פרשת זכור התשפ״ד

 פרשת  זכור התשפ״ד

הרב ארי דוד קאהן                                                                  ari.kahn@biu.ac.il

 

1.    שמות פרק יז פסוק ו - טז (פרשת בשלח)

(ו) הִנְנִ֣י עֹמֵד֩ לְפָנֶ֨יךָ שָּׁ֥ם׀ עַֽל־הַצּוּר֘ בְּחֹרֵב֒ וְהִכִּ֣יתָ בַצּ֗וּר וְיָצְא֥וּ מִמֶּ֛נּוּ מַ֖יִם וְשָׁתָ֣ה הָעָ֑ם וַיַּ֤עַשׂ כֵּן֙ מֹשֶׁ֔ה לְעֵינֵ֖י זִקְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: (ז) וַיִּקְרָא֙ שֵׁ֣ם הַמָּק֔וֹם מַסָּ֖ה וּמְרִיבָ֑ה עַל־רִ֣יב׀ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְעַ֨ל נַסֹּתָ֤ם אֶת־ה֙' לֵאמֹ֔ר הֲיֵ֧שׁ ה֛' בְּקִרְבֵּ֖נוּ אִם־אָֽיִן: פ (ח) וַיָּבֹ֖א עֲמָלֵ֑ק וַיִּלָּ֥חֶם עִם־יִשְׂרָאֵ֖ל בִּרְפִידִֽם: (ט) וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֤ה אֶל־יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ בְּחַר־לָ֣נוּ אֲנָשִׁ֔ים וְצֵ֖א הִלָּחֵ֣ם בַּעֲמָלֵ֑ק מָחָ֗ר אָנֹכִ֤י נִצָּב֙ עַל־רֹ֣אשׁ הַגִּבְעָ֔ה וּמַטֵּ֥ה הָאֱלֹהִ֖ים בְּיָדִֽי: (י) וַיַּ֣עַשׂ יְהוֹשֻׁ֗עַ כַּאֲשֶׁ֤ר אָֽמַר־לוֹ֙ מֹשֶׁ֔ה לְהִלָּחֵ֖ם בַּעֲמָלֵ֑ק וּמֹשֶׁה֙ אַהֲרֹ֣ן וְח֔וּר עָל֖וּ רֹ֥אשׁ הַגִּבְעָֽה: (יא) וְהָיָ֗ה כַּאֲשֶׁ֨ר יָרִ֥ים מֹשֶׁ֛ה יָד֖וֹ וְגָבַ֣ר יִשְׂרָאֵ֑ל וְכַאֲשֶׁ֥ר יָנִ֛יחַ יָד֖וֹ וְגָבַ֥ר עֲמָלֵֽק: (יב) וִידֵ֤י מֹשֶׁה֙ כְּבֵדִ֔ים וַיִּקְחוּ־אֶ֛בֶן וַיָּשִׂ֥ימוּ תַחְתָּ֖יו וַיֵּ֣שֶׁב עָלֶ֑יהָ וְאַהֲרֹ֨ן וְח֜וּר תָּֽמְכ֣וּ בְיָדָ֗יו מִזֶּ֤ה אֶחָד֙ וּמִזֶּ֣ה אֶחָ֔ד וַיְהִ֥י יָדָ֛יו אֱמוּנָ֖ה עַד־בֹּ֥א הַשָּֽׁמֶשׁ: (יג) וַיַּחֲלֹ֧שׁ יְהוֹשֻׁ֛עַ אֶת־עֲמָלֵ֥ק וְאֶת־עַמּ֖וֹ לְפִי־חָֽרֶב: פ (יד) וַיֹּ֨אמֶר ה֜' אֶל־מֹשֶׁ֗ה כְּתֹ֨ב זֹ֤את זִכָּרוֹן֙ בַּסֵּ֔פֶר וְשִׂ֖ים בְּאָזְנֵ֣י יְהוֹשֻׁ֑עַ כִּֽי־מָחֹ֤ה אֶמְחֶה֙ אֶת־זֵ֣כֶר עֲמָלֵ֔ק מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָֽיִם: (טו) וַיִּ֥בֶן מֹשֶׁ֖ה מִזְבֵּ֑חַ וַיִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ ה֥'׀ נִסִּֽי: (טז) וַיֹּ֗אמֶר כִּֽי־יָד֙ עַל־כֵּ֣ס יָ֔הּ מִלְחָמָ֥ה לַה֖' בַּֽעֲמָלֵ֑ק מִדֹּ֖ר דֹּֽר: פ קי"ו פסוקים, י"ד אמונ"ה סימן, סנא"ה סימן

2.    מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי (אפשטין-מלמד) שמות פרק יז פסוק ט (פרשת בשלח)

מחר אנכי נצב על ראש הגבעה ומטה האלקים בידי מחר נהיה מעותדין ועומדין על ראש הגבעה ומטה שאמר הקדוש ברוך הוא תהא בידך תהא בידי לעולם כך דברי ר' יהושע ור' אלעזר המודעי אומ' מחר נגזור תענית ונהא מעותדין ועומדין על <מעשה אבות> ראש אלו מעשה אבות הגבעה אלו מעשה אמהות. …איסי בן יהודה אומר חמשה דברים יש שאין להם בתורה הכרע … מָחָ֗ר אָנֹכִ֤י נִצָּב֙ עַל־רֹ֣אשׁ הַגִּבְעָ֔ה או צֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק מָחָר. … אלו חמשה דברים יש בתורה שאין להם הכרע.

3.    ספרי דאגדתא על אסתר - מדרש פנים אחרים (בובר) נוסח ב פרשה ה

… אמרה לו אסתר אם על המלך טוב לתת את שאלתי ולעשות את בקשתי יבא המלך והמן היום אל המשתה וגו'. מה ראתה אסתר לומר ומחר אעשה כדבר המלך, אלא שכל זרעו של עמלק למודים הם ליפול במחר, וכן הוא אומר מחר אנכי נצב על ראש הגבעה (שמות יז ט), וכן בשאול כעת מחר אשלח לך איש וגו' (ש"א =שמואל א'= ט טז), וזו כאן ומחר אעשה כדבר המלך, מחר הוא שאעשה כדבר המלך, ויש אומרים שלא היתה שומעת לו, ואותה שעה אמרה לו אני עושה למחר קולווסין של מלך, לכך נאמר ומחר אעשה כדבר המלך.

4.    אסתר פרק ה 

(ח) אִם־מָצָ֨אתִי חֵ֜ן בְּעֵינֵ֣י הַמֶּ֗לֶךְ וְאִם־עַל־הַמֶּ֙לֶךְ֙ ט֔וֹב לָתֵת֙ אֶת־שְׁאֵ֣לָתִ֔י וְלַעֲשׂ֖וֹת אֶת־בַּקָּשָׁתִ֑י יָב֧וֹא הַמֶּ֣לֶךְ וְהָמָ֗ן אֶל־הַמִּשְׁתֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר אֶֽעֱשֶׂ֣ה לָהֶ֔ם וּמָחָ֥ר אֶֽעֱשֶׂ֖ה כִּדְבַ֥ר הַמֶּֽלֶךְ:

(יד) וַתֹּ֣אמֶר לוֹ֩ זֶ֨רֶשׁ אִשְׁתּ֜וֹ וְכָל־אֹֽהֲבָ֗יו יַֽעֲשׂוּ־עֵץ֘ גָּבֹ֣הַּ חֲמִשִּׁ֣ים אַמָּה֒ וּבַבֹּ֣קֶר׀ אֱמֹ֣ר לַמֶּ֗לֶךְ וְיִתְל֤וּ אֶֽת־מָרְדֳּכַי֙ עָלָ֔יו וּבֹֽא־עִם־הַמֶּ֥לֶךְ אֶל־הַמִּשְׁתֶּ֖ה שָׂמֵ֑חַ וַיִּיטַ֧ב הַדָּבָ֛ר לִפְנֵ֥י הָמָ֖ן וַיַּ֥עַשׂ הָעֵֽץ: פ

5.    אסתר פרק ט פסוק יב - יג

(יב) וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֜לֶךְ לְאֶסְתֵּ֣ר הַמַּלְכָּ֗ה בְּשׁוּשַׁ֣ן הַבִּירָ֡ה הָרְגוּ֩ הַיְּהוּדִ֨ים וְאַבֵּ֜ד חֲמֵ֧שׁ מֵא֣וֹת אִ֗ישׁ וְאֵת֙ עֲשֶׂ֣רֶת בְּנֵֽי־הָמָ֔ן בִּשְׁאָ֛ר מְדִינ֥וֹת הַמֶּ֖לֶךְ מֶ֣ה עָשׂ֑וּ וּמַה־שְּׁאֵֽלָתֵךְ֙ וְיִנָּ֣תֵֽן לָ֔ךְ וּמַה־בַּקָּשָׁתֵ֥ךְ ע֖וֹד וְתֵעָֽשׂ: (יג) וַתֹּ֤אמֶר אֶסְתֵּר֙ אִם־עַל־הַמֶּ֣לֶךְ ט֔וֹב יִנָּתֵ֣ן גַּם־מָחָ֗ר לַיְּהוּדִים֙ אֲשֶׁ֣ר בְּשׁוּשָׁ֔ן לַעֲשׂ֖וֹת כְּדָ֣ת הַיּ֑וֹם וְאֵ֛ת עֲשֶׂ֥רֶת בְּנֵֽי־הָמָ֖ן יִתְל֥וּ עַל־הָעֵֽץ:

6.    אסתר פרק ו פסוק יב - יד

(יב) וַיָּ֥שָׁב מָרְדֳּכַ֖י אֶל־שַׁ֣עַר הַמֶּ֑לֶךְ וְהָמָן֙ נִדְחַ֣ף אֶל־בֵּית֔וֹ אָבֵ֖ל וַחֲפ֥וּי רֹֽאשׁ: (יג) וַיְסַפֵּ֨ר הָמָ֜ן לְזֶ֤רֶשׁ אִשְׁתּוֹ֙ וּלְכָל־אֹ֣הֲבָ֔יו אֵ֖ת כָּל־אֲשֶׁ֣ר קָרָ֑הוּ וַיֹּ֠אמְרוּ֩ ל֨וֹ חֲכָמָ֜יו וְזֶ֣רֶשׁ אִשְׁתּ֗וֹ אִ֣ם מִזֶּ֣רַע הַיְּהוּדִ֡ים מָרְדֳּכַ֞י אֲשֶׁר֩ הַחִלּ֨וֹתָ לִנְפֹּ֤ל לְפָנָיו֙ לֹא־תוּכַ֣ל ל֔וֹ כִּֽי־נָפ֥וֹל תִּפּ֖וֹל לְפָנָֽיו: (יד) עוֹדָם֙ מְדַבְּרִ֣ים עִמּ֔וֹ וְסָרִיסֵ֥י הַמֶּ֖לֶךְ הִגִּ֑יעוּ וַיַּבְהִ֙לוּ֙ לְהָבִ֣יא אֶת־הָמָ֔ן אֶל־הַמִּשְׁתֶּ֖ה אֲשֶׁר־עָשְׂתָ֥ה אֶסְתֵּֽר:

7.    שפתי כהן על שמות פרק יז פסוק טו

מחר, רחם עליהם הקב"ה. דבר אחר אברהם בגימטריא, שעמדה להם זכותו של אברהם:

8.    שפתי כהן על שמות פרק לב פסוק ה

עוד וירא אהרן, ראה שהוא גועה ופחד שלא יטעו ישראל אחריו לומר שיש בו חיות, לזה ויבן מזבח לפניו, רמז להם שאין בו חיות, וזהו מזבח נוטריקון מדבר זה בלתי חיות, ושתקו, ואמר לו שיבין מי שנזבח קודם והוא השור שהקריב אדם הראשון וקידש בו שם שמים ואתה מחללו, בן יכבד אב שהשור אב העגל, ואותו שור קרן אחת היתה לו במצחו להורות אחדות שהוא אחד ברוך הוא, ואתה מפר בריתו, שכן מזבח נוטריקון מפר זה ברית חוק, לזה ויקרא אהרן ויאמר, כמו ויקרא שם אברם בשם ה' (בראשית י"ג, ד') כן קרא כאן אהרן חג לה' ולא לעגל, חג גימטריא י"א, ראשי תיבות ה' אחד. מחר, אמר להם מחר תראו שיש מכם שיפול עליהם החרם ברמ"ח איבריהם שנאמר ויגוף ה' את העם, ויש אחרים שירחם עליהם זהו מחר, חרם, רחם, רמ"ח, ואהרן כדי לדחות שלא יעבדוהו היום דחה אותם ואמר להם חג לה' מחר, אמר להם אתם מבקשים מנהיג, מחר הוא חג, המנהיג הוא לנסיעה לחנייה להראות לכם הדרך, מחר הוא חג לא נסיעה ולא חנייה, ורמז להם שחטאו חטא גדול ובה' בגדו, שכן חג לקח אותיות שלפניו ושל אחריו יעלה וח"ט בג"ד, כלומר זה חטא ובגד:

9.    כתר יונתן שמות פרק יז (פרשת בשלח)

(ט) ויאמר משה ליהושע בחר לנו אנשים גיבורים וחזקים במִצוות ומנצחי מִלחמה וצא מִתחת ענני הכבוד וערוך מערך מִלחמה לנגד מחנות עמלק מחר אני עומד בצום ניצב בזכות אבות ראשי העם וזכות האימהות שמשולות לגבעות ומטה שׁנעשׂו בו ניסים מִן לִפני יי בידי:…(יב) וידי משה היו כבדים מִן בעבור שעיכב מִלחמה למחר ולא הִזדרז ביום ההוא לגאולתם של ישׂראל ולא היה יכול לזקפם [להרימם] בתפילה ומִן שהיה רוצה לענות נפשו לקחו אבן וישׂימו תחתיו וישב עליה ואהרן וחור תומכים לידיו מִכאן אחד ומִכאן אחד והיו ידיו פרושׂות באמונה בתפילה ובצום עד שקיעת השמש:

10.בראשית פרק כה פסוק כב - כג (פרשת תולדות)

(כב) וַיִּתְרֹֽצֲצ֤וּ הַבָּנִים֙ בְּקִרְבָּ֔הּ וַתֹּ֣אמֶר אִם־כֵּ֔ן לָ֥מָּה זֶּ֖ה אָנֹ֑כִי וַתֵּ֖לֶךְ לִדְרֹ֥שׁ אֶת־הֽ': (כג) וַיֹּ֨אמֶר ה֜' לָ֗הּ שְׁנֵ֤י גוֹיִם֙ בְּבִטְנֵ֔ךְ וּשְׁנֵ֣י לְאֻמִּ֔ים מִמֵּעַ֖יִךְ יִפָּרֵ֑דוּ וּלְאֹם֙ מִלְאֹ֣ם יֶֽאֱמָ֔ץ וְרַ֖ב יַעֲבֹ֥ד צָעִֽיר:

11.מדרש אגדה (בובר) בראשית פרק כה פסוק כו (פרשת תולדות)

[כו] ואחרי כן יצא אחיו. אחר שימלוך עשו ימלוך יעקב, וכמה דהוא אמר ועלו מושיעים בהר ציון וגו' (עובדי' א כא): וידו אחזת בעקב עשו. שבקש לקרוע רחם אמו שלא יצא יעקב משם, ואחז יעקב בעקיבו שיצא אחריו, אבל רחם אמו השחית שלא נתעברה עוד:

12.בראשית פרק כה פסוק כט - לד (פרשת תולדות)

(כט) וַיָּ֥זֶד יַעֲקֹ֖ב נָזִ֑יד וַיָּבֹ֥א עֵשָׂ֛ו מִן־הַשָּׂדֶ֖ה וְה֥וּא עָיֵֽף: (ל) וַיֹּ֨אמֶר עֵשָׂ֜ו אֶֽל־יַעֲקֹ֗ב הַלְעִיטֵ֤נִי נָא֙ מִן־הָאָדֹ֤ם הָאָדֹם֙ הַזֶּ֔ה כִּ֥י עָיֵ֖ף אָנֹ֑כִי עַל־כֵּ֥ן קָרָֽא־שְׁמ֖וֹ אֱדֽוֹם: (לא) וַיֹּ֖אמֶר יַעֲקֹ֑ב מִכְרָ֥ה כַיּ֛וֹם אֶת־בְּכֹֽרָתְךָ֖ לִֽי: (לב) וַיֹּ֣אמֶר עֵשָׂ֔ו הִנֵּ֛ה אָנֹכִ֥י הוֹלֵ֖ךְ לָמ֑וּת וְלָמָּה־זֶּ֥ה לִ֖י בְּכֹרָֽה: (לג) וַיֹּ֣אמֶר יַעֲקֹ֗ב הִשָּׁ֤בְעָה לִּי֙ כַּיּ֔וֹם וַיִּשָּׁבַ֖ע ל֑וֹ וַיִּמְכֹּ֥ר אֶת־בְּכֹרָת֖וֹ לְיַעֲקֹֽב: (לד) וְיַעֲקֹ֞ב נָתַ֣ן לְעֵשָׂ֗ו לֶ֚חֶם וּנְזִ֣יד עֲדָשִׁ֔ים וַיֹּ֣אכַל וַיֵּ֔שְׁתְּ וַיָּ֖קָם וַיֵּלַ֑ךְ וַיִּ֥בֶז עֵשָׂ֖ו אֶת־הַבְּכֹרָֽה:

13.רמב"ן בראשית פרק כה (פרשת חיי שרה)

ומה תועיל לו הבכורה. ואמר ויאכל וישת ויקם וילך ויבז - כי אחר שאכל ושתה חזר השדה אל צידו, וזו סיבת בזוי הבכורה, כי אין חפץ בכסילים רק שיאכלו וישתו ויעשו חפצם בעתם, ולא יחושו ליום מחר:

14.בראשית פרק לב (פרשת וישלח)

(ז) וַיָּשֻׁ֙בוּ֙ הַמַּלְאָכִ֔ים אֶֽל־יַעֲקֹ֖ב לֵאמֹ֑ר בָּ֤אנוּ אֶל־אָחִ֙יךָ֙ אֶל־עֵשָׂ֔ו וְגַם֙ הֹלֵ֣ךְ לִקְרָֽאתְךָ֔ וְאַרְבַּע־מֵא֥וֹת אִ֖ישׁ עִמּֽוֹ:…(כג) וַיָּ֣קָם׀ בַּלַּ֣יְלָה ה֗וּא וַיִּקַּ֞ח אֶת־שְׁתֵּ֤י נָשָׁיו֙ וְאֶת־שְׁתֵּ֣י שִׁפְחֹתָ֔יו וְאֶת־אַחַ֥ד עָשָׂ֖ר יְלָדָ֑יו וַֽיַּעֲבֹ֔ר אֵ֖ת מַעֲבַ֥ר יַבֹּֽק: …(לב) וַיִּֽזְרַֽח־ל֣וֹ הַשֶּׁ֔מֶשׁ כַּאֲשֶׁ֥ר עָבַ֖ר אֶת־פְּנוּאֵ֑ל וְה֥וּא צֹלֵ֖עַ עַל־יְרֵכֽוֹ:

15.בראשית פרק לג פסוק ד (פרשת וישלח)

(ד) וַיָּ֨רָץ עֵשָׂ֤ו לִקְרָאתוֹ֙ וַֽיְחַבְּקֵ֔הוּ וַיִּפֹּ֥ל עַל־צַוָּארָ֖ו וַיִּשָּׁקֵ֑הוּ וַיִּבְכּֽוּ:

16.רש"י בראשית פרק לג פסוק ד (פרשת וישלח)

(ד) ויחבקהו - נתגלגלו רחמיו כשראהו משתחוה כל השתחוואות הללו: וישקהו - נקוד עליו, ויש חולקין בדבר הזה בברייתא דספרי ^{(בהעלותך סט)}, יש שדרשו נקודה זו לומר שלא נשקו בכל לבו. אמר ר' שמעון בן יוחאי הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב, אלא שנכמרו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו:

17.בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשת וישב פרשה פה

(ל) [ואחר יצא אחיו אשר על ידו השני] כמה ידות כתוב כאן, ר' יודן ור' חונא ר' יודן אמר ארבע כנגד ארבעה חרמים שעתיד לפשוט את ידו בהם חרם עמלק וחרם סיחון ועוג וחרם יריחו וחרם כנענים, ר' חונה א' כנגד ארבעה דברים שעתיד ליטול מן החרם הה"ד וארא בשלל אדרת שנער אחת טובה ומאתים שקלים כסף ולשון זהב אחד (יהושע ז כא), ר' חננא בר יצחק אמר פורפירה בבליא, ומה בבל עבדה הכא, אלא כל מלך שלא היה לו שלטון בארץ ישראל הוא אומר אין מלכותו שוה כלום ומלך בבל אנטיקיסר שלו היה יושב ביריחו והיה זה משלח לזה כותבות וזה לזה דוריות.

18.רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פרק ב הלכה יח

כָּל סִפְרֵי הַנְּבִיאִים וְכָל הַכְּתוּבִים עֲתִידִין לִבָּטֵל לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ חוּץ מִמְּגִלַּת אֶסְתֵּר הֲרֵי הִיא קַיֶּמֶת כַּחֲמִשָּׁה חֻמְשֵׁי תּוֹרָה וְכַהֲלָכוֹת שֶׁל תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה שֶׁאֵינָן בְּטֵלִין לְעוֹלָם, וְאַף עַל פִּי שֶׁכָּל זִכְרוֹן הַצָּרוֹת יִבָּטֵל שֶׁנֶּאֱמַר [יְשַׁעְיָהוּ ס"ה] כִּי נִשְׁכְּחוּ הַצָּרוֹת הָרִאשֹׁנוֹת וְכִי נִסְתְּרוּ מֵעֵינָי, יְמֵי הַפּוּרִים לֹא יִבְטְלוּ שֶׁנֶּאֱמַר [אֶסְתֵּר ט'] וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים וְזִכְרָם לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם.

19.תלמוד ירושלמי מסכת מגילה פרק א הלכה ה

ר' יוֹחָנָן ורשב"ל ר' יוֹחָנָן אָמַר הַנְּבִיאִים וְהַכְּתוּבִים עֲתִידִין לִבָּטֵל וַחֲמֵשֶׁת סִפְרֵי תּוֹרָה אֵינָן עֲתִידִין לִבָּטֵל מָה טַעְמָא [דְּבָרִים ה יט] קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסָף רשב"ל אָמַר אַף מְגִלַּת אֶסְתֵּר וַהֲלָכוֹת אֵינָן עֲתִידִין לִבָּטֵל נֶאֱמַר כָּאן קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסָף וְנֶאֱמַר לְהַלָּן [אֶסְתֵּר ט כח] וְזִכְרָם לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם הֲלָכוֹת [חֲבַקּוּק ג ו] הֲלִיכוֹת עוֹלָם לוֹ

20.ספר נצח ישראל - פרק טו

וּבְפִרְקֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, "מִכְרָ֥ה כַיּ֛וֹם אֶת־בְּכֹֽרָתְךָ֖ לִֽי" (בְּרֵאשִׁית כה, לֹא), אָמְרוּ, כְּשֶׁהָיוּ יַעֲקֹב וְעֵשָׂו בִּמְעֵי אִמָּם, אָמַר יַעֲקֹב לְעֵשָׂו, אֲחִי, שְׁנֵי עוֹלָמוֹת לְפָנֵינוּ, עוֹלָם הַזֶּה וְעוֹלָם הַבָּא. עוֹלָם הַזֶּה יֵשׁ בּוֹ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, וּמַשָּׂא וּמַתָּן, לִשָּׂא אִשָּׁה, וּלְהוֹלִיד בָּנִים וּבָנוֹת. עוֹלָם הַבָּא אֵין בּוֹ כָּל הַמִּדּוֹת הַלָּלוּ. רְצוֹנְךָ, טֹל אַתָּה עוֹלָם הַזֶּה, וַאֲנִי עוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר "מִכְרָ֥ה כַיּ֛וֹם אֶת־בְּכֹֽרָתְךָ֖ לִֽי", כְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁהָיוּ בְּבֶטֶן אִמָּם. מִיַּד כָּפַר עֵשָׂו בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים, וְאָמַר "אֲנִי הוֹלֵךְ לָמוּת וְלָמָּה לִי זֶה בְּכוֹרָה" (בְּרֵאשִׁית כה, לֵב). בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נָטַל עֵשָׂו חֶלְקוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְיַעֲקֹב נָטַל שְׂכָרוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא. וּכְשֶׁבָּא יַעֲקֹב מִבֵּית לָבָן, וְרָאָה שֶׁהָיָה לְיַעֲקֹב בָּנִים וּבָנוֹת, אָמַר לוֹ, יַעֲקֹב אָחִי, לֹא כָּךְ אָמַרְתָּ לִי שֶׁתִּטֹּל הָעוֹלָם הַבָּא וַאֲנִי הָעוֹלָם הַזֶּה, מִנַּיִן כָּל הַמָּמוֹן הַזֶּה. הִרְהֵר עֵשָׂו בְּדַעְתּוֹ, וּמָה הָעוֹלָם הַזֶּה שֶׁאֵינוֹ חֶלְקוֹ, נָתַן לוֹ הקב"ה שְׂכָרוֹ, עוֹלָם הַבָּא שֶׁהוּא חֶלְקוֹ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. מִיָּד אָמַר עֵשָׂו, רְצוֹנְךָ נַעֲשֶׂה שֻׁתָּפוּת, טֹל אַתָּה חֲצִי עוֹלָם הַזֶּה וַחֲצִי עוֹלָם הַבָּא. אָמַר לוֹ בָּנַי רַכִּים, וְאֵינָם יְכוֹלִים לַעֲמֹד בְּיִסּוּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (בְּרֵאשִׁית לג, יג) "וְדִפְקוּם יוֹם אֶחָד", עַד כָּאן:

 

 

21.ספר אור חדש עמוד קסז

וּבַמִּדְרָשׁ ^{(יַלְקוּט שִׁמְעוֹנִי אֶסְתֵּר סי' תתרנו, ה)} וּמָחָר אֶעֱשֶׂה כִּדְבַר הַמֶּלֶךְ ^{(אֶסְתֵּר ה, ח)} מָה רָאֲתָה אֶסְתֵּר לוֹמַר וּמָחָר אֶעֱשֶׂה כִּדְבַר הַמֶּלֶךְ אֶלָּא שֶׁכָּל זַרְעוֹ שֶׁל עֲמָלֵק רָגִיל לִפֹּל לְמָחָר שֶׁנֶּאֱמַר ^{(שְׁמוֹת יז, ט)} מָחָר אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה ע"כ, וְהַמִּדְרָשׁ הַזֶּה בָּא לְפָרֵשׁ הַקֻּשְׁיָא שֶׁאָמַרְנוּ מִפְּנֵי מָה לֹא בַּקָּשָׁה אֶסְתֵּר מִן אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ בַּסְּעוּדָה הָרִאשׁוֹנָה ופי' זֶה כִּי עֲמָלֵק וְזַרְעוֹ אֵינוֹ כְּמוֹ שְׁאָר עַמִּים כִּי עֲמָלֵק מְחֻלָּק מִן הַכֹּל וּבִפְרָט שֶׁהוּא מְחֻלָּק מִן יִשְׂרָאֵל כְּמוֹ שֶׁתִּרְאֶה מִן הַכְּתוּבִים הַמְעִידִים עַל זֶה כְּלָל הַדָּבָר עֲמָלֵק מְחֻלָּק מִן הַמְּצִיאוּת עַד שֶׁהוּא נֶחְשָׁב בִּפְנֵי עַצְמוֹ וּלְכָךְ כָּל זְמַן שֶׁעֲמָלֵק בָּעוֹלָם לֹא נֶאֱמַר שֶׁהוּא יִתְבָּרֵךְ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד עַד שֶׁיִּכְלֶה זַרְעוֹ שֶׁל עֲמָלֵק כְּדִכְתִיב ^{(עוֹבַדְיָה א, כא)} וְעָלוּ מוֹשִׁיעִים וְגוֹ' מִפְּנֵי כָּךְ רָאוּי לָהֶם הַכִּלָּיוֹן לֶעָתִיד כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה הש"י אֶחָד כַּאֲשֶׁר עֲמָלֵק וְזַרְעוֹ יוֹצֵא מִן הָאַחְדוּת שֶׁל הש"י וְדָבָר זֶה הוּא הַפָּלַת עֲמָלֵק וּלְכָךְ כְּתִיב בְּהַפָּלָתוֹ יוֹם מָחָר כִּי הוּא דּוֹמֶה לְיוֹם מָחָר שֶׁיּוֹם הָרִאשׁוֹן הוּא יוֹם אֶחָד וְיוֹם שֶׁאַחֲרָיו הוּא הַשֵּׁנִי וְהוּא הַשְּׁנִיּוֹת וְכֵן עֲמָלֵק הוּא הַשְּׁנִיּוֹת אֲשֶׁר הוּא הָעוֹלָם וְהַשְּׁנִיּוֹת הַזֶּה הוּא מַפַּלְתּוֹ וּלְכָךְ רָצְתָה אֶסְתֵּר לְהַפִּילוֹ בְּיוֹם מָחָר דַּוְקָא כִּי זֶה הוּא הַפָּלַת הָמָן וּלְכָךְ אָמַר מֹשֶׁה מָחָר אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה אֶסְתֵּר אָמְרָה ג"כ וּמָחָר אֶעֱשֶׂה כִּדְבַר הַמֶּלֶךְ לִשְׁאוֹל עַל עֲמֶהָ וְעַל מוֹלַדְתָּהּ מִן הַצַּר הַצּוֹרֵר הוּא הָמָן לְהַפִּילוֹ לְמָחָר בִּפְרָט שֶׁהוּא יוֹם שֵׁנִי וּדְבָרִים אֵלּוּ בְּרוּרִים ומ"ש וּמָחָר אֶעֱשֶׂה כִּדְבַר הַמֶּלֶךְ וּמָה הוּא דְּבַר הַמֶּלֶךְ דָּבָר זֶה פֵּרַשְׁנוּ לְמַעְלָה כִּי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אָמַר ^{(אֶסְתֵּר ה, ג)} מָה שְׁאֵלָתְךָ וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת וְיִנָּתֵן לָךְ וְאֶסְתֵּר הָשִׁיבָה כִּי אֵינָהּ מְבַקֶּשֶׁת עַתָּה שֶׁיִּנָּתֵן לָהּ דָּבָר רַק שֶׁיָּבֹא עִם הָמָן לְמִשְׁתֵּה וּמָחָר אֶעֱשֶׂה כִּדְבַר הַמֶּלֶךְ לְהַגִּיד שְׁאֵלָתָהּ מָה שֶׁהִיא מְבַקֶּשֶׁת מִן הַמֶּלֶךְ.

שמות פרק יג פסוק יג - יד (פרשת בא)

(יג) וְכָל־פֶּ֤טֶר חֲמֹר֙ תִּפְדֶּ֣ה בְשֶׂ֔ה וְאִם־לֹ֥א תִפְדֶּ֖ה וַעֲרַפְתּ֑וֹ וְכֹ֨ל בְּכ֥וֹר אָדָ֛ם בְּבָנֶ֖יךָ תִּפְדֶּֽה: (יד) וְהָיָ֞ה כִּֽי־יִשְׁאָלְךָ֥ בִנְךָ֛ מָחָ֖ר לֵאמֹ֣ר מַה־זֹּ֑את וְאָמַרְתָּ֣ אֵלָ֔יו בְּחֹ֣זֶק יָ֗ד הוֹצִיאָ֧נוּ ה֛' מִמִּצְרַ֖יִם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים:

22.ספר המקנה על קידושין דף לו/ב

וצ"ל דפדיון בכור אדם ובכור בהמה טהור' כיון דנתקדשו במצרים ומפורש בתורה הטעם כדכתיב בפרק והי' כי יביאך והי' כי ישאלך בנך מחר וגו' ע"כ אני זובח לה' כל פטר רחם הזכרים וכל בכור בני אפדה מה שאין כן בפטר חמור דלא הזכירה התורה הטעם כדאיתא בבכורות דף ה' ע"ב אמר רבי חנינא שאילת את ר"א וכו' מה נשתנו פטרי חמורים וכו'

23.ספר אור לשמים - פרשת וארא-  רבי מאיר הלוי רוטנברג מאפטא, 

וזפ"ה ושמתי פדות - כבר עשיתי פדות בין עמי ובין עמך כנ"ל, עמך לשון עממות, שרוצים לעממם את ישראל מהתלהבות הבורא, אינכם צריכים לירא מזה, כי כבר פדיתי אתכם מזה. למחר יהיה האות הזה, מחר אותיות רח"ם, וז"פ פטר כל רחם(שמות, ג, ב) בוקרו של אברהם אבינו ע"ה (ילקוט ח"א רמז רלה), מרומז על חסדים עליונים:

24.ספר אור לשמים - פרשת אמור

זכר - מעלמא דדכורא (זח"א צו.) יובל עליון (זח"ג רסו ע"ב), כי התפילה צריך לעלות עד הבינה. וכאשר פירשנו הפסוק (שמות יג, יד) והיה כי ישאלך בנך וכו' יע"ש מחר, ויש מחר שהוא לאחר זמן (מכילתא פ' בא סי' יח) כי בעולם הזמן יש ז' ימים ולאחר הזמן רומז לבינה שהוא למעלה מהזמן, גם מחר הוא אותיות רח"ם לשון פטר רחם (שמות, ג, ב) ששם הוא ראשית הגילוי. בבקר ובכשבים ובעזים - רומז למוחין קדושין חב"ד, ודו"ק:

25.ליקוטי מוהר"ן תורה ל

יצחק, זה בחי' בן חכם. כי יצחק ע"ש הצחוק והשמחה, בחי' (משלי י') בן חכם ישמח אב: עשו, הוא בן רשע: יעקב, הוא בן תם, כמ"ש (בראשית כ"ה) ויעקב איש תם: ישמעאל, הוא בחי' בן שאינו יודע לשאול. כי ישמעאל עשה תשובה כשארז"ל (ב"ב ט"ז ע"ב). ועיקר התשובה היא בבחי' שאינו יודע לשאול.

KAHN

Utilitarianism

 Utilitarianism

u·til·i·tar·i·an·ism

/yo͞oˌtiləˈterēəˌnizəm/

 

Rabbi Ari Kahn

1.    משנה מסכת תרומות פרק ח

(ט) חָבִית שֶׁנִּשְׁבְּרָה בַּגַּת הָעֶלְיוֹנָה, וְהַתַּחְתּוֹנָה טְמֵאָה, מוֹדֶה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, שֶׁאִם יְכוֹלִים לְהַצִּיל מִמֶּנָּה רְבִיעִית בְּטָהֳרָה, יַצִּיל. וְאִם לָאו, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, תֵּרֵד וְתִטַּמֵּא, וְאַל יְטַמְּאֶנָּה בְּיָדָיו:

A jar [of terumah] was broken in the upper part of the wine-press, and the lower part was unclean: Both Rabbi Eliezer and Rabbi Joshua agree that if one can save at least a reviit of it in cleanness he should save it. But if not: Rabbi Eliezer says: let it flow down and become unclean of its own accord, and let him not make it unclean with his own hands.

(יב) וְכֵן נָשִׁים שֶׁאָמְרוּ לָהֶם נָכְרִים, תְּנוּ לָנוּ אַחַת מִכֶּם וּנְטַמְּאָהּ, וְאִם לָאו, הֲרֵי אָנוּ מְטַמְּאִים אֶת כֻּלְּכֶן, יְטַמְּאוּ אֶת כֻּלָן, וְאַל יִמְסְרוּ לָהֶם נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל:

Similarly, if gentiles say to women, “Give us one of you that we may defile her, and if not, we will defile you all”, then let them all be defiled rather than hand over to them one soul from Israel.

2.    תוספתא מסכת תרומות (ליברמן) פרק ז

הלכה כ-סיעה של בני אדם שאמרו להם גוים תנו לנו אחד מכם ונהרגהו ואם לאו הרי אנו הורגין את כולכם יהרגו כולן ואל ימסרו להן נפש אחת מישראל אבל אם ייחדוהו להם כגון שייחדו לשבע בן בכרי יתנו להן ואל יהרגו כולן אמ' ר' יהודה במי דברים אמו' בזמן שהוא מבפנים והן מבחוץ אבל בזמן שהוא מבפנים והן מבפנים הואיל והוא נהרג והן נהרגין יתנוהו להן ואל יהרגו כולן וכן הוא אומ' ותבא האשה אל כל העם בחכמתה וגו' אמרה להן הואיל והוא נהרג ואתם נהרגין תנוהו להם ואל תהרגו כולכם ר' שמעון או' כך אמרה להם כל המורד במלכות בית דוד חייב מיתה:

3.    בראשית רבה (וילנא) (פרשת ויגש) פרשה צד סימן ט

תָּנֵי סִיעָה שֶׁל בְּנֵי אָדָם שֶׁאָמְרוּ לָהֶם גּוֹיִם תְּנוּ לָנוּ אֶחָד מִכֶּם וְנַהַרְגֶּנּוּ וְאִם לָאו אָנוּ הוֹרְגִים אֶתְכֶם, יֵהָרְגוּ כֻּלָּם וְאַל יִמְסְרוּ נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל, וְאִם יִחֲדוּהוּ לָהֶן כְּשֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי, נוֹתְנִין וְאַל יֵהָרְגוּ כֻּלָּם. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים בִּזְּמַן שֶׁהוּא מִבִּפְנִים וְהֵן מִבַּחוּץ, אֲבָל הוּא מִבִּפְנִים וְהֵן מִבִּפְנִים, הוֹאִיל וְהוּא נֶהֱרַג וְהֵן נֶהֱרָגִים, יִתְּנוּ לָהֶם וְאַל יֵהָרְגוּ כֻּלָּם, כְּגוֹן שֶׁהוּא אוֹמֵר (שמואל ב כ, כב): וַתָּבוֹא הָאִשָּׁה אֶל כָּל הָעָם, הוֹאִיל וְהוּא נֶהֱרָג וְאַתֶּם נֶהֱרָגִים, תְּנוּהוּ לָהֶם וְאַל תֵּהָרְגוּ כֻּלְּכֶם.

4.    שמואל ב פרק כ, א-כב

(א) וְשָׁ֨ם נִקְרָ֜א אִ֣ישׁ בְּלִיַּ֗עַל וּשְׁמ֛וֹ שֶׁ֥בַע בֶּן־בִּכְרִ֖י אִ֣ישׁ יְמִינִ֑י וַיִּתְקַ֣ע בַּשֹּׁפָ֗ר וַ֠יֹּאמֶר אֵֽין־לָ֨נוּ חֵ֜לֶק בְּדָוִ֗ד וְלֹ֤א נַֽחֲלָה־לָ֙נוּ֙ בְּבֶן־יִשַׁ֔י אִ֥ישׁ לְאֹהָלָ֖יו יִשְׂרָאֵֽל: (ב) וַיַּ֜עַל כָּל־אִ֤ישׁ יִשְׂרָאֵל֙ מֵאַחֲרֵ֣י דָוִ֔ד אַחֲרֵ֖י שֶׁ֣בַע בֶּן־בִּכְרִ֑י וְאִ֤ישׁ יְהוּדָה֙ דָּבְק֣וּ בְמַלְכָּ֔ם מִן־ הַיַּרְדֵּ֖ן וְעַד־יְרוּשָׁלִָֽם: …(יג) כַּאֲשֶׁ֥ר הֹגָ֖ה מִן־הַֽמְסִלָּ֑ה עָבַ֤ר כָּל־אִישׁ֙ אַחֲרֵ֣י יוֹאָ֔ב לִרְדֹּ֕ף אַחֲרֵ֖י שֶׁ֥בַע בֶּן־בִּכְרִֽי: …(טו) וַיָּבֹ֜אוּ וַיָּצֻ֣רוּ עָלָ֗יו בְּאָבֵ֙לָה֙ בֵּ֣ית הַֽמַּעֲכָ֔ה וַיִּשְׁפְּכ֤וּ סֹֽלְלָה֙ אֶל־הָעִ֔יר וַֽתַּעֲמֹ֖ד בַּחֵ֑ל וְכָל־הָעָם֙ אֲשֶׁ֣ר אֶת־יוֹאָ֔ב מַשְׁחִיתִ֖ם לְהַפִּ֥יל הַחוֹמָֽה: (טז) וַתִּקְרָ֛א אִשָּׁ֥ה חֲכָמָ֖ה מִן־הָעִ֑יר שִׁמְע֤וּ שִׁמְעוּ֙ אִמְרוּ־נָ֣א אֶל־יוֹאָ֔ב קְרַ֣ב עַד־הֵ֔נָּה וַאֲדַבְּרָ֖ה אֵלֶֽיךָ: (יז) וַיִּקְרַ֣ב אֵלֶ֔יהָ וַתֹּ֧אמֶר הָאִשָּׁ֛ה הַאַתָּ֥ה יוֹאָ֖ב וַיֹּ֣אמֶר אָ֑נִי וַתֹּ֣אמֶר ל֗וֹ שְׁמַע֙ דִּבְרֵ֣י אֲמָתֶ֔ךָ וַיֹּ֖אמֶר שֹׁמֵ֥עַ אָנֹֽכִי: (יח) וַתֹּ֖אמֶר לֵאמֹ֑ר דַּבֵּ֨ר יְדַבְּר֤וּ בָרִֽאשֹׁנָה֙ לֵאמֹ֔ר שָׁאֹ֧ל יְשָׁאֲל֛וּ בְּאָבֵ֖ל וְכֵ֥ן הֵתַֽמוּ: (יט) אָנֹכִ֕י שְׁלֻמֵ֖י אֱמוּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אַתָּ֣ה מְבַקֵּ֗שׁ לְהָמִ֨ית עִ֤יר וְאֵם֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל לָ֥מָּה תְבַלַּ֖ע נַחֲלַ֥ת הֽ': פ (כ) וַיַּ֥עַן יוֹאָ֖ב וַיֹּאמַ֑ר חָלִ֤ילָה חָלִ֙ילָה֙ לִ֔י אִם־אֲבַלַּ֖ע וְאִם־אַשְׁחִֽית: (כא) לֹא־כֵ֣ן הַדָּבָ֗ר כִּ֡י אִישׁ֩ מֵהַ֨ר אֶפְרַ֜יִם שֶׁ֧בַע בֶּן־בִּכְרִ֣י שְׁמ֗וֹ נָשָׂ֤א יָדוֹ֙ בַּמֶּ֣לֶךְ בְּדָוִ֔ד תְּנֽוּ־אֹת֣וֹ לְבַדּ֔וֹ וְאֵלְכָ֖ה מֵעַ֣ל הָעִ֑יר וַתֹּ֤אמֶר הָֽאִשָּׁה֙ אֶל־יוֹאָ֔ב הִנֵּ֥ה רֹאשׁ֛וֹ מֻשְׁלָ֥ךְ אֵלֶ֖יךָ בְּעַ֥ד הַחוֹמָֽה: (כב) וַתָּבוֹא֩ הָאִשָּׁ֨ה אֶל־כָּל־הָעָ֜ם בְּחָכְמָתָ֗הּ וַֽיִּכְרְת֞וּ אֶת־רֹ֨אשׁ שֶׁ֤בַע בֶּן־בִּכְרִי֙ וַיַּשְׁלִ֣כוּ אֶל־יוֹאָ֔ב וַיִּתְקַע֙ בַּשּׁוֹפָ֔ר וַיָּפֻ֥צוּ מֵֽעַל־הָעִ֖יר אִ֣ישׁ לְאֹהָלָ֑יו וְיוֹאָ֛ב שָׁ֥ב יְרוּשָׁלִַ֖ם אֶל־הַמֶּֽלֶךְ: ס

(1) Now there happened to be there a base fellow, whose name was Sheba, the son of Bichri, a Benjamite; and he blew the horn, and said: 'We have no portion in David, neither have we inheritance in the son of Jesse; every man to his tents, O Israel.' (2) So all the men of Israel went up from following David, and followed Sheba the son of Bichri; but the men of Judah did cleave unto their king, from the Jordan even to Jerusalem…. (13) When he was removed out of the highway, all the people went on after Joab, to pursue after Sheba the son of Bichri… (15) And they came and besieged him in Abel of Beth-maacah, and they cast up a mound against the city, and it stood in the moat; and all the people that were with Joab battered the wall, to throw it down. (16) Then cried a wise woman out of the city: 'Hear, hear; say, I pray you, unto Joab: Come near hither, that I may speak with thee.' (17) And he came near unto her; and the woman said: 'Art thou Joab?' And he answered: 'I am.' Then she said unto him: 'Hear the words of thy handmaid.' And he answered: 'I do hear.' (18) Then she spoke, saying: 'They were wont to speak in old time, saying: They shall surely ask counsel at Abel; and so they ended the matter. (19) We are of them that are peaceable and faithful in Israel; seekest thou to destroy a city and a mother in Israel? why wilt thou swallow up the inheritance of the Lord?' (20) And Joab answered and said: 'Far be it, far be it from me, that I should swallow up or destroy. (21) The matter is not so; but a man of the hill-country of Ephraim, Sheba the son of Bichri by name, hath lifted up his hand against the king, even against David; deliver him only, and I will depart from the city.' And the woman said unto Joab: 'Behold, his head shall be thrown to thee over the wall.' (22) Then the woman went unto all the people in her wisdom. And they cut off the head of Sheba the son of Bichri, and threw it out to Joab. And he blew the horn, and they were dispersed from the city, every man to his tent. And Joab returned to Jerusalem unto the king.

5.    תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת תרומות פרק ח הלכה ד ^{ידיד נפש}

תַנִי, סִיעוֹת בְּנֵי אָדָם שֶׁהָיוּ מֵהָלְכִין בַּדֶּרֶךְ. פָּגְעוּ לָהֶן גוֹיִם וְאָמְרוּ תְּנּוּ לָנּוּ אֶחָד מִכֶּם וְנַהֲרוֹג אוֹתוֹ וְאִם לָאו הֲרֵי אָנוּ הוֹרְגִים אֶת כּוּלְכֶם. אֲפִילּוּ כּוּלָּן נֶהֱרָגִים לֹא יִמְסְרוּ נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל ^{אבל אם} יִיחָדוּ לָהֶן אֶחָד כְּגוֹן שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי ^{שהיה מורד בדוד ונמלט אל אבלה ויואב שם מצור על העיר עד שימסרו לו את שבע בן בכרי} יִמְסְרוּ אוֹתוֹ וְאַל יֵיהָרְגוּ. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, וְהוּא שֶׁיְּהֵא חַיָּיב מִיתָה כְּשֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי ^{ואם לא היה חייב מיתה, אפילו אם ייחדו, לא ימסרו} וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר ^{אף על פי} שֶׁאֵינוֹ חַיָּיב מִיתָה כְּשֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי. עוּלָא בַּר קוֹשַׁב, תַבָעְתֵיהּ מָלְכוּתָא ^{רצו להרגו} עָרַק וְאַזִּיל לֵיהּ לְלוֹד גַּבֵּי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. אָתוּן וְאָקְפוּן מְדִינַתָא ^{באו חיילי המלך ועשו מצור} אָמְרוּ לָהֶן, אֵין לֵית אָתוּן יְהָבוּן לֵיהּ לָן אֲנַן מְחָרְבִין מְדִינַתָא ^{אמרו להם, אם לא תמסרו לנו אותו נחריב את כל המדינה} סַלַק גָבֵּיהּ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי וּפָיְּיסֵיהּ וִיהָבֵיהּ לוֹן ^{הלך ריב"ל לעולא בר קושב ופייס אותו למסור את עצמו} וְהַוֵה אֵלֵיהוּ זָכוּר לְטוֹב יְלִיף מִתְגָלֵי עָלוֹי וְלָא אֶתְגָלֵי ^{עד אז היה אליהו הנביא מתגלה אל ריב"ל, ומאותו מקרה לא נתגלה אליו} וְצָם כַּמָּה צוֹמִין וְאִיתְגָלֵי עָלוֹי ^{צם ריב"ל כמה צומות לדעת מדוע אינו נגלה אליו} אָמַר לֵיהּ, וְלַמָּסוֹרוֹת אֲנִי נִגְלָה? ^{אמר לו אליהו, ולמלשינים אני נגלה?} אָמַר לֵיהּ וְלֹא מִשְׁנָה עָשִׂיתִי? ^{אמר לו ריב"ל הרי אני עשיתי כמו שכתוב במשנה, ייחדו להם אחד ימסרוהו!} אָמַר לֵיהּ, וְזוֹ מִשְׁנַת הַחֲסִידִים? ^{ענה לו אליהו, וכי כך נוהגים חסידים? היית צריך לשלוח אחר שיפייס אותו.} רַבִּי אֵימִי אִיתְצָד ^{נתפס ע"י גזלנים} בְּסִיפְסִיפָה. אָמַר ר' יוֹנָתָן, יִכָּרֵךְ הַמֵּת בִּסְדִינוֹ ^{כלומר, אין דרך להצילו}. אָמַר ר' שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, עַד דְאָנָא קָטִיל אָנָּא מִתְקָטִיל ^{אני אלך להצילו, ואו שאני אהרוג או נהרג על ידם} אֲנָּא אֵיזִיל וּמִשֶׁיָּזִיב לֵיהּ בְּחַיָּילָא ^{אני אלך להצילו בכח} אָזַל וּפָיֵיסוּן וִיהָבוּנֵיהּ לֵיהּ ^{הלך ופייס אותם והחזירו לו אותו} אָמַר לוֹן ^{ר"ל אמר לגזלנים} וְאָתוּן גַּבֵּי סַבּוֹן וְהוּא מָצְלִי עָלֵיכוֹן ^{ואתם בואו אצל ר' יוחנן הזקן ויתפלל עליכם} אָתוּן גַּבֵּי ^{באו אצל} ר' יוֹחָנָן. אָמַר לוֹן, מַה דְּהֲוֵה בְּלִבְּכוֹן אִיעָבַד לֵיהּ יִמְטָא לְהַהוּא עָמֵא ^{מה שרציתם לעשות לו יבוא עליכם} לָא מָטוּן אָפִּיפְּסִירוּס עַד דְאָזְלוּן כּוּלְהוֹן ^{לא הספיקו להגיע עד אפיפסירוס עד שמתו כולם}.

It was stated: “A group of people on the road were met by Gentiles who said to them, give us one of you that we may kill him, otherwise we shall kill all of you; even if all of them are killed they should not hand over a Jewish person. If they designated one, like Sheba ben Bikhri, they should hand him over so as not to be killed.” Rebbi Simeon ben Laqish said, on condition that he be guilty of a capital crime like Sheba ben Bikhri; but Rebbi Joḥanan said, even if he is not guilty of a capital crime like Sheba ben Bikhri. Ulla bar Qoshav was proscribed by the government. He fled and went to Lydda to Rebbi Joshua ben Levi. They came and surrounded the city. They said to them, if you do not hand him over to us, we shall destroy the city. Rebbi Joshua ben Levi went to him and talked him into being handed over to them. Elijah, may he be remembered for good things, used to appear to him; he stopped appearing. He fasted may fasts; he appeared to him and said, do I appear to informers? He said to him, did I not act according to a baraita? He said to him, is that a statement for the pious?

6.    רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ה הלכה ה

נָשִׁים שֶׁאָמְרוּ לָהֶם עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים תְּנוּ לָנוּ אַחַת מִכֶּן וּנְטַמֵּא אוֹתָהּ וְאִם לָאו נְטַמֵּא אֶת כֻּלְּכֶן יִטָּמְאוּ כֻּלָּן וְאַל יִמְסְרוּ לָהֶם נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל. וְכֵן אִם אָמְרוּ לָהֶם עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים תְּנוּ לָנוּ אֶחָד מִכֶּם וְנַהַרְגֶּנּוּ וְאִם לָאו נַהֲרֹג כֻּלְּכֶם. יֵהָרְגוּ כֻּלָּם וְאַל יִמְסְרוּ לָהֶם נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל. וְאִם יִחֲדוּהוּ לָהֶם וְאָמְרוּ תְּנוּ לָנוּ פְּלוֹנִי אוֹ נַהֲרֹג אֶת כֻּלְּכֶם. אִם הָיָה מְחֻיָּב מִיתָה כְּשֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי יִתְּנוּ אוֹתוֹ לָהֶם. וְאֵין מוֹרִין לָהֶם כֵּן לְכַתְּחִלָּה. וְאִם אֵינוֹ חַיָּב מִיתָה יֵהָרְגוּ כֻּלָּן וְאַל יִמְסְרוּ לָהֶם נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל:

(5) If idolaters will demand one of a group of women, saying: "Yield us one of among you and we will defile her, if not we will defile you all", let all be defiled, rather than surrender to them one soul in Israel. Likewise, if idolaters will say to a group of men: "Yield us one of you and we will kill him, if not we will kill you all", let all of them be killed rather than surrender to them one soul in Israel. If, however, they single out the one, saying: "Give us that man, if not we will kill you all", if he be guilty of a capital crime, as, for example, Sheba son of Bichri, they may surrender him to them, but it is not commendable to advise them to do so; if he be not guilty of a capital crime, they all must submit rather than surrender them one soul in Israel.

7.    הגהות מיימוניות הלכות יסודי התורה פרק ה

[ו] צ"ע שפסק כר"ל לגבי רבי יוחנן דאמר אף על פי שאינו חייב מיתה, שוב הראני מורי זצ"ל:

8.    בית יוסף יורה דעה סימן קנז אות א ד"ה כל העבירות

בירושלמי (סוף ה"ד) תני סיעת בני אדם שהיו מהלכים בדרך ופגעו בהן גוים ואמרו תנו לנו אחד מכם ונהרוג אותו ואם לאו הרי אנו הורגים את כולכם אפילו כולם נהרגים לא ימסרו נפש אחת מישראל יחדו להם אחד כגון שבע בן בכרי ימסרו אותו ואל יהרגו אמר רבי שמעון בן לקיש והוא שיהא חייב מיתה כשבע בן בכרי ורבי יוחנן אמר אע"פ שאינו חייב מיתה כשבע בן בכרי. ומשמע דהלכה כרבי יוחנן וכן נראה מדברי רבינו שמשון בפירוש המשנה ומדברי הר"ן במסכת יומא (ד. ד"ה ומיהו) וכתבו דהוא הדין לנשים שאמרו להן גוים תנו לנו אחת מכם ונטמאה וכו' שאם יחדוה להם יתנו אותה ואל יטמאו כולן. אבל הרמב"ם בפ"ה מהלכות יסודי התורה (ה"ה) פסק כריש לקיש וצריך טעם למה דהא בכל דוכתא קיימא לן (יבמות לו.) הלכה כרבי יוחנן לגבי ר"ל. ואפשר דפשט לישנא כוותיה דריש לקיש דייקא טפי: וגרסינן תו בירושלמי (שם) עולא בר קסרי תבעתיה מלכותא ערק ואזל ליה ללוד גבי רבי יהושע בן לוי אתון ואקפון מדינתא אמרו להן אין לית אתון יהבין ליה לן אנו מחרבין מדינתא סלק גביה רבי יהושע בן לוי ופייסיה ויהביה לון והוה אליהו זכור לטוב יליף מתגלי עלוי ולא איתגלי וצם כמה צומין ואיתגלי עלוי אמר ליה ולמסורות אני נגלה אמר ליה ולא משנה עשיתי אמר ליה וזהו משנת חסידים היא. משמע דאע"ג דמדינא שרי מכל מקום מדת חסידות הוא שלא לעשות כן ומפני כך כתב הרמב"ם בפ"ה מהלכות יסודי התורה (ה"ה) שאם יחדוהו והוא חייב מיתה יתנוהו להם ואין מורין להם כן לכתחלה:

9.    שולחן ערוך יורה דעה הלכות עבודת כוכבים סימן קנז סעיף א

הגה...עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים שֶׁאָמְרוּ לְיִשְׂרָאֵל: תְּנוּ לָנוּ אֶחָד מִכֶּם וְנַהַרְגֶנּוּ, לֹא יִתְּנוּ לָהֶם אֶחָד מֵהֶם, אֶלָּא אִם כֵּן יִחֲדוּהוּ וְאָמְרוּ: תְּנוּ לָנוּ פְּלוֹנִי. ^{(מִשְׁנָה פ' ח' דִּתְרוּמוֹת וְהַרַמְבַּ''ם פ''ה מֵהִלְכוֹת יְסוֹדֵי הַתּוֹרָה:)} וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּאֲפִילוּ בִּכְהַאי גַּוְנָא אֵין לְמָסְרוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן חַיָּב מִיתָה כְּשֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי. ^{(בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם רַשִׁ''י וְרַ''ן).} וְכֵן נָשִׁים שֶׁאָמְרוּ לָהֶן עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים: תְּנוּ לָנוּ אַחַת מִכֶּם וּנְטַמֵּא אוֹתָהּ, יִטָּמְאוּ כֻּלָּם וְלֹא יִמְסְרוּ נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל. ^{(רַמְבַּ''ם פ' הַנִּזְכָּר).}

10. ביאור הגר"א על שולחן ערוך יורה דעה הלכות עבודת כוכבים סימן קנז סעיף א

(טז) עובדי כוכבים כו'. ירושלמי פ"ח דתרומות והביאו הר"ש שם מתני' י"ב וכר' יוחנן והרמב"ם פסק כר"ל משום ההוא עובדא דריב"ל שם וצ"ע:

11. החזון איש (סנהדרין סימן כה)

 

 

The trolley problem is a thought experiment in ethics. The general form of the problem is this:

You see a runaway trolley moving toward five tied-up (or otherwise incapacitated) people lying on the tracks. You are standing next to a lever that controls a switch. If you pull the lever, the trolley will be redirected onto a side track, and the five people on the main track will be saved. However, there is a single person lying on the side track. You have two options:

Do nothing and allow the trolley to kill the five people on the main track.

Pull the lever, diverting the trolley onto the side track where it will kill one person.

Which is the more ethical option?

The modern form of the problem was first introduced by Philippa Foot in 1967,^[1] but also extensively analyzed by Judith Thomson,^[2][3]Frances Kamm,^[4] and Peter Unger.^[5] However an earlier version, in which the one person to be sacrificed on the track was the switchman's child, was part of a moral questionnaire given to undergraduates at the University of Wisconsin in 1905,^[6][7] and the German legal scholar Hans Welzel [de] discussed a similar problem in 1951.^[8] In addition, a similar problem involving whether it is ethical to deflect a projectile from a larger crowd toward a smaller one, was discussed by Avrohom Yeshaya Karelitz in his commentary on the Talmud, written and published well before his death in 1953.^[9]

Beginning in 2001, the trolley problem and its variants have been used extensively in empirical research on moral psychology. Trolley problems have also been a topic of popular books.^[10] The problem often arises in the discussion of the ethics of the design of autonomous vehicles.

12. חשוקי חמד מסכת סנהדרין דף עב עמוד ב

והנה החזון איש (סנהדרין סימן כה) מסתפק מה הדין באחד שראה חץ הולך להרוג אנשים רבים, ויכול להטותו לצד אחר ויהרג רק אחד, האם מותר להטותו כדי להציל את הרבים, שהרי אסור למסור נפש יהודי, אפילו כדי להציל הרבים. צדדי הספק יתכן שאין זה דומה למסירת היחיד להריגה כדי להציל רבים, דהמסירה היא פעולה אכזרית של הריגת נפש, ובפעולה זו ליכא הצלת אחרים בטבע של הפעולה, אלא המקרה גרם עכשיו הצלה לאחרים, גם הצלת אחרים קשור במה שמוסרין להריגה נפש מישראל, אבל הטיית החץ מצד זה לצד אחר, היא בעיקרה פעולת הצלה, ואינה קשורה כלל בהריגת היחיד שבצד אחר, רק עכשיו במקרה נמצא בצד אחר נפש מישראל, ואחרי שבצד זה יהרגו נפשות רבות, ובזה אחד, אפשר דיש לנו להשתדל למעט אבדת ישראל בכל מאי דאפשר. מצד שני הכא גרע, דהורג בידים ולא מצינו אלא שמוסרין אבל להרוג בידים, אפשר דאין הורגין.