The Story of the Spies; What was Moshe Thinking?

audio - http://www.yutorah.org/lectures/lecture.cfm/777578/Rabbi_Ari_Kahn/The_Story_of_the_Spies;_What_was_Moshe_Thinking?

פרשת שלח התשע"ב

הרב ארי דוד קאהן                                                                                             Rabbi Ari Kahn מת"ן כ"ד סיון התשע"ב                                                     Adk1010@gmail.com                             http://Rabbiarikahn.com                                                                http://arikahn.blogspot.com

   

1.    במדבר פרק יג

(א) וַיְדַבֵּר ה’ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:(ב) שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו תִּשְׁלָחוּ כֹּל נָשִׂיא בָהֶם:(ג) וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה מִמִּדְבַּר פָּארָן עַל פִּי ה’ כֻּלָּם אֲנָשִׁים רָאשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה:

2.    דברים פרק א

(יט) וַנִּסַּע מֵחֹרֵב וַנֵּלֶךְ אֵת כָּל הַמִּדְבָּר הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא הַהוּא אֲשֶׁר רְאִיתֶם דֶּרֶךְ הַר הָאֱמֹרִי כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה’ אֱלֹהֵינוּ אֹתָנוּ וַנָּבֹא עַד קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ:(כ) וָאֹמַר אֲלֵכֶם בָּאתֶם עַד הַר הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר ה’ אֱלֹהֵינוּ נֹתֵן לָנוּ:(כא) רְאֵה נָתַן ה’ אֱלֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ אֶת הָאָרֶץ עֲלֵה רֵשׁ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה’ אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לָךְ אַל תִּירָא וְאַל תֵּחָת:(כב) וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם וַתֹּאמְרוּ נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ וְיַחְפְּרוּ לָנוּ אֶת הָאָרֶץ וְיָשִׁבוּ אֹתָנוּ דָּבָר אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נַעֲלֶה בָּהּ וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר נָבֹא אֲלֵיהֶן:(כג) וַיִּיטַב בְּעֵינַי הַדָּבָר וָאֶקַּח מִכֶּם שְׁנֵים עָשָׂר אֲנָשִׁים אִישׁ אֶחָד לַשָּׁבֶט:(כד) וַיִּפְנוּ וַיַּעֲלוּ הָהָרָה וַיָּבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכֹּל וַיְרַגְּלוּ אֹתָהּ:

(לד) וַיִּשְׁמַע ה’ אֶת קוֹל דִּבְרֵיכֶם וַיִּקְצֹף וַיִּשָּׁבַע לֵאמֹר:(לה) אִם יִרְאֶה אִישׁ בָּאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה הַדּוֹר הָרָע הַזֶּה אֵת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לָתֵת לַאֲבֹתֵיכֶם:(לו) זוּלָתִי כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הוּא יִרְאֶנָּה וְלוֹ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר דָּרַךְ בָּהּ וּלְבָנָיו יַעַן אֲשֶׁר מִלֵּא אַחֲרֵי ה’:(לז) גַּם בִּי הִתְאַנַּף ה’ בִּגְלַלְכֶם לֵאמֹר גַּם אַתָּה לֹא תָבֹא שָׁם:(לח) יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן הָעֹמֵד לְפָנֶיךָ הוּא יָבֹא שָׁמָּה אֹתוֹ חַזֵּק כִּי הוּא יַנְחִלֶנָּה אֶת יִשְׂרָאֵל:(לט) וְטַפְּכֶם אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם לָבַז יִהְיֶה וּבְנֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ הַיּוֹם טוֹב וָרָע הֵמָּה יָבֹאוּ שָׁמָּה וְלָהֶם אֶתְּנֶנָּה וְהֵם יִירָשׁוּהָ:(מ) וְאַתֶּם פְּנוּ לָכֶם וּסְעוּ הַמִּדְבָּרָה דֶּרֶךְ יַם סוּף:

3.    רש"י במדבר פרשת שלח פרק יג פסוק ב

שלח לך - לדעתך, אני איני מצוה לך, אם תרצה שלח, לפי שבאו ישראל ואמרו (דברים א, כב) נשלחה אנשים לפנינו, כמה שנאמר (שם) ותקרבון אלי כלכם וגו', ומשה נמלך בשכינה. אמר אני אמרתי להם שהיא טובה, שנאמר (שמות ג, יז) אעלה אתכם מעני מצרים וגו', חייהם שאני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים למען לא יירשוה:

4.    אבן עזרא על במדבר פרק יג פסוק ב

(ב) שלח לך - כתוב שהשם אמר לישראל עלה רש והם אמרו נשלחה אנשים אז אמר השם שלח לך אנשים:

ויתורו ויחפשו, וכן ולא תתורו (במדבר טו, לט).

5.    רבנו בחיי על במדבר פרק יג פסוק ב

ואף על פי שישראל לא היו צריכין לזאת לפי שלא היה נצחונן בדרך המנהג והטבע כי אם על פי הזכות והעונש, ואם היו זכאין, מעט מהם ינצחו עמים רבים, ואם היו חייבים, מעט מן האויבים ינצחו רבים מהם, מכל מקום באה מצות התורה לישראל לעשות כל השתדלותם בהכנות האלה ואחר כך למסור הענין למי שהתשועה לו, כי התורה לא תסמוך על הנס לעולם. ומטעם זה צוה הקב"ה לנח מעשה התיבה כי בידוע שהיה ביכולתו יתעלה שיעביר נח ובניו ברגליהם על מי המבול, ולא יצטרך נח להתנהג בזה בדרך הטבע שיעשה תיבה מעץ ידוע וממדה ידועה באורך וברוחב, אבל התורה תצוה לנו בכך שנשתדל בהכנות בכל הענינים, ועם כל השתדלותנו שתהיה אמונתנו שאין עיקר התשועה בהם רק בשם יתעלה, וזהו שאמר שלמה בכאן סוס מוכן ליום מלחמה ולה' התשועה:

...ויש מפרשים שלח לך לתועלתך, כלשון ואתה קח לך מכל מאכל (בראשית ו, כא), עשה לך שתי חצוצרות כסף (במדבר י, ב), ועשית לך ארון עץ (דברים י, א), וכן כל לך שבתורה. והתועלת היה שנתארכו ימיו של משה כל ימי המדבר, שאלמלא חטאם היו נכנסין לארץ מיד, ואי אפשר לו ליכנס אפילו לא היתה גזירת חטא הצור שכבר נגזר עליו בשליחות פרעה שאמר לו הקב"ה עתה תראה (שמות ו, א), ולא תראה מלחמת שלושים ואחד מלכים:

6.    דברים פרק ז

(ז) לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים חָשַׁק ה’ בָּכֶם וַיִּבְחַר בָּכֶם כִּי אַתֶּם הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים: (ח) כִּי מֵאַהֲבַת ה’ אֶתְכֶם וּמִשָּׁמְרוֹ אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵיכֶם הוֹצִיא ה’ אֶתְכֶם בְּיָד חֲזָקָה וַיִּפְדְּךָ מִבֵּית עֲבָדִים מִיַּד פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם: (ט) וְיָדַעְתָּ כִּי ה’ אֱלֹהֶיךָ הוּא הָאֱלֹהִים הָאֵל הַנֶּאֱמָן שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לְאֹהֲבָיו וּלְשֹׁמְרֵי מצותו מִצְוֹתָיו לְאֶלֶף דּוֹר: (י) וּמְשַׁלֵּם לְשֹׂנְאָיו אֶל פָּנָיו לְהַאֲבִידוֹ לֹא יְאַחֵר לְשֹׂנְאוֹ אֶל פָּנָיו יְשַׁלֶּם לוֹ: (יא) וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַמִּצְוָה וְאֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם: פ

7.    דברים פרק ט

(א) שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתָּה עֹבֵר הַיּוֹם אֶת הַיַּרְדֵּן לָבֹא לָרֶשֶׁת גּוֹיִם גְּדֹלִים וַעֲצֻמִים מִמֶּךָּ עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצֻרֹת בַּשָּׁמָיִם:(ב) עַם גָּדוֹל וָרָם בְּנֵי עֲנָקִים אֲשֶׁר אַתָּה יָדַעְתָּ וְאַתָּה שָׁמַעְתָּ מִי יִתְיַצֵּב לִפְנֵי בְּנֵי עֲנָק:(ג) וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם כִּי ה’ אֱלֹהֶיךָ הוּא הָעֹבֵר לְפָנֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא יַשְׁמִידֵם וְהוּא יַכְנִיעֵם לְפָנֶיךָ וְהוֹרַשְׁתָּם וְהַאֲבַדְתָּם מַהֵר כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה’ לָךְ:(ד) אַל תֹּאמַר בִּלְבָבְךָ בַּהֲדֹף ה’ אֱלֹהֶיךָ אֹתָם מִלְּפָנֶיךָ לֵאמֹר בְּצִדְקָתִי הֱבִיאַנִי ה’ לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת וּבְרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה ה’ מוֹרִישָׁם מִפָּנֶיךָ:(ה) לֹא בְצִדְקָתְךָ וּבְיֹשֶׁר לְבָבְךָ אַתָּה בָא לָרֶשֶׁת אֶת אַרְצָם כִּי בְּרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה ה’ אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישָׁם מִפָּנֶיךָ וּלְמַעַן הָקִים אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה’ לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב:(ו) וְיָדַעְתָּ כִּי לֹא בְצִדְקָתְךָ ה’ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף אָתָּה:(ז) זְכֹר אַל תִּשְׁכַּח אֵת אֲשֶׁר הִקְצַפְתָּ אֶת ה’ אֱלֹהֶיךָ בַּמִּדְבָּר לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד בֹּאֲכֶם עַד הַמָּקוֹם הַזֶּה מַמְרִים הֱיִיתֶם עִם ה’:

8.    במדבר פרק יד

(ו) וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה מִן הַתָּרִים אֶת הָאָרֶץ קָרְעוּ בִּגְדֵיהֶם: (ז) וַיֹּאמְרוּ אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד: (ח) אִם חָפֵץ בָּנוּ ה’ וְהֵבִיא אֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת וּנְתָנָהּ לָנוּ אֶרֶץ אֲשֶׁר הִוא זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ: (ט) אַךְ בַּה’ אַל תִּמְרֹדוּ וְאַתֶּם אַל תִּירְאוּ אֶת עַם הָאָרֶץ כִּי לַחְמֵנוּ הֵם סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם וַה’ אִתָּנוּ אַל תִּירָאֻם: (י) וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעֵדָה לִרְגּוֹם אֹתָם בָּאֲבָנִים וּכְבוֹד ה’ נִרְאָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: פ

9.    במדבר פרק יד

(יא) וַיֹּאמֶר ה’ אֶל מֹשֶׁה עַד אָנָה יְנַאֲצֻנִי הָעָם הַזֶּה וְעַד אָנָה לֹא יַאֲמִינוּ בִי בְּכֹל הָאֹתוֹת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּקִרְבּוֹ:(יב) אַכֶּנּוּ בַדֶּבֶר וְאוֹרִשֶׁנּוּ וְאֶעֱשֶׂה אֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם מִמֶּנּוּ:

(יג) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל ה’ וְשָׁמְעוּ מִצְרַיִם כִּי הֶעֱלִיתָ בְכֹחֲךָ אֶת הָעָם הַזֶּה מִקִּרְבּוֹ:(יד) וְאָמְרוּ אֶל יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַזֹּאת שָׁמְעוּ כִּי אַתָּה ה’ בְּקֶרֶב הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עַיִן בְּעַיִן נִרְאָה אַתָּה ה’ וַעֲנָנְךָ עֹמֵד עֲלֵהֶם וּבְעַמֻּד עָנָן אַתָּה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם וּבְעַמּוּד אֵשׁ לָיְלָה:(טו) וְהֵמַתָּה אֶת הָעָם הַזֶּה כְּאִישׁ אֶחָד וְאָמְרוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת שִׁמְעֲךָ לֵאמֹר:(טז) מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת ה’ לְהָבִיא אֶת הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם וַיִּשְׁחָטֵם בַּמִּדְבָּר:(יז) וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲדֹנָי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לֵאמֹר:(יח) ה’ אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד נֹשֵׂא עָוֹן וָפָשַׁע וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים:(יט) סְלַח נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ וְכַאֲשֶׁר נָשָׂאתָה לָעָם הַזֶּה מִמִּצְרַיִם וְעַד הֵנָּה:(כ) וַיֹּאמֶר ה’ סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ:

10. מלבי"ם דברים פרשת דברים פרק א פסוק כב

(כב) השאלות (כב - מו)

... מ"ש גם בי התאנף ה' בגללכם תמוה מאד שהלא מה שלא נכנס לארץ היה בחטא מי מריבה שהיה בסוף הארבעים שנה:

... ובאשר בספור שליחות המרגלים בפ' שלח לא נזכר כלל שאמרו נשלחה אנשים לפנינו כי שם כתוב שה' אמר למשה שלח לך אנשים שמשמע שהיה צווי מאת ה' ויפלא מאד איך צוה ה' ע"ז להיות להם לצור מכשול, בא להודיע כי לא מאת ה' יצא הדבר ולא ממשה רק מאת העם [ושם לא הוצרך לכתוב זאת כי פרשת שלח נכתבה בעת המעשה וידעו כלם איך היה אבל עתה שמתו דור המדבר והדור החדש הלא יטעו שהיה שלוח המרגלים מצוה מה' הוצרך להגיד איך היה] שאתם קרבתם אלי כלכם שמודיע ג"כ שלא היה קריבה הוגנת זקניהם בראשיהם רק קרבתם בערבוביא וכמ"ש בספרי, ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו, ובזה באר שלא מאת ה' ומאת משה יצא הדבר הזה רק מאת העם, ושמ"ש ה' שלח לך אנשים אינו צווי רק הרשאה למלאות רצון העם, וכבר בארתי שם שיש שני מיני מרגלים א] שהולכים לראות את הארץ אם טובה היא אם רעה, והם הנקראים תרים, ב] שאחר שהוטבה הארץ בעיניהם שולחים מרגלים לראות את ערות הארץ, ר"ל המקומות הבלתי מבוצרות שנוח לכבשה משם והם הנקראים מרגלים, ובארתי שם שיש כמה הבדלים ביניהם, התרים ישולחו מאת העם והמרגלים ישולחו מאת שר הצבא, התרים יהיו אנשים גדולים שהעם סומכים עליהם וכל שבט ושבט ישלח נשיאי שבטו למען יתור אם טובה הארץ לפני בני שבטו לפי עסקיהם אבל המרגלים יהיו גם מפחות העם ודי שני מרגלים כי הוא רק לצורך שר הצבא, וה' אמר למשה שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען נתן לו רשות לשלוח תרים לראות אם הארץ טובה, לא מרגלים לראות מאיזה מקום קל לכבשה כי בדרך הטבע לא היה אפשר שיכבשו את הארץ רק ע"י ה' כמ"ש אשר אני נותן לבני ישראל, וא"כ א"צ תכסיסי מלחמה, וישראל בשאלתם אמרו ויחפרו לנו את הארץ לא אמרו לא לשון ויתורו ולא לשון וירגלו רק לשון ויחפרו, שהוא לשון מסופק שהחופר הוא הדורש לדעת מטמוניות הארץ, ויפול בין על החופר לדעת טוב הארץ עצמה ורעתה כעין התר, ובין החופר לדעת מאיזה מקום קל לכבשה ואם יש שם גבורים וערים בצורות כעין המרגל, וכן במ"ש וישיבו אותנו דבר את הדרך אשר נעלה בה הגם שזה מורה ענין הריגול לדעת מקום הנח לכבשה משם, יוכל להתפרש כמו שפרש"י עפ"י הספרי לדעת הדרך הישר שאין בו עקמומיות ואת הערים אשר נבא אליהם תחלה שהם טובים להשאיר בם הנשים והטף והמקנה, וממ"ש נשלחה אנשים וישיבו אותנו דבר משמע יותר ששולחים לתור שהוא שליחות היוצאת מכלם, כי אל הריגול ישלח שר הצבא לבדו ואליו ישיבו דבר לא אל העם כלו, ועז"א:

11. ספר בינה לעיתים - חלק ב - דרוש ג על רסן הלשון  מהר"ר עזריה פיגו (1647)

אמנם יראה כי לפי שקדם התעוררות ישראל בשליחות המרגלים, והורו באמרם את הדרך נלך בה ואת הערים וכו', שכוונתם היתה להתנהג בזה כפי דרכי ותכסיסי המלחמה האנושית, ושרצו לדעת באיזו דרך תהיה נוחה לכבוש אותה כמשפט אנשי הצבא. לפיכך אמר הקב"ה שלח לך אנשים לתור את ארץ כנען, אך לא כפי דעת ישראל וכוונתם להשיג איך יכבשום הם, אלא שלח לך לדעתך, אני מוסר זה לך כפי מה שיראה בעיני שכלך ראוי והגון בתכלית שליחות זה וכוונתו. ודרך כלל אני אומר לך, שאדרבה הפרי אשר צריך שיצא מזה השליחות הוא שיתאמתו מתוכו אשר אני נותן לבני ישראל, יכירו וידעו שעל כרחם אין להם מקום להכנס בה מצד עצמם, אלא שאני הוא הנותן אותה להם בחפצי ורצוני וביכלתי המוחלט, ובזולת זה לא יכבשוה לעולם, ולבא אל התכלית הזה תשלח את השלוחים, על האופן אשר יראה בעיניך נאות להשיג כוונה זאת:

וכאשר הבין זה הנביא הנאמן, השתדל בשליחות זה להזהירם על תוקף החקירה בכל הדברים והסבות המונעות כבישת הארץ כפי המרוץ הטבעי, דהיינו בחוזק הערים ומבצרם ואבירות העם ועוצם כחם נוסף על רבויים. וכאשר יביטו יראו כל אלו הדברים, יספרום אל העם היותם כלם שוים למנוע אותם מהאמין שיספיק השתדלות אנושי לנצחו, וישימו באלהים כסלם ובהשגחתו הנסיית. ואלו היו המרגלים מגידים הדברים אשר ראו כהוויתם מתוקף העם וחוזק הערים, על הסדר אשר אמרו מרע"ה, היתה הכוונה יוצאת כפי התכלית הנכסף. אכן מעלו מעל באופן דבריהם אשר בו הראו מחשבתם הנשחתת, להטיל ארס כוונתם בהפך הנראה להניא לב ישראל ולהסיר בטחונם מקונם. וזה בשנבין מאמר משה רבינו ע"ה שלשה פעמים מה הארץ, וגם בתשובתם שאמרו באנו אל הארץ אשר שלחתנו וגם זבת חלב ודבש וגו', כי עדיין לא אמרו כלום מהארץ לשיוסיפו לומר וגם זבת וגו'. ולדעתי נתכוון משה רבינו עליו השלום לשני דברים גם יחד - האחד, לשיראו בעיניהם קושי הכבוש מצד חוזק הערים ותוקף העם כאמור, וזה היה העיקר, ואגב ארחיה שידעו גם כן טוביות הארץ בכל ההצלחות האפשריות, ...

והנה דקדק בדבריו להקדים תחלה חלוקת העם החזק הוא אם רפה, להיות יוצא ממנה עיקר הכוונה בהודעת המנעות הכבוש לקושי וחוזק כחם, כי זה הוא הנרצה והנכסף בעצם השליחות, ולבסוף חלוקת הטובה היא אם רעה כדבר תפל. ואם המרגלים היו משיבים כסדר הזה על ראשון ראשון, ויאמרו תחלה העם היושב בארץ רב ועז ועצום והערים בצורות וגם הארץ זבת חלב ודבש וגו', היה הדבר הגון והכוונה יוצאת לפועל, שהיו ישראל מבינים שמצד חוזק העם ותוקף הערים צריך יבטחו בו ית' ולא על כח עצמם. אך החטאים האלה דברו במרמה והפכו הסדר, והתחילו תחלה בספור טוביות הארץ והניחו לבסוף הענין האחר כדי לומר אפס כי עז העם היושב בה. ואמרו באנו אל הארץ אשר שלחתנו וגו', ירצה מה שנוגע לענין טוביות הארץ מצד עצמה, הנה בלי ספק אמת דברת לעולם עליה, ובאנו אל הארץ ממש במהותה ובאיכותה, והיא אותה אשר שלחתנו, כי כאשר שלח אותנו לראות ארץ טובה מאד בעצמה מאוירה ומזגה, כן היא באמת. וגם בענין המזונות כן דברת, כי זבת חלב ודבש היא וגו', וכל זה ניחא להנאתנו ולטובתנו. אך הענין האחר שצויתנו לראות קושי הכבוש מפני העם והערים, למען נבטח כלנו בשם אלהינו בזה נאמר - אפס כי עז העם היושב בה, אין זה מסכים עם כוונתך כמו הענין הקודם, כי הוא דבר משונה מאד, ובאה המניעה ובלתי אפשרות לכבשה בהחלט לא בכח אנושי ולא בשום כח אחר חלילה. זה כיונו דרך רמז באופן דבורם וסגנון לשונם - אפס כי עז העם והערים בצורות גדולות מאד וגם ילידי וגו' עמלק וגו', כלומר ואין שום תקוה בשום פנים להכנס שם. וכיון שהתחילו להתפקר והשתיקם כלב, פקרו עוד טפי לדבר כזבים אל העם, ההפך ממה שאמרו למשה ע"ה שספרו לו באנו אל הארץ וגם זבת וגו', שאותם הדברים היו לו לבדו, ואח"כ להכעיס בדברם אל כל ישראל אמרו להפך, וזה הוא - ויוציאו דבת הארץ רעה אל בני ישראל וגו', והיתה דבתם - ארץ אוכלת יושביה היא וכל העם אשר ראינו בתוכה אנשי מדות:

12. במדבר פרק י

(לג) וַיִּסְעוּ מֵהַר ה’ דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים וַאֲרוֹן בְּרִית ה’ נֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לָתוּר לָהֶם מְנוּחָה:(לד) וַעֲנַן ה’ עֲלֵיהֶם יוֹמָם בְּנָסְעָם מִן הַמַּחֲנֶה: ס

13. רש"י במדבר פרשת בהעלותך פרק י פסוק לג

(לג) דרך שלשת ימים - מהלך שלשת ימים הלכו ביום אחד, שהיה הקדוש ברוך הוא חפץ להכניסם לארץ מיד:

וארון ברית ה' נסע לפניהם דרך שלשת ימים - זה הארון היוצא עמהם למלחמה ובו שברי לוחות מונחים ומקדים לפניהם דרך שלשת ימים לתקן להם מקום חנייה:

14. ספר אמרי שפר (רב שלמה קלוגר)

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38352&st=&pgnum=167&hilite=

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38352&st=&pgnum=168

15. במדבר פרק טו

(לט) וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה’ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם:

16. רש"י על במדבר פרק טו פסוק לט

(לט) וזכרתם את כל מצות ה' - שמנין גימטריא של ציצית שש מאות ושמונה חוטים וחמשה קשרים הרי תרי"ג:

 ולא תתורו אחרי לבבכם - כמו (במדבר יג) מתור הארץ. הלב והעינים הם מרגלים לגוף ומסרסרים לו את העבירות העין רואה והלב חומד והגוף עושה את העבירות:

17. רש"ר הירש במדבר פרשת בהעלותך פרק י פסוק לג

נסע לפניהם - לתור להם מנוחה; ומראה הארון קיים בליבם את הרעננות ואת השמחה של הליכה אחרי ה'. וכן וענן ה' עליהם: ענן ה', שהיה עליהם בעקרם מן המחנה ובנסעם ממקום למקום, הוא שהבטיחם בשמירת ה' המלווה אותם בכל מסעיהם.

18. העמק דבר על במדבר פרק יג פסוק ב

שלח לך אנשים וגו'. פרש"י לדעתך אני איני מצוה לך כו'. ודאי לשון שלח לך אינו במשמע אלא כמו קח לך, לך לך, שהוא מצוה כמשמעו. אלא ההכרח לפרש הכי מבואר בספר דברים שמתחלה אך המה ישראל בקשו זאת. אבל מכ"מ א"א לעקם זה המקרא לגמרי. ואין מקרא יוצא מידי פשוטו. ... רק לדעת איך יכבשו. וזה ודאי ראוי ומוכרח אם הכבישה הוא בדרך הטבע. אבל אם הוא למעלה מהטבע כאשר הלכו עד הנה במדבר. אין מקום לשליחות כלל. שאין דבר חוצץ בפני תפארת עוזו יתברך. והנה בעמדם בחורב ובתחלת נסיעתם משם היה באמת בדעתם ליכנס בזה האופן לא"י. וא"צ לשליחות כלל. אבל בהליכה שלש מסעות הללו ראו והתבוננו כי קשה עליהם לעמוד בזה האופן. באשר עפ"י גלוי שכינה שבקרבם כל מה שמדברים שלא כהוגן הוא באזני ה' כמו שמדברים בפלטין של מלך. ותיכף ומיד באים מלאכי מות ומשכלת. ואינם יכולים לעמוד בזהירות יתירה כזו. ולא מצאו עצמם מוכשרים לעמוד בהיכל מלך מלכי המלכים הקב"ה. על כן בחרו לעמד בחוץ והשכינה תהיה בקרבם במדת מלכות. ...ע"כ הסכימו לשלח מרגלים ותהי' הכנסיה בדרך הטבע..

...אבל הקב"ה ידע שאינם מוכנים ומוכשרים לכך שיהיה בגלוי שכינה ובלי מרגלים. ואחר שהציעו מבוקשם לפני משה הבין משה גם הוא וייטב בעיניו כי לפי כחם ההכרח להיות כך. כדי שלא יהיו כלים ונענשים בהנהגה גבוה ועליונה כ"כ והקב"ה ג"כ צוה כמשמעו שלח לך אנשים. היינו לפי דרכם שאינם מוכשרים. ויראים המה לעמוד בהר ה' ובמקום קדשו. הנני מצוה לעשות הכנה להליכות הטבע. ועוד יבואר בהמשך הפרשה:

19. רשב"ם במדבר פרשת בהעלותך פרק י פסוק לג

וארון ברית י"י נוסע לפניהם - כל אותן שלשה ימים לתור להם מנוחה. כי הענן הולך על הארון:

20. חזקוני במדבר פרשת בהעלותך פרק י פסוק לג

(לג) ויסעו מהר ה' אצל הר סיני היו עד עכשיו. דרך שלשת ימים אינו אומר שלשת ימים אלא דרך שלשת ימים כלומר משנסעו מסיני עשו בחנייה ראשונה קודם שאכלו השליו שיעור מהלך שלשת ימים הם עשרים באייר וכ"א בו וכ"ב בו. וארון ברית ה' י"מ משה היה נושאו כדכתיב בתרי עשר ואשלח לפניך את משה ואת אהרן ומרים אבל הארון שעשה בצלאל היה באמצע הדגלים.

21. ספורנו עה"ת ספר במדבר פרק י פסוק לג

(לג) דרך שלשת ימים. עד ארץ ישראל. כי אמנם בשלש מסעות באו עד נוכח קדש ברנע במדבר פארן, שמשם שלחו המרגלים, כמו שביאר משה רבינו באמרו ותקרבון אלי כלכם ותאמרו, נשלחה אנשים והוא מקום חנייתם במדבר פארן שהזכיר כאן באמרו ואחר נסעו העם מחצרות ויחנו במדבר פארן ששם באו המרגלים בשובם, כאמרו וישובו ויבאו אל מדבר פארן קדשה והוא המקום שקראו רתמה, כאמרו ויסעו מחצרות, ויחנו ברתמה ושם הזכיר ג' מסעות ממדבר סיני עד שם, והם:

 קברות התאוה וחצרות ורתמה כי ענין תבערה היה בדרך לא בעת חנייתם. וארון ברית ה' נוסע לפניהם דרך שלשת ימים. באותם הג' ימים שהלכו באותן ג' מסעות דרך המדבר הגדול והנורא היה הארון נוסע לפניהם, להבטיח הדרך מן הנחשים והעקרבים וזולתם. אבל בשאר המסעות היה הארון נוסע בתוך המחנות כשאר משא בני קהת. לתור להם מנוחה. חניה בטוחה ב"מדבר הנורא":