sources - The Teshuva of Resh Lakish

התשובה של ריש לקיש

הרב ארי דוד קאהן

Adk1010@gmail.com

1.    תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף פד עמוד א

יוֹמָא חַד הֲוָה קָא סָחִי רַבִּי יוֹחָנָן בְּיַרְדֵּנָא, חַזְיֵיהּ רֵישׁ לָקִישׁ, וְשָׁוַר לְיַרְדֵּנָא אַבַּתְרֵיהּ, אֲמַר לֵיהּ, "חֵילָךְ לְאוֹרַיְתָא". אֲמַר לֵיהּ, "שׁוּפְרָךְ לְנָשֵׁי". אֲמַר לֵיהּ, "אִי הָדַרְתְּ בָּךְ יָהִיבְנָא לָךְ אֲחוֹתִי דְשַׁפִּירָא מִינָאִי". קַבִּיל עֲלֵיהּ. בָּעִי לְמִיהֲדַר לַאֲתוּיֵי מָאנֵיהּ, וְלָא מָצִי הָדַר. אַקְרְיֵיהּ וְאַתְּנֵיהּ, וְשַׁוְויֵהּ גַּבְרָא רַבָּא. יוֹמָא חַד הֲווּ מִפְלְגֵי בֵי מִדְרָשָׁא, הַסַּיִף, וְהַסַּכִּין, וְהַפִּגְיוֹן, וְהָרֹמַח, וּמַגַּל יָד, וּמַגַּל קָצִיר, מֵאֵימָתַי מְקַבְּלִין טֻמְאָה? מִשְּׁעַת גְּמַר מְלַאכְתָּן. וּמֵאֵימָתַי גְּמַר מְלַאכְתָּן? רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר, מִשֶּׁצֵרְפָן בַּכִּבְשָׁן. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר, מִשֶּׁיְּצַחְצְחָן בְּמַיִם. אָמַר לֵיהּ, לִסְטָאָה בְּלִיסְטְיוּתֵיהּ יָדַע. אֲמַר לֵיהּ, וּמַאי אַהֲנִית לִי? הָתָם ,רַבִּי' קָרוּ לִי, הָכָא ,רַבִּי' קָרוּ לִי. אֲמַר לֵיהּ, אַהֲנֵאי לָךְ דַּאֲקָרְבִינָךְ תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה. חָלַשׁ דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן, חָלַשׁ רֵישׁ לָקִישׁ. אֲתָאִי אַחְתֵּיהּ, קָא בַּכְיָא. אָמְרָה לֵיהּ, עֲשֵׂה בִּשְׁבִיל בָּנַי. אָמַר לָהּ, "עָזְבָה יְתֹמֶיךָ וַאֲנִי אֲחַיֶּה". עֲשֵׂה בִּשְׁבִיל אַלְמְנוּתִי. אָמַר לָהּ, "וְאַלְמְנוֹתֶיךָ עָלַי תִּבְטָחוּ". נָח נַפְשֵׁיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, וַהֲוָה קָא מִצְטַעֵר רַבִּי יוֹחָנָן בַּתְרֵיהּ, טוּבָא. אָמְרוּ רַבָּנָן, מַאן לֵיזִיל לִיַתְבֵיה לְדַעְתֵּיהּ? נֵיזִיל רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פְּדָת דִּמְחַדְּדִין שְׁמַעְתְּתֵיהּ. אָזִיל, יָתִיב קַמֵּיהּ, כָּל מִלְתָּא דַּהֲוָה אֲמַר רַבִּי יוֹחָנָן, אֲמַר לֵיהּ, תַּנְיָא דִּמְסַיְּיעָא לָךְ. אֲמַר, אַתְּ כְּבַר לָקִישָׁא? ! בַּר לָקִישָׁא כִּי הֲוָה אֲמִינָא מִלְתָּא, הֲוָה מַקְשֵׁי לִי עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע קוּשְׁיָיתָא, וּפָרִיקְנָא לֵיהּ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע פֵּירוּקָא, וּמִמֵּילָא רַוְוחָא שְׁמַעְתָּא, וְאַתְּ אָמַרְתְּ, תַּנְיָא דִמְסַיְיעָא לָךְ! אַטוּ לָא יָדַעְנָא דְשַׁפִּיר קָאֲמִינָא? הֲוָה קָאֲזִיל וְקָרַע מָאנֵיהּ, וְקָא בָכִי, וְאָמַר, "הֵיכָא אַתְּ בַּר לָקִישָׁא"? "הֵיכָא אַתְּ בַּר לָקִישָׁא"? וַהֲוָה קָא צָוַוח עַד דְּשָׁף דַּעְתֵּיהּ מִנֵּיהּ. בָּעוּ רַבָּנָן רַחֲמֵי עֲלֵיהּ, וְנָח נַפְשֵׁיהּ.

2.    רש"י מסכת בבא מציעא דף פד עמוד א

חזייה ריש לקיש - שהיה לסטים.

שוור - קפץ. אמר ליה - ר' יוחנן.חילך לאורייתא - כמה כוחך יפה לסבול עול תורה.

שופרך - יופייך.לנשי - ראוי לנשים. ולא מצי - לקפוץ כבראשונה, דמשקבל עליו עול תורה תשש כוחו. הסייף והסכין - משנה היא במסכת [כלים] (פרק יד, משנה ה).

הפיגיון - אשפ"י +פגיון, סכין ארוכה+. ומגל יד ומגל קציר - פלציל"א בלעז.

משיצרפם - דקינ"ו בלעז +לצרף ברזל באש+.

ליסטאה בליסטיותיה ידע - לפי שהיית לסטים אתה בקי באותן כלי אומנות ליסטיות.

רבי קרו לי - רבן של לסטים וראש להן הייתי.

אתאי אחתיה - דר' יוחנן, אשתו דריש לקיש.

וקא בכיא קמיה - דר' יוחנן להתפלל על בעלה.

עזבה יתומיך אני אחיה ואלמנותיך עלי תבטחו - פסוק הוא בירמיה.

מצטער - מתחרט על שהמיתו, שלא היה מוצא תלמיד ותיק כמותו.

דשף דעתיה - נעקרה ממנו דעתו, ונשתטה.

3.    תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף פד עמוד א

הַאי מַאן דְּבָעִי מֵיחְזֵי שׁוּפְרֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן, נֵייתִי כַסָא דְּכַסְפָּא מִבֵּי סִילְקֵי, וְנִימְלֵיהּ פַּרְצִידֵי דְרוֹמָנָא סוּמְקָא, וְנֵיהֲדַר לֵיהּ כְּלִילָא דְוַרְדָא סוּמְקָא לְפוּמֵיהּ, וְנוֹתְבֵיהּ בֵּין שִׁמְשָׁא לְטוּלָא, הַהוּא זַהֲרוּרֵי מֵעֵין שׁוּפְרֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן. אֵינִי?! וְהָאֲמַר מַר, שׁוּפְרֵיהּ דְּרַב כַּהֲנָא מֵעֵין שׁוּפְרֵיהּ דְּרַבִּי אַבָּהוּ, וְשׁוּפְרֵיהּ דְּרַבִּי אַבָּהוּ מֵעֵין שׁוּפְרֵיהּ דְּיַעֲקֹב אָבִינוּ, וְיַעֲקֹב אָבִינוּ מֵעֵין שׁוּפְרֵיהּ דְּאָדָם הָרִאשׁוֹן. וְאִלּוּ רַבִּי יוֹחָנָן, לָא קָחָשִׁיב לֵיהּ! שַׁאֲנִי רַבִּי יוֹחָנָן דְּהַדְרַת פָּנִים לָא הַוְיָא לֵיהּ

4.    תלמוד בבלי מסכת גיטין דף מז עמוד א

ריש לקיש זבין נפשיה ללודאי, שקל בהדיה חייתא וגלגלתא, אמר: גמירי, דיומא בתרא כל דבעי מינייהו עבדי ליה, כי היכי דליחול אדמיה. יומא בתרא אמרו ליה: מאי ניחא לך? אמר להו: בעינא אקמטינכו ואותבינכו, וכל חד מינייכו אמחי' חייתא ופלגא. קמטינהו ואותבינהו כל חד מינייהו, כד מחייה חד חייתא נפק נשמתיה חרקיניה לשיניה, א"ל: אחוכי קא מחייכת בי? אכתי פש לך גבי פלגא דחייתא, קטלינהו כולהו. נפק ואתא, יתיב קאכיל ושתי, אמרה ליה ברתיה: לא בעית מידי למזגא עליה? אמר לה: בתי, כריסי כרי. כי נח נפשיה שבק קבא דמוריקא, קרא אנפשיה: ועזבו לאחרים חילם.

5.    רש"י מסכת גיטין דף מו עמוד ב

ללודאי - אומה שאוכלין בני אדם.

6.    רש"י מסכת גיטין דף מז עמוד א

חייתא וגלגלתא - שק קשור ופקיע ועיגול של אבן או של עופרת בתוכו.דיומא בתרא - כשהורגין אותו. דליחול אדמיה - שימחול על דמו.איקמטינכו ואותבינכו - לקשור אתכם ולהושיבכם.חייתא ופלגא - כלומר מכה וחצי מכה.

7.    תוספות מסכת גיטין דף מז עמוד א

ר"ל זבין נפשיה ללודאי - קודם שחזר למוטב דמסתמא לא היה מזלזל בעצמו כל כך.

8.    תוספות מסכת בבא מציעא דף פד עמוד א

אי הדרת בך כו' - מכאן אמר ר"ת דר"ל מתחלה ידע הרבה אלא שפרק עול תורה ונעשה עם הארץ ועסק בלסטיות מדקאמר אי הדרת בך משמע להיות כבתחלה ולא תפרוק עול תורה מעליך וקאמר נמי מאי אהנית לי התם קרו לי רבי כלומר מעיקרא נמי הוו קרו לי רבי אלא ששכחתי ומה שפי' בקונט' ר' היינו רבו של לסטים אין נראה אף על גב דאשכחן במס' ע"ז (דף יז:) מ"ט קרו לך רבי רבן של טרסיים אני והיינו דאמרי' בפ' כל כתבי (שבת דף קיט:) א"ל ר"ל לרבי יהודה נשיאה כך מקובלני מאבותי ואמרי לה מאבותיך כל עיר שאין בה תינוקות של בית רבן כו' משמע שקודם שלימדו רבי יוחנן למד מאחרים.

9.    תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת סנהדרין פרק ב

וריש לקיש אמר נשיא שחטא מלקין אותו בב"ד של שלשה. מה מחזרן ליה א"ר חגיי משה אין מחזרין ליה די קטל לון. שמע ר' יודן נשייא וכעס שלח גנתן למיתפוס לריש לקיש טרפון. ערק לדא מוגדלא ואית דמרין להדא כפר חיטיא. למחר סלק ר' יוחנן לבית וועדא וסלק רבי יודן נשיא לבית וועדא. א"ל למה לית מרי אמר לון מילא דאורייא. שרי טפח בחדא ידיה א"ל ובחדא טפחין אלא א"ל לא ולא בן לקיש לא. א"ל אלא אנו מפתחה. א"ל בהדא מגדלא. א"ל למחר אנא ואת ניפוק לקדמיה. שלח ר' יוחנן גבי ריש לקיש עתיד לך מילה דאורייא דנשייא נפיק לקדמך. נפק לקדמון ומר דיגמא דידכון דמייא לבירייתכון כד אתא רחמנא למיפרוק ית ישראל לא שלח לא שליח ולא מלאך אלא הוא בעצמו דכתיב [שמות יב יב] ועברתי בארץ מצרים הוא וכל דרגון דידיה. א"ל ומה חמית מימר הא מילתא. אמר לון מה אתון סברין מה דחיל מינכון הוינא מנע אולפניה דרחמנא.

10. תלמוד בבלי מסכת יומא דף פו עמוד ב

אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, גְּדוֹלָה תְשׁוּבָה - שֶׁזְּדוֹנוֹת נַעֲשׂוֹת לוֹ כִשְׁגָגוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר, (הושע יד) "שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹהֶיךָ, כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ". הָא ,עָוֹן', מֵזִיד הוּא, וְקָרֵי לֵיהּ ,מִכְשׁוֹל'. אֵינִי?! וְהָא אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, גְּדוֹלָה תְשׁוּבָה - שֶׁזְּדוֹנוֹת נַעֲשׂוֹת לוֹ כִזְכֻיּוֹת. שֶׁנֶּאֱמַר, (יחזקאל לג) "וּבְשׁוּב רָשָׁע מֵרִשְׁעָתוֹ וְגוֹ', עֲלֵיהֶם הוּא יִחְיָה". לָא קַשְׁיָא - כָּאן מֵאַהֲבָה, כָּאן מִיִּרְאָה.

11. תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת פאה פרק א

תני רשב"י הרי שהיה אדם צדיק גמור כל ימיו ובאחרונה מרד איבד זה כל מה שעשה כל ימיו מה טעם [יחזקאל לג יח] ובשוב צדיק מצדקתו ועשה עול וגו' ר"ש בן לקיש אמר בתוהא על הראשונות הרי שהיה אדם רשע גמור כל ימיו ובסוף עשה תשובה הקדוש ברוך הוא מקבלו מה טעם [שם יט] ובשוב רשע מרשעתו וגו' אמר רבי יוחנן ולא עוד אלא כל העבירות שעשה הן נחשבין לו כזכיות מה טעם [תהילים מה ט] מור ואהלות קציעות כל בגדותיך כל בגידות שבגדת בי הרי הן כמור ואהלות וקציעות רובי זכיות ומעוטי עבירות נפרעים ממנו מיעוט עבירות קלות שעשה בעולם הזה בשביל ליתן לו שכרו משלם לעתיד לבא אבל רובי עבירות ומעוטי זכיות נותנין לו שכר מצות קלות שעשה בעוה"ז בשביל לפרע ממנו משלם לעולם הבא אבל הפורק ממנו עול והמיפר ברית והמגלה פנים בתורה אף על פי שיש בידו מעש"ט נפרעי' ממנו בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא.

12. תלמוד ירושלמי תרומות פרק ח דף מו עמוד ב /ה"ד

רבי איסי איתציד בספסופה אמר רבי יוחנן יכרך המת בסדינו אמ' רבי שמעון בן לקיש עד דאנא קטיל ואנא מיתקטיל אנא איזיל ומשיזיב ליה בחיילא אזל ופייסון ויהבוניה ליה אמר לון ואתון גבי סבן והוא מצלי עליכון אתון גבי רבי יוחנן אמר לון מה דהוה בלבבכון מיעבד ליה יתעביד לון ימטא לההוא עמא לא מטון אפיפסרוס עד דאזלון כולהון

13. פרקי דרבי אליעזר - "חורב" פרק מב ד"ה התשובה ומעשים טובים

 בן עזאי אומ' תדע לך כח התשובה בא וראה מר' שמעון בן לקיש שהיה הוא ושני ריעיו בהרים גוזלין וחומסין כל אשר יעבור עליהם בדרך, מה עשה ר' שמעון הניח לשני ריעיו שודדין בהרים ושב לאלהי אבותיו בכל לבו בצום ובתפלה והיה משכים ומעריב לבית הכנסת לפני הב"ה והיה עוסק בתורה כל ימיו ובמתנות עניים ולא שב על מעשיו הרעים עוד, ונתרצית תשובתו, וביום שמת מתו שני רעיו השודדים בהרים ונתנו לר' שמעון באוצר החיים ולשני רעיו בשאול התחתונה, ואמרו שני רעיו לפני הב"ה רבון כל העולמים יש לפניך משוא פנים, זה היה עמנו שודד בהרים והוא באוצר החיים ואנו בשאול תחתית, אמ' להם זה עשה תשובה בחייו ואתם לא עשיתם תשובה, הנח לנו ואנו עושים תשובה גדולה, אמ' להם אין תשובה אלא עד יום המיתה, משל למה הדבר דומה לאדם שהוא רוצה לפרוש בים אם אינו לוקח בידו לחם מארץ נושבת ומים מתוקים בים אינו מוצא לאכול ולשתות ולא עוד אלא אדם שהוא רוצה לילך לקצה המדבר אם אינו לוקח מן היישוב לחם ומים אינו מוצא במדבר לאכול ולשתות כך אם האדם אינו עושה תשובה בחייו לאחר מיתתו אין לו תשובה.

14. תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת תרומות פרק ח

כד שאלון לרבי יונתן א"ל ערבא דו נפשך אנא אמר רבי ינאי אין קטא קטא שיחור ואין אובד אובד מרגלי אמר רבי שמעון בן לקיש אילו זבנת גרמך ללודין הוה מזבין להון בדמין יקרין והכא בדמין קלילין.

15. תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת עבודה זרה פרק ב

רבי יונתן כי הוה בר נש שאיל ליה אמר ליה ערבא דנפשך אנא. אמר רבי שמעון בן לקיש אילו ללודין זבינת גרמך זבינתה גרמך בדמים יתירין וכא בדמין קלילין.

16. תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד ב

 אמר רבי יוחנן: נגעים ובנים אינן יסורין של אהבה. ...ובנים לא? היכי דמי? אילימא דהוו להו ומתו - והא אמר רבי יוחנן: דין גרמא דעשיראה ביר. אלא: הא - דלא הוו ליה כלל, והא - דהוו ליה ומתו.

17. רש"י מסכת ברכות דף ה עמוד ב

דין גרמא דעשיראה ביר - זה עצם של בן עשירי, שמת לו.

ביר - כמו בר, וצר עצם פחות מכשעורה ממנו בסודרו לעגמת נפש, וגברא רבא כרבי יוחנן לא באו לו יסורין שאינן של אהבה.

ספר מסילת ישרים פרק ד - בדרך קנית הזהירות

ואם תאמר, אם כן, מדת הרחמים למה היא עומדת, כיון שעל כל פנים צריך לדקדק בדין על כל דבר? התשובה, ודאי, מדת הרחמים היא קיומו של עולם, שלא היה עומד זולתו כלל וכלל. ואף על פי כן אין מדת הדין לוקה, וזה, כי לפי שורת הדין ממש, היה ראוי שהחוטא יענש מיד תיכף לחטאו בלי המתנה כלל, וגם שהעונש עצמו יהיה בחרון אף, כראוי למי שממרה פי הבורא יתברך שמו, ושלא יהיה תיקון לחטא כלל, כי הנה באמת, איך יתקן האדם את אשר עיות והחטא כבר נעשה? הרי שרצח האדם את חברו, הרי שנאף, איך יוכל לתקן הדבר הזה? היוכל להסיר המעשה העשוי מן המציאות:

18.   

ריש לקיש, שפירושו בארמית "ראש הגנבים",

החולה ביום הכיפורים

חולה ביום הכיפורים

1.    שולחן ערוך אורח חיים הלכות יום הכפורים סימן תריח סעיף ז

* [א*] כשמאכילין את העוברות או את החולה, (יז) <ט> מאכילין אותם מעט מעט כדי שלא יצטרף לשיעור; הלכך מאכילין אותו (יח) ו כב' שלישי ביצה בינונית, (יט) וישהו (כ) כדי אכילת ז ארבעה ביצים; והשתיה, (כא) יבדקו בחולה עצמו כמה היא כדי שיסלקנו לצד אחד ויראה * כמלא לוגמיו.

סעיף ח -וישקוהו פחות מאותו שיעור, וישהו בין שתיה לשתיה (כב) כדי אכילת ארבעה ביצים, ולפחות ישהו בין שתיה לשתיה (כג) כדי שיעור שתיית רביעית; * ואם אמדוהו שאין השיעורים הללו מספיקים לו, (כד) או שהחולה אומר כן, או שנסתפקו בדבר, מאכילים ומשקים אותו ח כל צרכו (מיד).

2.    שולחן ערוך אורח חיים הלכות יום הכפורים סימן תריז סעיף ב

עוברה (א) שהריחה ((ב) ופניה משתנים א אף על פי שלא אמרה צריכה אני) (ר"י נכ"ז); לוחשין לה באזנה שיום הכיפורים הוא; (ג) אם נתקררה דעתה בזכרון זה, מוטב; ואם לאו, (ד) ב מאכילין אותה (ה) עד שתתיישב דעתה.

3.    תלמוד בבלי מסכת יומא דף פב עמוד א

משנה. עוברה שהריחה - מאכילין אותה עד שתשיב נפשה. חולה מאכילין אותו על פי בקיאין, ואם אין שם בקיאין - מאכילין אותו על פי עצמו, עד שיאמר די.

גמרא. תנו רבנן: עוברה שהריחה בשר קודש או בשר חזיר - תוחבין לה כוש ברוטב, ומניחין לה על פיה. אם נתיישבה דעתה - מוטב, ואם לאו - מאכילין אותה רוטב עצמה, ואם נתיישבה דעתה - מוטב, ואם לאו - מאכילין אותה שומן עצמו, שאין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש חוץ מעבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים. תלמוד בבלי מסכת יומא דף פב עמוד ב -ההיא עוברה דארחא, אתו לקמיה דרבי, אמר להו: זילו לחושו לה דיומא דכיפורי הוא. לחושו לה ואילחישא. קרי עליה בטרם אצרך בבטן ידעתיך וגו'. נפק מינה רבי יוחנן.

4.    תלמוד בבלי מסכת כריתות דף יג עמוד א

התירו לה לעוברה לאכול פחות מכשיעור, מפני הסכנה;...קתני: התירו לה לעוברה לאכול פחות מכשיעור מפני הסכנה. מפני הסכנה, אפילו טובא נמי תיכול! אמר רב פפא, הכי קתני: הותרו לה לעוברה פחות מכשיעור אפילו טובא מפני הסכנה.

5.    ספר הלכות גדולות סימן יג - הלכות יום הכיפורים עמוד קצ

ואמרינן גבי עוברה (כריתות יג א) התירו לה לעוברה לאכול פחות מכשיעור מפני הסכנה, היכי דמי, אי דאיכא סכנה, אפילו כשיעור נמי, אלא אימא פחות פחות מכשיעור ואפילו טובא נמי.

6.    תורת האדם שער המיחוש - ענין הסכנה (הרמב"ן)

אבל חולה שמאכילין אותו על פי בקיאים מאכילין אותו בתחלתו דבר הצריך לו וכדי הצריך לו כמו שאמרו רופאים ואין מדקדקים עליו להאכילו הקל הקל. וגרסינן בכריתות בפרק אמרו לו (י"ג א') התירו לה לעוברה לאכול פחות מכשיעור מפני הסכנה ואקשינן מפני הסכנה אפי' טובא נמי תיכול אמר רב פפא הכי קתני התירו לה לעוברה לאכול פחות פחות מכשעור ואפי' טובא מפני הסכנה, כלומר שאפילו צריכה לכשעור מאכילין אותה פחות פחות כדי שלא יצטרף כזית בכדי אכילת פרס, וכן פסק בעל ההלכות. ונראה שאף בחולה עושין כן כדי להקל עליו מאיסורי כרת ומכות לאיסור בלחוד.

7.    רמב"ם הלכות שביתת עשור פרק ב הלכה ח

חולה שיש בו סכנה ששאל לאכול ה ביום הכפורים אף על פי שהרופאים הבקיאין אומרין אינו צריך מאכילין אותו על פי עצמו עד שיאמר דיי, ו אמר החולה איני צריך והרופא אומר צריך מאכילין אותו על פיו ז, והוא שיהיה רופא בקי, רופא אחד אומר צריך ואחד אומר אינו צריך מאכילין אותו, מקצת הרופאין אומרין צריך ומקצתן אומרין אינו צריך הולכין אחר הרוב או אחר הבקיאין, ובלבד שלא יאמר החולה צריך אני, אבל אם אמר צריך אני ח מאכילין אותו, לא אמר החולה שהוא צריך ונחלקו הרופאים והיו כלם בקיאין ואלו שאמרו צריך כמנין שאמרו אינו צריך מאכילין אותו.

8.    הגהות מיימוניות הלכות שביתת עשור פרק ב הלכה ח

[ה] יש גאונים שפסקו דהיינו דוקא כשאמר אסתכן אם לא אוכל אבל אם אמר לא אסתכן בכך אם לא אוכל אסור להאכילו וכן פיר"י ב"ר שמואל אבל ר"ת נחלק על זה והורה הלכה למעשה להיתר וז"ל וכי חולים נביאים הם או בקיאים הם אלא כיון שיודע החולה או החיה שהוא שבת או יום כפור ואמר אני צריך ואיני יכול לסבול מחמת החולי מאכילין אותו אפילו סבורים שהחולה אינו מסוכן וכן האשה שהיכן מצינו סכנה ללא רואה ולנשיכת כלב ולמתאוה וכו' ...ויען כי אין אנו בקיאין יפה באומד הדבר טוב להאכילו מעט מעט שלא יהא ככותבת בכדי אכילת פרס כדאשכחן פרק אמרו לו ובשתיה מלא לוגמיו דהיינו חצי רביעית שלא יבא לאיסור כרת אמנם צריך ליזהר שלא יפשיעו בנפש שאם לא יוכל לסבול ולעמוד בכך יאכילוהו וישקוהו להדיא:

9.    ספר החינוך מצוה שיג

(ה) ולפיכך מי שהוא חולה אף על פי שאין בו סכנה גמורה, אם יהיה חלוש הרבה ראוי להאכילו ולהשקותו מעט מעט כשיעור שאמרנו, (ו) ונותנין ריוח בין אכילה ושתיה של פעם אחת לפעם אחרת כדי שיעור אכילת פרס, (ז) שהן שלש ביצים כדעת רוב המפרשים, כדי שלא יצטרפו האכילות ותהיה נחשבת כאכילה אחת ושיעור אחד. (ח) אבל בין האכילה והשתיה אין צריך להפסיק, שאין מצטרפין אכילה ושתיה לענין זה. ושיעור שבין שתיה לשתיה, כדי שתיית רביעית.

10. ב"ח אורח חיים סימן תריח

א חולה שצריך לאכול אם יש שם רופא בקי וכו'. משנה בפרק בתרא דיומא חולה מאכילין אותו על פי בקיאין אם אין שם בקיאין מאכילין אותו על פי עצמו עד שיאמר די ודקדק רבינו לומר חולה שצריך לאכול להורות דלאו בחולה שיש בו סכנה דוקא קאמר וכמו שכתב הרמב"ם (ש"ע פ"ב ה"ח) חולה שיש בו סכנה ששאל לאכול דמשמע אבל באין בו סכנה לעולם אין מאכילין אותו ועל כן כתב חולה שצריך לאכול כלומר אפילו בחולה שאין בו סכנה והוא צריך לאכול שלא יכבד עליו החולי ויסתכן נמי מאכילין אותו וזה שכתב אם יש שם רופא בקי שאומר אם לא יתנו לו אפשר שיכבד עליו החולי ויסתכן [מאכילין אותו על פיו] ואין צריך שיאמר שמא ימות וכן כתב הרא"ש שלא כדעת התוספות והיינו שאין כאן סכנה עדיין אלא אפשר שיסתכן ונראה בעיני אף על פי שאינו אומר רק אפשר שיכבד עליו החולי ואינו אומר ויסתכן אפילו הכי מאכילין אותו דכל שאפשר שיכבד עליו החולי אנו חוששין שמא יסתכן דכבר אפשר נמי שיסתכן  

11. רמב"ם הלכות שבת פרק ב

הלכה א -דחויה היא שבת אצל סכנת נפשות כשאר כל המצות, לפיכך חולה שיש בו סכנה עושין לו כל צרכיו בשבת א על פי רופא אומן ב של אותו מקום, ספק שהוא צריך לחלל עליו את השבת ספק שאינו צריך, וכן אם אמר רופא לחלל עליו את השבת ורופא אחר אומר אינו צריך מחללין עליו את השבת שספק נפשות דוחה את השבת.

הלכה ב -אמדוהו ביום השבת שהוא צריך לכך וכך שמונה ימים אין אומרים נמתין עד הערב כדי שלא לחלל עליו שתי שבתות אלא מתחילין מהיום שהוא שבת ומחללין עליו אפילו מאה שבתות כל זמן שהוא צריך ויש בו סכנה או ספק סכנה מחללין, ומדליקין לו את הנר ומכבין מלפניו את הנר ושוחטין לו ואופין ומבשלין ומחמין לו חמין בין להשקותו בין לרחיצת גופו, כללו של דבר שבת לגבי חולה שיש בו סכנה הרי הוא כחול לכל הדברים שהוא צריך להן.

הלכה ג -כשעושים דברים האלו אין עושין אותן לא ע"י גוים ולא ע"י קטנים ולא ע"י עבדים ולא ע"י נשים כדי שלא תהא שבת קלה בעיניהם, אלא על ידי ג גדולי ישראל וחכמיהם, ואסור להתמהמה בחילול שבת לחולה שיש בו סכנה שנאמר +ויקרא י"ח+ אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ולא שימות בהם, הא למדת שאין משפטי התורה נקמה בעולם אלא רחמים וחסד ושלום בעולם, ואלו המינים שאומרים שזה חילול שבת ואסור עליהן הכתוב אומר +יחזקאל כ'+ וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם.

הלכה י -חולה שאין בו סכנה עושין לו כל צרכיו על ידי גוי, כיצד אומרין ו לגוי לעשות לו והוא עושה לבשל לו ולאפות ולהביא רפואה מרשות לרשות וכיוצא באלו, וכן כוחל ז עיניו מן הגוי בשבת אף על פי שאין שם סכנה, ואם היו צריכים לדברים שאין בהן מלאכה עושין אותן אפילו ישראל, לפיכך מעלין אזנים בשבת ומעלין אנקלי ומחזירין את השבר וכל כיוצא בזה מותר.

12. מגיד משנה הלכות שבת פרק ב

וכל שאפשר לשנות משנין וכו'. שם מבואר השנוי הזה ואמרו כמה דאפשר לשנויי משנינן. וכתב הרמב"ן ז"ל ושמעינן מינה דכל צרכי חולה אף על פי שיש בו חולי סכנה היכא דאפשר למעבד לה למלאכה בשנוי שלא יתחלל בה שבת משנין ואין מחללין והוא שלא יתאחר צרכו של חולה כלל בשנוי זה, ותנן נמי גבי מילה (שם דף קל"ג) ונותנים עליה אספלנית וכמון לא שחק מערב שבת לועס בשיניו ונותן לא טרף יין ושמן נותן זה בעצמו וכו'. וש"מ אף על פי שסכנה היא לו אין מחללין את השבת לעבור על דברי תורה אלא עושין המלאכות בשינוי בדבר שהוא משום שבות ובלבד שיעשה כל צרכו של חולה בזריזות עכ"ל. ומלשון רבינו ז"ל נראה שאין חולה שיש בו סכנה בכלל השנוי אלא החיה וזהו שכתב הרי היא בסכנת נפשות ולא הזכיר השינוי בחולי שיש בו סכנה וכתב למעלה כללו של דבר שבת לגבי חולה שיש בו סכנה הרי הוא כחול לכל הדברים וכו'. והטעם בזה נראה מפני שכאב היולדת וחבליה הם כדבר טבעי לה ואין אחת מאלף מתה מחמת לידה ולפיכך החמירו לשנות במקום שאפשר ולא החמירו בחולה. ודין המילה הוא לפי דעת רבינו מפני טענה אחרת מפני שהן מכשירין שהיה אפשר לעשותן מערב שבת כמו שהזכיר רבינו פרק שני מהלכות מילה:

חידושי הגריז שביתת עשור פרק ב הלכה ח

Shiurim and Essays Rosh Hashana & Parashat Ha’azinu

Shiurim and Essays Rosh Hashana & Parashat Ha’azinu

May you and your family be blessed with a year of peace, health, happiness, prosperity and spiritual enlightenment

Shana Tova U’mituka – Kitiva V’Chatima Tova

Ari and Naomi

Special Essay:

A Holy Family

http://blogs.timesofisrael.com/a-holy-family/#ixzz3E1hurbZd

New:  Echoes of Eden Project:

http://rabbiarikahn.com/pdf/(dont)_look_back

Teshuva and Complete Teshuva

http://shiur.rabbiarikahn.com/Shiurim/Holiday/RoshHashanah/Teshuva_and_Complete_Teshuva.mp3

Listen and Hear: Heaven and Earth

http://rabbiarikahn.com/writing?id=214

The Straight and Just Path

http://rabbiarikahn.com/writing?id=215

The Song of Moses

http://rabbiarikahn.com/writing?id=216

Rosh Hashanah / The Sound of the Shofar

http://rabbiarikahn.com/writing?id=75

Rosh Hashanah / The Idea of Rosh Hashana

http://rabbiarikahn.com/writing?id=77

Rosh Hashanah Elkana and Chana

http://rabbiarikahn.com/writing?id=78

audio

Haazinu

http://rabbiarikahn.com/audio?id=114

Rosh Hashanah

http://rabbiarikahn.com/audio?id=65

Rosh Hashanah - Part I

http://rabbiarikahn.com/audio?id=66

Rosh Hashanah - Part II

http://rabbiarikahn.com/audio?id=67

The Multifaceted Shofar

http://rabbiarikahn.com/audio?id=68

Why Blow the Shofar

http://rabbiarikahn.com/audio?id=69

The Prayer of the Shofar

http://rabbiarikahn.com/audio?id=70

The Sound of the Shofar

http://rabbiarikahn.com/audio?id=71

Teshuva and Complete Teshuva

sources for shiur

תשובה גמורה, ותשובה

הרב ארי דוד קאהן

1.    תלמוד בבלי מסכת קידושין דף מט עמוד ב

על    מנת   שאני   צדיק ,  אפילו רשע גמור - מקודשת, שמא הרהר תשובה בדעתו.

 

2.    רמב"ם הלכות תשובה הקדמה

 הלכות תשובה. מצות עשה אחת, והוא שישוב החוטא מחטאו לפני ה' ויתודה. וביאור מצוה זו ועיקרים  הנגררים עמה בגללה בפרקים אלו. 

3.    רמב"ם הלכות תשובה פרק ב הלכה א

אי זו היא תשובה גמורה, זה שבא לידו דבר שעבר בו ואפשר בידו לעשותו ופירש ולא עשה מפני התשובה, לא מיראה ולא מכשלון כח, כיצד הרי שבא על אשה בעבירה ולאחר זמן נתייחד עמה והוא עומד באהבתו בה ובכח גופו ובמדינה שעבר בה ופירש ולא עבר זהו בעל תשובה גמורה, הוא ששלמה אמר וזכור את בוראיך בימי בחורותיך, ואם לא שב אלא בימי זקנותו ובעת שאי אפשר לו לעשות מה שהיה עושה אף על פי שאינה תשובה מעולה מועלת היא לו ובעל תשובה הוא, אפילו עבר כל ימיו ועשה תשובה ביום מיתתו ומת בתשובתו כל עונותיו נמחלין שנאמר עד אשר לא תחשך השמש והאור והירח והכוכבים ושבו העבים אחר הגשם שהוא יום המיתה, מכלל שאם זכר בוראו ושב קודם שימות נסלח לו.

הלכה ב                         ומה היא התשובה הוא שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד שנאמר יעזוב רשע דרכו וגו', וכן יתנחם על שעבר שנאמר כי אחרי שובי נחמתי, ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם שנאמר ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו וגו', וצריך להתודות בשפתיו ולומר עניינות אלו שגמר בלבו.

 הלכה ג           כל המתודה בדברים ולא גמר בלבו לעזוב הרי זה דומה לטובל ושרץ בידו שאין הטבילה מועלת לו עד  שישליך השרץ, וכן הוא אומר ומודה ועוזב ירוחם, וצריך לפרוט את החטא שנאמר אנא חטא העם הזה חטאה  גדולה ויעשו להם אלהי זהב. 

4.    רמב"ם הלכות תשובה פרק ז הלכה ד

ואל ידמה אדם בעל תשובה שהוא מרוחק ממעלת הצדיקים מפני העונות והחטאות שעשה, אין הדבר כן אלא אהוב ונחמד הוא לפני הבורא כאילו לא חטא מעולם, ולא עוד אלא ששכרו הרבה שהרי טעם טעם החטא ופירש ממנו וכבש יצרו, אמרו חכמים מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד בו, כלומר מעלתן גדולה ממעלת אלו שלא חטאו מעולם מפני שהן כובשים יצרם יותר מהם.

5.    אבות פרק ה משנה כג

בן הא הא אומר לפום צערא אגרא:

  

6.    תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ו עמוד ב

אמר רבי זירא: אגרא דפרקא - רהטא. אמר אביי:  אגרא   דכלה  - דוחקא. אמר רבא: אגרא דשמעתא - סברא.  אמר רב פפא: אגרא דבי טמיא - שתיקותא. אמר מר זוטרא: אגרא דתעניתא - צדקתא. אמר רב ששת:  אגרא    דהספדא - דלויי. אמר רב אשי: אגרא דבי הלולי - מילי.

R. Zera says: The merit of attending a lecture lies in the running. Abaye says: The merit of attending the Kallah sessions lies in the crush. Raba says: The merit of repeating a tradition lies in [improving] the understanding of it. R. Papa says: The merit of attending a house of mourning lies in the silence observed. Mar Zutra says: The merit of a fast day lies in the charity dispensed. R. Shesheth says: The merit of a funeral oration lies in raising the voice. R. Ashi says: The merit of attending a wedding lies in the words [of congratulation addressed to the bride and bridegroom].    

7.    רש"י מסכת ברכות דף ו עמוד ב

  אגרא דפרקא -  עיקר קבול שכר הבריות הרצים לשמוע דרשה מפי חכם - היא שכר המרוצה, שהרי רובם אינם מבינים  להעמיד גרסא ולומר שמועה מפי רבן לאחר זמן שיקבלו שכר למוד. אגרא דכלה -  שבת שלפני הרגל, שהכל נאספין לשמוע הלכות הרגל.  אגרא דשמעתא סברא -  שהוא יגע וטורח ומחשב להבין טעמו של דבר. אגרא דתעניתא צדקתא -  שנותנין צדקה לערב לפרנסת העניים שהתענו היום.  דלויי -  להרים קול בלשון נהי ועגמת נפש, שיבכו השומעים. מילי -  לשמח החתן בדברים.

8.    ויקרא פרק טז :ל     

 כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו:

9.    ספר חובת הלבבות שער שביעי שער התשובה - פרק ט

 והחלק השלישי שיהיה השב עובר עבירות גדולות ממצות לא תעשה שיש בה מיתה בידי אדם וכרת בידי שמים בחלול השם [ס"א כחלול שבת] ושבועת שקר והדומה להם מן הגדולות ואחר כך שב מטעותו בהם והשלים תנאי התשובה וגדריה כי המחילה לא תתכן לו עד שינוסה בעוה"ז ממה שיוכל לסבלו וינקה מעונותיו ובו אמרו רז"ל עבר על מצות לא תעשה שיש בה כרת ומיתת ב"ד ועשה תשובה יסורין ממרקין ומיתה מכפרת שנאמר [תהלים פט] ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם וכתיב [ישעיה כב] אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון והצדיק שלא  עבר אלו העבירות יש לו יתרון על השב מהם בלי ספק:

10. עין יעקב על מסכת ברכות אות (צט) לד:

אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, כָּל הַנְּבִיאִים כֻּלָּם לֹא נִתְנַבְּאוּ אֶלָּא לְבַעֲלֵי תְּשׁוּבָה, אֲבָל צַדִּיקִים גְּמוּרִים, (ישעיה סד) "עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ". וּפְלִיגָא דְּרַבִּי אַבָּהוּ, דְּאָמַר רַבִּי אַבָּהוּ, בְּמָקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה עוֹמְדִין, אֵין צַדִּיקִים גְּמוּרִים עוֹמְדִין, שֶׁנֶּאֱמַר, (שם נז) "שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב", ,לָרָחוֹק' בְּרֵישָׁא, וְהָדַר ,לַקָּרוֹב'. (ואידך) [וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר לָךְ] , מַאי ,רָחוֹק'? [שֶׁהָיָה] רָחוֹק מֵעֲבֵרָה מֵעִיקָרָא. [מַאי] ,קָרוֹב'? [שֶׁהָיָה] קָרוֹב לַעֲבֵרָה (מעיקרא) וְנִתְרַחֵק מִמֶּנָּה הַשְׁתָּא.

11. תלמוד בבלי מסכת יומא דף פו עמוד ב

היכי דמי בעל תשובה? אמר רב יהודה: כגון שבאת לידו דבר עבירה פעם ראשונה ושניה וניצל הימנה, מחוי רב יהודה: באותה אשה, באותו פרק, באותו מקום.

12. תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף כה עמוד ב

 מיתיבי: המשחק בקוביא - אלו הן המשחקים בפיספסים. ולא בפיספסים בלבד אמרו, אלא אפילו קליפי אגוזים וקליפי רימונים. ואימתי חזרתן - משישברו את פיספסיהן ויחזרו בהן חזרה גמורה, דאפילו בחנם לא עבדי.

13. רמב"ם הלכות עדות פרק יב הלכה ו

מאימתי חזרת המשחקין בקוביא משישברו את פסיפסיהם, ויחזרו בהן חזרה גמורה שלא יעשו אפילו בחנם.

14. תלמוד בבלי מסכת יומא דף כט עמוד א

   הרהורי עבירה קשו מעבירה,

רש"י   הרהורי עבירה - תאות נשים, קשים להכחיש את בשרו יותר מגופו של מעשה.

15. ספר מורה נבוכים - חלק ג פרק ח*

 כבר ידעת אמרם: "הרהורי עבירה קשין מעבירה" - ולי בפרושו - פרוש נפלא מאד - והוא: שהאדם כשימרה אמנם ימרה מצד המקרים הנמשכים אחר החומר שלו, כמו שבארתי - רצוני לומר: שהאדם לא יעשה מרי רק *בבהמיותו*; אבל *המחשבה* היא מסגולות האדם הנמשכות אחר צורתו, וכשיחשוב במרי ימרה בנכבד שבשני חלקיו - ואין חטא מי שעבר והעביד עבד סכל כחטא מי שהעביד בן חורין חשוב. כי זאת הצורה האנושית וכל סגולותיה הנמשכות אחריה אין צריך להשתמש בהן אלא במה שהן ראויות לו - להדבק בעליונים, לא לרדת להשיג השפל:

ספר הישר - השער העשרי

הרשע בעשותו תשובה גמורה הוא נקי מכל חטאתיו אך אין לו זכויות:

דע, כי התשובה הגמורה לרשע, תטהרנו מכל חטאתיו, ויהיה כבן יומו. וכאשר הילוד נקי מכל חטא אבל אין לו שום זכות, כך הרשע בעשותו תשובה גמורה, הוא נקי מכל חטאתיו, ונמלט מענש הבורא, אך אין לו זכיות, ולא יזכה למעלת הצדיקים הטהורים אשר מימיהם לא עשו עברה, כאשר אי אפשר לשני אנשים ממשרתי המלך, האחד נאמן, מיום היותו לא נמצא בו ערות דבר, והשני קשר עליו והכעיסו ומרד בו ואחר כן נכנע אליו והכיר חטאו, כמו שמעי בן גרא בבואו מתנפל לפני דוד המלך עליו השלום, בידוע, אף על פי שימחול לו המלך, לא תהיה מעלתו בעיניו כמעלת עבדו הנאמן. והשכל יורנו, כי מנשה בן חזקיהו עשה תשובה, אשר כמוה לא עשה איש, והפליג נפשו בענוי בעבודת האל כל ימיו, לא הגיע למעלת משה רבינו עליו השלום, ולא למעלת דוד מלך ישראל אשר היה מנעוריו ירא אלהים:

[קלט]:

ביאור דברי חז"ל מקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם עומדים:

ומה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ברכות ל"ד ב') מקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם עומדים, אמרו הם אמת. כי בידוע, שהצדיקים והבינונים יש לכל אחד מעלה אצל הבורא ברוך הוא זה למעלה מזה, ועל כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה, כי במעלת בעלי תשובה, לא יעמדו שם הצדיקים, כי אינו מקומם ואינם בכת בעלי תשובה, אלא במקום אחר