פרשת חַיֵּ֣י שָׂרָ֔ה התשפ״ה
הרב ארי דוד קאהן ari.kahn@biu.ac.il
1. בראשית פרק כג (פרשת חיי שרה)
(א) וַיִּהְיוּ֙ חַיֵּ֣י שָׂרָ֔ה מֵאָ֥ה שָׁנָ֛ה וְעֶשְׂרִ֥ים שָׁנָ֖ה וְשֶׁ֣בַע שָׁנִ֑ים שְׁנֵי֖ חַיֵּ֥י שָׂרָֽה: (ב) וַתָּ֣מָת שָׂרָ֗ה בְּקִרְיַ֥ת אַרְבַּ֛ע הִ֥וא חֶבְר֖וֹן בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַןוַיָּבֹא֙ אַבְרָהָ֔ם לִסְפֹּ֥ד לְשָׂרָ֖ה וְלִבְכֹּתָֽהּ: (ג) וַיָּ֙קָם֙ אַבְרָהָ֔ם מֵעַ֖ל פְּנֵ֣י מֵת֑וֹ וַיְדַבֵּ֥ר אֶל־בְּנֵי־חֵ֖ת לֵאמֹֽר: (ד) גֵּר־וְתוֹשָׁ֥ב אָנֹכִ֖י עִמָּכֶ֑ם תְּנ֨וּ לִ֤י אֲחֻזַּת־קֶ֙בֶר֙ עִמָּכֶ֔ם וְאֶקְבְּרָ֥ה מֵתִ֖י מִלְּפָנָֽי:…(יז) וַיָּ֣קָם׀ שְׂדֵ֣ה עֶפְר֗וֹן אֲשֶׁר֙ בַּמַּכְפֵּלָ֔ה אֲשֶׁ֖ר לִפְנֵ֣י מַמְרֵ֑א הַשָּׂדֶה֙ וְהַמְּעָרָ֣ה אֲשֶׁר־בּ֔וֹ וְכָל־הָעֵץ֙ אֲשֶׁ֣ר בַּשָּׂדֶ֔ה אֲשֶׁ֥ר בְּכָל־גְּבֻל֖וֹ סָבִֽיב: (יח) לְאַבְרָהָ֥ם לְמִקְנָ֖ה לְעֵינֵ֣י בְנֵי־חֵ֑ת בְּכֹ֖ל בָּאֵ֥י שַֽׁעַר־עִירֽוֹ: (יט) וְאַחֲרֵי־כֵן֩ קָבַ֨ר אַבְרָהָ֜ם אֶת־שָׂרָ֣ה אִשְׁתּ֗וֹ אֶל־מְעָרַ֞ת שְׂדֵ֧ה הַמַּכְפֵּלָ֛ה עַל־פְּנֵ֥י מַמְרֵ֖א הִ֣וא חֶבְר֑וֹן בְּאֶ֖רֶץ כְּנָֽעַן:
2. רש"י בראשית פרק כג פסוק ב (פרשת חיי שרה)
לספוד לשרה ולבכתה - ונסמכה מיתת שרה לעקידת יצחק, לפי שעל ידי בשורת העקידה שנזדמן בנה לשחיטה וכמעט שלא נשחט, פרחה נשמתה ממנה ומתה:
3. בראשית רבה (וילנא) פרשה נח סימן ה (פרשת חיי שרה)
וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה – מֵהֵיכָן בָּא, רַבִּי לֵוִי אָמַר מִקְבוּרָתוֹ שֶׁל תֶּרַח לְשָׂרָה בָּא, אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי וַהֲלוֹא קְבוּרָתוֹ שֶׁל תֶּרַח קָדְמָה לִקְבוּרָתָהּ שֶׁל שָׂרָה שְׁתֵּי שָׁנִים, אֶלָּא מֵהֵיכָן בָּא מֵהַר הַמּוֹרִיָּה, וּמֵתָה שָׂרָה מֵאוֹתוֹ צַעַר, לְפִיכָךְ נִסְמְכָה עֲקֵדָה לְוַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה.
4. בראשית פרק יא (פרשת נח)
(כו) וַֽיְחִי־תֶ֖רַח שִׁבְעִ֣ים שָׁנָ֑ה וַיּ֙וֹלֶד֙ אֶת־אַבְרָ֔ם אֶת־נָח֖וֹר וְאֶת־הָרָֽן:... (לב) וַיִּהְי֣וּ יְמֵי־תֶ֔רַח חָמֵ֥שׁ שָׁנִ֖ים וּמָאתַ֣יִם שָׁנָ֑ה וַיָּ֥מָת תֶּ֖רַח בְּחָרָֽן:
205 – 70 = 135
5. שכל טוב (בובר) בראשית פרק כג פסוק ב (פרשת חיי שרה)
ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה. כך דרך פשט המקרא, לאדם המזדמן לעשות הדבר בעצמו קוראו בא, כגון בא אלי לשכב עמי (בראשית לט יד), ויבא אברהם. מהר המוריה, באותו היום נעשה שמת שרה ונתעסק לספוד לשרה ולבכותה, כדי לקבל עליה שכר, ולמדנו שהיה יצחק בן ל"ז שנה כשנעקד על הר המוריה, וכשנפטרת ביום עקידתו היתה בת קכ"ז שנה:
6. בראשית פרק יז (פרשת לך לך)
(א) וַיְהִ֣י אַבְרָ֔ם בֶּן־תִּשְׁעִ֥ים שָׁנָ֖ה וְתֵ֣שַׁע שָׁנִ֑ים וַיֵּרָ֨א ה֜' אֶל־אַבְרָ֗ם וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ אֲנִי־אֵ֣ל שַׁדַּ֔י הִתְהַלֵּ֥ךְ לְפָנַ֖י וֶהְיֵ֥ה תָמִֽים:
(יז) וַיִּפֹּ֧ל אַבְרָהָ֛ם עַל־פָּנָ֖יו וַיִּצְחָ֑ק וַיֹּ֣אמֶר בְּלִבּ֗וֹ הַלְּבֶ֤ן מֵאָֽה־שָׁנָה֙ יִוָּלֵ֔ד וְאִ֨ם־שָׂרָ֔ה הֲבַת־תִּשְׁעִ֥ים שָׁנָ֖ה תֵּלֵֽד:
7. בראשית פרק כא פסוק ה (פרשת וירא)
וְאַבְרָהָ֖ם בֶּן־מְאַ֣ת שָׁנָ֑ה בְּהִוָּ֣לֶד ל֔וֹ אֵ֖ת יִצְחָ֥ק בְּנֽוֹ:
8. בראשית פרק כב פסוק ה (פרשת וירא)
וַיֹּ֨אמֶר אַבְרָהָ֜ם אֶל־נְעָרָ֗יו שְׁבוּ־לָכֶ֥ם פֹּה֙ עִֽם־הַחֲמ֔וֹר וַאֲנִ֣י וְהַנַּ֔עַר נֵלְכָ֖ה עַד־כֹּ֑ה וְנִֽשְׁתַּחֲוֶ֖ה וְנָשׁוּ֥בָה אֲלֵיכֶֽם:
9. רד"ק בראשית פרק כג פסוק ב (פרשת חיי שרה)
ויבא אברהם - בא מן החוץ כי לא היה עמה בבית בעת מיתתה, או בא ממקום אחר כי לא היה בחברון בשעה שמתה:
10.רבי אברהם בן הרמב"ם בראשית פרק כג פסוק ב (פרשת חיי שרה)
ויבא אברהם וג'. הכוונה בויבא שנכנס אל המקום אשר מתה בו מבוהל על היפקדה ומצטער עליה ולהלוית גויתה בשלום כמו שיעשה אדם עם מת חביב עליו ונפשו קשורה בו וכך ביאר אבי אבא מרי ז"ל והראה לך בזה כי הקינה על המתים והבכיה עליהם מנהג הנביאים מימי קדם:
11.רמב"ן בראשית פרק כג פסוק ב (פרשת חיי שרה)
ויבא אברהם - לשון רש"י, מבאר שבע. ואין זה לומר שהיה עומד שם ממה שכתוב (לעיל כב יט) וישב אברהם בבאר שבע, כי איך תהיה שרה בחברון, אבל הכוונה לומר שהלך שם ביום לצרכו, ושמע במיתת שרה, ובא משם לספוד לה ולבכותה. ולשון רבותינו (ב"ר נח ה) מהר המוריה בא. וכן הוא לפי המדרש שכתבו הרב (רש"י כאן) כי שמעה בעקידה ופרחה נשמתה: והנראה בעקידה שהיתה הצואה בה בבאר שבע, כי שם היה דר ושם חזר, כי כן כתוב בתחילה (לעיל כא לג) ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה' אל עולם, ואמר (שם) ויגר אברהם בארץ פלשתים ימים רבים, והוא גרותו בבאר שבע שהוא בארץ פלשתים, ושם נצטווה בעקידה, ועל כן שהה בדרך שלשה ימים, שארץ פלשתים רחוקה מירושלים, שאילו חברון בהר יהודה הוא, כי כן כתוב (יהושע כ ז), וקרוב לירושלים. ובשובו מן העקידה לבאר שבע חזר, כמו שנאמר (לעיל כב יט) וישב אברהם אל נעריו ויקומו וילכו יחדו אל באר שבע וישב אברהם בבאר שבע, להורות שנתעכב שם וישב בו שנים. ואם כן לא מתה שרה באותו זמן, כי לא היה אברהם דר בבאר שבע ושרה דרה בחברון: וכן נראה כי יצחק נולד בבאר שבע, כי כתוב תחילה (לעיל כ א) ויסע משם אברהם ארצה הנגב וישב בין קדש ובין שור ויגר בגרר, ואבימלך אמר אליו הנה ארצי לפניך בטוב בעיניך שב (שם טו), ונתישב שם בארץ ההיא בבאר שבע, שכן כתוב (לעיל כא כב) ויהי בעת ההיא ויאמר אבימלך ופיכול שר צבאו אל אברהם לאמר, ואין כתוב שהלכו אליו מגרר, ויכרתו שם הברית בבאר שבע. וכן תראה כי הגר כאשר הוציאו אותה מבית אברהם ביום הגמל את יצחק הלכה במדבר באר שבע (לעיל כא יד), ששם היו דרים, אבל אחר ימים רבים נסע מארץ פלשתים ובא לחברון ונפטרה שם הצדקת:
אבל לפי המדרש צריכין אנו לומר כי אברהם ושרה בזמן העקידה היו דרים בחברון ושם נצטוה, ומה שאמר ביום השלישי וישא אברהם את עיניו (לעיל כב ד), כי לא נגלה לו ההר חמד אלהים עד היום השלישי, והיה בשני הימים הולך בסביבי ירושלים ולא היה הרצון להראות לו, ואברהם אחר העקידה לא שב למקומו לחברון, אבל הלך תחלה אל באר שבע מקום האשל שלו לתת הודאה על נסו, ושם שמע במיתת שרה ובא. ומי שאמר מהר המוריה בא ומי שאמר מבאר שבע בא הכל טעם אחד: ולפי זה מה שאמר הכתוב וישב אברהם בבאר שבע (לעיל כב יט), יהיה ענינו כי בשובו מן העקידה שב אל באר שבע, ומשם הלך לקבור את שרה, ואחר הקבורה מיד חזר לבאר שבע, ונתישב שם שנים. והשלים הכתוב ענין באר שבע כאחד, ואחרי כן ספר בקבורה, ושם בבאר שבע נשא יצחק את רבקה, כמו שאמר והוא יושב בארץ הנגב (להלן כד סב). וזה דעת כל המפרשים (רש"י, והראב"ע, והרד"ק) כי אברהם היה במקום אחר ובא משם: ולפי דעתי כי היה לשרה אהל, שם עומדת ואמהותיה לפניה, וכן כתוב (להלן לא לג) באהל יעקב ובאהל לאה ובאהל שתי האמהות. והנה שרה מתה באהל אשר לה, ונכנס אברהם באהל עם אחזת מרעיו לספוד אותה: או שיהיה לשון "ויבא" לאמר שנתעורר אברהם להספד הזה והתחיל לעשותו, כי כל מתעורר ומתחיל במלאכה יקרא בא אליה. … ולא יתכן בעיני שבא מעיר אחרת אל חברון, שאלו היה כן היה מזכיר אותו המקום, והיה הכתוב מפרש "וישמע אברהם ויבא ממקום פלוני":
12.שפתי כהן בראשית פרשת חיי שרה ד"ה [כג, ב]
ויבוא אברהם, מבאר שבע. ואם תאמר מי הוליכה לשרה לחברון, שמעתי כשבא השטן ואמר לה היכן יצחק אמרה לו הלך עם אביו ללמדו מעשה הקרבן אמר לה הוא הקרבן, לא האמינה לו הלכה אצל אחימן ששי ותלמי אמרה להם אתם ארוכים ורואים מרחוק הביטו וראו אם תראו זקן אחד הולך עם שלושה נערים אמרו לה אנו רואים זקן אחד עוקד בחור אחד והסכין בידו מיד מתה
13.תורה שלמה בראשית כ"ב ר״ח
ושוב הלך השטן לשרה ונדמה לה לזקן, ויאמר לה: אברהם בעלך היכן הלך? אמרה לו למלאכתו הלך אמר לה: ויצחק בנך היכן הלך? אמרה לו: עמו הלך ללמוד תורה. אמר לה: עלובה זקנה איך יקהו שניך על בנך שאינך יודעת שלזבוח אותו הוליכו בדרך. באותה שעה הזדעזעו מתניה ונתחלחלו אבריה ולא היתה בעולם, ואעפי"כ נתחזקה ואמרה: מה שאמר לו הקב"ה יעשה לשלום ולחיים. וכיון שראה אותו שטן שלא עלתה בידו מחשבתו ותאות לבו לבטל קרבנו של אברהם, מה עשה? הלך לעשות עצמו כנהר גדול וכיון שהגיעו לאותו נהר, …
14.ר' דוד צבי הופמן בראשית כ"ג:ב'
קרית ארבע – כך היה פעם שם העיר, על שם ארבע הענק, ואילו חברון היה שמה המאוחר יותר. לפי המסופר בבמדבר י"ג:כ"ב נבנתה חברון שבע שנים לפני שנבנתה צוען שבמצרים. ולהלן פסוק י"ט נקראת העיר — או לפחות חלק ממנה — ממרא. אך מסתבר שבזמן אברהם נקראה חברון, ויחד עם זאת גם ממרא, על שם בן בריתו של אברהם. מאוחר יותר, כאשר כבשה ארבע עם ענקיו, היא נקראה על שמו, ומכיוון שבני ישראל שבו וכבשוה, הרי שהחזירו לה גם את השם, שהיה ידוע להם מימי האבות — הוא חברון.וראיה שהשם חברון היה שגור בפיהם של בני ישראל, יש בשמו של אחי עמרם, אבי משה, שהיה אף הוא — חברון. העיר שוכנת בדרך מבאר שבע לירושלים, מרוחקת פי שנים מבאר שבע ממרחקה מירושלם. בפי הערבים היא נקראת אל־ח'ליל, כלומר הידיד (של ה'), הוא הכינוי לאברהם שבפיהם; וייתכן שמכאן גם השם העברי חברון, מלשון חבר. בארץ כנען – תוספת זו מוכיחה את השערתנו דלעיל, שפרקנו נכתב במיוחד בשביל בני ישראל שבמדבר. בפניהם היה צריך לחזור ולהדגיש שחברון, מקום קבורתם של האבות, בארץ כנען היא שוכנת, בארץ שעליהם לכבוש אותה. ויבא אברהם – או פירושו — אברהם בא מן הסביבה, מקום שבו היה רועה עדריו, או פירושו — אברהם בא אל הגופה והתכונן לספוד לאשתו.
15.בראשית פרק יג פסוק יד - יח (פרשת לך לך)
(יד) וַֽה֞' אָמַ֣ר אֶל־אַבְרָ֗ם אַחֲרֵי֙ הִפָּֽרֶד־ל֣וֹט מֵֽעִמּ֔וֹ שָׂ֣א נָ֤א עֵינֶ֙יךָ֙ וּרְאֵ֔ה מִן־הַמָּק֖וֹם אֲשֶׁר־אַתָּ֣ה שָׁ֑ם צָפֹ֥נָה וָנֶ֖גְבָּה וָקֵ֥דְמָה וָיָֽמָּה: (טו) כִּ֧י אֶת־כָּל־הָאָ֛רֶץ אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה רֹאֶ֖ה לְךָ֣ אֶתְּנֶ֑נָּה וּֽלְזַרְעֲךָ֖ עַד־עוֹלָֽם: (טז) וְשַׂמְתִּ֥י אֶֽת־זַרְעֲךָ֖ כַּעֲפַ֣ר הָאָ֑רֶץ אֲשֶׁ֣ר׀ אִם־יוּכַ֣ל אִ֗ישׁ לִמְנוֹת֙ אֶת־עֲפַ֣ר הָאָ֔רֶץ גַּֽם־זַרְעֲךָ֖ יִמָּנֶֽה: (יז) ק֚וּם הִתְהַלֵּ֣ךְ בָּאָ֔רֶץ לְאָרְכָּ֖הּ וּלְרָחְבָּ֑הּ כִּ֥י לְךָ֖ אֶתְּנֶֽנָּה: (יח) וַיֶּאֱהַ֣ל אַבְרָ֗ם וַיָּבֹ֛א וַיֵּ֛שֶׁב בְּאֵלֹנֵ֥י מַמְרֵ֖א אֲשֶׁ֣ר בְּחֶבְר֑וֹן וַיִּֽבֶן־שָׁ֥ם מִזְבֵּ֖חַ לַֽהֽ':
16.בראשית פרק יד פסוק יג (פרשת לך לך)
(יג) וַיָּבֹא֙ הַפָּלִ֔יט וַיַּגֵּ֖ד לְאַבְרָ֣ם הָעִבְרִ֑י וְהוּא֩ שֹׁכֵ֨ן בְּאֵֽלֹנֵ֜י מַמְרֵ֣א הָאֱמֹרִ֗י אֲחִ֤י אֶשְׁכֹּל֙ וַאֲחִ֣י עָנֵ֔ר וְהֵ֖ם בַּעֲלֵ֥י בְרִית־אַבְרָֽם:
17.בראשית פרק יח (פרשת וירא)
(א) וַיֵּרָ֤א אֵלָיו֙ ה֔' בְּאֵלֹנֵ֖י מַמְרֵ֑א וְה֛וּא יֹשֵׁ֥ב פֶּֽתַח־הָאֹ֖הֶל כְּחֹ֥ם הַיּֽוֹם: ...(לג) וַיֵּ֣לֶךְ ה֔' כַּאֲשֶׁ֣ר כִּלָּ֔ה לְדַבֵּ֖ר אֶל־אַבְרָהָ֑ם וְאַבְרָהָ֖ם שָׁ֥ב לִמְקֹמֽוֹ:
18.בראשית פרק יט פסוק כז - כח (פרשת וירא)
(כז) וַיַּשְׁכֵּ֥ם אַבְרָהָ֖ם בַּבֹּ֑קֶר אֶל־הַ֨מָּק֔וֹם אֲשֶׁר־עָ֥מַד שָׁ֖ם אֶת־פְּנֵ֥י הֽ': (כח) וַיַּשְׁקֵ֗ף עַל־פְּנֵ֤י סְדֹם֙ וַעֲמֹרָ֔ה וְעַֽל־כָּל־פְּנֵ֖י אֶ֣רֶץ הַכִּכָּ֑ר וַיַּ֗רְא וְהִנֵּ֤ה עָלָה֙ קִיטֹ֣ר הָאָ֔רֶץ כְּקִיטֹ֖ר הַכִּבְשָֽׁן:
19.בראשית פרק כ פסוק א - ב (פרשת וירא)
(א) וַיִּסַּ֨ע מִשָּׁ֤ם אַבְרָהָם֙ אַ֣רְצָה הַנֶּ֔גֶב וַיֵּ֥שֶׁב בֵּין־קָדֵ֖שׁ וּבֵ֣ין שׁ֑וּר וַיָּ֖גָר בִּגְרָֽר: (ב) וַיֹּ֧אמֶר אַבְרָהָ֛ם אֶל־שָׂרָ֥ה אִשְׁתּ֖וֹ אֲחֹ֣תִי הִ֑וא וַיִּשְׁלַ֗ח אֲבִימֶ֙לֶךְ֙ מֶ֣לֶךְ גְּרָ֔ר וַיִּקַּ֖ח אֶת־שָׂרָֽה:
20.בראשית פרק כא פסוק יד (פרשת וירא)
וַיַּשְׁכֵּ֣ם אַבְרָהָ֣ם׀ בַּבֹּ֡קֶר וַיִּֽקַּֽח־לֶחֶם֩ וְחֵ֨מַת מַ֜יִם וַיִּתֵּ֣ן אֶל־הָ֠גָר שָׂ֧ם עַל־שִׁכְמָ֛הּ וְאֶת־הַיֶּ֖לֶד וַֽיְשַׁלְּחֶ֑הָ וַתֵּ֣לֶךְ וַתֵּ֔תַע בְּמִדְבַּ֖ר בְּאֵ֥ר שָֽׁבַע:
21.בראשית פרק כא פסוק כ - לד (פרשת וירא)
(כ) וַיְהִ֧י אֱלֹהִ֛ים אֶת־הַנַּ֖עַר וַיִּגְדָּ֑ל וַיֵּ֙שֶׁב֙ בַּמִּדְבָּ֔ר וַיְהִ֖י רֹבֶ֥ה קַשָּֽׁת: (כא) וַיֵּ֖שֶׁב בְּמִדְבַּ֣ר פָּארָ֑ן וַתִּֽקַּֽח־ל֥וֹ אִמּ֛וֹ אִשָּׁ֖ה מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם: פ (כב) וַֽיְהִי֙ בָּעֵ֣ת הַהִ֔וא וַיֹּ֣אמֶר אֲבִימֶ֗לֶךְ וּפִיכֹל֙ שַׂר־צְבָא֔וֹ אֶל־אַבְרָהָ֖ם לֵאמֹ֑ר אֱלֹהִ֣ים עִמְּךָ֔ בְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־אַתָּ֖ה עֹשֶֽׂה: (כג) וְעַתָּ֗ה הִשָּׁ֨בְעָה לִּ֤י בֵֽאלֹהִים֙ הֵ֔נָּה אִם־תִּשְׁקֹ֣ר לִ֔י וּלְנִינִ֖י וּלְנֶכְדִּ֑י כַּחֶ֜סֶד אֲשֶׁר־עָשִׂ֤יתִי עִמְּךָ֙ תַּעֲשֶׂ֣ה עִמָּדִ֔י וְעִם־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁר־גַּ֥רְתָּה בָּֽהּ: (כד) וַיֹּ֙אמֶר֙ אַבְרָהָ֔ם אָנֹכִ֖י אִשָּׁבֵֽעַ: (כה) וְהוֹכִ֥חַ אַבְרָהָ֖ם אֶת־אֲבִימֶ֑לֶךְ עַל־אֹדוֹת֙ בְּאֵ֣ר הַמַּ֔יִם אֲשֶׁ֥ר גָּזְל֖וּ עַבְדֵ֥י אֲבִימֶֽלֶךְ: (כו) וַיֹּ֣אמֶר אֲבִימֶ֔לֶךְ לֹ֣א יָדַ֔עְתִּי מִ֥י עָשָׂ֖ה אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה וְגַם־אַתָּ֞ה לֹא־הִגַּ֣דְתָּ לִּ֗י וְגַ֧ם אָנֹכִ֛י לֹ֥א שָׁמַ֖עְתִּי בִּלְתִּ֥י הַיּֽוֹם: (כז) וַיִּקַּ֤ח אַבְרָהָם֙ צֹ֣אן וּבָקָ֔ר וַיִּתֵּ֖ן לַאֲבִימֶ֑לֶךְ וַיִּכְרְת֥וּ שְׁנֵיהֶ֖ם בְּרִֽית: (כח) וַיַּצֵּ֣ב אַבְרָהָ֗ם אֶת־שֶׁ֛בַע כִּבְשֹׂ֥ת הַצֹּ֖אן לְבַדְּהֶֽן: (כט) וַיֹּ֥אמֶר אֲבִימֶ֖לֶךְ אֶל־אַבְרָהָ֑ם מָ֣ה הֵ֗נָּה שֶׁ֤בַע כְּבָשֹׂת֙ הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁ֥ר הִצַּ֖בְתָּ לְבַדָּֽנָה: (ל) וַיֹּ֕אמֶר כִּ֚י אֶת־שֶׁ֣בַע כְּבָשֹׂ֔ת תִּקַּ֖ח מִיָּדִ֑י בַּעֲבוּר֙ תִּֽהְיֶה־לִּ֣י לְעֵדָ֔ה כִּ֥י חָפַ֖רְתִּי אֶת־הַבְּאֵ֥ר הַזֹּֽאת: (לא) עַל־כֵּ֗ן קָרָ֛א לַמָּק֥וֹם הַה֖וּא בְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע כִּ֛י שָׁ֥ם נִשְׁבְּע֖וּ שְׁנֵיהֶֽם: (לב) וַיִּכְרְת֥וּ בְרִ֖ית בִּבְאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיָּ֣קָם אֲבִימֶ֗לֶךְ וּפִיכֹל֙ שַׂר־צְבָא֔וֹ וַיָּשֻׁ֖בוּ אֶל־אֶ֥רֶץ פְּלִשְׁתִּֽים: (לג) וַיִּטַּ֥ע אֶ֖שֶׁל בִּבְאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיִּ֨קְרָא־שָׁ֔ם בְּשֵׁ֥ם ה֖' אֵ֥ל עוֹלָֽם: (לד) וַיָּ֧גָר אַבְרָהָ֛ם בְּאֶ֥רֶץ פְּלִשְׁתִּ֖ים יָמִ֥ים רַבִּֽים:
22.רש"ר הירש בראשית פרק כג פסוק ב (פרשת חיי שרה)
(ב) ויבא אברהם. מבארים כרגיל, שבא אליה לחברון, ולא היה אפוא נוכח במותה: משחזר מהעקידה, ובא אל ביתו, שוב לא מצא את אשתו. הנה כי כן, הבטחת השכר, שניתנה לאבות, אינה ענין כלל למדת השמחה והטובה, שהם רואים בחייהם. לפי ביאור זה, עוד יהיה עלינו להוסיף, שלפני לכתו אל הר המוריה, הרחיק אברהם את שרה מבאר - שבע לחברון, כדי שלא תקבל את בשורת הצער בפתע. אך אם נעיין בהוראה העיקרית של "בוא", נהיה פטורים מכל ההנחה הזאת. הוראת "בוא" בעיקרה: היכנס מהחוץ אל הבית, ממקום ציבורי - אל חדר פרטי. …נמצא פירוש הפסוק: אברהם התבודד והסתגר בתוך ביתו - לספד לשרה ולבכתה. אין הוא מציג את צערו לראוה, להתגאות בו בעיני הבריות. אפשר ולזה גם רומזת כ' זעירא ב"ולבכתה". יודעים אנחנו, מה היתה שרה לאברהם, מה רב ועמוק הצער במותה. הוא יספוד ויבכה, אך ישא את צערו בלבו, בביתו.
23.בראשית פרק כח פסוק י (פרשת ויצא)
וַיֵּצֵ֥א יַעֲקֹ֖ב מִבְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיֵּ֖לֶךְ חָרָֽנָה:
24.בראשית פרק לה פסוק כז - כט (פרשת וישלח)
(כז) וַיָּבֹ֤א יַעֲקֹב֙ אֶל־יִצְחָ֣ק אָבִ֔יו מַמְרֵ֖א קִרְיַ֣ת הָֽאַרְבַּ֑ע הִ֣וא חֶבְר֔וֹן אֲשֶׁר־גָּֽר־שָׁ֥ם אַבְרָהָ֖ם וְיִצְחָֽק: (כח) וַיִּֽהְי֖וּ יְמֵ֣י יִצְחָ֑ק מְאַ֥ת שָׁנָ֖ה וּשְׁמֹנִ֥ים שָׁנָֽה: (כט) וַיִּגְוַ֨ע יִצְחָ֤ק וַיָּ֙מָת֙ וַיֵּאָ֣סֶף אֶל־עַמָּ֔יו זָקֵ֖ן וּשְׂבַ֣ע יָמִ֑ים וַיִּקְבְּר֣וּ אֹת֔וֹ עֵשָׂ֥ו וְיַעֲקֹ֖ב בָּנָֽיו: פ
25.בראשית פרק כא פסוק לב - לד (פרשת וירא)
(לב) וַיִּכְרְת֥וּ בְרִ֖ית בִּבְאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיָּ֣קָם אֲבִימֶ֗לֶךְ וּפִיכֹל֙ שַׂר־צְבָא֔וֹ וַיָּשֻׁ֖בוּ אֶל־אֶ֥רֶץ פְּלִשְׁתִּֽים: (לג) וַיִּטַּ֥ע אֶ֖שֶׁל בִּבְאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיִּ֨קְרָא־שָׁ֔ם בְּשֵׁ֥ם ה֖' אֵ֥ל עוֹלָֽם: (לד) וַיָּ֧גָר אַבְרָהָ֛ם בְּאֶ֥רֶץ פְּלִשְׁתִּ֖ים יָמִ֥ים רַבִּֽים: פ
26.בראשית פרק כב (פרשת וירא)
(א) וַיְהִ֗י אַחַר֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וְהָ֣אֱלֹהִ֔ים נִסָּ֖ה אֶת־אַבְרָהָ֑ם וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו אַבְרָהָ֖ם וַיֹּ֥אמֶר הִנֵּֽנִי: (ב) וַיֹּ֡אמֶר קַח־נָ֠א אֶת־בִּנְךָ֙ אֶת־יְחִֽידְךָ֤ אֲשֶׁר־אָהַ֙בְתָּ֙ אֶת־יִצְחָ֔ק וְלֶךְ־לְךָ֔ אֶל־אֶ֖רֶץ הַמֹּרִיָּ֑ה וְהַעֲלֵ֤הוּ שָׁם֙ לְעֹלָ֔ה עַ֚ל אַחַ֣ד הֶֽהָרִ֔ים אֲשֶׁ֖ר אֹמַ֥ר אֵלֶֽיךָ: (ג) וַיַּשְׁכֵּ֨ם אַבְרָהָ֜ם בַּבֹּ֗קֶר וַֽיַּחֲבֹשׁ֙ אֶת־חֲמֹר֔וֹ וַיִּקַּ֞ח אֶת־שְׁנֵ֤י נְעָרָיו֙ אִתּ֔וֹ וְאֵ֖ת יִצְחָ֣ק בְּנ֑וֹ וַיְבַקַּע֙ עֲצֵ֣י עֹלָ֔ה וַיָּ֣קָם וַיֵּ֔לֶךְ אֶל־הַמָּק֖וֹם אֲשֶׁר־אָֽמַר־ל֥וֹ הָאֱלֹהִֽים: (ד) בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֗י וַיִּשָּׂ֨א אַבְרָהָ֧ם אֶת־עֵינָ֛יו וַיַּ֥רְא אֶת־הַמָּק֖וֹם מֵרָחֹֽק:…(יט) וַיָּ֤שָׁב אַבְרָהָם֙ אֶל־נְעָרָ֔יו וַיָּקֻ֛מוּ וַיֵּלְכ֥וּ יַחְדָּ֖ו אֶל־בְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיֵּ֥שֶׁב אַבְרָהָ֖ם בִּבְאֵ֥ר שָֽׁבַע: פ (כ) וַיְהִ֗י אַחֲרֵי֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וַיֻּגַּ֥ד לְאַבְרָהָ֖ם לֵאמֹ֑ר הִ֠נֵּה יָלְדָ֨ה מִלְכָּ֥ה גַם־הִ֛וא בָּנִ֖ים לְנָח֥וֹר אָחִֽיךָ: (כא) אֶת־ע֥וּץ בְּכֹר֖וֹ וְאֶת־בּ֣וּז אָחִ֑יו וְאֶת־קְמוּאֵ֖ל אֲבִ֥י אֲרָֽם: (כב) וְאֶת־כֶּ֣שֶׂד וְאֶת־חֲז֔וֹ וְאֶת־פִּלְדָּ֖שׁ וְאֶת־יִדְלָ֑ף וְאֵ֖ת בְּתוּאֵֽל: (כג) וּבְתוּאֵ֖ל יָלַ֣ד אֶת־רִבְקָ֑ה שְׁמֹנָ֥ה אֵ֙לֶּה֙ יָלְדָ֣ה מִלְכָּ֔ה לְנָח֖וֹר אֲחִ֥י אַבְרָהָֽם: (כד) וּפִֽילַגְשׁ֖וֹ וּשְׁמָ֣הּ רְאוּמָ֑ה וַתֵּ֤לֶד גַּם־הִוא֙ אֶת־טֶ֣בַח וְאֶת־גַּ֔חַם וְאֶת־תַּ֖חַשׁ וְאֶֽת־מַעֲכָֽה: פ
27.רמב"ן בראשית פרק כב פסוק כ (פרשת וירא)
מלכה גם היא - בעבור היותה בת הרן אחיו, היתה בשורה לאברהם שנפקד אחיו הגדול בבנים רבים מבת אחיו המת. ומלשון הכתוב נראה שלא ידע באחד מהם בלתי היום, ואם היתה פקודתם בימי בחורותם אי אפשר שלא שמעו עד היום, כי אין המרחק רב בין ארם נהרים ובין ארץ כנען, והנה אברהם בצאתו מחרן בן ע"ה שנה וגם נחור זקן, ואשתו איננה בחורה, אבל עשה ה' להם נס שנפקדו בימי הזקנה. וזה טעם "מלכה גם היא". ובדברי רבותינו (ילק"ש רמז תשסו) יאמר שנפקדה כאחותה:
28.אברבנאל פרשת וירא
ואמנם אמרו עוד ויהי אחרי הדברים האלה ויוגד לאברהם כתב הרמב"ן שמלשון הכתוב נראה שלא ידע אברה' מלידת בן מכל בני נחור זולת היום ואם היתה פקידתם בימי בחרותם לא היה אפשר שלא ישמע עד היום כי אין המרחק רב בין ארם נהרים לארץ כנען אבל נעשה להם נס ונפקדו בימי הזקנה וזה טעם הנה ילדה מלכה גם היא. וכתב הר"ן עליו שלא ידע מה תקן הרב בזה שעכ"פ יצטרך לומר שעברו עשרים שנה מעת הולד עוץ בכורו עד שבתואל הקטן הוליד את רבקה. ואם העשרים שנה לא ידע אברהם מהבכור דבר כן אפשר שיעלם ממנו נ' או ס' שנה. והנה דעת הר"ן שנרמז בכאן זווג יצחק כדברי חז"ל ושעור הכתוב שהוגד לאברהם הנה מלכה אחות שרה ילדה גם היא לנחו' אחיך בנים ושראוי שתתחתן בהם כי כבר נולדה רבקה מבניו והיא היתה נאותה לאברהם מצד אביה שהיה אחיו ולשרה מצד אחותה ועקר הכוונ' היא בשביל רבקה אבל אחרי שהוצרך להזכירם הזכיר כל בני נחור להודיעו יחוסו ובניו שהיו ראוים לידבק בזרעו של אברהם וכמו שאמר כי אם אל ארצי ואל מולדתי תלך ודבריו אלה טובים ונכוחים הם. כי רחוק הוא שנאמין שהוגד לאברהם בפעם אחת כי חלה גם ילדה מלכה את בניה אלה כלם ושלא ידע מהם עד עתה ויותר נכון לומר שכאשר נפקדה שרה נפקדה אחותה מלכה עמה כדבריהם ז"ל ושכבר ידעו זה בבית אברהם כמשפט האחים אלא שמאמר זה ויהי אחר הדברים האלה הוא דוגמת ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם שנאמר למעלה כי רצה הכתוב להגיד שאחרי שנולד יצחק לאברהם וגורש ישמעאל מביתו ושנתכבד עם אבימלך קרו ב' דברים האחד הסכנה שהיה בה יצחק בשעת העקדה והאחד מה שאמרו לאברהם בשעת נשואיו ולכן השוה הלשון בשניהם ויהי אחר הדברים האלה ואין הכונה בכאן שאחר העקדה הוגד לאברהם זה אלא שאחר הדברים האלה מלידת יצחק וגרושי ישמעאל וברית אבימלך הוגד לו זה לענין נשואי יצחק כי נסמך ענין נשואיו לענין עקדתו לפי שבשכרו היה זה ותהיה אם כן הפרשה הזאת כהקדמה לאברהם זקן ושעור הכתוב ויוגד לאברהם וכבר הוגד לאברהם שילדה מלכה גם היא כאחותה בנים לנחור וגו' ואת קמואל וגו' ואת בתואל ובתואל ילד את רבקה באופן שהיה שם משפחה גדולה ממולדתו ומבית אביו ולכן שלח שם אברהם לקחת אשה לבנו ליצחק. ובזה נשלם פירוש הסדר הזה. והתהלה לאל אמת ואמן סלה:
29.אבן עזרא בראשית פרק כב (פרשת וירא)
(ה) י"א איך אמר אברהם ונשובה. ואחרים ענו כי היה בדעתו להביא עצמותיו, ואברהם דחם בדברים, כדי שלא יסורו עד שובו, ושלא ירגיש יצחק ויברח. ורז"ל אמרו שהיה יצחק כאשר נעקד בן שלשים ושבע שנים. ואם דברי קבלה נקבל. ומדרך סברא אין זה נכון, שהיה ראוי שתהיה צדקת יצחק גלויה, ויהיה שכרו כפול משכר אביו שמסר עצמו ברצונו לשחיטה, ואין בכתוב מאומה על יצחק. ואחרים אמרו שהי' בן חמש שנים, גם זה לא יתכן, בעבור שנשא עצי העולה. והקרוב אל הדעת שהיה קרוב לי"ג שנים, והכריחו אביו ועקדו שלא ברצונו. והעד שאביו הסתיר הסוד ממנו, ואמר אלהים יראה לו השה, כי אילו אמר לו אתה העולה, יתכן שיברח: (יט) וישב אברהם ולא הזכיר יצחק, כי הוא ברשותו. והאומר ששחטו ועזבו, ואח"כ חיה אמר הפך הכתוב: (כ) ילדה מלכה להזכיר יחס רבקה:
30.שד"ל בראשית כ"ג:ב'
יבא אברהם – אולי מבאר שבע (כדברי רז"ל {פרקי דר' אליעזר ל"א}), ואין ראיה מזה שהיה יצחק בשעת העקדה בן ל"ז שנה, כי יתכן שכבר עברו שנים הרבה מן העקדה עד מיתת שרה, …
31.ספרי דברים פרשת וזאת הברכה פיסקא שנז
שש זוגות ששנותיהם שוות רבקה וקהת לוי ועמרם יוסף ויהושע שמואל ושלמה משה והלל הזקן ורבן יוחנן בן זכיי ורבי עקיבה.
32.שמות פרק ו פסוק יח (פרשת וארא)
(יח) וּבְנֵ֣י קְהָ֔ת עַמְרָ֣ם וְיִצְהָ֔ר וְחֶבְר֖וֹן וְעֻזִּיאֵ֑ל וּשְׁנֵי֙ חַיֵּ֣י קְהָ֔ת שָׁלֹ֧שׁ וּשְׁלֹשִׁ֛ים וּמְאַ֖ת שָׁנָֽה:
33.בראשית פרק לה פסוק ח (פרשת וישלח)
וַתָּ֤מָת דְּבֹרָה֙ מֵינֶ֣קֶת רִבְקָ֔ה וַתִּקָּבֵ֛ר מִתַּ֥חַת לְבֵֽית־אֵ֖ל תַּ֣חַת הָֽאַלּ֑וֹן וַיִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ אַלּ֥וֹן בָּכֽוּת: פ
34.רש"י בראשית פרק לה פסוק ח (פרשת וישלח)
ותמת דבורה - מה ענין דבורה בבית יעקב, אלא לפי שאמרה רבקה ליעקב (כז מה) ושלחתי ולקחתיך משם, שלחה דבורה אצלו לפדן ארם לצאת משם, ומתה בדרך. מדברי רבי משה הדרשן למדתיה:…ואגדה נתבשר שם באבל שני, שהוגד לו על אמו שמתה. ואלון בלשון יוני אחר. ולפי שהעלימו את יום מותה, שלא יקללו הבריותי הכרס שיצא ממנו עשו, אף הכתוב לא פרסמו:
35.מדרש הגדול בראשית פרק כה פסוק כ (פרשת תולדות)
בקחתו את רבקה. אמרו בת ארבע עשרה שנה היתה רבקה כשנישאת. תדע לך שהוא כן שהרי אמרו ששה זוגות שנותיהן שוות רבקה וקהת וכולה בריתא. נמצאו שני חייה מאה ושלש ושלשים. עשרים שנה היתה בהן עקרה ויעקב בן שבעים ושבע שנים כשעמד על הבאר וישב לו עשרים שנה אצל לבן ונשתהה שתי שנים בדרך בחזירתו אצל אביו ובאותו הפרק מתה, הכל מאה ותשע עשרה שנה. נשתיירו ארבע עשרה שנה אותן שעברו קודם הנישואין.
36.רש"י בראשית פרק כה פסוק כ (פרשת תולדות)
בן ארבעים שנה - שהרי כשבא אברהם מהר המוריה נתבשר שנולדה רבקה, ויצחק היה בן שלשים ושבע שנה, שהרי בו בפרק מתה שרה, ומשנולד יצחק עד העקידה שמתה שרה שלושים ושבע שנה, ובת תשעים היתה כשנולד יצחק, ובת מאה עשרים ושבע כשמתה, שנאמר (כג א) ויהיו חיי שרה וגו', הרי ליצחק שלושים ושבע שנים ובו בפרק נולדה רבקה, המתין לה עד שתהא ראויה לביאה שלש שנים ונשאה:
37.חזקוני בראשית פרק כה פסוק כ (פרשת תולדות)
ויהי יצחק בן ארבעים שנה פרש"י המתין לה עד שתהא ראויה לביאה בת שלש שנים ונשאה. חז"ק. דבשילהי ספרי מסיק ג', שנותיהן שוין רבקה וקהת ובן עזאי והם חיו מאה ושלשים ושלש שנים ואי סלקא דעתך שלא היתה רבקה אלא בת שלש שנים כשנישאת ליצחק נמצא חסר משנותיה אחת עשרה שנה, כיצד בת ג' שנים נשאת ובת עשרים ושלש כשילדה כמו שפרש"י ויעקב היה בן ששים ושלש שנים כשנתברך כמו שפרש"י וארבע עשרה שנטמן בבית שם ועבר ועשרים שנה שמש בבית לבן ושנה וחצי בסוכות וששה חדשים בבית אל דבאותו פרק נתבשר על מיתת אמו כמו שפרש"י גבי אלון בכות, שים עשרים ושלש שהיתה כשילדה עם תשעים ותשע שנים שיש משילדה עד שמתה לא יהיו רק מאה עשרים ושתים לכך נראה שהיתה בת ארבע עשרה שנה כשנשאת. וכן גרסינן בסדר עולם כשחזר אברהם מן העקידה נתבשר שנולדה רבקה פי' שנתבשר שנולדה כבר כשעברו אחת עשרה שנה וראיה לדבר נקרא לנערה ונשאלה את פיה פירש רש"י שאין משיאין את הגדולה אלא מדעתה. …
38.סדר עולם רבה (ליינר) פרק א
אבינו יצחק היה כשנעקד על המזבח בן ל"ז שנה, ויגר אברהם בארץ פלשתים ימים רבים (שם /בראשית/ כא לד), הימים הללו מרובים על חברון שהיו עשרים וחמש שנה, והללו עשרים ושש שנה, בו בפרק נולדה רבקה, נמצא אבינו יצחק נשא את רבקה בת (י"ד) [ג'] שנה, אבינו אברהם קבר את תרח אביו לפני מיתתה של שרה שתי שנים,
39.סדר עולם רבה (מיליקובסקי) פרק א
אבינו יצחק היה בשעה שנעקד בן כ"ו שנ'. בו בפרק נולדה רבקה נמצאת כשנשאה יצחק בן ארבע (עש) [עשרה] שנ'.
40.העמק דבר בראשית פרק לה פסוק כז (פרשת וישלח)
היא חברון אשר גר שם אברהם ויצחק. הודיע כ"ז הכתוב אף על גב שכבר ידוע לנו היטב מזה, ללמדנו שלא דר יעקב ובניו באלני ממרא, אלא מתחלה בא לשם שדר שם יצחק, אבל אח"כ עקר דירתו לחברון, והיינו בעמק חברון סמוך להעיר, אבל אינו מעורב עמהם. והא שבחר להיות דירתו בחברון, לא משום רֵעות זרע ממרא, אלא משום שגר שם אברהם ויצחק היא העיר שנתקדשה בתורה ועבודה מימות אבותיו, אבל לא היה לו שום התרועעות עם זרע ממרא האמורי, וכמדת יעקב להיות בדד כמ"ש לעיל ל"ג ט"ו וי"ח ולהלן ל"ז א':
41.תולדות יצחק בראשית פרק כג פסוק ב (פרשת חיי שרה)
ויבא אברהם מבאר שבע [רש"י]. יש בזה ספקות. הספק הראשון, איך מתה שרה בחברון, [כיון] שדירתו של אברהם בבאר שבע, שנאמר על כן קרא למקום ההוא באר שבע, ויכרתו ברית בבאר שבע, ויטע אשל בבאר שבע, ויגר אברהם בארץ פלשתים וגו', והוא גרותו בבאר שבע שהיא בארץ פלשתים, ובשובו מן העקידה אמר וישב אברהם אל נעריו, ויקומו וילכו יחדיו אל באר שבע, וישב אברהם בבאר שבע, כי בבאר שבע נצטוה בעקידה, כי שם ביתו ואם כן מי הוליך שרה לחברון. הספק השני, הדרך הוא שהנכבדים כשיזקינו, קונים בית הקברות להם ולנשיהם, ומדוע לא קנה אברהם לו ולאשתו אחוזת קבר, אחר שאברהם ושרה זקנים, ולא יצטרך להטריח עצמו אחר מיתת שרה ולהתבייש לבקש מבני חת ולומר ופגעו לי בעפרון בן צוחר: והחכם רבי אפרים קארו זצ"ל אחי השיב לאילו הספיקות ואמר, שכונת אברהם היתה מתחלה להקבר הוא ואשתו בארץ כנען, לפי שארץ ישראל מכפרת עון, שנאמר וכפר אדמתו עמו [דברים לב מג], והעם היושב בה נשוא עון [עי' כתובות קיא א], ולפיכך כשהרגישה בעצמה אפיסת הכחות ויתרון החולשה, וידעה שלא תאריך ימים, צותה שיוליכוה לחברון למות שם, ולזה אמר בארץ כנען, כלומר ותמת שרה בקרית ארבע היא חברון, לפי שהיא בארץ כנען, ולזה ויבא אברהם מבאר שבע שהיא ארץ פלשתים ואינה ארץ כנען, לא קנה אברהם אחוזת קבר, שבבאר שבע אינו רוצה להקבר, ובארץ כנען לא היה דר לקנות אחוזת קבר, ונשאר כן עד שמתה שרה. ובזה הותרו שני הספיקות, שלכן מתה בחברון ולא בבאר שבע, ולכן לא קנה אחוזת קבר טרם מיתתה:
42.דעת זקנים מבעלי התוספות בראשית פרק כה פסוק כ (פרשת תולדות)
ויהי יצחק בן ארבעים שנה. פירש"י שנשא יצחק את רבקה כשהיתה בת שלש שנים וקשיא דבשלהי ספרי מסיק ג' שנותיהן שוין קהת ורבקה ובן עזאי. וא"כ חיתה רבקה קל"ג שנים כמו קהת ואם לא היתה כי אם בת שלש שנים כשנשאה יצחק תמצא שחסר משנותיהם י"א שנים כיצד בת ג' נשאה ובת כ"ג היתה כשילדה. וא"כ כשילדה את יעקב היתה בת כ"ג ויעקב בן ס"ג כשנתברך כדפירש"י בסוף הסדר הזה וי"ד שנה נטמן בבית עבר וכ' שנה שמש בבית לבן ושתי שנים נשתהה בדרך ובאותו פרק נתבשר על מיתת אמו כדפירש"י בפ' וישלח גבי אלון בכות. וא"כ לא היתה כי אם בת קכ"ב שנים. ל"נ שהיתה רבקה בת י"ד שנים כשנשאה יצחק והכי איתא בסדר עולם וכן א"ר יהודה ואז תמצא שהיתה קל"ג שנים מכוונים. ולפי זה צ"ל מה ששנינו בסדר עולם כשחזר אברהם מן העקדה נתבשר שנולדה רבקה שנולדה כבר עבר י"א שנים…:
43.תוספות מסכת יבמות דף סא עמוד ב
וכן הוא אומר והנערה טובת מראה מאד - תימה דהכא משמע דרבקה נערה היתה ובסדר עולם (פ"א) תניא בהדיא שהיתה בת שלש כשנשאה יצחק ואי אפשר להגיה דהא תניא התם יצחק אבינו כשנעקד על גבי המזבח היה בן שבעה ושלשים שנה ובו בפרק נולדה רבקה וכתיב ויהי יצחק בן ארבעים שנה וגו' נמצאת שהיתה בת ג' וה"ר שמואל חסיד משפיר"א הוכיח שהיתה בת י"ד מדתניא בספרי ו' זוגות שנותיהן שוות וקחשיב קהת ורבקה וקהת חיה קל"ג כדכתיב בקרא ואם היתה בת י"ד כשנשאה אז החשבון מכוון דכשנולד יעקב היתה בת ל"ד ויעקב היה בן צ"ט כשמתה רבקה הרי קל"ג שהרי כשנתברך היה בן ס"ג שאז מת ישמעאל וכל שנותיו של ישמעאל קל"ז כדכתיב וישמעאל (גדול מיצחק י"ד שנה ויצחק בן ס' שנה בלדת אותם א"כ ישמעאל) בן ע"ד ונשאר מלידת יעקב עד סוף שני ישמעאל ס"ג וי"ד נטמן בבית עבר כדאמרינן במגילה (דף יז.) ועשרים שנה בבית לבן ושתי שנים בדרך ואז מתה רבקה כדדרשינן (מדרש רבה קהלת פ"ב) אלון בכות שתי בכיות של רבקה ומניקתה הרי צ"ט וצריך לומר דמדרשות חלוקים זה על זה.
44.מושב זקנים בראשית פרק כה פסוק כ (פרשת תולדות)
ויהי יצחק בן מ' שנה. פר"ש ובסדר עולם (פ"א) תניא דרבקה היתה בת ג' שנים כשנשאה יצחק. ומוכיח ר"ש מכח המקראות. והק' הג"ן, והא כתיב והנערה טובת מראה מאד בתולה, א"כ משמע שהיתה נערה, ונערה היא בת י"ב או יותר. ותו קשה לפר"ש דאמר שהיתה בת ג' הא דמקשה בפ' הבא על יבמתו (יבמות ס"ד א') שרוצה להוכיח מאברהם. מי ששהה עם אשתו י' שנים ולא ילדה יגרשנה. ומקשה ונילף מיצחק, פי' שהיה עם רבקה כ' שנים קודם שיתפלל עליה, ומאי קשה דילמא שאני התם דלא היתה ראויה להריון, אבל אשה אחרת לא היה צריך להמתין כל כך, אפי' אם תילף מיצחק, דבשלמא לפי הספרי דפי' דבת י"ד שנים היתה ניחא הקושיא. ותו תימא לפי (הקוש') [פירושו] שפי' לקמן שהמתין לה (ג') [י'] עד שהיתה ראויה להריון, אבל מקודם לכן לא היתה ראויה, והא דאמ' דלדורות הראשונים היו מולידים לו' שנים, נוכל לדחות דיש נשים בריאות מאחרות, וא"כ למה המתין עד י"ג שנים, אלא י"ל כמו שאומר בסיפרי, בת י"ד שנה והלשון מוכיח בסיפרי (סוף זאת הברכה) דקא חשיב ג' זוגות שהיו שנותיהן שוות, וקא חשיב רבקה קהת וקהת חי קל"ז ככפה, ואם לא היתה רבקה כ"א בת ג' כשנשאה יצחק, לא תמצא שנותיהן קל"ז שהרי בן מ' שנה היה יצחק כשנשאה דכתיב ויהי יצחק בן מ' שנה, וכשנולד יעקב היתה בת כ"ג, וכשמתה רבקה לא היה יעקב אלא בן צ"ט כדמוכח בסדר עולם, שהרי ישמעאל בן ע"ד היה כשנולד יעקב והוא היה גדול מיצחק י"ד שנים, וכל שנותיו של ישמעאל קל"ז. אבל אם היתה בת י"ד אז החשבון מכוון. וא"ת והלא כשהיה בהר המוריה היה בן ל"ז שנים ושם נתבשר לו שנולדה רבקה, שנאמר הנה ילדה מלכה וכו', וי"ל דאין זה קשיא דאין דרכם להגיד לאדם מקטנה בת יומא, אלא ודאי היתה בשעת עקידה מי"א שנים, והגידו הנה נערה יפה לבתואל. וא"ת א"כ למה לא נשאה מיד, וי"ל לפי שהיה ג' שנים בגן עדן כדאמר לעיל, ובשנה שלישית יצא מגן עדן ובאותה שנה לקחה והיה בן מ' שנה, והיא בת י"ד. אבל מ"מ קשה למה המתין כ' שנה קודם שהתפלל כו' וצ"ע. וא"ת מ"מ קשה מן סדר עולם לסיפרי. ושמא י"ל דבכמה מקומות מצינו מדרשות חלוקות. מפדן ארם. פר"ש על שם ששני ארם היו קורא אותו פדן לשון צמד בקר. וקשה א"כ לכל אחד היה לו לקרותו פדן שהרי פדן לשון שנים והיו שני ארמים. וי"ל דהכי פי' על ששני ארם היו, ארם נהרים וארם צובה היו קורין אותו פדן, על שם ב' נהרות, וזהו ארם נהרים, שיושבת בין שתי נהרות, ועתה ניחא שפדן הוא לשון שנים, ולא קאי על הארמים אלא על הנהרות. אחות לבן הארמי. פרש"י ממשמע שנ' בת בתואל איני יודע שהיא אחות לבן אלא להגיד לך אף על פי שדרה בין שני רשעים לא למדה ממעשיהם. ותימה למה לא נדרוש שמת בתואל והשיאה לבן כמו שאנו אומרי' סוף פ"ק דמגלה (י"ז א') ממשמע שנ' בת ישמעאל איני יודע שהיא אחות נביות, אלא מלמד שמת ישמעאל והשיאה נביות אחיה. וגם גבי אהרן כתיב (שמות ו' כ"ג) ויקח אהרן את אלישבע בת עמינדב אחות נחשון. ודרשי' בפ' יש נוחלין (ב"ב ק"י א') הנושא את האשה צריך לבדוק באחיה. ולא דרשינן שמת עמינדב והשיאה נחשון כמו גבי ישמעאל א"כ קשה פעם אחת דורש כך, ופעם אינו דורש. ונ"ל דבשום מקום לא דרשינן הכי דמאי נפקא מינה אם מת האב והשיאה האח אלא גבי ישמעאל לבד דאשמעינן דבאותו פרק מת ישמעאל לדעת [בן] כמה נתברך יעקב, כדאיתא במגלה, וכן רבקה אין שייך לומר צריך לבדוק באחיה דרשע היה. אף על פי דחטייא דקרתך מינה זבין זרע' איפשר דנפקא מנהון זרעא טובא. וגבי אלישבע אין שייך לומר דרה בין הרשעים כי אחיה ואביה צדיקים היו:
45.חדושי הרמב"ן מסכת יבמות דף סא עמוד ב
אין בתולה אלא נערה וכן הוא אומר והנערה טובת מראה מאוד בתולה. פירוש ואין משיבין על דברי אגדה, דלית לן מאי דאמרינן באגדה ובסדר עולם שרבקה בת שלש שנים היתה באותה שעה, וכן הא דאמרינן לקמן (ס"ד א') א"ל רבא לרב נחמן וניליף מיצחק וכו', לית ליה נמי בת שלש שנים היתה שאם כן עשר שנים המתין לה עד שתהא בת שלש עשרה שראויה לילד ושהה עמה עשר שנים אחר מיכן, ועוד תניא בספרי בפרשת וזאת הברכה ששה זוגות שנותיהן שוות רבקה וקהת וכו', וקהת חי קל"ג שנה, צא וחשוב שנותיה של רבקה, כשנשאה יצחק בן מ' וכשנולד יעקב היה בן ס', ויעקב כשמתה אמו בן צ"ט שהרי יעקב כשנתברך בן ס"ג כדמפורש בפ"ק דמגילה ומיד ברח והתם במגילה מוכח שנטמן בבית עבר י"ד שנה וכ' שנה שעמד בבית לבן וב' שנים בדרך הרי צ"ט, ובאותו הפרק מתה רבקה כדדרשינן אלון בכות שתי בכיות רבקה ומניקתה, ואם כשנשאה יצחק אבינו בת ג' שנים היתה, כשנולד יעקב בת כ"ג [היתה], וצ"ט שנים, הרי כל שנותיה קכ"ב. לפיכך הם משנין גרסת האגדה וגורסין בת י"ד שנה היתה כשנשאת, ואינו נכון להגיה הספרים, ועוד דהתם בסדר עולם תניא יצחק אבינו כשנעקד על גבי המזבח היה בן ל"ז שנה באותו הפרק נולדה רבקה וכתיב ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה הרי לך דבת ג' שנים היתה, ויש שדוחקים שמועה זו לומר שאע"פ שקטנה היתה כיון שהכתוב כשבא לספר בשבחה לקרות אותה בתולה קורא אותה נערה ש"מ שאין בתולה אלא נערה, וכן הא דאמרינן לקמן ולילף מיצחק, בדין הוא דלימא ליה קטנה היתה אלא דעדיפא מינה אמר ליה שיצחק עקור היה ולא ללמד בא, ואקשינן עליה אי הכי אברהם נמי עקור היה, אלא אף על פי שהיה עקור כיון שהכתוב מיותר, לתלמודו הוא בא, ה"נ גבי יצחק אף על פי שעקור היה לתלמודו הוא בא, וכן נמי אלו אמר לו קטנה היתה אעפ"כ היה מקשה לומר לתלמודו הוא בא שאלו ללמד על עשר שנים כבר למדנו מאברהם, ואין פירוש זה כלום, אלא חלוקה היא, תנא דסדר עולם סבר בת שלש שנים היתה, ותנא בסוף ספרי סבר בת י"ד, והאי תנא דשמעתין כוותיה, ואי קשיא א"כ בוגרת היא, י"ל מדכתיב והנערה ש"מ לא בגרה עדיין אלא שהתה מלהביא שתי שערות שהן סימני נערות עד י"ד, א"נ לית להו אלון בכות שתי בכיות באותו הפרק.
46.קובץ שיטות קמאי מסכת יבמות דף סא עמוד ב
ועוד שאלני באותה הפרשה ומשה בן ק"ך שנה וגו' ותניא שש זוגות ששנותיהן שוות רבקה וקהת, לוי ועמרם, יוסף ויהושע, שמואל ושלמה, משה והילל הזקן, רבי יוחנן בן זכאי ור' עקיבא. משה והילל רבן יוחנן ור' עקיבא מפרש בברייתא, שמואל ושלמה בשמואל כתב ותעלהו עמה כאשר גמלתהו דהוא כשהיה בן ב' שנים וכתב שם וישב שם עד עולם עד עולמו של יובל הרי נ"ב שנים, ובשלמה כתב בן י"ב שנה במלכו ומ' שנה מלך הרי נ"ב, ויוסף ויהושע בתרווייהו כתב ק"י, לוי ועמרם קראי כתב דשנותיהן שוות, אלא רבקה וקהת מנל"ן בקהת מפרש קל"ג שנה רבקה מנלן. והשבתי לו תניא בסדר עולם בו בפרק של עקידה נולדה ובת (ח') [ג'] שנים ניסת ליצחק ותמת דבורה מינקת רבקה היא רבקה, וכשתחשוב מן העקידה עד ותמת דבורה לא תמצא אלא קכ"ג וחסר לה י' שנים משני קהת, אלא ודאי תנא דספרי פליג אתנא דסדר עולם ואית ליה דבת י' שנים היתה בשעת עקידה וניסת בת י"ד, אי נמי סבירא ליה דנולדה בעקידה ולית ליה ותמת דבורה דהיא רבקה וחייתה אחרי זאת י' שנים וקבלה היה כן בידו.[ראב"ן שו"ת סימן קי"ח].
47.קובץ שיטות קמאי מסכת יבמות דף סא עמוד ב
וכן הוא אומ' [בראשית כ"ד] והנערה טובת מראה מאד. מכאן קש' לפ"ה דפי' בחומש [שם כ"ה] דרבקה בת ג' שנים הייתה דהכא משמע דגדולה היתה דממעט מהך נערה ולא בוגרת. אכן בסדר עולם [פ"א] יש דבת (י"ג) [ג'] שנה היתה. והר' ר' שמואל חסיד היה מוכיח דע"כ בת י"ד שנה הייתה דאמרי' במדרש [ספרי סו"פ ברכה] דשנים של רבקה וקהת היו שוים זה וזה חיו קל"ג שנה ורבקה חייתה קל"ג שנה ומתה באלון בכות ואז היה יעקב בן צ"ט שנים שהוא היה בן ס"ג שנה כשנתברך וי"ד שנה למד בית שם ובית עבר הרי ע"ז שנה וכ' שנים בבית לבן וב' שנים בדרך הרי צ"ט. ורבקה חייתה כ"ג שנה קודמת ליעקב לפ"ה. דבת ג' שנים הייתה שהרי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו רבקה ובן ששים בלדת אותם הרי כ' שנה מנשואין עד לידת יעקב ובת ג' שנה שהיתה רבקה כשלקחה יצחק היינו כ"ג שנה תן כ"ג עם צ"ט שהרי מתה רבקה לצ"ט שנה ליעקב ויעלה הכל קכ"ב א"כ חסר מקל"ג י"א שנה, אלא ודאי בת י"ד שנה הייתה כשלקחה יצחק וכ' שנה עד לידת יעקב הרי ל"ד שנה. תן ל"ד על צ"ט ויעלה קל"ג. ובזה ניח' דפריך לקמן [ס"ד ע"א] ולילף מיצחק פי' שנשתהא כ' שנה ואי כפ"ה שבת ג' שנה הייתה א"כ משעה שהיתה ראויה להריון דהיינו מי"ג בסמוך לא שהתה רק עשר שנים אלא ודאי בת (ל"ד) [י"ד] שנה כדפרישי'. ומ"מ קשה להכא דמשמע שלא הייתה בוגרת ופירשנו שהייתה בת (ל"ד) [י"ד] שנה ושמא יש הרבה מדרשים חלוקים זה מזה.[תוספות ישנים מכת"י].
48.תוספות מהר"ם מרוטנבורג מסכת יבמות דף סא עמוד ב
אין בתולה אלא נערה וכן הוא אומר והנערה בתולה טובת מראה. [תימה] דבסדר עולםרטו) משמע שלא היתה אלא בת שלש שנים כשנשאה יצחק. לכך הגיה הרב רבינו שמואל חסידרטז) נ"ע בסדר עולם בת ארבע עשרה שנה. ומייתי ראיה מסיפרי, דקא חשיב שבעה ששנותיהם מאה ושלשים ושלש שנה, וקא חשיב רבקה בהדייהו. ואת"ל שלא היתה אלא בת שלש שנים כשנשאה יצחק לא תמצא בשנותיה אלא מאה ועשרים ושתים, שהרי יצחק כשנשא את רבקה היה בן ארבעים שנה וכשנולד יעקב היה בן ששים. ואם כן לא היתה רבקה אלא בת עשרים ושלש. וישמעאל היה בן שבעים וארבע שנה בלידתו של יצחק, שהרי היה גדול ארבע עשרה שנה מיצחק. ומצינו במגילהריז) דכשנתברך יעקב מת ישמעאל. נמצא שהיה יעקב בן ששים ושלש שנה, כי ישמעאל חי מאה ושלשים ושבע שנה, צרף ששים ושלש עם שבעים וארבע הרי הם קל"ז. הרי הוכחתי שהיה יעקב בן ששים ושלש שנה כשנתברך. ומצינןריז) שיעקב נטמן בבית עבר ארבע עשרה שנה. ועשרים שנה שהיה בבית לבן ושתי שנים שהיה בדרך. ובאותו פרק מתה רבקה, כדאמרינןריח) אלון בכות שתי בכיות, אחת בשביל רבקה ואחת בשביל מניקתה. הרי שהיה יעקב בן תשעים ותשע שנה במיתת רבקה. וכיון שלא היתה רבקה זקינה מיעקב אלא עשרים ושלש שנה נמצא שלא חיתה אלא קכ"ב. אבל אם נאמר שהיתה בת ארבע עשרה שנה יהיו עשתי עשר שנה יתירות ממה שחישבתי, ויהיו שנותיה קל"גרטז). ומיתרצא בהכי הא דפריך לקמןריט) ונילף מיצחק, פירוש ששהה עשרים שנה עם אשתו ולא נשא אחרת, ואם היתה בת שלש שנים [כשנשאת] אם כן עשר שנים ראשונות לא היו מן המנין, כי לא היתה ראויה ללדת עד שתהיה בת שלש עשרה שנה. אבל אם היתה ראויה לילד שהיתה בת ארבע עשרה שנה אז פריך שפיר ונילף מיצחק ששהה עשרים שנה עם אשתו לאחר שהיתה ראויה לילד ולא גירשהרכ):
