שום קלוף
הרב ארי דוד קאהן Rabbi Ari Kahn
מת"ן
ו' מרחשון התשע"א Adk1010@gmail.com
1.
תלמוד בבלי מסכת נדה דף
יז עמוד א
אמר ר"ש בן יוחי: ה' דברים הן שהעושה אותן מתחייב
בנפשו ודמו בראשו: האוכל שום קלוף, ובצל קלוף, וביצה קלופה, והשותה משקין מזוגין שעבר
עליהן הלילה, והלן בבית הקברות, והנוטל צפרניו וזורקן לרה"ר, והמקיז דם ומשמש
מטתו. האוכל שום קלוף כו': ואף על גב דמנחי בסילתא ומציירי וחתימי - רוח רעה שורה עליהן.
ולא אמרן אלא דלא שייר בהן עיקרן או קליפתן, אבל שייר בהן עיקרן או קליפתן - לית לן
בה.
R. Simeon b. Yohai stated, There are five things which [cause the man]
who does them to forfeit his life and his blood is upon his own head: Eating
peeled garlic, a peeled onion or a peeled egg, or drinking diluted liquids that
were kept over night; spending a night in a graveyard; removing one's nails and
throwing them away in a public thoroughfare; and blood-letting followed
immediately by intercourse.
‘Eating peeled garlic etc.’ Even though they are deposited in a basket
and tied up and sealed, an evil spirit rests upon them. This, however, has been
said only where their roots or peel did not remain with them, but if their
roots or peel remained with them there can be no objection.
2.
רש"י מסכת נדה דף
יז עמוד א
דמו בראשו - נענש על עצמו
וחובת דמו נדרשת ממנו לאחר מיתתו וראיה לדבר ודמו בראשנו דמרגלים (יהושע ב) חובת דמו
יהא מוטל בראשנו
3.
ערוך לנר מסכת נדה דף יז
עמוד א
בגמרא או קליפתן. אף על
גב דאיירי שהם קלופים צ"ל דקאמר אם נקלפו אבל הקליפה עדיין מעורה בהן אז ליכא
סכנה:
4.
תוספות יומא דף עז/ב
משום שיבתא - פרש"י
רוח רעה השורה על הידים שלא נטלן שחרית ור"ת מפרש דבלא נתינת פת לתינוק מותר ליטול
ידיו שחרית ביום הכפורים דלא גרע ממלוכלכות בטיט ובצואה דאמרינן שרוחץ כדרכו ואינו
חושש ואין לך מלוכלך בטיט ובצואה יותר מזה שלא נטל ידיו שחרית שאינו רשאי ליגע לפיו
ולחוטמו ולאזניו ולעיניו כדאמר בפרק שמונה שרצים (שבת דף קח:) יד לפה תקצץ וכו' משום
בת מלך ושיבתא דהכא ענין אחר הואי ששורה על האוכל כשבא ליתן פת לתינוק בן ד' וה' שנים
וחונקתו אם לא נטל ידיו באותה שעה אף על פי שכבר נטלן שחרית ומה שהעולם אין נזהרין
עכשיו בזה לפי שאין אותה רוח רעה שורה באלו המלכיות כמו שאין נזהרין על הגילוי ועל
הזוגות:
5.
ספר ים של שלמה - חולין
פרק ח אות י
והא דפליגי הני תרי לישנא
במים אחרונים (ק"ה ע"א) ואיכא בינייהו קיסמא, פסק הרמב"ם (שם הט"ז)
להחמיר, שאין נוטלן אלא ע"ג כלים, ולא קיסמא, והרשב"א (תהבה"א בית ו',
דף ע"א ע"ב) כ' כיון דמידי דרבנן הוא נקיטינן לקולא, ויראה כדעת הרמב"ם,
מאחר שהטעם הוא משום רוח רעה, וחמירא סכתנא מאיסורא, על כן פסק להחמיר, והאידנא
אין נזהרין בזה, לפי שאותם רוחות הנזכרים בתלמוד אינם מצויין בינינו,
6.
ספר מגן אברהם על או"ח
סימן קעג:
(א) דקשה לד"א. ואפשר
דבזמן הזה אין סכנה כ"כ דחזינן כמה דברים המוזכרים בגמ' שהם סכנה לרוח רעה ושאר
דברים והאידנא אינו מזיק דנשתנו הטבעיות וגם הכל לפי טבע הארצות ועבי"ד סי' שט"ז
ס"ג ובא"ע סימן קנ"ו וכ"כ הב"ח בשם הרמב"ם:
7.
ספר מצוות קטן מצוה קעא
שלא להניח מכשולות דכתיב
(דברים כ"ב) ולא תשים דמים בביתך, כגון סולם רעוע או כלב רעא) וגם סמכו חכמים
(עכו"ם ל') על זה לאסור כל דבר שיש בו סכנה ... ובע"פ תנא אוכלין ומשקין
תחת המטה אפילו מחופין בכלי ברזל רוח רעה שורה עליהן ואולי מיירי כשאינו עוסק בסעודה
דליכא אנשי) שמא יפול בו דבר המזיק ולא יראהו, וכן שום קלוף ובצל קלוף וביצה קלופה
שעבר עליהם הלילה ויש בני אדם שאינם אוכלים שומים קלופים שחוקים בשבת שחרית מטעם
זה, ויש שאינם חוששין מאחר שלחם מעורב בתוכם, ויש שמשימין קליפת השומין לתוכם, וגרסינן
פרק השואל דף קנ"א הישן בבית יחידי אוחזתו לילית והיוצא קודם קריאת הגבר דמו בראשו,
ואסור לעמוד (שבת ל') תחת קיר נטוי ולעמוד במקום סכנה (ש"ע חו"מ סי' תכ"ז
כל העוב' על דברים אלו וכיוצא בהם שנת' בי"ד סי' קי"ז ואומר מה לאחרים עלי
אם אני מסכן עצמי או איני מקפיד בכך מכין אותו מכת מרדות).
8.
מרדכי מסכת שבת הגהות מרדכי
(פרק המוציא) רמז תסא
ומביצה קלופה ששאלת
אמאי לא חיישינן לרוח רעה כדאיתא פרק כל היד [נדה דף יג ב] יפה כתבתם דדילמא לא שכיח
בינינו אי נמי כתבי הקדש שעליהן מצילין ושלום העני מאיר:
9.
שולחן ערוך הרב חושן משפט
הלכות שמירת גוף ונפש ובל תשחית
סעיף ז...ולא יאכל שום
קלוף או בצל קלוף או ביצה קלופה שעבר עליהם הלילה מפני שרוח רעה שורה עליהם אפילו הם
צרורים בבגד וחתומים ואם שייר בהם עיקרם והוא השער שבראש השום והבצל או מעט קליפתם
מותרים.
10. ערוך
השולחן יורה דעה הלכות תערובות סימן קטז סעיף כב
... וחמשה דברים הן שהעושה
אותן מתחייב בנפשו ודמו בראשו ואלו הן האוכל שום קלוף ובצל קלוף וביצה קלופה ...
11.
יד מאיר סימו יט
נראה לדינא בודאי הא דאין נזהרין עכשיו בשום קלוף ובצל קלוף וביצה קלופם הוא בודאי משום דאין אותו רוח הרע מצאוי
עתה כלל דהרי ראשון לראשונים ר"ת ז"ל וסייתו הוכיחו מזה דאין אנו נזהרין ליתן פת לתינוק בלי הדחת ידים מזה הוכיהו דאין שיבתא מצוי עתה כמו מקדם. הוא הדין בזה דיש לנו להוכיח מדלא נזהרין עכשיו מכלל דאין אותו ר״ר מצוי עתה כלל. ומש״ה א״ש הא דהשמיתו זה כל הפוסקים ויפה מנהגן של ישראל וישראל עושם חיל :
12. רש"י
מסכת יומא דף עז עמוד ב
מדיחה את ידה - לפי שרוח
רעה שורה על הלחם הנלקח בידים שלא נטלן שחרית, ושם השד שיבתא.
13. שו"ת
יד חנוך סימן לה
R. Chanoch
Henoch ben R. Yosef David Teitelbaum was born in 1884 in Galicia. He died in
Satmar in 1943.
בדין ביצים קלופים
שעברה עליהם הלילה בעזהי"ת, סאסוב
תרס"ח
א) והנה עמדת לתמוה
מדוע השמיט מרן מהר"י קארו ז"ל בשולחנו הטהור סימן קט"ז הך מילתא הנזכרת
בפרק כל היד שם. דע שהראני ידידי עמיתי הרב הגאון רבי מרדכי אריה מפדקאמין נ"י
שמבואר להדיא במרדכי פרק המוציא במסכת שבת (דף ע"ט ע"ב), שכתב דעכשיו אין
נזהרין בביצה קלופה שעברה הלילה משום שיתכן שהרוח הרע הזה לא שכיח בינינו, עכ"ל.
ואני אומר שכל הני מילתא דסכנתא דאיתמר בש"ס משום רוח רעה, והשמיטום הרי"ף
והרמב"ם היינו משום שדעתן דעת קודש שעכשיו נשתנו הטבעים ואין בדברים אלה סכנה.
ולא כמחבר אחד שקיבץ כל אלה לספר מיוחד והדפיסם להזהיר את ההמון שאינם נזהרים בהם,
והמחבר הזה לא חש לקימחיה, ואני אומר הנח לישראל וכו'. וכן כתב להדיא המרדכי פ"ק
דעירובין (סימן תע"ח בהגהת הרמ"א בשם מהרא"י) דהיכי דהשמיט הרי"ף
ז"ל אפילו מילתא דלא נמצא חולק עליה בש"ס סימנא דלאו הלכתא היא, עכ"ל.
והנה מהרשד"ם (חאה"ע סימן קכ"ד) [הביאו הכנסת הגדולה] כתב שכל דין שלא
כתבוהו הפוסקים ודאי דלא קי"ל הכי, עכ"ל:
והנה בענינים שהם משום
רוח רעה מצינו להדיא בתוספות פרק יוה"כ (יומא דף ע"ז ע"ב בד"ה
משום שיבתא) שכתבו שמשתנים הם לפי חליפות הזמנים, עיין שם. וכן כתב הרש"ל ז"ל
(פרק כל הבשר סי' י"ב) [הביאו הבל"י סי' קט"ז], וזה לשונו, כל מה שהזהירו
חז"ל משום רוח רעה כולן לא שכיחין האידנא, עכ"ל. ולפיכך אתי שפיר מה שהשמיט
אותם הרמב"ם ז"ל ושאר פוסקים:
....ובזה יש לתרץ דברי
רבינו הרוקח ז"ל (סימן רצ"ו) שכתב, מנהג אבותינו שמושיבין התינוקות ללמוד
בשבועות, ומביאין ביצה מבושלת וקלופה הקליפה הקשה ממנה, וכתוב עליה ויאמר אלי בן אדם
בטנך תאכל ומעיך תמלא את המגלה הזאת (יחזקאל ג' ג') כו', עיין שם. והקשה השואל במרדכי
במסכת שבת פרק המוציא (שם) הלא היו קולפים הביצה מערב יום טוב וכותבין עליו הפסוקים
האלה והיה ביצה קלופה שעברה עליה הלילה, ואיך נתנו לתינוקות דבר ששורה עליו רוח הטומאה,
ויש בו חשש סכנה. אבל אם נאמר דביצה קלופה שעברה עליה הלילה היינו שנקלף החלבון מן
החלמון, אבל לא שנקלף הקליפה הקשה, א"כ לא קשה מידי:
...ואו) והן הלום ראיתי
לרבינו מהר"י מקורביל בספר הסמ"ק שכתב (במצוה קע"א), יש שאין חוששין
לשומים קלופין שעברה עליהן הלילה אם לחם מעורב בו, ויש שמשימין קלופת השומין לתוכן,
עכ"ל. ולפי זה נראה דגם גבי ביצה קליפה אם משימין בה קצת מקליפת הביצה לית לן
בה, דהרי שום וביצה בדיבור אחד נאמרו בש"ס שם ובחדא מחתא מחתינהו:
...אך לפי מה שבארתי בשם
המרדכי דעכשיו אין בזה סכנה א"כ אין ראיה, דיתכן שכן דעת התוספות. סיומא דפסקא
נלפע"ד דמדהשמיט זה הרי"ף והרמב"ם, וגם הטור ושו"ע לא הביאו זה,
נראה דסברי כדברי המרדכי הנ"ל, ויאכלו ענוים וישבעו: ... חנוך העניך בהרב
האלקי רבי יוסף דוד מסאסוב זלה"ה
14. שו"ת
חלקת יעקב יורה דעה סימן יד
בדבר אבקת ביצים
ג) ונבא לחשש הג' - שום
קלוף ביצה קלופה האוכלן דמו בראשו נדה י"ז והטעם שם מפני שרוח רעה שורה עליו,
ובבית שלמה יו"ד סימן קפ"ט האריך בנידון שאלתו שהסוחרים בכמה עיירות שוברים
לאלפים ולרבבות ביצים ושופכים החלבונים בפני עצמן והחלמונים בפני עצמן ואסר שם אפילו
בדיעבד, וכן במנחת פתים סימן קט"ז מביא כן בשם הפ"ח, אכן כנראה מדברי
שארי האחרונים הפריז על המידה לאסור אף בדיעבד, דהא ברמב"ם ושו"ע לא נזכר
דין זה כלל, רק בתוס' ביצה י"ד א' ד"ה א"ב וברא"ש שם וכן בתוספות
שבת קמ"א א' ד"ה הני מביאין בקצרה דשום אי"א לדוך מעיו"ט משום
דרוח רע שורה עליו, ואני מצאתי בהגהות מרדכי שבת פרק המוציא וז"ל ומביצה קלופה
ששאלתם אמאי לא חיישינן לרוח רעה כדאיתא בפרק כל היד נדה י"ז יפה כתבתם דדילמא
לא שכיח בינינו אי נמי כתבי הקודש שעליהן מצילין ושלום העני מאיר עכ"ל הג'
מרדכי, ועי' במרדכי שם סימן שס"ט ובהג' חידושי אנשי שם. ...
ציריך, אייר תש"ד.
15. שו"ת
דברי יציב חלק יורה דעה סימן לא
ב) וראיתי באומר השכחה
להגר"י פיק באות צ"א שעמד על זה שבפוסקים ראשונים ואחרונים לא הזכירו זאת,
ומצוה ליתן מובן שהעלימו בדברים הללו להזהיר לעם עיין שם. ולפענ"ד אי משום הא
לא איריא לאסוקי אליבא דהלכתא, שהרי הרמ"א כללא כייל ליזהר מכל הדברים המביאים
לידי סכנה ולא פרט כולם, והאחרונים כבר ציינו להרבה דברים שמבואר בש"ס וראשונים
לחוש להם, עיין שם בהגהות הגרעק"א ובפת"ש ועוד, וכמו בכמה אזהרות מצוואת
רבינו יהודה החסיד שהעולם נזהרים ביותר אף שאין להם מקור בש"ס ושו"ע וכמ"ש
הנו"ב במהדו"ת אהע"ז סי' ע"ט, וראה בלשון קדשו של אא"ז בשו"ת
דברי חיים ח"א אהע"ז סי' ח' שכתב, והנה לפלפל בזה הוא למותר כי איך בדבר
שאין לנו שום ידיעה והוא מדברים הנסתרים, ובמחכ"ת הגאונים בתראי שהחלו לפלפל בכוונת
דברי רבינו יודא החסיד ז"ל, וכי נשכיל בדבר שאין מבוא לשכלנו להשיג וכו', ובודאי
אין בחכמי האחרונים לדחות דברי הקדמונים אם לא נמצא בדורות הקדמונים חולקים עליו, כי
אנו כאין נגד חכמתם ותורתם וחסידותם ויראתם, ועלינו לקבל דבריהם באהבה הגם שהוא נגד
התלמוד וכו' עכל"ק. ומכ"ש בנ"ד שתלמוד ערוך הוא בידינו בלי שום חולק
דמתחייב בנפשו ודמו בראשו, וגם בדברי הראשונים לא נמצא מי שיתיר להדיא, ואמאן ניקו
ונסמוך שהטור והשו"ע חולקים על ש"ס מפורש. ובאמת גם הגר"י פיק רק תמה
קרא על שלא עוררו להזהיר לעם, אבל לא עלתה על דעתו להסיק מזה להקל.
16. שו"ת
ציץ אליעזר חלק יח סימן מו
אודות שום ובצל קלופין
שעבר עליהם הלילה.
ב"ה. יום ועש"ק
פסח שני תשמ"ט לפ"ק. ירושלים עיה"ק תובב"א.
לכבוד הרה"ג רב פעלים
הרב ר' ראובן סיני שליט"א רב בשכונת צפון ירושלים.
שו"ב. ע"ד ששאלני
אודות שום ובצל קלופין שעבר עליהם הלילה. ורצה לצדד ולומר דאם מכוסים היטב וסגורים
במקרר שיועיל שיוכל לאוכלם ולא יצטרכו לאבדם אשר לפעמים זה מסתכם בהפסד רב, ויש בזה
גם ביזוי לאוכלין.
...שו"ר בספר רבבות
אפרים ח"ג סימן תצ"ה שכבר עלה על דעתו לדון להתיר בכזאת כאשר הם כרוכין היטב
וסגורים במקרר דליכא למיחש לנחש. אבל בא רעהו וחקרו הוא הגרא"י זלזניק שליט"א
ברבבות אפרים בח"ד סימן נ"א, והוכיח במישור כנ"ז, דבגמ' נדה איתא בהדיא
שזה נאמר אף על גב דמנחי בסילתא ומציירי וחתימי, וא"כ איך יועיל במקרר או במקום
סגור עיין שם.
ב) אולם נראה לי דיש
מקום לצדד להתיר במקום הפסד, ולהסתמך על זה שמימרא זאת שבגמ' נדה לא הובאה כלל לא ברמב"ם
ולא בטור ושו"ע, והוזכר זה רק בכמה מהבאים אחריהם, וניתן לומר שהרמב"ם ובעלי
השו"ע סברו בגדלותם שאין הלכה כן, או דקסברי הנהו מרנן רבנן שזה לא נהוג בזמנינו,
כי נשתנו הטבעיים והמסיבות, כפי שמצאנו על עוד כמה דברים מעין אלה שנאמרו ונתחדשו בכזאת.
ולא עוד, אלא שגם על הך
מימרא גופא מצינו בהגהת מרדכי שבת בר"פ המוציא, ובמרדכי שם בפ' כלל גדול בחידושי
אנשי שם אות ג' שמביאים בשם המהר"ם בר ברוך שהשיב בחד תירוצא שלכן לא חיישינן
לביצה קלופה משום רוח רעה, מפני, דדילמא לא שכיח בינינו רו"ר ע"ש.
ודברי מרדכי אלה שימשו
למקור בית אב לכמה וכמה גדולי פוסקים לדון להתיר עפי"ז, ובבחינה של "ומה
ספיקות שלכך כך".
יעוין להגאון האדר"ת
ז"ל בקו' עובר אורח הנדפס בסו"ס ארחות חיים על או"ח בסי' ד', שעל סמך
זה התיר בפשיטות לקנות תערובות ביצים טרופות לאפיה, מפני דסמכינן ע"ד הגמ"ר
דבזה"ז ל"ח להם משום רוח רעה ע"ש. והובאו דבריו אלה גם בספר משמרת שלום
על יו"ד סי' קט"ז אות ד', ודלא כהבית שלמה יעו"ש.
ובדומה לזה ראיתי גם בספר
זבחי צדק על יו"ד סי' קט"ז אות ס"א, דמקשה שם על המנהג שלנו שאין אנחנו
נזהרים בזה שכמה
פעמים אנו עושים זלאט'ה של ירקות או של קשואין וכותשין שום ומניחים בה ועובר עליהם
הלילה, וכן כובשין ירקות ומניחין בה ראשי שומין קלופין ותשאר כמה חדשים, ובישוב שני
(הישוב הראשון נזכיר עוד לקמן) כותב ליישב, דיתכן שסמכו בזה על הגאון רש"ל שכתב
ביש"ש פ' כל הבשר סימן י"ב שכל מה שהזהירו משום רוחות רעות כולם לא שכיחי
האידנא כמו זוגות וכו', ומשו"ה אין נזהרין ג"כ העולם בשום ובצל ע"ש.
ולהסתמך להתיר מכח זה שלא
מובא מזה בשו"ע, מצינו שהסתמך ע"ז בספר שו"ת יד מאיר סימן י"ט
(מובא בקצרה בדרכ"ת יו"ד סימן קט"ז ס"ק ע"ד), שהשיב לשואלו
והאריך ליישב מנהג העולם שאין נזהרים בזה, מפני דלא לחנם השמיטו הטוהמ"ח וכל הפוסקים
דין זה, כי אין בזה מצד רוח רעה בזה"ז, ע"כ יפה מנהגן של ישראל שאין נזהרים
לא בשום קלוף ולא בביצה קלופה וישראל עושה חיל יעו"ש.
ונקודה חשובה זאת שיש מקום
להסתמך ע"ז שלא נזכר מזה ברמב"ם ובשו"ע, הזכירה בעצם גם השו"ת
בית שלמה חיו"ד סי' קפ"ט, דאחרי שכתב בזה כמה עקולי ופשורי סיים בסופו של
התשובה וכתב, שנראה הדבר דאין לחוש לסכנה רק באלו דחשיב בשו"ע ביו"ד סי'
קט"ז, ובחו"מ סי' תכ"ז ע"ש.
וכ"כ גם בשו"ת
פרי השדה ח"ג סימן ס"א, דמשו"ה לא הובא זה בשו"ע, משום דאולי ידעו
הפוסקים דעכשיו אין בהם משום סכנה ע"ש, וכתב מזה, גם בשו"ת ישכיל עבדי ח"ז
חאו"ח סימן מ"ד, ונוספות בח"ח חיו"ד סימן י"ד יעו"ש.
ג) גם אם נחוש על כך עקרונית
גם על בזה"ז, כפי שחוששים כמה מגדולי הפוסקים, ישנן אבל כמה דרכי היתר בזה. וכדיבואר.
יעוין בסמ"ק סימן
קע"א (יום רביעי) שכותב וז"ל: שום קלוף ובצל קלוף וביצה קלופה שעבר עליהם
הלילה, יש בני אדם שאינם אוכלים שומים קלופים שחוקים בשבת שחרית, ויש שאינם חוששים
מאחר שלחם מעורב בתוכם, ויש שמשימים קליפת השומין לתוכם עכ"ל (והובא גם בספר
שבט מוסר סוף פרק מ' ע"ש).
הרי למדנו מהסמ"ק
על שתי דרכי היתר בזה, והיינו, שיערבו עמם דבר נוסף כלחם, או שיראו להשים קליפת השומין
לתוכם (הגם שכבר קולפו מהם) וזה יועיל שלא תשלוט הרו"ר.
ודבר זה שהחשש הוא רק אם
הם לבדם, אבל אם באים במעורב עם ד"א לית לן בה, כותב גם בספר זבחי צדק
שם. וכ"כ גם הבן א"ח ש"ב פ' פינחס אות י"ד וז"ל: והיינו דוקא
אם לבדם, אבל אם מעורבים עם שאר אוכלים הן בבישול הן בכבוש אפילו קלופים לגמרי מותר
וכן עמא דבר עכ"ל. גם לרבות הכף החיים באו"ח סימן תק"ד סק"א
כותב די"ל דשכשהם מבושלים או מעורבים עם דבר אחר אינו מזיק אם עבר עליהם הלילה
וכמ"ש הזב"צ ע"ש.
ד) יש גם דרך היתר לשים
בתוכם מלח, כדראיתי בספר מטעמים ערך יין סעודה ואכילה אות י"ח שכותב בשם ספר
תוספת חיים וז"ל: טעם כשנשאר שום קלוף או בצל קלופה בלילה שאם יעבור עליהם הלילה
סכנה לאכול מהם נותנים אותו למלח, כי המלח מבטל את הרוח רעה ששורה עליו ע"ש. והובא
גם בספר טעמי המנהגים בליקוטים אות ט"ז ע"ש. ומשמע לכאורה ששימת המלח מועילה
אפילו אם ישים זאת בתוכם לאחר שעבר עליהם הלילה. דכחו אתו להעביר ולבטל את הרוח רעה.
ובדומה לזה כותב לומר הכף
החיים יו"ד סי' קט"ז אות צ"ג, די"ל דאינו מזיק אלא כשאוכלו כמו
שהוא, אבל אחר כבישה בחומץ או במי מלח או אחר בישול אינו מזיק ע"ש, והיינו אפילו
אם יעשה בכזאת לאחר שעבר עליהן הלילה. ואינו אוכלו כמו שהוא.
אך בשו"ת בית שלמה
חיו"ד שם כותב לומר דמהני כשנתערב בחומץ קודם שעבר הלילה עיין שם.
ה) כמו"כ ישנם
סוברים שהחשש הוא רק בחיין ולא במבושלים, וישנם סוברים להיפך שהחשש הוא רק במבושלים
ולא בחיין, יעו"ש בזבחי צדק, ובשו"ת יד מאיר שם וכן בדרכ"ת שם אות
ע"ד עיין שם, ויוצא איפוא מזה שלדידן על כל אופן מהאופנים אם נרצה יש לנו ספק
ספקא, להתיר. והוא, שמא לא שייך כלל החשש בזה"ז, ואפילו אם שייך שמא הוא דוקא
על האופן השני ולא על האופן שרוצה כעת לאכול. והרי הספק הוא לא על חשש סכנה מוחשת שנטעון
פירוקא לסכנתא, אלא על חשש סגולתי ומופשט. ואשר רבים כבר עברו ואכלו ולא ניזוקו.
ו) ובשו"ת יד מאיר
שם, מחדש גם לומר היתר פשוט בזה אפילו אם נחשוש גם לבזה"ז, והוא, דיועיל על כך
הדחה, דההדחה מעבירה הר"ר, ומנמק זאת, דאעפ"י שלא נזכר מהיתר כזה בשום פוסק,
אפ"ה נראה לו שיועיל זה מכיון דבלא"ה העיקר הוא דאין אותו הרוח רעה שכיח
עתה בזה"ז עיין שם. (אמנם בארצוה"ח להמלבי"ם סימן ד' מבואר דלא כן יעו"ש).
ז) העולה מכל האמור, דמעיקרו
של דבר יש מקום להתיר בכל גוונא והנוהג כן אין מזחיחין אותו, ומה גם כשיעשה גם הדחה,
וביותר יש להתיר כשישימו מהקליפות לתוכם, ועל אחת כמה שמותר כשיערב זה עם איזה דבר
אחר, או אפילו כשישים בתוכם מלח או יכבשם בחומץ ובמי מלח.
והנני בברכה אליעזר יהודה
וולדינברג
17. שו"ת
יביע אומר חלק ב - יורה דעה סימן ז
...וראיתי להגאון בעל זבחי
צדק (סי' קטז ס"ק סא), שהביא דברי הגמרא הנ"ל. וכ' להקשות מזה על מנהגם שמניחים
בסלאטה /בסלט/ שום קלוף ועובר עליהם הלילה. וכן כובשים ירקות ומניחים בהם שומים ונשארים
כמה חדשים בצנצנת. ופי' חו"ר הישיבה שיתכן שלא אסרו אלא כשהם לבדם, אבל ע"י
תערובת לית לן בה. ועוד יתכן שסמכו עמ"ש הרש"ל ביש"ש (פ"ח
דחולין סי' יב), שכל מה שהזהירו חז"ל משום רוח רעה, כולם לא שכיחי האידנא.
וכיו"ב כ' התוס' יומא (עז:) גבי רו"ר דשיבתא. ומש"ה אין העולם נזהרים
בשום ובצל קלופים. ע"כ. והנה יותר הי"ל להעיר מדברי הגמ"ר (פ' המוציא
יין), שכ' בזה"ל: ומביצה קלופה ששאלת אמאי לא חיישינן לרוח רעה, יפה כתבתם
דדילמא לא שכיח בינינו. א"נ כתבי הקדש שעליהן מצילין. ושלום. העני מאיר. עכ"ל.
הנה מבואר שיש לסמוך ג"כ על הטעם שאין הרו"ר הזאת מצויה בינינו. וכד' רש"ל.
ואף על פי שכ' זה בלשון דילמא, לאו משום דלא פסיקא ליה אלא דרך ענוה היא. וכמ"ש
בעלי הכללים שאע"פ שהפו' כותבים בל' אפשר, הוא רק דרך ענוה ואינו ספק. וכמו
שהאריך בזה השד"ח כללי הפוסקים (ר"ס טז). ע"ש. [אכן התוס' והרא"ש
(ביצה יד) ס"ל שרו"ר זו נוהגת אף בזה"ז. ע"ש]. ועמש"כ בס"ד
בשו"ת יביע אומר ח"א (חיו"ד סי' ט אות א - ב). ע"ש.
18. שו"ת
שבט הלוי חלק ו סימן קיא
ס"ד - א בענין שום
קלוף ובצל קלוף וביצה קלופה בש"ס נדה י"ז ע"א (דרוח רעה שורה עליהם)
ומתחייב בנפשו, והגאון רש"ז בשו"ע דרב מביאו בה' שמירת הנפש, והשו"ע
השמיטו, וכתבתי בשבט הלוי ח"ג סי' קס"ט דעיקר הטעם משום דהסכנה של בצלים
ושום הוא בודאי סכנה סגולית לא טבעית, והיינו מחמת רוח רעה, וכבר כ' תוס' יומא ע"ז
ועוד כמ"ק שאין העולם נזהרים בזה וכיו"ב כמו שאין נזהרין בגילוי וזוגות.
No comments:
Post a Comment