Twitter

Tuesday, April 10, 2012

שום קלוף




שום קלוף

הרב ארי דוד קאהן                                                                      Rabbi Ari Kahn                               
 מת"ן ו' מרחשון התשע"א                                                                                   Adk1010@gmail.com
http://Rabbiarikahn.com                                                        http://arikahn.blogspot.com                                                               
1.    תלמוד בבלי מסכת נדה דף יז עמוד א
 אמר ר"ש בן יוחי: ה' דברים הן שהעושה אותן מתחייב בנפשו ודמו בראשו: האוכל שום קלוף, ובצל קלוף, וביצה קלופה, והשותה משקין מזוגין שעבר עליהן הלילה, והלן בבית הקברות, והנוטל צפרניו וזורקן לרה"ר, והמקיז דם ומשמש מטתו. האוכל שום קלוף כו': ואף על גב דמנחי בסילתא ומציירי וחתימי - רוח רעה שורה עליהן. ולא אמרן אלא דלא שייר בהן עיקרן או קליפתן, אבל שייר בהן עיקרן או קליפתן - לית לן בה.
R. Simeon b. Yohai stated, There are five things which [cause the man] who does them to forfeit his life and his blood is upon his own head: Eating peeled garlic, a peeled onion or a peeled egg, or drinking diluted liquids that were kept over night; spending a night in a graveyard; removing one's nails and throwing them away in a public thoroughfare; and blood-letting followed immediately by intercourse.
‘Eating peeled garlic etc.’ Even though they are deposited in a basket and tied up and sealed, an evil spirit rests upon them. This, however, has been said only where their roots or peel did not remain with them, but if their roots or peel remained with them there can be no objection.

2.    רש"י מסכת נדה דף יז עמוד א
דמו בראשו - נענש על עצמו וחובת דמו נדרשת ממנו לאחר מיתתו וראיה לדבר ודמו בראשנו דמרגלים (יהושע ב) חובת דמו יהא מוטל בראשנו

3.    ערוך לנר מסכת נדה דף יז עמוד א
בגמרא או קליפתן. אף על גב דאיירי שהם קלופים צ"ל דקאמר אם נקלפו אבל הקליפה עדיין מעורה בהן אז ליכא סכנה:

4.    תוספות יומא דף עז/ב
משום שיבתא - פרש"י רוח רעה השורה על הידים שלא נטלן שחרית ור"ת מפרש דבלא נתינת פת לתינוק מותר ליטול ידיו שחרית ביום הכפורים דלא גרע ממלוכלכות בטיט ובצואה דאמרינן שרוחץ כדרכו ואינו חושש ואין לך מלוכלך בטיט ובצואה יותר מזה שלא נטל ידיו שחרית שאינו רשאי ליגע לפיו ולחוטמו ולאזניו ולעיניו כדאמר בפרק שמונה שרצים (שבת דף קח:) יד לפה תקצץ וכו' משום בת מלך ושיבתא דהכא ענין אחר הואי ששורה על האוכל כשבא ליתן פת לתינוק בן ד' וה' שנים וחונקתו אם לא נטל ידיו באותה שעה אף על פי שכבר נטלן שחרית ומה שהעולם אין נזהרין עכשיו בזה לפי שאין אותה רוח רעה שורה באלו המלכיות כמו שאין נזהרין על הגילוי ועל הזוגות:

5.    ספר ים של שלמה - חולין פרק ח אות י
והא דפליגי הני תרי לישנא במים אחרונים (ק"ה ע"א) ואיכא בינייהו קיסמא, פסק הרמב"ם (שם הט"ז) להחמיר, שאין נוטלן אלא ע"ג כלים, ולא קיסמא, והרשב"א (תהבה"א בית ו', דף ע"א ע"ב) כ' כיון דמידי דרבנן הוא נקיטינן לקולא, ויראה כדעת הרמב"ם, מאחר שהטעם הוא משום רוח רעה, וחמירא סכתנא מאיסורא, על כן פסק להחמיר, והאידנא אין נזהרין בזה, לפי שאותם רוחות הנזכרים בתלמוד אינם מצויין בינינו,

6.    ספר מגן אברהם על או"ח סימן קעג:
(א) דקשה לד"א. ואפשר דבזמן הזה אין סכנה כ"כ דחזינן כמה דברים המוזכרים בגמ' שהם סכנה לרוח רעה ושאר דברים והאידנא אינו מזיק דנשתנו הטבעיות וגם הכל לפי טבע הארצות ועבי"ד סי' שט"ז ס"ג ובא"ע סימן קנ"ו וכ"כ הב"ח בשם הרמב"ם:

7.    ספר מצוות קטן מצוה קעא
שלא להניח מכשולות דכתיב (דברים כ"ב) ולא תשים דמים בביתך, כגון סולם רעוע או כלב רעא) וגם סמכו חכמים (עכו"ם ל') על זה לאסור כל דבר שיש בו סכנה ... ובע"פ תנא אוכלין ומשקין תחת המטה אפילו מחופין בכלי ברזל רוח רעה שורה עליהן ואולי מיירי כשאינו עוסק בסעודה דליכא אנשי) שמא יפול בו דבר המזיק ולא יראהו, וכן שום קלוף ובצל קלוף וביצה קלופה שעבר עליהם הלילה ויש בני אדם שאינם אוכלים שומים קלופים שחוקים בשבת שחרית מטעם זה, ויש שאינם חוששין מאחר שלחם מעורב בתוכם, ויש שמשימין קליפת השומין לתוכם, וגרסינן פרק השואל דף קנ"א הישן בבית יחידי אוחזתו לילית והיוצא קודם קריאת הגבר דמו בראשו, ואסור לעמוד (שבת ל') תחת קיר נטוי ולעמוד במקום סכנה (ש"ע חו"מ סי' תכ"ז כל העוב' על דברים אלו וכיוצא בהם שנת' בי"ד סי' קי"ז ואומר מה לאחרים עלי אם אני מסכן עצמי או איני מקפיד בכך מכין אותו מכת מרדות).

8.    מרדכי מסכת שבת הגהות מרדכי (פרק המוציא) רמז תסא
ומביצה קלופה ששאלת אמאי לא חיישינן לרוח רעה כדאיתא פרק כל היד [נדה דף יג ב] יפה כתבתם דדילמא לא שכיח בינינו אי נמי כתבי הקדש שעליהן מצילין ושלום העני מאיר:

9.    שולחן ערוך הרב חושן משפט הלכות שמירת גוף ונפש ובל תשחית
סעיף ז...ולא יאכל שום קלוף או בצל קלוף או ביצה קלופה שעבר עליהם הלילה מפני שרוח רעה שורה עליהם אפילו הם צרורים בבגד וחתומים ואם שייר בהם עיקרם והוא השער שבראש השום והבצל או מעט קליפתם מותרים.

10. ערוך השולחן יורה דעה הלכות תערובות סימן קטז סעיף כב
... וחמשה דברים הן שהעושה אותן מתחייב בנפשו ודמו בראשו ואלו הן האוכל שום קלוף ובצל קלוף וביצה קלופה ...

11. יד מאיר סימו יט
נראה לדינא בודאי הא דאין נזהרין עכשיו בשום קלוף ובצל קלוף וביצה קלופם הוא בודאי משום דאין אותו רוח הרע מצאוי עתה כלל דהרי ראשון לראשונים ר"ת ז"ל וסייתו הוכיחו מזה דאין אנו נזהרין ליתן פת לתינוק בלי הדחת ידים מזה הוכיהו דאין שיבתא מצוי עתה כמו מקדם. הוא הדין בזה דיש לנו להוכיח מדלא נזהרין עכשיו מכלל דאין אותו ר״ר מצוי עתה כלל. ומש״ה א״ש הא דהשמיתו זה כל הפוסקים ויפה מנהגן של ישראל וישראל עושם חיל :

12. רש"י מסכת יומא דף עז עמוד ב
מדיחה את ידה - לפי שרוח רעה שורה על הלחם הנלקח בידים שלא נטלן שחרית, ושם השד שיבתא.
13. שו"ת יד חנוך סימן לה
R. Chanoch Henoch ben R. Yosef David Teitelbaum was born in 1884 in Galicia. He died in Satmar in 1943.
בדין ביצים קלופים שעברה עליהם הלילה         בעזהי"ת, סאסוב תרס"ח
א) והנה עמדת לתמוה מדוע השמיט מרן מהר"י קארו ז"ל בשולחנו הטהור סימן קט"ז הך מילתא הנזכרת בפרק כל היד שם. דע שהראני ידידי עמיתי הרב הגאון רבי מרדכי אריה מפדקאמין נ"י שמבואר להדיא במרדכי פרק המוציא במסכת שבת (דף ע"ט ע"ב), שכתב דעכשיו אין נזהרין בביצה קלופה שעברה הלילה משום שיתכן שהרוח הרע הזה לא שכיח בינינו, עכ"ל. ואני אומר שכל הני מילתא דסכנתא דאיתמר בש"ס משום רוח רעה, והשמיטום הרי"ף והרמב"ם היינו משום שדעתן דעת קודש שעכשיו נשתנו הטבעים ואין בדברים אלה סכנה. ולא כמחבר אחד שקיבץ כל אלה לספר מיוחד והדפיסם להזהיר את ההמון שאינם נזהרים בהם, והמחבר הזה לא חש לקימחיה, ואני אומר הנח לישראל וכו'. וכן כתב להדיא המרדכי פ"ק דעירובין (סימן תע"ח בהגהת הרמ"א בשם מהרא"י) דהיכי דהשמיט הרי"ף ז"ל אפילו מילתא דלא נמצא חולק עליה בש"ס סימנא דלאו הלכתא היא, עכ"ל. והנה מהרשד"ם (חאה"ע סימן קכ"ד) [הביאו הכנסת הגדולה] כתב שכל דין שלא כתבוהו הפוסקים ודאי דלא קי"ל הכי, עכ"ל:
והנה בענינים שהם משום רוח רעה מצינו להדיא בתוספות פרק יוה"כ (יומא דף ע"ז ע"ב בד"ה משום שיבתא) שכתבו שמשתנים הם לפי חליפות הזמנים, עיין שם. וכן כתב הרש"ל ז"ל (פרק כל הבשר סי' י"ב) [הביאו הבל"י סי' קט"ז], וזה לשונו, כל מה שהזהירו חז"ל משום רוח רעה כולן לא שכיחין האידנא, עכ"ל. ולפיכך אתי שפיר מה שהשמיט אותם הרמב"ם ז"ל ושאר פוסקים:
....ובזה יש לתרץ דברי רבינו הרוקח ז"ל (סימן רצ"ו) שכתב, מנהג אבותינו שמושיבין התינוקות ללמוד בשבועות, ומביאין ביצה מבושלת וקלופה הקליפה הקשה ממנה, וכתוב עליה ויאמר אלי בן אדם בטנך תאכל ומעיך תמלא את המגלה הזאת (יחזקאל ג' ג') כו', עיין שם. והקשה השואל במרדכי במסכת שבת פרק המוציא (שם) הלא היו קולפים הביצה מערב יום טוב וכותבין עליו הפסוקים האלה והיה ביצה קלופה שעברה עליה הלילה, ואיך נתנו לתינוקות דבר ששורה עליו רוח הטומאה, ויש בו חשש סכנה. אבל אם נאמר דביצה קלופה שעברה עליה הלילה היינו שנקלף החלבון מן החלמון, אבל לא שנקלף הקליפה הקשה, א"כ לא קשה מידי:
...ואו) והן הלום ראיתי לרבינו מהר"י מקורביל בספר הסמ"ק שכתב (במצוה קע"א), יש שאין חוששין לשומים קלופין שעברה עליהן הלילה אם לחם מעורב בו, ויש שמשימין קלופת השומין לתוכן, עכ"ל. ולפי זה נראה דגם גבי ביצה קליפה אם משימין בה קצת מקליפת הביצה לית לן בה, דהרי שום וביצה בדיבור אחד נאמרו בש"ס שם ובחדא מחתא מחתינהו:
...אך לפי מה שבארתי בשם המרדכי דעכשיו אין בזה סכנה א"כ אין ראיה, דיתכן שכן דעת התוספות. סיומא דפסקא נלפע"ד דמדהשמיט זה הרי"ף והרמב"ם, וגם הטור ושו"ע לא הביאו זה, נראה דסברי כדברי המרדכי הנ"ל, ויאכלו ענוים וישבעו: ... חנוך העניך בהרב האלקי רבי יוסף דוד מסאסוב זלה"ה

14. שו"ת חלקת יעקב יורה דעה סימן יד
בדבר אבקת ביצים
ג) ונבא לחשש הג' - שום קלוף ביצה קלופה האוכלן דמו בראשו נדה י"ז והטעם שם מפני שרוח רעה שורה עליו, ובבית שלמה יו"ד סימן קפ"ט האריך בנידון שאלתו שהסוחרים בכמה עיירות שוברים לאלפים ולרבבות ביצים ושופכים החלבונים בפני עצמן והחלמונים בפני עצמן ואסר שם אפילו בדיעבד, וכן במנחת פתים סימן קט"ז מביא כן בשם הפ"ח, אכן כנראה מדברי שארי האחרונים הפריז על המידה לאסור אף בדיעבד, דהא ברמב"ם ושו"ע לא נזכר דין זה כלל, רק בתוס' ביצה י"ד א' ד"ה א"ב וברא"ש שם וכן בתוספות שבת קמ"א א' ד"ה הני מביאין בקצרה דשום אי"א לדוך מעיו"ט משום דרוח רע שורה עליו, ואני מצאתי בהגהות מרדכי שבת פרק המוציא וז"ל ומביצה קלופה ששאלתם אמאי לא חיישינן לרוח רעה כדאיתא בפרק כל היד נדה י"ז יפה כתבתם דדילמא לא שכיח בינינו אי נמי כתבי הקודש שעליהן מצילין ושלום העני מאיר עכ"ל הג' מרדכי, ועי' במרדכי שם סימן שס"ט ובהג' חידושי אנשי שם. ...
ציריך, אייר תש"ד.

15. שו"ת דברי יציב חלק יורה דעה סימן לא
ב) וראיתי באומר השכחה להגר"י פיק באות צ"א שעמד על זה שבפוסקים ראשונים ואחרונים לא הזכירו זאת, ומצוה ליתן מובן שהעלימו בדברים הללו להזהיר לעם עיין שם. ולפענ"ד אי משום הא לא איריא לאסוקי אליבא דהלכתא, שהרי הרמ"א כללא כייל ליזהר מכל הדברים המביאים לידי סכנה ולא פרט כולם, והאחרונים כבר ציינו להרבה דברים שמבואר בש"ס וראשונים לחוש להם, עיין שם בהגהות הגרעק"א ובפת"ש ועוד, וכמו בכמה אזהרות מצוואת רבינו יהודה החסיד שהעולם נזהרים ביותר אף שאין להם מקור בש"ס ושו"ע וכמ"ש הנו"ב במהדו"ת אהע"ז סי' ע"ט, וראה בלשון קדשו של אא"ז בשו"ת דברי חיים ח"א אהע"ז סי' ח' שכתב, והנה לפלפל בזה הוא למותר כי איך בדבר שאין לנו שום ידיעה והוא מדברים הנסתרים, ובמחכ"ת הגאונים בתראי שהחלו לפלפל בכוונת דברי רבינו יודא החסיד ז"ל, וכי נשכיל בדבר שאין מבוא לשכלנו להשיג וכו', ובודאי אין בחכמי האחרונים לדחות דברי הקדמונים אם לא נמצא בדורות הקדמונים חולקים עליו, כי אנו כאין נגד חכמתם ותורתם וחסידותם ויראתם, ועלינו לקבל דבריהם באהבה הגם שהוא נגד התלמוד וכו' עכל"ק. ומכ"ש בנ"ד שתלמוד ערוך הוא בידינו בלי שום חולק דמתחייב בנפשו ודמו בראשו, וגם בדברי הראשונים לא נמצא מי שיתיר להדיא, ואמאן ניקו ונסמוך שהטור והשו"ע חולקים על ש"ס מפורש. ובאמת גם הגר"י פיק רק תמה קרא על שלא עוררו להזהיר לעם, אבל לא עלתה על דעתו להסיק מזה להקל.

16. שו"ת ציץ אליעזר חלק יח סימן מו
אודות שום ובצל קלופין שעבר עליהם הלילה.
ב"ה. יום ועש"ק פסח שני תשמ"ט לפ"ק. ירושלים עיה"ק תובב"א.
לכבוד הרה"ג רב פעלים הרב ר' ראובן סיני שליט"א רב בשכונת צפון ירושלים.
שו"ב. ע"ד ששאלני אודות שום ובצל קלופין שעבר עליהם הלילה. ורצה לצדד ולומר דאם מכוסים היטב וסגורים במקרר שיועיל שיוכל לאוכלם ולא יצטרכו לאבדם אשר לפעמים זה מסתכם בהפסד רב, ויש בזה גם ביזוי לאוכלין.
...שו"ר בספר רבבות אפרים ח"ג סימן תצ"ה שכבר עלה על דעתו לדון להתיר בכזאת כאשר הם כרוכין היטב וסגורים במקרר דליכא למיחש לנחש. אבל בא רעהו וחקרו הוא הגרא"י זלזניק שליט"א ברבבות אפרים בח"ד סימן נ"א, והוכיח במישור כנ"ז, דבגמ' נדה איתא בהדיא שזה נאמר אף על גב דמנחי בסילתא ומציירי וחתימי, וא"כ איך יועיל במקרר או במקום סגור עיין שם.
ב) אולם נראה לי דיש מקום לצדד להתיר במקום הפסד, ולהסתמך על זה שמימרא זאת שבגמ' נדה לא הובאה כלל לא ברמב"ם ולא בטור ושו"ע, והוזכר זה רק בכמה מהבאים אחריהם, וניתן לומר שהרמב"ם ובעלי השו"ע סברו בגדלותם שאין הלכה כן, או דקסברי הנהו מרנן רבנן שזה לא נהוג בזמנינו, כי נשתנו הטבעיים והמסיבות, כפי שמצאנו על עוד כמה דברים מעין אלה שנאמרו ונתחדשו בכזאת.
ולא עוד, אלא שגם על הך מימרא גופא מצינו בהגהת מרדכי שבת בר"פ המוציא, ובמרדכי שם בפ' כלל גדול בחידושי אנשי שם אות ג' שמביאים בשם המהר"ם בר ברוך שהשיב בחד תירוצא שלכן לא חיישינן לביצה קלופה משום רוח רעה, מפני, דדילמא לא שכיח בינינו רו"ר ע"ש.
ודברי מרדכי אלה שימשו למקור בית אב לכמה וכמה גדולי פוסקים לדון להתיר עפי"ז, ובבחינה של "ומה ספיקות שלכך כך".
יעוין להגאון האדר"ת ז"ל בקו' עובר אורח הנדפס בסו"ס ארחות חיים על או"ח בסי' ד', שעל סמך זה התיר בפשיטות לקנות תערובות ביצים טרופות לאפיה, מפני דסמכינן ע"ד הגמ"ר דבזה"ז ל"ח להם משום רוח רעה ע"ש. והובאו דבריו אלה גם בספר משמרת שלום על יו"ד סי' קט"ז אות ד', ודלא כהבית שלמה יעו"ש.
ובדומה לזה ראיתי גם בספר זבחי צדק על יו"ד סי' קט"ז אות ס"א, דמקשה שם על המנהג שלנו שאין אנחנו נזהרים בזה שכמה פעמים אנו עושים זלאט'ה של ירקות או של קשואין וכותשין שום ומניחים בה ועובר עליהם הלילה, וכן כובשין ירקות ומניחין בה ראשי שומין קלופין ותשאר כמה חדשים, ובישוב שני (הישוב הראשון נזכיר עוד לקמן) כותב ליישב, דיתכן שסמכו בזה על הגאון רש"ל שכתב ביש"ש פ' כל הבשר סימן י"ב שכל מה שהזהירו משום רוחות רעות כולם לא שכיחי האידנא כמו זוגות וכו', ומשו"ה אין נזהרין ג"כ העולם בשום ובצל ע"ש.
ולהסתמך להתיר מכח זה שלא מובא מזה בשו"ע, מצינו שהסתמך ע"ז בספר שו"ת יד מאיר סימן י"ט (מובא בקצרה בדרכ"ת יו"ד סימן קט"ז ס"ק ע"ד), שהשיב לשואלו והאריך ליישב מנהג העולם שאין נזהרים בזה, מפני דלא לחנם השמיטו הטוהמ"ח וכל הפוסקים דין זה, כי אין בזה מצד רוח רעה בזה"ז, ע"כ יפה מנהגן של ישראל שאין נזהרים לא בשום קלוף ולא בביצה קלופה וישראל עושה חיל יעו"ש.
ונקודה חשובה זאת שיש מקום להסתמך ע"ז שלא נזכר מזה ברמב"ם ובשו"ע, הזכירה בעצם גם השו"ת בית שלמה חיו"ד סי' קפ"ט, דאחרי שכתב בזה כמה עקולי ופשורי סיים בסופו של התשובה וכתב, שנראה הדבר דאין לחוש לסכנה רק באלו דחשיב בשו"ע ביו"ד סי' קט"ז, ובחו"מ סי' תכ"ז ע"ש.
וכ"כ גם בשו"ת פרי השדה ח"ג סימן ס"א, דמשו"ה לא הובא זה בשו"ע, משום דאולי ידעו הפוסקים דעכשיו אין בהם משום סכנה ע"ש, וכתב מזה, גם בשו"ת ישכיל עבדי ח"ז חאו"ח סימן מ"ד, ונוספות בח"ח חיו"ד סימן י"ד יעו"ש.
ג) גם אם נחוש על כך עקרונית גם על בזה"ז, כפי שחוששים כמה מגדולי הפוסקים, ישנן אבל כמה דרכי היתר בזה. וכדיבואר.
יעוין בסמ"ק סימן קע"א (יום רביעי) שכותב וז"ל: שום קלוף ובצל קלוף וביצה קלופה שעבר עליהם הלילה, יש בני אדם שאינם אוכלים שומים קלופים שחוקים בשבת שחרית, ויש שאינם חוששים מאחר שלחם מעורב בתוכם, ויש שמשימים קליפת השומין לתוכם עכ"ל (והובא גם בספר שבט מוסר סוף פרק מ' ע"ש).
הרי למדנו מהסמ"ק על שתי דרכי היתר בזה, והיינו, שיערבו עמם דבר נוסף כלחם, או שיראו להשים קליפת השומין לתוכם (הגם שכבר קולפו מהם) וזה יועיל שלא תשלוט הרו"ר.
ודבר זה שהחשש הוא רק אם הם לבדם, אבל אם באים במעורב עם ד"א לית לן בה, כותב גם בספר זבחי צדק שם. וכ"כ גם הבן א"ח ש"ב פ' פינחס אות י"ד וז"ל: והיינו דוקא אם לבדם, אבל אם מעורבים עם שאר אוכלים הן בבישול הן בכבוש אפילו קלופים לגמרי מותר וכן עמא דבר עכ"ל. גם לרבות הכף החיים באו"ח סימן תק"ד סק"א כותב די"ל דשכשהם מבושלים או מעורבים עם דבר אחר אינו מזיק אם עבר עליהם הלילה וכמ"ש הזב"צ ע"ש.
ד) יש גם דרך היתר לשים בתוכם מלח, כדראיתי בספר מטעמים ערך יין סעודה ואכילה אות י"ח שכותב בשם ספר תוספת חיים וז"ל: טעם כשנשאר שום קלוף או בצל קלופה בלילה שאם יעבור עליהם הלילה סכנה לאכול מהם נותנים אותו למלח, כי המלח מבטל את הרוח רעה ששורה עליו ע"ש. והובא גם בספר טעמי המנהגים בליקוטים אות ט"ז ע"ש. ומשמע לכאורה ששימת המלח מועילה אפילו אם ישים זאת בתוכם לאחר שעבר עליהם הלילה. דכחו אתו להעביר ולבטל את הרוח רעה.
ובדומה לזה כותב לומר הכף החיים יו"ד סי' קט"ז אות צ"ג, די"ל דאינו מזיק אלא כשאוכלו כמו שהוא, אבל אחר כבישה בחומץ או במי מלח או אחר בישול אינו מזיק ע"ש, והיינו אפילו אם יעשה בכזאת לאחר שעבר עליהן הלילה. ואינו אוכלו כמו שהוא.
אך בשו"ת בית שלמה חיו"ד שם כותב לומר דמהני כשנתערב בחומץ קודם שעבר הלילה עיין שם.
ה) כמו"כ ישנם סוברים שהחשש הוא רק בחיין ולא במבושלים, וישנם סוברים להיפך שהחשש הוא רק במבושלים ולא בחיין, יעו"ש בזבחי צדק, ובשו"ת יד מאיר שם וכן בדרכ"ת שם אות ע"ד עיין שם, ויוצא איפוא מזה שלדידן על כל אופן מהאופנים אם נרצה יש לנו ספק ספקא, להתיר. והוא, שמא לא שייך כלל החשש בזה"ז, ואפילו אם שייך שמא הוא דוקא על האופן השני ולא על האופן שרוצה כעת לאכול. והרי הספק הוא לא על חשש סכנה מוחשת שנטעון פירוקא לסכנתא, אלא על חשש סגולתי ומופשט. ואשר רבים כבר עברו ואכלו ולא ניזוקו.
ו) ובשו"ת יד מאיר שם, מחדש גם לומר היתר פשוט בזה אפילו אם נחשוש גם לבזה"ז, והוא, דיועיל על כך הדחה, דההדחה מעבירה הר"ר, ומנמק זאת, דאעפ"י שלא נזכר מהיתר כזה בשום פוסק, אפ"ה נראה לו שיועיל זה מכיון דבלא"ה העיקר הוא דאין אותו הרוח רעה שכיח עתה בזה"ז עיין שם. (אמנם בארצוה"ח להמלבי"ם סימן ד' מבואר דלא כן יעו"ש).
ז) העולה מכל האמור, דמעיקרו של דבר יש מקום להתיר בכל גוונא והנוהג כן אין מזחיחין אותו, ומה גם כשיעשה גם הדחה, וביותר יש להתיר כשישימו מהקליפות לתוכם, ועל אחת כמה שמותר כשיערב זה עם איזה דבר אחר, או אפילו כשישים בתוכם מלח או יכבשם בחומץ ובמי מלח.
והנני בברכה אליעזר יהודה וולדינברג

17. שו"ת יביע אומר חלק ב - יורה דעה סימן ז
...וראיתי להגאון בעל זבחי צדק (סי' קטז ס"ק סא), שהביא דברי הגמרא הנ"ל. וכ' להקשות מזה על מנהגם שמניחים בסלאטה /בסלט/ שום קלוף ועובר עליהם הלילה. וכן כובשים ירקות ומניחים בהם שומים ונשארים כמה חדשים בצנצנת. ופי' חו"ר הישיבה שיתכן שלא אסרו אלא כשהם לבדם, אבל ע"י תערובת לית לן בה. ועוד יתכן שסמכו עמ"ש הרש"ל ביש"ש (פ"ח דחולין סי' יב), שכל מה שהזהירו חז"ל משום רוח רעה, כולם לא שכיחי האידנא. וכיו"ב כ' התוס' יומא (עז:) גבי רו"ר דשיבתא. ומש"ה אין העולם נזהרים בשום ובצל קלופים. ע"כ. והנה יותר הי"ל להעיר מדברי הגמ"ר (פ' המוציא יין), שכ' בזה"ל: ומביצה קלופה ששאלת אמאי לא חיישינן לרוח רעה, יפה כתבתם דדילמא לא שכיח בינינו. א"נ כתבי הקדש שעליהן מצילין. ושלום. העני מאיר. עכ"ל. הנה מבואר שיש לסמוך ג"כ על הטעם שאין הרו"ר הזאת מצויה בינינו. וכד' רש"ל. ואף על פי שכ' זה בלשון דילמא, לאו משום דלא פסיקא ליה אלא דרך ענוה היא. וכמ"ש בעלי הכללים שאע"פ שהפו' כותבים בל' אפשר, הוא רק דרך ענוה ואינו ספק. וכמו שהאריך בזה השד"ח כללי הפוסקים (ר"ס טז). ע"ש. [אכן התוס' והרא"ש (ביצה יד) ס"ל שרו"ר זו נוהגת אף בזה"ז. ע"ש]. ועמש"כ בס"ד בשו"ת יביע אומר ח"א (חיו"ד סי' ט אות א - ב). ע"ש.

18. שו"ת שבט הלוי חלק ו סימן קיא
ס"ד - א בענין שום קלוף ובצל קלוף וביצה קלופה בש"ס נדה י"ז ע"א (דרוח רעה שורה עליהם) ומתחייב בנפשו, והגאון רש"ז בשו"ע דרב מביאו בה' שמירת הנפש, והשו"ע השמיטו, וכתבתי בשבט הלוי ח"ג סי' קס"ט דעיקר הטעם משום דהסכנה של בצלים ושום הוא בודאי סכנה סגולית לא טבעית, והיינו מחמת רוח רעה, וכבר כ' תוס' יומא ע"ז ועוד כמ"ק שאין העולם נזהרים בזה וכיו"ב כמו שאין נזהרין בגילוי וזוגות.


Tuesday, April 3, 2012

Regarding Chametz and Kitniot in Israel on Shabbat Isru Chag



There has been a lot of talk regarding the permissibility of eating either Kitniot or Chametz on the day after Pesach here in Israel this year.
There are those who have claimed that Kitniot would be Mukzah on Shabbat, Rav Shlomo Zalman Auerbach did not agree – and believed that it could be eaten on Shabbat and cooked on Chag with an Eruv Tavshilin. It would certainly be permitted to cook it on chol hamoed. (Please note the Minchat Yitzchak is stringent שו"ת מנחת יצחק חלק ז סימן לג , in my Shabbat Hagadol drasha I discussed his reasoning and why I felt that Rav Shlomo Zalman Auerbach is more convincing.)
In the event that kitniot eating guests may arrive on Chag the permissibility of cooking on chag should be very straight forward, Rav Shlomo Zalman Auerbach is lenient even in the case where this is not a possibility.
Regarding utensils used for kitniot, even though this causes angst for Ashkenazim, the halachic status of the utensils would be uncompromised [heard from Rav Herchel Schachter, and cited by Rav Nevenzhal in the name of Rav Shlomo Zalman Auerbach]. (And even as I write these words I do not know if I will rely on it – sometimes angst wins out, and sways the heart.)
(Update 2019 - For those who asked - we have had rice on the shabbat after the 7th day)
שו"ת מנחת שלמה תנינא (ב - ג) סימן יז ד"ה ויש לדון
ויש לדון אם שרי לבשל ביום טוב אחרון של פסח שחל בער"ש קטניות אם אין ספרדים מצויים, אבל שאר הדברים [כגון מצות מכונה או שרויה למחמירים] חושבני דודאי מותר [לאוכלם בשבת] כי זה רק מוקצה מחמת יום שעבר וגם הרי נפישי אינשי שאינם זהירים בכך, ומותר אפילו לבשל ביום טוב (ועי' להלן סי' מ"ב בד"ה ויש לדון), ועכ"פ רק לאכול בשבת ודאי שרי גם בקטניות, ואפילו בחמץ גמור שהביא לו נכרי הארכתי במק"א [כמבואר לעיל] ... ולכן לענ"ד יש מקום להחמיר רק בחמץ ממש או בכלי שהוא בן יומו, ולא באינו בן יומו שזה רק מדרבנן. אולם בלוח ארץ ישראל של הגרי"מ טוקצינסקי ז"ל כתב והמחמירין בחמץ מחמת מוקצה אין אוכלין בשבת קודש זה אורז וקטניות וכו'. ולא ידעתי מאי שנא מביצה שנולדה ביום טוב דאסור לאכלה למחרת בשבת רק מפני הכנה ולא משום מוקצה מחמת יום שעבר, וגם כאן הרי יודע ברור שעתיד להיות מותר לאחר בין השמשות.

