Twitter

Thursday, September 5, 2019

Parashat Shoftim – Audio and Essays


Parashat Shoftim – Audio and Essays

New!


New!
Five minute Torah


5 minute audio - Pursuing Justice Justly

Audio –

Politics and Ritual









Essays:










Saturday, August 10, 2019

sources - shabbat and Churban

וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן

ט׳ באב התשע״ט                                            הרב ארי דוד קאהן

1.   ספר ירמיה פרק יז 
(כז) וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֵלַי לְקַדֵּשׁ אֶת יוֹם הַשַּׁבָּתוּלְבִלְתִּי שְׂאֵת מַשָּׂא וּבֹא בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלַםבְּיוֹם הַשַּׁבָּת וְהִצַּתִּי אֵשׁ בִּשְׁעָרֶיהָ וְאָכְלָה אַרְמְנוֹת יְרוּשָׁלַם וְלֹא תִכְבֶּה:
2.   תלמוד בבלי מסכת שבת דף קיט/ב 
אָמַר רַב יְהוּדָה בְרֵיהּ דְּרַב שְׁמוּאֵל, מִשְׁמֵיהּ דְּרַב, אֵין הַדְּלֵיקָה מְצוּיָה אֶלָּא בִּמְקוֹם שֶׁיֵּשׁ חִילוּל שַׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר, (ירמיה יז) "וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֵלַי לְקַדֵּשׁ אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת, וּלְבִלְתִּי שְׂאֵת מַשָּא וְגוֹ', וְהִצַּתִּי אֵשׁ בִּשְׁעָרֵיהָ, וְאָכְלָה אַרְמְנוֹת יְרוּשָׁלַםִ וְלֹא תִּכְבֶּה". מַאי "וְלֹא תִּכְבֶּה"? אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק, בְּשָׁעָה שֶׁאֵין בְּנֵי אָדָם מְצוּיִין לְכַבּוֹתָהּ.אָמַר אַבַּיֵּי, לֹא חָרְבָה יִרוּשָׁלַיִם, אֶלָּא בִשְׁבִיל שֶׁחִלְּלוּ בָה אֶת הַשַּׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר, (יחזקאל כב:כו)[כֹּהֲנֶיהָ חָמְסוּ תוֹרָתִי וַיְחַלְּלוּ קָדָשַׁי בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל לֹא הִבְדִּילוּ וּבֵין הַטָּמֵא לְטָהוֹר לֹא הוֹדִיעוּ]"וּמִשַּׁבְּתוֹתַי הֶעְלִימוּ עֵינֵיהֶם, וָאֵחַל בְּתוֹכָם".
3.   רמב"ם יד החזקה הלכות שבת פרק ל:טו
הַשַּׁבָּתוַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹתכָּל אַחַת מִשְּׁתֵּיהֶן שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד שְׁאָר כָּל מִצְוֹת הַתּוֹרָה. וְהַשַּׁבָּת הִיא הָאוֹת שֶׁבֵּין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּבֵינֵינוּ לְעוֹלָם. לְפִיכָךְ כָּל הָעוֹבֵר עַל שְׁאָר הַמִּצְוֹת הֲרֵי הוּא בִּכְלַל רִשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל.אֲבָל הַמְחַלֵּל שַׁבָּתבְּפַרְהֶסְיָאהֲרֵי הוּא כְּעוֹבֵד עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹתוּשְׁנֵיהֶם כְּעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת לְכָל דִּבְרֵיהֶם. לְפִיכָךְ מְשַׁבֵּחַ הַנָּבִיא וְאוֹמֵר אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יַעֲשֶׂה זֹּאת וּבֶן אָדָם יַחֲזִיק בָּהּ שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ וְגוֹ' (ישעיה נ"ו:ב'). וְכָל הַשּׁוֹמֵר אֶת הַשַּׁבָּתכְּהִלְכָתָהּ וּמְכַבְּדָהּ וּמְעַנְּגָהּ כְּפִי כֹּחוֹ כְּבָר מְפֹרָשׁ בַּקַּבָּלָה שְׂכָרוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה יֶתֶר עַל הַשָּׂכָר הַצָּפוּן לָעוֹלָם הַבָּא. שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נ"ח:י"ד)אָז תִּתְעַנַּג עַל ה'וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ כִּי פִּי ה' דִּבֵּר.
4.   ספר ישעיה פרק נח 
(יג) אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ עֲשׂוֹת חֲפָצֶיךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶגלִקְדוֹשׁ ה'מְכֻבָּד וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר: (יד) אָז תִּתְעַנַּג עַל ה'וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל בָּמֳותֵי אָרֶץ וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ כִּי פִּי ה'דִּבֵּר:
5.   בראשית פרק ב
(ג) וַיְבָ֤רֶךְאֱלֹהִים֙ אֶת־י֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔יוַיְקַדֵּ֖שׁאֹת֑וֹ כִּ֣י ב֤וֹ שָׁבַת֙מִכָּל־מְלַאכְתּ֔וֹ אֲשֶׁר־בָּרָ֥א אֱלֹהִ֖ים לַעֲשֽׂוֹת: ...(ה) וְכֹ֣ל׀ שִׂ֣יחַ הַשָּׂדֶ֗ה טֶ֚רֶם יִֽהְיֶ֣ה בָאָ֔רֶץ וְכָל־עֵ֥שֶׂב הַשָּׂדֶ֖ה טֶ֣רֶם יִצְמָ֑ח כִּי֩ לֹ֨א הִמְטִ֜יר ה֤' אֱלֹהִים֙ עַל־הָאָ֔רֶץ וְאָדָ֣ם אַ֔יִן לַֽעֲבֹ֖ד אֶת־הָֽאֲדָמָֽה: ...(ז) וַיִּיצֶר֩ ה֨' אֱלֹהִ֜ים אֶת־הָֽאָדָ֗ם עָפָר֙ מִן־הָ֣אֲדָמָ֔ה וַיִּפַּ֥ח בְּאַפָּ֖יו נִשְׁמַ֣ת חַיִּ֑ים וַֽיְהִ֥י הָֽאָדָ֖ם לְנֶ֥פֶשׁ חַיָּֽה: (ח) וַיִּטַּ֞ע ה֧' אֱלֹהִ֛ים גַּן־בְּעֵ֖דֶן מִקֶּ֑דֶם וַיָּ֣שֶׂם שָׁ֔ם אֶת־הָֽאָדָ֖ם אֲשֶׁ֥ר יָצָֽר: (ט) וַיַּצְמַ֞ח ה֤' אֱלֹהִים֙ מִן־הָ֣אֲדָמָ֔ה כָּל־עֵ֛ץ נֶחְמָ֥ד לְמַרְאֶ֖ה וְט֣וֹב לְמַאֲכָ֑ל וְעֵ֤ץ הַֽחַיִּים֙ בְּת֣וֹךְ הַגָּ֔ן וְעֵ֕ץ הַדַּ֖עַת ט֥וֹב וָרָֽע: ...(טו) וַיִּקַּ֛ח ה֥' אֱלֹהִ֖ים אֶת־הָֽאָדָ֑ם וַיַּנִּחֵ֣הוּ בְגַן־עֵ֔דֶןלְעָבְדָ֖הּ וּלְשָׁמְרָֽהּ: (טז) וַיְצַו֙ ה֣' אֱלֹהִ֔ים עַל־הָֽאָדָ֖ם לֵאמֹ֑ר מִכֹּ֥ל עֵֽץ־הַגָּ֖ן אָכֹ֥ל תֹּאכֵֽל: (יז) וּמֵעֵ֗ץ הַדַּ֙עַת֙ ט֣וֹב וָרָ֔ע לֹ֥א תֹאכַ֖ל מִמֶּ֑נּוּכִּ֗י בְּי֛וֹם אֲכָלְךָ֥ מִמֶּ֖נּוּ מ֥וֹת תָּמֽוּת: (יח) וַיֹּ֙אמֶר֙ ה֣' אֱלֹהִ֔ים לֹא־ט֛וֹב הֱי֥וֹת הָֽאָדָ֖ם לְבַדּ֑וֹאֶֽעֱשֶׂה־לּ֥וֹ עֵ֖זֶר כְּנֶגְדּֽוֹ: ...(כג) וַיֹּאמֶר֘ הָֽאָדָם֒ זֹ֣את הַפַּ֗עַם עֶ֚צֶם מֵֽעֲצָמַ֔י וּבָשָׂ֖ר מִבְּשָׂרִ֑י לְזֹאת֙ יִקָּרֵ֣א אִשָּׁ֔ה כִּ֥י מֵאִ֖ישׁ לֻֽקֳחָה־ זֹּֽאת: (כד) עַל־כֵּן֙ יַֽעֲזָב־אִ֔ישׁ אֶת־אָבִ֖יו וְאֶת־אִמּ֑וֹ וְדָבַ֣ק בְּאִשְׁתּ֔וֹ וְהָי֖וּ לְבָשָׂ֥ר אֶחָֽד:
6.   בראשית פרק א
(ג) וַיֹּ֥אמֶר אֱלֹהִ֖ים יְהִ֣י א֑וֹר וַֽיְהִי־אֽוֹר: (ד) וַיַּ֧רְא אֱלֹהִ֛יםאֶת־הָא֖וֹר כִּי־ט֑וֹב וַיַּבְדֵּ֣ל אֱלֹהִ֔ים בֵּ֥ין הָא֖וֹר וּבֵ֥ין הַחֹֽשֶׁךְ: (ה) וַיִּקְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים׀לָאוֹר֙ י֔וֹם וְלַחֹ֖שֶׁךְ קָ֣רָא לָ֑יְלָה וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם אֶחָֽד: פ (ו) וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֔יםיְהִ֥י רָקִ֖יעַ בְּת֣וֹךְ הַמָּ֑יִם וִיהִ֣י מַבְדִּ֔יל בֵּ֥ין מַ֖יִם לָמָֽיִם: (ז) וַיַּ֣עַשׂ אֱלֹהִים֘אֶת־הָרָקִיעַ֒ וַיַּבְדֵּ֗ל בֵּ֤ין הַמַּ֙יִם֙ אֲשֶׁר֙ מִתַּ֣חַת לָרָקִ֔יעַ וּבֵ֣ין הַמַּ֔יִם אֲשֶׁ֖ר מֵעַ֣ל לָרָקִ֑יעַ וַֽיְהִי־כֵֽן: (ח) וַיִּקְרָ֧א אֱלֹהִ֛יםלָֽרָקִ֖יעַ שָׁמָ֑יִם וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם שֵׁנִֽי: פ ... (כז) וַיִּבְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים׀ אֶת־הָֽאָדָם֙ בְּצַלְמ֔וֹ בְּצֶ֥לֶם אֱלֹהִ֖ים בָּרָ֣א אֹת֑וֹ זָכָ֥ר וּנְקֵבָ֖ה בָּרָ֥א אֹתָֽם: (כח) וַיְבָ֣רֶךְאֹתָם֘ אֱלֹהִים֒ וַיֹּ֨אמֶר לָהֶ֜ם אֱלֹהִ֗ים פְּר֥וּ וּרְב֛וּוּמִלְא֥וּ אֶת־הָאָ֖רֶץ וְכִבְשֻׁ֑הָ וּרְד֞וּ בִּדְגַ֤ת הַיָּם֙ וּבְע֣וֹף הַשָּׁמַ֔יִם וּבְכָל־חַיָּ֖ה הָרֹמֶ֥שֶׂת עַל־הָאָֽרֶץ:...(לא) וַיַּ֤רְא אֱלֹהִים֙ אֶת־כָּל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וְהִנֵּה־ט֖וֹב מְאֹ֑דוַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם הַשִּׁשִּֽׁי: פ
7.    בראשית פרק ב, ה
...כִּי֩ לֹ֨א הִמְטִ֜יר ה֤' אֱלֹהִים֙ עַל־הָאָ֔רֶץ וְאָדָ֣ם אַ֔יִן לַֽעֲבֹ֖ד אֶת־הָֽאֲדָמָֽה:
8.    רש"י בראשית פרשת בראשית פרק ב
כי לא המטיר - וּמַ"טַ לֹא הִמְטִיר? לְפִי שֶׁאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה, וְאֵין מַכִּיר בְּטוֹבָתָם שֶׁל גְּשָׁמִים, וּכְשֶׁבָּא אָדָם וְיָדַע שֶׁהֵם צֹרֶךְ לָעוֹלָם, הִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם וְיָרְדוּ וְצָמְחוּ הָאִילָנוֹת וְהַדְּשָׁאִים:
9.    חזקוני בראשית פרק ב פסוק טו
לעבדה להשקותה. ולשמרה שלא ירמסוה רגלי בהמה וחיהשעדיין לא היו שם להט חרב והכרובים. ד"א לעבדה על שם ששת ימים תעבוד. ולשמרה על שם שמור את יום השבת וכן הוא לעבדה בששת ימי המעשה ולשמרה ביום השבת שאין בו עבודה.
10.[רבינו] בחיי בראשית פרק ב פסוק טו
ויש לך לדעת כי לשעור תענוג האדם בגן, עתיד העולם שיחזור לתחיית המתים, כי בני תחיית המתים יתענגו כאחת הגוף והנפש ויהיו הרוב בתענוג הנפש ומעט בתענוג הגוףכאדם הראשון קודם שחטא, ולכך נתחייב שיחיה חיים ארוכים או חיים נצחיים, כי אז יחזור העולם לשלמותו כשהיה. וטעם "לעבדה ולשמרה" יחזור אל אדמת הגן.
וע"ד המדרש: (פדר"א יב)לעבדה ולשמרה, מה עבודה היתה בתוך הגן שאמר "לעבדה", שמא תאמר לזמור כרמים ולחרוש ולשדד האדמה או לקצור או לעמר והלא כל האילנות נצמחים מאליהם. שמא תאמר יש מלאכה בג"ע והלא נהר מושך ויוצא מעדן, שנאמר: (בראשית ב, י)"ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן", ומה לעבדה, אלא לעסוק בד"ת ולשמור כל המצוה, שנאמר: לשמור את דרך עץ החיים, ואין עץ החיים אלא תורה, שנאמר: (משלי ג, יח)"עץ חיים היא למחזיקים בה". לעבדה ולשמרהזו שבתלעבדה, שנאמר: (שמות כ, ט)ששת ימים תעבוד, ולשמרה, דכתיב: (דברים ה, יב)שמור את יום השבת. לעבדה ולשמרה, אלו הקרבנות, לעבדה, דכתיב: (שמות ג, יב)"תעבדון את האלהים על ההר הזה", ולשמרה, דכתיב: (במדבר כח, ב)"תשמרו להקריב לי במועדו".
11.ספר עקידת יצחק - שער נה: 
והוא המצא לזה היום הנכבד סגולה נפלאה לעזר ולהועיל לכל מבקש חכמה ותורה, לפי שהיום הגדול והקדוש הזה הוא רושם ורמז אל הספירה השביעית הנקראת שבת, והיא כפרוזדור אל הטרקלין העליון הנקרא שבת הגדול שנדבר בו אחר זה. ולפי זה נמצא שהשבת הזה היא מקור הברכות והקדושותוממנה יקבלו הקדושה כל מועדי ה' המקודשים.
12.ויקרא פרק כד, ח-ט
(ח) בְּי֨וֹם הַשַּׁבָּ֜ת בְּי֣וֹם הַשַּׁבָּ֗ת יַֽעַרְכֶ֛נּוּ לִפְנֵ֥י ה֖' תָּמִ֑יד מֵאֵ֥ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּרִ֥ית עוֹלָֽם: (ט) וְהָֽיְתָה֙ לְאַהֲרֹ֣ן וּלְבָנָ֔יו וַאֲכָלֻ֖הוּ בְּמָק֣וֹם קָדֹ֑שׁ כִּ֡י קֹדֶשׁ֩ קָֽדָשִׁ֨ים ה֥וּא ל֛וֹ מֵאִשֵּׁ֥י ה֖' חָק־עוֹלָֽם:
13.העמק דבר ויקרא פרק כד
(ח) ברית עולם. ברית שבת הוא שישראל לא יתעסקו בפרנסה רק יתענגו על ה' מן המוכן, ונגד זה ברית שבת, שהקב"ה משפיע בשבת ברכת שבוע הבא, ולזה בא הרמז בלחם הפנים שהונח בשבת והיה בו ברכה באכילתו, ומשם חל ברכה לכל יושבי ארץ ישראל, וע' בס' שמות ל"א ט"ז:
(ט) חק עולם. כ"פ נתבאר דחק לישני דמזוני, כדאיתא ביצה רפ"ב, והכי משמעו כאן דלחם הפנים מביא מזון ושפע ברכה בעולם. והיינו דאמרינן על שבת קדש כי היא מקור הברכה. ומש"ה הזהיר הקדוש ברוך הוא שלא לעסוק בפרנסה כלל בשב"ק, אפילו בדבר שאינו מלאכה, והוא משום שהוא המקור ושורש הפרנסה, ולא יתכן להפוך בגידול השורש בארץ:
14.שמות פרק לא, יב-יח
(יב) וַיֹּ֥אמֶר ה֖' אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר: (יג) וְאַתָּ֞ה דַּבֵּ֨ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר אַ֥ךְ אֶת־שַׁבְּתֹתַ֖י תִּשְׁמֹ֑רוּ כִּי֩ א֨וֹת הִ֜וא בֵּינִ֤י וּבֵֽינֵיכֶם֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם לָדַ֕עַת כִּ֛י אֲנִ֥י ה֖' מְקַדִּשְׁכֶֽם: (יד) וּשְׁמַרְתֶּם֙ אֶת־הַשַּׁבָּ֔ת כִּ֛י קֹ֥דֶשׁ הִ֖וא לָכֶ֑ם מְחַֽלְלֶ֙יהָ֙ מ֣וֹת יוּמָ֔ת כִּ֗י כָּל־הָעֹשֶׂ֥ה בָהּ֙ מְלָאכָ֔ה וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מִקֶּ֥רֶב עַמֶּֽיהָ: (טו) שֵׁ֣שֶׁת יָמִים֘ יֵעָשֶׂ֣ה מְלָאכָה֒ וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י שַׁבַּ֧ת שַׁבָּת֛וֹן קֹ֖דֶשׁ לַה֑' כָּל־הָעֹשֶׂ֧ה מְלָאכָ֛ה בְּי֥וֹם הַשַּׁבָּ֖ת מ֥וֹת יוּמָֽת: (טז) וְשָׁמְר֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶת־הַשַּׁבָּ֑ת לַעֲשׂ֧וֹת אֶת־הַשַּׁבָּ֛ת לְדֹרֹתָ֖ם בְּרִ֥ית עוֹלָֽם: (יז) בֵּינִ֗י וּבֵין֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל א֥וֹת הִ֖וא לְעֹלָ֑ם כִּי־שֵׁ֣שֶׁת יָמִ֗ים עָשָׂ֤ה ה֙' אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־הָאָ֔רֶץ וּבַיּוֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔י שָׁבַ֖ת וַיִּנָּפַֽשׁ: ס (יח) וַיִּתֵּ֣ן אֶל־מֹשֶׁ֗ה כְּכַלֹּתוֹ֙ לְדַבֵּ֤ר אִתּוֹ֙ בְּהַ֣ר סִינַ֔י שְׁנֵ֖י לֻחֹ֣ת הָעֵדֻ֑ת לֻחֹ֣ת אֶ֔בֶן כְּתֻבִ֖ים בְּאֶצְבַּ֥ע אֱלֹהִֽים:
15.העמק דבר שמות פרק לא:יז
ביני ובין בני ישראל אות היא לעולםבמה שאוה"ע רואין שישראל נזהרין בשבת ממלאכהבזה אות היא לכל העולםכי ששת ימים וגו', שישכילו דרק משום זה הזהיר הקדוש ברוך הוא לישראל, ומזה יגיע כבוד ה' לכל הארץ, וזהו התכלית מכלל הבריאה, על כן החמיר הקדוש ברוך הוא בקדושת שבת כל כך: וַיִּנָּפַשׁקאי על העולם, שהיה מעשה שמים וארץ בנפישה, שלא נעשה בו דבר חדש בבריאה. ולא נזכר כאן ואת כל אשר בם כמו בפ' זכור, משום שלא נזכר כאן מצוה דברכה וזכירה, אלא אזהרה על שביתה כמש"כ שם ובס' בראשית פ' ויכלו:
16.תלמוד בבלי מסכת ביצה דף טז עמוד א
דְּאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: נְשָׁמָה יְתֵרָה נוֹתֵן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּאָדָם עֶרֶב שַׁבָּת, וּלְמוֹצָאֵי שַׁבָּת נוֹטְלִין אוֹתָהּ הֵימֶנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות לד) "שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ", כֵּיוָן שֶׁשָּׁבַת, וַוי, אָבְדָה נֶפֶשׁ.
17.רש"י מסכת ביצה דף טז עמוד א
נְשָׁמָה יְתֵרָה- רֹחַב לֵב לִמְנוּחָה וְלַשִּׂמְחָה, וְלִהְיוֹת פָּתוּחַ לָרְוָחָה, וְיֹאכַל וְיִשְׁתֶּה וְאֵין נַפְשׁוֹ קָצָה עָלָיו.
וַיִּנָּפַשׁ - דָּרְשִׁינַן לֵהּ: אוֹי עַל הַנֶּפֶשׁ שֶׁהָלְכָה לָהּ:
18.בראשית פרק ג, יא-כד
(יא) וַיֹּ֕אמֶר מִ֚י הִגִּ֣יד לְךָ֔ כִּ֥י עֵירֹ֖ם אָ֑תָּה הֲמִן־הָעֵ֗ץ אֲשֶׁ֧ר צִוִּיתִ֛יךָ לְבִלְתִּ֥י אֲכָל־מִמֶּ֖נּוּ אָכָֽלְתָּ: (יב) וַיֹּ֖אמֶר הָֽאָדָ֑ם הָֽאִשָּׁה֙ אֲשֶׁ֣ר נָתַ֣תָּה עִמָּדִ֔יהִ֛וא נָֽתְנָה־לִּ֥י מִן־הָעֵ֖ץ וָאֹכֵֽל: (יג) וַיֹּ֨אמֶר ה֧' אֱלֹהִ֛ים לָאִשָּׁ֖ה מַה־זֹּ֣את עָשִׂ֑ית וַתֹּ֙אמֶר֙ הָֽאִשָּׁ֔ה הַנָּחָ֥שׁ הִשִּׁיאַ֖נִי וָאֹכֵֽל: (יד) וַיֹּאמֶר֩ ה֨' אֱלֹהִ֥ים׀ אֶֽל־הַנָּחָשׁ֘ כִּ֣י עָשִׂ֣יתָ זֹּאת֒ אָר֤וּר אַתָּה֙מִכָּל־הַבְּהֵמָ֔ה וּמִכֹּ֖ל חַיַּ֣ת הַשָּׂדֶ֑ה עַל־גְּחֹנְךָ֣ תֵלֵ֔ךְ וְעָפָ֥ר תֹּאכַ֖ל כָּל־יְמֵ֥י חַיֶּֽיךָ: (טו) וְאֵיבָ֣ה׀ אָשִׁ֗ית בֵּֽינְךָ֙ וּבֵ֣ין הָֽאִשָּׁ֔ה וּבֵ֥ין זַרְעֲךָ֖ וּבֵ֣ין זַרְעָ֑הּ ה֚וּא יְשׁוּפְךָ֣ רֹ֔אשׁ וְאַתָּ֖ה תְּשׁוּפֶ֥נּוּ עָקֵֽב: ס (טז) אֶֽל־הָאִשָּׁ֣ה אָמַ֗ר הַרְבָּ֤ה אַרְבֶּה֙עִצְּבוֹנֵ֣ךְוְהֵֽרֹנֵ֔ךְ בְּעֶ֖צֶבתֵּֽלְדִ֣י בָנִ֑ים וְאֶל־אִישֵׁךְ֙ תְּשׁוּקָתֵ֔ךְ וְה֖וּא יִמְשָׁל־בָּֽךְ: ס (יז) וּלְאָדָ֣ם אָמַ֗ר כִּֽי־שָׁמַעְתָּ֘ לְק֣וֹל אִשְׁתֶּךָ֒ וַתֹּ֙אכַל֙ מִן־הָעֵ֔ץ אֲשֶׁ֤ר צִוִּיתִ֙יךָ֙ לֵאמֹ֔ר לֹ֥א תֹאכַ֖ל מִמֶּ֑נּוּ אֲרוּרָ֤ההָֽאֲדָמָה֙ בַּֽעֲבוּרֶ֔ךָ בְּעִצָּבוֹן֙תֹּֽאכֲלֶ֔נָּה כֹּ֖ל יְמֵ֥י חַיֶּֽיךָ: (יח) וְק֥וֹץ וְדַרְדַּ֖ר תַּצְמִ֣יחַֽ לָ֑ךְ וְאָכַלְתָּ֖ אֶת־עֵ֥שֶׂב הַשָּׂדֶֽה: (יט) בְּזֵעַ֤ת אַפֶּ֙יךָ֙ תֹּ֣אכַל לֶ֔חֶם עַ֤ד שֽׁוּבְךָ֙ אֶל־הָ֣אֲדָמָ֔ה כִּ֥י מִמֶּ֖נָּה לֻקָּ֑חְתָּ כִּֽי־עָפָ֣ר אַ֔תָּה וְאֶל־עָפָ֖ר תָּשֽׁוּב: (כ) וַיִּקְרָ֧א הָֽאָדָ֛ם שֵׁ֥ם אִשְׁתּ֖וֹ חַוָּ֑ה כִּ֛י הִ֥וא הָֽיְתָ֖ה אֵ֥ם כָּל־חָֽי: (כא) וַיַּעַשׂ֩ ה֨' אֱלֹהִ֜ים לְאָדָ֧ם וּלְאִשְׁתּ֛וֹ כָּתְנ֥וֹת ע֖וֹר וַיַּלְבִּשֵֽׁם: פ (כב) וַיֹּ֣אמֶר׀ ה֣' אֱלֹהִ֗ים הֵ֤ן הָֽאָדָם֙ הָיָה֙ כְּאַחַ֣ד מִמֶּ֔נּוּ לָדַ֖עַת ט֣וֹב וָרָ֑ע וְעַתָּ֣ה׀ פֶּן־יִשְׁלַ֣ח יָד֗וֹ וְלָקַח֙ גַּ֚ם מֵעֵ֣ץ הַֽחַיִּ֔ים וְאָכַ֖ל וָחַ֥י לְעֹלָֽם: (כג) וַֽיְשַׁלְּחֵ֛הוּ ה֥' אֱלֹהִ֖ים מִגַּן־עֵ֑דֶן לַֽעֲבֹד֙ אֶת־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר לֻקַּ֖ח מִשָּֽׁם: (כד) וַיְגָ֖רֶשׁאֶת־הָֽאָדָ֑ם וַיַּשְׁכֵּן֩מִקֶּ֨דֶם לְגַן־עֵ֜דֶן אֶת־הַכְּרֻבִ֗יםוְאֵ֨ת לַ֤הַט הַחֶ֙רֶב֙ הַמִּתְהַפֶּ֔כֶת לִשְׁמֹ֕ר אֶת־דֶּ֖רֶךְ עֵ֥ץ הַֽחַיִּֽים:
19.רמב"ם יד החזקה הלכות שבת פרק ל:יד
תַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה מֵעֹנֶג שַׁבָּת הוּא. לְפִיכָךְ עוֹנַת תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הַבְּרִיאִים מְשַׁמְּשִׁין מִלֵּילֵי שַׁבָּת לְלֵילֵי שַׁבָּת.
20.מדרש תהלים - מזמור צב 
מזמור שיר ליום השבת. (שמות כ, ח) זכור את יום השבת. והן מכבדין אותו במאכל ומשתה ובכסות נקיה, שנאמר (ישעיה נח, יג) וקראת לשבת עונג. ולא עוד, אלא כשהוא נכנס אנו מקבלין אותו בשירין ובזימרין, שנאמר, מזמור שיר ליום השבת. בשש שעות בערב שבת נכנס אדם בגן עדן, והיו מלאכי השרת מקלסין לפניו ומכניסים אותו. א"ר לוי, כשעבר אדם על צוויו של מקום ישב לו בדין לספק לו. כיצד, את מוצא, בערב שבת נברא אדם הראשון. שעה ראשונה, עלה במחשבה. שניה, נמלך עם מלאכי השרת. שלישית, כנס עפרו. ברביעית, גבלו. חמישית, עשאו גולם. ששית, רקמו. שביעית, נפח בו נשמה. שמינית, העמידו על רגליו. תשיעית, צוהו. עשירית, חטא. אחת עשרה, נידון. שתים עשרה, נתגרש. בא ליתן לו איפופסין, נכנס השבת פינהו משם, והיו מלאכי השרת קוראין לו, (תהלים מט, יג) אדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו. נדמו שניהם. בא יום שבת נעשה לו סניגור, ואמר לפני הקב"ה, רבון העולמים בששת ימי המעשה לא נענש אדם בעולם ובי אתה מתחיל, זו היא קדושתי וזו היא מנוחתי. ובשביל השבת ניצל מדינה של גהינם. כיון שראה אדם כחה של שבת, בא אדם לומר הימנון לשבת, מזמור שיר ליום השבת. אמר לו השבת, לי אתה אומר הימנון אני ואתה נאמר הימנון להקב"ה, שנאמר, טוב להודות ליי':
21.תלמוד בבלי מסכת מגילה דף לא עמוד ב
אָמַר רַב הוּנָא, [שם ע"ב] רֹאשׁ חֹדֶשׁ אָב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, מַפְטִירִין, (ישעיה א)"חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי, הָיוּ עָלַי לָטֹרַח", מַאי "הָיוּ עָלַי לָטֹרַח"? אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לֹא דַיָּן לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל שֶׁחוֹטְאִין לְפָנַי, אֶלָּא שֶׁמַּטְרִיחִין אוֹתִי לֵידַע אֵיזוֹ גְזֵרָה קָשָׁה אָבִיא עֲלֵיהֶם:
22.חתם סופר על שמות פרק לה פסוק א 
 ויקהל משה וגו' אלה הדברים אשר ציוה ה' לעשות אותם אחז"ל לעשות את השבת כל המשמר כהלכתו כאלו עשה את השבת [מכילתא כי תשא], יש לפרש דהמחלל שבת מטריח הקב"ה כפירש"י חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי הָיוּ עָלַי לָטֹרַח שבחדש ומועד הי' חוטאים ומטריחים הקב"ה לגזור גזירות רעות ר"ל[עי' מהרש"א בשבת קמ"ה ע"ב] נמצא ביום מנוחה הטריחו להקב"ה אמנם המשמר שבת כאלו עושה שבת שמנחיל מנוחה ואינו מטריח, וזה שייך טפי הכא בהאי פרשתא ויקהל משה שבשבת יקהילו קהלות ברבים לדרוש ולהזהיר העם לבל יחטאו ויאשמו ועי"כ אלה הדברים אשר ציוה ה' לעשות אותם שעושה שבת ומנוחה לחיי העולמים ית"ש. [תצד"ק]:
23.מהרש"א על שבת דף קמה/ב 
והשבתי כל משושה כו'. לכאורה קשה דבאותה קללה בא"י הוזכר נמי חדשה ושבתה וא"כ הל"ל דבבל נמי לא היה באותה קללה של חדשה ושבתה וי"ל דכל משושה משמע דלא קאי רק אחגה דסמיך ליה דכתיב ביה שמחה בתורה ולמילי אחרנייתא קאמר והשבתי חדשה ושבתה וק"ל:
 וכתיב חדשיכם ומועדיכם וגו'. משום דכתיב במועדים אלה מועדי ה' וגו' ר"ל שגם השמחה יהיה לה' לשם שמים אבל חדשיכם ומועדיכם הם שאתם משמחים בהם שלא לש"ש והיו עלי רק לטורח לידע איזו גזירה אביא עליהם מאחר שהם מקיימים שמחת יו"ט אלא שאינו לש"ש רק להרבות ולמלא תאותםואמר שזו הגזירה מביא הקב"ה אין לך כל רגלורגל כו' שחיל המלך יטלו סעודתם ומבטל מהם שמחתם שהיה להם שלא לש"ש ודו"ק:
24.ספר יראים סימן תי [דפוס ישן - צח]
מורא שבת. כשם שצוה הב"ה לתת מורא וכיבוד למקדש כך צוה לתת לשבת שהרי הוקשו זה לזה דכתיב את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו ומהו מורא שבת שיחשוב אדם בלבו לכבד את השבת ולשמור ולהיות חרד על הדבר ולא מן השבת אתה ירא אלא ממי שהזהיר על השבת.
25.תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת דמאי פרק ד:א
מתני'- הַלּוֹקֵחַ פֵּירוֹת מִמִּי שֶׁאֵינוֹ נֶאֱמָן עַל הַמַּעֲשְׂרוֹת מעם הארץוְשָׁכַח לְעַשְּׂרָןדמאי, והגיע יום שבת, ובשבת לא מעשרים כי מתקן את הפירות לאכילהשׁוֹאֲלוֹ בַשַּׁבָּת וְאוֹכֵל עַל פִּיו. חָשֵׁיכָה מוֹצָאֵי שַׁבָּת, לֹא יֹאכַל עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר ...
גמ' - חֶבְרַיָיא החברים אמרובְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן, מִפְּנֵי כְּבוֹד שַׁבָּת הִתִּירוּ אִם מִפְּנֵי כְּבוֹד שַׁבָּת, לָמָה לִי שׁוֹאֲלוֹ? מדוע צריך לשאול, הרי המוכר אינו נאמן עכשיו יותר, ואם מפני כבוד השבת, תתיר לו גם בלי שישאל!ועונה ע"י עִילָה ר' בִּיבִּי בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא אֵימַת שַׁבָּת עָלָיו וְהוּא אוֹמֵר אֱמֶת
26.סדור תפלה נוסח ספרדי - סדר זמירות ליל שבת: שַׁבָּת הַיּוֹם לַה'
 הִנֵּה יוֹםגְּאֻלָּה, יוֹם שַׁבָּתאִם תִּשְׁמֹרוּ, וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה, לִינוּ וְאַחַר תַּעֲבֹרוּ, וְאָז תִּחְיוּ לְפָנַי, וְתִמָּלְאוּ צְפוּנַי: - שַׁבָּת הַיּוֹם לַה':

 חַזֵּק קִרְיָתִי, אֵל אֱלֹהִים עֶלְיוֹן, וְהָשֵׁב אֶת נְוָתִיבְּשִֹמְחָה וּבְהִגָּיוֹן, יְשׁוֹרְרוּ שָׁם רְנָנַי, לְוִיַּי וְכֹהֲנַי, וְאָז תִּתְעַנַּג עַל ה': - שַׁבָּת הַיּוֹם לַה':