פרשת תרומה התשפד
הרב ארי דוד קאהן ari.kahn@biu.ac.il
1.
שמות פרק כה פסוק ח - ט (פרשת תרומה)
(ח) וְעָ֥שׂוּ לִ֖י מִקְדָּ֑שׁ
וְשָׁכַנְתִּ֖י בְּתוֹכָֽם: (ט) כְּכֹ֗ל אֲשֶׁ֤ר אֲנִי֙ מַרְאֶ֣ה אוֹתְךָ֔
אֵ֚ת תַּבְנִ֣ית הַמִּשְׁכָּ֔ן וְאֵ֖ת תַּבְנִ֣ית כָּל־כֵּלָ֑יו וְכֵ֖ן תַּעֲשֽׂוּ:
2.
שמות פרק כה פסוק לז - מ (פרשת תרומה)
(לז) וְעָשִׂ֥יתָ אֶת־נֵרֹתֶ֖יהָ שִׁבְעָ֑ה
וְהֶֽעֱלָה֙ אֶת־נֵ֣רֹתֶ֔יהָ וְהֵאִ֖יר עַל־עֵ֥בֶר פָּנֶֽיהָ: (לח) וּמַלְקָחֶ֥יהָ
וּמַחְתֹּתֶ֖יהָ זָהָ֥ב טָהֽוֹר: (לט) כִּכָּ֛ר זָהָ֥ב טָה֖וֹר יַעֲשֶׂ֣ה אֹתָ֑הּ
אֵ֥ת כָּל־הַכֵּלִ֖ים הָאֵֽלֶּה: (מ) וּרְאֵ֖ה וַעֲשֵׂ֑ה בְּתַ֨בְנִיתָ֔ם
אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה מָרְאֶ֖ה בָּהָֽר:
3.
שמות פרק כו פסוק כח - ל (פרשת תרומה)
(כח) וְהַבְּרִ֥יחַ הַתִּיכֹ֖ן בְּת֣וֹךְ
הַקְּרָשִׁ֑ים מַבְרִ֕חַ מִן־הַקָּצֶ֖ה אֶל־הַקָּצֶֽה: (כט) וְֽאֶת־הַקְּרָשִׁ֞ים
תְּצַפֶּ֣ה זָהָ֗ב וְאֶת־טַבְּעֹֽתֵיהֶם֙ תַּעֲשֶׂ֣ה זָהָ֔ב בָּתִּ֖ים
לַבְּרִיחִ֑ם וְצִפִּיתָ֥ אֶת־הַבְּרִיחִ֖ם זָהָֽב: (ל) וַהֲקֵמֹתָ֖
אֶת־הַמִּשְׁכָּ֑ן כְּמִ֨שְׁפָּט֔וֹ אֲשֶׁ֥ר הָרְאֵ֖יתָ בָּהָֽר:
4.
שמות פרק כז פסוק ה - ח (פרשת תרומה)
(ה) וְנָתַתָּ֣ה אֹתָ֗הּ תַּ֛חַת כַּרְכֹּ֥ב
הַמִּזְבֵּ֖חַ מִלְּמָ֑טָּה וְהָיְתָ֣ה הָרֶ֔שֶׁת עַ֖ד חֲצִ֥י הַמִּזְבֵּֽחַ: (ו)
וְעָשִׂ֤יתָ בַדִּים֙ לַמִּזְבֵּ֔חַ בַּדֵּ֖י עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים וְצִפִּיתָ֥ אֹתָ֖ם
נְחֹֽשֶׁת: (ז) וְהוּבָ֥א אֶת־בַּדָּ֖יו בַּטַּבָּעֹ֑ת וְהָי֣וּ הַבַּדִּ֗ים
עַל־שְׁתֵּ֛י צַלְעֹ֥ת הַמִּזְבֵּ֖חַ בִּשְׂאֵ֥ת אֹתֽוֹ: (ח) נְב֥וּב לֻחֹ֖ת
תַּעֲשֶׂ֣ה אֹת֑וֹ כַּאֲשֶׁ֨ר הֶרְאָ֥ה
אֹתְךָ֛ בָּהָ֖ר כֵּ֥ן יַעֲשֽׂוּ:
5.
שמות פרק כד פסוק ט - יח (פרשת משפטים)
(ט) וַיַּ֥עַל מֹשֶׁ֖ה וְאַהֲרֹ֑ן נָדָב֙ וַאֲבִיה֔וּא
וְשִׁבְעִ֖ים מִזִּקְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: (י) וַיִּרְא֕וּ אֵ֖ת אֱלֹהֵ֣י
יִשְׂרָאֵ֑ל וְתַ֣חַת רַגְלָ֗יו כְּמַעֲשֵׂה֙ לִבְנַ֣ת הַסַּפִּ֔יר וּכְעֶ֥צֶם
הַשָּׁמַ֖יִם לָטֹֽהַר: (יא) וְאֶל־אֲצִילֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לֹ֥א
שָׁלַ֖ח יָד֑וֹ וַֽיֶּחֱזוּ֙ אֶת־הָ֣אֱלֹהִ֔ים וַיֹּאכְל֖וּ וַיִּשְׁתּֽוּ:
ס (יב) וַיֹּ֨אמֶר ה֜' אֶל־מֹשֶׁ֗ה עֲלֵ֥ה אֵלַ֛י הָהָ֖רָה וֶהְיֵה־שָׁ֑ם וְאֶתְּנָ֨ה
לְךָ֜ אֶת־לֻחֹ֣ת הָאֶ֗בֶן וְהַתּוֹרָה֙ וְהַמִּצְוָ֔ה אֲשֶׁ֥ר כָּתַ֖בְתִּי
לְהוֹרֹתָֽם: (יג) וַיָּ֣קָם מֹשֶׁ֔ה וִיהוֹשֻׁ֖עַ מְשָׁרְת֑וֹ וַיַּ֥עַל
מֹשֶׁ֖ה אֶל־הַ֥ר הָאֱלֹהִֽים: (יד) וְאֶל־הַזְּקֵנִ֤ים אָמַר֙ שְׁבוּ־לָ֣נוּ
בָזֶ֔ה עַ֥ד אֲשֶׁר־נָשׁ֖וּב אֲלֵיכֶ֑ם וְהִנֵּ֨ה אַהֲרֹ֤ן וְחוּר֙ עִמָּכֶ֔ם
מִי־בַ֥עַל דְּבָרִ֖ים יִגַּ֥שׁ אֲלֵהֶֽם: (טו) וַיַּ֥עַל מֹשֶׁ֖ה אֶל־הָהָ֑ר
וַיְכַ֥ס הֶעָנָ֖ן אֶת־הָהָֽר: מפטיר (טז) וַיִּשְׁכֹּ֤ן כְּבוֹד־ה֙' עַל־הַ֣ר
סִינַ֔י וַיְכַסֵּ֥הוּ הֶעָנָ֖ן שֵׁ֣שֶׁת יָמִ֑ים וַיִּקְרָ֧א אֶל־מֹשֶׁ֛ה
בַּיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִ֖י מִתּ֥וֹךְ הֶעָנָֽן: (יז) וּמַרְאֵה֙ כְּב֣וֹד
ה֔' כְּאֵ֥שׁ אֹכֶ֖לֶת בְּרֹ֣אשׁ הָהָ֑ר לְעֵינֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: (יח)
וַיָּבֹ֥א מֹשֶׁ֛ה בְּת֥וֹךְ הֶעָנָ֖ן וַיַּ֣עַל אֶל־הָהָ֑ר וַיְהִ֤י מֹשֶׁה֙
בָּהָ֔ר אַרְבָּעִ֣ים י֔וֹם וְאַרְבָּעִ֖ים לָֽיְלָה:
6.
במדבר פרק יב פסוק ה - ח (פרשת בהעלותך)
(ה) וַיֵּ֤רֶד ה֙' בְּעַמּ֣וּד עָנָ֔ן וַֽיַּעֲמֹ֖ד פֶּ֣תַח
הָאֹ֑הֶל וַיִּקְרָא֙ אַהֲרֹ֣ן וּמִרְיָ֔ם וַיֵּצְא֖וּ שְׁנֵיהֶֽם: (ו) וַיֹּ֖אמֶר
שִׁמְעוּ־נָ֣א דְבָרָ֑י אִם־יִֽהְיֶה֙ נְבִ֣יאֲכֶ֔ם ה֗' בַּמַּרְאָה֙ אֵלָ֣יו
אֶתְוַדָּ֔ע בַּחֲל֖וֹם אֲדַבֶּר־בּֽוֹ: (ז) לֹא־כֵ֖ן עַבְדִּ֣י מֹשֶׁ֑ה בְּכָל־בֵּיתִ֖י
נֶאֱמָ֥ן הֽוּא: (ח) פֶּ֣ה אֶל־פֶּ֞ה אֲדַבֶּר־בּ֗וֹ וּמַרְאֶה֙ וְלֹ֣א
בְחִידֹ֔ת וּתְמֻנַ֥ת ה֖' יַבִּ֑יט וּמַדּ֙וּעַ֙ לֹ֣א יְרֵאתֶ֔ם לְדַבֵּ֖ר
בְּעַבְדִּ֥י בְמֹשֶֽׁה:
7.
בראשית פרק כח פסוק יא - כב (פרשת ויצא)
(יא) וַיִּפְגַּ֨ע בַּמָּק֜וֹם וַיָּ֤לֶן
שָׁם֙ כִּי־בָ֣א הַשֶּׁ֔מֶשׁ וַיִּקַּח֙ מֵאַבְנֵ֣י הַמָּק֔וֹם וַיָּ֖שֶׂם מְרַֽאֲשֹׁתָ֑יו
וַיִּשְׁכַּ֖ב בַּמָּק֥וֹם הַהֽוּא: (יב) וַֽיַּחֲלֹ֗ם וְהִנֵּ֤ה סֻלָּם֙ מֻצָּ֣ב
אַ֔רְצָה וְרֹאשׁ֖וֹ מַגִּ֣יעַ הַשָּׁמָ֑יְמָה וְהִנֵּה֙ מַלְאֲכֵ֣י אֱלֹהִ֔ים
עֹלִ֥ים וְיֹרְדִ֖ים בּֽוֹ: (יג) וְהִנֵּ֨ה ה֜' נִצָּ֣ב עָלָיו֘ וַיֹּאמַר֒ אֲנִ֣י
ה֗' אֱלֹהֵי֙ אַבְרָהָ֣ם אָבִ֔יךָ וֵאלֹהֵ֖י יִצְחָ֑ק הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֤ר אַתָּה֙
שֹׁכֵ֣ב עָלֶ֔יהָ לְךָ֥ אֶתְּנֶ֖נָּה וּלְזַרְעֶֽךָ: (יד) וְהָיָ֤ה זַרְעֲךָ֙
כַּעֲפַ֣ר הָאָ֔רֶץ וּפָרַצְתָּ֛ יָ֥מָּה וָקֵ֖דְמָה וְצָפֹ֣נָה וָנֶ֑גְבָּה
וְנִבְרֲכ֥וּ בְךָ֛ כָּל־מִשְׁפְּחֹ֥ת הָאֲדָמָ֖ה וּבְזַרְעֶֽךָ: (טו) וְהִנֵּ֨ה
אָנֹכִ֜י עִמָּ֗ךְ וּשְׁמַרְתִּ֙יךָ֙ בְּכֹ֣ל אֲשֶׁר־תֵּלֵ֔ךְ וַהֲשִׁ֣בֹתִ֔יךָ
אֶל־הָאֲדָמָ֖ה הַזֹּ֑את כִּ֚י לֹ֣א אֶֽעֱזָבְךָ֔ עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר אִם־עָשִׂ֔יתִי אֵ֥ת
אֲשֶׁר־דִּבַּ֖רְתִּי לָֽךְ: (טז) וַיִּיקַ֣ץ יַעֲקֹב֘ מִשְּׁנָתוֹ֒ וַיֹּ֕אמֶר
אָכֵן֙ יֵ֣שׁ ה֔' בַּמָּק֖וֹם הַזֶּ֑ה וְאָנֹכִ֖י לֹ֥א יָדָֽעְתִּי: (יז)
וַיִּירָא֙ וַיֹּאמַ֔ר מַה־נּוֹרָ֖א הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֑ה אֵ֣ין זֶ֗ה כִּ֚י אִם־בֵּ֣ית
אֱלֹהִ֔ים וְזֶ֖ה שַׁ֥עַר הַשָּׁמָֽיִם: (יח) וַיַּשְׁכֵּ֨ם יַעֲקֹ֜ב בַּבֹּ֗קֶר
וַיִּקַּ֤ח אֶת־הָאֶ֙בֶן֙ אֲשֶׁר־שָׂ֣ם מְרַֽאֲשֹׁתָ֔יו וַיָּ֥שֶׂם אֹתָ֖הּ
מַצֵּבָ֑ה וַיִּצֹ֥ק שֶׁ֖מֶן עַל־רֹאשָֽׁהּ: (יט) וַיִּקְרָ֛א אֶת־שֵֽׁם־הַמָּק֥וֹם
הַה֖וּא בֵּֽית־אֵ֑ל וְאוּלָ֛ם ל֥וּז שֵׁם־הָעִ֖יר לָרִאשֹׁנָֽה: (כ) וַיִּדַּ֥ר
יַעֲקֹ֖ב נֶ֣דֶר לֵאמֹ֑ר אִם־יִהְיֶ֨ה אֱלֹהִ֜ים עִמָּדִ֗י וּשְׁמָרַ֙נִי֙ בַּדֶּ֤רֶךְ
הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר אָנֹכִ֣י הוֹלֵ֔ךְ וְנָֽתַן־ לִ֥י לֶ֛חֶם לֶאֱכֹ֖ל וּבֶ֥גֶד
לִלְבֹּֽשׁ: (כא) וְשַׁבְתִּ֥י בְשָׁל֖וֹם אֶל־בֵּ֣ית אָבִ֑י וְהָיָ֧ה ה֛' לִ֖י
לֵאלֹהִֽים: (כב) וְהָאֶ֣בֶן הַזֹּ֗את אֲשֶׁר־שַׂ֙מְתִּי֙ מַצֵּבָ֔ה יִהְיֶ֖ה בֵּ֣ית
אֱלֹהִ֑ים וְכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר תִּתֶּן־לִ֔י עַשֵּׂ֖ר אֲעַשְּׂרֶ֥נּוּ לָֽךְ:
8.
רש"י בראשית פרק כח פסוק יז (פרשת
ויצא)
וזה שער השמים - מְקוֹם תְּפִלָּה לַעֲלוֹת תְּפִלָּתָם הַשָּׁמַיְמָה. וּמִדְרָשׁוֹ, שֶׁבֵּית הַמִּקְדָשׁ שֶׁל
מַעְלָה מְכֻוָּן כְּנֶגֶד בֵּית הַמִּקְדָשׁ שֶׁל מַטָּה:
9.
משנה מסכת ברכות פרק ד משנה ה
מתני' הָיָה רוֹכֵב עַל הַחֲמוֹר והגיע
זמן התפילה יֵרֵד מהחמור ויעמוד כנגד המקדש אִם אֵינוֹ יָכוֹל
לֵירֵד יַחֲזִיר אֶת פָּנָיו וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לְהַחֲזִיר אֶת פָּנָיו, יְכַוֵּין
אֶת לִבּוֹ כְּנֶגֶד בֵּית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים. הָיָה יוֹשֵׁב בִּסְפִינָה
אוֹ בְּאַסָדָא ספינה קטנה יְכַוֵין אֶת לִבּוֹ כְּנֶגֶד קָדְשֵׁי
הַקָּדָשִׁים.
10. תלמוד בבלי
מסכת ברכות דף ל עמוד א
תָּנוּ רַבָּנַן: סוֹמֵא וּמִי
שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְכַוֵּין אֶת הָרוּחוֹת יְכַוֵּין לִבּוֹ כְּנֶגֶד אָבִיו
שֶׁבַּשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהִתְפַּלְלוּ אֶל ה׳״. הָיָה עוֹמֵד בְּחוּץ
לָאָרֶץ יְכַוֵּין אֶת לִבּוֹ כְּנֶגֶד אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר:
״וְהִתְפַּלְלוּ אֵלֶיךָ דֶּרֶךְ אַרְצָם״. הָיָה עוֹמֵד בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יְכַוֵּין
אֶת לִבּוֹ כְּנֶגֶד יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהִתְפַּלְלוּ אֶל ה׳
דֶּרֶךְ הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ״. הָיָה עוֹמֵד בִּירוּשָׁלַיִם יְכַוֵּין
אֶת לִבּוֹ כְּנֶגֶד בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהִתְפַּלְלוּ אֶל
הַבַּיִת הַזֶּה״. הָיָה עוֹמֵד בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ יְכַוֵּין אֶת לִבּוֹ
כְּנֶגֶד בֵּית קׇדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהִתְפַּלְלוּ אֶל
הַמָּקוֹם הַזֶּה״. הָיָה עוֹמֵד בְּבֵית קׇדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים יְכַוֵּין אֶת לִבּוֹ כְּנֶגֶד בֵּית
הַכַּפּוֹרֶת. הָיָה עוֹמֵד אֲחוֹרֵי בֵּית הַכַּפּוֹרֶת יִרְאֶה עַצְמוֹ
כְּאִילּוּ לִפְנֵי הַכַּפּוֹרֶת. נִמְצָא עוֹמֵד בַּמִּזְרָח מַחֲזִיר פָּנָיו
לַמַּעֲרָב. בַּמַּעֲרָב מַחֲזִיר פָּנָיו לַמִּזְרָח. בַּדָּרוֹם מַחֲזִיר פָּנָיו לַצָּפוֹן. בַּצָּפוֹן מַחֲזִיר פָּנָיו לַדָּרוֹם. נִמְצְאוּ כׇּל
יִשְׂרָאֵל מְכַוְּונִין אֶת לִבָּם לְמָקוֹם אֶחָד. אָמַר רַבִּי אָבִין,
וְאִיתֵּימָא רַבִּי אֲבִינָא: מַאי קְרָאָה ״כְּמִגְדַּל דָּוִיד צַוָּארֵךְ
בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת״ תֵּל שֶׁכָּל
פִּיּוֹת פּוֹנִים בּוֹ.
11. תלמוד ירושלמי
מסכת ברכות פרק ד הלכה ה
תַּנִי, סוּמָא וּמִי שֶׁאֵינוֹ
יָכוֹל לְכָוִין אֶת הָרוּחוֹת, הָרֵי אֵילוּ מִתְפָּלְּלִין כְּלַפֵּי
לְמַעֲלָן, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים
א, פרק ח, מד)
וְהִתְפַּלְּלוּ אֶל ה'. הָעוֹמְדִים וּמִתְפָּלְלִין בְּחוּצָהּ לָאָרֶץ,
הוֹפְכִין אֶת פְּנֵיהֶן כְּלַפֵּי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וּמַה טַעַם? (שם) וְהִתְפַּלְּלוּ אֵלֶיךָ
דֶּרֶךְ אַרְצָם אֲשֶׁר נָתַתָּ לַאֲבוֹתָם. הַעוֹמְדִין וּמִתְפָּלְלִין בְּאֶרֶץ
יִשְׂרָאֵל, הוֹפְכִין אֶת פְּנֵיהֶן כְּלַפֵּי יְרוּשָׁלַיִם. וּמַה
טַעַם? (שם) וְהִתְפַּלְּלוּ אֶל ה'
דֶּרֶךְ הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בָּהּ. הָעוֹמְדִים וּמִתְפָּלְלִין
בִּירוּשָׁלַיִם, הוֹפְכִין פְּנֵיהֶן כְּלַפֵּי הַר הַבַּיִת, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנִתִי
לִשְׁמֶךָ. הָעוֹמְדִים וּמִתְפָּלְלִין
בְּהַר הַבַּיִת, הוֹפְכִין פְּנֵיהֶן כְּלַפֵּי בֵּית קָדְשֵׁי הַקָּדָשִׁים
וּמַה טַעַם? (דברי
הימים ב, ו, כא)
אֲשֶׁר יִתְפַּלְּלוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְאַתָּה תִּשְׁמַע מִמְּקוֹם
שִׁבְתְּךָ מִן הַשָּׁמַיִם וְשָׁמַעְתָּ וְסָלַחְתָּ. נִמְצָא, הַעוֹמְדִין
בַּצָּפוֹן פְּנֵיהֶן לַדָּרוֹם, הַעוֹמְדִין לַדָּרוֹם פְּנֵיהֶם לַצָּפוֹן.
הָעוֹמְדִים בַּמִּזְרָח פְּנֵיהֶן לַמַּעֲרָב. לַמַּעֲרָב פְּנֵיהֶן לַמִּזְרָח. נִמְצְאוּ כָּל יִשְׂרָאֵל מִתִפָּלְלִין
אֶל מָקוֹם אֶחָד, הַדָא הוּא (ישעיה
נו, ז)
כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי (מלכים א, ו, יז) הוּא הַהֵיכָל לִפְנָי
לְפָנִים - הֵיכַל
שֶׁכֹּל הַפָּנִים פּוֹנִין לוֹ.
עַד
כְּדוֹן בְּבִינְיַּינוֹ בְּחוּרְבָּנוֹ מִנַיִּין? אָמַר רַבִּי אִבּוֹן (שיר השירים ד, ד) בָּנוּי לְתַלְפִּיוֹת, תֵּל
שֶׁכֹּל הַפִּיּוֹת מִתְפָּלְלִין עָלָיו בִּבְרָכָה, בִּקְרִיַת שְׁמַע , וּבַתְּפִלָּה בִּבְרָכָה, בּוֹנֶה יְרוּשָׁלַם.
בִּתְפִילָה, אֱלֹהֵי דָּוִד וּבוֹנֶה יְרוּשָׁלַם. בִּקְרִיַת שְׁמַע, פּוֹרֵשׂ
סוּכַּת שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְעַל יְרוּשָׁלַם.
כָּתוּב
אֶחָד אוֹמֵר (הושע
ה, טו)
אֵלֵךְ אָשׁוּבָה אֶל מְקוֹמִי. וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר (מלכים א, פרק ט, ג) וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם
כָּל הַיָּמִים. הָא כֵּיצַד? פָּנָיו לְמַעְלָה, וְעֵינָיו וְלִבּוֹ לְמַטָּה. וְאִם
לָאו, יְכַוֵּין אֶת לִבּוֹ כְּנֶגֶד בֵּית קֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים. לְאֵי זֶה
בֵּית קֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים? ר' חִיָּיא רָבָא כְּנֶגֶד קָדְשֵׁי הַקָּדָשִׁים שֶׁל
מַעֲלָן ר"ש בֶּן חֲלָפְתָא אָמַר,
כְּנֶגֶד בֵּית קֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים שֶׁלְּמַטָּן. אָמַר רַבִּי פִּינְחָס,
לָא פְּלִיגִין בֵּית קָדְשֵׁי הַקָּדָשִׁים
שֶׁלְּמַטָּן מְכַוֵּון כְּנֶגֶד בֵּית קֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים שֶׁל מַעֲלָן.
12. שמות פרק כג
פסוק כ (פרשת משפטים)
הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י שֹׁלֵ֤חַ מַלְאָךְ֙
לְפָנֶ֔יךָ לִשְׁמָרְךָ֖ בַּדָּ֑רֶךְ וְלַהֲבִ֣יאֲךָ֔ אֶל־הַמָּק֖וֹם אֲשֶׁ֥ר
הֲכִנֹֽתִי:
13. רש"י
שמות פרק כג פסוק כ (פרשת משפטים)
אשר הֲכִנֹֽתִי.
אֲשֶׁר זִמַּנְתִּי לָתֵת לָכֶם, זֶהוּ פְּשׁוּטוֹ; וּמִדְרָשׁוֹ אל המקום אשר הֲכִנֹֽתִי כְּבָר מְקוֹמִי כְּנֶגְדּוֹ, וְזֶה אֶחָד מִן
הַמִּקְרָאוֹת שֶׁאוֹמְרִים שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁל מַעְלָה מְכֻוָּן כְּנֶגֶד
שֶׁל מַטָּה :
14. שמות פרק טו
פסוק יז (פרשת בשלח)
תְּבִאֵ֗מוֹ וְתִטָּעֵ֙מוֹ֙
בְּהַ֣ר נַחֲלָֽתְךָ֔ מָכ֧וֹן לְשִׁבְתְּךָ֛ פָּעַ֖לְתָּ ה֑' מִקְּדָ֕שׁ אֲדֹנָ֖י
כּוֹנְנ֥וּ יָדֶֽיךָ:
15. רש"י
מסכת סוכה דף מא עמוד א ד"ה אי נמי
אי נמי - ... הני מילי -
בנין הבנוי בידי אדם, אבל מקדש העתיד שאנו מצפין בנוי ומשוכלל הוא יגלה ויבא
משמים, שנאמר (שמות טו) מקדש ה' כוננו ידיך.
16. בראשית פרק לה
(פרשת וישלח)
(יג) וַיַּ֥עַל מֵעָלָ֖יו אֱלֹהִ֑ים בַּמָּק֖וֹם
אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר אִתּֽוֹ: (יד) וַיַּצֵּ֨ב יַעֲקֹ֜ב מַצֵּבָ֗ה בַּמָּ֛קוֹם
אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר אִתּ֖וֹ מַצֶּ֣בֶת אָ֑בֶן וַיַּסֵּ֤ךְ עָלֶ֙יהָ֙ נֶ֔סֶךְ וַיִּצֹ֥ק
עָלֶ֖יהָ שָֽׁמֶן: (טו) וַיִּקְרָ֨א יַעֲקֹ֜ב אֶת־שֵׁ֣ם הַמָּק֗וֹם אֲשֶׁר֩
דִּבֶּ֨ר אִתּ֥וֹ שָׁ֛ם אֱלֹהִ֖ים בֵּֽית־אֵֽל:
17. רש"י
בראשית פרק לה פסוק יג (פרשת וישלח)
בַּמָּק֖וֹם אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר אִתּֽוֹ - אֵינִי יוֹדֵעַ מַה מְּלַמְּדֵנוּ:
ויעל מעליו אלהים במקום אשר דיבר אתו. פירש
רש"י איני יודע מה בא ללמדנו. ולי נראה שבא ללמדנו
שהאבות הן הן המרכבה, ושבית המקדש שלמטה מכוון כנגד בית המקדש של מעלה כידוע,
שיעקב היה עכשיו בבית אל ולוז, ושם שער השמים כי שני מקומות אלו נתחברו עם הר המוריה
כמבואר למעלה בפרשת ויצא (כח טז), ואילו לא נאמר במקום אשר דיבר אתו הייתי אומר
שהלכה השכינה למקום אחר ומשם עלתה אל מדורה, על כן הוצרך לפרש שעלה אלהים בשווי מן
זה המקום עד אשר לעולם יעקב למטה והשכינה למעלה ועלתה אל מדורה לבית המקדש של מעלה
המכוון כנגד המקום אשר דיבר אתו בבית המקדש שלמטה:
18. שפתי חכמים
בראשית פרק לה פסוק יג אות ס (פרשת וישלח)
אף על גב דבבראשית רבה (פ' פ"ב
ז') למדו מזה הפסוק האבות הן הן המרכבה, והרב סבירא ליה להאי דרוש,
דהא הביאו סוף פרשת לך לך (לעיל
י"ז כ"ב ד"ה מעל), מכל מקום
סבירא ליה דאלו התיבות במקום אשר דבר אתו מיותרות, דהא גבי אברהם כתיב ויעל מעליו
אלהים ולא סיים במקום אשר דבר אתו:
19. בראשית רבה
(וילנא) פרשה מז סימן ו (פרשת לך לך)
אָמַר לוֹ הִפָּטֵר בְּשָׁלוֹם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב
(בראשית י"ז:כ"ב): וַיַּעַל אֱלֹהִים מֵעַל אַבְרָהָם. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ
הָאָבוֹת הֵן הֵן הַמֶּרְכָּבָה,
שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּעַל אֱלֹהִים מֵעַל אַבְרָהָם, (בראשית ל"ה:י"ג):
וַיַּעַל מֵעָלָיו אֱלֹהִים, (בראשית כ"ח:י"ג): וְהִנֵּה ה' נִצָּב
עָלָיו.
20. רמב"ם
הלכות בית הבחירה פרק א הלכה ד
בנין שבנה שלמה כבר מפורש
במלכים, וכן בנין העתיד להבנות אף על פי שהוא כתוב ביחזקאל אינו מפורש
ומבואר ואנשי בית שני כשבנו בימי עזרא בנוהו כבנין שלמה ומעין דברים המפורשים
ביחזקאל.
21. טעמי המנהגים
- קונטרס אחרון סימן תקפז אות סד
(סד) והמקדש של מטה היה מסתלק. בספר דברי
יחזקאל פי' מה שאומרים בסליחות, "העיר הקודש והמחוזות היו לחרפה ולביזות, וכל
מחמדיה טבועות וגנוזות" כו', על פי מ"ש מוח"ז הגאון הקדוש
מאוה"ל זלה"ה על פסוק (תהלים ע"ד) שלחו באש מקדשך, לארץ חללו משכן
שמך, דבהמ"ק נשתלח באש לשמים, ורק לארץ למראה עיני הבשר חללו משכן שמך, שהיה
נראה לעינים ששרפו אותו. וזה פירושו, העיר הקודש והמחוזות היו לחרפה ולביזות,
לעיני בשר. ובאמת, וכל מחמדיה טבועות וגנוזות, שנגנז הכל*. ואין לנו
שיור רק התורה הזאת, היינו דבמה נוכל לזכות שיחזיר לנו הקדוש ברוך הוא הכל, הוא
ע"י התורה. כשנקיים התורה, יחזירם לנו הבורא יתברך שמו:
ובספר ייטב לב (אמור) כתב בשם עשרה מאמרות
להרמ"ע ז"ל, דאם למטה נחרב, שלמעלה קיים, ובו מיכאל עומד ומקריב קרבנות
ונפשות*. ופנחס מזרע אהרן הוא אליהו עודנו מקריב תמידין כסדרן בכל יום,
ע"ש: ומקובלני ממוזלה"ה בעל המחבר ספר ישמח משה ותשובת השיב משה, כי
פעם אחת אחר שסיים תפלת י"ח עלה בלבו להתפלל לראות הדבר הנ"ל האמור
בעשרה מאמרות, ועם לבבו אמר אולי קיימא לי שעתא ואזכה לראותו. ותיכף התפלל על זה,
ומילא ה' שאלתו, וראה עין בעין את אליהו מלובש בבגדי כהונה, עומד ומקריב התמיד
כסדרו. ודבריו הללו נודעו לרבים, עכ"ל:
כתב הפרמ"ג סי' תקס"א סק"א
שמעתי מאדוני אבי הרב ז"ל שאמר כמדומה בשם החסיד ר' גרשון קוטבר ז"ל שבא
לירושלים וראה בשלותה עמים יושבים בה ובכה ואמר שזה שאומרים בראותי כל עיר
(ירושלים של מטה) על תלה בנויה, ועיר ה' מושפלת, ירושלים של מעלה כו', שם ניכר
החורבן, ודוממים כו': ובספר ייטב לב (במדבר) כתב בשם מדרש, דלעתיד יהיה
ביהמ"ק גדול כירושלים בעוה"ז. והטעם, מפני שיחובר למקדש בהכ"נ
ובהמ"ד שבחוצה לארץ:
22. טעמי המנהגים
- קונטרס אחרון הערות סימן תקפז
* במדרש הנעלם (נח) כתב על מה שכתב שם, דאם
הנשמה זכתה לעלות יותר, אזי נכנסה בפתח השלישי כו' ומשבחת להקב"ה בבית המקדש של מעלה, ומיכאל שר הגדול שהוא כהן לאל עליון
מקריב הנשמה זו לקרבן. אמר ר'
חייא, הקרבה זו אינה באה כשאר הקרבנות, אלא כאדם המקריב דורן לפני המלך:
23. תלמוד בבלי
מסכת מנחות דף קי עמוד א
אמר רבי אבא בר רב יצחק אמר רב
חסדא, ואמרי לה אמר רב יהודה אמר רב: מצור ועד קרטיגני מכירין את ישראל ואת אביהם שבשמים,
ומצור כלפי מערב ומקרטיגני כלפי מזרח אין מכירין את ישראל ולא את אביהן שבשמים.
איתיביה רב שימי בר חייא לרב: ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מוקטר
מוגש לשמי ומנחה טהורה! אמר ליה: שימי, את? דקרו ליה אלהא דאלהא, בכל מקום מוקטר
מוגש לשמי, בכל מקום סלקא דעתך? אמר רבי שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: אלו תלמידי
חכמים העוסקים בתורה בכל מקום, מעלה אני עליהן כאילו מקטירין ומגישין לשמי; ומנחה
טהורה - זה הלומד תורה בטהרה, נושא אשה ואחר כך לומד תורה. שיר המעלות הנה ברכו את
ה' כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות - מאי בלילות? א"ר יוחנן: אלו ת"ח
העוסקים בתורה בלילה, מעלה עליהן הכתוב כאילו עסוקים בעבודה. לעולם זאת על ישראל -
א"ר גידל אמר רב: זה מזבח בנוי ומיכאל שר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן; ורבי יוחנן אמר: אלו תלמידי
חכמים העסוקין בהלכות עבודה, מעלה עליהם הכתוב כאילו נבנה מקדש בימיהם. אמר ריש
לקיש, מאי דכתיב: זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם? כל העוסק בתורה, כאילו
הקריב עולה מנחה חטאת ואשם. אמר רבא: האי לעולה למנחה, עולה ומנחה מיבעי ליה! אלא
אמר רבא: כל העוסק בתורה, אינו צריך לא עולה (ולא חטאת) ולא מנחה ולא אשם. אמר רבי
יצחק, מאי דכתיב: זאת תורת החטאת וזאת תורת האשם? כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב
חטאת, וכל העוסק בתורת אשם כאילו הקריב אשם.
24. תוספות מסכת
מנחות דף קי עמוד א ד"ה ומיכאל שר
ומיכאל שר הגדול עומד ומקריב
עליו קרבן
- מדרשות חלוקין יש מי שאומר נשמותיהן של צדיקים ויש מי שאומר כבשים של אש והיינו
דאמרינן בשמונה עשרה בעבודה ואשי ישראל ותפלתם מהרה באהבה תקבל ברצון ויש אומרים
דקאי אדלעיל והשב את העבודה לדביר ביתך ואשי ישראל, לא מצאתי יותר.