Rav Ovadia is lenient regarding chametz on Isru Chag Shabbat, he claims that this does not constitute "stealing" from the non-Jew, because the contract in fact allows such use, he further cites the Ohr Sameach who states there is no muktza by a non-Jew, see Yechave Daat 2:64. Before relying on this opinion I suggest speaking with whomever sells your chametz and ascertain that your contract is written in the fashion mentioned by Rav Ovadiah (or alternatively go to Rav Ovadiah and have him sell your chametz)
שו"ת יחווה דעת חלק ב סימן סד
שאלה: האם מותר לאכול חמץ שנמכר לגוי כהלכה, ביום שבת שחל למחרת שביעי של פסח?
תשובה: בתוספות מסכת ביצה (דף ד ע"א) מבואר, שאף על פי שהלכה רווחת שכל דבר שהיה בגדר מוקצה בבין השמשות של כניסת השבת, אסור לכל יום השבת, זהו רק כשהדבר נאסר להבא מכח קדושת השבת, אבל מוקצה מחמת יום שעבר לא אמרינן. וכן כתב הרא"ש בפסקיו (סוכה, פרק ד' סימן ה'). ואם כן גם כאן אין לאסור אכילת חמץ ביום שבת מכח שהחמץ היה אסור באכילה ונעשה מוקצה בבין השמשות של השבת, משום שאולי עדיין יום הוא ואסור באכילת חמץ, שהרי זה מוקצה מחמת יום שעבר, וחוזר להיתרו בשבת. אמנם השער המלך (בפרק א' מהלכות יום טוב הלכה כד) כתב לחדש שדברי התוספות הנ"ל אמורים רק לגבי דבר שאיסור אכילה שבו אינו אלא מדרבנן, אבל דבר שאיסור אכילתו בבין השמשות מן התורה, כל שהוקצה בבין השמשות, אפילו מחמת יום שעבר, נאסר לכל היום שאחריו. וכן כתב הפרי מגדים (/או"ח/ סימן תצח במשבצות זהב סק"ב, ובפתיחה להלכות יום טוב אות יז), ולכן פסק שאם שחט את האם של הבהמה בערב יום טוב, אסור לשחוט הבהמה ביום טוב, משום איסור אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד, והואיל ונאסר בשחיטה בבין השמשות של יום טוב, משום שאולי עדיין יום הוא, נאסר לכל היום, כיון שהוא איסור תורה. ע"כ. ולפי זה יוצא שגם חמץ אסור באכילה בכל יום השבת, הואיל והוא איסור תורה. [וראה עוד להמאירי בבית הבחירה (ביצה ד ע"א עמוד כז), בשם יש מתרצים, ובשבולי הלקט (סוף סימן רמז). ואכמ"ל]. ...ועוד, שמכיון שבכל הזמן הזה היה החמץ שייך לגוי על פי המכירה שנעשתה כדת קודם הפסח, אין מקום לאוסרו משום שהוקצה בבין השמשות, כיון שמבואר בירושלמי (ביצה פרק ג' הלכה ב'), שאין מוקצה בשל גוי. וכן כתב הר"ן (סוף ביצה). וכן פסק מרן בשלחן ערוך (/או"ח/ סימן תצח סעיף ג). וכן כתב הרמ"א בהגה (סימן שי סעיף ב, וסימן תקה סעיף א). ע"ש. וכן כתב האור שמח (בפרק ד' מהלכות יום טוב), שמותר ליקח חמץ מן הגוי בארץ ישראל בשבת שלאחר שביעי של פסח, שאפילו אם נאמר מיגו דאתקצאי בבין השמשות אתקצאי לכולי יומא גם במוקצה מחמת יום שעבר, מכל מקום הואיל ובחמץ של גוי לא שייך מוקצה, כמבואר בירושלמי שאין הכנה בשל גוי, לפיכך מותר ליקח ממנו חמץ בשבת שאחר יום טוב האחרון של פסח. ע"כ. ... ולפי זה בחמץ שנאסר מאליו לא שייך טעם זה, ולכן מותר ליקח פת פלטר מן הגוי בשבת שלאחר שביעי של פסח. וכן כתב עוד בספרו שו"ת מים שאל (סימן א). וכן העלה הגאון רבי ישראל יעקב בורלא בשו"ת מקור ישראל (סימן קד), שלפי מה שפסק מרן בשלחן ערוך (/או"ח/ סימן שכה סעיף ד) שמותר לקחת בשבת לצורך שלש סעודות פת שאפאה גוי לעצמו, או פת שנאפית בשביל גוים, כגון שידוע שרוב הלוקחים ממנו גוים, לכן מותר לקחת גם כן פת מפלטר גוי ביום שבת שלאחר שביעי של פסח לצורך שלש סעודות, ואין לאסור משום מגו דאתקצאי לבין השמשות אתקצאי לכולי יומא, כיון שאין מוקצה בשל גוי וכו'. ע"ש. גם הגאון רבי עקיבא איגר בתשובה (סוף סימן ה) כתב, שלפי ההנחה שכל מאכל ביום הכפורים נחשב למוקצה, ולא מהני מה שראוי לקטנים, יש הוכחה לדברי התוספות שמוקצה מחמת יום שעבר לא אמרינן, שאם לא כן, לדעת רבי עקיבא (בשבת קיד ע"א) שאפשר שיחול שבת אחר יום הכפורים, כל המאכלים יהיו מוקצים בשבת משום מגו דאתקצאי בבין השמשות אתקצאי לכולי יומא, ויצטרכו להתענות גם בשבת? ועוד, הרי בארץ ישראל כשחל יום ראשון של פסח בשבת, יהיה אסור לאכול חמץ בשבת שלאחר שביעי של פסח, משום מגו דאתקצאי בבין השמשות אתקצאי לכולי יומא? ע"כ. ומוכח שפשוט לו שאין חילוק בזה בין איסור דאורייתא ובין מוקצה מדרבנן +ובשו"ת מהר"ש ענגיל חלק ד' (ריש סימן צב), הביא מה שכתב הפרי מגדים שבאיסור תורה כגון באותו ואת בנו, אמרינן מוקצה מחמת יום שעבר, והוסיף, שכן כתב בשו"ת הגאון רבי עקיבא איגר לענין שבת שלמחרת שביעי של פסח, שאסור לאכול חמץ, משום מגו דאתקצאי בבין השמשות אתקצאי לכולי יומא, ואף על פי שאינו אלא מוקצה מחמת יום שעבר, מכל מקום באיסור תורה יש לאסור גם בזה. עכת"ד. וזה אינו, כי הגאון רבי עקיבא איגר לא כתב כן אלא בדרך תימה, ואדרבה נראה שהדבר פשוט בעיניו להתיר, ושאין חילוק בזה בין איסור תורה לאיסור דרבנן. וכבר הוכחנו כן לעיל מדברי הרמב"ם בדין אותו ואת בנו להתיר. ובתשובה כתבנו עוד בזה. ואכמ"ל.+ ואף שהגאון רבי יחיאל מיכל טוקצינסקי בלוח ארץ ישראל פסק לאסור בזה, העיקר כדברי הפוסקים הנ"ל להקל. וכן העלה בשו"ת כפי אהרן בקונטרס בני יוסף (סימן יג). וראה עוד בשו"ת ציץ הקודש (סימן לט). ובשו"ת מנחת החג חלק ב' (דף קכג ע"ב). ובשו"ת הוד יוסף ארוואץ (בליקוטים סימן ח). ואכמ"ל. ובהיות שבשטר מכירת החמץ לגוי נכתב במפורש, שהגוי מרשה למוכרי החמץ לקחת אחר הפסח מהחמץ שנמכר מאליו, וישלמו לו אחר כך מחיר החמץ, אין לחוש בזה גם משום גזל הגוי שהוא אסור, כמבואר בחשן משפט (סימן שמח סעיף ב, וסימן שנט סעיף א). ולכן מותר ליטול ולאכול מן החמץ הנמכר לגוי בשבת שאחר שביעי של פסח, ואין לחוש בזה כלל.
בסיכום: מותר לאכול חמץ ביום שבת שלאחר שביעי של פסח, ואין לאוסרו משום מוקצה. ובלבד שלא יטול מהחמץ בעצם יום השביעי של פסח, שאם כן הרי הוא עובר עליו בבל יראה ובבל ימצא, וגם הרי הוא חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח שאסור בהנאה. (וראה בשו"ת מקור ישראל סימן קד). ואם הגוי מעצמו מביא לישראל חמץ בשביעי של פסח, ומניחו בביתו, לא יקבלנו הישראל, וגם לא יהיה ניכר מתוך מעשיו שהוא חפץ בו, ונכון שיאמר בפירוש שאינו רוצה שתקנה לו רשותו. כמבואר בשלחן ערוך (/או"ח/ סימן תמח סעיף ב). ולשומעים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב.

Rabbi Ari Kahn

Monday, March 26, 2012

פרשת שמות התשע"ב sources



פרשת שמות התשע"ב

הרב ארי דוד קאהן                                                                                                    Rabbi Ari Kahn                      
מת"ן י'ז טבת התשע"ב                                                                                      Adk1010@gmail.com       
http://Rabbiarikahn.com                                                         http://arikahn.blogspot.com            

1.    שמות פרק א
(ו) וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל אֶחָיו וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא:(ז) וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם: פ
(ח) וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף:(ט) וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ:(י) הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שֹׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ:

2.    מדרש אגדה (בובר) שמות פרק א סימן ח
 [ח] ויקם מלך חדש. וכי מלך חדש היה פרעה, אלא מלמד שחדש להם גזירות קשות: ד"א ויקם מלך חדש וגו'. הוא היה פרעה הראשון, אלא אמרו לו נזדווג להם, אמר להם שוטים עד עכשיו היו מושלים בנו ולא היינו מושלים עליהם ואלולי יוסף לא היה לאותם אנשים חיים, ואנו רוצים להזדווג עמהם, מיד הורידוהו מכסאו ועשה ג' חדשים, אחר מכאן אמר להם כל מה שאתם אומרים אני שומע לכם, החזירוהו לכסאו, לפיכך אומר ויקם מלך חדש, הדא הוא דכתיב בה' בגדו כי בנים זרים ילדו (הושע ה' ז'), שהפרו בני ישראל ברית מילה. עתה יאכלם חדש (שם), הדא הוא דכתיב ויקם מלך חדש: אשר לא ידע אח יוסף. וכי לא היה מכיר את יוסף, אלא לא ידע אשר עשה עמו בימי רעבון:

3.    פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות פרק א סימן ח
ויקם מלך חדש על מצרים. כיון שראו מצרים שישראל פרין ורבין כל כך, מיד קמו עליהם בגזירות, וכן בדוד אמר הפך לבם לשנוא עמו להתנכל בעבדיו (תהלים קה כה): ויקם מלך חדש. לא אמר וימת מלך מצרים, אלא ויקם מלך חדש הוא בעצמו היה, ומהו חדש, שנתחדשו גזירותיו. ומהו ויקם, קם על ישראל לאויב, כמו לאור יקום רוצח (איוב כד יד), כי קמו בי עדי שקר (תהלים כז יב): אשר לא ידע את יוסף. כמו שלא ידע את יוסף, שהרי יוסף הביא את הכסף ביתה פרעה, וקנה כל אדמת מצרים לפרעה, ותיקן עליהם מס, שנאמר ונתתם חמישית לפרעה (בראשית מז כד), לפיכך כתוב אשר לא ידע את יוסף, כשם שכפר ביוסף, דכתיב אשר לא ידע את יוסף, כך כפר בבורא הכל, שהרי אמר לו יוסף את אשר האלהים עושה הגיד לפרעה (שם מא כה), והוא אמר לא ידעתי את ה', ארורים הם הרשעים, שהם כפויי טובה, שכופרין במי שעשה עמהם טובה:

4.    תלמוד בבלי מסכת סוטה דף יא עמוד א
ויקם מלך חדש וגו' - רב ושמואל, חד אמר: חדש ממש, וחד אמר: שנתחדשו גזירותיו. מאן דאמר חדש ממש, דכתיב: חדש, ומאן דאמר שנתחדשו גזירותיו, דלא כתיב וימת וימלוך. +שמות א+ אשר לא ידע את יוסף - דהוה דמי כמאן דלא ידע ליה כלל.
Now there arose a new king etc. Rav and Samuel [differ in their interpretation]; one said that he was really new, while the other said that his decrees were made new. He who said that he was really new did so because it is written ‘new’; and he who said that his decrees were made new did so because it is not stated that [the former king] died and he reigned [in his stead]. Who knew not Yosef — he was like one who did not know [Yosef] at all.



5.    תרגום אונקלוס שמות פרק א פסוק ח
(ח) וקם מלכא חדתא על מצרים דלא מקיים גזירת יוסף:

6.    רש"י שמות פרשת שמות פרק א פסוק ח
(ח) ויקם מלך חדש - רב ושמואל חד אמר חדש ממש. וחד אמר, שנתחדשו גזרותיו:
אשר לא ידע - עשה עצמו כאלו לא ידע:

7.    אבן עזרא שמות (הפירוש הארוך) פרשת שמות פרק א פסוק ח
(ח) ויקם מלך חדש פירושו כמשמעו בלא תוספות שלא היה מזרע המלוכה, על כן כתיב ויקם, כמו כי הקים בני את עבדי (ש"א כב, ח):

8.    רבינו בחיי שמות פרשת שמות פרק א פסוק ח
(ח) ויקם מלך חדש. נחלקו רז"ל (עירובין נג א) בזה, יש מהם שאומרים חדש ממש, ויש אומרים שנתחדשו גזרותיו. ונראה לפרש כי המלך הזה נולד בזמן שהיה יוסף בבית האסורים. הוא שכתוב עליו "יום הולדת את פרעה" (בראשית מ, כ), כלומר יום שנולד בו פרעה, כי קרא המלך שם בנו כשמו, ויהיה כדברי האומר חדש ממש, וזהו שאמר "אשר לא ידע את יוסף", כי לא ידעו ולא הכירו כלל כי הוא בן המלך הראשון הזקן.

9.    ספורנו שמות פרשת שמות פרק א פסוק ח
 (ח) ויקם מלך חדש על מצרים וכו'. אף על פי שהיה זכרון ממנו בדברי הימים למלכים בלי ספק, בפרט בענין החדוש אשר שם לחוק לא עלתה על לב המלך החדש אפשרות היותו מזה העם, ושהיה עם זה ראוי לשאת פנים לעמו בעבורו:

10. כלי יקר שמות פרשת שמות פרק א פסוק ח
(ח) ויקם מלך חדש על מצרים וגו'. לשון קימה לא מצינו במלך, כי הוה ליה לומר וימלוך מלך חדש על מצרים מהו ויקם. ונראה לפי שלשון קימה שייך במי שקם על רעהו להרע לו, כמו שנאמר (בראשית ד ח) ויקם קין על הבל אחיו ויהרגהו. וכתיב (דברים כב כו) כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש, כך מלך עריץ זה על ידי התחבולות אשר חישב לעשות לישראל נגד רצון האל יתברך, אף על פי שראה כי ה' עמהם במה שהיו פרים ורבים שלא כדרך העולם, מכל מקום רצה להתחכם לו יתברך, ועל ידי זה גרם שהשיב ה' עמלם בראשם על ידי המכות עברה וזעם אשר שלח ה' בהם, כמו שנאמר (שמות י ז) הטרם תדע כי אבדה מצרים, ומתוך זה דומה כאילו הוא קם עליהם להביא על המצרים כל המכות ההמה:
ואמר אשר לא ידע את יוסף. כי לא ידע מה שקרה ליוסף, כי אחיו היו משתדלים בכל עוז להאבידו ולבטל חלומותיו ולא הועילו להם כל נכליהם אשר נכלו, כי רצון האל יתברך היה עם יוסף לגדלו ודבר אלהינו יקום לעולם, כך פרעה אמר פן ירבה נגד רצון האל יתברך שאמר כן ירבה וחשב מחשבות עליהם ולא עלתה בידו כאשר לא עלתה בידי אחי יוסף, ובכל מה שהיה קם על ישראל אותה קימה היתה על המצרים ועל קדקודם חמתו ירד:

11. פנים יפות שמות פרשת שמות פרק א פסוק ח
פירש"י רב ושמואל חד אמר חדש ממש וחד אמר שנתחדשו גזירותיו, ובגמרא אמרינן [סוטה יא א] מדלא כתיב וימת וימלוך. לכאורה קשה, דהא ע"כ פרעה שהיה בימי משה אין זה פרעה שהיה בימי יוסף,
...משא"כ גבי מצרים שהיו דרכם להיות המלכות בירושה, דכתיב [יא, ה] מבכור פרעה היושב על כסאו ופירוש התרגום דעתיד למיתב על כורסי מלכותיה, א"כ כאשר מלך מלך חדש היינו שלא היה מזרע מלוכה והיינו דכתיב אשר לא ידע את יוסף כי בית פרעה כולם היו נכנעים ליוסף כדכתיב [בראשית מה, ח] ולאדון לכל ביתו וכתיב [שם נ, ד] וידבר יוסף אל בית פרעה וגו', אלא שהיה מלך חדש אשר לא מזרעו ע"כ לא ידע את יוסף, לפ"ז יש לומר למ"ד שנתחדשו גזירותיו יש לומר וימת מלך מצרים ויאנחו כמשמעו,

12. רש"ר הירש שמות פרשת שמות פרק א פסוק ח
ויקם מלך - חדש על - מלים אלה בשום אופן אינן מציינות חילופי משמרת רגילים וחוקיים על כס המלכות. "קום על" משמעותו תמיד השתלטות אלימה. נראה אפוא כי השושלת הוותיקה מוגרה, העם והארץ ניתנו בידי אחר, ושושלת זרה באה מן הנכר, ופשטה על מצרים. לכן: אשר לא - ידע את - יוסף; אילו היתה שושלת אחרת, מבני המקום, לא היה להם יוסף בלתי ידוע. אופייני הוא כי כל שנאת ישראל, המתוארת להלן, מוצאת את הסברה בכך, שהמלך לא ידע את יוסף. העם הן ידע עליו, ולא הביט בעין צרה על ארץ היהודים ועל עם היהודים הגדל בה. ביהודים ראו מיטיבים ולא משיגי גבול, וכן לא חשו עצמם מקופחים משגשוגם של אלה.

13. צרור המור על שמות פרק א פסוק ח
ויקם מלך חדש על מצרים. הרצון בזה כי המצריים כשראו רבויים היו כקוצים בעיניהם. לא רצו לשום עליהם מלך ממשפחת המלכים הראשונים, לפי שהיה בלבם על יוסף שהמליכו עליהם בהיותו עבד, ולכן בחרו להם איש צר ואויב, אכזרי. ולכן אחר שסבת מלכותו לא היתה אלא בשביל זה, ויאמר אל עמו (פס' ט), שהיו כולם מסכימים עמו. ...

14. העמק דבר על שמות פרק א פסוק ח
(ח) ויקם מלך חדש. מלך אחר מיבעי. אלא משמעות חדש בדעות חדשות. שלא ידע להכיר את יוסף אשר הרבה להיטיב עם המדינה. ואמונתו הרבה למלוכה. ומזה הגיע להמלך לחשדם:

15. ספר פרדס יוסף על ספר שמות פרק א פסוק ח    R.Joseph Pazanovski 1937
וזה לא חדש דמה שאירע לאבות אירע לבנים, יוסף הציל העולם מרעב, העשיר את ארץ מצרים, כל חכמתו וכשרונותיו הקדיש רק לארץ מצרים, ולא עברו עוד שנים רבות משמת ויקם מלך חדש אשר לא ידע את יוסף, ובני ישראל אשר נתגדלו ברוח מצרים נחשבים לשונאיהם ובוגדיהם ומבקשים עצות איך להנצל מהם, ופרעה אומר עם בני ישראל אומה בתוך אומה, יודעים אנו אומרים כי יש לנו שונאים מבחוץ ובכל זאת אין אנו יראים מהם, אבל מה נעשה עם שונאינו מבפנים המחכים למלחמה למען עשות עושר, והיה כי תקראנה מלחמה, שמחה היא אצלם כאשר תקרה מלחמה, ואז ונוסף גם הוא על שונאנו ונלחם בנו, אז יעשו אתנו חשבון על תביעותיו הישנות, ויברא מין בולשוביזם בארץ והסוף יהיה ועלה מן הארץ, יצאו ממחבואם אשר התחבאו בהם בימי השלום, ויעלו להפיל מוסדות הממשלה ולשנות סדר ההנהגה. כך היה גורל עמנו בימי מצרים וכה גורלנו עתה, והשם ירחם להשיב אל ארצו נדחי ישראל,

16. ילקוט ראובני על התורה - פרשת שמות
ויקם מלך חדש על מצרים וגו'. יוסף היה מ' שנה משנה לפרעה ומ' שנה היה מלך לעצמו הה"ד ויקם מלך חדש וגו':<מדרש>:

17.  ספר ייטב לב - על פרשת שמות       Rabbi Yekutiel Yehuda Teitelbaum d.1883  
וזהו שנאמר להלן ויקם מלך חדש וגו' אשר לא ידע את יוסף, ופירש התרגום די לא מקיים גזירת יוסף. ענינו, כי יוסף החליש כח הרע של מצרים במה שגזר עליהם למול, אמנם אחר שמת יוסף נתבטלה גזירה זו ונתגבר כח הרע. וזהו שנאמר וימת יוסף וגו' ונתגבר מאוד כח הרע, עם כל זה ויעצמו במאוד (זה יצר הרע) מאוד, וזהו שנאמר ויקם מלך חדש וגו', ותרגומו די לא מקיים גזירת יוסף, זה מילה, ועיניו ראו כי עם כל זה נתעצמו נגד כח הרע של מצרים ועמדו בצדקתם וקדושתם, וגדרו עצמן מעריות ולא שינו שמם ולשונם (ויק"ר לב, ה), על כן ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל, שנקראו בשם בני ישראל מכח שהם רב ועצום ממנו דייקא, מכח שמתגברים ומתעצמים על כח הרע שלנו, הבה נתחכמה וגו'. וישימו עליו שרי מסים למען ענותו בסבלותם של מצרים, היינו עבודתם עבודה זרה. וגמר אומר כי לא נעשתה עצתם, כי וכאשר יענו אותו כן ירבה, והטעם, כי וכן יפרוץ, שפרצו ושברו כח הרע המנגד עד שהפכו לטוב, על כן ויקוצו מפני שם בני ישראל, כאמור:

18.  ספר בת עין - פרשת שמות  Rabbi Avraham Dov of Avrush d.1840    
ויקם מלך חדש על מצרים, שזהו בחינת גלות הדעת, אשר לא ידע את בחינת יוסף, היינו ההוספה הנ"ל, על ידי התגברותו והבן:
ותתצב אחותו מרחק לדעה מה יעשה לו (ב ד). ונוכל לומר על זה רמז, דהנה איתא בספרים קדושים (פע"ח ש' חג המצות פ"א) שבגלות מצרים היה הבחינת דעת בגלות:
ונוכל להבין ענין בחינת דעת על דרך זה, היינו שבחינת דעת הוא בחינת התחברות חסדים וגבורות (ע"ח שכ"א פ"ב), היינו להתבונן ולהאמין שאפילו בבחי' גבורות יש חסדים נסתרים, ועיקר המכוון בבחי' גבורות הוא בחי' חסדים, שעיקר בריאת העולם היה בשביל זה בגין דיתקרי רחום בגין דיתקרי חנון (ע' זח"ג רנז ע"ב, ע"ח ש"א ענף א'), ומבחינת אמונה זו נמתקו הגבורות:

19. ספר מאור עינים - פרשה ואלה שמות
 אך דנודע סוד גלות מצרים הוא כי הדעת היה בגלות דכתיב (דברי הימים - א' כ"ח, ט') דע את אלהי אביך ועבדהו שצריך לידע כי יש בורא ברוך הוא והם לא ידעו מהבורא ברוך הוא ולכן על הים היה קטרוג הללו עובדי עבודה זרה וכו' וחלילה לומר ח"ו שישראל היו אז עובדי עבודה זרה שאם כן לא היה השם יתברך עושה להם נסים גדולים כל כך כי ק"בה לא עביד ניסא לשקרי ח"ו

20. שמות פרק ה
 (ב) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה' וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ:
21. שמות פרק ו
(ז) וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם:
22. שמות פרק ז
(ה) וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי ה' בִּנְטֹתִי אֶת יָדִי עַל מִצְרָיִם וְהוֹצֵאתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִתּוֹכָם:
(יז) כֹּה אָמַר ה' בְּזֹאת תֵּדַע כִּי אֲנִי ה' הִנֵּה אָנֹכִי מַכֶּה בַּמַּטֶּה אֲשֶׁר בְּיָדִי עַל הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר וְנֶהֶפְכוּ לְדָם:
23. שמות פרק ח
(ו) וַיֹּאמֶר לְמָחָר וַיֹּאמֶר כִּדְבָרְךָ לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֵין כַּיקֹוָק אֱלֹהֵינוּ:
(יח) וְהִפְלֵיתִי בַיּוֹם הַהוּא אֶת אֶרֶץ גֹּשֶׁן אֲשֶׁר עַמִּי עֹמֵד עָלֶיהָ לְבִלְתִּי הֱיוֹת שָׁם עָרֹב לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֲנִי ה' בְּקֶרֶב הָאָרֶץ:
24. שמות פרק ט
(יד) כִּי בַּפַּעַם הַזֹּאת אֲנִי שֹׁלֵחַ אֶת כָּל מַגֵּפֹתַי אֶל לִבְּךָ וּבַעֲבָדֶיךָ וּבְעַמֶּךָ בַּעֲבוּר תֵּדַע כִּי אֵין כָּמֹנִי בְּכָל הָאָרֶץ:
(כט) וַיֹּאמֶר אֵלָיו מֹשֶׁה כְּצֵאתִי אֶת הָעִיר אֶפְרֹשׂ אֶת כַּפַּי אֶל ה' הַקֹּלוֹת יֶחְדָּלוּן וְהַבָּרָד לֹא יִהְיֶה עוֹד לְמַעַן תֵּדַע כִּי לַה' הָאָרֶץ:


25. שמות פרק י
(ז) וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי פַרְעֹה אֵלָיו עַד מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ שַׁלַּח אֶת הָאֲנָשִׁים וְיַעַבְדוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיהֶם הֲטֶרֶם תֵּדַע כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם:
26. שמות פרק יד
(ד) וְחִזַּקְתִּי אֶת לֵב פַּרְעֹה וְרָדַף אַחֲרֵיהֶם וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה וּבְכָל חֵילוֹ וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי ה' וַיַּעֲשׂוּ כֵן:
(יח) וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי ה' בְּהִכָּבְדִי בְּפַרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו:
27. שמות פרק טז
(ה) וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ וְהָיָה מִשְׁנֶה עַל אֲשֶׁר יִלְקְטוּ יוֹם יוֹם: ס
(ו) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עֶרֶב וִידַעְתֶּם כִּי ה' הוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:

28. שמות פרק א
(יז) וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים וְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים:

29. בראשית פרק לט
(ט) אֵינֶנּוּ גָדוֹל בַּבַּיִת הַזֶּה מִמֶּנִּי וְלֹא חָשַׂךְ מִמֶּנִּי מְאוּמָה כִּי אִם אוֹתָךְ בַּאֲשֶׁר אַתְּ אִשְׁתּוֹ וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים:

30. בראשית פרק מא
(לח) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל עֲבָדָיו הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ:

31. בראשית פרק לט
(ב) וַיְהִי ה' אֶת יוֹסֵף וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ וַיְהִי בְּבֵית אֲדֹנָיו הַמִּצְרִי:(ג) וַיַּרְא אֲדֹנָיו כִּי ה' אִתּוֹ וְכֹל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה ה' מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ:

32. ספר אמרי אמת - פרשת שמות
איתא במדרש ויקם מלך חדש וכו' בה' בגדו כי בנים זרים ילדו עתה יאכלם חדש את חלקיהם ללמדך כשמת יוסף הפרו ברית מילה, ואיתא בשפת אמת בשם אאזז"ל כי קשה למדרש מהיכן בא לאומות העולם התחדשות שהיא מדתו של יוסף אלא שכשאין בני ישראל משמרין מדתו של יוסף, אשר לא ידע את יוסף, לוקחים אומות העולם ההתחדשות ששייכת לבני ישראל, איתא בגמרא עתה יאכלם חדש וכו' חדש נכנס וחדש יצא היינו שאצל אומות העולם אין זה דבר של קיימא אבל כשבני ישראל מחזיקין במדתו של יוסף ההתחדשות אצלם היא דבר של קיימא, איתא במדרש ויקם מלך חדש כבעל חוב ושטרו בידו, כפי מה שמניחין כח ההתחדשות בתורה וכדאיתא בכל יום יהיו בעיניך כחדשים כך מתבטל כוחו של הבעל חוב אשר לא ידע את יוסף, בנים זרים ילדו היינו מחשבות זרות, על ידי שאין שומרים מדתו של יוסף באות מחשבות זרות:

33. ספר השל"ה הקדוש - הגהות למסכת פסחים - פסחים תו"א ז'
דעת הוא חיבור, כמו והאדם ידע את חוה אשתו, ובזה לא נשלם החיבור שתבוא אל מקומה הרמתה

34. ספר פתחי שערים נתיב פרצוף או"א - פתח יז
ס. וכמו היסוד בו החיבור והזיווג גופנים שבו נכללים כל האברים שלהם, כמו כן הדעת כולל כל כחות ומדרגות פנימיות שלהם שהוא המחשבה, ולכן זיווג הנשיקין נקרא אהב"ה וזיווג היסודות בסוד אח"ד (גימטריא) י"ג בריתות של היסוד, רק ביסוד הוא היחוד בגלוי, אבל בדעת הוא האהב"ה שמתייחדים רצונו עם רצונה, והוא זיווג רוחא ברוחא שנזכר בזוהר:

35. ספר שם משמואל - פרשת שמות - שנת תרע"ה
והנה השפעה גורמת חיבור הנותן למקבל, ובזוה"ק ויאמר אל עמו הוא השר של מצרים שהכניס המחשבה בלבם. ויש לומר שכניסת המחשבה באה באמצעות החיבור. וע"כ בעוד השפעת מצרים היתה באמצעות יוסף והשי"ת בכבודו ובעצמו כנ"ל הי' להם חיבור בהשי"ת ומזה עצמו נמשכה להם ידיעה בצד מה, וכענין דכתיב (ישעי' א') ידע שור קונהו [ואף אח"כ כשמת יוסף נשאר עכ"פ רשימו דחכמתא כל עוד שלא הי' מתנגד לו בעברת זדון]. אך כאשר עשה עצמו כאילו לא ידע את יוסף וסילק עצמו מן החיבור אל יוסף נעשה נפרד לגמרי עד שאמר לא ידעתי את ה' [היפוך משבת שגורם דעת ה' כמ"ש (שמות ל"א) לדעת כי אני ה' מקדישכם]:
ולפי האמור יובן עד כמה גדלה אשמתו בזה שאמר לא ידעתי את ה' ולא נידון כשוגג, באשר הוא ברוע בחירתו שעשה עצמו כאילו לא ידע את יוסף גרם לעצמו כן:

36. ספר שם משמואל - פרשת שמות - שנת תרע"ו
במד"ר (פ' א') רבנן פתחין פתחא להאי קרא בה' בגדו כי בנים זרים ילדו עתה יאכלם חודש את חלקיהם, ללמדך כשמת יוסף הפרו ברית מילה אמרו נהי' כמצריים מכאן אתה למד שמשה מלן ביציאתן ממצרים, וכיון שעשו כך הפך הקב"ה האהבה שהיו המצריים אוהבים אותם לשנאה שנאמר הפך לבם לשנוא עמו להתנכל בעבדיו, לקיים מה שנאמר עתה יאכלם חודש את חלקיהם, מלך חדש שעמד וחידש עליהם גזירותיו. והנה בפרקי דר"א איתא שפרעה מנע מהם ברית מילה. ונראה לפרש באופן שיהיו כל דברי חכמים קיימים. דהנה ידוע דערלה היא חלק הנחש שהטיל זוהמא בחוה, כי אדה"ר נולד מהול, כדאיתא באבות דר"נ (פ"ב). והנה אמרו ז"ל (יומא ע"ה.) קלל את הנחש עולה לגג מזונותיו עמו. והרה"ק מהר"י זצללה"ה מווארקא דקדק דא"כ מה קללה היא זו, ופירש דהקללה היא כי כל הנבראים יש להם חיבור בהשי"ת באמצעות המזונות, כמ"ש (תהלים ק"ד) הכפירים שואגים לטרף ולבקש מאל אכלם, והוא שמשפיע להם תמיד, אבל להנחש ניתנו מזונותיו בכל מקום שהוא, כי העפר מוכן הוא, כדי שלא יהי' לו עוד חיבור, והקללה היא סילוק החיבור וכך היא מהותו לעולם כמ"ש (ישעי' ס"ה) ונחש עפר לחמו, עכ"ד. והנה באשר הערלה היא חלק הנחש כנ"ל גורם באדם נמי כמהותו להפרידהו משרשו ולסלק את החיבור, ...
                                        Description: Description: http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/8/89/Sefiroticky_strom.jpg


Nile produces water – no need for a "chibur" with Hashem
Parah is the tannin hagadol
Sanke became a nachash, and tannin
Mateh – vav hachibor


1 new king didn’t know yosef
2 midrash background – merge become one people, king was displaced for 3 months – doubted the jews and yoserf were related
3 didn’t say he died – new one arose vayakam
4  says Chadash  does not say he died
5 targum did not know Yosef's decrees (pshat for the Egyptians)
6 rashi whether he was new of not – he made believe he did not know yosef – how is it possible yosef would be forgotten so soon? After all the economic changes…
7 Ibn Ezra new line of royalty (apparently supported by Egyptian historical sources - Against Apionby Flavius Josephus cites Manetho
8 born when Yosef was in charge Parho's "birthday" – he was son of the previous king
9 yosef was in the history books – could not believe the jews are related (see #2)
10 kli yakar – "kima" doesn’t work
Didn’t know yosef – didn’t know God was with him – and protected him against his brothers – likewise God would protect the jews against Paroh
11 new king – see ibn ezra
12 rsrh – kima doesn’t work
New king new royal family
13 still upset that yosef ruled – while he was a slave
14 old king new ideas
15 maase avot siman lbanim – Bolsheviks
16 – yosef was king!
17 didn’t remember yosef – hence evil spread
18 lo yada – galut hadaat – hitchabrut
19 more galut – didn’t kow Yosef – didn’t know God
20-27
28 Meyaldot fear God – like Yosef
29 yosef yirat elokim
30 yosef taught God
31 egypt saw God through yosef
33daat chibur – adam and chava vayada am yisrael multiplied
34 comparison between daat and yesod
35 yosef was the chibur
36 daat chibur chava nachash

Against Apion by Flavius Josephus
14. I shall begin with the writings of the Egyptians; not indeed of those that have written in the Egyptian language, which it is impossible for me to do. But Manetho was a man who was by birth an Egyptian, yet had he made himself master of the Greek learning, as is very evident; for he wrote the history of his own country in the Greek tongue, by translating it, as he saithhimself, out of their sacred records; he also finds great fault with Herodotus for his ignorance and false relations of Egyptian affairs. Now this Manetho, in the second book of his Egyptian
History, writes concerning us in the following manner. I will set down his very words, as if I were to bring the very man himself into a court for a witness: "There was a king of ours whose name
was Timaus. Under him it came to pass, I know not how, that God was averse to us, and there came, after a surprising manner, men of ignoble birth out of the eastern parts, and had boldness
enough to make an expedition into our country, and with ease subdued it by force, yet without our hazarding a battle with them. So when they had gotten those that governed us under their
power, they afterwards burnt down our cities, and demolished the temples of the gods, and used all the inhabitants after a most barbarous manner; nay, some they slew, and led their children and
their wives into slavery. At length they made one of themselves king, whose name was Salatis; he also lived at Memphis, and made both the upper and lower regions pay tribute, and left garrisons
in places that were the most proper for them. He chiefly aimed to secure the eastern parts, as fore-seeing that the Assyrians, who had then the greatest power, would be desirous of that kingdom, and invade them; and as he found in the Saite Nomos, [Sethroite,] a city very proper for this purpose, and which lay upon the Bubastic channel, but with regard to a certain theologic notion was called Avaris, this he rebuilt, and made very strong by the walls he built about it, and by a most numerous garrison of two hundred and forty thousand armed men whom he put into it to keep it. Thither Salatis came in summer time, partly to gather his corn, and pay his soldiers their wages, and partly to exercise his armed men, and thereby to terrify foreigners. When this man had reigned thirteen years, after him reigned another, whose name was Beon, for forty-four years; after him reigned another, called Apachnas, thirty-six years and seven months; after him Apophis reigned sixty-one years, and then Janins fifty years and one month; after all these reigned Assis forty-nine years and two months. And these six were the first rulers among them, who were
all along making war with the Egyptians, and were very desirous gradually to destroy them to the very roots. This whole nation was styled Hycsos, that is, Shepherd-kings: for the first syllable Hyc, according to the sacred dialect, denotes a king, as is Sos a shepherd; but this according to the ordinary dialect; and of these is compounded Hycsos: but some say that these peoplewere Arabians." Now in another copy it is said that this word does not denote Kings, but, on the contrary, denotes Captive Shepherds, and this on account of the particle Hyc; for that Hyc,with the aspiration, in the Egyptian tongue again denotes Shepherds, and that expressly also; and this to me seems the more probable opinion, and more agreeable to ancient history. [But anetho goes on]: "These people, whom we have before named kings, and called shepherds also, and their descendants," as he says, "kept possession of Egypt five hundred and eleven years."After these, he says, "That the kings of Thebais and the other parts of Egypt made an insurrection against the shepherds, and that there a terrible and long war was made between them." He says further, "That under a king, whose name was Alisphragmuthosis, the shepherds were subdued by him, and were indeed driven out of other parts of Egypt, but were shut up in a place that  contained ten thousand acres; this place was named Avaris." Manetho says, "That the shepherds built a wall round all this place, which was a large and a strong wall, and this in order to keep all their possessions and their prey within a place of strength, but that Thummosis the son of Alisphragmuthosis made an attempt to take them by force and by siege, with four hundred and eighty thousand men to lie rotund about them, but that, upon his despair of taking the place by that siege, they came to a composition with them, that they should leave Egypt, and go, without any harm to be done to them, whithersoever they would; and that, after this composition was made, they went away with their whole families and effects, not fewer in number than two hundred and forty thousand, and took their journey from Egypt, through the wilderness, for Syria; but that as they were in fear of the Assyrians, who had then the dominion over Asia, they built a city in that country which is now called Judea, and that large enough to contain this great number of men, and called it Jerusalem. (9) Now Manetho, in another book of his, says, "That this nation, thus called Shepherds, were also called Captives, in their sacred books." And this account of his is the truth; for feeding of sheep was the employment of our forefathers in the most ancient ages (10) and as they led such a wandering life in feeding sheep, they were called Shepherds. Nor was it without reason that they were called Captives by the Egyptians, since one of our ancestors, Joseph, told the king of Egypt that he was a captive, and afterward sent for his brethren into Egypt by the king's permission. But as for these matters, I shall make a more exact inquiry about them elsewhere. (11)
Daat in galut, nizdaveg – is daat       
Am yisrael multiplied – pru vshrzu – with daat
Kli yakar Didn’t "know Yosef" creates a parallel with yosef – his brothers didn’t want him to rule – did not see his greatness and thought it could be denied – likewise parah didn’t know the story how yosefs brothers tried to hold him back – likewise paroh tried to hold back bnie yisrael





ספר אמרי אמת - ימים אחרונים של פסח
אז ישיר משה וברש"י עלה בלבו שישיר וכו' וכן עשה, מקודם היה מש"ר כבד פה וכבד לשון ואי' כבד פה באורייתא דבעל פה וכבד לשון באורייתא שבכתב, הוא לא היה יכול להוציא בדבור את המחשבה כולה כדאי' בזוה"ק שבמצרים היה הדבור בגלות ואי' שהדעת היתה בגלות, דעת היא התקשרות הדבור עם המחשבה, ועכשיו עלה בלבו שישיר וכן

חתם סופר על שמות פרק א פסוק ח
ויקם מלך חדש. שנתחדשו גזרותיו. ובתרגום דלא מקיים גזירת יוסף ופירשו בו שביטל המילה ממצריים שעליהם גזר יוסף שימולו, ויל"ד מה איכפת לן בהודעה זו שלא ימולו המצריים, ונ"ל שהוא הקדמת רפואה למכה השיעבוד והתחלת סבת הגאולה, שהרי אי לא נודעה לבת פרעה שמשה מילדי עברים לא נתגדל בבית עמרם, ולא ידע את ה' שנמסר לו מאביו ואחיו ושהי' תמיד אח"כ יוצא ונכנס בביתם ולא הי' יודעים אותו אהרן וישראל והוא עצמו לא היה יודע שהוא עברי ולא הי' יוצא ורואה בסבלת אחיו, בקיצור הכל הי' תלוי בזה שידעה שמילדי עברים הוא זה והנה לפמשחז"ל שלבסוף גזר פרעה גם על המצרים שישליכו ליאור א"כ במה ידעה שמילדי עברים הוא זה, כ' רמב"ן שראתה אותו מהול ע"ש ואי לא שנתבטלה גזירת יוסף והי' כל המצריים מהולים לא נודע שהוא מילדי העברים ע"כ אשר לא ידע את יוסף היא הקדמת רפואה לשיעבוד. [תקצ"א, ועי' בח"ס עה"ת ח"א עמוד ר"ט]:


(28) שער הפסוקים - פרשת שמות
עוד יש דרך שני בענין הדעת דזעיר הנקרא סר, ונתבאר אצלינו בדרוש פסח ויציאת מצרים באורך, וזה עניינו בקיצור, הנה הדעת דז"א, כולל עשר הויו"ת, מבחי' דעת דיסוד דאבא, שהם בגימטריא ס"ר. ועשר שמות אהי"ה מצד היסוד דאימא, והם בגימטריא רד"ו. וכבר נתבאר למעלה, בטעם גלות ישראל ומצרים, בפסוק ויקם מלך חדש, כי כל הדור ההוא, היו ניצוצות השחתת זרע של אדם, הנמשכות ממוח הדעת ממש, והם נשמות מעולות. ולהיותם משם, היו צריכות להיות בגלות, כמנין רד"ו שנה, שהם עשר שמות אהי"ה שבדעת דמצד אימא כנזכר. וזהו מה שרמז יעקב לבניו, (בראשית מ"ב ב') רד"ו שמה. אבל משה חשב, שהיו צריכים להתאחר עוד שנים אחרות, להשלים מנין ס"ר, שהם כנגד עשר הויו"ת שבדעת, וא"כ עדיין זמן הגלות, ואין זמן גאולת ישראל. וז"ש, וירא ה' כי ס"ר לראות, שראיית משה היתה באותם ס"ר הויו"ת, והודיעו שטעה בחשבונו, כי כבר הגיע זמן גאולתם, לפי שאין גלותם אלא במשך רד"ו שנים, כמספר עשר שמות, כי שם הוא הפגם שלהם. וזש"ה, כה תאמר אהי"ה שלחני אליכם, כי כיון שתקנו בחי' שם אהי"ה, משם תהיה גאולתם:

(21) ספר קהלת יעקב - ערך פס
ועל ידי קו המכריע שהוא יעקב, ועל כן פסח מלא פ"א סמ"ך חי"ת עם הכולל גימטריא חסד אברהם פחד יצחק, וזה היה על ידי הארת חכמה ובינה במלכות שעל ידו הופיע מדת חסד וגבורה, והנה אי אפשר להיות השפעה מחכמה ובינה למטה אם לא על ידי זיווג הדעת המזווגם, וזה סוד (שמות ב' כ"ה) וידע אלהים הנאמר בגלות מצרים לשון זיווג ולשון דעת, וסוד הדעת הזה האיר משה שהיה מבחינת זה, ועל ידי זה נתייחדו חכמה ובינה לעשות נסים, ועל פסח במילוי פ"א סמ"ך חי"ת עם הכולל גימטריא חכמה בינה ודעת, ועיקר הארה זו גרם משה רבינו ע"ה על ידי מדתו הקדושה, והיא כלול מחכמה בינה דעת כמו שכתבתי בערך משה,
ספר תולדות יצחק על שמות פרק א פסוק ח
מלך חדש. שלא היה מזרע המלוכה. אשר לא ידע את יוסף
תרגום יונתן שמות פרשת שמות פרק א פסוק ח
(ח) וְקָם מִלִיךְ חָדַת כְּמִין שֵׁירוּיָא עַל מִצְרַיִם דְלָא חֲכִּים יַת יוֹסֵף וְלָא הֲלִיךְ בְּנִימוּסוֹי:

כתר יונתן שמות פרשת שמות פרק א פסוק ח
(ח) ויקם מלך חדש כמו בהתחלה על מצרים שלא ידע את יוסף ולא הלך בחוקיו:

ספר גור אריה על שמות פרק א פסוק ח
וכאשר תבין ענין זה תדע שאין צריך לך לומר אף למאן דאמר 'שנתחדשו גזירותיו' לומר שהיה זה פרעה הראשון אשר היה בימי יוסף, כי קשה לומר שהיה רשע כל כך חי ימים הרבה, אלא שהעיקר הוא שראוי לך לדעת כי כל מלכות אשר ימלוך הוא ובנו ובן בנו נקרא הכל מלך אחד, וכן צריך אתה לומר בכמה מקומות שכל המלכות אשר ימלוך בהמשך מלכותו - הכל מלך אחד יקרא, והתחדשות המלכות אשר אינו מענינו של המלך הראשון - זה נקרא 'מלך חדש'. ולמאן דאמר 'מלך חדש ממש' רוצה לומר שהיה מלכות שלא מענין מלכותו ולא מזרעו. ולמאן דאמר 'שנתחדשו גזירותיו' היה מענין מלכות הראשון או מזרעו, רק מפני שנתחדשו גזירותיו נקרא "מלך חדש":

חזקוני שמות פרשת שמות פרק א פסוק ח
(ח) ויקם מלך י"מ מדלא כתיב מיתה במלך ש"מ שהוא עצמו היה, שהיה כבר אלא שנתחדשו גזרותיו.

מלבי"ם שמות פרשת שמות פרק א פסוק ח
(ח) ויקם. גם החשיבות הג' שהיה להם מצד יוסף, שזה התמיד גם אחרי מות יוסף שזכר המלך את כל הטוב שעשה למצרים, ונמוסיו וחקותיו אשר הנהיג ביניהם היו יקרים בעיניהם, וזכרו כי הוא הביא את משפחתו בעצת פרעה ונתן להם אחוזה וחירות לחק עולם, אבל עתה קם מלך חדש שלא ידע את יוסף, ובזה החוקים והחירות שנתן להגרים האלה לא היה להם שום תוקף אצל המלך הזה, ובת"א וקם מלכא חדתא די לא מקיים גזרת יוסף:

ילקוט ראובני - ערכים - ערך מכס
מדרש ויקם מלך חדש ס"ת מכ"ש שהיה שר מוכס ונתעשר וכשמת המלך ישב במקומו ועשה מוכס על כל דבר וכן בזוהר ויקם דאיהו קם מגרמיה מה דהוי שפיל ולא אתחזיה מלוכ' ועותרא:
ספר מאור עינים - פרשה ואלה שמות
 ויקם מלך חדש על מצרים וגו' רב ושמואל חד אמר חדש ממש וחד אמר שנתחדשו גזירותיו. הנה זה הכלל אצלנו בכל התורה אלו ואלו דברי אלהים חיים רק שאין מבינים זה עד ביאת משיחנו במהרה בימינו ולהבין איך יצדק זה כאן דפליגו במציאות ואיך אפשר להיות שניהם אמת:
שפת אמת ליקוטים - פרשת שמות
ויקם מלך חדש רב ושמואל כו', ויתכן לומר דב' הפירושים אמת כמו שדרשו רבנן אחר כך שלא הסכים עמהם והעבירוהו והעמידו מלך אחר ואחר כך שב הראשון והסכים וחידש גזרותיו, וזה שאמרו מדלא כתיב וימת וימלוך מוכח שלא מת רק לפי שעה הורידוהו:
שם (במדרש פרשה א'):

ספר מחזה אברהם - פרשת שמות
ועל ידי זה ויקם מלך חדש (פסוק ח), "מלך" גימטריא צ', בדרך אשר לא ידע את יוסף (שם), בצדקותו, שהוא תקון הלעיטה דכל עולם הזה להחיותם. והותחל התיקון על ידי משה רבינו ע"ה שנולד כי טוב (שמות ב, ב), בדעת טוב לבד, הממשיך חיים טובים:

ספר אמרי אמת - פרשת שמות
כתיב ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף ובמדרש כשמת יוסף הפרו ברית מילה ואיתא בשפת אמת בשם אאזז"ל דאיך שייך למצרים התחדשות אלא על ידי שבני ישראל הפרו ברית מילה לקחו הם ההתחדשות ששייכת לבני ישראל, בכל יום מזכירים גלות מצרים ויציאת מצרים בכל יום יכולים לחדש, הרי זו היא המלחמה שישנה תמיד, כתיב הבה נתחכמה לו פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה וגו' ונלחם בנו, צריך ללמוד מהם להכין כוחות כענין דכתיב מאויבי תחכמני וכתיב אשר חשכתי לעת צר ליום קרב ומלחמה,