Utilitarianism

 Utilitarianism

u·til·i·tar·i·an·ism

/yo͞oˌtiləˈterēəˌnizəm/

 

Rabbi Ari Kahn

1.    משנה מסכת תרומות פרק ח

(ט) חָבִית שֶׁנִּשְׁבְּרָה בַּגַּת הָעֶלְיוֹנָה, וְהַתַּחְתּוֹנָה טְמֵאָה, מוֹדֶה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, שֶׁאִם יְכוֹלִים לְהַצִּיל מִמֶּנָּה רְבִיעִית בְּטָהֳרָה, יַצִּיל. וְאִם לָאו, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, תֵּרֵד וְתִטַּמֵּא, וְאַל יְטַמְּאֶנָּה בְּיָדָיו:

A jar [of terumah] was broken in the upper part of the wine-press, and the lower part was unclean: Both Rabbi Eliezer and Rabbi Joshua agree that if one can save at least a reviit of it in cleanness he should save it. But if not: Rabbi Eliezer says: let it flow down and become unclean of its own accord, and let him not make it unclean with his own hands.

(יב) וְכֵן נָשִׁים שֶׁאָמְרוּ לָהֶם נָכְרִים, תְּנוּ לָנוּ אַחַת מִכֶּם וּנְטַמְּאָהּ, וְאִם לָאו, הֲרֵי אָנוּ מְטַמְּאִים אֶת כֻּלְּכֶן, יְטַמְּאוּ אֶת כֻּלָן, וְאַל יִמְסְרוּ לָהֶם נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל:

Similarly, if gentiles say to women, “Give us one of you that we may defile her, and if not, we will defile you all”, then let them all be defiled rather than hand over to them one soul from Israel.

2.    תוספתא מסכת תרומות (ליברמן) פרק ז

הלכה כ-סיעה של בני אדם שאמרו להם גוים תנו לנו אחד מכם ונהרגהו ואם לאו הרי אנו הורגין את כולכם יהרגו כולן ואל ימסרו להן נפש אחת מישראל אבל אם ייחדוהו להם כגון שייחדו לשבע בן בכרי יתנו להן ואל יהרגו כולן אמ' ר' יהודה במי דברים אמו' בזמן שהוא מבפנים והן מבחוץ אבל בזמן שהוא מבפנים והן מבפנים הואיל והוא נהרג והן נהרגין יתנוהו להן ואל יהרגו כולן וכן הוא אומ' ותבא האשה אל כל העם בחכמתה וגו' אמרה להן הואיל והוא נהרג ואתם נהרגין תנוהו להם ואל תהרגו כולכם ר' שמעון או' כך אמרה להם כל המורד במלכות בית דוד חייב מיתה:

3.    בראשית רבה (וילנא) (פרשת ויגש) פרשה צד סימן ט

תָּנֵי סִיעָה שֶׁל בְּנֵי אָדָם שֶׁאָמְרוּ לָהֶם גּוֹיִם תְּנוּ לָנוּ אֶחָד מִכֶּם וְנַהַרְגֶּנּוּ וְאִם לָאו אָנוּ הוֹרְגִים אֶתְכֶם, יֵהָרְגוּ כֻּלָּם וְאַל יִמְסְרוּ נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל, וְאִם יִחֲדוּהוּ לָהֶן כְּשֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי, נוֹתְנִין וְאַל יֵהָרְגוּ כֻּלָּם. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים בִּזְּמַן שֶׁהוּא מִבִּפְנִים וְהֵן מִבַּחוּץ, אֲבָל הוּא מִבִּפְנִים וְהֵן מִבִּפְנִים, הוֹאִיל וְהוּא נֶהֱרַג וְהֵן נֶהֱרָגִים, יִתְּנוּ לָהֶם וְאַל יֵהָרְגוּ כֻּלָּם, כְּגוֹן שֶׁהוּא אוֹמֵר (שמואל ב כ, כב): וַתָּבוֹא הָאִשָּׁה אֶל כָּל הָעָם, הוֹאִיל וְהוּא נֶהֱרָג וְאַתֶּם נֶהֱרָגִים, תְּנוּהוּ לָהֶם וְאַל תֵּהָרְגוּ כֻּלְּכֶם.

4.    שמואל ב פרק כ, א-כב

(א) וְשָׁ֨ם נִקְרָ֜א אִ֣ישׁ בְּלִיַּ֗עַל וּשְׁמ֛וֹ שֶׁ֥בַע בֶּן־בִּכְרִ֖י אִ֣ישׁ יְמִינִ֑י וַיִּתְקַ֣ע בַּשֹּׁפָ֗ר וַ֠יֹּאמֶר אֵֽין־לָ֨נוּ חֵ֜לֶק בְּדָוִ֗ד וְלֹ֤א נַֽחֲלָה־לָ֙נוּ֙ בְּבֶן־יִשַׁ֔י אִ֥ישׁ לְאֹהָלָ֖יו יִשְׂרָאֵֽל: (ב) וַיַּ֜עַל כָּל־אִ֤ישׁ יִשְׂרָאֵל֙ מֵאַחֲרֵ֣י דָוִ֔ד אַחֲרֵ֖י שֶׁ֣בַע בֶּן־בִּכְרִ֑י וְאִ֤ישׁ יְהוּדָה֙ דָּבְק֣וּ בְמַלְכָּ֔ם מִן־ הַיַּרְדֵּ֖ן וְעַד־יְרוּשָׁלִָֽם: …(יג) כַּאֲשֶׁ֥ר הֹגָ֖ה מִן־הַֽמְסִלָּ֑ה עָבַ֤ר כָּל־אִישׁ֙ אַחֲרֵ֣י יוֹאָ֔ב לִרְדֹּ֕ף אַחֲרֵ֖י שֶׁ֥בַע בֶּן־בִּכְרִֽי: …(טו) וַיָּבֹ֜אוּ וַיָּצֻ֣רוּ עָלָ֗יו בְּאָבֵ֙לָה֙ בֵּ֣ית הַֽמַּעֲכָ֔ה וַיִּשְׁפְּכ֤וּ סֹֽלְלָה֙ אֶל־הָעִ֔יר וַֽתַּעֲמֹ֖ד בַּחֵ֑ל וְכָל־הָעָם֙ אֲשֶׁ֣ר אֶת־יוֹאָ֔ב מַשְׁחִיתִ֖ם לְהַפִּ֥יל הַחוֹמָֽה: (טז) וַתִּקְרָ֛א אִשָּׁ֥ה חֲכָמָ֖ה מִן־הָעִ֑יר שִׁמְע֤וּ שִׁמְעוּ֙ אִמְרוּ־נָ֣א אֶל־יוֹאָ֔ב קְרַ֣ב עַד־הֵ֔נָּה וַאֲדַבְּרָ֖ה אֵלֶֽיךָ: (יז) וַיִּקְרַ֣ב אֵלֶ֔יהָ וַתֹּ֧אמֶר הָאִשָּׁ֛ה הַאַתָּ֥ה יוֹאָ֖ב וַיֹּ֣אמֶר אָ֑נִי וַתֹּ֣אמֶר ל֗וֹ שְׁמַע֙ דִּבְרֵ֣י אֲמָתֶ֔ךָ וַיֹּ֖אמֶר שֹׁמֵ֥עַ אָנֹֽכִי: (יח) וַתֹּ֖אמֶר לֵאמֹ֑ר דַּבֵּ֨ר יְדַבְּר֤וּ בָרִֽאשֹׁנָה֙ לֵאמֹ֔ר שָׁאֹ֧ל יְשָׁאֲל֛וּ בְּאָבֵ֖ל וְכֵ֥ן הֵתַֽמוּ: (יט) אָנֹכִ֕י שְׁלֻמֵ֖י אֱמוּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אַתָּ֣ה מְבַקֵּ֗שׁ לְהָמִ֨ית עִ֤יר וְאֵם֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל לָ֥מָּה תְבַלַּ֖ע נַחֲלַ֥ת הֽ': פ (כ) וַיַּ֥עַן יוֹאָ֖ב וַיֹּאמַ֑ר חָלִ֤ילָה חָלִ֙ילָה֙ לִ֔י אִם־אֲבַלַּ֖ע וְאִם־אַשְׁחִֽית: (כא) לֹא־כֵ֣ן הַדָּבָ֗ר כִּ֡י אִישׁ֩ מֵהַ֨ר אֶפְרַ֜יִם שֶׁ֧בַע בֶּן־בִּכְרִ֣י שְׁמ֗וֹ נָשָׂ֤א יָדוֹ֙ בַּמֶּ֣לֶךְ בְּדָוִ֔ד תְּנֽוּ־אֹת֣וֹ לְבַדּ֔וֹ וְאֵלְכָ֖ה מֵעַ֣ל הָעִ֑יר וַתֹּ֤אמֶר הָֽאִשָּׁה֙ אֶל־יוֹאָ֔ב הִנֵּ֥ה רֹאשׁ֛וֹ מֻשְׁלָ֥ךְ אֵלֶ֖יךָ בְּעַ֥ד הַחוֹמָֽה: (כב) וַתָּבוֹא֩ הָאִשָּׁ֨ה אֶל־כָּל־הָעָ֜ם בְּחָכְמָתָ֗הּ וַֽיִּכְרְת֞וּ אֶת־רֹ֨אשׁ שֶׁ֤בַע בֶּן־בִּכְרִי֙ וַיַּשְׁלִ֣כוּ אֶל־יוֹאָ֔ב וַיִּתְקַע֙ בַּשּׁוֹפָ֔ר וַיָּפֻ֥צוּ מֵֽעַל־הָעִ֖יר אִ֣ישׁ לְאֹהָלָ֑יו וְיוֹאָ֛ב שָׁ֥ב יְרוּשָׁלִַ֖ם אֶל־הַמֶּֽלֶךְ: ס

(1) Now there happened to be there a base fellow, whose name was Sheba, the son of Bichri, a Benjamite; and he blew the horn, and said: 'We have no portion in David, neither have we inheritance in the son of Jesse; every man to his tents, O Israel.' (2) So all the men of Israel went up from following David, and followed Sheba the son of Bichri; but the men of Judah did cleave unto their king, from the Jordan even to Jerusalem…. (13) When he was removed out of the highway, all the people went on after Joab, to pursue after Sheba the son of Bichri… (15) And they came and besieged him in Abel of Beth-maacah, and they cast up a mound against the city, and it stood in the moat; and all the people that were with Joab battered the wall, to throw it down. (16) Then cried a wise woman out of the city: 'Hear, hear; say, I pray you, unto Joab: Come near hither, that I may speak with thee.' (17) And he came near unto her; and the woman said: 'Art thou Joab?' And he answered: 'I am.' Then she said unto him: 'Hear the words of thy handmaid.' And he answered: 'I do hear.' (18) Then she spoke, saying: 'They were wont to speak in old time, saying: They shall surely ask counsel at Abel; and so they ended the matter. (19) We are of them that are peaceable and faithful in Israel; seekest thou to destroy a city and a mother in Israel? why wilt thou swallow up the inheritance of the Lord?' (20) And Joab answered and said: 'Far be it, far be it from me, that I should swallow up or destroy. (21) The matter is not so; but a man of the hill-country of Ephraim, Sheba the son of Bichri by name, hath lifted up his hand against the king, even against David; deliver him only, and I will depart from the city.' And the woman said unto Joab: 'Behold, his head shall be thrown to thee over the wall.' (22) Then the woman went unto all the people in her wisdom. And they cut off the head of Sheba the son of Bichri, and threw it out to Joab. And he blew the horn, and they were dispersed from the city, every man to his tent. And Joab returned to Jerusalem unto the king.

5.    תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת תרומות פרק ח הלכה ד ^{ידיד נפש}

תַנִי, סִיעוֹת בְּנֵי אָדָם שֶׁהָיוּ מֵהָלְכִין בַּדֶּרֶךְ. פָּגְעוּ לָהֶן גוֹיִם וְאָמְרוּ תְּנּוּ לָנּוּ אֶחָד מִכֶּם וְנַהֲרוֹג אוֹתוֹ וְאִם לָאו הֲרֵי אָנוּ הוֹרְגִים אֶת כּוּלְכֶם. אֲפִילּוּ כּוּלָּן נֶהֱרָגִים לֹא יִמְסְרוּ נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל ^{אבל אם} יִיחָדוּ לָהֶן אֶחָד כְּגוֹן שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי ^{שהיה מורד בדוד ונמלט אל אבלה ויואב שם מצור על העיר עד שימסרו לו את שבע בן בכרי} יִמְסְרוּ אוֹתוֹ וְאַל יֵיהָרְגוּ. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, וְהוּא שֶׁיְּהֵא חַיָּיב מִיתָה כְּשֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי ^{ואם לא היה חייב מיתה, אפילו אם ייחדו, לא ימסרו} וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר ^{אף על פי} שֶׁאֵינוֹ חַיָּיב מִיתָה כְּשֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי. עוּלָא בַּר קוֹשַׁב, תַבָעְתֵיהּ מָלְכוּתָא ^{רצו להרגו} עָרַק וְאַזִּיל לֵיהּ לְלוֹד גַּבֵּי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. אָתוּן וְאָקְפוּן מְדִינַתָא ^{באו חיילי המלך ועשו מצור} אָמְרוּ לָהֶן, אֵין לֵית אָתוּן יְהָבוּן לֵיהּ לָן אֲנַן מְחָרְבִין מְדִינַתָא ^{אמרו להם, אם לא תמסרו לנו אותו נחריב את כל המדינה} סַלַק גָבֵּיהּ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי וּפָיְּיסֵיהּ וִיהָבֵיהּ לוֹן ^{הלך ריב"ל לעולא בר קושב ופייס אותו למסור את עצמו} וְהַוֵה אֵלֵיהוּ זָכוּר לְטוֹב יְלִיף מִתְגָלֵי עָלוֹי וְלָא אֶתְגָלֵי ^{עד אז היה אליהו הנביא מתגלה אל ריב"ל, ומאותו מקרה לא נתגלה אליו} וְצָם כַּמָּה צוֹמִין וְאִיתְגָלֵי עָלוֹי ^{צם ריב"ל כמה צומות לדעת מדוע אינו נגלה אליו} אָמַר לֵיהּ, וְלַמָּסוֹרוֹת אֲנִי נִגְלָה? ^{אמר לו אליהו, ולמלשינים אני נגלה?} אָמַר לֵיהּ וְלֹא מִשְׁנָה עָשִׂיתִי? ^{אמר לו ריב"ל הרי אני עשיתי כמו שכתוב במשנה, ייחדו להם אחד ימסרוהו!} אָמַר לֵיהּ, וְזוֹ מִשְׁנַת הַחֲסִידִים? ^{ענה לו אליהו, וכי כך נוהגים חסידים? היית צריך לשלוח אחר שיפייס אותו.} רַבִּי אֵימִי אִיתְצָד ^{נתפס ע"י גזלנים} בְּסִיפְסִיפָה. אָמַר ר' יוֹנָתָן, יִכָּרֵךְ הַמֵּת בִּסְדִינוֹ ^{כלומר, אין דרך להצילו}. אָמַר ר' שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, עַד דְאָנָא קָטִיל אָנָּא מִתְקָטִיל ^{אני אלך להצילו, ואו שאני אהרוג או נהרג על ידם} אֲנָּא אֵיזִיל וּמִשֶׁיָּזִיב לֵיהּ בְּחַיָּילָא ^{אני אלך להצילו בכח} אָזַל וּפָיֵיסוּן וִיהָבוּנֵיהּ לֵיהּ ^{הלך ופייס אותם והחזירו לו אותו} אָמַר לוֹן ^{ר"ל אמר לגזלנים} וְאָתוּן גַּבֵּי סַבּוֹן וְהוּא מָצְלִי עָלֵיכוֹן ^{ואתם בואו אצל ר' יוחנן הזקן ויתפלל עליכם} אָתוּן גַּבֵּי ^{באו אצל} ר' יוֹחָנָן. אָמַר לוֹן, מַה דְּהֲוֵה בְּלִבְּכוֹן אִיעָבַד לֵיהּ יִמְטָא לְהַהוּא עָמֵא ^{מה שרציתם לעשות לו יבוא עליכם} לָא מָטוּן אָפִּיפְּסִירוּס עַד דְאָזְלוּן כּוּלְהוֹן ^{לא הספיקו להגיע עד אפיפסירוס עד שמתו כולם}.

It was stated: “A group of people on the road were met by Gentiles who said to them, give us one of you that we may kill him, otherwise we shall kill all of you; even if all of them are killed they should not hand over a Jewish person. If they designated one, like Sheba ben Bikhri, they should hand him over so as not to be killed.” Rebbi Simeon ben Laqish said, on condition that he be guilty of a capital crime like Sheba ben Bikhri; but Rebbi Joḥanan said, even if he is not guilty of a capital crime like Sheba ben Bikhri. Ulla bar Qoshav was proscribed by the government. He fled and went to Lydda to Rebbi Joshua ben Levi. They came and surrounded the city. They said to them, if you do not hand him over to us, we shall destroy the city. Rebbi Joshua ben Levi went to him and talked him into being handed over to them. Elijah, may he be remembered for good things, used to appear to him; he stopped appearing. He fasted may fasts; he appeared to him and said, do I appear to informers? He said to him, did I not act according to a baraita? He said to him, is that a statement for the pious?

6.    רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ה הלכה ה

נָשִׁים שֶׁאָמְרוּ לָהֶם עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים תְּנוּ לָנוּ אַחַת מִכֶּן וּנְטַמֵּא אוֹתָהּ וְאִם לָאו נְטַמֵּא אֶת כֻּלְּכֶן יִטָּמְאוּ כֻּלָּן וְאַל יִמְסְרוּ לָהֶם נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל. וְכֵן אִם אָמְרוּ לָהֶם עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים תְּנוּ לָנוּ אֶחָד מִכֶּם וְנַהַרְגֶּנּוּ וְאִם לָאו נַהֲרֹג כֻּלְּכֶם. יֵהָרְגוּ כֻּלָּם וְאַל יִמְסְרוּ לָהֶם נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל. וְאִם יִחֲדוּהוּ לָהֶם וְאָמְרוּ תְּנוּ לָנוּ פְּלוֹנִי אוֹ נַהֲרֹג אֶת כֻּלְּכֶם. אִם הָיָה מְחֻיָּב מִיתָה כְּשֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי יִתְּנוּ אוֹתוֹ לָהֶם. וְאֵין מוֹרִין לָהֶם כֵּן לְכַתְּחִלָּה. וְאִם אֵינוֹ חַיָּב מִיתָה יֵהָרְגוּ כֻּלָּן וְאַל יִמְסְרוּ לָהֶם נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל:

(5) If idolaters will demand one of a group of women, saying: "Yield us one of among you and we will defile her, if not we will defile you all", let all be defiled, rather than surrender to them one soul in Israel. Likewise, if idolaters will say to a group of men: "Yield us one of you and we will kill him, if not we will kill you all", let all of them be killed rather than surrender to them one soul in Israel. If, however, they single out the one, saying: "Give us that man, if not we will kill you all", if he be guilty of a capital crime, as, for example, Sheba son of Bichri, they may surrender him to them, but it is not commendable to advise them to do so; if he be not guilty of a capital crime, they all must submit rather than surrender them one soul in Israel.

7.    הגהות מיימוניות הלכות יסודי התורה פרק ה

[ו] צ"ע שפסק כר"ל לגבי רבי יוחנן דאמר אף על פי שאינו חייב מיתה, שוב הראני מורי זצ"ל:

8.    בית יוסף יורה דעה סימן קנז אות א ד"ה כל העבירות

בירושלמי (סוף ה"ד) תני סיעת בני אדם שהיו מהלכים בדרך ופגעו בהן גוים ואמרו תנו לנו אחד מכם ונהרוג אותו ואם לאו הרי אנו הורגים את כולכם אפילו כולם נהרגים לא ימסרו נפש אחת מישראל יחדו להם אחד כגון שבע בן בכרי ימסרו אותו ואל יהרגו אמר רבי שמעון בן לקיש והוא שיהא חייב מיתה כשבע בן בכרי ורבי יוחנן אמר אע"פ שאינו חייב מיתה כשבע בן בכרי. ומשמע דהלכה כרבי יוחנן וכן נראה מדברי רבינו שמשון בפירוש המשנה ומדברי הר"ן במסכת יומא (ד. ד"ה ומיהו) וכתבו דהוא הדין לנשים שאמרו להן גוים תנו לנו אחת מכם ונטמאה וכו' שאם יחדוה להם יתנו אותה ואל יטמאו כולן. אבל הרמב"ם בפ"ה מהלכות יסודי התורה (ה"ה) פסק כריש לקיש וצריך טעם למה דהא בכל דוכתא קיימא לן (יבמות לו.) הלכה כרבי יוחנן לגבי ר"ל. ואפשר דפשט לישנא כוותיה דריש לקיש דייקא טפי: וגרסינן תו בירושלמי (שם) עולא בר קסרי תבעתיה מלכותא ערק ואזל ליה ללוד גבי רבי יהושע בן לוי אתון ואקפון מדינתא אמרו להן אין לית אתון יהבין ליה לן אנו מחרבין מדינתא סלק גביה רבי יהושע בן לוי ופייסיה ויהביה לון והוה אליהו זכור לטוב יליף מתגלי עלוי ולא איתגלי וצם כמה צומין ואיתגלי עלוי אמר ליה ולמסורות אני נגלה אמר ליה ולא משנה עשיתי אמר ליה וזהו משנת חסידים היא. משמע דאע"ג דמדינא שרי מכל מקום מדת חסידות הוא שלא לעשות כן ומפני כך כתב הרמב"ם בפ"ה מהלכות יסודי התורה (ה"ה) שאם יחדוהו והוא חייב מיתה יתנוהו להם ואין מורין להם כן לכתחלה:

9.    שולחן ערוך יורה דעה הלכות עבודת כוכבים סימן קנז סעיף א

הגה...עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים שֶׁאָמְרוּ לְיִשְׂרָאֵל: תְּנוּ לָנוּ אֶחָד מִכֶּם וְנַהַרְגֶנּוּ, לֹא יִתְּנוּ לָהֶם אֶחָד מֵהֶם, אֶלָּא אִם כֵּן יִחֲדוּהוּ וְאָמְרוּ: תְּנוּ לָנוּ פְּלוֹנִי. ^{(מִשְׁנָה פ' ח' דִּתְרוּמוֹת וְהַרַמְבַּ''ם פ''ה מֵהִלְכוֹת יְסוֹדֵי הַתּוֹרָה:)} וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּאֲפִילוּ בִּכְהַאי גַּוְנָא אֵין לְמָסְרוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן חַיָּב מִיתָה כְּשֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי. ^{(בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם רַשִׁ''י וְרַ''ן).} וְכֵן נָשִׁים שֶׁאָמְרוּ לָהֶן עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים: תְּנוּ לָנוּ אַחַת מִכֶּם וּנְטַמֵּא אוֹתָהּ, יִטָּמְאוּ כֻּלָּם וְלֹא יִמְסְרוּ נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל. ^{(רַמְבַּ''ם פ' הַנִּזְכָּר).}

10. ביאור הגר"א על שולחן ערוך יורה דעה הלכות עבודת כוכבים סימן קנז סעיף א

(טז) עובדי כוכבים כו'. ירושלמי פ"ח דתרומות והביאו הר"ש שם מתני' י"ב וכר' יוחנן והרמב"ם פסק כר"ל משום ההוא עובדא דריב"ל שם וצ"ע:

11. החזון איש (סנהדרין סימן כה)

 

 

The trolley problem is a thought experiment in ethics. The general form of the problem is this:

You see a runaway trolley moving toward five tied-up (or otherwise incapacitated) people lying on the tracks. You are standing next to a lever that controls a switch. If you pull the lever, the trolley will be redirected onto a side track, and the five people on the main track will be saved. However, there is a single person lying on the side track. You have two options:

Do nothing and allow the trolley to kill the five people on the main track.

Pull the lever, diverting the trolley onto the side track where it will kill one person.

Which is the more ethical option?

The modern form of the problem was first introduced by Philippa Foot in 1967,^[1] but also extensively analyzed by Judith Thomson,^[2][3]Frances Kamm,^[4] and Peter Unger.^[5] However an earlier version, in which the one person to be sacrificed on the track was the switchman's child, was part of a moral questionnaire given to undergraduates at the University of Wisconsin in 1905,^[6][7] and the German legal scholar Hans Welzel [de] discussed a similar problem in 1951.^[8] In addition, a similar problem involving whether it is ethical to deflect a projectile from a larger crowd toward a smaller one, was discussed by Avrohom Yeshaya Karelitz in his commentary on the Talmud, written and published well before his death in 1953.^[9]

Beginning in 2001, the trolley problem and its variants have been used extensively in empirical research on moral psychology. Trolley problems have also been a topic of popular books.^[10] The problem often arises in the discussion of the ethics of the design of autonomous vehicles.

12. חשוקי חמד מסכת סנהדרין דף עב עמוד ב

והנה החזון איש (סנהדרין סימן כה) מסתפק מה הדין באחד שראה חץ הולך להרוג אנשים רבים, ויכול להטותו לצד אחר ויהרג רק אחד, האם מותר להטותו כדי להציל את הרבים, שהרי אסור למסור נפש יהודי, אפילו כדי להציל הרבים. צדדי הספק יתכן שאין זה דומה למסירת היחיד להריגה כדי להציל רבים, דהמסירה היא פעולה אכזרית של הריגת נפש, ובפעולה זו ליכא הצלת אחרים בטבע של הפעולה, אלא המקרה גרם עכשיו הצלה לאחרים, גם הצלת אחרים קשור במה שמוסרין להריגה נפש מישראל, אבל הטיית החץ מצד זה לצד אחר, היא בעיקרה פעולת הצלה, ואינה קשורה כלל בהריגת היחיד שבצד אחר, רק עכשיו במקרה נמצא בצד אחר נפש מישראל, ואחרי שבצד זה יהרגו נפשות רבות, ובזה אחד, אפשר דיש לנו להשתדל למעט אבדת ישראל בכל מאי דאפשר. מצד שני הכא גרע, דהורג בידים ולא מצינו אלא שמוסרין אבל להרוג בידים, אפשר דאין הורגין.