Twitter

Monday, December 6, 2010

חכמת יונית - Greek wisdom

חכמת יונית

הרב ארי דוד קאהן                                             מת"ן כג' כסלו התש"ע
Adk1010@gmail.com
http://Rabbiarikahn.com

1.    בראשית פרק ט פסוק כז
יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ:
בראשית פרק י:ב- בְּנֵי יֶפֶת גֹּמֶר וּמָגוֹג וּמָדַי וְיָוָן וְתֻבָל וּמֶשֶׁךְ וְתִירָס:

2.     תלמוד בבלי מסכת מגילה דף ח עמוד ב
משנה. אין בין ספרים לתפלין ומזוזות אלא שהספרים נכתבין בכל לשון, ותפלין ומזוזות אינן נכתבות אלא אשורית. רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יוונית.
Mishnah. There is no difference between books [of the scripture] and tefillin and mezuzahs save that the books may be written in any language whereas tefillin and mezuzahs may be written only in Assyrian. R. Simeon b. Gamaliel says that books [of the scripture] also were permitted [by the sages] to be written only in Greek.

3.     רש"י מסכת מגילה דף ח עמוד ב
ספרים - תורה נביאים וכתובים.
אשורית - לשון הקודש.
אף בספרים לא התירו - להם לשון אחר חוץ מלשון הקודש.
אלא יוונית - ובגמרא מפרש טעמא.

4.     תלמוד בבלי מסכת מגילה דף ט עמוד א
דתניא: תפלין ומזוזות אין נכתבין אלא אשורית, ורבותינו התירו יונית. והכתיב והיו! אלא אימא: ספרים נכתבים בכל לשון, ורבותינו התירו יונית. - התירו? מכלל דתנא קמא אסר! אלא אימא: רבותינו לא התירו שיכתבו אלא יונית. ותניא, אמר רבי יהודה: אף כשהתירו רבותינו יונית - לא התירו אלא בספר תורה, ומשום מעשה דתלמי המלך.
דתניא: מעשה בתלמי המלך שכינס שבעים ושנים זקנים, והכניסן בשבעים ושנים בתים, ולא גילה להם על מה כינסן. ונכנס אצל כל אחד ואחד ואמר להם: כתבו לי תורת משה רבכם. נתן הקדוש ברוך הוא בלב כל אחד ואחד עצה, והסכימו כולן לדעת אחת.
As it has been taught: ‘Tefillin and mezuzahs are to be written only in Assyrian, but our Rabbis allowed them to be written in Greek also. But is it not written, and they shall be? I must say therefore, Scrolls of the Scripture may be written in any language, and our Rabbis permitted them to be written in Greek. They permitted! This would imply that the First Tanna forbade it! What I must say therefore is, ‘Our Rabbis permitted them to be written only in Greek’. And it goes on to state, ‘R. Judah said: When our teachers permitted Greek, they permitted it only for a scroll of the Torah. This was on account of the incident related in connection with King Ptolemy, as it has been taught: ‘It is related of King Ptolemy that he brought together seventy-two elders and placed them in seventy-two [separate] rooms, without telling them why he had brought them together, and he went in to each one of them and said to him, Translate for me the Torah of Moses your master. God then prompted each one of them and they all conceived the same idea and wrote for him,

5.     תלמוד בבלי מסכת מגילה דף ט עמוד ב
רבן שמעון בן גמליאל אומר אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יונית. אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: הלכה כרבן שמעון בן גמליאל. ואמר רבי יוחנן: מאי טעמא דרבן שמעון בן גמליאל - אמר קרא +בראשית ט'+ יפת אלהים ליפת וישכן באהלי שם - דבריו של יפת יהיו באהלי שם. - ואימא גומר ומגוג! אמר רבי חייא בר אבא: היינו טעמא דכתיב יפת אלהים ליפת - יפיותו של יפת יהא באהלי שם.
R. SIMEON B. GAMALIEL SAYS THAT BOOKS [OF THE SCRIPTURE] ALSO ARE PERMITTED TO BE WRITTEN ONLY IN GREEK. R. Abbahu said in the name of R. Johanan: The halachah follows R. Simeon b. Gamaliel. R. Johanan further said: What is the reason of R. Simeon b. Gamaliel? Scripture says, God enlarge Japheth, and he shall dwell in the tents of Shem; [this means] that the words of Japheth shall be in the tents of Shem. But why not say [the words of] Gomer and Magog? — R. Hiyya b. Abba replied: The real reason is because it is written, Let God enlarge [yaft] Japheth: implying, let the chief beauty [yafyuth] of Japheth be in the tents of Shem.
6.     רש"י מסכת מגילה דף ט עמוד ב
יפיותו של יפת - הוא לשון יון, לשונו יפה משל כל בני יפת.

7.     רמב"ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק א הלכה יט
אין כותבין תפילין ומזוזה אלא בכתב אשורית, והתירו בספרים לכתוב אף ביוני בלבד, וכבר נשקע יוני מן העולם ונשתבש ואבד לפיכך אין כותבין היום ע שלשתן אלא אשורית,

8.    תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף פב עמוד ב- פג עמוד א
אין מגדלין חזירים בכל מקום. תנו רבנן: כשצרו בית חשמונאי זה על זה, היה הורקנוס מבפנים ואריסטובלוס מבחוץ. ובכל יום היו משלשים להם בקופה דינרין, והיו מעלים להם תמידין. היה שם זקן אחד שהיה מכיר בחכמת יוונית, אמר להם: כל זמן שעוסקין בעבודה אין נמסרים בידכם. למחר שילשלו דינרין בקופה, והעלו להם חזיר. כיון שהגיע לחצי החומה נעץ צפרניו בחומה, ונזדעזעה ארץ ישראל ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה. באותה שעה אמרו: ארור האיש שיגדל חזירים, וארור האדם שילמד את בנו חכמת יוונית. ועל אותה שעה שנינו: מעשה שבא עומר מגנות הצריפין, ושתי הלחם מבקעת עין סוכר. וחכמת יוונית מי אסירא? והתניא, אמר רבי: בארץ ישראל לשון סורסי למה? או לשון הקדש או לשון יונית! וא"ר יוסי: בבל לשון ארמי למה? או לשון הקדש או לשון פרסי! אמרי: לשון יוני לחוד, חכמת יונית לחוד. וחכמת יונית מי אסירא? והאמר רב יהודה אמר שמואל משום רשב"ג: +איכה ג'+ עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי - אלף ילדים היו בבית אבא, חמש מאות מהם למדו תורה, חמש מאות למדו חכמת יונית, ולא נשתייר מהם אלא אני כאן ובן אחי אבא בעסיא! אמרי: שאני בית רבן גמליאל, שהיו קרובים למלכות; וכדתניא: המספר קומי הרי זה מדרכי האמורי, אבטולמוס בר ראובן התירו לו לספר קומי, מפני שהוא קרוב למלכות; של בית רבן גמליאל התירו להם לספר בחכמת יונית, מפני שקרובים למלכות.
IT IS NOT RIGHT TO BREED PIGS IN ANY PLACE WHATEVER. Our Rabbis taught: When the members of the Hasmonean house were contending with one another, Hyrcanus was within and Aristobulus without [the city wall]. [Those who were within] used to let down to the other party every day a basket of denarii, and [in return] cattle were sent up for the regular sacrifices. There was, however, an old man [among the besiegers] who had some knowledge in Grecian Wisdom and who said to them: So long as the other party [are allowed to] continue to perform the service of the sacrifices they will not be delivered into your hands. On the next day when the basket of denarii was let down, a swine was sent up. When the swine reached the centre of the wall it stuck its claws into the wall, and Eretz Yisrael quaked over a distance of four hundred parasangs by four hundred parasangs. It was proclaimed on that occasion: Cursed be the man who would breed swine and cursed be the man who would teach his son Grecian Wisdom. It was concerning this time that we have learnt that the Omer was once brought from the gardens of Zarifin and the two loaves from the Valley of En Soker.
But was Grecian Wisdom proscribed? Was it not taught that Rabbi stated: Why use the Syriac language in Eretz Yisrael [where] either the Holy Tongue or the Greek language [could be employed]? And R. Jose said: Why use the Aramaic language in Babylon [where] the Holy Tongue or the Persian language [could be used]? It may, however, be said that the Greek language is one thing and Grecian Wisdom is another. But was Grecian Wisdom proscribed? Did not Rab Judah say that Samuel stated in the name of R. Simeon b. Gamaliel: [The words] Mine eye affected my soul because of all the daughters of my city [could very well be applied to the] thousand youths who were in my father's house; five hundred of them learned Torah and the other five hundred learned Grecian Wisdom, and out of all of them there remain only I here and the son of my father's brother in Asia? It may, however, be said that the family of R. Gamaliel was an exception, as they had associations with the Government, as indeed taught: He who trims the front of his hair in Roman fashion is acting in the ways of the Amorites. Abtolmus b. Reuben however was permitted to cut his hair in the Gentile fashion as he was in close contact with the Government. So also the members of the family of Rabban Gamaliel were permitted to discuss Grecian Wisdom on account of their having had associations with the Government.

