למכור את אחיהם, ותחלה רצו לשפוך דמו שבהכרח החזיקואותו לרשע ואיש משחית, עד שחשבו למצוה לבערו מן העולם, כי לא יתכן שבעבור קנאה קלתהערך על כתנת הפסים שעשה לו אביו נהפכו הצדיקים האלה מצוקי ארץ לחבר רוצחים וחיתו טרף,זאת יבארו לנו הכתובים האלה ללמד זכות על השבטים מצד אחד, כי היה כוונתם לש"ש,וע"כ לא מצאנו שנענשו ע"ז, כי היו בזה כגוי אשר צדקה עשה ומשפט אלהיו לאעזב, ובכ"ז יגלה גם צדקת יוסף מצד השני, כי ישטמוהו בעלי חצים בלא פשע, וע"כותשב באיתן קשתו,

22. מלבי"םבראשית פרשת וישב פרק לז פסוק ב

בן שבע עשרה והוא הצעירבבית אביו, היה מנהיג את אחיו ומלמדם בעניני רעית הצאן [וכפי' הרי"א] כי היה מביןבזה יותר מאחיו, או שר"ל שהיה רועה ומנהיג בעת שהיו אחיו עוסקים ברעית הצאן היהמוכיח אותם ביראת ה' ורעה אותם דעה והשכל, והגם שזה יתראה כאלו היה בו מדת הגאוה,ראינוהו שהיה עניו ביותר, עד שהוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה שהיה משרת אותם,הגם שהם היו בני השפחות והפחותים מאחיו, ויבא יוסף את דבתם רעה, שלפי שבני יעקבמן האמהות היו חושבים את בני השפחות כעבדים מצד אמותם, ודברו עליהם דבה לקראם עבדים,ובני השפחות גם הם נדברו רע על בני האמהות, וכמ"ש חז"ל הביא יוסף דבת שניהצדדים מה שדברו רעה זע"ז אל אביהם, כדי שיוכיחם אביהם ויעשה שלום ביניהם ויזהירםמזה. והנה מצד יוסף היה כ"ז עדות על צדקתו ומדותיו הטובות, ...

והנה יוסף נהג את מדותיועפ"י עצת שכלו בארח טובים, שהיה נער ומשרת את אחיו הפחותים במדרגה מצד ענות צדקושפלות רוחו, ובכ"ז גבה לבו בדרכי ה' ולא נפל לבבו להורות חכמה ודעת גם לאחיוהגדולים אשר ראה כי צריכים לעצתו וללמודו, וכן כאשר שמע דבתם זע"ז הגיד זאת לאביומאהבתו אותם וממדת האמת והשלום אשר מצאו קן בנפשו למען יוכיחם אביהם ויעשה עצת שלוםביניהם, אבל השבטים דנו כ"ז לחובה, שמה שרועה אותם ומנהיגם בעצה הוא מגאותו וזדוןלבו, ומה שמשפיל א"ע לפני בני השפחות הוא משפלות מדותיו ורוע תכונתו שהפחות ידבקבפחותים, ומה שמביא דבתם אל אביו הוא מפני שרוצה להשפילם בעיני אביו ושהוא מוציא דבהומשלח מדנים:

23. ספרישמח משה - פרשת וישב דף פד/ב

ויבא יוסף את דבתם רעהאל אביהם (בראשית לז ב). וישראל אהב את יוסף וגו' (בראשית לז ג). נ"ל הפירוש האמיתילעומק הפשוט הוא, דיוסף הביא את דבתם רעה לדעתו של אביהם דייקא, וח"ו לא ללשוןהרע ולא להוצאת שם רע ולא מחמת שנאה, רק אדרבה מחמת האהבה, והיה כוונתו כדי שיוכיחםאביו, כי היה סבור שתוכחת עצמו לא יקובל בעיניהםלאשר כי הוא צעיר האחים, וזהו האהבה האמיתית כי השונא שמח בתקלת חבירו, וזה שנאמר (תהליםקלט כב) תכלית שנאה שנאתים, וכמו שפירש בשבט מישראל שיוסף לא שנאם רק את מעשיהם,והם וישנאו אותו, ועל כן נאמר (בראשית לז ד) וישנאו אותו, ולא וישנאוהו, והבן.....ונחזור לענינינו דמשום זה לא שנאו אותו אחיו, רק וישראל אהב את יוסף מטעם דבןזקונים הוא לו ולא מטעם הדבה, ועשה לו כתונת פסים ובזה הראה את אהבתו לו יותר מלאחיו,ויראו כי אותו אהב אביהם מכל אחיו, והיו סבורים שזה משום הדבה, ומזה שפטו שזה היה כונתיוסף, על כן וישנאו אותו, רק אם היו מדברים עמו והיו שואלים אותו למה אתה משניאנו בעיניאבינו, בודאי היה מוציא מלבם, לפי שהיה אומר להם האמת שחלילה כונתו לא היה להשניאם,וכאשר באמת לא שנאם אביהם, רק שאהב אותו יותר משום שהיה בן זקונים ולא מחמת הדבה כלל,רק ולא יכלו דברו לשלום, וכן פירש האור החיים גם כן לדרכו, ואני לדרכי שהשנאה גדולהכל כך עד שלא יכלו לדבר עמו, ולכך נשארה השנאה בתקפה, והבן:

24. דרשותר"י אבן שועיב פרשת וישב יעקב

ולפי דעת רבותינו ז"למכלם היה שנוי, מבני השפחות על שהיה מביא דבתם רעה אל אביהם כי עמהם היה רגיל דכתיבוהוא נער את בני בלהה וגומ', כי להם נתנו אביהם שישמרוהו וישרתוהו לא לבני הגבירות,והוא בנערותו היה מגלה לאביהם מה שהיו עושים, ובני הגבירות היו הם השונאים אותו כיהיה אוהב אותו אביהם יותר מהם שהיו בני גבירה כמותו, ולזה היו שונאים אותו, נמצא שנוימכולם וזה הוא דעת הרב רבינו משה. ורש"י ז"ל פירש ויבא את דבתם רעה, דבתבני הגבירות והיו בני השפחות אהובים לו. כי בני הגבירה היו דוחין אותן והוא מקרבן,ואם תאמר לדבריו למה לא סייעוהו בני השפחו' שהיו ארבעה וראובן עמהם והוא עצמו זהקשה. ואני הכותב אומר כי יש לומר שבני השפחות אף על פי שלא היו שונאים, מכל מקום לאיוכלו לריב ולא לדבר עם בני הגבירה שהיו כמו אדונים להם, אם כן לא היו מריבין עמהםאבל ראובן שהיה בן הגבירה כמותם עשה יכולתו. ולפי זה הדעת בני השפחות שתקו ולא רצולדבר בשום פנים. ועל כל פנים נראים יותר דברי הרב רבינו משה בר נחמן ז"ל.ועוד שנאוהו על שמסר לו חכמתו כי בן זקונים הוא לו.

25. זוהרחדש כרך א (תורה) פרשת וישב דף מט עמוד ב

ויוסף הצדיק נמי עביד הכיהה"ד ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים ויציגם לפני פרעה מאן אינון חמשה אינון דלא סניליה הה"ד והוא נער את בני בלהה וגו' אמר כדאי אתון זכאין למיקם בהאי פרצה דפרצואחיכון.

Shiurim on Vayeshev, Chanuka and other seasonal events

2011-12-11T11:47:00.001+02:00

Parshat Vayeshev; Yehuda and Yosef

http://www.yutorah.org/lectures/lecture.cfm/766666/Rabbi_Ari_Kahn/Yehuda_and_Yosef

Chachmat Yavan - Greek Wisdom

http://www.yutorah.org/lectures/lecture.cfm/753026/Rabbi_Ari_Kahn/Chachmat_Yavan_-_Greek_Wisdom

Chanuka, Candles and Unicorns

http://www.yutorah.org/lectures/lecture.cfm/753025/Rabbi_Ari_Kahn/Chanuka,_Candles_and_Unicorns

Jesus in the Talmud

http://www.yutorah.org/lectures/lecture.cfm/752892/Rabbi_Ari_Kahn/Jesus_in_the_Talmud

Sufganiot-pat haba b'kisnin

http://www.yutorah.org/lectures/lecture.cfm/752909/Rabbi_Ari_Kahn/Sufganiot-pat_haba_b'kisnin

Nittel Eve

http://www.yutorah.org/lectures/lecture.cfm/754814/Rabbi_Ari_Kahn/Nittel_Eve

Chanuka Candles and "Danger"

http://www.yutorah.org/lectures/lecture.cfm/752713/Rabbi_Ari_Kahn/Chanuka_Candles_and_'Danger'

Parshat Vayeshev and Chanuka

http://www.yutorah.org/lectures/lecture.cfm/752422/Rabbi_Ari_Kahn/Parshat_Vayeshev_and_Chanuka

Shiurim on Vayishlach

2011-12-08T21:52:00.001+02:00

Vayishlach - Honesty

http://rabbiarikahn.com/Audio.php?ID=107&Shiur=Parsha

Encampments

http://rabbiarikahn.com/Audio.php?ID=142&Shiur=Parsha

YackovYisrael

http://rabbiarikahn.com/Audio.php?ID=143&Shiur=Parsha

Yaacovneeds to be Yashar

http://rabbiarikahn.com/Audio.php?ID=144&Shiur=Parsha

AllNight

http://rabbiarikahn.com/Audio.php?ID=218&Shiur=Parsha

New! – from today -

The Death of Rachel

http://rabbiarikahn.com/Audio.php?ID=234&Shiur=Parsha

2011-10-24T22:08:00.002+02:00

Praying for rain

http://www.yutorah.org/lectures/lecture.cfm/749729/Rabbi_Ari_Kahn/Praying_for_rain

shiurim for sukkot

2011-10-09T00:41:00.002+02:00

shiurim for sukkot

one or two days Yom Tov for visitors to Israel

http://www.yutorah.org/lectures/lecture.cfm/748708/Rabbi_Ari_Kahn/one_or_two_days_Yom_Tov_for_visitors_to_Israel

Ushpizhan

http://www.yutorah.org/lectures/lecture.cfm/748717/Rabbi_Ari_Kahn/Ushpizhan

Kitavo: Sukkot - a time for Joy

http://www.yutorah.org/lectures/lecture.cfm/764754/Rabbi_Ari_Kahn/Kitavo_Sukkot_-_a_time_for_Joy

http://rabbiarikahn.com/Audio.php?ID=78&Shiur=Parsha

some written shiurim

Parshat Ha’azinu- Sukkot 5770

http://arikahn.blogspot.com/2009/09/parshat-haazinu-sukkot-5770.html

Parshat Shmot 5770 -Collecting Straw

http://arikahn.blogspot.com/2010/01/parshat-shmot-5770-collecting-straw.html

Sukkot: The Universal Holiday

http://arikahn.blogspot.com/2011/10/sukkot-universal-holiday.html

Sukkot: The Universal Holiday

2011-10-09T00:15:00.001+02:00

Sukkot: The Universal Holiday

Rabbi Ari Kahn

The Talmud relates that in the future, when the pagans will complain to God about His preferential treatment of the Jews, He will tell them that this is because the Jews accepted and followed the Torah. They were not so much the "chosen people," as the "choosing people," so to speak; they chose to follow God's law.

The pagans will then plead, "Offer us the Torah anew and we will follow it." "You foolish people," God will answer, "he who prepares in advance of Shabbat can eat on Shabbat, but he who made no preparations, what can he eat? Nevertheless, I have an easy commandment called Sukkah, go and fulfill it..." Why is it called an easy commandment? Because it has no expense. Immediately each one will build a booth, a Sukkah, on his roof, but God will cause the sun to blaze as if it were the summer solstice. Each one will then kick his Sukkah, and leave... Thereupon God will laugh, as it is said, "He that sits in heaven and laughs." (Talmud - Avoda Zara 3a)

Although this passage is difficult for several reasons, I would like to focus on one of its main themes: that pagans will not be able to keep the commandment of Sukkah. The reason this is so strange is that of all the holidays, Sukkot has been perceived as the most universal, encompassing all the nations of the world.

The Talmud teaches:

Rabbi Eliezer said: "Why are 70 offerings brought on Sukkot? For the (merit of the) 70 nations of the world." (Sukkah 55b)

Rashi comments:

To bring forgiveness for them (the 70 nations which comprise the world), so that rain shall fall all over the earth.

The Sages stress that Sukkot has a universal element which is clearly absent in the other festivals: Passover represents the exodus from Egypt and the emergence of a Jewish nation; Shavuot celebrates the giving of the Torah to the Jews. It seems paradoxical to find this expression of the inability of the pagans to relate to God specifically in the context of Sukkot.

COMING UP TO JERUSALEM

We may theorize that specifically on Sukkot, when the Jews concerned themselves with the welfare of non-Jews, pagans were expected to respond and to relate to God directly. There is, however, another passage which makes this approach untenable.

And it shall come to pass, that every one that is left of all the nations who came up against Jerusalem, shall go up from year to year to worship the King, the God of Hosts, and to keep the holiday of Sukkot. And whoever does not come ... to Jerusalem ... upon them there will be no rain. (Zechariah 14:16)

This passage from the prophecy of Zechariah describes the aftermath of apocalyptic battles, when the vanquished nations will celebrate Sukkot. This heightens the difficulty of the story from the Talmud quoted earlier. While the Talmud contains many explanations of biblical teachings, it does not have a mandate to argue with the prophets. Our question, then, is quite simple: How can the Talmud relate that in the future the pagans will be unable to keep Sukkot -- when the Prophet tells us clearly that they will?

I believe that in the resolution of this apparent contradiction lies the essence of Sukkot. There are two distinct aspects to the holiday of Sukkot, represented by two commandments in the Torah:

Also in the 15th day of the seventh month, when you have gathered in the fruit of the land, you shall keep a feast to the Lord seven days; on the first day shall be a Sabbath, and on the eighth day shall be a Sabbath. And you shall take on the first day the boughs of goodly trees, branches of palm trees, and the boughs of thick trees, and willows of the brook; and you shall rejoice before the Lord your God seven days. And you shall keep it a feast to the Lord seven days in the year. It shall be a statute forever in your generations; you shall celebrate it in the seventh month. You shall dwell in booths seven days; all who are Israelites born shall dwell in booths. That your generations may know that I made the people of Israel to dwell in booths, when I brought them out of the land of Egypt; I am the Lord your God. (Leviticus 23:39-43)

The Torah speaks on the one hand of taking four species of fruit at harvest time, and on the other hand of sitting in the Sukkah, as the people who left Egypt did. We therefore see two commandments: 1) taking the four species, and 2) living in booths. One commandment has an agricultural impetus, the other a historical one. The agricultural aspect of the holiday is clearly universal, while the historical aspect is particular to the Jews.

THE TWO COMMANDMENTS OF SUKKOT

Let us analyze these two commandments.

The relationship between the gathering of the fruit and the four species seems clear: After gathering the new fruits, to express our gratitude to God, we collect these four species. The species which we gather are a tool used for prayer, in order to thank God for the produce we have just harvested and implore that a generous amount be allocated for the coming year. Our rabbis teach that the allocation of water for the year takes place on Sukkot:

On [the] holiday [of Sukkot] we are judged regarding water. (Talmud - Rosh Hashana 16a)

In fact, much of the celebration which took place in Jerusalem on Sukkot was connected to water, including prayers for rain and the Simchat Beit HaShoevaceremony. This, too, was a ritual connected to water, of which the Mishnah says:

Whoever did not see the Simchat Beit HaShoeva never saw real joy in their life. (Mishnah Sukkah 5:1)

The verse spoke of "rejoicing before your God", referring to the Temple in Jerusalem. Sukkot was uniquely celebrated in Jerusalem -- armed with the four species, the Jews would come to the Temple and pray for more rain and bounty. [The four species were used in the Temple for all seven days of the Festival. In the rest of the Land of Israel they were used only on the first day. The rabbis legislated the use of the four species for the duration of Sukkot even outside of the Temple.]

What, however, is the meaning of the other aspect of Sukkot, dwelling in booths?

We are commanded to dwell in booths, because God delivered us in booths. But what is the symbolism of these booths?

THE SYMBOLISM OF BOOTHS

The Talmud records two opinions. According to Rabbi Eliezer, the word "sukkot" refers to the clouds of glory with which God protected the Jews. Rabbi Akiva teaches that it refers to actual booths. Both opinions agree that the "sukkot" -- whether clouds or booths -- signify the special relationship which the Jews have enjoyed with God.

The difference lies in respect to the historical reality. Were we protected metaphysically by a cloud, or were we protected via a physical entity, a Sukkah?

Either way, the Jews ventured into the desert, vulnerable to the elements, putting their faith in God. This is what we commemorate today. This faith in God is the key to Sukkot. For the Jew to leave the comforts of his home and live in a booth, a temporary abode, is the essence of the Sukkah experience.

We are commanded to make these temporary abodes into our homes for the duration of the seven days of Sukkot. This serves as a reminder of the temporary nature of our existence, helping us focus on the proper relationship between the physical and the spiritual. But most importantly, the Sukkah is an expression of trust, the trust that we had in the desert and the trust that we hope to have today.

Now, perhaps we can resolve the seeming contradiction regarding the pagan ability to observe Sukkot, as indicated in the verses in Zechariah, and the inability as indicated in the Talmud.

There are two sides to Sukkot: the need for the physical, on the one hand, and the need to replace the physical with trust in God, on the other. The need for physicality is real, and nothing is as representative of our physical needs as rain. The Hebrew word for rain is geshem, which means "physical." Yet the source of rain is the clouds referred to by Rabbi Eliezer -- clouds of glory, symbolizing the spiritual, the metaphysical. Clouds are ethereal, beyond our grasp, beyond our understanding.

PRAYING FOR RAIN

Specifically on Sukkot, we pray for rain. In the wake of Rosh Hashana and Yom Kippur, when we prayed for our very existence, on Sukkot we are concerned with "quality of life." We pray for the physical; we pray for rain. With dialectical elegance a synthesis is created. We are commanded to leave our homes, the physical anchor in our lives, and enter a home under the clouds, protected by our trust in God. Our physical existence is brought into sharp contrast with our spiritual life, and the two aspects of Sukkot coexist.

Now we return to our original question: Will the pagans be able to observe the holiday of Sukkot? Surely, the answer must consider each aspect of the holiday separately. The passage in Zechariah that spoke of the pagans' observance of Sukkot stressed that it was in Jerusalem "before God." This aspect of Sukkot finds unique expression in Jerusalem; this is the aspect of thanks and prayer for rain. In fact, the verse explicitly states:

And whoever does not come ... to Jerusalem ... upon them there will be no rain.

The reason for coming to Jerusalem was to receive the blessing for rain. This aspect of Sukkot surely can be fulfilled by pagans. It is, in essence, a recognition of cause and effect; it is pragmatic. The pagans can perform this type of service, although Zechariah states later (14:18-19) that not all the peoples of the world will be willing to keep Sukkot in Jerusalem.

However, the other aspect of Sukkot, the building of the Sukkah, what the Talmud called a "simple mitzvah," is what the pagan religious experience found so foreign. Here there was no pragmatism, merely trust -- trust and love.

Go and cry in the ears of Jerusalem, saying, 'Thus says God, "I remember in your favor, the devotion of your youth, your love as a bride, when you followed me into the wilderness, into land that was not sown."' (Jeremiah 2:2)

The Sukkah is testimony to that love, expressed by simply being "with God," transcending the physical. Perhaps minimizing the physical is foreign idea to the pagan mindset. The pagans were accustomed to difficult commandments which involved giving, sacrificing something dear, in order to find favor with the gods. Conversely, the Talmud reports that God said: I have a simple mitzvah, an "easy mitzvah," involving no expense.

This the pagans found bizarre: What is a god who asks for nothing?

The Talmud further relates:

But does not Rabba say whoever is vexed (by the Sukkah) is freed of the obligation of Sukkah?

According to Jewish law, someone extremely bothered by the Sukkah is exempt; therefore, the pagans who found themselves in a hot Sukkah were technically exempt. This is even more alien to pagan ideas -- if a god asks for something difficult, are you exempt? The response of the pagans was to kick down the Sukkah, as if to say: "Enough is enough. How can man be expected to relate to such a deity?"

This then is the aspect of Sukkot is a uniquely Jewish experience: living with God, remembering the days of our youth when we followed God like a bride blindly in love, not questioning, but accepting, trusting.

audio shiurim on Teshuva and Yom Kippur

2011-10-06T13:31:00.002+02:00

Here are some audio shiurim on Teshuva and Yom Kippur

Yom Kippur andTranscendence

http://www.yutorah.org/lectures/lecture.cfm/749091/Rabbi_Ari_Kahn/Yom_Kippur_and_Transcendence

Repercussion of Sin

http://www.yutorah.org/lectures/lecture.cfm/748720/Rabbi_Ari_Kahn/Repercussion_of_Sin

The Teshuva of ReshLakish

http://www.yutorah.org/lectures/lecture.cfm/748186/Rabbi_Ari_Kahn/The_Teshuva_of_Resh_Lakish

The Ten Days of Teshuva
http://www.yutorah.org/lectures/lecture.cfm/764427/Rabbi_Ari_Kahn/The_Ten_Days_of_Teshuva

Teshuva; Personal Re-Creation
http://www.yutorah.org/lectures/lecture.cfm/764565/Rabbi_Ari_Kahn/Teshuva;_Personal_Re-Creation