נָשֵׁי דִּידָן נַמִּי מְבָרְכֵי
הרב ארי דוד קאהן
1. תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף מב עמוד א
אמר ליה [לו] רב אחא מדיפתי לרבינא: וליבריך [ושיברכו] ברכת ״הטוב והמטיב״ בשעת קידוש הלבנה, על ההנאה שיש לבני אדם ממאור הירח! אמר ליה [לו]: אטו כי [וכי כאשר] חסר אור הירח מי מברכינן [האם מברכים אנו] כמו על שאר אסונות ״ברוך... דיין האמת״ דלבריך [כדי שיברכו] במילואה ״הטוב והמטיב״? אמר לו: אמנם אין נוהגים כן, אבל היא היא השאלה: וליברכינהו לתרוייהו [ויברכו את שתיהן] ״דיין האמת״ בחסרונה ו״הטוב והמטיב״ במילואה! וענה לו: כיון דהיינו אורחיה, לא מברכינן [כיון שזו דרכו, אין אנו מברכים], שדרך העולם היא שתהא הלבנה פוחתת, ומוספת. אָמַר רַב אַחָא בְּרַבִּי חֲנִינָא, [אָמַר רַב אַסִי], אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כָּל הַמְבָרֵךְ עַל הַחֹדֶשׁ בִּזְמַנּוֹ, כְּאִלּוּ מְקַבֵּל פְּנֵי שְׁכִינָה. ורמז לדבר — כְּתִיב הָכָא: [נאמר כאן] בענין קידוש חדשים "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה", לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה״ (שמות יב, ב), וּכְתִיב הָתָם: [ונאמר שם]: (שם טו) "זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ" (שמות טו, ב), שהוא כתוב המדבר בגילוי השכינה בשעת קריעת ים סוף. תָּנָא דְּבֵי[שנה החכם מבית מדרשו] של רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: אִלְמָלֵא לֹא זָכוּ יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא לְהַקְבִּיל פְּנֵי אֲבִיהֶן שֶׁבַּשָּׁמַיִם כָּל חֹדֶשׁ וְחֹדֶשׁ, פעם אחת דַּיָּן, כיון שיש בברכת הלבנה כעין הקבלת פני שכינה. אָמַר אַבַּיֵי: הִלְכָּךְ נֵמְרִינְהוּ[על כן נאמר אותה, את הברכה] מְעֻמָּד מפני השכינה. מסופר: מְרֵימַר וּמַר זוּטְרָא, מְכַתְּפֵי אַהֲדָדֵי וּמְבָרְכֵי. [היו נשענים זה על כתפי זה ומברכים]. אָמַר לֵיהּ רַב אַחָא לְרַב אַשִׁי: בְּמַעֲרָבָא מְבָרְכֵי [במערב, בארץ ישראל, מברכים] על הירח: "בָּרוּךְ מְחַדֵּשׁ חֳדָשִׁים". אָמַר לֵיהּ: , [לו]: ברכה זו הַאי, נָשֵׁי דִּידָן נַמִּי מְבָרְכֵי [את הברכה הזו, הנשים שלנו גם כן מברכות], כלומר, נוסח זה ידוע לכל, שאף אלה שלא למדו יודעים אותו. אֶלָּא הנוסח השלם הוא כִּדְרַב יְהוּדָה, דְּאָמַר רַב יְהוּדָה: "בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֲשֶׁר בְּמַאֲמָרוֹ בָּרָא שְׁחָקִים, [וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם, חֹק וּזְמַן נָתַן לָהֶם שֶׁלֹּא יְשַׁנּוּ אֶת תַּפְקִידָם, שָׂשִׂים וּשְׂמֵחִים לַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנָם, פּוֹעֲלֵי אֱמֶת, שֶׁפְּעֻלָּתָן אֱמֶת, וְלַלְּבָנָה אָמַר שֶׁתִּתְחַדֵּשׁ עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת לַעֲמוּסֵי בָטֶן, שֶׁהֵן עֲתִידִין לְהִתְחַדֵּשׁ כְּמוֹתָהּ, שלמרות שהם לעתים יורדים, יגיעו לדרגה גבוהה ויגיעו וּלְפָאֵר לְיוֹצְרָם עַל שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ, בָּרוּךְ אַתָּה ה', מְחַדֵּשׁ חֳדָשִׁים"].
2. סדור תפלה נוסח אשכנז - סדר קדוש לבנה:
בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. אֲשֶׁר בְּמַאֲמָרוֹ בָּרָא שְׁחָקִים. וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם. חֹק וּזְמַן נָתַן לָהֶם שֶׁלֹא יְשַׁנּוּ אֶת תַּפְקִידָם. שָֹשִֹים וּשְֹמֵחִים לַעֲשֹוֹת רְצוֹן קוֹנָם. פּוֹעֵל אֱמֶת שֶׁפְּעֻלָּתוֹ אֱמֶת. וְלַלְּבָנָה אָמַר שֶׁתִּתְחַדֵּשׁ. עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת לַעֲמוּסֵי בָטֶן שֶׁהֵם עֲתִידִים לְהִתְחַדֵּשׁ כְּמוֹתָהּ. וּלְפָאֵר לְיוֹצְרָם עַל שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ: בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ מְחַדֵּשׁ חֳדָשִׁים:
3. רמב"ם הלכות ברכות פרק י
הלכה א - בְּרָכוֹת אֲחֵרוֹת וּדְבָרִים שֶׁאֵין בָּהֶן פְּתִיחָה וְלֹא חֲתִימָה תִּקְּנוּ חֲכָמִים דֶּרֶךְ שֶׁבַח וְהוֹדָיָה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּמוֹ בִּרְכוֹת הַתְּפִלָּה שֶׁכְּבָר כְּתַבְנוּם (תפילה פרק ז), וְהֵם אֵלּוּ: הַבּוֹנֶה בַּיִת חָדָשׁ וְהַקּוֹנֶה כֵּלִים חֲדָשִׁים, בֵּין יֵשׁ לוֹ כַּיּוֹצֵא בָּהֶן בֵּין אֵין לוֹ - מְבָרֵךְ "בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה".
הלכה טז - הָרוֹאֶה קֶשֶׁת בֶּעָנָן, מְבָרֵךְ "בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, זוֹכֵר הַבְּרִית, נֶאֱמָן בִּבְרִיתוֹ, וְקַיָּם בְּמַאֲמָרוֹ". הָרוֹאֶה לְבָנָה בְּחִדּוּשָׁהּ, מְבָרֵךְ "בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בְּמַאֲמָרוֹ בָּרָא שְׁחָקִים וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם, חֹק וּזְמַן נָתַן לָהֶם שֶׁלֹּא יְשַׁנּוּ אֶת תַּפְקִידָתָם, שָׂשִׂים וּשְׂמֵחִים לַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנֵיהֶם, פּוֹעֲלֵי אֱמֶת שֶׁפְּעֻלָּתָם אֱמֶת. וְלַלְּבָנָה אָמַר שֶׁתִּתְחַדֵּשׁ לִהְיוֹת עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת לַעֲמוּסֵי בֶטֶן, שֶׁהֵם עֲתִידִין לְהִתְחַדֵּשׁ כְּמוֹתָהּ וּלְפָאֵר לְיוֹצְרָם עַל כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ. בָּרוּךְ אַתָּה יי, מְחַדֵּשׁ חֳדָשִׁים".
הלכה יז - וְצָרִיךְ לְבָרֵךְ בְּרָכָה זוֹ מֵעוֹמֵד; שֶׁכָּל הַמְּבָרֵךְ עַל הַחֹדֶשׁ בִּזְמַנּוֹ, כְּאִלּוּ הִקְבִּיל פְּנֵי שְׁכִינָה. וְאִם לֹא בֵּרֵךְ עָלָיו בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן - יֵשׁ לוֹ לְבָרֵךְ עָלָיו עַד שִׁשָּׁה עָשָׂר יוֹם בַּחֹדֶשׁ, עַד שֶׁתִּתְמַלֵּא פְּגִימָתוֹ.
4. שולחן ערוך אורח חיים הלכות ראש חודש סימן תכו ברכת הלבנה וזמנה, וּבוֹ ד׳ סְעִיפִים
(א) הָרוֹאֶה לְבָנָה בְּחִדּוּשָׁהּ מְבָרֵךְ: אֲשֶׁר בְּמַאֲמָרוֹ בָּרָא שְׁחָקִים. וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם. חֹק וּזְמַן נָתַן לָהֶם שֶׁלֹא יְשַׁנּוּ אֶת תַּפְקִידָם. {הַגָּה: וְאֵין לְקַדֵּשׁ הַחֹדֶשׁ אֶלָּא בַּלַּיְלָה בְּעֵת שֶׁהַלְּבָנָה זוֹרַחַת וְנֶהֱנִין מֵאוֹרָהּ (אָגוּר).}
(ב) אֵין מְבָרְכִין עַל הַיָּרֵחַ אֶלָּא בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת כְּשֶׁהוּא מְבֻשָּׂם וּבְגָדָיו נָאִים. {הַגָּה: וְדַוְקָא אִם לֵיל מוֹצָאֵי שַׁבָּת הוּא קֹדֶם י׳ בַּחֹדֶשׁ, אָז מַמְתִּינִין עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת. אֲבָל אִם הוּא אַחַר כָּךְ, אֵין מַמְתִּינִין עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת שֶׁמָּא יִהְיוּ ב׳ לֵילוֹת אוֹ ג׳ אוֹ ד׳ עֲנָנִים וְלֹא יִרְאוּ הַלְּבָנָה וְיַעֲבֹר הַזְּמַן. וּכְשֶׁמְּקַדְּשִׁין אוֹתָהּ בַּחֹל יֵשׁ לִלְבֹּשׁ בְּגָדִים נָאִים (ת״ה סִימָן ל״ה). אֵין מְקַדְּשִׁין הַלְּבָנָה קֹדֶם תִּשְׁעָה בְּאָב וְלֹא קֹדֶם יוֹם הַכִּפּוּרִים (מַהֲרִי״ל). וּבְמוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים מְקַדְּשִׁין אוֹתָהּ, דְּאָז שׁוֹרִין בְּשִׂמְחָה אֲבָל לֹא בְּמוֹצָאֵי תִּשְׁעָה בְּאָב אוֹ שְׁאָר תַּעֲנִית (דִּבְרֵי עַצְמוֹ). וְאֵין מְקַדְּשִׁין אוֹתָהּ בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת שֶׁחָל בּוֹ יוֹם טוֹב. (מַהֲרִי״ל הִלְכוֹת יוֹם טוֹב).} וִתוֹלֶה עֵינָיו וּמְיַשֵּׁר רַגְלָיו וּמְבָרֵךְ {מְעֻמָּד (טוּר)} וְאוֹמֵר שָׁלֹשׁ פְּעָמִים: סִימָן טוֹב תִּהְיֶה לְכָל יִשְׂרָאֵל בָּרוּךְ יוֹצְרֵךְ וְכו׳. {הַגָּה: וְרוֹקֵד ג׳ פְּעָמִים כְּנֶגְדָּהּ וְאוֹמֵר: כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי רוֹקֵד כו׳ וְאוֹמֵר: תִּפֹּל עֲלֵיהֶם וְגו׳ וּלְמַפְרֵעַ: כָּאָבֶן יִדְמוּ כו׳ ג׳ פְּעָמִים, וְיֹאמַר לַחֲבֵרוֹ ג׳ פְּעָמִים: שָׁלוֹם עָלֶיךְ (הג״ה הַחֲדָשׁוֹת), וּמֵשִׁיב הָוֵי כְּשׁוֹאֵל (טוּר). וְנוֹהֲגִין לוֹמַר: דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל חַי וְקַיָּם, שֶׁמַּלְכוּתוֹ נִמְשָׁל לַלְּבָנָה וְעָתִיד לְהִתְחַדֵּשׁ כְּמוֹתָהּ וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל תַּחֲזֹר לְהִתְדַּבֵּק בְּבַעֲלָהּ שֶׁהוּא הָקָּבָּ״ה, דֻּגְמַת הַלְּבָנָה הַמִּתְחֲדֶשֶׁת עִם הַחַמָּה שֶׁנֶּאֱמַר: שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן ה׳ (תהלים פד, יב) וּלְכָךְ עוֹשִׂין שְׂמָחוֹת וְרִקּוּדִין בְּקִדּוּשׁ הַחֹדֶשׁ דֻּגְמַת שִׂמְחַת נִשּׂוּאִין (בְּחַיֵּי פָּרָשַׁת וַיֵּשֶׁב וְדִבְרֵי עַצְמוֹ).}
(ג) עַד אֵימָתַי מְבָרְכִין עָלֶיהָ, עַד י״ו מִיּוֹם הַמּוֹלָד, וְלֹא י״ו בִּכְלָל. {וְאֵין לְקַדֵּשׁ אֶלָּא עַד חֲצִי כ״ט י״ב תשצ״ג מִן הַמּוֹלָד (תְּשׁוּבַת מַהֲרִי״ל).}
(ד) אֵין מְבָרְכִין עָלֶיהָ עַד שֶׁיַּעַבְרוּ שִׁבְעַת יָמִים עָלֶיהָ. {הַגָּה: וְאֵין מְקַדְּשִׁין הַלְּבָנָה תַּחַת הַגַּג (הַגָּהוֹת אַלְפָסִי הַחֲדָשׁוֹת).}
5. בית יוסף אורח חיים סימן תכו
והר"י גיקטילי"א. בעל שערי אורה כתב בתשובה שע"פ הקבלה אין לברך על חידוש הלבנה עד שיעברו עליה ז' ימים:
6. מגן אברהם סימן תכו הקדמה
(פמ"ג) (מחה"ש) נשים פטורות. דמ"ע שהז"ג הוא ואף על גב דהם מקיימות כל מ"ע כגון סוכה מ"מ מצוה זו אין מקיימים מפני שהם גרמו פגם הלבנה (של"ה) עמ"ש ססי' רצ"ו ובסנהדרין פ"ה אמרי' על ברכת הלבנה הני נשי דידן נמי מברכי משמע קצת דמברכין ואפשר דל"ד נשים אלא לישנא בעלמא נקט: סומא חייב לקדש הלבנה (רש"ל בתשו'):
7. משנה ברורה סימן תכו ס"ק א
(א) הרואה וכו' - ונשים פטורות מלקדש הלבנה דהוי מ"ע שהזמן גרמא ואף דכל מ"ע שהזמן גרמא נוהגות הנשים שמקיימות ומברכות עליהן מ"מ מצוה זו אין צריכין לקיימה משום דהם גרמו פגם הלבנה.
8. עלי תמר מסכת ברכות פרק ט הלכה ב
הרואה את הלבנה בחידושה אומר ברוך מחדש חדשים. בסנהדרין מ"ב א"ל ר"א לרב אשי במערבא מברכי ברוך מחדש חדשים. א"ל האי נשי דידן נמי מברכי אלא אשר במאמרו ברא שחקים וכו'. וקשה הא כפי המקובל בידי רבותינו ז"ל אף פעם נשים לא ברכו על הלבנה וכמ"ש במג"א סימן תכ"ו ואם היו בבבל הנשים מברכות הברכה הקצרה איך לא נהגו בהן אף פעם הנשים והרי כל מנהגנו אחרי בני בבל הוא וכמ"ש בחולין וברש"י שם, ועיי"ש במג"א מה שנדחק משום כן להוציא מלת נשים מפשטן. והיה נראה לפרש דר"ל הני נשי דידן נמי מברכי אינו ר"ל כל נשי בבל אלא ר"ל דווקא הני נשי דידן של בית רב אשי מברכי, אבל לא היתה זו מדת כל הנשים. והכי משמע מדלא קאמר הא נשי נמי מברכי שהרי רב אחי נמי ידע זה כמו רב אשי. אלא ר"ל כרומז באצבע, הני נשי דידן נמי מברכי ולא כל שאר נשים. ואחרי שגם בבבל רק נשים אחדות היו מברכות לא נהגו כוותייהו ומהגם שהירושלמי הוא נגד זה. והטעם שאינם מברכין הוא במג"א שם בשם השל"ה, דמצוה זו לא נהגו בה אף דמברכין על מצוות עשה שהזמן גרמא מפני שהם גרמו לפגם הלבנה עיין שם. והראיה לזה דבפירוש ר"ח משמיט לגמרי הפיסקא הני נשי דידן נמי מברכי, משמע שג"כ מפרש דרק נשי דידן אבל שאר נשי בבל לא היו מברכות, ועיין בספר נוהג כצאן יוסף מערכת ר"ח.
9. תורת חיים מסכת סנהדרין דף מב עמוד א
א"ל האי נשי דידן נמי מברכי. לפי שלא הזכיר רב אחא בברכה דבני מערבא שום שבח והודאה לו יתברך אלא ברכה בעלמא מה שמחדש חדשים לכך השיב לו בבדיחותא ואמר לו האי נשי דידן נמי מברכי משום דאיתא בירושלמי הני נשי דנהיגי דלא למיעבד עבידתא בריש ירחי מנהגא ואיתא נמי בפרקי דר' אליעזר לפי שלא רצו הנשים ליתן נזמיהן לבעליהן במעשה העגל לכך נתן להן הקדוש ברוך הוא שכרן שיהו משמרות ראש חדש יותר מהאנשים ונראה שנתן להם חג מיוחד תחת חג דעגל שלא רצו לחוג בו שנאמר חג לה' מחר והיינו דקאמר האי נשי דידן נמי מברכי פי' ברכה זו שאין בה שום שבח אלא שמברכין להקב"ה שנתן לנו ראשי חדשים ברכת נשים היא זו ששמחות כשחל ר"ח כדי שיהו בטלות ממלאכה ומה שקבע להן יום חג בר"ח ולא יום אחר נראה לפי שהנשים דומות ללבנה שמתחדשת בכל חדש כך הנשים מתחדשות כל שלשים יום בוסת שלהן דרוב נשים יש להן ווסת משלשים יום לשלשים יום. וכשם שהשמש והירח שוין נבראו אלא שהלבנה קטרגה ואמרה אי אפשר לשני מלכים וכו' ונתמעטה וקבע לה הקדוש ברוך הוא יום ר"ח שיביאו ישראל כפרה לפניו כדי לפייסה כך איש ואשה שדומין לחמה ולבנה מתחילה שוין נבראו שלא תהיה האשה משועבדת לבעלה כלל במלאכתו כי הכל היה מוכן ומזומן קודם החטא בלי טורח וזהו שאמר אדם האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ עמדי פי' כיון ששנינו שוין לא יכולתי להשיב פניה שלא לאכול וכיון שחטאה נתמעטה שלכך נתקללה אח"כ והוא ימשול בך וכיון שלא חטאו הנשים בעגל גזר הקדוש ברוך הוא לפייסן וקבע יום פיוסן בראש חדש דוגמת הלבנה.
10.ספר השל"ה הקדוש - שער האותיות - אות הקו"ף - קדושה
רבי ישעיה הלוי הורוויץ, מכונה השל"ה או השל"ה הקדוש (על שם חיבורו "שני לוחות הברית"; ה'שי"ח, 1558 – תאריך הפטירה שגוי אך נתקבע לכ"ט אייר ה'ש"צ, 24 במרץ 1630 וכנראה טבת שפ"ו - היה מגדולי רבני אשכנז במאה ה-17.
\{לט\} וּמִנְהָג יָפֶה, אֲנַחְנוּ נוֹהֲגִים פֹּה יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹּדֶשׁ תוב"ב, לוֹמַר מִזְמוֹר אַחַר סִיּוּם הַבְּרָכָה, וְאוֹמְרִים מִזְמוֹר שֶׁל עֲשָֹרָה הִלּוּלִים (תהלים ק"נ), 'הַלְלוּיָהּ הַלְלוּ אֵל בְּקָדְשׁוֹ' כוּ'. וְנָכוֹן הוּא מְאֹד, לְהִתְעוֹרֵר אוֹר הַלְּבָנָה שֶׁלְּמַעְלָה, הִיא מַלְכוּת בֵּית דָּוִד, שֶׁעָלֶיהָ רוֹמְזִים 'דָּוִד מֶלֶךְ יִשְֹרָאֵל חַי וְקַיָּם'. וְאַחַר כָּךְ אָנוּ אוֹמְרִים, תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, אִלּוּ לֹא זָכוּ יִשְֹרָאֵל אֶלָּא לְהַקְבִּיל פְּנֵי אֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם פַּעַם אַחַת בְּכָל חֹדֶשׁ דַּיָּם, אָמַר אַבַּיֵּי, הִלְכָּךְ מְבָרְכִין מְעֻמָּד (סנהדרין מב א), וְאַחַר כָּךְ קַדִּישׁ דְּרַבָּנָן. וּמַה מְּאֹד טוֹב וְיָפֶה הָעִנְיָן, כִּי לֶעָתִיד יֵלֵךְ פְּגַם הַלְּבָנָה, וְתִהְיֶה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה (ישעיה ל, כו; וראה פסחים סח א), וְאָז יִתְגַּדֵּל וְיִתְקַדֵּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא כוּ', וְיִהְיֶה הַשֵּׁם שָׁלֵם וְהַכִּסֵּא שָׁלֵם, כַּנּוֹדָע לְיוֹדְעֵי חֵן. אֲשֶׁר נִרְאֶה בְּעֵינַי, שֶׁמִּטַּעַם זֶה מִתְרַחֲקִים הַנָּשִׁים מִמִּצְוָה זוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁמְּקַיְּמִין הַרְבֵּה מִצְוֹת עֲשֵֹה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא, כְּגוֹן שׁוֹפָר וְלוּלָב, וְלֹא רָאִינוּ מֵעוֹלָם נָשִׁים מְקַיְּמוֹת קִדּוּשׁ הַלְּבָנָה, אַף שֶׁהֵן נִזְהָרוֹת בְּכָל הַתְּפִלּוֹת, מִפְּנֵי שֶׁפְּגַם הַלְּבָנָה גָּרְמָה הָאִשָּׁה הָרִאשׁוֹנָה, דְּהַיְנוּ חֵטְא חַוָּה, וּמִתְרַחֲקִים מִפְּנֵי הַבּוּשָׁה. אַף עַל פִּי שֶׁמָּצְאוּ לָהֶם תִּקּוּן אַחַר כָּךְ, שֶׁנִּתַּקְנוּ בָּעֵגֶל, שֶׁלֹּא חָטְאוּ וְלֹא שָׁמְעוּ לְהַנָּחָשׁ הַקַּדְמוֹן, שֶׁהוּא הַשָּטָן הוּא הַיֵּצֶר הָרַע, וְעַל כֵּן נִתַּן רֹאשׁ חֹדֶשׁ לְהַנָּשִׁים, שֶׁיְּהוּ מְשַׁמְּרוֹת אוֹתוֹ יוֹתֵר מֵהָאֲנָשִׁים, וְכִדְאִיתָא בְּפִרְקֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר (פרק מ"ה), וְהוּבָא בַּטּוּר אֹרַח חַיִּים סִימָן תי"ז, מִכָּל מָקוֹם, הָאִשָּׁה הִיא סִבָּה רִאשׁוֹנָה שֶׁבָּא הַמֵּסִית לָעוֹלָם, וְאַחַר כָּךְ הֶחֱזִיקוּ אוֹתוֹ הָאֲנָשִׁים בָּעֵגֶל, וַעֲדַיִן לֹא נִטְהַרְנוּ, וְלִפְעָמִים פָּגוּם וְלִפְעָמִים מָלֵא:
11.שו"ת האלף לך שלמה חלק אורח חיים סימן קצג
במ"ש המג"א בסי' תכ"ו דנשים פטורות מקידוש הלבנה דהוי מ"ע שהז"ג =מצות עשה שהזמן גרמא= ובחידושי תמהתי עליהם דמ"ע שהז"ג לא הוי רק אם גוף המצוה שייך בכל יום בשנה ואין מניעת קיומה רק מכח הזמן בזה נחשב מ"ע שהז"ג אבל בלבנה אין המניעה מכח הזמן רק מכח גוף הלבנה שאינה מתחדש רק... /מחודש/ לחודש ול"ש לברך אחר שכבר הולכת וחוסרת והוי כאלו לא הי' לבנה מעולם וא"כ אין המניעה מכח הזמן ולכך ל"ש לומר דהוי מ"ע שהז"ג וראיתי שבזה י"ל ע"נ מ"ש בסנהדרין פ' הי' בודקין וז"ל א"ל ר"א לר"א במערבא מחדש חדשים א"ל האי נשי דידן נמי מברכי אלא מה מברך כדר"י דאר"י אשר במאמרו ברא שחקים וזה אין לו הבנה מ"ש האי נשי דידן נמי מברכי וכי דרך נשים לו לדבר דרך קנתור והיתול ועיין במהרש"א שנדחק ולדרכנו א"ש דהחילוק הוי כך דברכת מחדש חדשים הוי שייכא רק על הלבנה לבד אבל בברכה אשר במאמרו וכו' וברוח פיו כל צבאם וכו' זה הוי ברכה כוללת על כל מעשה בראשית ואין לו ענין לקידוש הלבנה דוקא רק מה דנתקן זו ברכה עכשיו היינו ע"ד מ"ש הטו"ז בהל' שחיטה בברכת שחיטה וברכת אירוסין דהוי הודאה על איסור עריות רק דנתקן בזמן הנשואין עיין שם א"כ ה"נ הך ברכה דאשר במאמרו וכו' שייכא תמיד על כל מעשה בראשית רק תקנוהו עכשיו בזמן חידוש לבנה ולכך א"ש דגוף ברכת הלבנה ברוך מחדש חדשים לא נחשב מ"ע שהז"ג כיון דזה שייך רק על לבנה בחידושה והוי מניעת הברכה מצד הלבנה שלא נתחדשה עד היום ולא מכח הזמן אבל ברכת אשר במאמרו וכו' שייך בכל יום ובכל שעה וא"כ כיון דשייך לברכה תמיד ואעפ"כ לא קבעוה רק בזמן חידוש לבנה שפיר נקרא ברכה זו מ"ע שהז"ג ולכך ראוי לפטור בזה הנשים. וז"ש עמ"ש לו דבמערבא מברכין מחדש חדשים א"ל ההוא נשי דידן מברכות כלומר דברכה זו לבדה שייכא אף בנשים דברכה זו... /לא הוי/ מעשהז"ג אלא כדר"י דמברך אשר במאמרו וכו'... /דברכה/ זו שייכא על כל מעשה בראשית ואעפ"כ לא נתקנה רק בזמן חידוש הלבנה לכך שפיר הוי מעשהז"ג וזה ל"ש לנשים רק לאנשים ואח"כ בינותי בישיע"ק הרגיש במקצת דברינו:
12.שו"ת מנחת יצחק חלק ח סימן טו
הרב יצחק יעקב וייס (ח' באדר א' ה'תרס"ב, 15 בפברואר 1902 – י"א בסיוון ה'תשמ"ט, 14 ביוני 1989) רב ופוסק, מחבר סדרת ספרי השו"ת מנחת יצחק. היה רבה של העדה החרדית, אולם השפעתו ההלכתית חרגה גם מעבר לגבולות העדה.
...והנה המג"א שם העיר מש"ס (סנהדרין מ"ב ע"א), דא"ל רב לר"א במערבא מברכי ברוך מחדש חדשים, א"ל הני נשי דידן נמי מברכי, דמשמע קצת דמברכין, וכתב דאפשר דל"ד נשים אלא לישנא בעלמא נקט, וכתב המחצית השקל דר"ל עמי הארצים עיין שם, וכתב בתשו' כת"ס (חאו"ח סי' ל"ד) שם דזה דוחק, אלא י"ל דאדרבה מש"ס (סנהדרין) שם /דף מ"ב/, משמע נשים אין מברכות, דהא הש"ס מביא ראי' דאמר דהני נשי נמי מברכין, דעכ"ח מברכין ברכה אחרת, דאי ברוך מחדש חדשים גם נשים מברכים, ומדלא מברכים, ש"מ ברכה אחרת היא, והכוונה דלא מברכי על מ"ע שהז"ג רק בדאית בי' מעשה, או שיש מצוה באמירת פה כמו באמירת הגדה, אבל כל שיש רק ברכה והיא המצוה, אינן רשאי /רשאות/ לברך, ופשיטא דוקא בשם ומלכות אינם רשאות, אבל בלא שו"מ =שם ומלכות= ליכא קפידא כלל, דליכא וצונו, וליכא שו"מ, והיינו דהקשה אם ליכא שו"מ בברכה זו, רק ברוך מחדש חדשים, נשי דידן נמי לברכו, ועכ"ח דברכה זו בשו"מ עיין שם, וש"מ דס"ל דלהלכה אין הנשים מברכות ברכת הלבנה, וכן ברכת החמה, ומשום דאין מצוה שיש בה מעשה או מצוה באמירת פה, ומטעם דברי המג"א (בסי' רצ"ו) הנ"ל, והנה לפי דבריו י"ל דיוכלו נשים לברך ברכת החמה בלא שם ומלכות, כיון דליכא בה וצונו כנ"ל.
והנה בתשו' מהר"ם שיק (סי' צ') שם, הוסיף עוד בטעם שנהגו הנשים שלא לברך ברכת החמה, כיון שהוא תלוי בחישוב תקופות ומזלות דלמדו חכז"ל דמצוה מושמרתם וגו' כי היא חכמתכם, ואין חכמה לאשה, גם אינם במצוה דלימוד דושמרתם היא משנה עיין שם, ויל"ע אם לפי טעמו יכולים לברך בלא שו"מ.
והנה החת"ס (או"ח סי' נ"ו) הביא דלא נהגו הנשים לברך ברכת החמה, וכתב וז"ל ובאמת לא ידעתי מ"ט לא נהגו נשים בברכה זו ג"כ, ול"ש הכא הטעם שכתב המג"א (רס"י תכ"ו) בברכת הירח, שהנשים גרמו מיעוט הירח, וזה נ"ש /ל"ש/ הכא עכ"ל, והנה הגאון מוהרע"י ז"ל בכת"י שם הביא מש"כ המג"א, וכתב ע"ז דג"כ התם צ"ע, מה ענין חטא עץ הדעת, לזה, הא פגימתה הי' ע"י קטרוג הלבנה, כמובא בחולין (ס' ע"ב) וכו', זולת כן אדרבה ר"ח הוא מועד לנשים טפי, מפני שלא פגמו בעגל כמובא במג"א לעיל (סי' תי"ז סק"ב) עכת"ד.
הנה דברי המג"א מקורם בשל"ה, והמה בשער האותיות (ע"ד ע"א דפוס פיורדא אות ק' ד"ה ומנהג יפה), וז"ל יש מצוה התלוי' בפה ובעינים וברגלים והיא מצות קידוש הלבנה וכו', ומנהג יפה וכו', אשר נראה בעיני שמטעם זה מתרחקים הנשים ממצוה זו, אף על פי שמקיימים הרבה מ"ע שהז"ג כגון שופר ולולב, ולא ראינו מעולם נשים מקיימות קידוש הלבנה אף שהן נזהרות בכל התפילות, מפני שפגם הלבנה גרמה האשה הראשונה דהיינו חטא חוה, ומתרחקים מפני הבושה אף על פי שמצאו להם תיקון אח"כ וכו', מ"מ אשה היא סבה ראשונה שבא המסית לעולם וכו' עכ"ל, והנה תרתי שמע מינה, א' דנקט לפשיטות דברכת הלבנה הוי מ"ע שהז"ג וכמ"ש המג"א בשמו, וא"כ מכ"ש ברכת החמה, ב' דהעיר בעצמו דר"ח הוי יום טוב לנשים מפני שלא פגמו בעגל, כמ"ש אף על פי שמצאו להם תיקון וכו' כנ"ל, ומ"מ לא נסתר בזה מש"כ דלא יברכו ברכת הלבנה מפני שגרמו פגם הלבנה, אך דעדיין יוקשה מה תלוי פגם הלבנה בחטא האשה, ובפרט דחטא האשה הי' ביום ו' מבריאת העולם, ופגם הלבנה הי' ביום ד', כדכתיב במע"ב =במעשה בראשית=, וגם מה שכתב החת"ס דבברכת החמה ל"ש מש"כ המג"א בלבנה כנ"ל, (ושו"ר בקונט' עומר השדה שבס' יזרח אור, מש"כ להעיר דנשים תקנו במה שלא נתנו נזמיהם לעגל, וכאמור העיר השל"ה בעצמו בזה).
והנה כבר נשאלתי הפי' בדברי המג"א הנ"ל (ובתשובתי נתיישב דברכת החמה וברכת הלבנה תלויים זה בזה), והשבתי דהנה אף שהענין הזה שייכים להבאים בסוד ד', מ"מ אפשר להסביר הענין, בדברי הספר לב ארי' (חולין ס' ע"ב) שם, דאיתא שם אמר הקדוש ברוך הוא הביאו עלי כפרה שמעטתי את הירח, וע"ז כתב הלב ארי' וז"ל אף שדברים כבושים ונעלמים להבאים בסוד ד' עכ"ז לא אמנע ליתן טעם עפ"י פשוטו, דמה חאבו ישראל בזה שנתחייבו להביא כפרה על מיעוט הירח, והוא כי בתשובת הלבנה שאמרה וכו' וכי בשביל שאמרתי דבר הגון אמעט את עצמי, נתקשו המפרשים דמאי שאלה היא, כיון דצריך למעט א' מהם, א"כ מאי חזית דדמא דידך סומק טפי, ותירצו דשאלתה היא שיגדיל אור החמה והיא תעמוד על מעמדה, ואולם הטעם שלא נתן מקום הוא ית' לשאלתה היא פשוט לדעתי, דבאמת בתחילת הבריאה הי' מאור השמש גדול מאד למעלה, רק שנגנז האור ההיא מפני קלקול הדורות כמאמר רז"ל וירא ד' את האור כי טוב ויבדל וגו', ראה שאין העולם ראוי לכך גנזו לצדיקים לעתיד לבוא, ולכך שוב לא הי' באפשרי להגדיל אור החמה מאחר שכבר נקצב ע"פ חכמתו ית' שיעור ערך מאור החמה כפי שיעור הראוי לערך האדם לדורות עולם, ויותר מזה שוב אין העולם ראוי לכך, לזה הוצרך למעט הלבנה, ולכך לעתיד כאשר יזדככו הדורות נאמר והי' אור הלבנה כאור החמה, ואור החמה יהי' שבעתים כאור שבעת הימים, שאור הלבנה תשאר על עמדה כמו שהיתה קודם מיעוטה, ואור החמה יגדל למעלה ראש, ולזה כאשר ראה הקדוש ברוך הוא דלא מייתבה דעתה, אמר לישראל הביאו כפרה עלי שמעטתי את הירח, שאתם אשמים בזה, לפי שאם הייתם מתקנים את מעשיכם, לא הי' צריך למיעוט הירח, רק שתשאר על עמדה, ואור החמה הגדיל כאור שבעת ימי בראשית כמו שיהי' לעתיד כשיתוקן חטא אדם הראשון ויתלבנו הדורות כן נזכה לראות בב"א כנ"ל בס"ד עכ"ד.
ודאתאן מהנ"ל, דבשעת מיעוט הירח כבר ראה הקדוש ברוך הוא קלקול הדורות, דעי"ז ל"ה אפשר להגדיל אור החמה, והוצרך למעט הלבנה, אשר כ"ז נגרם ע"י חטא אדם הראשון דחוה הי' הגורמת כדברי השל"ה, דלכן אין הנשים מקדשים הלבנה מפני הבושה כנ"ל, וא"ש דברי השלה"ק הנ"ל.
ובהנ"ל יונח לנו מה שלא נהגו הנשים לברך ברכת החמה ג"כ, ול"ק מש"כ החת"ס דהטעם הזה ל"ש בברכת החמה, דלפי הנ"ל היינו טעמא דלבנה, היינו טעמא דחמה, דאלמלא גרמת האשה לחטא אדה"ר =אדם הראשון= לא הי' נגנז אור שבעת ימי בראשית, ולא הי' צריך למעט אור הלבנה, ושייך טעם השל"ה גם בברכת החמה, כן י"ל בדרך אפשר עפ"ד הלב ארי' הנ"ל.
ואם צדקו דברינו הנ"ל אין להנשים לברך ברכת החמה אפילו בלא שו"מ, וצ"ע בזה דברי החת"ס שם, מש"כ לענין ברכה כשאין רישומה של החמה ניכרת בעבים דלא יברכו אפילו בלא שו"מ. וכן אם יאוחר עד אחר ג' שעות זמניות יברכו עד חצות בלא שו"מ, אבל אח"ז לא יברכו אפילו בלא שו"מ, דמה איסור יש בדבר לברך בלא שו"מ, ונתעוררתי לזה מת"ח אחד, וביותר כי מדברי בנו הכת"ס הנ"ל מוכח דלא כן כנ"ל. והנני בזה ידידו דוש"ת כה"י. יצחק יעקב ווייס.
והנה כל הנ"ל כתבתי קודם שראיתי ההערות מהרה"ג מוהר"ה שליזינגער שליט"א הנדפסים בס' ברכת החמה כהלכתה, וכעת ראיתי שכתב בשם זקינו הגאון זלה"ה הנ"ל, בטעם דאין נשים מקדשים הלבנה משום שנוהגת בחוץ, וכל כבודה בת מלך פנימה, ובקונט' עומר השדה שם כתב דגם בברכת החמה שייך זה, אמנם לפי"ד הגאון מוהרע"י ז"ל שייך זה ביותר בקידוש לבנה עיין שם.
13.נפש הרב הרב יוסף דוב סולוביציק עמוד קעו-קעז
בענין ברכת קדוש לבנה: איתא בגמי סנהדרין (מד. צ״ל מב.) האי נשי דידן נמי מברכי, הרי מבואר שאף הנשים ברכו ברכת קדוש לבנה. ומש"כ מקצת האחרונים (עמג"א רס"י תכייו, והערות חכמת שלמה שמה, ובתשו' האלף לך שלמה חאו"ח סי' קצ"ג) שנשים פטורות מפני שהיא מצות עשה שהזמן גרמא, בודאי הוא תמוה מאוד, דאטו נימא דנשים פטורות מברכת המזון מטעם זמן גרמא, דא״א לברך לאחר הזמן שכבר נתעכל המזון במעיו, בודאי אין זה נכון, דהברכה תלוי' בהמצא המזון במעיו, וזה תלוי (במציאות) בזמן מוגבל, אך אין הברכה עצמה תלויי עפ"י דין בשום זמן המחייב. והי״נ (והיה נראה), הרואה לבנה בחידושה חייב לברך, ובשיעור של בחידושה יש זמן מסויים, אך אין זאת אומרת שהזמן גורם לחייב לברך ברכה זו, ואשר על כן בודאי נראה שאין כאן ענין של זמן גרמא כל עיקר.
14.שו"ת משנה הלכות חלק יח סימן רנט
בהא דאין נשים מקדשות הלבנה, ובענין אין קטיגור נעשה סניגור
ליל שישי פר' ואברכה מברכיך התשל"ב בנ"י יצו"א
מע"כ ידידי בנש"ק, פרי עץ הדר האי צורב וכו', הב' נפתלי עהרענרייך הי"ו, בלהגה"ח מוהר"א שליט"א אבד"ק מאד
אחדשה"ט. בדבר שאלתך למה שמבואר במגן אברהם (סי' תכ"ו בהקדמה) בשם השל"ה הקדוש, דנשים פטורות מברכת הלבנה משום דהוה מצות עשה שהזמן גרמא, וכתב דהגם שהם מקיימים כמה מצות עשה שהזמן גרמא, מכל מקום מצוה זו אין מקיימין מפני שהם גרמו פגם הלבנה, ע"כ. וק"ל דאדרבה מהאי טעמא לחייבו לקדש, כמ"ש המג"א עצמו (סי' רס"ג סק"ז) דנשים נזהרות יותר בהדלקת נר שבת, מפני שחוה כבתה נרו של עולם וע"י ההדלקה מתקנת חטאה, הכא נמי נימא דע"י קידוש הלבנה יתקנו החטא, ע"כ.
אהובי ידידי, הני תרי מילי נינהו, קידוש הלבנה והדלקת נרות. ואסביר לך הדברים בהבנת קושיא אחרת מה שכתבתי זה זמן רב, דיש להקשות מהא דאמרו (ברכות נ"ט ע"א) אין קטיגור נעשה סניגור, וכהאי גוונא אמרינן ביוה"כ (ר"ה כ"ו ע"א) דכהן גדול אל יכנס בבגדי זהב לפני ולפנים משום דאין קטיגור נעשה סניגור. וכן אמרו (שם) טעם דשופר של פרה אין לתקוע בו, משום החטא שנעשה בבתה, וא"כ האיך אמרינן בהדלקת נרות שאדרבה מתקנות בזה החטא. וכיוצא בו מצינו בתורה בפרשת שמיני (ויקרא ט ז) קרב אל המזבח, ודרשו בתורת כהנים (שמיני פ"א סי' ח') שהיה אהרן בוש וירא לגשת, שהיה המזבח נראה לו כתבנית שור והיה מתירא ממנו, בעבור שהיה אהרן קדוש ה' ואין בנפשו זולת חטא זה, היה החטא קבוע לו במחשבתו, כענין שנאמר (תהלים נא ה) וחטאתי נגדי תמיד, והיה נדמה לו כאילו צורת העגל שם מעכב הכפרה, ולכך אמר לו הגס דעתך לך כי לכך נבחרת, עיין רמב"ן עה"ת (שם, ובפסוק קח לך עגל) להודיע שמכפר לו הקדוש ברוך הוא ע"י עגל זה על מעשה העגל שעשה, ע"ש. ועיין במפרשים (כלי יקר, אור החיים) שלכך נבחרת כיון שאהרן היה הגורם היה צריך לתקן, ולכן נבחר לכהן גדול. ונמצא לכאורה האיך אהרן יתקן, הא אין קטיגור נעשה סניגור. ובמקום אחר הארכתי בזה בס"ד בהרבה אופנים, ואין כאן מקום להאריך.
ברם מה שנראה בקיצור לענינינו הוא כך, דודאי לעשות פעולות לתיקון החטא במה שחטא ראוי וטוב הוא, ואדרבה ע"ז אמרו (ברכות ל"ד ע"ב) במקום שבעל תשובה עומד אין צדיק גמור יכול לעמוד, ואמרו (יומא פ"ו ע"ב) אפילו באותו זמן ובאותו מקום ובאותה אשה. אמנם כל זאת, לעשות מצוה באותו ענין ובאותו החפץ שנעשתה בו עבירה. אבל במקום שאינו עושה מצוה באותו חפץ עצמו שחטא בו, אלא שע"י החפץ גורם לעשות מצוה והו"ל כעין סניגור ולא התיקון בעצמו, כהאי גוונא אמרינן אין קטיגור נעשה סניגור.
ולפ"ז אתי שפיר הכל, דלהקריב קרבנות, כגון קח לך עגל להקריב העגל עצמו ושיהיה אהרן הכהן המכפר בעצמו, כהאי גוונא אין זה בכלל אין קטיגור. ואדרבה זו מעלה היא דאל"כ למה יכנס אהרן להקריב, הא איהו הוא דעשה העגל, דאם בבגדים של זהב לא יכנס שלא יזכיר המעשה, כ"ש הוא בעצמו. ועל כרחך כמו שכתבנו, דהוא עצמו ודאי יכנס ויקריב הכל לתקן החטא כל שאפשר. אבל ליכנס בבגדי זהב, שהתיקון אינו בבגדים אלו, והם רק הכשר לעבודה והו"ל רק בגדר סניגור, וכן תקיעת שופר בקרן של פרה, דאין השופר המצוה אלא הקול שופר הוא המצוה, ועיין רמב"ם (שופר פ"א ה"ג), דבשופר של גזל אם תקע יצא דקול השופר המצוה, ודו"ק. ולכן שפיר אמרינן דאין קטיגור נעשה סניגור, מה שאין כן בשחיטת העגל עצמו אמרינן לך כי לכך נבחרת, לתקן אותו החטא.
ובזה יש להבין דברי המדרש פליאה, מה ראה קרח לחלוק על משה, פרשת פרה אדומה ראה, ופלא הוא. ולהנ"ל י"ל, דקרח יצא לחלוק ורצה להיות כהן גדול, דס"ל דאהרן אינו ראוי להיות כהן גרול משום דאין קטיגור נעשה סניגור, אלא דהיה ס"ל דאפשר אדרבה ראוי שיתקן החטא ע"י אהרן שהוא גרם ויבא ויתקן. אמנם בפרשת פרה אדומה אלעזר וחוקה כתיב, דכתיב (במדבר יט ג) ויקחו אליך פרה אדומה וכו' ונתתם אותה אל אלעזר הכהן, ודרשו בספרי (סי' קכ"ג) מצותה בסגן. ופירש רמב"ן, דאין הכוונה לומר שיהיה החיוב בסגן יותר מכהן גדול או כהן הדיוט, אלא הוראת שעה היתה בפרה ראשונה שתהא באלעזר והוא היה הסגן, עכ"ל ע"ש. והיה קשה ליה לקרח, דאי נימא דיותר ראוי לתקן החטא ע"י החוטא, למה לא תהא מצותה באהרן שהוא היה הגורם, וע"כ משום דאין קטיגור נעשה סניגור, וא"כ אין אהרן ראוי להיות כהן גדול. וזהו שאמרו מה ראה קרח לחלוק על משה, פרשת פרה אדומה ראה שאין אהרן עושה אותה ולכן חלק עליו. אבל האמת, כי תיקון הפרה אדומה ועשייתה אינה אלא ההכשר, וכהאי גוונא הו"ל קטיגור, דהזאת מי אפר מטהר הטמאים ומתקן החטא וכנ"ל, ואתי שפיר. [עיין עוד משנה הלכות ח"י סי' רפ"ג]
ולפי זה אתי שפיר בנרות שבת נמי, כיון שמדלקת נרות ועושה פעולה לתקן החטא שכבתה נרו של עולם, ומתקנת להביא אור לעולם וגוללת חשך מפני אור, כה"ג הוי ליה תיקון, ושפיר מוזהרות בו יותר. אבל ברכת הלבנה בכל חודש על חידושה, דאינה עושה כלום בתיקון הפגם שפגמה בלבנה רק שמברכת על חידושה, ולולי פגמה לא היתה הלבנה צריכה לחידוש כלל, כה"ג טוב לה שלא תברך שהיא גרמה לפגם.
ומה שהקשית עוד, לפי מה שכתב בבאר היטב (סי' תר"ב סק"ד) דהמקדש הלבנה מובטח לו שלא ימות באותו חודש. א"כ קשה קושית הגמ' (קדושין ל"ד ע"א) במזוזה, אטו גברי בעי חיי נשי לא בעי חיי, ואפילו במצות עשה שהזמן גרמא נשים חייבות מטעם זה, עכ"ל. הנה בספר אור חדש (בוכנר, ברכת קידוש השם) הביא מעשה שאירע לאחד שפגע בעכו"ם בלילה ורצה הגוי להרגו, וראה הלבנה וביקש מהגוי שיניחנו לקיים עוד מצוה אחת שציונו הבורא קודם, ואח"כ יעשה בו כרצונו, וקידשה בכוונה עצומה ורצה למסור עצמו על קידוש השם, וכשקפץ בכשם שאני רוקד כמנהג, נשאו הרוח מאת העכו"ם וניצול ממנו, והביאו הא"ר (סי' תר"ב סק"ז). וכתב עוד, שמעתי שמי שמקדש הלבנה מיום שקדשה לא ידאג שימות באותו החודש מאותו היום ואילך. ומיהו מה שכתבו שלא ימות היינו מיתה משונה, כן כתבו ספר הברית ותוספות חיים על חיי אדם (כלל קי"ח אות י"ט), ועיין כף החיים (סי' תכ"ו ס"ק י"ב).
ולפ"ז גם מהא לא קשיא, דהתם למען ירבו ימיכם כלומר שמצות אלו גורמים אריכות ימים, ושפיר אמרו גברו בעי חיי ונשי לא בעי חיי. אבל הכא מצות קידוש לבנה אינה מוספת חיים וגם אינה גורמת אריכות ימים, אלא מצלת ממיתה משונה, ולכן שפיר אין להקשות גברי בעי חיי, ואי ממיתה משונה, כמה מצות מגינות ומצילות. ואפשר עוד, דכיון דאין זה אלא ענין של סגולה, לא תועיל סגולה זו למי שפגם בלבנה, וי"ל.
ומיהו, האחרונים כתבו עוד טעמים למה נשים אין מברכות אמצוה זו דוקא, עיין שבות יעקב (ח"ב סי' י"א) לפי שאין מברכין על חידוש הלבנה אלא כשהוא בשמחה, ונשים שגרמו פגם הלבנה אמרו בעירובין (דף ק' ע"ב) שהן עטופות כאבל. ועיין בסנהדרין (דף מ"ב ע"ב) שאמרו על ברכת הלבנה האי נשי דידן נמי מברכי. ועיין מור וקציעה (סי' תכ"ו) וכתב סופר (או"ח סי' ל"ד), ודו"ק.
אלא דפעם אמרתי, לפי מה שאמרו בפרקי דר"א (פרק מ"ה), הובאו דבריהם בשו"ת מהר"ם ב"ב (סי' י"ג) וברש"י מגילה (כ"ב ע"ב ד"ה ראשי חדשים) ובאור זרוע (ח"ב סי' תנ"ד) וארחות חיים (ספינקא, סי' תי"ז) ועוד מקומות רבים, שהקב"ה נתן להן לנשים ראש חודש על שלא חטאו בעגל, ולעתיד לבא הקדוש ברוך הוא מחדשן כעין ראש חודש, שנאמר (ישעיה סו כב) כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה וגו'. ויש לדקדק למה דוקא ראש חודש נתנו להם בשביל זה. ואמרתי בס"ד, לפי מה שאמרו ז"ל אקרא (שמות לב טז) חרות על הלוחות, אל תקרא חרות אלא חרות ממלאך המות (שמו"ר פר' מ"א סי' ז'), שבשעת קבלת התורה נעשו כולם בני חורין ממלאך המות ונתקן החטא הראשון מאדם הראשון ומחוה ופסקה זוהמתן, וע"ז כתיב (תהלים פב ו) אני אמרתי אלקים אתם ובני עליון כולכם, והיה אז עולם התיקון, ולאחר שחטאו באותו מעשה חזרו לקדמותן, וע"ז כתיב (שם פסוק ז) אכן כאדם תמותון וחזרה זוהמתן. אלא דעכשיו א"כ כבר בא הפגם ע"י האנשים, והנשים אדרבה לא רצו ליתן זהבם לעגל, ולכן נתנו להם ראש חודש ליו"ט, כלומר שמעכשיו ראש חודש כבר יום טוב שלהם הוא, שהחטא שוב לא נקרא על ידם וחטאם כבר נתקן, ויש להאריך אלא שאין הזמן גרמא. ובזה הנני אתן החותמת להוגי בדת האמת, ויה"ר שתזכה ללמוד תורת אמת עד כי יבא איש האמת ויבשר לנו על גאולת האמת, המברכו באמת ובלב שלום בלב ונפש, מנשה הקטן
15.שו"ת דברי יציב חלק אורח חיים סימן צו
ג) לענין נשים אם מברכות ברכה זו (ברכת החמה), עיין בתשו' ח"ס הנ"ל שכתב, לא ידעתי מ"ט לא נהגו נשים לברך ברכה זו ולא שייך הכא הטעם שכתבו בברכת הירח שהנשים גורמים מיעוט הירח, ומ"מ מה דנהיג נהיג ומה דלא נהיג הבו דלא לוסיף עלה עיין שם, ובשו"ת כתב סופר או"ח סי' ל"ד האריך בזה ממ"ש המג"א בסי' רצ"ו לגבי הבדלה שכתב רמ"א שאין מברכות ואף שנוהגות לברך בשאר מעשהז"ג עיין שם באריכות, ועכ"פ לדידן שנוהגין ע"פ הוראת האי סבא קדישא מצאנז זי"ע שאין הנשים מברכות על שום מעשהז"ג, שכך פסק החכם צבי, וכמ"ש בישועות יעקב סי' י"ז סק"א שהעידו לפניו אנשים כשרים שהחכ"צ מיחה בנשים שלא יברכו על מעשהז"ג וכו' עיין שם, ועיין בהגהות יעב"ץ במס' ברכות דף י"ד ע"א ובעירובין צ"ו ע"ב עיין שם, וא"כ פשיט טובא שלא יברכו ברכת החמה. וע"ע לאא"ז בייטב לב פרשת בא מ"ש בזה בביאור הגמ' סנהדרין דף מ"ב עיין שם.
ואפשר לומר עוד מילתא בטעמא, דמצינו בירמיה מ"ד שהנשים היו מקטרות למלכת השמים ואמרו ומן אז חדלנו לקטר למלכת השמים חסרנו כל ובחרב וברעב תמנו וגו', וברד"ק שמה די"מ שהיא השמש עיין שם, ועלולות ח"ו לטעות גם עכשיו שמברכים לשמש בשביל שמשפעת רוב טובה בעולם. ושמחתי שמצאתי כן בשואל ומשיב מהדו"ת ח"ד סי' קס"ח עיין שם. אבל האנשים שלא הקטירו אז לשמש יוצאים גם עתה בשמחה, אשר על אף כי אין לך יום שאין קללתה מרובה משל חברתה בכל הענינים וכלתה פרוטה מן הכיס, בכל זאת אנו ליה ועינינו ליה.
16.שו"ת דברי יציב חלק אורח חיים סימן צז
עוד בענין נשים בברכת החמה ב"ה, יוניאן סיטי
ע"ד שהערת, במ"ש בתשובה [בסימן הקודם] שלדעת אא"ז החכ"צ פשוט שנשים לא יברכו ברכת החמה, ממ"ש בספר נוהג כצאן יוסף ענין קידוש לבנה אות י' וז"ל, כתב אדוני מו"ח נר"ו בשו"ת שלו לפמ"ש של"ה הטעם שאין הנשים מקדשין החודש לפי שהן גרמו ליקוי הלבנה וכו', וסיים לפ"ז קדוש החמה דנהגו לברך כל תחלת מחזור גדול נשים ראויות וחייבות לברך, והרצה הדברים לפני הגאון חכם צבי והודה לדבריו והסכים עמו עכ"ד, וזה סותר לכאורה למ"ש בשמו הישועות יעקב בסי' י"ז.
הנה דברי השל"ה הובאו ג"כ במג"א ריש סי' תכ"ו, ויגעתי ומצאתי שהוא בשער האותיות אות קדושה בד"ה יש מצוה התלויה בפה וז"ל, אשר נראה בעיני שמטעם זה מתרחקים הנשים ממצוה זו אף על פי שמקיימין הרבה מ"ע שהז"ג כגון שופר ולולב, ולא ראינו מעולם נשים מקיימות קידוש הלבנה אף שהן נזהרין בכל התפלות, מפני שפגם הלבנה גרמה האשה הראשונה דהיינו חטא חוה, ומתרחקים מפני הבושה וכו' עיין שם. ולפ"ז א"ש שהחכ"צ רק הודה לדבריו שלפי השל"ה שכתב דנהגו לברך על כל מעשהז"ג אבל בקידוש לבנה אין מברכות, בקידוש החמה דל"ש האי טעמא שפיר מברכות וכפי שהן נוהגות בשאר מ"ע שהז"ג כאותן הפוסקים, אבל להחכם צבי לשיטתו דאין מברכות על מ"ע שהז"ג אה"נ דגם בברכת החמה לא יברכו, וז"ב.
ולזה כתבתי שנשים שלנו שנוהגות כדעת החכ"צ, וכהוראת אא"ז הגה"ק מצאנז זי"ע שאמר שיש טעם ע"פ נסתר בכל מ"ע שהז"ג שהנשים אסורות לקיים, לא יברכו ברכת החמה. ואולי גם בזה י"ל, דבאמת מ"ש השל"ה שחוה גרמה פגם הלבנה אין לזה מובן ע"פ פשטות, שהרי הלבנה נתמעטה עוד לפני שנוצרה חוה, אבל הדברים עמוקין וטמורין ומבוארים ע"ד הנסתר ואין לי עסק בנסתרות, אמנם בפשטות י"ל דמצינו מקרא שכתוב [ישעיה ל' כ"ו] והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים וגו', ועיין ב"ב ח' ע"ב תוד"ה ומצדיקי, הרי שגם בחמה חל פגם שהרי בעולם התיקון יתוסף אורה שבעתים, ולזה נכון הדבר שיתרחקו הנשים גם מברכת החמה, והעמק בזה הרבה.
ההכרח לי לפרסם שכל מה שאני כותב רק להערה לפני היודעי דת ודין וראויים להורות הלכה למעשה, מה שאין בי, ובפרט בעוה"ר לעת שיבתי מרוב יסורים המחלישין הדעת, וכמבואר בד"ח בשם הנוב"י שלא רצה לסמוך עליו לעת שיבה, ומה יענה איזוב בקיר, וכל מ"ש הוא כמעיר ובא.
חתמתי שמי יום א' פרשת תולדות תשמ"ב לפ"ק, יקותיאל יהודה הלברשטאם
