Twitter

Wednesday, September 19, 2012

Some lectures on Teshuva and Yom Kippur topics:


Some lectures on Teshuva and Yom Kippur topics:
The Teshuva of Resh Lakish
The Disappearance of Truth
A comparison between the prayer of Moshe after the sin of the spies and after the sin of the Golden Calf. Especially the use of the 13 midot and the abbreviated form
The Ten Days of Teshuva

Teshuva; Personal Re-Creation

Rabbi Elazer Ben Durdiya - spiritual degeneration and Teshuva

Pat Akum - Parameters - when to be lenient - when to be strict

Repercussion of Sin

Yom Kippur and Transcendence

Acher - is Teshuva always possible part one

Acher - is Teshuva always possible part two

Friday, August 3, 2012

Book Review: The Gaon of Vilna and His Messianic Vision



The Gaon of Vilna and His Messianic Vision

By Arie Morgenstern

Gefen Publishing House 2012
Review Rabbi Ari Kahn
Dr. Arie Morgenstern’s recent book tells a fascinating tale of the relationship between messianism and the return to the Land of Israel, as a tool to bring about the Messianic Age.
The work tells of various rabbinic scholars who, due to mystical insight and various calculations, made their way or attempted to make their way to the Promised Land in order to ensure onset of the Messianic Age. The key to these calculations lies in the view that the six days of creation are an archetype and harbinger for future events - especially the events of the sixth millennia, which are seen as being parallel to the sixth day. To be more precise, each day of the six days of creation is akin to a thousand years (based on the verse in Psalms 90:4).Thus, just as Adam was created on the sixth day, all types of exciting changes were viewed as possible, even likely, in the sixth millennium. And because Judaism’s “internal clock” calculates each day from the preceding night, the period immediately preceding the sixth millennium was viewed as particularly auspicious. Rabbinic tradition gives a precise accounting of each hour of Adam’s day, and, in parallel fashion, the years in the second half of the fifth millenium, calculated by dividing 500 years by “12 hours”, with a result of 41.6. The messianic calculations thus pointed to the year 5500 (1740), and subsequently to the year 5541 (1781). This “simple” calculation is the background for this volume, and in a sense the volume would have been more readable with this introduction.
Morgenstern tells how some of the greatest kabbalists of the time made their way - apparently independently - to the Land of Israel in anticipation of the year 1740. The list includes Rabbis Moshe Haim Luzzato (the Ramchal), Haim Ben Attar (the Ohr HaHaim), and Immanuel Hai Ricchi. Later, Rabbi Eliyahu, the Gaon of Vilna, begins but does not complete his journey to Israel, in anticipation of the year 1781.
The story is fascinating and the facts Morgenstern presents are compelling. The problem with the book actually lies in the title: while the original Hebrew title was “Mysticism and Messianism: from the Aliya of the Ramchal to the Vilna Gaon”.
מיסטיקה ומשיחיות - מעליית הרמח"ל עד הגאון מווילנא, ירושלים, תשנ"ט
The English, on the other hand, ignores the Ramchal and centers on the Vilna Gaon: ”The Gaon of Vilna and His Messianic Vision”. The omission is more than unfortunate. The Vilna Gaon certainly deserves his own study; regrettably this volume is not it. When one reads a book purporting to be about the Vilna Gaon, one cannot help but be surprised that other than a passing reference on page 30, the Vilna Gaon does not make an appearance until page 231, and does not become the center of discussion until page 289!
The translating problems do not end with the title. While reading I was often forced to pause and attempt to reconstruct what the original Hebrew word might have been, in order to understand the English rendition. Translating devekut as “cleavage” simply does not work. Calling the central community organization a “kollel” gives a the modern reader a completely different and inaccurate impression of the subject at hand. Translating mavoi satum as a “cul de sac” instead of what was intended to be a “dead end” does not help when referring to an intellectual destination rather than a geographical one. (“I realized before starting out that my quest might end in a cul de sac because the Gaon was wont to conceal his identity.” Page 334)
Despite these difficulties, the book is readable, though the reader should be aware that this is an academic work, and not necessarily designed to be popular, easy reading. The actual chapters about the Vilna Gaon are interesting, especially the new archival information Morgenstern presents, which is the real value of the book. Though much of the author’s conclusions are conjecture, they are plausible - though certainly not the only possible explanation.
I highly recommend this book for anyone interested in the kabbalistic movements of the 18th century, for those interested in the precursors to the modern Zionist Aliya (Morgenstern has been attacked in academic circles for pointing to earlier Aliya movements than the acknowledged Herzl/Zionist fueled movements). Indeed, anyone interested in messianism which was independent of the Sabbatean movement (another area where Morgenstern confronts accepted academic conclusions) and, most particularly anyone interested in the Vilna Gaon, will find this book invaluable, despite the fact that only a third of the book deals with the Vilna Gaon.
The book is not about the messianic vision of the Vilna Gaon, and only explores a small aspect of that vision. For example, the concept of Messiah Ben Yosef should be a central part of this any discussion of the mystical vision of the Vilna Gaon, and it is lacking in the present volume. Additionally, there is no mention of other works penned by the Vilna Gaon’s students and later disciples who claim to express his messianic teachings, such as the Kol Hator. While the author may argue that these works are irrelevant, the discussion is lacking without them.
I would suggest, for any future editions, re-editing to remove the inappropriate uses of language. I strongly recommend renaming the book in order to bring it in line with the Hebrew tome and to avoid unfounded expectations and eventual dissatisfaction with the important material the book does contain. The present title misrepresents the book’s contents and goals; changing the title will change readers’ expectations, and leave them far more satisfied.

Sunday, July 29, 2012

sources Rabbi Tzadok; Feeling the Pain of the Community



Rabbi Tzadok; Feeling the Pain of the Community
   
מתן י' באב התשע"ב http://rabbiarikahn.com/                                                                הרב ארי דוד קאהן Adk1010@gmail.com                                                                    

1.     תלמוד בבלי מסכת גיטין דף נו עמוד א\ ב
שָׁדְרֵיהּ עִילוּיָיהוּ לְאַסְפַּסְיָינוּס קֵיסָר, אָתָא, צָר עָלַהּ תְּלַת שְׁנֵי. הֲווּ בָהּ הַנְהוֹ תְּלָתָא עַתִּירֵי - נַקְדִּימוֹן בֶּן גּוּרְיוֹן, וּבֶן כַּלְבָּא שָׂבוּעַ, וּבֶן צִיצִית הַכֶּסֶת. ...
אַבָּא סִיקְרָא - רֵישׁ בִּרְיוֹנֵי דִּירוּשְׁלֶם, בַּר אַחְתֵּיהּ דְּרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי הֲוָה, שָׁלַח לֵיהּ, תָּא בְצִינְעָא לְגַּבָּאִי. אָתָא, אָמַר לֵיהּ, עַד אֵימַת עַבְדִיתוּ הָכֵי? וְקַטְלִיתוּ לֵיהּ לְעָלְמָא בְכַפְנָא? אָמַר לֵיהּ, מַאי אִיעָבִיד? דְּאִי אֲמִינָא לְהוּ מִידֵי, קָטְלוּ לִי. אָמַר לֵיהּ, חָזִי לִי תַּקַּנְתָּא לְדִידִי, דְּאֵיפּוֹק, אֶפְשָׁר דַּהֲוֵי הַצָּלָה פּוּרְתָּא. אָמַר לֵיהּ, נָקִיט נַפְשָׁךְ בִּקְצִירֵי, וְלֵיתוּ כּוּלֵי עָלְמָא וְלִישַׁיְילוּ בָךְ. וְאַיְתִּי מִידֵי סָרְיָא וְאִגְנֵי גַּבָּךְ. וְלֵימְרוּ דְּנַח נַפְשֵׁיהּ. וְלִיעַיְילוּ בָךְ תַּלְמִידָךְ, וְלָא לֵיעוֹל בָּךְ אִינַשׁ אַחֲרִינָא. דְּלָא לִרְגְשׁוּן בָּךְ דְּקָלִיל אַתְּ. דְּאִינְהוּ יָדְעֵי דְּחַיָּיא קָלִיל מִמֵּיתָא. עָבִיד הָכֵי, נִכְנַס בּוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מִצַּד אֶחָד, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מִצַּד אֶחָד. כִּי מָטוּ לְפִיתְחָא, בָּעוּ לְמִדְקְרֵיהּ, אָמַר לְהוּ, יֹאמְרוּ רַבָּן דָּקְרוּ. בָּעוּ לְמִידְחְפֵיהּ, אָמַר לְהוּ, יֹאמְרוּ רַבָּן דָּחֲפוּ. פָּתְחוּ לֵיהּ בָּבָא, נָפַק. כִּי מָטָא לְהָתָם, אָמַר, שְׁלָמָא עֲלָךְ מַלְכָּא, שְׁלָמָא עֲלָךְ מַלְכָּא. אָמַר לֵיהּ, מִיחַיָיבְתְּ תָּרֵי קְטָלָא חֲדָא, דְּלָאו מַלְכָּא אֲנָא, וְקָא קָרִית לִי, מַלְכָּא. וְתוּ, אִי מַלְכָּא אֲנָא, עַד הָאִידְנָא אַמַאי לָא אָתִית לְגַּבָּאִי?
אָמַר לֵיהּ, מֵיזַל אָזִילְנָא, וְאִינִישׁ אַחֲרִינָא מְשַׁדַרְנָא, אֶלָּא בָעֵי מִינָאִי מִידֵי דְּאֶתֶּן לָךְ. אָמַר לֵיהּ, תֵּן לִי יַבְנֶה וַחֲכָמֶיהָ, וְשׁוֹשִׁילְתָּא דְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל, וְאַסְוָותָא דְּמַסְיָין לֵיהּ לְרַבִּי צָדוֹק. קָרִי עָלֵיהּ רַב יוֹסֵף, וְאִיתֵימָא רַבִּי עֲקִיבָא, (ישעיה מד) "מֵשִׁיב חֲכָמִים אָחוֹר וְדַעְתָּם יְסַכֵּל". אִיבָּעֵי לֵיהּ לְמֵימָר לֵיהּ, לִשַׁבְקִינָהּ הֲדָא זִימְנָא. וְהוּא סָבַר, דִּלְמָא כּוּלֵי הַאי לָא עָבִיד, וְהַצָּלָה פּוּרְתָּא נַמִי לָא הֲוֵי:
אַסְוָותָא דְּמַסְיָין לֵיהּ לְרַבִּי צָדוֹק, מַאי הִיא? יוֹמָא קָמָא אַשְׁקְיוּהָ מַיָא דְּפָארֵי, לְמָחָר מַיָא דְּסִיפּוּקָא, לְמָחָר מַיָא דְּקִימְחָא, עַד דְּרָוַוח מֵיעֵיהּ פּוּרְתָּא פּוּרְתָּא:
He then sent against them Vespasian the Caesar who came and besieged Jerusalem for three years. There were in it three men of great wealth, Nakdimon b. Gorion, Ben Kalba Shabua’ and Ben Zizith Hakeseth…
Abba Sikra the head of the biryoni in Jerusalem was the son of the sister of Rabban Johanan b. Zakkai. [The latter] sent to him saying, Come to visit me privately. When he came he said to him, How long are you going to carry on in this way and kill all the people with starvation? He replied: What can I do? If I say a word to them, they will kill me. He said: Devise some plan for me to escape. Perhaps I shall be able to save a little. He said to him: Pretend to be ill, and let everyone come to inquire about you. Bring something evil smelling and put it by you so that they will say you are dead. Let then your disciples get under your bed, but no others, so that they shall not notice that you are still light, since they know that a living being is lighter than a corpse. He did so, and R. Eliezer went under the bier from one side and R. Joshua from the other. When they reached the door, some men wanted to put a lance through the bier. He said to them: Shall [the Romans] say. They have pierced their Master? They wanted to give it a push. He said to them: Shall they say that they pushed their Master? They opened a town gate for him and he got out.
When he reached the Romans he said, Peace to you, O king, peace to you, O king. He [Vespasian] said: Your life is forfeit on two counts, one because I am not a king and you call me king, and again, if I am a king, why did you not come to me before now? He replied: As for your saying that you are not a king,
…He said; I am now going, and will send someone to take my place. You can, however, make a request of me and I will grant it. He said to him: Give me Yavneh and its Wise Men, and the family chain of Rabban Gamaliel, and physicians to heal R. Zadok. R. Joseph, or some say R. Akiba, applied to him the verse, ‘[God] turneth wise men backward and maketh their knowledge foolish’. He ought to have said to him; Let them [the Jews] off this time. He, however, thought that so much he would not grant, and so even a little would not be saved.
How did the physicians heal R. Zadok? The first day they let him drink water in which bran had been soaked; on the next day water in which there had been coarse meal; on the next day water in which there had been flour, so that his stomach expanded little by little.
2.     רש"י מסכת גיטין דף נו עמוד ב
תן לי יבנה - שלא תחריבנה ולא תהרוג חכמיה.
ושושילתא דרבן גמליאל - משפחת הנשיא שלא תהרגם שלא תכלה שולטנות בית דוד.
ואסוותא - רופאים תן לי מאנשיך שירפאו את רבי צדוק שלא היה יכול לבלוע אוכל לפי שנתקצרו מעיו בתעניותיו.
3.     תלמוד בבלי מסכת גיטין דף נו עמוד א
הֲווּ בְהוּ הַנְהוּ בִירְיוֹנִי, אָמְרוּ לְהוּ רַבָּנָן, נֵיפּוּק וְנַעֲבִיד שְׁלָמָא בַהֲדַיְיהוּ. לֹא שָׁבְקִינְהוּ. אָמְרֵי לְהוּ, נֵיפּוּק וְנַעֲבִיד קְרָבָא בַהֲדַיְיהוּ, אָמְרֵי לְהוּ רַבָּנָן, לָא מִסְתַּיְיעָא מִלְתָא. קָמוּ קָלִנְּהוּ לְהַנְהוּ אַמְבְּרֵי דְּחִטֵּי וְשַׂעֲרֵי, וַהֲוָה כַּפְנָא:  מַרְתָּא בַּת בַּיְתּוּס - עַתִּירָתָא דִּירוּשְׁלֶם הַוְיָא, שָׁדַרְתֵּהּ לִשְׁלוּחָהּ ואָמְרָה לֵיהּ: זִיל אַיְתִּי לִי סְמִידָא. אָתָא, אָמַר לָהּ, סְמִידָא לֵיכָּא, חִיוַרְתָּא אִיכָּא, אָמְרָה לֵיהּ, זִיל אַייְתִּי לִי. אַדְאָזַל, אִיזְדַּבַּן, אָתָא וְאָמַר לָהּ, חִיוַרְתָּא לֵיכָּא, גּוּשְׁקָרָא אִכָּא. אָמְרָה לֵיהּ, זִיל אַייְתִּי לִי. אַדְאָזַל, אִיזְדַּבַּן. אֲתַא וְאָמַר לָהּ, גּוּשְׁקָרָא לֵיכָּא, קִמְחָא דְּשַׂעַרֵי אִכָּא, אָמְרָה לֵיהּ, זִיל אַייְתִּי לִי. אַדְאָזַל, אִיזְדַבֵּן. הֲוָת שְׁלִיפָא מְסָאנָא, אָמְרָה, אִפּוּק וְאִחְזֵי אִי מַשְׁכַּחְנָא מִידֵי לְמֵיכָל, אֵתִּיב לָהּ פַּרְתָּא בְכַרְעָא וּמֵתָה. קָרֵי עֲלָה רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, (דברים כח) "הָרַכָּה בְךָ וְהָעֲנֻגָּה" וְגוֹ'. אִכָּא דְּאָמְרֵי, גְּרוֹגֶרֶת דְּרַבִּי צָדוֹק אָכְלָה וְאִתְּנִיסָא וּמֵתָה. דְּרַבִּי צָדוֹק יָתִיב אַרְבָּעִין שְׁנִין בְּתַעֲנִיתָא דְּלֹא לִיחֲרוֹב יְרוּשְׁלֶם. כִּי הֲוָה אָכִיל מִידַּי, הֲוָה מִתְחָזֵי מֵאִבְּרָאִי, וְכִי הֲוָה בָרֵיא, מַייְתִּי לֵיהּ גְּרוֹגָרוֹת, מַיִיץ מַיָיהֵי וְשָׁדֵי לְהוּ. כִּי הֲוָה קָא נִיחָא נַפְשָׁהּ, אַפִּיקְתָּהּ לְכָל דְּהָבָא וְכַסְפָּא, שָׁדִיתֵיהּ בְּשׁוּקָא, אָמְרָה, הַאי לְמַאי מִיבָּעֵי לִי? הַיְינוּ דִּכְתִיב, (יחזקאל ז) "כַּסְפָּם בַּחוּצוֹת יַשְׁלִיכוּ":
The Biryoni were then in the city. The Rabbis said to them: Let us go out and make peace with them [the Romans]. They would not let them, but on the contrary said, Let us go out and fight them. The Rabbis said: You will not succeed. They then rose up and burnt the stores of wheat and barley so that a famine ensued. Martha the daughter of Boethius was one of the richest women in Jerusalem. She sent her man-servant out saying, Go and bring me some fine flour. By the time he went it was sold out. He came and told her, There is no fine flour, but there is white [flour]. She then said to him, Go and bring me some. By the time he went he found the white flour sold out. He came and told her, There is no white flour but there is dark flour. She said to him, Go and bring me some. By the time he went it was sold out. He returned and said to her, There is no dark flour, but there is barley flour. She said, Go and bring me some. By the time he went this was also sold out. She had taken off her shoes, but she said, I will go out and see if I can find anything to eat. Some dung stuck to her foot and she died. Rabban Johanan b. Zakkai applied to her the verse, The tender and delicate woman among you which would not adventure to set the sole of her foot upon the ground. Some report that she ate a fig left by R. Zadok, and became sick and died. For R. Zadok observed fasts for forty years in order that Jerusalem might not be destroyed, [and he became so thin that] when he ate anything the food could be seen [as it passed through his throat.] When he wanted to restore himself, they used to bring him a fig, and he used to suck the juice and throw the rest away. When Martha was about to die, she brought out all her gold and silver and threw it in the street, saying, What is the good of this to me, thus giving effect to the verse, They shall cast their silver in the streets.
4.     תלמוד בבלי מסכת שבת דף טו עמוד א
ארבעים שנה עד שלא חרב הבית גלתה לה סנהדרין וישבה לה בחנויות.
Forty years before the destruction of the Temple the Sanhedrin went into exile and took its seat in the marketplace.
5.     תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף לא עמוד ב
ותניא: ארבעים שנה קודם שנחרב הבית לא היה לשון של זהורית מלבין, אלא מאדים.
and it has further been taught: ‘For forty years before the destruction of the Temple the thread of scarlet never turned white but it remained red’
6.     תלמוד בבלי מסכת יומא דף לט עמוד ב
תנו רבנן: ארבעים שנה קודם חורבן הבית לא היה גורל עולה בימין, ולא היה לשון של זהורית מלבין, ולא היה נר מערבי דולק, והיו דלתות ההיכל נפתחות מאליהן, עד שגער בהן רבן יוחנן בן זכאי. אמר לו: היכל היכל! מפני מה אתה מבעית עצמך? יודע אני בך שסופך עתיד ליחרב, וכבר נתנבא עליך זכריה בן עדוא +זכריה יא+ פתח לבנון דלתיך ותאכל אש בארזיך.
Our Rabbis taught: During the last forty years before the destruction of the Temple the lot [‘For the Lord’] did not come up in the right hand; nor did the crimson-coloured strap become white; nor did the westernmost light shine; and the doors of the Hekal would open by themselves, until R. Johanan b. Zakkai rebuked them, saying: Hekal, Hekal, why wilt thou be the alarmer thyself? I know about thee that thou wilt be destroyed, for Zechariah ben Ido has already prophesied concerning thee: Open thy doors, O Lebanon, that the fire may devour thy cedars.
7.     תלמוד בבלי מסכת יומא דף ט עמוד א
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: מאי דכתיב +משלי י+ יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצרנה, יראת ה' תוסיף ימים - זה מקדש ראשון, שעמד ארבע מאות ועשר שנים ולא שמשו בו אלא שמונה עשר כהנים גדולים, ושנות רשעים תקצרנה - זה מקדש שני, שעמד ארבע מאות ועשרים שנה, ושמשו בו יותר משלש מאות כהנים. צא מהם ארבעים שנה ששמש שמעון הצדיק, ושמונים ששמש יוחנן כהן גדול, עשר ששמש ישמעאל בן פאבי, ואמרי לה אחת עשרה ששמש רבי אלעזר בן חרסום - מכאן ואילך צא וחשוב: כל אחד ואחד לא הוציא שנתו.
Rabbah b. Bar Hana said: What is the meaning of the passage, The fear of the Lord prolongeth days,’ but the years of the wicked shall be shortened? ‘The fear of the Lord prolongeth days’ refers to the first Sanctuary, which remained standing for four hundred and ten years and in which there served only eighteen high priests. ‘But the years of the wicked shall be shortened’ refers to the second Sanctuary, which abided for four hundred and twenty years and at which more than three hundred [high] priests served . Take off therefrom the forty years which Simeon the Righteous served, eighty years which Johanan the high priest served, ten, which Ishmael b. Fabi served, or, as some say, the eleven years of R. Eleazar b. Harsum. Count [the number of high priests] from then on and you will find that none of them completed his year [in office].

8.     תלמוד בבלי מסכת יומא דף יח עמוד א
משנה. מסרו לו זקנים מזקני בית דין, וקורין לפניו בסדר היום, ואומרים לו: אישי כהן גדול! קרא אתה בפיך, שמא שכחת או שמא לא למדת. ערב יום כפורים שחרית מעמידין אותו בשער מזרח, ומעבירין לפניו פרים ואלים וכבשים כדי שיהא מכיר ורגיל בעבודה. כל שבעת הימים לא היו מונעין ממנו מאכל ומשתה, ערב יום הכפורים עם חשיכה לא היו מניחין אותו לאכול הרבה, מפני שהמאכל מביא את השינה.
Mishnah. They delivered to him elders from the elders of the court and they read before him [throughout the seven days] out of the order of the day. they said to him, sir high priest, read you yourself with your own mouth, perchance you have forgotten or perchance you have never learnt. On the eve of the day of atonement in the morning they place him at the eastern gate and pass before him oxen, rams and sheep, that he may learn to know and become familiar with the service. Throughout the seven days they did not withhold food or drink from him. But on the eve of the day of atonement near nightfall they would not let him eat much because food brings about sleep.
9.     תלמוד בבלי מסכת יומא דף יח עמוד א
גמרא. בשלמא שמא שכח - לחיי, אלא שמא לא למד - מי מוקמינן כי האי גוונא? והתניא: +ויקרא כא+ והכהן הגדול מאחיו - שיהא גדול מאחיו בכח, בנוי, בחכמה, ובעושר. אחרים אומרים: מנין שאם אין לו שאחיו הכהנים מגדלין אותו - תלמוד לומר והכהן הגדול מאחיו גדלהו משל אחיו. - אמר רב יוסף: לא קשיא; כאן - במקדש ראשון, כאן - במקדש שני. דאמר רב אסי: תרקבא דדינרי עיילא ליה מרתא בת בייתוס לינאי מלכא על דאוקמיה ליהושע בן גמלא בכהני רברבי.
GEMARA. It is quite right that [they assume] perchance he has forgotten, but that he never learnt, do we ever appoint men of that type? Surely it has been taught: And the priest that is highest among his brethren, that means he should be highest among his brethren in strength, in beauty, in wisdom, and in riches. Others say: Whence do we know that if he does not possess [any wealth], his brethren, the priests, endow him? To teach us that it says: ‘And the priest who is great by reason of his brethren’, i.e., make him great from what his brethren have? -R. Joseph said: That is no difficulty. One refers to the first Temple, the other to the second, for R. Assi said: A tarkabful of denars did Martha, the daughter of Boethus give to King Jannai to nominate Joshua ben Gamala as one of the high priests.
10.  תלמוד בבלי מסכת יבמות דף סא עמוד א
מתני'. אירס את האלמנה ונתמנה להיות כהן גדול - יכנוס; ומעשה ביהושע בן גמלא שקדש את מרתא בת ביתוס, ומנהו המלך להיות כה"ג, וכנסה.
דאמר רב אסי: תרקבא דדינרי עיילה ליה מרתא בת ביתוס לינאי מלכא, עד דמוקי ליה ליהושע בן גמלא בכהני רברבי.
MISHNAH. [A priest who] betrothed a widow, and was subsequently appointed high priest, may consummate the marriage. It once happened with Joshua b. Gamala that he betrothed Martha the daughter of Boethus, and the king appointed him high priest, and he, nevertheless, consummated the marriage…. IT ONCE HAPPENED TO JOSHUA etc. He APPOINTED HIM but he was not elected! Said R. Joseph: I see here a conspiracy; for R. Assi, in fact, related that Martha the daughter of Boethus brought to King Jannai a tarkab of denarii before he gave an appointment to Joshua b. Gamala among the High Priests.
11.  משנה מסכת אבות פרק ד
רבי צדוק אומר אל תעשם עטרה להתגדל בהם ולא קרדום לחפור בהם וכך היה הלל אומר ודישתמש בתגא חלף הא למדת כל הנהנה מדברי תורה נוטל חייו מן העולם:
R. Zadok said: make them not a crown wherewith to magnify thyself, nor a spade, wherewith to dig; even so was Hillel wont to say, ‘and he who makes [unworthy] use of the crown [of learning] passeth away.’ lo, [hence] thou hast learnt: anyone who derives worldly benefit from the words of the Torah, removes his life from the world.
12.  מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא א פרק טז
 ואל תתמה על יוסף הצדיק שהרי רבי צדוק היה גדול הדור כשנשבה לרומי נטלתו מטרוניתא אחת ושגרה לו שפחה אחת יפה. כיון שראה אותה נתן עיניו בכותל שלא יראנה והיה יושב ושונה כל הלילה. לשחרית הלכה והקבילה אצל גבירתה. אמרה לה שוה לי המות משתתנני לאיש הזה. שלחה וקראה לו ואמרה לו מפני מה לא עשית עם אשה זאת כדרך שיעשו בני אדם. אמר לה ומה אעשה מכהונה גדולה אני ממשפחה גדולה אני אמרתי שמא אבא עליה והרביתי ממזרים בישראל. כיון ששמעה דבריו צותה עליו ופטרתו בכבוד גדול:
Do not be shocked regarding (the virtue of) Yosef HaTzaddik, for Rabbi Zadok was the Gadol HaDor, when he was kidnapped in Rome, a matron took him and sent a beautiful maid, when he saw her he turned at looked at the wall so he would not see her, and he sat (facing the wall) and was immersed in study the entire night. In the morning the maid got up and went to the Matron, and said “I would rather be dead than given to that man”. The Matron summoned him and asked why did you not act with the woman in the manner which all men usually do? He responded and said “what can I do? I am from the family of the Kohen Gadol, and from a prestigious family, I thought if I am intimate with her, I will cause there to be more illegitimate children in Israel” when she heard this she commanded for him to be sent away with great honor.
13.  תלמוד בבלי מסכת יומא דף כג עמוד א
מעשה שהיו שניהן שוין ורצין ועולין בכבש. תנו רבנן: מעשה בשני כהנים שהיו שניהן שוין ורצין ועולין בכבש, קדם אחד מהן לתוך ארבע אמות של חבירו - נטל סכין ותקע לו בלבו. עמד רבי צדוק על מעלות האולם, ואמר: אחינו בית ישראל שמעו! הרי הוא אומר +דברים כא+ כי ימצא חלל באדמה ויצאו זקניך ושפטיך, אנו על מי להביא עגלה ערופה? על העיר או על העזרות? געו כל העם בבכיה. בא אביו של תינוק ומצאו כשהוא מפרפר. אמר: הרי הוא כפרתכם, ועדיין בני מפרפר, ולא נטמאה סכין. ללמדך שקשה עליהם טהרת כלים יותר משפיכות דמים. עמד רבי צדוק על מעלות האולם ואמר אחינו בית ישראל שמעו הרי הוא אומר כי ימצא חלל באדמה אנן על מי להביא על העיר או על העזרות. וירושלים בת אתויי עגלה ערופה היא? והתניא: עשרה דברים נאמרו בירושלים, וזו אחת מהן:
Our Rabbis taught: It once happened that two priests were equal as they ran to mount the ramp and when one of them came first within four cubits of the altar, the other took a knife and thrust it into his heart. R. Zadok stood on the steps of the Hall and said: Our brethren of the house of Israel, hear ye! Behold it says: If one be found slain in the land... then thy elders and judges shall come forth . . . On whose behalf shall we offer the heifer whose neck is to be broken, on behalf of the city or on behalf of the Temple Courts? All the people burst out weeping. The father of the young man came and found him still in convulsions. He said: ‘May he be an atonement for you. My son is still in convulsions and the knife has not become unclean.’ [His remark] comes to teach you that the cleanness of their vessels was of greater concern to them even than the shedding of blood.
 …‘R. Zadok stood upon the steps of the Hall and called out: Our brethren of the House of Israel, hear ye! Behold it says: If one be found slain in the land. On whose behalf shall we bring the heifer whose neck is to be broken, on behalf of the city or of the Temple Courts?’ But does [the community of] Jerusalem bring a heifer whose neck is to be broken? Surely it has been taught: Ten things were said concerning Jerusalem and this is one of them — it does not have to bring a heifer whose neck is to be broken. Furthermore: And it be not known who hath smitten him but here it is known who has smitten him?-Rather [he put his question rhetorically] to increase the weeping.
14.  אליהו רבה (איש שלום) פרשה כח
פעם אחת נכנס רבי צדוק לבית המקדש, וראה את בית המקדש חרב, אמר, אבי שבשמים, החרבתה את עירך ושרפת את היכלך וישבתה ושלותה (ושקדתה) [ושקטתה], מיד נתנמנם רבי צדוק, וראה את הקדוש ברוך הוא שעומד בהספד, ומלאכי שרת מספידין אחריו, ואומר, הוי אמנה ירושלים.
Once Rebbe Zadok entered the Beit Hamikdash and he saw the Beit Hamikdash destroyed, he said “my Father in heaven, You have destroyed Your city You burnt the sanctuary, and You sat silently in peace”. Immediately Rebbe Zadok fell asleep and he saw God delivering a eulogy, and the ministering angels eulogizing after Him, and he said woe to the faithful of Jerusalem
15.  ספר ישעיה פרק א
(כא) אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט צֶדֶק יָלִין בָּהּ וְעַתָּה מְרַצְּחִים:
(כו) וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה אַחֲרֵי כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה:(כז) צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה:
21. How the faithful city has become a harlot! It was full of judgment; righteousness lodged in it; but now murderers. …26. And I will restore your judges as at the first, and your counselors as at the beginning; afterward you shall be called, The city of righteousness, the faithful city.27. Zion shall be redeemed with judgment, and those who return to her with righteousness.
16.  תלמוד בבלי מסכת שבת דף קיט עמוד ב
ואמר רבא: לא חרבה ירושלים אלא בשביל שפסקו ממנה אנשי אמנה, שנאמר +ירמיהו ה+ שוטטו בחוצות ירושלים וראו נא [ודעו ובקשו ברחובותיה אם תמצאו איש] (אם יש איש) עושה משפט מבקש אמונה ואסלח לה.
Raba said: Jerusalem was destroyed only because men of faith ceased therein: for it is said, Run ye to and fro in the streets of Jerusalem, and see now, and know, and seek in the broad places thereof, if ye can find a man, if there be any that doeth justly, that seeketh faithfulness; and I will pardon her.
17.  קול התור פרק ה"א
כאמור לעיל, כל העבודה של קבוץ גלויות היא הכשרה להקמת ו"קיום אנשי אמנה", כדי להגיע לדרגת גאולת האמת וקדוש השם ולתקון עולם במלכות שדי שהיא תכלית הגאולה השלמה. כי בלי קיום אנשי אמנה אין תקוה ח"ו לכל עבודת האתחלתא כי לא חרבה ירושלים אלא בשביל שפסקו ממנה אנשי אמנה.
As noted above, all the work involved in gathering in the exiles is in preparation of setting up and “maintaining people of truth, ” in order to reach the level of redemption of the truth and sanctifying God and repairing the world in the Malchut of the Almighty that is the goal of the complete Redemption.  For without the existence of people of truth, there is no hope, God forbid, for all the work involved in the beginning of the Redemption.  As written, “Jerusalem was destroyed because people of Truth were missing from it” [Talmud Bavli, Shabbat 119b]
  
תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף כא עמוד א        
ומתקנת יהושע בן גמלא ואילך. דאמר רב יהודה אמר רב: ברם זכור אותו האיש לטוב ויהושע בן גמלא שמו, שאלמלא הוא נשתכח תורה מישראל; שבתחלה, מי שיש לו אב - מלמדו תורה, מי שאין לו אב - לא היה למד תורה, מאי דרוש? +דברים י"א+ ולמדתם אותם - ולמדתם אתם, התקינו שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בירושלים, מאי דרוש? +ישעיהו ב'+ כי מציון תצא תורה; ועדיין מי שיש לו אב - היה מעלו ומלמדו, מי שאין לו אב - לא היה עולה ולמד, התקינו שיהו מושיבין בכל פלך ופלך; ומכניסין אותן כבן ט"ז כבן י"ז, ומי שהיה רבו כועס עליו - מבעיט בו ויצא, עד שבא יהושע בן גמלא ותיקן, שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר, ומכניסין אותן כבן שש כבן שבע.
רש"י מסכת בבא בתרא דף כא עמוד א
משום תקנת יהושע בן גמלא - אחד מן הכהנים הגדולים שעמדו בבית שני כדאמר ביבמות (דף סא).
1
תוספות ישנים מסכת יומא דף יח עמוד א
מרתא בת בייתוס. אלמנה עשירה היתה וקידשה יהושע קודם שנתמנה ואח"כ נתמנה להיות כהן גדול כדאמרינן ביבמות (דף סא א) עד דאוקמיתיה ליהושע בן גמלא ואף על פי שחשוב היה כדאשכחן לקמן (דף לז א) שעשה שני גורלות של אשכרוע של זהב ומזכירין אותו לשבח ואמרינן בפרק לא יחפור (דף כא א) מתקנת יהושע בן גמלא ואילך מ"מ היו בעלי תורה וחשובין ממנו וראויין למנות יותר:

חידושי הריטב"א מסכת בבא בתרא דף כא עמוד א
ויהושע בן גמלא שמו. אפשר דלאו היינו יהושע בן גמלא דמסכת יומא (י"ח א') דעיילא עליה מרתא בת בייתוס תרקבא דדינרי לקיסר כי היכי דלוקמיה בכהני רברבי דאלמא לא הוה אדם כשר, אי נמי יש לומר דהוא הוא ובתר דשמש בכהונה גדולה הכשיר מעשיו והיה חסיד.

תוספות מסכת בבא בתרא דף כא עמוד א
זכור אותו האיש לטוב ויהושע בן גמלא שמו - הוא אותו האיש דאמר רב יוסף (ביבמות דף סא.) תרקבא דדינרי עיילא ליה מרתא בת בייתוס לינאי המלך עד דאוקים ליהושע בן גמלא בכהני רברבי וצדיק גמור היה כדאשכחן הכא והא דקאמר התם (שם) קטיר קא חזינא הכא לפי שהיו אחרים חשובים ממנו.

Monday, July 23, 2012

When Tisha Bav Falls on Shabbat


summary of audio - When Tisha B'Av Falls on Shabbat (are marital relations allowed)
audio:
Sources:


When Tisha Bav Falls on Shabbat
Question: When Tisha B’Av is on Shabbat and the fast is postponed until Sunday, are there any prohibitions on Shabbat?

Answer:
According to the simple reading of the Talmudic sources[1], and the rulings of the vast majority of Rishonim –including Rif, Rambam[2], and Rosh[3],– there are absolutely no aspects of mourning practiced certainly not public expressions of mourning, and even private expressions of mourning. This opinion has been codified by Rav Yosef Karo[4] who explicitly states that marital relations would be allowed on this Shabbat. There is a minority opinion of the Or Zarua which is cited with some degree of skepticism by some Rishonim,[5] which mandate private expressions of mourning. The Rama rules according to this opinion[6]. Later Ashkenazik[7] deciders tend to limit the scope of this ruling, and state in the case of conflict – for example “liel tivilah” or for that matter whenever there will be a biblical obligation of the commandment of onah – such an obligation would outweigh this custom. The Vilna Gaon completely rejects the Or Zaruah and the Rama and rules like Rav Yosef Karo. [8]

Conclusion- Sefardim follow the Shulachan Oruch. Ashkenazim are on firm ground to follow the ruling of the Vilna Gaon, as it does represent the Talmudic decision and that of the majority of Rishnonim.

Question: When Tisha Bav is nidche – pushed off to Sunday, are all of the laws just as severe as a conventional year?
Answer – When Tisha Bav falls on a “regular day” the laws of Tisha Bav take precedence over a brit – hence the brit would be done in the late afternoon and the celebration delayed until after the fast.[9] However, when Tisha Bav is pushed off from Shabbat to Sunday the Mechaber rules that a person who is making a brit prays mincha early and may then wash and eat.[10] The Mishna Brura cites a similar leniency[11] regarding those who are somewhat not feeling well, and regarding women who are pregnant and do not feel perfect. These leniencies indicate that Tisha Bav which is pushed to Sunday is not treated with the same severity. In situations where questions arise please consult a competent rabbininc authority.


here are my "lecture notes|" which connect to the sources found here:
http://arikahn.blogspot.co.il/2012/07/blog-post.html


Notes tisha bav on shabbat
1 which means according to rebbe there is no 9bav on Shabbat.
2 tashbetz explains the other side (not rebbe) fast of the 4th month and 5th month is non specific, and therefore the day picked is the “real fast” and there is nothing on Shabbat
4 yerushalmi – when tisha bav is Shabbat (and pushed to Sunday) there is no שבוע שחל בו
Neither the week before – since it is NOT on Shabbat, and not the next week because it is on Sunday
5 tosefta – Shabbat of tish bav – lack nothing – meal fit for a king
6 TB adds erev tisha bav, (no seuda mafseket – which is a Talmud ordained meal, not eating meat or drinking wine which we have for 9 days is as far as the gemara concerned only on erev)
Takes away the last clause “ואין מונע מעצמו כלום
7 ramban – according to tosefta דברים שבצינעא  are allowed
8 rambam seems to agree, fuses the gemara with the tosefta
9 Hagahot maimoniot seems to agree with the rambam tells us so did the rokeach, but reports that the Or Zarua was assur – his student the Maharam (teacher of the Hagahot maimoniot ) disagreed – but instructed to follow his rebbe (even though he disagreed)
10 Rosh cites the Maharam – and concludes against him – like the Tosefta
(basically a rabbinic primary source a tosefta – wins against a Rishon)
11 – Rashba – it is not Tisha Bav, any way would have been more appropriate to commemorate the fast on the 10th. See #12
12 Rav Yochanan – the fast should always be on the 10th
13 many calamities happened on 9th bav
15 machloket mechaber –rama
Sometimes the machloket is based on the peculiar fashion that the Mechaber decides Halacha – 2 of 3 of Rif Rosh and Rambam while the Rama follows local minhag.
Levush like Rama
16 shla limits the rama – mitzvah of onah trumps this minhag
17 magen avraham cites the shla –and says - rely on the first opinion
19 gra tosefta supports the mechaber
Kitzur SA says “assur” unless leil tivilah
23 Chai adam strong language – has no law of 9bav – hold yourself back is a SIN
ואוכל בשר ושותה יין אפילו במנחה. והמונע עצמו משום אבל, עבירה בידו.
24 Nishmat adam – not only lel tvilah – also haba min haderech – (or) whenever the wife is mitaveh – it is a torah level miutzvah – which trumps this minhag he calls it a minhag – and says there is NO MINHAG on liel tvila
אבל בליל טבילה דאז הוא מצות עונה, בזה אין כאן מנהג וא"כ יש לסמוך על המתירין. ונ"ל דהוא הדין בבא מן הדרך
Yet he says “והכל לפי מה שהוא אדםwhich is strange since it should not only be dependent on his “being a man”
25 mishna brurah relies on gra and shla and magen Avraham – leil tvila
27 kaf hachaim – if this chumara will lead to any a takala or a kula – better ignoring it (calls it a chumra)
28 oruch hashulchan minhag  is to be strict, unless leil tviulah – then OBLIGATED to fulfill mitzvah
29 shulchan oruch on a nidcha – a baal bris does not complete the fast – which is inconsistent with the law on 9th bav when there is a bris.
32 we are lenient on a nidcha regarding a “little sick” or pregnant michush kzat – feels a little discomfort – don’t fast
Apparently according to this opinion (which started with the mechaber) a nidcha is not the real 9bav – but apparently neither was Shabbat (unless it was 9bav – but with a prohibition on mourning)

43 Chay adam – the 10th has no law of the tenth – so things are allowed that night – unless it is an “extention of the fast (no waiting to chatzot)
Not learning on Shabbat afternoon
49 Gra chumra yitarah
משנה ברורה סימן תקנג ס"ק ח
(ח) ונהגו וכו' - דתורה משמחת הלב ומ"מ כ"ז אינו מדינא דהא מותר בעט"ב מדינא כל החמשה עינויים ועיקר הטעם משום דהוא יכול ללמוד דברים המותרים בט"ב. והנה מהרבה אחרונים משמע שתפסו המנהג הזה ולא ערערו עליו דאפילו אם חל בשבת הסכימו כמה אחרונים להתנהג כמ"ש הרמ"א וכמו שאכתוב לקמיה אמנם יש איזה אחרונים שפקפקו מאד על המנהג הזה ראשון לכל הרש"ל כתבו עליו שלמד בעצמו אחר חצות והתיר גם לאחרים בזה גם הגר"א בביאורו כתב דחומרא יתירא היא וכן המאמר מרדכי בספרו מאריך בזה וכתב דהוא מביא הרבה לידי ביטול תורה להלומדים שמתרשלים ללמוד דברים המותרים בט"ב דאין אדם לומד אלא מה שלבו חפץ וע"כ דעתו להקל בזה וכתב דכן היה הוא נוהג ע"ש וכן הח"א כתב דהוא חומרא בעלמא וע"כ נראה דמי שרוצה להקל בזה אין מוחין בידו:

וחומרא יתירה היא דהא אינו נוהג שום דבר מדברים הנוהגים בט"ב רחיצה כו' כנ"ל:
50 beur Halacha – admits that he himself learns on erev – even during the week
ביאור הלכה סימן תקנג סעיף ב ד"ה * ולכן אם
ולכן אם חל בשבת א"א פרקי אבות - עיין במ"ב וז"ל המאמר מרדכי הוראה זו תמוה היא וכבר ראיתי לקצת מן האחרונים דצווחו עלה אמנם הרב מ"א קיים דברי הרמ"א ז"ל וכו' והאריך בזה ולבסוף סיים ואיך שיהיה נלענ"ד דאין לחוש לזה לפי שאין לנו טעם נכון לאסור הלימוד בשבת כלל ומש"כ הרב מ"א להחמיר מטעם דיכול ללמוד דברים המותרים בט"ב אומר אני שאין זה מספיק לפי שאין אדם לומד אלא מה שלבו חפץ ועינינו הרואות דכמה ת"ח מתרשלים בלימוד המותר ביום ט"ב עצמו משום דצער הוא להם ללמוד במה שאינם רגילין וגם אני בעוה"ר כאחד מהם ולכן איני חושש לסברא זו ודעתי נוטה להתיר אפילו בחול עד סמוך לביה"ש



[1]תלמוד בבלי מסכת מגילה דף ה עמוד א
אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: רבי נטע נטיעה בפורים, תלמוד בבלי מסכת מגילה דף ה עמוד ב  ובקש לעקור תשעה באב, ולא הודו לו. אמר לפניו רבי אבא בר זבדא: רבי, לא כך היה מעשה. אלא: תשעה באב שחל להיות בשבת הוה, ודחינוהו לאחר השבת, ואמר רבי: הואיל ונדחה - ידחה, ולא הודו חכמים.
תלמוד ירושלמי (ונציה) מסכת תענית פרק ד דף סט טור ב /ה"ו
מתניתא פליגא על רבי יונה שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה אסורין מלספר ומלכבס ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת רבי יונה בשם רב המנונא לתספורת הושבה רבי בא בר כהן אמר קומי רבי יוסה רבי אחא בשם רבי אבהו תשעה באב שחל להיות בשבת שתי שבתות מותרות לאחריו מהו רבי יוחנן אמר לאחריו אסור ר' שמעון בן לקיש אמר לאחריו מותר
תוספתא מסכת תענית (ליברמן) פרק ג הלכה יג
תשעה באב שחל להיות בשבת אוכל אדם כל צרכו ושותה כל צרכו ומעלה על שלחנו אפי' כסעודת שלמה בשעתו ואין מונע מעצמו כלום
תלמוד בבלי מסכת תענית דף כט עמוד ב
אמר לך שמואל: תנאי היא, דתניא: תשעה באב שחל להיות בשבת, וכן ערב תשעה באב שחל להיות בשבת - אוכל ושותה כל צרכו, ומעלה על שולחנו אפילו כסעודת שלמה בשעתו, 
[2]רמב"ם הלכות תעניות פרק ה הלכה ח
, וערב תשעה באב שחל להיות בשבת אוכל ושותה כל צרכו ומעלה על שלחנו אפילו כסעודת שלמה, וכן תשעה באב עצמו שחל להיות בשבת אינו ע מחסר כלום. 
[3]רא"ש מסכת תענית פרק ד סימן לב
ירושלמי (הל' ז) רבי בא בר כהן אמר קמיה דרבי יוסי בשם רבי אבהו (אמר) תשעה באב שחל להיות בשבת שני שבתות מותרין. כיון שנדחה התענית עד יום ראשון לא הוי שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה. תוספתא (פ"ג דתענית) חל להיות ט"ב בשבת אוכל אדם כל צרכו ומעלה על שלחנו אפי' כסעודת שלמה בשעתו ואינו מונע מעצמו כלום. כלומר שאינו נמנע מרחיצה וסיכה ותשמיש המטה ואין צריך לנהוג דברים של צנעא. ורבינו מאיר ז"ל כתב בהלכות אבלות שלו כתב ה"ר יצחק מוינ"א דתשעה באב שחל להיות בשבת אף על פי שאנו דוחין אותו עד למחר אותו היום אסור בתשמיש המטה. מידי דהוי אקובר מתו ברגל שאנו דוחין אבלות עד אחר הרגל ואפלו הכי נוהג דברים שבצנעא ברגל אם כן הכא נמי גבי שבת זו גבי תשעה באב הוא כרגל ואסור בתשמיש המטה. ותשעה באב ואבל שייכי אהדדי כדאמר רב חסדא בפרק קמא דתענית (דף יג א) עכ"ל מורי. הדבר יצא מפי מורי הקדוש וכל עדת ישראל יעשו אותו, כדי הוא בית אלהינו לאבד עליו עונה אחת בשנה. אף על פי שיש לי להשיב דתשעה באב ואבלות חלוקים בכמה דברים כדאמרי' בפרק החולץ (דף מג א) דשבת שחל תשעה באב להיות בתוכה אסור לכבס ומותר לארס וקודם הזמן הזה מותר לספר ולכבס ואסור לישא וליתן וכל העם ממעטין בעסקים. וגבי אבילות אמרינן איפכא ר' יוסי אומר כל הנשים יתארסו חוץ מן האלמנה מפני האיבול וכמה איבול שלשים יום ומשני רב אשי התם שאני בין אבילות חדשה לאבילות ישנה בין אבילות דרבים בין אבילות דיחיד. ומפרש רבינו תם שאני בין אבילות חדשה שאסור לארס מה שאין כן באבילות ישנה. דבמילי דיחיד הקילו טפי באבילות ישנה. אבל לענין משא ומתן שאני בין אבילות דיחיד שהתירו במשא ומתן באבילות דיחיד ובאבילות דרבים אסרו כל דבר שהרבים מתעסקים בו כגון משא ומתן דאיכא פירסום ויהא נראה כאינם חוששין להתאבל על ירושלים אלמא דבמילי דצנעא ודיחיד יכול להיות שאנו מחמירין באבילות טפי מתשעה באב. והא דאמרי' בפרק (קמא) [בפ"ד] דתענית (דף ל א) כל מצות הנוהגות באבל נוהגות בתשעה באב היינו ביום תענית תשעה באב ועוד קולא אחרינא איכא תשעה באב מקום שנהגו שאסור לספר ולכבס כגון שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה קתני התם ובחמישי מותר מפני כבוד שבת ובאבילות מקום שאסור לספר ולכבס לא התירו מפני כבוד שבת. ומיהו נכון להחמיר כדברי מורי אפי' הוא מקיל ואני מחמיר היה לנו לעשות כדבריו וכל שכן שהוא מחמיר ואני מקיל עכ"ל רבינו מאיר ז"ל. ומיהו לשון התוספתא משמע שאין נמנע וכן עמא דבר:
תניא תשעה באב שחל להיות בשבת וכן ערב תשעה באב שחל להיות בשבת אוכל ושותה כל צרכו ומעלה על שולחנו כסעודת שלמה בשעתו: 
[4]שולחן ערוך אורח חיים הלכות תשעה באב ושאר תעניות סימן תקנד סעיף יט
אם חל תשעה באב בשבת, (לט) <ט> מותר בכולן אפילו בתשמיש המטה
[5]הגהות מיימוניות הלכות תעניות פרק ה הלכה ח
[ע] אבל תשמיש המטה כתב ה"ר יצחק מווינ"א דאסור בשבת שחל בו ט"ב ונדחה עד למחרתו מידי דהוה אאבל דאמר דברים שבצינעה נוהג, ואינו נראה למורי ומכל מקום כתב שאין לשמוע לו במקום רבו עיין בסוף הלכות שמחות וכן בעל הרוקח כתב להיתר: 
[6]שולחן ערוך אורח חיים הלכות תשעה באב ושאר תעניות סימן תקנד סעיף יט
הגה: כ ויש אוסרים תשמיש המטה, (מ) [טו] וכן נוהגין (טור בשם ר"י ואגור ומנהגים). 
[7]של"ה מסכת תענית הגה פרק נר מצוה
אמנם כשאירע לאשתו טבילת מצוה, נראה שלא יפרוש מאשתו. וגדולה מזו, התרתי טבילה לאשה בליל תשעה באב שחל להיות בשבת, וכתבתי ראיות במקום אחר.
מגן אברהם סימן תקנד ס"ק כ
כ (פמ"ג) (מחה"ש) ויש אוסרין - ומכריז השמש דברים שבצנעה נוהג (ד"מ ומנהגים) ופסק בשל"ה דאם נזדמנה ליל טבילתה בליל שבת זו טובלת ומשמשת דיש לסמוך על סברא הראשונה (עס"ח):
נשמת אדם חלק ב-ג (הלכות שבת ומועדים) כלל קלו
א. וזה נ"ל כוונת השל"ה ובזה מתורץ קושית א"ר מסעיף ח' דאין טבילה בזמנה מצוה בזמן הזה ובפרט שרבו המתירין, שהרי כתב הטור (שהרמב"ם) [שהרמב"ן] וכן הרא"ש מתירין וכתב הטור שכן עמא דבר. ומצאתי באורחות חיים שכן כתב הרשב"א בתשובה. ואם כן אף שכתב רמ"א דנוהגין לאיסור, היינו במקום שאין כאן מצות עונה שהרי יכול לקיים מאתמול, אבל בליל טבילה דאז הוא מצות עונה, בזה אין כאן מנהג וא"כ יש לסמוך על המתירין. ונ"ל דהוא הדין בבא מן הדרך שאמרו בגמרא וסמכו על פסוק "לא תאונה" כו' שלא תבוא מן הדרך ותמצא אשתך ספק נדה, ופרש"י שאז מתאווה לזיווג, וא"כ בוודאי שגם האשה מתאוה וכשתתאוה אז היא מצות עונה. ולכן נ"ל דהסומך בזה על המתירין לא הפסיד, והכל לפי מה שהוא אדם. ומצאתי סמך לדבר בא"ר סי' תקנ"ח ס"ק ד' שכתב שלא לשמש בליל י' אם לא בליל טבילה או בא או יוצא לדרך:
שער הציון סימן תקנד ס"ק מו
(מו) בכלל קל"ו ועיין שם עוד שכתב דנראה לי דהוא הדין בבא מן הדרך יש להקל, שהרי אמרו בגמרא וסמכו על הפסוק לא תאנה וגו', שלא תבא מן הדרך ותמצא אשתך ספק נדה, ופירש רש"י שאז מתאוה לזיווג, ואם כן בודאי שגם האשה מתאוה, וכשתתאוה אז הוא מצות עונה וכו', והכל לפי מה שהוא אדם, עד כאן לשונו:
כף החיים תקנ"ד פ"ט
ונראה דאם הוא עדיין בחור ויש לו תאוה ויש לחוש לשז"ל ח"ו ודאי יש להתיר משום דחומרא דאתי לידי קולא הוא ויש לסמוך על דיעה ראשונה שכתב הש"ע. 
[8]ביאור הגר"א אורח חיים סימן תקנד סעיף יט
ויש אוסרין כו'. כמ"ש באבל ברגל בפ"א דכתובות ובשבת פ"ג דמ"ק. וסברא הראשונה ס"ל דבדברים שבינו לבין עצמו קל מאבילות ועתו' דיבמות מ"ג ד"ה שאני כו' ומפרש ר"ת כו' ולשון התוספתא סוף תענית ת"ב שחל להיות בשבת אוכל כו' ואין מונע מעצמו כלום בהדיא התיר הכל: 
[9]משנה ברורה סימן תקנט ס"ק לה
(לה) ונדחה וכו' - אבל אם חל מילה בט"ב שלא נדחה [ל] צריך להשלים התענית ולאו דוקא בט"ב דה"ה [לא] בסתם תענית שגזרו הצבור או בכל ד' צומות אם לא היו דחויין צריך להשלים [לב] וכן הדין לענין חתן ביום חופתו בסתם ת"צ או בכל ד' צומות אם לא היו דחויין צריך להשלים התענית [לג] ונותנין הכוס לתינוק לשתות אבל אם היו דחויין [לד] א"צ להשלים ומותר לשתות הכוס וכן לאכול אחר חופתו דרגל שלו הוא:
[10]שולחן ערוך אורח חיים הלכות תשעה באב ושאר תעניות סימן תקנט סעיף ט
ט' באב שחל להיות בשבת * (לה) יא ונדחה ליום ראשון, (לו) יב בעל ברית (לז) מתפלל יג מנחה [טו] בעוד היום גדול, ורוחץ, * ואינו משלים תעניתו <ז> לפי (לח) שיום טוב שלו הוא. 
[11]ביאור הלכה סימן תקנט סעיף ט
* ואינו משלים תעניתו - וכן בחולי קצת ומעוברת שיש מיחוש קצת מותרים לאכול [חידושי רע"א בשם תשובת שבו"י]: