הרב ארי דוד קאהן ari.kahn@biu.ac.il
1. עזרא פרק ג פסוק י - יג
(י) וְיִסְּד֥וּ הַבֹּנִ֖ים אֶת־הֵיכַ֣ל ה֑' וַיַּעֲמִידוּ֩ הַכֹּהֲנִ֨ים מְלֻבָּשִׁ֜ים בַּחֲצֹֽצְר֗וֹת וְהַלְוִיִּ֤ם בְּנֵֽי־אָסָף֙ בַּֽמְצִלְתַּ֔יִם לְהַלֵּל֙ אֶת־ה֔' עַל־יְדֵ֖י דָּוִ֥יד מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵֽל: (יא) וַֽ֠יַּעֲנוּ בְּהַלֵּ֨ל וּבְהוֹדֹ֤ת לַֽה֙' כִּ֣י ט֔וֹב כִּֽי־לְעוֹלָ֥ם חַסְדּ֖וֹ עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל וְכָל־הָעָ֡ם הֵרִיעוּ֩ תְרוּעָ֨ה גְדוֹלָ֤ה בְהַלֵּל֙ לַֽה֔' עַ֖ל הוּסַ֥ד בֵּית־הֽ': ס (יב) וְרַבִּ֡ים מֵהַכֹּהֲנִ֣ים וְהַלְוִיִּם֩ וְרָאשֵׁ֨י הָאָב֜וֹת הַזְּקֵנִ֗ים אֲשֶׁ֨ר רָא֜וּ אֶת־הַבַּ֤יִת הָֽרִאשׁוֹן֙ בְּיָסְד֔וֹ זֶ֤ה הַבַּ֙יִת֙ בְּעֵ֣ינֵיהֶ֔ם בֹּכִ֖ים בְּק֣וֹל גָּד֑וֹל וְרַבִּ֛ים בִּתְרוּעָ֥ה בְשִׂמְחָ֖ה לְהָרִ֥ים קֽוֹל: (יג) וְאֵ֣ין הָעָ֗ם מַכִּירִים֙ ק֚וֹל תְּרוּעַ֣ת הַשִּׂמְחָ֔ה לְק֖וֹל בְּכִ֣י הָעָ֑ם כִּ֣י הָעָ֗ם מְרִיעִים֙ תְּרוּעָ֣ה גְדוֹלָ֔ה וְהַקּ֥וֹל נִשְׁמַ֖ע עַד־לְמֵרָחֽוֹק:
2. רש"י עזרא פרק ג פסוק יא - יג
זה הבית - כשהיו רואין בניין בית זה היו בוכין מתוך שהיו זוכרים אותו בניין גדול של בית ראשון:
ורבים - אשר לא ראו בניין בית ראשון היו שמחין ומריעין בשמחה בקול גדול מרוב שמחתן שיצאו מגלותן:
(יג) ואין העם מכירים - אותן השומעים לא היו מכירים קול תרועה של שמחה מפני קול בכי העם שהרי העם השמחים היו מריעים תרועה גדולה וקול הבכי נשמע יותר ויותר עד למרחוק:
3. מצודת דוד עזרא פרק ג פסוק יא - יב
על הוסד - כל השמחות הללו היו על אשר הניחו היסוד מבית ה':
בֹּכִ֖ים - היו בוכים על כי היה קטן הרבה מן הבית הראשון:
4. מלבי"ם עזרא פרק ג פסוק יג
…ובפשוט יאמר ששני הקולות בין קול השמחה בין קול הבכי לא הוכרו ע"י התרועות של השופרות שנשמע עד למרחוק והם החרישו את כל הקולות האחרים:
5. שמות פרק לב (פרשת כי תשא)
(יז) וַיִּשְׁמַ֧ע יְהוֹשֻׁ֛עַ אֶת־ק֥וֹל הָעָ֖ם בְּרֵעֹ֑ה וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה ק֥וֹל מִלְחָמָ֖ה בַּֽמַּחֲנֶֽה: (יח) וַיֹּ֗אמֶר אֵ֥ין קוֹל֙ עֲנ֣וֹת גְּבוּרָ֔ה וְאֵ֥ין ק֖וֹל עֲנ֣וֹת חֲלוּשָׁ֑ה ק֣וֹל עַנּ֔וֹת אָנֹכִ֖י שֹׁמֵֽעַ: (יט) וַֽיְהִ֗י כַּאֲשֶׁ֤ר קָרַב֙ אֶל־הַֽמַּחֲנֶ֔ה וַיַּ֥רְא אֶת־הָעֵ֖גֶל וּמְחֹלֹ֑ת וַיִּֽחַר־אַ֣ף מֹשֶׁ֗ה וַיַּשְׁלֵ֤ךְ מִיָּדָיו֙ אֶת־ הַלֻּחֹ֔ת וַיְשַׁבֵּ֥ר אֹתָ֖ם תַּ֥חַת הָהָֽר:
6. תלמוד בבלי מסכת מכות דף כד עמוד א
וּכְבָר הָיָה רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי עֲקִיבָא מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ, וְשָׁמְעוּ קוֹל הֲמוֹנָהּ שֶׁל רוֹמֵי, מִפְּלָטֵה בְּרִחוּק מֵאָה וְעֶשְׂרִים מִיל, וְהִתְחִילוּ בוֹכִין, וְרַבִּי עֲקִיבָא מְשַׂחֵק. אָמְרוּ לוֹ: "מִפְּנֵי מָה אַתָּה מְשַׂחֵק?" אָמַר לָהֶם: "וְאַתֶּם, מִפְּנֵי מָה אַתֶּם בּוֹכִים?" אָמְרוּ לוֹ: "הַלָּלוּ גּוֹיִם שֶׁמִּשְׁתַּחֲוִים לַעֲצָבִים, וּמְקַטְּרִים לַעֲבוֹדָה זָרָה, יוֹשְׁבִין בֶּטַח וְהַשְׁקֵט, וְאָנוּ, בֵּית הֲדוֹם רַגְלָי אֱלֹהֵינוּ שָׂרוּף מכות דף כד עמוד ב בָּאֵשׁ, וְלֹא נִבְכֶּה!" אָמַר לָהֶן: "לְכָךְ אֲנִי מְצַחֵק: וּמָה לְעוֹבְרֵי רְצוֹנוֹ כָּךְ, לְעוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה!"שׁוּב פַּעַם אַחַת, הָיוּ עוֹלִין לִירוּשָׁלַיִם. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעוּ לְהַר הַצּוֹפִים, קָרְעוּ בִגְדֵּיהֶם. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעוּ לְהַר הַבַּיִת, רָאוּ שׁוּעָל שֶׁיָּצָא מִבֵּית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים. הִתְחִילוּ הֵן בּוֹכִין, וְרַבִּי עֲקִיבָא מְצַחֵק. אָמְרוּ לוֹ: "מִפְּנֵי מָה אַתָּה מְצַחֵק?" אָמַר לָהֶם: "מִפְּנֵי מָה אַתֶּם בּוֹכִים?" אָמְרוּ לוֹ: מָקוֹם שֶׁכָּתוּב בּוֹ: במדבר א':נ"א "וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמַת", וְעַכְשָׁיו שׁוּעָלִים הָלְכוּ בּוֹ, וְלֹא נִבְכֶּה! אָמַר לָהֶן: לְכָךְ אֲנִי מְצַחֵק, דִּכְתִיב: ישעיהו ח':ב' "וְאָעִידָה לִּי עֵדִים נֶאֱמָנִים, אֵת אוּרִיָּה הַכֹּהֵן, וְאֶת זְכַרְיָה בֶּן יְבֶרֶכְיָהוּ." וְכִי מָה עִנְיָן אוּרִיָּה אֵצֶל זְכַרְיָה? אוּרִיָּה בְּמִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן, וּזְכַרְיָה בְּמִקְדָּשׁ שֵׁנִי! אֵלָּא תָּלָה הַכָּתוּב נְבוּאֲתוֹ שֶׁל זְכַרְיָה בִּנְבוּאֲתוֹ שֶׁל אוּרִיָּה. בְּאוּרִיָּה כָּתוּב: מיכה ג':י"ב "לָכֵן בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ [וְגוֹ']." בִּזְכַרְיָה כָּתוּב: זכריה ח':ד' "עוֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחוֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם". עַד שֶׁלֹּא נִתְקַיְּימָה נְבוּאֲתוֹ שֶׁל אוּרִיָּה, הָיִיתִי מִתְיָירֵא שֶׁלֹּא תִּתְקַיֵּים נְבוּאֲתוֹ שֶׁל זְכַרְיָה, עַכְשָׁיו שֶׁנִּתְקַיְּימָה נְבוּאֲתוֹ שֶׁל אוּרִיָּה, בַּיָּדוּעַ שֶׁנְּבוּאֲתוֹ שֶׁל זְכַרְיָה מִתְקַיֶּימֶת." בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה אָמְרוּ לוֹ: "עֲקִיבָא, נִיחַמְתָּנוּ! עֲקִיבָא נִיחַמְתָּנוּ!"
7. זכריה פרק ח פסוק ד
כֹּ֤ה אָמַר֙ ה֣' צְבָא֔וֹת עֹ֤ד יֵֽשְׁבוּ֙ זְקֵנִ֣ים וּזְקֵנ֔וֹת בִּרְחֹב֖וֹת יְרוּשָׁלִָ֑ם וְאִ֧ישׁ מִשְׁעַנְתּ֛וֹ בְּיָד֖וֹ מֵרֹ֥ב יָמִֽים:
8. תלמוד בבלי מסכת יומא דף סט עמוד ב
... וַיִּזְעֲקוּ בְקוֹל גָּדוֹל אֶל ה' אֱלֹהֵיהֶם". מַאי אָמוּר? [מה אמרו] אָמַר רַב וְאִיתֵימָא רַבִּי יוֹחָנָן, "בַּיָיא בַיָיא". [ווי ווי] הַיְינוּ הַאי דְּאַחְרְבֵיהּ לְבֵי מַקְדְּשָׁא, וְקַלְּיֵיהּ לְהֵיכָלָא, וְקַטְלִינְהוּ לְצַדִּיקַיָא, וְאַגְלִינְּהוּ לְיִשְׂרָאֵל מִן אֲרְעַהוֹן -[יצר הרע הוא הוא שהחריב את המקדש ושרף את היכלו, והרג את כל הצדיקים והגלה את ישראל מארצם] וַעֲדַיִין קָא מְרַקֵּד בֵּינָן. כְּלוּם יְהַבִתֵּיהּ לָן, [נתת אותו לנו] אֶלָּא לְקַבּוּלֵי בֵיהּ אַגְרָא -[לקבל בו שכר] לָא אִיהוּ בָעִינָן, [אותו אנו רוצים], וְלָא אַגְרֵיהּ בָּעִינָן [את שכרו אנו רוצים], כלומר: מוותרים אנו על השכר שבא מכבישת היצר ובלבד שיסור זה מאתנו. נָפַל לְהוּ פִיתְקָא מֵרְקִיעָא, [פתק מן השמים שהיה כתוב עליו] דְּהוה כָתוּב בָּהּ, "אֱמֶת". לומר להם שמסכים הקדוש ברוך הוא לבקשתם. אָמַר רַב חֲנִינָא, שְׁמַע מִנָהּ, חוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ,אֱמֶת'. [למד מכאן] כי חותמו של הקדוש ברוך הוא ״אמת״ שהרי כביכול מסר להם את חותמו, לומר שהוא מסכים וחותם על הדבר. (יָתִיבִי) [אותיבו] בְתַעֲנִיתָא תְלָתָא יוֹמֵין וּתְלָתָא לֵילואתא, [ישבו בתענית שלושה ימים ושלושה לילות] מַסְרוהו נִיהֲליהוּ, [מסרו להם] נָפַק, אֲתָא כִי גוּרְיָא דְנוּרָא מִבֵּית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים. [יצא ובא כמין גור אריה של אש] אֲמַר לְהוּ[להם] נָבִיא לְיִשְׂרָאֵל, הַיְינוּ יִצְרָא [זהו יצר] דַּעֲבוֹדַה זרה, שֶׁנֶּאֱמַר, (זכריה ה) "וַיֹּאמֶר, זֹאת הָרִשְׁעָה" וְגוֹ'. לומר: שהראה להם באצבע את הרשעה עצמה. בַּהֲדֵי דְתָפְסוּ לֵיהּ, אִישְׁתַּמִּיט בִּינִיתָא מִן מַזְיָיה, [בשעה שתפסו אותו נשמטה שערה מתוך שערותיו] וְרָמָא קָלָא, וְאֲזַל קָלֵיהּ אַרְבַּע מְאָה פַּרְסֵי [והרים קולו מפני הכאב והלך נשמע קולו ארבע מאות פרסות], אָמְרֵי, הֵיכִי נַעֲבִיד, [כיצד נעשה] דִּילְמָא [שמא] חַס וְשָׁלוֹם מְרֲחֲמֵי עֲלֵיהּ מִן שְׁמַיָּא. [ירחמו עליו מן השמים], [ירחמו עליו מן השמים], אֲמַר לְהוּ נָבִיא, שַׁדְיוּהוּ בְדוּדָא דְאַבְרָא, וְחַפְיוּהוּ לְפוּמָא בְאַבְרָא - מְשָׁאב שָׁאִיב קָלָא, [זרקו אותו לתוך דוד של עופרת, וכיסו את פיו בעופרת, שהעופרת שואבת את הקול] שֶׁנֶּאֱמַר, (שם) "וַיֹּאמֶר, זֹאת הָרִשְׁעָה וַיַּשְׁלֵךְ אֹתָהּ אֶל תּוֹךְ הָאֵיפָה, וַיַּשְׁלֵךְ אֶת אֶבֶן הָעוֹפֶרֶת אֶל פִּיהָ".[זרקו אותו לתוך דוד של עופרת, וכיסו את פיו בעופרת, שהעופרת שואבת את הקול] אָמְרֵי, הוֹאִיל וְעֵת רָצוֹן הוּא,. משראו שנמסר בידם יצר הרע של עבודה זרה על פי בקשתם, אמרו חכמי ישראל: הואיל ועת רצון הוא, שהקדוש ברוך הוא שומע לתפילתנו, נִבָּעֵי רַחֲמֵי עַל יִצְרָא דַעֲבֵירָה, [נבקש רחמים גם על היצר] של עבירה בענין עריות. בָּעוּ רַחֲמֵי וְאִמְסַר בִּידַיְיהוּ [בקשו רחמים ונמסר גם הוא בידם]. אָמַר לְהוּ [להם] (נָבִיא), חָזוּ, דְּאִי קַטִילְתּוּ ליה לְהַהוּא, כַּלְיָא עָלְמָא. [ראו, שאם הורגים אתם אותו, יכלה העולם] חַבְשׁוּהוּ תְּלָתָא יוֹמֵי, [אסרו אותו שלשה ימים], ובָּעו בֵיעֲתָא בַת יוֹמָא [ובקשו ביצה בת יומה] בְכָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְלֹא אִישְׁתַּכַּח. [נמצאה] כי התרנגולות הפסיקו להטיל שהרי יצר הפריה והרביה בטל אָמְר י [אמרו], הֵיכִי נַעֲבִיד? [כיצד נעשה]? נִיקְטְלֵיהּ?! [אם נהרגנו] כליא עָלְמָא. [יכלה העולם], נִבָּעֵי רַחֲמֵי אפַלְגָא? [ואם נבקש רחמים על חצי], פַּלְגָא מֵרְקִיעָא לָא יַהֲבֵי. [חצי מן השמים אין נותנים], כַּחְלִינְהוּ לְעֵינֵיהּ וּשְׁבָקוּהוּ, [ניקרו את עיניו והניחוהו] וְאַהֲנֵי דְּלָא מִיגְרֵי לֵיהּ לְאִינַשׁ בִּקְרוּבְתָּא. [שאין אדם מתגרה עוד כל כך בקרובות משפחתו], שהועילו למעט תוקפו של יצר הרע הזה.
9. זכריה פרק ה פסוק ח
וַיֹּ֙אמֶר֙ זֹ֣את הָרִשְׁעָ֔ה וַיַּשְׁלֵ֥ךְ אֹתָ֖הּ אֶל־תּ֣וֹךְ הָֽאֵיפָ֑ה וַיַּשְׁלֵ֛ךְ אֶת־אֶ֥בֶן הָעֹפֶ֖רֶת אֶל־פִּֽיהָ:
He said, "This is Wickedness;" and he threw her down into the midst of the ephah basket; and he threw the weight of lead on its mouth.
10. רש"י מסכת יומא דף סט עמוד ב
בייא בייא - לשון זעקה וקובלנא. האי דאחרביה לבית המקדש - מבקשין רחמים שימסר בידם יצר הרע של עבודה זרה. לקבולי אגרא - שנכוף אותו ונקבל שכר. פיתקא - כתב. אמת - כלומר, מסכים אני עמכם. אמר להו נביא - זכריה בן עדו. ביניתא - שיער. בדודא דאברא - בסיר של עופרת. זאת הרשעה - וַיַּשְׁלֵ֥ךְ אֹתָ֖הּ אֶל־תּ֣וֹךְ הָֽאֵיפָ֑ה וַיַּשְׁלֵ֛ךְ אֶת־אֶ֥בֶן הָעֹפֶ֖רֶת אֶל־פִּֽיהָ. שאיב קלא - נכנס הקול לתוך העופרת ואינו יוצא ממנו. כליא עלמא - יכלה העולם, שלא תהא פריה ורביה. ביעתא בת יומא - ביצה הנולדה בו ביום, לפי שפסק החימום מן המעים, ואפילו אותן שעיברה התרנגולת כבר אינן מתבשלין במעיה. לפלגא - שיהא שולט באדם ליזקק לאשתו ולא לאחרת. כחלינהו - סימו את עיניו על ידי כחול.
11. מהרש"א [חדושי אגדות] מסכת יומא דף סט עמוד ב
עד דמתחזי להו כגוריא דנורא. הוא מזל אריה חדש אב אשר בו נחרב הבית ע"י שעבדו ע"ז ולזה אמר היינו יצרא דע"ז שעל ידו נחרב בית ראשון כדאמרי' במכילתין פ"ק. ומייתי שנאמר ויאמר זאת הרשעה וגו'. הוא פסוק בזכריה:
12. תורת חיים מסכת סנהדרין דף סד עמוד א
הרב אברהם חיים שור (נפטר בט' בטבת ה'שצ"ב, 1632) היה מגדולי רבני גליציה. נודע על שם ספרו "תורת חיים" על התלמוד הבבלי. כיהן כאב"ד בלז וסטנוב. מזכיר את המהרש"א כרבו https://he.wikipedia.org/wiki/משפחת_שור
נפק כגוריא דנורא מבית קדשי הקדשים. ואם תאמר יצר הרע בבית קדש הקדשים מאי עבידתיה ויש לומר לפי שבריאת העולם ובריאת האדם דמיין להדדי דלהכי נקרא האדם עולם הקטן וכשם שהיצה"ר יושב בתוך האדם על לבו שהוא עיקרו ושרשו כדאיתא בפרק הרואה אמר רב יצה"ר דומה לזבוב ויושב על שני מפתחי הלב וכו' ומשם הוא מתפשט לכל האיברים כך היצה"ר יושב בתוך העולם על עיקרו ושרשו מקום אבן שתיה אשר משם הושתת העולם שהוא בתוך קדש הקדשים ומשם הוא מתפשט לכל העולם וכיון דיצה"ר דעבודת כוכבים ומזלות יצא ממקומו ונתפס נתבטל.
13. תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף טז עמוד א
אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ הוּא שָׂטָן הוּא יֵצֶר הָרָע הוּא מַלְאַךְ הַמָּוֶת הוּא שָׂטָן דִּכְתִיב {איוב ב':ז'} וַיֵּצֵא הַשָּׂטָן מֵאֵת פְּנֵי ה' הוּא יֵצֶר הָרָע כְּתִיב הָתָם {בראשית ו':ה'} רַק רַע כׇּל הַיּוֹם וּכְתִיב הָכָא (רַק אֶת נַפְשׁוֹ שְׁמוֹר) [רַק אֵלָיו אַל תִּשְׁלַח יָדֶךָ {איוב א':י"ב}] הוּא מַלְאַךְ הַמָּוֶת דִּכְתִיב (רַק) [אַךְ] אֶת נַפְשׁוֹ שְׁמוֹר {איוב ב':ו'} אַלְמָא בְּדִידֵיהּ קָיְימָא.
אָמַר רַבִּי לֵוִי שָׂטָן וּפְנִינָה לְשֵׁם שָׁמַיִם נִתְכַּוְּונוּ שָׂטָן כֵּיוָן דְּחַזְיֵא לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דְּנָטְיָה דַּעְתֵּיהּ בָּתַר אִיּוֹב אָמַר חַס וְשָׁלוֹם מִינְּשֵׁי לֵיהּ לְרַחְמָנוּתֵיהּ דְּאַבְרָהָם פְּנִינָה דִּכְתִיב {שמואל א א':ו'} וְכִעֲסַתָּה צָרָתָהּ גַּם כַּעַס בַּעֲבוּר הַרְּעִימָהּ דַּרְשַׁהּ רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב בְּפַפּוֹנְיָא אֲתָא שָׂטָן נַשְּׁקֵיהּ לְכַרְעֵיהּ.
14. שולחן ערוך אורח חיים הלכות הנהגת אדם בבוקר סימן א סעיף א
יִתְגַּבֵּר כַּאֲרִי לַעֲמֹד בַּבֹּקֶר לַעֲבוֹדַת בּוֹרְאוֹ שֶׁיְּהֵא הוּא מְעוֹרֵר הַשַּׁחַר. הַגָּה: וְעַל כָּל פָּנִים לֹא יְאַחֵר זְמַן הַתְּפִלָּה שֶׁהַצִּבּוּר מִתְפַּלְּלִין (טוּר).
15. שערי תשובה סימן א
[א] כארי. עיין באר היטב ועיין ט"ז שכתב שעיקר הגבורה הוא נגד היצר הרע ואמר כארי כו', ויראה שהוא ע"ד שאמרו ביומא דף ס"ט נפק אתא כגוּרְיָא דְנוּרָא מבית קה"ק ולזה אמר שיתגבר כארי נגדו:
16. תלמוד בבלי מסכת סוטה דף מח עמוד ב
אֶלָּא אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק מַאן נְבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים לְאַפּוֹקֵי מֵחַגַּי זְכַרְיָה וּמַלְאָכִי דְּאַחֲרוֹנִים נִינְהוּ דְּתָנוּ רַבָּנַן מִשֶּׁמֵּתוּ חַגַּי זְכַרְיָה וּמַלְאָכִי נִסְתַּלְּקָה רוּחַ הַקּוֹדֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל ...
17.סדר עולם רבה (ליינר) פרק ל
עד כאן היו הנביאים מתנבאים ברוח הקדש, מכאן ואילך, הט אזנך ושמע דברי חכמים (משלי כב יז), שנאמר כי נעים כי תשמרם בבטנך וגו', להיות בה' מבטחך (שם /משלי כ"ב ט'/), ונאמר הלא כתבתי לך שלשים וגו', להודיעך קשט וגו' (שם /משלי כ"ב כ"א/), וכן הוא אומר, שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך (דברים לב ז), יכול זקני השוק, תלמוד לומר ויאמרו לך, הא למדת שזקן זה שקנה חכמה,
18.פירוש הגר"א סדר עולם פרק ל אות יב
עד כאן היו הנביאים, פירוש משהרגו את יצר הרע בטלה הנבואה:
19. איכה רבה (וילנא) פתיחתות סימן כד
... בְּאוֹתָהּ שָׁעָה קָפְצָה רָחֵל אִמֵּנוּ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמְרָה רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, גָּלוּי לְפָנֶיךָ שֶׁיַּעֲקֹב עַבְדְּךָ אֲהָבַנִּי אַהֲבָה יְתֵרָה וְעָבַד בִּשְׁבִילִי לְאַבָּא שֶׁבַע שָׁנִים, וּכְשֶׁהִשְׁלִימוּ אוֹתָן שֶׁבַע שָׁנִים וְהִגִּיעַ זְמַן נִשּׂוּאַי לְבַעְלִי, יָעַץ אָבִי לְהַחְלִיפֵנִי לְבַעְלִי בִּשְׁבִיל אֲחוֹתִי, וְהֻקְשָׁה עָלַי הַדָּבָר עַד מְאֹד כִּי נוֹדְעָה לִי הָעֵצָה, וְהוֹדַעְתִּי לְבַעְלִי וּמָסַרְתִּי לוֹ סִימָן שֶׁיַּכִּיר בֵּינִי וּבֵין אֲחוֹתִי כְּדֵי שֶׁלֹא יוּכַל אָבִי לְהַחֲלִיפֵנִי, וּלְאַחַר כֵּן נִחַמְתִּי בְּעַצְמִי וְסָבַלְתִּי אֶת תַּאֲוָתִי וְרִחַמְתִּי עַל אֲחוֹתִי שֶׁלֹא תֵצֵא לְחֶרְפָּה, וְלָעֶרֶב חִלְּפוּ אֲחוֹתִי לְבַעְלִי בִּשְׁבִילִי, וּמָסַרְתִּי לַאֲחוֹתִי כָּל הַסִּימָנִין שֶׁמָּסַרְתִּי לְבַעְלִי, כְּדֵי שֶׁיְהֵא סָבוּר שֶׁהִיא רָחֵל. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁנִּכְנַסְתִּי תַּחַת הַמִּטָּה שֶׁהָיָה שׁוֹכֵב עִם אֲחוֹתִי וְהָיָה מְדַבֵּר עִמָּהּ וְהִיא שׁוֹתֶקֶת וַאֲנִי מְשִׁיבַתּוּ עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר, כְּדֵי שֶׁלֹא יַכִּיר לְקוֹל אֲחוֹתִי וְגָמַלְתִּי חֶסֶד עִמָּהּ, וְלֹא קִנֵּאתִי בָּהּ וְלֹא הוֹצֵאתִיהָ לְחֶרְפָּה. וּמָה אֲנִי שֶׁאֲנִי בָּשָׂר וָדָם עָפָר וָאֵפֶר לֹא קִנֵּאתִי לַצָּרָה שֶׁלִּי וְלֹא הוֹצֵאתִיהָ לְבוּשָׁה וּלְחֶרְפָּה, וְאַתָּה מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם, רַחֲמָן, מִפְּנֵי מָה קִנֵאתָ לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁאֵין בָּהּ מַמָּשׁ, וְהִגְלֵיתָ בָּנַי וְנֶהֶרְגוּ בַּחֶרֶב וְעָשׂוּ אוֹיְבִים בָּם כִּרְצוֹנָם. מִיָּד נִתְגַּלְגְּלוּ רַחֲמָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר, בִּשְׁבִילֵךְ רָחֵל אֲנִי מַחֲזִיר אֶת יִשְׂרָאֵל לִמְקוֹמָן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיהו ל"א:י"ד): כֹּה אָמַר ה' קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ. וּכְתִיב (ירמיהו ל"א:י"ד): כֹּה אָמַר ה' מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ וגו', וּכְתִיב (ירמיהו ל"א:י"ד): וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם.
20.אורות הקודש, חלק ג' עמוד שכג-שכד הרב קוק
ואם נחרבנו ונחרב העולם עמנו על ידי שנאת חינם, נשוב להיבנות והעולם עמנו יבנה על ידי אהבת חינם
21.חיי הרב קוק - צורף, אפרים, 1903-1990 תש"ז, עמ' 192
הוא היה אומר: כשם שחורבן בית שני בא מפני שנאת חינם – כך יוקם בניננו מפני אהבת חינם.
22.רבי יחזקאל טאוב מקוזמיר
ה'תקל"ב, 1771/1772 – י"ז בשבט ה'תרט"ז, 24 בינואר 1856) היה אדמו"ר פולני בדור החמישי-שישי לתנועת החסידות. סבו של מייסד חסידות מודז'יץ רבי ישראל טאוב. נדפס בספר "נחמד מזהב" (פיוטרקוב תרס"ז) עמ' 77, וכן הובא בספרו של נכדו, האדמו"ר הראשון ממודז'יץ, "דברי ישראל", פרשת בחקותי ד"ה ואתכם.
כמו שחורבן בית המקדש היה על ידי שנאת חינם, כן לתקן זה צריך אהבת חינם, שכל אחד מישראל יאהב את חבירו בחינם
23.ספר אמרי מנחם - רבי אברהם מנחם דנציגר פרשת דברים 1921-2005
וזהו שמצינו בגמ' (יומא ט ע"ב) מקדש ראשון מפני מה חרב, מפני שלשה דברים שהיו בו, עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים וכו', אבל מקדש שני שהיו עוסקין בתורה ובמצוות וגמילות חסדים [היינו שביקרו חולים, ועשו שלום בין אדם לחבירו ובין איש לאשתו וכיו"ב], מפני מה חרב, מפני שהיתה בו שנאת חנם [שהוא מקור ושורש המחלוקת], ללמדך ששקולה שנאת חנם כנגד שלש עבירות ע"ז ג"ע ושפיכות דמים, היינו כי כשיש שנאת חנם בישראל המה מנותקים משורשם ח"ו, ממילא שולטת בהם הסט"א: ולכן קורין תמיד פרשה זו בימים האלה, לרמז אשר על כן היה ביניהם שנאת חנם וחרב בית המקדש, מפני שלימוד התורה שלהם לא היה כראוי, לא כן ע"י לימוד התורה כראוי מתאחדים כל ישראל להיות ביניהם אהבת חנם המביא לידי שלום, ובזכות זה יבנה בית המקדש ב"ב כמובא בשם גדולי עולם (עי' נחמד מזהב ליקוטים):
24.במדבר פרק כג (פרשת בלק)
(ז) וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר מִן־אֲ֠רָם יַנְחֵ֨נִי בָלָ֤ק מֶֽלֶךְ־מוֹאָב֙ מֵֽהַרְרֵי־קֶ֔דֶם לְכָה֙ אָֽרָה־לִּ֣י יַעֲקֹ֔ב וּלְכָ֖ה זֹעֲמָ֥ה יִשְׂרָאֵֽל: (ח) מָ֣ה אֶקֹּ֔ב לֹ֥א קַבֹּ֖ה אֵ֑ל וּמָ֣ה אֶזְעֹ֔ם לֹ֥א זָעַ֖ם הֽ': (ט) כִּֽי־מֵרֹ֤אשׁ צֻרִים֙ אֶרְאֶ֔נּוּ וּמִגְּבָע֖וֹת אֲשׁוּרֶ֑נּוּ הֶן־עָם֙ לְבָדָ֣ד יִשְׁכֹּ֔ן וּבַגּוֹיִ֖ם לֹ֥א יִתְחַשָּֽׁב: (י) מִ֤י מָנָה֙ עֲפַ֣ר יַעֲקֹ֔ב וּמִסְפָּ֖ר אֶת־רֹ֣בַע יִשְׂרָאֵ֑ל תָּמֹ֤ת נַפְשִׁי֙ מ֣וֹת יְשָׁרִ֔ים וּתְהִ֥י אַחֲרִיתִ֖י כָּמֹֽהוּ:
25.העמק דבר במדבר פרק כג פסוק י (פרשת בלק)
תמות נפשי מות ישרים. ..., הצטער על עצמו הלואי שהגיע בסוף ימיו למות מות ישרים. ומשמעות מעלת ישר, הוא הנהגה ישרה בהליכות עולם בין אדם לחבירו כמש"כ בספר דברים בשירת האזינו על הפסוק צדיק וישר הוא, ובגמרא על הפסוק ועשית הישר והטוב, ולא מצא בלעם לב להתפלל שימות מות צדיקים וחסידים, שזהו ענין הנוגע בתורה ומצות ה' השייך רק לישראל ולא לאומות העולם, אבל על זה התפלל שיהיה כיעקב שנפלא במדת ישרים, שהרי מרבין חסד גם לאומות העולם ומפרנסין עניי עובדי כוכבים עם עניי ישראל, וידוע כמה נצטערו נביאי ישראל בשעה שראו חרבן אוה"ע, ולא כן עשה בלעם שביקש לעקור את ישראל, ואינה מדה ישרה אפילו למי ששונא אותם, על זה התפלל על עצמו שיגיע במותו מות ישרים. וחז"ל במסכת ע"ז דף כ"ה פירשו מות ישרים אברהם יצחק ויעקב, וכבר ביארנו בפתיחתא דספר בראשית שהולך על כונה זו דיקא יע"ש, ....:
26. העמק דבר בראשית פתיחה (פרשת בראשית) פתיחה לספר בראשית
זה הספר הנקרא ספר בראשית. נקרא בפי הנביאים ספר הישר... ומפרש ר' יוחנן זה ספר אברהם יצחק ויעקב שנקראו ישרים שנאמר תמות נפשי מות ישרים. ויש להבין הטעם למה קרא בלעם את אבותינו בשם ישרים ביחוד ולא צדיקים או חסידים וכדומה. וגם למה מכונה זה הספר ביחוד בכנוי ישרים. ובלעם התפלל על עצמו שיהא אחריתו כמו בעלי זה הכנוי. והענין דנתבאר בשירת האזינו עה"פ הצור תמים פעלו וגו' צדיק וישר הוא. דשבח ישר הוא נאמר להצדיק דין הקדוש ברוך הוא בחרבן בית שני שהיה דור עקש ופתלתל. ופירשנו שהיו צדיקים וחסידים ועמלי תורה. אך לא היו ישרים בהליכות עולמם. ע"כ מפני שנאת חנם שבלבם זה את זה חשדו את מי שראו שנוהג שלא כדעתם ביראת ה' שהוא צדוקי ואפיקורס. ובא עי"ז לידי שפיכות דמים בדרך הפלגה ולכל הרעות שבעולם עד שחרב הבית. וע"ז היה צדוק הדין. שהקב"ה ישר הוא ואינו סובל צדיקים כאלו אלא באופן שהולכים בדרך הישר גם בהליכות עולם ולא בעקמימות אף על גב שהוא לשם שמים דזה גורם חרבן הבריאה והריסות ישוב הארץ. וזה היה שבח האבות שמלבד שהיו צדיקים וחסידים ואוהבי ה' באופן היותר אפשר. עוד היו ישרים. היינו שהתנהגו עם אוה"ע אפי' עובדי אלילים מכוערים. מכל מקום היו עמם באהבה וחשו לטובתם באשר היא קיום הבריאה. כמו שאנו רואים כמה השתטח אברהם אבינו להתפלל על סדום. אף על גב שהיה שנא אותם ואת מלכם תכלית שנאה עבור רשעתם כמבואר במאמרו למלך סדום. מכל מקום חפץ בקיומם. ...
27.זכריה פרק ח פסוק יט
(יט) כֹּֽה־אָמַ֞ר ה֣' צְבָא֗וֹת צ֣וֹם הָרְבִיעִ֡י וְצ֣וֹם הַחֲמִישִׁי֩ וְצ֨וֹם הַשְּׁבִיעִ֜י וְצ֣וֹם הָעֲשִׂירִ֗י יִהְיֶ֤ה לְבֵית־ יְהוּדָה֙ לְשָׂשׂ֣וֹן וּלְשִׂמְחָ֔ה וּֽלְמֹעֲדִ֖ים טוֹבִ֑ים וְהָאֱמֶ֥ת וְהַשָּׁל֖וֹם אֱהָֽבוּ: פ
No comments:
Post a Comment
Note: Only a member of this blog may post a comment.