Twitter

Friday, October 4, 2019

sources - מָקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה עוֹמְדִין

מָקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה עוֹמְדִין
1.    תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לד עמוד ב
אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כָּל הַנְּבִיאִים כֻּלָּם לֹא נִתְנַבְּאוּ אֶלָּא לְבַעֲלֵי תְּשׁוּבָה, אֲבָל צַדִּיקִים גְּמוּרִים, (ישעיהו ס״ד:ג׳) "עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ". וּפְלִיגָא דְּרַבִּי אַבָּהוּ, דְּאָמַר רַבִּי אַבָּהוּ: בְּמָקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה עוֹמְדִין, אֵין צַדִּיקִים גְּמוּרִים עוֹמְדִין, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם נז) "שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב", 'לָרָחוֹק' בְּרֵישָׁא, וְהָדַר 'לַקָּרוֹב'. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר לָךְ: מַאי 'רָחוֹק'? שֶׁהָיָה רָחוֹק מֵעֲבֵרָה מֵעִיקָרָא. מַאי 'קָרוֹב'? שֶׁהָיָה קָרוֹב לַעֲבֵרָה וְנִתְרַחֵק מִמֶּנָּה הַשְׁתָּא.
2.    רמב"ם הלכות תשובה פרק ז:ד
וְאַל יְדַמֶּה אָדָם בַּעַל תְּשׁוּבָה שֶׁהוּא מְרֻחָק מִמַּעֲלַת הַצַּדִּיקִים מִפְּנֵי הָעֲוֹנוֹת וְהַחֲטָאוֹת שֶׁעָשָׂה. אֵין הַדָּבָר כֵּן אֶלָּא אָהוּב וְנֶחְמָד הוּא לִפְנֵי הַבּוֹרֵא כְּאִלּוּ לֹא חָטָא מֵעוֹלָם. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁשְּׂכָרוֹ הַרְבֵּה שֶׁהֲרֵי טָעַם טַעַם הַחֵטְא וּפֵרַשׁ מִמֶּנּוּ וְכָבַשׁ יִצְרוֹ. אָמְרוּ חֲכָמִים מָקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה עוֹמְדִין אֵין צַדִּיקִים גְּמוּרִין יְכוֹלִין לַעֲמֹד בּוֹ. כְּלוֹמַר מַעֲלָתָן גְּדוֹלָה מִמַּעֲלַת אֵלּוּ שֶׁלֹּא חָטְאוּ מֵעוֹלָם מִפְּנֵי שֶׁהֵן כּוֹבְשִׁים יִצְרָם יוֹתֵר מֵהֶם:
3.    חומת אנך שמות פרשת כי תשא
כי תשא את ראש. רבינו מהר"א מגרמיזא ז"ל בס' שערי בינה פי' למגילת אסתר כ"י כתב מרז"ל דמרע"ה ראה תליית ראש וסבר שהיה מרדכי ותשש כחו ושכח הווי"ן וא"ל הקדוש ברוך הוא התליה להמן ווי"ן ואת פרשנדתא וכו' ויזתא. בהם נגף אותיות המן סמוכות עכ"ד. ואפשר לרמוז כי הנה ישראל עשו תשובה שלימה וזדונות נעשו להם כזכיות ומצות מחודשות שהצדיקים א"א לקיימם וכמ"ש המפרשים במ"ש במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד שבעלי תשובה יש להם מצות חדשות דליתנהו בצדיקים דהעבירות שעשו בעלי תשובה הם להם כמצות וכזכיות ואלו לא משכחת בצדיקים.
4.    פני דוד דברים פרשת שופטים
ואפשר לומר עוד ונקדים מ"ש ביומא דף פ"ו אמר ר"ל גדולה תשובה שהזדונות נעשות לו כשגגות וכו' והאמר ר"ל נעשות לו כזכיות שנאמר ובשוב רשע מרשעתו וכו' עליהם חיה יחיה ל"ק כאן מאהבה כאן מיראה והמפרשים נתנו טעם למשז"ל במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד כי הנה הצדיקים אינם יכולים לקיים כי אם רמ"ח מצות עשה אבל בעל תשובה נוסף עליהם כי כל הלאוין וחייבי כריתות ומיתות אשר עשו נהפכו להם לזכיות כאלו קיימו מצות עשה והני זכיות הבאים אליהם מכח עבירות להם לבדם ניתנו אך לא לצדיקים ונמצא היות זכיותיהם יתרות הרבה מהצדיקים עכ"ד.
5.    תיבת גמא פרשת תזריע פרי מגדים
הא דאמרינן במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים כו', יש בו שלש טעמים, א'. כי התגברות הבע"ת הוא חידוש, ב'. שרמ"ח מ"ע שכר, ול"ת אם לא בא דבר עבירה לידו לא חשיב כ"כ כשעושה מצות, משא"כ בע"ת חבילות עבירות ועושה תשובה מאהבה עבירות זכיות, יש לו יותר מצדיק גמור. ג. כי צדיק גמור א"צ רק ממוצע משא"כ בעל תשובה צריך תוספת מקצה הראשון כמ"ש כל הספרי מוסר. א"כ מאחר שצריך סייגים רבים ולהתקדש את עצמו במותר, יש לו שכר יותר כאמור.
6.    כלי יקר במדבר פרק יט
ועל צד הרמז מקום אתי לומר על פי דברי בעל העקידה, שפירש כל עניני הפרה על דרכי התשובה כמבואר מספרו. ועל זה הדרך קרוב לשמוע שרפואת הנפש כרפואת הגוף כי המשקה המועיל לתרופת אדם חולה מזיק לאדם בריא וכמו שאמרו חז"ל (תענית יא ב) בר בי רב דיתיב בתעניתא כלבא ליכול שירותא הרי שהצומות מטמאים את הטהורים ומטהרים הטמאים, פירוש מי שנטמא כבר בעבירה הצומות הכרחיים לו וכההיא שאמרו חז"ל (יומא פו ב) היכי דמי בעל תשובה כגון שבא אותו מעשה לידו ופירש ממנו מחוי רב יהודה באותו פרק ובאותו אשה ובאותו מקום, כי מקום החטא ושער שעבר בו צריך ששם תהיה גבורתו להתגבר על יצרו שכבר טעם פה טעם עבירה ומבקש לימודו, וזה שנאמר (הושע ב א) והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי דוקא במקום החטא אשר שם יאמר להם לא עמי אתם במקום ההוא תהיה התשובה ושם יאמר להם בני אל חי:
ויש אומרים שזה כוונת חז"ל (ברכות לד ב) במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אין יכולים לעמוד שם, כי הבעל תשובה צריך לעמוד במקום אשר עמד שם בראשונה ולהתיחד עם אותה אשה אשר חטא, אבל לצדיק גמור אסור היחוד כי אסור להביא נפשו בנסיון נמצא שיחוד דהיינו עצם התשובה מטמא הטהורים ומטהר הטמאיםוכן צריך כל בעל תשובה להטות לקצה אחרון בדבר שחטא בו כדי שיצא לדרך הממוצע, כדרך האומנין הרוצים ליישר עץ מעוקם שצריך לעקמו לצד שני, אבל לצדיק גמור לא יתכן דרך זה אלא שצריך לילך בדרך ממוצע תמיד כמו שנאמר (קהלת ז טז) אל תהי צדיק הרבה אל תרשע הרבה. וכן יש אומרים שדבר זה נרמז בהשלכת עץ ארז ואזוב אל תוך שריפת הפרה דהיינו השלכת הקצוות שלא להגביה עצמו כארז ולא להשפיל עצמו יותר מדאי כאזוב. על כן הפרה מטמאה ומטהרה כדי שנלמוד ממנה שבעניני התשובה יש כמה דברים המטמאים ומטהרים כאחד והשינוי בא מצד המקבלים כאמור, וזה דרך נכון וברור:
7.    תניא א:ז
או עד שיעשה תשובה גדולה כל כך שזדונות נעשה לו כזכויות ממש, שהיא תשובה מאהבה מעומקא דליבא באהבה רבה וחשיקה ונפש שוקקה לדבקה בו יתברך, וצמאה נפשו לה' כארץ עיפה וציה, להיות כי עד הנה היתה נפשו בארץ ציה וצלמות, היא הסטרא אחרא, ורחוקה מאור פני ה' בתכלית. ולזאת צמאה נפשו ביתר עוז מצמאון נפשות הצדיקים, כמאמרם ז"ל: "במקום שבעלי תשובה עומדים" כו'. ועל תשובה מאהבה רבה זו אמרו שזדונות נעשו לו כזכויות, הואיל ועל ידי זה בא לאהבה רבה זו. אבל תשובה שלא מאהבה זו, אף שהיא תשובה נכונה וה' יסלח לו, מכל מקום לא נעשו לו כזכויות, ואין עולים מהקליפה לגמרי עד עת קץ שיבולע המוות לנצח.
8.    קדושת לוי בראשית
וכאשר נתעלו למעלה ניתוסף אורם כיתרון האור מתוך החושך וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות לד:) במקום שבעלי תשובה עומדין וכו', וכמו על דרך משל בבן שנתרחק מאביו והוא מתעתע בדרך עקלתון ואחר כך כשחוזר ובא אצל אביו ניתוסף תענוג גדול מאוד:
9.    פנים יפות במדבר פרק יט
והנה מ"ש שענין פרה הוא חוקה שהיא מטמאה בעצמה ומטהרת את הטמאים, ויש קצת להבין ענינה וכן מצאתי בס' צדה לדרך בשם בעל עקידה כענין זה, והוא כמ"ש חז"ל [ברכות לד ב] במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד, ועוד אחז"ל [פסחים פז ב] לא גלו ישראל אלא בשביל שיתוספו עליהם גרים, ענינו כי אי אפשר לצדיקים גמורים העומדים במקום טהרה להוציא ניצוצות קדושה המעורבים במקום טומאה מחמת ההרחק רב שביניהם, אבל הבעלי תשובה שבשעה שחטאו נפלו בתוך מקום טומאה, כשחוזרין בתשובה ועולין ממקום טומאה למקום טהרה, מעלים עמהם כמה ניצוצות הקדושה שבתוך הטומאה למקום טהרה, ולכך הוצרכו ישראל להיות בגלות בארבע כנפות הארץ, כדי שיעלו עמהם בביאת משיחינו כל הניצוצות הקדושות שנפלו בין האומות, וכבר ביארנו זה בכמה מקומות לכך הפרה שהיא מטמאה ע"י הכהן שיוציאה מחוץ למחנה כמ"ש לעיל שהיא מחנה טמאה שמספרה עגל כנ"ל, והיא עולה משם לקדושה מעלה עמה הקדושה אשר שם נתערבו במקום טומאה ומטהרת את הטמאים:
10. תורת חיים מסכת סנהדרין דף צ עמוד א
וכדי שלא יאמר הרשע בלבו אבדה תקותו ואין לו תקנה עוד לכך קאמר ומאי טעמא מהדרא תגיה דקוף לגבי ריש אמר הקדוש ברוך הוא אם חוזר בו אני קושר לו כתר כמותי לישנא דכמותי קשה ולא שייך למימר הכי אולי רמז הוא שלא יחשוב הרשע שגם אם יעשה תשובה לית ליה תקנה גמורה ויהיה כפוף ושפול בעולם הבא מפני עונותיו הראשונים ויתבייש שם לפני הצדיקים לכך קאמר כמותי רמז לכתר עליון למעט מכל וכמ"ש במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אין יכולין לעמוד.
11. בעל שם טוב במדבר פרשת במדבר
וזהו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות ל"ד ב) במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים וכו', רצה לומר שזה הצדיק השני הנזכר הוא הנקרא בעל תשובה, פירוש, שהוא בעל ואדון אל התשובה, כי הוא החזירם למוטב ורבים השיב מעוון, וגרם תשובה בעולם, שכרו כפולה ומכופלת הרבה יותר מצדיק הראשון הנ"ל, אף שגם הוא צדיק גמור: (צוואת הריב"ש דף ט"ו ע"ב, רמזי תהלים שבסוף ספר אור תורה)
12. ספר תפארת ישראל פרק נז
אבל רבי אבהו חולק ואומר במקום שבעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד'. וטעם זה דבר מופלג ועמוק מאד מאד. וזה כי הצדיקים, אף שהם צדיקים גמורים, מכל מקום מדרגתו ומעלתו של צדיק הוא מן עולם הזה, כי הוא נברא ונולד בעולם הזה. אבל זה שהיה כל ימיו רשע, וחזר בתשובה להיות צדיק, אין ספק כי הפרישה מן הדבר יותר במעלה ממי שלא היה צריך לפרוש. לכך אמרו (פסחים מט ב) אצל התורה, כי הפורש מן התורה יותר רחוק מן התורה ממי שלא ראה תורה מימיו. ועיין למעלה מה שכתבנו אצל "אנכי וגו' אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים" (שמות כ, ב), כי הפרישה מן העבדות הוא יותר במעלה. וזה שפירש מן החטא, שהיה נוטה אל עולם הזה הגשמי, הוא יותר במעלה ממי שלא היה נוטה אחריו כלל. ולפיכך המדרגה זאת, שהיא יציאה מן החטא, לא בא לו מצד עולם הזה, לפי שבעל תשובה מסלק החמרי אשר בו החטא, כי אין חטא נבדל מן החמרי, וסלוק החמרי אינו רק מצד עולם העליון, שאין במדרגה ההיא נמצא שום חמרי. ובאותה מדרגה עליונה הוא סלוק החמרי. וכבר הארכנו בזה בחבור גבורות ה', גם למעלה הארכנו בזה אצל חטא ישראל בעגל. ולפיכך 'במקום שבעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד'.
13. של"ה תולדות אדם רמזי אותיות לחתימת ההקדמה
וזה לשון תומר דבורה (פרק א'): פירוש, העולם ברא בה', והקדוש ברוך הוא ברא העולם פתוח לצד הרע והחטא לרווחה, אין צד שאין חומר ויצר הרע ופגם, כמין אכסדרא, אינו בעל גדרים, אלא פרצה גדולה פרוצה לצד הרע לצד מטה, כל מי שירצה לצאת מעולמו כמה פתחין לו, לא יפנה לצד שלא ימצא צד חטא ועון ליכנס אל החצונים. והיא פתוחה מלמעלה שאם ישוב יקבלוהו. והקשו, ולהדרוה בהאי, לא מסתייעא מילתא. (י)רצו בזה, שהשב בתשובה, לא יספיק לו שיהיה נגדר [בעון] כגדר הצדיקים, מפני שהצדיקים שלא חטאו, גדר מעט יספיק אליהם, אמנם החוטא שחטא ושב, לא יספיק לו גדר מעט, אלא צריך להגדיר עצמו כמה גדרים קשים, מפני שאותו הגדר המעט, כבר נפרץ פעם אחת, אם יתקרב שם בקל יפתהו יצרו, אלא צריך להתרחק הרחק גדול מאוד. ולזה לא יכנס דרך פתח האכסדרא שהפרצה שם, אלא יתעלה ויכנס דרך פתח צר, ויעשה כמה צרות וסיגופים לעצמו ויסתום הפרצות. ומטעם זה במקום שבעלי תשובה עומדים וכו' (ברכות לד ב), מפני שלא נכנסו דרך פתח הצדיקים כדי שיהיו עם הצדיקים, אלא נצטערו ועלו דרך פתח העליון, וסגפו עצמן, ונבדלו מן החטא יותר ויותר מן הצדיקים, לכך עלו במדרגה ה', היכל ה' שבגן עדן, דהיינו גג הה"א, וצדיקים בפתח הה"א בכניסת האכסדרא, ולזה כאשר האדם יעשה תשובה, דהיינו תשוב - ה"א אל מקומה כו', (עכ"ל).
14. ר' צדוק הכהן מלובלין - פרי צדיק דברים חג הסוכות
וזהו הענין במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד והיינו כעין תשובת רבי אלעזר בן דורדיא שבכה רבי יש קונה עולמו בשעה אחת שזכה עוד להיות נקרא רבי על פי הבת קול והיינו דוקא כאשר שם זאת על לבו איך שירד נפשו לדיוטא התחתונה עד שאפס תקוה כמו שנאמר (משלי ב', י"ט) כל באיה לא ישובון ולא ישיגו אורחות חיים כאומרם ז"ל (עבודה זרה י"ז א) משום דאביק ביה כמינות דמיא וכאשר נתמרמר על זה זכה להופיע עליו מהאור מקיף הגבוה מאד לקשרו בשורש הקדושה בשעה אחת שלא על פי השגת האדם.
15. ספר תקנת השבין - אות ט
[ואיברא נהירנא זה זמן רב שהיה בידי ספר רב ייבא וראיתי שם בתהלים על פסוק (תהלים ל"ו, ג') החליק אליו בעיניו מביא מהבעל שם בשם מתיבתא דרקיע להתיר להביא עצמו הבעל תשובה לידי כך, ושוב ראיתי דגם בספר כלי יקר (ריש פרשת חוקת) כתב כן ופירש בשם יש מפרשים בזה מה שאמרו (ברכות ל"ד ע"ב) במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד היינו דהם אסורים להתיחד ולהביא עצמם לידי נסיון מה שאין כן הבעל תשובה עיין שם, ואין כעת הספר אתי לדעת בוריין של דברים ובירורן ובעיקר דבר זה צריך לי עיון מאוד ולא ניתן ליאמר כלל וכמו שכתבתי, ואם הותר היינו רק בעניני היתר כדרך שאמרו בדוד המלך ע"ה (ירושלמי סנהדרין פרק ב' הלכה ג') בעשר פלגשים שהיה מקלען ומקשטן וכו' ואמר ליצר הרע וכו' אני מתאבך דבר המותר לך, וזהו מדת בעל תשובה לגדור עצמו במותר ובזה יכול להביא עצמו לנסיון ולא בדבר האסור כלל ובאותה וכו' ואולי גם הוא רצה לומר כהאי גוונא בדבר המותר, והנה גם דבר זה אינו בירור גמור כי היצר חושק וגובר רק בדבר האסור וכמו שאמרו (סנהדרין ע"ה.) דלא מייתבא דעתיה בהיתר אלא במים גנובים ולא עשה זה לבירור תשובתו ולנסיון רק להרגיז יצר טוב על יצר הרע ולשבור תאותו]:
16. עקידת יצחק דברים שער צז (פרשת כי תצא)
גם כי פרשת עגלה ערופה שפירשנו למעלה תפסיק ביניהם. אבל יראה באמת שכוונתם לומר שאם יעשה הסדר הזה אשר יצוה בפרשה זו לכבוש האויב לסוף נותנו הקדוש ברוך הוא בידו וישבה את שביו. ובזה הדרך נתבארו יפה אלו השלשה פרשיות הרצופות בענין המלחמות על סדר הכתוב האומר אך דבר שפתים עצה וגבורה למלחמה (מלכי' ב' י"ח) כי באמת שני הענינים הראשונים יעזרו מאד אל השלשה אשר משלשתן יתהוה גבור אצל אלו המלחמות שאמרו עליו אי זהו גבור הכובש את יצרו (אבות פ"ד) כי בתחבולות יעשה לו מלחמה עד שיהיה כבוש תחת השכל ועצתו ויהיו הקלות חמורות בעיניו וכל שכן שלא יתקומם עוד אל המעשים הרעים והמגונים אשר חטא בהנה וכמו שאמרו חז"ל (יומא פ"ו ב) באותה אשה ובאותו מקום ובאותו פרק כי זה תנאי הגבור העומד על התשובה הגמורה וכבר ראיתי לבעל מקדש מעט ובדרשות הרב ן' שועיב ז"ל שכתב בשם הרב רבינו יונה זצ"ל שזהו טעם אומרם ז"ל (ברכות ל"ד ב) במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד וזה כי הבעלי תשובה לא יקנו זה התואר על דרך האמת כי אם בהמצאם במקומות המסוכנים ההם והוא ההתיחד עם האשה האסורה במקום ובפרק המוכן לחטוא בה כמנהג ושם יכבשו את יצרם והנה הצדיקים הגמורים אינן רשאין להעמיד עצמן במקומות ההם המסוכנין אבל חייבו להתרחק מאד מבא בנסיונם וכן בכל כדומה לזה. וגם אני ראיתי שאפשר לומר בזה ענין אחר נאות מאד בפני עצמו וזה שהוא מבואר שהבעל תשובה יקרא טוב ויהיה רצוי אל השם יתעלה אצל קצת מעשים שהצדיק יקרא רשע אצלם והוא להיותו אצלם דרך עליה ותוספת או בדרך ירידה וחסרון. דרך משל הסובל מעט הקדחת כי אם הוא בתחלת החולי ועלייתו יקרא מחליא כי הוא נעתק מהבריות ודורך אל החולי ואם הוא בירידתו וחסרונו יקרא מבריא כי הוא נעתק מהחולי ודורך אל הבריאות וכן יש חטאים קלים שאם יעשה אותם הצדיק יקרא עליהם מרשיע לעשות וכשיעשם החוזר בתשובה ממעשים יותר קשים ורעים מהם לא יקרא עליהם רשע כי הוא דורך בהם מהלך התשובה הגמורה. 
17. שפתי כהן דברים פרשת ואתחנן
ואמר ושבת עד ה' אלהיך. בא לומר שלא יעלה בדעתך לומר שאחר שנטנף בעבירות לא ינקה לגמרי ולא יהיה אהוב כל כך כמו הצדיק שלא הכעיסו מעולם, לזה אמר עד ה' אלהיך, עד שתגיע שם, על ידי התשובה תגיע עד שתדבק ותחזור למקום שחוצבה, כמו שאמרו ז"ל (ברכות ל"ד ב)במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים וכו', וזהו פירוש הפסוק (הושע י"ד, ב') שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת, לפי שכשלת וטעמת טעם החטא ופרשת, לכך תשוב עד ה' יותר ממי שלא טעם טעם חטא, על דרך מה שאמרו ז"ל (יומא פ"ו ב) זדונות נעשות כזכויות, וזהו כי כשלת בעוונך, הכשלון הוא בשוגג והעוון הוא במזיד, אלא הכוונה לומר שכשעושה העבירה במזיד ושב יש לו יותר זכות מן החוטא בשוגג, כי החוטא בשוגג לא טעם טעם החטא לפי שבא לו בלא כוונה, אבל כשעשה בכוונה הוא טועם מתיקות העבירה ופירש ממנה מפני אהבת ה' יתברך, זה ודאי שכרו גדול אם כן זדונות נעשית לו כזכויות לא שגגות. לזה אמר שובה ישראל עד היכן עד ה', למה לפי שכשלת וחזרת לעשות במזיד לטעום, לזה ידבק בה', וכן הוא אומר (ירמיה ד', א') אם תשוב ישראל אלי תשוב, כלומר בי תדבק, ועיין בהרמב"ם ז"ל (הלכות תשובה פרק ז' הלכה ו') שהתשובה מקרבת את הרחוקים. ויסתייע פירוש זה באומרו עד ה' ולא אמר אל ה':
עוד נאמר שגגות נעשו לו כזכויות, הוא, שאם יהיה האדם צדיק ומעולם לא עשה שום עוון או יהיה רשע גמור ומעולם לא עשה שום זכות יהיה נראה כאילו הוא מוכרח ואינו בחיריי כי טבעו גרמה לו להיות כך ואינו מבחירתו, ואם כן אין להענישו וליתן לו שום שכר על מצוות עשה שעשה, כי הוא מוכרח במעשיו, ויבוא מזה הריסת הדת, כי עיקר אחד מעיקרי הדת להאמין שהבחירה היא ביד האדם וגמול ידיו יעשה לו, ודבר זה הוא עמוד התורה ועיקר גדול, שנאמר (דברים ל', ט"ו) ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב כמו שהאריך הרמב"ם ז"ל פרק ה' מהלכות תשובה (הלכה ג'), אמנם כשעובר עבירה ושב מורה על שהבחירה בידו והוא מאמין בשכר ועונש ולזה שב, וכן אמר דוד (תהלים נ"א, ו') למען תצדק בדברך שאמרת ראה נתתי לפניך שהבחירה היא בידך, עתה כשתשפוט עליהן לתשלום שכרם ולעונשם יצדיקו עליהם את הדין ויאמרו מידינו היתה זאת לנו, זהו תזכה בשפטך, כי אם הייתי רשע גמור היו אומרים הן בעוון חוללתי שההולדה סיבבה לי, ואם הייתי צדיק היו אומרים הן אמת חפצת, כלומר כן חפץ הקדוש ברוך הוא והוא מוכרח כי כן גזר הקדוש ברוך הוא, זהו ובסתום חכמה, כלומר שבסתום כן נגזר, אם כן כדי לאמת דבריך שהבחירה היא ביד האדם ואין לו דבר שיכופנו, לזה עשיתי זאת, אם כן במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים וכו', לפי שהכוונה היתה בבריאת עולם שיהיו מלאכים בארץ אף על פי שהם בארץ בעודם בעלי בחירה, וכשהוא צדיק גמור שלא חטא מעולם אינו מורה על הכוונה האמורה ויהיה כמו מלאך ממש, אמנם כשחטא ושב מורה על כוונת הבריאה שנעשה רצונו יתברך, לזה עד ה' אלהיך, ולזה עוון ראשון ושני אינם מן החשבון ומעביר ראשון ראשון. ואם תאמר אדם הראשון עוון אחד עשה לבד ונגזר עליו מיתה ועל כל העולם, שאני אדם שהוא יציר כפיו וכשיש בכלי שום פגם מורה על חסרון אומן שעשאו כביכול:ועל מה שאמר ומצאוך ולא אמר ובאו עליך, אמר בזוהר (ח"ג קכ"ב ב) תירוץ אחד זה לשונו, מכאן תשובה מעלי מקמי דשריא דינא בעלמא דבתר דשרי דינא תקיף חיליה מאן יעבר ליה מעלמא ויסלק ליה דהא כיון דשרי דינא לא אסתליק עד דישלים, על כן שפיר ומצאוך דלא שרי דינא:
18. ילקוט יוסף מועדים מהלכות עשרת ימי תשובה
כ. אל ידמה אדם בעל תשובה שהוא מרוחק ממעלת הצדיקים מפני העונות והחטאים שעשה, אין הדבר כן, אלא אהוב ונחמד הוא לפני השי"ת כאילו לא חטא מעולם, ולא עוד אלא ששכרו הרבה מאד, שהרי טעם טעם חטא, ופירש ממנו וכבש יצרו, אמרו חז"ל: מקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד, כלומר מעלתם גדולה ממעלת אלו שלא חטאו מעולם, מפני שבעלי תשובה כובשים את יצרם יותר מהם.כז
19. ספר מגיד מישרים פרשת ויקהל מהדורא קמא
ובהאי הוא דאמרו חכמים במקום שבעלי תשובה עומדים וכו' אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד, דנא הוא רזא דמילתא די שמענא ואת דע את אלהי אביך ועבדהו ואל תהרהר בשום מלה בכלל ובפרט בעידן צלותך אלא מאן דתינדע ביה בכולא עיין ביה, ומאן דלא תינדע כוין כמא דאמר משה ברירי לפנאה כולהו מחשבות ולכוונה בפירושא דמלה, ואתה שלום:








תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לד עמוד ב
אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא למשיא בתו לתלמיד חכם ולעושה פרקמטיא לתלמיד חכם ולמהנה תלמיד חכם מנכסיו, אבל תלמידי חכמים עצמן - עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו. ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לימות המשיח, אבל לעולם הבא - עין לא ראתה אלהים זולתך. ופליגא דשמואל, דאמר שמואל: אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד, שנאמר: כי לא יחדל אביון מקרב הארץ. ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לבעלי תשובה, אבל צדיקים גמורים - עין לא ראתה אלהים זולתך. ופליגא דרבי אבהו, דאמר רבי אבהו: מקום שבעלי תשובה עומדין - צדיקים גמורים אינם עומדין, שנאמר: שלום שלום לרחוק ולקרוב. לרחוק ברישא והדר לקרוב ורבי יוחנן אמר לך: מאי רחוק - שהיה רחוק מדבר עבירה מעיקרא, ומאי קרוב - שהיה קרוב לדבר עבירה ונתרחק ממנו השתא. 




כז . הרמב"ם שם ה"ד ובטעמו של הרמב"ם שפסק בזה כר' אבהו נגד ר' יוחנן (בברכות ל"ד ב) ואנן קי"ל אין הל' כתלמיד נגד הרב, י"ל שמכיון דהש"ס מייתי תחלה הא דר' יוחנן שכל הנביאים לא נתנבאו אלא לבעלי תשובה, אבל צדיקים גמורים עין לא ראתה א' זולתך, והדר קאמר ופליגא דר' אבהו, דאמר ר' אבהו במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גדולים יכולים לעמוד, אלמא דלית הלכתא כריו"ח, וכמיש מרן החיד"א ביעיר אזן (מע' ו אות כא) וז"ל כתב רבינו סעדיה גאון בדרכי התלמוד שחיבר בל' ערב, כל היכא דאמרינן ופליגא דפלוני בין בתנאים בין באמוראים על הרוב יצא הנאמר עליו מהיותו כהלכה, כמ"ש פ' השואל, אמר רב הונא השואל קרדום וכו', ופליגא דר' אלעזר. דאר"א וכו' תדע שבזה אין הלכה כרב הונא וכו', רבינו בצלאל בכלליו כ"י עכ"ל (וע"ע בשד"ח מע' ו כלל כ) ועוד י"ל ע"פ מ"ש בשו"ת הרדב"ז ח"ב סי' תתל"ב, דר' אבהו אמר לך דלא פליג על ריו"ח דר"י מיירי ברשעים ששבו בתשובה, ועליהם נתנבאו הנביאים, אבל רבי אבהו מיירי בצדיקים ששגו בא' מן המצות ואח"כ שבו בתשובה. ע"ש. גם י"ל דהרמב"ם בתשו' מאהבה מיירי, שמהפכת עבירות לזכויות ובחיבורי על הרמב"ם כ' עוד בזה ואכמ"ל.

sources for Drasha Shabbat Shuva 5780 - לְפוֹעֵל רַחֲמָיו בַּדִּין

לְפוֹעֵל רַחֲמָיו בַּדִּין
 הרב ארי דוד קאהן                                                                                      שבת שובה התש״פ
1.    מחזור לראש השנה: 
אֱמֶת כִּי אַתָּה הוּא דַיָּן וּמוֹכִיחַ וְיוֹדֵעַ וָעֵד. וְכוֹתֵב וְחוֹתֵם וְסוֹפֵר וּמוֹנֶה וְתִזְכֹּר כָּל הַנִּשְׁכָּחוֹת. וְתִפְתַּח אֶת סֵפֶר הַזִּכְרוֹנוֹת. וּמֵאֵלָיו יִקָּרֵאוְחוֹתָם יַד כָּל אָדָם בּוֹ. וּבְשׁוֹפָר גָּדוֹל יִתָּקַע. וְקוֹל דְּמָמָה דַקָּה יִשָּׁמַע. וּמַלְאָכִים יֵחָפֵזוּן. וְחִיל וּרְעָדָה יֹאחֵזוּן. וְיֹאמְרוּ הִנֵּה יוֹם הַדִּין... וְתִכְתֹּב אֶת גְּזַר דִּינָם: בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה יִכָּתֵבוּן. וּבְיוֹם צוֹם כִּפּוּר יֵחָתֵמוּן. ...וּתְשׁוּבָה וּתְפִלָּה וּצְדָקָה: מַעֲבִירִין אֶת רֹעַ הַגְּזֵרָה:

2.    תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף יח עמוד א

אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר אִינְיָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: מִנַּיִן לִגְזַר־דִּין שֶׁל צִבּוּר שֶׁאֵינוֹ נֶחְתָּם? "אֵינוֹ נֶחְתָּם"?! וְהָכְּתִיב: (ירמיהו ב, כב) "נִכְתָּם עֲוֹנֵךְ לְפָנַי". אֶלָּא, אַף עַל גַּב שֶׁנֶּחְתָּם, נְקרַע? שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ד, ז) "כִּי מִי ה' אֱלֹהֵינוּ בְכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו". וְהָכְּתִיב: (ישעיהו נה, ו) "דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ"? הָתָם בְּיָחִיד, הָכָא בְּצִבּוּר. בְיָחִיד אֵימַת? אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהָ: אֵלּוּ עֲשָׂרָה יָמִים, שֶׁבֵּין רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְיוֹם הַכִּפּוּרִים

3.    תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף טז עמוד ב

אָמַר רַבִּי כרוּסְפְּדַאי, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, שְׁלֹשָׁה סְפָרִים נִפְתָּחִים בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, אֶחָד שֶׁל צַדִּיקִים גְּמוּרִים, וְאֶחָד שֶׁל רְשָׁעִים גְּמוּרִים, וְאֶחָד שֶׁל בֵּינוֹנִיּם. שֶׁל צַדִּיקִים גְּמוּרִים - נִכְתָּבִים וְנֶחְתָּמִים לְאַלְתַּר לְחַיִּים. שֶׁל רְשָׁעִים גְּמוּרִים - נִכְתָּבִים וְנֶחְתָּמִים לְאַלְתֵּר לְמִיתָה. וּבֵינוֹנִיִּים - תְּלוּיִם וְעוֹמְדִים מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה עַד יוֹם הַכִּפּוּרִים. זָכוּ - נִכְתְּבוּ לְחַיִּים, לֹא זָכוּ - נִכְתָּבִים לְמִיתָה:
4.    סדור תפלה - סדר שחרית ליום שבת -
בָּרוּךְ אַתָּה ה׳. מֶלךְ מוֹחֵל וְסוֹלֵחַ לַעֲוֹנוֹתֵינוּ, וְלַעֲוֹנוֹת עַמּוֹ בֵּית יִשְֹרָאֵלוּמַעֲבִיר אַשְׁמוֹתֵינוּ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה, מֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ, מְקַדֵּשׁ יִשְֹרָאֵל וְיוֹם הַכִּפּוּרִים:
5.    ספר פרדס יוסף על ספר ויקרא פרק כג פסוק כד
ברוך אתה ה' מלך מוחל וסולחוקשה מה שמברכים ברכה מקודם ומנא ידעינן שלא יהיה ברכה לבטלה. ורק כמו ילד חכם כשרואה פירות על השלחן מברך ברכה, ואב לא ירצה שיברך ברכה לבטלה ומוכרח ליתן לו הפירות, כן הכא:
6.    ויקרא פרק כג, כג-לב
(כג) וַיְדַבֵּ֥ר ה֖' אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר: (כד) דַּבֵּ֛ר אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר בַּחֹ֨דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֜י בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֗דֶשׁ יִהְיֶ֤ה לָכֶם֙ שַׁבָּת֔וֹן זִכְר֥וֹן תְּרוּעָ֖ה מִקְרָא־קֹֽדֶשׁ: (כה) כָּל־מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֣א תַעֲשׂ֑וּ וְהִקְרַבְתֶּ֥ם אִשֶּׁ֖ה לַהֽ': ס (כו) וַיְדַבֵּ֥ר ה֖' אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר: (כז) אַ֡ךְ בֶּעָשׂ֣וֹר לַחֹדֶשׁ֩ הַשְּׁבִיעִ֨י הַזֶּ֜ה י֧וֹם הַכִּפֻּרִ֣ים ה֗וּא מִֽקְרָא־קֹ֙דֶשׁ֙ יִהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם וְעִנִּיתֶ֖ם אֶת־נַפְשֹׁתֵיכֶ֑ם וְהִקְרַבְתֶּ֥ם אִשֶּׁ֖ה לַהֽ': (כח) וְכָל־מְלָאכָה֙ לֹ֣א תַעֲשׂ֔וּ בְּעֶ֖צֶם הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה כִּ֣י י֤וֹם כִּפֻּרִים֙ ה֔וּא לְכַפֵּ֣ר עֲלֵיכֶ֔ם לִפְנֵ֖י ה֥' אֱלֹהֵיכֶֽם: (כט) כִּ֤י כָל־הַנֶּ֙פֶשׁ֙ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־תְעֻנֶּ֔ה בְּעֶ֖צֶם הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וְנִכְרְתָ֖ה מֵֽעַמֶּֽיהָ: (ל) וְכָל־הַנֶּ֗פֶשׁ אֲשֶׁ֤ר תַּעֲשֶׂה֙ כָּל־מְלָאכָ֔ה בְּעֶ֖צֶם הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וְהַֽאֲבַדְתִּ֛י אֶת־הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מִקֶּ֥רֶב עַמָּֽהּ: (לא) כָּל־מְלָאכָ֖ה לֹ֣א תַעֲשׂ֑וּ חֻקַּ֤ת עוֹלָם֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם בְּכֹ֖ל מֹֽשְׁבֹֽתֵיכֶֽם: (לב) שַׁבַּ֨ת שַׁבָּת֥וֹן הוּא֙ לָכֶ֔ם וְעִנִּיתֶ֖ם אֶת־נַפְשֹׁתֵיכֶ֑ם בְּתִשְׁעָ֤ה לַחֹ֙דֶשׁ֙ בָּעֶ֔רֶב מֵעֶ֣רֶב עַד־עֶ֔רֶב תִּשְׁבְּת֖וּ שַׁבַּתְּכֶֽם:
7.    רמב"ן ויקרא פרק כג פסוק כד
ולא פירש הכתוב טעם המצוה הזאת, למה התרועה, ולמה נצטרך זכרון לפני השם ביום הזה יותר משאר הימים, ולמה יצוה להיותו מקרא קדש כלל. אבל מפני שהוא בחדשו של יום הכפורים בראש החודש נראה שבו יהיה דין לפניו יתברך כי בם ידין עמים, בראש השנה ישב לכסא שופט צדק, ואחרי כן בעשרת הימים ישא לפשע עבדיו. נרמז בכתוב הענין כאשר נודע בישראל מפי הנביאים ואבות קדושים:  ‏
ועל דרך האמת, תרועה היא שעמדה לאבותינו ולנו, שנאמר (תהלים פט טז) אשרי העם יודעי תרועה, וכענין שכתוב (ירמיה ד יט) תרועת מלחמה, כי השם איש מלחמה. אם כן, "יום תרועה יהיה לכם", שיהיה היום לתרועה לנו, וכן "זכרון תרועה מקרא קדש", שיהיה הזכרון בתרועה, ולפיכך הוא מקרא קודש. ולא הוצרך להזכיר שופר, כי השופר רמז "ביום" והתרועה בו, והנה הוא יום דין ברחמים לא תרועת מלחמה. ומפני זה הזכיר הכתוב התרועה, שכבר קבלה ביד רבותינו וכל ישראל רואים עד משה רבינו שכל תרועה פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה. ולמה יזכיר הכתוב תרועה ולא יזכיר התקיעות כלל לא בראש השנה ולא ביום הכפורים, אבל התקיעה היא הזכרון והוא השופר, והתרועה כשמה, ומפני שהיא כלולה מן הרחמים תקיעה לפניה ולאחריה. ולפיכך אמר "ביודעי תרועה", כי בצדקה ירומו כי תפארת עוזמו אתה. והנה זה מבואר כי הכל תלוי בתשובהאלא בראש השנה מתיחד במדת הדין ומנהיג עולמו, וביום הכפורים במדת הרחמים, והוא מאמרם (ר"ה לב ב) מלך יושב על כסא דין וכו', ראש השנה יום דין ברחמים ויום הכפורים יום רחמים בדין:
8.    ריקאנטי ויקרא פרק כג:כד
והנה זה מבואר כי הכל תלוי בתשובה, אבל בראש השנה מתייחד במדת הדין ומנהיג עולמו, וביום הכפורים במדת רחמים, הוא מאמרם [ראש השנה לב ע"ב] מלך יושב על כסא דין, ראש השנה יום דין ברחמים יום הכפורים יום רחמים בדין. ומכאן תבין סוד ערבוב השטן שאמרו רז"ל [שם טז ע"ב], שהרמז למדת הדין. ונ"ל מכח זה המאמר [שם] שהיו"ד ימים שבין ראש השנה ויום הכיפורים אינו בעבור הבינוניים לבד התלויים עד יום הכפורים, כי אף אותן שנידונו בראש השנה למיתה גזר דינם אינו נחתם עד יום הכפורים, וכן הוא אומר [לעיל טז, ל] מכל חטאתיכם לפני יי' תטהרו, ומרבה אף לרשעים.
9.    ויקרא רבה כ״ט:א׳
תָּנֵי בְּשֵׁם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה בֶּאֱלוּל נִבְרָא הָעוֹלָם...נִמְצֵאתָ אַתָּה אוֹמֵר בְּיוֹם רֹאשׁ הַשָּׁנָה בְּשָׁעָה רִאשׁוֹנָה עָלָה בַּמַּחֲשָׁבָה, בַּשְּׁנִיָּה נִתְיָעֵץ עִם מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, בַּשְּׁלִישִׁית כִּנֵּס עֲפָרוֹ, בָּרְבִיעִית גִּבְּלוֹ, בַּחֲמִישִׁית רִקְּמוֹ, בַּשִּׁשִּׁית עֲשָׂאוֹ גֹּלֶם, בַּשְּׁבִיעִית נָפַח בּוֹ נְשָׁמָה, בַּשְּׁמִינִית הִכְנִיסוֹ לַגָּן, בַּתְּשִׁיעִית נִצְטַוָּה, בָּעֲשִׂירִית עָבַר, בְּאַחַת עֶשְׂרֵה נִדּוֹן, בִּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה יָצָא בְּדִימוּס. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאָדָם, זֶה סִימָן לְבָנֶיךָ כְּשֵׁם שֶׁעָמַדְתָּ לְפָנַי בַּדִּין הַיּוֹם הַזֶּה וְיָצָאתָ בְּדִימוּס, כָּךְ עֲתִידִין בָּנֶיךָ לַעֲמֹד לְפָנַי בַּדִּין בְּיוֹם זֶה וְיוֹצְאִין לְפָנַי בְּדִימוּס, אֵימָתַי בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ.
10. רש"י בראשית פרשת בראשית פרק א פסוק א
ברא אלהים וְלֹא נֶאֱמַר בָּרָא ה', שֶׁבַּתְּחִלָּה עָלָה בְמַחֲשָׁבָה לִבְרֹאתוֹ בְּמִדַּת הַדִּין, רָאָה שֶׁאֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם, הִקְדִּים מִדַּת רַחֲמִים וְשִׁתְּפָהּ לְמִדַּת הַדִּין, וְהַיְינוּ דִּכְתִיב (להלן ב ד) בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם:
11. בראשית רבה ח:ה
אָמַר רַבִּי סִימוֹן, בְּשָׁעָה שֶׁבָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִבְרֹאת אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן, נַעֲשׂוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת כִּתִּים כִּתִּים, וַחֲבוּרוֹת חֲבוּרוֹת, מֵהֶם אוֹמְרִים אַל יִבָּרֵא, וּמֵהֶם אוֹמְרִים יִבָּרֵא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים פה, יא): חֶסֶד וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ. חֶסֶד אוֹמֵר יִבָּרֵא, שֶׁהוּא גּוֹמֵל חֲסָדִים. וֶאֱמֶת אוֹמֵר אַל יִבָּרֵא, שֶׁכֻּלּוֹ שְׁקָרִים. צֶדֶק אוֹמֵר יִבָּרֵא, שֶׁהוּא עוֹשֶׂה צְדָקוֹת. שָׁלוֹם אוֹמֵר אַל יִבָּרֵא, דְּכוּלֵיהּ קְטָטָה. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָטַל אֱמֶת וְהִשְׁלִיכוֹ לָאָרֶץ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דניאל ח, יב)וְתַשְׁלֵךְ אֱמֶת אַרְצָה, אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹן הָעוֹלָמִים מָה אַתָּה מְבַזֶּה תַּכְסִיס אַלְטִיכְסְיָה שֶׁלָּךְ, תַּעֲלֶה אֱמֶת מִן הָאָרֶץ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים פה, יב): אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח. רַבָּנָן אָמְרֵי לָהּ בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא בַּר אִידֵי וְרַבִּי פִּינְחָס וְרַבִּי חֶלְקִיָּה בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן אָמַר, מְאֹד, הוּא אָדָם. הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית א, לא): וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד, וְהִנֵּה טוֹב אָדָם. רַב הוּנָא רַבָּהּ שֶׁל צִפּוֹרִין אֲמַר עַד שֶׁמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מִדַּיְּנִין אֵלּוּ עִם אֵלּוּ וּמִתְעַסְּקִין אֵלּוּ עִם אֵלּוּ בְּרָאוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אָמַר לָהֶן מָה אַתֶּם מִדַּיְּנִין כְּבָר נַעֲשָׂה אָדָם.
12. פרקי דרבי אליעזר פרק ג
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הוּרְקָנוּס פָּתַח,  עַד שֶׁלֹּא נִבְרָא הָעוֹלָם הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּשְׁמוֹ הַגָּדוֹל בִּלְבָד, וְעָלָה בַּמַּחֲשָׁבָה לִבְרֹא אֶת הָעוֹלָם, וְהָיָה מַחֲרִיט אֶת הָעוֹלָם לְפָנָיו וְלֹא הָיָה עוֹמֵד. מָשְׁלוּ מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְמֶלֶךְ שֶׁהוּא רוֹצֶה לִבְנוֹת פַּלְטֵרִים שֶׁלּוֹ, אִם אֵינוֹ מַחֲרִיט בָּאָרֶץ יְסוֹדוֹתָיו וּמוֹבָאָיו וּמוֹצָאָיו, אֵינוֹ מַתְחִיל לִבְנוֹת, כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֶחֱרִיט לְפָנָיו אֶת הָעוֹלָם וְלֹא הָיָה עוֹמֵד, עַד שֶׁבָּרָא אֶת הַתְּשׁוּבָה:
13. תהלים פרק צ, 
(א) תְּפִלָּה֘ לְמֹשֶׁ֪ה אִֽישׁ־הָאֱלֹ֫הִ֥ים אֲֽדֹנָ֗י מָע֣וֹן אַ֭תָּה הָיִ֥יתָ לָּ֗נוּ בְּדֹ֣ר וָדֹֽר: (ב) בְּטֶ֤רֶם׀ הָ֮רִ֤ים יֻלָּ֗דוּ וַתְּח֣וֹלֵֽל אֶ֣רֶץ וְתֵבֵ֑ל וּֽמֵעוֹלָ֥ם עַד־ע֝וֹלָ֗ם אַתָּ֥ה אֵֽל: (ג) תָּשֵׁ֣ב אֱ֭נוֹשׁ עַד־דַּכָּ֑א וַ֝תֹּ֗אמֶר שׁ֣וּבוּ בְנֵי־אָדָֽם: (ד) כִּ֤י אֶ֢לֶף שָׁנִ֡ים בְּֽעֵינֶ֗יךָ כְּי֣וֹם אֶ֭תְמוֹל כִּ֣י יַעֲבֹ֑ר וְאַשְׁמוּרָ֥ה בַלָּֽיְלָה:
14. תלמוד בבלי מסכת פסחים דף נד עמוד א
וְאוּר דְּגֵיהִנֹּם, בְּעֶרֶב שַׁבָּת אִבְרִי? וְהָא תַּנְיָא: שִׁבְעָה דְּבָרִים נִבְרְאוּ קֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם, אֵלּוּ הֵן: תּוֹרָה, וּתְשׁוּבָה, וְגַן־עֵדֶן, וְגֵיהִנֹּם, וְכִסֵּא הַכָּבוֹד, וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, וּשְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ. תּוֹרָה מִנַּיִן? דִּכְתִיב: (משלי ח) "ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ". תְּשׁוּבָה מִנַּיִן? דִּכְתִיב: (תהלים צ) "בְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ" וְגוֹ', וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ: (שם) "תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא, וַתֹּאמֶר שׁוּבוּ בְנֵי אָדָם".
15. חידושי אגדות למהר"ל נדרים דף לט עמוד ב
ואל התחלה מתיחס התשובה, כי כל בעל תשובה צריך הסתלקות החטא שלו ואין דבר מסלק החטא רק ההתחלה, כי ההתחלה היא נבדלת מן החטא, שהרי אין חטא בהתחלה וכאשר יחזור להתחלתו נסתלק ממנו החטא....ואמרו כי התשובה נבראת קודם שנברא העולם, כי ההתחלה שחוזר אליו בעל תשובה צריך שיהיה ההתחלה פשוטה, כי התחלה שאינה פשוטה אינה נבדלת מן החטא שכל דבר שאינו פשוט הוא גשמי והגשמי שייך בו החטא, ובעל התשובה צריך שיהיה נבדל מן החטא ואינו נבדל מן החטא רק בשביל התחלה הפשוטה הנבדלת שאין שייך בה חטא לגמרי ולא בהתחלה גשמית שאף שמים שייך בו חטא דכתיב הן שמים לא זכו בעיניו, ר"ל כי אף שמים שהם גשמים נכבדים זכים בתכלית הזכות, מצד שהם גשם לא זכו בעיניו (שאינם בלא חסרון כלל שהגשם יש בו חסרון) שהם בעלי חסרון לא זכו בעיני הש"י שהוא פשוט נבדל, ולפיכך אי אפשר שלא יהיה התשובה באדם בכח התחלה גשמית ולא היה כאן הבדל מן החטא אלא בכח התחלה אלקית בלתי גשמית והיא פשוטה ולכך מדריגת התחלה הזאת קודם שנברא העולם ובאותה התחלה הפשוטה ראוי להיות נבדל מן החטא.
16. תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת מכות פרק ב ידיד נפש מכות פרק ב
אָמַר רַבִּי פִּינְחָס (תהלים כה, ח) טוֹב וְיָשָׁר לָמָּה הוּא טוֹב שֶׁהוּא יָשָׁר וְלָמָּה הוּא יָשָׁר שֶׁהוּא טוֹב עַל כֵּן יוֹרֶה חֲטָאִים בַּדָּרֶךְ שְׁמוּרָה דֶּרֶךְ תְּשׁוּבָה. שָׁאֲלוּ לַחָכְמָה חוֹטֵא מַהוּ עוֹנְשׁוֹ אָמְרוּ לָהֶם (משלי יג, כא)חֲטָאִים תִּרְדֹּף רָעָה שָׁאֲלוּ לִנְבוּאָה חוֹטֵא מַהוּ עוֹנְשׁוֹ אָמְרָה לָהֶן (יחזקאל יח, כ) הַנֶּפֶשׁ הַחוֹטֵאת הִיא תָּמוּת שַׁאֲלוּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חוֹטֵא מַהוּ עוֹנְשׁוֹ אָמַר לָהֶן יַעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה וְיִתְכַּפֵּר לוֹ. הַיְינוּ דִּכְתִיב (תהלים כה, ח) עַל כֵּן יוֹרֶה חֲטָאִים בַּדָּרֶךְ יוֹרֶה לַחֲטָאִים דֶּרֶךְ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה.
17. ספר דרושי הצל"ח - דרוש י"ב ליום א' של סליחות
ג) היום הרת עולם היום יעמיד במשפט כו', הנה הפייטן אמר דרך תימה היום הרת עולם, וכבר כתבתי שהרת רומז על הריון שהוא המחשבה, והרי העולם עלה במחשבה להבראות במדת הדין הגמור בלי שיתוף רחמים, בראשית ברא אלקים, ובאמת ראה הקב"ה שאינו מתקיים בלי שיתוף רחמים, ולכן במעשה הבריאה נאמר ביום עשות ה' אלקים שיתף ה' רחמיו בדין, ועכ"פ היום הזה שהוא הרת דהיינו בו עלתה המחשבה א"כ עדין אין כאן שיתוף רחמים, ובאמת ר"ה הוא יום דין גמור ולכן קמתמה היום יעמיד במשפט אתמהה מי יכול לקום ולעמוד בדין, כאשר באמת מלאכים יחפזון, ולכן אמר הפייטן כל יצורי עולמים ולא אמר כל יצורי עולם אלא אפי' עולם המלאכים ושאר עולמים כלם ירגזון ואימת הדין עליהם, ומה נאמר ומה נדבר ומה נצטדק אנחנו אזובי קיר המלוכלכים בפשעים אין מספר ואין תורה ואין מצות דמגנו עלינו והנה הזמן קצר והמלאכה מרובה 
18. שמות פרק לד, ה-ח
(ה) וַיֵּ֤רֶד ה֙' בֶּֽעָנָ֔ן וַיִּתְיַצֵּ֥ב עִמּ֖וֹ שָׁ֑ם וַיִּקְרָ֥א בְשֵׁ֖ם הֽ': (ו) וַיַּעֲבֹ֨ר ה֥'׀ עַל־פָּנָיו֘ וַיִּקְרָא֒ ה֣'׀ ה֔' אֵ֥ל רַח֖וּם וְחַנּ֑וּן אֶ֥רֶךְ אַפַּ֖יִם וְרַב־חֶ֥סֶד וֶאֱמֶֽת: (ז) נֹצֵ֥ר חֶ֙סֶד֙ לָאֲלָפִ֔ים נֹשֵׂ֥א עָוֹ֛ן וָפֶ֖שַׁע וְחַטָּאָ֑ה וְנַקֵּה֙ לֹ֣א יְנַקֶּ֔ה פֹּקֵ֣ד׀ עֲוֹ֣ן אָב֗וֹת עַל־בָּנִים֙ וְעַל־בְּנֵ֣י בָנִ֔ים עַל־שִׁלֵּשִׁ֖ים וְעַל־ רִבֵּעִֽים: (ח) וַיְמַהֵ֖ר מֹשֶׁ֑ה וַיִּקֹּ֥ד אַ֖רְצָה וַיִּשְׁתָּֽחוּ:
19. תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף יז עמוד ב
"וַיַעֲבוֹר ה' עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא" (שמות לד). אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, אִלְמָלֵא מִקְרָא כָתוּב, אִי - אֶפְשָׁר לְאָמְרוֹ, מְלַמֵּד שֶׁנִּתְעַטֵּף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּשְׁלִיחַ - צִבּוּר, וְהֶרְאָה לוֹ לְמֹשֶׁה סֵדֶר תְּפִלָּה. אָמַר לוֹ, כָּל זְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל חוֹטְאִין (לפני), יַעֲשׁוּ לְפָנַי כַּסֵּדֶר הַזֶה, וַאֲנִי אֶמְחוֹל לָהֶם עֲוֹנוֹתֵיהֶם. (שמות לד) "ה' ה'" - אֲנִי הוּא קֹדֶם שֶׁיֶּחֱטָא אָדָם, אֲנִי הוּא לְאַחַר שֶׁיֶּחֱטָא אָדָם וְיַעֲשֶׁה תְשׁוּבָה
20. ספר תקנת השבין - אות ח
ואמרו בראש השנה (שם) גזר דין דיחיד אינו נקרע והיינו כמו שנאמר (מלאכי ג', ו') אני ה' לא שניתי, כי הנה לשון נקרע וכן תשובה שמקרעת וכן לשון הכתוב ורפא מעצמו היינו דהתשובה מעצמה היא הקורעת ומרפאתכמו דרך משל שנפל מים על נייר כתוב ונמחקו האותיות כי אותיות הגזר דין הוא ממעשה העבירה עצמה כי חטאים תרדף רעה ומזה נעשה נייר של הגזר דין דהיינו ספרן של רשעים, דידוע שהספר של צדיקים ושל רשעים ושל בינונים הוא לב האדם עצמו וכששובר לבו ועשה תשובה ונשבר לבו בקרבו הרי נקרע הספר של גזר דין, רק מכל מקום צריך עזר ה' יתברך שיוכל להשלים כל מדריגות התשובה בשלימות ולא ימנעהו יצרו המתגבר בכל יום וכמו שאמרו (סוכה נ"ב ע"ב) דאלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו וזהו לענין להבא דעל זה נאמר ארפא:
 ומטעם זה אין תשובה מועלת לפטור מעונשי בית דין שהוא על ידי עקירת המעשה למפרע דעל ידי התשובה כאילו לא חטא והזדונות כשגגות או כזכויות ולמה יענש, אבל כל תיקוני התשובה הכל בלב אף ביציאה לפועל שהוא מצד ה' יתברך שמקבלו אני ה' לא שניתי, ומאחר דגזר דין כתוב בתורה אי אפשר לשנותו דתורה נקרא אמת כמו שאמרו בברכות (ה' ריש ע"ב) ואמת הוא מה שיכון לעד ולא ישתנה לעולם וכן חותמו של הקב"ה אמת כמו שאמרו ביומא (ס"ט ע"ב), ועל כן גזר דין דהיינו כשנחתם כדמשמע בראש השנה (ט"ז.) אי אפשר להשתנות:
21. רמב"ם הלכות תשובה פרק ג הלכה ד
אַף עַל פִּי שֶׁתְּקִיעַת שׁוֹפָר בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה גְּזֵרַת הַכָּתוּב רֶמֶז יֵשׁ בּוֹ כְּלוֹמַר עוּרוּ יְשֵׁנִים מִשְּׁנַתְכֶם וְנִרְדָּמִים הָקִיצוּ מִתַּרְדֵּמַתְכֶם וְחַפְּשׂוּ בְּמַעֲשֵׂיכֶם וְחִזְרוּ בִּתְשׁוּבָה וְזִכְרוּ בּוֹרַאֲכֶם. אֵלּוּ הַשּׁוֹכְחִים אֶת הָאֱמֶת בְּהַבְלֵי הַזְּמַן וְשׁוֹגִים כָּל שְׁנָתָם בְּהֶבֶל וָרִיק אֲשֶׁר לֹא יוֹעִיל וְלֹא יַצִּיל, הַבִּיטוּ לְנַפְשׁוֹתֵיכֶם וְהֵיטִיבוּ דַּרְכֵיכֶם וּמַעַלְלֵיכֶם וְיַעֲזֹב כָּל אֶחָד מִכֶּם דַּרְכּוֹ הָרָעָה וּמַחֲשַׁבְתּוֹ אֲשֶׁר לֹא טוֹבָה.  וּמִפְּנֵי עִנְיָן זֶה נָהֲגוּ כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל לְהַרְבּוֹת בִּצְדָקָה וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים וְלַעֲסֹק בְּמִצְוֹת מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְעַד יוֹם הַכִּפּוּרִים יֶתֶר מִכָּל הַשָּׁנָה. וְנָהֲגוּ כֻּלָּם לָקוּם בַּלַּיְלָה בַּעֲשָׂרָה יָמִים אֵלּוּ וּלְהִתְפַּלֵּל בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת בְּדִבְרֵי תַּחֲנוּנִים וּבְכִבּוּשִׁין עַד שֶׁיֵּאוֹר הַיּוֹם:
22. אורות התשובה ראי״ה קוק פרק טו. יסודות התשובה לפרט ולכלל
הרגשת האמת היא יסוד התשובה. ההכרה, שהעולם כולו וכל הופעותיו הוא רק הזרחה ממעטה לבושו של אור האמת המחלטה האלהית, משרישה בלב אהבת אמת בהירה, וכל הבטאה מנגדת ליסוד האמת, בין שהיא בדבור בין שהיא בתנועה ובמעשה, הרי היא נטולה מן העולם. עבורה מהמציאות ומסולקה מן החיים. והבקורת העצמית, כשהיא חודרת יפה בתוכיותה של הנפש ומבררת יפה את כל הנעשה וההגוי, היא מעמקת את החרטה על כל העדור מאור האמת שבהופעות החיים של האדם, ומרגישה את הנוול, את הכעור ואת האפסיות שלו. ושב האדם אז בתשובה מאהבה אל אור האמת. ותלמיד חכם ג"כ מבעי ליה למימר חד פסוקא דרחמי בעלותו על ערשו, להפקיד רוחו למקור האמת, להחליף כח לעבודת האמת, בתורה דכתיב בה אמת, - כגון: "בידך אפקיד רוחי פדית אותי ד' אל אמת". 
23. מחזור ליום הכפורים
לְסוֹלֵחַ לַעֲמוּסָיו בַּדִּין:
 לְעוֹנֶה לְקוֹרְאָיו בְּיוֹם דִּין:
 לְפוֹעֵל רַחֲמָיו בַּדִּין:
 לְצוֹפֶה נִסְתָּרוֹת בְּיוֹם דִּין:
 לְקוֹנֶה עֲבָדָיו בַּדִּין:
 לְרַחֵם עַמּוֹ בְּיוֹם דִּין:


Thursday, October 3, 2019

Parashat Vayelech/Yom Kippur/Teshuva Lectures and Essays

Parashat Vayelech/Yom Kippur/Teshuva 

Lectures and Essays

 

 


New

An Obvious Choice



The Absurdity of Teshuva

https://www.yutorah.org/lectures/lecture.cfm/1045568/

 

 

The Ten Days of Holiness

Audio

YouTube

 

Ten Days of Teshuva Cosmic Reconciliation

YouTube

 

 

Teshuva and Recidivism

If a person sincerely repents, yet succumbs to sin again - was the repentance worthless?

 

Yom Kippur Transcendent Purity

YouTube

Audio

 

Parashat Vayelech

Partial Teshuva

 

Poisonous Minds

 

Mutual Responsibility

 

Divine Testimony

 

Hakahel and Chag Haasif


Getting Back to the Garden

 

Essays

Partial Teshuva

 

In Hiding

 

The End of the Shmita Year: An Opportunity to Begin Again

 

Gather the People

All For One and One For All (5760)

 

Yom Kippur - Teshuva:

Audio:

 

Tying the Knot

 

Partial Teshuva

 

(Teshuva) For the Love of God

 

Men in Black - License to Sin?

 

“Shuvu Banim”

 

Going to Azazel

 

Teshuva the connection between the Individual and the collective

 

The Disappearance of Truth

 

The Ten Days of Teshuva

 

Yom Kippur and Transcendence


Teshuva and Complete Teshuva

 

The Teshuva of Resh Lakish version 1  -2010

The Teshuva of Resh Lakish -version 2  -2013-

 

Yom Kippur and Affliction

 

Book review of "When God is Near" by Rav Amital

 

Lectures in Hebrew: שיעורים בעברית

 

כל נדרי - תפילה עם 9 נשמות (Kol Nidrie – a prayer with nine lives- Hebrew)

 

חולה ביום הכיפורים -  שיטת ר' חיים

 

מְעֻוָּת לֹא־יוּכַל לִתְקֹן

 

תשובה=חרטה

 

התשובה של ריש לקיש


האם להודיע לבעל שאשתו אסורה?

 

Sources for Shabbat Shuva Drasha – 

"Radical (Antinomian) Lessons From Yonah"

 

Yom Kippur Transcendent Purity