פרשת שמות התשפ״א

 

הרב ארי דוד קאהן                                                            ari.kahn@biu.ac.il

                                                                

לרפואת הילד דניאל רפאל בן לאה

Shiur is dedicated by Gabor Szerb

For the quick and complete healing of:

Miriam bat Avraham, Rav Ariel ben Hanna, Yosef Yehoshua Ben Reissel

Shiur is dedicated by Andy Neff

In loving memory of Aharon Ben Baruch -- Alan Martin Neff – on his 3rd yahrzeit

1.    שמות פרשת שמות פרק ג, א-כב

(א) וּמֹשֶׁ֗ה הָיָ֥ה רֹעֶ֛ה אֶת־צֹ֛אן יִתְר֥וֹ חֹתְנ֖וֹ כֹּהֵ֣ן מִדְיָ֑ן וַיִּנְהַ֤ג אֶת־הַצֹּאן֙ אַחַ֣ר הַמִּדְבָּ֔ר וַיָּבֹ֛א אֶל־הַ֥ר הָאֱלֹהִ֖ים חֹרֵֽבָה: (ב) וַ֠יֵּרָא מַלְאַ֨ךְ ה֥' אֵלָ֛יו בְּלַבַּת־אֵ֖שׁ מִתּ֣וֹךְ הַסְּנֶ֑ה וַיַּ֗רְא וְהִנֵּ֤ה הַסְּנֶה֙ בֹּעֵ֣ר בָּאֵ֔שׁ וְהַסְּנֶ֖ה אֵינֶ֥נּוּ אֻכָּֽל: (ג) וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה אָסֻֽרָה־נָּ֣א וְאֶרְאֶ֔ה אֶת־הַמַּרְאֶ֥ה הַגָּדֹ֖ל הַזֶּ֑ה מַדּ֖וּעַ לֹא־יִבְעַ֥ר הַסְּנֶֽה: (ד) וַיַּ֥רְא ה֖' כִּ֣י סָ֣ר לִרְא֑וֹת וַיִּקְרָא֩ אֵלָ֨יו אֱלֹהִ֜ים מִתּ֣וֹךְ הַסְּנֶ֗ה וַיֹּ֛אמֶר מֹשֶׁ֥ה מֹשֶׁ֖ה וַיֹּ֥אמֶר הִנֵּֽנִי: (ה) וַיֹּ֖אמֶר אַל־תִּקְרַ֣ב הֲלֹ֑ם שַׁל־נְעָלֶ֙יךָ֙ מֵעַ֣ל רַגְלֶ֔יךָ כִּ֣י הַמָּק֗וֹם אֲשֶׁ֤ר אַתָּה֙ עוֹמֵ֣ד עָלָ֔יו אַדְמַת־ קֹ֖דֶשׁ הֽוּא: (ו) וַיֹּ֗אמֶר אָנֹכִי֙ אֱלֹהֵ֣י אָבִ֔יךָ אֱלֹהֵ֧י אַבְרָהָ֛ם אֱלֹהֵ֥י יִצְחָ֖ק וֵאלֹהֵ֣י יַעֲקֹ֑ב וַיַּסְתֵּ֤ר מֹשֶׁה֙ פָּנָ֔יו כִּ֣י יָרֵ֔א מֵהַבִּ֖יט אֶל־הָאֱלֹהִֽים: (ז) וַיֹּ֣אמֶר ה֔' רָאֹ֥ה רָאִ֛יתִי אֶת־עֳנִ֥י עַמִּ֖י אֲשֶׁ֣ר בְּמִצְרָ֑יִם וְאֶת־צַעֲקָתָ֤ם שָׁמַ֙עְתִּי֙ מִפְּנֵ֣י נֹֽגְשָׂ֔יו כִּ֥י יָדַ֖עְתִּי אֶת־מַכְאֹבָֽיו: (ח) וָאֵרֵ֞ד לְהַצִּיל֣וֹ׀ מִיַּ֣ד מִצְרַ֗יִם וּֽלְהַעֲלֹתוֹ֘ מִן־הָאָ֣רֶץ הַהִוא֒ אֶל־אֶ֤רֶץ טוֹבָה֙ וּרְחָבָ֔ה אֶל־אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָ֑שׁ אֶל־מְק֤וֹם הַֽכְּנַעֲנִי֙ וְהַ֣חִתִּ֔י וְהָֽאֱמֹרִי֙ וְהַפְּרִזִּ֔י וְהַחִוִּ֖י וְהַיְבוּסִֽי: (ט) וְעַתָּ֕ה הִנֵּ֛ה צַעֲקַ֥ת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל בָּ֣אָה אֵלָ֑י וְגַם־רָאִ֙יתִי֙ אֶת־הַלַּ֔חַץ אֲשֶׁ֥ר מִצְרַ֖יִם לֹחֲצִ֥ים אֹתָֽם: (י) וְעַתָּ֣ה לְכָ֔ה וְאֶֽשְׁלָחֲךָ֖ אֶל־פַּרְעֹ֑ה וְהוֹצֵ֛א אֶת־עַמִּ֥י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מִמִּצְרָֽיִם: (יא) וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֶל־הָ֣אֱלֹהִ֔ים מִ֣י אָנֹ֔כִי כִּ֥י אֵלֵ֖ךְ אֶל־פַּרְעֹ֑ה וְכִ֥י אוֹצִ֛יא אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל מִמִּצְרָֽיִם: (יב) וַיֹּ֙אמֶר֙ כִּֽי־אֶֽהְיֶ֣ה עִמָּ֔ךְ וְזֶה־לְּךָ֣ הָא֔וֹת כִּ֥י אָנֹכִ֖י שְׁלַחְתִּ֑יךָ בְּהוֹצִֽיאֲךָ֤ אֶת־הָעָם֙ מִמִּצְרַ֔יִם תַּֽעַבְדוּן֙ אֶת־הָ֣אֱלֹהִ֔ים עַ֖ל הָהָ֥ר הַזֶּֽה: (יג) וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶל־הָֽאֱלֹהִ֗ים הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֣י בָא֘ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ וְאָמַרְתִּ֣י לָהֶ֔ם אֱלֹהֵ֥י אֲבוֹתֵיכֶ֖ם שְׁלָחַ֣נִי אֲלֵיכֶ֑ם וְאָֽמְרוּ־לִ֣י מַה־שְּׁמ֔וֹ מָ֥ה אֹמַ֖ר אֲלֵהֶֽם: (יד) וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה אֶֽהְיֶ֖ה אֲשֶׁ֣ר אֶֽהְיֶ֑ה וַיֹּ֗אמֶר כֹּ֤ה תֹאמַר֙ לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶֽהְיֶ֖ה שְׁלָחַ֥נִי אֲלֵיכֶֽם: (טו) וַיֹּאמֶר֩ ע֨וֹד אֱלֹהִ֜ים אֶל־מֹשֶׁ֗ה כֹּֽה־תֹאמַר֘ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ ה֞' אֱלֹהֵ֣י אֲבֹתֵיכֶ֗ם אֱלֹהֵ֨י אַבְרָהָ֜ם אֱלֹהֵ֥י יִצְחָ֛ק וֵאלֹהֵ֥י יַעֲקֹ֖ב שְׁלָחַ֣נִי אֲלֵיכֶ֑ם זֶה־שְּׁמִ֣י לְעֹלָ֔ם וְזֶ֥ה זִכְרִ֖י לְדֹ֥ר דֹּֽר: (טז) לֵ֣ךְ וְאָֽסַפְתָּ֞ אֶת־זִקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְאָמַרְתָּ֤ אֲלֵהֶם֙ ה֞' אֱלֹהֵ֤י אֲבֹֽתֵיכֶם֙ נִרְאָ֣ה אֵלַ֔י אֱלֹהֵ֧י אַבְרָהָ֛ם יִצְחָ֥ק וְיַעֲקֹ֖ב לֵאמֹ֑ר פָּקֹ֤ד פָּקַ֙דְתִּי֙ אֶתְכֶ֔ם וְאֶת־הֶעָשׂ֥וּי לָכֶ֖ם בְּמִצְרָֽיִם: (יז) וָאֹמַ֗ר אַעֲלֶ֣ה אֶתְכֶם֘ מֵעֳנִ֣י מִצְרַיִם֒ אֶל־אֶ֤רֶץ הַֽכְּנַעֲנִי֙ וְהַ֣חִתִּ֔י וְהָֽאֱמֹרִי֙ וְהַפְּרִזִּ֔י וְהַחִוִּ֖י וְהַיְבוּסִ֑י אֶל־אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ: (יח) וְשָׁמְע֖וּ לְקֹלֶ֑ךָ וּבָאתָ֡ אַתָּה֩ וְזִקְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל אֶל־מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֗יִם וַאֲמַרְתֶּ֤ם אֵלָיו֙ ה֞' אֱלֹהֵ֤י הָֽעִבְרִיִּים֙ נִקְרָ֣ה עָלֵ֔ינוּ וְעַתָּ֗ה נֵ֖לֲכָה־נָּ֞א דֶּ֣רֶךְ שְׁלֹ֤שֶׁת יָמִים֙ בַּמִּדְבָּ֔ר וְנִזְבְּחָ֖ה לַֽה֥' אֱלֹהֵֽינוּ: (יט) וַאֲנִ֣י יָדַ֔עְתִּי כִּ֠י לֹֽא־יִתֵּ֥ן אֶתְכֶ֛ם מֶ֥לֶךְ מִצְרַ֖יִם לַהֲלֹ֑ךְ וְלֹ֖א בְּיָ֥ד חֲזָקָֽה: (כ) וְשָׁלַחְתִּ֤י אֶת־יָדִי֙ וְהִכֵּיתִ֣י אֶת־מִצְרַ֔יִם בְּכֹל֙ נִפְלְאֹתַ֔י אֲשֶׁ֥ר אֶֽעֱשֶׂ֖ה בְּקִרְבּ֑וֹ וְאַחֲרֵי־כֵ֖ן יְשַׁלַּ֥ח אֶתְכֶֽם: (כא) וְנָתַתִּ֛י אֶת־חֵ֥ן הָֽעָם־הַזֶּ֖ה בְּעֵינֵ֣י מִצְרָ֑יִם וְהָיָה֙ כִּ֣י תֵֽלֵכ֔וּן לֹ֥א תֵלְכ֖וּ רֵיקָֽם: (כב) וְשָׁאֲלָ֨ה אִשָּׁ֤ה מִשְּׁכֶנְתָּהּ֙ וּמִגָּרַ֣ת בֵּיתָ֔הּ כְּלֵי־כֶ֛סֶף וּכְלֵ֥י זָהָ֖ב וּשְׂמָלֹ֑ת וְשַׂמְתֶּ֗ם עַל־בְּנֵיכֶם֙ וְעַל־בְּנֹ֣תֵיכֶ֔ם וְנִצַּלְתֶּ֖ם אֶת־מִצְרָֽיִם:

2.    שמות פרשת שמות פרק ד, א-לא

(א) וַיַּ֤עַן מֹשֶׁה֙ וַיֹּ֔אמֶר וְהֵן֙ לֹֽא־יַאֲמִ֣ינוּ לִ֔י וְלֹ֥א יִשְׁמְע֖וּ בְּקֹלִ֑י כִּ֣י יֹֽאמְר֔וּ לֹֽא־נִרְאָ֥ה אֵלֶ֖יךָ הֽ': (ב) וַיֹּ֧אמֶר אֵלָ֛יו ה֖' מַה־זֶּ֣ה בְיָדֶ֑ךָוַיֹּ֖אמֶר מַטֶּֽה: (ג) וַיֹּ֙אמֶר֙ הַשְׁלִיכֵ֣הוּ אַ֔רְצָה וַיַּשְׁלִכֵ֥הוּ אַ֖רְצָה וַיְהִ֣י לְנָחָ֑שׁ וַיָּ֥נָס מֹשֶׁ֖ה מִפָּנָֽיו: (ד) וַיֹּ֤אמֶר ה֙' אֶל־מֹשֶׁ֔ה שְׁלַח֙ יָֽדְךָ֔ וֶאֱחֹ֖ז בִּזְנָב֑וֹ וַיִּשְׁלַ֤ח יָדוֹ֙ וַיַּ֣חֲזֶק בּ֔וֹ וַיְהִ֥י לְמַטֶּ֖ה בְּכַפּֽוֹ: (ה) לְמַ֣עַן יַאֲמִ֔ינוּ כִּֽי־נִרְאָ֥ה אֵלֶ֛יךָ ה֖' אֱלֹהֵ֣י אֲבֹתָ֑ם אֱלֹהֵ֧י אַבְרָהָ֛ם אֱלֹהֵ֥י יִצְחָ֖ק וֵאלֹהֵ֥י יַעֲקֹֽב: (ו) וַיֹּאמֶר֩ ה֨' ל֜וֹ ע֗וֹד הָֽבֵא־נָ֤א יָֽדְךָ֙ בְּחֵיקֶ֔ךָ וַיָּבֵ֥א יָד֖וֹ בְּחֵיק֑וֹ וַיּ֣וֹצִאָ֔הּ וְהִנֵּ֥ה יָד֖וֹ מְצֹרַ֥עַת כַּשָּֽׁלֶג: (ז) וַיֹּ֗אמֶר הָשֵׁ֤ב יָֽדְךָ֙ אֶל־חֵיקֶ֔ךָ וַיָּ֥שֶׁב יָד֖וֹ אֶל־חֵיק֑וֹ וַיּֽוֹצִאָהּ֙ מֵֽחֵיק֔וֹ וְהִנֵּה־שָׁ֖בָה כִּבְשָׂרֽוֹ: (ח) וְהָיָה֙ אִם־לֹ֣א יַאֲמִ֣ינוּ לָ֔ךְ וְלֹ֣א יִשְׁמְע֔וּ לְקֹ֖ל הָאֹ֣ת הָרִאשׁ֑וֹן וְהֶֽאֱמִ֔ינוּ לְקֹ֖ל הָאֹ֥ת הָאַחֲרֽוֹן: (ט) וְהָיָ֡ה אִם־לֹ֣א יַאֲמִ֡ינוּ גַּם֩ לִשְׁנֵ֨י הָאֹת֜וֹת הָאֵ֗לֶּה וְלֹ֤א יִשְׁמְעוּן֙ לְקֹלֶ֔ךָ וְלָקַחְתָּ֙ מִמֵּימֵ֣י הַיְאֹ֔רוְשָׁפַכְתָּ֖ הַיַּבָּשָׁ֑ה וְהָי֤וּ הַמַּ֙יִם֙ אֲשֶׁ֣ר תִּקַּ֣ח מִן־הַיְאֹ֔ר וְהָי֥וּ לְדָ֖ם בַּיַּבָּֽשֶׁת: (י) וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה אֶל־ה֘' בִּ֣י אֲדֹנָי֒ לֹא֩ אִ֨ישׁ דְּבָרִ֜ים אָנֹ֗כִי גַּ֤ם מִתְּמוֹל֙ גַּ֣ם מִשִּׁלְשֹׁ֔ם גַּ֛ם מֵאָ֥ז דַּבֶּרְךָ֖ אֶל־עַבְדֶּ֑ךָ כִּ֧י כְבַד־פֶּ֛ה וּכְבַ֥ד לָשׁ֖וֹן אָנֹֽכִי: (יא) וַיֹּ֨אמֶר ה֜' אֵלָ֗יו מִ֣י שָׂ֣ם פֶּה֘ לָֽאָדָם֒ א֚וֹ מִֽי־יָשׂ֣וּם אִלֵּ֔ם א֣וֹ חֵרֵ֔שׁ א֥וֹ פִקֵּ֖חַ א֣וֹ עִוֵּ֑ר הֲלֹ֥א אָנֹכִ֖י הֽ': (יב) וְעַתָּ֖ה לֵ֑ךְ וְאָנֹכִי֙ אֶֽהְיֶ֣ה עִם־פִּ֔יךָ וְהוֹרֵיתִ֖יךָ אֲשֶׁ֥ר תְּדַבֵּֽר: (יג) וַיֹּ֖אמֶר בִּ֣י אֲדֹנָ֑י שְֽׁלַֽח־נָ֖א בְּיַד־תִּשְׁלָֽח: (יד) וַיִּֽחַר־אַ֨ף ה֜' בְּמֹשֶׁ֗ה וַיֹּ֙אמֶר֙ הֲלֹ֨א אַהֲרֹ֤ן אָחִ֙יךָ֙ הַלֵּוִ֔י יָדַ֕עְתִּי כִּֽי־דַבֵּ֥ר יְדַבֵּ֖ר ה֑וּא וְגַ֤ם הִנֵּה־הוּא֙ יֹצֵ֣א לִקְרָאתֶ֔ךָ וְרָאֲךָ֖ וְשָׂמַ֥ח בְּלִבּֽוֹ: (טו) וְדִבַּרְתָּ֣ אֵלָ֔יו וְשַׂמְתָּ֥ אֶת־הַדְּבָרִ֖ים בְּפִ֑יו וְאָנֹכִ֗י אֶֽהְיֶ֤ה עִם־פִּ֙יךָ֙ וְעִם־פִּ֔יהוּ וְהוֹרֵיתִ֣י אֶתְכֶ֔ם אֵ֖ת אֲשֶׁ֥ר תַּעֲשֽׂוּן: (טז) וְדִבֶּר־ה֥וּא לְךָ֖ אֶל־הָעָ֑ם וְהָ֤יָה הוּא֙ יִֽהְיֶה־לְּךָ֣ לְפֶ֔ה וְאַתָּ֖ה תִּֽהְיֶה־לּ֥וֹ לֵֽאלֹהִֽים: (יז) וְאֶת־הַמַּטֶּ֥ה הַזֶּ֖ה תִּקַּ֣ח בְּיָדֶ֑ךָ אֲשֶׁ֥ר תַּעֲשֶׂה־בּ֖וֹ אֶת־הָאֹתֹֽת: פ (יח) וַיֵּ֨לֶךְ מֹשֶׁ֜ה וַיָּ֣שָׁב׀ אֶל־יֶ֣תֶר חֹֽתְנ֗וֹ וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ אֵ֣לֲכָה נָּ֗א וְאָשׁ֙וּבָה֙ אֶל־אַחַ֣י אֲשֶׁר־בְּמִצְרַ֔יִם וְאֶרְאֶ֖ה הַעוֹדָ֣ם חַיִּ֑ים וַיֹּ֧אמֶר יִתְר֛וֹ לְמֹשֶׁ֖ה לֵ֥ךְ לְשָׁלֽוֹם: (יט) וַיֹּ֨אמֶר ה֤' אֶל־מֹשֶׁה֙ בְּמִדְיָ֔ן לֵ֖ךְ שֻׁ֣ב מִצְרָ֑יִם כִּי־מֵ֙תוּ֙ כָּל־הָ֣אֲנָשִׁ֔ים הַֽמְבַקְשִׁ֖ים אֶת־נַפְשֶֽׁךָ: (כ) וַיִּקַּ֨ח מֹשֶׁ֜ה אֶת־אִשְׁתּ֣וֹ וְאֶת־בָּנָ֗יו וַיַּרְכִּבֵם֙ עַֽל־הַחֲמֹ֔ר וַיָּ֖שָׁב אַ֣רְצָה מִצְרָ֑יִם וַיִּקַּ֥ח מֹשֶׁ֛ה אֶת־ מַטֵּ֥ה הָאֱלֹהִ֖ים בְּיָדֽוֹ: (כא) וַיֹּ֣אמֶר ה֘' אֶל־מֹשֶׁה֒ בְּלֶכְתְּךָ֙ לָשׁ֣וּב מִצְרַ֔יְמָה רְאֵ֗ה כָּל־הַמֹּֽפְתִים֙ אֲשֶׁר־שַׂ֣מְתִּי בְיָדֶ֔ךָ וַעֲשִׂיתָ֖ם לִפְנֵ֣י פַרְעֹ֑ה וַאֲנִי֙ אֲחַזֵּ֣ק אֶת־לִבּ֔וֹ וְלֹ֥א יְשַׁלַּ֖ח אֶת־הָעָֽם: (כב) וְאָמַרְתָּ֖ אֶל־פַּרְעֹ֑ה כֹּ֚ה אָמַ֣ר ה֔' בְּנִ֥י בְכֹרִ֖י יִשְׂרָאֵֽל: (כג) וָאֹמַ֣ר אֵלֶ֗יךָ שַׁלַּ֤ח אֶת־בְּנִי֙ וְיַֽעַבְדֵ֔נִי וַתְּמָאֵ֖ן לְשַׁלְּח֑וֹ הִנֵּה֙ אָנֹכִ֣י הֹרֵ֔ג אֶת־בִּנְךָ֖ בְּכֹרֶֽךָ: (כד) וַיְהִ֥י בַדֶּ֖רֶךְ בַּמָּל֑וֹן וַיִּפְגְּשֵׁ֣הוּ ה֔' וַיְבַקֵּ֖שׁ הֲמִיתֽוֹ: (כה) וַתִּקַּ֨ח צִפֹּרָ֜ה צֹ֗ר וַתִּכְרֹת֙ אֶת־עָרְלַ֣ת בְּנָ֔הּ וַתַּגַּ֖ע לְרַגְלָ֑יו וַתֹּ֕אמֶר כִּ֧י חֲתַן־דָּמִ֛ים אַתָּ֖ה לִֽי: (כו) וַיִּ֖רֶף מִמֶּ֑נּוּ אָ֚ז אָֽמְרָ֔ה חֲתַ֥ן דָּמִ֖ים לַמּוּלֹֽת: פ (כז) וַיֹּ֤אמֶר ה֙' אֶֽל־אַהֲרֹ֔ן לֵ֛ךְ לִקְרַ֥את מֹשֶׁ֖ה הַמִּדְבָּ֑רָה וַיֵּ֗לֶךְ וַֽיִּפְגְּשֵׁ֛הוּ בְּהַ֥ר הָאֱלֹהִ֖ים וַיִּשַּׁק־לֽוֹ: (כח) וַיַּגֵּ֤ד מֹשֶׁה֙ לְאַֽהֲרֹ֔ן אֵ֛ת כָּל־דִּבְרֵ֥י ה֖' אֲשֶׁ֣ר שְׁלָח֑וֹ וְאֵ֥ת כָּל־הָאֹתֹ֖ת אֲשֶׁ֥ר צִוָּֽהוּ: (כט) וַיֵּ֛לֶךְ מֹשֶׁ֖ה וְאַהֲרֹ֑ן וַיַּ֣אַסְפ֔וּ אֶת־כָּל־זִקְנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: (ל) וַיְדַבֵּ֣ר אַהֲרֹ֔ן אֵ֚ת כָּל־הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר ה֖' אֶל־מֹשֶׁ֑ה וַיַּ֥עַשׂ הָאֹתֹ֖ת לְעֵינֵ֥י הָעָֽם: (לא) וַֽיַּאֲמֵ֖ן הָעָ֑ם וַֽיִּשְׁמְע֡וּ כִּֽי־פָקַ֨ד ה֜' אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְכִ֤י רָאָה֙ אֶת־עָנְיָ֔ם וַֽיִּקְּד֖וּ וַיִּֽשְׁתַּחֲוֽוּ:

3.    ירמיהו פרק א פסוק ה - י, ה-י

(ה) בְּטֶ֨רֶם אֶצָּרְךָ֤ בַבֶּ֙טֶן֙ יְדַעְתִּ֔יךָ וּבְטֶ֛רֶם תֵּצֵ֥א מֵרֶ֖חֶם הִקְדַּשְׁתִּ֑יךָ נָבִ֥יא לַגּוֹיִ֖ם נְתַתִּֽיךָ: (ו) וָאֹמַ֗ר אֲהָהּ֙ אֲדֹנָ֣י ה֔' הִנֵּ֥ה לֹא־יָדַ֖עְתִּי דַבֵּ֑ר כִּי־נַ֖עַר אָנֹֽכִי: פ (ז) וַיֹּ֤אמֶר ה֙' אֵלַ֔י אַל־תֹּאמַ֖ר נַ֣עַר אָנֹ֑כִי כִּ֠י עַֽל־כָּל־אֲשֶׁ֤ר אֶֽשְׁלָחֲךָ֙ תֵּלֵ֔ךְ וְאֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר אֲצַוְּךָ֖ תְּדַבֵּֽר: (ח) אַל־תִּירָ֖א מִפְּנֵיהֶ֑ם כִּֽי־אִתְּךָ֥ אֲנִ֛י לְהַצִּלֶ֖ךָ נְאֻם־הֽ': (ט) וַיִּשְׁלַ֤ח ה֙' אֶת־יָד֔וֹ וַיַּגַּ֖ע עַל־פִּ֑י וַיֹּ֤אמֶר ה֙' אֵלַ֔י הִנֵּ֛ה נָתַ֥תִּי דְבָרַ֖י בְּפִֽיךָ: (י) רְאֵ֞ה הִפְקַדְתִּ֣יךָ׀ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֗ה עַל־הַגּוֹיִם֙ וְעַל־הַמַּמְלָכ֔וֹת לִנְת֥וֹשׁ וְלִנְת֖וֹץ וּלְהַאֲבִ֣יד וְלַהֲר֑וֹס לִבְנ֖וֹת וְלִנְטֽוֹעַ: פ

4.    שמות פרשת כי תשא פרק לב פסוק י, י

וְעַתָּה֙ הַנִּ֣יחָה לִּ֔י וְיִֽחַר־אַפִּ֥י בָהֶ֖ם וַאֲכַלֵּ֑ם וְאֶֽעֱשֶׂ֥ה אוֹתְךָ֖ לְג֥וֹי גָּדֽוֹל:

5.    במדבר פרשת בהעלותך פרק יא פסוק א - י, 

(א) וַיְהִ֤י הָעָם֙ כְּמִתְאֹ֣נְנִ֔ים רַ֖ע בְּאָזְנֵ֣י ה֑' וַיִּשְׁמַ֤ע ה֙' וַיִּ֣חַר אַפּ֔וֹ וַתִּבְעַר־בָּם֙ אֵ֣שׁ ה֔' וַתֹּ֖אכַל בִּקְצֵ֥ה הַֽמַּחֲנֶֽה: (ב) וַיִּצְעַ֥ק הָעָ֖ם אֶל־מֹשֶׁ֑ה וַיִּתְפַּלֵּ֤ל מֹשֶׁה֙ אֶל־ה֔' וַתִּשְׁקַ֖ע הָאֵֽשׁ: (ג) וַיִּקְרָ֛א שֵֽׁם־הַמָּק֥וֹם הַה֖וּא תַּבְעֵרָ֑ה כִּֽי־בָעֲרָ֥ה בָ֖ם אֵ֥שׁ הֽ': (ד) וְהָֽאסַפְסֻף֙ אֲשֶׁ֣ר בְּקִרְבּ֔וֹ הִתְאַוּ֖וּ תַּאֲוָ֑ה וַיָּשֻׁ֣בוּ וַיִּבְכּ֗וּ גַּ֚ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיֹּ֣אמְר֔וּ מִ֥י יַאֲכִלֵ֖נוּ בָּשָֽׂר: (ה) זָכַ֙רְנוּ֙ אֶת־הַדָּגָ֔ה אֲשֶׁר־נֹאכַ֥ל בְּמִצְרַ֖יִם חִנָּ֑ם אֵ֣ת הַקִּשֻּׁאִ֗ים וְאֵת֙ הָֽאֲבַטִּחִ֔ים וְאֶת־הֶחָצִ֥יר וְאֶת־הַבְּצָלִ֖ים וְאֶת־הַשּׁוּמִֽים: (ו) וְעַתָּ֛ה נַפְשֵׁ֥נוּ יְבֵשָׁ֖ה אֵ֣ין כֹּ֑ל בִּלְתִּ֖י אֶל־הַמָּ֥ן עֵינֵֽינוּ: (ז) וְהַמָּ֕ן כִּזְרַע־גַּ֖ד ה֑וּא וְעֵינ֖וֹ כְּעֵ֥ין הַבְּדֹֽלַח: (ח) שָׁטוּ֩ הָעָ֨ם וְלָֽקְט֜וּ וְטָחֲ֣נוּ בָרֵחַ֗יִם א֤וֹ דָכוּ֙ בַּמְּדֹכָ֔ה וּבִשְּׁלוּ֙ בַּפָּר֔וּר וְעָשׂ֥וּ אֹת֖וֹ עֻג֑וֹת וְהָיָ֣ה טַעְמ֔וֹ כְּטַ֖עַם לְשַׁ֥ד הַשָּֽׁמֶן: (ט) וּבְרֶ֧דֶת הַטַּ֛ל עַל־הַֽמַּחֲנֶ֖ה לָ֑יְלָה יֵרֵ֥ד הַמָּ֖ן עָלָֽיו: (י) וַיִּשְׁמַ֨ע מֹשֶׁ֜ה אֶת־הָעָ֗ם בֹּכֶה֙ לְמִשְׁפְּחֹתָ֔יו אִ֖ישׁ לְפֶ֣תַח אָהֳל֑וֹ וַיִּֽחַר־אַ֤ף ה֙' מְאֹ֔ד וּבְעֵינֵ֥י מֹשֶׁ֖ה רָֽע:

6.    במדבר פרשת בהעלותך פרק יב:ה-י

(ה) וַיֵּ֤רֶד ה֙' בְּעַמּ֣וּד עָנָ֔ן וַֽיַּעֲמֹ֖ד פֶּ֣תַח הָאֹ֑הֶל וַיִּקְרָא֙ אַהֲרֹ֣ן וּמִרְיָ֔ם וַיֵּצְא֖וּ שְׁנֵיהֶֽם: (ו) וַיֹּ֖אמֶר שִׁמְעוּ־נָ֣א דְבָרָ֑י אִם־יִֽהְיֶה֙ נְבִ֣יאֲכֶ֔ם ה֗' בַּמַּרְאָה֙ אֵלָ֣יו אֶתְוַדָּ֔ע בַּחֲל֖וֹם אֲדַבֶּר־בּֽוֹ: (ז) לֹא־כֵ֖ן עַבְדִּ֣י מֹשֶׁ֑ה בְּכָל־בֵּיתִ֖י נֶאֱמָ֥ן הֽוּא: (ח) פֶּ֣ה אֶל־פֶּ֞ה אֲדַבֶּר־בּ֗וֹ וּמַרְאֶה֙ וְלֹ֣א בְחִידֹ֔ת וּתְמֻנַ֥ת ה֖' יַבִּ֑יט וּמַדּ֙וּעַ֙ לֹ֣א יְרֵאתֶ֔ם לְדַבֵּ֖ר בְּעַבְדִּ֥י בְמֹשֶֽׁה: (ט) וַיִּֽחַר־אַ֧ף ה֛' בָּ֖ם וַיֵּלַֽךְ: (י) וְהֶעָנָ֗ן סָ֚ר מֵעַ֣ל הָאֹ֔הֶל וְהִנֵּ֥ה מִרְיָ֖ם מְצֹרַ֣עַת כַּשָּׁ֑לֶג וַיִּ֧פֶן אַהֲרֹ֛ן אֶל־מִרְיָ֖ם וְהִנֵּ֥ה מְצֹרָֽעַת:

7.    במדבר פרשת בלק פרק כה פסוק ג, 

(ג) וַיִּצָּ֥מֶד יִשְׂרָאֵ֖ל לְבַ֣עַל פְּע֑וֹר וַיִּֽחַר־אַ֥ף ה֖' בְּיִשְׂרָאֵֽל:

8.    במדבר פרשת מטות פרק לב פסוק ו - יא, ו-יא

(ו) וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה לִבְנֵי־גָ֖ד וְלִבְנֵ֣י רְאוּבֵ֑ן הַאַֽחֵיכֶ֗ם יָבֹ֙אוּ֙ לַמִּלְחָמָ֔ה וְאַתֶּ֖ם תֵּ֥שְׁבוּ פֹֽה: (ז) וְלָ֣מָּה תְנִיא֔וּן אֶת־לֵ֖ב בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל מֵֽעֲבֹר֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־נָתַ֥ן לָהֶ֖ם הֽ': (ח) כֹּ֥ה עָשׂ֖וּ אֲבֹתֵיכֶ֑ם בְּשָׁלְחִ֥י אֹתָ֛ם מִקָּדֵ֥שׁ בַּרְנֵ֖עַ לִרְא֥וֹת אֶת־הָאָֽרֶץ: (ט) וַֽיַּעֲל֞וּ עַד־נַ֣חַל אֶשְׁכּ֗וֹל וַיִּרְאוּ֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ וַיָּנִ֕יאוּ אֶת־לֵ֖ב בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לְבִלְתִּי־בֹא֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־נָתַ֥ן לָהֶ֖ם הֽ': (י) וַיִּֽחַר־אַ֥ף ה֖' בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וַיִּשָּׁבַ֖ע לֵאמֹֽר: (יא) אִם־יִרְאוּ֙ הָאֲנָשִׁ֜ים הָעֹלִ֣ים מִמִּצְרַ֗יִם מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה אֵ֚ת הָאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֛עְתִּי לְאַבְרָהָ֥ם לְיִצְחָ֖ק וּֽלְיַעֲקֹ֑ב כִּ֥י לֹא־מִלְא֖וּ אַחֲרָֽי:

9.    דברים פרשת נצבים פרק כט פסוק כה - כו, 

(כה) וַיֵּלְכ֗וּ וַיַּֽעַבְדוּ֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וַיִּֽשְׁתַּחֲו֖וּ לָהֶ֑ם אֱלֹהִים֙ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־יְדָע֔וּם וְלֹ֥א חָלַ֖ק לָהֶֽם: (כו) וַיִּֽחַר־אַ֥ף ה֖' בָּאָ֣רֶץ הַהִ֑וא לְהָבִ֤יא עָלֶ֙יהָ֙ אֶת־כָּל־הַקְּלָלָ֔ה הַכְּתוּבָ֖ה בַּסֵּ֥פֶר הַזֶּֽה:

10.במדבר פרשת שלח פרק יד פסוק י-יא

(י) וַיֹּֽאמְרוּ֙ כָּל־הָ֣עֵדָ֔ה לִרְגּ֥וֹם אֹתָ֖ם בָּאֲבָנִ֑ים וּכְב֣וֹד ה֗' נִרְאָה֙ בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד אֶֽל־כָּל־בְּנֵ֖י יִשְׂרָאֵֽל: פ (יא) וַיֹּ֤אמֶר ה֙' אֶל־מֹשֶׁ֔ה עַד־אָ֥נָה יְנַאֲצֻ֖נִי הָעָ֣ם הַזֶּ֑ה וְעַד־אָ֙נָה֙ לֹא־יַאֲמִ֣ינוּ בִ֔י בְּכֹל֙ הָֽאֹת֔וֹת אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתִי בְּקִרְבּֽוֹ:

11.במדבר פרשת חקת פרק כ פסוק ז - יג, 

(ז) וַיְדַבֵּ֥ר ה֖' אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר: (ח) קַ֣ח אֶת־הַמַּטֶּ֗ה וְהַקְהֵ֤ל אֶת־הָעֵדָה֙ אַתָּה֙ וְאַהֲרֹ֣ן אָחִ֔יךָ וְדִבַּרְתֶּ֧ם אֶל־הַסֶּ֛לַע לְעֵינֵיהֶ֖ם וְנָתַ֣ן מֵימָ֑יו וְהוֹצֵאתָ֙ לָהֶ֥ם מַ֙יִם֙ מִן־הַסֶּ֔לַע וְהִשְׁקִיתָ֥ אֶת־הָעֵדָ֖ה וְאֶת־בְּעִירָֽם: (ט) וַיִּקַּ֥ח מֹשֶׁ֛ה אֶת־הַמַּטֶּ֖ה מִלִּפְנֵ֣י ה֑' כַּאֲשֶׁ֖ר צִוָּֽהוּ: (י) וַיַּקְהִ֜לוּ מֹשֶׁ֧ה וְאַהֲרֹ֛ן אֶת־הַקָּהָ֖ל אֶל־פְּנֵ֣י הַסָּ֑לַע וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֗ם שִׁמְעוּ־נָא֙ הַמֹּרִ֔ים הֲמִן־הַסֶּ֣לַע הַזֶּ֔ה נוֹצִ֥יא לָכֶ֖ם מָֽיִם: (יא) וַיָּ֨רֶם מֹשֶׁ֜ה אֶת־יָד֗וֹ וַיַּ֧ךְ אֶת־הַסֶּ֛לַע בְּמַטֵּ֖הוּ פַּעֲמָ֑יִם וַיֵּצְאוּ֙ מַ֣יִם רַבִּ֔ים וַתֵּ֥שְׁתְּ הָעֵדָ֖ה וּבְעִירָֽם: ס (יב) וַיֹּ֣אמֶר ה֘' אֶל־מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽל־אַהֲרֹן֒ יַ֚עַן לֹא־הֶאֱמַנְתֶּ֣ם בִּ֔י לְהַ֨קְדִּישֵׁ֔נִי לְעֵינֵ֖י בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לָכֵ֗ן לֹ֤א תָבִ֙יאוּ֙ אֶת־הַקָּהָ֣ל הַזֶּ֔ה אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁר־נָתַ֥תִּי לָהֶֽם: (יג) הֵ֚מָּה מֵ֣י מְרִיבָ֔ה אֲשֶׁר־רָב֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶת־ה֑' וַיִּקָּדֵ֖שׁ בָּֽם: ס

12.בכור שור שמות פרשת שמות פרק ד פסוק א

כי יאמרו לא נראה אליך ה': אפילו כשאומר להם שמך, יאמרו אתה היית יודע שמו של הקדוש ברוך הוא, אבל לא נראה אליך, ועשה שלשה אותות, בתחילה נחש, לפי שהיו ישראל בעמל וביגיעה, וכל עמל ויגיעה של עולם, הנחש גרם, כדכתיב "בזעת אפך תאכל לחם"¹, ורמז להם כי על היגיעה שלהם נגלה, ואחר כך נגע צרעת, כי בשביל יגיעם יביא נגעים על פרעה ביד משה. ומה שאמר לו "הבא [נא] ידך בחיקך"², לפי שדרך הנגעים לבא על ידי הסגר ולילך על ידי הסגר, כמו שמפורש בפרשת נגעים "והסגיר הכהן את הנתק וגו'"³. ואחר כך דם, כי ישפוך דם על מצרים בשביל ישראל, במכת בכורות, ובים.

13.מדרש אגדה (בובר) שמות פרשת שמות פרק ד פסוק א

 

[א] והן לא יאמינו לי. אמר לו הקדוש ברוך הוא מזה בידך, וכי לא היה הקדוש ברוך הוא יודע מה היה בידו, ועוד למה נהפך לנחש, אלא אמר לו הקדוש ברוך הוא תפסת בידך מידת נחש הקדמוני שהוציא דבה ונלקה בצרעת, אף אתה שאמרת והם לא יאמינו לי, והם מאמינים בני מאמינים, מאמינים [דכתיב] ויאמן העם וישמעו וגו' (פסוק לא) בני מאמינים דכתיב והאמין בה' ויחשבה וגו' (בראשית טו ו), ולפי שהוצאת עליהם דיבה, תלקה בצרעת:

14.במדבר פרשת חקת פרק כא פסוק ד - ט, 

(ד) וַיִּסְע֞וּ מֵהֹ֤ר הָהָר֙ דֶּ֣רֶךְ יַם־ס֔וּף לִסְבֹ֖ב אֶת־אֶ֣רֶץ אֱד֑וֹם וַתִּקְצַ֥ר נֶֽפֶשׁ־הָעָ֖ם בַּדָּֽרֶךְ: (ה) וַיְדַבֵּ֣ר הָעָ֗ם בֵּֽאלֹהִים֘ וּבְמֹשֶׁה֒ לָמָ֤ה הֶֽעֱלִיתֻ֙נוּ֙ מִמִּצְרַ֔יִם לָמ֨וּת בַּמִּדְבָּ֑ר כִּ֣י אֵ֥ין לֶ֙חֶם֙ וְאֵ֣ין מַ֔יִם וְנַפְשֵׁ֣נוּ קָ֔צָה בַּלֶּ֖חֶם הַקְּלֹקֵֽל: (ו) וַיְשַׁלַּ֨ח ה֜' בָּעָ֗ם אֵ֚ת הַנְּחָשִׁ֣ים הַשְּׂרָפִ֔ים וַֽיְנַשְּׁכ֖וּ אֶת־הָעָ֑ם וַיָּ֥מָת עַם־רָ֖ב מִיִּשְׂרָאֵֽל: (ז) וַיָּבֹא֩ הָעָ֨ם אֶל־מֹשֶׁ֜ה וַיֹּאמְר֣וּ חָטָ֗אנוּ כִּֽי־דִבַּ֤רְנוּ בַֽה֙' וָבָ֔ךְ הִתְפַּלֵּל֙ אֶל־ה֔' וְיָסֵ֥ר מֵעָלֵ֖ינוּ אֶת־הַנָּחָ֑שׁ וַיִּתְפַּלֵּ֥ל מֹשֶׁ֖ה בְּעַ֥ד הָעָֽם: (ח) וַיֹּ֨אמֶר ה֜' אֶל־מֹשֶׁ֗ה עֲשֵׂ֤ה לְךָ֙ שָׂרָ֔ף וְשִׂ֥ים אֹת֖וֹ עַל־נֵ֑ס וְהָיָה֙ כָּל־הַנָּשׁ֔וּךְ וְרָאָ֥ה אֹת֖וֹ וָחָֽי: (ט) וַיַּ֤עַשׂ מֹשֶׁה֙ נְחַ֣שׁ נְחֹ֔שֶׁת וַיְשִׂמֵ֖הוּ עַל־הַנֵּ֑ס וְהָיָ֗ה אִם־נָשַׁ֤ךְ הַנָּחָשׁ֙ אֶת־אִ֔ישׁ וְהִבִּ֛יט אֶל־נְחַ֥שׁ הַנְּחֹ֖שֶׁת וָחָֽי:

15.תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף כט עמוד א משנה מסכת ראש השנה פרק ג:ח

משנה וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים משֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וגו', (שמות יז) וְכִי יָדָיו שֶׁל משֶׁה עוֹשׂוֹת מִלְחָמָה אוֹ שׁוֹבְרוֹת מִלְחָמָה. אֶלָּא לוֹמַר לָךְ, כָּל זְמַן שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מִסְתַּכְּלִים כְּלַפֵּי מַעְלָה וּמְשַׁעְבְּדִין אֶת לִבָּם לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם הָיוּ מִתְגַּבְּרִים. וְאִם לָאו, הָיוּ נוֹפְלִין. כַּיּוֹצֵא בַדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר, (במדבר כא) עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף וְשִׂים אֹתוֹ עַל נֵס, וְהָיָה כָּל הַנָּשׁוּךְ וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי. וְכִי נָחָשׁ מֵמִית, אוֹ נָחָשׁ מְחַיֶּה. אֶלָּא, בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל מִסְתַּכְּלִין כְּלַפֵּי מַעְלָה וּמְשַׁעְבְּדִין אֶת לִבָּם לַאֲבִיהֶן שֶׁבַּשָּׁמַיִם, הָיוּ מִתְרַפְּאִים, וְאִם לָאו, הָיוּ נִמּוֹקִים.

16.שמות פרשת בשלח פרק יז פסוק ד - טז, 

(ד) וַיִּצְעַ֤ק מֹשֶׁה֙ אֶל־ה֣' לֵאמֹ֔ר מָ֥ה אֶעֱשֶׂ֖ה לָעָ֣ם הַזֶּ֑ה ע֥וֹד מְעַ֖ט וּסְקָלֻֽנִי: (ה) וַיֹּ֨אמֶר ה֜' אֶל־מֹשֶׁ֗ה עֲבֹר֙ לִפְנֵ֣י הָעָ֔ם וְקַ֥ח אִתְּךָ֖ מִזִּקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וּמַטְּךָ֗ אֲשֶׁ֨ר הִכִּ֤יתָ בּוֹ֙ אֶת־הַיְאֹ֔ר קַ֥ח בְּיָדְךָ֖ וְהָלָֽכְתָּ: (ו) הִנְנִ֣י עֹמֵד֩ לְפָנֶ֨יךָ שָּׁ֥ם׀ עַֽל־הַצּוּר֘ בְּחֹרֵב֒ וְהִכִּ֣יתָ בַצּ֗וּר וְיָצְא֥וּ מִמֶּ֛נּוּ מַ֖יִם וְשָׁתָ֣ה הָעָ֑ם וַיַּ֤עַשׂ כֵּן֙ מֹשֶׁ֔ה לְעֵינֵ֖י זִקְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: (ז) וַיִּקְרָא֙ שֵׁ֣ם הַמָּק֔וֹם מַסָּ֖ה וּמְרִיבָ֑ה עַל־רִ֣יב׀ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְעַ֨ל נַסֹּתָ֤ם אֶת־ה֙' לֵאמֹ֔ר הֲיֵ֧שׁ ה֛' בְּקִרְבֵּ֖נוּ אִם־אָֽיִן: פ (ח) וַיָּבֹ֖א עֲמָלֵ֑ק וַיִּלָּ֥חֶם עִם־יִשְׂרָאֵ֖ל בִּרְפִידִֽם: (ט) וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֤ה אֶל־יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ בְּחַר־לָ֣נוּ אֲנָשִׁ֔ים וְצֵ֖א הִלָּחֵ֣ם בַּעֲמָלֵ֑ק מָחָ֗ר אָנֹכִ֤י נִצָּב֙ עַל־רֹ֣אשׁ הַגִּבְעָ֔ה וּמַטֵּ֥ה הָאֱלֹהִ֖ים בְּיָדִֽי: (י) וַיַּ֣עַשׂ יְהוֹשֻׁ֗עַ כַּאֲשֶׁ֤ר אָֽמַר־לוֹ֙ מֹשֶׁ֔ה לְהִלָּחֵ֖ם בַּעֲמָלֵ֑ק וּמֹשֶׁה֙ אַהֲרֹ֣ן וְח֔וּר עָל֖וּ רֹ֥אשׁ הַגִּבְעָֽה: (יא) וְהָיָ֗ה כַּאֲשֶׁ֨ר יָרִ֥ים מֹשֶׁ֛ה יָד֖וֹ וְגָבַ֣ר יִשְׂרָאֵ֑ל וְכַאֲשֶׁ֥ר יָנִ֛יחַ יָד֖וֹ וְגָבַ֥ר עֲמָלֵֽק: (יב) וִידֵ֤י מֹשֶׁה֙ כְּבֵדִ֔ים וַיִּקְחוּ־אֶ֛בֶן וַיָּשִׂ֥ימוּ תַחְתָּ֖יו וַיֵּ֣שֶׁב עָלֶ֑יהָ וְאַהֲרֹ֨ן וְח֜וּר תָּֽמְכ֣וּ בְיָדָ֗יו מִזֶּ֤ה אֶחָד֙ וּמִזֶּ֣ה אֶחָ֔ד וַיְהִ֥י יָדָ֛יו אֱמוּנָ֖ה עַד־בֹּ֥א הַשָּֽׁמֶשׁ: (יג) וַיַּחֲלֹ֧שׁ יְהוֹשֻׁ֛עַ אֶת־עֲמָלֵ֥ק וְאֶת־עַמּ֖וֹ לְפִי־חָֽרֶב: פ (יד) וַיֹּ֨אמֶר ה֜' אֶל־מֹשֶׁ֗ה כְּתֹ֨ב זֹ֤את זִכָּרוֹן֙ בַּסֵּ֔פֶר וְשִׂ֖ים בְּאָזְנֵ֣י יְהוֹשֻׁ֑עַ כִּֽי־מָחֹ֤ה אֶמְחֶה֙ אֶת־זֵ֣כֶר עֲמָלֵ֔ק מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָֽיִם: (טו) וַיִּ֥בֶן מֹשֶׁ֖ה מִזְבֵּ֑חַ וַיִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ ה֥'׀ נִסִּֽי: (טז) וַיֹּ֗אמֶר כִּֽי־יָד֙ עַל־כֵּ֣ס יָ֔הּ מִלְחָמָ֥ה לַה֖' בַּֽעֲמָלֵ֑ק מִדֹּ֖ר דֹּֽר: פ

17.שמות רבה (וילנא) פרשת שמות פרשה ג סימן טז

וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנָי שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח, אָמַר רַבִּי חִיָּא הַגָּדוֹל, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, בִּי אַתָּה רוֹצֶה לִגְאֹל בָּנָיו שֶׁל אַבְרָהָם שֶׁעָשָׂה אוֹתְךָ אָדוֹן עַל כָּל בְּרִיּוֹתֶיךָ, שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח, אָמַר לְפָנָיו אֵיזֶה חָבִיב לְאָדָם, בֶּן אָחִיו אוֹ בֶּן בְּנוֹ, הֱוֵי אוֹמֵר בֶּן בְּנוֹ, כְּשֶׁבִּקַּשְׁתָּ לְהַצִּיל אֶת לוֹט בֶּן אֲחִי אַבְרָהָם, בְּיַד הַמַּלְאָכִים שָׁלַחְתָּ לְהַצִּילוֹ, בָּנָיו שֶׁל אַבְרָהָם שֶׁהֵם שִׁשִּׁים רִבּוֹא, בְּיָדִי אַתָּה מְשַׁלֵּחַ לְהַצִּילָם, שְׁלַח בְּיַד הַמַּלְאָכִים שֶׁאַתָּה רָגִיל לִשְׁלֹחַ. דָּבָר אַחֵר, הָגָר הַמִּצְרִית חֲמִשָּׁה מַלְאָכִים שָׁלַחְתָּ אֶצְלָהּ, לְשִׁשִּׁים רִבּוֹא בָּנֶיהָ שֶׁל שָׂרָה, בְּיָדִי אַתָּה מְשַׁלֵּחַ לְהַצִּילָן. וְרַבָּנָן אָמְרֵי סָבוּר אַתָּה שֶׁהָיָה מְעַכֵּב משֶׁה לֵילֵךְ, אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא כִּמְכַבֵּד לְאַהֲרֹן, שֶׁהָיָה משֶׁה אוֹמֵר עַד שֶׁלֹא עָמַדְתִּי הָיָה אַהֲרֹן אָחִי מִתְנַבֵּא לָהֶם בְּמִצְרַיִם שְׁמֹנִים שָׁנָה, הוּא שֶׁכָּתַב (יחזקאל כ, ה): וָאִוָּדַע לָהֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. וּמִנַּיִן שֶׁאַהֲרֹן הָיָה מִתְנַבֵּא, שֶׁכֵּן הוּא אוֹמֵר (שמואל א ב, כז כח): וַיָּבֹא אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶל עֵלִי וַיֹּאמֶר אֵלָיו כֹּה אָמַר ה' הֲנִגְלֹה נִגְלֵיתִי אֶל בֵּית אָבִיךָ בִּהְיוֹתָם בְּמִצְרַיִם לְבֵית פַּרְעֹה וּבָחֹר אֹתוֹ מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לִי לְכֹהֵן, אָמַר משֶׁה עַכְשָׁו אֶכָּנֵס בִּתְחוּמוֹ שֶׁל אָחִי וְיִהְיֶה מֵצֵר, בִּשְׁבִיל כָּךְ לֹא הָיָה מְבַקֵּשׁ לֵילֵךְ, מִיָּד: וַיִּחַר אַף ה' בְּמשֶׁה.

18.ספר מי השילוח - פרשת שמות

והשלשה מופתים רומזים על שלשה מכשולים שהי' להם לישראל, מופת המטה היה נגד שהלינו בפרשת חקת וידבר העם באלקים ובמשה כו'. ונפשנו קצה כו'. וישלח ה' בעם את הנחשים וכו', ועל זה היה תיקן והיה כל הנשוך והביט אל נחש הנחושת וחי ולפיכך גם כאן חזר הנחש למטה, ונגד המופת השני הבא נא ידך כו', הי' נגד שדברו מרים ואהרן במשה, וגם ע"ז הי' תיקן ולפיכך גם זה חזר, והמופת השלישי ולקחת ממימי היאור והיה לדם כו', זה היה נגד מי מריבה שנראה לעין כי לא נתקן, וע"ז גם כאן לא מצינו שיחזור הדם למים:

19.משלי פרק ל פסוק יח - כ, יח-כ

(יח) שְׁלֹשָׁ֣ה הֵ֭מָּה נִפְלְא֣וּ מִמֶּ֑נִּי וְ֝אַרְבָּעָ֗ה לֹ֣א יְדַעְתִּֽים: (יט) דֶּ֤רֶךְ הַנֶּ֨שֶׁר׀ בַּשָּׁמַיִם֘ דֶּ֥רֶךְ נָחָ֗שׁ עֲלֵ֫י צ֥וּר דֶּֽרֶךְ־אֳנִיָּ֥ה בְלֶב־יָ֑ם וְדֶ֖רֶךְ גֶּ֣בֶר בְּעַלְמָֽה: (כ) כֵּ֤ן׀ דֶּ֥רֶךְ אִשָּׁ֗ה מְנָ֫אָ֥פֶת אָ֭כְלָה וּמָ֣חֲתָה פִ֑יהָ וְ֝אָמְרָ֗ה לֹֽא־פָעַ֥לְתִּי אָֽוֶן: 

20.ספר קהלת יעקב - ערך נח

 נחש זה בבל, בראשית רבה פרשה מ"ד (אות י"ז), ויקרא רבה פרשה י"ג (אות ה'), יש ב' בחינת צור ונחש, כמו שאמר (משלי ל' י"ט) דרך נחש על צור, ולהמשיך מבחינת צור הוא על ידי מעשה, ומבחינת נחש על ידי דיבור, כן הוא בזוהר חדש (בשלח) דף ל"ח ע"א, וז"ל ותנינן צור למיעבד ונחש למללא, וזהו חטא משה רבינו ע"ה במי מריבה שהשם יתברך היה רצה להשלים דרגא דנחש על ידי הדיבור, ומשה הכה את הסלע בחינת עובדא בחינת צור ולא אשתלים בנחש:

21.זהר מנוקד/תרגום/ חלק ב דף סד/א

תַּנְיָא אָמַר רַבִּי יוֹסִי גָּלִיף הֲוָה חוּטְרָא מִתְּרֵין סִטְרִין מִשְׁמָּא קַדִּישָׁא, חַד סִטְרָא דְּרַחֲמֵי וְדִינָא בְּאַתְוָון גְּלִיפָן, וְחַד סְטָר דִינָא בְּדִינָא נָחָשׁ עֲלֵי צוּר. תָּא חֲזֵי כְּתִיב (שמות י"ד) וְאַתָּה הַרֵם אֵת מָטֶךָ וּנְטֵה אֵת יָדְךָ עַל הַיָּם. מַאי וּנְטֵה, כְּלוֹמַר נְטֵה בְּחָד גִּיסָא דִּגְלִיפָא בְּרַחֲמֵי וְדִינָא, וּכְתִיב וַיֵּט מֹשֶׁה אֵת יָדוֹ וְלָא כְּתִיב וַיִשְׁלַּח מֹשֶׁה אֵת יָדוֹ. כְּלוֹמַר, אַסְטֵי מֵחָד גִּיסָא. וְאִי תֵּימָא דְּגָּלִיף הֲוָה מִקַּדְמָת דְּנָא נָחָשׁ עֲלֵי צוּר, אֶלָּא בְּאַסָנָא אִתְגְּלִיף דִּכְתִיב (שמותד) וַיָשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ, בְּהַהִיא שַׁעְתֵּי אִתְגְּלִיף נָחָשׁ עֲלֵי צוּר.‏

 [שָׁנִינוּ, אָמַר רַבִּי יוֹסִי, חָקוּק הָיָה הַמַּטֶּה מִשְּׁנֵי צְדָדִים מֵהַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ, צַד אֶחָד שֶׁל רַחֲמִים וְדִין בְּאוֹתִיּוֹת חֲקוּקוֹת, וְצַד אֶחָד דִּין בְּדִין - נָחָשׁ עֲלֵי צוּר. בֹּא רְאֵה, כָּתוּב (שמותיד) וְאַתָּה הָרֵם אֶת מַטְּךְ וּנְטֵה אֶת יָדְךְ עַל הַיָּם. מַהוּ וּנְטֵה? כְּלוֹמַר, הַטֵּה בְּצַד אֶחָד שֶׁחָקוּק בְּרַחֲמִים וְדִין, וְכָתוּב וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ, וְלֹא כָתוּב וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ. כְּלוֹמַר, הִטָּה מִצַּד אֶחָד. וְאִם תֹּאמַר שֶׁחָקוּק הָיָה מִזְּמַן קַדְמוֹן נָחָשׁ עֲלֵי צוּר, אֶלָּא בַּסְּנֶה נֶחְקַק, שֶׁכָּתוּב (שמות ד) וַיַּשְׁלִכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ. בַּשָּׁעָה הַהִיא נֶחְקַק נָחָשׁ עֲלֵי צוּר.]‏

וְתָּא חֲזֵי אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בָּעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דִּשְׁמוֹי הֲווּ (דהוו) גְּלִיפָן בְּחוּטְרָא יַעֲבִידוּ אָתָאן, וְתַנְיָא תְרֵין אָתִין אִתְעֲבִידוּ בְּיַמָּא בְּהַהוּא סְטָר דְּסָטָא מֹשֶׁה בְּרַחֲמֵי וְדִינָא, בַּזָע יַמָּא לְיִשְׂרָאֵל בְּי"ב שְׁבִילִין וְאָתִיב בְּדִינָא עַל מִצְרָאֵי וְאַטְבָּע לְהוֹן בִּתְהוֹמָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (שמות י"ד) וַיָּשֶׁב ה' עֲלֵיהֶם אֵת מֵי הַיָּם מְהַהִיא שַׁעֲתָא בָּעָא לְאַפָּקָא מַיָּא. אָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַסְטֵי חוּטְרָא מִגִּיסָא אוֹחֲרָא וּתְרֵין אָתָאן אִתְעֲבִיד בֵּיהּ, כְּמָה דְּאִתְעֲבִיד מִסִטְרָא אוֹחֲרָא, חַד אַת הָכָא וְחַד אַת בִּמְרִיבָה. אֲבָל הַשְׁתָּא, (שמות י"ז) וְהִכִּיתָ בַּצוּר, בְּאַן צוּר, בְּהַאי צוּר, וְסָלִיק נָחָשׁ דִּלְזִמְנָא אַחֲרָא. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר מַאי דִּכְתִיב (במדבר כ) קַח אֵת הַמָּטֶּה וְהַקְהֵל אֵת הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ וְדִבַּרְתֶּם. מָהוּ וְדִבַּרְתֶּם.‏

 [וּבֹא רְאֵה, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁשְּׁמוֹתָיו שֶׁהָיוּ חֲקוּקִים בַּמַּטֶּה יַעֲשׂוּ הָאוֹתוֹת, וְלָמַדְנוּ, שְׁנֵי אוֹתוֹת נַעֲשׂוּ בַיָּם. בַּצַּד הַהוּא שֶׁהִטָּה מֹשֶׁה בְּרַחֲמִים וְדִין קָרַע הַיָּם לְיִשְׂרָאֵל בִּשְׁנֵים עָשָׂר שְׁבִילִים, וְהֵשִׁיב בַּדִּין עַל הַמִּצְרִים וְהִטְבִּיעַ אוֹתָם בַּתְּהוֹם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שם יד) וַיָּשֶׁב ה' עֲלֵיהֶם אֶת מֵי הַיָּם. מֵאוֹתָהּ שָׁעָה רָצָה לְהוֹצִיא מַיִם. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הַטֵּה הַמַּטֶּה מִצַּד אַחֵר וּשְׁנֵי אוֹתוֹת תַּעֲשֶׂה בּוֹ, כְּמוֹ שֶׁנַּעֲשָׂה מֵהַצַּד הָאַחֵר, אוֹת אֶחָד כָּאן וְאוֹת אֶחָד בִּמְרִיבָה. אֲבָל עַתָּה - (שמות יז) וְהִכִּיתָ בַצּוּר. בְּאֵיזֶה צוּר? בְּזֶה הַצּוּר, וְיַעֲלֶה נָחָשׁ שֶׁל זְמַן אַחֵר. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, מַהוּ שֶׁכָּתוּב (במדבר כ) קַח אֶת הַמַּטֶּה וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךְ וְדִבַּרְתֶּם? מַהוּ וְדִבַּרְתֶּם?]‏

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר מָנִי לֵיהּ עַל נָחָשׁ דְּהָא אִתְעֲבִיד בַּצוּר. הַשְׁתָּא בָּעֵי דְּאִתְעֲבִיד בְּנָחָשׁ לְאַשְׁלָמָא שֶׁמוֹי דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּאִלֵּין אָתִין, מַשְׁמַע דִּכְתִיב וְדִבַּרְתֶּם וּכְתִיב (במדבר כ"א) וַיְדַבֵּר הַעֲם בְּאֱלֹהִים וּבְּמֹשֶׁה. מָה כְּתִיב בַּתְרֵיהּ, וַיְשַׁלַּח ה' בַּעָם אֵת הַנְחָשִׁים הַשְׂרָפִים וְגוֹ'. מָה נָחָשׁ חֵילֵיהּ בְּפוּמֵיהּ, אוּף הָכָא בְּפוּמָא וּמֹשֶׁה לָא עֲבָד הָכִי, אֶלָּא הִכָּה, מָחָא וְלָא אַשְׁלִים שְׁמָּא, אֶלָּא חָזַר בְּקַדְמִיתָא (כקדמיתא) בִּשְׁמָא דְּצוּר וְשָׁבַק שְׁמָּא דְנָחָשׁ. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב וַיַּךְ, וְלָא כְּתִיב וַיְדַבֵּר, כְּמָה דְּאִתְפְּקַד, וְדִבַּרְתֶּם. דְּתָנֵינָן צוּר לְמֶעְבַּד, וְנָחָשׁ לְמַלְּלָא. (במדבר כ) וַיַּךְ אֵת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם, חַד דְּעָבַר וְחַד הַשְׁתָּא.‏

  [אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, צִוָּה אוֹתוֹ עַל הַנָּחָשׁ, שֶׁהֲרֵי נַעֲשָׂה בַצּוּר. עַתָּה צָרִיךְ שֶׁיַּעֲשֶׂה בַנָּחָשׁ לְהַשְׁלִים שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּאֵלּוּ הָאוֹתוֹת, מַשְׁמָע שֶׁכָּתוּב וְדִבַּרְתֶּם, וְכָתוּב (שם כא) וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה. מַה כָּתוּב אַחֲרָיו? וַיְשַׁלַּח ה' בָּעָם אֵת הַנְּחָשִׁים הַשְּרָפִים וְגוֹ'. מַה נָּחָשׁ כֹּחוֹ בְּפִיו, אַף כָּאן בְּפִיו. וּמֹשֶׁה לֹא עָשָׂה כָּךְ, אֶלָּא הִכָּה, הִכָּה וְלֹא הִשְׁלִים הַשֵּׁם, אֶלָּא חָזַר כְּבָרִאשׁוֹנָה בַּשֵּׁם שֶׁל צוּר וְעָזַב שֵׁם שֶׁל נָחָשׁ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וַיַּךְ, וְלֹא כָתוּב וַיְדַבֵּר, כְּמוֹ שֶׁנִּצְטַוָּה - וְדִבַּרְתֶּם. שֶׁשָּׁנִינוּ, צוּר לַעֲשׂוֹת, וְנָחָשׁ לְדַבֵּר. (שם כ) וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם. אֶחָד שֶׁעָבַר וְאֶחָד עַתָּה.

תַּנְיָא אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֵּיהּ שַׁעֲתָא אִשְׁתָּאַר שְׁמָּא, כְּלּוֹמָר דְּלָא אִשְׁתְּלִים בְּהַהוּא אוֹת דְּשָׁבִיק מֹשֶׁה נָחָשׁ וְלָא אִשְׁתְּלִים כָּל שְׁמָּא, דְּהָא בְּחָד גִּיסָא אִשְׁתְּלִים. בְּיַמָּא מִגִּיסָא אוֹחֲרָא, שָׁרֵי בַּצוּר וְלָא אִשְׁתְּלִים בְּנָחָשׁ. אָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, עֲבַדְתְּ דְּשָׁרֵי שְׁמִי וְלָא אִשְׁתְּלִים לְמֶעְבַּד אַתְוָון, אוּף אַתְ שָׁרִית, וְלָא תִּשְׁתְלִים. (במדבר כ) לַכֵן לא תַבִיאוּ, שָׁרִית לְאַפָּקָא לוֹן, וְלָא תִּשְׁתְלִים לְאָעָלָא לוֹן לְאַרְעָא. לַכֵן לֹא תַּבִיאוּ, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר יָדַע לִבָּא דְּמֹשֶׁה בְּקַדְמִיתָא, דְּדָחִיל כַּד חָמָא נָחָשׁ. דִּכְתִיב (שמות ד') וַיָּנָס מֹשֶׁה מִפְּנֵי לִבָּא, חָמָא וְלָא יָדַע.‏

 ‏]שָׁנִינוּ, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִשְׁאַר הַשֵּׁם, כְּלוֹמַר שֶׁלֹּא נִשְׁלַם בָּאוֹת הַהוּא, שֶׁעָזַב מֹשֶׁה הַנָּחָשׁ וְלֹא נִשְׁלַם כָּל הַשֵּׁם, שֶׁהֲרֵי בְּצַד אֶחָד נִשְׁלָם. בַּיָּם מִצַּד אַחֵר. הִתְחִיל בַּצּוּר וְלֹא נִשְׁלַם בַּנָּחָשׁ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: עָשִׂיתָ שֶׁהִתְחִיל שְׁמִי וְלֹא נִשְׁלַם לַעֲשׂוֹת אוֹתוֹת, אַף אַתָּה תַתְחִיל וְלֹא תַשְׁלִים. (במדבר כ) לָכֵן לֹא תָבִיאוּ, הִתְחַלְתָּ לְהוֹצִיא אוֹתָם - וְלֹא תַשְׁלִים לְהַכְנִיס אוֹתָם לָאָרֶץ. לָכֵן לֹא תָבִיאוּ. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, יָדַע לֵב שֶׁל מֹשֶׁה בָּרִאשׁוֹנָה, שֶׁהִתְיָרֵא כַּאֲשֶׁר רָאָה הַנָּחָשׁ,שֶׁכָּתוּב (שמות ד) וַיָּנָס מֹשֶׁה מִפָּנָיו. הַלֵּב רָאָה וְלֹא יָדַע.]‏

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר כְּתִיב (במדבר כ"א) וַיַעֲשׂ מֹשֶׁה נָחָשׁ נְחשֶׁת וַיְשִׂימֵהוּ עַל הַנֵס, עַל נֵס לָא כְּתִיב אֶלָּא עַל הַנִס. בָּעָא לְאַתְקָנָא מָה דְּחַסֵר. אָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כְּתִיב (במדבר כ"ז) לְהַקְדִּישֵׁנִי בְּמַיִם, בְּמַיִם וְלֹא בְּדָבַר אַחֵר. כְּשֵׁם שְׁהִתְחָלַתָּ בְּמַיִם, בָּעֵינָא דְּיִשְׁתְּלִים בִּשְׁמִי הַנֵס בְּמַיִם. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר אַתְרָא דְּחַסֵר לָא שְׁלִים אֲבָל אַתְּ מַגִּיד נִסָא חֲדָא (נ"א הכא).‏

 [אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, כָּתוּב (במדבר כא) וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה נְחַשׁ נְחֹשֶׁת וַיְשִׂמֵהוּ עַל הַנֵּס. עַל נֵס לֹא כָתוּב, אֶלָּא עַל הַנֵּס. רָצָה לְתַקֵּן מַה שֶּׁחָסֵר. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כָּתוּב (במדבר כז) לְהַקְדִּישֵׁנִי בַמַּיִם, בַּמַּיִם וְלֹא בְדָבָר אַחֵר. כְּשֵׁם שֶׁהִתְחַלְתָּ בְּמַיִם, רְצוֹנִי שֶׁיִּשְׁתַּלֵּם בִּשְׁמִי הַנֵּס בַּמַּיִם. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, מָקוֹם שֶׁחָסֵר לֹא שָׁלֵם, אֲבָל אַתָּה תַמְשִׁיךְ נֵס אֶחָד (כאן).]‏ ‏

אָמַר רַבִּי יִצְחָק בְּשָׁעָה דְּאָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, (במדבר כ) לְכֵן לא תַּבִיאוּ. אָמַר מֹשֶׁה, הַאי חִוְיָא לְתַקָלָא עַלְמָא הוּא. אָמַר לֵיהּ מֹשֶׁה, לָאו הָכִי, דִּינָא לְחַיָּיבַיָּיא וְחָיִין לְמָארֵי קְשׁוֹט, בְּאוֹתָה שָׁעָה דִּכְתִיב (במדבר כ) וְרָאָה אוֹתוֹ וָחַי יָדַע מֹשֶׁה דְּרָכָיו וְהִצְדִּיק עַלָּיו אֵת הַדִּין. פָּתַח וְאָמַר, (דברים ל"ב) הַצוּר תַמִּים פָּעָלוֹ, דָא הוּא צוּר דְּקַאָמַרִינָן (דברים ל"ב) אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עֲוֶל דִּכְתִיב, וְרָאָה אוֹתוֹ וָחַי. וּכְתִיב (שמואל ב' כ"ב) הָאֵל תַמִּים דַּרְכּוֹ.‏

 [אָמַר רַבִּי יִצְחָק, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (במדברכ) לָכֵן לֹא תָבִיאוּ, אָמַר מֹשֶׁה, הַנָּחָשׁ הַזֶּה הוּא לְתַקָּלָה בָּעוֹלָם הָיָה. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לֹא כָּךְ - דִּין לַחַיָּבִים, וְחַיִּים לְבַעֲלֵי הָאֱמֶת. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁכָּתוּב (במדבר כ) וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי, יָדַע מֹשֶׁה דְרָכָיו וְהִצְדִּיק עָלָיו אֶת הַדִּין. פָּתַח וְאָמַר, (דבריםלב) הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ. זֶהוּ הַצּוּר שֶׁאֲנַחְנוּ אוֹמְרִים (שם) אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל, שֶׁכָּתוּב וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי, וְכָתוּב (שמואל ב כב) הָאֵל תָּמִים דַּרְכּוֹ.]‏

22.ספר אמרי אמת - פרשת חקת

עשה לך שרף ושים אותו על נס והיה כל הנשוך וגו' והביט אל נחש הנחשת וחי, במשנה בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים היו מתרפאין, כ' כל הנשוך שכל הנשיכות והיסורים הם בכדי שיהיו מסתכלין כלפי מעלה ויבואו על ידי זה ליראת שמים, בגמרא גדול הנהנה מיגיע כפו יותר מירא שמים וכו' יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא וכו', אדם הראשון קודם החטא היה נהנה מיגיע כפו כדכתיב לעבדה ולשמרה ולא הוצרך לנשיכות, יגיע כפיך היינו יראה עילאה יראת הרוממות, אולם אחר החטא הוצרך לעצות והביט אל נחש הנחושת שזה יראת העונש, כתיב שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, שמי שהוא למעלה מן הטבע ומסתכל בחיות כל דבר רואה שכולו טוב, וכאן כ' והיה כל הנשוך והביט וגו', כי הנחש הכניס רגילות בהם שאף בהסתכלות כלפי מעלה יכולין לבא לידי רגילות ולכן כתיב והביט שיהיה בכונה, איתא בתקו"ז מאן דקטיל ההוא חויא וכו' יהבין ליה ברתא דמלכא דאיהי צלותא, וזה היה משה רבינו שהיה מיוחד לזה, שבתחילה כתיב וישלח ידו ויחזק בו ויהי למטה בכפו, שעשה מכל הנשיכות חסד, מטה כלפי חסד, והביט אל נחש הנחשת וחי כמו שכתוב יראת ה' לחיים:

23.תלמוד בבלי מסכת נדרים דף לב עמוד א

(יא) שם תַּנְיָא, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר, גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁכָּל זְכֻיּוֹת שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, לֹא עָמְדוּ לוֹ בְּשָׁעָה שֶׁנִּתְרַשֵּׁל מִן הַמִּילָה, שֶׁנֶּאֱמַר, (שמות ד) "וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן, וַיִּפְגְּשֵּׁהוּ ה' וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ". אָמַר רַבִּי (יוסי), חַס - וְשָׁלוֹם שֶׁמֹּשֶׁה נִתְרַשֵּׁל מִן הַמִּילָה, אֶלָּא כָּךְ אָמַר מֹשֶׁה, אָמוּל וְאֵצֵא - סַכָּנָה הִיא, דִּכְתִיב, (בראשית לד) "וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים". אָמוּל וְאֶשְׁהֶה שְׁלֹשָׁה יָמִים - הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לִי, (שמות ד) "לֵךְ שֻׁב מִצְרָיִם". אֶלָּא מִפְּנֵי מָה נֶעֱנַשׁ? [דף לב ע"א] מִפְּנֵי שֶׁנִּתְעַסֵּק בַּמָּלוֹן תְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר, "וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן". רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, לֹא לְמֹשֶׁה רַבֵּינוּ בִקֵּשׁ שָׂטָן לַהֲרוֹג, אֶלָּא לְאוֹתוֹ תִּנוֹק, שֶׁנֶּאֱמַר, (שמות ד) "כִּי חֲתַן דָּמִים אַתָּה לִי", צֵא וּרְאֵה מִי קָרוּי ,חָתָן'? מֹשֶׁה אוֹ אוֹתוֹ תִּינוֹק? הֱוֵי אוֹמֵר, זֶה הַתִּינוֹק. דָּרַשׁ רַבִּי יְהוּדָה בַּר (זבינא) [בִּיזְנָא], בְּשָׁעָה שֶׁנִּתְרַשֵּׁל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ מִן הַמִּילָה, בָּאוּ אַף וְחֵמָה וּבְלָעוּהוּ, וְלֹא שִׁיְּרוּ מִמֶּנּוּ אֶלָּא רַגְלָיו. מִיָּד (שם), "וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר וַתִּכְרֹת אֶת עָרְלַת בְּנָהּ וַתַּגַּע לְרַגְלָיו וְגוֹ' וַיִּרֶף מִמֶּנּוּ". בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בִּקֵּשׁ מֹשֶׁה לְהָרְגָם, שֶׁנֶּאֱמַר, (תהלים לז) "הֶרֶף מֵאַף וַעֲזֹב חֵמָה". וְיֵשׁ אוֹמְרִים, לְ'חֵמָה' הָרַג, שֶׁנֶּאֱמַר, (ישעיה כז) "חֵמָה אֵין לִי". וְהָכְּתִיב, (דברים ט) "כִּי יָגֹרְתִּי מִפְּנֵי הָאַף וְהַחֵמָה"? תְּרֵי 'חֵמָה' הֲווּ. וְאִי בָּעִית אֵימָא, גּוּנְדָא דְּחֵמָה:

... אָמַר (רבי לוי) [רַבִּי], כָּל הַמְנַחֵשׁ - לוֹ נַחַשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר, (במדבר כג) "כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב". וְהָא בְּלָמֶ"ד אָלֶ"ף כְּתִיב? אֶלָּא מִשּׁוּם ,מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה'. תָּנִי אַהֲבָה בְּרֵיהּ דְּרַבִּי זֵירָא, כָּל אָדָם שֶׁאֵינוֹ מְנַחֵשׁ, מַכְנִיסִין אוֹתוֹ לִמְחִיצָה שֶׁאֲפִלּוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אֵינָם יְכוֹלִין לִכָּנֵס לָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר, (שם) ["כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְגוֹ'], כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵל":

24.שפתי כהן על בראשית פרק מד פסוק ח

 נחש, גימטריא משיח, 

 

25.+מפנקסו של הג"מ מרדכי אפרים המכונה ר' פישל סופר על במדבר

ואיתא בברכות ד' ע"ב מפני מה לא נאמר נו"ן באשרי מפני שיש בה מפלתן של שונאי ישראל אפ"ה חזר דוד וסמכן ברה"ק סומך ה' לכל הנופלים וזוקף לכל הכפופים, ובו יש רמז על שני הנוני"ן נ' כפופה ונו"ן פשוטה שהמה מרמזין על נחש דטומאה כמו לויתן נחש בריח ונחש עקלתון, וגם יש נחש בקדושה משיח גמטרי' נח"ש, ודוד בן ישי נקרא ג"כ נחש [רש"י ש"ב י"ז כ"ה וערד"ק שם]. והנה ידוע בקבלה איש מפי איש שהשם שהיה כתוב על מטה מרע"ה היה י'ה'ו', ובתיבת נפש [במילואו] המה אותיות האמצעיות נו"ן פ"ה שי"ן, ואותיות אחרונות המה שני נוני"ן שרומזין על הנחש דסטרא אחרא, אך ע"י שילוב שם הקדוש וי"ה המה ממותקים לנחש הקדוש, וזהו אם נפשו של אדם דבוקה בה' אלקים שהוא יראה ואהבה והולך בדרך צדיקים הנ"ל, אבל ישראל בשעה הזאת שפגמו ביראת ה' ובאהבתו לכן כתיב ותקצר נפש העם בדר"ך, דהיינו ע"י שפגמו בדרך צדיקים לא היו יכולים לשלב נפשם בשם הקדוש הכתוב על מטה של משה, ונעשה נפשם קצרה בלי שילוב כנפש בהמה אשר אין לו אחיזה בשם הקדוש הנ"ל ונעשה מן השני נוני"ן נחשים כהנ"ל, ולכן אמר ה' למשה עשה לך נחש ושים אותו על נ"ס ר"ל נ' ס' דהיינו שיסמוך הנו"ן לאות סמ"ך כנאמר סומך ה' לכל הנופלים וזוקף לכל הכפופים שאם יש לאות נו"ן סמיכה בשם הקדוש אזי נהפוך לנחש הקדוש משיח בן דוד ובלצ"ג בב"א. וזה שדרשו רבותינו במס' ר"ה וכי נחש ממית ונחש מחיה אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין לבם לאביהם שבשמים ואז יש להם אחיזה בשמו הקדוש לכן אין הנחש יכול להמיתם:

26.ספר פרי צדיק קונטרס עת האוכל - אות י

 היינו דהגם דיוסף היה המבשר לגאולת מצרים פקוד יפקוד וגו', בהיות הגאולה במדתו כנ"ל. מכל מקום לא נגאלו על ידי אחד מזרעו וכמו שהיה טעות דבני אפרים שיצאו קודם זמנם. והגם דויקח משה וגו' כנ"ל ויהושע בן נון מאפרים נער לא ימוש מתוך האהל ומכניס לארץ. מכל מקום עיקר גאולה על ידי משה שהוא עצם משיח כמו שאמרו ברעיא מהימנא ואהרן שהם כהנים כמו שאמרו ז"ל גם על משה. כי על ידי לאכפייא לבד אי אפשר כלל הניצוח גמור כמו שאמרו ז"ל בעוון מלא אפילו כו' וזהו עטיו של נחש, כי יצרא דעריות נקרא אכילה כמו שנאמר אכלה ומחתה פיה ויצרא דעבודה זרה נתהוה על ידי הזוהמא דנחש. וישראל שעמדו על הר סיני פסקו זוהמתן ולא עבדו ישראל עבודה זרה אלא להתיר עריות כמו שאמרו בסנהדרין. ואין אצלם רק יצרא דעריות שהוא שורש עטיו של נחש באכילה ועל זה אמרו לא ניתנה תורה למלאכי השרת דעל זה נאמר יצר לב האדם רע מנעוריו. ואין עצה כלל בלאכפייא שאינו באפשרות כח אדם רק בלאהפכא על ידי ספר תורת כהנים שיהיה אכילה כמו קרבנות:

27.ספר שיח יצחק חלק ב - ליקוטים ב

והרי נידון משה באש ובמים, בשני הדברים המבטלים כח החיים מן האדם, במים כשהושלך ליאור, ובאש נכוה בפיו, שעי"ז נעשה כבד פה וכבד לשון, כמ"ש במ"ר פרשה א', בעת שנטל כתר פרעה מעל ראשו, ובחנו אותו בהביאם לפניו קערה אחת של זהב, וקערה אחת של גחלים, ובא גבריאל ודחה ידו לקערה של גחלים, כמבואר שם, והיינו כי בריאתו היה רוחני מחומר השמים, ששם אש ומים ביחד, ואין דבר אחד מכלה את חבירו, כמ"ש "עושה שלום במרומיו". וענין זה רמזו רז"ל במדרש ש"ר, ע"פ "ויאמר ה' אליו מי שם פה לאדם" וכו', וז"ל "אם אני חפצתי שתהיה איש דברים היה כמו כן, אלא לעשות בך נס אני חפץ בעת שתדבר שיהיו דבריך נכונים, שאני אהיה עם פיך, הה"ד ואנכי אהיה עם פיך והורתיך. ר' אבוה אמר מורה אני דברי לתוך פיך כמו חץ, כד"א או ירה יירה. ר' סימון אמר בורא אני אותך בריה חדשה, כד"א ותהר האשה". הורו בזה מ"ש שבכוונה מכוונת נעשה משה כבד פה, כדי שיהיה דיבורו לישראל בדרך נסיי ממש, וקול דברו יתברך בעצמו ידבר מתוך גרונו, ולכן דיבורו עשה רושם למעלה ולמטה, גזר אומר ויקם לו בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, כדבורו יתברך ממש, כמ"ש "כי הוא אמר ויהי", וכתיב "בדבר ה' שמים נעשו":

28.רבנו בחיי על שמות פרק ד פסוק י

 ומה שאמר כי כבד פה אמרו במדרש (שמות רבה א, כו) משה נתגדל בפלטרין של פרעה והיה נוטל כתרו ומשליכו לארץ ורצה המלך לדונו להריגה ואמרו לו אצטגניניו זהו שאמרנו לך שהוא עתיד להושיע את ישראל ולהחריב מלכותך, נתיעץ פרעה עם חכמיו והיו בכלל יועציו יתרו ואיוב ובלעם, זה אומר חייב מיתה הוא וזה אומר נער הוא ואין לו דעת, מה עשה הביאו לו קערה אחת נתנו בתוכה זהוב אחד וגחלת של אש אמרו אם הוא נוטל הזהוב בידוע שהוא בן דעת וחייב מיתה ואם הוא נוטל הגחלת בידוע שאין לו דעת ופטור מן המיתה, היה רוצה ליטול את הזהוב ומלאך בא והטה ידו ונטל הגחלת והכניסם לתוך פיו ונעשה ערל שפתים:

 ולפי המדרש הזה יאמר כי כבד פה וכבד לשון אנכי מנעורי כל שכן עתה שאני זקן ואתה לא רפאתני מאז דברך אל עבדך ותצוה אותי בשליחות זאת, ומה שלא רפאו ה' יתברך ולא הסיר כובד פיו מפני שלא התפלל, ומה שלא התפלל מפני שלא היה רוצה ללכת:

 וכתב רבינו חננאל מה שהזכיר שני דברים כבד פה וכבד לשון יורה כי משה רבינו לא היה צח הדיבור באותיות זשרס"ץ שהן אותיות השינים זהו שאמר כי כבד פה, גם לא באותיות הלשון שהם אותיות דטלנ"ת ועל זה אמר וכבד לשון:

29.שמות רבה (וילנא) פרשת שמות פרשה א סימן כו

וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד. עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה חֹדֶשׁ הֱנִיקַתְהוּ, וְאַתָּה אוֹמֵר: וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד, אֶלָּא שֶׁהָיָה גָּדֵל שֶׁלֹא כְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ. וַתְּבִאֵהוּ לְבַת פַּרְעֹה וגו'. הָיְתָה בַת פַּרְעֹה מְנַשֶּׁקֶת וּמְחַבֶּקֶת וּמְחַבֶּבֶת אוֹתוֹ כְּאִלּוּ הוּא בְּנָהּ, וְלֹא הָיְתָה מוֹצִיאַתּוּ מִפַּלְטֵרִין שֶׁל מֶלֶךְ, וּלְפִי שֶׁהָיָה יָפֶה הַכֹּל מִתְאַוִּים לִרְאוֹתוֹ, מִי שֶׁהָיָה רוֹאֵהוּ לֹא הָיָה מַעֲבִיר עַצְמוֹ מֵעָלָיו. וְהָיָה פַּרְעֹה מְנַשְׁקוֹ וּמְחַבְּקוֹ, וְהוּא נוֹטֵל כִּתְרוֹ שֶׁל פַּרְעֹה וּמְשִׂימוֹ עַל רֹאשׁוֹ, כְּמוֹ שֶׁעָתִיד לַעֲשׂוֹת לוֹ כְּשֶׁהָיָה גָּדוֹל. וְכֵן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לְחִירָם (יחזקאל כח, יח): וָאוֹצִא אֵשׁ מִתּוֹכְךָ הִיא וגו'. וְכֵן בַּת פַּרְעֹה מְגַדֶּלֶת מִי שֶׁעָתִיד לִפָּרַע מֵאָבִיהָ. וְאַף מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ שֶׁעָתִיד לִפָּרַע מֵאֱדוֹם יוֹשֵׁב עִמָּהֶם בַּמְּדִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כז, י): שָׁם יִרְעֶה עֵגֶל וְשָׁם יִרְבָּץ וגו'. וְהָיוּ שָׁם יוֹשְׁבִין חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם, וְאָמְרוּ, מִתְיָרְאִין אָנוּ מִזֶּה שֶׁנּוֹטֵל כִּתְרְךָ וְנוֹתְנוֹ עַל רֹאשׁוֹ, שֶׁלֹא יִהְיֶה זֶה אוֹתוֹ שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים שֶׁעָתִיד לִטֹּל מַלְכוּת מִמְּךָ. מֵהֶם אוֹמְרִים לְהָרְגוֹ, מֵהֶם אוֹמְרִים לְשָׂרְפוֹ, וְהָיָה יִתְרוֹ יוֹשֵׁב בֵּינֵיהֶן וְאוֹמֵר לָהֶם, הַנַּעַר הַזֶּה אֵין בּוֹ דַּעַת, אֶלָּא בַּחֲנוּ אוֹתוֹ, וְהָבִיאוּ לְפָנָיו בִּקְעָרָה זָהָב וְגַחֶלֶת, אִם יוֹשִׁיט יָדוֹ לַזָּהָב יֵשׁ בּוֹ דַּעַת וְהִרְגוּ אוֹתוֹ, וְאִם יוֹשִׁיט יָדוֹ לַגַּחֶלֶת אֵין בּוֹ דַּעַת וְאֵין עָלָיו מִשְׁפַּט מָוֶת. מִיָּד הֵבִיאוּ לְפָנָיו וְשָׁלַח יָדוֹ לִקַּח הַזָּהָב, וּבָא גַּבְרִיאֵל וְדָחָה אֶת יָדוֹ וְתָפַשׂ אֶת הַגַּחֶלֶת וְהִכְנִיס יָדוֹ עִם הַגַּחֶלֶת לְתוֹךְ פִּיו וְנִכְוָה לְשׁוֹנוֹ, וּמִמֶּנּוּ נַעֲשָׂה (שמות ד, י): כְּבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן. וַתִּקְרָא שְׁמוֹ משֶׁה, מִכָּאן אַתָּה לָמֵד שְׂכָרָן שֶׁל גּוֹמְלֵי חֲסָדִים, אַף עַל פִּי שֶׁהַרְבֵּה שֵׁמוֹת הָיוּ לוֹ לְמשֶׁה, לֹא נִִקְבַּע לוֹ שֵׁם בְּכָל הַתּוֹרָה אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁקְּרָאַתּוּ בַּתְיָה בַּת פַּרְעֹה, וְאַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא קְרָאָהוּ בְּשֵׁם אַחֵר:

30.ספר שם הגדולים - הגהות מנחם ציון - מערכת גדולים אות א

 ואגב אמרתי להעתיק כאן מ"ש לפרש בזה גם הפ' ר"פ שמות הן בנ"י לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים דצע"ג דק"ו פריכא הוא לפמש"ה ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה, ועוד הא כבר כתי' והוא יהי' לך לפה ועוד אחרי דכבר א"ל הב"ה מי שם פה לאדם וגו' ל"ש להוסיף לו גם את אהרן וגם משחז"ל דסימן זה הי' מסור בידם מיעקב אבינו הבא בסגנון זה פקוד יפקוד וגו' הוא יהי' הגואל האמתי דקשה לכאורה אם הדבר מסור בידם הי' מנין להם זה לסימן ולאות אמת, דאולי נגלה לו למרע"ה דבר זה ג"כ בסוד, ולהנ"ל יתישב הכל על נכון דודאי מרע"ה שהי' כבד פה וכבד לשון ל"ה בידו להוציא הפ"א (מאותיות בומ"ף) שהוא ממוצא שפתים על נכון, וממילא קשה לו מאוד לומר פקוד פקדתי וזש"ה מי שם פה לאדם וגו' ואנכי אהי' עם פיך ותאמר לפניהם כל עניני הגאולה על נכון באין שום מונע ומפריע אחרי דשכינה הי' מדברת מתוך גרונו ואך אז נגלה להם הסוד ונפתר להם הסימן שנמסר להם מיעקב אבינו ע"ה הבא בסגנון זה פקוד פקדתי הוא הגואל האמת דאין לך נס גדול מזה ולשון עלגים תמהר לדבר צחות משא"כ לפני פרעה דודאי ל"ה השכינה מדברת מתוך גרונו אז, ע"ז נאמר והוא יהי' לך לפה, ולפי"ז יובן לנו היטב פי' הקרא הן בנ"י לא שמעו אלי דמהראוי הי' להם להאמין ולהשמע לדברי ע"י האות ומופת חותך כזו דערל שפתים ידבר כאחד העם, ועכ"ז לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה, וזה שמסיים ואני ערל שפתים ודו"ק:

31.שמות רבה (וילנא) פרשת שמות פרשה ג סימן ח

הֱוֵי יִשְׂרָאֵל נִמְלָכִים בַּזְּקֵנִים, וּלְכָךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה: לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֱמֹר לָהֶם: פָּקֹד פָּקַדְתִּי, אָמַר לוֹ מָסוֹרָה הִיא בְּיָדָם מִיּוֹסֵף שֶׁבַּלָּשׁוֹן הַזֶּה אֲנִי גוֹאֲלָם, לֵךְ אֱמֹר לָהֶם זֶה הַסִּימָן. מַהוּ פָּקֹד פָּקַדְתִּי, פָּקֹד בְּמִצְרַיִם, פָּקַדְתִּי עַל הַיָּם. פָּקֹד לְהַבָּא, פָּקַדְתִּי לְשֶׁעָבַר. וְאֶת הֶעָשׂוּי לָכֶם בְּמִצְרַיִם, כְּלוֹמַר אֲנִי פוֹקֵד עַל הַמִּצְרִיִּים מַה שֶּׁעוֹשִׂים לָכֶם, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (שמואל א טו, ב): פָּקַדְתִּי אֶת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק. וָאֹמַר אַעֲלֶה אֶתְכֶם, אֱמֹר לָהֶם כְּמוֹ שֶׁאָמַרְתִּי לְיַעֲקֹב אֲבִיהֶן כֵּן אֶעֱשֶׂה. וּמָה אָמַר לוֹ (בראשית מו, ד): וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַּם עָלֹה, וְכֵן יַעֲקֹב אָמַר לְבָנָיו (בראשית מח, כא): וְהָיָה אֱלֹהִים עִמָּכֶם וְהֵשִׁיב אֶתְכֶם וגו', מִיָּד וְשָׁמְעוּ לְקוֹלֶךָ, לָמָּה שֶׁמָּסֹרֶת גְּאֻלָּה הוּא בְּיָדָם שֶׁכָּל גּוֹאֵל שֶׁיָּבוֹא וְיֹאמַר לָהֶם פְּקִידָה כְּפוּלָה, גּוֹאֵל שֶׁל אֱמֶת הוּא. וְאַחַר כָּךְ וּבָאתָ אַתָּה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וגו', חָלַק כָּבוֹד לַזְּקֵנִים. וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו ה' אֱלֹהֵי הָעִבְרִיִּים נִקְרָה עָלֵינוּ, לָמָּה קוֹרֵא אוֹתָם עִבְרִיִּים, עַל שׁוּם שֶׁעָבְרוּ יָם. וְעַתָּה נֵלֲכָה נָא דֶרֶךְ שְׁלשֶׁת יָמִים, לָמָּה אָמְרוּ שְׁלשָׁה יָמִים וְלֹא אָמְרוּ נֵלְכָה נָא לְעוֹלָם, לָמָּה אָמְרוּ כֵּן, כְּדֵי שֶׁיִּטְעוּ הַמִּצְרִיִּים וְיִרְדְּפוּ אַחֲרֵיהֶם בְּשָׁעָה שֶׁיֵּצְאוּ, וְיֹאמְרוּ לֹא גְּאָלָם אֶלָּא עַל מְנָת שֶׁיֵּלְכוּ שְׁלשֶׁת יָמִים וְיִזְבְּחוּ לוֹ, וְהֵם עִכְּבוּ עַצְמָן כָּל כָּךְ, וְיִרְדְּפוּ אַחֲרֵיהֶם בְּסוֹף שְׁלשָׁה יָמִים וְיַטְבִּיעֵם בַּיָּם, לִמְדֹד לָהֶם בַּמִּדָּה שֶׁמָּדְדוּ, שֶׁאָמְרוּ (שמות א, כב): כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה וגו'.

32.בית עולמים - דף קכט ע"א - ד"ה סוד

סוד הצור וסלע:

 ועתה עת דודים לגלות סוד עמוק ונורא בענין זה ולכל שלא חס על כבוד קונו כו' שפ' זה נאמר פ' בשלח ברפידים כמ"ש הנני עומד לפניך שם על הצור בחורב והכית בצור כו'. ולכאורה הדבר תמוה מאד מה נשתנה המקום הזה ממי מריבה ששם נענש משה רבע"ה במה שהכה הצור ונצטוה לדבר דוקא וכאן נצטוה להכותו ועוד שכאן קראו צור ושם קראו סלע וכבר ביארתי דבר זה במ"א וכאן נשנה בשביל איזה פרטים שנתחדשו בו וגם בכדי לבוא וגם בכדי לבוא לכוונת דברי רשב"י בכאן. והענין בזה שידוע שהבאר ששתו ממנו ישראל היתה הנוק' בארה של מרים וידוע שבעת שיצאו ישראל ממצרים אז היה ז"א בקטנות עדיין בימי הספירה עד שקיבלו ישראל את התורה וכל הזווגים שהיו בזמן ההוא הכל היה מסוד נחש דקטנות והוא סוד המטה שנהפך לנחש לויתן נחש בריח ואז היתה הנוק' נק' צור והענין כי ידוע שיש ג' מיני שמות אהי"ה דההין ואלפין ויודין והם סוד עיבור קטנות וגדלות וביניקה כמו שהיה בימי הספירה אז לא היה בה כי אם הארת ב' שמות של אהי"ה דההי"ן ואלפי"ן ועם כללות הב' שמות הם גי' צו"ר וז"ס דרך נחש עלי צור ודבר זה היה נעלם משלמה המע"ה היאך אפשר להיות זווג בקטנות וז"ס מ"ש פרה אדומה משה ושלמה לא יכלו לעמוד בה כי בעת שהנוק' בקטנות אז היא מלאה דינים בסוד פ"ר מנצפ"ך ועם ה"ג הכלליים הוא פרה והיא אדומה בסוד ד"ם והוא סוד אילת דרחמה צר ואז יסוד דדכורא נק' איל אילו של יצחק ולכן היה צריך להכות במטה כמ"ש רז"ל של סנפרינון היה ונבקע הצור מפניו והוא בסוד קריעת י"ס משא"כ במי מריבה שאז היו ז"א בגדלות וכבר נשלם פרצוף הנוקבא להבנות כשכלו דור המדבר והיו ראוים לכנוס לא"י ואז היה הזווג בבחי' הפנימיות של המוחין והוא סוד הדבור זווג הפנימי ולכן כתי' ודברתם אל הסלע ואז האירו בנוק' שם אהיה דיודין דגדלות והוא קס"א גי' סל"ע עם הכולל ונודע כי זווג הקטנות הוא ע"י ע"ק כמו שהיה בעת קי"ס כמ"ש ה' ילחם לכם כו' כי בעתיקא תליא מילתא. וזש"ש הנני עומד לפניך שם על הצור כי ז"א הוא סטרא דמשה וע"ק האיר בשורשו בז"א וכתיב ומטך אשר הכית בו את היאור כו' כידוע שפרעה נק' תנין הגדול הרובץ בתוך יאוריו וט' יאורין הם ט' תנינים כמ"ש בפ' וארא וסוד מטה משה שבלע את מטותם הוא ביטולם ע"י ע"ק וכתיב וינס משה מפניו דחמי ליה משתרשא בשרשין עילאין וז"ש עבור לפני העם וקח אתך מזקני ישראל מסט' דע"ק סבא דסבין וידוע כי בכל עת שיש קטנות אז מתעוררים הקליפות ולזה סמך אח"כ ויבא עמלק כו' והוא סוד הנחש אחוריו של משה רבע"ה שהוא נק' נחש בריח וכן עמל"ק הוא הנחש משורש נחש יצא צפ"ע חושבנא דדין כחושבנא דדין ולכן רצו ישראל להשיג דבר זה ואמרו אם יש ה' בקרבנו כו' שביקשו לידע אם תליא בעתיקא. ואמאי אתענשו בגין דלא עבדו בחביבותא כו' כידוע שבאמת אסור לנסות ה' בדבר זה וכמ"ש רשב"י בזוהר פ' בשלח בהאי מלה לא תשאל ולא תנסה כו'. וז"ש כאן ועל נסותם את ה' כו'

33.ספר לשם שבו ואחלמה - ספר הדע"ה חלק ב - דרוש ה ענף ג סימן ח

 ויך את הסלע במטהו ולא כתיב במטה. סתם. אלא במטהו. כי מטה סתם הוא מטה ה' מסטרא דעד"א עה"ח אבל מטה משה הוא דינא בדינא נחש עלי צור וכמ"ש בזוה"ק ח"ב מ"ח א' ושם בסופו רע"א ב' ורע"ב א' ע' שם ושם וכנ"ל סי' ב' ג'. וכן אמרו בזוה"ק ח"א דף ו' סע"ב ומטה האלהים בידי כו' וחקוק ביה שמא קדישא כו' ובהאי חב בסלע כד"א ויך את הסלע במטהו פעמים. אמר ליה קב"ה. משה לא יהבית לך מטה דילי להאי. חייך לא יהא בידך מכאן ולהלאה. מיד וירד אליו בשבט בדינא קשיא כו' ע"ש כל הענין. והנה חזרו אז הזו"ן תיכף לקטנותן וזהו שנאמר ויך את הסלע במטהו פעמים ואמר האריז"ל בלק"ת וכן בספר הליקוטים פ' חוקת כי בהכאת המטה בהסלע נעשה אז הזווג דקטנות כי המטה כאשר שהוא בדרגא דעהד"ע אז עומד בו הארת היסוד דקטנות הנקרא נחש והוא בבחי' דינין והנוק' נקרא אז בשם צור שהוא דינא תקיפא וזהו שאמרו במדרש שמות רבה פ"ד סי' י"ג כי בהכאה ראשונה יצא דם. וכן הוא במדרש תהלים ע"ח סי' ב' וק"ה סי' י"ב. והוא מצד הדינין שבהם והגם שהם דינין טהורים אך כשמתפשטים למטה יש מהם יניקה לחיצונים רח"ל והרי נעשה כאן הזווג בסוד דרך נחש עלי צור והיה כאן ענין הב' נשיכין וכמבואר כ"ז בזוה"ק פנחס רמ"ט ב' ואמר שם זמנא קדמאה נפיק דמא ואיהו לחיך. זמנא תניינא נפיק מייא כו' ואתפתחת ואולידת. ונעשה כ"ז ע"י ב' הנשיכין. וכמ"ש שם ונשיך לה בההוא אתר תרי זמני. וסימנך ויך את הסלע במטהו פעמים. ויצא בפעם ראשונה דם ובפעם ב' מים:

34.פירוש מהר"י קארו ז"ל על במדבר פרק כ פסוק יב

ויאמר ה' אל משה יען לא האמנתם בי להקדישני לכן לא תביאו וגו', י"ל על מה נענש מרע"ה בהכאת הסלע ואם הוא חטא אהרן מה חטא ושמעתי ענין א' מהזוהר כי בזה המטה היה נחקק שם בן ע"ב בג' מקומות ר"ל נחלק בג' פעמים וכן היה נחקק מצד א' נחש ומצד א' צור וזש"ה דרך נחש עלי צור שהיו מצד א' וכל צד מאלו היה מורה כונה א' לעשות בנס שבראו השי"ת מתחלת ימי בראשית כי יש פעם א' שירצה הקב"ה שיטה המטה לצד א' הכתוב בו של רחמים ופעם לצד הב' שמורה על הדין ופעם על שיתוף המורה רחום בדין וכשאמר לו במסה הכה א"ל השי"ת שיטה המטה כמו שעשה ביאור של מצרים והכית בצור ממש כדפי' בצור הנחקק עליו וכן עשה לשם משה וכשבא בכאן א"ל השי"ת למשה שיטה המטה מצד הנחש לא ח"ו לצד הצור ולפי שהנחש צריך לחש כן היה צריך בכאן משה שיטה לצד הנחש וידבר בלחישה אל הסלע ונתן מימיו ומרע"ה מרוב הכעס שהיה לו כנגד ישראל לא הרגיש ולא דקדק במה שעשה אלא הכה באותו הצד שהיה הצור חקוק וכמו שהכה במסה כן עשה בכאן וטעה בזה וז"ש פעמים ירצה פעם א' שהכה במסה ופעם כאן, ולזה נתן לו השי"ת עונש למרע"ה מדה כנגד מדה כי כמו שהייתי אני רוצה שתשלים כל השמות אשר היו במטה הואיל והתחלת אותם והיה לך להשלימם ולא רצית כן אני אשלם לך גמולך שהוצאתם מארץ מצרים להכניסם לא"י ועתה לא תשלים שליחותך, ולזה הטעם שלח הקב"ה את הנחשים כי אם עשה כאשר היה מהראוי באותו צד הנחש לא היה מכה אלא בדיבור ובלחישה כן ג"כ בענין הנחשים בלחישה היו מתרפאים ואחר שלא היה מועיל בלחישה גזר אומר הקב"ה שיביטו למעלה אל הנחש ואז יחיו וזש"ה עשה לך נחש שרף כלומר להנאתך ולטובתך הואיל וחטאת לשם צריך בכאן שתעשה שבראיה לבד יתרפאו וכו', ומה שנענש אהרן הוא לפי שעל האמת לא מצינו לו עון אשר הוא חטא

35.שפתי כהן על שמות פרק יז פסוק ה

ובזוהר (ח"ב ס"ד.) ומטך אשר הכית בו קח בידך מאי טעמא משום דמחקק בנסים הוא ושמא קדישא עילאה רשימא ביה, בקדמיתא נחש כמה דאת אמר (משלי ל', י"ט) דרך נחש עלי צור, נחש הא אתידע, צור באן אתר איתגלי כאן אתגלי דכתיב הנני עומד לפניך על הצור ומאן צור כמה דאת אמר (דברים ל"ב, ד') הצור תמים פעלו ותמן ידע משה איך קאים נחש עלי צור עד כאן. ומה שאמר ושמא קדישא רשימא ביה בקדמיתא נחש, צריך שתדע כי הצור שנזכר כאן היא מדת הפחד, וכן אלהים במילואו כזה אל"ף למ"ד ה"ה יו"ד מ"ם גימטריא צור עם הכולל, וזה לשון בעל המערכת ז"ל (פרק ח') על מה שאמר אין השם שלם ואין הכסא שלם עד שימחה זרעו של עמלק, והרמז בשם בתפארת והכסא לעטרה, ורצו לרמוז, כי בזמן החפץ הזה גורם החטא אשר הוא תגבורת יצר הרע שאין השלום בארץ בשלימות, אך הנחש הטיל זוהמא על חוה ומהזוהמא ההיא מקבלים העכו"ם בה כח ועולים בה לגדולה ואינם נמחים, וידוע כי הם מהצד ההוא ובחלקו השרים והמזלות. ויתבונן עיקר זה בהיות הפחד מדת יצחק ועמלק בנו של עשו בן יצחק אשר נתברך בחרב, כי משם באה החורבן והפורענות והגזירות והקטרוגים על שרו של ישראל הנקרא גבורה על שם מקומה, ומשם היצר הרע נמשך וגורם כל זה, וכענין שאמרו (בבא בתרא ט"ז.) יורד ומשטין ועולה ומקטרג, אבל לימות המשיח שיבטל היצר יהיה חוט של חסד נמשך על העטרה, ואז תגבר וימחה זכר עמלק כי השלום מחובר בארץ ובשלימות עד כאן. אם כן יניקתו של נחש הוא מהפחד, ולזה אמר לו ומטך אשר הכית בו את היאור קח בידך להתיש כח הנחש המצוי שם, ואותו מטה נהפך לנחש, שכן נאמר לו והמטה אשר נהפך לנחש תקח בידך, ולזה אמר שצריך להתיש כוחו ולזה קחנו בידך, גם אני הנני עומד לפניך שם על הצור. על הצור דייקא בחורב שמשם בא החורבן בעולם ומשם ניתן החרב לעשו:

36.ספר לקוטי תורה - פרשת חקת

ענין חטא מרע"ה שחטא בסלע הוא ממש חטא אדה"ר שנזדווג קודם שבת וגרם להזדווג יסוד דקטנות עם השכינה שמכונה בסוד נחש עי' בכונות הפסח. וזה ענין חטא שבא נחש על חוה וכן הוא הענין בהכאת הסלע ממש שהוא רחל במטה שהוא יסוד דקטנות עם השכינה שמכונה בסוד נחש עי' בכונות הפסח. וזה ענין חטא שבא נחש על חוה וכן הוא הענין בהכאת הסלע ממש שהוא רחל במטה שהוא יסוד דקטנות וכתיב דרך נחש עלי צור שהוא ביסודות דקטנות דזו"ן ולא כתיב דרך נחש עלי סלע שהוא בגדלות הנוקבא לכן הכה ב"פ בסוד אין האשה מתעברת מביאה ראשונה. והנה ארז"ל מג"ש דויזובו המים שטפטף דם בסוד דם בתולים ובשניה יצא מים רבים בסוד זרע מאדם ובא חטא הדם מצד מטהו הנהפך לנחש והוא סיבת יציאת הדם כי שד"י וד"ם גימ' נחש לכן נגרש אדה"ר מג"ע בסוד את אשה בנדת טומאתה לא תקרב, ודע כי סל"ע גי' ע"ץ הדעת טוב ורע וסלע גימ' הוי"ה בהכאת יפ"י הפ"ה ופ"ו הפ"ה גי' קס"ו:

37.ספר דובר צדק - פרשת אחרי מות אות ד

[ומשה רבינו ע"ה ממש להיפך חשב תכלית השתדלות עד שאין דיבור פועל כלל בהתעוררות בת קול שאינו דרגת משה כנ"ל, רק הכאה והתעוררות דרך נחש לתקן המשכא דחויא על ידי השתדלות ששם הסייעתא דשמיא הוא לגמרי מן השמים וכנזכר לעיל ורצה לתקן שורש הנעלם, ונאמר לו אדרבה יען לא האמנתם דאמונה הוא מצד שורש הנעלם כנודע והוא גם כן סוף מעשה וברזא דשכון ארץ ורעה אמונה שמובא בזוהר (ח"ג ק"ח ע"ב) דהכל אחד ולתקן שורש הנעלם הוא רק על ידי זה, ומשה רבינו ע"ה ראה שאין כוחו בפיו לפעול בדיבור אך מכל מקום מאחר שה' יתברך ציוה לו היה לו להאמין ולעשות כן אף על פי שהוא נגד שכלו שהיה מבורר לו שלא יפעול כלל, והוא לא טעה בדמיונו רק שבירור זה הוא מצד מעשה הכאה דאחר כך דלפי זה שנתברר דאין כוחו בפיו כלל שהוא מצד רזא דאמונה וארץ, אבל אילו היה מדבר ומאמין בה' יתברך שם למעלה משכלו שזהו תיקון דשורש הנעלם והיה דבק בדרגא דאמונה וארץ ובסוד הדיבור והיה פועל באמת על ידי זה, אך באמת זה דרגא דארץ ואינו ממדריגת משה רבינו ע"ה כלל וכנזכר לעיל] ובאמת קלא דנחש לא אחיד כלל בקלא דאדם כדאיתא בזוהר שם רק בהכאה וזה לא היה בימי שלמה רק בסבא דמשפטים (קי"א.) איתא דאחיד בקלא דאשה בשני נשין יעוין שם באריכות והיינו מי שיש לה כח ההתפשטות יותר מדאי גם בנידותה או כח הצמצום יותר מדאי יעוין שם כי מנחש הקדמוני ראינו דיש לו אחיזה באשה ומשם הוא דרך נחש עלי צור:

Parashat Shmot The Birth of Redemption

 פרשת ויחי התשפ״א

הרב ארי דוד קאהן                                                            ari.kahn@biu.ac.il

                                                                

                                            

לרפואת הילד דניאל רפאל בן לאה

 

1.    בראשית פרשת ויחי פרק מט 

(א) וַיִּקְרָ֥א יַעֲקֹ֖ב אֶל־בָּנָ֑יו וַיֹּ֗אמֶר הֵאָֽסְפוּ֙ וְאַגִּ֣ידָה לָכֶ֔ם אֵ֛ת אֲשֶׁר־יִקְרָ֥א אֶתְכֶ֖ם בְּאַחֲרִ֥ית הַיָּמִֽים:...

(ג) רְאוּבֵן֙ בְּכֹ֣רִי אַ֔תָּה כֹּחִ֖י וְרֵאשִׁ֣ית אוֹנִ֑י יֶ֥תֶר שְׂאֵ֖ת וְיֶ֥תֶר עָֽז: (ד) פַּ֤חַז כַּמַּ֙יִם֙ אַל־תּוֹתַ֔ר כִּ֥י עָלִ֖יתָ מִשְׁכְּבֵ֣י אָבִ֑יךָ אָ֥ז חִלַּ֖לְתָּ יְצוּעִ֥י עָלָֽה: פ

2.    תרגום אונקלוס בראשית פרשת ויחי פרק מט פסוק א

(א) וּקְרָא יַעֲקֹב לִבְנוֹהִי וַאֲמַר אִתְכַּנַּשׁוּ וַאֲחַוֵּי לְכוֹן יָת דִּיעָרַע יָתְכוֹן בְּסוֹף יוֹמַיָּא. 

(ג) רְאוּבֵן בּוּכְרִי אַתְּ חֵילִי וְרֵישׁ תּוּקְפִי לָךְ הֲוָה חָזֵי לְמִסַּב תְּלָתָא חוּלָקִין בְּכֵירוּתָא כְּהוּנְּתָא וּמַלְכוּתָא. 

(ד) עַל דַּאֲזַלְתְּ לָקֳבֵיל אַפָּךְ הָא כְמַיָּא בְּרַם לָא אַהְנֵיתָא חוּלָק יַתִּיר לָא תִּסַּב אֲרֵי סְלֵיקְתָּא בֵּית מִשְׁכְּבֵי אֲבוּךְ בְּכֵין אַחֵילְתָּא לְשִׁיוָיִי בְּרִי סַלֵּיקְתָּא.

3 Reuben, thou art my first-born, my strength, and the beginning of my power. Thine should it have been taking to take the three portions, – the birthright, the priesthood, and the kingdom: but because thou hast proceeded perversely, 4 behold, as water outpoured thou wilt not prosper, neither wilt thou receive the excellent portion; because thou wentest up to thy father's place of sleep: then, my son, didst thou become profane, when thou wentest up to my bed. 

3.    תרגום ירושלמי בראשית פרשת ויחי פרק מט פסוק א

וּקְרָא אָבוּנָן יַעֲקֹב לִבְנוֹי וַאֲמַר לְהוֹן אִתְכְּנִישׁוּ וְאַתְנִי לְכוֹן קִיצָא גְנִיזָא רַזְיָא טְמִירַיָא וּמִיתַּן אַגְרַיָא דְצַדִיקַיָא וּפוּרְעֲנוּתְהוֹן דְרַשִׁיעַיָא וּטְלָיוּתֵיהּ דְעֵדֶן מַה הוּא כַּחֲדָא אִתְכַּנָשׁוּ תְּרֵי עֲשַׂרְתֵּי שִׁבְטַיָא דְיַעֲקֹב וּמַקְפִין לְדַרְגְשָׁא דְדַהֲבָא דַהֲוָה אָבוּנָן יַעֲקֹב רְבִיעַ בְּגַוָהּ בַּעֲיָין דִי יְתַנִי לְהוֹן קֵץ בִּרְכָתָא וְנֶחֱמָתָא מִן דִי אִיתְגְלֵי לֵיהּ רָזָא אִתְכַסֵי מִנֵיהּ מִן דִי אַפְתַּח לֵיהּ תַּרְעָא אִיטְרַד מִנֵיהּ חֲזַר אֲבוּנָן יַעֲקֹב וּבְרִיךְ לִבְנוֹי גְבַר כְּעוֹבָדוֹי טַבְיָא בְּרִיךְ יַתְהוֹן:

מִן דְאִתְכַּנְשׁוּ תְּרֵי עֲשַׂרְתֵּי שִׁבְטוֹי דְיַעֲקֹב וְאַקִיפוּ דַרְגְשָׁא דְדַהֲבָא דַהֲוָה אֲבוּנָן יַעֲקֹב רְבִיעַ בְּגַוָהּ סָבְרִין דְהוּא גְלֵי לְהוֹן סְדָרֵי בִּרְכָתָא וְנֶחֱמָתָא וְאִתְכְסִי מִינֵיהּ:

עָנָא אֲבוּנָן יַעֲקֹב וַאֲמַר לְהוֹן אַבְרָהָם אָבוֹי דְאַבָּא קָם מִינֵיהּ פִּיסוּל יִשְׁמָעֵאל וְכָל בְּנֵי קְטוּרָה וְיִצְחָק אַבָּא קָם מִינֵיהּ פִּיסוּל עֵשָׂו אָחִי וַאֲנָא דָחִיל דְלָא יְהֵי בֵּינֵיכוֹן גְבַר לִבֵּיהּ פְּלִיג עַל אָחוֹי לְמֵיזַל לְמִפְלַח קָדָם טַעֲוָון אוֹחֲרַנְיָין עַנְיַן תְּרֵי עֲשַׂרְתֵּי שִׁבְטוֹי דְיַעֲקֹב כּוּלְהוֹן כַּחֲדָא וְאָמְרִין שְׁמַע מִינָן יִשְׂרָאֵל אָבוּנָן יְיָ אֱלָהָנָא יְיָ חַד עָנִי יַעֲקֹב אֲבוּנָן וְאָמַר יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרֵךְ לְעָלְמֵי עַלְמִין:

4.    תרגום המיוחס ליונתן - תורה בראשית פרשת ויחי פרק מט פסוק א

וּקְרָא יַעֲקֹב לִבְנוֹי וַאֲמַר לְהוֹם אִדַכּוּ מִסוֹאֲבוּתָא וְאֲחַוִי לְכוֹן רַזְיָיא סְתִימַיָא קִיצַיָיא גְנִיזַיָא וּמַתַּן אַגְרְהוֹן דְצַדִיקַיָיא וּפוּרְעָנוּתְהוֹן דִרְשִׁיעַיָא וּטְלָנֵיתָא דְעֵדֶן מָה הִיא כַּחֲדָא מִתְכַּנְשִׁין תְּרֵיסַר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל מַקְפִין דַרְגְשָׁא דְדַהֲבָא דִרְבִיעַ עֲלָהּ מִן דְאִיתְגְלֵי אִיקָר שְׁכִינְתָּא דַיְיָ קִיצָא דְעָתִיד מַלְכָּא מְשִׁיחָא לְמֵיתֵי אִיתְכְּסֵי מִינֵיהּ וּבְכֵן אָמַר אִיתוּ וְאִיתְנֵי לְכוֹן מַה דְיֶאֱרַע יַתְכוֹן בְּסוֹף יוֹמַיָא:

5.    כתר יונתן בראשית פרשת ויחי פרק מט פסוק א

ויקרא יעקב לבניו ויאמר להם הטהרו מטומאה ואראה לכם סודות סתומים קיצים גנוזים ומתן שכרם של צדיקים ועונשיהם של רשעים ועונג של עדן מה הוא כאחד מתאספים תריסר שבטי ישראל מקיפים מיטה של זהב ששכב עליה, משׁנִתגלה כבוד שכינתו של יי, קץ של עתיד מלך המשיח לבוא כוסה ממנו, ובכך אמר בואו ואגיד לכם מה שיקרה אתכם בסוף הימים:

6.    רש"י בראשית פרשת ויחי פרק מט פסוק א

ואגידה לכם - בִּקֵּשׁ לְגַלּוֹת אֶת הַקֵּץ וְנִסְתַּלְּקָה מִמֶּנּוּ שְׁכִינָה וְהִתְחִיל אוֹמֵר דְּבָרִים אַחֵרִים:

7.    רמב"ן בראשית פרשת ויחי פרק מט פסוק א

באחרית הימים - הם ימות המשיח, כי יעקב ירמוז אליו בדבריו, כמו שאמר עד כי יבא שילה ולו יקהת עמים. ורבותינו אמרו (פסחים נו א) שבקש לגלות את הקץ ונסתלקה ממנו שכינה, כי לדברי הכל אחרית הימים ימות המשיח הם:

8.    רשב"ם בראשית פרשת ויחי פרק מט פסוק א

ויקרא יעקב - שלח בשבילם: האספו - כי שבעים נפש הגדילו באילו שבע עשרה שנה ונעשו עם רב וכדברי רבותינו לשש מאות אלף: את אשר יקרא אתכם - עניין גבורתם ונחלתם:

9.    אבן עזרא בראשית פרשת ויחי פרק מט פסוק א

את אשר יקרא אתכם דבר הנביא לעתיד. ותעו האומרים שהם ברכות בעבור שמצאו בסוף ויברך אותם (ברא' מט כח), ואיה ברכות ראובן שמעון ולוי. ועל דרך הנבואה אמר וזאת אשר דבר להם אביהם ואחר כן ברך אותם, ולא הזכיר הכתוב הברכות:

10.דעת זקנים מבעלי התוספות בראשית פרשת ויחי פרק מט פסוק א

האספו ואגידה לכם. וכתיב הקבצו ושמעו כאן רמז להם שילכו בגלות שני פעמים ויאספו בשניהם:

את אשר יקרא אתכם. פי' בסוף ד' מאות ושלשים שנה של גלות מצרים דהימים מכריחנו לפרש כן דאי לא הוה ליה למכתב באחרית ימים בסוף ימי העולם, ושמעתי באחרית הימים של הקדוש ברוך הוא דהיינו בסוף חמשת אלפים ובקש יעקב לגלות הקץ ונסתלקה ממנו שכינה ותמה ואמר למה אלו אין ראויים לגלות להן הקץ והלא אין בהם חטא כלו' אין בכל שמות השבטים לא חי"ת ולא טי"ת השיבו רוח הקדש גם אין בכל אותיות שמות השבטים לא קו"ף ולא צד"י אם כן אינן ראויין לגלות הקץ ועל אשר קראת לבניך להם אתה קורא לי אין אתה קורא כד"א ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל אין המדה זו שלך הולך רכיל מגלה סוד וגו' כשראה יעקב כך הפליגן בדברים ואמר ראובן בכורי אתה:

11.בראשית פרשת ויחי פרק מט פסוק ח - יב, 

(ח) יְהוּדָ֗ה אַתָּה֙ יוֹד֣וּךָ אַחֶ֔יךָ יָדְךָ֖ בְּעֹ֣רֶף אֹיְבֶ֑יךָ יִשְׁתַּחֲו֥וּ לְךָ֖ בְּנֵ֥י אָבִֽיךָ: (ט) גּ֤וּר אַרְיֵה֙ יְהוּדָ֔ה מִטֶּ֖רֶף בְּנִ֣י עָלִ֑יתָ כָּרַ֨ע רָבַ֧ץ כְּאַרְיֵ֛ה וּכְלָבִ֖יא מִ֥י יְקִימֶֽנּוּ: (י) לֹֽא־יָס֥וּר שֵׁ֙בֶט֙ מִֽיהוּדָ֔ה וּמְחֹקֵ֖ק מִבֵּ֣ין רַגְלָ֑יו עַ֚ד כִּֽי־יָבֹ֣א שִׁיל֔וֹ וְל֖וֹ יִקְּהַ֥ת עַמִּֽים: (יא) אֹסְרִ֤י לַגֶּ֙פֶן֙ עִיר֔וֹ וְלַשֹּׂרֵקָ֖ה בְּנִ֣י אֲתֹנ֑וֹ כִּבֵּ֤ס בַּיַּ֙יִן֙ לְבֻשׁ֔וֹ וּבְדַם־עֲנָבִ֖ים סוּתֽוֹ: (יב) חַכְלִילִ֥י עֵינַ֖יִם מִיָּ֑יִן וּלְבֶן־שִׁנַּ֖יִם מֵחָלָֽב: פ

12.תרגום אונקלוס בראשית פרשת ויחי פרק מט 

(ח) יְהוּדָה אַתְּ אוֹדִיתָא וְלָא בְּהֵיתְתָּא בָּךְ יוֹדוֹן אֲחָךְ יְדָךְ תִּתַּקַּף עַל בַּעֲלֵי דְּבָבָךְ יִתַּבְרוּן סָנְאָךְ יְהוֹן מַחְזְרֵי קְדָל קֳדָמָךְ יְהוֹן מַקְדְּמִין לְמִשְׁאַל בִּשְׁלָמָךְ בְּנֵי אֲבוּךְ. (ט) שִׁלְטוֹן יְהֵי בְשֵׁירוּיָא וּבְסוֹפָא יִתְרַבַּא מַלְכָּא מִדְּבֵית יְהוּדָה אֲרֵי מִדִּין קַטְלָא בְּרִי נַפְשָׁךְ סַלֵּיקְתָּא יְנוּחַ יִשְׁרֵי בִּתְקוֹף כְּאַרְיָא וּכְלֵיתָא וְלֵית מַלְכוּ דִּתְזַעְזְעִנֵּיהּ. (י) לָא יִעְדֵּי עָבֵיד שׁוּלְטָן מִדְּבֵית יְהוּדָה וְסָפְרָא מִבְּנֵי בְנוֹהִי עַד עָלְמָא עַד דְּיֵיתֵי מְשִׁיחָא דְּדִילֵיהּ הִיא מַלְכוּתָא וְלֵיהּ יִשְׁתַּמְעוּן עַמְמַיָּא. 

(8) Yehuda, thou art praise and not shame; thy brethren shall praise thee;thy hand shall prevail against thine adversaries, thine enemies shall be dispersed; they will be turned backward before thee, and the sons of thy father will come before thee with salutations. 
(9) The dominion shall be (thine) in the beginning, and in the end the kingdom shall be increased from the house of Yehuda, because from the judgment of death, my son, hast thou withdrawn. He shall repose, and abide in strength as a lion, and as a lioness, there shall be no king that may cut him off. (10) He who exerciseth dominion shall not pass away from the house of Yehuda, nor the saphra from his children's children for ever, until the Meshiha come, whose is the kingdom, and unto whom shall be the obedience of the nations (or, whom the peoples shall obey). 

13.תרגום ירושלמי בראשית פרשת ויחי פרק מט פסוק י

לָא פַסְקִין מַלְכִין מִדְבֵית יְהוּדָה אַף לָא סַבָּרִין מַלְפֵי אוֹרַיְיתָא מִבְּנֵי בְּנוֹי עַד זְמַן דְיֵיתֵי מַלְכָּא מְשִׁיחָא דְדִידֵיהּ הוּא מַלְכוּתָא וְלֵיהּ עֲתִידִין דְיִשְׁתַּעֲבְּדוּן כָּל מַלְכוּתָא דְאַרְעָא:

14.תרגום המיוחס ליונתן - תורה בראשית פרשת ויחי פרק מט פסוק י

לָא פַּסְקִין מַלְכִין וְשַׁלִיטִין מִדְבֵית יְהוּדָה וְסַפְרִין מֵאַלְפֵי אוֹרַיְיתָא מִזַרְעֵיהּ עַד זְמַן דִי יֵיתֵי מַלְכָּא מְשִׁיחָא זְעֵיר בְּנוֹי וּבְדִילֵיהּ יִתְיַמְסוּן עַמְמַיָא:

15.כתר יונתן בראשית פרשת ויחי פרק מט פסוק י

לא יפסקו מלכים ושליטים משל בית יהודה וסופרים מלמדי תורה מזרעו עד זמן אשר יבוא מלך המשיח קטן בניו (בגללו) ובִשׁבילו יתמוססו העמים:

16.רש"י בראשית פרשת ויחי פרק מט פסוק י

לא יסור שבט מיהודה - מִדָּוִד וָאֵילָךְ, אֵלּוּ רָאשֵׁי גָּלֻיּוֹת שֶׁבְּבָבֶל, שֶׁרוֹדִים אֶת הָעָם בַּשֵּׁבֶט שֶׁמְּמֻנִּים עַל פִּי הַמַּלְכוּת (בראשית רבה):

ומחקק מבין רגליו - הַתַּלְמִידִים, אֵלּוּ נְשִׂיאֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל:

עד כי יבא שילה – מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ שֶׁהַמְּלוּכָה שֶׁלּוֹ, וְכֵן תִּרְגְּמוֹ אֻנְקְלוֹס. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה שִׁילוֹ – שַׁי לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר, יֹבִילוּ שַׁי לַמּוֹרָא (תהילים ע"ו):

17.בראשית פרשת ויחי פרק מט פסוק כב - כו, 

(כב) בֵּ֤ן פֹּרָת֙ יוֹסֵ֔ף בֵּ֥ן פֹּרָ֖ת עֲלֵי־עָ֑יִן בָּנ֕וֹת צָעֲדָ֖ה עֲלֵי־שֽׁוּר: (כג) וַֽיְמָרֲרֻ֖הוּ וָרֹ֑בּוּ וַֽיִּשְׂטְמֻ֖הוּ בַּעֲלֵ֥י חִצִּֽים: (כד) וַתֵּ֤שֶׁב בְּאֵיתָן֙ קַשְׁתּ֔וֹ וַיָּפֹ֖זּוּ זְרֹעֵ֣י יָדָ֑יו מִידֵי֙ אֲבִ֣יר יַעֲקֹ֔ב מִשָּׁ֥ם רֹעֶ֖ה אֶ֥בֶן יִשְׂרָאֵֽל: (כה) מֵאֵ֨ל אָבִ֜יךָ וְיַעְזְרֶ֗ךָּ וְאֵ֤ת שַׁדַּי֙ וִיבָ֣רְכֶ֔ךָּ בִּרְכֹ֤ת שָׁמַ֙יִם֙ מֵעָ֔ל בִּרְכֹ֥תתְּה֖וֹם רֹבֶ֣צֶת תָּ֑חַת בִּרְכֹ֥ת שָׁדַ֖יִם וָרָֽחַם: (כו) בִּרְכֹ֣ת אָבִ֗יךָ גָּֽבְרוּ֙ עַל־בִּרְכֹ֣ת הוֹרַ֔י עַֽד־תַּאֲוַ֖ת גִּבְעֹ֣ת עוֹלָ֑ם תִּֽהְיֶ֙יןָ֙ לְרֹ֣אשׁ יוֹסֵ֔ף וּלְקָדְקֹ֖ד נְזִ֥יר אֶחָֽיו: פ

18.תרגום אונקלוס בראשית מ"ט

(כב) בְּרִי דִּסְגֵּי יוֹסֵף בְּרִי דְּאִתְבָּרַךְ כְּגוֹפֶן דִּנְצִיב עַל עֵינָא דְּמַיָּא תְּרֵין שִׁבְטִין יִפְּקוּן מִבְּנוֹהִי יְקַבְּלוּן חוּלָקָא וְאַחְסָנְתָא. (כג) וְאִתְמָרַרוּ עִמֵּיהּ וְנַקְמוּהִי וְאַעִיקוּ לֵיהּ גּוּבְרִין גִּבָּרִין בַּעֲלֵי פַלְגוּתֵיהּ. (כד) וְתַבַת בְּהוֹן נְבִיּוּתֵיהּ עַל דְּקַיֵּים אוֹרָיְתָא בְּסִתְרָא וְשַׁוִּי תּוּקְפָא רוּחְצָנֵיהּ בְּכֵן יִתְרְמַא דְּהַב עַל דְּרָעוֹהִי אַחְסֵין מַלְכוּתָא וּתְקֵיף דָּא הֲוָת לֵיהּ מִן קֳדָם אֵל תַּקִּיפָא דְּיַעֲקֹב דִּבְמֵימְרֵיהּ זָן אֲבָהָן וּבְנִין זַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל. (כה) מֵימַר אֱלָהָא דַּאֲבוּךְ יְהֵי בְּסַעֲדָךְ וְיָת שַׁדַּי וִיבָרְכִנָּךְ בִּרְכָן דְּנָחֲתָן מִטַּלָּא דִּשְׁמַיָּא מִלְּעֵילָא בִּרְכָן דְּנָגְדָן מִמַּעֲמַקֵּי אַרְעָא מִלְּרַע בִּרְכָתָא דַּאֲבוּךְ וּדְאִמָּךְ. (כו) בִּרְכָתָא דַּאֲבוּךְ יִתּוֹסְפָן לָךְ עַל בִּרְכָתָא דְּלִי בָרִיכוּ אֲבָהָתַי דְּחַמִּידוּ לְהוֹן רַבְרְבַיָּא דְּמִן עָלְמָא יִהְוְיָן כָּל אִלֵּין לְרֵישָׁא דְּיוֹסֵף גּוּבְרָא פְּרִישָׁא דַּאֲחוֹהִי.

(22) Joseph is my son who shall increase, my son who shall be blessed, as a vine planted by a fountain of waters. Two tribes will come forth from his sons, and they shall receive a portion and inheritance. (23) The mighty men, the men of division, were bitter against him; they afflicted him and sorely grieved him; and his prophecy shall be fulfilled in them, because he was faithful to the law in secret, and set his confidence firmly. (24) Therefore, was gold laid upon his arm, and the kingdom was strengthened and confirmed. This was to him from the mighty God of Jacob, who by His Word pastureth the fathers and the children of the seed of Israel. (25) The Word of the God of thy father shall be thy Helper, and the All-Sufficient shall bless thee, with the blessings of the dew that descends from the heavens above, with the blessings that spring from the depths of the earth beneath, with the blessings of thy father and of thy mother. (26) The blessing of thy father shall be added upon the blessing with which my fathers blessed me; which the princes who are of the world have desired: all of them shall be upon the head of Joseph, and upon the man who was separated from his brethren.

19.בראשית פרשת וישלח פרק לו פסוק א - ט, 

(א) וְאֵ֛לֶּה תֹּלְד֥וֹת עֵשָׂ֖ו ה֥וּא אֱדֽוֹם: (ב) עֵשָׂ֛ו לָקַ֥ח אֶת־נָשָׁ֖יו מִבְּנ֣וֹת כְּנָ֑עַן אֶת־עָדָ֗ה בַּת־אֵילוֹן֙ הַֽחִתִּ֔י וְאֶת־אָהֳלִֽיבָמָה֙ בַּת־עֲנָ֔ה בַּת־צִבְע֖וֹן הַֽחִוִּֽי: (ג) וְאֶת־בָּשְׂמַ֥ת בַּת־יִשְׁמָעֵ֖אל אֲח֥וֹת נְבָיֽוֹת: (ד) וַתֵּ֧לֶד עָדָ֛ה לְעֵשָׂ֖ו אֶת־אֱלִיפָ֑ז וּבָ֣שְׂמַ֔ת יָלְדָ֖ה אֶת־רְעוּאֵֽל: (ה) וְאָהֳלִֽיבָמָה֙ יָֽלְדָ֔ה אֶת־יְע֥וּשׁ וְאֶת־יַעְלָ֖ם וְאֶת־קֹ֑רַח אֵ֚לֶּה בְּנֵ֣י עֵשָׂ֔ו אֲשֶׁ֥ר יֻלְּדוּ־ל֖וֹ בְּאֶ֥רֶץ כְּנָֽעַן: (ו) וַיִּקַּ֣ח עֵשָׂ֡ו אֶת־נָ֠שָׁיו וְאֶת־בָּנָ֣יו וְאֶת־בְּנֹתָיו֘ וְאֶת־כָּל־נַפְשׁ֣וֹת בֵּיתוֹ֒ וְאֶת־מִקְנֵ֣הוּ וְאֶת־כָּל־בְּהֶמְתּ֗וֹ וְאֵת֙ כָּל־קִנְיָנ֔וֹ אֲשֶׁ֥ר רָכַ֖שׁ בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־אֶ֔רֶץ מִפְּנֵ֖י יַעֲקֹ֥ב אָחִֽיו: (ז) כִּֽי־הָיָ֧ה רְכוּשָׁ֛ם רָ֖ב מִשֶּׁ֣בֶת יַחְדָּ֑ו וְלֹ֨א יָֽכְלָ֜ה אֶ֤רֶץ מְגֽוּרֵיהֶם֙ לָשֵׂ֣את אֹתָ֔ם מִפְּנֵ֖י מִקְנֵיהֶֽם: (ח) וַיֵּ֤שֶׁב עֵשָׂו֙ בְּהַ֣ר שֵׂעִ֔יר עֵשָׂ֖ו ה֥וּא אֱדֽוֹם: (ט) וְאֵ֛לֶּה תֹּלְד֥וֹת עֵשָׂ֖ו אֲבִ֣י אֱד֑וֹם בְּהַ֖ר שֵׂעִֽיר:

(לא) וְאֵ֙לֶּה֙ הַמְּלָכִ֔ים אֲשֶׁ֥ר מָלְכ֖וּ בְּאֶ֣רֶץ אֱד֑וֹם לִפְנֵ֥י מְלָךְ־מֶ֖לֶךְ לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:

20.בראשית פרשת וישב פרק לז פסוק א - יא, 

(א) וַיֵּ֣שֶׁב יַעֲקֹ֔ב בְּאֶ֖רֶץ מְגוּרֵ֣י אָבִ֑יו בְּאֶ֖רֶץ כְּנָֽעַן: (ב) אֵ֣לֶּה׀ תֹּלְד֣וֹת יַעֲקֹ֗ב יוֹסֵ֞ף בֶּן־שְׁבַֽע־עֶשְׂרֵ֤ה שָׁנָה֙ הָיָ֨ה רֹעֶ֤ה אֶת־אֶחָיו֙ בַּצֹּ֔אן וְה֣וּא נַ֗עַר אֶת־בְּנֵ֥י בִלְהָ֛ה וְאֶת־בְּנֵ֥י זִלְפָּ֖ה נְשֵׁ֣י אָבִ֑יו וַיָּבֵ֥א יוֹסֵ֛ף אֶת־דִּבָּתָ֥ם רָעָ֖ה אֶל־אֲבִיהֶֽם: (ג) וְיִשְׂרָאֵ֗ל אָהַ֤ב אֶת־יוֹסֵף֙ מִכָּל־בָּנָ֔יו כִּֽי־בֶן־זְקֻנִ֥ים ה֖וּא ל֑וֹ וְעָ֥שָׂה ל֖וֹ כְּתֹ֥נֶת פַּסִּֽים: (ד) וַיִּרְא֣וּ אֶחָ֗יו כִּֽי־אֹת֞וֹ אָהַ֤ב אֲבִיהֶם֙ מִכָּל־אֶחָ֔יו וַֽיִּשְׂנְא֖וּ אֹת֑וֹ וְלֹ֥א יָכְל֖וּ דַּבְּר֥וֹ לְשָׁלֹֽם: (ה) וַיַּחֲלֹ֤ם יוֹסֵף֙ חֲל֔וֹם וַיַּגֵּ֖ד לְאֶחָ֑יו וַיּוֹסִ֥פוּ ע֖וֹד שְׂנֹ֥א אֹתֽוֹ: (ו) וַיֹּ֖אמֶר אֲלֵיהֶ֑ם שִׁמְעוּ־נָ֕א הַחֲל֥וֹם הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֥ר חָלָֽמְתִּי: (ז) וְ֠הִנֵּה אֲנַ֜חְנוּ מְאַלְּמִ֤ים אֲלֻמִּים֙ בְּת֣וֹךְ הַשָּׂדֶ֔ה וְהִנֵּ֛ה קָ֥מָה אֲלֻמָּתִ֖י וְגַם־נִצָּ֑בָה וְהִנֵּ֤ה תְסֻבֶּ֙ינָה֙ אֲלֻמֹּ֣תֵיכֶ֔ם וַתִּֽשְׁתַּחֲוֶ֖יןָ לַאֲלֻמָּתִֽי: (ח) וַיֹּ֤אמְרוּ לוֹ֙ אֶחָ֔יו הֲמָלֹ֤ךְ תִּמְלֹךְ֙ עָלֵ֔ינוּ אִם־מָשׁ֥וֹל תִּמְשֹׁ֖ל בָּ֑נוּ וַיּוֹסִ֤פוּ עוֹד֙ שְׂנֹ֣א אֹת֔וֹ עַל־חֲלֹמֹתָ֖יו וְעַל־דְּבָרָֽיו: (ט) וַיַּחֲלֹ֥ם עוֹד֙ חֲל֣וֹם אַחֵ֔ר וַיְסַפֵּ֥ר אֹת֖וֹ לְאֶחָ֑יו וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּ֨ה חָלַ֤מְתִּֽי חֲלוֹם֙ ע֔וֹד וְהִנֵּ֧ה הַשֶּׁ֣מֶשׁ וְהַיָּרֵ֗חַ וְאַחַ֤ד עָשָׂר֙ כּֽוֹכָבִ֔ים מִֽשְׁתַּחֲוִ֖ים לִֽי: (י) וַיְסַפֵּ֣ר אֶל־אָבִיו֘ וְאֶל־אֶחָיו֒ וַיִּגְעַר־בּ֣וֹ אָבִ֔יו וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ מָ֛ה הַחֲל֥וֹם הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֣ר חָלָ֑מְתָּ הֲב֣וֹא נָב֗וֹא אֲנִי֙ וְאִמְּךָ֣ וְאַחֶ֔יךָ לְהִשְׁתַּחֲוֹ֥ת לְךָ֖ אָֽרְצָה: (יא) וַיְקַנְאוּ־ב֖וֹ אֶחָ֑יו וְאָבִ֖יו שָׁמַ֥ר אֶת־הַדָּבָֽר:

21.בראשית פרשת וישב פרק לז פסוק לד - לה, 

(לד) וַיִּקְרַ֤ע יַעֲקֹב֙ שִׂמְלֹתָ֔יו וַיָּ֥שֶׂם שַׂ֖ק בְּמָתְנָ֑יו וַיִּתְאַבֵּ֥ל עַל־בְּנ֖וֹ יָמִ֥ים רַבִּֽים: (לה) וַיָּקֻמוּ֩ כָל־בָּנָ֨יו וְכָל־בְּנֹתָ֜יו לְנַחֲמ֗וֹ וַיְמָאֵן֙ לְהִתְנַחֵ֔ם וַיֹּ֕אמֶר כִּֽי־אֵרֵ֧ד אֶל־בְּנִ֛י אָבֵ֖ל שְׁאֹ֑לָה וַיֵּ֥בְךְּ אֹת֖וֹ אָבִֽיו:

22.רש"י בראשית פרשת וישב פרק לז פסוק לה

אבל שאולה - כפשוטו לשון קבר הוא, באבלי אקבר, ולא אתנחם כל ימי.^ח ומדרשו גיהנם, סימן זה היה מסור בידי מפי הגבורה אם לא ימות אחד מבני בחיי מובטח אני^ט שאיני רואה גיהנם:

ויבך אתו אביו - יצחק היה בוכה מפני צרתו של יעקב, אבל לא היה מתאבל,^י שהיה יודע שהוא חי:

23.רש"י בראשית פרשת ויגש פרק מו פסוק ל

אמותה הפעם - וּמִדְרָשׁוֹ סָבוּר הָיִיתִי לָמוּת שְׁתֵּי מִיתוֹת, בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנִּסְתַּלְּקָה מִמֶּנִּי שְׁכִינָה, וְהָיִיתִי אוֹמֵר שֶׁיִּתְבָּעֵנִי הַקָּבָּ"ה מִיתָתְךָ, עַכְשָׁו שֶׁעוֹדְךָ חַי, לֹא אָמוּת אֶלָּא פַעַם אַחַת:

24.רש"י בראשית פרשת ויחי פרק מז פסוק כח

ויחי יעקב - לָמָּה פָּרָשָׁה זוֹ סְתוּמָה? לְפִי שֶׁכֵּיוָן שֶׁנִּפְטַר יַעֲקֹב אָבִינוּ נִסְתְּמוּ עֵינֵיהֶם וְלִבָּם שֶׁל יִשְׂרָאֵל מִצָּרַת הַשִּׁעְבּוּד, שֶׁהִתְחִילוּ לְשַׁעְבְּדָם; דָּבָר אַחֵר: שֶׁבִּקֵּשׁ לְגַלּוֹת אֶת הַקֵּץ לְבָנָיו, וְנִסְתַּם מִמֶּנּוּ. בִּבְ"רַ:

25.בראשית פרשת ויחי פרק מח פסוק ח, ח

(ח) וַיַּ֥רְא יִשְׂרָאֵ֖ל אֶת־בְּנֵ֣י יוֹסֵ֑ף וַיֹּ֖אמֶר מִי־אֵֽלֶּה:

26.רש"י בראשית פרשת ויחי פרק מח פסוק ח

(ח) וירא ישראל את בני יוסף - בִּקֵּשׁ לְבָרְכָם וְנִסְתַּלְּקָה שְׁכִינָה מִמֶּנּוּ, לְפִי שֶׁעָתִיד יָרָבְעָם וְאַחְאָב לָצֵאת מֵאֶפְרַיִם וְיֵהוּא וּבָנָיו מִמְּנַשֶּׁה: ויאמר מי אלה - מֵהֵיכָן יָצְאוּ אֵלּוּ, שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לִבְרָכָה:

27.בראשית פרשת ויגש פרק מה פסוק א - ה, 

(א) וְלֹֽא־יָכֹ֨ל יוֹסֵ֜ף לְהִתְאַפֵּ֗ק לְכֹ֤ל הַנִּצָּבִים֙ עָלָ֔יו וַיִּקְרָ֕א הוֹצִ֥יאוּ כָל־אִ֖ישׁ מֵעָלָ֑י וְלֹא־עָ֤מַד אִישׁ֙ אִתּ֔וֹ בְּהִתְוַדַּ֥ע יוֹסֵ֖ף אֶל־אֶחָֽיו: (ב) וַיִּתֵּ֥ן אֶת־קֹל֖וֹ בִּבְכִ֑י וַיִּשְׁמְע֣וּ מִצְרַ֔יִם וַיִּשְׁמַ֖ע בֵּ֥ית פַּרְעֹֽה: (ג) וַיֹּ֨אמֶר יוֹסֵ֤ף אֶל־אֶחָיו֙ אֲנִ֣י יוֹסֵ֔ף הַע֥וֹד אָבִ֖י חָ֑י וְלֹֽא־יָכְל֤וּ אֶחָיו֙ לַעֲנ֣וֹת אֹת֔וֹ כִּ֥י נִבְהֲל֖וּ מִפָּנָֽיו: (ד) וַיֹּ֨אמֶר יוֹסֵ֧ף אֶל־אֶחָ֛יו גְּשׁוּ־נָ֥א אֵלַ֖י וַיִּגָּ֑שׁוּ וַיֹּ֗אמֶר אֲנִי֙ יוֹסֵ֣ף אֲחִיכֶ֔ם אֲשֶׁר־מְכַרְתֶּ֥ם אֹתִ֖י מִצְרָֽיְמָה: (ה) וְעַתָּ֣ה׀ אַל־תֵּעָ֣צְב֗וּ וְאַל־יִ֙חַר֙ בְּעֵ֣ינֵיכֶ֔ם כִּֽי־מְכַרְתֶּ֥ם אֹתִ֖י הֵ֑נָּה כִּ֣י לְמִֽחְיָ֔ה שְׁלָחַ֥נִי אֱלֹהִ֖ים לִפְנֵיכֶֽם:

28.תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לד עמוד ב

וַאֲמַר רִבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אֲמַר רִבִּי יוֹחָנָן: כָּל הַנְּבִיאִים כּוּלָּן לֹא נִתְנַבְּאוּ אֵלָּא לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, אֲבָל לָעוֹלָם הַבָּא, עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ, וּפְלִיגָא דִּשְׁמוּאֵל, דַּאֲמַר שְׁמוּאֵל: אֵין בֵּין הָעוֹלָם הַזֶּה לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ אֵלָּא שִׁעְבּוּד מַלְכִיּוֹת בִּלְבָד, שֶׁנֶּאֱמַר: {דברים ט"ו:י"א} כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ.

וַאֲמַר רִבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אֲמַר רִבִּי יוֹחָנָן: כָּל הַנְּבִיאִים כּוּלָּן לֹא נִתְנַבְּאוּ אֵלָּא לְבַעֲלֵי תְּשׁוּבָה, אֲבָל צַדִּיקִים גְּמוּרִים, עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ.

וּפְלִיגָא דְּרִבִּי אַבָּהוּ, דַּאֲמַר רִבִּי אַבָּהוּ: מָקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה עוֹמְדִין, צַדִּיקִים גְּמוּרִים אֵינָם עוֹמְדִין, שֶׁנֶּאֱמַר: {ישעיהו נ"ז:י"ט} שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב. לָרָחוֹק בְּרֵישָׁא, וַהֲדַר לַקָּרוֹב.

וְרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר לָךְ: מַאי רָחוֹק? שֶׁהָיָה רָחוֹק מִדְּבַר עֲבֵירָה מֵעִיקָּרָא, וּמַאי קָרוֹב? שֶׁהָיָה קָרוֹב לִדְבַר עֲבֵירָה וְנִתְרַחַק מִמֶּנּוּ הָשָׁתָא.

מַאי "עַיִן לֹא רָאֲתָה"? אֲמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: זֶה יַיִן הַמְּשׁוּמָּר בַּעֲנָבָיו מִשֶּשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר: זֶה עֵדֶן, שֶׁלֹּא שָׁלְטָה בּוֹ עֵין כָּל בִּרְיָה. שֶׁמָּא תֹּאמַר, אָדָם הָרִאשׁוֹן הֵיכָן הָיָה? בַּגָּן, וְשֶׁמָּא תֹּאמַר, הוּא גָּן הוּא עֵדֶן, תִּלְמוֹד לוֹמַר, {בראשית ב':י'} וְנָהָר יוֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן, גָּן לְחוֹד וְעֵדֶן לְחוֹד.

And Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: All the prophets only prophesied with regard to the days of the Messiah. However, with regard to the World-to-Come,: “No eye has seen it, God, aside from You.”And this statement disagrees with Shmuel, as Shmuel said: The only difference between this world and the days of the Messiah is with regard to servitude to foreign kingdoms alone. As it is stated: “For the poor shall not cease from the land” (Deuteronomy 15:11), which indicates that the ways of the world are set and unchanging.

And Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: All of the prophets only prophesied with regard to penitents but with regard to the full-fledged righteous it is stated: “No eye has seen it, God, aside from You.” 

And this statement disagrees with the opinion of Rabbi Abbahu, as Rabbi Abbahu said: In the place where penitents stand, even the full-fledged righteous do not stand, as it is stated: “Peace, peace upon him who is far and him who is near.” Peace and greeting is extended first to him who is far, the penitent, and only thereafter is peace extended to him who is near, the full-fledged righteous.

And Rabbi Yoḥanan said to you: What is the meaning of him who is far? This refers to the full-fledged righteous who was distant from an act of transgression from the outset, and to whom peace is extended first. What ismeant by him who is near? This refers to the penitent who was close to an act of transgression but has now distanced himself from it,

What is: “No eye has seen it”? Rabbi Yehoshua ben Levi said: That is the wine that has been preserved in its grapes since the six days of creation. Rabbi Shmuel bar Naḥmani said: That is Eden, which no creature’s eye hasever surveyed. Lest you will say: Where was Adam the first man? Wasn’t he there and didn’t he survey Eden? The Gemara responds: Adam was only in the Garden of Eden, not in Eden itself.

And lest you will say: It is the Garden and it is Eden; two names describing the same place. the verse states: “And a river went out from Eden to water the Garden” (Genesis 2:10). Obviously, the Garden exists on its own and Eden exists on its own.

29.ספר מחשבות חרוץ - אות טו

ועל כן יהודה ויוסף היו המרובים מכל השבטים כי פרו ורבו ביותר מפני שהיה בהם קדושת היסוד יותר מכל השבטים, יוסף צדיק גמור בפועל בלא חטא, ויהודה בעל תשובה אחר החטא, דהתחלת התפשטות דיהודה בצאצאיו היה בחטא דער ואונן, אבל יהודה מחוקקי שהוא שורש המחוקק דנקרא כן משה רבינו ע"ה, שהוא שורש התלמידי חכמים שבישראל כידוע בסוד מה שאמרו בכמה דוכתין בגמרא (שבת ק"א ע"ב) משה שפיר קאמרת, וכן יהודה שורש התלמידי חכמים שבישראל ולשכת הגזית בחלקו, ותלמיד חכם שעבר בלילה אל תהרהר אחריו ביום דודאי עשה תשובה (ברכות י"ט.), ובידו וכח תשובתו לתקן הקודם בכח התורה, דעיקר תיקון הקודם לכל החטאים עד שיהיה כמי שלא חטא הוא רק על ידי התורה, ובחטא זה בפרט דאיתא בזוהר (ח"א ס"ב.) שאין מועיל לו תשובה היינו דבתשובה לבד אי אפשר לתקן בזה הקודם לגמרי כלל רק בצירוף התורה:

30.ספר בית יעקב על ספר בראשית - פרשת וישב

וכמו שנמצא בזמן יום ראשון שהוא רק אור ויום שני שנמצא בו גם הסתרת האור, כן נמצא בנפש, יוסף ויהודה. יוסף הצדיק הוא בחינת צדיק גמור שכל פעולותיו הם ברורים באור הדעת. ויהודה הוא בבחינת בעל תשובה, שמכניס את עצמו בפעולות שבשעת עשייתן אין נראה בהם אור, אכן מכוון אל המטרה כפי חפץ השי"ת. ובעומק הלב מסכימים ישראל למדת יהודה, שבמקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורין אינם יכולים לעמוד, אכן לפי תפיסת אדם בעוה"ז נראה שאין ביהודה ממדת יוסף הצדיק כלל, ועי"ז הוא אריכות הגלות עד שיתבררו אף לעין אדם פעולותיו של יהודה, כי בבוא משיח צדקנו יתגלה לעין כל עומק לבו של יהודה, שבאמת היה נמצא בו גם מדת יוסף הצדיק, ועליו כתיב (בלק כג) ותרועת מלך בו, שיש בו כח לצעוק מגודל ההסתרה להשי"ת הושיעה ה', והשי"ת מושיעו ומגלה לעין כל שעומק לבו מלא רצון השי"ת, ונמצא בעומק לבו אף מדת יוסף הצדיק [קנג], וכדאיתא בזוה"ק (ויצא קנג ע"ב) שיש צדיק עלאה וצדיק תתאה. צדיק עלאה, היינו שמושך שפע ממקום גבוה ביותר אצלו. וצדיק תתאה, היינו שמברר את עצמו כ"כ עד שיוכל להתיצב במחשבה טהורה ולומר, שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד:

31.ספר אמרי אמת - פרשת ויגש

 זה הוא ששלח יוסף ליעקב רדה אלי אל תעמוד ואיתא במדרש שלא תעמיד את השעה, בגלות יש גם כן זמנים שונים וצריכים להאחז לעת מצוא כענין שאיתא שאין לך אדם שאין לו שעה וזהו פן תורש וגו', ואיתא יוסף שקדש שם שמים בסתר זכה והוסיפו לו אות אחת משמו של הקב"ה דכתיב עדות ביהוסף שמו יהודה שקדש שם שמים בפרהסיא זכה ונקרא כולו על שמו של הקב"ה, אצל יהודה היה כל השם, איתא בגמרא ראוי היה יעקב אבינו לירד למצרים בשלשלאות של ברזל אלא שזכותו גרמה לו, שלשלאות של ברזל היינו שהיה צריך להיות כולו בהסתר, כתיב והגדתם לאבי את כל כבודי במצרים וכי יוסף היה רודף אחר הכבוד והאם בגלות יש כבוד, אולם הכוונה לכבוד שמים שישנו גם בגלות אע"פ שהוא נסתר, מים עמוקים עצה בלב איש היינו שיש בכל איש ישראל כוחות נסתרים שהאדם עצמו אינו יודע מהם, איתא במדרש ויגש אליו יהודה אחד באחד יגשו, צריכים לחבר יהודה ויוסף ואיתא בזוה"ק שזה ענין סמיכת גאולה לתפלה, יוסף היה גאולה בלבד ואפילו בבית הסוהר מסרו לו הכל וכתיב ויהי ה' את יוסף ויהודה היה תמיד תפלה וכענין שכתוב ואני תפלה, יוסף ויהודה הם שתי המדריגות של צדיק גמור ובעל תשובה, כתיב בהפטרה של היום הנה אני לוקח את עץ יוסף וגו' ונתתי אותם עליו את עץ יהודה ועשיתים לעץ אחד, לעתיד יעשו כל העצים אחד:

 

 

 

Parashat Vayechi And the winner is