Twitter

Sunday, December 8, 2013

חלק-גלאט

חלק-גלאט

הרב ארי דוד קאהן                                                                          Adk1010@gmail.com

1.    שולחן ערוך יורה דעה הלכות טריפות סימן לט סעיף יג
כה] יש מי שאומר שהבודק יכניס ידו בבהמה <טז> בזריזות בלא רפיון ידים, ואם נתפרקה שום סרכא כשמכניס הבודק ידו, מוציא הריאה לחוץ ובודקה, אם היא סרכא ימצא ראשה בריאה או בדופן; ואם לאו, רירא היא וכשרה; ואין להקל בכך אלא בבהמת ישראל ואין סומכין על קולא זו אלא בבודק כשר וירא את ה' מרבים. הגה: לג כו] ויש מתירין למשמש בסרכות ולמעך בהם, ואומרים שסרכא אם ימעך אדם בה כל היום לא תנתק ולכן לד כל מקום שיתמעך תולין להקל; ואומרים שאינו סרכא אלא (יג) ריר בעלמא (מהרי"ו וכל בו), ואף ע"פ שהוא קולא גדולה כבר נהגו כל בני מדינות אלו ואין למחות בידם מאחר שיש להם על מה שיסמוכו; ומכל מקום צריך להיות כז] הבודק ירא אלהים לה שיודע <יז> ליזהר למעך בנחת שלא (יד) ינתק בכח. ...עוד נהגו בעירנו להטריף כל סרכות לח גדיים וטלאים (מצא כתוב) ועגלים הרכים, ולא למעך בהם כלל, כי יש קבלה בזה להטריף כי הסרכא עדיין רכה ומתנתקת (טו) על ידי מיעוך.

2.    ש"ך יורה דעה סימן לט ס"ק לג
לג ויש מתירין כו' - וז"ל מהרש"ל פא"ט סימן כ"ה והמנהג בכל אשכנז למעך הסרכות באצבעות אף שהרשב"א כתב שבזה לא שמענו מחכמים בשום מקום וכל הנוהג כן כאילו מאכיל טריפות לישראל, כך הוא לפי דעתו אבל לא שמעתי אינו ראיה ודברי מתירין אני אומר עליהם ברוך שבחר בהם ובדבריהם כי מושג בשכל וחוש שכך היא כו' וכן מאחר שכתב הרא"ש שנוהגין בכל ארץ אשכנז דכל סירכא שהיא ניתקת כשהטבח מכניס ידו בנחת לבדוק הריאה אמרי' דלאו סירכא היא אלא ריר בעלמא שנתפשט מלחות הריאה וכשרה והסירכא אם ימעך אדם אותה כל היום בין אצבעותיו היא מתחזקת עכ"ל אלמא שאם מנתק בכך שהיא כשרה אכן שמעתי שמקצת קהלות שאינם בני תורה לוקחים סמרטוט עבה וממעכים בה בודאי אנשים כאלו מאכילים טריפות לישראל להדיא וראוי להזהיר הטבחים שלא ימעכו כ"כ בחזקה אלא לגלגל בין האצבעות וקצת בדרך המיעוט עכ"ל מהרש"ל ... ועוד הביא בב"י פוסקים המקילים בזה ע"ש:

3.    שו"ת יביע אומר חלק ה - יורה דעה סימן ג
נשאלתי מאדם ירא שמים, בהיות שלפי מנהגינו בארצנו הקדושה אין אנו אוכלים מבשר בהמה אלא אם כן הוא בשר חלק (גלאט), בלי חשש סירכות כלל, וכדעת מרן השלחן ערוך שקבלנו הוראותיו, והנה הוזמן לסעודת מצוה שעורך אחד ממשפחתו, שקונה סתם בשר כשר מן השוק, אם רשאי לאכול שם מפני כבוד משפחה מבלי לחקור אם הבשר חלק, או לא.
א. פתח דברי יאיר להודיע בקיצור נמרץ חומר הענין, כי בעוה"ר כמעט שנשתכח הדבר גם מאנשים החרדים לדבר ה', והמדקדקים במצות, ואילו כאן מחוסר ידיעה פשתה המספחת לאכול סתם בשר כשר, שהוא בחזקת שהוכשר ע"י מיעוך ומשמוש הסירכות או קילוף בצפורן וכיו"ב, ואינם נזהרים לדרוש מהקצב אך ורק בשר שחתום עליו חלק או גלאט, וכגון דא מצוה רבה לאודועי, ובפרט לדידן הספרדים ועדות המזרח דנקטינן בתר שפולי גלימיה דמרן ז"ל, שכל הפורש ממנו כפורש מן החיים. ובתשובת הרשב"א (סי' שד), נשאל, אם מותר למשמש באצבעותיו בסירכא שנמצאת במקום שאסרו חכמים, לראות אם תהיה נימוחה ואז נכשיר אותה, או לא, והשיב, דבר זה צריכים להתרחק ממנו הרבה, ואנו גערנו מאד במי שעושה כן, ואם יעשה אחד בינינו כדבר הזה אנו מסלקים אותו מן השחיטה לאחר התראה, לפי שאין עיקר ויסוד לזה בתלמוד, וכי אין סירכא אלא אם היא כעבות העגלה? או איזה שיעור נקבע לדבר, ויש משמוש אצבעות שאפילו הריאה והקנוקנות ימחו בכך, סוף דבר אין להקל בזה בשום צד כלל. ע"כ. וכ"כ הרשב"ץ בס' יבין שמועה (די"ט רע"ב) בשם הרשב"א, ושכל העושה כן כאילו מאכיל טרפות לישראל. וכ"כ בארחות חיים ח"ב (עמוד תיג). ובכל בו (סי' קא דקט"ז ע"ב). ע"ש. וכ"פ הטוש"ע (סי' לט ס"י), שכל מקום שאסרו סרוכת הריאה אין הפרש בין שתהא הסירכא דקה כחוט השערה בין שתהא עבה וחזקה, ולא כאותם שממעכים ביד ואם נתמעכה תולין להקל, וכל הנוהג כן כאילו מאכיל טרפות לישראל. ע"כ. אך הרמ"א (שם סי"ג) כ', ויש מתירין למשמש בסירכות ולמעך בהן, ואומרים שסירכא אם ימעך בה אדם כל היום לא תנתק, ולכן כ"מ שתתמעך תולין להקל שאין זו סירכא אלא ריר בעלמא, ואע"פ שקולא גדולה היא, כבר נהגו כן במדינות הללו ואין למחות בידם. ע"כ. (וע"ע בהרא"ש פרק אלו טרפות סי' יד, ובמאירי חולין מו דף פה ע"א מהספר, ובארחות חיים שם בשם ה"ר דוד בן לוי, בעל המכתם). ובביאורי הגר"א שם העיר ע"ז מתשובת הרשב"א הנ"ל, ומוכח דס"ל להחמיר. וכ"כ בשאלתות שבסוף ס' מעשה רב (סי' פ), שיש להחמיר בזה בביתו אף בכלים, (וח"ו למעך הסירכות במקום שלא נהגו בכך). ע"ש. והנה גם הרמ"א הזהיר שלא למעך בכח, כי אם בנחת, שלא ינתק הסירכות. ע"ש. (וכ"ה במאירי שם). וכ' השל"ה (בשער האותיות ד"נ ע"ד), בענין מיעוך ומשמוש בסירכא שנתפשט הנגע בהרבה מדינות בחו"ל להקל בזה, כבר כ' הרשב"א שהעושים כן כאילו מאכילין טרפות לישראל וכ"כ רבינו ירוחם בשם ר"ת וגדולי האחרונים, ואף שמובן מד' הרמ"א ביו"ד סי' לט שאין הדבר כשר, מ"מ לא מיחה, כי כן דרכו שלא לסתור מנהג שנהגו בו. אמנם קנאת ה' צבאות תעשה זאת לבלתי שמוע אל המנהג הרע הזה, כי אפי' בנענוע הריאה שהורה מר יעקב גאון, רבו החולקים עליו. (ע' בב"י שם). ואתם הבנים בני, הנני מצוה אתכם שלא תאכלו בשר הנכשר מכח מיעוך, ולא תקנו בשר מהטבח עד שתדרשו ותחקרו אחר זה. וכן מנהג יושבי ארץ ישראל וכל תפוצות ישראל היושבים במלכות תוגרמא להטריף. ע"כ. והחכמת אדם בס' שערי צדק (שער משפטי הארץ פרק יא סי' כו), כ', בדין מיעוך הסירכות, שבארץ ישראל הולכים אחר פסק הש"ע שאסור למעך, ובני האשכנזים נהגו אחר הרמ"א, בכגון זה כייפינן לאשכנזים שינהגו כמו הספרדים, משום בל תתגודדו, לא תעשו אגודות אגודות. והסביר בבינת אדם, משום דא"י אתריה דהרמב"ם והש"ע, והרי אף בחו"ל צווחין ככרוכיא על מיעוך הסירכות, ומי יתן שיוכלו לבטל המנהג הרע הזה, וא"כ איך יעלה על הדעת לנהוג קולא זאת בא"י. ומן הראוי שכל החכמים יתקבצו לגדור גדר לבל ישמע עוד כזאת, ולהתרות בשוחטים ע"ז, ואם לא ישמעו יצוו לרודפם ולהבדילם מקהל ה' עד שיקבלו. ותע"ב. ע"כ. אתה הראת לדעת כמה החמירו גדולי ישראל בזה והגדילו המדורה לרדוף את השוחטים המקילים בזה שמאכילים טרפות לישראל. והן עתה מה נדבר ומה נצטדק כי אין פוצה פה ומצפצף נגד המקילים בזה, עד שמרעה אל רעה יצאו להתיר מיעוך ומשמוש בכח גדול ויד חזקה, וקילוף בצפורן, וכבר כ' הגאון תורת יקותיאל (סי' לט סק"ו), כי עתה רבתה המספחת להסיר הסירכות שלא כדת של תורה, וכל אחד מהשוחטים תולה קלקלתו ברבותיו, ותמה אני מאד על חכמי הדור, מדוע שרים עצרו במלין, ובפרט באיסורא דאורייתא, ולפע"ד הם מאכילים טרפות לישראל, וצריך להתרחק אף מהכלים שלהם, שלא היקל רמ"א אלא בנימוח ע"י משמוש בנחת וכו'. ע"ש. וכ"כ הגאון ר' חיים מוואלוזין בשו"ת חוט המשולש (סי' כ), כי הן עתה פשתה המספחת שמקלפין הסירכא מעל הריאה בצפורן עזה, אשר ההיתר פורח באויר, באין אפי' מקל להסתמך עליו. ע"ש. וע"ע בדרכי תשובה (סי' לט ס"ק תמז). והנה ידוע מ"ש בתשובה מאהבה ח"ג (סי' שכ) בשם רבינו הגאון מהר"י לנדא זצ"ל, בעל נודע ביהודה, כי הנה ברוב השלחן ערוך דעת מרן המחבר להקל, והרמ"א מן המחמירים, ולענין מיעוך ומשמוש בסירכות הריאה מוחלפת השיטה, מרן המחבר מחמיר, והרמ"א מיקל, והלואי שהיו חכמי ישראל מסכימים להיפך, (כלומר: שיסכימו לפסוק בכל מקום כד' מרן המחבר). כי רבו המכשולים בעוה"ר ע"י קולא זו, מה שאין כן בכל הקולות שזכר מרן המחבר הש"ע, אלא שכבר קבלנו הוראות הרמ"א. ע"כ. ובאמת שהיה מן הדין שעכ"פ בא"י שמרן הב"י הוא מרא דאתרא, וגם האשכנזים בדורות הקודמים נהגו בזה כדבריו, כמ"ש השל"ה הנ"ל, להמשיך גם בדורות אלו באיסור זה למנוע מיעוך ומשמוש, ומכ"ש קילוף בצפורן וכיו"ב. ואפילו בעיר שרוב תושביה כיום אשכנזים, כל שתושביה נהגו מתחלה להחמיר, קמא קמא דמטי להו מארצות אשכנז עליו לנהוג כמנהג א"י, וכמ"ש מרן בשו"ת אבקת רוכל (סי' ריב), שעיר שבאו לדור בה ספרדים ואשכנזים, והספרדים היו מרובים על האשכנזים, והיה על האשכנזים לנהוג כמנהג הספרדים בין להקל בין להחמיר, מאחר שאין דעתם לחזור, וכן עשו, הגם שאח"כ נתרבו האשכנזים על הספרדים, צריכים האשכנזים לנהוג כמנהג הספרדים גם להקל, לפי שהאשכנזים הראשונים בטלו לגבי הספרדים אשר קדמו להם, והוו להו כאילו כולהו ספרדים, והאשכנזים הבאים אח"כ בטלים לגבייהו, ועפ"ז נתבאר דפשיטא יותר מכביעתא בכותחא שהאשכנזים שבנ"ד רשאים לאכול מבדיקת הספרדים בעיר ההיא, ולא עוד אלא שאם באו להחמיר על עצמם אינם רשאים, מפני הלעז ומפני המחלוקת. ע"כ. הן אמת שמרן עצמו בשו"ת אבקת רוכל (סי' לב), פסק, אודות עיר אחת שיש בה קהלות שנוהגים כדברי הרמב"ם בקולותיו ובחומרותיו דור אחר דור, ורבו הקהלות באותה העיר שנוהגים כהרא"ש וזולתו, שאין הרוב יכולים לכוף המיעוט שנוהגים כהרמב"ם לנהוג כמותם
... ומה מאד תמיהני על הגרא"י קוק ז"ל באגרות ראיה (סי' תריא) שכ', שיש להזהיר ולהודיע לבל יקנו האשכנזים בא"י בשר משחיטת הספרדים, מפני חילוקי ההוראות, ...כי עינינו רואות וכלות כל היום בענין אכילת הבשר, שזה כמה פעמים נתפרסמו מודעות על ידינו וכרוזא קרי בחיל, שאף אחד מהספרדים לא יקח בשר מאחינו האשכנזים, מפני שאנו קבלנו הוראות מרן הש"ע, שהורה שכל המיקל במיעוך ומשמוש בסירכות הריאה כאילו מאכיל טרפות לישראל, ורק הרמ"א התיר לדידהו בזה, אולם אנו איכה נוכל לעבור ע"ד מרן הש"ע בידים לאכול מילתא דאיסורא, כאילו אוכל טריפה ח"ו. וידוע מ"ש החיד"א בשם הגדולים שהעושה כקולת הרמ"א נגד מרן ז"ל שקבלנו הוראותיו, צריך כפרה ותשובה ע"ז. (ועוד האריך להתמרמר ע"ז בדברים היוצאים מלב טהור). ע"ש. והגאון הראש"ל יש"א ברכה בשו"ת שמחה לאיש (חאו"ח סי' ג) בד"ה הראת לדעת, ג"כ קרא תגר על איזה יחידים מן הספרדים שאוכלים מבשר שחיטת האשכנזים שנוהגים נגד חומרות מרן שקבלנו הוראותיו. ע"ש. אשר על כן כל אשר נגע אלהים בלבו צריך להזהר בדבר מאד לבל יכשל באיסור טרפות לד' מרן ז"ל, ומצוה רבה וחובה קדושה על התלמידי חכמים הספרדים שבדור לעורר את העם על כך בדרשותיהם, ולהודיעם לבל יאכלו בשר שאין עליו חותמת: חלק או: גלאט. כי גם השרידים אשר ה' קורא מאחינו האשכנזים נזהרים מאד בזה, וכ"ש לדידן. וכ"כ בכף החיים יו"ד (סימן לט ס"ק רכא רכב). וע"ש. וכבר דרשתי ברבים ע"ז בס"ד, ודברי עשו פירות, וכיום יש הרבה מהחברים המקשיבים לקולי שנזהרים בזה, ה' יזכנו להחזיר עטרה ליושנה, ומלאה הארץ דעה את ה'.
ב. ניהדר אנפין לנ"ד, כי הנה בשו"ת דבר שמואל אבוהב (סי' שכ) נשאל, אודות ספרדים שהולכים לערי אשכנז, אם יכולים לאכול משחיטתן, .... אבל בסתם בשר כשר הנאכל באותן מקומות נראה פשוט שאין להחמיר מספק פן נמצאת ריעותא באותה בהמה, כיון שעיקר בדיקת הריאה מדרבנן, ואם בא כלב או גוי ונטלה והלך לו הבהמה מותרת, ואין חוששים לומר שמא נקובה או סרוכה היתה. וכמו שפסק מרן בש"ע (סי' לט ס"ב). וכ"ש היכא דאיכא ספק ספיקא, שמא לא היתה ריעותא, ושמא הלכה כד' המכשירים. עכת"ד. וכ"כ בשאילתות שבסוף ס' מעשה רב (סי' פ) שבדרך או באכסניא אין לחקור בדבר הסירכות, משום דהו"ל כניטלה הריאה. ע"כ. ולכאורה יש להקשות ממ"ש בפסחים (ד) המשכיר בית לחבירו בי"ד חזקתו בדוק או לא, למאי נפקא מינה, לישייליה...ועכ"פ נראה דבנ"ד שכבר נבדקה והוכשרה ע"י מומחים והובאה לביתו של אדם המוחזק בכשרות, א"צ לברר יותר, מטעם ספק ספיקא, דשמא לא היתה כאן שום סירכא, ושמא הלכה כד' המכשירים. וכמ"ש הרב דבר שמואל הנ"ל. [וגם בזה"ז שנהגו קולא יתרה לקלוף הסירכא מעל הריאה ולבדוק ע"י פושרים, יש ס"ס הנ"ל, ... ומה גם דבנ"ד פעמים רבות שגם הבעה"ב לא ידע מטיב כשרות הבשר אם הוא חלק (גלאט) או לא, עד שיברר אצל בעל האיטליז. ויש בזה משום כבוד הבריות אם ימנע מלאכול שם. וגם במקרים רבים חשש איבה ומחלוקת. ומש"ה שפיר סמכינן על הס"ס הנ"ל להקל. ומכללן של דברים אנו למדים שאין לחוש ג"כ משום פליטת הכלים, שהרי קי"ל (בסימן קכב ס"ז) שכשם שסתם כלי גוים אינם בני יומן, כך סתם כלים של ישראל אינם בני יומן. ואמנם ראיתי בשו"ת באר שבע (סי' ל) שכ', שיש חילוק גדול בין סתם כלים שלנו לסתם כלי עכו"ם, דבכלים שלנו אם בעל הכלי לפנינו צריך לשאול את פיו אם הוא בן יומו, דכל היכא דאפשר לברר ע"י שאלה מבררינן, ...והואיל ונתבאר בדברינו לעיל דבס"ס א"צ לברר כלל, ולא דמי לחזקת בדוק, לפ"ז א"צ לשאול כלל אם הכלי בן יומו. וכן מבואר בשו"ת הרדב"ז ח"ד (סי' רצו), שנשאל אודות מה שהחמירו קצת חכמים שלא לאכול משחיטת אחד מן השוחטים דמתא מפני שיצאה טרפה מתחת ידו, וכשמזמין אותם אחד מבעלי בתים חוששים אפי' לגיעולי הכלים, והשיב, שאין לחוש לזה כלל, כיון שרוב טבחי העיר כשרים, וסתם כלים אינם בני יומן, והו"ל נטל"פ וכו'. ועוד שהרי י"ל בזה לא ישנה אדם מפני המחלוקת. ע"ש. וכן ראיתי להכנה"ג (בהגה"ט אות יג) שהביא דברי הבאר שבע הנ"ל, וכ' שמדברי הרדב"ז הנ"ל מוכח להדיא שא"צ לשאול את פיו. ושכן הסכים הרב משא מלך (ח"ז חקירה י) שא"צ לשאלו. ע"ש. וע' בפר"ח (סי' תצו ס"ק כג - כד) ע"ש. והן אמת דהפר"ח (סימן קכב סק"ו) הביא דברי הבאר שבע הנ"ל להלכה, וזה כסותר דברי עצמו שסובר דבס"ס א"צ לברר. וכנ"ל. (וע' ערך השלחן יו"ד (שם ס"ק יד). ודו"ק). וע' בשו"ת בעי חיי (חיו"ד סי' ח) שכ' להתיר הכלים של המקילים במיעוך ומשמוש להנוהגים להחמיר כשהוזמנו לבית המקילים. ע"ש. וע' בגילוי דעת למהרש"ם (בפתיחה לה' טריפות אות מו). ע"ש. וע' בשו"ת אהל יוסף (חיו"ד סי' ט) שכ' בפשיטות להקל בכלים. (ויובא להלן בסמוך). וכ"כ בשו"ת יש מאין (חיו"ד סי' ח). ע"ש. (וע"ע בשו"ת שערי דעה ח"א ס"ס עג). וכן עיקר. ודו"ק.
ג. ועינא דשפיר חזי בשו"ת דבר משה ח"א (חיו"ד סי' לד) שנשאל בדבר הבחורים הבאים לשם מעיר קורפו ללמוד תורה, ובעיר קורפו נהגו שלא לאכול בשר בנפיחה, ושם נהגו היתר, אם רשאים להקל אע"פ שדעתם לחזור לעירם, והשיב, שאע"פ שלכאורה נראה שצריכים לנהוג כחומרי מקום שיצאו משם, מ"מ יש להקל, שי"ל שלא נהגו מעיקרא איסור אלא במקומם, ... וע"ע להגאון שואל ומשיב קמא (ח"ב סי' ק), שנשאל מאת רב אחד שנהג זה כמה שנים שלא לאכול מבשר בהמה שיש בה סירכא, וכעת התחיל לנסוע אל רבו החסיד, וצריך לאכול אצל בעה"ב, וקשה לו לשאול אם אוכלים מבשר סירכא, ושאל אם יש לו התרה, והשיב, שמכיון שבשבת ויו"ט מיהא יש מצוה לאכול בשר, יש לפתוח לו בחרטה, שכיון שאין לו מקום אחר לאכול אדעתא דמצוה לא קיבל, ושכ"כ כיו"ב בשו"ת בית יעקב. ע"ש. ולפי האמור הרי בלא"ה יש ס"ס להקל, שמא לא היתה סירכא בבהמה זאת, ושמא הלכה כד' המכשירים, וא"כ אפילו התרה א"צ. ונראה דלרווחא דמילתא כ' כן. ... וגם הלום ראיתי בשו"ת מילי דעזרא (חיו"ד סי' יח) שכ', כשהלכתי לעי"ת בירות, שמעתי שנהגו להקל לאכול בשר ע"י מיעוך ומשמוש, חששתי לעצמי ולא אכלתי שם מבשר בהמה, כי אנן בדידן פה דמשק נהגנו להחמיר בזה, ובפרט דאנן בדידן אזלינן בתר הוראות מרן הקדוש דס"ל שכל האוכל בשר ע"י מיעוך ומשמוש הרי הוא כאילו אוכל טריפות ח"ו. והייתי תמה על שלוחי א"י שהולכים לעיירות אלו ואוכלים בשר ואינם חוששים לחומרי מקום שיצאו משם, ושו"ר שיש סמך להתיר מפני שיש ספק ספיקא להקל, דשמא לא היה היום במקולין בשר שהותר ע"י מיעוך ומשמוש, ושמא עכ"פ בהמה זו הותרה בלי מיעוך ומשמוש, ושמא הלכה כד' המכשירים. ובג' ספקות שרינן אפילו לכתחלה אף לדעת הרא"ם דס"ל שאין עושים ספק ספיקא בידים. ושו"ר כן בארץ חיים סי' קיט. ע"כ. ולכאו' יש לפקפק על מ"ש בספק הא': דשמא לא היה היום במקולין בשר שהותר ע"י מיעוך ומשמוש, דהויא מילתא דלא שכיחא שכל בשר הבהמות שנשחטו היום במקולין יצא חלק בלי סירכות. ... ועכ"פ בכה"ג דנ"ד תסגי לן להקל ע"פ ס"ס, שמא בשר בהמה הלזה חלק, ואת"ל שהיה שם סירכא שהוסרה ע"י מיעוך ומשמוש, שמא הלכה כדעת המכשירים. והגם שעינינו הרואות שמתוך הרבה בהמות הנשחטות יוצא מעט מאד מהם חלק, הנה כבר כ' הפר"ח (סי' לט סק"ג), דאע"ג דהאידנא ברוב המקומות שכיחי טרפות יותר מכשרות, ה"ט דמילתא משום שאנו מחמירים הרבה חומרות שאינם מעיקר דין התלמוד, וה"נ איכא מילי טובא דמכשרינן להו ע"י בדיקה ואנן לא בקיאינן בבדיקה ומטרפינן להו, ומשום הכי היכא שנאבדה הריאה ודאי דאזלינן בתר רובא, דמעיקר הדין כשרות הן. ע"כ.
מסקנא דדינא שיש להתיר למי שנזהר לאכול בשר: חלק בלבד, לסעוד על שלחנו של מי שאינו נזהר בזה ואוכל בשר: כשר מן הבא בידו, ובפרט במקום סעודת מצוה. הנלע"ד כתבתי, והשי"ת יאיר עינינו בתורתו אמן. +בדין בשר: כשר, שאין עליו חותמת: חלק, שראוי להזהר ממנו, ומ"מ ההולך לסעוד בסעודת מצוה ואצל קרוביו, והובא לו בשר סתם, כתבנו שיכול להקל ולאכול ממנו.

4.    שו"ת יביע אומר תוכן העניינים חלק ה' - יורה דעה
סימן ג לפי מנהג הספרדים ועדות המזרח שלא לאכול מבהמה שיש בה סירכא, אלא רק בשר חלק (גלאט), וכדעת מרן שקבלנו הוראותיו, אם מותר לאכול בסעודת מצוה שנערכת ע"י אחד מהמשפחה, שאינו מדקדק בזה, ומבלי לחקור אם הבשר חלק, העלה להקל מטעם ספק ספיקא. (ושם אות א התבאר באורך חומר הדין שלא להקל באכילת בשר שהוכשר ע"י מיעוך וקילוף הסירכות כמו שנוהגים כעת בעוה"ר, ושמצוה לדרוש ברבים להודיעם חומר האיסור בזה, בפרט לספרדים ועדות המזרח שקבלו הוראות מרן).

5.    ילקוט יוסף קצוש"ע אורח חיים סימן תרצה סעיף ד' - דיני משלוח מנות
מא. צריך ליזהר ביותר שישלח מנות כשרות לאכילה בלי שום חשש איסור כלל. והשולח בשר לחבירו ספרדי, ישלח בשר חלק לפי דעת הבית יוסף, ואם שלח לו בשר כשר לא יצא ידי חובה, כיון שאנו נוהגים כדברי מרן לאסור מן הדין שלא לאוכלו, שקבלנו עלינו הוראות מרן. ומיהו אם שולח לרעהו אשכנזי אפשר שיוצא י"ח, ואפילו אם הוא מחמיר על עצמו כדעת מרן, יכול לתת לבניו הקטנים שלא הגיעו למצות. [ילקו"י מועדים. חזו"ע פורים עמוד קנב. וע' בשו"ת רב פעלים ח"ב (חיו"ד סי' ז). ול"ד למ"ש המחנה חיים ח"ג מאו"ח (ס"ס נג) להסתפק בשולח פת פלטר לנזהר ממנו, אי אזלינן בתר נותן או בתר מקבל, דהכא גרע טפי שע"פ קבלתינו דעת מרן הו"ל כאילו חתיכה דאיסורא, ואין כאן לא הרווחה לסעודה, ולא חיבה].

6.    ילקוט יוסף קצוש"ע יורה דעה סימן א - הלכות שחיטה ומי הראויים לשחוט
יג. גאוני עולם בדורות הקודמים גדרו גדר שלא לקנות בשר משחוטי חוץ, כשישנה שחיטה כשרה ומתוקנת בקהלה. ולכן קהלות קודש שיש בהם שחיטה כשרה ומתוקנת, הרי קניית הבשר הכשר המובא לעיר מחוץ לעיר, פוגעת בהמשכת השחיטה הכשרה בעיר. ולכן כל מי שחרד לדבר ה' עליו להשפיע על כל שלומי אמוני ישראל לבל יקנו בשר חלק אלא אך ורק מן השחיטה המקומית, ולחזק בזה את המשך השחיטה המקומית, וישאו ברכה מאת ה'. אולם אם קניית שחוטי חוץ באה לטובת הקהלה, כגון שאין ביד התלמידי חכמים יכולת לקנות משחיטה מקומית, ולא תגרום להרס השחיטה המקומית, או באופן שאם יביאו משחוטי חוץ בשר חלק למהדרין ובמחיר מוזל, הרבה ימנעו מלקנות בשר כשר, ויקנו רק בשר חלק, או שרכישת שחוטי חוץ באה מסיבת הקפדות יתר על הכשרות, בכל אלה אפשר להביא בשר משחיטת חוץ. [ילקו"י איסור והיתר כרך א' עמוד כד]

7.    ילקוט יוסף קצוש"ע יורה דעה סימן לה-מח - דין טרפות הריאה
ו. הבא לאכול בסעודת מצוה שנערכת על ידי אחד מהמשפחה שאינו מדקדק באכילת בשר חלק, אבל מדקדק בכשרות המזון אך אין ידוע אם הזמין בשר חלק או בשר כשר, טוב להחמיר שלא לאכול שם בשר וכל דבר שנתבשל עם הבשר. אך מעיקר הדין מותר לאכול בסעודה זו, כשיש ספק אם הבשר הוא כשר או חלק, ואין צריך לחקור אחר הדבר. ומכל שכן שאין לאסור את הכלים שנתבשל בהם בשר כשר שאינו חלק [גלאט], כיון שיש ספק ספיקא להקל. והמחמיר תבוא עליו ברכה. [שם עמוד קיט. יבי"א ח"ה יו"ד סי' ג' אות ב]
ז. וכן מי שמתארח אצל חבירו שאינו מקפיד באכילת חלק דוקא, מותר לו לאכול את התבשילים שנתבשלו בכלים שבישלו בהם בשר כשר. אבל אם בישלו בתוך קדרה אחת בשר כשר עם אורז וכדומה, אין לאכול את האורז שנתבשל עם הבשר הכשר. שטעם כעיקר דאורייתא. [איסור והיתר כרך א' עמוד קכ. יביע אומר חלק ה חיו"ד סי' ג' אות ב'. עמוד קס. ועיין עוד ביביע אומר חלק ה' חאו"ח סימן לז אות ד']







Audio and Essays Parashat Vayichi

Audio and Essays Parashat Vayichi


Audio shiurim
Parshat Vayechi / Aspect Of Eternity

Parshat Vayechi / Death

Parshat Vayechi / Did Yosef Hate His Brothers

Parshat Vayechi / Revelation and Confusion

Parshat Vayechi / Saying The Shema

Parshat Vayechi / The Deaths of Yakov and Esav

Parshat Vayechi / The Order Of The Brachot

Parshat Vayechi / The Shema

Parshat Vayechi / Yosef An Extension Of Yaacov

Parshat Vayechi /Yosef and Shechem; did Yakov ever know about the Sale of Yosef


essays:
Father and Son

Salvation

Conclusions

Who Are These?

The Death of Jacob














Monday, December 2, 2013

sources women lighting Chanukah Candles

http://www.yutorah.com/lectures/lecture.cfm/784820/Rabbi_Ari_Kahn/Women_and_Chanukah_candles#


נר איש וביתו

הרב ארי דוד קאהן
Adk1010@gmail.com


1.    שבת דף כג.א

והשתא דאמרינן הדלקה עושה מצוה, הדליקה חרש שוטה וקטן - לא עשה ולא כלום. אשה ודאי מדליקה, דאמר רבי יהושע בן לוי: נשים חייבות בנר חנוכה, שאף הן היו באותו הנס. אמר רב ששת: אכסנאי חייב בנר חנוכה. אמר רבי זירא: מריש כי הוינא בי רב משתתפנא בפריטי בהדי אושפיזא. בתר דנסיבי איתתא אמינא: השתא ודאי לא צריכנא, דקא מדליקי עלי בגו ביתאי.
And now that we say that the kindling constitutes the precept, if a deaf-mute, idiot, or minor lights it, he does nothing. But a woman may certainly light [it], for R. Joshua b. Levi said: The [precept of the] Hanukkah lamp is obligatory upon women, for they too were concerned in that miracle. R. Shesheth said: The [precept of the] Hanukkah lamp is incumbent upon a guest. R. Zera said: Originally, when I was at the academy, I shared the cost with mine host; but after I took a wife I said, Now I certainly do not need it, because they kindle [the lamp] on my behalf at my home.

2.    תלמוד בבלי מסכת שבת דף כא עמוד ב

תנו רבנן: מצות חנוכה נר איש וביתו. והמהדרין - נר לכל אחד ואחד. והמהדרין מן המהדרין, בית שמאי אומרים: יום ראשון מדליק שמנה, מכאן ואילך פוחת והולך; ובית הלל אומרים: יום ראשון מדליק אחת, מכאן ואילך מוסיף והולך.

Our Rabbis taught: The precept of Hanukkah [demands] one light for a man and his household; the zealous [kindle] a light for each member [of the household]; and the extremely zealous, Beth Shammai maintain: On the first day eight lights are lit and thereafter they are gradually reduced; but Beth Hillel say: On the first day one is lit and thereafter they are progressively increased.

3.    תוספות מסכת שבת דף כא עמוד ב
והמהדרין מן המהדרין - נראה לר"י דב"ש וב"ה לא קיימי אלא אנר איש וביתו שכן יש יותר הידור דאיכא היכרא כשמוסיף והולך או מחסר שהוא כנגד ימים הנכנסים או היוצאים אבל אם עושה נר לכל אחד אפי' יוסיף מכאן ואילך ליכא היכרא שיסברו שכך יש בני אדם בבית.

4.    רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פרק ד
הלכה א           כמה נרות הוא מדליק בחנוכה, מצותה שיהיה כל בית ובית מדליק נר אחד א בין שהיו אנשי הבית מרובין בין שלא היה בו אלא אדם אחד, והמהדר את המצוה מדליק נרות כמנין אנשי הבית נר לכל אחד ואחד בין אנשים בין נשים, והמהדר יתר על זה ועושה מצוה מן המובחר מדליק נר לכל אחד ואחד בלילה הראשון ומוסיף והולך בכל לילה ולילה נר אחד.
הלכה ב           כיצד הרי שהיו אנשי הבית עשרה, בלילה הראשון מדליק עשרה נרות ובליל שני עשרים ובליל שלישי שלשים עד שנמצא מדליק בליל שמיני שמונים נרות.
הלכה ג            מנהג פשוט בכל ערינו בספרד שיהיו כל אנשי הבית מדליקין נר אחד בלילה הראשון ומוסיפין והולכין נר בכל לילה ולילה עד שנמצא מדליק בליל שמיני שמונה נרות בין שהיו אנשי הבית מרובים בין שהיה אדם אחד.

5.    חתם סופר מסכת שבת דף כא עמוד ב
והמהדרין ראיתי מי שנתקשה מאי טעמה לא נהיגי נשי דידן להיות מן המהדרי' והיכא דליכא זכר והיא מדלקת היא מוספת והולכת והרי היא ממהדרי' מן המהדרי' ומ"ט לא תהי' מהמהדרים ונלפע"ד בתחלה כשתקנו נר איש וביתו על פתח ביתו מבחוץ ונמצאו בישראל מהדרין שיצאו לחוץ והדליקו בעצמם נוסף על הדלקת של בעל הבית אז לא נמצא שום אשה שתהי' מהמהדרים כי אין כבודה לצאת בחוץ בר"ה לעתותי ערב ולהדליק בין האנשים נהי אם אין האיש בביתו ועלי' מוטל מצות הדלקה על כרכה תצא לחוץ להדליק מ"מ אם יש כאן זכר המדליק אין מן החסידות שתחמיר על עצמה בזה ותביא עצמה לידי חשדא והשתא אע"ג שכולם מדליקין בפנים מ"מ מנהג הראשון לא זז ממקומו כנ"ל נכון בעזה"י:

6.    שולחן ערוך אורח חיים סימן תרעא סעיף ב
כמה נרות מדליק; * בלילה הראשון מדליק אחד, (ד) מכאן ואילך א [ב] מוסיף והולך (ה) אחד בכל לילה (ו) עד שבליל האחרון (ז) יהיו שמונה, <א> ואפילו אם רבים בני הבית * (ח) לא ידליקו יותר. הגה: * (ט) וי"א דכל אחד מבני הבית (י) ידליק (הרמב"ם), וכן [ג] המנהג פשוט; * ויזהרו ליתן כל אחד ואחד נרותיו במקום מיוחד, * כדי שיהא היכר כמה נרות מדליקין (מהר"א מפראג).
2 The number of lights that should be kindled /is as follows/. On the first night one should kindle one /light/. (4) From then on he should add in turn (5) one /light/ each night, (6) until on the final night (7) there will be eight /lights/. Even if there are many members of the household (8) they should not kindle more /lights/. Gloss: (9) There are /authorities/ who say that every one of the members of the household (10) should kindle /lights for Chanukah/. (…) This is in fact the widespread custom. They must take care that each person puts his lights in a distinct place so that it will be recognizable how many lights they have /each/ kindled. (…) 

7.    באר היטב סימן תרעא
 (ג) המנהג. וזה חידוש שהספרדים נוהגים כתוספות והאשכנזים כרמב"ם וזה לא מצינו בשאר מקומות: 

8.    משנה ברורה סימן תרעא ס"ק ט
(ט) וי"א דכל אחד וכו' - לבד מאשתו דהיא כגופו:

9.    רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פרק ג
כל שחייב בקריאת המגילה חייב בהדלקת נר חנוכה והמדליק אותה בלילה הראשון מברך שלש ברכות

10. רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פרק א
קריאת המגילה בזמנה מצות עשה מדברי סופרים, והדברים ידועים שהיא תקנת נביאים, והכל חייבים בקריאתה אנשים ונשים א וגרים ועבדים משוחררים,

11. רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פרק ד הלכה ט
נר חנוכה שהדליקו חרש שוטה וקטן י או גוי לא עשה כלום עד שידליקנו מי שהוא חייב בהדלקה,

12. שולחן ערוך אורח חיים סימן תרעה סעיף ג
(ט) ד [ג] אשה מדלקת נר חנוכה, (י) <ד> שאף היא חייבת בה; אבל אם הדליקה חרש שוטה וקטן, לא עשה (יא) כלום, (יב) ואע"פ שהניחה גדול; (יג) ויש מי שאומר בקטן שהגיע לחינוך, מותר. הגה: * (יד) ולדידן דכל אחד מבני הבית מדליק בפ"ע, קטן שהגיע לחינוך צריך להדליק ג"כ.

13. משנה ברורה סימן תרעה ס"ק ט
 (ט) אשה מדלקת - פי' [י] בעד כל בני ביתה. ואפילו איש [יא] יכול לעשות אותה שליח להוציאו [יב] אם עומדין בשעה שמדלקת ושומעין הברכה ובדיעבד אם לא ענו אמן על הברכה ג"כ יצאו [יג] וכן איש מברך לאשה ויוצאת ידי חובתה אם עומדת שם ושומעת הברכה לא בע"א ועיין בתשובת עולת שמואל סימן ק"ה דלדידן שמדליקין כ"א בפ"ע מ"מ אשה אינה צריכה להדליק דהויין רק טפילות לאנשים ואם רוצים להדליק מברכות דהוי כשאר מ"ע שהזמן גרמא דיכולות לברך וכשאין האיש בבית תדליק האשה דהוי בת חיובא ובברכה ולא ידליק קטן וכדלקמיה. כתב רש"ל בתשובה סימן ע"ז סומא אם הוא בבית שאחרים דולקין ויכול להשתתף בפריטי עמהם ויברכו עליו זה עדיף וכן אם יש לו אשה אשתו מדלקת עליו ואם הוא בבית מיוחד ואין לו אשה ידליק בעצמו ע"י סיוע של אחר ועיין בשע"ת דלא יברך וכ"ש שאינו יכול להוציא אחרים:

14. שער הציון סימן תרעה ס"ק י
 (י) מגן אברהם. ורוצה לומר, דכמו לענין חרש שוטה וקטן דלא עשה כלום היינו, להוציא אחרים, כמו שכתב הט"ז, כן הוא הדין בזה. עוד יש לומר דכוונתו לאפוקי דלא נפרש דאפילו במקום שהבעל מדליק אשה נמי צריכה להדליק, קא משמע לן דלא צריכה, וכמו שכתבנו לקמיה בשם עולת שמואל, וכן כתבו רש"ל ואליה רבה, דאשתו כגופו דמי ואינה צריכה, אלא דיכולה להדליק בעד כל בני ביתו:

15. ט"ז אורח חיים סימן תרעה ס"ק ד
(ד) שאף היא חייבת כו'. - כיון שהית' באותו נס שגזרו היוונים על כל בתולה שתיבעל להגמון תחלה והרגה אשה בת יוחנן כ"ג את הראש של האויבים ונראה מל' הגמ' שהאשה מוציא' אפי' איש מדאמרי' הדליק' חש"ו לא עשה ולא כלום אשה ודאי מדלקת כו' מדאמר בחש"ו לא עשה ולא כלום שפי' להוציא אחרים ממילא מ"ש אשה ודאי מדלקת היינו להוציא אחרים וכ"כ באגודה שאם יודעת לברך תוכל להוציא את האיש ועסי' תרפ"ט לענין מגילה:

16. ביאור הלכה סימן תרעה ד"ה * אשה מדלקת
 אשה מדלקת וכו' - עיין מ"ב דיכולה להוציא אפילו בעלה אבל ידוע מה שארז"ל בברכות דף כ' בן מברך לאביו ואשה מברכת לבעלה אבל אמרו חכמים תבא מארה לאדם שאשתו ובניו מברכין לו. ומה שאמר דקא מדליקי עלי בגו ביתאי מפני שלא היה אז בביתו ועיקר החיוב מונח על הבית:

17. משנה ברורה סימן תרעז ס"ק ב
במקום רחוק מביתו וא"צ שוב להשתתף אפילו בפריטי ועיין בט"ז בשם רש"ל דדוקא [ד] כשהוא יודע בבירור שאשתו מדלקת עליו אבל אם אינו יודע יש לו להדליק וגם לברך. ומטעם זה [ה] מי שלא ידע שהדליקו עליו ובא באותו לילה לביתו ומצא שהדליקו עליו צריך להדליק [ו] דכיון שלא ידע מתחלה מסתמא היה דעתו להדליק בעצמו ולא לצאת בשל אשתו וממילא חל עליו תקנת חכמים ועיין במ"א שדעתו בזה דידליק בלא ברכה:

18. שער הציון סימן תרעז ס"ק ד
(ד) ובתרומת הדשן סימן ק"א משמע דאפילו אינו יודע זה בברור, רק שהוא יודע באשתו שיודעת דין זה שהאשה צריכה להדליק בגו ביתה לפי שהמצוה מטלת על מי שהוא בתוך הבית, או אפילו אם אינה יודעת אבל בני ביתה יודעים דין זה, עיין שם:

19. שולחן ערוך אורח חיים סימן תרעז סעיף ג
יש אומרים שאע"פ שמדליקין עליו בתוך ביתו, אם הוא במקום שאין בו ישראל מדליק בברכות. הגה: (יד) כי חייב לראות הנרות (מרדכי), וכן נוהגין; ואפי' אם הוא אצל יהודים ורואה הנרות, (טו) ט אם רוצה להחמיר על עצמו * ולהדליק בפני עצמו, מדליק [א] ומברך עליהם, (טז) וכן נוהגין (ת"ה ומהרי"ל בתשובת מהרי"ל סי' קמ"ה).

20. משנה ברורה סימן תרעז ס"ק יד
(יד) כי חייב לראות - זה סותר [כא] לסימן תרע"ו ס"ג דסובר שם דכשמדליקין בביתו א"צ לברך על הראיה ודין דכאן הוא מן המרדכי ושם סתם המחבר כשארי פוסקים שחולקין עליו [כב] ולכן לדינא אין לנהוג כן להדליק בברכה אא"כ שיאמר שאינו רוצה לצאת בהדלקת אשתו וכמ"ש רמ"א אח"ז ועיין לקמיה:

21. משנה ברורה סימן תרעז ס"ק טו
(טו) אם רוצה להחמיר וכו' - ר"ל אף דמדינא פטור להדליק אם מדליקין עליו בביתו מ"מ אם רוצה להחמיר על עצמו ולהדליק בעצמו רשאי ובלבד שיכוין במחשבתו קודם שעת ההדלקה [כג] שאינו רוצה לצאת בשל אשתו וממילא לית כאן משום ברכה לבטלה דכיון שאינו רוצה לצאת בהדלקתה חל חיוב הדלקה עליה:

22. משנה ברורה סימן תרעז ס"ק טז
(טז) וכן נוהגין - וכן סתמו [כד] הרבה אחרונים. ויש מן הפוסקים [כה] שסוברין אחרי דחז"ל פטרוהו ע"י הדלקת אשתו לא כל כמיניה לומר איני רוצה לצאת בשל אשתי וידליק [כו] בלא ברכה. והנה אף דודאי אין למחות ביד הנוהגין לברך אחרי דהרבה אחרונים הסכימו לברך מ"מ טוב יותר [כז] להדר לשמוע הברכות מפי אחר ויענה אמן [ויכוין לצאת בהן] וידליק נרותיו או יראה לשער להדליק נרותיו ולברך עליהן זמן מה קודם שמדלקת אשתו בביתו דהיינו שהיא מדלקת אחר מערב כמנהג העולם והוא ידליק קודם מערב:

23. בית הבחירה למאירי מסכת שבת דף כג עמוד א
חייבות בה שאף הן היו באותו הנס ומעתה מדלקת אף להוציא את האחרים כדין כל המחוייב בדבר וקצת מפרשים כתבו דוקא לעצמה ואין זה כלום ויש מתירין בקטן אם הגיע לחינוך הואיל ומצותה מדברי סופרים וכן חתמוה חכמי פורווינצא בחבוריהם ואין הדברים נראים:

24. חידושי הריטב"א מסכת שבת דף כג עמוד א
אשה ודאי מדליקה. פירוש אפילו להוציא לאחרים חובה, כיון שהיא מחוייבת בדבר כדאמר רבי יהושע בן לוי נשים חייבות בנר חנוכה, ואין הדין כן במקרא מגילה, כי אע"פ שחייבות במקרא מגילה אינן מוציאות לאחרים כדכתיבנא התם בס"ד.
שאף הן היו באותו הנס. פרש"י ז"ל דעל ידי אשה נעשה הנס, וליתא דא"כ לא הוה ליה למימר האי לישנא דמשמע שהן טפלות, אלא כך פירושו שאף הן היו באותו הנס כי עליהן גם כן היתה הגזרה, וכן מוכח בירושלמי (מגילה פ"ב ה"ה) שאמרו שאף הם היו בספק.

25. בית הבחירה למאירי מסכת מגילה דף ד עמוד א
 נשים חייבות בנר חנוכה שאף הם היו באותו הנס שעל ידי אשה נעשה כמו שנתפרש במעשה של יהודית

26. ראב"ן שבת סימן שמ (רב אליעזר בן נתן)
וכמו שהאשה מדלקת הנר בערב שבת כדתנן [ל"א ב] על שלש עבירות נשים מתות וכו' על שאין זהירות בנידה ובחלה ובהדלקת הנר, כן אשה מדלקת נר חנוכה אם אין בעלה בבית כדאמר בפ' במה מדליקין אשה וודאי מדלקה דאמר ריב"ל כל נשים חייבות בנר חנוכה שאף הן היו באותו הנס. ומיהו כי איכא בעלה איהו קדים דאיהו נמי מחייב, והאי דלא מדלקי גברי בערב שבת משום דאמר מר היא כבתה נרו של עולם והוא אדם שנענש היתה על ידה לפיכך תדליק נר של שבת. וחרש שוטה וקטן אין מדליקין נר של חנוכה מפני שאין מחויבין בדבר. ובערב שבת מדליקין של חנוכה תחילה והדר שבת דאי מדליק של שבת הא קיבל שבת ואסור להדליק של חנוכה.

27. ספר כלבו סימן מד
ונשים חייבות בנ"ח שאף הן היו באותו הנס, פירוש שהאויבים באו לאבד הכל אנשים ונשים וטף, ויש מפרשים שעל ידי אשה אירע להם הנס הגדול ההוא ושמה יהודית כמו שמפורש באגדה בת היתה ליוחנן כהן גדול והיתה יפת תואר מאד ואמר המלך יון שתשכב עמו והאכילתו תבשיל של גבינה כדי שיצמא וישתה לרוב וישתכר וישכב וירדם ויהי לה כן וישכב וירדם ותקח חרבו וחתכה ראשו ותביאהו לירושלים וכראות החיל כי מת גבורם וינוסו, ועל כן נהגו לעשות תבשיל של גבינה בחנוכה,

28. רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פרק ד הלכה יד
היה לפניו נר ביתו ונר חנוכה או נר ביתו וקדוש היום נר ביתו קודם משום שלום ביתו שהרי השם נמחק לעשות שלום בין איש לאשתו, גדול השלום שכל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם שנאמר +משלי ג'+ דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום.

29. אוצר המדרשים (אייזנשטיין) חנוכה עמוד 189
כיון שראו יונים שאין ישראל מרגישין בגזירותיהם עמדו וגזרו עליהם גזירה מרה ועכורה, שלא תכנס כלה בלילה הראשון מחופתה אלא אצל ההגמון שבמקום ההוא. כיון ששמעו ישראל כך רפו ידיהם ותשש כחם ונמנעו מלארס, והיו בנות ישראל בוגרות ומזקינות כשהן בתולות, ונתקיים עליהם בתולותיה נוגות והיא מר לה (איכה א'), והיו יונים מתעללות בבתולות ישראל, ונהגו בדבר הזה שלש שנים ושמונה חדשים, עד שבא מעשה של בת מתתיהו כהן גדול שנשאת לבן חשמונאי ואלעזר היה שמו, כיון שהגיע יום שמחתה הושיבוה באפריון, וכשהגיע זמן הסעודה נתקבצו כל גדולי ישראל לכבוד מתתיהו ובן חשמונאי שלא היו באותו הדור גדולים מהם, וכשישבו לסעוד עמדה חנה בת מתתיהו מעל אפריון וספקה כפיה זו על זו וקרעה פורפירון שלה ועמדה לפני כל ישראל כשהיא מגולה ולפני אביה ואמה וחותנה. כיון שראו אחיה כך נתביישו ונתנו פניהם בקרקע וקרעו בגדיהם, ועמדו עליה להרגה, אמרה להם שמעוני אחיי ודודיי, ומה אם בשביל שעמדתי לפני צדיקים ערומה בלי שום עבירה הרי אתם מתקנאים בי, ואין אתם מתקנאים למסרני ביד ערל להתעולל בי! הלא יש לכם ללמוד משמעון ולוי אחי דינה שלא היו אלא שנים וקנאו לאחותם והרגו כרך כשכם ומסרו נפשם על ייחוד של מקום ועזרם ה' ולא הכלימם, ואתם חמשה אחים יהודה יוחנן יונתן שמעון ואלעזר, ופרחי כהונה יותר ממאתים בחור, שימו בטחונכם על המקום והוא יעזור אתכם שנאמר כי אין מעצור לה' להושיע וגו' (ש"א =שמואל א'= י"ד). ופתחה פיה בבכיה ואמרה רבש"ע אם לא תחוס עלינו חוס על קדושת שמך הגדול שנקרא עלינו ונקום היום נקמתנו. באותה שעה נתקנאו אחיה ואמרו בואו ונטול עצה מה נעשה, נטלו עצה זה מזה ואמרו בואו ונקח אחותינו ונוליכנה אצל המלך הגדול ונאמר לו אחותנו בת כהן גדול ואין בכל ישראל גדול מאבינו, וראינו שלא תלין אחותינו עם ההגמון, אלא עם המלך שהוא גדול כמותינו, ונכנסנו עליו ונהרגהו ונצא, ונתחיל אח"כ בעבדיו ובשריו, והשם יעזרנו וישגבנו, נטלו עצה וכו' ועשה להם הקב"ה תשועה גדולה, ושמעו בת קול מבית קדש הקדשים: כל ישראל נצחו טליא באנטוכיא, כן יעשה המקום ישועה בימינו אלה.


RA'AVAN
Rabbi Eliezer ben Nathan was born in Germany circa 1090. A giant of German Jewry, he lived in Mainz and is particularly well-known for his work Even HaEzer. Also known as Tzafnat Paneach or Sefer [Piskei] HaRa'avan, this work is comprised of responsa, halacha, customs, and a commentary on some passages in the Talmud. Apparently, Ra'avan composed two separate works: Even HaEzer and Tzafnat Paneach; the single extant work appears to be compiled of excerpts from both. In his work, Ra'avan refers often to the Geonim and to the halachic decisions of the leading rabbis of France and Germany. The work also contains commentary on piyuim (liturgical poetry), as well as piyutim composed by Ra'avan himself.
 His sons-in-law, Rabbi Joel HaLevi, the father of Ra'avyah, and Rabbi Samuel ben Rabbi Neturnai (Shevat) were among the leading rabbis of Germany. Ra'avan corresponded with his contemporaries in Germany and France, including Rabbi Jacob Tam, who was somewhat younger. Ra'avan passed away circa 1170.
KOL BO
The author of the Kol Bo was apparently R. Aharon ben R. Jacob ha-Cohen of Narbonne, France (sometimes mistakenly identified as R. Aaron of Lunel). He lived in the thirteenth and fourteenth centuries and spent some time in Spain. In 1306 he was expelled from France together with all the Jews there, and he settled on the island of Majorca near Spain. The Kol Bo is apparently the early version of R. Aharon's work Orchot Chayyim, which was written years later.










Sunday, December 1, 2013

Audio and Essays Parashat Vayigash

Audio and Essays Parashat Vayigash

New Echoes of Eden Project:
A Moment of Truth

Audio:
Parshat Vayigash / The Inner Meaning of the Wagons

Parshat Vayigash / The merger of Yehudah and Yosef (The Haftorah for Parshat Vayigash)

Parshat Vayigash / Prologue To The Exile

Parshat Vayigash / The Brothers Stand In Front Of Yosef

Parshat Vayigash / The Sale Of Yosef

Parshat Vayigash / Why Did Yosef Not Contact His Father

Parshat Vayigash / Yehuda Becomes The Leader

Parshat Vayigash / Yosef Is Zion

Parshat Vayigash / Yosef; Tour Guide of a Guilt Trip

Parshat Vayigash / Making Dreams Come True

Parshat Vayigash / The Stature Of Yosef


Essays:
Plan Interrupted

Wagons

The Power of an Idea

Joseph From the Kabbalistic Perspective

Catch the Bull By the Horn