Twitter

Friday, November 5, 2021

Parashat Toldot A Little Bit of Lavan

Parashat Toldot

A Little Bit of Lavan

Rabbi Ari Kahn

 

With the start of the Parasha we are reintroduced to the second patriarchal couple – Yitzchak and Rivka:

 

בראשית כ"ה

(יט) וְאֵ֛לֶּה תּוֹלְדֹ֥ת יִצְחָ֖ק בֶּן־אַבְרָהָ֑ם אַבְרָהָ֖ם הוֹלִ֥יד אֶת־יִצְחָֽק׃ (כ) וַיְהִ֤י יִצְחָק֙ בֶּן־אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה בְּקַחְתּ֣וֹ אֶת־רִבְקָ֗ה בַּת־בְּתוּאֵל֙ הָֽאֲרַמִּ֔י מִפַּדַּ֖ן אֲרָ֑ם אֲח֛וֹת לָבָ֥ן הָאֲרַמִּ֖י ל֥וֹ לְאִשָּֽׁה׃ 

(19) And these are the generations of Yitzchak, Avraham’s son. Avraham fathered Yitzchak. (20) Yitzchak was forty years old when he took Rivka, the daughter of Betuel the Arami of Paddan Aram, the sister of Lavan the Arami, to be his wife. (Bereishit 25:19-20)

 

The introduction lacks symmetry, in more ways than one. First, in describing Yitzchak, the opening verse is repetitive. Yitzchak is the son of Avraham, and Avraham fathered Yitzchak – are these not two different ways of saying the same thing? Next, Rivka is described - only once - as the daughter of Betuel, but seemingly superfluous information about her brother is added. The emphasis in the verse on Yitzchak’s lineage seems to indicate that this is a man who follows in holy father’s footsteps; not only is Yitzchak the son of Avraham, Avraham is his father, both literally and figuratively. However, when it comes to Rivka there are apparently two problematic influences. Not only is she the daughter of Betuel – as if that weren’t enough of a problem - but she also has a brother named Lavan, who is also “quite a character.” How all of this may impact the story which unfolds remains to be seen.

 

בראשית (פרשת תולדות) פרק כה פסוק כא

(כא) וַיֶּעְתַּ֨ר יִצְחָ֤ק לַֽה֙' לְנֹ֣כַח אִשְׁתּ֔וֹ כִּ֥י עֲקָרָ֖ה הִ֑וא וַיֵּעָ֤תֶר לוֹ֙ ה֔' וַתַּ֖הַר רִבְקָ֥ה אִשְׁתּֽוֹ:

Yitzchak entreated God on behalf of his wife because she was barren. God answered his entreaties, and Rivka, his wife, conceived. (Bereishit 25:21)

 

Even though it will soon become clear that this couple had been married for some twenty years before Rivka became pregnant, the description in the verse makes it sound like an immediate response – Yitzchak prays; Yitzchak’s prayers are answered, and God responds.

 

The episode that immediately precedes this chapter gives us the same impression: 

 

בראשית כ"ד

 (סב) וְיִצְחָק֙ בָּ֣א מִבּ֔וֹא בְּאֵ֥ר לַחַ֖י רֹאִ֑י וְה֥וּא יוֹשֵׁ֖ב בְּאֶ֥רֶץ הַנֶּֽגֶב׃ (סג) וַיֵּצֵ֥א יִצְחָ֛ק לָשׂ֥וּחַ בַּשָּׂדֶ֖ה לִפְנ֣וֹת עָ֑רֶב וַיִּשָּׂ֤א עֵינָיו֙ וַיַּ֔רְא וְהִנֵּ֥ה גְמַלִּ֖ים בָּאִֽים׃ (סד) וַתִּשָּׂ֤א רִבְקָה֙ אֶת־עֵינֶ֔יהָ וַתֵּ֖רֶא אֶת־יִצְחָ֑ק וַתִּפֹּ֖ל מֵעַ֥ל הַגָּמָֽל׃

(62) Yitzchak came from the way of Be’er Lahai Roi, for he lived in the land of the South. (63) Yitzchak went out to meditate in the field at the evening. He lifted up his eyes, and saw, and, behold, there were camels coming. (64) Rivka lifted up her eyes, and when she saw Isaac, she dismounted from the camel. (Bereishit 24:62-64)

 

Yitzchak is returning from a place of spiritual significance; Be’er Lahai Roi was a place of revelation, a place of importance for his brother Yishmael, and for Hagar[1]. Yitzchak stops in the field to pray, presumably for what was his most acute need at that moment, a wife.[2] As he stands in prayer, his prayers are answered almost immediately, and Rivka appears.[3]

 

ספורנו בראשית כד:סג

ויצא יצחק לשוח נטה מן הדרך על דעת לשפוך שיחו לפני ה' בשדה שלא יפסיקוהו עוברי דרכים אף על פי שכבר התפלל בבאר לחי ראי וקודם שהתפלל נענה על דרך מן היום אשר נתת אל לבך להתענות נשמעו דבריך:

He had detoured from his regular path to the field in order to pour out his heart to God in prayer. He did not want to be interrupted in his devotion by passing travelers whom he would have to greet. This was in spite of the fact that he had already prayed in Be’er Lahai Roi, and he was answered before he began to pray, as it says (Daniel 10:12) “For from the day you set your mind to prayer and fasting, your prayer was heard.” (Seforno, Bereishit 24:63)

 

Another crucial element to our understanding of these verses is that Yitzchak’s prayer in the field takes place during the day. Rabbinic tradition attributes the afternoon prayer of mincha[4]with this very particular scene: Yitzchak’s prayer is unique precisely because of the setting in which it is uttered.  Unlike shacharit, the morning prayer prior to the start of the workday, and unlike arvit with which the workday comes to an end, mincha is a prayer for the middle of the day. It is therefore quite appropriate that this prayer is said in the field, the place of labor; the essential essence of this prayer infuses physical existence with spiritual power.

 

It may be argued that not much is known about the life of Yitzchak; the verses are sparse when compared to the details of the lives of our other patriarchs. On the other hand, this forces us to be hypersensitive to what the text does tell us.  The field -sadeh- is a theme in the life of Yitzchak. An entire chapter (26) tells of his planting in the field and digging wells. Yitzchak was a man of the field; he knew the value of work in the field. It is certainly not a coincidence that his prayers come from the field as well.

 

Sensitivity to this very central element in Yitzchak’s life sheds light on Yitzchak’s relationship with his son Esav, who is described as “a man of the field.”[5] Yitzchak surely understood that the challenge presented in the personality of Esav was the same challenge represented by mincha, the afternoon prayer: to infuse the physical with spirituality, to raise up a prayer from the fields.

 

This brings us to the episode of the blessings. In his later years, Yitzchak summons his son Esav in order to bless him, but the blessing is contingent on Esav bringing the hunt from the field. 

 

בראשית (פרשת תולדות) פרק כז פסוק א - ד

(א) וַיְהִי֙ כִּֽי־זָקֵ֣ן יִצְחָ֔ק וַתִּכְהֶ֥יןָ עֵינָ֖יו מֵרְאֹ֑ת וַיִּקְרָ֞א אֶת־עֵשָׂ֣ו׀ בְּנ֣וֹ הַגָּדֹ֗ל וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ בְּנִ֔י וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו הִנֵּֽנִי: (ב) וַיֹּ֕אמֶר הִנֵּה־נָ֖א זָקַ֑נְתִּי לֹ֥א יָדַ֖עְתִּי י֥וֹם מוֹתִֽי: (ג) וְעַתָּה֙ שָׂא־נָ֣א כֵלֶ֔יךָ תֶּלְיְךָ֖ וְקַשְׁתֶּ֑ךָ וְצֵא֙ הַשָּׂדֶ֔ה וְצ֥וּדָה לִּ֖י צָֽיִד: (ד) וַעֲשֵׂה־לִ֨י מַטְעַמִּ֜ים כַּאֲשֶׁ֥ר אָהַ֛בְתִּי וְהָבִ֥יאָה לִּ֖י וְאֹכֵ֑לָה בַּעֲב֛וּר תְּבָרֶכְךָ֥ נַפְשִׁ֖י בְּטֶ֥רֶם אָמֽוּת:

When Yitzchak was old and his eyes were too dim to see, he called his older son Esav and said to him, “My son.” He answered, “Here I am.” And he said, “I am old now, and I do not know how soon I may die. Take your gear, your quiver and bow, and go out into the field and hunt me some game. Then prepare a dish for me such as I like, and bring it to me to eat, so that my soul can bless you before I die.”

 

Yitzchak, who has excelled at praying from the field and making the mundane holy, hopes to do the same with his son Esav. By commanding him to hunt and prepare food of the field, the hunt itself is transformed into a mitzvah. Yitzchak has created the means with which he hopes to elevate Esav, as he had elevated the field itself in his younger days. Yitzchak continues to infuse the mundane with spirituality – including, or perhaps especially, the soul of his son Esav. 

 

 

But lest we forget, there is another parent, Rivka, and another sibling, Yaakov. She overhears this conversation and derails the plan. There is another narrative, another strand that must be considered and understood, and it is alluded to from the outset.

 

בראשית כ"ה

(יט) וְאֵ֛לֶּה תּוֹלְדֹ֥ת יִצְחָ֖ק בֶּן־אַבְרָהָ֑ם אַבְרָהָ֖ם הוֹלִ֥יד אֶת־יִצְחָֽק׃ (כ) וַיְהִ֤י יִצְחָק֙ בֶּן־אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה בְּקַחְתּ֣וֹ אֶת־רִבְקָ֗ה בַּת־בְּתוּאֵל֙ הָֽאֲרַמִּ֔י מִפַּדַּ֖ן אֲרָ֑ם אֲח֛וֹת לָבָ֥ן הָאֲרַמִּ֖י ל֥וֹ לְאִשָּֽׁה׃ 

(19) And these are the generations of Yitzchak, Avraham’s son. Avraham fathered Yitzchak. (20) Yitzchak was forty years old when he took Rivka, the daughter of Betuel the Arami of Paddan Aram, the sister of Lavan the Arami, to be his wife. (Bereishit 25:19-20)

 

Rivka was not only the daughter of Betuel, she was the sister of Lavan. We previously had a glimpse of Lavan, and we will learn much more about him as the narrative unfolds. When we are first introduced, Lavan seems like an opportunist. When Avraham’s emissary appears, we can easily imagine Lavan eyeing the jewels the man bears. He is interested in the money, and quite capable of manipulative behavior in order to get his hands on it: After a marriage agreement is reached and gifts have changed hands, Rivka’s brother Lavan (and her mother) suggest a delay of indeterminate duration before the bride-to -be sets out on her journey – if at all: 

 

בראשית כ"ד

(נה) וַיֹּ֤אמֶר אָחִ֙יהָ֙ וְאִמָּ֔הּ תֵּשֵׁ֨ב הַנַּעֲרָ֥ אִתָּ֛נוּ יָמִ֖ים א֣וֹ עָשׂ֑וֹר אַחַ֖ר תֵּלֵֽךְ׃

Her brother and her mother said, “Let the young lady stay with us some days, or ten. After that she will go.” (Bereishit 24:55)

 

Years later, fearing Esav’s wrath, Rivka uses eerily similar language when she instructs Yaakov to run away for “a few days,” setting him off on a journey that will take decades to complete. 

 

בראשית כ"ז

)מג) וְעַתָּ֥ה בְנִ֖י שְׁמַ֣ע בְּקֹלִ֑י וְק֧וּם בְּרַח־לְךָ֛ אֶל־לָבָ֥ן אָחִ֖י חָרָֽנָה׃ (מד) וְיָשַׁבְתָּ֥ עִמּ֖וֹ יָמִ֣ים אֲחָדִ֑ים עַ֥ד אֲשֶׁר־תָּשׁ֖וּב חֲמַ֥ת אָחִֽיךָ׃

(43) Now therefore, my son, obey my voice. Arise, flee to Lavan, my brother, in Haran. (44) Stay with him a few days, until your brother’s fury turns away; (Bereishit 27:43-44)

 

Perhaps this is precisely the sort of delay Lavan had in mind when he made  his cryptic suggestion to Avraham’s representative.[6]

 

This is not the only similarity between Rivka and her brother Lavan. After her exchange with Avraham’s servant at the well, Rivka runs home and recounts the events and the conversation to her mother. Lavan hears, and leaps into action:

 

בראשית כ"ד

)כח) וַתָּ֙רׇץ֙ הַֽנַּעֲרָ֔ וַתַּגֵּ֖ד לְבֵ֣ית אִמָּ֑הּ כַּדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה׃כט) וּלְרִבְקָ֥ה אָ֖ח וּשְׁמ֣וֹ לָבָ֑ן וַיָּ֨רׇץ לָבָ֧ן אֶל־הָאִ֛ישׁ הַח֖וּצָה אֶל־הָעָֽיִן׃ (ל) וַיְהִ֣י׀ כִּרְאֹ֣ת אֶת־הַנֶּ֗זֶם וְֽאֶת־הַצְּמִדִים֮ עַל־יְדֵ֣י אֲחֹתוֹ֒ וּכְשׇׁמְע֗וֹ אֶת־דִּבְרֵ֞י רִבְקָ֤ה אֲחֹתוֹ֙ לֵאמֹ֔ר כֹּֽה־דִבֶּ֥ר אֵלַ֖י הָאִ֑ישׁ וַיָּבֹא֙ אֶל־הָאִ֔ישׁ וְהִנֵּ֛ה עֹמֵ֥ד עַל־הַגְּמַלִּ֖ים עַל־הָעָֽיִן׃

(28) The young lady ran and told her mother’s house what had transpired. (29)  And Rivka had a brother, and his name was Lavan. Lavan ran out to the man, to the spring. (30) And when he saw the ring, and the bracelets on his sister’s hands, and when he heard the words of his sister Rivka, saying, “This is what the man said to me,” he approached the man, who was standing by the camels at the spring. (Bereishit 24:28-30)

 

Like her brother, Rivka also has a highly developed sense of hearing; in fact, hers is even keener than her brother’s. Whereas Lavan overhears conversations between others, Rivka hears other people’s thoughts. When Esav is enraged that his brother has taken the blessing intended for him, he is so infuriated that he contemplates murdering Yaakov - and Rivka hears Esav’s unspoken thoughts:[7]

 

בראשית כ"ז

)מא) וַיִּשְׂטֹ֤ם עֵשָׂו֙ אֶֽת־יַעֲקֹ֔ב עַ֨ל־הַבְּרָכָ֔ה אֲשֶׁ֥ר בֵּרְכ֖וֹ אָבִ֑יו וַיֹּ֨אמֶר עֵשָׂ֜ו בְּלִבּ֗וֹ יִקְרְבוּ֙ יְמֵי֙ אֵ֣בֶל אָבִ֔י וְאַֽהַרְגָ֖ה אֶת־יַעֲקֹ֥ב אָחִֽי׃(מב) וַיֻּגַּ֣ד לְרִבְקָ֔ה אֶת־דִּבְרֵ֥י עֵשָׂ֖ו בְּנָ֣הּ הַגָּדֹ֑ל וַתִּשְׁלַ֞ח וַתִּקְרָ֤א לְיַעֲקֹב֙ בְּנָ֣הּ הַקָּטָ֔ן וַתֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו הִנֵּה֙ עֵשָׂ֣ו אָחִ֔יךָ מִתְנַחֵ֥ם לְךָ֖ לְהׇרְגֶֽךָ׃

(41) Esav hated Yaakov because of the blessing with which his father blessed him. Esav said in his heart, “The days of mourning for my father are at hand. Then I will kill my brother Yaakov.” (42) The words of Esav, her elder son, were told to Rebekah. She sent and called Yaakov, her younger son, and said to him, “Behold, your brother Esav comforts himself about what you have done by planning to kill you. (Bereishit 27:41-42)

 

Rivka’s “gifted” hearing skill is explained by some commentaries as prophetic ability.[8]

 

מדרש רבה בראשית כ"ז:מ"ב

(ט) וַיֻּגַּד לְרִבְקָה וגו' (בראשית כ"ז:מ"ב), מִי הִגִּיד לָהּ, רַבִּי חַגַּי בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק, אִמָּהוֹת נְבִיאוֹת הָיוּ וְרִבְקָה הָיְתָה מִן הָאִמָּהוֹת.

“It was told to Rivka:” Who told her? Rabbi Hagai taught in the name of Rabbi Yitchak, the matriarchs were prophets and Rivka was among the matriarchs. (Bereishit Rabbah 27:42)

 

This prophetic ability was mentioned previously by Targum Onkolus, when Yaakov hesitated before fulfilling his mother’s instructions to impersonate his brother and take Esav’s blessing. Yaakov tells Rivka that he is afraid that such action would lead to a curse and not a blessing:

 

בראשית כ"ז

(יא) וַיֹּ֣אמֶר יַעֲקֹ֔ב אֶל־רִבְקָ֖ה אִמּ֑וֹ הֵ֣ן עֵשָׂ֤ו אָחִי֙ אִ֣ישׁ שָׂעִ֔ר וְאָנֹכִ֖י אִ֥ישׁ חָלָֽק׃ )יב) אוּלַ֤י יְמֻשֵּׁ֙נִי֙ אָבִ֔י וְהָיִ֥יתִי בְעֵינָ֖יו כִּמְתַעְתֵּ֑עַ וְהֵבֵאתִ֥י עָלַ֛י קְלָלָ֖ה וְלֹ֥א בְרָכָֽה׃ (יג) וַתֹּ֤אמֶר לוֹ֙ אִמּ֔וֹ עָלַ֥י קִלְלָתְךָ֖ בְּנִ֑י אַ֛ךְ שְׁמַ֥ע בְּקֹלִ֖י וְלֵ֥ךְ קַֽח־לִֽי׃

(11) Yaakov said to Rivka his mother, “Behold, Esav my brother is a hairy man, and I am a smooth man. (12) What if my father touches me? I will seem to him as a deceiver, and I would bring a curse on myself, and not a blessing.” (13) His mother said to him, “Your curse will be on me, my son. Only obey my voice, and go get them for me.” (Bereishit 27:11-13)

 

Rivka’s response, according to the Targum, goes beyond a mere dismissal of Yaakov’s fears: 

 

תרגום אונקלוס באנגלית בראשית כ"ז:י"ג

יהּ עֲלַי אִתְאֲמַר בִּנְבוּאָה דְּלָא יֵיתוֹן לְוָטַיָּא עֲלָךְ בְּרִי בְּרַם קַבֵּיל מִנִּי וְאִיזֵיל סַב לִי.

And his mother said to him, I have been told in a prophecy that there shall be no curses upon you, my son; only obey me, and go, and take for me. (Targum Onkolus 27:13)

 

Rivka may not have been referring to a recent prophecy, rather to one that she had received years earlier, when after years of childlessness she experienced a strange and unsettling pregnancy: 

 

בראשית) פרק כה פסוק כב - כג

(כב) וַיִּתְרֹֽצֲצ֤וּ הַבָּנִים֙ בְּקִרְבָּ֔הּ וַתֹּ֣אמֶר אִם־כֵּ֔ן לָ֥מָּה זֶּ֖ה אָנֹ֑כִי וַתֵּ֖לֶךְ לִדְרֹ֥שׁ אֶת־הֽ': (כג) וַיֹּ֨אמֶר ה֜' לָ֗הּ שְׁנֵ֤י גוֹיִם֙ בְּבִטְנֵ֔ךְ וּשְׁנֵ֣י לְאֻמִּ֔ים מִמֵּעַ֖יִךְ יִפָּרֵ֑דוּ וּלְאֹם֙ מִלְאֹ֣ם יֶֽאֱמָ֔ץ וְרַ֖ב יַעֲבֹ֥ד צָעִֽיר:

(22) The children struggled together within her. She said, “If it be so, why is this happening to me?” She went to inquire of Almighty. (23) God said to her, “Two nations are in your womb. Two peoples will be separated from your body. One will be stronger than the other, and the elder will serve the younger.” (Bereishit 25:22-23)

 

Rivka knew. She knew things her husband did not know, and this knowledge influenced her attitudes and actions from the very start. She knew she was carrying twins; she knew they would not live in harmony, that they would not act like brothers. She knew they would sire two separate nations, and she knew that her younger son, Yaakov, would prevail.

 

Perhaps Yitzchak had imagined his two sons working side by side toward a common goal. Together they would be unstoppable: the studious, spiritual Yaakov protected by the strong and capable Esav. For this vision to become a reality, all Yitzchak needed to do was to instill in Esav an appreciation for spirituality.[9]

 

Rivka knew this was not the way things would play out, that this unity between the two very different strengths of her sons would not materialize as her husband envisioned it. She knew that she would have to step up, that she - and not Esav - would have to look out for Yaakov. She knew that rather than teaching Esav to be spiritual she would have to teach Yaakov to be more physical, more grounded in this world, and perhaps even a little more manipulative. She knew she would have to teach her younger son to be more like her own older brother, Lavan. 

 

This explains the strange introductory verses with which we began: Rivka is identified not only as the daughter of Betuel, but as the sister of Lavan, for indeed she was both. Just before her children are born, the text reminds us that Rivka shares traits with Lavan – and those traits will soon become manifest, but not necessarily where we might have expected to see them. We might well wonder how Esav’s personality developed as it did;[10] there are those who try to blame his wild, bloodthirsty nature on the genetic imprint passed down from Rivka’s family. Perhaps this is so; perhaps this is a convenient excuse. Lavan was sly, a slick-tongued trickster - traits never displayed by Esav, but behavior which is manifest in Rivka and her son Yaakov.

 

Perhaps this is the character trait that Esav points to when he accuses Yaakov of deceiving him not once but twice: 

 

בראשית כ"ז

(לו) וַיֹּ֡אמֶר הֲכִי֩ קָרָ֨א שְׁמ֜וֹ יַעֲקֹ֗ב וַֽיַּעְקְבֵ֙נִי֙ זֶ֣ה פַעֲמַ֔יִם אֶת־בְּכֹרָתִ֣י לָקָ֔ח וְהִנֵּ֥ה עַתָּ֖ה לָקַ֣ח בִּרְכָתִ֑י וַיֹּאמַ֕ר הֲלֹא־אָצַ֥לְתָּ לִּ֖י בְּרָכָֽה׃

(36) He said, “Is he not rightly named Yaakov? For he has held me back these two times. He took away my birthright, and now he has taken away my blessing.” He said, “Have you not reserved a blessing for me?” (Bereishit 27:36)

 

Yaakov took the blessing intended for Esav - not by force, nor as a result of the earlier trade they had made, but by shrewdness. Esav now began to wonder if the earlier “sale” he had made to his brother, which had seemed at the time like the deal of a lifetime, was not also somehow one more instance of his younger brother hoodwinking him. 

 

Yitachak, too, has his eyes opened – but in a very different sense - when he realizes what has happened, what Yaakov has done:

 

בראשית כ"ז

(לג) וַיֶּחֱרַ֨ד יִצְחָ֣ק חֲרָדָה֮ גְּדֹלָ֣ה עַד־מְאֹד֒ וַיֹּ֡אמֶר מִֽי־אֵפ֡וֹא ה֣וּא הַצָּֽד־צַ֩יִד֩ וַיָּ֨בֵא לִ֜י וָאֹכַ֥ל מִכֹּ֛ל בְּטֶ֥רֶם תָּב֖וֹא וָאֲבָרְכֵ֑הוּ גַּם־בָּר֖וּךְ יִהְיֶֽה׃ (לה) וַיֹּ֕אמֶר בָּ֥א אָחִ֖יךָ בְּמִרְמָ֑ה וַיִּקַּ֖ח בִּרְכָתֶֽךָ׃

(33) Yitzchak trembled violently, and said, “Who, then, is he who has hunted the venison and brought it me, and I have eaten of it all before you came, and I blessed him? Yes, he will indeed be blessed.”…  (35) He said, “Your brother came with deceit, and has taken your blessing.” (Bereishit 27:33-35)

 

The normative reading of the text is that Yitzchak trembled, and this would generally be interpreted as a response of fear. Strangely, Yitzchak describes Yaakov’s behavior as deception – but still insists that the blessings will come true, that the perpetrator of the deception will be blessed. Why didn’t Yitzchak withdraw the blessing he had mistakenly bestowed on his “righteous” son who has now proven himself a scoundrel?

 

The Targum’s translation explains the very specific language of this verse, which reveals Yitzchak’s new understanding of the situation:

 

 

תרגום אונקלוס בראשית פרק כז פסוק לג

וּתְוַהּ יִצְחָק תִּוְהָא וּתְוַהּ יִצְחָק תִּוְהָא רַבָּא עַד לַחְדָּא וַאֲמַר מַן הוּא דֵּיכִי דְּצָד צֵידָא וְאַעֵיל לִי וַאֲכַלִית מִכּוֹלָא עַד לָא תֵּיעוֹל וּבָרֵיכְתֵּיהּ אַף בְּרִיךְ יְהֵי.

And Yitzhak was wonderstruck with great astonishment, and said, ‘Who, then is that person who hunted game, and brought it to me, and I partook of all when you had not yet come in, and I blessed him? Indeed, blessed shall he be. (Targum Onkolus, Bereishit 27:33)

 

 

Rashi highlights the subtlety of the Targum’s  translation:

רש"י בראשית כ"ז:ל"ג

וַיֶּחֱרַד – כְּתַרְגּוּמוֹ וּתְוַהּ, לְשׁוֹן תְּמִיהָ. 

TREMBLED – As the Targum renders it: tivah, which means he was astonished. (Rashi Bereishit 27:33)

 

Rather than trembling in fear (as the Targum renders this word in other places), Yitzchak was not so much afraid as astonished: Could this really have been his son Yaakov? This Yaakov – the Yaakov he had never seen before - will indeed be blessed. One more word in the Targum helps explain the source of Yitzchak’s astonishment:

 

תרגום אונקלוס בראשית כ"ז:ל"ה

וַאֲמַר עָאל אֲחוּךְ בְּחָכְמָא וְקַבֵּיל בִּרְכְתָךְ:

And he said, Your brother came with wisdom, and has received your blessing. (Targum Onkolus Bereishit 27:35)

רש"י בראשית כ"ז:ל"ה

בְּמִרְמָה – בְּחָכְמָה:

WITH deceit – with wisdom (Rashi Bereishit 27:35)

 

Yitzchak is astonished by Yaakov’s display of wisdom and guile. The word he uses, b’mirma, is suspiciously similar to a word we heard at the beginning of the parasha – a word used to describe Betuel and Lavan[11] – and, we now realize, by extension[12] - a word that also describes Rivka and Yaakov:[13] Betuel the Arami and Lavan the Arami- they hail from Aram, and they act, as do Rivka and Yaakov after them, b’mirma, with guile.[14]

 

At first, Yitzchak thought that Esav could be “fixed” with a dose of spirituality, but he learns that it is Yaakov who is “improved” with a dose of guile. Yitzchak finally comes to understand what Rivka had known all along:[15] Esav would not serve as the protector of Yaakov. The partnership imagined by Yitzchak would never come to fruition. Yaakov would have to manage on his own, but Yitzchak saw that Yaakov, who had mastered the necessary tools of a glib tongue and sly bargaining skills, had the guile to survive and even thrive in the real world. Yitzchak understood that Yaakov was ready for the next stage, and  he sends him off to face Lavan and find a wife for himself,[16] – for as Lavan will soon learn, Yaakov will not be the perpetual victim. Although Lavan will get the best of him in the first round, Yaakov will emerge victorious, in his battle with Lavan and in life, because Yaakov had a bit of Lavan in his own bag of tricks. After all, he had been trained by his mother Rivka, daughter of Betuel and sister of Lavan the Arami.



[1] See Bereishit 16:13-14.

בראשית ט"ז

)יג) וַתִּקְרָ֤א שֵׁם־יְהֹוָה֙ הַדֹּבֵ֣ר אֵלֶ֔יהָ אַתָּ֖ה אֵ֣ל רֳאִ֑י כִּ֣י אָֽמְרָ֗ה הֲגַ֥ם הֲלֹ֛ם רָאִ֖יתִי אַחֲרֵ֥י רֹאִֽי׃ (יד) עַל־כֵּן֙ קָרָ֣א לַבְּאֵ֔ר בְּאֵ֥ר לַחַ֖י רֹאִ֑י הִנֵּ֥ה בֵין־קָדֵ֖שׁ וּבֵ֥ין בָּֽרֶד׃

Bereishit 16:

(13) She called the name of Hashem who spoke to her, “You are a God who sees,” for she said, “Have I even stayed alive after seeing him?” (14) Therefore the well was called Beer Lahai Roi. Behold, it is between Kadesh and Bered.

[2] See Ha’amek Davar Bereishit 24:63.

העמק דבר בראשית כד:סג

ויצא יצחק לשוח בשדה. כבר פירשו חז״ל שהוא הי׳ מתפלל מנחה. וע״כ אין הפי׳ בשדה כמשמעו שהרי אסור להתפלל בשדה כדאי׳ בברכות ספ״ה חציף עלי מאן דמצלי בביקתא. אלא כדאי׳ במס׳ פסחים ר״פ האשה דבשדה היינו הר המוריה שקראו שדה וכ״כ התוס׳ שם וכמש״כ לעיל י״ב י״ז דבשביל שמדת יצחק הי׳ עבודה שהוא שורש לפרנסה ע״כ קרא אותו מקום שהוא שער השמים שדה המסוגל לפרנסה. ואין הכונה שהי׳ יצחק עומד אז בהר המוריה אלא הוא התפלל תחת אילן וכדומה ועינו ולבו היו לצד הר המוריה שנקרא שדה והתפלל אז על הפרנסה שבכלל זה הוא השגת אשה שהיא צרכי האדם ונקראת ג״כ פרנסה כלשון הגמ׳ פרנסת נשואין. והזמין ה׳ לפניו באותה שעה את אשתו וזהו וישא עיניו וגו׳:

[3] This parallels the prayer of Eliezer, when he prays for a wife for Yitzchak, before he completes his words – Rivka appears.

בראשית כ"ד

(טו) וַֽיְהִי־ה֗וּא טֶ֘רֶם֮ כִּלָּ֣ה לְדַבֵּר֒ וְהִנֵּ֧ה רִבְקָ֣ה יֹצֵ֗את אֲשֶׁ֤ר יֻלְּדָה֙ לִבְתוּאֵ֣ל בֶּן־מִלְכָּ֔ה אֵ֥שֶׁת נָח֖וֹר אֲחִ֣י אַבְרָהָ֑ם וְכַדָּ֖הּ עַל־שִׁכְמָֽהּ׃

Bereishit 24:

(15) It happened, before he had finished speaking, that Rivka, who was born to Betuel the son of Milcah, the wife of Nahor, Avraham’s brother, came out with her pitcher on her shoulder.

[4] Talmud Bavli, Brachot 26b.

תלמוד בבלי ברכות כו:

יִצְחָק תִּקֵּן תְּפִלַּת מִנְחָה, שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב״, וְאֵין ״שִׂיחָה״ אֶלָּא תְּפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר ״תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף וְלִפְנֵי ה׳ יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ״.

Yitzchak instituted the afternoon prayer, as it is stated: “And Yitzchak went out to converse [lasuaḥ] in the field toward evening” (Bereishit 24:63), and conversation means nothing other than prayer, as it is stated: “A prayer of the afflicted when he is faint and pours out his complaint [siḥo] before the Almighty” (Tehilim 102:1). 

 

[5] Bereishit 25:27.

בראשית פרק כה פסוק כז

וַֽיִּגְדְּלוּ֙ הַנְּעָרִ֔ים וַיְהִ֣י עֵשָׂ֗ו אִ֛ישׁ יֹדֵ֥עַ צַ֖יִד אִ֣ישׁ שָׂדֶ֑ה וְיַעֲקֹב֙ אִ֣ישׁ תָּ֔ם יֹשֵׁ֖ב אֹהָלִֽים:

[6] Later, when Yaakov runs away and works for Lavan, similar language is used regarding Yaakov’s experience; the seven years seem like days. 

Bereishit 29

(20) Yaakov served seven years for Rachel. They seemed to him but a few days, for the love he had for her.

בראשית כ"ט

(כ) וַיַּעֲבֹ֧ד יַעֲקֹ֛ב בְּרָחֵ֖ל שֶׁ֣בַע שָׁנִ֑ים וַיִּהְי֤וּ בְעֵינָיו֙ כְּיָמִ֣ים אֲחָדִ֔ים בְּאַהֲבָת֖וֹ אֹתָֽהּ׃

[7] It is possible that this was not the first instance in which Rivka displays the ability to hear other people’s thoughts. When the servant (Eliezer) arrives and prays that God provide a wife, the scene is described twice, with a very subtle difference. In the first telling, the text reads as follows:

בראשית כ"ד

(טו) וַֽיְהִי־ה֗וּא טֶ֘רֶם֮ כִּלָּ֣ה לְדַבֵּר֒ וְהִנֵּ֧ה רִבְקָ֣ה יֹצֵ֗את אֲשֶׁ֤ר יֻלְּדָה֙ לִבְתוּאֵ֣ל בֶּן־מִלְכָּ֔ה אֵ֥שֶׁת נָח֖וֹר אֲחִ֣י אַבְרָהָ֑ם וְכַדָּ֖הּ עַל־שִׁכְמָֽהּ׃

It happened, before he had finished speaking, that behold, Rivka came out, who was born to Betuel the son of Milcah, the wife of Nahor, Avraham’s brother, with her pitcher on her shoulder. (Bereishit 24:15)

 

When the servant repeats the story, he clarifies that his words were not audible, rather they were a silent prayer - yet Rivka somehow heard, and knew the precise words with which to respond:

בראשית כ"ד

(מה) אֲנִי֩ טֶ֨רֶם אֲכַלֶּ֜ה לְדַבֵּ֣ר אֶל־לִבִּ֗י וְהִנֵּ֨ה רִבְקָ֤ה יֹצֵאת֙ וְכַדָּ֣הּ עַל־שִׁכְמָ֔הּ וַתֵּ֥רֶד הָעַ֖יְנָה וַתִּשְׁאָ֑ב וָאֹמַ֥ר אֵלֶ֖יהָ הַשְׁקִ֥ינִי נָֽא׃

Before I had finished speaking in my heart, behold, Rivka came out with her pitcher on her shoulder. She went down to the spring, and drew water. I said to her, ‘Please let me drink.’ (Bereishit 24:45)

In this earlier episode, we would be tempted to attribute her behavior not to her “hearing” but to her decency. It is only in retrospect, when we see a repetition of this phenomenon and the very same words with which it described, that we may suspect there is more to her hearing than would otherwise have been expected. 

[8] Bereshit Rabbah 67:9. Targum Unkulus hints the interpretation at least in this verse, in other places he seems to reaffirm here prophetic ability – see further on in this essay. Targum Pseudo Yonatan and Rashi says she was told by “Ruach Hakodesh”

תרגום אונקלוס בראשית כ"ז:מ"ב

וְאִתְחַוַּא לְרִבְקָה יָת פִּתְגָמֵי עֵשָׂו בְּרַהּ רַבָּא וּשְׁלַחַת וּקְרָת לְיַעֲקֹב בְּרַהּ זְעֵירָא וַאֲמַרַת לֵיהּ הָא עֵשָׂו אֲחוּךְ כָּמֵין לָךְ לְמִקְטְלָךְ.

And the words of Esav her eldest son were shown to Rivka, and she sent and called Jakob her younger son, and said to him, Behold, Esav your brother plotteth against thee, to kill thee.

תרגום ירושלמי (יונתן) באנגלית בראשית כ"ז:מ"ב:מ"ב

ואתחווא לרבקה ברוח קודשא ית פיתגמי עשו ברא רבא דחשיב בליביה למקטול ליעקב ושדרת וקראת ליעקב ברא זעירא ואמרת ליה הא עשו אחוך כמין לך כמן ומתיעט עלך למיקטלך.

And the words of Esav her elder son, who thought in his heart to kill Jakob, were shown by the Holy Spirit to Rivekah, and she sent, and called Jakob her younger son, and said to him, Behold, Esav your brother lies in wait for you, and is plotting against you to kill you.

רש"י בראשית כ"ז:מ"ב:מ"ב

ויגד לרבקה – ברוח הקדש הוגד לה מה שעשו מהרהר בלבו.

Rashi Bereishit 27:42:42

WERE TOLD TO Rivka – It was told her by the Holy Spirit what Esav was thinking in his heart (Bereishit Rabbah 67:9).

מדרש רבה בראשית כ"ז:מ"ב:

(ט) וַיֻּגַּד לְרִבְקָה וגו' (בראשית כ"ז:מ"ב), מִי הִגִּיד לָהּ, רַבִּי חַגַּי בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק, אִמָּהוֹת נְבִיאוֹת הָיוּ וְרִבְקָה הָיְתָה מִן הָאִמָּהוֹת. רַבִּי יִצְחָק אָמַר אֲפִלּוּ [תלם] הֶדְיוֹט אֵינוֹ חוֹרֵשׁ תֶּלֶם בְּתוֹךְ תֶּלֶם, וּנְבִיאִים חוֹרְשִׁים תֶּלֶם בְּתוֹךְ תֶּלֶם, וְאַתְּ אָמַר (תהלים ק"ה:ט"ו): אַל תִּגְעוּ בִמְשִׁיחָי וְלִנְבִיאַי אַל תָּרֵעוּ. וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְיַעֲקֹב, אָמְרָה לוֹ הָרָשָׁע הַזֶּה כַּמָּה הוּא תּוֹהֶא עָלֶיךָ, כַּמָּה הוּא מִתְנַחֵם עָלֶיךָ וּכְבָר שָׁתָה עָלֶיךָ כּוֹס תַּנְחוּמִין.

שכל טוב בראשית כ"ז:מ"ב:מ"ב

ויוגד לרבקה – ע"י מלאך, דא"ר חגי אמנו רבקה נביאה היתה:

רד"ק בראשית כ"ז:מ"ב

ויגד לרבקה – והיאך הוגד לה, והוא לא אמר אלא בלבו? אפשר כי בנבואה נאמר לה כי נביאה היתה, כדברי הקבלה, או אפשר, כי כמו שחשב בלבו כן אמר בלא מתכוין והוגד לרבקה.

Radak, Bereishit 27:42

how did she come to know about Esav’s intentions which he had not articulated? It is possible that she experienced a prophetic revelation, seeing that she was a prophetess (compare Rashi). It is also possible that what Esav had thought about doing, he inadvertently mentioned to someone so that the one who had heard him reported it to Rivka.

[9]  See my Explorations Expanded 122-143, and especially footnote 12 and citation from the Sfat Emet.

[10] See Seforno Bereishit 25:20.

ספורנו בראשית כ"ה:כ

אחות לבן הארמי – וממנה נולד עשו הדומה לאחי האם.

 

[11] See Bchor Sho, Bereishit 25:20.

ר' יוסף בכור שור בראשית כ"ה:כ'

ותקח מרים הנביאה אחות אהרון (שמות ט"ו:כ'), וכן אלישבע בת עמינדב אחות נחשון (שמות ו':כ"ג). וגם הזכיר כאן לבן, על שיש לדבר עליו לפנים גבי יעקב.

[12] Rashi (25:20) insists that Rivka did not learn anything from her father or brother, a contention not easily supported by the text.

רש"י בראשית כ"ה:כ

בת בתואל מפדן ארם אחות לבן –וְכִי עֲדַיִן לֹא נִכְתַּב שֶׁהִיא בַּת בְּתוּאֵל וַאֲחוֹת לָבָן וּמִפַּדַּן אֲרָם? אֶלָּא לְהַגִּיד שִׁבְחָהּ, שֶׁהָיְתָה בַּת רָשָׁע וַאֲחוֹת רָשָׁע וּמְקוֹמָהּ אַנְשֵׁי רֶשַׁע וְלֹא לָמְדָה מִמַּעֲשֵׂיהֶם:

THE DAUGHTER OF BETUEL OF PADAN-ARAM, SISTER TO LAVAN —Has it not already been written that she was the daughter of Betuel and sister of Lavan of Padan Aram? But we are told these facts once more to proclaim her praise — she was the daughter of a wicked man, sister of a wicked man, and her native place was one of wicked people, and yet she did not learn from their behavior (Bereishit Rabbah 63:4).

[13] At least according to Rashi, guile was something Yaakov lacked when he was first introduced as an Ish Tam.

רש"י בראשית כ"ה:כ"ז

תם – אֵינוֹ בָקִי בְכָל אֵלֶּה, כְּלִבּוֹ כֵּן פִּיו, מִי שֶׁאֵינוֹ חָרִיף לְרַמּוֹת קָרוּי תָּם:

A PLAIN MAN – not expert in all these things: his heart was as his mouth (his thoughts and his words tallied). One who is not ingenious in deceiving people is called plain, simple.

[14] See Baal Haturim short commentary, Bereishit 25:20.

טור הפירוש הקצר בראשית כ"ה:כ'

לבן הארמי – אותיות הרמאי.

[15] Part of the prophecy of Rivka as understood by the Talmud is the two brothers/nations would not only be separate they would have an inverse relationship, when one rose the other would fall. See Megila 6a

Yitzchak too understands this point, see the Targum to 27:40.

תלמוד בבלי מסכת מגילה דף ו עמוד א

קֵסָרִי וִירוּשָׁלַיִם אִם יֹאמַר לְךָ אָדָם חָרְבוּ שְׁתֵּיהֶן אַל תַּאֲמֵן יָשְׁבוּ שְׁתֵּיהֶן אַל תַּאֲמֵן חָרְבָה קֵסָרִי וְיָשְׁבָה יְרוּשָׁלַיִם חָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם וְיָשְׁבָה קֵסָרִי תַּאֲמֵן שֶׁנֶּאֱמַר אִמָּלְאָה הָחֳרָבָה אִם מְלֵיאָה זוֹ חֲרֵבָה זוֹ אִם מְלֵיאָה זוֹ חֲרֵבָה זוֹ.  רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר מֵהָכָא וּלְאוֹם מִלְאוֹם יֶאֱמָץ

Caesarea, which represents Rome, and Jerusalem are diametric opposites. If, therefore, someone says to you that both cities are destroyed, do not believe him. Similarly, if he says to you that they are both settled in tranquility, do not believe him. If, however, he says to you that Caesarea is destroyed and Jerusalem is settled, or that Jerusalem is destroyed and Caesarea is settled, believe him. As it is stated: “Because Tyre has said against Jerusalem: Aha, the gates of the people have been broken; she is turned to me; I shall be filled with her that is laid waste” (Ezekiel 26:2), and Tyre, like Caesarea, represents Rome. Consequently, the verse indicates that if this city is filled, that one is laid waste, and if that city is filled, this one is laid waste. The two cities cannot coexist.

Rav Naḥman bar Yitzḥak said: The same idea may be derived from here, a verse dealing with Yaakov and Esav: “And the one people shall be stronger than the other people” (Genesis 25:23), teaching that when one nation rises, the other necessarily falls.

תרגום אונקלוס בראשית כ"ז

(מ) וְעַל חַרְבָּךְ תֵּיחֵי וְיָת אֲחוּךְ תִּפְלַח וִיהֵי כַּד יִעְבְּרוּן בְּנוֹהִי עַל פִּתְגָמֵי אוֹרָיְתָא וְתַעְדֵּי נִירֵיהּ מֵעַל צַוְרָךְ.

By the sword you shall live but your brother shall serve. Yet it shall be when his descendants transgress the words of the Torah you will be able to remove his yoke from upon your neck .

[16] Rivka is quite dramatic and manipulative when after telling Yaakov that he will need to run for his life to Lavan’s home, under the guise of (only) finding a wife she has Yitzchak command Yaakov to go on the journey she had already planned for Yaakov.

Wednesday, November 3, 2021

פרשת תּוֹלְדֹ֥ת התשפ״ב

 פרשת תּוֹלְדֹ֥ת התשפ״ב

 

הרב ארי דוד קאהן                                                               ari.kahn@biu.ac.il

 

1.    בראשית (פרשת תולדות) פרק כה פסוק יט - לד

(יט) וְאֵ֛לֶּה תּוֹלְדֹ֥ת יִצְחָ֖ק בֶּן־אַבְרָהָ֑ם אַבְרָהָ֖ם הוֹלִ֥יד אֶת־יִצְחָֽק: (כ) וַיְהִ֤י יִצְחָק֙ בֶּן־אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה בְּקַחְתּ֣וֹ אֶת־רִבְקָ֗ה בַּת־בְּתוּאֵל֙ הָֽאֲרַמִּ֔י מִפַּדַּ֖ן אֲרָ֑ם אֲח֛וֹת לָבָ֥ן הָאֲרַמִּ֖י ל֥וֹ לְאִשָּֽׁה: (כא) וַיֶּעְתַּ֨ר יִצְחָ֤ק לַֽה֙' לְנֹ֣כַח אִשְׁתּ֔וֹ כִּ֥י עֲקָרָ֖ה הִ֑וא וַיֵּעָ֤תֶר לוֹ֙ ה֔' וַתַּ֖הַר רִבְקָ֥ה אִשְׁתּֽוֹ: (כב) וַיִּתְרֹֽצֲצ֤וּ הַבָּנִים֙ בְּקִרְבָּ֔הּ וַתֹּ֣אמֶר אִם־כֵּ֔ן לָ֥מָּה זֶּ֖ה אָנֹ֑כִי וַתֵּ֖לֶךְ לִדְרֹ֥שׁ אֶת־הֽ': (כג) וַיֹּ֨אמֶר ה֜' לָ֗הּ שְׁנֵ֤י גוֹיִם֙ בְּבִטְנֵ֔ךְ וּשְׁנֵ֣י לְאֻמִּ֔ים מִמֵּעַ֖יִךְ יִפָּרֵ֑דוּ וּלְאֹם֙ מִלְאֹ֣ם יֶֽאֱמָ֔ץ וְרַ֖ב יַעֲבֹ֥ד צָעִֽיר: (כד) וַיִּמְלְא֥וּ יָמֶ֖יהָ לָלֶ֑דֶת וְהִנֵּ֥ה תוֹמִ֖ם בְּבִטְנָֽהּ: (כה) וַיֵּצֵ֤א הָרִאשׁוֹן֙ אַדְמוֹנִ֔י כֻּלּ֖וֹ כְּאַדֶּ֣רֶת שֵׂעָ֑ר וַיִּקְרְא֥וּ שְׁמ֖וֹ עֵשָֽׂו: (כו) וְאַֽחֲרֵי־כֵ֞ן יָצָ֣א אָחִ֗יו וְיָד֤וֹ אֹחֶ֙זֶת֙ בַּעֲקֵ֣ב עֵשָׂ֔ו וַיִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ יַעֲקֹ֑ב וְיִצְחָ֛ק בֶּן־שִׁשִּׁ֥ים שָׁנָ֖ה בְּלֶ֥דֶת אֹתָֽם: (כז) וַֽיִּגְדְּלוּ֙ הַנְּעָרִ֔ים וַיְהִ֣י עֵשָׂ֗ו אִ֛ישׁ יֹדֵ֥עַ צַ֖יִד אִ֣ישׁ שָׂדֶ֑ה וְיַעֲקֹב֙ אִ֣ישׁ תָּ֔ם יֹשֵׁ֖ב אֹהָלִֽים: (כח) וַיֶּאֱהַ֥ב יִצְחָ֛ק אֶת־עֵשָׂ֖ו כִּי־צַ֣יִד בְּפִ֑יו וְרִבְקָ֖ה אֹהֶ֥בֶת אֶֽת־יַעֲקֹֽב: (כט) וַיָּ֥זֶד יַעֲקֹ֖ב נָזִ֑יד וַיָּבֹ֥א עֵשָׂ֛ו מִן־הַשָּׂדֶ֖ה וְה֥וּא עָיֵֽף: (ל) וַיֹּ֨אמֶר עֵשָׂ֜ו אֶֽל־יַעֲקֹ֗ב הַלְעִיטֵ֤נִי נָא֙ מִן־הָאָדֹ֤ם הָאָדֹם֙ הַזֶּ֔ה כִּ֥י עָיֵ֖ף אָנֹ֑כִי עַל־כֵּ֥ן קָרָֽא־שְׁמ֖וֹ אֱדֽוֹם: (לא) וַיֹּ֖אמֶר יַעֲקֹ֑ב מִכְרָ֥ה כַיּ֛וֹם אֶת־בְּכֹֽרָתְךָ֖ לִֽי: (לב) וַיֹּ֣אמֶר עֵשָׂ֔ו הִנֵּ֛ה אָנֹכִ֥י הוֹלֵ֖ךְ לָמ֑וּת וְלָמָּה־זֶּ֥ה לִ֖י בְּכֹרָֽה: (לג) וַיֹּ֣אמֶר יַעֲקֹ֗ב הִשָּׁ֤בְעָה לִּי֙ כַּיּ֔וֹם וַיִּשָּׁבַ֖ע ל֑וֹ וַיִּמְכֹּ֥ר אֶת־בְּכֹרָת֖וֹ לְיַעֲקֹֽב: (לד) וְיַעֲקֹ֞ב נָתַ֣ן לְעֵשָׂ֗ו לֶ֚חֶם וּנְזִ֣יד עֲדָשִׁ֔ים וַיֹּ֣אכַל וַיֵּ֔שְׁתְּ וַיָּ֖קָם וַיֵּלַ֑ךְ וַיִּ֥בֶז עֵשָׂ֖ו אֶת־הַבְּכֹרָֽה: ס

2.    בראשית פרק כו, לד-לה

(לד) וַיְהִ֤י עֵשָׂו֙ בֶּן־אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה וַיִּקַּ֤ח אִשָּׁה֙ אֶת־יְהוּדִ֔ית בַּת־בְּאֵרִ֖י הַֽחִתִּ֑י וְאֶת־בָּ֣שְׂמַ֔ת בַּת־אֵילֹ֖ן הַֽחִתִּֽי: (לה) וַתִּהְיֶ֖יןָ מֹ֣רַת ר֑וּחַ לְיִצְחָ֖ק וּלְרִבְקָֽה: ס

3.    רש"י בראשית (פרשת תולדות) פרק כו פסוק לד

בן ארבעים שנה - עֵשָׂו הָיָה נִמְשָׁל לַחֲזִיר, שֶׁנֶּאֱמַר יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר מִיָּעַר (תהילים פ'), הַחֲזִיר הַזֶּה כְּשֶׁהוּא שׁוֹכֵב, פּוֹשֵׁט טְלָפָיו, לוֹמַר רְאוּ שֶׁאֲנִי טָהוֹר; כָּךְ אֵלּוּ גּוֹזְלִים וְחוֹמְסִים וּמַרְאִים עַצְמָם כְּשֵׁרִים; כָּל מ' שָׁנָה הָיָה עֵשָׂו צָד נָשִׁים מִתַּחַת בַּעֲלֵיהֶן וּמְעַנֶּה אוֹתָם, כְּשֶׁהָיָה בֶּן מ' אָמַר אַבָּא בֶּן מ' שָׁנָה נָשָׂא אִשָּׁה, אַף אֲנִי כֵן:

4.    בראשית פרק כז, 

) (יח) וַיָּבֹ֥א אֶל־אָבִ֖יו וַיֹּ֣אמֶר אָבִ֑י וַיֹּ֣אמֶר הִנֶּ֔נִּי מִ֥י אַתָּ֖ה בְּנִֽי: (יט) וַיֹּ֨אמֶר יַעֲקֹ֜ב אֶל־אָבִ֗יו אָנֹכִי֙ עֵשָׂ֣ו בְּכֹרֶ֔ךָ עָשִׂ֕יתִי כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתָּ אֵלָ֑י קֽוּם־נָ֣א שְׁבָ֗ה וְאָכְלָה֙ מִצֵּידִ֔י בַּעֲב֖וּר תְּבָרֲכַ֥נִּי נַפְשֶֽׁךָ: (כ) וַיֹּ֤אמֶר יִצְחָק֙ אֶל־בְּנ֔וֹ מַה־זֶּ֛ה מִהַ֥רְתָּ לִמְצֹ֖א בְּנִ֑י וַיֹּ֕אמֶר כִּ֥י הִקְרָ֛ה ה֥' אֱלֹהֶ֖יךָ לְפָנָֽי: (כא) וַיֹּ֤אמֶר יִצְחָק֙ אֶֽל־יַעֲקֹ֔ב גְּשָׁה־נָּ֥א וַאֲמֻֽשְׁךָ֖ בְּנִ֑י הַֽאַתָּ֥ה זֶ֛ה בְּנִ֥י עֵשָׂ֖ו אִם־לֹֽא: (כב) וַיִּגַּ֧שׁ יַעֲקֹ֛ב אֶל־יִצְחָ֥ק אָבִ֖יו וַיְמֻשֵּׁ֑הוּ וַיֹּ֗אמֶר הַקֹּל֙ ק֣וֹל יַעֲקֹ֔ב וְהַיָּדַ֖יִם יְדֵ֥י עֵשָֽׂו (ל) וַיְהִ֗י כַּאֲשֶׁ֨ר כִּלָּ֣ה יִצְחָק֘ לְבָרֵ֣ךְ אֶֽת־יַעֲקֹב֒ וַיְהִ֗י אַ֣ךְ יָצֹ֤א יָצָא֙ יַעֲקֹ֔ב מֵאֵ֥ת פְּנֵ֖י יִצְחָ֣ק אָבִ֑יו וְעֵשָׂ֣ו אָחִ֔יו בָּ֖א מִצֵּידֽוֹ: (לא) וַיַּ֤עַשׂ גַּם־הוּא֙ מַטְעַמִּ֔ים וַיָּבֵ֖א לְאָבִ֑יו וַיֹּ֣אמֶר לְאָבִ֗יו יָקֻ֤ם אָבִי֙ וְיֹאכַל֙ מִצֵּ֣יד בְּנ֔וֹ בַּעֲבֻ֖ר תְּבָרֲכַ֥נִּי נַפְשֶֽׁךָ: (לב) וַיֹּ֥אמֶר ל֛וֹ יִצְחָ֥ק אָבִ֖יו מִי־אָ֑תָּה וַיֹּ֕אמֶר אֲנִ֛י בִּנְךָ֥ בְכֹֽרְךָ֖ עֵשָֽׂו: (לג) וַיֶּחֱרַ֨ד יִצְחָ֣ק חֲרָדָה֘ גְּדֹלָ֣ה עַד־מְאֹד֒ וַיֹּ֡אמֶר מִֽי־אֵפ֡וֹא ה֣וּא הַצָּֽד־צַיִד֩ וַיָּ֨בֵא לִ֜י וָאֹכַ֥ל מִכֹּ֛ל בְּטֶ֥רֶם תָּב֖וֹא וָאֲבָרֲכֵ֑הוּ גַּם־בָּר֖וּךְ יִהְיֶֽה: (לד) כִּשְׁמֹ֤עַ עֵשָׂו֙ אֶת־דִּבְרֵ֣י אָבִ֔יו וַיִּצְעַ֣ק צְעָקָ֔ה גְּדֹלָ֥ה וּמָרָ֖ה עַד־מְאֹ֑ד וַיֹּ֣אמֶר לְאָבִ֔יו בָּרֲכֵ֥נִי גַם־אָ֖נִי אָבִֽי: (לה) וַיֹּ֕אמֶר בָּ֥א אָחִ֖יךָ בְּמִרְמָ֑ה וַיִּקַּ֖ח בִּרְכָתֶֽךָ: (לו) וַיֹּ֡אמֶר הֲכִי֩ קָרָ֨א שְׁמ֜וֹ יַעֲקֹ֗ב וַֽיַּעְקְבֵ֙נִי֙ זֶ֣ה פַעֲמַ֔יִם אֶת־בְּכֹרָתִ֣י לָקָ֔ח וְהִנֵּ֥ה עַתָּ֖ה לָקַ֣ח בִּרְכָתִ֑י וַיֹּאמַ֕ר הֲלֹא־אָצַ֥לְתָּ לִּ֖י בְּרָכָֽה: (לז) וַיַּ֨עַן יִצְחָ֜ק וַיֹּ֣אמֶר לְעֵשָׂ֗ו הֵ֣ן גְּבִ֞יר שַׂמְתִּ֥יו לָךְ֙ וְאֶת־כָּל־אֶחָ֗יו נָתַ֤תִּי לוֹ֙ לַעֲבָדִ֔ים וְדָגָ֥ן וְתִירֹ֖שׁ סְמַכְתִּ֑יו וּלְכָ֣ה אֵפ֔וֹא מָ֥ה אֶֽעֱשֶׂ֖ה בְּנִֽי: (לח) וַיֹּ֨אמֶר עֵשָׂ֜ו אֶל־אָבִ֗יו הַֽבְרָכָ֨ה אַחַ֤ת הִֽוא־לְךָ֙ אָבִ֔י בָּרֲכֵ֥נִי גַם־אָ֖נִי אָבִ֑י וַיִּשָּׂ֥א עֵשָׂ֛ו קֹל֖וֹ וַיֵּֽבְךְּ: (לט) וַיַּ֛עַן יִצְחָ֥ק אָבִ֖יו וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֑יו הִנֵּ֞ה מִשְׁמַנֵּ֤י הָאָ֙רֶץ֙ יִהְיֶ֣ה מֽוֹשָׁבֶ֔ךָ וּמִטַּ֥ל הַשָּׁמַ֖יִם מֵעָֽל: (מ) וְעַל־חַרְבְּךָ֣ תִֽחְיֶ֔ה וְאֶת־אָחִ֖יךָ תַּעֲבֹ֑ד וְהָיָה֙ כַּאֲשֶׁ֣ר תָּרִ֔יד וּפָרַקְתָּ֥ עֻלּ֖וֹ מֵעַ֥ל צַוָּארֶֽךָ: (מא) וַיִּשְׂטֹ֤ם עֵשָׂו֙ אֶֽת־יַעֲקֹ֔ב עַל־הַ֨בְּרָכָ֔ה אֲשֶׁ֥ר בֵּרֲכ֖וֹ אָבִ֑יו וַיֹּ֨אמֶר עֵשָׂ֜ו בְּלִבּ֗וֹ יִקְרְבוּ֙ יְמֵי֙ אֵ֣בֶל אָבִ֔י וְאַֽהַרְגָ֖ה אֶת־יַעֲקֹ֥ב אָחִֽי: (מב) וַיֻּגַּ֣ד לְרִבְקָ֔ה אֶת־דִּבְרֵ֥י עֵשָׂ֖ו בְּנָ֣הּ הַגָּדֹ֑ל וַתִּשְׁלַ֞ח וַתִּקְרָ֤א לְיַעֲקֹב֙ בְּנָ֣הּ הַקָּטָ֔ן וַתֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו הִנֵּה֙ עֵשָׂ֣ו אָחִ֔יךָ מִתְנַחֵ֥ם לְךָ֖ לְהָרְגֶֽךָ: (מג) וְעַתָּ֥ה בְנִ֖י שְׁמַ֣ע בְּקֹלִ֑י וְק֧וּם בְּרַח־לְךָ֛ אֶל־לָבָ֥ן אָחִ֖י חָרָֽנָה: (מד) וְיָשַׁבְתָּ֥ עִמּ֖וֹ יָמִ֣ים אֲחָדִ֑ים עַ֥ד אֲשֶׁר־תָּשׁ֖וּב חֲמַ֥ת אָחִֽיךָ: (מה) עַד־שׁ֨וּב אַף־אָחִ֜יךָ מִמְּךָ֗ וְשָׁכַח֙ אֵ֣ת אֲשֶׁר־עָשִׂ֣יתָ לּ֔וֹ וְשָׁלַחְתִּ֖י וּלְקַחְתִּ֣יךָ מִשָּׁ֑ם לָמָ֥ה אֶשְׁכַּ֛ל גַּם־שְׁנֵיכֶ֖ם י֥וֹם אֶחָֽד: (מו) וַתֹּ֤אמֶר רִבְקָה֙ אֶל־יִצְחָ֔ק קַ֣צְתִּי בְחַיַּ֔י מִפְּנֵ֖י בְּנ֣וֹת חֵ֑ת אִם־לֹקֵ֣חַ יַ֠עֲקֹב אִשָּׁ֨ה מִבְּנֽוֹת־חֵ֤ת כָּאֵ֙לֶּה֙ מִבְּנ֣וֹת הָאָ֔רֶץ לָ֥מָּה לִּ֖י חַיִּֽים:

5.    בראשית פרק כח,

 (ח) וַיַּ֣רְא עֵשָׂ֔ו כִּ֥י רָע֖וֹת בְּנ֣וֹת כְּנָ֑עַן בְּעֵינֵ֖י יִצְחָ֥ק אָבִֽיו: (ט) וַיֵּ֥לֶךְ עֵשָׂ֖ו אֶל־יִשְׁמָעֵ֑אל וַיִּקַּ֡ח אֶֽת־מָחֲלַ֣ת׀ בַּת־יִשְׁמָעֵ֨אל בֶּן־אַבְרָהָ֜ם אֲח֧וֹת נְבָי֛וֹת עַל־נָשָׁ֖יו ל֥וֹ לְאִשָּֽׁה: ס 

6.    צידה לדרך בראשית (פרשת תולדות) פרק כה פסוק כז

רש"י ד"ה יודע ציד. אבא היאך מעשרין את המלח וכו'. כתב עליו הרא"ם ז"ל בתנחומא (תולדות ח) וכו', [עכ"ל]. ואני אומר אחר המחילה מכבוד תורתו אגב חורפיה לא עיין כי רש"י לא לקח לשון זה ממדרש תנחומא שהרי לא זכר ולא פקד שם לשון זה והילך לשונו, כשהיה בא עשו מן החוץ (ואמר) [היה אומר] לאביו אבא המלח מהו שתהא חייבת במעשר, והיה תמיה יצחק ואומר ראה בני זה כמה מדקדק במצות וכו', עכ"ל. ופשטא דלישנא המלח מהו שתהא חייבת במעשר משמע שהיה שואל אם מלח חייבת במעשר אם לאו, אבל הלשון היאך מעשרין את המלח וכו', משמע שהיה פשוט לו שחייב במעשר רק שאינו יודע היאך מעשרין. אבל בב"ר (סג, י) מצינו לשון זה ומשם לקח רש"י לשון זה, וז"ל, צד בבית, צד בשדה, בבית היאך מתקנין מילחא, בשדה היאך מתקנין תיבנא וכו'. ועדיין יש להקשות למה רימה עשו את אביו דוקא במצות מעשר יותר מבשאר מצוות, הלא גם בשאר מצוות מצינו הרבה דברים שאינם חייבים לא מדאורייתא ולא מדרבנן שהיה יכול להטעות ולרמא את אביו בהם לומר כמה מדקדק בני במצוות. ונראה לי ליתן טעם לשבח והוא ע"ד שפרש"י לקמן (כו, לד) בפסוק ויהי עשו בן ארבעים שנה ויקח אשה וכו', עשו היה נמשל לחזיר וכו' עד כשהיה בן ארבעים שנה אמר אבא בן ארבעים שנה נשא אשה אף אני כן וכו'. ולפי שיצחק היה הראשון שהחזיק במצות מעשר כמו שדרשו רז"ל (ב"ר סד, ו) וכן פרש"י (לקמן כו, יב) בפסוק ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא מאה שערים, אומד זה למעשרות היה. 

7.    רמב"ם הלכות מלכים פרק ט הלכה א

עַל שִׁשָּׁה דְּבָרִים נִצְטַוָּה אָדָם הָרִאשׁוֹן. עַל עֲבוֹדָה זָרָה. וְעַל בִּרְכַּת הַשֵּׁם. וְעַל שְׁפִיכוּת דָּמִים. וְעַל גִּלּוּי עֲרָיוֹת. וְעַל הַגֵּזֶל. וְעַל הַדִּינִים. אַף עַל פִּי שֶׁכֻּלָּן הֵן קַבָּלָה בְּיָדֵינוּ מִמּשֶׁה רַבֵּנוּ. וְהַדַּעַת נוֹטָה לָהֶן. מִכְּלַל דִּבְרֵי תּוֹרָה יֵרָאֶה שֶׁעַל אֵלּוּ נִצְטַוָּה. הוֹסִיף לְנֹחַ אֵבֶר מִן הַחַי שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ט':ד') אַךְ בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ דָמוֹ לֹא תֹאכֵלוּ. נִמְצְאוּ שֶׁבַע מִצְוֹת. וְכֵן הָיָה הַדָּבָר בְּכָל הָעוֹלָם עַד אַבְרָהָם. בָּא אַבְרָהָם וְנִצְטַוָּה יֶתֶר עַל אֵלּוּ בְּמִילָה. וְהוּא הִתְפַּלֵּל שַׁחֲרִית. וַיִּצְחָק הִפְרִישׁ מַעֲשֵׂר וְהוֹסִיף תְּפִלָּה אַחֶרֶת לִפְנוֹת הַיּוֹם. וְיַעֲקֹב הוֹסִיף גִּיד הַנָּשֶׁה וְהִתְפַּלֵּל עַרְבִית. וּבְמִצְרַיִם נִצְטַוָּה עַמְרָם בְּמִצְוֹת יְתֵרוֹת. עַד שֶׁבָּא משֶׁה רַבֵּנוּ וְנִשְׁלְמָה תּוֹרָה עַל יָדוֹ: +/השגת הראב"ד/ וכן היה הדבר בכל העולם וכו' והוסיף תפלה לפנות היום. א"א כן היה ראוי לומר והוא התפלל שחרית והפריש מעשר (ויצחק הוסיף תפלה אחרת) עכ"ל.+

8.    בעלי התוספות על בראשית פרק כז פסוק כח

ויתן לך האלהים. זה מדת הדין כלומר אם תזכה ואלו גבי עשו כתיב משמני הארץ יהיה מושביך בין תזכה בין לא תזכהאמר יצחק ליעקב אם תעשה מצוה ותפסיד אינך קורא תגר אחר מדת הדין אבל עשו הרשע אם יעשה מצוה אחת ויפסיד יהרהר אחר מדת הדין ויאמר מה שכרי שעבדתי המקום

9.    תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף ד עמוד א

וְהָתַנְיָא, הָאוֹמֵר: ״סֶלַע זוֹ לִצְדָקָה בִּשְׁבִיל שֶׁיִּחְיוּ בָּנַי״, וּ״בִשְׁבִיל שֶׁאֶזְכֶּה בָּהּ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא״ — הֲרֵי זֶה צַדִּיק גָּמוּר. לָא קַשְׁיָא: כָּאן בְּיִשְׂרָאֵל, כָּאן בְּגוֹיִם. בנכרים

10.רבינו חננאל מסכת ראש השנה דף ד עמוד א

והתניא האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיו בני ובשביל שאזכה לעוה"ב הרי זה צדיק גמור. ויש שמפרשין הרי זו צדקה גמורה ושנינן ה"מ לישראל אבל בעובדי כוכבים לא.

11.בעל הטורים בראשית (פרשת תולדות) פרק כה פסוק כה

(כה) אדמוני. ב' במסורת. ויצא הראשון אדמוני. והוא אדמוני עם יפה עינים (ש"א טז יב) גבי דוד. כשראה שמואל את דוד אדמוני, אמר זה שופך דמים כעשו. ועל כן נאמר "עם יפה עינים", כלומר עם דעת סנהדרין הוא עושה, שנקראו עינים שנאמר (במדבר טו כד) אם מעיני העדה (ב"ר סג יא):

אדמוני. מלמד שהשחית רחם אמו ונתגולל בדם (תנחומא פ' תצא ד). ד"א אדמוני מלשון אדם, שיצא בעל שער כאדם גדול. וזהו "כאדרת שער" שהיה מלא שערות כאדרת, שאם הוא מלשון אודם, אדרת שער אינה אדומה: שמו עשו. שהיה עשוי ונגמר (לקח טוב):

12.שמואל א פרק טז פסוק ז - יג

(ז) וַיֹּ֨אמֶר ה֜' אֶל־שְׁמוּאֵ֗ל אַל־תַּבֵּ֧ט אֶל־מַרְאֵ֛הוּ וְאֶל־גְּבֹ֥הַּ קוֹמָת֖וֹ כִּ֣י מְאַסְתִּ֑יהוּ כִּ֣י׀ לֹ֗א אֲשֶׁ֤ר יִרְאֶה֙ הָאָדָ֔ם כִּ֤י הָֽאָדָם֙ יִרְאֶ֣ה לַעֵינַ֔יִם וַה֖' יִרְאֶ֥ה לַלֵּבָֽב: (ח) וַיִּקְרָ֤א יִשַׁי֙ אֶל־אֲבִ֣ינָדָ֗ב וַיַּעֲבִרֵ֖הוּ לִפְנֵ֣י שְׁמוּאֵ֑ל וַיֹּ֕אמֶר גַּם־בָּזֶ֖ה לֹֽא־בָחַ֥ר הֽ': (ט) וַיַּעֲבֵ֥ר יִשַׁ֖י שַׁמָּ֑ה וַיֹּ֕אמֶר גַּם־בָּזֶ֖ה לֹא־בָחַ֥ר הֽ': (י) וַיַּעֲבֵ֥ר יִשַׁ֛י שִׁבְעַ֥ת בָּנָ֖יו לִפְנֵ֣י שְׁמוּאֵ֑ל וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֶל־יִשַׁ֔י לֹא־בָחַ֥ר ה֖' בָּאֵֽלֶּה: (יא) וַיֹּ֨אמֶר שְׁמוּאֵ֣ל אֶל־יִשַׁי֘ הֲתַ֣מּוּ הַנְּעָרִים֒ וַיֹּ֗אמֶר ע֚וֹד שָׁאַ֣ר הַקָּטָ֔ן וְהִנֵּ֥ה רֹעֶ֖ה בַּצֹּ֑אן וַיֹּ֨אמֶר שְׁמוּאֵ֤ל אֶל־יִשַׁי֙ שִׁלְחָ֣ה וְקָחֶ֔נּוּ כִּ֥י לֹא־נָסֹ֖ב עַד־בֹּא֥וֹ פֹֽה: (יב) וַיִּשְׁלַ֤ח וַיְבִיאֵ֙הוּ֙ וְה֣וּא אַדְמוֹנִ֔י עִם־יְפֵ֥ה עֵינַ֖יִם וְט֣וֹב רֹ֑אִי פ וַיֹּ֧אמֶר ה֛' ק֥וּם מְשָׁחֵ֖הוּ כִּֽי־זֶ֥ה הֽוּא: (יג) וַיִּקַּ֨ח שְׁמוּאֵ֜ל אֶת־קֶ֣רֶן הַשֶּׁ֗מֶן וַיִּמְשַׁ֣ח אֹתוֹ֘ בְּקֶ֣רֶב אֶחָיו֒ וַתִּצְלַ֤ח רֽוּחַ־ה֙' אֶל־דָּוִ֔ד מֵהַיּ֥וֹם הַה֖וּא וָמָ֑עְלָה וַיָּ֣קָם שְׁמוּאֵ֔ל וַיֵּ֖לֶךְ הָרָמָֽתָה: ס

13.בראשית רבה (וילנא) (פרשת תולדות) פרשה סג סימן ח

וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי, אָמַר רַבִּי חַגַּי בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק בִּזְכוּת (ויקרא כג, מ): וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, אֲנִי נִגְלֶה לָכֶם רִאשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מד, ו): אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן, וּפוֹרֵעַ לָכֶם מִן הָרִאשׁוֹן, זֶה עֵשָׂו, דִּכְתִיב: וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן, וּבוֹנֶה לָכֶם רִאשׁוֹן, זֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, דִּכְתִיב בֵּיהּ (ירמיה יז, יב): כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן, וְאָבִיא לָכֶם רִאשׁוֹן, זֶה מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, דִּכְתִיב בֵּיהּ (ישעיה מא, כז): רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן הִנֵּה הִנָּם.  אַדְמוֹנִי, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא כְּאִלּוּ שׁוֹפֵךְ דָּמִיםוְכֵיוָן שֶׁרָאָה שְׁמוּאֵל אֶת דָּוִד אַדְמוֹנִי, דִּכְתִיב (שמואל א טז, יב): וַיִּשְׁלַח וַיְבִיאֵהוּ וְהוּא אַדְמוֹנִי, נִתְיָרֵא וְאָמַר אַף זֶה שׁוֹפֵךְ דָּמִים כְּעֵשָׂואָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (שמואל א טז, יב): עִם יְפֵה עֵינַיִם, עֵשָׂו מִדַּעַת עַצְמוֹ הוּא הוֹרֵג אֲבָל זֶה מִדַּעַת סַנְהֶדְרִין הוּא הוֹרֵג.

14.תפארת יהונתן על בראשית פרק כה פסוק ל

ויאמר עשו אל יעקב הלעיטני נא מן האדום האדום הזה כי עיף אנכי ע"כ קרא שמו אדוםנראה לפרש כי במות המת מעורר מדת הדין תוקפא דאשא שהוא אדום רתיחתי' ולכך עשו שהיה מכח מדת הדין נקרא אדמוני וכן כולם ואם מת המת הוא בתוקפא דדין ולכך עשה נזיד עדשים אדומים ועוד טעם פשוט לעדשים זכר לאבילות שהוא גלגל החוזר בעולם:

 ויאמר עשו הלעיטני נא מן האדום הזה. כי עשו חשב שאברהם לא מת בתוקפא דדין וריתחא דעשו רק ברחמים גמורים יקר בעיני ה' המותה לחסידיו אמנם רשעים מתים בתוקפא דדין ועשו הרג בו ביום את נמרוד כמבואר במדרש והזוהר ולכך טען עשו כי לו מגיע לאכול עדשים לאבילות ולסימן כי נסתלק בדין וזהו כי עיף אנכי היינו להרוג נפש שהרג לנמרוד ולו מגיע לאכול עדשים משני הטעמים היינו מה שהוא סימן לאבלות שייך גם על אברהם אבל האדום הזה במה שהם אדומים לא שייך באברהם רק על הריגת נמרוד וע"כ קרא שמו אדום ולא עדשים כי כל טעמו לאכול היה כיון שהוא אדום וזה שייך לו כיון שהוא שפך דם והרג נמרוד ולכך באמרו לו יעקב שפגע באברהם מדת הדין כפר בכל כי חשב עשו שבצדיקים א"א לפגוע מידת הדין רק כולו רחמים והרשע הזה לא ידע מי יזכה לפניו בדין הן שמים לא זכו וגו' ויתר הפירוש בזה מה טיבו של עדשים מפורשים במקום אחר:

15.תהלים פרק פט פסוק כא

מָ֭צָאתִי דָּוִ֣ד עַבְדִּ֑י בְּשֶׁ֖מֶן קָדְשִׁ֣י מְשַׁחְתִּֽיו:

16.בראשית רבה (וילנא) (פרשת לך לך) פרשה מא סימן ד

הָיָה צֹאן וּבָקָר וְאֹהָלִים (בראשית יג, ה), רַבִּי טוֹבִיָּה בַּר יִצְחָק אָמַר שְׁנֵי אֹהָלִים, רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה וְנַעֲמָה הָעַמּוֹנִית, דִּכְוָתָה (בראשית יט, טו): קוּם קַח אֶת אִשְׁתְּךָ וְאֶת שְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ וגו', רַבִּי טוֹבִיָּה בַּר רַבִּי יִצְחָק אָמַר שְׁנֵי אֹהָלִים, רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יִצְחָק אָמַר שְׁתֵּי מְצִיאוֹת, רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה וְנַעֲמָה הָעַמּוֹנִית. אָמַר רַבִּי יִצְחָק (תהלים פט, כא): מָצָאתִי דָּוִד עַבְדִּי, הֵיכָן מְצָאתִיו בִּסְדוֹם.

17.בראשית (פרשת וירא) פרק יט פסוק 

(א) וַ֠יָּבֹאוּ שְׁנֵ֨י הַמַּלְאָכִ֤ים סְדֹ֙מָה֙ בָּעֶ֔רֶב וְל֖וֹט יֹשֵׁ֣ב בְּשַֽׁעַר־סְדֹ֑ם וַיַּרְא־לוֹט֙ וַיָּ֣קָם לִקְרָאתָ֔ם וַיִּשְׁתַּ֥חוּ אַפַּ֖יִם אָֽרְצָה: (ט) וַיֹּאמְר֣וּ׀ גֶּשׁ־הָ֗לְאָה וַיֹּֽאמְרוּ֙ הָאֶחָ֤ד בָּֽא־לָגוּר֙ וַיִּשְׁפֹּ֣ט שָׁפ֔וֹט עַתָּ֕ה נָרַ֥ע לְךָ֖ מֵהֶ֑ם וַיִּפְצְר֨וּ בָאִ֤ישׁ בְּלוֹט֙ מְאֹ֔ד וַֽיִּגְּשׁ֖וּ לִשְׁבֹּ֖ר הַדָּֽלֶת:

(לו) וַֽתַּהֲרֶ֛יןָ שְׁתֵּ֥י בְנֽוֹת־ל֖וֹט מֵאֲבִיהֶֽן: (לז) וַתֵּ֤לֶד הַבְּכִירָה֙ בֵּ֔ן וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ מוֹאָ֑ב ה֥וּא אֲבִֽי־מוֹאָ֖ב עַד־הַיּֽוֹם: (לח) וְהַצְּעִירָ֤ה גַם־הִוא֙ יָ֣לְדָה בֵּ֔ן וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ בֶּן־עַמִּ֑י ה֛וּא אֲבִ֥י בְנֵֽי־עַמּ֖וֹן עַד־הַֽיּוֹם: ס

18.באר מים חיים בראשית פרשת וירא

[יט, א] ויבאו וגו' ולוט ישב בשער סדם וגו'. סיפר הכתוב אנה ישב לוט בעת ההוא להגיד בזה חסדי הבורא ברוך הוא כי נודע מה שאיתא בזוה"ק (בפרשה זו ק"ד א) בשעתא דקודשא בריך הוא רחים ליה לבר נש משדר ליה דורונא ומאן איהו מסכנא בגין דיזכי ביה וכיון דזכי ביה אמשיך עליה חד חוּטא דחסד וכו' ורשים ליה בגין דכד דינא ייתי לעלמא ההוא מחבלא יזדהר ביה וכו' וחמא לההוא רשימא כדין אסתליק מניה וכו'. וכמה שנאמר (דברים י"ג, י"ח) ונתן לך רחמים ורחמך ועבור זה גילגל הקדוש ברוך הוא להיות לוט יושב בשער סדום בעת ההוא ואמרו חז"ל (בראשית רבה נ', ג') ישב כתיב אותו היום מנוהו שופט עליהם. וכל זה מאת ה' נסבה להתמנות שופט ודיין בכדי שישב בשער העיר כי כן דרך הדיינים לישב בשער העיר על דרך הכתוב (עמוס ה', ט"ו) והציגו בשער משפט, וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל (פרק א' מהלכות סנהדרין הלכה ג'). ועל ידי כן כאשר יבואו המלאכים לשערי העיר תיכף יצא לקראתם ויכניסם לביתו בגין למזכי על ידם מה שאין כן אם היו באין לרחובות העיר לא היה יכול להכניסם אצלו ליראת אנשי סדום.

19.בראשית רבה (וילנא) (פרשת וירא) פרשה נ סימן ג

וְלוֹט ישֵׁב, יָשַׁב כְּתִיב, אוֹתוֹ הַיּוֹם מִנּוּהוּ אַרְכִי דַיָּנִים. חֲמִשָּׁה רָאשֵׁי דַיָּנִים הָיוּ בִסְדוֹם, קֵץ שֶׁקֶר, וְרַב שֶׁקֶר, רַב מַסְטֵידִין, רַב נָבָל, וּקְלַא פַנְדֵּר. לוֹט הָיָה אַרְכִי הַדַּיָּנִים שֶׁבְּכֻלָּן, בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה אוֹמֵר לָהֶם דְּבָרִים שֶׁהֵם עֲרֵבִים לָהֶם הֵן אוֹמְרִים לוֹ (בראשית יט, ט): גֶּשׁ הָלְאָה, סַק לְעֵיל, וּבְשָׁעָה שֶׁהָיָה אוֹמֵר לָהֶם דְּבָרִים שֶׁאֵין עֲרֵבִים לָהֶם הָיוּ אוֹמְרִים לוֹ (בראשית יט, ט): הָאֶחָד בָּא לָגוּר וַיִּשְׁפֹּט שָׁפוֹט.

20.ספר ערבי נחל - פרשת לך לך

וממילא נתישב קושית נזר הקודש, ויפה אמר לוט שלא יוכל להיות אצל אברהם אבינו ע"ה, כי בהיותו בסדום שהיו כולם רשעים לכן כשעשה לוט לפעמים איזה מצוה שלמד מאברהם אבינו ע"ה כענין הכנסת אורחים וכדומה אז הוציא ניצוצות, וגם כל אנשי העיר בעשותם לפעמים איזה מצוה ירש לוט אותם כי דבקו הניצוצות בו כי גם בני נח בעשותם לפעמים מצות השייכים להם מוציאים ניצוצות ויש להם שכר טוב בערכם

ואמנם כל טענות הללו טען אברהם אבינו ע"ה לפי סברתו שחריצת משפטם הוא רק ע"י שיש צדיקים ביניהם. אבל האמת הוא, שמנער עד זקן היו רשעים ואין מקום לטענת אברהם אבינו ע"ה. אכן, מאז בא לוט אצלם היה נחשב לצדיק נגדם ע"פ מדותיו שלמד מאברהם אבינו ע"ה, ולכן הועילה טענת אברהם אבינו ע"ה שעדיין עשה ה' נסיון בהם ונתן בלבם ביום ההוא שיעמידו את לוט לשופט ובהיות אולי יצייתוהו וישמעו פעם א' או ב' לתוכחתו, או ישפוט משפטם ויצייתו לו ועי"ז ינצלו. ולזאת אמר הכתוב אחרי תפלת אברהם אבינו ע"ה ויבואו שני המלאכים ולוט ישב כתיב אותו היום מנוהו שופט כו' כאמור וירא לוט וירץ לקראתם כו', יש לומר שכבר ידע לוט מה מעשיהם שבאו להפוך סדום, רק ע"י שנתמנה שופט אמר להם סורו נא אל בית עבדכם ולינו כו' ובהיות אנשי העיר יראו זאת ולא יחושו לזה ויצייתו לי בענין קבלת האורחין ממילא והשכמתם והלכתם לדרככם כי תתבטל הגזירה. ובאמת כן היה, לולא כי כולם נסבו ובאמור לוט אליהם אל נא אחי תרעו אמרו גש הלאה ולא קבלו תוכחתו, ועדיין אם עשה משפט ביניהם היו ניצולים, ויאמרו האחד בא לגור וישפוט כו', ועז"א מי לך פה כמאמרם ז"ל (בראשית רבה כו', ה) פה ללמד זכות, ולז"א בבראשית רבה שבאותו הלילה נגמר דין סדום וכאמור ע"י שאמרו גש הלאה, וע"י מאמר האחד בא לגור ונכון ודו"ק. תשלום המאמר תמצא בפרשת וישב שנת תקס"ג וע' בדרוש חוקת בלק תקס"ג:

21.תלמוד בבלי מסכת קידושין דף יח עמוד א

רב חייא בר אבין א"ר יוחנן: עובד כוכבים יורש את אביו דבר תורה, דכתיב: כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר. ודלמא ישראל מומר שאני! אלא מהכא: כי לבני לוט נתתי את ער ירושה. ורב חייא בר אבין מאי טעמא לא אמר כרבא? מי כתיב וחשב עם קונהו ולא עם יורשי קונהו? ורבא מאי טעמא לא אמר כרב חייא בר אבין? משום כבודו דאברהם שאני.

22.צרור המור על בראשית פרק כה פסוק כז

ולכן כתב שהיה יצחק בן ארבעים שנה בתקפו וגבורתו, בקחתו את רבקה הצדקת. ולכן כתב בה שהיתה עקרה, כי כך היה ראוי בענין שלא תלד בנים רבים. ואף עשו טוב לו את אשר עדיין לא היה, אם לא בשביל יעקב הצדיק. ולכן ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו. כי אולי תפלותיהם היו הפוכות, ועם כל זה ויעתר לו ה'. כי לא תוהו בראה. ויתרוצצו הבנים בקרבה, מצד היות שני הפכים. ולכן אמרה למה זה אנכי מעוברת. ותלך לדרוש את ה', לבקש רחמים עליהם. ויאמר ה' לה שני גוים, הפכים, זה דין וזה רחמים. ממעיך יפרדו. מצד הפירוד שיש בינך לבין בעליך. ויצא הראשון אדמוני כמו החטא שהוא אדום כתולע, רמז למדת הדין מצד יצחק. וידו אוחזת בעקב עשו. כי מדת רחמים אוחזת במדת הדין ומעכבה, כאומרם (ברכות ז.) יהי רצון שיכבשו רחמיך את כעסך. ולכן יעקב אחז בעקב עשו שלא יצא לקטרג על בניו, כשהוא אחוז בתקפו של יצחק. ויצחק בן ששים שנה כשהוא בגבורתו, בלדת אותם. ולכן ויאהב יצחק את עשו בנו, שהוא אחוז במדת דינו, ואת כל עורב למינו. ורבקה הרחמנית על בניה, אוהבת את יעקב:

23.עיון יעקב (על עין יעקב) עבודה זרה פרק ג - כל הצלמים דף מד עמוד א אות ס

בשכר שפקודיך נצרתי. כי נוצר תאנה יאכל פריה ובי מלכים ימלוכו ואפשר ע"ד דאיתא במדרש וישלח ויביאהו והוא אדמוני כיון שראה שמואל שהוא אדמוני נתיירא אמר זה שופך דמים כעשו א"ל הקדוש ברוך הוא עשו מדעת עצמו הרג אבל זה מדעת סנהדרין הוא הורג ע"כ וא"כ ה"ק דוד זאת היתה לי עדות כי פקודיך נצרתי שלא הרגתי אלא מדעת סנהדרין דאל"כ לא נמשחתי למלכות כמו שאמר שמואל:

24.חומת אנך על עובדיה פרק א פסוק ו

 איך נחפשו עשו. אפשר נחפשו הוא נחש פו פ"ו גימטריא אלהים מדת הדין יתגרה ויפריד נחש שהוא עשו:

25.נחל קדומים על דברים פרק יד פסוק כב

עשר תעשר. אמרו רז"ל אם תעשר מוטב ואם לאו סוף יצא עשו איש שדה עכ"ל. ואפשר דבמעשר כתיב השקיפה ממעון קדשך וברך וארז"ל שהצדקה מהפכת מדה"ד למדת רחמים שכל השקיפה לרעה חוץ מזה שהיא לטובה. והשתא אם לא יעשר א"כ ח"ו מדת הדין גוברת וח"ו יצא עשו שהוא הסט"א וירע לישראל. אך כשיש צדקה ומעשר נהפך מדת הדין למדת רחמים. ועשו שהוא רמז לסט"א לא מצא רגליו לצאת כי ע"י הצדקה מגביר ירכין דקדושה וכל קבל דנא גבר נחש ירכן בנוקבא דתה"ר והרי הוא כמבואר. א"נ אם יעשר ויעשה צדקה גורם שלום בפמליא של מעלה ופמליא של מטה והעני יעשה שלום עם הקב"ה ואם אינו מעשר במקום לעשות שלום וביטל השלום לכן יבא עשו שהוא גימטרי' שלום תמורת שלום מלחמה:

26.פנים יפות על שמות פרק יז פסוק טו

 וכן יש להבין ענינו מפני שאחז"ל [אבות א', י"ח] על שלשה דברים העולם קיים על הדין ועל האמת ועל השלום. ועוד אמרו שלא ניתן התורה לאברהם וליצחק, מפני שלא נתברר קדושת ישראל עד זרעו של יעקב שהיתה מטתו שלימה בלא פסולת, והיינו שאברהם בירר קדושתו של יצחק שהיא מדת הדין ופסולת שלו היה בני ישמעאל ובני קטורה שהם פסולת הדינים, ויצחק בירר מידת האמת ליעקב כדכתיב [מיכה ז' כ'] תתן אמת ליעקב ונפרש ממנו עשו שהוא מדת השקר, כדכתיב [תהילים קמד, ח] וימינם ימין שקר, וכיון שלא נתברר הפסולת לגמרי ונשאר בהם ניצוצות קדושות, והתורה היא קיום העולם שבשבילה נברא העולם כמ"ש חז"ל [רש"י בראשית א' א] בראשית בשביל התורה שנקראת ראשית, והתנה עליו הקב"ה כמו שאחז"ל [שבת פח.] ביום הששי, ע"כ הקדים הכנעת עמלק להוציא ממנו מקצת נצוצות הקדושה שהיה מזרעו של עשו, ויתרו שהיה מזרע מדין שהיה בן קטורה, העלה עמו מקצת נצוצות, וכיון שהיה מפסולת של יצחק שהיה מדת הדין, ע"כ זכה ליעץ את משה בפ' ואתה תחזה מכל העם בחירת השופטים. וכן בשעת מ"ת הופיע מהר פארן שהיא ישמעאל ומהר שעיר שהוא עשו, להוציא ניצוצות הקדושה שהוא מדת הדין ואמת שהם קיום העולם, ואז ניתן התורה שהוא השלום כדכתיב [ישעיה נד, יג] וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך, והיינו שאמרו האומות כשחזר הקב"ה עליהם התורה ומיאנו בה, והבינו שעי"ז יצאו מהם מקצת ניצוצות, סברו שמא יחרב העולם ואמר להם בלעם ה' עוז לעמו יתן, שכל הניצוצות של הדין והאמת שיצא מהם הם ליתן לישראל וממילא העולם מתקיים ע"י ישראל, ולכך אמרו כולם כיון שזכו לדין ואמת, ה' יברך את עמו בשלום שעל הדין ואמת ושלום יתקיים העולם:

27.ספר השל"ה הקדוש - פרשת תולדות

\{יג\} וְהִנֵּה אָמְרוּ (ברכות ה א), כִּי שָׁלֹשׁ מַתָּנוֹת נִתְּנוּ עַל יְדֵי יִסּוּרִין, הֵם יִסּוּרִין שֶׁל אַהֲבָה. כִּי הַיִּסּוּרִין מְזַכְּכִין כָּל פְּגָם, וְאֵלּוּ הַקְּדֻשּׁוֹת לֹא יוּכְלוּ לִסְבֹּל פְּגָם, וְהַיִּסּוּרִין מְמָרְקִין. זֶהוּ עִנְיַן בֵּאוּר מַאֲמָרָם בְּפֶרֶק רַבִּי עֲקִיבָא (שבת פט ב) שֶׁעֲתִידִין יִשְֹרָאֵל לוֹמַר עַל יִצְחָק 'כִּי אַתָּה אָבִינוּ' (ישעיה סג, טז). וְקָשֶׁה, לִכְאוֹרָה אַדְּרַבָּא יִצְחָק הוּא מִדַּת הַדִּין. אֶלָּא הִיא הַנּוֹתֶנֶת, עֹמֶק הַדִּין יִגְרֹם שֶׁיִּתְהַפֵּךְ לְרַחֲמִים גְּדוֹלִים, כְּמוֹ שֶׁהֶאֱרַכְתִּי בָּזֶה בְּפָרָשַׁת חַיֵּי שָֹרָה (אות ח; יב). וְעַל זֶה מוֹרֶה קְרִיאַת שֵׁם 'יִצְחָק', שֶׁפֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (פרקי דרבי אליעזר, פרק ל"ב) י' מוֹרֶה עַל י' נִסְיוֹנוֹת, צ' עַל צ' שָׁנָה שֶׁל שָֹרָה, ח' עַל שֶׁנִּמּוֹל לְח' יָמִים, ק' עַל אַבְרָהָם אָבִינוּ בֶּן ק' שָׁנָה הָיָה כְּשֶׁנּוֹלַד. וְקָשֶׁה דִּלְפִי סֵדֶר הָעִנְיָן הָיָה לוֹ לִקְרוֹת אוֹתוֹ קצח"י, כִּי הק' שֶׁל אַבְרָהָם וְצ' שֶׁל שָֹרָה הָיוּ קֹדֶם יוֹם ח' שֶׁנִּמּוֹל, וּלְאַחַר הַמִּילָה ל"ז שָׁנָה נִשְׁלְמוּ הַי' נִסְיוֹנוֹת. אֶלָּא הָרֶמֶז הִיא, כִּי נוֹדַע כִּי יִצְחָק מִדַּת הַדִּין, אֲבָל הַדִּין בְּעַצְמוֹ יִגְרֹם שֶׁיִּתְהַפֵּךְ לְרַחֲמִים, עַל כֵּן נִתְהַפֵּךְ הַסֵּדֶר מקצח"י לְ'יִצְחָק', הַמּוֹרֶה עַל שִֹמְחָה וְחֶדְוָה, כִּי מִדַּת הַדִּין יִתְהַפֵּךְ לְמִדַּת הָרַחֲמִים, כִּי בַּשֵּׁם קצח"י מְרֻמָּז עִנְיַן שֹׁרֶשׁ הַדִּין (זהר ח"א דף רנ"ב ע"ב), שֶׁעַל כֵּן יָצָא מִמֶּנּוּ עֵשָֹו כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ הַמְקֻבָּלִים, מֵאַחַר שֶׁיִּצְחָק הוּא מִדַּת הַדִּין, וְשָֹרוֹ שֶׁל עֵשָֹו שֶׁהוּא סַמָּאֵל הַמְקַטְרֵג וּמַמְשִׁיךְ הַדִּין לַפֹּעַל הוּא הַיֵּצֶר הָרָע הוּא שָֹטָן הוּא הַמַּלְאַךְ הַמָּוֶת (בבא בתרא טז א). וְהִנֵּה מִדַּת הַדִּין אֵין פֵּרוּשׁוֹ לִהְיוֹת עָקָא דַּוְקָא, רַק שֶׁיְּהֵא הַדִּין מְדֻקְדָּק לָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו וְכִפְרִי מַעֲלָלָיו הֵן טוֹב הֵן רַע, רַק שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָנוּ לַעֲמֹד אָדוֹן דִּין אִם יְדֻקְדַּק. אֲבָל מִדַּת הַדִּין עַל כָּל פָּנִים פֵּרוּשׁוֹ כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי, עַל גְּמוּל וְעֹנֶשׁ הַמְדֻקְדָּק, וְלָזֶה יָצְאוּ מִיִּצְחָק יַעֲקֹב וְעֵשָֹו, זֶהוּ לְדֵרָאוֹן וְזֶהוּ לְחַיֵּי עוֹלָם. וְהֵם נִרְמָזִים בְּשֵׁם קצח"י שֶׁהוּא 'קֵץ חַי', כִּי 'קֵץ' הוּא סִטְרָא דִּשְֹמָאלָא כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הַזֹּהַר (ח"א דף ס"ב ע"ב) בַּפָּסוּק (בראשית ו, יג) 'קֵץ כָּל בָּשָֹר בָּא לְפָנַי', כִּי סַמָּאֵל נִקְרָא קֵ"ץ הַיָּמִים, נוֹתֵן קֵץ לַיָּמִים, וּכְתִיב (איוב כח, ג) 'קֵץ שָֹם לַחֹשֶׁךְ וּלְכָל תַּכְלִית הוּא חוֹקֵר'. וְיַעֲקֹב הוּא אִישׁ חַ"י רַב פְּעָלִים, יַעֲקֹב אָבִינוּ לֹא מֵת (תענית ה ב). זֶה מוֹרֶה שֵׁם קצח"י, וּמִדַּת הַדִּין מְגֻלָּה כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהִתְקַיֵּם בְּמִדַּת הַדִּין הַמְדֻקְדָּק, אֶלָּא לִהְיוֹת מַטֶּה כְּלַפֵּי חֶסֶד וּלְהַכְנִיעַ כֹּחַ הַדִּין. וְזֶהוּ הָרֶמֶז (בראשית כז, מו) 'קַצְתִּי בְחַיַּי', כִּי מַה תּוֹעֶלֶת בְּחַיַּי שֶׁזֶּהוּ מִבְּנֵי עֲלִיָּה, וְרָאִיתִי בְּנֵי עֲלִיָּה וְהֵם מֻעָטִים (סוכה מה ב), וְאֵין תַּקָּנָה לְרֹב הָעוֹלָם כְּשֶׁזֶּה הַקֵּץ מְגֻלֶּה. וְזֶהוּ 'קַצְתִּי בְחַיַּי מִפְּנֵי בְּנוֹת חֵת', שֶׁהֵם הַכְּנַעֲנִים אָרוּר כְּנַעַן הַבָּאִים מִצַּד הַנָּחָשׁ הָאָרוּר, אֲשֶׁר זֶה גַּם כֵּן חֶלְקוֹ שֶׁל עֵשָֹו כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר (אות כא- כה). עַל כֵּן [נִתְהַפֶּךְ] הַשֵׁם לְיִצְחָק הַמּוֹרֶה עַל חֶדְוָה, כִּי יִתְהַפֵּךְ מִדַּת הַדִּין לְמִדַּת הָרַחֲמִים:

28.תלמוד ירושלמי מסכת נדרים פרק א הלכה א ידיד נפש 

דְּתָנִי אָמַר שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק, מִיָּמַי לֹא אָכַלְתִּי אָשָׁם נָזִיר אֶלָּא אֶחָד פַּעַם אֶחָד עָלָה אֵלַי אָדָם אֶחָד מִדָּרוֹם וּרְאִיתִיו אַדְמוֹנִי עִם יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רוֹאִי וּקְווּצּוֹתָיו מְסוּדָּרוֹת תִּילֵּי תִּילִּים וְאָמַרְתִּי לוֹ בְּנִי מַה רָאִיתָה לְהַשְׁחִית אֶת הַשֵּׂיעָר הַנָּאֶה הַזֶּה. וְנָם לִי ואמר לירַבִּי, רוֹעֶה הָיִיתִי בְּעִירִי וְהָלַכְתִּי לְמָלְאוֹת אֶת הַשָּׁאוּב מַיִם וְרָאִיתִי אֶת הַבּוּבִיָּיה בבואה, דמות שֶׁלִּי בְּתוֹךְ הַמַּיִם וּפַחַז יִצְרִי עָלַי וּבִיקֵּשׁ לְאַבְּדֵנִי מִן הָעוֹלָם ללכת אחר מראה עיני אָמַרְתִּי לוֹ ליצר הרע רָשָׁע אַתָּה! מְפָחֵז בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלְּךָ! עָלַי לְהַקְדִּישְׁךָ לַשָּׁמַיִם. ושמעון הצדיק ממשיך לספר מה הוא עשה וְהִרְכַּנְתִּיו בְּרָאשִׁי והרכנתי לו את ראשי וְאָמַרְתִּי לוֹ, בְּנִי כְּמוֹתְךָ יִרְבּוּ עוֹשֵׂי רְצוֹן הַמָּקוֹם בְּיִשְׂרָאֵל! עָלֶיךָ הַכָּתוּב אוֹמֵר (שם) אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר לַה'.

29.ספר ליקוטי מוהר"ן - מהדורא בתרא סימן מט

לְפִי גַּדְּלוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְעֹצֶם רוֹמְמוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, בִּתְנוּעָה קַלָּה בְּעָלְמָא וּבְהִסְתַּכְּלוּת בְּעָלְמָא, שֶׁאֵינוֹ כָּרָאוּי לְפִי כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, הָיָה רָאוּי לָבוֹא עַל הָאָדָם מַה שֶׁרָאוּי, חַס וְשָׁלוֹם חַס וְשָׁלוֹם, אַךְ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מָלֵא רַחֲמִים, וְכָל הָעוֹלָם מָלֵא רַחֲמָנוּת, וְהוּא רוֹצֶה מְאֹד בְּהָעוֹלָם. עַל כֵּן צָרִיךְ לְחַזֵּק עַצְמוֹ מְאֹד בַּעֲבוֹדָתוֹ בְכָל מַה שֶּׁיּוּכַל, אַף אִם הוּא כְּמוֹ שֶׁהוּא. וְיִסְמֹךְ עַל רַחֲמָיו הַמְרֻבִּים מְאֹד בְּלִי שִׁעוּר, כִּי בְּוַדַּאי לֹא יַעֲזֹב אוֹתוֹ, אַף אִם עָבַר מַה שֶּׁעָבַר. הֶעָבָר אַיִן, וְהָעִקָּר מִכָּאן וּלְהַבָּא לֹא יַעֲשֶֹה עוֹד, וְיִהְיֶה שֵׁב וְאַל תַּעֲשֶֹה עַל כָּל פָּנִים, הֵן בְּמַחֲשָׁבָה וְהֵן בְּמַעֲשֶֹה. כִּי גַּם הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁל אֲנָשִׁים כָּאֵלּוּ הִיא גַם כֵּן עֲשִֹיָּה, כִּי גַּם בָּעוֹלָם הָעֲשִֹיָּה יֵשׁ מַחֲשָׁבָה, וְצָרִיךְ לִהְיוֹת שֵׁב וְאַל תַּעֲשֶֹה בְּמַעֲשֶֹה וּבְמַחֲשָׁבָה כַּנַּ"ל. וּמָה שֶּׁנַּעֲשָֹה עִמּוֹ מִמֵּילָא, אַל יָחוּשׁ וְאַל יִסְתַּכֵּל עַל זֶה כְּלָל:‏ וְדַע, שֶׁעִקָּר הַתְּשׁוּבָה הַשְּׁלֵמָה הִיא, כְּשֶׁאָדָם עוֹבֵר בְּאֵלּוּ הַמְּקוֹמוֹת מַמָּשׁ שֶׁהָיָה מִקֹּדֶם הַתְּשׁוּבָה, כָּל אֶחָד לְפִי מַה שֶּׁעָבַר עָלָיו בַּיָּמִים הַקּוֹדְמִים, וּכְשֶׁעוֹבֵר בְּאֵלּוּ הַמְּקוֹמוֹת וְהָעִנְיָנִים שֶׁהָיָה מִתְּחִלָּה מַמָּשׁ, וְעַכְשָׁו פּוֹנֶה עֹרֶף מֵהֶם, וְכוֹפֶה יִצְרוֹ לִבְלִי לַעֲשֹוֹת עוֹד מַה שֶּׁעָשָֹה זֶהוּ עִקָּר הַתְּשׁוּבָה הַשְּׁלֵמָה, וְרַק זֶה נִקְרָא תְּשׁוּבָה:‏  וְהוּא מַעְלָה גְּדוֹלָה, כְּשֶׁיֵּשׁ עֲדַיִן יֵצֶר הָרָע לְהָאָדָם, כִּי אָז יָכוֹל לַעֲבֹד אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ עִם הַיֵּצֶר הָרָע דַּיְקָא, דְּהַיְנוּ לִקַּח כָּל הַהִתְלַהֲבוּת וְהַחֲמִימוּת וּלְהַכְנִיסוֹ בְּתוֹךְ עֲבוֹדַת הַשֵּׁם, דְּהַיְנוּ לְהִתְפַּלֵּל וּלְהִתְחַנֵּן בַּחֲמִימוּת וְהִתְלַהֲבוּת הַלֵּב וְכַיּוֹצֵא. וְאִם אֵין יֵצֶר הָרָע לְהָאָדָם, אֵין עֲבוֹדָתוֹ שְׁלֵמָה כְּלָל. וְהָעִקָּר לַעֲצֹר וּלְעַכֵּב הַחֲמִימוּת בְּעֵת הַתַּאֲווֹת, וּלְהַנִּיחוֹ בְּעֵת הַתְּפִלָּה וְהָעֲבוֹדָה, שָׁם יַנִּיחַ חֲמִימוּתוֹ וְהִתְלַהֲבוּתוֹ לְתוֹךְ הָעֲבוֹדָה כַּנַּ"ל. וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁאֵינוֹ אִישׁ כָּשֵׁר, נִזְדַּמֵן לוֹ לִפְעָמִים, שֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּהִתְלַהֲבוּת, וְזֶה בָּא גַּם כֵּן מֵחֲמִימוּת הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁיֵּשׁ לוֹ, רַק שֶׁהוּא אֵינוֹ מְקַבֵּל עַל זֶה שָֹכָר. אֲבָל מִי שֶׁרוֹצֶה לְהִתְנַהֵג בְּכַשְׁרוּת, הוּא מַעְלָה גְּדוֹלָה כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ עֲדַיִן יֵצֶר הָרָע כַּנַּ"ל:

30.שער הגלגולים - הקדמה לח

פעם אחת שאלתי למורי ז"ל, איך היה אומר לי שנפשי היתה כ"כ מעולה כנז"ל, והרי הקטן שבדורות הראשונים, היה צדיק וחסיד, שאין אני מגיע לעקבו. ואמר לי, דע לך, כי אין גדולת הנפש תלויה כפי מעשה האדם, רק כפי הזמן והדור ההוא. כי מעשה קטן מאד בדור הזה שקול בכמה מצות גדולות שבדורות אחרים כי בדורות אלו הקליפה גוברת מאד מאד לאין קץ, מש"כ בדורות ראשונים. ואלו הייתי בדורות הראשונים, היו מעשי וחכמתי נפלאים מכמה צדיקים הראשונים. ושחז"ל על נח תמים היה בדורותיו, ואלו היה בדורות צדיקים היה יותר צדיק, ולכן שלא אצטער על זה כלל, כי בלי ספק יש לנפשי מעלה גדולה על כמה צדיקים הראשונים מזמן תנאים ואמוראים: