הרב ארי דוד קאהן ari.kahn@biu.ac.il
Today’s Shiur is Sponsored anonymously for the speedy recovery of
Avraham Yitzhak ben Rachel Leah by those who love you most
This shiur is also sponsored by Yehudit Lipman
in loving memory of her cousin
Roz bat Phyllis on her first yahrzeit.
1. ויקרא פרשת ויקרא פרק ב
(יד) וְאִם־תַּקְרִ֛יב מִנְחַ֥ת בִּכּוּרִ֖ים לַה֑' אָבִ֞יב קָל֤וּי בָּאֵשׁ֙ גֶּ֣רֶשׂ כַּרְמֶ֔ל תַּקְרִ֕יב אֵ֖ת מִנְחַ֥ת בִּכּוּרֶֽיךָ: (טו) וְנָתַתָּ֤ עָלֶ֙יהָ֙ שֶׁ֔מֶן וְשַׂמְתָּ֥ עָלֶ֖יהָ לְבֹנָ֑ה מִנְחָ֖ה הִֽוא: (טז) וְהִקְטִ֨יר הַכֹּהֵ֜ן אֶת־אַזְכָּרָתָ֗הּ מִגִּרְשָׂהּ֙ וּמִשַּׁמְנָ֔הּ עַ֖ל כָּל־לְבֹנָתָ֑הּ אִשֶּׁ֖ה לַהֽ': פ
2:14 When you bring an offering of the first grain, it should be [brought] as soon as it ripens on the stalk. Your first grain offering shall consist of fresh kernels [of barley], roasted in a perforated pan, [and then ground into] coarse meal. 15 Place olive oil and frankincense on it, just like for any other meal offering. 16 As a fire offering to God, the priest shall then burn the memorial portion taken from its coarse meal and oil, as well as all its frankincense.
first grain This was the omer, mentioned in Leviticus 23:10-14 (Menachoth 68b, 84a; Yad, Temidim 7:12; Rashi). |
as soon as it ripens... (Radak, Sherashim; Hirsch). Aviv in Hebrew. Some say that it denotes barley (Menachoth 61b; cf. Exodus 9:31), especially when it is ripe enough to be eaten (Saadia; Ibn Janach). According to others, it refers to the early grain (Rashi, Menachoth 66a, s.v. aviv). Still others maintain that it denotes grain roasted in a perforated vessel (Targum Yonathan; cf. Menachoth 66a; Yad, Tamidim 7:22). |
fresh kernels Karmel in Hebrew. (Menachoth 84a; see Rashi, Menachoth 64b, s.v. Karmel; Yad, Temidim 7:9). These were grains that were not yet dry and hard (Menachoth 66b; Rashi; Radak, Sherashim). |
of barley (see Yad, Temidim 7:11; see earlier notes). |
roasted in... (Menachoth 66b; Rashi; Yad, Temidim 7:12). Kaluy in Hebrew. |
and then (Menachoth 66b; Yad, Temidim 7:12). |
ground into coarse meal (Rashi 66a, s.v. Ve-gerusaoth;) or 'cracked grains' (Saadia; Radak, Sherashim; Ibn Janach). This was the best grade of barley meal, equivalent to soleth made of wheat (Rashi, Menachoth 66a, s.v. Shel Gerosoth, 27a s.v. Geresh, 69b s.v. Ve-Lo; Sotah 14a). |
2. משנה מסכת פסחים פרק ב:ה
אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאָדָם יוֹצֵא בָהֶן יְדֵי חוֹבָתוֹ בַפֶּסַח, בַּחִטִּים, בַּשְּׂעוֹרִים, בַּכֻּסְּמִין וּבַשִּׁיפוֹן וּבְשִׁבֹּלֶת שׁוּעָל.
3. רש"י ויקרא פרשת ויקרא פרק ב פסוק יד
(יד) ואם תקריב -הֲרֵי אִם מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן כִּי, שֶׁהֲרֵי אֵין זֶה רְשׁוּת, שֶׁהֲרֵי בְּמִנְחַת הָעֹמֶר הַכָּתוּב מְדַבֵּר שֶׁהִיא חוֹבָה, וְכֵן וְאִם יִהְיֶה הַיֹּבֵל וְגוֹ' (במדבר ל"ו):
AND IF (according to Rashi, AND “WHEN”) THOU OFFER [A MEAL-OFFERING OF FIRST FRUITS] — אם here has the meaning of כי, “when”, for this (the offering of the מנחת בכורים) is not optional, since Scripture is speaking of the meal-offering of the “Omer” which is obligatory. Similar is אם in the phrase (Numbers 36:4) ואם יהיה היובל which means: “when the jubilee will be”, not: “if the jubilee will be”, since it is bound to come.
מנחת בכורים - בְּמִנְחַת הָעֹמֶר הַכָּתוּב מְדַבֵּר שֶׁהִיא בָּאָה אָבִיב — בִּשְׁעַת בִּשּׁוּל הַתְּבוּאָה, וּמִן הַשְּׂעוֹרִים הִיא בָּאָה, נֶאֱמַר כָּאן אָבִיב וְנֶאֱמַר לְהַלָּן (שמות ט'), הַשְּׂעֹרָה אָבִיב:
THE MEAL-OFFERING OF FIRSTFRUITS — Scripture is speaking here of the meal-offering of the “Omer” (Leviticus 23:10) which is brought when the grain is in the green ears ,(אביב), i.e.. at the time of the ripening of the grain, and which was brought of barley, for it states here “אביב”, and there, too, (Exodus 9:31) it slates “for the barley was in the ears (אביב)”.
קלוי באש - שֶׁמְּיַבְּשִׁין אוֹתָהּ עַל הָאוּר בְּאַבּוּב שֶׁל קַלָּאִים, שֶׁאִלּוּלֵי כֵן אֵינָהּ נִטְחֶנֶת בָּרֵחַיִם, לְפִי שֶׁהִיא לַחָה:
PARCHED BY THE FIRE It is thus described because they roast it on the fire in the “tube of the grain-parchers (אביב של קלאים)”, for unless it was treated thus it could not be ground in the mill because it was fresh, as the term אביב green, fresh suggests.
4. שמות פרשת וארא פרק ט
(כה) וַיַּ֨ךְ הַבָּרָ֜ד בְּכָל־אֶ֣רֶץ מִצְרַ֗יִם אֵ֚ת כָּל־אֲשֶׁ֣ר בַּשָּׂדֶ֔ה מֵאָדָ֖ם וְעַד־בְּהֵמָ֑ה וְאֵ֨ת כָּל־עֵ֤שֶׂב הַשָּׂדֶה֙ הִכָּ֣ה הַבָּרָ֔ד וְאֶת־כָּל־עֵ֥ץ הַשָּׂדֶ֖ה שִׁבֵּֽר׃
Throughout the land of Egypt the hail struck down all that were in the open, both man and beast; the hail also struck down all the grasses of the field and shattered all the trees of the field.
(לא) וְהַפִּשְׁתָּ֥ה וְהַשְּׂעֹרָ֖ה נֻכָּ֑תָה כִּ֤י הַשְּׂעֹרָה֙ אָבִ֔יב וְהַפִּשְׁתָּ֖ה גִּבְעֹֽל:
Now the flax and barley were ruined, for the barley was in the ear and the flax was in bud;
5. רש"י שמות פרק ט פסוק לא,
כִּי הַשְּׂעֹרָה אָבִיב. כְּבָר בִּכְּרָה וְעוֹמֶדֶת בְּקָשְׁיָהּ, וְנִשְׁתַּבְּרוּ וְנָפְלוּ, וְכֵן הַפִּשְׁתָּה גָּדְלָה כְבָר, וְהֻקְשָׁה לַעֲמֹד בְּגִבְעוֹלֶיהָ:
FOR THE BARLEY WAS IN THE EAR — it had produced its first ears and it stood on its stalks; these were therefore broken and fell. So, too, the flax had already grown and had become hard enough to stand in its capsules.
הַשְּׂעֹרָה אָבִיב. עָמְדָה בְּאִבֶּיהָ, לְשׁוֹן "בְּאִבֵּי הַנָּחַל" (שיר ו'):
means [THE BARLEY] STOOD IN RIPE STATE, similar in meaning to, (Song 6:11) “[to look at] the ripe plants (באבי] of the valley”.
6. שמות פרשת בא פרק יג פסוק ג - ד, ג-ד
(ג) וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶל־הָעָ֗ם זָכ֞וֹר אֶת־הַיּ֤וֹם הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֨ר יְצָאתֶ֤ם מִמִּצְרַ֙יִם֙ מִבֵּ֣ית עֲבָדִ֔ים כִּ֚י בְּחֹ֣זֶק יָ֔ד הוֹצִ֧יא ה֛' אֶתְכֶ֖ם מִזֶּ֑ה וְלֹ֥א יֵאָכֵ֖ל חָמֵֽץ: (ד) הַיּ֖וֹם אַתֶּ֣ם יֹצְאִ֑ים בְּחֹ֖דֶשׁ הָאָבִֽיב:
7. שמות פרשת משפטים פרק כג פסוק טו, טו
(טו) אֶת־חַ֣ג הַמַּצּוֹת֘ תִּשְׁמֹר֒ שִׁבְעַ֣ת יָמִים֩ תֹּאכַ֨ל מַצּ֜וֹת כַּֽאֲשֶׁ֣ר צִוִּיתִ֗ךָ לְמוֹעֵד֙ חֹ֣דֶשׁ הָֽאָבִ֔יב כִּי־ב֖וֹ יָצָ֣אתָ מִמִּצְרָ֑יִם וְלֹא־יֵרָא֥וּ פָנַ֖י רֵיקָֽם:
8. שמות פרשת כי תשא פרק לד פסוק יח - כ,
(יח) אֶת־חַ֣ג הַמַּצּוֹת֘ תִּשְׁמֹר֒ שִׁבְעַ֨ת יָמִ֜ים תֹּאכַ֤ל מַצּוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר צִוִּיתִ֔ךָ לְמוֹעֵ֖ד חֹ֣דֶשׁ הָאָבִ֑יב כִּ֚י בְּחֹ֣דֶשׁ הָֽאָבִ֔יב יָצָ֖אתָ מִמִּצְרָֽיִם: (יט) כָּל־פֶּ֥טֶר רֶ֖חֶם לִ֑י וְכָֽל־מִקְנְךָ֙ תִּזָּכָ֔ר פֶּ֖טֶר שׁ֥וֹר וָשֶֽׂה: (כ) וּפֶ֤טֶר חֲמוֹר֙ תִּפְדֶּ֣ה בְשֶׂ֔ה וְאִם־לֹ֥א תִפְדֶּ֖ה וַעֲרַפְתּ֑וֹ כֹּ֣ל בְּכ֤וֹר בָּנֶ֙יךָ֙ תִּפְדֶּ֔הוְלֹֽא־יֵרָא֥וּ פָנַ֖י רֵיקָֽם:
9. ויקרא פרשת אמור פרק כג פסוק ד - כב, ד-כב
(ד) אֵ֚לֶּה מוֹעֲדֵ֣י ה֔' מִקְרָאֵ֖י קֹ֑דֶשׁ אֲשֶׁר־תִּקְרְא֥וּ אֹתָ֖ם בְּמוֹעֲדָֽם: (ה) בַּחֹ֣דֶשׁ הָרִאשׁ֗וֹן בְּאַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֛ר לַחֹ֖דֶשׁ בֵּ֣ין הָעַרְבָּ֑יִם פֶּ֖סַח לַהֽ': (ו) וּבַחֲמִשָּׁ֨ה עָשָׂ֥ר יוֹם֙ לַחֹ֣דֶשׁ הַזֶּ֔ה חַ֥ג הַמַּצּ֖וֹת לַה֑' שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים מַצּ֥וֹת תֹּאכֵֽלוּ: (ז) בַּיּוֹם֙ הָֽרִאשׁ֔וֹן מִקְרָא־קֹ֖דֶשׁ יִהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם כָּל־מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֥א תַעֲשֽׂוּ: (ח) וְהִקְרַבְתֶּ֥ם אִשֶּׁ֛ה לַה֖' שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים בַּיּ֤וֹם הַשְּׁבִיעִי֙ מִקְרָא־קֹ֔דֶשׁ כָּל־מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֥א תַעֲשֽׂוּ: פ (ט) וַיְדַבֵּ֥ר ה֖' אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר: (י) דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם כִּֽי־תָבֹ֣אוּ אֶל־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֤ר אֲנִי֙ נֹתֵ֣ן לָכֶ֔ם וּקְצַרְתֶּ֖ם אֶת־קְצִירָ֑הּ וַהֲבֵאתֶ֥ם אֶת־עֹ֛מֶר רֵאשִׁ֥ית קְצִירְכֶ֖ם אֶל־הַכֹּהֵֽן: (יא) וְהֵנִ֧יף אֶת־הָעֹ֛מֶר לִפְנֵ֥י ה֖' לִֽרְצֹנְכֶ֑ם מִֽמָּחֳרַת֙ הַשַּׁבָּ֔ת יְנִיפֶ֖נּוּ הַכֹּהֵֽן: (יב) וַעֲשִׂיתֶ֕ם בְּי֥וֹם הֲנִֽיפְכֶ֖ם אֶת־הָעֹ֑מֶר כֶּ֣בֶשׂ תָּמִ֧ים בֶּן־שְׁנָת֛וֹ לְעֹלָ֖ה לַהֽ': (יג) וּמִנְחָתוֹ֩ שְׁנֵ֨י עֶשְׂרֹנִ֜ים סֹ֣לֶת בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֛מֶן אִשֶּׁ֥ה לַה֖' רֵ֣יחַ נִיחֹ֑חַ וְנִסְכֹּ֥ה יַ֖יִן רְבִיעִ֥ת הַהִֽין: (יד) וְלֶחֶם֩ וְקָלִ֨י וְכַרְמֶ֜ל לֹ֣א תֹֽאכְל֗וּ עַד־עֶ֙צֶם֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה עַ֚ד הֲבִ֣יאֲכֶ֔ם אֶת־קָרְבַּ֖ן אֱלֹהֵיכֶ֑ם חֻקַּ֤ת עוֹלָם֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם בְּכֹ֖ל מֹשְׁבֹֽתֵיכֶֽם: ס (טו) וּסְפַרְתֶּ֤ם לָכֶם֙ מִמָּחֳרַ֣ת הַשַּׁבָּ֔ת מִיּוֹם֙ הֲבִ֣יאֲכֶ֔ם אֶת־עֹמֶ֖ר הַתְּנוּפָ֑ה שֶׁ֥בַע שַׁבָּת֖וֹת תְּמִימֹ֥ת תִּהְיֶֽינָה: (טז) עַ֣ד מִֽמָּחֳרַ֤ת הַשַּׁבָּת֙ הַשְּׁבִיעִ֔ת תִּסְפְּר֖וּ חֲמִשִּׁ֣ים י֑וֹם וְהִקְרַבְתֶּ֛ם מִנְחָ֥ה חֲדָשָׁ֖ה לַהֽ': (יז) מִמּוֹשְׁבֹ֨תֵיכֶ֜ם תָּבִ֣יאּוּ׀ לֶ֣חֶםתְּנוּפָ֗ה שְׁ֚תַּיִם שְׁנֵ֣י עֶשְׂרֹנִ֔ים סֹ֣לֶת תִּהְיֶ֔ינָה חָמֵ֖ץ תֵּאָפֶ֑ינָה בִּכּוּרִ֖ים לַֽהֽ': (יח) וְהִקְרַבְתֶּ֣ם עַל־הַלֶּ֗חֶם שִׁבְעַ֨ת כְּבָשִׂ֤ים תְּמִימִם֙ בְּנֵ֣י שָׁנָ֔ה וּפַ֧ר בֶּן־בָּקָ֛ר אֶחָ֖ד וְאֵילִ֣ם שְׁנָ֑יִם יִהְי֤וּ עֹלָה֙ לַֽה֔' וּמִנְחָתָם֙ וְנִסְכֵּיהֶ֔ם אִשֵּׁ֥ה רֵֽיחַ־נִיחֹ֖חַ לַהֽ': (יט) וַעֲשִׂיתֶ֛ם שְׂעִיר־עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד לְחַטָּ֑את וּשְׁנֵ֧י כְבָשִׂ֛ים בְּנֵ֥י שָׁנָ֖ה לְזֶ֥בַח שְׁלָמִֽים: (כ) וְהֵנִ֣יף הַכֹּהֵ֣ן׀ אֹתָ֡ם עַל֩ לֶ֨חֶם הַבִּכֻּרִ֤ים תְּנוּפָה֙ לִפְנֵ֣י ה֔' עַל־שְׁנֵ֖י כְּבָשִׂ֑ים קֹ֛דֶשׁ יִהְי֥וּ לַה֖' לַכֹּהֵֽן: (כא) וּקְרָאתֶ֞ם בְּעֶ֣צֶם׀ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֗ה מִֽקְרָא־קֹ֙דֶשׁ֙ יִהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם כָּל־מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֣א תַעֲשׂ֑וּ חֻקַּ֥ת עוֹלָ֛ם בְּכָל־ מוֹשְׁבֹ֥תֵיכֶ֖ם לְדֹרֹֽתֵיכֶֽם: (כב) וּֽבְקֻצְרְכֶ֞ם אֶת־קְצִ֣יר אַרְצְכֶ֗ם לֹֽא־תְכַלֶּ֞ה פְּאַ֤ת שָֽׂדְךָ֙ בְּקֻצְרֶ֔ךָ וְלֶ֥קֶט קְצִירְךָ֖ לֹ֣א תְלַקֵּ֑ט לֶֽעָנִ֤י וְלַגֵּר֙ תַּעֲזֹ֣ב אֹתָ֔ם אֲנִ֖י ה֥' אֱלֹהֵיכֶֽם: ס
10.דברים פרשת ראה פרק טז פסוק א - יב, א-יב
(א) שָׁמוֹר֙ אֶת־חֹ֣דֶשׁ הָאָבִ֔יב וְעָשִׂ֣יתָ פֶּ֔סַח לַה֖' אֱלֹהֶ֑יךָ כִּ֞י בְּחֹ֣דֶשׁ הָֽאָבִ֗יב הוֹצִ֨יאֲךָ֜ ה֧' אֱלֹהֶ֛יךָ מִמִּצְרַ֖יִם לָֽיְלָה: (ב) וְזָבַ֥חְתָּ פֶּ֛סַח לַה֥' אֱלֹהֶ֖יךָ צֹ֣אן וּבָקָ֑ר בַּמָּקוֹם֙ אֲשֶׁר־יִבְחַ֣ר ה֔' לְשַׁכֵּ֥ן שְׁמ֖וֹ שָֽׁם: (ג) לֹא־תֹאכַ֤ל עָלָיו֙ חָמֵ֔ץ שִׁבְעַ֥ת יָמִ֛ים תֹּֽאכַל־עָלָ֥יו מַצּ֖וֹת לֶ֣חֶם עֹ֑נִי כִּ֣י בְחִפָּז֗וֹן יָצָ֙אתָ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לְמַ֣עַן תִּזְכֹּ֗ר אֶת־י֤וֹם צֵֽאתְךָ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם כֹּ֖ל יְמֵ֥י חַיֶּֽיךָ: (ד) וְלֹֽא־יֵרָאֶ֨ה לְךָ֥ שְׂאֹ֛ר בְּכָל־גְּבֻלְךָ֖ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים וְלֹא־יָלִ֣ין מִן־הַבָּשָׂ֗ר אֲשֶׁ֨ר תִּזְבַּ֥ח בָּעֶ֛רֶב בַּיּ֥וֹם הָרִאשׁ֖וֹן לַבֹּֽקֶר: (ה) לֹ֥א תוּכַ֖ל לִזְבֹּ֣חַ אֶת־הַפָּ֑סַח בְּאַחַ֣ד שְׁעָרֶ֔יךָ אֲשֶׁר־ה֥' אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ: (ו) כִּ֠י אִֽם־אֶל־הַמָּק֞וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַ֨ר ה֤' אֱלֹהֶ֙יךָ֙ לְשַׁכֵּ֣ן שְׁמ֔וֹ שָׁ֛ם תִּזְבַּ֥ח אֶת־הַפֶּ֖סַח בָּעָ֑רֶב כְּב֣וֹא הַשֶּׁ֔מֶשׁ מוֹעֵ֖ד צֵֽאתְךָ֥ מִמִּצְרָֽיִם: (ז) וּבִשַּׁלְתָּ֙ וְאָ֣כַלְתָּ֔ בַּמָּק֕וֹם אֲשֶׁ֥ר יִבְחַ֛ר ה֥' אֱלֹהֶ֖יךָ בּ֑וֹ וּפָנִ֣יתָ בַבֹּ֔קֶר וְהָלַכְתָּ֖ לְאֹהָלֶֽיךָ: (ח) שֵׁ֥שֶׁת יָמִ֖ים תֹּאכַ֣ל מַצּ֑וֹת וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י עֲצֶ֙רֶת֙ לַה֣' אֱלֹהֶ֔יךָ לֹ֥א תַעֲשֶׂ֖ה מְלָאכָֽה: ס (ט) שִׁבְעָ֥ה שָׁבֻעֹ֖ת תִּסְפָּר־לָ֑ךְ מֵהָחֵ֤ל חֶרְמֵשׁ֙ בַּקָּמָ֔ה תָּחֵ֣ל לִסְפֹּ֔ר שִׁבְעָ֖ה שָׁבֻעֽוֹת: (י) וְעָשִׂ֜יתָ חַ֤ג שָׁבֻעוֹת֙ לַה֣' אֱלֹהֶ֔יךָ מִסַּ֛ת נִדְבַ֥ת יָדְךָ֖ אֲשֶׁ֣ר תִּתֵּ֑ן כַּאֲשֶׁ֥ר יְבָרֶכְךָ֖ ה֥' אֱלֹהֶֽיךָ: (יא) וְשָׂמַחְתָּ֞ לִפְנֵ֣י׀ ה֣' אֱלֹהֶ֗יךָ אַתָּ֨ה וּבִנְךָ֣ וּבִתֶּךָ֘ וְעַבְדְּךָ֣ וַאֲמָתֶךָ֒ וְהַלֵּוִי֙ אֲשֶׁ֣ר בִּשְׁעָרֶ֔יךָ וְהַגֵּ֛ר וְהַיָּת֥וֹם וְהָאַלְמָנָ֖ה אֲשֶׁ֣ר בְּקִרְבֶּ֑ךָ בַּמָּק֗וֹם אֲשֶׁ֤ר יִבְחַר֙ ה֣' אֱלֹהֶ֔יךָ לְשַׁכֵּ֥ן שְׁמ֖וֹ שָֽׁם: (יב) וְזָ֣כַרְתָּ֔ כִּי־עֶ֥בֶד הָיִ֖יתָ בְּמִצְרָ֑יִם וְשָׁמַרְתָּ֣ וְעָשִׂ֔יתָ אֶת־הַֽחֻקִּ֖ים הָאֵֽלֶּה: פ
11.יחזקאל פרק ג פסוק יב - טו, יב-טו
(יב) וַתִּשָּׂאֵ֣נִי ר֔וּחַ וָאֶשְׁמַ֣ע אַחֲרַ֔י ק֖וֹל רַ֣עַשׁ גָּד֑וֹל בָּר֥וּךְ כְּבוֹד־ה֖' מִמְּקוֹמֽוֹ: (יג) וְק֣וֹל׀ כַּנְפֵ֣י הַחַיּ֗וֹת מַשִּׁיקוֹת֙ אִשָּׁ֣ה אֶל־אֲחוֹתָ֔הּ וְק֥וֹל הָאוֹפַנִּ֖ים לְעֻמָּתָ֑ם וְק֖וֹל רַ֥עַשׁ גָּדֽוֹל: (יד) וְר֥וּחַ נְשָׂאַ֖תְנִי וַתִּקָּחֵ֑נִי וָאֵלֵ֥ךְ מַר֙ בַּחֲמַ֣ת רוּחִ֔י וְיַד־ה֥' עָלַ֖י חָזָֽקָה: (טו) וָאָב֨וֹא אֶל־הַגּוֹלָ֜ה תֵּ֣ל אָ֠בִיב הַיֹּשְׁבִ֤ים אֶֽל־נְהַר־כְּבָר֙ וָֽאֵשֵׁ֔ב הֵ֖מָּה יוֹשְׁבִ֣ים שָׁ֑ם וָאֵשֵׁ֥ב שָׁ֛ם שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים מַשְׁמִ֥ים בְּתוֹכָֽם:
12.מצודת דוד יחזקאל פרק ג פסוק טו
אל הגולה תל אביב - אל בני הגולה אשר בתל אביב והוא שם מקום:
13.אבן עזרא ויקרא פרשת ויקרא פרק ב פסוק יד
אביב - נקרא כן בעבור שהוא ראשון. והוא מגזרת אב.
14.רש"ר הירש ויקרא פרשת ויקרא פרק ב פסוק יד
מנחת ביכורים היא מנחת העומר, הקרויה "ראשית קצירכם" (ויקרא כג, י). היא באה מראשית ביכורי השעורים. דבר זה מוכח משם אביב, המציין את בישול גבעול השעורה (שמות ט, לא). ועוד: אין עומר יכול לבוא אלא מן השעורים; שהרי שתי הלחם הבאות בשבועות מן החיטים קרויות "ביכורים"; ו"אם אתה אומר עומר בא מן החיטין, אין שתי הלחם ביכורים" (מנחות סח ע"ב):
15.אמת ליעקב ויקרא פרשת ויקרא פרק ב פסוק יד
ואם תקריב מנחת בכורים לד'.- פירש"י וז"ל: במנחת העומר הכתוב מדבר כו' ומן השעורים היא באה וכו'. צריך התבוננות במש"כ התורה להביא מנחת העומר מן השעורין ואף שהוא מאכל בהמה, ורק בסוטה מצינו מנחה של שעורין, ואמרו חז"ל [סוטה דף י"ד ע"א] מפני שעשתה מעשה בהמה - שאין לו בן זוג מיוחד שזהו המותר מאדם על הבהמה שאין בהם אלא זוג מיניי לא אישיי, [אבל] איך צוה הכתוב להביא לפניו מנחה כזו [למנחת העומר]. והנראה דרצתה התורה להדגיש שאין צריך למתנתנו מצד המקבל אלא מצד הנותן, דאילו היה מביא חטים היה אפשר לטעות, אבל אתם שתביאו שעורים ע"כ דרוצה אנכי שאתם תהיו הנותנים9, ודו"ק.
16.במדבר פרשת נשא פרק ה פסוק יא - טו, יא-טו
(יא) וַיְדַבֵּ֥ר ה֖' אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר: (יב) דַּבֵּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם אִ֥ישׁ אִישׁ֙ כִּֽי־תִשְׂטֶ֣ה אִשְׁתּ֔וֹ וּמָעֲלָ֥ה ב֖וֹ מָֽעַל: (יג) וְשָׁכַ֨ב אִ֣ישׁ אֹתָהּ֘ שִׁכְבַת־זֶרַע֒ וְנֶעְלַם֙ מֵעֵינֵ֣י אִישָׁ֔הּ וְנִסְתְּרָ֖ה וְהִ֣יא נִטְמָ֑אָה וְעֵד֙ אֵ֣ין בָּ֔הּ וְהִ֖וא לֹ֥א נִתְפָּֽשָׂה: (יד) וְעָבַ֨ר עָלָ֧יו רֽוּחַ־קִנְאָ֛ה וְקִנֵּ֥א אֶת־אִשְׁתּ֖וֹ וְהִ֣וא נִטְמָ֑אָה אוֹ־עָבַ֨ר עָלָ֤יו רֽוּחַ־קִנְאָה֙ וְקִנֵּ֣א אֶת־ אִשְׁתּ֔וֹ וְהִ֖יא לֹ֥א נִטְמָֽאָה: (טו) וְהֵבִ֨יא הָאִ֣ישׁ אֶת־אִשְׁתּוֹ֘ אֶל־הַכֹּהֵן֒ וְהֵבִ֤יא אֶת־קָרְבָּנָהּ֙ עָלֶ֔יהָ עֲשִׂירִ֥ת הָאֵיפָ֖ה קֶ֣מַח שְׂעֹרִ֑ים לֹֽא־יִצֹ֨ק עָלָ֜יו שֶׁ֗מֶן וְלֹֽא־יִתֵּ֤ן עָלָיו֙ לְבֹנָ֔ה כִּֽי־מִנְחַ֤ת קְנָאֹת֙ ה֔וּא מִנְחַ֥ת זִכָּר֖וֹן מַזְכֶּ֥רֶת עָוֹֽן:
17.רש"י במדבר פרשת נשא פרק ה פסוק טו
שְׂעֹרִים -וְלֹא חִטִּים, הִיא עָשְׂתָה מַעֲשֵׂה בְהֵמָה וְקָרְבָּנָהּ מַאֲכַל בְּהֵמָה (סוטה י"ד(:
It must be שערים BARLEY, and not wheat; because she committed a bestial act, therefore shall her offering consist of that which is food for beasts (Sifrei Bamidbar 8; Sotah 14a).
18.שמות פרשת שמות פרק ד פסוק כא - כג,
(כא) וַיֹּ֣אמֶר ה֘' אֶל־מֹשֶׁה֒ בְּלֶכְתְּךָ֙ לָשׁ֣וּב מִצְרַ֔יְמָה רְאֵ֗ה כָּל־הַמֹּֽפְתִים֙ אֲשֶׁר־שַׂ֣מְתִּי בְיָדֶ֔ךָ וַעֲשִׂיתָ֖ם לִפְנֵ֣י פַרְעֹ֑ה וַאֲנִי֙ אֲחַזֵּ֣ק אֶת־לִבּ֔וֹ וְלֹ֥א יְשַׁלַּ֖ח אֶת־הָעָֽם: (כב) וְאָמַרְתָּ֖ אֶל־פַּרְעֹ֑ה כֹּ֚ה אָמַ֣ר ה֔' בְּנִ֥י בְכֹרִ֖י יִשְׂרָאֵֽל: (כג) וָאֹמַ֣ר אֵלֶ֗יךָ שַׁלַּ֤ח אֶת־בְּנִי֙ וְיַֽעַבְדֵ֔נִי וַתְּמָאֵ֖ן לְשַׁלְּח֑וֹ הִנֵּה֙ אָנֹכִ֣י הֹרֵ֔ג אֶת־בִּנְךָ֖ בְּכֹרֶֽךָ:
19.שמות פרשת בא פרק יב פסוק ה, ה
שֶׂ֥ה תָמִ֛ים זָכָ֥ר בֶּן־שָׁנָ֖ה יִהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם מִן־הַכְּבָשִׂ֥ים וּמִן־הָעִזִּ֖ים תִּקָּֽחוּ:
20.רש"י שמות פרשת בא פרק יב פסוק ה
בן שנה - כָּל שְׁנָתוֹ קָרוּי בֶּן שָׁנָה, כְּלוֹמַר שֶׁנּוֹלַד בְּשָׁנָה זוֹ:
OF THE FIRST YEAR — the whole of its first year it is termed שנה בן, as much as to say, that it was born during this year (it does not mean that it is one year old — in its second year)
21.ויקרא פרשת ויקרא פרק ד פסוק כז - לא, כז-לא
(כז) וְאִם־נֶ֧פֶשׁ אַחַ֛ת תֶּחֱטָ֥א בִשְׁגָגָ֖ה מֵעַ֣ם הָאָ֑רֶץ בַּ֠עֲשֹׂתָהּ אַחַ֨ת מִמִּצְוֹ֧ת ה֛' אֲשֶׁ֥ר לֹא־תֵעָשֶׂ֖ינָה וְאָשֵֽׁם: (כח) א֚וֹ הוֹדַ֣ע אֵלָ֔יו חַטָּאת֖וֹ אֲשֶׁ֣ר חָטָ֑א וְהֵבִ֨יא קָרְבָּנ֜וֹ שְׂעִירַ֤ת עִזִּים֙ תְּמִימָ֣ה נְקֵבָ֔ה עַל־חַטָּאת֖וֹ אֲשֶׁ֥ר חָטָֽא: (כט) וְסָמַךְ֙ אֶת־יָד֔וֹ עַ֖ל רֹ֣אשׁ הַֽחַטָּ֑את וְשָׁחַט֙ אֶת־הַ֣חַטָּ֔את בִּמְק֖וֹם הָעֹלָֽה: (ל) וְלָקַ֨ח הַכֹּהֵ֤ן מִדָּמָהּ֙ בְּאֶצְבָּע֔וֹ וְנָתַ֕ן עַל־קַרְנֹ֖ת מִזְבַּ֣ח הָעֹלָ֑ה וְאֶת־כָּל־דָּמָ֣הּ יִשְׁפֹּ֔ךְ אֶל־יְס֖וֹד הַמִּזְבֵּֽחַ: (לא) וְאֶת־כָּל־חֶלְבָּ֣הּ יָסִ֗יר כַּאֲשֶׁ֨ר הוּסַ֣ר חֵלֶב֘ מֵעַ֣ל זֶ֣בַח הַשְּׁלָמִים֒ וְהִקְטִ֤יר הַכֹּהֵן֙ הַמִּזְבֵּ֔חָה לְרֵ֥יחַ נִיחֹ֖חַ לַה֑' וְכִפֶּ֥ר עָלָ֛יו הַכֹּהֵ֖ן וְנִסְלַ֥ח לֽוֹ: פ
22.משך חכמה ויקרא פרשת ויקרא פרק ד פסוק לא
לריח ניחוח. בחטאת שעירה (פסוקנו) כתוב "ריח ניחוח", הוא כדי לקיים מה שאמרו סוטה לב, ב: לא חלק הכתוב מקום בין חטאת לעולה. ולא? (והא איכא דמים, דם חטאת למעלה ודם עולה למטה! - התם כהן הוא דידע). והא איכא חטאת נקבה עולה זכר - התם מכסיא באליה. תינח כבשה, שעירה מאי איכא למימר, התם איהו דקא מיכסף נפשיה, דאיבעי ליה לאיתויי כבשה וקא מייתי שעירה (עכ"ל). לכן כיון שרוצה להתבייש ולהתכפר בלב גמור כתוב "ריח ניחוח". ובשלמים אצל כבש לא כתוב ריח ניחוח, משום דאיהו מביא עצמו לידי חשד שיאמרו עליו בהקטרתו שהוא בעצם חטאת [מאן דלא חזי מקום שחיטתו, ועוד דאיהו כשר גם בצפון] ומיכסיא אליה, וכיון דאיהו מביא עצמו לידי חשד בחנם, תו לא כתוב "ריח ניחוח", וכמו שאמרו שאסור לו לעבור אחורי בית הכנסת בזמן שצבור מתפללין וכו'. ודו"ק. או דאין נחת רוח לפניו שלוקח האש מה שראוי לאכילת אדם, וזה האליה ודו"ק.
ו"מנחת ביכורים" לא כתוב "ריח ניחוח" (ויקרא ב, טז), משום דהוא בא מן השעורים דאינו מאכל אדם. ולפיכך אין מחשבת פיגול ושלא לשמו פוסל בו כדאמר במנחות דף ה א - ב, וכשר אף אם בא במחשבת פסול. ולכן אמר "תקריב מנחת ביכורים" (ויקרא שם יד) שהיא כשרה אף אם לא הביאוה לרצון, כדאמר בתורת כהנים יעויין שם, ולכן לא כתיב "ריח נחוח", והיא כמנחת סוטה בהקטרה, ודו"ק בכל זה.
אחר זה ראיתי בברייתא דמסכת כלה הנדפס בדפוס חדש וילנא כתוב: שאלו לר' מאיר מאי דכתיב "אשה לריח ניחוח לה'"? לא ידע. אתי שאיל בי מדרשא, אמרו לו: כאן בעושין לשמה כאן בעושין שלא לשמה. ופירושו כמו שכתבתי, דלכן כתוב במנחת העומר "אשה לה'", מפני שהן עושין שלא לשמה רק להתיר חדש. אבל בכל המנחות כתוב "אשה לריח ניחוח", וזה ברור. וכמו שכוונתי מדעתי תהילה לא - ל.
23.שמות פרשת בא פרק יב פסוק מו
בְּבַ֤יִת אֶחָד֙ יֵאָכֵ֔ל לֹא־תוֹצִ֧יא מִן־הַבַּ֛יִת מִן־הַבָּשָׂ֖ר ח֑וּצָה וְעֶ֖צֶם לֹ֥א תִשְׁבְּרוּ־בֽוֹ:
24.במדבר פרשת בהעלותך פרק ט פסוק יב, יב
(יב) לֹֽא־יַשְׁאִ֤ירוּ מִמֶּ֙נּוּ֙ עַד־בֹּ֔קֶר וְעֶ֖צֶם לֹ֣א יִשְׁבְּרוּ־ב֑וֹ כְּכָל־חֻקַּ֥ת הַפֶּ֖סַח יַעֲשׂ֥וּ אֹתֽוֹ:
25.דרשות המהר"ל - דרוש לשבת הגדול
ואח"כ פרשת שלמים ואמר הכתוב אם על תודה יקריבנו וגו' ור"ל שמביא אל הש"י שלמים מפני שעשה לו הש"י שלום כאשר בא עליו צרה והצילו הקב"ה שעשה לו שלום, ועל זה נותן אל הש"י הודאה על הנס, ואז המצוה שיקריב אל הש"י חמץ ומצה מין אחד של חמץ ושלשה מינים של מצה. ויש לשאול כיון שאסרה תורה חמץ במנחה א"כ למה צוה בתודה שיהיה מקריב התודה על לחם חמץ, וכן בעצרת המצוה להביא שתי לחם מן החמץ, והרי בכ"מ מרחיק החמץ ועתה צותה על החמץ. אבל דבר זה כי כאשר מקריב שלמים על שם השלום והשלום הוא הכל, ובמדרש (פ' נשא י"א) גדול השלום שהוא שקול כנגד הכל שנאמר עושה שלום ובורא את הכל, ומה שהשלום הוא כנגד הכל כי הכל צריכים שלום, כמו שאמרו שם במדרש גדול השלום שאפילו עליונים צריכים שלום שנאמר עושה שלום במרומיו, ק"ו ומה אם במקום שאין איבה ושנאה צריכים שלום ק"ו במקום שיש כל המדות הללי, והנה כאשר עשה הש"י אליו שלום המורה כי הוא יתברך בורא הכל, ועוד אמרו חז"ל אם אין שלום אין כלום, והשלום בו יושלם הכל ובו הכל, והנה במה שברא הש"י הכל בזה יצה"ר הוא טוב, ואין להרחיק את החמץ, אע"ג שהרחיקה התורה החמץ והשאור מצד עצמו כי הוא רע, אבל בודאי כאשר השם יתברך ברא הכל, יצר הרע הוא טוב מצד הכל, כמו שאמרו במדרש (בראשית רבה פ' ט') וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, מה כל אשר עשה, אפילו יצר הרע, וכי יצר הרע טוב אלא שאם אין יצר הרע לא נשא אשה ולא הוליד בנים, ולפיכך מצד כלל הבריאה הוא טוב מאד שממנו פריה ורביה, אבל מצד עצמו בודאי רע, רק כי משמש הרע לטוב כמו שהשאור הוא רע בעצמו רק הוא טוב כאשר הוא בעיסה, ולפיכך מצד כלל הבריאה יצה"ר הזה הוא טוב, ומפני כן כתיב וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, ר"ל בכלל העולם היצר הרע הוא טוב, אף כי מצד עצמו הוא רע, והשלמים הביא על שם שעשה הש"י אליו נס ועשה לו שלום, ומפני כך נותן הודאה אל הש"י שהכל שלו כאשר השלום שלו שהוא הכל, ומצד שהכל שלו הובחר החמץ, וכן בחג השבועות שתי הלחם חמץ, ולא רחקה התורה את החמץ כי יש ביצר הרע הטוב מצד זה, כי אם לא היה יצר הרע באדם לא היה האדם מקבל שכר על המצות שבתורה, וראיה לזה כי לעוה"ב שלא יהיה יצה"ר באדם, אז לא יהיו המצות, שכך דרשו ז"ל, היום לעשותם ולא למחר לעשותם, ולמה זה וק היום לעשותם, מפני שיש יצה"ר ויש קבול שכר גל עשייתם, ולא למחר לעשותם, מפני שלא יהיה יצה"ר ואין כאן קבול שכר על עשייתם, ועוד כי לא נתנה תורה למלאכי השרת, שהרי כן השיב משה למלאכים כאשר אמרו תנה הודך על השמים, כדאיתא בפרק ר"ע שאמר להם משה מה כתיב בתורה לא תגנוב לא תנאף קנאה יש ביניכם יצה"ר יש ביניכם תורה למה לכם. והנה התורה היא מצד היצה"ר, ואל"כ לא היתה התורה נמצאת. גם כי כנגד היצה"ר נתן התורה, כי הטוב לעמת הרע, כי יצה"ר שהוא רע ברא כנגד זה הטוב הגמור היא התורה שהיא הטוב הגמור, ולפיכך אמרו בפ"ק דקידושין (דף ל' ע"ב), תנו רבנן ושמתם נמשלה התורה כסם חיים, משל לאדם שהכה את בנו מכה גדולה והניח רטיה על מכתו ואמר לו בני כל זמן שהרטיה זו על גבי מכתך אכול מה שהנאך ושתה מה שהנאך ורחוץ בין בחמין בין בצונן ואין אתה מתירא, ואם אתה מעבירה הרי היא מעלה נומי, כך הקב"ה אמר להם לישראל בני בראתי יצה"ר ובראתי לו תורה תבלין ואם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו שנאמר הלוא אם תיטיב שאת, ואם אין אתם עוסקים בתורה אתם נמסרים בידו שנאמר לפתח חטאת רובץ, ולא עוד אלא שכל משאו ומתנו בך דכתיב ואליך תשוקתו, ואם אתה רוצה אתה מושל בו, שנאמר ואתה תמשל בו, ע"כ. הרי כי התורה נבראת בשביל יצה"ר, ומאחר שברא הש"י יצה"ר ברא כנגדו התורה, ומצד הזה יצה"ר הוא טוב. ומה שאמר אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש אם ברזל הוא מתפוצץ, ר"ל כי היצה"ר מסית אותו לקלקל ולעבור על דברי תורה. ויצרו נחשב כמו ברזל שהוא משבר, וזה הוא כנגד לא תעשה, ועל זה אמר כי בשביל התורה מתפוצץ היצה"ר, ואין יצה"ר שולט בו. ומה שאמר אם אבן הוא נמוח, פירוש אם יש בו יצה"ר שאינו שומע לעשות המצוה, ואז יאמר עליו כי לבו קשה כמו אבן שאינו שומע לעשות, וזה כנגד מצות עשה, ומן התורה נמוח. ומזה הטעם לא הרחיקה התורה בחג השבועות החמץ, כי אם נתן להם היצה"ר קנו על ידו התורה, ולא זכו אל התורה רק על ידי החמץ הוא היצה"ר, כי איך אפשר לקנות לא תנאף לא תגזול כאשר אין יצה"ר:
