Twitter

Wednesday, July 21, 2021

פרשת ואתחנן התשפ״א

 פרשת ואתחנן התשפ״א

 

הרב ארי דוד קאהן                                                               ari.kahn@biu.ac.il

 

1.    דברים (פרשת ואתחנן) פרק ד 

(ט) רַ֡ק הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֩ וּשְׁמֹ֨ר נַפְשְׁךָ֜ מְאֹ֗ד פֶּן־תִּשְׁכַּ֨ח אֶת־הַדְּבָרִ֜ים אֲשֶׁר־רָא֣וּ עֵינֶ֗יךָ וּפֶן־יָס֙וּרוּ֙ מִלְּבָ֣בְךָ֔ כֹּ֖ל יְמֵ֣י חַיֶּ֑יךָ וְהוֹדַעְתָּ֥ם לְבָנֶ֖יךָ וְלִבְנֵ֥י בָנֶֽיךָ: (י) י֗וֹם אֲשֶׁ֨ר עָמַ֜דְתָּ לִפְנֵ֨י ה֣' אֱלֹהֶיךָ֘ בְּחֹרֵב֒ בֶּאֱמֹ֨ר ה֜' אֵלַ֗י הַקְהֶל־לִי֙ אֶת־הָעָ֔ם וְאַשְׁמִעֵ֖ם אֶת־דְּבָרָ֑י אֲשֶׁ֨ר יִלְמְד֜וּן לְיִרְאָ֣ה אֹתִ֗י כָּל־הַיָּמִים֙ אֲשֶׁ֨ר הֵ֤ם חַיִּים֙ עַל־הָ֣אֲדָמָ֔ה וְאֶת־בְּנֵיהֶ֖ם יְלַמֵּדֽוּן: (יא) וַתִּקְרְב֥וּן וַתַּֽעַמְד֖וּן תַּ֣חַת הָהָ֑ר וְהָהָ֞ר בֹּעֵ֤ר בָּאֵשׁ֙ עַד־לֵ֣ב הַשָּׁמַ֔יִם חֹ֖שֶׁךְ עָנָ֥ן וַעֲרָפֶֽל: (יב) וַיְדַבֵּ֧ר ה֛' אֲלֵיכֶ֖ם מִתּ֣וֹךְ הָאֵ֑שׁ ק֤וֹל דְּבָרִים֙ אַתֶּ֣ם שֹׁמְעִ֔ים וּתְמוּנָ֛ה אֵינְכֶ֥ם רֹאִ֖ים זוּלָתִ֥י קֽוֹל: (יג) וַיַּגֵּ֨ד לָכֶ֜ם אֶת־בְּרִית֗וֹ אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֤ה אֶתְכֶם֙ לַעֲשׂ֔וֹת עֲשֶׂ֖רֶת הַדְּבָרִ֑ים וַֽיִּכְתְּבֵ֔ם עַל־שְׁנֵ֖י לֻח֥וֹת אֲבָנִֽים: (יד) וְאֹתִ֞י צִוָּ֤ה ה֙' בָּעֵ֣ת הַהִ֔וא לְלַמֵּ֣ד אֶתְכֶ֔ם חֻקִּ֖ים וּמִשְׁפָּטִ֑ים לַעֲשֹׂתְכֶ֣ם אֹתָ֔ם בָּאָ֕רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֛ם עֹבְרִ֥ים שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּֽהּ: (טו) וְנִשְׁמַרְתֶּ֥ם מְאֹ֖ד לְנַפְשֹׁתֵיכֶ֑ם כִּ֣י לֹ֤א רְאִיתֶם֙ כָּל־תְּמוּנָ֔ה בְּי֗וֹם דִּבֶּ֨ר ה֧' אֲלֵיכֶ֛ם בְּחֹרֵ֖ב מִתּ֥וֹךְ הָאֵֽשׁ: (טז) פֶּ֨ן־תַּשְׁחִת֔וּן וַעֲשִׂיתֶ֥ם לָכֶ֛ם פֶּ֖סֶל תְּמוּנַ֣ת כָּל־סָ֑מֶל תַּבְנִ֥ית זָכָ֖ר א֥וֹ נְקֵבָֽה: (יז) תַּבְנִ֕ית כָּל־בְּהֵמָ֖ה אֲשֶׁ֣ר בָּאָ֑רֶץ תַּבְנִית֙ כָּל־צִפּ֣וֹר כָּנָ֔ף אֲשֶׁ֥ר תָּע֖וּף בַּשָּׁמָֽיִם: (יח) תַּבְנִ֕ית כָּל־רֹמֵ֖שׂ בָּאֲדָמָ֑ה תַּבְנִ֛ית כָּל־דָּגָ֥ה אֲשֶׁר־בַּמַּ֖יִם מִתַּ֥חַת לָאָֽרֶץ: (יט) וּפֶן־תִּשָּׂ֨א עֵינֶ֜יךָ הַשָּׁמַ֗יְמָה וְֽ֠רָאִיתָ אֶת־הַשֶּׁ֨מֶשׁ וְאֶת־הַיָּרֵ֜חַ וְאֶת־הַכּֽוֹכָבִ֗ים כֹּ֚ל צְבָ֣א הַשָּׁמַ֔יִם וְנִדַּחְתָּ֛ וְהִשְׁתַּחֲוִ֥יתָ לָהֶ֖ם וַעֲבַדְתָּ֑ם אֲשֶׁ֨ר חָלַ֜ק ה֤' אֱלֹהֶ֙יךָ֙ אֹתָ֔ם לְכֹל֙ הָֽעַמִּ֔ים תַּ֖חַת כָּל־הַשָּׁמָֽיִם: (כ) וְאֶתְכֶם֙ לָקַ֣ח ה֔' וַיּוֹצִ֥א אֶתְכֶ֛ם מִכּ֥וּר הַבַּרְזֶ֖ל מִמִּצְרָ֑יִם לִהְי֥וֹת ל֛וֹ לְעַ֥ם נַחֲלָ֖ה כַּיּ֥וֹם הַזֶּֽה: (כא) וַֽה֥' הִתְאַנַּף־בִּ֖י עַל־דִּבְרֵיכֶ֑ם וַיִּשָּׁבַ֗ע לְבִלְתִּ֤י עָבְרִי֙ אֶת־הַיַּרְדֵּ֔ן וּלְבִלְתִּי־בֹא֙ אֶל־הָאָ֣רֶץ הַטּוֹבָ֔ה אֲשֶׁר֙ ה֣' אֱלֹהֶ֔יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ נַחֲלָֽה: (כב) כִּ֣י אָנֹכִ֥י מֵת֙ בָּאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את אֵינֶ֥נִּי עֹבֵ֖ר אֶת־הַיַּרְדֵּ֑ן וְאַתֶּם֙ עֹֽבְרִ֔ים וִֽירִשְׁתֶּ֕ם אֶת־הָאָ֥רֶץ הַטּוֹבָ֖ה הַזֹּֽאת: (כג) הִשָּׁמְר֣וּ לָכֶ֗ם פֶּֽן־תִּשְׁכְּחוּ֙ אֶת־בְּרִ֤ית ה֙' אֱלֹ֣הֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר כָּרַ֖ת עִמָּכֶ֑ם וַעֲשִׂיתֶ֨ם לָכֶ֥ם פֶּ֙סֶל֙ תְּמ֣וּנַת כֹּ֔ל אֲשֶׁ֥ר צִוְּךָ֖ ה֥' אֱלֹהֶֽיךָ: (כד) כִּ֚י ה֣' אֱלֹהֶ֔יךָ אֵ֥שׁ אֹכְלָ֖ה ה֑וּא אֵ֖ל קַנָּֽא: פ (כה) כִּֽי־תוֹלִ֤יד בָּנִים֙ וּבְנֵ֣י בָנִ֔ים וְנוֹשַׁנְתֶּ֖ם בָּאָ֑רֶץ וְהִשְׁחַתֶּ֗ם וַעֲשִׂ֤יתֶם פֶּ֙סֶל֙ תְּמ֣וּנַת כֹּ֔ל וַעֲשִׂיתֶ֥ם הָרַ֛ע בְּעֵינֵ֥י הֽ'־ אֱלֹהֶ֖יךָ לְהַכְעִיסֽוֹ: (כו) הַעִידֹתִי֩ בָכֶ֨ם הַיּ֜וֹם אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־הָאָ֗רֶץ כִּֽי־אָבֹ֣ד תֹּאבֵדוּן֘ מַהֵר֒ מֵעַ֣ל הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֨ר אַתֶּ֜ם עֹבְרִ֧ים אֶת־ הַיַּרְדֵּ֛ן שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּ֑הּ לֹֽא־תַאֲרִיכֻ֤ן יָמִים֙ עָלֶ֔יהָ כִּ֥י הִשָּׁמֵ֖ד תִּשָּׁמֵדֽוּן: (כז) וְהֵפִ֧יץ ה֛' אֶתְכֶ֖ם בָּעַמִּ֑ים וְנִשְׁאַרְתֶּם֙ מְתֵ֣י מִסְפָּ֔ר בַּגּוֹיִ֕ם אֲשֶׁ֨ר יְנַהֵ֧ג ה֛' אֶתְכֶ֖ם שָֽׁמָּה: (כח) וַעֲבַדְתֶּם־שָׁ֣ם אֱלֹהִ֔ים מַעֲשֵׂ֖ה יְדֵ֣י אָדָ֑ם עֵ֣ץ וָאֶ֔בֶן אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־יִרְאוּן֙ וְלֹ֣א יִשְׁמְע֔וּן וְלֹ֥א יֹֽאכְל֖וּן וְלֹ֥א יְרִיחֻֽן: (כט) וּבִקַּשְׁתֶּ֥ם מִשָּׁ֛ם אֶת־ה֥' אֱלֹהֶ֖יךָ וּמָצָ֑אתָ כִּ֣י תִדְרְשֶׁ֔נּוּ בְּכָל־לְבָבְךָ֖ וּבְכָל־נַפְשֶֽׁךָ: (ל) בַּצַּ֣ר לְךָ֔ וּמְצָא֕וּךָ כֹּ֖ל הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֑לֶּה בְּאַחֲרִית֙ הַיָּמִ֔ים וְשַׁבְתָּ֙ עַד־ה֣' אֱלֹהֶ֔יךָ וְשָׁמַעְתָּ֖ בְּקֹלֽוֹ: (לא) כִּ֣י אֵ֤ל רַחוּם֙ ה֣' אֱלֹהֶ֔יךָ לֹ֥א יַרְפְּךָ֖ וְלֹ֣א יַשְׁחִיתֶ֑ךָ וְלֹ֤א יִשְׁכַּח֙ אֶת־בְּרִ֣ית אֲבֹתֶ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖ע לָהֶֽם: (לב) כִּ֣י שְׁאַל־נָא֩ לְיָמִ֨ים רִֽאשֹׁנִ֜ים אֲשֶׁר־הָי֣וּ לְפָנֶ֗יךָ לְמִן־הַיּוֹם֙ אֲשֶׁר֩ בָּרָ֨א אֱלֹהִ֤ים׀ אָדָם֙ עַל־הָאָ֔רֶץ וּלְמִקְצֵ֥ה הַשָּׁמַ֖יִם וְעַד־קְצֵ֣ה הַשָּׁמָ֑יִם הֲנִֽהְיָ֗ה כַּדָּבָ֤ר הַגָּדוֹל֙ הַזֶּ֔ה א֖וֹ הֲנִשְׁמַ֥ע כָּמֹֽהוּ: (לג) הֲשָׁ֣מַֽע עָם֩ ק֨וֹל אֱלֹהִ֜ים מְדַבֵּ֧ר מִתּוֹךְ־הָאֵ֛שׁ כַּאֲשֶׁר־שָׁמַ֥עְתָּ אַתָּ֖ה וַיֶּֽחִי: (לד) א֣וֹ׀ הֲנִסָּ֣ה אֱלֹהִ֗ים לָ֠בוֹא לָקַ֨חַת ל֣וֹ גוֹי֘ מִקֶּ֣רֶב גּוֹי֒ בְּמַסֹּת֩ בְּאֹתֹ֨ת וּבְמוֹפְתִ֜ים וּבְמִלְחָמָ֗ה וּבְיָ֤ד חֲזָקָה֙ וּבִזְר֣וֹעַ נְטוּיָ֔ה וּבְמוֹרָאִ֖ים גְּדֹלִ֑ים כְּ֠כֹל אֲשֶׁר־עָשָׂ֨ה לָכֶ֜ם ה֧' אֱלֹהֵיכֶ֛ם בְּמִצְרַ֖יִם לְעֵינֶֽיךָ: (לה) אַתָּה֙ הָרְאֵ֣תָ לָדַ֔עַת כִּ֥י ה֖' ה֣וּא הָאֱלֹהִ֑ים אֵ֥ין ע֖וֹד מִלְבַדּֽוֹ: (לו) מִן־הַשָּׁמַ֛יִם הִשְׁמִֽיעֲךָ֥ אֶת־קֹל֖וֹ לְיַסְּרֶ֑ךָּ וְעַל־הָאָ֗רֶץ הֶרְאֲךָ֙ אֶת־אִשּׁ֣וֹ הַגְּדוֹלָ֔ה וּדְבָרָ֥יו שָׁמַ֖עְתָּ מִתּ֥וֹךְ הָאֵֽשׁ: (לז) וְתַ֗חַת כִּ֤י אָהַב֙ אֶת־אֲבֹתֶ֔יךָ וַיִּבְחַ֥ר בְּזַרְע֖וֹ אַחֲרָ֑יו וַיּוֹצִֽאֲךָ֧ בְּפָנָ֛יו בְּכֹח֥וֹ הַגָּדֹ֖ל מִמִּצְרָֽיִם: (לח) לְהוֹרִ֗ישׁ גּוֹיִ֛ם גְּדֹלִ֧ים וַעֲצֻמִ֛ים מִמְּךָ֖ מִפָּנֶ֑יךָ לַהֲבִֽיאֲךָ֗ לָֽתֶת־לְךָ֧ אֶת־אַרְצָ֛ם נַחֲלָ֖ה כַּיּ֥וֹם הַזֶּֽה: (לט) וְיָדַעְתָּ֣ הַיּ֗וֹם וַהֲשֵׁבֹתָ֘ אֶל־לְבָבֶךָ֒ כִּ֤י ה֙' ה֣וּא הָֽאֱלֹהִ֔ים בַּשָּׁמַ֣יִם מִמַּ֔עַל וְעַל־הָאָ֖רֶץ מִתָּ֑חַת אֵ֖ין עֽוֹד: (מ) וְשָׁמַרְתָּ֞ אֶת־חֻקָּ֣יו וְאֶת־מִצְוֹתָ֗יו אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֤י מְצַוְּךָ֙ הַיּ֔וֹם אֲשֶׁר֙ יִיטַ֣ב לְךָ֔ וּלְבָנֶ֖יךָ אַחֲרֶ֑יךָ וּלְמַ֨עַן תַּאֲרִ֤יךְ יָמִים֙ עַל־ הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֨ר ה֧' אֱלֹהֶ֛יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ כָּל־הַיָּמִֽים: פ                  (מא) אָ֣ז יַבְדִּ֤יל מֹשֶׁה֙ שָׁלֹ֣שׁ עָרִ֔ים בְּעֵ֖בֶר הַיַּרְדֵּ֑ן מִזְרְחָ֖ה שָֽׁמֶשׁ:

2.    דברים (פרשת ואתחנן) פרק ה 

 

(א) וַיִּקְרָ֣א מֹשֶׁה֘ אֶל־כָּל־יִשְׂרָאֵל֒ וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם שְׁמַ֤ע יִשְׂרָאֵל֙ אֶת־הַחֻקִּ֣ים וְאֶת־הַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י דֹּבֵ֥ר בְּאָזְנֵיכֶ֖ם הַיּ֑וֹם וּלְמַדְתֶּ֣ם אֹתָ֔ם וּשְׁמַרְתֶּ֖ם לַעֲשֹׂתָֽם: (ב) ה֣' אֱלֹהֵ֗ינוּ כָּרַ֥ת עִמָּ֛נוּ בְּרִ֖ית בְּחֹרֵֽב: (ג) לֹ֣א אֶת־אֲבֹתֵ֔ינוּ כָּרַ֥ת ה֖' אֶת־הַבְּרִ֣ית הַזֹּ֑את כִּ֣י אִתָּ֗נוּ אֲנַ֨חְנוּ אֵ֥לֶּה פֹ֛ה הַיּ֖וֹם כֻּלָּ֥נוּ חַיִּֽים: (ד) פָּנִ֣ים׀ בְּפָנִ֗ים דִּבֶּ֨ר ה֧' עִמָּכֶ֛ם בָּהָ֖ר מִתּ֥וֹךְ הָאֵֽשׁ: (ה) אָ֠נֹכִי עֹמֵ֨ד בֵּין־ה֤' וּבֵֽינֵיכֶם֙ בָּעֵ֣ת הַהִ֔וא לְהַגִּ֥יד לָכֶ֖ם אֶת־דְּבַ֣ר ה֑' כִּ֤י יְרֵאתֶם֙ מִפְּנֵ֣י הָאֵ֔שׁ וְלֹֽא־עֲלִיתֶ֥ם בָּהָ֖ר לֵאמֹֽר: ס (ו - ז) אָֽנֹכִי֙ ה֣' אֱלֹהֶ֔יךָ אֲשֶׁ֧ר הוֹצֵאתִ֛יךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֣ית עֲבָדִ֑ים לֹ֣א יִהְיֶ֥ה לְךָ֛ אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים עַל־פָּנָֽי:(יט) אֶֽת־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֡לֶּה דִּבֶּר֩ ה֨' אֶל־כָּל־קְהַלְכֶ֜ם בָּהָ֗ר מִתּ֤וֹךְ הָאֵשׁ֙ הֶֽעָנָ֣ן וְהָֽעֲרָפֶ֔ל ק֥וֹל גָּד֖וֹל וְלֹ֣א יָסָ֑ף וַֽיִּכְתְּבֵ֗ם עַל־שְׁנֵי֙ לֻחֹ֣ת אֲבָנִ֔ים וַֽיִּתְּנֵ֖ם אֵלָֽי: (כ) וַיְהִ֗י כְּשָׁמְעֲכֶ֤ם אֶת־הַקּוֹל֙ מִתּ֣וֹךְ הַחֹ֔שֶׁךְ וְהָהָ֖ר בֹּעֵ֣ר בָּאֵ֑שׁ וַתִּקְרְב֣וּן אֵלַ֔י כָּל־רָאשֵׁ֥י שִׁבְטֵיכֶ֖ם וְזִקְנֵיכֶֽם: (כא) וַתֹּאמְר֗וּ הֵ֣ן הֶרְאָ֜נוּ ה֤' אֱלֹהֵ֙ינוּ֙ אֶת־כְּבֹד֣וֹ וְאֶת־גָּדְל֔וֹ וְאֶת־קֹל֥וֹ שָׁמַ֖עְנוּ מִתּ֣וֹךְ הָאֵ֑שׁ הַיּ֤וֹם הַזֶּה֙ רָאִ֔ינוּ כִּֽי־יְדַבֵּ֧ר אֱלֹהִ֛ים אֶת־הָֽאָדָ֖ם וָחָֽי: (כב) וְעַתָּה֙ לָ֣מָּה נָמ֔וּת כִּ֣י תֹֽאכְלֵ֔נוּ הָאֵ֥שׁ הַגְּדֹלָ֖ה הַזֹּ֑את אִם־יֹסְפִ֣ים׀ אֲנַ֗חְנוּ לִ֠שְׁמֹעַ אֶת־ק֨וֹל ה֧' אֱלֹהֵ֛ינוּ ע֖וֹד וָמָֽתְנוּ: (כג) כִּ֣י מִ֣י כָל־בָּשָׂ֡ר אֲשֶׁ֣ר שָׁמַ֣ע קוֹל֩ אֱלֹהִ֨ים חַיִּ֜ים מְדַבֵּ֧ר מִתּוֹךְ־הָאֵ֛שׁ כָּמֹ֖נוּ וַיֶּֽחִי: (כד) קְרַ֤ב אַתָּה֙ וּֽשֲׁמָ֔ע אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר יֹאמַ֖ר ה֣' אֱלֹהֵ֑ינוּ וְאַ֣תְּ׀ תְּדַבֵּ֣ר אֵלֵ֗ינוּ אֵת֩ כָּל־אֲשֶׁ֨ר יְדַבֵּ֜ר ה֧' אֱלֹהֵ֛ינוּ אֵלֶ֖יךָ וְשָׁמַ֥עְנוּ וְעָשִֽׂינוּ: (כה) וַיִּשְׁמַ֤ע ה֙' אֶת־ק֣וֹל דִּבְרֵיכֶ֔ם בְּדַבֶּרְכֶ֖ם אֵלָ֑י וַיֹּ֨אמֶר ה֜' אֵלַ֗י שָׁ֠מַעְתִּי אֶת־ק֨וֹל דִּבְרֵ֜י הָעָ֤ם הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר דִּבְּר֣וּ אֵלֶ֔יךָ הֵיטִ֖יבוּ כָּל־אֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽרוּ: (כו) מִֽי־יִתֵּ֡ן וְהָיָה֩ לְבָבָ֨ם זֶ֜ה לָהֶ֗ם לְיִרְאָ֥ה אֹתִ֛י וְלִשְׁמֹ֥ר אֶת־כָּל־מִצְוֹתַ֖י כָּל־הַיָּמִ֑ים לְמַ֨עַן יִיטַ֥ב לָהֶ֛ם וְלִבְנֵיהֶ֖ם לְעֹלָֽם: (כז) לֵ֖ךְ אֱמֹ֣ר לָהֶ֑ם שׁ֥וּבוּ לָכֶ֖ם לְאָהֳלֵיכֶֽם: (כח) וְאַתָּ֗ה פֹּה֘ עֲמֹ֣ד עִמָּדִי֒ וַאֲדַבְּרָ֣ה אֵלֶ֗יךָ אֵ֧ת כָּל־הַמִּצְוָ֛ה וְהַחֻקִּ֥ים וְהַמִּשְׁפָּטִ֖ים אֲשֶׁ֣ר תְּלַמְּדֵ֑ם וְעָשׂ֣וּ בָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י נֹתֵ֥ן לָהֶ֖ם לְרִשְׁתָּֽהּ: (כט) וּשְׁמַרְתֶּ֣ם לַעֲשׂ֔וֹת כַּאֲשֶׁ֥ר צִוָּ֛ה ה֥' אֱלֹהֵיכֶ֖ם אֶתְכֶ֑ם לֹ֥א תָסֻ֖רוּ יָמִ֥ין וּשְׂמֹֽאל:

3.    אבן עזרא דברים (פרשת ואתחנן) פרק ד פסוק מא

אז יבדיל משה - הטעם, ביום שיבדיל משה אלה הערים, אז אמר דברי הברית:

4.    רשב"ם דברים (פרשת ואתחנן) פרק ד פסוק מא

אז יבדיל משה - למה הפסיק דברי משה שהם מחוברים יחד זה אחר זה וכתב זה המעשה בינתיםאלא לפי שהאריך בדברים עד עכשיו, ועתה מתחיל לפרש המצות היאך ביאר את התורה הזאת, והוא צריך לומר בשפטים ושטרים שלש ערים תבדיל לך בתוך ארצך אשר י"י אלהיך נותן לך, ואם ירחיב לעתיד לבא ויספת לך עוד שלש ערים על השלש האלה, ועל שלש הערים שצוה לו הק' באלה מסעי לעשות בעבר הירדן לא הזכיר שם ולא צוה משה לישראל, לכך כתוב כאן כי משה הבדילם כבר ולכך לא צוה לישראל:

5.    בכור שור דברים (פרשת ואתחנן) פרק ד פסוק מא

אז יבדיל משה: אחרי הכותו את סיחון ואת עוג, וירשו ישראל את ארצם. ולפי שסידור - התורה והבדלת - הערים היו בפרק אחד, לקח פרשה זו הבא ללמד זריזתו של משה שאעפ"י שלא קלטו עד שנבדלו אותם שבארץ - ישראל, כדכתיב "תהיינה שש הערים האלה למקלט", בזמן שהם שש הם למקלט, אעפ"י - כן לא נתעצל במצות ולכך הוא אומר כאן

6.    חזקוני דברים (פרשת ואתחנן) פרק ד פסוק מא

אז יבדיל משה אחרי הכותו את סיחון ועוג וכבר פירש הצווי בפ' מסעי וכאן הזכיר המעשה להזכיר טובה זו עם שאר הטובות שעשה להם. ועל עצמו אומר משה כך והוא כאילו כתיב אז הבדלתי דוגמא אדם כי יקריב מכם קרבן לה' זה הדבר אשר צוך ה' וכן הרבה.

7.    דעת זקנים מבעלי התוספות דברים (פרשת ואתחנן) פרק ד פסוק מא

(מא) אז יבדיל משה. אז לשון שירה כמו אז ישיר משה כי כששמעו שאמר הקדוש ברוך הוא ולארץ לא יכופר לדם כי אם בדם שופכו אמרו וכי מי שהרג בשוגג יהיה נהרג כיון שהגיד משה רפואתו של דבר לברוח לערי מקלט אז אמרו שירה והיינו דאמרי אינשי מי שאוכל התבשיל יודע טעמו כך משה כשהרג המצרי וברח ידע מה עונשן של הורגים לברוח:

מזרחה שמש. כל הרוצחין בורחין לשם אדם הראשון שקנס מיתה על בני העולם ברח למזרח שנ' וישכן מקדם לגן עדן וגו' קין ברח למזרח שנ' ויצא קין מלפני ה' וישב בארץ נוד קדמת עדן:

8.    רבינו מיוחס דברים (פרשת ואתחנן) פרק ד פסוק מא

אז יבדיל. כמו הבדיל והוא עבר המדבר בלשו' עתיד, כמ' אז ישיר וכיוצא בו.

9.    רמב"ן דברים (פרשת ואתחנן) פרק ד פסוק מא

(מא) אז יבדיל משה שלש ערים - פירש ר"א ביום שהבדיל משה שלש ערים אז אמר דברי הברית. ואינו נכוןאבל הוא כפשוטו כי משה אסף כל ישראל לבאר להם התורה, ופתח להם בדברי התוכחות, וכאשר אמר בפניהם תוכחותיו במה שעשו והאזהרות על ע"ז ועל יחוד השם והשלים להם שישמרו חוקיו ומצותיו למען ייטב להם, אז אמר במעמדם לפניהם עתה נקיים המצוה אשר צונו השם, ותהיינה בצר במדבר ורמות בגלעד וגולן בבשן, ערי מקלט לנוס שמה כל רוצח בשגגה. ואף על פי שאינן קולטות עד שיבדלו אותם שבארץ כנען, אמר מצוה שבאה לידינו נקיים אותה למען ייטב לנוואחרי כן קרא בקול גדול אל כל ישראל שהיו שם, ואמר אליהם (להלן ה א) שמע ישראל את החקים ואת המשפטים וגו', כי עתה יפתח במצות ובביאור התורה כאשר פירשתי בתחלת סדר אלה הדברים:

10.רבינו בחיי דברים (פרשת ואתחנן) פרק ד פסוק מא

אז יבדיל משה שלש ערים בעבר הירדן. יגיד לך הכתוב: כי משה כשהבדיל ערי מקלט האלה בארץ בני גד ובני ראובן אמר לישראל דברי הברית שיזכיר בסמוך, ואף על פי שידע משה שלא יהיו ערים אלו קולטות עד שיבדלו שלש בארץ כנען, מכל מקום רצה להשתדל אפילו בחצי מצוה כדי להוסיף אותה על שאר מצותיו וצדקותיו אשר עשה. ומכאן נלמוד התעוררות גדול בקיום המצות, וכאן נוכל להתבונן במעלות המצות ובכחם ובשכרם העצום כאשר יעשה אותן האדם על השלמות, ואפשר שנאמר כי לזה רמזו רז"ל במדרש (נדרים לח א) שאמרו: (שמות לד, א) "פסל לך", הפסולת שלך, משם נתעשר משה. באו לומר כי מן המצות שהן קלות בעיני האדם משם נתעשר משה, כלומר שעלה להשגה גדולה כי הוא העושר האמיתי ואין צריך לומר באותן המצות שהן עיקר התורה ויסוד האמונה:

11.שפתי כהן דברים פרשת ואתחנן ד"ה [ד, מא

אז יבדיל משה שלוש ערים. כשראה משה שהוכיחן שאמר כי תוליד בנים וגו' והשחתם וגו' העידותי בכם כי אבוד תאבדון מהר השמד תשמדון והפיץ אתכם והזהירם על ענין התשובה שאמר והשבות אל לבבך וקיבלו התוכחות, רצה עתה לחזק לבן בתשובה בהבדל שלוש ערים, כדי שיאמרו ומה אם לרוצחים שהרגו לו ולזרעותיו העתידין לצאת ממנו יש לו הצלה ותיקון כל שכן שאר עבירות, שנאמר (תהלים כ"ה, ח') טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך, אמר בדרך ולא אמר הדרך לומר בדרך שעשה לרצחנים שמשם היא הוראה לחטאים לזה סמך כאן זו הפרשה, ולזה אז. ואמר יבדיל כי היה לו לומר הבדיל, כאן רמז מה שאמרו ז"ל (מכות י' א) אף על פי שאין אלו קולטות עד שיבדילו אותם שבארץ אמר משה מה שאפשר לקיים מן המצוה אקיימנה, אם כן אמר יבדיל למפרע כשיבדילו אותה שבארץ כנען יבדילו אלו עמהם:

ועל מה שאמר אז, אמר במדרש (ילקוט רמז תתכ"ט) יתברך שמו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שכן שוקד היכן לזכות את בריותיו, על כל העבירות נתן כפרה, על לשון הרע פעמונים שהיה כהן גדול לובש על שולי המעיל, יבוא קול ויכפר על הקול, רוצח נס לערי מקלט, אמר רבי לוי מאן דאכיל בקדירה ידע מה טעמא דתבשילא, כיון שאמר לו הפרש שש ערי מקלט אמר לו משה למה, אמר לו אם אדם הורג בשגגה יהא בורח לשם אמר משה שירה אני חייב לומר שאף בי אירע הדבר הזה שהרגתי את המצרי, ויבדל משה אינו אומר אלא אז, ואין אז אלא שירה שנאמר (שמות ט"ו, א') אז ישיר משה, עד כאן:

12.כלי יקר דברים (פרשת ואתחנן) פרק ד פסוק מא

אז יבדיל משה שלוש ערים. בקישור פסוק זה עם הענין הקודם יצאו המפרשים ללקוט ולא מצאו ביאור מספיק ומהו לשון אזועתה הטה אזנך ושמע כי מצינו שהאדם מתחיל במצוה אף על פי שאינה יכולה לבוא לידי גמר על ידו מכל מקום מצוה שבאה לידו חייב לקיימה (מכות י א), כמו שמצינו בדוד שאמר לשלמה בנו והנה בעניי הכינותי לבית ה' זהב וגו' (דברי הימים - א כב יד), אף על פי שידע שהוא אינו יכול לגמור המצוה כי לא הורשה לבנות הבית מכל מקום התחיל במצוהאף על פי שידע באמת שלא תהיה במלואה וטובה כי אם על ידי בנו. דרך משל איש זקן הנוטע אילן לאתרוג של מצוה אף על פי שהוא יודע באמת שלא יוכל לבוא לידי מצוה זו מכל מקום בניו יכולין לבוא לידי קיומה, וכן ענינים רבים נמצאו על זה האופן. ועל זה נאמר בפסוק הקודם וְשָׁמַרְתָּ֞ אֶת־חֻקָּ֣יו וְאֶת־מִצְוֹתָ֗יו אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֤י מְצַוְּךָ֙ הַיּ֔וֹם אֲשֶׁר֙ יִיטַ֣ב לְךָ֔ וּלְבָנֶ֖יךָ אַחֲרֶ֑יךָ וּלְמַ֨עַן תַּאֲרִ֤יךְ יָמִים֙ עַל־ הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֨ר ה֧' אֱלֹהֶ֛יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ כָּל־הַיָּמִֽים. רצה לומר שאם תבוא לידך איזו מצוה תקיימה היום לאלתר אף על פי שאין טובה נגמר ונראה לאלתר כי אם בזמן שבניך אחריך יגמרו המצוה, מכל מקום תעשה המצוה היום לאלתר בין שייטב לך רצה לומר שבידך לגומרה בין שייטב לבניך אחריך כי אין בידך לגומרהולכן נקט לבניך אחריך מלת אחריך מיותר ולדברינו אתי שפיר. ועל זה נאמר אז יבדיל משה שלוש ערים אף על פי שאינן קולטות עד שיבדלו אותן שלוש בארץ מכל מקום אמר משה מצוה שבאה לידי אקיימנה. וזהו לשון אז כשלמד את ישראל ענין זה בפסוק הקודם מיד עשה הוא הלכה למעשה בכיוצא בו כדי שממנו יראו וכן יעשו בכל התורה ומצוותיה. ועל זה נאמר וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל שיעשו בכיוצא בזה בכל מצוות התורה. ורמז עוד למה שאמרו חז"ל (אבות ד יד) הוי גולה למקום תורה כי כמו שערי מקלט קולטין ונס אל ערים האלה וחי, כך בתורה ומצוותיה נאמר (ויקרא יח ה) וחי בהם:

13.משנה מסכת תענית פרק ג הלכה ט

משנה- מַעֲשֶׂה שֶׁאָמְרוּ לְחוֹנִי הַמְעַגֵּל הִתְפַּלֵּל שֶׁיֵּרְדוּ גְשָׁמִים. אָמַר לָהֶן, צְאוּ וְהַכְנִיסוּ תַנּוּרֵי פְסָחִים בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יִמֹּקוּ וְהִתְפַּלֵּל וְלֹא יָרְדוּ גְשָׁמִים. עָג עוּגָה וְעָמַד בְּתוֹכָהּ. וְאָמַר, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, בָּנֶיךָ שָׂמוּ פְנֵיהֶם עָלַי שֶׁאֲנִי כְבֶן בַּיִת לְפָנֶיךָ. נִשְׁבָּע אֲנִי בְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל שֶׁאֵינִי זָז מִכָּאן עַד שֶׁתְּרַחֵם עַל בָּנֶיךָ! הִתְחִיל הַגְּשָׁמִים מְנַטְּפִין יורדים טיפות טיפות. אָמַר, לֹא כָךְ שָׁאַלְתִּי אֶלָּא גִּשְׁמֵי בוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת גשמים מרובים שימלאו את הבורות לשנה הבאה. יָרְדוּ בְּזַעַף. אָמַר, לֹא כָךְ שָׁאַלְתִּי, אֶלָּא גִּשְׁמֵי רָצוֹן, בְּרָכָה וּנְדָבָה. יָרְדוּ כְתִיקְנָן עַד שֶׁעָלוּ יִשְׂרָאֵל מִירוּשָׁלַיִם לְהַר הַבַּיִת מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים. אָמְרוּ לוֹ, כְּשֵׁם שֶׁנִתְפָּלַלְתָּ עֲלֵיהֶן שֶׁיֵּרְדוּ כָּךְ הִתְפַּלֵל שֶׁיֵּלְכוּ לָהֶן. אָמַר לָהֶן, צְאוּ וּרְאוּ אִם נִמְחֵית אֶבֶן הַטּוֹעִים.

14.תלמוד בבלי מסכת תענית דף כג עמוד א

שָׁלַח לוֹ שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח אִלְמָלֵא חוֹנִי אַתָּה גּוֹזְרַנִי עָלֶיךָ נִידּוּי שֶׁאִילּוּ שָׁנִים כִּשְׁנֵי אֵלִיָּהוּ שֶׁמַּפְתְּחוֹת גְּשָׁמִים בְּיָדוֹ שֶׁל אֵלִיָּהוּ לֹא נִמְצָא שֵׁם שָׁמַיִם מִתְחַלֵּל עַל יָדְךָ יאֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה לְךָ שֶׁאַתָּה מִתְחַטֵּא לִפְנֵי הַמָּקוֹם וְעוֹשֶׂה לְךָ רְצוֹנְךָ כְּבֵן שֶׁמִּתְחַטֵּא עַל אָבִיו וְעוֹשֶׂה לוֹ רְצוֹנוֹ וְאוֹמֵר לוֹ אַבָּא הוֹלִיכַנִי לְרׇחְצֵנִי בְּחַמִּין שׇׁטְפֵנִי בְּצוֹנֵן תֵּן לִי אֱגוֹזִים שְׁקֵדִים אֲפַרְסְקִים וְרִמּוֹנִים וְנוֹתֵן לוֹ וְעָלֶיךָ הַכָּתוּב אוֹמֵר יִשְׂמַח אָבִיךָ וְאִמֶּךָ וְתָגֵל יוֹלַדְתֶּךָ:

Shimon ben Sheta relayed to oni HaMe’aggel: If you were not oni, I would have decreed ostracism upon you. For were these years like the years of Elijah, when the keys of rain were entrusted in Elijah’s hands, and he swore it would not rain, wouldn’t the name of Heaven have been desecrated by your oath not to leave the circle until it rained? Once you have pronounced this oath, either yours or Elijah’s must be falsified. However, what can I do to you, as you nag God and He does your bidding, like a son who nags his father and his father does his bidding. And the son says to his father: Father, take me to be bathed in hot water; wash me with cold water; give me nuts, almonds, peaches, and pomegranates. And his father gives him. About you, the verse states: “Your father and mother will be glad and she who bore you will rejoice”(Proverbs 23:25).

15.עלי תמר מסכת תענית פרק ג הלכה ט

מעשה שאמרו לחוני המעגל וכו'. ובגמרא ששלח לו שמעון בן שטח וכו'. ובמג"ת פי"ב מבואר שמעשה זה היה בעשרים באדר אחרי שנת רעבון ובצורת, ולאחרי שנענו ע"י חוני המעגל קבעוה יום טוב לדורות עיין שם. עוד שם, שגם בשמיני ובתשיעי באדר שירדו גשמים כנראה אחרי שנת בצורת, קבעוהו יום טוב לדורות עיין שם.

16.תלמוד בבלי מסכת תענית דף כג עמוד א

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כׇּל יָמָיו שֶׁל אוֹתוֹ צַדִּיק הָיָה מִצְטַעֵר עַל מִקְרָא זֶה שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב ה׳ אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים אָמַר מִי אִיכָּא דְּנָיֵים שִׁבְעִין שְׁנִין בְּחֶלְמָא יוֹמָא חַד הֲוָה אָזֵל בְּאוֹרְחָא חַזְיֵיהּ לְהָהוּא גַּבְרָא דַּהֲוָה נָטַע חָרוּבָא אֲמַר לֵיהּ הַאי עַד כַּמָּה שְׁנִין טָעֵין אֲמַר לֵיהּ עַד שִׁבְעִין שְׁנִין אֲמַר לֵיהּ פְּשִׁיטָא לָךְ דְּחָיֵית שִׁבְעִין שְׁנִין אֲמַר לֵיהּ הַאי גַּבְרָא עָלְמָא בְּחָרוּבָא אַשְׁכַּחְתֵּיהּ כִּי הֵיכִי דִּשְׁתַלוּ לִי אֲבָהָתִי שְׁתַלִי נָמֵי לִבְרָאִי 

יָתֵיב קָא כָּרֵיךְ רִיפְתָּא אֲתַאי לֵיהּ שִׁינְתָּא נִים אַהְדַּרָא לֵיהּ מְשּׁוּנִּיתָא אִיכַּסִּי מֵעֵינָא וְנִים שִׁבְעִין שְׁנִין כִּי קָם חַזְיֵיהּ לְהָהוּא גַּבְרָא דְּהוּא קָא מְלַקֵּט מִינַּיְיהוּ אָמַר לֵיהּ אַתְּ הוּא דִּשְׁתַלְתֵּיהּ אֲמַר לֵיהּ בַּר בְּרֵיהּ אֲנָא אֲמַר לֵיהּ שְׁמַע מִינַּהּ דִּנְיַימִי שִׁבְעִין שְׁנִין חֲזָא לַחֲמָרְ[תֵּ]יהּ דְּאִתְיְילִידָא לַיהּ רַמְכֵי רַמְכֵי אֲזַל לְבֵיתֵיהּ אֲמַר לְהוּ בְּרֵיהּ דְּחוֹנִי הַמְעַגֵּל מִי קַיָּים אֲמַרוּ לֵיהּ בְּרֵיהּ לֵיתֵאּ בַּר בְּרֵיהּ אִיתֵאּ אֲמַר לְהוּ אֲנָא חוֹנִי הַמְעַגֵּל לָא הֵימְנוּהוּ אֲזַל לְבֵית הַמִּדְרָשׁ שַׁמְעִינְהוּ לְרַבָּנַן דְּקָאָמְרִי נְהִירָן שְׁמַעְתָּתִין כְּבִשְׁנֵי חוֹנִי הַמְעַגֵּל דְּכִי הָוֵי עָיֵיל לְבֵית מִדְרְשָׁא כֹּל קוּשְׁיָא דַּהֲווֹ לְהוּ לְרַבָּנַן הֲוָה מְפָרֵק לְהוּ אָמַר לְהוּ אֲנָא נִיהוּ וְלָא הֵימְנוּהוּ וְלָא עָבְדִי לֵיהּ יְקָרָא כִּדְמִבְּעֵי לֵיהּ חֲלַשׁ דַּעְתֵּיהּ בְּעָא רַחֲמֵי וּמִית אָמַר רָבָא הַיְינוּ דְּאָמְרִי אִינָשֵׁי אוֹ חַבְרוּתָא אוֹ מִיתוּתָא

Rabbi Yoanan said: All the days of the life of that righteous man, he was distressed over this verse: “A song of Ascents: When the Lord brought back those who returned to Zion, we were like those who dream” (Psalms 126:1). He saidIs there really a person who can sleep and dream for seventy years? How is it possible to compare the seventy-year exile in Babylonia to a dream?

One day, he was walking along the road and he saw a certain man planting a carob tree. oni said to him: This tree, after how many years will it bear fruit? The man said to him: It will not produce fruit until seventy years have passed. oni said to him: Is it obvious to you that you will live seventy years? He said to him: That man himself found a world full of carob trees. Just as my ancestors planted for me, I too am planting for my descendants.

oni sat and ate bread. Sleep overcame him and he slept. A cliff formed around him, and he disappeared from sight and slept for seventy years. When he awoke, he saw a certain man gathering carobs from that tree. oni said to him: Are you the one who planted this tree? The man said to him: I am his son’s son. oni said to him: I can learn from this that I have slept for seventy years, and indeed he saw that his donkey had sired several herds during those many years.

oni went home and said to the members of the household: Is the son of oni HaMe’aggel alive? They said to him: His son is no longer with us, but his son’s son is alive. He said to them: I am oni HaMe’aggel. They did not believe him. He went to the study hall, where he heard the Sages say about one scholar: His halakhot are as enlightening and as clear as in the years of oni HaMe’aggel, for when oni HaMe’aggel would enter the study hall he would resolve for the Sages any difficulty they had. oni said to them: I am he, but they did not believe him and did not pay him proper respect. oni became very upset, prayed for mercy, and died. Rava said: This explains the folk saying that people say: Either friendship or death, as one who has no friends is better off dead.

17.תלמוד ירושלמי מסכת תענית פרק ג הלכה ט ידיד נפש

וְנִתְפַּלֵּל וְלֹא יָרְדוּ גְּשָׁמִים- אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בִּי רַבִּי בּוֹן הטעם שלא נענה בפעם הראשונה לפי שֶׁלֹּא בָּא בְּעַנָוָה. א"ר יוּדָן גִירַיָא הַדִּין חוֹנֵה הַמְּעַגֵּל חוני המעגל זה בַּר בְּרֵיהּ דְּחוֹנִי הַמְּעַגֵּל הֲוֵה סָמִיךְ הוא בן בנו של חוני המעגל שהיה סמוך לְחֻרְבָּן בֵּית מוּקַדְשָׁא ועליו מסופר שהוא נְפַק לְטוּרָא לְגַבֵּי פְּעָלָיי יצא אל הפועלים שהיו בהר עַד דּוּ תִמַן, נָחַת מִיטְרָא עד שהגיע לשם ירד גשם עָאל לֵיהּ לִמְעָרְתָא נכנס למערה מִן יָתִיב גַּם וְדָמֵךְ לֵיהּ וַעֲבַד שָׁקִיעַ בְּשֵׁינְתֵיהּ שׂוֹבְעִין שְׁנִין כשנכנס למערה נרדם ושקע בשינה שבעים שנה עַד דְחָרָב בֵּית מוּקַדְשָׁא וְאִיתְבַּנֵי זְמַן תִינְיָינוּת עד שחרב המקדש ונבנה בית המקדש השני לַסּוֹף שׁוֹבְעִין שְׁנִין אִיתְעָר מִן שֵׁינְתֵיהּ לסוף שבעים שנה התעורר משינתו נְפַק לֵיהּ מִן מְעָרְתָא וְחַמָא עָלְמָא מַחְלָף יצא מהמערה וראה שהעולם השתנה זוֹוֵיי דַּהֲווֹת כְּרָמִים עֲבִידָא זֵיְיתִין, זוֹוֵיי דַּהֲווֹת זֵיְיתִין עֲבִידָא זַרְעוֹ מקום שהיו שם כרמים נעשו מקום זיתים, מקום שהיו שם זיתים נעשו בית זרעים שָׁאַל לֵיהּ לִמְדִינַתָא, אָמַר לוֹן מַה קָלָא בְּעָלְמָא? שאל לבני המדינה, מה קול בעולם? מה נתחדש? אָמְרוּן לֵיהּ, וְלֵית אַתְּ יְדַע מַה קָלָא בְּעָלְמָא? ענו לו וכי אינך יודע מה נתחדש בעולם? אָמַר לוֹן לָא! אָמְרִין לֵיהּ, מַאן אַתְּ? שאלו אותו מי אתה? אָמַר לוֹן, חוֹנִי הַמְּעַגֵּל. אָמְרוּן לֵיהּ, שְׁמַעְנַן דַּהֲוֵה עָלִיל לָעֲזָרָה וְהִיא מִנְהָרָה אמרו לו, שמענו שכשהיה נכנס לעזרה הייתה מאירה ממנו, ואם אתה חוני המעגל, הכנס לעזרה! עָאל וְאָנְהָרְתְּ נכנס, והעזרה האירה. וְקָרָא עַל גָרְמֵיהּ קרא על עצמו את הפסוק (תהלים קכו) בְּשׁוּב ה' אַתְּ שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים.

18.דברים (פרשת ואתחנן) פרק ג פסוק כג - כט

(כג) וָאֶתְחַנַּ֖ן אֶל־ה֑' בָּעֵ֥ת הַהִ֖וא לֵאמֹֽר: (כד) אֲדֹנָ֣י ה֗' אַתָּ֤ה הַֽחִלּ֙וֹתָ֙ לְהַרְא֣וֹת אֶֽת־עַבְדְּךָ֔ אֶ֨ת־גָּדְלְךָ֔ וְאֶת־יָדְךָ֖ הַחֲזָקָ֑ה אֲשֶׁ֤ר מִי־אֵל֙ בַּשָּׁמַ֣יִם וּבָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־ יַעֲשֶׂ֥ה כְמַעֲשֶׂ֖יךָ וְכִגְבוּרֹתֶֽךָ: (כה) אֶעְבְּרָה־נָּ֗א וְאֶרְאֶה֙ אֶת־הָאָ֣רֶץ הַטּוֹבָ֔ה אֲשֶׁ֖ר בְּעֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֑ן הָהָ֥ר הַטּ֛וֹב הַזֶּ֖ה וְהַלְּבָנֹֽן: (כו) וַיִּתְעַבֵּ֨ר ה֥' בִּי֙ לְמַ֣עַנְכֶ֔ם וְלֹ֥א שָׁמַ֖ע אֵלָ֑י וַיֹּ֨אמֶר ה֤' אֵלַי֙ רַב־לָ֔ךְ אַל־תּ֗וֹסֶף דַּבֵּ֥ר אֵלַ֛י ע֖וֹד בַּדָּבָ֥ר הַזֶּֽה: (כז) עֲלֵ֣ה׀ רֹ֣אשׁ הַפִּסְגָּ֗ה וְשָׂ֥א עֵינֶ֛יךָ יָ֧מָּה וְצָפֹ֛נָה וְתֵימָ֥נָה וּמִזְרָ֖חָה וּרְאֵ֣ה בְעֵינֶ֑יךָ כִּי־לֹ֥א תַעֲבֹ֖ר אֶת־הַיַּרְדֵּ֥ן הַזֶּֽה: (כח) וְצַ֥ו אֶת־יְהוֹשֻׁ֖עַ וְחַזְּקֵ֣הוּ וְאַמְּצֵ֑הוּ כִּי־ה֣וּא יַעֲבֹ֗ר לִפְנֵי֙ הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה וְהוּא֙ יַנְחִ֣יל אוֹתָ֔ם אֶת־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר תִּרְאֶֽה: (כט) וַנֵּ֣שֶׁב בַּגָּ֔יְא מ֖וּל בֵּ֥ית פְּעֽוֹר: פ

19.מדרש תנחומא (בובר) פרשת וארא סימן כב

וַיְהִי בָרָד וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת (שְׁמוֹת ט כַּד), ... אֶלָּא פְּלָאִים עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּהֶם בְּאוֹתָהּ שָׁעָה כֵּיוָן שֶׁרָאָה פַּרְעֹה כָּךְ, אָמַר לְמֹשֶׁה הִתְפַּלֵּל עָלַי, א"ל (הִתְפָּאֵר עֲלֵי וַאֲנִי מְשַׁלֵּחַ אוֹתָם), בַּמַּכָּה הָרִאשׁוֹנָה אָמַרְתָּ לִי ׳הִתְפַּלֵּל עָלַי, וַאֲנִי מְשַׁלֵּחַ אוֹתָם,׳ וְהִתְפַּלַּלְתִּי, וְלֹא שָׁלַחְתָּ אוֹתָם, (לְמֵתֵי אַעְתִּיר לָךְ וְגוֹ') (שָׁם /שְׁמוֹת ח'/), א"ל פַּרְעֹה חָטָאתִי [הַפַּעַם] (לָהּ' אֱלֹהֵיכֶם וְלָכֶם) (שְׁמוֹת ט כז), עַכְשָׁו אַשִּׁלְחָם, כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע מֹשֶׁה כָּךְ מַה כְּתִיב וַיֵּצֵא מֹשֶׁה מֵעִם פַּרְעֹה אֶת הָעִיר וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו אֶל ה' וְגוֹ' (שָׁם /שֵׁמוֹת/ ט לֹג), רְאֵה מָה חֲבִיבִים צַדִּיקִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁכָּל מָה שֶׁהֵן עוֹשִׂים וְגוֹזְרִין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂהאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ מַעֲשֶׂה בְּחֹנִי הַמַּעְגָּל שֶׁהָיָה מִתְפַּלֵּל שֶׁיָּרְדוּ גְּשָׁמִים, עָג עוּגָה וְעָמַד בְּתוֹכָהּ, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם בָּנֶיךָ שָׂמוּ פְּנֵיהֶם עֲלֵי שֶׁהֲרֵי אֲנִי כְּבֶן בַּיִת לְפָנֶיךָ, נִשְׁבָּע אֲנִי בְּשִׁמְךָ הַגָּדוֹל שֶׁאֵינִי זָז מִכָּאן עַד שֶׁתְּרַחֵם עַל בָּנֶיךָ, מִיָּד יֵרְדוּ גְּשָׁמִים, וּמָה אִם חוֹנִי הַמְּעַגֵּל שֶׁהָיָה מִבְּנֵי בָּנָיו שֶׁל מֹשֶׁה כָּךְ, מֹשֶׁה בְּעַצְמוֹ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, לְפִיכָךְ וַיַּחְדְּלוּ הַקֹּלוֹת וְהַבָּרָד [וּמָטָר לֹא נִתַּךְ אָרְצָה] (שָׁם /שְׁמוֹת ט'/). 

20.עלי תמר מסכת תענית פרק ג הלכה ט

רבש"ע בניך שמו פניהם עלי שאני כבן בית לפניך. במהרש"א, שהוא ע"ד שאמר ריב"ז על רחב"ד, שאני כשר לפני המלך ורחב"ד הוא כעבד לפני המלך, כמ"ש בברכות ל"ד, והכי נמי קאמר, בניך שמו פניהם עלי שאני כבן בית רגיל לפניך. ואכן ברש"י בברכות פירש, הוא דומה כעבד לפני המלך, בן בית נכנס ויוצא שלא ברשות. והלשון בניך שמו פניהם עלי שאני כבן בית לפניך, משמע שהם דברי התנצלות של חוני המעגל, אעפ"י שאיני כדאי אבל מה אעשה הם שמו פניהם עלי. ואכן שמעון בן שטח גדול הדור ואיש האמת, אמר, אתה מתחטא לפני המקום כבן שהוא מתחטא לאביו ועושה לו רצונו, ובן לפני אביו הוא עוד יותר רגיל מעבד לפני רבו. ויש להעיר בקשר עם זה שהגה"ק ר"א מסלונים כשבחרו בו החסידים לרבם, אמר לו ידידו הגאון החריף ר"א מסלונים בלשון בדיחותא, הנה איך זה אתמול רבי אברהם, והיום רבי. ענה לו הרבי, הלא תרומה שתורמים מן כרי חטים, לפני התרומה היתה קבוצה של חיטים כשאר חיטים ואחרי שתרמו אותה נעשתה קודש וקורין אותה תרומה, ואף אני כשבחרו בי החסידים ותורמים אותי מהחבורה ואומרים שאני רבי אני נעשה רבי. ענה לו הגר"א, יום אחד רבי וכבר שכח ההלכה, חש"ו שתרמו אין תרומתם תרומה. משיחת חולין של ת"ח זו אנו למדים הפשט כאן, שאמר חוני המעגל אעפ"י שאיני כדאי ואני כאחד מישראל, ברם בניך שמו פניהם בי שאני כבן בית לפניך, ובתוקף הסכמתם אני נעשה בן בית לפניך ואסור לי לסרב מלהתפלל בעדם. ויש להעיר על מדרש תנחומא הישן פרשת וארא סכ"ב, ויצא משה מעם פרעה ויפרוש כפיו אל ה' וגו', ראה מה חביבים הצדיקים לפני הקדוש ברוך הוא, שכל מה שהן גוזרין הקדוש ברוך הוא עושה, מעשה בחוני המעגל וכו', ומה אם חוני המעגל שהיה מבני בניו של משה כך משה בעצמו עאכו"כ. ובזה יש לבאר בבבלי דף כ"ג, שלח לו שמעון בן שטח אלמלא חוני אתה גוזרני עליך נידוי וכו', ופירש רש"י אלמלא חוני אתה, אדם גדול, ועפ"י הנ"ל יש להוסיף ומבני בניו של משה.

Sunday, July 18, 2021

Tisha Bav 5781 The Implications of Hester Panim and Gilui Shekhina

 Tisha Bav 5781

 

The Implications of Hester Panim and Gilui Shekhina

 

Rabbi Ari Kahn                                                          ari.kahn@biu.ac.il

 

1.    בראשית (פרשת בראשית) פרק ד פסוק ח - טו

(ח) וַיֹּ֥אמֶר קַ֖יִן אֶל־הֶ֣בֶל אָחִ֑יו וַֽיְהִי֙ בִּהְיוֹתָ֣ם בַּשָּׂדֶ֔ה וַיָּ֥קָם קַ֛יִן אֶל־הֶ֥בֶל אָחִ֖יו וַיַּהַרְגֵֽהוּ: (ט) וַיֹּ֤אמֶר ה֙' אֶל־קַ֔יִן אֵ֖י הֶ֣בֶל אָחִ֑יךָ וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א יָדַ֔עְתִּי הֲשֹׁמֵ֥ר אָחִ֖י אָנֹֽכִי: (י) וַיֹּ֖אמֶר מֶ֣ה עָשִׂ֑יתָ ק֚וֹל דְּמֵ֣י אָחִ֔יךָ צֹעֲקִ֥ים אֵלַ֖י מִן־הָֽאֲדָמָֽה: (יא) וְעַתָּ֖ה אָר֣וּר אָ֑תָּה מִן־הָֽאֲדָמָה֙ אֲשֶׁ֣ר פָּצְתָ֣ה אֶת־פִּ֔יהָ לָקַ֛חַת אֶת־דְּמֵ֥י אָחִ֖יךָ מִיָּדֶֽךָ: (יב) כִּ֤י תַֽעֲבֹד֙ אֶת־הָ֣אֲדָמָ֔ה לֹֽא־תֹסֵ֥ף תֵּת־כֹּחָ֖הּ לָ֑ךְ נָ֥ע וָנָ֖ד תִּֽהְיֶ֥ה בָאָֽרֶץ: (יג) וַיֹּ֥אמֶר קַ֖יִן אֶל־ה֑' גָּד֥וֹל עֲוֹנִ֖י מִנְּשֹֽׂא: (יד) הֵן֩ גֵּרַ֨שְׁתָּ אֹתִ֜י הַיּ֗וֹם מֵעַל֙ פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֔ה וּמִפָּנֶ֖יךָ אֶסָּתֵ֑ר וְהָיִ֜יתִי נָ֤ע וָנָד֙ בָּאָ֔רֶץ וְהָיָ֥ה כָל־מֹצְאִ֖י יַֽהַרְגֵֽנִי: (טו) וַיֹּ֧אמֶר ל֣וֹ ה֗' לָכֵן֙ כָּל־הֹרֵ֣ג קַ֔יִן שִׁבְעָתַ֖יִם יֻקָּ֑ם וַיָּ֨שֶׂם ה֤' לְקַ֙יִן֙ א֔וֹת לְבִלְתִּ֥י הַכּוֹת־אֹת֖וֹ כָּל־ מֹצְאֽוֹ:

(8) Cain spoke to Abel, his brother, and it happened that when they were in the field, Cain rose up against Abel, his brother, and killed him. (9) Hashem said to Cain, “Where is Abel, your brother?” He said, “I do not know. Am I my brother’s keeper?” (10) Hashem said, “What have you done? The voice of your brother’s blood cries to me from the ground. (11) And now, you are cursed from the ground, which opened its mouth to receive your brother’s blood from your hand. (12) When you work the ground, it will not yield its strength to you. You shall be a fugitive and a wanderer on the earth.” (13) Cain said to Hashem, “My punishment is greater than I can bear. (14) Behold, you have driven me out this day from the surface of the ground, and I will hide from your face, and I will be a fugitive and a wanderer on the earth, and it will happen that whoever finds me will kill me.” (15) Hashem said to him, “Therefore whoever slays Cain, vengeance will be taken on him sevenfold.” Hashem placed a sign for Cain, so that anyone who finds him should not smite him.

2.    רד"ק בראשית (פרשת בראשית) פרק ד פסוק יד

ומפניך אסתר - שקצפת עלי והסתרת פניך והשגחתך ממני ושמתני הפקר לכל וכאשר אהיה נע ונד בארץ כל מי שימצאני יהרגני אחרי שסלקת השגחתך ממני ולא תשמרני, וכאשר אהיה נע ונד יהרגוני החיות הטורפות. ובב"ר (כ"ב) אתמול גירשת את אבא והיום גירשת אותי שמא מפניך אסתר, אתמהא:

3.    בכור שור בראשית (פרשת בראשית) פרק ד פסוק יד

הן גרשת אותי מעל פני האדמה. שאני שם, שקנסת עלי גלות. ומפניך אסתר. שתסתיר פניך ממני, שאתה שונא אותי ואל תשמרני, והיה כל מוצאי יהרגני. והנה חייבת אותי מיתה, ואם כן המיתני אתה, ועדיהם למה זה תביאני? ואמר לו הקדוש ברוך הוא: לא אסתיר פני ממך אלא אנקום אותך מידם אם יהרגוך.

4.    רבינו בחיי בראשית (פרשת בראשית) פרק ד פסוק יד

ומפניך אסתר. יתכן לפרש "מפניך", ממקום שכינתך, כלומר ממקום שמתראים שם את פני האדון ה' אלהי ישראל, וזה יורה כי אדם הראשון נתישב בהר המוריה ושם היו תולדותיו. ויאמר הכתוב: הן גרשת אותי היום מעל פני האדמה, הקדושה, כדי שאסתר מפניך, שכל מי שנתגרש ממנו נקרא נסתר מפניו כי הוא ברשות אלהים אחרים, וכן הזכיר דוד המע"ה: (שמואל - א כו, יט) "כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים".

או יאמר "ומפניך אסתר", הלא גזרת עלי שתסתיר את פניך ממני כשאמרת לי "נע ונד תהיה בארץ", כי הטלטול והגלות ליחיד או לעם יורה על הסתר פנים כמי שהוא בלתי מושגח מבעליו, וא"כ במה אני בטוח ואיפה תקותי, הרי אני הפקר לכל:

5.    תלמוד בבלי מסכת יומא דף ט עמוד א

אמר רבי יוחנן בן תורתא: מפני מה חרבה שילה - מפני שהיו בה שני דברים, גלוי עריות ובזיון קדשים. גלוי עריות - דף ט עמוד ב  מקדש ראשון מפני מה חרב? מפני שלשה דברים שהיו בו: עבודה זרה, וגלוי עריות, ושפיכות דמים….אבל מקדש שני, שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים מפני מה חרב? מפני שהיתה בו שנאת חנם. ללמדך ששקולה שנאת חנם כנגד שלש עבירות: עבודה זרה, גלוי עריות, ושפיכות דמים. 

6.    תוספתא מסכת שבועות (צוקרמאנדל) פרק א הלכה ד

מעשה בשני אחים כהנים שהיו שוין ורצין ועולין בכבש וקדם אחד מהן את חבירו לתוך ארבע אמות נטל את הסכין ותקע בלבו בא ר' צדוק ועמד על מעלות האולם בהר הבית ואמ' שמעוני אחינו בית ישר' הרי הוא אומ' כי ימצא חלל באדמה אשר י"י אלהיך נותן לך וגו' ויצאו זקניך ושופטיך ומדדו את הערים אשר סביבות החלל אנו להיכן נמדוד להיכל או לעזרה געו כל ישראל אחריו בבכיה ואחר כך בא אביו של תינוק ואמ' להן אחינו אני כפרתכם מפרפר היה בני וסכין לא נטמאת מלמד שטומאת סכין חמורה עליהם יותר משפיכות דמים וכן הוא אומ' וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאוד מיכן אמרו בעוון שפיכות דמים שכינה נעלית ובית המקדש מיטמא:

7.    רמב"ם הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק ד

הלכה ח - הַהוֹרֵג נְפָשׁוֹת וְלֹא הָיוּ עֵדִים רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאַחַת אֶלָּא רָאָהוּ הָאֶחָד אַחַר הָאֶחָד אוֹ שֶׁהָרַג בִּפְנֵי שְׁנֵי עֵדִים בְּלֹא הַתְרָאָה אוֹ שֶׁהֻכְחֲשׁוּ הָעֵדִים בִּבְדִיקוֹת וְלֹא הֻכְחֲשׁוּ בַּחֲקִירוֹת. כָּל אֵלּוּ הָרַצְחָנִים כּוֹנְסִין אוֹתָן לְכִפָּה וּמַאֲכִילִין אוֹתָן לֶחֶם צַר וּמַיִם לַחַץ עַד שֶׁיָּצֵרוּ מֵעֵיהֶן וְאַחַר כָּךְ מַאֲכִילִין אוֹתָן שְׂעוֹרִים עַד שֶׁתִּבָּקַע כְּרֵסָם מִכֹּבֶד הַחלִי:

הלכה ט - וְאֵין עוֹשִׂין דָּבָר זֶה לִשְׁאָר מְחֻיְּבֵי מִיתַת בֵּית דִּין אֲבָל אִם נִתְחַיֵּב מִיתָה מְמִיתִין אוֹתוֹ וְאִם אֵינוֹ חַיָּב מִיתָה פּוֹטְרִין אוֹתוֹ. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ עֲוֹנוֹת חֲמוּרִין מִשְּׁפִיכוּת דָּמִים אֵין בָּהֶן הַשְׁחָתַת יִשּׁוּבוֹ שֶׁל עוֹלָם כִּשְׁפִיכוּת דָּמִים. אֲפִלּוּ עֲבוֹדָה זָרָה וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר עֲרָיוֹת אוֹ חִלּוּל שַׁבָּת אֵינָן כִּשְׁפִיכוּת דָּמִים. שֶׁאֵלּוּ עֲוֹנוֹת הֵן מֵעֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם אֲבָל שְׁפִיכוּת דָּמִים מֵעֲבֵרוֹת שֶׁבֵּינוֹ לְבֵין חֲבֵרוֹ. וְכָל מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ עָוֹן זֶה הֲרֵי הוּא רָשָׁע גָּמוּר וְאֵין כָּל הַמִּצְוֹת שֶׁעָשָׂה כָּל יָמָיו שְׁקוּלִין כְּנֶגֶד עָוֹן זֶה וְלֹא יַצִּילוּהוּ מִן הַדִּין שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כ"ח:י"ז) אָדָם עָשֻׁק בְּדַם נָפֶשׁ וְגוֹ'. צֵא וּלְמַד מֵאַחְאָב עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר בּוֹ (מלכים א כ"א:כ"ה) רַק לֹא הָיָה כְּאַחְאָב. וּכְשֶׁנִּסְדְּרוּ עֲוֹנוֹתָיו וּזְכֻיּוֹתָיו לִפְנֵי אֱלֹהֵי הָרוּחוֹת לֹא נִמְצָא עָוֹן שֶׁחִיְּבוֹ כְּלָיָה וְלֹא הָיָה שָׁם דָּבָר אַחֵר שֶׁשָּׁקוּל כְּנֶגְדּוֹ אֶלָּא דְּמֵי נָבוֹת שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א כ"ב:כ"א) וַתֵּצֵא הָרוּחַ וַתַּעֲמֹד לִפְנֵי ה' זֶה רוּחַ נָבוֹת וְנֶאֱמַר לוֹ (מלכים א כ"ב:כ"ב) תְּפַתֶּה וְגַם תּוּכָל. וַהֲרֵי הוּא הָרָשָׁע לֹא הָרַג בְּיָדוֹ אֶלָּא סִבֵּב. קַל וָחֹמֶר לַהוֹרֵג בְּיָדוֹ:

8.    בראשית (פרשת נח) פרק ט פסוק ו

שֹׁפֵךְ֙ דַּ֣ם הָֽאָדָ֔ם בָּֽאָדָ֖ם דָּמ֣וֹ יִשָּׁפֵ֑ךְ כִּ֚י בְּצֶ֣לֶם אֱלֹהִ֔ים עָשָׂ֖ה אֶת־הָאָדָֽם:

9.    ויקרא (פרשת אחרי מות) פרק יח פסוק כג - ל

(כג) וּבְכָל־בְּהֵמָ֛ה לֹא־תִתֵּ֥ן שְׁכָבְתְּךָ֖ לְטָמְאָה־בָ֑הּ וְאִשָּׁ֗ה לֹֽא־תַעֲמֹ֞ד לִפְנֵ֧י בְהֵמָ֛ה לְרִבְעָ֖הּ תֶּ֥בֶל הֽוּא: (כד) אַל־תִּֽטַּמְּא֖וּ בְּכָל־אֵ֑לֶּה כִּ֤י בְכָל־אֵ֙לֶּה֙ נִטְמְא֣וּ הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר־אֲנִ֥י מְשַׁלֵּ֖חַ מִפְּנֵיכֶֽם: (כה) וַתִּטְמָ֣א הָאָ֔רֶץ וָאֶפְקֹ֥ד עֲוֹנָ֖הּ עָלֶ֑יהָ וַתָּקִ֥א הָאָ֖רֶץ אֶת־יֹשְׁבֶֽיהָ: (כו) וּשְׁמַרְתֶּ֣ם אַתֶּ֗ם אֶת־חֻקֹּתַי֙ וְאֶת־מִשְׁפָּטַ֔י וְלֹ֣א תַעֲשׂ֔וּ מִכֹּ֥ל הַתּוֹעֵבֹ֖ת הָאֵ֑לֶּה הָֽאֶזְרָ֔ח וְהַגֵּ֖ר הַגָּ֥ר בְּתוֹכְכֶֽם: (כז) כִּ֚י אֶת־כָּל־הַתּוֹעֵבֹ֣ת הָאֵ֔ל עָשׂ֥וּ אַנְשֵֽׁי־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֣ר לִפְנֵיכֶ֑ם וַתִּטְמָ֖א הָאָֽרֶץ: (כח) וְלֹֽא־תָקִ֤יא הָאָ֙רֶץ֙ אֶתְכֶ֔ם בְּטַֽמַּאֲכֶ֖ם אֹתָ֑הּ כַּאֲשֶׁ֥ר קָאָ֛ה אֶת־הַגּ֖וֹי אֲשֶׁ֥ר לִפְנֵיכֶֽם: (כט) כִּ֚י כָּל־אֲשֶׁ֣ר יַעֲשֶׂ֔ה מִכֹּ֥ל הַתּוֹעֵבֹ֖ת הָאֵ֑לֶּה וְנִכְרְת֛וּ הַנְּפָשׁ֥וֹת הָעֹשֹׂ֖ת מִקֶּ֥רֶב עַמָּֽם: (ל) וּשְׁמַרְתֶּ֣ם אֶת־מִשְׁמַרְתִּ֗י לְבִלְתִּ֨י עֲשׂ֜וֹת מֵחֻקּ֤וֹת הַתּֽוֹעֵבֹת֙ אֲשֶׁ֣ר נַעֲשׂ֣וּ לִפְנֵיכֶ֔ם וְלֹ֥א תִֽטַּמְּא֖וּ בָּהֶ֑ם אֲנִ֖י ה֥' אֱלֹהֵיכֶֽם: פ

10.ויקרא (פרשת קדושים) פרק כ פסוק כא - כב

(כא) וְאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֥ר יִקַּ֛ח אֶת־אֵ֥שֶׁת אָחִ֖יו נִדָּ֣ה הִ֑וא עֶרְוַ֥ת אָחִ֛יו גִּלָּ֖ה עֲרִירִ֥ים יִהְיֽוּ: (כב) וּשְׁמַרְתֶּ֤ם אֶת־כָּל־חֻקֹּתַי֙ וְאֶת־כָּל־מִשְׁפָּטַ֔י וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם וְלֹא־תָקִ֤יא אֶתְכֶם֙ הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֨ר אֲנִ֜י מֵבִ֥יא אֶתְכֶ֛ם שָׁ֖מָּה לָשֶׁ֥בֶת בָּֽהּ:

11.דברים (פרשת וילך) פרק לא פסוק טו - יח

(טו) וַיֵּרָ֧א ה֛' בָּאֹ֖הֶל בְּעַמּ֣וּד עָנָ֑ן וַיַּעֲמֹ֛ד עַמּ֥וּד הֶעָנָ֖ן עַל־פֶּ֥תַח הָאֹֽהֶל: ס (טז) וַיֹּ֤אמֶר ה֙' אֶל־מֹשֶׁ֔ה הִנְּךָ֥ שֹׁכֵ֖ב עִם־אֲבֹתֶ֑יךָ וְקָם֩ הָעָ֨ם הַזֶּ֜ה וְזָנָ֣ה׀ אַחֲרֵ֣י׀ אֱלֹהֵ֣י נֵֽכַר־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר ה֤וּא בָא־שָׁ֙מָּה֙ בְּקִרְבּ֔וֹ וַעֲזָבַ֕נִי וְהֵפֵר֙ אֶת־בְּרִיתִ֔י אֲשֶׁ֥ר כָּרַ֖תִּי אִתּֽוֹ: (יז) וְחָרָ֣ה אַפִּ֣י ב֣וֹ בַיּוֹם־הַ֠הוּא וַעֲזַבְתִּ֞ים וְהִסְתַּרְתִּ֨י פָנַ֤י מֵהֶם֙ וְהָיָ֣ה לֶֽאֱכֹ֔ל וּמְצָאֻ֛הוּ רָע֥וֹת רַבּ֖וֹת וְצָר֑וֹת וְאָמַר֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא הֲלֹ֗א עַ֣ל כִּֽי־אֵ֤ין אֱלֹהַי֙ בְּקִרְבִּ֔י מְצָא֖וּנִי הָרָע֥וֹת הָאֵֽלֶּה: (יח) וְאָנֹכִ֗י הַסְתֵּ֨ר אַסְתִּ֤יר פָּנַי֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא עַ֥ל כָּל־הָרָעָ֖ה אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה כִּ֣י פָנָ֔ה אֶל־אֱלֹהִ֖ים אֲחֵרִֽים:

12.שמות רבה (וילנא) (פרשת תרומה) פרשה לד סימן א

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר רַבִּי סִימוֹן יוֹשֵׁב בְּסֵתֶר הוּא עֶלְיוֹן עַל כָּל בְּרִיּוֹתָיו, מַהוּ (תהלים צא, צ): בְּצֵל שַׁדַּי, בְּצֵל אֵל, בְּצֵל רַחוּם, בְּצֵל חַנּוּן, אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא בְּצֵל שַׁדַּי, בְּצֵל שֶׁעָשָׂה בְּצַלְאֵל, לְכָךְ נֶאֱמַר: בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא כְּשֵׁם שֶׁאַתָּה סָבוּר כָּךְ אֲנִי סָבוּר, אֶלָּא כ' קֶרֶשׁ בַּצָּפוֹן וְכ' בַּדָּרוֹם וְח' בַּמַעֲרָב, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאֵרֵד וַאֲצַמְצֵם שְׁכִינָתִי בְּתוֹךְ אַמָּה עַל אַמָּה.

13.דברים (פרשת כי תבוא) פרק כח פסוק כח

(כח) יַכְּכָ֣ה ה֔' בְּשִׁגָּע֖וֹן וּבְעִוָּר֑וֹן וּבְתִמְה֖וֹן לֵבָֽב:

(28) Hashem will strike you with madness, and with blindness, and with astonishment of heart;

14.בראשית (פרשת בראשית) פרק ג פסוק ו - ט

(ו) וַתֵּ֣רֶא הָֽאִשָּׁ֡ה כִּ֣י טוֹב֩ הָעֵ֨ץ לְמַאֲכָ֜ל וְכִ֧י תַֽאֲוָה־ה֣וּא לָעֵינַ֗יִם וְנֶחְמָ֤ד הָעֵץ֙ לְהַשְׂכִּ֔יל וַתִּקַּ֥ח מִפִּרְי֖וֹ וַתֹּאכַ֑ל וַתִּתֵּ֧ן גַּם־לְאִישָׁ֛הּ עִמָּ֖הּ וַיֹּאכַֽל: (ז) וַתִּפָּקַ֙חְנָה֙ עֵינֵ֣י שְׁנֵיהֶ֔ם וַיֵּ֣דְע֔וּ כִּ֥י עֵֽירֻמִּ֖ם הֵ֑ם וַֽיִּתְפְּרוּ֙ עֲלֵ֣ה תְאֵנָ֔ה וַיַּעֲשׂ֥וּ לָהֶ֖ם חֲגֹרֹֽת: (ח) וַֽיִּשְׁמְע֞וּ אֶת־ק֨וֹל ה֧' אֱלֹהִ֛ים מִתְהַלֵּ֥ךְ בַּגָּ֖ן לְר֣וּחַ הַיּ֑וֹם וַיִּתְחַבֵּ֨א הָֽאָדָ֜ם וְאִשְׁתּ֗וֹ מִפְּנֵי֙ ה֣' אֱלֹהִ֔ים בְּת֖וֹךְ עֵ֥ץ הַגָּֽן: (ט) וַיִּקְרָ֛א ה֥' אֱלֹהִ֖ים אֶל־הָֽאָדָ֑ם וַיֹּ֥אמֶר ל֖וֹ אַיֶּֽכָּה:

15.שמות (פרשת כי תשא) פרק לג פסוק יא - כג

(יא) וְדִבֶּ֨ר ה֤' אֶל־מֹשֶׁה֙ פָּנִ֣ים אֶל־פָּנִ֔ים כַּאֲשֶׁ֛ר יְדַבֵּ֥ר אִ֖ישׁ אֶל־רֵעֵ֑הוּ וְשָׁב֙ אֶל־הַֽמַּחֲנֶ֔ה וּמְשָׁ֨רְת֜וֹ יְהוֹשֻׁ֤עַ בִּן־נוּן֙ נַ֔עַר לֹ֥א יָמִ֖ישׁ מִתּ֥וֹךְ הָאֹֽהֶל: ס (יב) וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶל־ה֗' רְ֠אֵה אַתָּ֞ה אֹמֵ֤ר אֵלַי֙ הַ֚עַל אֶת־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה וְאַתָּה֙ לֹ֣א הֽוֹדַעְתַּ֔נִי אֵ֥ת אֲשֶׁר־תִּשְׁלַ֖ח עִמִּ֑י וְאַתָּ֤ה אָמַ֙רְתָּ֙ יְדַעְתִּ֣יךָֽ בְשֵׁ֔ם וְגַם־מָצָ֥אתָ חֵ֖ן בְּעֵינָֽי: (יג) וְעַתָּ֡ה אִם־נָא֩ מָצָ֨אתִי חֵ֜ן בְּעֵינֶ֗יךָ הוֹדִעֵ֤נִי נָא֙ אֶת־דְּרָכֶ֔ךָ וְאֵדָ֣עֲךָ֔ לְמַ֥עַן אֶמְצָא־חֵ֖ן בְּעֵינֶ֑יךָ וּרְאֵ֕ה כִּ֥י עַמְּךָ֖ הַגּ֥וֹי הַזֶּֽה: (יד) וַיֹּאמַ֑ר פָּנַ֥י יֵלֵ֖כוּ וַהֲנִחֹ֥תִי לָֽךְ: (טו) וַיֹּ֖אמֶר אֵלָ֑יו אִם־אֵ֤ין פָּנֶ֙יךָ֙ הֹלְכִ֔ים אַֽל־תַּעֲלֵ֖נוּ מִזֶּֽה: (טז) וּבַמֶּ֣ה׀ יִוָּדַ֣ע אֵפ֗וֹא כִּֽי־מָצָ֨אתִי חֵ֤ן בְּעֵינֶ֙יךָ֙ אֲנִ֣י וְעַמֶּ֔ךָ הֲל֖וֹא בְּלֶכְתְּךָ֣ עִמָּ֑נוּ וְנִפְלִ֙ינוּ֙ אֲנִ֣י וְעַמְּךָ֔ מִכָּ֨ל־הָעָ֔ם אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה: פ רביעי (יז) וַיֹּ֤אמֶר ה֙' אֶל־מֹשֶׁ֔ה גַּ֣ם אֶת־הַדָּבָ֥ר הַזֶּ֛ה אֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתָּ אֶֽעֱשֶׂ֑ה כִּֽי־מָצָ֤אתָ חֵן֙ בְּעֵינַ֔י וָאֵדָעֲךָ֖ בְּשֵֽׁם: (יח) וַיֹּאמַ֑ר הַרְאֵ֥נִי נָ֖א אֶת־כְּבֹדֶֽךָ: (יט) וַיֹּ֗אמֶר אֲנִ֨י אַעֲבִ֤יר כָּל־טוּבִי֙ עַל־פָּנֶ֔יךָ וְקָרָ֧אתִֽי בְשֵׁ֛ם ה֖' לְפָנֶ֑יךָ וְחַנֹּתִי֙ אֶת־אֲשֶׁ֣ר אָחֹ֔ן וְרִחַמְתִּ֖י אֶת־אֲשֶׁ֥ר אֲרַחֵֽם: (כ) וַיֹּ֕אמֶר לֹ֥א תוּכַ֖ל לִרְאֹ֣ת אֶת־פָּנָ֑י כִּ֛י לֹֽא־יִרְאַ֥נִי הָאָדָ֖ם וָחָֽי: (כא) וַיֹּ֣אמֶר ה֔' הִנֵּ֥ה מָק֖וֹם אִתִּ֑י וְנִצַּבְתָּ֖ עַל־הַצּֽוּר: (כב) וְהָיָה֙ בַּעֲבֹ֣ר כְּבֹדִ֔י וְשַׂמְתִּ֖יךָ בְּנִקְרַ֣ת הַצּ֑וּר וְשַׂכֹּתִ֥י כַפִּ֛י עָלֶ֖יךָ עַד־עָבְרִֽי: (כג) וַהֲסִרֹתִי֙ אֶת־כַּפִּ֔י וְרָאִ֖יתָ אֶת־אֲחֹרָ֑י וּפָנַ֖י לֹ֥א יֵרָאֽוּ: ס

(11) Hashem spoke to Moses face to face, as a man speaks to his friend. He turned again into the camp, but his servant Joshua, the son of Nun, a young man, didn’t depart out of the Tent. (12) Moses said to Hashem, “Behold, you tell me, ‘Bring up this people:’ and you haven’t let me know whom you will send with me. Yet you have said, ‘I know you by name, and you have also found favor in my sight.’ (13) Now therefore, if I have found favor in your sight, please show me now your ways, that I may know you, so that I may find favor in your sight: and consider that this nation is your people.” (14) He said, “My presence will go with you, and I will give you rest.” (15) He said to him, “If your presence doesn’t go with me, don’t carry us up from here. (16) For how would people know that I have found favor in your sight, I and your people? Isn’t it in that you go with us, so that we are separated, I and your people, from all the people who are on the surface of the earth?” (17) Hashem said to Moses, “I will do this thing also that you have spoken; for you have found favor in my sight, and I know you by name.” (18) He said, “Please show me your glory.” (19) He said, “I will make all my goodness pass before you, and will proclaim the name of Hashem before you. I will be gracious to whom I will be gracious, and will show mercy on whom I will show mercy.” (20) He said, “You cannot see my face, for man may not see me and live.” (21) Hashem also said, “Behold, there is a place by me, and you shall stand on the rock. (22) It will happen, while my glory passes by, that I will put you in a cleft of the rock, and will cover you with my hand until I have passed by; (23) then I will take away my hand, and you will see my back; but my face shall not be seen.”

16.תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ז עמוד א

וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי: שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים בִּקֵּשׁ מֹשֶׁה מִלִּפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְנָתַן לוֹ. בִּקֵּשׁ שֶׁתִּשְׁרֶה שְׁכִינָה עַל יִשְׂרָאֵל, וְנָתַן לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הֲלוֹא בְּלֶכְתְּךָ עִמָּנוּ״. בִּקֵּשׁ שֶׁלֹּא תִּשְׁרֶה שְׁכִינָה עַל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, וְנָתַן לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְנִפְלִינוּ אֲנִי וְעַמְּךָ״. בִּקֵּשׁ לְהוֹדִיעוֹ דְּרָכָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְנָתַן לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הוֹדִיעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶיךָ״, אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! מִפְּנֵי מָה יֵשׁ צַדִּיק וְטוֹב לוֹ, וְיֵשׁ צַדִּיק וְרַע לוֹ, יֵשׁ רָשָׁע וְטוֹב לוֹ, וְיֵשׁ רָשָׁע וְרַע לוֹ? אָמַר לוֹ: מֹשֶׁה, צַדִּיק וְטוֹב לוֹ — צַדִּיק בֶּן צַדִּיק. צַדִּיק וְרַע לוֹ — צַדִּיק בֶּן רָשָׁע. רָשָׁע וְטוֹב לוֹ — רָשָׁע בֶּן צַדִּיק. רָשָׁע וְרַע לוֹ — רָשָׁע בֶּן רָשָׁעוּפְלִיגָא דְּרַבִּי מֵאִיר, דְּאָמַר רַבִּי מֵאִיר: שְׁתַּיִם נָתְנוּ לוֹ וְאַחַת לֹא נָתְנוּ לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחוֹן״ — אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, ״וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵם״ — אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ הָגוּן. ״וַיֹּאמֶר לֹא תוּכַל לִרְאוֹת אֶת פָּנָי״, תָּנָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה, כָּךְ אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: כְּשֶׁרָצִיתִי — לֹא רָצִיתָ, עַכְשָׁיו שֶׁאַתָּה רוֹצֶה — אֵינִי רוֹצֶה.

17.תלמוד בבלי מסכת פסחים דף נ עמוד א

״וְהָיָה ה׳ לְמֶלֶךְ עַל כׇּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה׳ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד״. אַטּוּ הָאִידָּנָא לָאו אֶחָד הוּא? אָמַר רַבִּי אַחָא בַּר חֲנִינָא: לֹא כָּעוֹלָם הַזֶּה הָעוֹלָם הַבָּא. הָעוֹלָם הַזֶּה, עַל בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב״, וְעַל בְּשׂוֹרוֹת רָעוֹת אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ דַּיַּין הָאֱמֶת״. לָעוֹלָם הַבָּא, כּוּלּוֹ ״הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב״. 

18.דברים (פרשת עקב) פרק יא פסוק יא - יב

(יא) וְהָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר אַתֶּ֜ם עֹבְרִ֥ים שָׁ֙מָּה֙ לְרִשְׁתָּ֔הּ אֶ֥רֶץ הָרִ֖ים וּבְקָעֹ֑ת לִמְטַ֥ר הַשָּׁמַ֖יִם תִּשְׁתֶּה־מָּֽיִם: (יב) אֶ֕רֶץ אֲשֶׁר־ה֥' אֱלֹהֶ֖יךָ דֹּרֵ֣שׁ אֹתָ֑הּ תָּמִ֗יד עֵינֵ֨י ה֤' אֱלֹהֶ֙יךָ֙ בָּ֔הּ מֵֽרֵשִׁית֙ הַשָּׁנָ֔ה וְעַ֖ד אַחֲרִ֥ית שָׁנָֽה: ס

19.ספר שיר השירים פרק ב

ח) קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה זֶה בָּא מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים מְקַפֵּץ עַל הַגְּבָעוֹת: (ט) דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ מַשְׁגִּיחַ מִן הַחֲלֹּנוֹת מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים:

20.במדבר רבה (וילנא) (פרשת נשא) פרשה יא סימן ב

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא לְאוּרְזִילָא דְאַיַּלְתָּא. הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ, זֶה כֹּתֶל מַעֲרָבִי שֶׁל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁאֵינוֹ חָרֵב לְעוֹלָם, לָמָּה, שֶׁהַשְּׁכִינָה בַּמַּעֲרָב. מַשְׁגִּיחַ מִן הַחֲלֹּנוֹת בִּזְכוּת אָבוֹת. מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים בִּזְכוּת אִמָּהוֹת. כְּשֵׁם שֶׁיֵּשׁ הֶפְרֵשׁ בֵּין חַלּוֹן לְחָרָךְ כָּךְ יֵשׁ הֶפְרֵשׁ בֵּין זְכוּת אָבוֹת לִזְכוּת אִמָּהוֹת.

 

21.האבכה בחודש החמישי  ?הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק 7-7-1968

....עִם כָּל הַהַצְלָחָה שֶׁהָיְתָה בִּתְקוּפַת הַבַּיִת הַשֵּׁנִי, לֹא נִפְתְּרָה בְּעָיָה בְּסִיסִית אַחַת. הַבַּיִת שֵׁנִי לֹא הִוָּה מַעֲנֶה וּפִתְרוֹן לַבְּעָיָה הַמַּחֲשַׁבְתִּית שֶׁמַּצִּיג סֵפֶר אֵיכָה, שְׁאֵלָה הָעוֹמֶדֶת מֵאֲחוֹרֵי תּוֹפַעַת הַחֻרְבָּן. אוֹתָהּ בְּעָיָה קְדוּמָה שֶׁל "צַדִּיק וְרַע לוֹ רָשָׁע וְטוֹב לוֹ".

הַמִּקְדָּשׁ הֻשְׁמַד, נָשִׁים עֻנּוּ וְנִטְמְאוּ, נְבִיאִים וְכֹהֲנִים נִרְצְחוּ, וְכָל אֵלֶּה - עַל יְדֵי עַם טָמֵא וְאַכְזָרִי. הַשְּׁאֵלָה נִשְׁאֲרָה סְתוּמָה וְכוֹאֶבֶת כְּשֶׁהָיְתָה, לְלֹא כָּל פִּתְרוֹן גַּם לְאַחַר בִּנְיַן בַּיִת שֵׁנִי.

הַשְּׁאֵלוֹת "אֵיכָה יָשְׁבָה בָּדָד", "אֵיכָה יָעִיב בְּאַפּוֹ", "אֵיכָה יוּעַם זָהָב" נוֹתְרוּ מְעִיקוֹת וּמְבִיכוֹת כַּמּוּת שֶׁהָיוּ לִפְנֵי חֻרְבַּן הַבַּיִת

זַעֲקַת "רְאֵה ה' וְהַבִּיטָה לְמִי עוֹלַלְתָּ כֹּה" עָמְדָה בְּתָקְפָהּ לַמְרוֹת

חֲנֻכַּת הַבַּיִת הַשֵּׁנִי.קִינוֹת יִרְמְיָהוּ מְתָאֲרוֹת אֶת הַגּוֹרָל הַטְּרָגִי שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל בִּהְיוֹתוֹ מַטָּרָה לַחֲצֵי הקב"ה. תְּמִיהוֹת אֵלּוּ נִשְׁאֲרוּ סְתוּמוֹת כְּשֶׁהָיוּ וְאֵין פּוֹתֵר אוֹתָן. בִּשְׁעַת יְסוֹד הַבַּיִת הַשֵּׁנִי, כַּאֲשֶׁר צְעִירֵי הַעַם, מִתּוֹךְ חֹסֶר רְגִישׁוּת, שָׁרוּ, הִלְּלוּ וְהִשְׁתּוֹלְלוּ מֵרֹב שִׂמְחָה, הָיוּ הַלְּוִיִּים שְׁרוּיִים בְּצַעַר שֶׁנָּבַע מֵאוֹתָהּ בְּעָיָה סְתוּמָה שֶׁל "אֵיכָה", לַמְרוֹת שֶׁנֵּס שִׁיבַת צִיּוֹן הִתְגַּשֵּׁם.

וְיִסְּדוּ הַבֹּנִים אֶת הֵיכַל ה', וַיַּעֲמִידוּ הַכֹּהֲנִים מְלֻבָּשִׁים בַּחֲצֹצְרוֹת וְהַלְוִיִּם בְּנֵי אָסָף בַּמְצִלְתַּיִם לְהַלֵּל אֶת ה' עַל יְדֵי דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל. וַיַּעֲנוּ בְּהַלֵּל וּבְהוֹדֹת לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ עַל יִשְׂרָאֵל, וְכָל הָעָם הֵרִיעוּ תְרוּעָה גְדוֹלָה בְהַלֵּל לַה' עַל הוּסַד בֵּית ה'. וְרַבִּים מֵהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְרָאשֵׁי הָאָבוֹת הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר רָאוּ אֶת הַבַּיִת

הָרִאשׁוֹן בְּיַסָּדוֹ זֶה הַבַּיִת בְּעֵינֵיהֶם בָּכִים בְּקוֹל גָּדוֹל וְרַבִּים בִּתְרוּעָה בְשִׂמְחָה לְהָרִים קוֹל. וְאֵין הָעָם מַכִּירִים קוֹל תְּרוּעַת הַשִּׂמְחָה לְקוֹל בְּכִי הָעָם, כִּי הָעָם מְרִיעִים תְּרוּעָה גְדוֹלָה וְהַקּוֹל נִשְׁמַע עַד לְמֵרָחוֹק. עֶזְרָ(א ג, י-יג

הַזְּ)קֵנִים, הַכֹּהֲנִים וְהַלְּוִיִּם, אֲשֶׁר רָאוּ אֶת הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן, זִכְרוּ אֶת חֻרְבָּנוֹ. הֵם רָאוּ כֵּיצַד נִשְׁפָּךְ דָּמָם שֶׁל רִבְבוֹת יְהוּדִים, טֶרֶם שָׁכְחוּ אֶת הֲרִיסַת הָאָרֶץ. הֵם הִמְשִׁיכוּ לִשְׁאֹל "אֵיכָה" בִּבְכִי וּבְתַחֲנוּנִים.

לְלֹא סָפֵק, חַיָּבִים לְהוֹדוֹת לַה' עַל רַחֲמָיו וְעַל רֹב חֲסָדָיו, אַךְ אֵין בְּחִיּוּב זֶה כְּדֵי לִפְתֹּר אֶת שְׁאֵלַת "אֵיכָה". מִשֶּׁהִגִּיעַ יוֹם תִּשְׁעָה בְּאָב לְאַחַר חֲנֻכַּת הַבַּיִת, קוֹנְנוּ שׁוּב "אֵיכָה יָשְׁבָה בָּדָד". לַמְרוֹת הַתְּקוּמָה

הַלְּאֻמִּית בִּזְמַן בַּיִת שֵׁנִי, וְעַל אַף קִדּוּשׁ ה' שֶׁנִּתְגַּלָּה אָז.

הַאִם יוֹם הָעַצְמָאוּת עוֹנֶה עַל שְׁאֵלַת "אֵיכָה"!? רַק טִפְּשִׁים יְכוֹלִים לַחְשֹׁב כָּךְ, טִפְּשִׁים שַׁחְצָנִים (וְיֵשׁ הַרְבֵּה טִפְּשִׁים כָּאֵלֶּה). הַאִם מֶמְשָׁלָה יְהוּדִית אוֹ הַצְלָחָה צְבָאִית הֵם תְּמוּרָה לְכֹל הַסֶּבֶל וְהַהֶרֶג

שֶׁל שְׁנוֹת הַגָּלוּת?

אָסוּר לוֹמַר שֶׁזֶּהוּ הַמְּחִיר שֶׁל שֵׁשֶׁת מִלְּיוֹנִי הַיְּהוּדִים שֶׁנִּטְבְּחוּ. זֶהוּ בִּטּוּי לְאַכְזָרִיּוּת וְחֹסֶר רְגִישׁוּת טוֹטָאלִי. הַאֻמְנָם צָהֳלַת הַנִּצָּחוֹן שֶׁל מִלְחֶמֶת שֵׁשֶׁת הַיָּמִים[ 12 ] עֲוֹנָהּ עַל כֹּל הַשְּׁאֵלוֹת שֶׁהִתְעוֹרְרוּ בַּתְּקוּפָה שֶׁקָּדְמָה לֵהּ!? הַאִם לֹא נוֹתַרְנוּ תְּמֵהִים וּנְבוֹכִים כְּמוֹת שֶׁהָיִינוּ לִפְנֵי כֵן? הָאִם נִצָּחוֹן זֶה הָיָה בּוֹ כְּדֵי לְהַרְגִּיעַ אֶת צַעֲרֵנוּ וּלְהִשְׁקִיט אֶת רוּחֵנוּ? הַאִם יֵשׁ בּוֹ כְּדֵי לַעֲנוֹת עַל בְּעָיוֹתֵינוּ וּסְפֵקוֹתֵינוּ? הָאִם לֹא מוּטָל עָלֵינוּ לַחֲזֹר, כְּמוֹ יִרְמְיָהוּ, עַל שְׁאֵלַת "אֵיכָה"?

כָּל עוֹד רָצוֹן ה' הוּא סָתוּם כְּשֶׁהָיָה בְּמֶשֶׁךְ הַלַּיְלָה הֶחָשׁוּךְ שֶׁל הֶסְתֵּר הַפָּנִים, כָּל עוֹד אֵרוּעִים הִיסְטוֹרִיִּים טֶרֶם הִתְבָּרְרוּ מִתּוֹךְ נְקֻדַּת מַבָּט כּוֹלֶלֶת וְאַמִּיתִית, כָּל עוֹד הָעוֹלָם לוֹעֵג עָלֵינוּ בְּשֶׁל אֱמוּנָתֵנוּ בָּא-ל רַחוּם וְחַנּוּן, כָּל עוֹד שֶׁלֹּא נִמְצָא פִּתְרוֹן לְתַעֲלוּמַת "אֵיכָה", אָסוּר לִנְטֹשׁ אֶת תִּשְׁעָה בְּאָב.

כָּל עוֹד יְהוּדִי שׁוֹאֵל "אֵיכָה" יֵשׁ לְהַמְשִׁיךְ וּלְהִתְעַנּוֹת בְּתִשְׁעָה בְּאָב. רַק כַּאֲשֶׁר נַצְלִיחַ לְפַעְנֵחַ אֶת תַּעֲלוּמַת "אֵיכָה", אָז נִנְטֹשׁ אֶת צוֹם הַחֲמִישִׁי. מָה שֶׁהָיָה נָכוֹן בִּתְקוּפַת בַּיִת שֵׁנִי, וַדַּאי נָכוֹן עַכְשָׁו. רַק כְּשֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ, וְאָתוּ תְּקוּפָה שֶׁל גִּלּוּי שְׁכִינָה, יִתְבָּרֵר הַתַּהֲלִיךְ הַהִיסְטוֹרִי עַל יָדָהּ מִתּוֹךְ נְקֻדַּת מַבָּט אֲמִתִּית. כַּאֲשֶׁר נִרְאָה אֶת הַצֶּדֶק וְהַמִּשְׁפָּט שֶׁל ה' מֵחַד גִּיסָא, וְחַסְדּוֹ וְרַחֲמָיו מֵאִידָךְ גִּיסָא, כַּאֲשֶׁר נִזְכֶּה לִגְאֻלָּה הַסּוֹפִית בַּתְּקוּפָה שֶׁבָּהּ כָּל הָעוֹלָם יִשְׁכֹּן בְּשָׁלוֹם אֲמִתִּי, אָז, וְרַק אָז, יִתְקַיְּמוּ דִּבְרֵי זְכַרְיָהוּ:

כֹּה אָמַר ה' צָב-אוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים. (זְכַרְיָה ח, יט(

חָזוֹן זֶה יִתְגַּשֵּׁם רַק כְּשֶׁ"הָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אָהֲבוּ", בַּיּמוֹת הַמָּשִׁיחַ.

22.ישעיהו פרק יא פסוק א - ט

(א) וְיָצָ֥א חֹ֖טֶר מִגֵּ֣זַע יִשָׁ֑י וְנֵ֖צֶר מִשָּׁרָשָׁ֥יו יִפְרֶֽה: (ב) וְנָחָ֥ה עָלָ֖יו ר֣וּחַ ה֑' ר֧וּחַ חָכְמָ֣ה וּבִינָ֗ה ר֤וּחַ עֵצָה֙ וּגְבוּרָ֔ה ר֥וּחַ דַּ֖עַת וְיִרְאַ֥ת הֽ': (ג) וַהֲרִיח֖וֹ בְּיִרְאַ֣ת ה֑' וְלֹֽא־לְמַרְאֵ֤ה עֵינָיו֙ יִשְׁפּ֔וֹט וְלֹֽא־לְמִשְׁמַ֥ע אָזְנָ֖יו יוֹכִֽיחַ: (ד) וְשָׁפַ֤ט בְּצֶ֙דֶק֙ דַּלִּ֔ים וְהוֹכִ֥יחַ בְּמִישׁ֖וֹר לְעַנְוֵי־אָ֑רֶץ וְהִֽכָּה־אֶ֙רֶץ֙ בְּשֵׁ֣בֶט פִּ֔יו וּבְר֥וּחַ שְׂפָתָ֖יו יָמִ֥ית רָשָֽׁע: (ה) וְהָ֥יָה צֶ֖דֶק אֵז֣וֹר מָתְנָ֑יו וְהָאֱמוּנָ֖ה אֵז֥וֹר חֲלָצָֽיו: (ו) וְגָ֤ר זְאֵב֙ עִם־כֶּ֔בֶשׂ וְנָמֵ֖ר עִם־גְּדִ֣י יִרְבָּ֑ץ וְעֵ֨גֶל וּכְפִ֤יר וּמְרִיא֙ יַחְדָּ֔ו וְנַ֥עַר קָטֹ֖ן נֹהֵ֥ג בָּֽם: (ז) וּפָרָ֤ה וָדֹב֙ תִּרְעֶ֔ינָה יַחְדָּ֖ו יִרְבְּצ֣וּ יַלְדֵיהֶ֑ן וְאַרְיֵ֖ה כַּבָּקָ֥ר יֹֽאכַל־תֶּֽבֶן: (ח) וְשִֽׁעֲשַׁ֥ע יוֹנֵ֖ק עַל־חֻ֣ר פָּ֑תֶן וְעַל֙ מְאוּרַ֣ת צִפְעוֹנִ֔י גָּמ֖וּל יָד֥וֹ הָדָֽה: (ט) לֹֽא־יָרֵ֥עוּ וְלֹֽא־יַשְׁחִ֖יתוּ בְּכָל־הַ֣ר קָדְשִׁ֑י כִּֽי־מָלְאָ֣ה הָאָ֗רֶץ דֵּעָה֙ אֶת־ה֔' כַּמַּ֖יִם לַיָּ֥ם מְכַסִּֽים: פ

(1) And there shall come forth a shoot out of the stock of Jesse, And a twig shall grow forth out of his roots. (2) And the spirit of the Lord shall rest upon him, The spirit of wisdom and understanding, The spirit of counsel and might, The spirit of knowledge and of the fear of the Lord. (3) And his delight shall be in the fear of the Lord; And he shall not judge after the sight of his eyes, Neither decide after the hearing of his ears; (4) But with righteousness shall he judge the poor, And decide with equity for the meek of the land; And he shall smite the land with the rod of his mouth, And with the breath of his lips shall he slay the wicked. (5) And righteousness shall be the girdle of his loins, And faithfulness the girdle of his reins. (6) And the wolf shall dwell with the lamb, And the leopard shall lie down with the kid; And the calf and the young lion and the fatling together; And a little child shall lead them. (7) And the cow and the bear feed; Their young ones shall lie down together; And the lion shall eat straw like the ox. (8) And the sucking child shall play on the hole of the asp, And the weaned child shall put his hand on the basilisk's den. (9) They shall not hurt nor destroy In all My holy mountain; For the earth shall be full of the knowledge of the Lord, As the waters cover the sea. 

23.ישעיהו פרק כה פסוק ט

וְאָמַר֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא הִנֵּ֨ה אֱלֹהֵ֥ינוּ זֶ֛ה קִוִּ֥ינוּ ל֖וֹ וְיֽוֹשִׁיעֵ֑נוּ זֶ֤ה ה֙' קִוִּ֣ינוּ ל֔וֹ נָגִ֥ילָה וְנִשְׂמְחָ֖ה בִּישׁוּעָתֽוֹ:

24.תלמוד בבלי מסכת תענית דף לא עמוד א

אָמַר עוּלָּא בִּירָאָה אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת מָחוֹל לְצַדִּיקִים וְהוּא יוֹשֵׁב בֵּינֵיהֶם בְּגַן עֵדֶן וְכׇל אֶחָד וְאֶחָד מַרְאֶה בְּאֶצְבָּעוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וָאֹמַר בַּיּוֹם הַהוּא הִנֵּה אֱלֹהֵינוּ זֶה קִוִּינוּ לוֹ וְיוֹשִׁיעֵנוּ זֶה ה׳ קִוִּינוּ לוֹ נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתוֹהֲדַרַןעֲלָךְ בִּשְׁלֹשָׁה פְּרָקִים וּסְלִיקָא לַהּ מַסֶּכֶת תַּעֲנִית

The tractate concludes with a statement related to the topic of dancing. Ulla of the city of Bira’a said that Rabbi Elazar said: In the future, in the end of days, the Holy One, Blessed be He, will arrange a dance of the righteous, and Hewill be sitting among them in the Garden of Eden, and each and every one of the righteous will point to God with his finger, as it is stated: “And it shall be said on that day: Behold, this is our God, for whom we waited, that He might save us. This is the Lord; for whom we waited. We will be glad and rejoice in His salvation” (Isaiah 25:9). God will be revealed, so that every righteous individual will be able to say: This is our God, as though they were pointing at Him with a finger. 

25.שמות רבה (וילנא) (פרשת בשלח) פרשה כג סימן טו

זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה גְּדוֹלִים יוֹרְדֵי הַיָּם, משֶׁה כַּמָּה נִתְחַבֵּט וְנִתְחַנֵּן לִפְנֵי הַמָּקוֹם עַד שֶׁרָאָה אֶת הַדְּמוּת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לג, יח): הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (שמות לג, כ): לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת פָּנָי, וּבַסּוֹף הֶרְאָה לוֹ בְּסִימָן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לג, כב): וְהָיָה בַּעֲבֹר כְּבֹדִי. הַחַיּוֹת הַנּוֹשְׂאוֹת אֶת הַכִּסֵּא אֵינָן מַכִּירוֹת אֶת הַדְּמוּת, וּבְשָׁעָה שֶׁמַּגִּיעַ זְמַנָּן לוֹמַר שִׁירָה הֵן אוֹמְרִים בְּאֵיזֶה מָקוֹם הוּא אֵין אָנוּ יוֹדְעוֹת אִם כָּאן הוּא אִם בְּמָקוֹם אַחֵר הוּא, אֶלָּא בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא (יחזקאל ג, יב): בָּרוּךְ כְּבוֹד ה' מִמְקוֹמוֹ, וְעוֹלֵי הַיָּם כָּל אֶחָד וְאֶחָד מַרְאֶה בְּאֶצְבָּעוֹ וְאוֹמֵר: זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, בָּעוֹלָם הַזֶּה אֲמַרְתֶּם לְפָנַי פַּעַם אַחַת זֶה אֵלִי, אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא אַתֶּם אוֹמְרִים אוֹתוֹ דָּבָר שְׁתֵּי פְּעָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כה, ט): וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הִנֵּה אֱלֹהֵינוּ זֶה קִוִּינוּ לוֹ וְיוֹשִׁיעֵנוּ זֶה וגו'.

26.תוספות מסכת תענית דף לא עמוד א

כל אחד ואחד מראה - הקדוש ברוך הוא באצבעו שנאמר הנה אלהינו זה קוינו לו וגו' נגילה ונשמחה בישועתו.

27.ריקאנטי שמות (פרשת בשלח) פרק טו פסוק ב

זה אלי, זה רמז לצדיק. ובספר הזוהר [ח"א צ"ג ע"ב] תנא זה וזאת בחד דרגא אינון ולא אתפרשן. אלי למלכות, והרמז [איכה ה', י"ז] עַל־זֶ֗ה הָיָ֤ה דָוֶה֙ לִבֵּ֔נוּ עַל־אֵ֖לֶּה חָשְׁכ֥וּ עֵינֵֽינוּ. על זה, רמז לצדיק, שנאמר [ישעיה נ"ז, א'] הַצַּדִ֣יק אָבָ֔ד וְאֵ֥ין אִ֖ישׁ שָׂ֣ם עַל־לֵ֑ב וְאַנְשֵׁי־חֶ֤סֶד נֶֽאֱסָפִים֙ בְּאֵ֣ין מֵבִ֔ין כִּֽי־מִפְּנֵ֥י הָרָעָ֖ה נֶאֱסַ֥ף הַצַּדִּֽיק: כמה דאת אמר [איכה א', כ"ב] תָּבֹ֨א כָל־רָעָתָ֤ם לְפָנֶ֙יךָ֙ וְעוֹלֵ֣ל לָ֔מוֹ כַּאֲשֶׁ֥ר עוֹלַ֛לְתָּ לִ֖י עַ֣ל כָּל־פְּשָׁעָ֑י כִּֽי־רַבּ֥וֹת אַנְחֹתַ֖י וְלִבִּ֥י דַוָּֽי: על אלה, כמה דאת אמר [ישעיה מ"ט, ט"ו] הֲתִשְׁכַּ֤ח אִשָּׁה֙ עוּלָ֔הּ מֵרַחֵ֖ם בֶּן־בִּטְנָ֑הּ גַּם־אֵ֣לֶּה תִשְׁכַּ֔חְנָה וְאָנֹכִ֖י לֹ֥א אֶשְׁכָּחֵֽךְ והסימן [בראשית כ"ח, י"ז] וַיִּירָא֙ וַיֹּאמַ֔ר מַה־נּוֹרָ֖א הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֑ה אֵ֣ין זֶ֗ה כִּ֚י אִם־בֵּ֣ית אֱלֹהִ֔ים וְזֶ֖ה שַׁ֥עַר הַשָּׁמָֽיִם, וכן [ישעיה כ"ה, ט'] וְאָמַר֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא הִנֵּ֨ה אֱלֹהֵ֥ינוּ זֶ֛ה קִוִּ֥ינוּ ל֖וֹ וְיֽוֹשִׁיעֵ֑נוּ זֶ֤ה ה֙' קִוִּ֣ינוּ ל֔וֹ נָגִ֥ילָה וְנִשְׂמְחָ֖ה בִּישׁוּעָתֽוֹ:, וכן [שיר השירים ב', ט'] דּוֹמֶ֤ה דוֹדִי֙ לִצְבִ֔י א֖וֹ לְעֹ֣פֶר הָֽאַיָּלִ֑ים הִנֵּה־זֶ֤ה עוֹמֵד֙ אַחַ֣ר כָּתְלֵ֔נוּ מַשְׁגִּ֙יחַ֙ מִן־הַֽחַלֹּנ֔וֹת מֵצִ֖יץ מִן־הַֽחֲרַכִּֽים: זה כותל מערבי שלא זזה השכינה משם, ומשם משגיח על בני אדם שנאמר [תהלים ט', ט'] וְה֗וּא יִשְׁפֹּֽט־תֵּבֵ֥ל בְּצֶ֑דֶק יָדִ֥ין לְ֝אֻמִּ֗ים בְּמֵישָׁרִֽים:

28.משך חכמה על שמות פרק טו פסוק ב

 במדרש (מכילתא טו-ב) א"ל הקב"ה לישראל בעולם הזה אמרתם לפני פעם אחת זה אלי אבל לע"ל אתם אומרים אותו דבר ב' פעמים שנאמר ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה קוינו לו ויושיענו וכו'. הכוונה כמו דאיתא בפסחים סוף פ"ג ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד וכו' אלא העוה"ז על בשורות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב וכו' לעוה"ב כולו הטוב והמטיב. כן בעוה"ז זה אלי שנאמר וחסד אל כל היום (תהלים נב, ג) דוקא על הטובה, אבל לע"ל הנה אלקינו זה מדת הדין זה ה' קוינו לו וכו' זה מדת הרחמים, שעל שניהם מודים ומשבחים ודו"ק.

29.רמב"ם הלכות תשובה פרק ט הלכה ב

וּמִפְּנֵי זֶה הִתְאַוּוּ כָּל יִשְׂרָאֵל, נְבִיאֵיהֶם וְחַכְמֵיהֶם, יְמוֹת הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ: כְּדֵי שֶׁיָּנוּחוּ מִמַּלְכוּת הָרִשְׁעָה שֶׁאֵינָהּ מַנַּחַת לָהֶן לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְווֹת כַּהֹגֶן, וְיִמְצְאוּ לָהֶם מַרְגּוֹעַ, וְיַרְבּוּ בַּחָכְמָה, כְּדֵי שֶׁיִּזְכּוּ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא.

לְפִי שֶׁבְּאוֹתָן הַיָּמִים תִּרְבֶּה הַדַּעַת וְהַחָכְמָה וְהָאֱמֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יי" (ישעיה יא,ט), וְנֶאֱמַר: "וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת אָחִיו" (ירמיה לא,לג), וְנֶאֱמַר: "וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם" (יחזקאל לו,כו). מִפְּנֵי שֶׁאוֹתוֹ הַמֶּלֶךְ שֶׁיַּעֲמֹד מִזֶּרַע דָּוִד - בַּעַל חָכְמָה יִהְיֶה יָתֵר מִשְּׁלֹמֹה, וְנָבִיא גָּדוֹל הוּא קָרוֹב מִמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ, וּלְפִיכָךְ יְלַמֵּד כָּל הָעָם וְיוֹרֶה אוֹתָן דֶּרֶךְ יי, וְיָבוֹאוּ כָּל הַגּוֹיִים לְשָׁמְעוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית יי בְּרֹאשׁ הֶהָרִים" (ישעיה ב,ב(

וְסוֹף הַשָּׂכָר כֻּלּוֹ, וְהַטּוֹבָה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁאֵין לָהּ הֶפְסֵק וְלֹא גֵּרָעוֹן - הוּא חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. אֲבָל יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ הוּא הָעוֹלָם הַזֶּה, וְעוֹלָם כְּמִנְהָגוֹ הוֹלֵךְ, אֶלָּא שֶׁהַמַּלְכוּת תַּחֲזֹר לְיִשְׂרָאֵל. וּכְבָר אָמְרוּ חֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים: אֵין בֵּין הָעוֹלָם הַזֶּה לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ אֶלָּא שִׁעְבּוּד מַלְכֻיוֹת בִּלְבַד.

30.רמב"ם הלכות מלכים ומלחמות פרק י"ב

(א)... וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר בִּישַׁעְיָה (ישעיה י"א:ו') וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ מָשָׁל וְחִידָה. עִנְיַן הַדָּבָר שֶׁיִּהְיוּ יִשְׂרָאֵל יוֹשְׁבִין לָבֶטַח עִם רִשְׁעֵי עַכּוּ"ם הַמְשׁוּלִים כִּזְאֵב וְנָמֵר. שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ה':ו') זְאֵב עֲרָבוֹת יְשָׁדְדֵם וְנָמֵר שֹׁקֵד עַל עָרֵיהֶם. וְיַחְזְרוּ כֻּלָּם לְדַת הָאֱמֶת. וְלֹא יִגְזְלוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ. אֶלָּא יֹאכְלוּ דָּבָר הַמֻּתָּר בְּנַחַת עִם יִשְׂרָאֵל. שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה י"א:ז') וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ הַדְּבָרִים בְּעִנְיַן הַמָּשִׁיחַ הֵם מְשָׁלִים. וּבִימוֹת הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ יִוָּדַע לַכּל לְאֵי זֶה דָּבָר הָיָה מָשָׁל. וּמָה עִנְיָן רָמְזוּ בָּהֶן:

)ד) לֹא נִתְאַוּוּ הַחֲכָמִים וְהַנְּבִיאִים יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ. לֹא כְּדֵי שֶׁיִּשְׁלְטוּ עַל כָּל הָעוֹלָם. וְלֹא כְּדֵי שֶׁיִּרְדּוּ בָּעַכּוּ"ם. וְלֹא כְּדֵי שֶׁיְּנַשְּׂאוּ אוֹתָם הָעַמִּים. וְלֹא כְּדֵי לֶאֱכל וְלִשְׁתּוֹת וְלִשְׂמֹחַ. אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ פְּנוּיִין בַּתּוֹרָה וְחָכְמָתָהּ. וְלֹא יִהְיֶה לָהֶם נוֹגֵשׂ וּמְבַטֵּל. כְּדֵי שֶׁיִּזְכּוּ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת תְּשׁוּבָה:

)ה) וּבְאוֹתוֹ הַזְּמַן לֹא יִהְיֶה שָׁם לֹא רָעָב וְלֹא מִלְחָמָה וְלֹא קִנְאָה וְתַחֲרוּת. שֶׁהַטּוֹבָה תִּהְיֶה מֻשְׁפַּעַת הַרְבֵּה וְכָל הַמַּעֲדַנִּים מְצוּיִין כֶּעָפָר. וְלֹא יִהְיֶה עֵסֶק כָּל הָעוֹלָם אֶלָּא לָדַעַת אֶת ה' בִּלְבַד. וּלְפִיכָךְ יִהְיוּ חֲכָמִים גְּדוֹלִים וְיוֹדְעִים דְּבָרִים הַסְּתוּמִים וְיַשִּׂיגוּ דַּעַת בּוֹרְאָם כְּפִי כֹּחַ הָאָדָם. שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה י"א:ט') כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים:

)סיום) נִשְׁלְמוּ הִלְכוֹת מְלָכִים וְהַחִבּוּר כֻּלוֹ.בָּרוּךְ שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם בִּפְּרָטוֹ וּבִכְלָלוֹ: