Twitter

Thursday, December 31, 2020

פרשת ויחי התשפ״א

 פרשת ויחי התשפ״א

הרב ארי דוד קאהן                                                            ari.kahn@biu.ac.il

                                                                

                                            

לרפואת הילד דניאל רפאל בן לאה

 

1.    בראשית פרשת ויחי פרק מט 

(א) וַיִּקְרָ֥א יַעֲקֹ֖ב אֶל־בָּנָ֑יו וַיֹּ֗אמֶר הֵאָֽסְפוּ֙ וְאַגִּ֣ידָה לָכֶ֔ם אֵ֛ת אֲשֶׁר־יִקְרָ֥א אֶתְכֶ֖ם בְּאַחֲרִ֥ית הַיָּמִֽים:...

(ג) רְאוּבֵן֙ בְּכֹ֣רִי אַ֔תָּה כֹּחִ֖י וְרֵאשִׁ֣ית אוֹנִ֑י יֶ֥תֶר שְׂאֵ֖ת וְיֶ֥תֶר עָֽז: (ד) פַּ֤חַז כַּמַּ֙יִם֙ אַל־תּוֹתַ֔ר כִּ֥י עָלִ֖יתָ מִשְׁכְּבֵ֣י אָבִ֑יךָ אָ֥ז חִלַּ֖לְתָּ יְצוּעִ֥י עָלָֽה: פ

2.    תרגום אונקלוס בראשית פרשת ויחי פרק מט פסוק א

(א) וּקְרָא יַעֲקֹב לִבְנוֹהִי וַאֲמַר אִתְכַּנַּשׁוּ וַאֲחַוֵּי לְכוֹן יָת דִּיעָרַע יָתְכוֹן בְּסוֹף יוֹמַיָּא. 

(ג) רְאוּבֵן בּוּכְרִי אַתְּ חֵילִי וְרֵישׁ תּוּקְפִי לָךְ הֲוָה חָזֵי לְמִסַּב תְּלָתָא חוּלָקִין בְּכֵירוּתָא כְּהוּנְּתָא וּמַלְכוּתָא

(ד) עַל דַּאֲזַלְתְּ לָקֳבֵיל אַפָּךְ הָא כְמַיָּא בְּרַם לָא אַהְנֵיתָא חוּלָק יַתִּיר לָא תִּסַּב אֲרֵי סְלֵיקְתָּא בֵּית מִשְׁכְּבֵי אֲבוּךְ בְּכֵין אַחֵילְתָּא לְשִׁיוָיִי בְּרִי סַלֵּיקְתָּא.

3 Reuben, thou art my first-born, my strength, and the beginning of my power. Thine should it have been taking to take the three portions, – the birthright, the priesthood, and the kingdom: but because thou hast proceeded perversely, behold, as water outpoured thou wilt not prosper, neither wilt thou receive the excellent portion; because thou wentest up to thy father's place of sleep: then, my son, didst thou become profane, when thou wentest up to my bed. 

3.    תרגום ירושלמי בראשית פרשת ויחי פרק מט פסוק א

וּקְרָא אָבוּנָן יַעֲקֹב לִבְנוֹי וַאֲמַר לְהוֹן אִתְכְּנִישׁוּ וְאַתְנִי לְכוֹן קִיצָא גְנִיזָא רַזְיָא טְמִירַיָא וּמִיתַּן אַגְרַיָא דְצַדִיקַיָא וּפוּרְעֲנוּתְהוֹן דְרַשִׁיעַיָא וּטְלָיוּתֵיהּ דְעֵדֶן מַה הוּא כַּחֲדָא אִתְכַּנָשׁוּ תְּרֵי עֲשַׂרְתֵּי שִׁבְטַיָא דְיַעֲקֹב וּמַקְפִין לְדַרְגְשָׁא דְדַהֲבָא דַהֲוָה אָבוּנָן יַעֲקֹב רְבִיעַ בְּגַוָהּ בַּעֲיָין דִי יְתַנִי לְהוֹן קֵץ בִּרְכָתָא וְנֶחֱמָתָא מִן דִי אִיתְגְלֵי לֵיהּ רָזָא אִתְכַסֵי מִנֵיהּ מִן דִי אַפְתַּח לֵיהּ תַּרְעָא אִיטְרַד מִנֵיהּ חֲזַר אֲבוּנָן יַעֲקֹב וּבְרִיךְ לִבְנוֹי גְבַר כְּעוֹבָדוֹי טַבְיָא בְּרִיךְ יַתְהוֹן:

מִן דְאִתְכַּנְשׁוּ תְּרֵי עֲשַׂרְתֵּי שִׁבְטוֹי דְיַעֲקֹב וְאַקִיפוּ דַרְגְשָׁא דְדַהֲבָא דַהֲוָה אֲבוּנָן יַעֲקֹב רְבִיעַ בְּגַוָהּ סָבְרִין דְהוּא גְלֵי לְהוֹן סְדָרֵי בִּרְכָתָא וְנֶחֱמָתָא וְאִתְכְסִי מִינֵיהּ:

עָנָא אֲבוּנָן יַעֲקֹב וַאֲמַר לְהוֹן אַבְרָהָם אָבוֹי דְאַבָּא קָם מִינֵיהּ פִּיסוּל יִשְׁמָעֵאל וְכָל בְּנֵי קְטוּרָה וְיִצְחָק אַבָּא קָם מִינֵיהּ פִּיסוּל עֵשָׂו אָחִי וַאֲנָא דָחִיל דְלָא יְהֵי בֵּינֵיכוֹן גְבַר לִבֵּיהּ פְּלִיג עַל אָחוֹי לְמֵיזַל לְמִפְלַח קָדָם טַעֲוָון אוֹחֲרַנְיָין עַנְיַן תְּרֵי עֲשַׂרְתֵּי שִׁבְטוֹי דְיַעֲקֹב כּוּלְהוֹן כַּחֲדָא וְאָמְרִין שְׁמַע מִינָן יִשְׂרָאֵל אָבוּנָן יְיָ אֱלָהָנָא יְיָ חַד עָנִי יַעֲקֹב אֲבוּנָן וְאָמַר יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרֵךְ לְעָלְמֵי עַלְמִין:

4.    תרגום המיוחס ליונתן - תורה בראשית פרשת ויחי פרק מט פסוק א

וּקְרָא יַעֲקֹב לִבְנוֹי וַאֲמַר לְהוֹם אִדַכּוּ מִסוֹאֲבוּתָא וְאֲחַוִי לְכוֹן רַזְיָיא סְתִימַיָא קִיצַיָיא גְנִיזַיָא וּמַתַּן אַגְרְהוֹן דְצַדִיקַיָיא וּפוּרְעָנוּתְהוֹן דִרְשִׁיעַיָא וּטְלָנֵיתָא דְעֵדֶן מָה הִיא כַּחֲדָא מִתְכַּנְשִׁין תְּרֵיסַר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל מַקְפִין דַרְגְשָׁא דְדַהֲבָא דִרְבִיעַ עֲלָהּ מִן דְאִיתְגְלֵי אִיקָר שְׁכִינְתָּא דַיְיָ קִיצָא דְעָתִיד מַלְכָּא מְשִׁיחָא לְמֵיתֵי אִיתְכְּסֵי מִינֵיהּ וּבְכֵן אָמַר אִיתוּ וְאִיתְנֵי לְכוֹן מַה דְיֶאֱרַע יַתְכוֹן בְּסוֹף יוֹמַיָא:

5.    כתר יונתן בראשית פרשת ויחי פרק מט פסוק א

ויקרא יעקב לבניו ויאמר להם הטהרו מטומאה ואראה לכם סודות סתומים קיצים גנוזים ומתן שכרם של צדיקים ועונשיהם של רשעים ועונג של עדן מה הוא כאחד מתאספים תריסר שבטי ישראל מקיפים מיטה של זהב ששכב עליה, משׁנִתגלה כבוד שכינתו של יי, קץ של עתיד מלך המשיח לבוא כוסה ממנו, ובכך אמר בואו ואגיד לכם מה שיקרה אתכם בסוף הימים:

6.    רש"י בראשית פרשת ויחי פרק מט פסוק א

ואגידה לכם - בִּקֵּשׁ לְגַלּוֹת אֶת הַקֵּץ וְנִסְתַּלְּקָה מִמֶּנּוּ שְׁכִינָה וְהִתְחִיל אוֹמֵר דְּבָרִים אַחֵרִים:

7.    רמב"ן בראשית פרשת ויחי פרק מט פסוק א

באחרית הימים - הם ימות המשיח, כי יעקב ירמוז אליו בדבריו, כמו שאמר עד כי יבא שילה ולו יקהת עמים. ורבותינו אמרו (פסחים נו א) שבקש לגלות את הקץ ונסתלקה ממנו שכינה, כי לדברי הכל אחרית הימים ימות המשיח הם:

8.    רשב"ם בראשית פרשת ויחי פרק מט פסוק א

ויקרא יעקב - שלח בשבילם: האספו - כי שבעים נפש הגדילו באילו שבע עשרה שנה ונעשו עם רב וכדברי רבותינו לשש מאות אלף: את אשר יקרא אתכם - עניין גבורתם ונחלתם:

9.    אבן עזרא בראשית פרשת ויחי פרק מט פסוק א

את אשר יקרא אתכם דבר הנביא לעתידותעו האומרים שהם ברכות בעבור שמצאו בסוף ויברך אותם (ברא' מט כח), ואיה ברכות ראובן שמעון ולויועל דרך הנבואה אמר וזאת אשר דבר להם אביהם ואחר כן ברך אותם, ולא הזכיר הכתוב הברכות:

10.דעת זקנים מבעלי התוספות בראשית פרשת ויחי פרק מט פסוק א

האספו ואגידה לכם. וכתיב הקבצו ושמעו כאן רמז להם שילכו בגלות שני פעמים ויאספו בשניהם:

את אשר יקרא אתכם. פי' בסוף ד' מאות ושלשים שנה של גלות מצרים דהימים מכריחנו לפרש כן דאי לא הוה ליה למכתב באחרית ימים בסוף ימי העולם, ושמעתי באחרית הימים של הקדוש ברוך הוא דהיינו בסוף חמשת אלפים ובקש יעקב לגלות הקץ ונסתלקה ממנו שכינה ותמה ואמר למה אלו אין ראויים לגלות להן הקץ והלא אין בהם חטא כלו' אין בכל שמות השבטים לא חי"ת ולא טי"ת השיבו רוח הקדש גם אין בכל אותיות שמות השבטים לא קו"ף ולא צד"י אם כן אינן ראויין לגלות הקץ ועל אשר קראת לבניך להם אתה קורא לי אין אתה קורא כד"א ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל אין המדה זו שלך הולך רכיל מגלה סוד וגו' כשראה יעקב כך הפליגן בדברים ואמר ראובן בכורי אתה:

11.בראשית פרשת ויחי פרק מט פסוק ח - יב, 

(ח) יְהוּדָ֗ה אַתָּה֙ יוֹד֣וּךָ אַחֶ֔יךָ יָדְךָ֖ בְּעֹ֣רֶף אֹיְבֶ֑יךָ יִשְׁתַּחֲו֥וּ לְךָ֖ בְּנֵ֥י אָבִֽיךָ: (ט) גּ֤וּר אַרְיֵה֙ יְהוּדָ֔ה מִטֶּ֖רֶף בְּנִ֣י עָלִ֑יתָ כָּרַ֨ע רָבַ֧ץ כְּאַרְיֵ֛ה וּכְלָבִ֖יא מִ֥י יְקִימֶֽנּוּ: (י) לֹֽא־יָס֥וּר שֵׁ֙בֶט֙ מִֽיהוּדָ֔ה וּמְחֹקֵ֖ק מִבֵּ֣ין רַגְלָ֑יו עַ֚ד כִּֽי־יָבֹ֣א שִׁיל֔וֹ וְל֖וֹ יִקְּהַ֥ת עַמִּֽים: (יא) אֹסְרִ֤י לַגֶּ֙פֶן֙ עִיר֔וֹ וְלַשֹּׂרֵקָ֖ה בְּנִ֣י אֲתֹנ֑וֹ כִּבֵּ֤ס בַּיַּ֙יִן֙ לְבֻשׁ֔וֹ וּבְדַם־עֲנָבִ֖ים סוּתֽוֹ: (יב) חַכְלִילִ֥י עֵינַ֖יִם מִיָּ֑יִן וּלְבֶן־שִׁנַּ֖יִם מֵחָלָֽב: פ

12.תרגום אונקלוס בראשית פרשת ויחי פרק מט 

(ח) יְהוּדָה אַתְּ אוֹדִיתָא וְלָא בְּהֵיתְתָּא בָּךְ יוֹדוֹן אֲחָךְ יְדָךְ תִּתַּקַּף עַל בַּעֲלֵי דְּבָבָךְ יִתַּבְרוּן סָנְאָךְ יְהוֹן מַחְזְרֵי קְדָל קֳדָמָךְ יְהוֹן מַקְדְּמִין לְמִשְׁאַל בִּשְׁלָמָךְ בְּנֵי אֲבוּךְ. (ט) שִׁלְטוֹן יְהֵי בְשֵׁירוּיָא וּבְסוֹפָא יִתְרַבַּא מַלְכָּא מִדְּבֵית יְהוּדָה אֲרֵי מִדִּין קַטְלָא בְּרִי נַפְשָׁךְ סַלֵּיקְתָּא יְנוּחַ יִשְׁרֵי בִּתְקוֹף כְּאַרְיָא וּכְלֵיתָא וְלֵית מַלְכוּ דִּתְזַעְזְעִנֵּיהּ. (י) לָא יִעְדֵּי עָבֵיד שׁוּלְטָן מִדְּבֵית יְהוּדָה וְסָפְרָא מִבְּנֵי בְנוֹהִי עַד עָלְמָא עַד דְּיֵיתֵי מְשִׁיחָא דְּדִילֵיהּ הִיא מַלְכוּתָא וְלֵיהּ יִשְׁתַּמְעוּן עַמְמַיָּא. 

(8) Yehuda, thou art praise and not shame; thy brethren shall praise thee;thy hand shall prevail against thine adversaries, thine enemies shall be dispersed; they will be turned backward before thee, and the sons of thy father will come before thee with salutations. 
(9) The dominion shall be (thine) in the beginning, and in the end the kingdom shall be increased from the house of Yehuda, because from the judgment of death, my son, hast thou withdrawn.
 He shall repose, and abide in strength as a lion, and as a lioness, there shall be no king that may cut him off. (10) He who exerciseth dominion shall not pass away from the house of Yehuda, nor the saphra from his children's children for ever, until the Meshiha come, whose is the kingdom, and unto whom shall be the obedience of the nations (or, whom the peoples shall obey). 

13.תרגום ירושלמי בראשית פרשת ויחי פרק מט פסוק י

לָא פַסְקִין מַלְכִין מִדְבֵית יְהוּדָה אַף לָא סַבָּרִין מַלְפֵי אוֹרַיְיתָא מִבְּנֵי בְּנוֹי עַד זְמַן דְיֵיתֵי מַלְכָּא מְשִׁיחָא דְדִידֵיהּ הוּא מַלְכוּתָא וְלֵיהּ עֲתִידִין דְיִשְׁתַּעֲבְּדוּן כָּל מַלְכוּתָא דְאַרְעָא:

14.תרגום המיוחס ליונתן - תורה בראשית פרשת ויחי פרק מט פסוק י

לָא פַּסְקִין מַלְכִין וְשַׁלִיטִין מִדְבֵית יְהוּדָה וְסַפְרִין מֵאַלְפֵי אוֹרַיְיתָא מִזַרְעֵיהּ עַד זְמַן דִי יֵיתֵי מַלְכָּא מְשִׁיחָא זְעֵיר בְּנוֹי וּבְדִילֵיהּ יִתְיַמְסוּן עַמְמַיָא:

15.כתר יונתן בראשית פרשת ויחי פרק מט פסוק י

לא יפסקו מלכים ושליטים משל בית יהודה וסופרים מלמדי תורה מזרעו עד זמן אשר יבוא מלך המשיח קטן בניו (בגללו) ובִשׁבילו יתמוססו העמים:

16.רש"י בראשית פרשת ויחי פרק מט פסוק י

לא יסור שבט מיהודה - מִדָּוִד וָאֵילָךְ, אֵלּוּ רָאשֵׁי גָּלֻיּוֹת שֶׁבְּבָבֶל, שֶׁרוֹדִים אֶת הָעָם בַּשֵּׁבֶט שֶׁמְּמֻנִּים עַל פִּי הַמַּלְכוּת (בראשית רבה):

ומחקק מבין רגליו - הַתַּלְמִידִים, אֵלּוּ נְשִׂיאֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל:

עד כי יבא שילה – מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ שֶׁהַמְּלוּכָה שֶׁלּוֹ, וְכֵן תִּרְגְּמוֹ אֻנְקְלוֹס. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה שִׁילוֹ – שַׁי לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר, יֹבִילוּ שַׁי לַמּוֹרָא (תהילים ע"ו):

17.בראשית פרשת ויחי פרק מט פסוק כב - כו, 

(כב) בֵּ֤ן פֹּרָת֙ יוֹסֵ֔ף בֵּ֥ן פֹּרָ֖ת עֲלֵי־עָ֑יִן בָּנ֕וֹת צָעֲדָ֖ה עֲלֵי־שֽׁוּר: (כג) וַֽיְמָרֲרֻ֖הוּ וָרֹ֑בּוּ וַֽיִּשְׂטְמֻ֖הוּ בַּעֲלֵ֥י חִצִּֽים: (כד) וַתֵּ֤שֶׁב בְּאֵיתָן֙ קַשְׁתּ֔וֹ וַיָּפֹ֖זּוּ זְרֹעֵ֣י יָדָ֑יו מִידֵי֙ אֲבִ֣יר יַעֲקֹ֔ב מִשָּׁ֥ם רֹעֶ֖ה אֶ֥בֶן יִשְׂרָאֵֽל: (כה) מֵאֵ֨ל אָבִ֜יךָ וְיַעְזְרֶ֗ךָּ וְאֵ֤ת שַׁדַּי֙ וִיבָ֣רְכֶ֔ךָּ בִּרְכֹ֤ת שָׁמַ֙יִם֙ מֵעָ֔ל בִּרְכֹ֥תתְּה֖וֹם רֹבֶ֣צֶת תָּ֑חַת בִּרְכֹ֥ת שָׁדַ֖יִם וָרָֽחַם: (כו) בִּרְכֹ֣ת אָבִ֗יךָ גָּֽבְרוּ֙ עַל־בִּרְכֹ֣ת הוֹרַ֔י עַֽד־תַּאֲוַ֖ת גִּבְעֹ֣ת עוֹלָ֑ם תִּֽהְיֶ֙יןָ֙ לְרֹ֣אשׁ יוֹסֵ֔ף וּלְקָדְקֹ֖ד נְזִ֥יר אֶחָֽיו: פ

18.תרגום אונקלוס בראשית מ"ט

(כב) בְּרִי דִּסְגֵּי יוֹסֵף בְּרִי דְּאִתְבָּרַךְ כְּגוֹפֶן דִּנְצִיב עַל עֵינָא דְּמַיָּא תְּרֵין שִׁבְטִין יִפְּקוּן מִבְּנוֹהִי יְקַבְּלוּן חוּלָקָא וְאַחְסָנְתָא. (כג) וְאִתְמָרַרוּ עִמֵּיהּ וְנַקְמוּהִי וְאַעִיקוּ לֵיהּ גּוּבְרִין גִּבָּרִין בַּעֲלֵי פַלְגוּתֵיהּ. (כד) וְתַבַת בְּהוֹן נְבִיּוּתֵיהּ עַל דְּקַיֵּים אוֹרָיְתָא בְּסִתְרָא וְשַׁוִּי תּוּקְפָא רוּחְצָנֵיהּ בְּכֵן יִתְרְמַא דְּהַב עַל דְּרָעוֹהִי אַחְסֵין מַלְכוּתָא וּתְקֵיף דָּא הֲוָת לֵיהּ מִן קֳדָם אֵל תַּקִּיפָא דְּיַעֲקֹב דִּבְמֵימְרֵיהּ זָן אֲבָהָן וּבְנִין זַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל. (כה) מֵימַר אֱלָהָא דַּאֲבוּךְ יְהֵי בְּסַעֲדָךְ וְיָת שַׁדַּי וִיבָרְכִנָּךְ בִּרְכָן דְּנָחֲתָן מִטַּלָּא דִּשְׁמַיָּא מִלְּעֵילָא בִּרְכָן דְּנָגְדָן מִמַּעֲמַקֵּי אַרְעָא מִלְּרַע בִּרְכָתָא דַּאֲבוּךְ וּדְאִמָּךְ. (כו) בִּרְכָתָא דַּאֲבוּךְ יִתּוֹסְפָן לָךְ עַל בִּרְכָתָא דְּלִי בָרִיכוּ אֲבָהָתַי דְּחַמִּידוּ לְהוֹן רַבְרְבַיָּא דְּמִן עָלְמָא יִהְוְיָן כָּל אִלֵּין לְרֵישָׁא דְּיוֹסֵף גּוּבְרָא פְּרִישָׁא דַּאֲחוֹהִי.

(22) Joseph is my son who shall increase, my son who shall be blessed, as a vine planted by a fountain of waters. Two tribes will come forth from his sons, and they shall receive a portion and inheritance. (23) The mighty men, the men of division, were bitter against him; they afflicted him and sorely grieved him; and his prophecy shall be fulfilled in them, because he was faithful to the law in secret, and set his confidence firmly. (24) Therefore, was gold laid upon his arm, and the kingdom was strengthened and confirmed. This was to him from the mighty God of Jacob, who by His Word pastureth the fathers and the children of the seed of Israel. (25) The Word of the God of thy father shall be thy Helper, and the All-Sufficient shall bless thee, with the blessings of the dew that descends from the heavens above, with the blessings that spring from the depths of the earth beneath, with the blessings of thy father and of thy mother. (26) The blessing of thy father shall be added upon the blessing with which my fathers blessed me; which the princes who are of the world have desired: all of them shall be upon the head of Joseph, and upon the man who was separated from his brethren.

19.בראשית פרשת וישלח פרק לו פסוק א - ט, 

(א) וְאֵ֛לֶּה תֹּלְד֥וֹת עֵשָׂ֖ו ה֥וּא אֱדֽוֹם: (ב) עֵשָׂ֛ו לָקַ֥ח אֶת־נָשָׁ֖יו מִבְּנ֣וֹת כְּנָ֑עַן אֶת־עָדָ֗ה בַּת־אֵילוֹן֙ הַֽחִתִּ֔י וְאֶת־אָהֳלִֽיבָמָה֙ בַּת־עֲנָ֔ה בַּת־צִבְע֖וֹן הַֽחִוִּֽי: (ג) וְאֶת־בָּשְׂמַ֥ת בַּת־יִשְׁמָעֵ֖אל אֲח֥וֹת נְבָיֽוֹת: (ד) וַתֵּ֧לֶד עָדָ֛ה לְעֵשָׂ֖ו אֶת־אֱלִיפָ֑ז וּבָ֣שְׂמַ֔ת יָלְדָ֖ה אֶת־רְעוּאֵֽל: (ה) וְאָהֳלִֽיבָמָה֙ יָֽלְדָ֔ה אֶת־יְע֥וּשׁ וְאֶת־יַעְלָ֖ם וְאֶת־קֹ֑רַח אֵ֚לֶּה בְּנֵ֣י עֵשָׂ֔ו אֲשֶׁ֥ר יֻלְּדוּ־ל֖וֹ בְּאֶ֥רֶץ כְּנָֽעַן: (ו) וַיִּקַּ֣ח עֵשָׂ֡ו אֶת־נָ֠שָׁיו וְאֶת־בָּנָ֣יו וְאֶת־בְּנֹתָיו֘ וְאֶת־כָּל־נַפְשׁ֣וֹת בֵּיתוֹ֒ וְאֶת־מִקְנֵ֣הוּ וְאֶת־כָּל־בְּהֶמְתּ֗וֹ וְאֵת֙ כָּל־קִנְיָנ֔וֹ אֲשֶׁ֥ר רָכַ֖שׁ בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־אֶ֔רֶץ מִפְּנֵ֖י יַעֲקֹ֥ב אָחִֽיו: (ז) כִּֽי־הָיָ֧ה רְכוּשָׁ֛ם רָ֖ב מִשֶּׁ֣בֶת יַחְדָּ֑ו וְלֹ֨א יָֽכְלָ֜ה אֶ֤רֶץ מְגֽוּרֵיהֶם֙ לָשֵׂ֣את אֹתָ֔ם מִפְּנֵ֖י מִקְנֵיהֶֽם: (ח) וַיֵּ֤שֶׁב עֵשָׂו֙ בְּהַ֣ר שֵׂעִ֔יר עֵשָׂ֖ו ה֥וּא אֱדֽוֹם: (ט) וְאֵ֛לֶּה תֹּלְד֥וֹת עֵשָׂ֖ו אֲבִ֣י אֱד֑וֹם בְּהַ֖ר שֵׂעִֽיר:

(לא) וְאֵ֙לֶּה֙ הַמְּלָכִ֔ים אֲשֶׁ֥ר מָלְכ֖וּ בְּאֶ֣רֶץ אֱד֑וֹם לִפְנֵ֥י מְלָךְ־מֶ֖לֶךְ לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:

20.בראשית פרשת וישב פרק לז פסוק א - יא, 

(א) וַיֵּ֣שֶׁב יַעֲקֹ֔ב בְּאֶ֖רֶץ מְגוּרֵ֣י אָבִ֑יו בְּאֶ֖רֶץ כְּנָֽעַן: (ב) אֵ֣לֶּה׀ תֹּלְד֣וֹת יַעֲקֹ֗ב יוֹסֵ֞ף בֶּן־שְׁבַֽע־עֶשְׂרֵ֤ה שָׁנָה֙ הָיָ֨ה רֹעֶ֤ה אֶת־אֶחָיו֙ בַּצֹּ֔אן וְה֣וּא נַ֗עַר אֶת־בְּנֵ֥י בִלְהָ֛ה וְאֶת־בְּנֵ֥י זִלְפָּ֖ה נְשֵׁ֣י אָבִ֑יו וַיָּבֵ֥א יוֹסֵ֛ף אֶת־דִּבָּתָ֥ם רָעָ֖ה אֶל־אֲבִיהֶֽם: (ג) וְיִשְׂרָאֵ֗ל אָהַ֤ב אֶת־יוֹסֵף֙ מִכָּל־בָּנָ֔יו כִּֽי־בֶן־זְקֻנִ֥ים ה֖וּא ל֑וֹ וְעָ֥שָׂה ל֖וֹ כְּתֹ֥נֶת פַּסִּֽים: (ד) וַיִּרְא֣וּ אֶחָ֗יו כִּֽי־אֹת֞וֹ אָהַ֤ב אֲבִיהֶם֙ מִכָּל־אֶחָ֔יו וַֽיִּשְׂנְא֖וּ אֹת֑וֹ וְלֹ֥א יָכְל֖וּ דַּבְּר֥וֹ לְשָׁלֹֽם: (ה) וַיַּחֲלֹ֤ם יוֹסֵף֙ חֲל֔וֹם וַיַּגֵּ֖ד לְאֶחָ֑יו וַיּוֹסִ֥פוּ ע֖וֹד שְׂנֹ֥א אֹתֽוֹ: (ו) וַיֹּ֖אמֶר אֲלֵיהֶ֑ם שִׁמְעוּ־נָ֕א הַחֲל֥וֹם הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֥ר חָלָֽמְתִּי: (ז) וְ֠הִנֵּה אֲנַ֜חְנוּ מְאַלְּמִ֤ים אֲלֻמִּים֙ בְּת֣וֹךְ הַשָּׂדֶ֔ה וְהִנֵּ֛ה קָ֥מָה אֲלֻמָּתִ֖י וְגַם־נִצָּ֑בָה וְהִנֵּ֤ה תְסֻבֶּ֙ינָה֙ אֲלֻמֹּ֣תֵיכֶ֔ם וַתִּֽשְׁתַּחֲוֶ֖יןָ לַאֲלֻמָּתִֽי: (ח) וַיֹּ֤אמְרוּ לוֹ֙ אֶחָ֔יו הֲמָלֹ֤ךְ תִּמְלֹךְ֙ עָלֵ֔ינוּ אִם־מָשׁ֥וֹל תִּמְשֹׁ֖ל בָּ֑נוּ וַיּוֹסִ֤פוּ עוֹד֙ שְׂנֹ֣א אֹת֔וֹ עַל־חֲלֹמֹתָ֖יו וְעַל־דְּבָרָֽיו: (ט) וַיַּחֲלֹ֥ם עוֹד֙ חֲל֣וֹם אַחֵ֔ר וַיְסַפֵּ֥ר אֹת֖וֹ לְאֶחָ֑יו וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּ֨ה חָלַ֤מְתִּֽי חֲלוֹם֙ ע֔וֹד וְהִנֵּ֧ה הַשֶּׁ֣מֶשׁ וְהַיָּרֵ֗חַ וְאַחַ֤ד עָשָׂר֙ כּֽוֹכָבִ֔ים מִֽשְׁתַּחֲוִ֖ים לִֽי: (י) וַיְסַפֵּ֣ר אֶל־אָבִיו֘ וְאֶל־אֶחָיו֒ וַיִּגְעַר־בּ֣וֹ אָבִ֔יו וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ מָ֛ה הַחֲל֥וֹם הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֣ר חָלָ֑מְתָּ הֲב֣וֹא נָב֗וֹא אֲנִי֙ וְאִמְּךָ֣ וְאַחֶ֔יךָ לְהִשְׁתַּחֲוֹ֥ת לְךָ֖ אָֽרְצָה: (יא) וַיְקַנְאוּ־ב֖וֹ אֶחָ֑יו וְאָבִ֖יו שָׁמַ֥ר אֶת־הַדָּבָֽר:

21.בראשית פרשת וישב פרק לז פסוק לד - לה, 

(לד) וַיִּקְרַ֤ע יַעֲקֹב֙ שִׂמְלֹתָ֔יו וַיָּ֥שֶׂם שַׂ֖ק בְּמָתְנָ֑יו וַיִּתְאַבֵּ֥ל עַל־בְּנ֖וֹ יָמִ֥ים רַבִּֽים: (לה) וַיָּקֻמוּ֩ כָל־בָּנָ֨יו וְכָל־בְּנֹתָ֜יו לְנַחֲמ֗וֹ וַיְמָאֵן֙ לְהִתְנַחֵ֔ם וַיֹּ֕אמֶר כִּֽי־אֵרֵ֧ד אֶל־בְּנִ֛י אָבֵ֖ל שְׁאֹ֑לָה וַיֵּ֥בְךְּ אֹת֖וֹ אָבִֽיו:

22.רש"י בראשית פרשת וישב פרק לז פסוק לה

אבל שאולה - כפשוטו לשון קבר הוא, באבלי אקבר, ולא אתנחם כל ימי.ח ומדרשו גיהנם, סימן זה היה מסור בידי מפי הגבורה אם לא ימות אחד מבני בחיי מובטח אניט שאיני רואה גיהנם:

ויבך אתו אביו - יצחק היה בוכה מפני צרתו של יעקב, אבל לא היה מתאבל,י שהיה יודע שהוא חי:

23.רש"י בראשית פרשת ויגש פרק מו פסוק ל

אמותה הפעם - וּמִדְרָשׁוֹ סָבוּר הָיִיתִי לָמוּת שְׁתֵּי מִיתוֹת, בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנִּסְתַּלְּקָה מִמֶּנִּי שְׁכִינָה, וְהָיִיתִי אוֹמֵר שֶׁיִּתְבָּעֵנִי הַקָּבָּ"ה מִיתָתְךָ, עַכְשָׁו שֶׁעוֹדְךָ חַי, לֹא אָמוּת אֶלָּא פַעַם אַחַת:

24.רש"י בראשית פרשת ויחי פרק מז פסוק כח

ויחי יעקב - לָמָּה פָּרָשָׁה זוֹ סְתוּמָה? לְפִי שֶׁכֵּיוָן שֶׁנִּפְטַר יַעֲקֹב אָבִינוּ נִסְתְּמוּ עֵינֵיהֶם וְלִבָּם שֶׁל יִשְׂרָאֵל מִצָּרַת הַשִּׁעְבּוּד, שֶׁהִתְחִילוּ לְשַׁעְבְּדָם; דָּבָר אַחֵר: שֶׁבִּקֵּשׁ לְגַלּוֹת אֶת הַקֵּץ לְבָנָיו, וְנִסְתַּם מִמֶּנּוּ. בִּבְ"רַ:

25.בראשית פרשת ויחי פרק מח פסוק ח, ח

(ח) וַיַּ֥רְא יִשְׂרָאֵ֖ל אֶת־בְּנֵ֣י יוֹסֵ֑ף וַיֹּ֖אמֶר מִי־אֵֽלֶּה:

26.רש"י בראשית פרשת ויחי פרק מח פסוק ח

(ח) וירא ישראל את בני יוסף - בִּקֵּשׁ לְבָרְכָם וְנִסְתַּלְּקָה שְׁכִינָה מִמֶּנּוּ, לְפִי שֶׁעָתִיד יָרָבְעָם וְאַחְאָב לָצֵאת מֵאֶפְרַיִם וְיֵהוּא וּבָנָיו מִמְּנַשֶּׁה: ויאמר מי אלה - מֵהֵיכָן יָצְאוּ אֵלּוּ, שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לִבְרָכָה:

27.בראשית פרשת ויגש פרק מה פסוק א - ה, 

(א) וְלֹֽא־יָכֹ֨ל יוֹסֵ֜ף לְהִתְאַפֵּ֗ק לְכֹ֤ל הַנִּצָּבִים֙ עָלָ֔יו וַיִּקְרָ֕א הוֹצִ֥יאוּ כָל־אִ֖ישׁ מֵעָלָ֑י וְלֹא־עָ֤מַד אִישׁ֙ אִתּ֔וֹ בְּהִתְוַדַּ֥ע יוֹסֵ֖ף אֶל־אֶחָֽיו: (ב) וַיִּתֵּ֥ן אֶת־קֹל֖וֹ בִּבְכִ֑י וַיִּשְׁמְע֣וּ מִצְרַ֔יִם וַיִּשְׁמַ֖ע בֵּ֥ית פַּרְעֹֽה: (ג) וַיֹּ֨אמֶר יוֹסֵ֤ף אֶל־אֶחָיו֙ אֲנִ֣י יוֹסֵ֔ף הַע֥וֹד אָבִ֖י חָ֑י וְלֹֽא־יָכְל֤וּ אֶחָיו֙ לַעֲנ֣וֹת אֹת֔וֹ כִּ֥י נִבְהֲל֖וּ מִפָּנָֽיו: (ד) וַיֹּ֨אמֶר יוֹסֵ֧ף אֶל־אֶחָ֛יו גְּשׁוּ־נָ֥א אֵלַ֖י וַיִּגָּ֑שׁוּ וַיֹּ֗אמֶר אֲנִי֙ יוֹסֵ֣ף אֲחִיכֶ֔ם אֲשֶׁר־מְכַרְתֶּ֥ם אֹתִ֖י מִצְרָֽיְמָה: (ה) וְעַתָּ֣ה׀ אַל־תֵּעָ֣צְב֗וּ וְאַל־יִ֙חַר֙ בְּעֵ֣ינֵיכֶ֔ם כִּֽי־מְכַרְתֶּ֥ם אֹתִ֖י הֵ֑נָּה כִּ֣י לְמִֽחְיָ֔ה שְׁלָחַ֥נִי אֱלֹהִ֖ים לִפְנֵיכֶֽם:

28.תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לד עמוד ב

וַאֲמַר רִבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אֲמַר רִבִּי יוֹחָנָן: כָּל הַנְּבִיאִים כּוּלָּן לֹא נִתְנַבְּאוּ אֵלָּא לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, אֲבָל לָעוֹלָם הַבָּא, עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ, וּפְלִיגָא דִּשְׁמוּאֵל, דַּאֲמַר שְׁמוּאֵל: אֵין בֵּין הָעוֹלָם הַזֶּה לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ אֵלָּא שִׁעְבּוּד מַלְכִיּוֹת בִּלְבָד, שֶׁנֶּאֱמַר: {דברים ט"ו:י"א} כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ.

וַאֲמַר רִבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אֲמַר רִבִּי יוֹחָנָן: כָּל הַנְּבִיאִים כּוּלָּן לֹא נִתְנַבְּאוּ אֵלָּא לְבַעֲלֵי תְּשׁוּבָה, אֲבָל צַדִּיקִים גְּמוּרִים, עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ.

וּפְלִיגָא דְּרִבִּי אַבָּהוּ, דַּאֲמַר רִבִּי אַבָּהוּ: מָקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה עוֹמְדִין, צַדִּיקִים גְּמוּרִים אֵינָם עוֹמְדִין, שֶׁנֶּאֱמַר: {ישעיהו נ"ז:י"ט} שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב. לָרָחוֹק בְּרֵישָׁא, וַהֲדַר לַקָּרוֹב.

וְרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר לָךְ: מַאי רָחוֹק? שֶׁהָיָה רָחוֹק מִדְּבַר עֲבֵירָה מֵעִיקָּרָא, וּמַאי קָרוֹב? שֶׁהָיָה קָרוֹב לִדְבַר עֲבֵירָה וְנִתְרַחַק מִמֶּנּוּ הָשָׁתָא.

מַאי "עַיִן לֹא רָאֲתָה"? אֲמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: זֶה יַיִן הַמְּשׁוּמָּר בַּעֲנָבָיו מִשֶּשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר: זֶה עֵדֶן, שֶׁלֹּא שָׁלְטָה בּוֹ עֵין כָּל בִּרְיָה. שֶׁמָּא תֹּאמַר, אָדָם הָרִאשׁוֹן הֵיכָן הָיָה? בַּגָּן, וְשֶׁמָּא תֹּאמַר, הוּא גָּן הוּא עֵדֶן, תִּלְמוֹד לוֹמַר, {בראשית ב':י'} וְנָהָר יוֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן, גָּן לְחוֹד וְעֵדֶן לְחוֹד.

And Rabbi iyya bar Abba said that Rabbi Yoanan said: All the prophets only prophesied with regard to the days of the Messiah. However, with regard to the World-to-Come,“No eye has seen it, God, aside from You.”And this statement disagrees with Shmuel, as Shmuel said: The only difference between this world and the days of the Messiah is with regard to servitude to foreign kingdoms alone. As it is stated: “For the poor shall not cease from the land” (Deuteronomy 15:11), which indicates that the ways of the world are set and unchanging.

And Rabbi iyya bar Abba said that Rabbi Yoanan said: All of the prophets only prophesied with regard to penitents but with regard to the full-fledged righteous it is stated: “No eye has seen it, God, aside from You.” 

And this statement disagrees with the opinion of Rabbi Abbahu, as Rabbi Abbahu said: In the place where penitents stand, even the full-fledged righteous do not stand, as it is stated: “Peace, peace upon him who is far and him who is near.” Peace and greeting is extended first to him who is far, the penitent, and only thereafter is peace extended to him who is near, the full-fledged righteous.

And Rabbi Yoanan said to you: What is the meaning of him who is far? This refers to the full-fledged righteous who was distant from an act of transgression from the outset, and to whom peace is extended first. What ismeant by him who is near? This refers to the penitent who was close to an act of transgression but has now distanced himself from it,

What is“No eye has seen it”? Rabbi Yehoshua ben Levi said: That is the wine that has been preserved in its grapes since the six days of creationRabbi Shmuel bar Namani said: That is Eden, which no creature’s eye hasever surveyed. Lest you will say: Where was Adam the first man? Wasn’t he there and didn’t he survey Eden? The Gemara responds: Adam was only in the Garden of Eden, not in Eden itself.

And lest you will say: It is the Garden and it is Eden; two names describing the same place. the verse states: “And a river went out from Eden to water the Garden” (Genesis 2:10). Obviously, the Garden exists on its own and Eden exists on its own.

29.ספר מחשבות חרוץ - אות טו

ועל כן יהודה ויוסף היו המרובים מכל השבטים כי פרו ורבו ביותר מפני שהיה בהם קדושת היסוד יותר מכל השבטים, יוסף צדיק גמור בפועל בלא חטא, ויהודה בעל תשובה אחר החטא, דהתחלת התפשטות דיהודה בצאצאיו היה בחטא דער ואונן, אבל יהודה מחוקקי שהוא שורש המחוקק דנקרא כן משה רבינו ע"ה, שהוא שורש התלמידי חכמים שבישראל כידוע בסוד מה שאמרו בכמה דוכתין בגמרא (שבת ק"א ע"ב) משה שפיר קאמרת, וכן יהודה שורש התלמידי חכמים שבישראל ולשכת הגזית בחלקו, ותלמיד חכם שעבר בלילה אל תהרהר אחריו ביום דודאי עשה תשובה (ברכות י"ט.), ובידו וכח תשובתו לתקן הקודם בכח התורה, דעיקר תיקון הקודם לכל החטאים עד שיהיה כמי שלא חטא הוא רק על ידי התורה, ובחטא זה בפרט דאיתא בזוהר (ח"א ס"ב.) שאין מועיל לו תשובה היינו דבתשובה לבד אי אפשר לתקן בזה הקודם לגמרי כלל רק בצירוף התורה:

30.ספר בית יעקב על ספר בראשית - פרשת וישב

וכמו שנמצא בזמן יום ראשון שהוא רק אור ויום שני שנמצא בו גם הסתרת האור, כן נמצא בנפש, יוסף ויהודה. יוסף הצדיק הוא בחינת צדיק גמור שכל פעולותיו הם ברורים באור הדעת. ויהודה הוא בבחינת בעל תשובה, שמכניס את עצמו בפעולות שבשעת עשייתן אין נראה בהם אור, אכן מכוון אל המטרה כפי חפץ השי"ת. ובעומק הלב מסכימים ישראל למדת יהודה, שבמקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורין אינם יכולים לעמודאכן לפי תפיסת אדם בעוה"ז נראה שאין ביהודה ממדת יוסף הצדיק כלל, ועי"ז הוא אריכות הגלות עד שיתבררו אף לעין אדם פעולותיו של יהודה, כי בבוא משיח צדקנו יתגלה לעין כל עומק לבו של יהודה, שבאמת היה נמצא בו גם מדת יוסף הצדיק, ועליו כתיב (בלק כג) ותרועת מלך בו, שיש בו כח לצעוק מגודל ההסתרה להשי"ת הושיעה ה', והשי"ת מושיעו ומגלה לעין כל שעומק לבו מלא רצון השי"ת, ונמצא בעומק לבו אף מדת יוסף הצדיק [קנג], וכדאיתא בזוה"ק (ויצא קנג ע"ב) שיש צדיק עלאה וצדיק תתאה. צדיק עלאה, היינו שמושך שפע ממקום גבוה ביותר אצלו. וצדיק תתאה, היינו שמברר את עצמו כ"כ עד שיוכל להתיצב במחשבה טהורה ולומר, שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד:

31.ספר אמרי אמת - פרשת ויגש

 זה הוא ששלח יוסף ליעקב רדה אלי אל תעמוד ואיתא במדרש שלא תעמיד את השעה, בגלות יש גם כן זמנים שונים וצריכים להאחז לעת מצוא כענין שאיתא שאין לך אדם שאין לו שעה וזהו פן תורש וגו', ואיתא יוסף שקדש שם שמים בסתר זכה והוסיפו לו אות אחת משמו של הקב"ה דכתיב עדות ביהוסף שמו יהודה שקדש שם שמים בפרהסיא זכה ונקרא כולו על שמו של הקב"ה, אצל יהודה היה כל השם, איתא בגמרא ראוי היה יעקב אבינו לירד למצרים בשלשלאות של ברזל אלא שזכותו גרמה לו, שלשלאות של ברזל היינו שהיה צריך להיות כולו בהסתר, כתיב והגדתם לאבי את כל כבודי במצרים וכי יוסף היה רודף אחר הכבוד והאם בגלות יש כבוד, אולם הכוונה לכבוד שמים שישנו גם בגלות אע"פ שהוא נסתר, מים עמוקים עצה בלב איש היינו שיש בכל איש ישראל כוחות נסתרים שהאדם עצמו אינו יודע מהם, איתא במדרש ויגש אליו יהודה אחד באחד יגשו, צריכים לחבר יהודה ויוסף ואיתא בזוה"ק שזה ענין סמיכת גאולה לתפלה, יוסף היה גאולה בלבד ואפילו בבית הסוהר מסרו לו הכל וכתיב ויהי ה' את יוסף ויהודה היה תמיד תפלה וכענין שכתוב ואני תפלה, יוסף ויהודה הם שתי המדריגות של צדיק גמור ובעל תשובה, כתיב בהפטרה של היום הנה אני לוקח את עץ יוסף וגו' ונתתי אותם עליו את עץ יהודה ועשיתים לעץ אחד, לעתיד יעשו כל העצים אחד:

 

 

 

Parashat Vayechi And the winner is

חזק חזק – ישר כח

 חזק חזק – ישר כח

 

הרב ארי דוד קאהן 

 

1.    תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לב עמוד ב

תָּנוּ רַבָּנַן: אַרְבָּעָה צְרִיכִין חִזּוּק, וְאֵלּוּ הֵן: תּוֹרָה, וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, תְּפִלָּה, וְדֶרֶךְ אֶרֶץ. תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: {יהושע א׳:ז׳} רַק חֲזַק וֶאֱמַץ מְאֹד לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת כְּכָל הַתּוֹרָה, חֲזַק בַּתּוֹרָה, וֶאֱמַץ בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים. תְּפִלָּה מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: קַוֵּה אֶל ה׳ חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל ה׳. דֶּרֶךְ אֶרֶץ מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: {שמואל ב י׳:י״ב} חֲזַק וְנִתְחַזַּק בְּעַד עַמֵּנוּ וְגוֹ׳.

2.    יהושע פרק א פסוק ז

רַק֩ חֲזַ֨ק וֶֽאֱמַ֜ץ מְאֹ֗ד לִשְׁמֹ֤ר לַעֲשׂוֹת֙ כְּכָל־הַתּוֹרָ֗ה אֲשֶׁ֤ר צִוְּךָ֙ מֹשֶׁ֣ה עַבְדִּ֔י אַל־תָּס֥וּר מִמֶּ֖נּוּ יָמִ֣ין וּשְׂמֹ֑אול לְמַ֣עַן תַּשְׂכִּ֔יל בְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר תֵּלֵֽךְ: 

3.    תהלים פרק כז פסוק יג - יד, יג-יד

(יג) לוּלֵ֗א הֶ֭אֱמַנְתִּי לִרְא֥וֹת בְּֽטוּב־ה֗' בְּאֶ֣רֶץ חַיִּֽים: (יד) קַוֵּ֗ה אֶל־ה֥' חֲ֭זַק וְיַאֲמֵ֣ץ לִבֶּ֑ךָ וְ֝קַוֵּ֗ה אֶל־הֽ':

4.    שמואל ב פרק י פסוק יב

חֲזַ֤ק וְנִתְחַזַּק֙ בְּעַד־עַמֵּ֔נוּ וּבְעַ֖ד עָרֵ֣י אֱלֹהֵ֑ינוּ וַֽה֔' יַעֲשֶׂ֥ה הַטּ֖וֹב בְּעֵינָֽיו:

5.    רש"י מסכת ברכות דף לב עמוד ב

צריכין חזוק - שיתחזק אדם בהם תמיד בכל כחו.

דֶרֶךְ אֶרֶץ- אם אומן הוא - לאומנתו, אם סוחר הוא - לסחורתו, אם איש מלחמה הוא - למלחמתו.

6.    תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף יט עמוד א

דתניא: הימים האלה הכתובין במגילת תענית - אסורין בין לפניהם בין לאחריהם, שבתות וימים טובים, הם - אסורים, לפניהן ולאחריהן - מותרין. מה הפרש בין זה לזה? הללו דברי תורה, ואין דברי תורה צריכין חיזוק, הללו דברי סופרים - ודברי סופרים צריכין חיזוק.

7.    רש"י מסכת ראש השנה דף יט עמוד א

ודאורייתא לא בעי חיזוק - לאסור לפניו ולאחריו, אבל ימי מגילת תענית דרבנן, וצריכין חיזוק, כי היכי דלא ליתי להתענות ביום טוב עצמו. יום שלפני כו' - וההוא לאו דאורייתא הוא, ובעי חיזוק.

8.    תלמוד בבלי מסכת יבמות דף סב עמוד א

וְהִסְכִּימָה דַעְתּוֹ לְדַעַת הַמָּקוֹם, דִּכְתִיב, (שם לד) "אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ", וְאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, אָמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, "יְישַׁר כֹּחֲךָ שֶׁשִּׁבַּרְתָּ".

9.    תלמוד בבלי מסכת מנחות דף צט עמוד א

אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, פְּעָמִים דף צט עמוד ב שֶׁבִּטּוּלָהּ שֶׁל תּוֹרָה זֶה הוּא יִסּוּדָהּ, דִּכְתִיב, (שם) "אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ", אָמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, יִישַׁר כֹּחֲךָ שֶׁשִּׁבַּרְתָּ.

10.רש"י מסכת מנחות דף צט עמוד ב

שביטולה של תורה - כגון שמבטל תורה להוצאת המת ולהכנסת כלה זהו יסודה כלומר מקבל שכר כאילו יושב ומייסדה ועוסק בה שנאמר אשר שברת ולא אמר ליה בלשון כעס שמע מינה הסכימה עמו דעת השכינה כשביטל תורה ושיברן כיון דנתכוין לטובה.

11.רשימות שיעורים (רי"ד סולובייצ'יק) מסכת ברכות דף לב עמוד ב (חידושי אגדה)

גמ'. וז"ל ארבעה צריכין חיזוק ואלו הן תורה ומעש"ט תפלה ודרך ארץ וכו' עכ"ל. כתב רש"י (ד"ה קוה) וז"ל והתחזק ולא תמשוך ידך אלא חזור וקוה, צריכין חיזוק, שיתחזק אדם בהן תמיד בכל כחו עכ"ל. כלומר שצריך האדם לחזור ולעשות את הדבר עוד ועוד ולא להתייאש ממנו משום שלבסוף יעלה ויצליח בכל הדברים האלא. והוא יסוד להצליח בלימוד, בתפלה, במעש"ט, ובדרך ארץ. דהיינו להיות מתמיד, ולחזור על הענינים האלא שוב ושוב בלי הגבלות, ולבסוף ההצלחה תבואובזה מבואר כמה מנהגים שונים: א) נראה דמהאי טעמא הוא דנהגו דבשעה שמסיימים מסכתא להתחיל תיכף בלימוד המס' שאחריה, ובאותו השבת שמסיימים ספר בראשית מתחילים לקרוא ספר שמות במנחה, ובשמחת תורה כשמסיימים קריאת כל התורה כולה נהגו להתחיל תיכף ומיד באותו מעמד בקריאת פרשת בראשית. והטעם שבשעת סיום מתחילים עוד פעם מחדש הוא כדי להתחזק בלימוד התורה, ולא להסתפק בסיום בלבד. ב) בשו"ע או"ח סימן קל"ט (סעיף י"א) כתב המחבר "הקורא בתורה צריך לאחוז בס"ת בשעת ברכה", וכתב ע"ז הרמ"א "וסמכו מנהג זה על מה שנאמר ביהושע לא ימוש ספר התורה הזה מפיך חזק ואמץ, ומזה נהגו לומר למסיים לקרות התורה בכל פעם חזק". ועיי"ש בביאור הגר"א ובחידושי הגרע"א זצ"ל שמנהג זה לומר חזק נזכר כבר במס' סופרים. ויסודו בגמרא דידן דדברי תורה צריכין חיזוק. ג) ומהאי טעמא נמי נהגו בהרבה קהילות לשיר את הפיוט אדון עולם בסוף תפלת מוסף בשבת ויו"ט דתפלת שחרית מתחילה באמירת אדון עולם, ולאחר שמסיימים את התפלה אומרים עוד פעם אדון עולם להראות כי אנו מוכנים כבר לחזור ולהתפלל מתחילת התפלה עוד הפעם, והוא משום דתפלה צריכה חיזוק. וכדפרש"י "קוה וחזור וקוה". וכן המנהג שאומרים ברכו בסוף התפלה נראה דהוא ג"כ מהאי טעמא, דתפלה בעי חיזוק, ולכן חוזרים ואומרים ברכו.

12.ספר מנהגים דבי מהר"ם קריאת התורה

כשאירע חתן כהן קורא ראשון ואומ' ותנו כבוד לתורה ומתחיל רשות ומסיים ואומ' ברוך שנתן תורה וגו' וקורין לו פרשה קטנה ועומדים כל הקהל לקראתו (וסב') [צ"ל ושושביניו] (ו)ס(ו)בבין אותו ומברכין אותו ג' פעמי' ונ[ו]דר צדקה לכבוד התורה וגול(י)ל ס"ת ובמסכת סופרי' [כת'] שעל החזן להראות כתיבת התורה לעם העומדים לימינו ולשמאלו. רוקח ומה שנוהג (שלי) ש"צ לומר חזק אחר סיום הספר ילפינן בבראשית רב(א)[ה] אומר ר' שמעון בן יוחי בשע(ת)[ה] שקורא הקדוש ברוך הוא ליהושע מצאו וספר משנה תורה בידו אומ' לו חזק יהושע ואמץ יהושע ולא ימוש (זה) [ספר תורה הזה מפיך] מכתיבת הר' יהוד' חסיד ז"ל.

13.ספר המנהיג הלכות שבת עמוד קפב

מה שנהגו בצרפ' ובפרובינצ' לכל הקוראי' בתורה כשמסיימין שאומ' להם החזן בקול רם חזק, מצאתי סמך לדבר בבראשי' רבה לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, אין אומ' הזה אלא למי שתולה החפץ בידו, מלמד שהיה ס"ת בחיקו שליהושע, ואומ' לו הקדוש ברוך הוא חזק ואמץ מכאן למסיים בתורה אומ' לו חזק. אב"ן.

14.אורחות חיים חלק א דין מה שמוסיפין בשני ובחמישי אחר י"ח אות יט

וצריך הקורא לאחוז בה כאלו קבלה מהר סיני שנא' ביום הזה באו מדבר סיני ואמרינן בירושלמי ביום הזה אל יהיו ד"ת בעיניך כדיוטגמא ישנה שהכל דשים בה אלא כדיוטגמא חדשה שהכל מצפים לראותה ע"כ. ירושלמי א"ר יוסי בר בון כד סלקי לדוכנא לברוכי האי מאן דמברך נקיט עמודא דתורה בידיה שנא' לקוח את ספר התורה הזה ע"כ ובב"ר לא ימוש ספר התורה הזה מפיך מלמד שהיה ס"ת בידו של יהושע שאין אומרים הזה אלא למי שתופס החפץ בידו. וכשיסיים אומרים לו חזק ואמץומכאן יצא המנהג לומר למסיים לקרות בתורה חזק וכך המנהג בצרפת ובפרובינצה אבל בספרד אין אומרים אותו אלא בסיום התורה בלבד. והכל הולך אחר המנהג:

15.שולחן ערוך אורח חיים הלכות קריאת ספר תורה סימן קלט סעיף יא

סעיף יא -הַקּוֹרֵא בַּתּוֹרָה צָרִיךְ לֶאֱחֹז בַּסֵפֶר תּוֹרָה בִּשְׁעַת בְּרָכָה. {הַגָּה: וְסָמְכוּ מִנְהָג זֶה עַל מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בִּיהוֹשֻׁעַ לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךְ חֲזַק וֶאֱמָץ (יְהוֹשֻׁעַ א, ח ט) וּמִזֶּה נָהֲגוּ לוֹמַר לַמְסַיֵּם לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה בְּכָל פַּעַם חֲזַק (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם אֹרַח חַיִּים).}

16.טור אורח חיים הלכות קריאת ספר תורה סימן קלט

כתב בעה"מ שהקורא בתורה ומברך בה נוטלה בידו וסמך למנהג מההיא דסוכה (מא ב) יד)כך היה מנהגם של אנשי ירושלים אדם יוצא מפתח ביתו לולבו בידו וכו' עד היה קורא בתורה ונושא כפיו מניחו ע"ג קרקע אלמא טו)שצריך ליטול הספר בידו בשעת קריאה:

17.בית יוסף אורח חיים סימן קלט

ה המרדכי דקדק בפרק בני העיר (סו"ס תתלא) מהא דתניא פותח ורואה וכו' דמכאן משמע דס"ת לא תהיה פתוחה בין גברא לגברא ועכשיו נהגו לכסות הכתב בסודר בין גברא לגברא:

ד (ב) כתב הכל בו (סי' כ י:) פותח הספר לראות מה יקרא בו וגוללו ומברך ויש אומרים שלא יגלול אותו אלא פותח ורואה ומברך וכן דעת הר"מ ז"ל ויש אומרים שיש לו להפך פניוב שלא יראה כאילו ברכות כתובות בתורה עכ"ל וה"ר דוד אבודרהם (סוף עמ' קלב) כתב בשם רבינו סעדיה שאין לקורא לומר ברכו עד שיראה הפסוק שמתחיל בו וצריך לברך ברכה ראשונה וס"ת פתוח לא סתום:

 

כתב בעל המנהיג (עמ' קנה) שהקורא בתורה ומברך בה נוטלה בידו וכו' כן כתב המרדכי פרק לולב הגזול (סי' תשס) אהא דתניא (סוכה מא:) כך היה מנהגם של אנשי ירושלים אדם יוצא בבוקר ולולבו בידו וכו' קורא בתורה ונושא כפיו מניחו לארץ שמעינן מהכא דהקורא בתורה אוחז בעמודי התורה בשעת ברכה וקורא מדמניחו לארץ וכן כתב ראבי"ה מקובלני שבשעת הברכה אוחז בעמודי התורה ועוד ראיה סוף פרק בני העיר ת"ר פותח ורואה וכו' משמע דכל אחד פותח בתחלה וגולל בסוף עכ"ל וכן כתב בארחות חיים (שם אות טו) וזה לשונו צריך הקורא בתורה לאחוז כאילו קיבלה עכשיו מהר סיני בירושלמי א"ר יוסי בר בון כד סלקי לדוכנא לברוכי האי מאן דבריך נקיט עמודא דתורה בידיה שנאמר (דברים לא כו) לָקֹ֗חַ אֵ֣ת סֵ֤פֶר הַתּוֹרָה֙ הַזֶּ֔ה בבראשית רבה (סוף פרשה ו) לא ימוש ספר התורה הזה מפיך (יהושע א ח) מלמד שהיה ס"ת בידו של יהושע שאין לומר הזה אלא למי שתופס החפץ וכשסיים אומרים לו חזק ואמץ מכאן יצא המנהג לומר למסיים לקרות התורה בכל פעם חזק עכ"לג:

18.דברים פרשת וילך פרק לא פסוק כו

לָקֹ֗חַ אֵ֣ת סֵ֤פֶר הַתּוֹרָה֙ הַזֶּ֔ה וְשַׂמְתֶּ֣ם אֹת֔וֹ מִצַּ֛ד אֲר֥וֹן בְּרִית־ה֖' אֱלֹהֵיכֶ֑ם וְהָֽיָה־שָׁ֥ם בְּךָ֖ לְעֵֽד:

19.עטרת צבי על שולחן ערוך אורח חיים הלכות קריאת ספר תורה סימן קלט סעיף יא

יא] בשעת ברכה. כדי להראות כאילו עכשיו קבלה מהר סיני:

20.ט"ז על שולחן ערוך אורח חיים הלכות קריאת ספר תורה סימן קלט סעיף יא

(ט) (פמ"ג) צריך לאחוז בס"ת בשעת ברכה. בטור כתוב וז"ל וסמך למנהג זה מההיא דסוכה כך הי' מנהגם של אנשי ירושלים אדם יוצא מפתח ביתו לולבו בידו כו' עד היה קורא בתורה ונושא כפיו מניחו ע"ג קרקע אלמ' שצריך ליטול הספר בידו בשעת הקריאה עכ"ל וא"כ למה כתב בשעת ברכה וצ"ל דאפילו בשעת ברכה קאמר וכ"ש בשעת קריאה וא"ל מנ"ל בשעת הברכה דהא אמרינן שם היה קורא בתורה כו' י"ל דיליף לה מדאיתא לעיל פותח ורואה ומברך ש"מ שצריך לאוחזה בידו כשמברך כמ"ש המרדכי דקדוק זה:

21.מגן אברהם על שולחן ערוך אורח חיים הלכות קריאת ספר תורה סימן קלט סעיף יא

יג (פמ"ג) צריך לאחוז. בכוונות כתוב שקודם הברכ' יאחוז בשתי העמודים ובשעת הברכה יסיר ידו השמאלית להגביר הימין, ובכתבי' כתוב שבשעת הברכה יאחז בשתי ידיו ביריעות התורה ע"י המפה ואחר הברכה יסלק השמאל:

יד (פמ"ג) ס"ת הזה. דמשמ' שתופס' בידו ולאחר הקריאה מנשק הס"ת (ס"ח סרנ"ה) וכשנזדמן לו רוק ירוק ואח"כ ינשק ולא ינשק ואח"כ ירוק [שם]:

22.ספר לימודי אצילות - סוד הצמצום חלק שני

 כשעולה לקרות בס"ת יאחוז הס"ת בב' ידיו וכשיאמר ברוך אתה וכו' ירום יד שמאל מעל ס"ת כדי להוסיף כח בחמשה אצבעות שהם רחמים כי הס"ת הוא דיוקנא דז"א וכן כשמברך את בניו ישים יד ימינו ולא ב' ידיו.

23.ספר חמדת ימים - שבת קדש - פרק יב

אופן אחיזת הס"ת כשעולה לתורה:

 כז) וכשעולה לקרות בספר תורה יאחוז הספר תורה עצמו על ידי המפה או על ידי טלית ולא ערום שלא יקבר ערום, ואחיזה זו תהיה בשתי ידיו יד אחת מראש העמוד ויד אחת מסופו, ופותח בכוונה זו לחזות מה שיקרא ושוב יכסה אותו ויברך ויחזור לפתחו ואז יסיר יד שמאלו ממנו כל זמן הקריאה שתכלל השמאל בימין:

 בסוד אחיזת הס"ת ונוסח תפלה לעולה:

 כח) ואשר הריחו בסוד ה' ליריאיו לא ימיש מעשות פרי הן שתי ידים זוכות כאחת, י"ד ימינו לעומת הי"ד אותיות אשר תבואנה בשם אהיה פשוט ומלא אל"ף ה"י יו"ד ה"י, ויד שמאל לעומתה משבחים:

 י"ד אותיות אשר תבואנה בשם אהיה פשוט ומלא בההין אל"ף ה"ה יו"ד ה"ה אשר מספר שניהם חד"ש יוציאו, ובהצרף אליהם השתי ידי"ם המה יעלו למספר ש"ם והוא מספר ספ"ר אשר אל על יקראו"הו, ולכוונה זו אני נוהג לומר באוחזי בשתי הידים בספר תורה הפסוק שבישעיה סי' ס"ב, וראו גוים צדקך וכל מלכים כבודך וקורא לך ש"ם חד"ש אשר פי ה' יקבנו:

24.עטרת זקנים על שולחן ערוך אורח חיים הלכות קריאת ספר תורה סימן קלט סעיף יא

Rabbi Menachem Mendel b. Rabbi Meshulam Zalman Auerbach was born in Vienna, in 5380 (1620) . He studied in Cracow, under Rabbi Yoel Sirkis, author of the "Bach". (1689)  

ב] הקורא בתורה צריך לאחוז בספר תורה בשעת ברכה. בכתבי מהרר"י לוריא ז"ל [ספר הכוונות מז, ב]. כתב שבשעה שאמר ברכו את ה' המבורך יאחוז בשני ידיו בעץ החיים, ואח"כ כשהתחיל ברוך אתה יי' אשר בחר בנו יחזיק רק בימינו, ואח"כ כשקורא בתורה יחזיק בשתי ידיו. בגווילים ע"י הפסק מפה, וכתב טעם גדול על פי הסוד, ע"ש:

25.פרי חדש אורח חיים סימן קלט סעיף יא

בכל פעם חזק. אולי יצא מנהג זה משום שהתורה נקראת תושיה שמתשת כוחו של אדם [סנהדרין כו, ב], ועוד דאמרינן פרק אין עומדין [ברכות לב, ב] ד' דברים צריכין חיזוק ואלו הן התורה ומעשים טובים וכו' שנאמר [יהושע א, ז] רק חזק ואמץ חזק בתורה ואמץ במעשים טובים:

26.באר היטב על שולחן ערוך אורח חיים הלכות קריאת ספר תורה סימן קלט סעיף יא

(יב) לאחוז. בכוונות כתב שקודם הברכה יאחוז בב' העמודים ובשעת הברכה יסיר ידו השמאלית להגביה הימין ובכתבים כתב בשעת הברכה יאחוז בשתי ידיו ביריעות התורה ע"י מפה ואחר הברכה יסלק השמאל ולאחר הקריאה ינשק הס"ת 

27.פרי מגדים משבצות זהב על שולחן ערוך אורח חיים סימן קלט סעיף יא

(ט) צריך. עיין ט"ז. עיין נחלת צבי [ס"ק יא] ב' פירושים, י"ל רק בשעת ברכה, וי"ל רק בשעת קריאה, מהראיה סוף פרק לולב הגזול קורא בתורה מניחו לארץ כו'. וי"ל פירוש שלישי, מברכה עד סוף קריאה אוחזו בידו לספר תורה, ועיין סימן ר"ו סעיף ד' ה' צריך ליטול בימינו מה שמברך עליו, ואפשר לזה רמז המרדכי הביאו הב"י כאן [ד"ה כתב בעל המנהיג] ראיה ממגילה ל"ב פותח ורואה ומברך, והיינו כרש"ל הביאו הט"ז [ס"ק] ה' דעל התורה מברך ראוי להיות פתוחה, ממילא אוחז הספר תורה גם בשעת ברכה, וכל שכן בעת הקריאה מהראיה דסוכה קורא מניחן לארץ. ועיין מרדכי סוכה [הנ"ל], ולא הבינותיו כעת, יע"ש בזה:

שולחן ערוך אורח חיים ר"ו:ד'

)ד) כָּל דָּבָר שֶׁמְּבָרֵךְ עָלָיו לְאָכְלוֹ אוֹ לְהָרִיחַ בּוֹ, צָרִיךְ לְאָחֲזוֹ בִּימִינוֹ כְּשֶׁהוּא מְבָרֵךְ.

28.ביאור הגר"א אורח חיים סימן קלט סעיף יא

הקורא כו'. ממ"ש בספ"ג דסוכה כך היתה מנהגן כו' קורא בתורה כו' מרדכי וטור. ובא"ח בשם ירושלמי האי מאן דבריך נקיט עמודא דתורה בידיה שנאמר לקוח את סה"ת הזה ובב"ר לא ימוש סה"ת הזה מפיך מלמד שהיה ס"ת בידו של יהושע שא"ל הזה אלא למי שתופס החפץ וכשסיים א"ל חזק ואמץ ומכאן נהגו כו' וכמ"ש בהג"ה וכ"ה להדיא במ"ס פי"ג הלכה ח':

29.עלי תמר מסכת סוטה פרק ז הלכה ד

ר"י בשם רחב"א לא למד ולא לימד ולא שמר ולא עשה ולא היתה ספיקה בידו להחזיק והחזיק הר"ז בכלל ברוך. פירוש שלא היתה ספוק בידו להחזיק אלא מעט אעפי"כ הר"ז בכלל ברוך שכן חביבה מנחת עני שנאמר ונפש כי תקריב קרבן מנחה לה', ופירש רש"י מהתו"כ מי דרכו להתנדב מנחה עני אמר הקדוש ברוך הוא מעלה אני עליו כאלו הקריב נפשו. ובויק"ר ריש פרשת קדושים, אלו נאמר אשר לא ילמד את דברי התורה הזאת לא היתה תקומה לשונאי ישראל אלא אשר לא יקים לא למד וכו' והחזיק הר"ז בכלל ברוך וכו', וכ"ש שחכמי ישראל ותלמידיהן ולומדי תורה שעליהם נאמר ברוך אשר יקים את דברי התורה הזאת.

והנה הב"י והרמ"א בסוף סימן קל"ט מביאים דברי הא"ח הקורא בתורה צריך לאחוז בס"ת בשעת הברכה וסמכו מנהג זה על מה שנאמר ביהושע לא ימוש ס"ת הזה מפיך חזק ואמץ ומזה נהגו לומר למסיים לקרות בתורה בכל פעם חזק. ובכף החיים, ומנהג הספרדים לומר אחרי שיקרא העולה חזק וברוך והקורא משיב חזקו ואמצו, כנה"ג בהגהת ב"י. וביפ"ל כתב דהמנהג ביננו לומר גם לכל מי שיעבור לפני התיבה להתפלל להוציא את הרבים יד"ח ולאומר קדיש על איזה לימוד שיהיה אחר גומרה עכ"ל. וכ"ה המנהג פה ירושלים עה"ק ירושלים ת"ו, ע"כ.

והנה ביארו רק המקור על המנהג לומר חזק אבל לא ביאורו מאיפוא המקור לומר וברוך מה שלא נזכר בא"ח ובמנהיג ובאבודרהם שאביא להלן. ונראה שהמכוון הוא לברכת הלוים כנגד הר גריזים ברוך אשר יקים וכמ"ש בקיצור בירושלמי ובמדרש הר"ז בכלל ברוך, ולפיכך המנהג לומר חזק וברוך, חזק ע"ש הפסוק ביהושע וברוך ע"ש ברכת הלוים כנגד הר גריזים. ושיעורו ברוך אשר יקים את התורה הזאת. ואכן כזה היה המנהג בסופרים הקדמונים במדרשי הלכה ואגדה או בירושלמי כשהיו כותבים מאמר שעיקרו במקום אחר היו כותבים מלה אחת או שתיים כמאמר מקוצר בלי מלת וכו' או שכתבו המלה או מלות ראשונות וסוף המלה של המאמר, ראה בזה באהצוי"ר בברכות עמוד ק"ה ובפסחים פ"ה ה"א ובמבוא לבר"ר הוצאת הר"ח אלבק ובשרי"ר בכמ"ק, וכן בהגדה של פסח ואף אתה אמור לו כהלכות הפסח אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן, ופירש בשו"ת רשב"ש סימן תצ"ד ור"ל דשיעורו כל המשניות של פסח עד אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן. וכן המנהג אצל האשכנזים בשמחת תורה שכולם עולים לתורה שמקצרין המי שברך ואומרים מי שברך ונאמר אמן ושיעורו מי שברך וגו' עד הסוף ונאמר אמן ורובם ככולם לא עמדו על ענינו וחושבים שהם פטומי מילי בעלמא לכבוד השמחה מה שאין הדעת מקבלו אולם הכוונה היא כמו שכתבתי. ומה"ט נ"ל שכל עולה צריך ליתן איזה סכום שהוא לצדקה כשילום לנדר שכן אחר שענינו מי שברך וכו' הרי בכלל זה הוא בעבור שנדר וכו' ומקורו במנהג שנהגו לקצר בלי מלת הקיצור וכו' והציבור כולו ידעו הכוונה ובדורות האחרונים נשתכחה הכוונה האמיתית. אבל אין להעלות על הדעת שהוא פטומי מילי בעלמא שהרי כתיב ודובר שקרים לא יכון לנגד עיני וכ"ש בביהכנ"ס ולפני ס"ת.

והנה באבודרהם סדר הוצאת ס"ת בשבת זה לשונו, כתב אבן הירחי בספר המנהיג בסדר תפלת שבת סנ"ז מנהגם בכל צרפת ופרובינציא לכל המסיים בתורה מהקוראים אומר לו החזן בקול רם חזק ויש סמך למנהגם מדאמרינן בבראשית רבה לא ימוש ספר התורה הזה מפיך וכו' ואמר לו הקדוש ברוך הוא חזק ואמץ וכו', ובספרד לא נהגו לאומרה אלא כשמסיימים כל ספר וספר מחומשי תורה ואולי סוברים למסיים בתורה מן הספר ממש עכ"ל. ודברי הא"ח המובא ברמ"א הם כדברי ספר המנהיג ברם מנהג אשכנז הוא לומר חזק רק בסיום הספר וקוראים לשבת שמסיימים הספר "שבת חזק", וא"כ דברי הרמ"א צ"ע. ואולי כן היה המנהג בזמנו של הרמ"א, ובעה"ש רוצה להעמיס בדברי הא"ח שהכוונה היא לקורא המסיים ספר שאומרים חזק חזק ונתחזק, ואין כן משמעות הא"ח והרמ"א, אלא שהוא כדברי המנהיג שאומרים כן לכל עולה בתורה וכמ"ש מנהג הספרדים אעפ"י שבזמנו של האבודרהם לא היה כן המנהג בספרד אלא בצרפת ובפרובינציה. ושוב עיינתי בכנה"ג ולשונו הוא מנהגינו לומר אחר שיקרא חזק ברוך, ולא כמו שמעתיקים ביפ"ל ובכף החיים חזק וברוך בוא"ו, ואכן דומני שכן מנהג הספרדים לומר חזק ברוך וכנראה שיש בזה שני המנהגים בין הספרדים.

30.שו"ת מהר"ם מינץ סימן פה

וכן אנו נהגינו דלאחר סיום הספר עונים הקהל בקול רם חזק, וטעמא של אותו מנהג, כמו שכתב אחר כל פרק או אחר סיום המסכת הדרין עלך, כלומר מאחר דסיימו הפרק או המסכת השמר לך פן תשכח את הדברים כו', חזור בהן שלא תשכח, או כמו שנהגו לומר לחזן ישר כחך, כלומר גמרת מצוותך, יהי רצון שתזכה לומר יתר מצוות, וה"נ פי' סיימת החומש יישר כחך, א"כ הקהל קוראים בקול רם שנסיים החומש, לכן אין סברא ונכון לקרא עוד לאותו גברא תוך החומ' השני, וכן מסתברא שלא לקרות מחומש לחומש בשבת אח', ותו לא מידי. עושה שלום במרומיו כו'.

כנ' משה טרוד משה לוי מינץ.

31.ערוך השולחן אורח חיים סימן קלט סעיף טו

צריך לאחוז בעמודי הס"ת בשעת ברכה ובשעת קריאתה וסמכו זה על מה שנאמר ביהושע [א, ח] לא ימוש ספר התורה הזה מפיך דמשמע שתופסה בידו ולאחר הקריאה ינשקה ואנחנו נוהגים לנשקה ע"י טלית או ע"י מפה קודם הברכה ולאחר הקריאה להראות חביבותה אצלינו ויש נוהגים שקודם הברכה יאחוז בשני העמודים ובשעת הברכה יסיר ידו השמאלית כדי להגביר הימין [שם סקי"ג בשם כוונות] ויש נוהגים שבשעת הברכה יאחוז בשתי ידיו ביריעות הס"ת ע"י מפה או ע"י הטלית ואחר הברכה יסלק השמאל [שם בשם כתבים] וכשנזדמן לו רוק ירוק ואח"כ ינשק ולא להיפך [שם] ודע דבקרא דלא ימוש כתיב [שם ט] חזק ואמץ ומזה נהגו לומר למסיים ספר חזק חזק ונתחזק ויש רוצים שיאמרו חזק ג' פעמים שהם במספר משה ונכון הוא: