Twitter

Wednesday, March 23, 2022

פרשת שמיני התשפ”ב

 פרשת שמיני התשפב

 

הרב ארי דוד קאהן                                                               ari.kahn@biu.ac.il

 

1.    ויקרא פרק ט, א-כד 

(א) וַיְהִי֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁמִינִ֔י קָרָ֣א מֹשֶׁ֔ה לְאַהֲרֹ֖ן וּלְבָנָ֑יו וּלְזִקְנֵ֖י יִשְׂרָאֵֽל: (ב) וַיֹּ֣אמֶר אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן קַח־לְ֠ךָ עֵ֣גֶל בֶּן־בָּקָ֧ר לְחַטָּ֛את וְאַ֥יִל לְעֹלָ֖התְּמִימִ֑ם וְהַקְרֵ֖ב לִפְנֵ֥י הֽ': (ג) וְאֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל תְּדַבֵּ֣ר לֵאמֹ֑ר קְח֤וּ שְׂעִיר־עִזִּים֙ לְחַטָּ֔את וְעֵ֨גֶל וָכֶ֧בֶשׂ בְּנֵי־שָׁנָ֛ה תְּמִימִ֖ם לְעֹלָֽה: (ד) וְשׁ֨וֹר וָאַ֜יִל לִשְׁלָמִ֗ים לִזְבֹּ֙חַ֙ לִפְנֵ֣י ה֔' וּמִנְחָ֖ה בְּלוּלָ֣ה בַשָּׁ֑מֶן כִּ֣י הַיּ֔וֹם ה֖' נִרְאָ֥ה אֲלֵיכֶֽם: ... (ו) וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה זֶ֧ה הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה ה֖' תַּעֲשׂ֑וּ וְיֵרָ֥א אֲלֵיכֶ֖ם כְּב֥וֹד הֽ': (ז) וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן קְרַ֤ב אֶל־הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ וַעֲשֵׂ֞ה אֶת־חַטָּֽאתְךָ֙ וְאֶת־עֹ֣לָתֶ֔ךָ וְכַפֵּ֥ר בַּֽעַדְךָ֖ וּבְעַ֣ד הָעָ֑םוַעֲשֵׂ֞ה אֶת־קָרְבַּ֤ן הָעָם֙ וְכַפֵּ֣ר בַּֽעֲדָ֔ם כַּאֲשֶׁ֖ר צִוָּ֥ה הֽ': (ח) וַיִּקְרַ֥ב אַהֲרֹ֖ן אֶל־הַמִּזְבֵּ֑חַ וַיִּשְׁחַ֛ט אֶת־עֵ֥גֶל הַחַטָּ֖את אֲשֶׁר־לֽוֹ: (ט) וַ֠יַּקְרִבוּ בְּנֵ֨י אַהֲרֹ֣ן אֶת־הַדָּם֘ אֵלָיו֒ וַיִּטְבֹּ֤ל אֶצְבָּעוֹ֙ בַּדָּ֔ם וַיִּתֵּ֖ן עַל־קַרְנ֣וֹת הַמִּזְבֵּ֑חַ וְאֶת־הַדָּ֣ם יָצַ֔ק אֶל־יְס֖וֹד הַמִּזְבֵּֽחַ: (י) וְאֶת־הַחֵ֨לֶב וְאֶת־הַכְּלָיֹ֜ת וְאֶת־הַיֹּתֶ֤רֶת מִן־הַכָּבֵד֙ מִן־הַ֣חַטָּ֔את הִקְטִ֖יר הַמִּזְבֵּ֑חָה כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה ה֖' אֶת־מֹשֶֽׁה:... (טז) וַיַּקְרֵ֖ב אֶת־הָעֹלָ֑ה וַֽיַּעֲשֶׂ֖הָ כַּמִּשְׁפָּֽט:... (כב) וַיִּשָּׂ֨א אַהֲרֹ֧ן יָדָ֛יו אֶל־הָעָ֖ם וַֽיְבָרְכֵ֑ם וַיֵּ֗רֶד מֵעֲשֹׂ֧ת הַֽחַטָּ֛את וְהָעֹלָ֖ה וְהַשְּׁלָמִֽים: (כג) וַיָּבֹ֨א מֹשֶׁ֤ה וְאַהֲרֹן֙ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד וַיֵּ֣צְא֔וּ וַֽיְבָרֲכ֖וּאֶת־הָעָ֑ם וַיֵּרָ֥א כְבוֹד־ה֖' אֶל־כָּל־הָעָֽם: (כד) וַתֵּ֤צֵא אֵשׁ֙ מִלִּפְנֵ֣י ה֔' וַתֹּ֙אכַל֙ עַל־הַמִּזְבֵּ֔חַ אֶת־הָעֹלָ֖ה וְאֶת־הַחֲלָבִ֑ים וַיַּ֤רְא כָּל־הָעָם֙ וַיָּרֹ֔נּוּ וַֽיִּפְּל֖וּ עַל־פְּנֵיהֶֽם:

2.    רש"י ויקרא פרשת שמיני פרק ט 

(א) ויהי ביום השמיני - לַמִּלּוּאִים; הוּא רֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן שֶׁהוּקַם הַמִּשְׁכָּן בּוֹ בַיּוֹם וְנָטַל עֶשֶׂר עֲטָרוֹת הַשְּׁנוּיוֹת בְּסֵדֶר עוֹלָם:(פרק ז): ולזקני ישראל - הַשְׁמִיעָם שֶׁעַל פִּי הַדִּבּוּר אַהֲרֹן נִכְנָס וּמְשַׁמֵּשׁ בִּכְהֻנָּה גְדוֹלָה וְלֹא יֹאמְרוּ מֵאֵלָיו נִכְנָס (תנחומא):

(ב) קַח־לְ֠ךָ עֵ֣גֶל - לְהוֹדִיעַ שֶׁכִּפֵּר לוֹ הַקָּבָּ"ה עַל יְדֵי עֵגֶל זֶה עַל מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל שֶׁעָשָֹה:

(ד) כי היום ה' נראה אליכם - להשרות שכינתו במעשה ידיכם לכך קרבנות הללו באין חובה ליום זה:

(ז) קרב אל המזבח - שֶׁהָיָה אַהֲרֹן בּוֹשׁ וְיָרֵא לָגֶשֶׁת, אָמַר לוֹ מֹשֶׁה, לָמָּה אַתָּה בוֹשׁ? לְכָךְ נִבְחַרְתָּ:

(כג) וַיָּבֹ֨א מֹשֶׁ֤ה וְאַהֲרֹן֙ וגו' - לָמָּה נִכְנְסוּ? מָצָאתִי בְּפָרָשַׁת מִלּוּאִים, בְּבָרַיְתָא הַנּוֹסֶפֶת עַל תּוֹרַת כֹּהֲנִים שֶׁלָּנוּ, לָמָּה נִכְנַס מֹשֶׁה עִם אַהֲרֹן? לְלַמְּדוֹ עַל מַעֲשֵׂה הַקְּטֹרֶת,. ... דבר אחר כֵּיוָן שֶׁרָאָה אַהֲרֹן שֶׁקָּרְבוּ כָּל הַקָּרְבָּנוֹת וְנַעֲשׂוּ כָל הַמַּעֲשִׂים וְלֹא יָרְדָה שְׁכִינָה לְיִשְׂרָאֵל, הָיָה מִצְטַעֵר וְאוֹמֵר, יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁכָּעַס הַקָּבָּ"ה עָלַי וּבִשְׁבִילִי לֹא יָרְדָה שְׁכִינָה לְיִשְׂרָאֵלאָמַר לוֹ לְמֹשֶׁה, מֹשֶׁה אָחִי, כָּךְ עָשִֹיתָ לִי שֶׁנִּכְנַסְתִּי וְנִתְבַּיַּשְׁתִּי? מִיַּד נִכְנַס מֹשֶׁה עִמּוֹ וּבִקְּשׁוּ רַחֲמִים וְיָרְדָה שְׁכִינָה לְיִשְׂרָאֵלויצאו ויברכו את העם - אָמְרוּ וִיהִי נֹעַם ה' אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ, יְהִי רָצוֹן שֶׁתִּשְׁרֶה שְׁכִינָה בְמַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם; לְפִי שֶׁכָּל שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּלּוּאִים שֶׁהֶעֱמִידוֹ מֹשֶׁה לַמִּשְׁכָּן וְשִׁמֵּשׁ בּוֹ וּפֵרְקוֹ בְכָל יוֹם לֹא שָׁרְתָה בוֹ שְׁכִינָהוְהָיוּ יִשְׂרָאֵל נִכְלָמִים וְאוֹמְרִים לְמֹשֶׁה, מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, כָּל הַטֹּרַח שֶׁטָּרַחְנוּ שֶׁתִּשְׁרֶה שְׁכִינָה בֵינֵינוּ וְנֵדַע שֶׁנִּתְכַּפֵּר לָנוּ עֲוֹן הָעֵגֶל, לְכָךְ אָמַר לָהֶם זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' תַּעֲשׂוּ וְיֵרָא אֲלֵיכֶם כְּבוֹד ה' אַהֲרֹן אָחִי כְּדַאי וְחָשׁוּב מִמֶּנִּי, שֶׁעַל יְדֵי קָרְבְּנוֹתָיו וַעֲבוֹדָתוֹ תִשְׁרֶה שְׁכִינָה בָכֶם וְתֵדְעוּ שֶׁהַמָּקוֹם בָּחַר בּוֹ:

3.    ספר שמות פרק יב

)א) וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר: (ב) הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה:

4.    דברים רבה (וילנא) (פרשת ואתחנן) פרשה ב סימן יד

דָּבָר אַחֵר, אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כְּשֶׁמִּתְכַּנְסִין מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לוֹמַר אֵימָתַי רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְאֵימָתַי יוֹם הַכִּפּוּרִים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לָהֶם, לִי מָה אַתֶּם שׁוֹאֲלִים, אֲנִי וְאַתֶּם נֵלֵךְ אֵצֶל בֵּית דִּין שֶׁל מַטָּה, מִנַּיִן דִּכְתִיב אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו, אֲשֶׁר לוֹ אֻמָּה קְרוֹבָה אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו, הוּא וְכָל פָּמַלְיָא שֶׁלּוֹ. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַד שֶׁלֹא נַעֲשֵׂית אֻמָּה שֶׁלִּי (ויקרא כג, ב): מוֹעֲדֵי ה', מִכָּאן וָאֵילָךְ (ויקרא כג, ב): אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם.

5.    ספרא שמיני - מכילתא דמילואים אות ג

"וַיֹּאמֶר אֶל אַהֲרֹן: קַח לְךָ עֵגֶל בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת, וְאַיִל לְעֹלָה תְּמִימִם, וְהַקְרֵב לִפְנֵי יי." – מְלַמֵּד שֶׁאָמַר לוֹ מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן: "אַהֲרֹן אָחִי! אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְרָצָה הַמָּקוֹם לְכַפֵּר עַל עֲוֹנוֹתֶיךָ, צָרִיךְ אַתָּה לִתֵּן לְתוֹךְ פִּיו שֶׁלַּשָּׂטָןלְשַׁלַּח דּוֹרוֹן לְפָנֶיךָ עַד שֶׁלֹּא תִכָּנֵס לַמִּקְדָּשׁשֶׁמָּא יִשְׂטְנָךְ בְּבִיאָתָךְ לַמִּקְדָּשׁ, שֶׁמָּא תֹאמַר אֵינוֹ צָרִיךְ כַּפָּרָה אֶלָּא אֲנִי, וַהֲלֹא אַף יִשְׂרָאֵל צְרִיכִין כַּפָּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (ויקרא ט':ג') "וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר: קְחוּ שְׂעִיר עִזִּים לְחַטָּאת, וְעֵגֶל וָכֶבֶשׂ בְּנֵי שָׁנָה תְּמִימִם לְעֹלָה." וְכִי מָה רָאוּ יִשְׂרָאֵל לְהָבִיא יָתֵר מֵאַהֲרֹןאֶלָּא אָמַר לָהֶן: יֵשׁ בְּיֶדְכֶם בַּתְּחִלָּה, יֵשׁ בְּיֶדְכֶם בַּסּוֹף, יֵשׁ בְּיֶדְכֶם בַּתְּחִלָּה "וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים, וַיִּטְבְּלוּ אֶת הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם." (בראשית ל"ז:ל"א) וְיֵשׁ בְּיֶדְכֶם בַּסּוֹף "עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה" (שמות ל"ב:ח'), יָבֹא שָׂעִיר וִיכַפֵּר עַל מַעֲשֵׂה שָׂעִיר, יָבֹא עֵגֶל וִיכַפֵּר עַל מַעֲשֵׂה עֵגֶל.

6.     תרגום המיוחס ליונתן - תורה ויקרא פרשת שמיני פרק ט פסוק ב

(ב) וַאֲמַר לְאַהֲרֹן סַב לָךְ עֵיגַל בַּר תּוֹרֵי לְחַטָאתָא מְטוֹל דְלָא יִשְׁתְּעֵי עֲלָךְ שִׂטְנָא לִישָׁן תְּלִיתָאֵי עַל עֵיסַק עֵיגְלָא דְעָבַדְתָּ בְּחוֹרֵב וּבְרַם דְכַר לַעֲלָתָא תִּיסַב מִן בִּגְלַל דִי יִדְכַּר לָךְ זְכוּתָא דְיִצְחָק דְכַפְתֵיהּ אָבוֹי כְּדִיכְרָא בְּטַוָור פּוּלְחָנָא תְּרֵיהוֹן יְהוֹן שַׁלְמִין וּקְרֵיב קֳדָם יְיָ:

כתר יונתן ויקרא פרשת שמיני פרק ט פסוק ב

(ב) ויאמר לאהרן קח לך עגל בן בקר לחטאת בשביל שלא [ידבר יספר] עליך השׂטן לשון שלישית [לשון הרע] על עִנין העגל שׁעשׂית בחורב וגם איל לעולה תִקח מִן בִגלל אשר יזכר לך זכות של יצחק שעקדו אביו כאיל בהר העבודה שניהם יהיו שלמים והקרב לפני יי:

7.    תרגום המיוחס ליונתן - תורה ויקרא פרשת שמיני פרק ט פסוק ג

(ג) וְעִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּמַלֵיל לְמֵימָר סָבוּ בְּרַם אַתּוּן צְפִיר בַּר עִיזֵי מְטוֹל דְסַטָנָא מִימְתִיל בֵּיהּ מְטוֹל דְלָא יִשְׁתְּעֵי עֲלֵיכוֹן לִישָׁן תְּלִיתָאֵי עַל עֵיסַק צְפִיר בַּר עִיזֵי דִנְכִיסוּ שִׁבְטוֹי דְיַעֲקֹב וּרְמִיוּ יָתֵיהּ וְעִיבַד יָתֵיהּ לְחַטָאתָא וְעֵיגְלָא מְטוֹל דְאִשְׁתַּעְבַּדְתּוּן לְעֵיגְלָא וְאִימַר בַּר שַׁתֵּיהּ מְטוֹל דְיִדְכַּר לְכוֹן זְכוּתָא דְיִצְחָק דְכַפְתֵיהּ אָבוֹי הֵי כְאִמְרָא תְּרֵיהוֹן שַׁלְמִין לְעָלָתָא:

כתר יונתן ויקרא פרשת שמיני פרק ט פסוק ג

(ג) ועִם בני ישׂראל תדבר לאמור קחו רק אתם שׂעיר בן עִזים בשביל שׁשׂטן נִמשׁל בו בשביל שלא יספר עליכם לשון שׁלִשׁית [לשון הרע] על עִנין שׂעיר בן עִזים, ששחטו שבטיו של יעקב, ורימו אותו, ועשׂה אותו לחטאת, ועגל בשביל שׁהִשׁתעבדתם לעגל, וכבשׂ בן שנתו בשביל שיזכור לכם זכותו של יצחק שעקדו אביו כמו כבשׂ, שניהם שלמים לעולה:

8.    ויקרא פרק י 

(א) וַיִּקְח֣וּ בְנֵֽי־אַ֠הֲרֹן נָדָ֨ב וַאֲבִיה֜וּא אִ֣ישׁ מַחְתָּת֗וֹ וַיִּתְּנ֤וּ בָהֵן֙ אֵ֔שׁ וַיָּשִׂ֥ימוּ עָלֶ֖יהָ קְטֹ֑רֶת וַיַּקְרִ֨יבוּ לִפְנֵ֤י ה֙' אֵ֣שׁ זָרָ֔ה אֲשֶׁ֧ר לֹ֦א צִוָּ֖האֹתָֽם: (ב) וַתֵּ֥צֵא אֵ֛שׁ מִלִּפְנֵ֥י ה֖' וַתֹּ֣אכַל אוֹתָ֑ם וַיָּמֻ֖תוּ לִפְנֵ֥י הֽ': (ג) וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן הוּא֩ אֲשֶׁר־דִּבֶּ֨ר ה֤'׀ לֵאמֹר֙ בִּקְרֹבַ֣י אֶקָּדֵ֔שׁ וְעַל־פְּנֵ֥י כָל־הָעָ֖ם אֶכָּבֵ֑ד וַיִּדֹּ֖ם אַהֲרֹֽן: (ו) וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֣ה אֶֽל־אַהֲרֹ֡ן וּלְאֶלְעָזָר֩ וּלְאִֽיתָמָ֨ר׀ בָּנָ֜יו רָֽאשֵׁיכֶ֥ם אַל־תִּפְרָ֣עוּ׀ וּבִגְדֵיכֶ֤ם לֹֽא־תִפְרֹ֙מוּ֙ וְלֹ֣א תָמֻ֔תוּ וְעַ֥ל כָּל־הָעֵדָ֖ה יִקְצֹ֑ף וַאֲחֵיכֶם֙ כָּל־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל יִבְכּוּ֙ אֶת־הַשְּׂרֵפָ֔ה אֲשֶׁ֖ר שָׂרַ֥ף הֽ':  (ח) וַיְדַבֵּ֣ר ה׳ אֶֽל־אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹֽר׃ (ט) יַ֣יִן וְשֵׁכָ֞ר אַל־תֵּ֣שְׁתְּ׀ אַתָּ֣ה׀ וּבָנֶ֣יךָ אִתָּ֗ךְ בְּבֹאֲכֶ֛ם אֶל־אֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד וְלֹ֣א תָמֻ֑תוּ חֻקַּ֥ת עוֹלָ֖ם לְדֹרֹתֵיכֶֽם: (י) וּֽלְהַבְדִּ֔יל בֵּ֥ין הַקֹּ֖דֶשׁ וּבֵ֣ין הַחֹ֑ל וּבֵ֥ין הַטָּמֵ֖א וּבֵ֥ין הַטָּהֽוֹר׃  (יא) וּלְהוֹרֹ֖ת אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אֵ֚ת כׇּל־הַ֣חֻקִּ֔ים אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֧ר ה׳ אֲלֵיהֶ֖ם בְּיַד־מֹשֶֽׁה׃

9.    שמות פרק כד: א -יא

וְאֶל־מֹשֶׁ֨ה אָמַ֜ר עֲלֵ֣ה אֶל־ה֗' אַתָּה֙ וְאַהֲרֹן֙ נָדָ֣ב וַאֲבִיה֔וּא וְשִׁבְעִ֖ים מִזִּקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶ֖ם מֵרָחֹֽק: (ט) וַיַּ֥עַל מֹשֶׁ֖ה וְאַהֲרֹ֑ן נָדָב֙ וַאֲבִיה֔וּא וְשִׁבְעִ֖ים מִזִּקְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: (י) וַיִּרְא֕וּ אֵ֖ת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְתַ֣חַת רַגְלָ֗יו כְּמַעֲשֵׂה֙ לִבְנַ֣ת הַסַּפִּ֔יר וּכְעֶ֥צֶם הַשָּׁמַ֖יִם לָטֹֽהַר: (יא) וְאֶל־אֲצִילֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לֹ֥א שָׁלַ֖ח יָד֑וֹ וַֽיֶּחֱזוּ֙ אֶת־הָ֣אֱלֹהִ֔ים וַיֹּאכְל֖וּ וַיִּשְׁתּֽוּ: ס

10.רש"י ויקרא פרק י פסוק ג 

הוא אשר דבר וגו' הֵיכָן דִּבֵּר? וְנֹעַדְתִּ֥י שָׁ֖מָּה לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְנִקְדַּ֖שׁ בִּכְבֹדִֽי: (שמות כט מג) אַל תִּקְרֵי בִּכְבֹדִי אֶלָּא בִּמְכֻבָּדַי; אָמַר לוֹ מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן, אַהֲרֹן אָחִי, יוֹדֵעַ הָיִיתִי שֶׁיִּתְקַדֵּשׁ הַבַּיִת בִּמְיֻדָּעָיו שֶׁל מָקוֹם, וְהָיִיתִי סָבוּר אוֹ בִי אוֹ בְךָ, עַכְשָׁיו רוֹאֶה אֲנִי שֶׁהֵם גְּדוֹלִים מִמֶּנִּי וּמִמְּךָ:

11.ספרא שמיני - מכילתא דמילואים 

 כֵּיוָן שֶׁרָאוּ בְּנֵי אַהֲרֹן שֶׁקָּרְבוּ כָּל הַקָּרְבָּנוֹת וְנַעֲשׂוּ כָּל הַמַּעֲשִׂים וְלֹא יָרְדָה שְׁכִינָה לְיִשְׂרָאֵל אָמַר לוֹ נָדָב לַאֲבִיהוּא וְכִי יֵשׁ לְךָ אָדָם שֶׁמְּבַשֵּׁל תַּבְשִׁיל בְּלֹא אֵשׁ מִיָּד נָטְלוּ אֵשׁ זָרָה וְנִכְנְסוּ לְבֵית קָדְשֵׁי הַקָּדָשִׁים שֶׁנֹּאמַר וְיִקְּחוּ שְׁנֵי בְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ בָּהֶם אֵשׁ אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲנִי אֲכַבֵּד אֶתְכֶם יוֹתֵר מִמָּה שֶׁכִּבַּדְתֶּם אוֹתִי אַתֶּם הִכְנַסְתם לְפָנָי אֵשׁ טְמֵאָה אֲנִי אֶשְׂרֹף אֶתְכֶם בְּאֵשׁ טְהוֹרָה:

12.שמות (פרשת תצוה) פרק כט פסוק לה - מו

(לה) וְעָשִׂ֜יתָ לְאַהֲרֹ֤ן וּלְבָנָיו֙ כָּ֔כָה כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־צִוִּ֖יתִי אֹתָ֑כָה שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים תְּמַלֵּ֥א יָדָֽם: (לו) וּפַ֨ר חַטָּ֜את תַּעֲשֶׂ֤ה לַיּוֹם֙ עַל־הַכִּפֻּרִ֔יםוְחִטֵּאתָ֙ עַל־הַמִּזְבֵּ֔חַ בְּכַפֶּרְךָ֖ עָלָ֑יו וּמָֽשַׁחְתָּ֥ אֹת֖וֹ לְקַדְּשֽׁוֹ: (לז) שִׁבְעַ֣ת יָמִ֗ים תְּכַפֵּר֙ עַל־הַמִּזְבֵּ֔חַ וְקִדַּשְׁתָּ֖ אֹת֑וֹ וְהָיָ֤ה הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ קֹ֣דֶשׁ קָֽדָשִׁ֔ים כָּל־הַנֹּגֵ֥עַ בַּמִּזְבֵּ֖חַ יִקְדָּֽשׁ: (לח) וְזֶ֕ה אֲשֶׁ֥ר תַּעֲשֶׂ֖ה עַל־הַמִּזְבֵּ֑חַ כְּבָשִׂ֧ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֛ה שְׁנַ֥יִם לַיּ֖וֹם תָּמִֽיד: (לט) אֶת־הַכֶּ֥בֶשׂ הָאֶחָ֖ד תַּעֲשֶׂ֣ה בַבֹּ֑קֶר וְאֵת֙ הַכֶּ֣בֶשׂ הַשֵּׁנִ֔י תַּעֲשֶׂ֖ה בֵּ֥ין הָעַרְבָּֽיִם: (מ) וְעִשָּׂרֹ֨ן סֹ֜לֶת בָּל֨וּל בְּשֶׁ֤מֶן כָּתִית֙ רֶ֣בַע הַהִ֔ין וְנֵ֕סֶךְ רְבִיעִ֥ת הַהִ֖ין יָ֑יִן לַכֶּ֖בֶשׂ הָאֶחָֽד: (מא) וְאֵת֙ הַכֶּ֣בֶשׂ הַשֵּׁנִ֔י תַּעֲשֶׂ֖ה בֵּ֣ין הָעַרְבָּ֑יִם כְּמִנְחַ֨ת הַבֹּ֤קֶר וּכְנִסְכָּהּ֙ תַּֽעֲשֶׂה־לָּ֔הּ לְרֵ֣יחַ נִיחֹ֔חַ אִשֶּׁ֖ה לַהֽ': (מב) עֹלַ֤ת תָּמִיד֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם פֶּ֥תַח אֹֽהֶל־מוֹעֵ֖ד לִפְנֵ֣י ה֑' אֲשֶׁ֨ר אִוָּעֵ֤ד לָכֶם֙ שָׁ֔מָּה לְדַבֵּ֥ר אֵלֶ֖יךָ שָֽׁם: (מג) וְנֹעַדְתִּ֥י שָׁ֖מָּה לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְנִקְדַּ֖שׁ בִּכְבֹדִֽי: (מד) וְקִדַּשְׁתִּ֛י אֶת־אֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד וְאֶת־הַמִּזְבֵּ֑חַ וְאֶת־אַהֲרֹ֧ן וְאֶת־בָּנָ֛יו אֲקַדֵּ֖שׁ לְכַהֵ֥ן לִֽי: (מה) וְשָׁ֣כַנְתִּ֔י בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְהָיִ֥יתִי לָהֶ֖ם לֵאלֹהִֽים: (מו) וְיָדְע֗וּ כִּ֣י אֲנִ֤י ה֙' אֱלֹ֣הֵיהֶ֔ם אֲשֶׁ֨ר הוֹצֵ֧אתִי אֹתָ֛ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם לְשָׁכְנִ֣י בְתוֹכָ֑ם אֲנִ֖י ה֥' אֱלֹהֵיהֶֽם: פ

13.שמות (פרשת תצוה) פרק ל פסוק ט - י

(ט) לֹא־תַעֲל֥וּ עָלָ֛יו קְטֹ֥רֶת זָרָ֖ה וְעֹלָ֣ה וּמִנְחָ֑ה וְנֵ֕סֶךְ לֹ֥א תִסְּכ֖וּ עָלָֽיו: (י) וְכִפֶּ֤ר אַהֲרֹן֙ עַל־קַרְנֹתָ֔יו אַחַ֖ת בַּשָּׁנָ֑ה מִדַּ֞ם חַטַּ֣את הַכִּפֻּרִ֗ים אַחַ֤ת בַּשָּׁנָה֙ יְכַפֵּ֤ר עָלָיו֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם קֹֽדֶשׁ־קָֽדָשִׁ֥ים ה֖וּא לַהֽ': פ

14.ויקרא (פרשת אחרי מות) פרק טז פסוק א - יג

(א) וַיְדַבֵּ֤ר ה֙' אֶל־מֹשֶׁ֔ה אַחֲרֵ֣י מ֔וֹת שְׁנֵ֖י בְּנֵ֣י אַהֲרֹ֑ן בְּקָרְבָתָ֥ם לִפְנֵי־ה֖' וַיָּמֻֽתוּ: (ב) וַיֹּ֨אמֶר ה֜' אֶל־מֹשֶׁ֗ה דַּבֵּר֘ אֶל־אַהֲרֹ֣ן אָחִיךָ֒ וְאַל־יָבֹ֤א בְכָל־עֵת֙ אֶל־הַקֹּ֔דֶשׁ מִבֵּ֖ית לַפָּרֹ֑כֶת אֶל־ פְּנֵ֨י הַכַּפֹּ֜רֶת אֲשֶׁ֤ר עַל־הָאָרֹן֙ וְלֹ֣א יָמ֔וּת כִּ֚י בֶּֽעָנָ֔ן אֵרָאֶ֖ה עַל־הַכַּפֹּֽרֶת: (ג) בְּזֹ֛את יָבֹ֥א אַהֲרֹ֖ן אֶל־הַקֹּ֑דֶשׁ בְּפַ֧ר בֶּן־בָּקָ֛ר לְחַטָּ֖את וְאַ֥יִל לְעֹלָֽה (ה) וּמֵאֵ֗ת עֲדַת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל יִקַּ֛ח שְׁנֵֽי־שְׂעִירֵ֥י עִזִּ֖ים לְחַטָּ֑את וְאַ֥יִל אֶחָ֖ד לְעֹלָֽה: (ו) וְהִקְרִ֧יב אַהֲרֹ֛ן אֶת־פַּ֥ר הַחַטָּ֖את אֲשֶׁר־ל֑וֹ וְכִפֶּ֥ר בַּעֲד֖וֹ וּבְעַ֥ד בֵּיתֽוֹ: (ז) וְלָקַ֖ח אֶת־שְׁנֵ֣י הַשְּׂעִירִ֑ם וְהֶעֱמִ֤יד אֹתָם֙ לִפְנֵ֣י ה֔' פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד: (ח) וְנָתַ֧ן אַהֲרֹ֛ן עַל־שְׁנֵ֥י הַשְּׂעִירִ֖ם גֹּרָל֑וֹת גּוֹרָ֤ל אֶחָד֙ לַה֔' וְגוֹרָ֥ל אֶחָ֖ד לַעֲזָאזֵֽל: (ט) וְהִקְרִ֤יב אַהֲרֹן֙ אֶת־הַשָּׂעִ֔יר אֲשֶׁ֨ר עָלָ֥ה עָלָ֛יו הַגּוֹרָ֖ל לַה֑' וְעָשָׂ֖הוּ חַטָּֽאת: (י) וְהַשָּׂעִ֗יר אֲשֶׁר֩ עָלָ֨ה עָלָ֤יו הַגּוֹרָל֙ לַעֲזָאזֵ֔ל יָֽעֳמַד־חַ֛י לִפְנֵ֥י ה֖' לְכַפֵּ֣ר עָלָ֑יו לְשַׁלַּ֥ח אֹת֛וֹ לַעֲזָאזֵ֖ל הַמִּדְבָּֽרָה: (יא) וְהִקְרִ֨יב אַהֲרֹ֜ן אֶת־פַּ֤ר הַֽחַטָּאת֙ אֲשֶׁר־ל֔וֹ וְכִפֶּ֥ר בַּֽעֲד֖וֹ וּבְעַ֣ד בֵּית֑וֹ וְשָׁחַ֛ט אֶת־פַּ֥ר הַֽחַטָּ֖את אֲשֶׁר־לֽוֹ: (יב) וְלָקַ֣ח מְלֹֽא־הַ֠מַּחְתָּה גַּֽחֲלֵי־אֵ֞שׁ מֵעַ֤ל הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ מִלִּפְנֵ֣י ה֔' וּמְלֹ֣א חָפְנָ֔יו קְטֹ֥רֶת סַמִּ֖ים דַּקָּ֑ה וְהֵבִ֖יא מִבֵּ֥ית לַפָּרֹֽכֶת: (יג) וְנָתַ֧ן אֶֽת־הַקְּטֹ֛רֶת עַל־הָאֵ֖שׁ לִפְנֵ֣י ה֑' וְכִסָּ֣ה׀ עֲנַ֣ן הַקְּטֹ֗רֶת אֶת־הַכַּפֹּ֛רֶת אֲשֶׁ֥ר עַל־הָעֵד֖וּת וְלֹ֥א יָמֽוּת:

15.ספר במדבר פרק ג

(ד) וַיָּמָת נָדָב וַאֲבִיהוּא לִפְנֵי ה׳ בְּהַקְרִבָם אֵשׁ זָרָה לִפְנֵי ה׳ בְּמִדְבַּר סִינַי וּבָנִים לֹא הָיוּ לָהֶם וַיְכַהֵן אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר עַל פְּנֵי אַהֲרֹן אֲבִיהֶם:

16.רש"י ויקרא (פרשת שמיני) פרק י פסוק יב

הנותרים - מִן הַמִּיתָה, מְלַמֵּד שֶׁאַף עֲלֵיהֶן נִקְנְסָה מִיתָה עַל עֲוֹן הָעֵגֶל, הוּא שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ט'), וּבְאַהֲרֹן הִתְאַנַּף ה' מְאֹד לְהַשְׁמִידוֹ, וְאֵין הַשְׁמָדָה אֶלָּא כִלּוּי בָּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (עמוס ב'), וָאַשְׁמִיד פִּרְיוֹ מִמַּעַל, וּתְפִלָּתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה בִּטְּלָה מֶחֱצָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ט'), וָאֶתְפַּלֵּל גַּם בְּעַד אַהֲרֹן בָּעֵת הַהִיא:

17.דברים (פרשת עקב) פרק ט פסוק יב - כא

(יב) וַיֹּ֨אמֶר ה֜' אֵלַ֗י ק֣וּם רֵ֤ד מַהֵר֙ מִזֶּ֔ה כִּ֚י שִׁחֵ֣ת עַמְּךָ֔ אֲשֶׁ֥ר הוֹצֵ֖אתָ מִמִּצְרָ֑יִם סָ֣רוּ מַהֵ֗ר מִן־הַדֶּ֙רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר צִוִּיתִ֔ם עָשׂ֥וּ לָהֶ֖ם מַסֵּכָֽה: (יג) וַיֹּ֥אמֶר ה֖' אֵלַ֣י לֵאמֹ֑ר רָאִ֙יתִי֙ אֶת־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה וְהִנֵּ֥ה עַם־קְשֵׁה־עֹ֖רֶף הֽוּא: (יד) הֶ֤רֶף מִמֶּ֙נִּי֙ וְאַשְׁמִידֵ֔ם וְאֶמְחֶ֣ה אֶת־שְׁמָ֔ם מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָ֑יִם וְאֶֽעֱשֶׂה֙ אֽוֹתְךָ֔ לְגוֹי־עָצ֥וּם וָרָ֖ב מִמֶּֽנּוּ: (טו) וָאֵ֗פֶן וָֽאֵרֵד֙ מִן־הָהָ֔ר וְהָהָ֖ר בֹּעֵ֣ר בָּאֵ֑שׁ וּשְׁנֵי֙ לוּחֹ֣ת הַבְּרִ֔ית עַ֖ל שְׁתֵּ֥י יָדָֽי: (טז) וָאֵ֗רֶא וְהִנֵּ֤ה חֲטָאתֶם֙ לַה֣' אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם עֲשִׂיתֶ֣ם לָכֶ֔ם עֵ֖גֶל מַסֵּכָ֑ה סַרְתֶּ֣ם מַהֵ֔ר מִן־הַדֶּ֕רֶךְ אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה ה֖' אֶתְכֶֽם: (יז) וָאֶתְפֹּשׂ֙ בִּשְׁנֵ֣י הַלֻּחֹ֔ת וָֽאַשְׁלִכֵ֔ם מֵעַ֖ל שְׁתֵּ֣י יָדָ֑י וָאֲשַׁבְּרֵ֖ם לְעֵינֵיכֶֽם: (יח) וָֽאֶתְנַפַּל֩ לִפְנֵ֨י ה֜' כָּרִאשֹׁנָ֗ה אַרְבָּעִ֥ים יוֹם֙ וְאַרְבָּעִ֣ים לַ֔יְלָה לֶ֚חֶם לֹ֣א אָכַ֔לְתִּי וּמַ֖יִם לֹ֣א שָׁתִ֑יתִי עַ֤ל כָּל־חַטַּאתְכֶם֙ אֲשֶׁ֣ר חֲטָאתֶ֔ם לַעֲשׂ֥וֹת הָרַ֛ע בְּעֵינֵ֥י ה֖' לְהַכְעִיסֽוֹ: (יט) כִּ֣י יָגֹ֗רְתִּי מִפְּנֵ֤י הָאַף֙ וְהַ֣חֵמָ֔ה אֲשֶׁ֨ר קָצַ֧ף ה֛' עֲלֵיכֶ֖ם לְהַשְׁמִ֣יד אֶתְכֶ֑ם וַיִּשְׁמַ֤ע ה֙' אֵלַ֔י גַּ֖ם בַּפַּ֥עַם הַהִֽוא: (כ) וּֽבְאַהֲרֹ֗ן הִתְאַנַּ֧ף ה֛' מְאֹ֖ד לְהַשְׁמִיד֑וֹ וָֽאֶתְפַּלֵּ֛ל גַּם־בְּעַ֥ד אַהֲרֹ֖ן בָּעֵ֥ת הַהִֽוא: (כא) וְֽאֶת־חַטַּאתְכֶ֞ם אֲשֶׁר־עֲשִׂיתֶ֣ם אֶת־הָעֵ֗גֶל לָקַחְתִּי֘ וָאֶשְׂרֹ֣ף אֹת֣וֹ׀ בָּאֵשׁ֒ וָאֶכֹּ֨ת אֹת֤וֹ טָחוֹן֙ הֵיטֵ֔ב עַ֥ד אֲשֶׁר־דַּ֖ק לְעָפָ֑ר וָֽאַשְׁלִךְ֙ אֶת־ עֲפָר֔וֹ אֶל־הַנַּ֖חַל הַיֹּרֵ֥ד מִן־הָהָֽר:

18.רש"י דברים (פרשת עקב) פרק ט פסוק כ

וּֽבְאַהֲרֹן הִתְאַנַּף ה' - לְפִי שֶׁשָּׁמַע לָכֶם: לְהַשְׁמִידוֹ  זֶה כִלּוּי בָּנִים, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (עמוס ב') וָאַשְׁמִיד פִּרְיוֹ מִמַּעַל: וָֽאֶתְפַּלֵּל גַּם־בְּע֥ד אַהֲרֹן - וְהוֹעִילָה תְפִלָּתִי לְכַפֵּר מֶחֱצָה, וּמֵתוּ שְׁנַיִם וְנִשְׁאֲרוּ הַשְּׁנַיִם:

19.רמב"ן ויקרא (פרשת אחרי מות) פרק טז פסוק ח

ומפורש מזה בפרקי רבי אליעזר הגדול (פרק מו), לפיכך היו נותנין לו לסמאל שוחד ביום הכפורים שלא לבטל את קרבנם, שנאמר גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל, גורלו של הקדוש ברוך הוא לקרבן עולה, וגורלו של עזאזל שעיר החטאת וכל עונותיהם של ישראל עליו, שנאמר ונשא השעיר עליו. רָאָה סַמָּאֵל [נ"א: השטן] שֶׁלֹּא נִמְצָא בָהֶם חֵטְא בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, יֵשׁ לְךָ עַם אֶחָד בָּאָרֶץ כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת בַּשָּׁמָיִם. מַה מַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אֵין לָהֶם קְפִיצִין, כָּךְ הֵם יִשְׂרָאֵל עוֹמְדִים עַל רַגְלֵיהֶם בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים. מַה מַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אֵין לָהֶם אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, כָּךְ יִשְׂרָאֵל אֵין לָהֶם אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים. מַה מַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת נְקִיִּם מִכָּל חֵטְא, כָּךְ יִשְׂרָאֵל נְקִיִּם מִכָּל חֵטְא בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים. מַה מַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת שָׁלוֹם מְתַוֵּךְ בֵּינֵיהֶם, כָּךְ הֵם יִשְׂרָאֵל שָׁלוֹם מְתַוֵּךְ בֵּינֵיהֶם בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹמֵעַ עֲתִירָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל מִן הַקַּטֵּגוֹר שֶׁלָּהֶם, וּמְכַפֵּר עַל הַמִּזְבֵּחַ וְעַל הַכֹּהֲנִים וְעַל כָּל עַם הַקָּהָל לְמִגָּדוֹל וְעַד קָטֹן, שֶׁנֶּאֱמַר [ויקרא טז, לג] וְכִפֵּר אֶת מִקְדַּשׁ הַקֹּדֶשׁ וגו', ע"כ אגדה זו. והנה הודיענו שמו ומעשהו: וזה סוד הענין, כי היו עובדים לאלהים אחרים, הם המלאכים, עושים להם קרבנות והם להם לריח ניחוח כענין שנאמר (יחזקאל טז יח יט) ושמני וקטרתי נתת לפניהם, ולחמי אשר נתתי לך סולת ושמן ודבש האכלתיך ונתתיהו לפניהם לריח ניחוח ויהי נאם ה' אלהים. ואתה צריך להתבונן בכתוב במקרא ובמסורת:

20.פרקי דרבי אליעזר פרק מו

שֶׁיּוֹם הַכִּפֻּרִים מְכַפֵּר עַל הַקַּלּוֹת וְעַל הַחֲמוּרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר [שם טז, ל] כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם וְגוֹ' מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם, מֵחַטֹּאתֵיכֶם אֵין כְּתִיב,(נ) אֶלָּא מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם:(נא) יוֹם שֶׁנִּתְּנָה תּוֹרָה אָמַר סַמְּאֵל [נ"א: שטן] לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, עַל כָּל הָאוּמוֹת נָתַתָּ לִי רְשׁוּת, וְעַל יִשְׂרָאֵל אֵין אַתָּה נוֹתֵן לִי רְשׁוּת. אָמַר לוֹ הֲרֵי יֵשׁ לְךָ רְשׁוּת עֲלֵיהֶן בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים אִם יֵשׁ לָהֶם חֵטְא, וְאִם לָאו אֵין לְךָ עֲלֵיהֶן רְשׁוּת, לְפִיכָךְ(נב) נוֹתְנִים לוֹ שֹׁחַד בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים,(נג) שֶׁלֹּא לְבַטֵּל קָרְבָּן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר [שם ח] גּוֹרָל אֶחָד לַה' וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל,(נד) גּוֹרָלוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קָרְבַּן עוֹלָה, וְגוֹרָלוֹ שֶׁל עֲזָאזֵל שְׂעִיר חַטָּאת. וְכָל עֲוֹנוֹתֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל הָיָה עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר [שם כב] וְנָשָׂא הַשָׂעִיר עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנוֹתָם. רָאָה סַמָּאֵל [נ"א: השטן] שֶׁלֹּא נִמְצָא בָהֶם חֵטְא בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, יֵשׁ לְךָ עַם אֶחָד בָּאָרֶץ כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת בַּשָּׁמָיִם

אמת ליעקב ויקרא (פרשת שמיני) פרק י פסוק ב

ותצא אש מלפני ה' ותאכל אתם וימתו לפני ה'.

הנה במיתת בני אהרן רבו הדעות: מר אמר מפני שהורו הלכה בפני רבן; ומר אמר שתויי יין היו; ומר אמר שכבר נתחייבו בסיני אלא שהמתין מפני שלא לערבב את השמחה; ומר אמר מפני שלא נשאו נשים, אמרו אחי אבינו מלך אחי אמנו נשיא שבט וכו' מי הוא הראוי לנו, ולפיכך לא קיימו פרו ורבו; ומר אמר מפני שנכנסו שלא רחוצי ידים ורגלים; ומר אמר מפני שלא נטלו עצה זה מזה; ומר אמר מפני שאמרו מתי ימותו שני זקנים הללו ואני ואתה נפרנס את הדור, ועיין במדרשים3. ולפלא היא לכאורה, אמאי גבבו חז"ל חטאים שונים ומשונים לקדושים הללו - שאמר משה רבינו עליהם "בִּקְרֹבַ֣י אֶקָּדֵ֔שׁ", ומדוע לא הספיק להם מה שכתוב מפורש בתורה "בהקריבם אש זרה אשר לא צוה אותם" והוסיפו חטאים אלו שנרמזו במקרא, ומדוע הניחו פשוטו של מקרא שלכאורה מספיק הוא?

והנראה, דחז"ל הוקשה להם איך יתכן באמת שקדושים הללו עברו, כלומר שעשו שלא כדין, במקום משה ואהרן, ועל כרחך מפני שהורו הלכה בפני רבן. אבל עדיין אינו מיושב, איך מלאם לבם להורות במקום משה רבינו, וכאן תפסו השורש שממנו נסתעף האיסור הזה, וע"כ דאיזה סרך של גסות הרוח היה כאן, ואיך יתכן שקדושים כאלו יכשלו בזה, ועל כרחך שלא היתה דעתם שלמה עם הנהגת משה רבינו, ולא ח"ו ההנהגה של משה ואהרן קנאו, אלא שאמרו "אני ואתה נפרנס את הדור", כלומר, אנחנו נפרנס יותר על פי התורה. והנה שתיית יין עדיין לא נאסרה, ובאמת יום שמחה הוא להם, כי היום נתחנכו בכהונה, והא ביום חינוך עושין אנו סעודת בר מצוה, ולפיכך שתו מעט, לא שכורים אלא שתויי יין, אבל היה להם לפחד לשתות יין ביום שהן צריכים לעבוד עבודה, וע"כ מפני שהגיסו דעתם באימת שכינה, ולפיכך בודאי גם בסיני אכלו ושתו בשעת ויחזו את האלקים [שמות כ"ד פי"א]. ואולי לא נשאו נשים משום פרישות - וכדמצינו בבן עזאי, אבל חז"ל אחרי שירדו לתוך תוכם מצאו בקורת בזה שגם כאן גרמה גסות [הרוח], והיינו בכל אדם נמצאת נקודה מרכזית שהיא מניעה את כל חטאי האדם, וקו א' הוא הוא המחריז4 עליו כל מכשולות האדם, וכן מצינו הרבה פעמים שכן חרזו חז"ל וריכזו כל חטאי האדם תחת קו א', ודו"ק בזה, שכן מצינו כמה פעמים..

Monday, February 28, 2022

משנכנס אדר מרבין בשמחה

 משנכנס אדר מרבין בשמחה

הרב ארי דוד קאהן

 

1.    משנה מסכת תענית פרק ד משנה ו

חֲמִשָּׁה דְבָרִים אֵרְעוּ אֶת אֲבוֹתֵינוּ בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז וַחֲמִשָּׁה בְּתִשְׁעָה בְאָב. בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז נִשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת, וּבָטַל הַתָּמִיד, וְהֻבְקְעָה הָעִיר, וְשָׂרַף אַפּוֹסְטֹמוֹס אֶת הַתּוֹרָה, וְהֶעֱמִיד צֶלֶם בַּהֵיכָל. בְּתִשְׁעָה בְאָב נִגְזַר עַל אֲבוֹתֵינוּ שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ לָאָרֶץ, וְחָרַב הַבַּיִת בָּרִאשׁוֹנָה וּבַשְּׁנִיָּה, וְנִלְכְּדָה בֵיתָר, וְנֶחְרְשָׁה הָעִיר. מִשֶּׁנִּכְנַס אָב, מְמַעֲטִין בְּשִׂמְחָה:

2.    תלמוד בבלי מסכת תענית דף כו עמוד ב

מִשֶּׁנִּכְנָס אָב מְמַעֲטִין בְּשִׂמְחָה. שַׁבָּת שֶׁחָל תִּשְׁעָה בְּאָב לִהְיוֹת בְּתוֹכָהּ אָסוּר מִלְּסַפֵּר וּמִלְּכַבֵּס, וּבַחֲמִישִׁי מוּתָּרִין מִפְּנֵי כְּבוֹד הַשַּׁבָּת. עֶרֶב תִּשְׁעָה בְּאָב לֹא יֹאכַל אָדָם שְׁנֵי תַבְשִׁילִין, לֹא יֹאכַל בָּשָׂר וְלֹא יִשְׁתֶּה יַיִן.

3.    תלמוד בבלי מסכת תענית דף כט עמוד א

מִשֶּׁנִּכְנַס אָב מְמַעֲטִין בְּשִׂמְחָה וְכוּ׳. אָמַר רַב יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַב שְׁמוּאֵל בַּר שִׁילַת מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבכְּשֵׁם שֶׁמִּשֶּׁנִּכְנַס אָב מְמַעֲטִין בְּשִׂמְחָה — כָּךְ מִשֶּׁנִּכְנַס אֲדָר מַרְבִּין בְּשִׂמְחָה. דף כט עמוד ב  אָמַר רַב פָּפָּאהִלְכָּךְ בַּר יִשְׂרָאֵל דְּאִית לֵיהּ דִּינָא בַּהֲדֵי נׇכְרִי, לִישְׁתְּמִיט מִינֵּיהּ בְּאָב — דְּרִיעַ מַזָּלֵיהּ, וְלַימְצֵי נַפְשֵׁיהּ בַּאֲדָר — דְּבָרִיא מַזָּלֵיהּ.

4.    רי"ף מסכת תענית דף ט עמוד ב

אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבים בשמחה אמר רב פפא הלכך האי בר ישראל דאית ליה דינא בהדי עובד כוכבים באב נישתמיט ליה דריע מזליה באדר ניזיל בהדיה דבריא מזליה:

5.    רא"ש מסכת תענית פרק ד סימן לב

אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבין בשמחה [דף כט ע"ב] אמר רב פפא הלכך האי בר ישראל דאית ליה דינא(ה) בהדי עובד כוכבים באב לישתמיט ליה דריע ליה מזליה. ובאדר ניזל בהדיה דתקיף מזליה.

6.    קרבן נתנאל מסכת תענית פרק ד סימן לב ד"ה [ה

[ה] בהדי עובד כוכבים לישתמיט מיניה. ז"ל מ"א סי' תקנ"א ס"ק ב' לישתמיט מיניה עד ר"ח אלול. רי"ו וכ"מ בגמרא. ואני אומר מלישנא דגמרא אדרבה משמע עד לאחר ט"ב בלחוד דהא רב פפא אמר הלכך דקתני ממעטין בשמחה לישתמיט מיניה ואיסורא דאין משמחין אינו נוהג אלא עד אחר ט"ב. וז"ל הזהר בפ' יתרו דף ע"ח ע"ב עשו נטל ברזא דיליה תרין ירחין תמוז אב כו' ואפי' אב לאו דיליה אלא ט' יומין אינון דילי' ולא יתיר ואתאביד ולא אשתכח ע"כ מש"ה לישתמיט מיני' דעובד כוכבים עד ט"ב דרזא דעשו ולא צריך יותר וכן עמא דבר:

7.    רש"י מסכת תענית דף כט עמוד א

משנכנס אדר - ימי נסים היו לישראל: פורים ופסח.

8.    רש"י מסכת תענית דף כט עמוד ב

ניזיל בהדיה - בערכאות שלהן.

9.    תלמוד בבלי מסכת מגילה דף ו עמוד ב

דתניא: קראו את המגילה באדר הראשון ונתעברה השנה - קורין אותה באדר השני, שכל מצות שנוהגות בשני נוהגות בראשון חוץ ממקרא מגילה. רבי אליעזר ברבי יוסי אומר: אין קורין אותה באדר השני, שכל מצות שנוהגות בשני נוהגות בראשון. רבן שמעון בן גמליאל אומר משום רבי יוסי: אף קורין אותה באדר השני, שכל מצות שנוהגות בשני אין נוהגות בראשון.  אמר רבי חייא בר אבין אמר רבי יוחנן: הלכתא כרבן שמעון בן גמליאל שאמר משום רבי יוסי. אמר רבי יוחנן: ושניהם מקרא אחד דרשו: בכל שנה ושנה. רבי אליעזר ברבי יוסי סבר: בכל שנה ושנה, מה כל שנה ושנה אדר הסמוך לשבט - אף כאן אדר הסמוך לשבט, ורבן שמעון בן גמליאל סבר: בכל שנה ושנה, מה כל שנה ושנה אדר הסמוך לניסן - אף כאן אדר הסמוך לניסן. בשלמא רבי אליעזר ברבי יוסי - מסתבר טעמא, דאין מעבירין על המצות, אלא רבן שמעון בן גמליאל מאי טעמא? - אמר רבי טבי: טעמא דרבי שמעון בן גמליאל מסמך גאולה לגאולה עדיף.

10.רש"י מסכת מגילה דף ו עמוד ב

גאולה לגאולה - פורים לפסח.

11.חדושי הריטב"א מסכת תענית דף כט עמוד ב

כשם שאמרו משנכנס אב [וכו'] אמר רב פפא הילכך בר ישראל וכו' עד דברי מזליה. ואף על גב שאין מזל לישראל הני מילי בשאר ימים אבל בשני חדשים אלו יש מזל שכן נגזר עלינו מן השמיםואפשר עוד דמזל לאו דוקא אלא על הגזירה קרי מזל בלשון בני אדם.

תפארת ישראל [יכין] מסכת תענית פרק ד משנה ו

12.משנכנס אב. דאז מימי המרגלים נועד החודש הזה לצרת ישראל:

13.מלאכת שלמה מסכת תענית פרק ד משנה ז

משנכנס וכו'. ביד פ"ה דהלכות תעניות סי' ו' ז' ובטור או"ח סי' תקנ"א וסי' תקנ"ב וברוב ספרים משנכנס אב היא תחלת המשנה הזאת, וכן בפי' ה"ר יהונתן ז"ל ופי' ממעטין כלומר אם יארע לו להשיא בנו או בתו לנשואי' בחדש אב ימעט בשמחת החופה וכ"ש בשמחת מריעות שהיא רשות ע"כ, ובגמ' אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבין בשמחה, וכתב הר"ן ז"ל בפ' החולץ תניא קודם לזמן הזה כלומ' מר"ח ועד התענית העם ממעטין בעסקיהן מלישא וליתן מלבנות וליטע ומארסין ואין כונסין ואין עושין סעודות אירוסין מ"ט משום דאירוסין בלא סעודה ליכא שמחה ונישואין בלא סעודה איכא שמחה ע"כ:

14.שלטי הגבורים מסכת תענית דף ט עמוד ב

לשון ריא"ז -משנכנס אב ממעטין בשמחה וממעטין העם בעסקיהם מלישא וליתן ולבנות ולנטוע נטיעה של שמחה ובנין של שמחה כמו שבארנו בתעניות ומארסין ואין כונסין ואין עושין סעודת אירוסין וזה מבואר בפרק החולץ ר' יוסי אומר כל הנשים יתארסו:

15.משנה מסכת סנהדרין פרק ה משנה ה

אִם מָצְאוּ לוֹ זְכוּת, פְּטָרוּהוּ. וְאִם לָאו, מַעֲבִירִין דִּינוֹ לְמָחָר. הָיוּ מִזְדַּוְּגִין זוּגוֹת זוּגוֹת, וּמְמַעֲטִין בְּמַאֲכָל, וְלֹא הָיוּ שׁוֹתִין יַיִן כָּל הַיּוֹם, וְנוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין כָּל הַלַּיְלָה, וְלַמָּחֳרָת מַשְׁכִּימִין וּבָאִין לְבֵית דִּין.

16.שושנים לדוד מסכת סנהדרין פרק ה משנה ה

יין. הא פשיטא דאפילו להוראה בעלמא קי"ל שתה רביעית יין אל יורה, וכדנפקא לן מקרא ולהורות את בני ישראל, וכ"ש בדיני נפשות, אלא נ"ל דלא תנייה אלא לגלויי על מ"ש ממעטין במאכל, דלא נפרש שלא היו אוכלין כלל אלא מתענים, וכההיא דאיתא בתענית משנכנס אב ממעטין בשמחה, ומפרשי התם דר"ל שאין שמחין כלל, קמ"ל הכא ולא היו שותין יין הא מידי אחרינא לית לן בה, דלא היו אסורין מלאכול כלל אלא ביום ההריגה דוקא, כדלקמן בש"ס מקרא דלא תאכלו על הדם.

17.בית הבחירה למאירי מסכת תענית דף כז עמוד ב

המשנה השביעית משנכנס אב ממעטין בשמחה וכו' כונת המשנה לבאר עניני ט' באב ואמר שמשנכנס אב ממעטין בשמחה שאם אירע לו שמחת נישואין ממעט בשמחת החופה ואין צריך לומר בשמחת מריעות וכ"ש בשאר שמחות של רשותובמסכת יבמות מ"ג א' פירשוה שממעטים בעסקיהם מלישא וליתן מלבנות ומלנטוע מלארס ומלינשא ופירשוה בבנין ונטיעה של שמחה ובסעודת אירוסין הא לארס מותר אף בט' באב מחשש שמא יקדמנו אחר ובגמרא פירשו שכמו שמשנכנס אב ממעטים בשמחה כך משנכנס אדר מרבין בשמחה הכל הערה שראוי להתפלל ולהודות לאל בכל עת ובכל זמן כפי הנאות למה שאירע באותו זמן וכן שצריך לברך על הטובה ועל הרעה כמו שהתבאר ואין לאסור מכאן אכילת בשר וממה שאמרו אין שמחה אלא בבשר שמ"מ שמחת אכילה בלא בשר ליכא אבל אכילת בשר בלא שמחה איכא ואף מי שקבל עליו כך מותר בתבשיל כדרך שביארנו בנדרים 

18.משנה מסכת ברכות פרק ט משנה ה

חַיָּב אָדָם לְבָרֵךְ עַל הָרָעָה כְּשֵׁם שֶׁהוּא מְבָרֵךְ עַל הַטּוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו) וְאָהַבְתָּ אֵת יְיָ אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ. בְּכָל לְבָבְךָ, בִּשְׁנֵי יְצָרֶיךָ, בְּיֵצֶר טוֹב וּבְיֵצֶר רָע.

19.ספר מנהגים דבי מהר"ם סדר פורים

סדר פורי': משנכנס אדר מרבי' בשמח' לבד מבערב פורי' [ש]נהגו להתענות בו וקורין לו תענית אסתר

20.קובץ שיטות קמאי מסכת מגילה דף ב עמוד א

משנכנס אדר מרבים בשמחה. והענין כבר הוא גלוי וכתוב הוא במגילת אסתר מהנס שעשה הב"ה עמהם. ונהגו העולם להתענות בערב פורים שהוא י"ג באדר.

21.קובץ שיטות קמאי מסכת תענית דף כט עמוד א

כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבים בשמחה. ההרבות בשמחה (האמור) משנכנס אדר, לא נאמר להרבות מאכלים ובמשתאות, אבל לב העניים והאביונים, ובכללה כל שמחת מצוה. [המכתם].

22.יד דוד מסכת תענית דף כט עמוד א

רש"י ד"ה משנכנס אדר. ימי נסים היו לישראל פורים ופסח. דקדק בשאילת יעב"ץ ח"ב סימן פ"ח מאי בעי רש"י בפסח. וכבר קדמו באמרי שפר למהראנ"ח דף צב [ע"ב, פר' תצא], וע"ש כי הוא דבר נאות. ואפשר לומר כי רש"י פירש בערכין יא [ע"ב] מגלגלין זכות ליום זכאי, היינו ימי ניסן שבו נגאלו ובו עתידין להגאל, וכאן נמי סמך אהך דמגלגלין, כמ"ש התוספות בד"ה רב פפא, לכך נקט רש"י פסח דהוא ניסן.

23.שו"ת שאילת יעבץ חלק ב סימן פח

שאלת עוד מה הזקיק רש"י שם בגמ' משנכנס אדר. לפרש ימי נסים היו פורים ופסח. פשוט שהוצרך לכך משום דאי משום פורים גרידא א"כ לימא נמי ניסן וכסלו אלא ע"כ משום שהתחילו ימי נסים רצופים ותכופים זה לזה. וי"ל עוד שרצה לרמז ג"כ שבשנה מעוברת אין שמחה נוהגת אלא באדר שני. וה"ט משום דימי נסים סמוכים הם. וכדאמרינן (פ"ק דמגילה ו' ב') אליבא דרשב"ג דאדר שני עיקר לענין קריאת מגלה, משום דמסמך גאולה לגאולה עדיף. זהו הנלע"ד בשאלותיך יעב"ץ.

24.גליוני הש"ס מסכת תענית דף כט עמוד א

שם כשם שמשנכנס אב ממעטין כו' כך משנכנס אדר מרבין כו', נ"ב מבואר בזה דחודש אדר לעומת אב וממילא דיום שמחה דאדר היינו פורים לעומת יום אבילות דאב היינו ט"ב ועמ"ש בזה בשב דנחמתא ועוד יותר מזה הארכתי בטעם הדבר בכתבים שלי וע"ע בשו"ת תשב"ץ ח"ג סי' ח' שיש לב' הימים האלו פורים וט"ב עניין אחד שבן הנולד בו נותנים לו שם ע"ש היום היינו בן הנולד בט"ב נותנים לו שם מנחם והנולד בפורים נותנים לו שם מרדכי ע"ש:

שם רש"י ד"ה משנכנס אדר כ' פורים ופסח, נ"ב ע' שאילת יעב"ץ ח"ב סי' פ"ח:

25.שו"ת תשב"ץ חלק ג סימן ח

תנס מעשה אירע במקומכם שנולד בן יום א' ב' ימים לחדש אב והי' יום ח' ללידתו יום ט' באב שהוא יום צום ואביו משעת לידתו אמר שלא ימול אותו עד מחרת הצום שהוא יום ט' ללידתו כדי שיוכל לשמוח ולשמח בסעודת המילה ואתם אמרתם לו כי אפשר לתקן הסעוד' מן המנח' ולמעל' ולאכול אותה בליל' ולא שמע אליכם ונימול הילד ביום ט' ללידה ולעזה עליו כל המדינ' ויש אומרים כי המיל' נעשית באיסור שכפר בתו' וחייב לקבל חרם ונדוי ואתה חפשת בספרים אם יש עליו עונש ולא מצאת אלא מה שכתבו שמי שלא מל ביום ח' בכל יום עובר בעשה ולא מצאת שהעובר בעשה הוא נידון באלו הדינין אלו הן תורף דבריך. ועתה מה אשיב אחר שנעשה מעשה באיסור אבל כדי שלא יורגלו לעשות כן אכתוב מה שנר' לי בזה: 

תחלה יש לך לדעת כי מי שאינו בקי בדינין מפני מיעוט הרגל התלמוד ומפני העדר הספרים יש לו ללכת אחר המנהג כמ"ש בירוש' בפ"ה ממס' מעשר שני (ה"ג) וביבמו' פרק אלמנ' לכ"ג (ה"ב) ובפ"ז ממס' פאה (ה"ו) אם הלכ' היא רופפת בידך ראה איך הצבור נוהג ונהוג כמותם. ומעולם לא נשמע שתתעכב המילה ליום ט' מפני סעודת המיל' שלא תעשה ביום צוםואדרב' נוהגין כשהמיל' היא באותו יום מכנין שם הילד מנחם כמו שאם תהי' המיל' ביום פורים מכנים אותו מרדכי.

26.שו"ת חתם סופר חלק א (אורח חיים) סימן קס

שלום ושמחת י"ט לי"נ תלמידי הרב האברך המופלג מו"ה ברוך נ"י: 

יפה נתעורר על השמטת הרמב"ם אלא שלא פירש יפה, ואני אפרש. דבמתני' שלהי תענית [כ"ו ע"ב] תנן משנכנס אב ממעטין בשמחה ואמר רב בגמרא [כ"ט סע"א] כשם שמשנכנס אב וכו' כך משנכנס אדר מרבים בשמחה וא"ר פפא הלכך האי בר ישראל דאית לי' דינא בהדי נכרי לשתמיט מיני' באב ולימצי לי' באדר, והרמב"ם פ"ה מתענית [ה"ו] כתב משנכנס אב ממעטין ולא כתב הא דלשתמיט מנכרי, אמנם בש"ע בהלכות ט"ב [סי' תקנ"א סעיף א'] הוסיף וכתב הא דלשתמיט, ואמנם בהלכות מגילה לא כתב הרמב"ם ולא הש"ע הא דמרבים בשמחה ולא הא דלימצי לנכרי והמג"א [סי' תרפ"ו סק"ה] הביאו, וצריך לידע טעם להשמטה זו: 

והנלע"ד דרב לטעמיה דס"ל כמ"ד כל חדש אב אסור ברחיצה ואבילות נוהג וכמ"ש תוס' סוף מגילה [ל"א ע"ב ד"ה ראש חדש], והיינו טעמא דדרש כמ"ד והשבתי חדשה דכל החודש נוהג אבילות [תענית ל' ע"א], א"כ הכי נמי דרשינן לענין שמחת אדר והחדש אשר נהפך מיגון לשמחה להיות שמחה נוהג משנכנס אדר ואולי אסור בהספד ולכל הפחות מצוה לשמוחאמנם אנן קיי"ל כמ"ד דשבת שחל ט"ב בתוכה נוהג אבילות דדרשינן והשבתי שבתה ולא חדשה וכמ"ש כל זה תוס' סוף מגילה הנ"ל, א"כ ה"ה באדר לא דרשינן והחודש אשר נהפך, וכיון דלא דרשינן והחדש שוב אין לנו להוסיף שמחה אפילו בשבוע שחל פורים דשבתה לא כתיב בפוריםולפ"ז מה דתנן במתני' משנכנס אב ממעטין בשמחה ומייתי ליה רמב"ם, היינו לענין שאין בונין בית חתנות ואבורנקי של מלכים וכמבואר בפ"ק דמגילה [ה' ע"ב] גבי רבי נטע נטיעה בפורים, וזה לא שייך באדר מרבין שבונין ונוטעין פשיטא כל השנה נמי, ורק ביום פורים איתא להאי חידושא שאפילו במקום שנהגו איסור מלאכה מ"מ בונין בנין של שמחה ומשו"ה לא הוי מצי לאתויי הך דרב מרבים בשמחה. והנה ר"פ אמר הלכך האי בר ישראל וכו' ונדחקו תוס' דקאי אלעיל דמגלגלין זכות ליום זכאי ורמב"ם ס"ל כפשוטו אדרב קאי הלכך, ואם כן כיון דלא קיי"ל כרב ואין אבילות מר"ח אין ריעא מזלא ג"כ, וש"ע חשש לסכנתא ופסק דלשתמט באב, אבל עכ"פ באדר לא כתב דלימצי לי'

א"נ י"ל בהא, עפ"י מה שהרגיש מהרש"א והאריך ג"כ ראנ"ח פ' תצא אהא דרב פפא דאמר בריא מזליה הא קיי"ל אין מזל לישראל. ולע"ד משום הכי כתב רש"י [תענית כ"ט סע"א ד"ה משנכנס] ימי נסים היו לישראל פורים ופסח, וביעב"ץ ח"ב סי' פ"ח נתעורר בזה מה רצה רש"י להוסיף פסח, ולפי הנ"ל י"ל דס"ל אף על גב דאין מזל לישראל, מ"מ אחז"ל [חולין צ"ה ע"ב] אף על גב דאין ניחוש יש סימן והוא דאתחזק, וס"ל הכא אתחזק תרי זימנא עכ"פ פורים ופסח וקיי"ל ב' זימני הוה חזקה, א"נ ס"ל בחד זימנא איכא למימר שמא ריעא מזלא דעמלקים גרם ולא בריא מזלא ישראל דאין מזל להם, אבל השתא דאירע ע"י ב' אומות שונות רצופים עמלק ומצרים שמע מינה יש סימן טבא דבריא מזלא דישראל ועכ"פ יש סימן, זה נ"ל דעת רש"י ומ"מ הש"ע הוה ס"ל דרב פפא אפשר ס"ל יש מזל לישראל ואנן קיי"ל שלהי מס' שבת [קנ"ו ע"א] כהני אמוראי ותנאי דש"ס דאין מזל לישראל, וא"כ בשלמא באב איכא למיחש דבריא מזלא דאומות העולם, אבל באדר מהכ"ת לימצי לי', דנהי דריעא מזלא דעמלקים, דשארי אומות מי ריעא, ולענין בריאות מזלא דישראל הא אין מזל לישראל, כנלענ"ד במעט עיון:  פ"ב יום ג' י"ט אדר תקע"ו לפ"ק: משה"ק סופר מפפד"מ

27.תוספות מסכת מגילה דף לא עמוד ב

אלא כדברי רבינו תם עם ישרים נחתם שוש אשיש בראשיתו ושובה באחריתו והא שאין אנו מפטירין חזון בשבת שחל בו ר"ח אב משום דקיימא לן דאין אבילות חל אלא בשבוע שחל ט"ב להיות בתוכה ורב דאמר דמפטיר חזון סבר דהאבלות חל מיד שנכנס ר"ח

28.שו"ת התעוררות תשובה חלק א סימן קעז הרב שמעון סופר

ונלע"ד ליישב בגמרא דידן לא מצינו שום הקדמה לקריאת המגילה רק י"א י"ב וי"ג אבל בירושלמי איתא דיכולין לקרא מר"ח מדכתיב החודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה וכיון דכל החודש נהפך לשמחה יכולין לקרות המגילה מר"ח (רק מסיים שם א"ר חלבו אמר רב ובלבד עד ט"ו דלא יעבור כתיב) וכיון דהמחבר בסי' תרפ"ו מביא בשם י"א דיכולין לקרות המגילה מר"ח וברמ"א שם איתא והכי נהוג מובן מאליו דמרבין בשמחה מר"ח כיון דהא דקרינן המגילה מר"ח יליף מהא דשמחה נוהגת בכל החודש.

29.שו"ת אפרקסתא דעניא חלק ב - אורח חיים סימן לו  הרב דוד שפרבר

ד) ואשר דרש מני אם מצאתי טעם למנהג העולם שמדבקי' על הפתחים "משנכנס אדר מרבין בשמחה". ואם משום כדי להזכיר את הדין למה אין מדבקי' באלול "משנכנס אלול מרבין בתשובה". הנה אנכי לא ראיתי ולא שמעתי טעם למנהג זה, ובס' המנהגים הגדולים שבידי כמדומה שלא ימצא. ויש לחפש בס' הקטן הנקרא מטעמים, ישן וחדש, ובס' אמרי צדיקים, ובס' מנהגי ישרוןוגם יש לעיין בס' פח"י ערך משנכנס אדר, אף שאינו מסוג זה מ"מ אולי יש בו דבר מן החדש, וכולם אינם ת"י אמנם מ"ש כ"ת מדוע אין עושין כך באלול, לק"מ חדא דמאמר זה לא נמצא בשום מקום בש"ס, אף דהאמת כן הוא, מכל מקום הרי כתב המהרש"א בחא"ג סוף מס' מגילה הא דלא חשיב התם ל' יום לפני ר"ה ויו"כ, משום דבאמת זמנה של תשובה בכל השנה דבר יום ביומו, ע"ש ובס' ערבי נחל בדרושיו לר"ה שכתב ג"כ כך, ופי' בזה הא דאמז"ל ציון דורש אין לה מכלל דבעי דרישה ודפח"ח. משא"כ משנכנס אדר כו' הוא מאמר מפורש בש"ס תענית כ"ט סע"א. אלא דהרי"ף ורמב"ם וש"ע לא העתיקו בשום דוכתא, ופשיטא משום דליכא נ"מ מיני' לדינא. אלא דמקום יש בראש לומר דנ"מ לענין נשואין בחסרון לבנה דבאדר וניסן (כדמוכח מרש"י תענית שם ודוק) בכל החדש ליכא פקידא. עי' שד"ח מערכת חתן וכלה באריכות לענין זה. 

30.שו"ת שבט הלוי חלק י סימן קה

ג. ובענין משנכנס אדר מרבין בשמחה, ודאי פשטות ההלכה רק מאדר ב' דהא כתב רש"י תענית כ"ט משנכנס אדר, ימי ניסים היו לישראל פורים ופסח, וזה באדר ב' דאין בין ראשון לשני אלא מקרא מגילה כפ"ק דמגילה ובירושלמי איתא דכל החודש כשר למגילה, וכדכ' והחודש אשר נהפך מיגון לשמחה, וכמש"כ רמ"א או"ח תרפ"ח ס"ז, ועיין חי' ריטב"א במס' תענית שם שכ' דבר פלא, שאעפ"י שאין מזל לישראל כארז"ל מכ"מ בב' חדשים כנראה אלול ואדר לכו"ע יש מזל לישראל, ועיין בשפת אמת תענית שם שכ' דגורם שמחה באדר ע"י באחד באדר משמיעים על השקלים והתחדשות הקרבנות, וזה ודאי לא הי' אלא באדר שני ואכמ"ל, אבל אית דמוסיפין שמחה מאד"א, וטוב לב משתה תמיד.

הדוש"ת בכב' ואהבה, מצפה לרחמי ה'.

31.שו"ת להורות נתן חלק ג הקדמה

וביותר צריך לזרז כאשר אנו עומדים כעת סמוך לראש חודש אדר, ויש שהיצר הרע מסית לומר שהיות שקרבים והולכים ימי סוף הזמן לכן מותר להתרשל ח"ו בלימוד, ברם באמת דוקא בחודש זה יש להתחזק בהתמדת הלימוד משני טעמים - חדא כי אדר הוא חודש של קבלת תורה וכמו שאמרו חז"ל (שבת פח א) דהדר קבלוה בימי אחשורוש דכתיב קימו וקיבלו היהודים קיימו מה שקיבלו כבר, ופירש רש"י שקיבלו את התורה מאהבת הנס שנעשה להם. ומהאי טעמא אמרו חז"ל (תענית כט ב) משנכנס אדר מרבין בשמחה, ולא ביארו שמחה זו מה טיבה, אולם הלא נעים זמירות ישראל אמר "פקודי ה' ישרים משמחי לב", הרי דעיקר שמחת האדם היא על ידי לימוד התורה, ואם כן למידין אנו כי מה שמרבין בשמחה היינו בלימוד התורה המשמחת את הלב, וחייבונו לשקוד על התורה בחודש אדר במיוחד, כי בחודש זה קיבלו ישראל את התורה בשמחה וברצון מאהבת הנס, והזמן ההוא מסוגל ביותר לקנין התורה.

32.תלמוד ירושלמי מסכת מגילה פרק א הלכה א

תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי נָתָןכָּל־הַחוֹדֶשׁ כָּשֵׁר לִקְרִיאַת הַמְּגִילָּה. מַה טַעַם. וְהַחוֹדֶשׁ אֲשֶׁר֩ נֶהְפַּ֨ךְ לָהֶ֤ם מִיָּגוֹן֙ לְשִׂמְחָ֔ה וגו׳. אָמַר רִבִּי חֶלְבּוֹ. וּבִלְּבַד עַד חֲמִשָּׁה עָשָׂר. דְּאָמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. לֹא יַעֲבוֹר. וְלֹ֣א יַֽעֲבוֹר. רִבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם שְׁמוּאֵל. לֹא יַֽעֲבֹר. וְלֹ֣א יַֽעֲבוֹר. הָדָא דְאַתְּ אַמַר. לִקְרִיַּת הַמְּגִילָּה. אֲבָל לַעֲשׂוֹת סְעוּדָה אֵינָן עוֹשִׂין אֶלָּא בְאַרְבָּעָה עָשָׂר וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר. וְאֵין מְחַלְּקִין [לָעֲנִיִּים] אֶלָּא בְאַרְבָּעָה עָשָׂר וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר. אֵין עֵינֵיהֶם שֶׁלְעֲנִיִּים תְּלוּיוֹת אֶלָּא בְאַרְבָּעָה עָשָׂר וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר. וְיִהְיוּ אֵילּוּ לִקְרִיאָה וְאֵילּוּ לִּסְעוּדָה. רִבִּי חֶלְבּוֹ רִבִּי חוּנָה בְשֵׁם רַב. וְהַיָּמִ֣ים הָ֠אֵלֶּה נִזְכָּרִ֨ים וְנַֽעֲשִׂ֜ים. נִזְכָּרִ֨ים בִּקְרִיאָה. וְנַֽעֲשִׂ֜ים בִּסְעוּדָה.

33.עלי תמר מסכת מגילה פרק א הלכה א

תני רבי נתן כל החדש כשר לקריאת המגילה. וכתב הראבי"ה בסימן תקנ"ח והאו"ז בח"ב סימן שפ"ז וכן המרדכי והג"מ המובא בב"י סימן תרפ"ח, דנ"מ למי שהולך בשיירא או בספינה ולא יהא לו שם מגילה מותר לקראת מתחילת החדש, אולם הטור בסימן תרפ"ח כתב ושדרו ממתיבתא היכא דנפיק בשיירא או בספינתא ולא יהא לו מגילה קורא אותה בי"א בי"ב ובי"ג וכו', הנה דבישיבות בבל דחו משנת ר"נ מהלכהמפני שלא מובא בתלמודינוותשובת המתיבתא דבבל מובא בכמה ראשונים ובשו"ע מביא דעת ישיבות בבל ודעה השניה בשם י"א שקורא אפילו מתחילת החדשובתענית כ"ט שנינו במשנה משנכנס אב ממעטין בשמחה ובגמרא אמר רב כשם שנכנס אב ממעטין בשמחה, כך משנכנס אדר מרבין בשמחה, ואמר ר"פ הילכך בר ישראל דאית ליה דינא בהדי נכרי לשתמיט מיניה באב דריע מזליה, ולימצי נפשיה באדר דבריא מזליה. ובשו"ת חת"ס סימן ק"ס תמה למה השמיטו הרמב"ם והשו"ע הך דינא דרב, ואכן לפי המבואר רב בשיטת משנת ר"נ הבבלי אמרה שכל החדש כשר לקריאת המגילה ומשום דכתיב החודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה, אולם רבנן דישיבת בבל דחו משנת דרִבִּי נָתָן מהלכה מאחר שלא הובא בתלמודינו וא"כ לא קי"ל כהך דרבאולם הראבי"ה והאו"ז ושאר ראשונים שסוברים כהירושלמי שמביא משנת דרִבִּי נָתָן והובא כן להלכה בסימן תרפ"ה בשם י"א א"כ מכ"ש דמשנכנס אדר מרבין בשמחה שכן כל נמוקו של ר"נ הוא משום דכתיב החדש אשר נהפך להם מיגון לשמחה, אכן בנוגע להשמטתו הך דינא דר"פ הקושיא עדיין במקומה עומדתלפי דעת הי"א והוא דעת הראבי"ה והאו"ז ושאר ראשוניםאולם י"ל דדוקא שלא יתבטל מקריאת המגילה סוברים דיש להם לסמוך על משנת ר"נ ולקרא אפילו מהתחלת החדש, אבל בנוגע למי שיש לו דין עם נכרי אין קפידא בזה, שכן דעת ישיבות בבל הוא דתלמודא דידן דחי הך דר"נ מהלכה.

מ"ט והחדש אשר נהפך להם וכו'. בתענית כ"ט, אמר רב יהודה בריה דר"ש בר שילת, משמיה דרב, כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבין בשמחה, ואין מפורש מהיכן למד רב השוואה זו. ונראה שלמד זה מהפסוק והחדש אשר נהפך להם מיגון לשמחה ומאבל ליו"ט, הרי שכשם שהאבל והיגון מתחילת החודש שבו תקום הצרה, כך מרגישים שמחה מתחילת החודש שבו תבוא הישועה להגאל מהצרה. וכן הוא בבריתא דר"נ הבבלי. ומוסיף שמתחילת החודש כבר מרגישים הגאולה והשמחה עד כדי כך שכבר כשר לקרא את המגילה. וענין ריבוי בשמחה הוא בונין בית חתנות לבנו ונוטעין נטיעות של שמחה ובאירוסין ובנישואין כמ"ש במגילה ה' ובכלל זה כל מיני מסיבות של שמחה מעין זה.

אכן ראיתי בחוברת מחניים גליון פורים תש"ך בסופו שמביא צילום של תזמורת יהודים שהיו פותחים את צהלת פורים בר"ח אדר בשכונה היהודית בפראג משנת תקמ"אנראה שקיימו המאמר כפשוטו, לעורר שמחה מר"ח אדרויתכן שהמנהג שהיה באירופה לתלות על כותלי ביהמ"ד ובתי תפלות תמונת "משנכנס" ובו תמונות של חביות ובקבוקי יין ויהודים שמחים ושותים לחיים איש לרעהוובו כתוב: משנכנס אדר מרבין בשמחה מקורו במאמר זה. וראיתי בשם הרה"ק רבי זאב מזבארז טעם יפה נוסף שהמנהג נוסד כדי שכותלי ביהמ"ד יוכיחו ויכריזו הלכה זו שנשמטה ברמב"ם ובשו"ע. וראיתי להעיר כאן בסנהדרין ס"ד, משוורתא דפוריא, ובערוך ערך שוור מנהג בבל ובעילם הבחורים עושים צורה בדמות המן, ותולין אותה על גגותיהם ד' וה' ימיםובימי פורים עושים מדורה ומשליכים אותה צורה לתוכה ועומדין סביבה ומזמרין וכו' וקופצין מצד האש לצד האש וכו'ואמרו לי אנשים מפרס כי גם היום נהוג אצלם כןשלוקחים איזה בגד ישן וממלאים אותו קש ומשרטטים אותו בתווי פנים עד שהוא כמין בובה ותולים אותו ואח"כ זורקין אותו לאש וקופצים ומזמרים ארור המן, ברוך מרדכי וכו'. וכן, המן המן שרפנוך באש.

ואני מעתיק מחוברת ארץ הקדם דברים על ארץ הודו, עמוד כ"א וז"ל: ישנה כתה הודית בארץ ההשפלה אשר תחוג את ימי הפורים כמו היהודים אבל אל שני ימים כי אם י"ד יוםבימים אלו שותים לשכרה ויוצאים ברחובות העיר כמו משוגעים וקורים בקול גדול פורים פורים ושוחקים ומתלוצצים כליצני פורים ברוסיהואת אשר אחזה בזה שהמנהג הזה בא להודים אלו עוד מימי אחשורוש כי מלך מהודו ועד כושואחרי מפלת המן כתיב ורבים מעמי הארץ מתיהדים כי נפל פחד היהודים עליהם, וכתיב קימו וקבלו היהודים וגו'. ויתכן שהמה חגו גם הפורים אז וכן נשתרש מנהג זה בקרב כתה מההודים עד היום ע"כ. ואכן יתכן הדבר אלא מה שמפליא איך חוגגים י"ד יוםונכון הדבר עפ"י קבלת חז"ל שמרבים בשמחה מיד שנכנס אדר ועד הפוריםומה שיש לשום לב הוא שנראה שאף מנהג ליצני פורים וליצנות פורים הוא מנהג עתיק יומין ואפילו מימי מרדכי ואסתר. וידידי המנוח ר' משה דסקל ע"ה אמר לי, כי היו משפחות בהונגריהשבאו אבותיהם עם המונגולים שהיו שרוים בחושך בליל פורים ויום פורים היה להם ליום אבל. כי מוצאם היה מאויבי היהודים בימי המן, וראו בפורים יום מר ואבל להם. ואמר לי זקן אחד מפרס כי בעיר שושן לפנים ששמה היום המאדאן. ושם קבר מרדכי ואסתר וקורין שם המגילהנהוג ג"כ לעשות אדם משלג שמכנין אותו המןכי בהאמדאן יורד שלג באדר, ומכים בהמן ושארי מנהגי ליצנות בפורים נוהגים שם מזמן קדוםא"כ נראה שגם מנהג הכאת המן הוא מנהג שאין לבטלו, כדברי הרמ"א בסי' תרצ"ה.

34.משנה שכיר - מועדים פורים שחוק בפורים הרב שלמה טייכטל

מבאר הדמיון שדימו חז"ל בתענית כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבין בשמחה

ובמקום אחר ביארתי מאמר חז"ל בתענית [כט, א] כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבין בשמחה, וצריך להבין הדמיון. ונראה על פי דברי תוס' במגילה [ה, ב ד"ה ממעטין], דהכונה ממעטין, דאין לשמוח כלל עיין שם, וידוע דמידה טובה מרובה, דאם ממעטין בשמחה הכונה דאין לשמוח כלל, אם כן ממילא מרבין בשמחה רוצה לומר כולה בשמחה בלי עצבות כלל, וזהו שאמרו כשם כו', ואם כן ממילא מוכח דשפיר מותר למלאות פיו בשמחה בפורים. ועיין גם כן בשבות יעקב [סוף חלק א', חושן משפט סי' קפב] מה שכתב בזה, ויוצא מדבריו גם כן דמותר למלאות פיו בשמחה של מצוה גם בזמן הזה, ודו"ק. והשי"ת יזכני לשמוח בפורים הבע"ל, ולזכות בכל האורות שיש במגילה ובמצות היום, כמבואר בקב הישר [פרק צ"ט], עיין שם נפלאות מיומא דפורים.

35.מגן אברהם סימן תרפו ס"ק ה

ה (פמ"ג) (מחה"ש) ג' ימים. פירוש בה"ב אחר פורים (ב"י סי' תכ"ט ע"ש), משנכנס אדר מרבין בשמחה ומי שיש לו דין עם עכו"ם ישפוט באדר, יכולים בני עיר לתקן בהסכמ' ובחרם עליהם ועל הבאים אחריהם לעשות פורים ביום שנעשה בו נס (הר"מ אלשקר מ"ט) (ועיין בס' משא מלך ח"ז סי' ט"ו): ומי שנעש' לו נס באדר לעשו' פורים י"א לעשות בשנ' עיבור באדר שני וי"א לעשותו באדר ראשון אא"כ נעשה הנס בשנת העיבור באדר שני (הר"ש הלוי י"ו) עמ"ש סי' תקס"ח ס"ז ומ"ש שם דמוכח דיש לעשות באדר שני: 

36.פסקי תשובות אורח חיים סימן תרפו

ה. 'משנכנס אדר מרבים בשמחה' פרטי דינים בזה

סעי' ג', מ"ב סק"ח: משנכנס אדר מרבין בשמחה. ובכל17 דבר שנוכל אז להרבות בשמחה מצוה איכא, וכל אחד ישער בלבו ונפשו, ומצוה בכל מה שאפשר להרבות בלבו ועניניו בשמחה של מצוהוכל18 חודש אדר הוא בכלל השמחה כדכתיב "והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה" ויש19 אומרים שאף חודש ניסן הוא בכלל החיוב ד'מרבין בשמחה'.

ומנהג20 לתלות טבלאות מצוירות 'משנכנס אדר מרבים בשמחה', ויש21 תולין אותו על המקום המשויר בבית בלא טיח 'זכר לחרבן' כדי לכסותו ולהזכיר שהוא זמן שמחה.

37.קיצור שולחן ערוך סימן קמא סעיף א

משנכנס אדר מרבים בשמחה, וישראל שיש לו דין ודברים עם אינו יהודי ישפוט עמו בחודש זה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 



17 . לשון הנימוקי או"ח סי' זה, ועיי"ש שמתרץ בזה מדוע לענין 'משנכנס אב ממעטין בשמחה' ציינו זאת הרמב"ם והשו"ע משא"כ משנכנס אדר מרבין בשמחה שמוזכר ג"כ בגמרא סו"מ תענית לא הוזכר ברמב"ם ושו"ע, דריבוי בשמחה הוא דבר התלוי בלב ולא פירטו חז"ל כדת מה לעשות לריבוי השמחה בחודש זה, ואין הרמב"ם ושו"ע מביאים אלא דינים והלכות בדברים מעשיים מוגדרים, משא"כ מיעוט השמחה בחודש אב מפורט בחז"ל וברמב"ם ושו"ע במה צריך למעט, וע"ע בתירוץ קושיא זו בשו"ת חת"ס או"ח סי' ק"ס.

18 . אשל אברהם בוטשאטש, ועיין בשאילת יעב"ץ סי' פ"ח דחודש אדר א' אינו בכלל עפ"י דברי רש"י על הגמ' משנכנס אדר מרבין בשמחה (תענית כ"ט ע"ב) "ימי ניסים היו לישראל פורים ופסח", משמע דווקא אדר שני שבו חוגגין נס פורים וימי ניסים סמוכים הם.

19 . א"ר סק"ח עפ"י לשון רש"י הנ"ל, וכ"ה בשו"ת חת"ס סי' ק"ס דאיתרמי ניסים בשני חדשים אלו ובתרי זימני הוי חזקה.

20 . ס' ילקוט אברהם סי' זה.

21 . שם.