9.    תלמוד בבלי מסכת מנחות דף צט עמוד ב
 א"ר אמי: מדבריו של ר' יוסי נלמוד, אפילו לא שנה אדם אלא פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית, קיים מצות +יהושע א'+ לא ימוש (את) ספר התורה הזה מפיך. אמר רבי יוחנן משום ר"ש בן יוחי: אפי' לא קרא אדם אלא קרית שמע שחרית וערבית - קיים לא ימוש, ודבר זה אסור לאומרו בפני עמי הארץ. ורבא אמר: מצוה לאומרו בפני עמי הארץ. שאל בן דמה בן אחותו של ר' ישמעאל את ר' ישמעאל: כגון אני שלמדתי כל התורה כולה, מהו ללמוד חכמת יונית? קרא עליו המקרא הזה: לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה, צא ובדוק שעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה ולמוד בה חכמת יונית.
R. Ammi said, From these words of R. Jose we learn that even though a man learns but one chapter in the morning and one chapter in the evening he has thereby fulfilled the precept of This book of the law shall not depart out of thy mouth.
R. Johanan said in the name of R. Simeon b. Yohai, Even though a man but reads the Shema morning and evening he has thereby fulfilled the precept of [This book of the law] shall not depart. It is forbidden, however, to say this in the presence of amme ha-arez. But Raba said, It is a meritorious act to say it in the presence of amme ha-arez.
Ben Damah the son of R. Ishmael's sister once asked R. Ishmael, May one such as I who have studied the whole of the Torah learn Greek wisdom? He thereupon read to him the following verse, This book of the law shall not depart out of thy mouth, but thou shalt meditate therein day and night. Go then and find a time that is neither day nor night and learn then Greek wisdom.

10.  תלמוד ירושלמי מסכת פאה פרק א דף טו טור ג /ה"א
שאלו את רבי יהושע מהו שילמד אדם את בנו יוונית אמר להם ילמדנו בשעה שאינה לא יום ולא לילה דכתיב והגית בו יומם ולילה מעתה אסור לאדם ללמד את בנו אומנות בגין דכתיב והגית בו יומם ולילה והתני ר' ישמעאל ובחר' בחיים זו אומנות רבי בא בריה דרבי חייא בר ווא רבי חייא בשם רבי יוחנן מפני המסורות רבי אבהו בשם רבי יוחנן מותר לאדם ללמד את בתו יוונית מפני שהוא תכשיט לה שמע שמעון בר ווה אמר בגין דו בעה מלפה בנתיה הוא תלי ליה בר' יוחנן יבא עלי אם שמעתיה מר' יוחנן

11.שולחן ערוך הרב הלכות תלמוד תורה קונטרס אחרון פרק ג
ור' ישמעאל דאסר לבן דמא ללמוד חכמת יונית, אע"ג דס"ל אפילו בתחלת לימודו הנהג בהן מנהג דרך ארץ, היינו משום דגזרו על חכמת יונית, ע"ש בתוספות במנחות ס"ד ע"ב, וביפה מראה פ"ק דפאה שנדחק מאד, ולא קשה מידי, דבאמת יש לומר דבן דמא לא רצה ללמוד יונית לצרכיו כמ"ש היפה מראה, אלא לתשובת המינים שיוכל להתוכח עמהם, שהיה דבר מצוה, או לדבר מצוה אחרת שיוכל להציל איזה ישראל כשיהיה קרוב למלכות, אלא שהיא מצוה שאפשר לעשות ע"י אחרים, כמ"ש התוס' שלא היה בו צורך צבור כל כך,

12.תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף כז עמוד ב
מעשה בבן דמא בן אחותו של ר' ישמעאל שהכישו נחש, ובא יעקב איש כפר סכניא לרפאותו, ולא הניחו ר' ישמעאל, וא"ל: ר' ישמעאל אחי, הנח לו וארפא ממנו, ואני אביא מקרא מן התורה שהוא מותר, ולא הספיק לגמור את הדבר עד שיצתה נשמתו ומת, קרא עליו ר' ישמעאל: אשריך בן דמא, שגופך טהור ויצתה נשמתך בטהרה, ולא עברת על דברי חביריך, שהיו אומרים: +קהלת י+ ופורץ גדר ישכנו נחש!
It once happened to Ben Dama the son of R. Ishmael's sister that he was bitten by a serpent and Jacob, a native of Kefar Sekaniah, came to heal him but R. Ishmael did not let him; whereupon Ben Dama said, My brother R. Ishmael, let him, so that I may be healed by him: I will even cite a verse from the Torah that he is to be permitted; but he did not manage to complete his saying, when his soul departed and he died. Whereupon R. Ishmael exclaimed, Happy art thou Ben Dama for thou wert pure in body and thy soul likewise left thee in purity; nor hast thou transgressed the words of thy colleagues, who said, He who breaketh through a fence, a serpent shall bite him?

13.קהלת רבה (וילנא) פרשה א
מכאן היה מת ר' אלעזר בן דמא בן אחותו של רבי ישמעאל שנשכו נחש ובא יעקב איש כפר סכניא לרפאותו בשום פלוני ולא הניחו ר' ישמעאל, אמר אין אתה רשאי בן דמא, אמר לו הנח לי ואני אביא לך ראיה מן התורה שהוא מותר ולא הספיק להביא לו ראיה עד שמת ושמח ר' ישמעאל ואמר אשריך בן דמא שיצתה נשמתך בטהרה ולא פרצת גדרן של חכמים, שכל מי שפורץ גדרן של חכמים סוף שהפורעניות באות עליו שנאמר ופורץ גדר ישכנו נחש, ולא נשוך היה אלא שלא ישכנו נחש לעתיד לבא ומה הוה ליה ביה (ויקרא י"ח) אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ולא שימות בהם.
It was for this that R. Eleazar b. Dama, the son of R. Ishmael's sister, met his death. He had been bitten by a serpent and Jacob of Kefar Sekaniah came to heal him, but R. Ishmael would not allow him, saying to him, You are not permitted, Ben Dama, [to accept the help of this min]. He said to him, Permit me, and I will cite a proof to you from the Torah that it is allowed; but he had not sufficient time to cite the proof to him before he died. R. Ishmael rejoiced and exclaimed, ' Happy art thou, Ben Dama, that thou didst expire in a state of purity and didst not break down the fence erected by the Sages! For whoever breaks down a fence erected by the Sages will eventually suffer penalties; as it is stated, Whoso breaketh through a fence, a serpent shall bite him ' (Eccl. X, 8). But had he not been bitten by a serpent! [The meaning is] a serpent will not bite him in the Hereafter. What could he have quoted [as a proof from the Torah]? Which if a man do, he shall live by them (Lev. XVIII, 5)-He shall live by them, i.e. and not die by them.
14.תלמוד ירושלמי מסכת עבודה זרה פרק ב דף מ טור ד /ה"ב
מעשה באלעזר בן דמא שנשכו נחש ובא יעקב איש כפר סמא לרפותו אמר לו נימא לך בשם ישו בן פנדרא אמר לו רבי ישמעאל אי אתה רשאי בן דמא אמר לו אני אביא ראייה שירפאני לא הספיק להביא ראייה עד שמת אמר לו ר' ישמעאל אשריך בן דמה שיצאת בשלום מן העולם ולא פרצת גדירן של חכמים לקיים מה שנאמר ופורץ גדר ישכנו נחש ולא נחש נשכו אלא שלא ישכנו לעתיד לבוא ומה הוה ליה למימר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם.



15.מגן אבות לרשב"ץ על אבות פרק ב משנה יט
דע מה שתשיב את אפיקורוס מכאן נהגנו היתר בעצמנו ללמוד החכמות ההם, כדי שמדברי עצמם נשיבם לומר להם כי אין להם ראיות לסתור דברי תורה ונביאים. ואין זה בכלל מה שאמרו, הקורא בספרים החיצוניים, אין לו חלק לעולם הבא, כי כבר פירשו בגמרא פרק חלק [סנהדרין ק ב], כגון ספרי בן סירא, וכן בירושלמי אמרו [סנהדרין פ"י הל"א כח - א], כגון ספרי בן לענה, והם ספרים מלאים תעתועים כהכרת הפנים. וכמו ספרי הערב מדברי הימים וכן ספרי מינים שאין בהם חכמה, אלא אבוד זמן וכן מה שאסרו ללמוד חכמה יונית, כמו שנזכר בפרק מרובה [ב"ק פג א] ואחרון מסוטה [מט ב], לא אמרו זה על חכמה שהיא על דרך חקירה שכלית, אלא על החכמה שהיתה נוהגת באותו זמן לדבר בלשון רמיזה, כמו שהוא נראה בראשון מחגיגה [ה ב]. ואף חכמה זו מותרת היתה, אלא מפני אותו מעשה הנזכר במנחות פרק ר' ישמעאל [סד ב], ועל אותו מעשה אמרו, ארור המלמד את בנו חכמה יונית והמגדל חזירים. ומה שאמרו בברכות [כח ב] בפרק תפלת השחר מנעו בניכם מן ההגיון אינו חכמת א"ל מנט"ק (אמר אהרן יעללינעק, א"ל מנט"ק בלשון ערב הוא חכמת הגיון או לוגיק"ה).

16.ספר מלמד התלמידים הקדמה Jacob ben Abba Mari ben Simson Anatoli (c. 1194 – 1256)
מנעו בניכם מן ההגיון וכן ממה שהזהירו שלא ללמוד חכמת יונית.

17.תלמוד בבלי מסכת ברכות דף כח עמוד ב
תנו רבנן: כשחלה רבי אליעזר, נכנסו תלמידיו לבקרו. אמרו לו: רבינו, למדנו אורחות חיים ונזכה בהן לחיי העולם הבא. אמר להם: הזהרו בכבוד חבריכם, ומנעו בניכם מן ההגיון, והושיבום בין ברכי תלמידי חכמים, וכשאתם מתפללים - דעו לפני מי אתם עומדים, ובשביל כך תזכו לחיי העולם הבא.
Our Rabbis taught: When R. Eliezer fell ill, his disciples went in to visit him. They said to him: Master, teach us the paths of life so that we may through them win the life of the future world. He said to them: Be solicitous for the honor of your colleagues, and keep your children from meditation, and set them between the knees of scholars, and when you pray know before whom you are standing and in this way you will win the future world.

18.רש"י מסכת ברכות דף כח עמוד ב
מההגיון - לא תרגילום במקרא יותר מדאי, משום דמשכא, לשון אחר: משיחת ילדים.

19.בית הבחירה למאירי מסכת ברכות דף כח עמוד ב
צריך אדם להזהר בכבוד חביריו ולגדל את בניו לתלמוד תורה ולחנכם מילדותם שלא לפתור פסוק כצורתו בכל דבר שפשוטו מוכיח איזה צד של כפירה והוא שנ' כאן מנעו בניכם מן ההגיון ר"ל מפתרון הפסוק כמו שהוא נקרא וכן צריך להשתדל להושיבם תמיד בין ברכי תלמידי חכמים וכשיתפלל צריך להזהר ולהתכוון ולהתבונן לפני מי הוא עומד:

20.צל"ח מסכת ברכות דף כח עמוד ב
ואמר ומנעו בניכם מן ההגיון, וראיתי שהכותב בעין יעקב כתב שאין לפרש הגיון היינו חכמת הגיון, שהרי היא חכמה מפוארה גם ללימוד התורה. ואני אומר ומה בכך שהוא שייך גם לחכמת התורה, כיון שעקרו מתחלה הוקבע לחכמה החיצונית ראוי להתרחק ממנה על דרך עת לעשות לה'. ואני אומר ק"ו, אם מפני תרעומת המינין בטלו מלומר עשרת הדברות בכל יום, אף שהוא מצוה רבה לזכור מעמד הר סיני בכל יום אפ"ה בטלוהו מפני תרעומת המינין. חכמת הגיון שממשיך אחריו לימוד הפלוסופיא שמזה ממשיך מדחי אל דחי לדחות כל דת התורה, ק"ו שיש להתרחק מזה ומכל הקרוב לזה שימצא ושימצא דשימצא. ולכן לעשות הרחקה יתירה מהפלוסופיא האלהית הזהיר ר' אליעזר הגדול מנעו בניכם מן ההגיון. אך כדי לחוש ג"כ על התורה שידריכו בניהם בלימודים אמיתית ושלא לשגות בדרכי ההטעה שזה עיקר פעולת ההגיון, נתן להם עצה הגונה, הושיבום בין ברכי תלמידי חכמים ומהם ישמעו אופני הלימוד בתורה וסברות הישרות ונכונות והם יורו להם הלימוד הנכון. ולהרחיקם מן הפלוסופיא הנזכרת, אמר מנעו מן ההגיון. ולהרחיקם מן כת המקובלים שלא יכוונו בתפלתם רק פירוש המלות, הזהירם ואמר וכשאתם מתפללים דעו לפני מי אתם עומדים, לומר להם שלא יכוונו לשום מדה וספירה רק דעו לפני מי אתם עומדים, והוא מקור שממנו מקבלים כל אחד שפעו, והוא ישפיע לכל מדה נכונה בחסדו ובגבורתו וברחמיו, אבל אתם לא תכוונו רק אליו לבד ולא תדעו דבר רק לפני מי אתם עומדים. ובשביל כך שתשמרו עצמיכם מדרכים המסוכנים ותלכו בדרך בטוח, בודאי תזכו לחיי עוה"ב, כי אין כאן שום מכשול, ולא תדאגו שתקבלו חלילה איזה עונש על שאין אתם מתפללים עפ"י סודות כמו שמדמים חסידי הזמן, לא כן הוא ואין כאן עונש, ואדרבה תקבלו שכר על הפרישה, כי בשביל כך תזכו לחיי עולם הבא.

21.ספר תהילים פרק צב
(ד) עַלֵי עָשׂוֹר וַעֲלֵי נָבֶל עֲלֵי הִגָּיוֹן בְּכִנּוֹר
Upon an instrument of ten strings, and upon the harp, to the melody of the lyre.
22.רש"י יהושע פרק א פסוק ח
(ח) ספר התורה הזה - ספר משנה תורה היה לפניו. והגית בו - והתבוננת בו, כל הגיון שבתורה בלב, כמה דאת אמר (תהלים יט טו): והגיון לבי לפניך; (ישעיהו לג יח): לבך יהגה אימה:

23.שולחן ערוך יורה דעה הלכות תלמוד תורה סימן רמו סעיף ד
הגה: טז] ה וי"א שבתלמוד בבלי שהוא בלול במקרא, במשנה וגמרא, אדם יוצא ידי חובתו בשביל הכל. (טור בשם ר"ת וע"פ ע"ל סי' רמ"ה ס"ו). יז] ואין לאדם ללמוד כי אם מקרא, משנה <ב> וגמרא והפוסקים הנמשכים אחריהם, ובזה יקנה העולם הזה והעולם הבא, ו אבל לא בלמוד (ד) שאר חכמות. (ריב"ש סימן מ"ה ותלמידי רשב"א) יח] ומ"מ מותר ללמוד באקראי בשאר חכמות, יט] ובלבד שלא יהיו ספרי מינים, וזהו נקרא בין החכמים טיול בפרדס. ואין לאדם לטייל בפרדס רק לאחר שמלא כריסו בשר ויין, והוא לידע איסור והיתר ודיני המצות (רמב"ם סוף מדע ס"פ ד' מהל' יסודי התורה).

24.שו"ת הרמ"א סימן ז
ומ"מ אומר שסהדי במרומים שכל ימי לא עסקתי בזו רק בשבת ויו"ט וח"ה בשעה שבני אדם הולכים לטייל, וכל ימות החול אני עוסק כפי מיעוט השגתי במשנה ובתלמוד ובפוסקים ובפירושיהם, ושרי לצרובא /לצורבא/ מרבנן לאודועי נפשיה כו' +נדרים סב, א.+

25.ביאור הגר"א יורה דעה סימן רמו ס"ק יח
[יח] ומ"מ מותר כו' וזהו נקרא כו' ואין לאדם כו'. הוא מדברי הרמב"ם ומפרש שזהו ד' שנכנסו לפרדס ולכך נענשו שהיו כולם רכים בשנים חוץ מר"ע ואחר אמרו בגמ' (חגיגה ט"ו ב') מפני שהיו ספרי מינים כו' ור"א אמר לא קשאי (שם י"ג א'). אבל לא ראו את הפרדס לא הוא ולא הרמב"ם. ולשון הרב אינו מתוקן שאם זהו פרדס היאך אמר אבל לא כו' אין לך קיבול שכר יותר מזה כמ"ש (סוכה כ"ח א' וב"ב קל"ד א') דבר קטן הוויות דאביי ורבא דבר גדול כו' ועש"ך ואמת שאין לאדם לטייל כו' כמ"ש בחגיגה י"ג א' אין מוסרין סתרי תורה כו' וכנ"ל:

26.פתחי תשובה יורה דעה סימן רמו ס"ק ד
שאר חכמות - עיין בתשובת חות יאיר סימן ר"י שיש לרחק לימוד הקבלה כי ידיעתנו קצרה ואונס רחמנא פטריה ע"ש באורך ועיין בזה בתשובת מהראנ"ח סימן ח' ובתשובת שמש צדקה חי"ד סימן ס"א באמצע התשובה ובשו"ת תשובה מאהבה ח"א ועיין בנו"ב חי"ד סי' צ"ג:

Thursday, December 2, 2010

פת הבאה בכיסנין Suffganiot?

פת הבאה בכיסנין
Suffganiot?
הרב ארי דוד קאהן                                                                                                 Rabbi Ari Kahn                                              מת"ן כ'ה כסלו התשע"א                                                                                   Adk1010@gmail.com                                                               http://Rabbiarikahn.com                                                        http://arikahn.blogspot.com
1.     ר ' מימון (אביו של הרמב"ם- ע' "ר' ניסים גאון 328)
אין להקל בשום מנהג ואפילו מנהג קל. ויתחייב כל נכון לו עשית משתה ושמחה ומאכל לפרסם הנס שעשה השם יתברך עמנו באותם הימים. ופשט המנהג לעשות סופגנין, בערבי אלספינג, והם הצפחיות בדבש ובתרגום האיסקריטין הוא מנהג הקדמונים משום שהם קלויים בשמן לזכר ברכתו - כלומר לנס שבפך שמן
2.     תלמוד בבלי מסכת ברכות דף מב עמוד א
רב הונא אכל תליסר ריפתי בני תלתא תלתא בקבא ולא בריך. אמר ליה רב נחמן: עדי כפנא! אלא: כל שאחרים קובעים עליו סעודה צריך לברך. רב יהודה הוה עסיק ליה לבריה בי רב יהודה בר חביבא, אייתו לקמייהו פת הבאה בכסנין. כי אתא, שמעינהו דקא מברכי המוציא. אמר להו: מאי ציצי דקא שמענא? דילמא המוציא לחם מן הארץ קא מברכיתו? - אמרי ליה: אין; דתניא רבי מונא אמר משום רבי יהודה: פת הבאה בכסנין מברכין עליה המוציא, ואמר שמואל: הלכה כרבי מונא. אמר להו: אין הלכה כרבי מונא אתמר. אמרי ליה: והא מר הוא דאמר משמיה דשמואל, לחמניות - מערבין בהן ומברכין עליהן המוציא! - שאני התם דקבע סעודתיה עלייהו, אבל היכא דלא קבע סעודתיה עלייהו - לא.
R. Huna ate thirteen rolls of three to a kab without saying a blessing after them. Said R. Nahman to him: This is what [you call] hunger. [R. Nahman is consistent with his own view, for R. Nahman said:] Anything which others make the mainstay of a meal requires a grace to be said after it.
Rab Judah gave a wedding feast for his son in the house of R. Judah b. Habiba. They set before the guests bread such as is taken with dessert. He came in and heard them saying the benediction ha-Mozi. He said to them: What is this zizi that I hear? Are you perhaps saying the blessing ‘who bringest forth bread from the earth’? — They replied: We are, since it has been taught: R. Muna said in the name of R. Judah: Over bread which is taken with dessert the benediction ‘who bringest forth bread’ is said; and Samuel said that the halachah is as stated by R. Muna. He said to them: It has been stated that the halachah is not as stated by R. Muna. They said to him: Is it not the Master himself who has said in the name of Samuel that bread wafers may be used for an erub, and the blessing said over them is ‘who bringest forth bread’? — [He replied]: There [we speak] of a different case, namely, where they are made the basis of the meal; but if they are not the basis of the meal, this does not apply.

3.     רש"י מסכת ברכות דף מא עמוד ב
פת הבאה בכסנין - לאחר אכילה וברכת המזון היו רגילים להביא כיסנין, והן קליות, לפי שיפין ללב כדאמרינן בעלמא (עירובין כ"ט ב) הני כיסני דמעלו לליבא, ומביאין עמהן פת שנלושה עם תבלין כעין אובליאי"ש +עוגות, מטעמים+ שלנו, ויש שעושין אותן כמין צפורים ואילנות ואוכלין מהן דבר מועט, ומתוך שנותנים בה תבלין הרבה ואגוזים ושקדים ומאכלה מועט - לא הטעינוה ברכה מעין שלש, מידי דהוה אפת אורז ודוחן, דאמרינן בפרקין (/ברכות/ דף ל"ז ע"ב) בתחלה בורא מיני מזונות ולבסוף ולא כלום.

4.     הלכות ברכות לריטב"א פרק ב
פת הבאה בכסנין היא פת נאפה בתנור ונעשית דקה מאד ולפעמים לשין אותה בשמן וגם נותנין שם קליות, ומפני שהיא דקה ואין דרך לאכלה אלא לתענוג כעין פירות ונקראת פרפרת כל שקבע סעודתו עליו מברך עליו המוציא ושלש ברכות לכתחילה, מה שאין כן בשאר מיני מזונות שאין מברך עליהם לכתחילה אלא בורא מיני מזונות וברכה אחת מעין שלש ואף על פי שקבע סעודתו עליהן, ואם לא קבע סעודתו עליהן אפילו בפת הבאה בכסנין מברך עליו בורא מיני מזונות ולבסוף ברכה אחת מעין שלש, ואם בירך עליו המוציא ושלש ברכות יצא.

5.     חידושי הרשב"א מסכת ברכות דף מא עמוד ב
ופת הבאה בכסנין דהיינו כגון אובלי"יש ואותן העשוין כמין כסין שממלאין אותן בדבש ושקדים ומיני בשמים אם באו בתוך הסעודה אינן טעונין ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם, ואם באו לאחר הסעודה דהיינו לאחר סילוק טבלא טעונין ברכה לפניהם ואין טעונין ברכה לאחריהם,

6.     ספר שבולי הלקט סדר ברכות סימן קנד
ומדקדקין ודרב הונא דאכיל תליסר ריפתי לחמניות הן פי' פת הבאה בכיסנין שאינו משביע ונעשה כאותו ענין שאינו נקרא לחם

7.     שולחן ערוך אורח חיים סימן קסח סעיף ו
פת הבאה (כג) בכיסנין, מברך עליו: בורא מיני מזונות, ולאחריו: ברכה אחת מעין שלש; ואם אכל ממנו שיעור (כד) שאחרים רגילים יג לקבוע [ח] עליו, אף על פי שהוא לא שבע ממנו, מברך עליו: (כה) המוציא וברכת המזון; ואם מתחלה היה בדעתו לאכול ממנו מעט, וברך: בורא מיני מזונות, ואח"כ אכל שיעור שאחרים קובעים עליו, (כו) יד יברך עליו בהמ"ז, אף על פי שלא ברך המוציא [ט] תחלה; ואם אכל שיעור שאחרים אין קובעים עליו, * אף על פי שהוא קובע עליו, אינו מברך אלא בורא מיני מזונות וברכה אחת מעין שלש, דבטלה דעתו אצל כל אדם.

8.     משנה ברורה סימן קסח ס"ק כג
 (כג) בכיסנין וכו' - בסעיף שאח"ז מתבאר מה הוא. ואף דבסתם פת מברכין עליו המוציא בכל שהוא ועל כזית מברכין בהמ"ז [טו] שאני אלו דאין דרך בני אדם לקבוע סעודתן עליהם ורק אוכלין אותן מעט דרך עראי [טז] לפיכך ברכתן רק במ"מ ולאחריו ברכה מעין שלש אא"כ אכל כשיעור קביעת סעודה דאז מברך המוציא ובהמ"ז דעכ"פ פת הוא:
                                               
9.     משנה ברורה סימן קסח ס"ק כד
(כד) שאחרים רגילין לקבוע - [יז] כתבו האחרונים דאם אכלו לבדו צריך שיאכל שיעור שאחרים רגילים [יח] לשבוע ממנו לבדו ואם אכלו עם בשר או דברים אחרים שמלפתים בו הפת סגי כשאוכל שיעור שאחרים רגילין לשבוע ממנו כשאוכלין ג"כ עם דברים אחרים אך אם אכלו לבדו ושבע ממנו אף שאחרים לא היו שבעין ממנו לבדו אבל כיון שאם אכלו אותו עם דברים אחרים היו שבעין ממנו ג"כ לא אמרינן בטלה דעתו וצריך לברך עליו המוציא ובהמ"ז. והנה לענין עירובי תחומין בסימן שס"ה איתא דשיעור סעודה הוא ג' או ד' ביצים וכתבו כמה אחרונים דה"ה כאן חשיב בזה שיעור קביעת סעודה [יט] אבל כמה אחרונים והגר"א מכללם חולקים וס"ל דאין לברך המוציא ובהמ"ז אלא כשיעור סעודה קבוע שהוא של ערב ובקר וכמש"כ בב"י בשם שיבולי לקט וכן מצאתי באשכול דמוכח שהוא סובר כן [כ] וכן נוטה יותר לשון השו"ע. ומ"מ לכתחלה טוב לחוש לדעת המחמירים שלא לאכול ד' ביצים וכ"ש אם הוא דבר שיש להסתפק בו מדינא אם הוא פת הבאה בכיסנין אף דמבואר בס"ז דהולכין בזה להקל עכ"פ בודאי יש לחוש לדעת המחמירים הנ"ל:

10.  שולחן ערוך אורח חיים סימן קסח סעיף ז
פת הבאה בכיסנין, טו <ו> יש מפרשים: פת שעשוי כמין כיסים (כז) שממלאים אותם [י] דבש או סוקר (כח) ואגוזים ושקדים ותבלין, והם הנקראים רישקולא"ש ריאלחש"ו; וי"א שהיא עיסה (כט) טז שעירב בה דבש או שמן או חלב או מיני תבלין ואפאה, והוא שיהיה טעם תערובת המי פירות או התבלין (ל) ניכר בעיסה, (<ז> וי"א (לא) שזה נקרא (לב) פת גמור, אלא אם כן יש בהם * (לג) הרבה תבלין או דבש כמיני מתיקה שקורין לעקי"ך * שכמעט הדבש והתבלין הם עיקר, (לד) וכן נוהגים) (רש"י וערוך וכן יש לפרש דעת רמב"ם); וי"מ שהוא פת, בין מתובלת בין שאינה מתובלת, שעושים אותם (לה) <ח> כעבים יבשים יז וכוססין אותם, והם הנקראים בישקוני"ש, * והלכה כדברי כולם יח שלכל אלו הדברים נותנים להם דינים שאמרנו בפת הבאה בכסנין.

11.  משנה ברורה סימן קסח ס"ק כז
שממלאין אותן וכו' - ר"ל אף אם נילושה מתחלה במים כשאר פת כיון שכל העיסה ממולא ממינים אלו ואף דהמילוי [כד] עיקר אצלו מ"מ מין דגן חשוב ואינו בטל ולכך מברך במ"מ ופוטר הכל כמ"ש בסי' ר"ח סעיף ב' ג'. ואך אם אינו אוכל העיסה ורק הפירות שבפנים לבד מברך הברכה השייכה להפירות וכתב הט"ז דאם נלקח הפירות ואוכל רק העיסה אפ"ה מברך במ"מ ולא המוציא דיש עליה דין כיסנין כיון שנאפה עם מילוי הפירות שאין דרך לקבוע סעודה על פת כזו:
                
12.  משנה ברורה סימן קסח ס"ק כט
שעירב בה - בעת הלישה [כו] והיינו אפילו היה הרוב ממים כיון שעירב בה ג"כ ממינים אלו ועי"ז נשתנה הטעם מקרי פת כיסנין:

13.  משנה ברורה סימן קסח ס"ק ל
ניכר בעיסה - דאל"ה הוי לחם גמור. ולחם שנותנין בו זאפר"ן להטעימו ולנאותו או שנותנין בו מעט צימוקין לכו"ע לחם גמור הוא [פמ"ג]:

14.  משנה ברורה סימן קסח ס"ק לא
שזה נקרא - היינו היכא דעירב בה בהלישה רק מעט דבש וחלב אינו בטל שם פת מחמת שנרגש הטעם:

15.  משנה ברורה סימן קסח ס"ק לג
הרבה תבלין או דבש וכו' - ר"ל [כז] שכ"כ תבלין מעורב בהן עד שעל ידי זה יהיה מנכר התבלין בטעם יותר מהקמח וכן בדבש ושמן וחלב בעינן שיהיה הרוב מהן ומיעוט מים שעי"ז נרגש מהן הטעם הרבה מאד עד שעי"ז הם העיקר וטעם העיסה טפל וכן בציור הראשון שכתב השו"ע שממלאין מהם [כח] בעינן ג"כ שיהיה המילוי הרבה כ"כ עד שעי"ז יהיה נרגש הטעם הרבה מאד:

16.  משנה ברורה סימן קסח ס"ק לד
וכן נוהגין - שאופין ללחם משנה פת עם מעט שמן ותבלין [ד"מ] וכן הסכימו האחרונים להלכה כפסק הרמ"א:

17.  ביאור הלכה סימן קסח ד"ה * הרבה תבלין
הרבה תבלין או דבש וכו' - עיין במ"ב דבעינן שיהא טעם הדבש ניכר יותר מן העיסה [הוא מהט"ז בביאור דברי הרמ"א] וכה"ג בנילוש בביצים צריך שיהא הרוב מביצים ומיעוט מים כדי שיהא טעם הביצים נרגש הרבה ויש הרבה שאין נזהרין בזה שקונים מיני עוגות קטנות שנילוש במעט דבש או ביצים והרוב ממים ומברכין עליהם במ"מ ואוכלין בלי נט"י וביותר מזה שכמה פעמים אוכלין מהם כדי קביעות סעודה שאף בכיסנין גמור צריך נטילה והמוציא ובהמ"ז. ויש עוד מיני עוגות דקות שלשין אותו בלא דבש וביצים כלל רק שמבשלין מקודם מים עם מעט שיבולת שועל ולשין אותם במים אלו ואיני יודע היתר לזה ואטו משום דנילוש במים אלו אבד טעם העיסה ממנו [וגם אף אם היה נרגש טעם השיבולת שועל הרבה ג"כ מסתבר דלאו כלום הוא להוציאו מתורת לחם דאטו אם מתערב לכתחלה כמה מיני דגן ביחד לאו לחם הוא ושמן ודבש שאני דמינים אחרים הם וגם דבשמן ודבש וביצים נחשב מיני מתיקה שאוכלין רק לקינוח שטעמם חשיב משא"כ בזה] אך אם עושין העוגות דקין ויבשין מאד עד שנפרכין יש להתיר משום דזה הוי בכלל כעבין יבשין הנזכר בשו"ע דגם אלו מן הסתם אין דרך לאוכלן להשביע רק לקינוח כמו כעבין הנ"ל:

18.  ביאור הלכה סימן קסח ד"ה * שכמעט הדבש
* שכמעט הדבש והתבלין הם עיקר - עיין במ"ב מש"כ וכן בציור הראשון וכו' ולפ"ז העיסה שעושין בפורים וממלאין אותה בשומשמין לא נבטל ממנה שם פת עד שיהיו השומשמין הרבה עד שיהיה מנכר טעם השומשמין יותר מטעם העיסה וע"פ רוב העיסה של פורים שעושין בזמננו אין בה שומשמין כ"כ ובפרט שלחם ההוא אין עשוי בזמננו לקינוח ולתענוג כמו שזכרו הראשונים בפת הבאה בכיסנין רק לשבוע ולחם גמור הוא וכן כתב הגר"ז בסידורו (ומה שזכר הט"ז בסק"ו ובכלל זה וכו' אפשר דבזמנו היה עשוי באופן אחר לקינוח בעלמא):

19.  משנה ברורה סימן קסח ס"ק לה
כעבים יבשים - כך שמה בערבי ובלשון ספרד נקרא בושקיגו"ש [כט] ונעשית מה' מיני דגן ובמים לבד אך באפייתן נעשים יבשים כ"כ עד שנפרכים ואין זה נקרא אוכל אלא כוסס ואין דרכם לאכול מזה הרבה לכן אין לו דין פת:

20.  שולחן ערוך אורח חיים סימן קסח סעיף יג
אפילו דבר (סז) שבלילתו (פירוש לישת הקמח במים) עבה, (סח) אם בשלה או טגנה (סט) אין מברך עליה המוציא, אפילו שיש עליה (ע) לא תוריתא דנהמא (עא) לב <טז> ואפילו נתחייבה בחלה, דברכת המוציא אינו הולך אלא אחר (עב) שעת אפייה; (עג) לג ויש חולקין ואומרים דכל שתחילת העיסה עבה, * אפילו ריככה אח"כ במים ועשאה סופגין (פירוש עיסה שלשוה ועשאוה כמין ספוג) ובשלה במים או טגנה בשמן, מברך עליהם המוציא (* (עד) לד <יז> ונהגו (עה) להקל), * (עו) וירא שמים יצא ידי שניהם, (עז) ולא יאכל אלא ע"י לה שיברך על לחם אחר תחלה. הגה: וכל זה לא מיירי <יח> אלא בדאית בי' (עח) לו לאחר אפיה (עט) תואר לחם (לשון הטור והפוסקים), אבל אי לית ביה תואר לחם כגון לאקשי"ן שקורין ורומזלי"ך, לכ"ע אין מברכין עליהם המוציא ולא ג' ברכות, דלא מיקרי לחם; אבל (פ) לז פשטיד"א וקרעפלי"ך (פא) מקרי תואר לחם (מרדכי פרק כל שעה) <יט> ואין לאכלם אלא אם כן בירך על שאר הפת תחלה. * (פב) וכל זה לא מיירי אלא בעיסה שאין בה שמן ודבש וכיוצא בו, אלא שמטוגן בהן, אבל אם לח נילוש בהן כבר נתבאר דינו אצל פת הבאה בכיסנין.

Friday, November 26, 2010

Pat Akum - Sources

פת עכו"ם

הרב ארי דוד קאהן                                                                                        Rabbi Ari Kahn                                              מת"ן י'ח כסלו התשע"א                                                                         Adk1010@gmail.com                                                               http://Rabbiarikahn.com                                                        http://arikahn.blogspot.com
                                                                                                                             
1.     תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף לה עמוד ב
מתני'. ואלו דברים של עובדי כוכבים אסורין ואין איסורן איסור הנאה: חלב שחלבו עובד כוכבים ואין ישראל רואהו, והפת והשמן שלהן. רבי ובית דינו התירו השמן.

2.     רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק יז הלכה ט
ויש שם דברים אחרים אסרו אותן חכמים ואף על פי שאין לאיסורן עיקר מן התורה גזרו עליהן כדי להתרחק מן העכו"ם עד שלא יתערבו בהן ישראל ויבאו לידי חתנות, ואלו הן: אסרו לשתות עמהן ואפילו במקום שאין לחוש ליין נסך, ואסרו לאכול פיתן או בישוליהן ואפילו במקום שאין לחוש לגיעוליהן.

3.     תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף לה עמוד ב
והפת. א"ר כהנא א"ר יוחנן: פת לא הותרה בב"ד. מכלל דאיכא מאן דשרי? אין, דכי אתא רב דימי אמר: פעם אחת יצא רבי לשדה והביא עובד כוכבים לפניו פת פורני מאפה סאה, אמר רבי: כמה נאה פת זו, מה ראו חכמים לאוסרה; מה ראו חכמים? משום חתנות! אלא, מה ראו חכמים לאוסרה בשדה; כסבורין העם: התיר רבי הפת, ולא היא, רבי לא התיר את הפת. רב יוסף ואיתימא רב שמואל בר יהודה אמר: לא כך היה מעשה, אלא אמרו: פעם אחת הלך רבי למקום אחד וראה פת דחוק לתלמידים, אמר רבי: אין כאן פלטר? כסבורין העם לומר: פלטר עובד כוכבים, והוא לא אמר אלא פלטר ישראל. א"ר חלבו: אפילו למ"ד פלטר עובד כוכבים, לא אמרן אלא דליכא פלטר ישראל, אבל במקום דאיכא פלטר ישראל לא. ורבי יוחנן אמר: אפי' למ"ד פלטר עובד כוכבים, ה"מ בשדה, אבל בעיר לא, משום חתנות. איבו הוה מנכית ואכיל פת אבי מצרי, אמר להו רבא, ואיתימא רב נחמן בר יצחק: לא תשתעו (בהדיה דאיבו) +מסורת הש"ס: [מיניה דאיבו]+ דקאכיל לחמא דארמאי.
THEIR BREAD. R. Kahana said in the name of R. Johanan: Their bread was not permitted by the Court. Is it to be deduced from this statement that anybody does allow it? — Yes, because when R. Dimi came [from Palestine] he said: On one occasion Rabbi went out into the field, and a heathen brought before him a loaf baked in a large oven from a se'ah of flour. Rabbi exclaimed: How beautiful is this loaf; why should the Sages have thought fit to prohibit it! ‘Why should the Sages have thought fit to prohibit it?’ As a safeguard against intermarriages! — No, what he meant was: Why should the Sages have thought fit to prohibit it in a field! [As the result of this remark] people imagined that Rabbi permitted the loaf [of a heathen] but it was not so; Rabbi did not permit it. R. Joseph — according to another version, R. Samuel b. Judah said: The incident was not so; but it is said that Rabbi once went to a certain place and observed that his disciples experienced difficulty in obtaining bread; so he asked, ‘Is there no baker here?’ people imagined that his inquiry was for a Gentile baker, but he really intended an Israelite baker. R. Helbo said: Even according to those who maintain [that he inquired for] a Gentile baker, [the permission] would only apply where there was no Israelite baker and not where such was to be found. R. Johanan, however, said: Even according to those who maintain [that he inquired for] a Gentile baker, [the permission] only holds good in a field, and not in a city as a safeguard against intermarriages. Aibu used to bite and eat [Gentiles’] bread at the boundaries [of the fields]; but Raba-according to another version, R. Nahman b. Isaac-said to the people, ‘Hold no converse with Aibu because he eats the bread of Gentiles.
4.     רש"י מסכת עבודה זרה דף לה עמוד ב
ר' ובית דינו התירו את השמן - לא גרסי' דהא לאו איהו שרייה אלא ר' יהודה נשיאה בר בריה שרייה כדאמר בגמ' מסתמיך ואזיל רבי יהודה נשיאה ור' יהודה נשיאה דגמ' היינו רבי יהודה הנשיא בנו של ר"ג בר' שהיה בימי האמוראים וה"נ אמרינן בגמרא ר' יהודה הנשיא בנו של ר"ג הורה כו' ואילו רבי בנו של רשב"ג היה כדאמרינן בהשוכר את הפועלים (ב"מ פד:).

5.     רי"ף מסכת עבודה זרה דף יד עמוד ב
ירושלמי ... פת רבי יעקב בשם רבי יונתן אומר פת מהלכות של עמעום הוא ובמקום שאין פת ישראל מצויה בדין הוא שתהא פת עובדי כוכבים אסורה ועמעמו עליה והתירוה מפני חיי נפש רבנן דקיסרי בשם רבי יעקב כדברי המתיר ובלבד מן הפלטר

6.     חידושי הריטב"א מסכת עבודה זרה דף לה עמוד ב
מכלל דאיכא מאן דשרי אין דכי אתא רב דימי כו'. איכא למידק טובא היכי מוכח מהני עובדי דאיכא מאן דשרי, שהרי אין כאן אלא מה שהיו העם טועים וסבורים בדברי רבי, ועוד הרי התלמוד צווח ואומר ולא היא לא התיר רבי את הפת, ויש שפירש מכלל דאיכא מאן דסבר דשריוה בית דין, ואמאי אין דכי אתא כו', ולפי זה אין לנו שום היתר בפת של גוים לא בדברי רבי חלבו ולא בדברי רבי יוחנן כי כל דבריהם במה שסוברין העם לומר, וזה דעת הר"ם הלוי ז"ל, ודחה גם כן הירושלמי שהביא רבינו אלפסי ז"ל ואומר שהוא חולק על גמרא שלנו והוא כדעת כסבורים העם לומר, ויש מרבותי אומר כי באמת אין לנו היתר בפת של נכרים כלל מתוך דברי רבי, ותדע שהרי אמרו לרבי יהודה נשיאה בימיך תתיר לנו את הפת, ואין לנו היתר אלא מדברי הירושלמי בלבד שאומרים שנמנו עליו האחרונים והתירוהו משום חיי נפש, וכיון דהלכה רופפת היא וגזירה שאין רוב הציבור יכולים לעמוד בה כדאי הוא הירושלמי בזה לסמוך עליו, ונראה שאין זה דרך הגאונים ז"ל ולא דרך התוספות שכולם התירו פת של פלטר גוי גם כדברי רבי יוחנן וכדברי רבי חלבו, גם תמהני מאד היכי שקלו וטרו רבי יוחנן ורבי חלבו לפרש מה הטעות הדעת שהיו סבורים העם לומר, ועוד דדייק רבי יוחנן בלישניה לומר לא [אמרן כו'].
והנכון בעיני כי בימי האמוראים נהגו היתר בפת פלטר של גוים ועל זה אמר רב כהנא אמר רבי יוחנן דפת זה שאלו נוהגין היתר לא הותרה בבית דין אלא האחרונים התירוהו מפני חיי נפש, ותלו ההיתר במה שסוברין העם לומר בדברי רבי שהתירו שנהגו עליו היתר, ואף על פי שהיה מנהג בטעות הוראה לית לן בה, דהא תלמודא פת גזירה שאין רוב הצבור יכולין לעמוד בה היא, ולכך אמרו לרבי יהודה נשיאה בימינו תתיר לנו את הפת, והשיב דאם כן קרי ליה בי דינא שריא הא לאו הכי היה מתיר להם, והיינו ודאי מן הטעם שאמרנו שהוא עצמו הטעם שהתיר את השמן כדאיתא לקמן, וכל גזירה שאין רוב הציבור יכולין לעמוד בה שורת הדין שאין צריך שום בית דין להתירו, אלא שחשו לכבוד בית דין הראשון להצריך לו ב"ד קצת ואפילו הוא בית דין קטן מן הראשון מאד, ולפיכך כל שנהגו העם היתר כתלוים באילן גדול וכהיתר ב"ד חשוב, לא חשו לאסור להם וקיימו מנהגם, ומכל מקום לא התירו אלא כפי מה שנתלו בהוראת בית דין החשוב לפי סברתם, דתו ליכא למיחש לזלזול בית דין הראשון, וזהו שאמרו כאן מכלל דאיכא מאן דשרי וטרחו לפי מה שסוברים העם לומר, לפי שמכאן יצא להם ההיתר וזהו מה שקיימו האחרונים מנהגם ועשו מה שלא הותר בבית דין כאילו הותר, וזה נראה לי טעם נכון ומישב לשון הגמרא וכן הסכים על ידי מ"ו הר"א הלוי ז"ל, וזהו מה שאמרו בירושלמי פת מהלכות של עמעום הוא כלומר שלא בא ההיתר ברור אלא מגומגם, נמנו עליו והתירוהו מפני חיי נפש ובלבד מן הפלטר ע"כ, וזה מבואר כדברינו, ולפי זה מה שאמרו לרבי יהודה נשיאה בימיך תתיר לנו את הפת לא הוצרכו לכך אלא מפני פת של בעל הבית או של פלטר במקום פלטר ישראל בעיר, דאידך כבר הותר.

7.     מרדכי מסכת עבודה זרה פרק אין מעמידין רמז תתל
 [דף לה ע"ב] הני מילי דליכא פלטר ישראל וכן מצאתי שהתיר רבינו שמריה פת של עובד כוכבים למי שהולך בדרך ועוד הביא ראיה מהא דתנן מאכילין את העניים דמאי ואת האכסניא דמאי ואף על פי שיש בו איסור דרבנן. וראב"י העזרי כתב פרק כיצד מברכין דאף בביתו אם היסב על השולחן *ישראל האוכל פת של עובד כוכבים ופת נקייה בידו והבעל בית נזהר מפת של עובדי כוכבים כיון שמצוה זו מוטלת עליו לבצוע יבצע על היפה וראיה מירושלמי פת נקיה טמאה ופת קיבר טהורה על אי זה מהן שירצה יבצע וכיון שהותר בו לבצוע מותר בו כל הסעודה הזאת וזכר לדבר דאמרינן מתוך שהותר לצרעתו הותר לקירויו ובפ' מי שהוציאוהו קאמר אי פקח הוא עייל לתחומיה וכיון דעל על דלא אחמור באיסורי דרבנן דאינו כבוד שמים ששוב יחדל משום איסור והא כבר בצע. וגם יש סומכין אהא דקאמר [*בירושלמי] פתן מהלכות של עימעום הוא ומסיק במקום שאין פת ישראל מצויה עמעמו עליה והתירוה ומכל מקום מתוך הירושלמי אין לנו לסמוך ולהתיר פת של עובדי כוכבים במקום שפת של ישראל מצויה ונראה שיש לסמוך על האי תנא [דף לז ע"א] דא"ר שמלאי לר' יהודה נשיאה בימינו תתיר את הפת אמר ליה א"כ קרו לן בי דינא שריא משמע דאל"ה היה מתירו כמו שהתיר את השמן וא"כ לא פשט איסורו בכל ישראל ואנו (*ממקומות) [*מאותן המקומות] שלא פשט איסורו שהרי אנו נוהגין בו היתר וא"צ היתר [בית דין] אלא במקומות שפשט איסורו שקיבלו עליהם ולכך צריך מנין אחר להתירו אבל אנו אין צריכין וגם ראיה מהא דאמרינן בירושלמי דפרק כל שעה גבי חמץ של עובד כוכבים שעבר עליו הפסח שמותר בהנאה הא באכילה אסור מתני' במקום שנהגו שלא לאכול פת של עובדי כוכבים אבל במקום שנהגו לאכול פת של עובדי כוכבים אפילו באכילה מותר ש"מ דבמנהגא תליא מילתא והיכא דנהוג התירא נהוג. הלכה כדברי המתיר ובלבד מן הפלטר וכן כתב רבינו מאיר משם הגאונים ...

8.     תוספות מסכת עבודה זרה דף לה עמוד ב
מכלל דאיכא למאן דשרי - מדקאמר פת לא הותרה בב"ד מכלל דאי בעי הוה שרי ליה אלמא לא פשט איסורו ומכאן סמכו עתה לאכול פת של עובדי כוכבים כיון שלא פשט איסורו בכל ישראל ויש לסמוך על דברי רשב"ג ור"א בר צדוק דאמרי אין גוזרין גזרה על הצבור אלא א"כ רוב הצבור יכולין לעמוד בו ועוד ראיה דאמר לקמן (דף לז.) בימינו תתיר אף את הפת ולא הניח להתיר אלא משום דהוו קרו ליה ב"ד שריא ואחריו באו בית דין אחר שהתירוהו ועוד דאמרי בירושלמי דפרקין ובפ"ק דשבת פת עמדו עליו והתירוהו ומי שנזהר מפת של עובדי כוכבים מותר לאכול עם מי שאינו נזהר בקערה אחת אף על פי שטעם פת עובד כוכבים מתערב בפת ישראל דאין להחמיר לאסור ע"י תערובת כדאמר בפ"ק דחולין (דף ו.) דלא גזרו על תערובת דמאי וכה"ג במנא דעובדי כוכבים שרי דליתיה לפת בעיניה דלא גזרו אלא היכא דאיתא בעיניה.

9.     שו"ת הרשב"א חלק א סימן רמח
שאלת פת הכומרים שאין להם בנים ולא בנות אם מותר הואיל וליכא למגזר משום בנותיהן. ואמרת שכבר שאלתנו פעם אחרת ואסרתי ואמרתי דדרך כלל אסרו שאע"פ שאין לזה יש לזה.

10.  שולחן ערוך יורה דעה הלכות תערובות סימן קיב
סעיף א            אסרו חכמים לאכול א פת של עממים ב עובדי כוכבים, ג א] משום (א) חתנות. ד (ב] <א> ואפילו במקום דליכא משום חתנות, אסור) (רשב"א סימן רמ"ח). ג] ולא אסרו <ב> אלא פת של חמשת מיני דגן, אבל פת של קטניות ושל אורז ודוחן, אינו בכלל פת סתם שאסרו. הגה: ה ד] וגם אינו אסור משום בישולי עובדי כוכבים <ג> אם אינו עולה על שלחן מלכים (טור וב"י בשם תשו' הרא"ש).
סעיף ב            ו ה] <ד> יש מקומות שמקילין בדבר ולוקחים פת (ב) מנחתום ז העובד כוכבים, ו] במקום שאין שם נחתום ישראל, מפני שהיא שעת הדחק. ח (ז] וי"א ט דאפילו במקום שפת ישראל מצוי, שרי) (ב"י לדעת המרדכי וסמ"ק והג"א ומהרא"י ואו"ה ריש כלל מ"ד). ח] י אבל פת של בעלי בתים, אין שם מי שמורה בה להקל, שעיקר הגזירה משום חתנות, ואם יאכל פת בעלי בתים יבא לסעוד אצלם. הגה: ט] ולא מקרי פת בעל הבית, אלא אם עשאו לבני ביתו, אבל עשאו למכור, מיקרי פלטר, אף על פי שאין דרכו בכך. יא וכן פלטר שעשאו לעצמו, מקרי בעל הבית (כך משמע בב"י).
סעיף ד            יא] מקום שאין פלטר ישראל מצוי, לדעת המתירין יג ליקח פת מפלטר עובד כוכבים, אם הגיע שם פלטר ישראל הרי פת פלטר עובד כוכבים יד אסורה עד שימכור פלטר ישראל פתו, ולאחר שכלה פת ישראל חוזר פתו של עובד כוכבים להכשרו.
סעיף ה            יש אומרים שמי שיש בידו פת, או שיש פלטר ישראל, ויש פלטר עובד כוכבים עושה פת יפה ממנו, או ממין אחר שאין בידו של פלטר ישראל, מותר לקנות מפלטר עובד כוכבים במקום שנהגו היתר בפת של פלטר, דכיון דדעתו נוחה יותר בפת פלטר זה מפני חשיבותו בעיניו, הרי זה כפת דחוקה לו.
סעיף ו             יב] במקום שנהגו היתר בפת של פלטר, טו <ה> אפילו הוא נלוש בבצים או שביצים טוחים על פניו, מותר. טז יג] אבל אינפנד"ה שאפאה עובד כוכבים, אסור לאכול מהפת שלה. (ע"ל סימן קי"ג ס"ג). הגה: יד] ויש אוסרים בפת שביצים טוחים על פניו, משום שהן בעין ואינם בטלים לגבי פת, יז ויש בהם משום בשולי עובדי כוכבים (תוספות וסמ"ג והגהות אשירי וארוך ומרדכי פא"ט וסמ"ק סי' ר"ז). וכן נוהגין. טו] ואותן נילו"ש יח שקורין קיכלי"ך או מיני מתיקה שקורין לעקי"ך, הם בכלל פת ובמקום שנוהגים היתר בפת של עובד כוכבים גם הם מותרים, <ו> ולא אמרינן שיש בהם משום בשולי עובד כוכבים. ויש מיני נילו"ש שקורין קיכלי"ך שאופין אותם על ברזלים ומושחין הברזל בשעת אפייה בחלב או חזיר, באותן יש ליזהר ולאסרן. וכן המנהג (מהרא"י בהגהת ש"ד ואגור בשם ר"י מפרי"ש).
סעיף ח            יז] יש מי שאומר דבמקום שאין פלטר מצוי כלל, מותר אפילו של בעלי הבתים. (וא"צ להמתין על פת כשר, וכן נוהגין) (ב"י בשם א"ח).

11.  רא"ש מסכת עבודה זרה פרק ב סימן כז
פת אמר רב כהנא אמר ר' יוחנן לא הותרה בב"ד. מכלל דאיכא מאן דשרי אין דכי אתא רב דימי אמר פעם אחת יצא רבי לשדה ...
ירושלמי ... פת ר' יעקב בשם ר' יוחנן פת מהלכות של עמעום הוא דבמקום שפת ישראל מצויה בדין הוא שתהא פת עובד כוכבים אסור ועמעמו עליה והתירוה מפני חיי נפש ורבנן דקיסרי בשם רבי יעקב כדברי המתיר. ובלבד מן הפלטר. מדקאמר תלמודא מכלל דאיכא מאן דשרי משמע שידוע היה להם שיש מקומות שנוהגין בו היתר. ולהכי א"ר יוחנן פת לא הותרה בב"ד שלא תטעה לומר כיון שיש מקומות שאוכלין פת של עובד כוכבים אלמא הותרה בב"ד ותהא מותרת בכ"מ. להכי קא"ר יוחנן לא הותרה בב"ד ובמקומות שנהגו בו היתר לא פשט שם איסורו ועל זה סמכו הגדולים שלא אסרו אותו לבני מדינתן שנוהגין בו היתר. כי אמרו שהם מאותן המקומות שלא פשט שם איסורו. וכן מוכח לקמן שפת לא פשט איסורו בכל ישראל. מדאמר רבי שמלאי לרבי יהודה נשיאה בימינו תתיר את הפת והשיב לו אם כן קרו לן בי דינא שריא. משמע הא לאו הכי הוה מתירו. ועוד ראיה שכתוב בהלכות שבין בני ארץ ישראל לבני בבל בבבל נותנין קיסם לתוך התנור. ובני ארץ ישראל אומרים קיסם זה מה מעלה ומה מוריד. אלא מקום שהתענה בו שלשה ימים פת של עובד כוכבים מותר מפני חיי נפש. וברוב מקומות פזורינו אין פלטר ישראל מצוי והוי כמו התענה שלשה ימים. וגם בירושלמי שכתב לעיל קאמר שעמעמו עליו והתירוהו מפני חיי נפש במקום שאין פת ישראל מצויה. ועוד אמר בירושלמי בפ' כל שעה חמץ של עובד כוכבים שעבר עליו הפסח מותר בהנאה הא באכילה אסור. מתניתין במקום שנהגו שלא לאכול פת של עובד כוכבים אבל במקום שנהגו לאכול פת של עובד כוכבים מותר אפי' באכילה*:

12.  ט"ז יורה דעה סימן קיב
 (ד) יש מקומות שמקילין כו'. - לפי שגזירת הפת לא נתפשט בכל המקומות בשעה שגזרו עליה בימי התנאים:

13.  ט"ז יורה דעה סימן קיב
(ו) ולא אמרינן שיש בהם כו'. - כיון דאי קבע עלייהו סעודה מברך המוציא ע"כ דינם כפת ממש:

14.  ש"ך יורה דעה סימן קיב
יח שקורין קיכלי"ך - דוקא שבלילתן עבה ויש בהן תואר לחם כ"כ בת"ח שם דין י"ב ע"ש:

15.  חכמת אדם שער איסור והיתר כלל סה סעיף ב
ב כשגזרו חז"ל גזירה זו של פת לא נתפשט בכל המקומות של ישראל מפני הדחק שחיי האדם תלוי בו ולכן יש מקומות שמקילין לקנות מפלטר של גוים במקום שאין פלטר ישראל דאין קירוב הדעת כל כך כיון שעוסק באומנותו כן סתם המחבר ויש מקילין לקנות מפלטר אף על פי שיש גם כן פת ישראל מצוי (רמ"א) אבל כל בעל נפש ראוי ליזהר כיון שיש פת ישראל מצוי אם לא שיפה משל ישראל (ש"ך). וכל זה בפת של פלטר אבל פת של בעלי בתים אין מי שמורה בה להקל והיא עיקר הגזירה שאם יאכל פת בעלי בתים יבוא לסעוד אצלם ויבוא לידי חיתון ומקרי פת בעל הבית כל מה שנעשה לאכילת בני ביתו אפילו הוא פלטר קבוע ומומחה לרבים אבל מה שנעשה למכור אף על פי שאינו פלטר ואין דרכו למכור פת כיון שהפת נעשה למכור מותר (סעיף ב' ובש"ך ס"ק ח'):

16.  שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ב סימן לג
וגם כיון שבייגל כותב כתר"ה שלא מצוי של ישראל אף שפת אחר מצוי נחשב לא מצוי ומותר אף להמחבר כדאיתא בסעיף ד' באם פת פלטר העכו"ם הוא יפה משל הישראל או שהוא מין אחר מטעם דכיון דדעתו נוחה יותר בפת פלטר זה מפני חשיבותו בעיניו ה"ז כפת דחוקה לו, וכ"כ הוא כשרוצה לאכול בייגל שאינם של ישראל במקום זה אף שיש פת אחר של ישראל שמותר אף להמחבר. ואף שכתב זה בלשון יש אומרים משמע שפוסק כן דהא לא הביא חולק ע"ז, וכן מפורש בש"ך סק"ט שאף שכתב שיש ליזהר אף כל ימות השנה שלא לאכול פת עכו"ם פלטר היכא דיש פלטר ישראל מסיק כשהפת עכו"ם יפה יותר שרי כדלקמן סעיף ה' /סי' קי"ב/ הרי מפורש שפוסק כן המחבר ולכן אין לאסור הבייגל לרוב בנ"א הנוהגין היתר בפת של עכו"ם פלטר.


17.  שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ד סימן מח
בדבר פאטייטא טשיפס, צריך לברך בורא פרי האדמה, שיש לו דין ניכר הפרי אף שנשתנה המראה ע"י השמן שנתבשל בו. אך צריך לידע שנתבשלו בשמן כשר, וכשלא ידוע אסור דשמא נתבשל בשומן אסור. ואם יש בהו איסור בישול עכו"ם כשידוע שהוא בשומן כשר - אם הידיעה הוא ע"י השגחת אדם ירא שמים יש לסמוך שגם על זה משגיח לתקן שלא יאסר מדין בישול עכו"ם. אבל אם האמת שלא השגיח על זה ונתבשלו ע"י עכו"ם, אין בזה היתר ברור. והוא כמו כל דבר הנעשים בבתי חרושת שיש אומרין טעמים להקל וכן נוהגין רוב העם, ובאיסור זה שהוא דרבנן אין למחות באלו שמקילין. והנני אביך, משה פיינשטיין.

18.  שולחן ערוך אורח חיים הלכות ראש השנה סימן תרג סעיף א
אף מי שאינו נזהר מפת של [א] כותים, (א) בעשרת ימי תשובה צריך ליזהר.

19.  משנה ברורה סימן תרג
 (א) בעשי"ת צריך ליזהר - היינו אפילו [א] מפת פלטר של גוי [ב] ואם אינו יכול לאפות בעצמו יכשיר את התנור שאופין בו העכו"ם שישליך ישראל בתוך התנור קיסם אחד ואפילו נפח ע"י מפוח או בפיו מהני כמ"ש ביו"ד סימן קי"ב ס"ט [ג] ומ"מ מי שהולך בדרך אם אין לפניו פת של ישראל עד יותר מארבעה מילין ממקום שהוא עומד בו ורוצה לאכול מותר לו לאכול פת פלטר של עכו"ם בעשי"ת כמו שמותר בשאר ימות השנה כמ"ש ביו"ד שם דלא קבילו עלייהו להחמיר ביו"ד ימים יותר ממי שנזהר כל השנה [ד] ואפ"ה מותר באופן זה. ויזהרו שלא לברך וליטול חלה מעיסה שהיתה מתחלה של עכו"ם [ה] אף על פי שאח"כ מכרה לישראל [דכיון שבעת לישה היתה של עכו"ם נפקע ממנה חיוב חלה] אלא דוקא כשמכר העכו"ם הקמח לישראל

20.  שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רמב סעיף א
הגה: נוהגין ללוש (ו) כדי שיעור חלה בבית, ד לעשות מהם לחמים לבצוע עליהם בשבת ויו"ט, (סמך ממרדכי ריש מסכת ר"ה), * והוא מכבוד שבת ויו"ט, ואין לשנות.

21.  משנה ברורה סימן רמב
(ו) כדי שיעור חלה - היינו מלבד שהלישה והאפיה הוא מכלל כבוד שבת ויו"ט כמו שמסיים לבסוף ... ועיין [יח] באחרונים דאפילו הנוהגין לאכול פת פלטר של א"י בחול מ"מ בשבת ויו"ט נכון ליזהר שלא לאכול כ"א מפת ישראל מפני כבוד השבת ויו"ט. ופשוט דאם הוא אנוס שאין לו על מה לקדש כ"א על פת של אינם יהודים כמו שמצוי לאנשי חיל העברים יכול לקדש עליו:
22.  שער הציון סימן רמב ס"ק יח
מגן אברהם וחיי אדם ושאר אחרונים. ולפי זה אפילו בתוך הסעודה נכון ליזהר. והאליה רבה חולק על זה, עיין שם:

23.  ביאור הלכה סימן רמב ד"ה * והוא מכבוד
* והוא מכבוד שבת וכו' - ויש לזה רמז בכתוב והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו את אשר תאפו אפו וגו' משמע דיש לאפות בע"ש להכין לשבת גם בזמן הגמרא היה מנהג קבוע לזה כמו שהביא המ"א ובעו"ה היום התחילו איזה נשים להשבית המנהג ההוא ולוקחין מן האופה ולאו שפיר עבדי דמקטינים בזה כבוד שבת: