Twitter

Monday, May 20, 2013

sources shiur Bahalotcha


audio:


פרשת בהעלותך התשע"ג

הרב ארי דוד קאהן                                                                                               Rabbi Ari Kahn                      
מת"ן י' סיון התשע"ג                                                                                                Adk1010@gmail.com       
http://Rabbiarikahn.com                                                                 http://arikahn.blogspot.com    

1.    במדבר פרק יא
(ד) וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר:...(יא) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל ה’ לָמָה הֲרֵעֹתָ לְעַבְדֶּךָ וְלָמָּה לֹא מָצָתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ לָשׂוּם אֶת מַשָּׂא כָּל הָעָם הַזֶּה עָלָי:(יב) הֶאָנֹכִי הָרִיתִי אֵת כָּל הָעָם הַזֶּה אִם אָנֹכִי יְלִדְתִּיהוּ כִּי תֹאמַר אֵלַי שָׂאֵהוּ בְחֵיקֶךָ כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתָיו:(יג) מֵאַיִן לִי בָּשָׂר לָתֵת לְכָל הָעָם הַזֶּה כִּי יִבְכּוּ עָלַי לֵאמֹר תְּנָה לָּנוּ בָשָׂר וְנֹאכֵלָה:(יד) לֹא אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי לָשֵׂאת אֶת כָּל הָעָם הַזֶּה כִּי כָבֵד מִמֶּנִּי:(טו) וְאִם כָּכָה אַתְּ עֹשֶׂה לִּי הָרְגֵנִי נָא הָרֹג אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְאַל אֶרְאֶה בְּרָעָתִי: פ
(טז) וַיֹּאמֶר ה’ אֶל מֹשֶׁה אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָדַעְתָּ כִּי הֵם זִקְנֵי הָעָם וְשֹׁטְרָיו וְלָקַחְתָּ אֹתָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְהִתְיַצְּבוּ שָׁם עִמָּךְ:

2.    כתר יונתן במדבר פרשת בהעלותך פרק יא פסוק טז
(טז) ויאמר יי למשה אסוף לשמי שִׁבעים אנשים צדיקים מזקני ישׂראל שידעת שהם היו זקני העם ושוטריו במִצרים ותנהג אותם לאוהל מועד ויתייצבו שם עִמך:

3.    רש"י במדבר פרשת בהעלותך פרק יא פסוק טז
(טז) אספה לי - הרי תשובה לתלונתך שאמרת לא אוכל אנכי לבדי. והזקנים הראשונים היכן היו, והלא אף במצרים ישבו עמהם, שנאמר (שמות ג, טז) לך ואספת את זקני ישראל, אלא באש תבערה מתו. וראוים היו לכך מסיני, דכתיב (שמות כד) ויחזו את האלהים, שנהגו קלות ראש, כנושך פתו ומדבר בפני המלך. וזהו (שם) ויאכלו וישתו, ולא רצה הקדוש ברוך הוא ליתן אבלות במתן תורה ופרע להם כאן:

4.    רש"י על שמות פרק ה פסוק יד
(יד) ויכו שוטרי בני ישראל - השוטרים ישראלים היו וחסים על חבריהם מלדחקם וכשהיו משלימים הלבני' לנוגשי' שהם מצריים והי' חסר מן הסכום היו מלקין אותם על שלא דחקו את עושי המלאכה. לפיכך זכו אותם שוטרי' להיות סנהדרין ונאצל מן הרוח אשר על משה והושם עליהם שנאמר אספה לי שבעי' איש מזקני ישראל מאותן שידעת הטובה שעשו במצרים כי הם זקני העם ושוטריו:

5.    במדבר פרק יא
(א) וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים רַע בְּאָזְנֵי ה’ וַיִּשְׁמַע ה’ וַיִּחַר אַפּוֹ וַתִּבְעַר בָּם אֵשׁ ה’ וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה:

6.    רש"י במדבר פרשת בהעלותך פרק יא פסוק א
בקצה המחנה - במוקצין שבהם לשפלות, אלו ערב רב. רבי שמעון בן מנסיא אומר בקצינים שבהם ובגדולים:

7.    ספרי זוטא פרק יא פסוק א
ותאכל בקצה המחנה, ר' שמעון בן מנסיא אומר אלו הגרים שהיו עומדין בקצה המחנה. ר' שמעון אומר ותאכל בקצה המחנה בגדולים שבהם ובמוקצעין שבהן:



8.    שמות פרק ג
(טז) לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם ה’ אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נִרְאָה אֵלַי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב לֵאמֹר פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם וְאֶת הֶעָשׂוּי לָכֶם בְּמִצְרָיִם:

9.    שמות פרק ד
(כט) וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וַיַּאַסְפוּ אֶת כָּל זִקְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

10. שמות פרק ה
(א) וְאַחַר בָּאוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה כֹּה אָמַר ה’ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיָחֹגּוּ לִי בַּמִּדְבָּר:

11. רש"י שמות פרק ה פסוק א
(א) ואחר באו משה ואהרן וגו' - אבל הזקנים נשמטו אחד אחד מאחר משה ואהרן, עד שנשמטו כולם קודם שהגיעו לפלטין, לפי שיראו ללכת, ובסיני נפרע להם (כד ב) ונגש משה לבדו והם לא יגשו, החזירם לאחוריהם:

12. שמות פרק יב
(כא) וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְכָל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם צֹאן לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח:

13. שמות פרק יז
(ו) הִנְנִי עֹמֵד לְפָנֶיךָ שָּׁם עַל הַצּוּר בְּחֹרֵב וְהִכִּיתָ בַצּוּר וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם וְשָׁתָה הָעָם וַיַּעַשׂ כֵּן מֹשֶׁה לְעֵינֵי זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל:

14. שמות פרק יח
(יב) וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה עֹלָה וּזְבָחִים לֵאלֹהִים וַיָּבֹא אַהֲרֹן וְכֹל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לֶאֱכָל לֶחֶם עִם חֹתֵן מֹשֶׁה לִפְנֵי הָאֱלֹהִים:

15. שמות פרק יט
(ז) וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיִּקְרָא לְזִקְנֵי הָעָם וַיָּשֶׂם לִפְנֵיהֶם אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר צִוָּהוּ ה’:

16. שמות פרק כד
(א) וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל ה’ אַתָּה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם מֵרָחֹק:...(ט) וַיַּעַל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל:(י) וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר:(יא) וְאֶל אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁלַח יָדוֹ וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ: ס
(יג) וַיָּקָם מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ מְשָׁרְתוֹ וַיַּעַל מֹשֶׁה אֶל הַר הָאֱלֹהִים:(יד) וְאֶל הַזְּקֵנִים אָמַר שְׁבוּ לָנוּ בָזֶה עַד אֲשֶׁר נָשׁוּב אֲלֵיכֶם וְהִנֵּה אַהֲרֹן וְחוּר עִמָּכֶם מִי בַעַל דְּבָרִים יִגַּשׁ אֲלֵהֶם:

17. ויקרא פרק ט
(א) וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וּלְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל:

18. במדבר רבה (וילנא) פרשת בהעלותך פרשה טו:כא
אספה לי שבעים איש והיכן היו הראשונים זש"ה (איוב לד) ירוע כבירים לא חקר ויעמד אחרים תחתם, עד שהיו במצרים היה להם ע' זקנים שנאמר לך ואספת את זקני ישראל ועמהם יצאו ממצרים וכשעלה משה לקבל את התורה היו עמו שנאמר (שמות כד) ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל (שם /שמות כ"ד/) ואל הזקנים אמר שבו לנו בזה כיון שעלה משה התנה עם ישראל שירד לארבעים יום כיון ששהה לירד שנאמר (שם /שמות/ לב) וירא העם כי בשש משה ואין בשש אלא לשון שיהוי שנא' (שופטים ה) מדוע בשש רכבו לבא מדוע אחרו פעמי מרכבותיו נכנסו כל ישראל אצל הזקנים ואמרו להן משה התנה עמנו שירד לסוף מ' יום והרי ו' שעות יותר ולא ירד ואין אנו יודעין מה היה לו (שמות לב) קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו כיון ששמעו כך אמרו להם מה אתם מכעיסין למי שעשה לכם כל אותן נסים והנפלאות ולא שמעו להם והרגום ולפי שעמד חור כנגדן בדברים קשים עמדו עליו עוד והרגוהו נכנסו כל ישראל לאהרן בטקסים גדולה שנאמר (שם /שמות ל"ב/) ויקהל העם על אהרן ויאמרו אליו קום מה אתה יושב קום ...

19. במדבר רבה (וילנא) פרשת בהעלותך פרשה טו:כד
אספה לי וכי לא היה להם זקנים קודם לכן והכתיב בהר סיני (שמות כד) ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא וגו' והפרשה הזו אח"כ היתה ואז היו הזקנים אלא בשעה שבאו ישראל לאותן הדברים ויהי העם כמתאוננים נשרפו כולם באותה שעה אלא שהיתה שריפתם כשריפת נדב ואביהוא שאף הם הקלו ראשם בעלותם להר סיני כשראו את השכינה, (שם /שמות כ"ד/) ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו...והיו ראוין לישרף באותה שעה הזקנים ונדב ואביהוא ומפני שהיה יום מתן תורה חביב לפני הקדוש ברוך הוא לפיכך לא רצה לפגוע בהן בו ביום לעשות פרצה בהן הה"ד (שם /שמות כ"ד/) ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו מכלל שהיו ראוין להשתלח יד אבל לאחר זמן גבה מהן נדב ואביהוא אף הן נשרפו כשנכנסו לאוהל מועד והן נשרפו כשנתאוו אותה תאוה שנא' (במדבר יא) והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה מהו והאספסוף רבי שמעון בר אבא ורבי שמעון בן מנסיא אחד מהן אומר אלו הגרים שעלו עמהן ממצרים ונאספין עמהם שנאמר (שמות יב) וגם ערב רב עלה אתם ואחד מהן אומר והאספסוף אלו סנהדרין שנא' (במדבר יא) אספה לי שבעים איש מה כתיב שם (שם /במדבר י"א/) ותבער בם אש ה' ותאכל בקצה המחנה בקוצים שבמחנה ומנין שאותן זקנים שעלו להר סיני נשרפו שנא' (תהלים קו) ותבער אש בעדתם ואין עדה אלא סנהדרין שנא' (במדבר טו) והיה אם מעיני העדה נעשתה וכתיב (ויקרא ד) ואם כל עדת ישראל ישגו וכה"א (תהלים עח) ואף אלהים עלה בהם ויהרוג במשמניהם אלו סנהדרין ובחורי ישראל הכריע אותן הבחורים שהיו קרוין זקנים שכתוב בהן

20. מדרש תנחומא (ורשא) פרשת בהעלותך סימן יג
(יג) אספה לי שבעים איש וכי לא היה להם זקנים לשעבר והלא כבר נאמר במצרים לך ואספת את זקני ישראל (שמות ג) אלא מפני שאמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה אספה לי שבעים איש ללמדך שבשעה שאמר פרעה הבה נתחכמה לו וישימו עליו שרי מסים, ויבן ערי מסכנות (שם /שמות/ א) באותה שעה קבץ את כל ישראל ואמר להם בבקשה מכם עשו עמי היום טובה היינו דכתיב ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך, מהו בפרך בפה רך, פרעה נטל סל ומגרפה מי היה רואה את פרעה נוטל סל ומגרפה ועושה בלבנים ולא היה עושה, מיד הלכו כל ישראל בזריזות ועשו עמו אותו היום בכל כחן לפי שהיו בעלי כח וגבורים כיון שהחשיכה העמיד עליהם נוגשים אמר להם מנו את הלבנים מיד עמדו ומנו אותם ואמר להם כזה אתם מעמידים לי בכל יום ויום, מנה את הנוגשים של מצרים על השוטרים של ישראל והשוטרים נתמנו על יתר העם וכשאמר להם לא תאספון לתת תבן לעם (שם /שמות/ ה) היו באין הנוגשים ומונין את הלבנים ונמצאו חסירים היו מכין הנוגשים את השוטרים שנאמר (שם /שמות ה'/) ויכו שוטרי בני ישראל אשר שמו עליהם וגו' והיו השוטרים מוכים על שאר העם ולא היו מוסרין אותן ביד הנוגשים והיו אומרים מוטב לנו ללקות ואל יכשלו שאר העם, לפיכך כשאמר הקדוש ברוך הוא למשה אספה לי שבעים איש אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא רבוני איני יודע מי ראוי ומי אינו ראוי, א"ל אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו אותן הזקנים והשוטרים שמסרו עצמן ללקות עליהם במצרים במתכונת הלבנים הם יבאו ויטלו בגדולה הזו לפיכך הוא אומר אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו, ולפי שמסרו עצמן ללקות על הצבור לפיכך ונשאו אתך במשא העם, ללמדך שהשוון הקדוש ברוך הוא למשה, מכאן את למד שכל מי שמוסר עצמו על ישראל זוכה לכבוד ולגדולה ולרוח הקדש, לכך כתיב אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו מן אותם שכתוב בהן ויכו שוטרי בני ישראל.

21. חזקוני על במדבר פרק יא פסוק טז
(טז) אספה לי שבעים איש - כנגד שבעים נפש ירדו אבותינו מצרימה ושבעים זקנים במתן תורה ושבעים משפחות המנויות בפרשת פנחס ומשם ואילך היתה סנהדרין גדולה שבעים.

22. פירוש בעלי התוספות על במדבר פרק יא פסוק טז
אספה לי ע' איש. תימא ולמה ע' איש. י"ל דלכך צוה הקב"ה למנות ע' כנגד ע' נפש ישראל שירדו למצרים:

23. בעל הטורים על במדבר פרק יא פסוק טז
(טז) אספה לי שבעים איש - כנגד ע' נפש שירדו למצרים וכנגד ע' אומות וכנגד ע' שמות שיש לו להקב"ה ואלו הן:...

24. רמב"ן על במדבר פרק יא פסוק טז
(טז) אספה לי שבעים איש מזקני ישראל כבר הזכירו רבותינו, כי שבעים אומות הן בשבעים לשון, ויש לכל אחת ואחת מזל ברקיע ושר למעלה כענין שנאמר בדניאל (י יג) ושר מלכות פרס וכתיב (שם) אצל מלכי (יון) [פרס, וכן] והנה שר יון בא (שם פסוק כ), והוא שנאמר (ישעיה כד כא) יפקוד ה' על צבא המרום במרום (מכילתא שירה ב) ואמרו (סוכה נה:) כי פרי החג ירמזו בהם:
 ובפרקי רבי אליעזר (פרק כד) אמר הקב"ה לשבעים מלאכים הסובבים כסא כבודו בואו ונבלבל לשונם - ולכן היה המספר ביורדי מצרים שבעים וצוה המספר הזה בשופטי ישראל, כי המספר הזה יכלול כל הדעות בהיותו כולל כל הכחות, ולא יפלא מהם כל דבר וכן במתן תורה ושבעים מזקני ישראל (שמות כד א), כי ראוי במספר השלם הזה שישרה עליהם כבוד השכינה כאשר היא במחנה העליון, כי ישראל צבאות השם בארץ, כמו שנעשה ארון וכפורת ומשכן בדמות המשמשין במרום ונעשו הדגלים בדמיון המרכבה אשר ראה יחזקאל להשרות שכינה עליהם בארץ כאשר היא שכינה בשמים והנה משה על גבי שבעים זקנים, רמז לישראל שהוא גוי אחד בארץ:

25. רבנו בחיי על במדבר פרק יא פסוק טז
 ונראה כי אף על פי שהזכיר עתה אספה לי, כבר היו עם ישראל במצרים שבעים זקנים, כי מאז מיום שירדו למצרים שבעים נפש ונשתלחה הברכה בזרעם מינו עליהם שבעים זקנים להנהיגם וללמדם חוקים ומשפטים צדיקים, כי היו חכמים גדולים מקובלי האבות ויודעים כי שבעים נפש היו דוגמא, ולכך מינו עליהם במצרים שבעים זקנים, והוא שכתוב (שם ג, טז) לך ואספת את זקני ישראל, והיו שבעים, והם היו במתן תורה, הוא שכתוב (שם כד, ט) ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל. ומה שהזכיר כאן אספה לי שבעים איש, היו אחרים שנבחרו עתה מחדש, כי אותן שבעים זקנים של מתן תורה מתו בתבערה כי היו ראוין לשליחות יד מסיני ולכך הוצרך לומר שיאסוף אותם מחדש, ואסף אותן על ידי פתקין כמו שהזכירו חז"ל (תנחומא בהעלותך יב). ומה שאמר אשר אתה ידעת כי הם זקני העם, כלומר שיהיו מכללם אותם השוטרים שהיו במצרים שהיו לוקין על הצבור. ומיום שירדו למצרים שבעים נפש לא חדל המספר הזה מישראל, לא במדבר ולא בבית ראשון ושני:

26. שמות פרק א
(ה) וַיְהִי כָּל נֶפֶשׁ יֹצְאֵי יֶרֶךְ יַעֲקֹב שִׁבְעִים נָפֶשׁ וְיוֹסֵף הָיָה בְמִצְרָיִם:

27. דברים פרק לב
(ח) בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:(ט) כִּי חֵלֶק ה’ עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ:

28. רש"י דברים פרק לב
למספר בני ישראל - בשביל מספר בני ישראל שעתידים לצאת מבני שם, ולמספר שבעים נפש של בני ישראל שירדו למצרים, הציב גבולות עמים שבעים לשון:

29. בראשית פרק לה
(ט) וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב עוֹד בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ:(י) וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים שִׁמְךָ יַעֲקֹב לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל:(יא) וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים אֲנִי אֵל שַׁדַּי פְּרֵה וּרְבֵה גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם יִהְיֶה מִמֶּךָּ וּמְלָכִים מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ:

30. רש"י בראשית פרק לה:יא
גוי וקהל גוים - שגוים עתידים בניו להעשות כמנין הגוים שהם שבעים אומות, וכן כל הסנהדרין שבעים.

Sunday, May 12, 2013

getting ready to accept the Torah


I was incredibly humbled by 2 comments over the past two days. On Friday I went to Alon Shvut to pay homage to the Gadol Hador – Rabbi Aharon Lichtenstein – on the occasion of his 80th birthday. When I approached him he said to me “I am extremely pleased to see how productive you are – producing works rooted in the text and rooted in values”. I cannot overstate the feeling of words of encouragement, from man whom I revere.  I sat by his feet for 4 years, at first struggling to understand his vocabulary – and then the words and concepts he taught us.
The second was on Shabbat, my next door neighbor after tasting my homemade schug said – “it is better than mine…it is better than my mother’s”...she was effusive and asked me for my recipe…
Even if they both exaggerated – the lesson is clear: the power of a positive word is substantial; uplifting, even transformative – we should all be more generous with positive words of encouragement…that is how we become one people with one heart…that is how we get ready to accept the Torah…

Sources Parshat Naso 5773 - "Holy Speech"


פרשת נשא התשע"ג

הרב ארי דוד קאהן                                                                                                           Rabbi Ari Kahn                      
מת"ן ג' סיון התשע"ג                                                                                              Adk1010@gmail.com       
http://Rabbiarikahn.com                                                                 http://arikahn.blogspot.com    

1.    במדבר פרק ז
(פט) וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְדַבֵּר אִתּוֹ וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו מֵעַל הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים וַיְדַבֵּר אֵלָיו: פ
When Moses came into the Communion Tent to speak with [him? Him? God?], he would hear the Voice speaking to him from between the two cherubs on the ark cover over the Ark of Testimony. [God] thus spoke to him [Him?].
2.    ספרי זוטא פרק ז פסוק פט
ובבא משה אל אהל מועד, כתוב אחד אומר ובבא משה אל אהל מועד וכתוב אחד אומר ולא יכול משה לבא אל אהל מועד כיצד נתקיימו שני כתובים הללו אלא בזמן ששכינה מגעת לארץ מהוא אומר ולא יכול משה מפני שנתנה רשות למחבלים לחבל ובזמן ששכינה מסתלקת מן הארץ מהוא אומר ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו כיון שהיה נכנס היה מדבר עמו....ר' שמעון אומר אף משה היה מדבר עמו בכל שעה שירצה שנ' ובבא משה אל אהל מועד כיון שהיה רוצה היה נכנס והוא מדבר עמו. ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר שומעני כאלו לא ירדה שכינה לארץ מעולם שנאמר מן השמים השמיעך את קולו ליסרך (דברים ד לו) אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם (שמות כ יט) ומה אני מקיים ובבא משה אל אהל מועד אלא כמין סילון של אש היה יורד מן השמים לבין שני הכרובים ומדבר עמו משום שנא' מבין שני הכרובים וידבר אליו:

3.    רש"י במדבר פרשת נשא פרק ז פסוק פט
(פט) ובבא משה - שני כתובים המכחישים זה את זה, בא שלישי והכריע ביניהם. כתוב אחד אומר (ויקרא א, א) וידבר ה' אליו מאהל מועד, והוא חוץ לפרכת, וכתוב אחד אומר (שמות כה, כב) ודברתי אתך מעל הכפרת, בא זה והכריע ביניהם, משה בא אל אהל מועד ושם שומע את הקול הבא מעל הכפרת:
מבין שני הכרובים - הקול יוצא מן השמים לבין שני הכרובים ומשם יצא לאהל מועד:
וישמע את הקול - יכול קול נמוך, תלמוד לומר את הקול, הוא הקול שנדבר עמו בסיני, וכשמגיע לפתח היה נפסק, ולא היה יוצא חוץ לאהל:
מדבר - כמו מתדבר, כבודו של מעלה לומר כן מדבר בינו לבין עצמו, ומשה שומע מאליו:
וידבר אליו - למעט את אהרן מן הדברות:

4.    ויקרא פרק א פסוק א
וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה’ אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר:

5.    שמות פרק כה פסוק כב
וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל אֲרוֹן הָעֵדֻת אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: פ

6.    אבן עזרא במדבר פרשת נשא פרק ז פסוק פט
וישמע - שהוא לבדו היה שומע הקול, ולא ישמענו מי שהוא באהל מועד מחוץ לפרוכת. גם זה נכון, כי השם הוסיף בהרגשת אזניו, כאשר הוסיף באור עיני נער אלישע (מ"ב ו, יז). וכן ויגל ה' את עיני בלעם (במדבר כב, לא). וידבר אליו. כן היה משפט הדבור תמיד: כענין שכתוב: (שם לג, יא) "ודבר ה' אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו", ודרך האדם עם חברו זה מדבר וזה משיב, וכן אמר בכתוב הזה כי הקול היה מדבר אל משה מעל הכפורת מבין שני הכרובים "וידבר אליו", כלומר ומשה מדבר אליו מיד בכל עת שירצה,
...ובכאן גלה לנו הכתוב כי השיג משה תכלית השגת המין האנושי כל מה שבכחו להשיג, וידע הש"י ידיעה ברורה כנאמן בית יודע אדוניו, ויוצא ונכנס כרצונו, ומדבר ומשיב בכל עת כרצונו, ולכך נקרא נאמן ביתו של הקדוש ברוך הוא, הוא שכתוב: (במדבר יב, ז) "לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא".

7.    אלשיך על במדבר פרשת נשא פרק ז פסוק פט
 וידבר אליו. כי הנה בא לספר מעלת משה. כי בבאו לדבר אל השם יתברך רעד והיה בוש להתחיל. והיה צריך רשות, כדרך המלך שצריך תחלה רשות לדבר. אמר, כי הוא יתברך היה מתחיל, להורות כי חפץ בו לדבר אתו. וזה לא היה על ידי מלאך, רק היה שומע את הקול כמתדבר אליו דרך הקבלה טובה. ואחר כך וידבר אליו לנוכח אתו, כאשר ידבר איש אל רעהו. אך לא מתחלה. כי מה שהוא הכנה אל הדבור, אין ראוי ליעשות לנוכח. ודבר גדול היה ליעשות על ידי עצמו, וטרם יתחנן משה לפניו, כי אם היה הוא יתברך היה מתחיל:

8.    ספורנו במדבר פרשת נשא פרק ז פסוק פט
ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו וישמע את הקול. ואף על פי שהיה הדבר מועט מאד בערך אל חנוכת שלמה מכל מקום בבוא משה אל אהל מועד היה שומע אותו הקול ששמע קודם מעשה העגל וזה לא קרה בבית ראשון כל שכן בבית שני שלא הלך אל המקדש נביא להתנבא באופן שישיג הנבואה תיכף. וזה כי היתה לרצון החנוכה הזאת ומקריביה ומשה שהיה רועה:
מדבר. בינו לבין עצמו, כי כל פעל ה' למענהו ובהשכילו את עצמו ובזה ידע וייטיב לזולתו בנדיבות השפעה שאין בה כיליות ויראה פעולה במתפעל כפי הכנתו ובזה פירש אופן כל דבור האמור בתורה באמרו וידבר ה':

9.    אור החיים במדבר פרשת נשא פרק ז פסוק פט
הקול מדבר אליו. לפי מה שכתבנו במקומות אחרים (שמות כ' א'), כי דבור היוצא מה' היה נוצר ממנו מלאך והוא המדבר לנביא, ועל פי זה ישבתי כל תיבת לאמר האמור בדיבורי ה' והוא אומרו הקול מדבר אליו פירוש קולו של הקדוש ברוך הוא מדבר לו, והגם שהתיבה דגושה כמו מתדבר, לצד שהקול הוא עצמו הדיבור יוצדק ליאמר כסדר זה, והמשכיל יבין:

10. פנים יפות במדבר פרשת נשא פרק ז פסוק פט
כן כתיב גבי בנות צלפחד [לקמן כז, ה] ויקרב משה את משפטן לפני ה', וע"ז אמר הכתוב שהיה חביב קרבנות ישראל לה', ולא המתין עד שישאל משה אלא מיד שבא משה אל אוהל מועד שמע את הקול מדבר אליו:
מה שאמר וידבר אליו, פירש"י למעט את אהרן מן הדיברות, נראה פירושו שאפילו היה אהרן באוהל מועד סמוך לפרוכת יותר ממשה היה הקול נשמע למשה ולא לאהרן, כמו שמצינו גבי שמואל הנביא [ש"א, ג] שהיה עלי קרוב יותר משמואל היה הקול הולך אל שמואל ועלי לא שמע, ויש לומר שמה שלא הזכיר לו שמו שמצינו בתחילת נביאותו שקרא לו הקדוש ברוך הוא בשמו, כדי שידע שהדיבר מיוחד אליו, אלא מפני שהוא שמע ואחרים לא שמעו ידע שהדיבור מיוחד אליו, כמו שמצינו גבי אלפא ור' יוחנן כדאיתא בתענית [כא א] והיינו דכתיב וישמע את הקול בזה ידע שהיה מדבר אליו.
עוד פירש"י וישמע את הקול יכול קול נמוך, ת"ל את הקול הוא הקול שנדבר עמו בסיני וכו' ובמדרש [ילק"ש תשי"ח] כתב קול דממה דקה ע"ש, ויש לפרש שלא כמדת בשר ודם כמו שפירש"י בפ' יתרו [שמות יט, יט] קול השופר הולך וחזק שמידת בשר ודם להיות קולו הולך ומתמעט, אבל בהש"י הולך ומתגבר וכן באוהל מועד שמבין שני הכרובים היה באמת קול דממה דקה, כמו שפירש"י מדבר מתדבר כבודו של מעלה לומר כן מדבר בינו לבין עצמו, והיינו בלחש והיה הולך ומתגבר עד שהגיע למשה חזק מאוד, היינו דכתיב וידבר אליו בקול חזק כאדם שמדבר לחבירו מרחוק, וכמו שמצינו בסיני דכתיב [שמות יט, יט] והאלהים יעננו בקול:

11. רש"ר הירש במדבר פרשת נשא פרק ז פסוק פט
וישמע את - הקול מדבר אליו מעל הכפרת אשר על - ארן העדת מבין שני הכרבים. כי כבר אמרנו שם: אין ה' מדבר עם משה מחמת היחס המיוחד שבין ה' לבין משה, אלא קירבת הברית שבין ה' לבין ישראל - כפי שבאה לידי ביטוי בארון ובכפורת - היא המביאה את דבר ה' אל משה; ה' שולח את דברו אל משה, משום שהוא שוכן בקרב העם השומר את תורתו.

12. משך חכמה במדבר פרשת נשא פרק ז פסוק פט
ובבוא משה אל אהל מועד לדבר אתו וכו'. מדבר אליו מעל הכפורת וכו' וידבר אליו. הנה מבואר שהדיבור מעל הכפורת היה נתיחד אל משה בזכותם של ישראל, וכמו שאמרו בריש מכילתא: צא ואמור להם שבזכותם הוא מדבר עמי, שכל ל"ח שנה שהיה כועס על ישראל לא היה מדבר עמו (שנאמר - דברים ב, טז - יז - "ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות וידבר ה' אלי לאמר")

13. פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) ויקרא פרשת ויקרא דף ב עמוד ב
מלמד שהיה הקול נפסק ולא היה יוצא לחוץ יכול מפני שהקול נמוך תלמוד לומר (במדבר ז) וישמע את הקול. קול שמפורש בכתובים שנאמר (תהלים כט) קול ה' בכח קול ה' בהדר. לאמר. לך אמור לישראל שלא היה מדבר עמו אלא בשביל ישראל.

14. מדרש תנחומא (ורשא) פרשת בהעלותך סימן ו
כיון שעשו מיד באה השכינה מה כתיב שם ולא יכול משה לבא אל אהל מועד (שם /שמות/ מ) מיד קרא למשה שנאמר ויקרא אל משה וכתיב (במדבר ז) ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו, ומה דבר אליו בהעלותך את הנרות אמרו ישראל שלח אורך ואמתך המה ינחוני (תהלים מג) גדול אורו של הקדוש ברוך הוא החמה והלבנה מאירין העולם ומהיכן הן מאירין מן זקוקי אור של מעלן הן חוטפין שנאמר (חבקוק ג) לאור חציך יהלכו לנגה ברק חנותך

15. פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) במדבר פרשת בהעלותך דף צו עמוד א
ולמה נסמכה פרשת בהעלותך לענין של מעלה דכתיב (במדבר ז) ובבא משה אל אהל מועד. ולהלן הוא אומר (שמות לד) ובבוא משה לדבר אתו יסיר את המסוה. נסמכה פרשת בהעלותך לפסוק ובבא משה לומר לך שאין הקדוש ברוך הוא צריך לאורן של ישראל שהרי משה רבינו קרן עור פניו בדברו אתו. אלא לזכות ישראל הרבה להם תורה ומצות. מיכן אמר רבי חנניא בן עקשיא רצה המקום ב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות שנאמר (ישעיה מב) ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר:

16. ספר בני יששכר - מאמרי חדש סיון - מאמר ב
והנה משה אדונינו כאשר נשלח בדבר השליחות הלז לישראל לומר אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא וכו', הנה היה מצטרך או להוסיף ולהקדים מקודם לומר כה אמר י"י, או היה מצטרך לפחות ולומר אתם ראיתם את אשר עשה למצרים ונשא אתכם כו', ובאמת אין הדבר כן אצל משה רבינו שגבה מעלתו ממעלת כל הנביאים שהיתה השכינה מדברת מתוך גרונו, והנה דיבורו היה דיבור השכינה ממש לא כמו השליח, על כן לא הוצרך להוסיף ולומר כה אמר י"י, וגם לא הוצרך לפחות לומר לשון נסתר:
ולפ"ז יתפרשו הדברים, ומשה עלה אל האלקים (רצ"ל שנתעלה במדריגה גדולה להיות דבריו דברי אלקים ממש, אז) ויקרא אליו וכו' כה תאמר לבית יעקב ותגיד וכו' (ידוע מהזהר [ח"ג ר"י ע"ב] השכינה נקראת כה כענין שדרשו שם שוב אל בלק וכ"ה תדבר [במדבר כג יז] השכינה תדבר, ולפי"ז הרי זה נדרש גם בכאן, הקדים לו הש"י כה תאמר וכו' ותגיד וכו', רצ"ל השכינה תדבר מתוך גרונך ואין נבואתך כנבואת שאר הנביאים בדרך שליחות רק דברי אלקים ממש, ותאמר) אתם ראיתם אשר עשיתי וכו' ואשא כו' אלה הדברים אשר תדבר כו', היינו כפירש"י ז"ל לא פחות ולא יותר, היינו שלא תצטרך להוסיף ולומר כה אמר י"י וגם לא לפחות ולעשות מן עשיתי עשה וכיוצא בו, דבורך דברי אלקים חיים ממש, וג"כ נרמז בזה אלה הדברים אשר תדבר וכו', רצ"ל אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל אינו במדריגת נבואה רק תורה ממש כי הוא דברי אלקים חיים ממש, הבן הדברים ויונעם לחיכך:

17. מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא א פרק א
משה נתקדש בענן וקבל תורה מסיני שנאמר וישכון כבוד ה' על הר סיני למשה (שמות כ"ד י"ו) לטהרו זה היה [מעשה] אחר עשרת הדברות [דברי] ר"י הגלילי ור"ע אומר ויכסהו הענן ששת ימים (שם) [להר ולא] למשה [מראש חדש] ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן (שם) לחלוק לו כבוד למשה: א"ר נתן מפני מה נתעכב משה כל ששת ימים ולא שרה עליו דבור בשביל שימרק מכל אכילה ושתיה שהיה במעיו עד שעה שנתקדש ויהא כמלאכי השרת.

18. ילקוט ראובני על התורה - פרשת ויקרא [אות יב]:
מה כתיב באברהם וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב וגו' ובמשה כתיב ויקרא אל משה וידבר אליו מאהל מועד לאמר לפיכך נבואת משה נבדלת מכל הנביאים כי כל הנביאים רואים מפתח האהל ומשה ראה מתוך האהל:<שערי אורה>:

19. ספר ערבי נחל - פרשת נשא
ולכן בכל נבואות משה רבינו ע"ה כתיב וידבר אליו מאהל מועד, ושם הוא המקום אשר למעלה מן הנבואה והוא הנקרא תורה, ומחנה לויה שם מקום הנבואה, ולכן ע"פ הרוב הנביאים מהכהנים או מהלוים, ומחנה ישראל הוא מדריגת רוח הקודש לבד, כי כל הדור שהיו בימי משה רבינו ע"ה זכו לרוח הקודש:

Thursday, May 9, 2013

Shiurim and Essays on Parshat Bamidbar


Shiurim and Essays on Parshat Bamidbar


***New***
Lost in the Desert

shiur in Hebrew on Yeushalayim in the amida

"וְלִירוּשָׁלַיִם עִירְךָ בְּרַחֲמִים תָּשׁוּב"



Bamidbar


Flags


More Than Just A Name


The Negative Side Of Holiness


What We Borrowed From The Angels


Essays:
A Divine Encampment


The Danger of Holiness






Lost in the Desert - Parshat Bamidbar 5773

"וְלִירוּשָׁלַיִם עִירְךָ בְּרַחֲמִים תָּשׁוּב"

Thursday, May 2, 2013

Lectures and Essays Parshiot B’har and B’chukotai


Lectures and Essays Parshiot B’har and B’chukotai

Shabbat Shalom
Ari


Audio:
***NEW***
An Awakening from Below
B’har and B’chukotai – two lectures
1.       The Idea of Yovel (Jubilee year)  and Entering the Land of Israel
2.       From 41:20 Walking in God’s path

B’har – Lag Baomer

Parshat B’har - The Sabbatical Year

The Great Return

The Age Of The World

Were the Details Given at Sinai?

Walking with God

To Walk Upright

Mikveh Yisroel 

Essays:
Coming Home

Standing Tall

A Time to Trust

The Great Rebuke