שבת הגדול התשפ״ד
1. תוספתא מסכת פסחים פרק י
(ח) אֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח [אֲפִיקוֹמָן] כְּגוֹן [אֱגוֹזִים] תְּמָרִים [וּקְלִיּוֹת] חַיָּב אָדָם [לַעֲסֹק בְּהִלְכוֹת הַפֶּסַח] כָּל הַלַּיְלָה אֲפִלּוּ בֵּינוֹ לְבֵין בְּנוֹ אֲפִלּוּ בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ אֲפִלּוּ בֵּינוֹ לְבֵין תַּלְמִידוֹ מַעֲשֵׂה בָּרַבָּן גַּמְלִיאֵל וּזְקֵנִים שֶׁהָיוּ מְסֻבִּין בְּבֵית בַּיְתּוֹס בֶּן זוּנִין בְּלֹדוְהָיוּ [עַסּוּקִין בְּהִלְכוֹת הַפֶּסַח] כָּל הַלַּיְלָה עַד קָרוֹת הַגֶּבֶר הִגְבִּיהוּ מִלִּפְנֵיהֶם וְנוֹעֲדוּ וְהָלְכוּ [לָהֶן] לְבֵית הַמִּדְרָשׁ אֵיזוֹ הִיא בִּרְכַּת הַפֶּסַח בָּרוּךְ אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לֶאֱכֹל הַפֶּסַח אֵיזוֹ בִּרְכַּת הַזֶּבַח בָּרוּךְ אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לֶאֱכֹל הַזֶּבַח:
2. תלמוד בבלי מסכת פסחים דף קטז עמוד א
תָּנוּ רַבָּנַן: חָכָם בְּנוֹ – שׁוֹאֲלוֹ, וְאִם אֵינוֹ חָכָם – אִשְׁתּוֹ שׁוֹאַלְתּוֹ, וְאִם לָאו – הוּא שׁוֹאֵל לְעַצְמוֹ, וַאֲפִילּוּ שְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁיּוֹדְעִיןבְּהִלְכוֹת הַפֶּסַח – שׁוֹאֲלִין זֶה לַזֶּה. מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת?
3. משנה מסכת פסחים פרק י
(ג)....וּבַמִּקְדָּשׁ הָיוּ מְבִיאִים לְפָנָיו גּוּפוֹ שֶׁל פֶּסַח: (ד) מָזְגוּ לוֹ כוֹס שֵׁנִי, וְכָאן הַבֵּן שׁוֹאֵל אָבִיו. וְאִם אֵין דַּעַת בַּבֵּן, אָבִיו מְלַמְּדוֹ, מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת, שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין חָמֵץ וּמַצָּה, הַלַּיְלָה הַזֶּה כֻּלּוֹ מַצָּה. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנּוּ אוֹכְלִין שְׁאָר יְרָקוֹת, הַלַּיְלָה הַזֶּה מָרוֹר. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין בָּשָׂר צָלִי, שָׁלוּק, וּמְבֻשָּׁל, הַלַּיְלָה הַזֶּה כֻּלּוֹ צָלִי. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ מַטְבִּילִין פַּעַם אַחַת, הַלַּיְלָה הַזֶּה שְׁתֵּי פְעָמִים. וּלְפִי דַעְתּוֹ שֶׁלּ בֵּן, אָבִיו מְלַמְּדוֹ. מַתְחִיל בִּגְנוּת וּמְסַיֵּם בְּשֶׁבַח, וְדוֹרֵשׁ מֵאֲרַמִּי אוֹבֵד אָבִי, עַד שֶׁיִּגְמוֹר כָּל הַפָּרָשָׁה כֻלָּהּ: (ה) רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה אוֹמֵר, כָּל שֶׁלֹּא אָמַר שְׁלֹשָׁה דְבָרִים אֵלּוּ בַפֶּסַח, לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, וְאֵלּוּ הֵן, פֶּסַח, מַצָּה, וּמָרוֹר. פֶּסַח, עַל שׁוּם שֶׁפָּסַח הַמָּקוֹם עַל בָּתֵּי אֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרָיִם. מַצָּה, עַל שׁוּם שֶׁנִּגְאֲלוּ אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרָיִם. מָרוֹר, עַל שׁוּם שֶׁמֵּרְרוּ הַמִּצְרִים אֶת חַיֵּי אֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרָיִם. בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יג), וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר, בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְִרָיִם...
4. מלחמת ה' מסכת ברכות דף ב עמוד ב (רמב״ן)
וכל לכתחלה בזמנים דרובא קרינן בין בשכיבה בין בקימה וכדפ"ל ועוד משום תפלה כותיקין אבל לחזור ולקרות אין לנו ושנינו כיוצא בה כל שלא אמר ג' דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו ולא שיהא צריך לחזור ולאכול פסח מצה ומרור
5. הגדה של פסח:
וַאֲפִילוּ כֻּלָּנוּ חֲכָמִים כֻּלָּנוּ נְבוֹנִים כֻּלָּנוּ זְקֵנִים כֻּלָּנוּ יוֹדְעִים אֶת הַתּוֹרָה מִצְוָה עָלֵינוּ לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרָיִם. וְכָל הַמַּרְבֶּה לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח: מַעֲשֶֹה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרַבִּי עֲקִיבָא וְרַבִּי טַרְפוֹן שֶׁהָיוּ מְסֻבִּין בִּבְנֵי בְרַק וְהָיוּ מְסַפְּרִים בִּיצִיאַת מִצְרַיִם כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה, עַד שֶׁבָּאוּ תַלְמִידֵיהֶם וְאָמְרוּ לָהֶם רַבּוֹתֵינוּ הִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית: אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה הֲרֵי אֲנִי כְּבֶן שִׁבְעִים שָׁנָה וְלֹא זָכִיתִי שֶׁתֵּאָמֵר יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּלֵּילוֹת עַד שֶׁדָּרְשָׁהּ בֶּן זוֹמָא, שֶׁנֶּאֱמַר, לְמַעַן תִּזְכּוֹר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. יְמֵי חַיֶּיךָ הַיָּמִים. כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ הַלֵּילוֹת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים יְמֵי חַיֶּיךָ הָעוֹלָם הַזֶּה. כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ לְהָבִיא לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ:
6. תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף לב עמוד ב
תָּנוּ רַבָּנַן צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף הַלֵּךְ אַחַר חֲכָמִים לִישִׁיבָה אַחֵר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְלוֹד אַחַר רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי לִבְרוּר חַיִל אַחַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ לִפְקִיעִין אַחַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל לְיַבְנֶא אַחַר רַבִּי עֲקִיבָא לִבְנֵי בְרָק אַחַר רַבִּי מַתְיָא לְרוֹמִי אַחַר רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן תְּרַדְיוֹן לְסִיכְנִי אַחַר רַבִּי יוֹסֵי לְצִיפּוֹרִי אַחַר רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתִירָה לִנְצִיבִין אַחַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ לַגּוֹלָה אַחַר רַבִּי לְבֵית שְׁעָרִים אַחַר חֲכָמִים לְלִשְׁכַּת הַגָּזִית.
7. מהר"ץ חיות מסכת סנהדרין דף לב עמוד ב
גמ' אחרי ר"א ללוד כו' אחרי ר"ע לבני ברק. נ"ב בני ברק היה בחלקו של דן (יהושע י"ט מ"ה) ולוד היתה מהלך יום אחד מירושלים משנה מעשר שני (פ"ה ב') ובחלקו של בנימין (מגילה דף ד ע"א) ועיין רש"י שם ועתה איך יתכן הספור באגדת פסח דר"א ור"ע שהיו מסובין בבני ברק כל אותו הלילה היינו ליל פסח הרי מקומו של ר"א בלוד ור"א בעצמו ס"ל (סוכה כ"ז ע"א) משבח אני את העצלנין שאינן יוצאין מבתיהם ברגל ושם בסוף הסוגיא ספרו שר"א שבת בסוכתו של ר"י בר"א בקסרי מקשה הש"ס דאיך הניח דירתו ברגל ודחוק הש"ס לומר דשבת הואי ראינו דאי אפשר לומר דר' אליעזר יניח ביתו ברגל וקשה א"כ איך הלך בחג המצות לבני ברק וצע"ג.
8. משנה מסכת מעשר שני פרק ה
(ב)..כֶּרֶם רְבָעִי הָיָה עוֹלֶה לִירוּשָׁלַיִם מַהֲלַךְ יוֹם אֶחָד לְכָל צַד. וְאֵיזוֹ הִיא תְחוּמָהּ, אֵילַת מִן הַדָּרוֹם וְעַקְרְבַת מִן הַצָּפוֹן, לוּד מִן הַמַּעֲרָב וְהַיַּרְדֵּן מִן הַמִּזְרָח ...(ו) עֶרֶב יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח שֶׁל רְבִיעִית וְשֶׁל שְׁבִיעִית, הָיָה בִעוּר...(ט) מִי שֶׁהָיוּ פֵרוֹתָיו רְחוֹקִים מִמֶּנּוּ, צָרִיך לִקְרוֹת לָהֶם שֵׁם. מַעֲשֶׂה בְרַבָּן גַּמְלִיאֵל וְהַזְּקֵנִים שֶׁהָיוּ בָאִין בִּסְפִינָה, אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל, עִשּׂוּר שֶׁאֲנִי עָתִיד לָמוֹד, נָתוּן לִיהוֹשֻׁעַ וּמְקוֹמוֹ מֻשְׂכָּר לוֹ. עִשּׂוּר אַחֵר שֶׁאֲנִי עָתִיד לָמוֹד, נָתוּן לַעֲקִיבָא בֶן יוֹסֵף שֶׁיִּזְכֶּה בוֹ לָעֲנִיִּים, וּמְקוֹמוֹ מֻשְׂכָּר לוֹ. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, עִשּׂוּר שֶׁאֲנִי עָתִיד לָמוֹד נָתוּן לְאֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, וּמְקוֹמוֹ מֻשְׂכָּר לוֹ. וְנִתְקַבְּלוּ זֶה מִזֶּה שָׂכָר:
9. תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ט עמוד א
וּרְמִינְהִי: קְרִיאַת שְׁמַע עַרְבִית, וְהַלֵּל בְּלֵילֵי פְסָחִים, וַאֲכִילַת פֶּסַח, מִצְוָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר. אֲמַר רַב יוֹסֵף: לָא קַשְׁיָא, הָא רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, הָא רִבִּי עֲקִיבָא, דְּתַנְיָא: {שמות י"ב:ח'} "וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה", רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: נֶאֱמַר כָּאן "בַּלַּיְלָה הַזֶּה" וְנֶאֱמַר לְהַלָּן {שמות י"ב:י"ב} "וְעָבַרְתִּי בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה", מַה לְּהַלָּן עַד חֲצוֹת, אַף כָּאן עַד חֲצוֹת, אָמַר לֵיהּ רִבִּי עֲקִיבָא: וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: {שמות י"ב:י"א} "בְּחִפָּזוֹן", עַד שָׁעַת חִפָּזוֹן? אִם כֵּן, מַה תִּלְמוֹד לוֹמַר "בַּלַּיְלָה"?
יָכוֹל יְהֶא נֶאֱכַל כַּקֳּדָשִׁים בַּיּוֹם? תִּלְמוֹד לוֹמַר "בַּלַּיְלָה", בַּלַּיְלָה הוּא נֶאֱכַל וְלֹא בַיּוֹם. ......
וְהָנֵי תַּנָּאֵי כְּהָנֵי תַּנָּאֵי, דְּתַנְיָא: {דברים ט"ז:ו'} "שָׁם תִּזְבַּח אֶת הַפֶּסַח בָּעָרֶב כְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ, מוֹעֵד צֵאתְךָ מִמִּצְרָיִם",רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: בָּעֶרֶב אַתָּה זוֹבֵחַ, וּכְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ אַתָּה אוֹכֵל וּמוֹעֵד צֵאתְךָ מִמִּצְרַיִם אַתָּה שׂוֹרֵף. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: בָּעֶרֶב אַתָּה זוֹבֵחַ, כְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ אַתָּה אוֹכֵל, וְעַד מָתַי אַתָּה אוֹכֵל וְהוֹלֵךְ? עַד מוֹעֵד צֵאתְךָ מִמִּצְרַיִם. אֲמַר רִבִּי אַבָּא: הַכֹּל מוֹדִים, כְּשֶׁנִּגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, לֹא נִגְאֲלוּ אֵלָּא בָּעֶרֶב, שֶׁנֶּאֱמַר: {דברים ט"ז:א'} "הוֹצִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם לַיְלָה", וּכְשֶׁיָּצְאוּ, לֹא יָצְאוּ אֵלָּא בַיּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: {במדבר ל"ג:ג'} "מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח יָצְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּיַד רָמָה", עַל מָה נֶחְלְקוּ? עַל שָׁעַת חִפָּזוֹן, רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה סָבַר: מַאי חִפָּזוֹן? חִפָּזוֹן דְּמִצְרִים. וְרִבִּי עֲקִיבָא סָבַר: מַאי חִפָּזוֹן? חִפָּזוֹן דְּיִשְׂרָאֵל. תַּנְיָא נַמֵי הָכִי: "הוֹצִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם לַיְלָה", וְכִי בַּלַּיְלָה יָצְאוּ? וַהֲלֹא לֹא יָצְאוּ אֵלָּא בַּיּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: "מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח יָצְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּיַד רָמָה"? אֵלָּא מְלַמֵּד שֶׁהִתְחִילָה לָהֶם גְּאוּלָּה מִבָּעֶרֶב. ...
10.תלמוד בבלי מסכת פסחים דף קטז עמוד ב
בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּיב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִילּוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: {שמות י"ג:ח'} "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר: בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם." לְפִיכָךְ, אֲנַחְנוּ חַיָּיבִים לְהוֹדוֹת, לְהַלֵּל, לְשַׁבֵּחַ, לְפָאֵר, לְרוֹמֵם, לְהַדֵּר, לְבָרֵךְ, לְעַלֶּה וּלְקַלֵּס לְמִי שֶׁעָשָׂה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ אֶת כָּל הַנִּסִּים הָאֵלּוּ: הוֹצִיאָנוּ מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת, מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה, וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב, וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹר גָּדוֹל, וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאוּלָּה, וְנֹאמַר לְפָנָיו "הַלְלוּיָהּ!" עַד הֵיכָן הוּא אוֹמֵר? בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: עַד "אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה". וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: עַד "חַלָּמִישׁ לְמַעְיְנוֹ מָיִם", וְחוֹתֵם בַּגְּאוּלָּה. רִבִּי טָרְפוֹן אוֹמֵר: "אֲשֶׁר גְּאָלָנוּ וְגָאַל אֶת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרַיִם", וְלֹא הָיָה חוֹתֵם. רִבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: "כֵּן ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, יַגִּיעֵנוּ לְמוֹעֲדִים וְלִרְגָלִים אֲחֵרִים הַבָּאִים לִקְרָאתֵנוּ לְשָׁלוֹם, שְׂמֵחִים בְּבִנְיַן עִירָךְ וְשָׂשִׂים בַּעֲבוֹדָתָךְ, וְנֹאכַל שָׁם [מִן הַזְּבָחִים וּמִן הַפְּסָחִים] (מִן הַפְּסָחִים וּמִן הַזְּבָחִים)" כּוּ' עַד "בָּרוּךְ אַתָּה ה', גָּאַל יִשְׂרָאֵל".
11.תלמוד בבלי מסכת מכות דף כד עמוד א
וּכְבָר הָיָה רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי עֲקִיבָא מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ, וְשָׁמְעוּ קוֹל הֲמוֹנָהּ שֶׁל רוֹמֵי, מִפְּלָטֵה [בְּרִחוּק] מֵאָה וְעֶשְׂרִים מִיל, וְהִתְחִילוּ בוֹכִין, וְרַבִּי עֲקִיבָא מְשַׂחֵק. אָמְרוּ לוֹ: "מִפְּנֵי מָה אַתָּה מְשַׂחֵק?" אָמַר לָהֶם: "וְאַתֶּם, מִפְּנֵי מָה אַתֶּם בּוֹכִים?" אָמְרוּ לוֹ: "הַלָּלוּ גּוֹיִם שֶׁמִּשְׁתַּחֲוִים לַעֲצָבִים, וּמְקַטְּרִים לַעֲבוֹדָה זָרָה, יוֹשְׁבִין בֶּטַח וְהַשְׁקֵט, וְאָנוּ, בֵּית הֲדוֹם רַגְלָי אֱלֹהֵינוּ שָׂרוּף מכות דף כד עמוד ב בָּאֵשׁ, וְלֹא נִבְכֶּה!" אָמַר לָהֶן: "לְכָךְ אֲנִי מְצַחֵק: וּמָה לְעוֹבְרֵי רְצוֹנוֹ כָּךְ, לְעוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה!" שׁוּב פַּעַם אַחַת, הָיוּ עוֹלִין לִירוּשָׁלַיִם. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעוּ לְהַר הַצּוֹפִים, קָרְעוּ בִגְדֵּיהֶם. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעוּ לְהַר הַבַּיִת, רָאוּ שׁוּעָל שֶׁיָּצָא מִבֵּית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים. הִתְחִילוּ הֵן בּוֹכִין, וְרַבִּי עֲקִיבָא מְצַחֵק. אָמְרוּ לוֹ: "מִפְּנֵי מָה אַתָּה מְצַחֵק?" אָמַר לָהֶם: "מִפְּנֵי מָה אַתֶּם בּוֹכִים?" אָמְרוּ לוֹ: מָקוֹם שֶׁכָּתוּב בּוֹ: {במדבר א':נ"א} "וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמַת", וְעַכְשָׁיו שׁוּעָלִים הָלְכוּ בּוֹ, וְלֹא נִבְכֶּה! אָמַר לָהֶן: לְכָךְ אֲנִי מְצַחֵק, דִּכְתִיב: {ישעיהו ח':ב'} "וְאָעִידָה לִּי עֵדִים נֶאֱמָנִים, אֵת אוּרִיָּה הַכֹּהֵן, וְאֶת זְכַרְיָה בֶּן יְבֶרֶכְיָהוּ." וְכִי מָה עִנְיָן אוּרִיָּה אֵצֶל זְכַרְיָה? אוּרִיָּה בְּמִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן, וּזְכַרְיָה בְּמִקְדָּשׁ שֵׁנִי! אֵלָּא תָּלָה הַכָּתוּב נְבוּאֲתוֹ שֶׁל זְכַרְיָה בִּנְבוּאֲתוֹ שֶׁל אוּרִיָּה. בְּאוּרִיָּה כָּתוּב: {מיכה ג':י"ב} "לָכֵן בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ [וְגוֹ']." בִּזְכַרְיָה כָּתוּב: {זכריה ח':ד'} "עוֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחוֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם". עַד שֶׁלֹּא נִתְקַיְּימָה נְבוּאֲתוֹ שֶׁל אוּרִיָּה, הָיִיתִי מִתְיָירֵא שֶׁלֹּא תִּתְקַיֵּים נְבוּאֲתוֹ שֶׁל זְכַרְיָה, עַכְשָׁיו שֶׁנִּתְקַיְּימָה נְבוּאֲתוֹ שֶׁל אוּרִיָּה, בַּיָּדוּעַ שֶׁנְּבוּאֲתוֹ שֶׁל זְכַרְיָה מִתְקַיֶּימֶת." בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה אָמְרוּ לוֹ: "עֲקִיבָא, נִיחַמְתָּנוּ! עֲקִיבָא נִיחַמְתָּנוּ!"
12.מלבי"ם דברים פרק טז פסוק א (פרשת ראה)
ועשית פסח לה' אלהיך, ... ומ"ש הוציאך לילה ר"ל שאז ניתן להם רשות מפרעה ללכת והם לא הלכו עד היום וכן אמר בברכות (דף ט) מלמד שהתחילה להם גאולה מבערב והפסח היה זכר על התחלת הגאולה, ועז"א הוציאך לילה והמצה היה זכר על המשך ימי הגאולה שלא נשלמה עד שביעי של פסח שטבעו המצרים בים לכן מצה שבעה:
13.סדור תפלה נוסח אשכנז - סדר עמידה:
1 בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ מָגֵן אַבְרָהָם: 2 בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ מְחַיֵּה הַמֵּתִים: 3 בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ הָאֵל הַקָּדוֹשׁ:
4 בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ חוֹנֵן הַדָּעַת: 5 בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ הָרוֹצֶה בִּתְשׁוּבָה: 6 בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ חַנּוּן הַמַּרְבֶּה לִסְלֹחַ:
7 בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ גּוֹאֵל יִשְֹרָאֵל: 8 בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ רוֹפֵא חוֹלֵי עַמּוֹ יִשְֹרָאֵל:
14.תלמוד בבלי מסכת מגילה דף יז עמוד ב
אמר רבא: מתוך שעתידין ליגאל בשביעית, לפיכך קבעוה בשביעית. והאמר מר: בששית - קולות, בשביעית - מלחמות, במוצאי שביעית בן דוד בא. - מלחמה נמי אתחלתא דגאולה היא.
15.רש"י מסכת מגילה דף יז עמוד ב
מתוך שעתידין ליגאל בשביעית - שבוע שבן דוד בא בו חלוק משאר שנים, כדאמרינן בפרק חלק (צז, א): שנה ראשונה רעב ולא רעב כו', עד ובשביעית מלחמות, ובמוצאי שביעית בן דוד בא. אתחלתא דגאולה היא - ואף על גב דהאי גאולה לאו גאולה דגלות היא, אלא שיגאלנו מן הצרות הבאות עלינו תמיד, דהא ברכת קיבוץ ובנין ירושלים וצמח דוד יש לכל אחת ואחת ברכה לעצמה לבד מגאולה זו, אפילו הכי, כיון דשם גאולה עלה - קבעוה בשביעית.
16.אדרת אליהו דברים פרק יג פסוק ו (פרשת ראה)
הַמּוֹצִ֥יא אֶתְכֶ֣ם׀ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֗יִם וְהַפֹּֽדְךָ֙ מִבֵּ֣ית עֲבָדִ֔ים: שב' גאולות היה ביציאת מצרים אחד בלילה והוא אתחלתא דגאולה שאמר משה לפרעה בלילה אם תרצה לפטור מיד מן המכות אמור להם בני חורין אתם. ולמחרת בעצם היום יצאו ממצרים ביד רמה. ועל גאולת לילה היה פדיון של ישראל ממכת בכורות כמ"ש כל בכוריהם הרגת ובכורך גאלת. וגאולה של יום הוא ביד רמה בחזקה לכך אמר המוציא אתכם ממצרים והוא ביום וזהו המוציא בעל כרחם. והפדך. הוא גאולת לילה שנתנו פדיון. וכן נאמר בישעיה פרק נ פסוק ב הֲקָצ֨וֹר קָצְרָ֤ה יָדִי֙ מִפְּד֔וּת וְאִם־אֵֽין־בִּ֥י כֹ֖חַ לְהַצִּ֑יל. ידי מפדות. הוא גאולה שע"י פדיון כמו במרדכי שניתן המן תחתיו. ובמצרים ניתנו בכוריהם תחת בכורי ישראל. לכך אמר לשון פדיון.
17.תוספתא מסכת ברכות פרק ב הלכה א
הקורא את שמע צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב רבי אומר צריך להזכיר בה מלכות אחרים אומרים צריך להזכיר בה מכת בכורות וקריעת ים סוף:
18.חסדי דוד מסכת ברכות פרק ב הלכה א הרב דוד פארדו 1718-1790
צריך להזכיר יצ"מ כו'.... ואחרים סוברים כי אתחלתא דגאולה היתה במכת בכורות והשלמת הגאולה היתה בקריעת ים סוף לכן צריך להזכיר גם אותם:
19.באור הגר"א אורח חיים סימן תרצה סעיף ב
חייב כו'. שם מיחייב אינש כו' ור"ל בין נקמת המן לגדולת מרדכי והוא מ"ש גדולה נקמה שניתנה כו' ואמרו גדול' דעה וכיון שניטלה הדעה לא ידע כו':
20.שמות פרק ו פסוק ו - ח (פרשת וארא)
(ו) לָכֵ֞ן אֱמֹ֥ר לִבְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘ אֲנִ֣י ה֒' וְהוֹצֵאתִ֣י אֶתְכֶ֗ם מִתַּ֙חַת֙ סִבְלֹ֣ת מִצְרַ֔יִם וְהִצַּלְתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם מֵעֲבֹדָתָ֑ם וְגָאַלְתִּ֤י אֶתְכֶם֙ בִּזְר֣וֹעַ נְטוּיָ֔ה וּבִשְׁפָטִ֖ים גְּדֹלִֽים: (ז) וְלָקַחְתִּ֨י אֶתְכֶ֥ם לִי֙ לְעָ֔ם וְהָיִ֥יתִי לָכֶ֖ם לֵֽאלֹהִ֑ים וִֽידַעְתֶּ֗ם כִּ֣י אֲנִ֤י ה֙' אֱלֹ֣הֵיכֶ֔ם הַמּוֹצִ֣יא אֶתְכֶ֔ם מִתַּ֖חַת סִבְל֥וֹת מִצְרָֽיִם: (ח) וְהֵבֵאתִ֤י אֶתְכֶם֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֤ר נָשָׂ֙אתִי֙ אֶת־יָדִ֔י לָתֵ֣ת אֹתָ֔הּ לְאַבְרָהָ֥ם לְיִצְחָ֖ק וּֽלְיַעֲקֹ֑ב וְנָתַתִּ֨י אֹתָ֥הּ לָכֶ֛ם מוֹרָשָׁ֖ה אֲנִ֥י הֽ':
21.תלמוד בבלי מסכת פסחים דף קיח עמוד א
תנו רבנן: רביעי גומר עליו את ההלל, ואומר הלל הגדול, דברי רבי טרפון, ויש אומרים: ה' רעי לא אחסר.
22.רש"י מסכת פסחים דף קיח עמוד א
הכי גרסינן: רביעי גומר עליו את ההלל, ואומר עליו הלל הגדול שהקדוש ברוך הוא יושב ברומו של עולם כו' - דכתיב הודו לאל השמים נותן לחם לכל בשר, והיינו דבר גדול.
23.רי"ף מסכת פסחים דף כו עמוד ב
ת"ר א חמישי אומר עליו הלל הגדול דברי רבי טרפון
24.ר"ן (על הרי"ף) מסכת פסחים דף כו עמוד ב
חמישי אומר עליו הלל הגדול ד"ר טרפון. כתב הר"ז הלוי ז"ל דר' טרפון אמתני' פליג דתנן ולא יפחתו לו מד' כוסות של יין ור' טרפון ס"ל דחמשה נינהו ועל החמישי אומר הלל הגדול ולפ"ז לא קי"ל כר' טרפון ולא נהירא דאי ברייתא פליגא אמתני' הוה ליה למתני בגמרא מני מתני' לא ר' טרפון ולא יש אומרים דהכי אורחא דתלמודא ועוד דאם איתא דהכי הוא היכי אפשר דלא אשתמיט חד תנא למתני ולא יפחתו לו מד' כוסות של יין ר' טרפון אומר חמשה ועוד דמדשקלי וטרו אמוראי בדר' טרפון אלמא הלכתא כוותיה וסוגיין דף כז עמוד א בכולי פרקין ריהטא [דד' כוסות נינהו ולא חמשה אלא ודאי כדברי הגאונים ז"ל עיקר] דד' כוסות חובה וחמישי רשות ואם רצה לשתות אומר עליו הלל הגדול אי נמי דמצוה מן המובחר לשתות כוס חמישי ולומר עליו הלל הגדול והיינו לישנא דאומר עליו הלל הגדול וכך מטין דברי הרמב"ם ז"ל בפרק אחרון מהלכות חמץ ומצה:
25.רמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק ח הלכה י
... וְיֵשׁ לוֹ לִמְזֹג כּוֹס חֲמִישִׁי, וְלוֹמַר עָלָיו הַלֵּל הַגָּדוֹל ...; וְכוֹס זֶה אֵינוּ חוֹבָה, כְּמוֹ אַרְבַּע הַכּוֹסוֹת. וְיֵשׁ לוֹ לִגְמֹר אֶת הַהַלֵּל בְּכָל מָקוֹם שֶׁיִּרְצֶה, אַף עַל פִּי שְׁאֵינוּ מְקוֹם סְעוֹדָה.
26.ראב"ד - תשובות ופסקים סימן נד
גרסינן בירושלמי ארבעה כוסות הללו כנגד ארבע גאולות שנאמרו במצרים והוצאתי וכו' ור' טרפון היה מביא חמישי כנגד והבאתי:
27.כתוב שם לראב"ד מסכת פסחים דף כו עמוד ב
כתוב שם: וקיימא לן כתנא דידן דלית ליה אלא ארבעה כוסות וכו' וכן אם רצה לשתות כוסות הרבה. אמר אברהם: זה לא ידע על מה הוקבעו, ובודאי יש סמך למנהג הזה מדברי רבי טרפון שאמר [פסחים דף קיח. כגירסת ר"ח והרי"ף] חמישי אומר עליו הלל הגדול ומצוה לעשות כדבריו. והד' כוסות סמכוה באגדה כנגד ד' גאולות, ולקחתי וגאלתי והצלתי והוצאתי, והה' כבר סמכוהו בהגדה כנגד והבאתי. ותנא קמא נמי לא יפחתו לו מד' כוסות קאמר אבל המוסיף עליהם חמישי הרי זה משובח. ומדקאמר אומר עליו הלל הגדול בלא אמירה לא שתי ליה. ויש טעם בדבר בזמן שהיה פסח כדי שלא ימשכו אחר השתיה ויניחו אכילת הפסח לנותר, ועכשו שאין פסח נמי כדי שיהא היכר לד' כוסות שכנגד הגאולה, כי כל מה שאדם שותה תוך סעודתו אין בו היכר לחירות לפי שהוא צורך האכילה, ובכל מה שישתה לא יפטר מד' כוסות אלא אם כן ישתה אותם שלא בשעת הסעודה, וטעם יפה הוא וראוי לסמוך עליו ולא להלעיג על המנהגות. וכן כתב רבינו נסים על ענינים אחרים.
28.תורה תמימה הערות שמות פרק ו הערה ה
… ומה שלא תקנו כוס הודאה לענין והבאתי אתכם אל הארץ, דאין לומר מפני שאינו מענין הגאולה, שהרי כמו כן תקנו לענין ולקחתי אתכם לי לעם שהוא ג"כ אינו מענין הגאולה י"ל פשוט מפני שבהיותנו עתה בגלות והארץ מסורה בידי זרים אי אפשר לישא כוס יין על זה. ואולי לזכר זה תקנו כוס מיוחד לשמו של אליהו לזכרון ורמז שאנו מקוים לביאתו ולתחיית האומה והארץ ב"ב:
29. תלמוד בבלי מסכת ברכות דף כז עמוד ב
תָּנוּ רַבָּנַן: מַעֲשֶׂה בְּתַלְמִיד אֶחָד שֶׁבָּא לִפְנֵי רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ, אָמַר לוֹ: תְּפִלַּת עַרְבִית רְשׁוּת אוֹ חוֹבָה? אָמַר לֵיהּ: רְשׁוּת. בָּא לִפְנֵי רַבַּן גַּמְלִיאֵל, אָמַר לוֹ: תְּפִלַּת עַרְבִית רְשׁוּת אוֹ חוֹבָה? אָמַר לוֹ: חוֹבָה. אָמַר לוֹ: וַהֲלֹא רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אָמַר לִי רְשׁוּת. אָמַר לוֹ: הַמְתֵּן עַד שֶׁיִּכָּנְסוּ בַּעֲלֵי תְּרִיסִין לְבֵית הַמִּדְרָשׁ. כְּשֶנִּכְנְסוּ בַּעֲלֵי תְּרִיסִין, עָמַד הַשּׁוֹאֵל וְשָׁאַל: תְּפִלַּת עַרְבִית רְשׁוּת אוֹ חוֹבָה? אָמַר לוֹ רַבַּן גַּמְלִיאֵל: חוֹבָה. אָמַר לָהֶם רַבַּן גַּמְלִיאֵל לַחֲכָמִים: כְּלוּם יֵשׁ אָדָם שֶׁחוֹלֵק בְּדָבָר זֶה? אָמַר לֵיהּ רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ: לָאו. אָמַר לוֹ: וַהֲלֹא מִשְּׁמָךְ אָמְרוּ לִי רְשׁוּת! אָמַר לֵיהּ: יְהוֹשֻׁעַ, עֲמוֹד עַל רַגְלֶיךָ וְיָעִידוּ בָךְ! עָמַד רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ עַל רַגְלָיו וְאָמַר: אִלְמָלֵא אֲנִי חַי וְהוּא מֵת, יָכוֹל הַחַי לְהַכְחִישׁ אֶת הַמֵּת. וְעַכְשָׁיו שֶׁאֲנִי חַי וְהוּא חַי, הֵיאָךְ יָכוֹל הַחַי לְהַכְחִישׁ אֶת הַחַי? הָיָה רַבַּן גַּמְלִיאֵל יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ, וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ עוֹמֵד עַל רַגְלָיו. עַד שֶׁרִנְּנוּ כָּל הָעַם וְאָמְרוּ לְחוּצְפִּית הַתּוּרְגְּמָן: עֲמוֹד! וְעָמַד. אָמְרִי: עַד כַּמָּה נְצַעֲרֵיהּ וְנֵיזִיל? בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה אֶשְׁתָּקַד צַעֲרֵיהּ, בִּבְכוֹרוֹת בְּמַעֲשֶׂה דְּרִבִּי צָדוֹק צַעֲרֵיהּ, הָכָא נַמֵי צַעֲרֵיהּ! תָּא וּנְעַבְּרֵיהּ! מַאן נוֹקֵים לֵיהּ? נוֹקְמֵיהּ לְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ? בַּעַל מַעֲשֶׂה הוּא; נוֹקְמֵיהּ לְרִבִּי עֲקִיבָא? דִּילְמָא עָנֵישׁ לֵיהּ, דְּלֵית לֵיהּ זְכוּת אָבוֹת; אֵלָּא נוֹקְמֵיהּ לְרִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, דְּהוּא חָכָם, וְהוּא עָשִׁיר, וְהוּא עֲשִׂירִי לְעֶזְרָא. הוּא חָכָם, דְּאִי מַקְשִׁי לֵיהּ מְפָרֵק לֵיהּ; וְהוּא עָשִׁיר, דְּאִי אִית לֵיהּ לְפַלּוֹחֵי לְבֵי קֵיסָר, אַף הוּא אָזֵל וּפַלַּח; וְהוּא עֲשִׂירִי לְעֶזְרָא, דְּאִית לֵיהּ זְכוּת אָבוֹת, וְלָא מָצֵי עָנֵישׁ לֵיהּ. אֲתוֹ וַאֲמַרוּ לֵיהּ: נִיחָא לֵיהּ לְמָר דְּלֶיהֱוֵי רֵישׁ מְתִיבְתָא? אֲמַר לְהוּ: אֵיזִיל וְאִימְּלִיךְ בֶּאֱינָשֵׁי בֵיתִי. אֲזַל וְאִמְּלִיךְ בִּדְבִיתְהוּ. אֲמַרָה לֵיהּ: דף כח עמוד א דִּלְמָא מְעַבְּרִין לָךְ? אֲמַר לַהּ: [לִשְׁתַּמַּשׁ אֱינַשׁ] יוֹמָא חֲדָא בְּכָסָא דְּמוֹקְרָא וְלִמְחַר לִיתְּבַר. אֲמַרָה לֵיהּ: לֵית לָךְ חִיוַּרְתָּא. הַהוּא יוֹמָא בַּר תַּמְנֵי סְרֵי שְׁנֵי הֲוָה. אִתְרְחִישׁ לֵיהּ נִיסָּא וְאַהְדַּרוּ לֵיהּ תַּמְנֵי סְרֵי דָרֵי חִיוַּרְתָּא. הַיְינוּ דְּקָאָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: הֲרֵי אֲנִי כְּבֶן שִׁבְעִים שָׁנָה, וְלֹא בֶּן שִׁבְעִים שָׁנָה.תְּנָא: אוֹתוֹ הַיּוֹם סִלְּקוּהוּ לְשׁוֹמֵר הַפֶּתַח, וְנִתְּנָה לָהֶם רְשׁוּת לַתַּלְמִידִים לִיכָּנֵס. שֶׁהָיָה רַבַּן גַּמְלִיאֵל מַכְרִיז וְאוֹמֵר: כָּל תַּלְמִיד שֶׁאֵין תּוֹכוֹ כְּבַרוֹ, לֹא יִכָּנֵס לְבֵית הַמִּדְרָשׁ. הַהוּא יוֹמָא אִתּוֹסְפוּ כַּמָּה סַפְסַלֵּי. אֲמַר רִבִּי יוֹחָנָן: פְּלִיגִי בַהּ אַבָּא יוֹסֵף בֶּן דּוּסְתַּאי וְרַבָּנַן; חַד אָמַר אִתּוֹסְפוּ אַרְבַּע מְאָה סַפְסַלֵּי, וְחַד אָמַר שְׁבַע מְאָה סַפְסַלֵּי. הֲוָה קָא חָלְשָׁא דַּעְתֵּיהּ דְּרַבַּן גַּמְלִיאֵל, אֲמַר, דִּלְמָא חָס וְשָׁלוֹם מָנַעְתִּי תּוֹרָה מִיִּשְׂרָאֵל? אַחְזוֹ לֵיהּ בְּחֶלְמֵיהּ חַצְבֵּי חִיוָּרֵי דְּמַלְיָין קִטְמָא. וְלָא הִיא, הַהִיא לְיַתּוֹבֵי דַּעְתֵּיהּ הוּא דְּאַחְזוֹ לֵיהּ. תְּנָא: עֵדִיּוֹת בּוֹ בַיּוֹם נִשְׁנֵית. וְכָל הֵיכָא דְּאָמְרִינַן בּוֹ בַיּוֹם, הַהוּא יוֹמָא הֲוָה. וְלֹא הָיְתָה הֲלָכָה שֶׁהָיְתָה תְּלוּיָה בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ שֶׁלֹּא פֵּירְשׁוּהָ. וְאַף רַבַּן גַּמְלִיאֵל לֹא מָנַע עַצְמוֹ מִבֵּית הַמִּדְרָשׁ אֲפִילּוּ שָׁעָה אַחַת, דִּתְנַן: בּוֹ בַיּוֹם, בָּא יְהוּדָה גֵּר עַמּוֹנִי לִפְנֵיהֶם בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ, אָמַר לָהֶם: מָה אֲנִי לָבֹא בַּקָּהָל? אָמַר לוֹ רַבַּן גַּמְלִיאֵל: אָסוּר אַתָּה לָבֹא בַּקָּהָל. אָמַר לוֹ רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ: מוּתָּר אַתָּה לָבֹא בַּקָּהָל. אָמַר לוֹ רַבַּן גַּמְלִיאֵל: וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: {דברי הימים ב כ"ג:י"ט} לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה'. אָמַר לוֹ רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ: וְכִי עַמּוֹן וּמוֹאָב בִּמְקוֹמָן הֵן יוֹשְׁבִין? כְּבָר עָלָה סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר וּבִלְבֵּל אֶת כָּל הָאוּמּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: {ישעיהו י':י"ג} וְאָסִיר גְּבוּלוֹת עַמִּים וַעֲתִידוֹתֵיהֶם שׁוֹסֵתִי וְאוֹרִיד כַּאבִּיר יוֹשְׁבִים. וְכָל דְּפָרִישׁ, מֵרוּבָּא פָּרֵישׁ. אָמַר לוֹ רַבַּן גַּמְלִיאֵל: וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: {ירמיהו מ"ט:ו'} וְאַחֲרֵי כֵן אָשִׁיב אֶת שְׁבוּת בְּנֵי עַמּוֹן נְאֻם ה'. וּכְבָר שָׁבוּ. אָמַר לוֹ רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ: וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: {עמוס ט':י"ד} וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל, וַעֲדַיִין לֹא שָׁבוּ. מִיָּד הִתִּירוּהוּ לָבֹא בַּקָּהָל. אֲמַר רַבַּן גַּמְלִיאֵל, הוֹאִיל וְהָכִי הֲוָה, אֵיזִיל וַאֲפַיְּיסֵיהּ לְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. כִּי מְטָא לְבֵיתֵיהּ, חֲזִינְהוּ לְאַשְׁיָתָא דְּבֵיתֵיהּ דְּמַשְׁחֲרָן. אָמַר לוֹ: מִכּוֹתְלֵי בֵּיתָךְ אַתָּה נִיכָּר שֶׁפַּחָמִי אַתָּה. אָמַר לוֹ: אוֹי לוֹ לַדּוֹר שֶׁאַתָּה פַּרְנָסוֹ, שֶׁאֵי אַתָּה יוֹדֵעַ בְּצַעֲרָן שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, בַּמֶּה הֵם מִתְפַּרְנְסִים וּבַמֶּה הֵם נִזוֹנִים. אָמַר לוֹ: נֶעֱנֵיתִי לָךְ, מְחוֹל לִי! לָא אַשְׁגַּח בֵּיהּ. עֲשֵׂה בִּשְׁבִיל כְּבוֹד אַבָּא! פַּיַּיס. אָמְרוּ: מַאן נֵיזִיל וְלֵימָא לְהוּ לְרַבָּנַן? אֲמַר לְהוּ הַהוּא כּוֹבֵס: אֲנָא אָזֵילְנָא. שְׁלַח לְהוּ רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ לְבֵי מִדְרָשָׁא: מַאן דְּלָבֵישׁ מַדָּא יִלְבַּשׁ מַדָּא, וּמַאן דְּלָא לָבֵישׁ מַדָּא יֵימַר לֵיהּ לְמַאן דְּלָבֵישׁ מַדָּא: שְׁלַח מַדָּךְ וַאֲנָא אַלְבְּשֵיהּ! אֲמַר לְהוּ רִבִּי עֲקִיבָא לְרַבָּנַן: טְרוּקוּ גַּלֵּי, דְּלָא לֵיתוּ עַבְדֵי דְּרַבַּן גַּמְלִיאֵל וּלְצַעֲרוּ לְרַבָּנַן. אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ: מוּטָב דְּאֵיקוּם וְאֵיזִיל אֲנָא לְגַבַּיְיהוּ. אֲתָא, טְרַף אַבַּבָּא, אֲמַר לְהוּ: מַזֶּה בֶּן מַזֶּה יַזֶּה, וְשֶׁאֵינוֹ לֹא מַזֶּה וְלֹא בֶּן מַזֶּה יֹאמַר לְמַזֶּה בֶּן מַזֶּה מֵימֶיךָ מֵי מְעָרָה וְאֶפְרָךְ אֵפֶר מֻקְלֶה. אָמַר לוֹ רִבִּי עֲקִיבָא: רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ, נִתְפַּיַּיסְתָּ? כְּלוּם עָשִׂינוּ אֵלָּא בִּשְׁבִיל כְּבוֹדָךְ? לְמָחָר אֲנִי וְאַתָּה נַשְׁכִּים לְפִתְחוֹ. אָמְרִי, הֵיכִי נַעֲבֵיד? נְעַבְּרֵיהּ? גְּמִירִי: מַעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ וְאֵין מוֹרִידִין. נִדְרוּשׁ מָר חֲדָא שַׁבְּתָא וּמָר חֲדָא שַׁבְּתָא? אָתֵי לְקַנּאוֹיֵי! אֵלָּא לִדְרוּשׁ רַבַּן גַּמְלִיאֵל תְּלָתָא שַׁבְּתֵי, וְרִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה חֲדָא שַׁבְּתָא. וְהַיְינוּ דַּאֲמַר מָר: שַׁבָּת שֶׁל מִי הָיְתָה? שֶׁל רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה הָיְתָה. וְאוֹתוֹ תַּלְמִיד, רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי הֲוָה.
30.תלמוד ירושלמי מסכת ברכות פרק ד הלכה א
וּמַעֲשֵׂה בְּתַלְמִיד אֶחָד שֶׁבָּא וְשָׁאַל אֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ תְּפִלַּת הָעֶרֶב מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ רְשׁוּת. בָּא וְשָׁאַל אֶת רַבָּן גַּמְלִיאֵל תְּפִלַּת הָעֶרֶב מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ חוֹבָה. אֲמַר לֵיהּ וְהָא רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אָמַר לִי רְשׁוּת! אֲמַר לֵיהּ רַבָּן גַּמְלִיאֵל לְמָחָר כְּשֶׁאֶכָּנֵס לְבֵית הַוַּעַד עַמוֹד וּשְׁאַל אֶת הַהֲלָכָה הַזֹּאת. לְמָחָר עָמַד אוֹתוֹ תַּלְמִיד וְשָׁאַל אֶת רַבָּן גַּמְלִיאֵל תְּפִלַּת הָעֵרֶב מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ חוֹבָה. אֲמַר לֵיהּ וְהָא ר' יְהוֹשֻׁעַ אָמַר לִי רְשׁוּת! אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל לְרַ' יְהוֹשֻׁעַ, אַתְּ הוּא אוֹמֵר רְשׁוּת? אֲמַר לֵיהּ לָאו. אֲמַר לֵיהּ עֲמוֹד עַל רַגְלֶיךָ וְיָעִידוּ בְּךָ! וְהָיָה רַבָּן גַּמְלִיאֵל יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ עוֹמֵד עַל רַגְלָיו עַד שֶׁרִינְנוּ כֹּל הָעָם וְאָמְרוּ לְרַבִּי חוּצְפִּית הַמְתוּרְגְמָן הַפְטֵר אֶת הָעָם אָמְרוּ לְרַבִּי זִינוֹן הַחַזָּן שהיה ממונה על צרכי ציבור אֱמוֹר. הִתְחִילּוּ כֹּל הָעָם וְעַמְּדוּ עַל רַגְלֵיהֶם וְאָמַר לוֹ (נחום ג, יט) כִּי עַל מִי לֹא עָבְרָה רָעָתְךָ תָּמִיד. הָלְכוּ וּמִינוּ אֶת רַבִּי אֶלְעָזָר בֵּן עָזָרְיָה בַּיְּשִׁיבָה להיות ראש ישיבה. בֶּן שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְנִתְמַלֵּא כֹּל רֹאשׁוֹ שֵׂיבוֹת וְהָיָה ר"ע יוֹשֵׁב וּמִצְטַעֵר וְאָמַר לֹא שֶׁהוּא בֶּן תּוֹרָה יוֹתֵר מִמֶּנִּי אֶלָּא שֶׁהוּא בֶּן גְּדוֹלִים יוֹתֵר מִמֶּנִּי. אֲשֶׁר אָדָם שֶׁזָּכוּ לוֹ אֲבוֹתָיו. אַשְׁרֵי אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ יָתֵד בְּמִי לְהִיתָלוֹת בָּהּ. וְכִי מַה הָיְתָה יְדִיתוֹ זכותו שֶׁל רַבִּי אֶלְעָזָר בֵּן עָזָרְיָה? שֶׁהָיָה דּוֹר עֲשִׂירִי לְעֶזְרָא. וְכַמָּה סַפְסָלִין הָיוּ שָׁם? רַבִּי יַעֲקֹב בַּר סִיסִי אָמַר שְׁמוֹנִים סַפְסָלִין הָיוּ שָׁם שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים חוּץ מִן הָעוֹמְדִים לַאֲחוֹרֵי הַגָּדֵר. רַבִּי יוֹסֵי ב"ר אִבּוֹן אָמַר שְׁלֹש מְאוֹת הָיוּ שָׁם חוּץ מִן הָעוֹמְדִים לַאֲחוֹרֵי הַגָּדֵר. כַּיֵי דְּתַנִינָן תִמַן בַּיּוֹם שֶׁהוֹשִׁיבוּ אֶת רַבִּי אֶלְעָזָר בֵּן עָזָרְיָה בַּיְּשִׁיבָה. תִמַן תַּנִינָן זֶה מִדְרַשׁ דָּרַשׁ רַבִּי אֶלְעָזָר בֵּן עָזָרְיָה לִפְנֵי חֲכָמִים בְּכֶרֶם בְּיַבְנֶה. וְכִי כֶּרֶם הָיָה שָׁם? אֶלָּא אֵלוֹ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁהָיוּ עָשׂוּיִן שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת כְּכֶרֶם מִיַּד הָלַךְ לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל אֵצֶל כֹּל אֶחָד וְאֶחָד לְפַיֵיסוֹ בְּבֵיתוֹ. אֲזַל גַּבֵּי הלך אצל רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. אַשְׁכַּחֵיהּ יָתִיב עֲבִיד מְחַטִין אֲמַר לֵיהּ אֵילִין אַתְּ חַיַּי? האם מזה אתה חי? אֲמַר לֵיהּ וְעַד כְּדוֹן אַתְּ בָּעֵי מוֹדָעִי? ועד עכשיו לא ידעת מצערם של חכמים? אוֹי לוֹ לַדּוֹר שֶׁאַתָּה פַּרְנָסוֹ! אֲמַר לֵיהּ נַעֲנֵיתִי לְךָ וביקש שימחל לו, ור"י מחל לו וּשְׁלָחוּן גַּבֵּי רַבִּי אֶלְעָזָר בֵּן עָזָרְיָה חַד קָצָר שלחו כובס לראב"ע להודיע לו שר"י מחל לר"ג וְאִית דְּמָרִין ר"ע הֲוֵה ויש אומרים ששלחו את ר' עקיבא להודיע לראב"ע אֲמַר לֵיהּ מִי שֶׁהוּא מָזֶה בֶּן מָזֶה, יַזֶּה אדם שהוא מומחה ואביו היה מומחה מִי שֶׁאֵינוֹ לֹא מָזֶה וְלֹא בֶּן מָזֶה יֵימַר לַמַּזֶּה בֶּן מָזֶה מֵימֶךָ מֵי מְעָרֶה וְאֶפְרְךָ אֵפֶר מְקָלֶה אֲמַר לֵיהּ אמר ראב"ע נִתְרַצֵּיתֶם הגעתם להסכמה ואני מסכים אתכם אֲנִי וְאַתֶּם נַשְׁכִּים לְפִתְחוֹ שֶׁל ר"ג אעפ"כ לֹא הוֹרִידוּהוּ את ראב"ע מִגְדוּלָתוֹ אֶלָּא מִינוּ אוֹתוֹ אָב בֵּית דִּין.
31. מהרש"א [חדושי אגדות] מסכת ברכות דף יב עמוד ב
ימי חייך הימים כו'. יש לדקדק לא נכתוב לא ה' ולא וי"ו לא נכתוב ימי ולא נכתוב כל ונראה ליישב למאי דקאמרינן לעיל דהכל מודים שנגאלו ישראל מבערב וכשיצאו יצאו ביום שנאמר ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה ודכתיב הוציאך ה' אלהיך ממצרים לילה מלמד שהתחילה להם גאולה מבערב ולזה אי לא היה כתיב ימי ולא כל היה אפשר להסתפק בו אם לזכור יציאת מצרים גם בלילה כיון דעיקר גאולה ויציאה היתה ביום ולהכי כתיב ימי וכתיב כל להורות לנו גם כי עיקר גאולה ביום היה יש לזכור גם בלילה כיון דאיכא מיהת התחלת גאולה בלילה ורבנן פליגי עליה דודאי ימי בא למעט משום דעיקר גאולה ויציאה ביום וכל לרבות לימות המשיח ודו"ק:
32. אמרי אמת ויקרא ימים ראשונים של פסח שנה תרצג
איתא בגמרא ברכות (ט א) הוציאך ה' אלקיך ממצרים לילה וכו' (דברים טז א) והלא לא יצאו אלא ביום שנאמר ממחרת הפסח וכו' אלא מלמד שהתחילה להם גאולה מבערב ואיתא (שם ד ב) גאולה מאורתא נמי הוי, כתיב (שמות יב מב) ליל שמורים היינו כדאיתא (ברכת השכיבנו) והסר שטן מלפנינו ומאחרינו ואיתא (ברכות שם) השכיבנו כגאולה אריכתא דמיא, לא כתוב הוציאך וגו' בלילה אלא הוציאך ה' אלקיך ממצרים לילה היינו שהשי"ת הוציא את הלילה היינו החשכות, במצרים היה מעין לעתיד דכתיב (זכריה יד ז) והיה לעת ערב יהיה אור היינו שהערב יהיה לאור.
33. תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ד עמוד ב
אמר מר: קורא קריאת שמע ומתפלל. מסייע ליה לרבי יוחנן, דאמר רבי יוחנן: איזהו בן העולם הבא? - זה הסומך גאולה לתפלה של ערבית. רבי יהושע בן לוי אומר: תפלות באמצע תקנום. במאי קא מפלגי? אי בעית אימא קרא, אי בעית אימא סברא. אי בעית אימא סברא, דרבי יוחנן סבר: גאולה מאורתא נמי הוי, אלא גאולה מעלייתא לא הויא אלא עד צפרא; ורבי יהושע בן לוי סבר: כיון דלא הויא אלא מצפרא, לא הויא גאולה מעלייתא.
34.רש"י מסכת ברכות דף ט עמוד א
שעת חפזון - שנחפזו לצאת, והיינו עמוד השחר, כדכתיב לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר (שמות י"ב). עד מתי אתה אוכל - היינו כרבי עקיבא, אבל לתנא קמא עד חצות לילה הוי זמן אכילה, ותו לא, דאי לא - מאי בינייהו.הכל מודים - רבי עקיבא גופיה מודה שהלילה, מחצות ואילך, היתה שעת חפזון למצרים לשלחם מן הארץ.מערב נגאלו - נתנו להם רשות לצאת.חפזון דמצרים- מכת הבכורים, שעל ידם נחפזו למהר לשלחם.
חפזון דישראל - לא שמעו להם לצאת עד בקר.
35. תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לג עמוד א
אמר רב אמי: גדולה דעה שנתנה בתחלת ברכה של חול. ואמר רב אמי: גדולה דעה שנתנה בין שתי אותיות, שנאמר: כי אל דעות ה'. וכל מי שאין בו דעה אסור לרחם עליו, שנאמר: כי לא עם בינות הוא על כן לא ירחמנו עושהו. אמר רבי אלעזר: גדול מקדש שנתן בין שתי אותיות, שנאמר: פעלת ה' מקדש ה'. ואמר רבי אלעזר: כל אדם שיש בו דעה - כאילו נבנה בית המקדש בימיו; דעה נתנה בין שתי אותיות, מקדש נתן בין שתי אותיות. מתקיף לה רב אחא קרחינאה: אלא מעתה, גדולה נקמה שנתנה בין שתי אותיות שנאמר: אל נקמות ה'! - אמר ליה: אין, במילתה מיהא גדולה היא. והיינו דאמר עולא: שתי נקמות הללו למה? אחת לטובה ואחת לרעה, לטובה - דכתיב: הופיע מהר פארן, לרעה - דכתיב: אל נקמות ה' אל נקמות הופיע.
36.מרומי שדה מסכת פסחים דף קיח עמוד א
ת"ר רביעי גומר עליו את ההלל. ונוס' הגאונים כוס חמישי. עי' בהרא"ש ובהר"ח ז"ל. ואינו חובה אלא מצוה, והוא משום דיש לשון חמישי, וידעתם כי אני ה', וזהו השגת רוה"ק וידיעת ה' שאינו לכל ישראל, משו"ה אינו חובה. והשתא אין זה הכוס, כי אין לנו רוה"ק עד שיבא אליהו, ונקרא כוס של אליהו:
