פרשת וישב התשע"ב

הרב ארי דוד קאהן                                                                                    Rabbi Ari Kahn                               

מת"ן יט' כסלו התשע"ב                                                                       Adk1010@gmail.com       

http://Rabbiarikahn.com                                                         http://arikahn.blogspot.com                

1.     בראשית פרק לז

(ב) אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם:

2.     פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרק לז סימן ב

היה רועה את אחיו בצאן. לא אמר הצאן אלא בצאן, שהיה שוטר עליהם ושומר אותם, מה יעשו בצאן שלא ישחיתו אותם, לכך נאמר בצאן: היה רועה. היה שומר בשביל שהיה אהוב ונאמן לאביו: והוא נער. שהיה מתגעגע, מתקן בשערו, מתלה בעקיבו, והוא מעשה נערות: ד"א והוא נער שהיה ננער עליהם, כמו הנער הנצב על הקוצרים (רות ב ו) ויאמר עשו כך עשו כך, ולא על כולם, אלא את בני בלהה ואת בני זלפה, לפי שהיה סבור שהם בני פילגשים, ולא ירשו את בני האמהות: ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם. שהיה אומר לו כי בני בלהה ובני זלפה משחיתים את הצאן, ר' יהודה אומר את דבתם של בני לאה, שהיו קורין לבני השפחות עבדים. ר' שמעון אומר על כולן הוא אומר, ויבא יוסף את דבתם רעה, שהיו תולין עיניהם בבנות הארץ. לפיכך נתגרה בו אשת פוטיפר, שנאמר ותשא אשת אדוניו את עיניה (בראשית לט ז): ויבא יוסף את דבתם. ולהלן הוא אומר ויוציא דבת הארץ (במדבר יג לב), לפי שהוציאו מלבם. אבל ויבא ממה שהוא מביא, לא נענש אלא לפי שהביא אל אביהם, ולא הביא הדבה להגיד לאחרים, אלא אל אביהם, כדי לייסרם ולמנעם:

3.     אוצר המדרשים (אייזנשטיין) ילמדנו עמוד 224

היה רועה את אחיו (בראשית ל"ז ב') עם אחיו אינו אומר אלא את אחיו, שהיה שומע הלכה מפי אביו והולך ומלמדה לאחיו, והוא נער, שהיו מזלזלין בבני השפחות, ויוסף עומד ומשמשן כעבד.

4.     שמות פרק לג

(יא) וְדִבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה פָּנִים אֶל פָּנִים כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וְשָׁב אֶל הַמַּחֲנֶה וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל: ס

5.     רבינו בחיי שמות פרשת כי תשא פרק לג פסוק יא

ומשרתו יהושע בן נון נער. כל ימותיו של יהושע היו ק"י שנים, מ' שנה שהלכו במדבר, וי"ד שנה בארץ, ז' שנים שכבשו ושבע שחלקו, א"כ בן נ"ו שנה היה, ואיך יקראנו הכתוב "נער", אבל ענין "נער" משרת, כי האדון נקרא "איש" והמשרת יקרא "נער", וכן יבאר הכתוב: (אסתר ב, ב) "נערי המלך משרתיו", כי מלת "משרתיו" באור לנערים.

6.     רש"י בראשית פרשת וישב פרק לז פסוק ב

והוא נער - שהיה עושה מעשה נערות, מתקן בשערו ממשמש בעיניו, כדי שיהיה נראה יפה:

את בני בלהה - כלומר ורגיל אצל בני בלהה, לפי שהיו אחיו מבזין אותן והוא מקרבן:

את דבתם רעה - כל רעה שהיה רואה באחיו בני לאה היה מגיד לאביו, שהיו אוכלין אבר מן החי, ומזלזלין בבני השפחות לקרותן עבדים, וחשודים על העריות. ובשלשתן לקה. על אבר מן החי (לעיל פסוק לא) וישחטו שעיר עזים במכירתו, ולא אכלוהו חי. ועל דבה שספר עליהם שקורין לאחיהם עבדים, (תהלים קה יז) לעבד נמכר יוסף. ועל העריות שספר עליהם, (להלן לט ז) ותשא אשת אדוניו וגו':

7.     רשב"ם בראשית פרשת וישב פרק לז פסוק ב

היה רועה את אחיו בצאן - בני לאה לפי דרך ארץ קורא אחיו ולא בני השפחות:

והוא נער את בני בלהה וגו' - נערותו ורגילותו ומשתאיו היו עם בני בלהה ובני זלפה. ומתוך כך התחילו אחיו בני לאה לשנוא אותו:

את אחיו - עם אחיו רועה, ובשמחת נערותו היה נבדל מהם ורגיל עם בני השפחות ולא עמהם כמו נער, כדכת' כי נער ישראל. וכת' יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו. הולך ומונה כל מיני עניינים שגרמו לשנוא אותו. וגם ויבא יוסף [את] דבתם רעה, את דבתם של אחיו רעה, כמדרש אגדה לפי פרושי, שאמר לאביו כך מבזים הם בני השפחות אבל אני מכבדם ואני רגיל אצלם. פשטנים אחרים לא עמדו על העיקר:

8.     אבן עזרא בראשית פרשת וישב פרק לז פסוק ב

(ב) והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה בעבור היותו קטן שמוהו בני השפחות שמש להם, כי אם ישרת אחיו בני הגבירה לא היה דבר רע, וזאת היא דבתם רעה. וטעם אבר מן החי דרש הוא, כי הכתוב לא הזכיר מאחיו חוץ מבני השפחות:

9.     רד"ק בראשית פרשת וישב פרק לז פסוק ב

והוא נער - היה מתגדל עמהם כשהיו רועים הצאן:

נשי אביו - כמו שכתוב בכל אחת מהן "לאשה" ולא היה בזה בזיון כי בני נשי אביו היו:

את דבתם רעה - היה אומר לאביו כי אחיו היו שונאים אותו, אלה בני השפחות שגדל עמהם וכן בני הגבירות, שהוא היה מתגאה עליהם לפי שאביו היה אהבו ביותר מכל אחיו, והוא היה מביא דבתם זאת אל אביהם שהיו מבזים ומדברים עליו רעה, ויעקב היה גוער אותם בעבורו; והנה הולך ומפרש סבת השנאה כמו שאמ' וישראל אהב, ויראו אותו.

10.  רמב"ן בראשית פרשת וישב פרק לז פסוק ב

 ....ואם כן למה לא הצילוהו בני השפחות, והוא אוהב אותם ומקרבן ומגיד לאביו על האחים בבזיונם. ואם נאמר שייראו מן האחים, והנה הם ד', וראובן עמהם, ויוסף עצמו, ותגבר ידם עליהם, ואף כי לא יבאו עמהם במלחמה. ועוד, כי נראה בכתוב כי כולם הסכימו במכירתו. אבל לדעת רבותינו בבראשית רבה (פד ז) על כולם היה מוציא הדבה:

...או שיהיה "והוא" מושך אחר עמו, ומשפטו והוא נער והוא את בני בלהה ואת בני זלפה נשי אביו, יאמר כי הוא נער, והוא עם בני בלהה ועם בני זלפה נשי אביו תמיד, לא יפרד מהם בעבור נערותו, כי להם צוה אביהם שישמרוהו וישרתוהו, לא לבני הגבירות, והוא מביא מהם דבה רעה אל אביהם, ולכן ישנאוהו אלה הארבעה האחים. ואחר כן אמר כי אביו אהבו, ויראו אחיו האחרים כי אותו אהב אביהם יותר מכולם ויקנאו בו וישנאוהו, נמצא שנוא מכולם, בני הגבירות יקנאו בו למה יאהב אותו מהם והם בני גבירה כמוהו, ובני השפחות אשר לא יקנאו בזה למעלתו עליהם, ישנאו בו בעבור היותו מביא דבתם אל אביהם. וטעם דבתם רעה - להפליג, כי כל דבה רעה היא.

11.  חזקוני בראשית פרשת וישב פרק לז פסוק ב

ויבא יוסף את דבתם רעה לפיכך שנאוהו כולם שנאמר וישנאו אותו פי' כולם בני השפחות מפני הדבה, ובני הגבירה נתקנאו בו על שאותו אהב אביהם מכל אחיו והיו יראים פן ימליכהו יעקב עליהם כמו שרצה יצחק לומר לעשו, הוה גביר לאחיך בשביל שהיה אוהבו.

12.  ר' חיים פלטיאל בראשית פרשת וישב פרק לז פסוק ב

והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה נשי אביו. כלומר מנערותו ומשטותו היה עם בני בלהה ועם בני זלפה ומתוך כך התחילו בני לאה לשנא אותו.

נער. לשון אוהב כדכתיב כי נער ישר' ואוהביהו, והולך ומונה כל מיני עניינ[י]ם שגרמו שנאה כדכתיב ויבא יוסף את דבתם רעה, וכן וישר' אהב את יוסף. פ"א והוא נער וגו', לפי שהיה נער היו משתעבדים בו ואמר כן לאביו אחי בני לאה משתעבדים בבני זלפה ובני בלהה לפי שהם בני אומהות ואלו משתעבדים בי אלא מפני שאני נער וקטון, וכן נראה כי עתה מוסב דבתם רעה אל בני בלהה ואל בני זלפה למאי דסליק מיניה.

13.  הדר זקנים על התורה בראשית פרשת וישב פרק לז פסוק ב

והוא נער את בני בלהה. הפשט נער ממש ודאי היה שהולך תמיד עם בני השפחות דמתוך כך היו סבורים העולם שמא בן שפחה:

14.  רבינו בחיי בראשית פרשת וישב פרק לז פסוק ב

ויבא יוסף. כל לשון מביא דבה הוא אומר אמת, כי הוא מביא ראיה לדבריו, וכל לשון הוצאת דבה הוא שקר שמוציא דברי שקרים מלבו, כלשון האמור במרגלים: (במדבר יג, לב) "ויוציאו דבת הארץ רעה". וכתיב: (משלי י, יח) "מוציא דבה הוא כסיל". והם דברי כזב, כלשון: (איוב ח, י) "ומלבם יוציאו מילים":

...וכתב הרמב"ן שאם כן ראוי היה לבני השפחות להציל את יוסף מיד אחיו, מאחר שהיה אוהב אותם וחס על כבודם והיה בא בשבילם כנגד בני לאה להגיד לאביו דבתם. ואם נאמר כי היו בני השפחות מתיראים מהם, אין זאת, כי היו ארבעה: דן ונפתלי גד ואשר, וראובן היה עמהם, ויוסף עצמו, הרי ששה כנגד שאר בני לאה, ואנו רואים בודאי כי כל האחים הסכימו במכירתו, מלבד ראובן הגדול שבכולן ובנימן הקטן שבכולן. ועל כן פירש הוא ז"ל: כי על בני השפחות היה מוציא הדבה והם בני בלהה ובני זלפה כנזכר בכתוב, ויהיה שעור הכתוב כאילו אמר: אלה תולדות יעקב יוסף והוא נער בן שבע עשרה שנה היה רועה את אחיו בצאן, שהם בני בלהה ובני זלפה, נשי אביו, ויבא יוסף את דבתם רעה של בני השפחות הנזכרים. ויאמר אחר כך: ויראו אחיו, אלו בני לאה, כי אותו אהב אביהם מכל אחיו וישנאו אותו. ונמצא יוסף שנאוי מכולם: מבני בלהה ומבני זלפה, מפני הדבה שהביא אל אביהם, ומבני לאה, מפני שהיה יעקב אוהב אותו יותר מהם, והם בני הגבירה כמוהו.

15.  תולדות יצחק בראשית פרשת וישב פרק לז פסוק ב

התשובה שרז"ל אמרו לא יהא אדם עומד בין היושבים ולא יושב בין העומדים ולא עצב בין השמחים ולא שמח בין העצבים אלא לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות [עי' כתובות יז א, דא"ז ה], לזה אמר שיוסף היה גאה עם הגאים ונער עם הנערים וחכם עם החכמים, וזהו היה רועה את אחיו שהיו גאים היה רועה ומנהיגם ומשתרר עליהם והם אחיו בני לאה, ועם בני בלהה ובני זלפה שהיו עושים מעשה נערות היה נער עמהם ומסלסל בשערו:

וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו שהיה זקן עמו, וזהו לו שעמו היה חכם:

16.  ספורנו בראשית פרשת וישב פרק לז פסוק ב

היה רועה את אחיו בצאן. היה מנהיג ומורה אותם במלאכת מרעה הצאן:

והוא נער. ומפני נערותו חטא להביא דבת אחיו כי לא נסה ולא התבונן לאחרית דבר אף על פי שהיה אז משכיל מאד ושהיה אחר כך מורה לזקני הדור כאמרו וזקניו יחכם וזה כאמרם ז"ל (תהלים קה, כב) ולא בדרדקי עצה (שבת פט ב):

17.  אלשיך על בראשית פרשת וישב פרק לז פסוק ב

ושמא תאמר כי מה שהיה רועה את אחיו היה מגאוה וגודל לבב לא מרוב חכמה וכשרון. לא כן הוא כי הלא והוא נער את בני בלהה מתנהג עמם כנער ומשרת. והטעם, להורות כי לא לבני שפחות היה מחשיבם רק לנשי אביו וזהו אומרו נשי אביו. ולא בלבד לבני בלהה שפחת אמו כי אם גם לבני זלפה. ולא בלבד בהיותם ארבעתם יחד שאגב בני בלהה יכבד גם את בני זלפה, כי אם את כל כת וכת בפני עצמו, וזה אומרו את בני בלהה ואת בני זלפה ולא אמר בני בלהה וזלפה:

ושמא תאמר אם כן עתה תגדל אשמתו למה הביא הדבה רעה. אל יקשה כל כך הדבר בעיניך. כי הלא מה שויבא יוסף את דבתם רעה לא היה כי אם אל אביהם, למען יחפש בדרכיהם וידריכם בדרך ישרה כאב לבנים, ולא לזרים ככל מוציאי דבה שכוונתם לבייש את מי שנאמר עליו ולהבאיש ריחו בעיני העם. הנה ניתן התנצלות מה על יוסף:

18.  כלי יקר בראשית פרשת וישב פרק לז פסוק ב

ועוד קשה להלן נאמר (בראשית לה כב) וישכב את בלהה פלגש אביו, קראה פלגש, וכאן נאמר והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה נשי אביו, קראן הכתוב נשים ממש. אלא ודאי שכל האחים בני הגבירות, היו מזלזלים בבני השפחות לקרות אמותם פלגשים ושפחות, ואת בניהם קראו עבדים, ויוסף לבד היה מתחבר אל בני בלהה וזלפה כי אמר שהם נשי אביו ממש, ומטעם זה זלזל ראובן בבלהה בחושבו שהיא פלגש ואינה אשתו על כן בלבל יצועו, ומכאן ראיה ברורה שכל בני הגבירה הוציאו דבה על בני השפחות לקרותן עבדים, ועל זה נאמר ויבֵא יוסף את דבתם רעה. אותה דבה רעה שהוציאו אחיו על בני השפחות הביא אל אביהם של בני בלהה וזלפה, כי היה להם לחוש לכבוד אביהם שלא לקרות לבניו עבדים, וחשב כי אביהם יתבע עלבונם. וזהו שנאמר ובטרם יקרב אליהם ויתנכלו אותו להמיתו. כי רצו להמיתו מרחוק על ידי חץ הממית בטרם יקרב אליהם, מדה כנגד מדה כי הוא שלח בהם חץ לשונו הממית אף מרחוק על כן רצו גם הם להמיתו מרחוק על ידי חיצים וזה שנאמר (שם מט כג) וישטמהו בעלי חיצים הם אחיו שרצו לשלוח בו חיצים. ואף על פי שגם הוא סיפר עליהם לשון הרע מכל מקום ותשב באיתן קשתו. כי הוא דרך קשתו ויכוננה באיתן בצדק ובמשפט שהרי מותר לומר לשון הרע על בעלי המחלוקת (ירושלמי פאה פרק א הלכה א) ואחיו התחילו במחלוקת במה שזלזלו בבני השפחות:

19.  בראשית פרק לה

(כב) וַיְהִי בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הַהִוא וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל פ וַיִּהְיוּ בְנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר:

20.  בראשית פרק ל

(ד) וַתִּתֶּן לוֹ אֶת בִּלְהָה שִׁפְחָתָהּ לְאִשָּׁה וַיָּבֹא אֵלֶיהָ יַעֲקֹב:

(ט) וַתֵּרֶא לֵאָה כִּי עָמְדָה מִלֶּדֶת וַתִּקַּח אֶת זִלְפָּה שִׁפְחָתָהּ וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְיַעֲקֹב לְאִשָּׁה:

21.  מלבי"ם בראשית פרשת וישב פרק לז פסוק ב

אלה תולדות יעקב. הנה הטעם מה שהסכימו השבטים שבטי יה למכור את אחיהם, ותחלה רצו לשפוך דמו שבהכרח החזיקו אותו לרשע ואיש משחית, עד שחשבו למצוה לבערו מן העולם, כי לא יתכן שבעבור קנאה קלת הערך על כתנת הפסים שעשה לו אביו נהפכו הצדיקים האלה מצוקי ארץ לחבר רוצחים וחיתו טרף, זאת יבארו לנו הכתובים האלה ללמד זכות על השבטים מצד אחד, כי היה כוונתם לש"ש, וע"כ לא מצאנו שנענשו ע"ז, כי היו בזה כגוי אשר צדקה עשה ומשפט אלהיו לא עזב, ובכ"ז יגלה גם צדקת יוסף מצד השני, כי ישטמוהו בעלי חצים בלא פשע, וע"כ ותשב באיתן קשתו,

22.  מלבי"ם בראשית פרשת וישב פרק לז פסוק ב

בן שבע עשרה והוא הצעיר בבית אביו, היה מנהיג את אחיו ומלמדם בעניני רעית הצאן [וכפי' הרי"א] כי היה מבין בזה יותר מאחיו, או שר"ל שהיה רועה ומנהיג בעת שהיו אחיו עוסקים ברעית הצאן היה מוכיח אותם ביראת ה' ורעה אותם דעה והשכל, והגם שזה יתראה כאלו היה בו מדת הגאוה, ראינוהו שהיה עניו ביותר, עד שהוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה שהיה משרת אותם, הגם שהם היו בני השפחות והפחותים מאחיו, ויבא יוסף את דבתם רעה, שלפי שבני יעקב מן האמהות היו חושבים את בני השפחות כעבדים מצד אמותם, ודברו עליהם דבה לקראם עבדים, ובני השפחות גם הם נדברו רע על בני האמהות, וכמ"ש חז"ל הביא יוסף דבת שני הצדדים מה שדברו רעה זע"ז אל אביהם, כדי שיוכיחם אביהם ויעשה שלום ביניהם ויזהירם מזה. והנה מצד יוסף היה כ"ז עדות על צדקתו ומדותיו הטובות, ...

והנה יוסף נהג את מדותיו עפ"י עצת שכלו בארח טובים, שהיה נער ומשרת את אחיו הפחותים במדרגה מצד ענות צדק ושפלות רוחו, ובכ"ז גבה לבו בדרכי ה' ולא נפל לבבו להורות חכמה ודעת גם לאחיו הגדולים אשר ראה כי צריכים לעצתו וללמודו, וכן כאשר שמע דבתם זע"ז הגיד זאת לאביו מאהבתו אותם וממדת האמת והשלום אשר מצאו קן בנפשו למען יוכיחם אביהם ויעשה עצת שלום ביניהם, אבל השבטים דנו כ"ז לחובה, שמה שרועה אותם ומנהיגם בעצה הוא מגאותו וזדון לבו, ומה שמשפיל א"ע לפני בני השפחות הוא משפלות מדותיו ורוע תכונתו שהפחות ידבק בפחותים, ומה שמביא דבתם אל אביו הוא מפני שרוצה להשפילם בעיני אביו ושהוא מוציא דבה ומשלח מדנים:

23.  ספר ישמח משה - פרשת וישב דף פד/ב  

ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם (בראשית לז ב). וישראל אהב את יוסף וגו' (בראשית לז ג). נ"ל הפירוש האמיתי לעומק הפשוט הוא, דיוסף הביא את דבתם רעה לדעתו של אביהם דייקא, וח"ו לא ללשון הרע ולא להוצאת שם רע ולא מחמת שנאה, רק אדרבה מחמת האהבה, והיה כוונתו כדי שיוכיחם אביו, כי היה סבור שתוכחת עצמו לא יקובל בעיניהם לאשר כי הוא צעיר האחים, וזהו האהבה האמיתית כי השונא שמח בתקלת חבירו, וזה שנאמר (תהלים קלט כב) תכלית שנאה שנאתים, וכמו שפירש בשבט מישראל שיוסף לא שנאם רק את מעשיהם, והם וישנאו אותו, ועל כן נאמר (בראשית לז ד) וישנאו אותו, ולא וישנאוהו, והבן. ....ונחזור לענינינו דמשום זה לא שנאו אותו אחיו, רק וישראל אהב את יוסף מטעם דבן זקונים הוא לו ולא מטעם הדבה, ועשה לו כתונת פסים ובזה הראה את אהבתו לו יותר מלאחיו, ויראו כי אותו אהב אביהם מכל אחיו, והיו סבורים שזה משום הדבה, ומזה שפטו שזה היה כונת יוסף, על כן וישנאו אותו, רק אם היו מדברים עמו והיו שואלים אותו למה אתה משניאנו בעיני אבינו, בודאי היה מוציא מלבם, לפי שהיה אומר להם האמת שחלילה כונתו לא היה להשניאם, וכאשר באמת לא שנאם אביהם, רק שאהב אותו יותר משום שהיה בן זקונים ולא מחמת הדבה כלל, רק ולא יכלו דברו לשלום, וכן פירש האור החיים גם כן לדרכו, ואני לדרכי שהשנאה גדולה כל כך עד שלא יכלו לדבר עמו, ולכך נשארה השנאה בתקפה, והבן:

24.  דרשות ר"י אבן שועיב פרשת וישב יעקב

ולפי דעת רבותינו ז"ל מכלם היה שנוי, מבני השפחות על שהיה מביא דבתם רעה אל אביהם כי עמהם היה רגיל דכתיב והוא נער את בני בלהה וגומ', כי להם נתנו אביהם שישמרוהו וישרתוהו לא לבני הגבירות, והוא בנערותו היה מגלה לאביהם מה שהיו עושים, ובני הגבירות היו הם השונאים אותו כי היה אוהב אותו אביהם יותר מהם שהיו בני גבירה כמותו, ולזה היו שונאים אותו, נמצא שנוי מכולם וזה הוא דעת הרב רבינו משה. ורש"י ז"ל פירש ויבא את דבתם רעה, דבת בני הגבירות והיו בני השפחות אהובים לו. כי בני הגבירה היו דוחין אותן והוא מקרבן, ואם תאמר לדבריו למה לא סייעוהו בני השפחו' שהיו ארבעה וראובן עמהם והוא עצמו זה קשה. ואני הכותב אומר כי יש לומר שבני השפחות אף על פי שלא היו שונאים, מכל מקום לא יוכלו לריב ולא לדבר עם בני הגבירה שהיו כמו אדונים להם, אם כן לא היו מריבין עמהם אבל ראובן שהיה בן הגבירה כמותם עשה יכולתו. ולפי זה הדעת בני השפחות שתקו ולא רצו לדבר בשום פנים. ועל כל פנים נראים יותר דברי הרב רבינו משה בר נחמן ז"ל. ועוד שנאוהו על שמסר לו חכמתו כי בן זקונים הוא לו.

25.  זוהר חדש כרך א (תורה) פרשת וישב דף מט עמוד ב

ויוסף הצדיק נמי עביד הכי הה"ד ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים ויציגם לפני פרעה מאן אינון חמשה אינון דלא סני ליה הה"ד והוא נער את בני בלהה וגו' אמר כדאי אתון זכאין למיקם בהאי פרצה דפרצו אחיכון.