audio:
פרשת
בשלח התשע"ג
הרב ארי דוד קאהן Rabbi Ari Kahn
1.
שמות פרק יד
(ד) וְחִזַּקְתִּי אֶת לֵב פַּרְעֹה וְרָדַף אַחֲרֵיהֶם וְאִכָּבְדָה
בְּפַרְעֹה וּבְכָל חֵילוֹ וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי ה’ וַיַּעֲשׂוּ כֵן:(ה)
וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם כִּי בָרַח הָעָם וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו
אֶל הָעָם וַיֹּאמְרוּ מַה זֹּאת עָשִׂינוּ כִּי שִׁלַּחְנוּ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעָבְדֵנוּ:(ו)
וַיֶּאְסֹר אֶת רִכְבּוֹ וְאֶת עַמּוֹ לָקַח עִמּוֹ:(ז) וַיִּקַּח שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶכֶב
בָּחוּר וְכֹל רֶכֶב מִצְרָיִם וְשָׁלִשִׁם עַל כֻּלּוֹ:(ח) וַיְחַזֵּק ה’ אֶת לֵב
פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיִּרְדֹּף אַחֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל
יֹצְאִים בְּיָד רָמָה:(ט) וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵיהֶם וַיַּשִּׂיגוּ אוֹתָם
חֹנִים עַל הַיָּם כָּל סוּס רֶכֶב פַּרְעֹה וּפָרָשָׁיו וְחֵילוֹ עַל פִּי הַחִירֹת
לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן:(י) וּפַרְעֹה הִקְרִיב וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֵינֵיהֶם
וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם וַיִּירְאוּ מְאֹד וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל
אֶל ה’:(יא) וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה הַמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם
לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם:(יב)
הֲלֹא זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ אֵלֶיךָ בְמִצְרַיִם לֵאמֹר חֲדַל מִמֶּנּוּ
וְנַעַבְדָה אֶת מִצְרָיִם כִּי טוֹב לָנוּ עֲבֹד אֶת מִצְרַיִם מִמֻּתֵנוּ בַּמִּדְבָּר:(יג)
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת ה’ אֲשֶׁר
יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם הַיּוֹם לֹא תֹסִפוּ לִרְאֹתָם
עוֹד עַד עוֹלָם:(יד) ה’ יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִשׁוּן: פ
(טו)
וַיֹּאמֶר ה’ אֶל מֹשֶׁה מַה תִּצְעַק אֵלָי דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ:(טז)
וְאַתָּה הָרֵם אֶת מַטְּךָ וּנְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם וּבְקָעֵהוּ וְיָבֹאוּ
בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה:(יז) וַאֲנִי הִנְנִי מְחַזֵּק
אֶת לֵב מִצְרַיִם וְיָבֹאוּ אַחֲרֵיהֶם וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה וּבְכָל חֵילוֹ בְּרִכְבּוֹ
וּבְפָרָשָׁיו:
2.
שמות פרק יד
(כא) וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם וַיּוֹלֶךְ ה’ אֶת הַיָּם
בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל הַלַּיְלָה וַיָּשֶׂם אֶת הַיָּם לֶחָרָבָה וַיִּבָּקְעוּ
הַמָּיִם:(כב) וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה וְהַמַּיִם
לָהֶם חוֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם: (כג) וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם וַיָּבֹאוּ
אַחֲרֵיהֶם כֹּל סוּס פַּרְעֹה רִכְבּוֹ וּפָרָשָׁיו אֶל תּוֹךְ הַיָּם:
3.
שמות פרק יד
(כו) וַיֹּאמֶר ה’ אֶל מֹשֶׁה נְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם וְיָשֻׁבוּ
הַמַּיִם עַל מִצְרַיִם עַל רִכְבּוֹ וְעַל פָּרָשָׁיו:(כז) וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ
עַל הַיָּם וַיָּשָׁב הַיָּם לִפְנוֹת בֹּקֶר לְאֵיתָנוֹ וּמִצְרַיִם נָסִים לִקְרָאתוֹ
וַיְנַעֵר ה’ אֶת מִצְרַיִם בְּתוֹךְ הַיָּם:(כח) וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם וַיְכַסּוּ
אֶת הָרֶכֶב וְאֶת הַפָּרָשִׁים לְכֹל חֵיל פַּרְעֹה הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם בַּיָּם
לֹא נִשְׁאַר בָּהֶם עַד אֶחָד:(כט) וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ
הַיָּם וְהַמַּיִם לָהֶם חֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם: (ל) וַיּוֹשַׁע
ה’ בַּיּוֹם הַהוּא אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם
מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם:(לא) וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה
ה’ בְּמִצְרַיִם וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת ה’ וַיַּאֲמִינוּ בַּיקֹוָק וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ:
פ
4.
שמות פרק טו
(יט) כִּי בָא סוּס פַּרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו בַּיָּם וַיָּשֶׁב
ה’ עֲלֵהֶם אֶת מֵי הַיָּם וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם:
פ
(כ) וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ
וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת:(כא) וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם
שִׁירוּ לַה' כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם: ס
5.
שמות רבה (וילנא) פרשת
בשלח פרשה כא :י
ויבאו
בני ישראל בתוך הים ביבשה אם בים למה ביבשה ואם ביבשה למה בתוך הים אלא מכאן אתה למד
שלא נקרע להם הים עד שבאו לתוכו עד חוטמן ואחר כך נעשה להם יבשה,
AND THE CHILDREN OF
ISRAEL WENT INTO THE MIDST OF THE SEA UPON THE DRY GROUND (XIV, 22). [How is
this possible?] If they went into the sea, then why does it say UPON THE DRY
GROUND? and if they went UPON THE DRY GROUND, then why does it say INTO THE MIDST OF THE SEA? This is to teach that the sea was
divided only after Israel had stepped into it and the waters had reached their
noses, only then did it become dry land.
6.
תלמוד בבלי מסכת סוטה דף
לו עמוד ב
דתניא,
היה ר"מ אומר: כשעמדו ישראל על הים, היו שבטים מנצחים זה עם זה, זה אומר אני
יורד תחלה לים וזה אומר אני יורד תחלה לים, קפץ [דף לז עמוד א] שבטו של בנימין וירד
לים תחילה, שנאמר: +תהלים סח+ שם בנימין צעיר רודם, אל תקרי רודם אלא רד ים, והיו
שרי יהודה רוגמים אותם, שנאמר: +תהלים סח+ שרי יהודה רגמתם, לפיכך זכה בנימין
הצדיק ונעשה אושפיזכן לגבורה, שנאמר: +דברים לג+ ובין כתפיו שכן; אמר לו רבי
יהודה: לא כך היה מעשה, אלא זה אומר אין אני יורד תחילה לים וזה אומר אין אני יורד
תחילה לים, קפץ נחשון בן עמינדב וירד לים תחילה, שנאמר: +הושע יב+ סְבָבֻנִי בְכַחַשׁ
אֶפְרַיִם וּבְמִרְמָה בֵּית יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה עֹד רָד עִם אֵל ]וְעִם קְדוֹשִׁים
נֶאֱמָן,[ ועליו מפרש בקבלה: +תהלים סט+ הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהִים
כִּי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ, טָבַעְתִּי בִּיוֵן מְצוּלָה וְאֵין מָעֳמָד ]בָּאתִי בְמַעֲמַקֵּי
מַיִם וְשִׁבֹּלֶת שְׁטָפָתְנִי[ וגו' …, באותה שעה היה משה מאריך בתפלה, אמר לו הקדוש
ברוך הוא: ידידיי טובעים בים ואתה מאריך בתפלה לפני? אמר לפניו: רבונו של עולם, ומה
בידי לעשות? אמר לו: +שמות יד+ דבר אל בני ישראל ויסעו, ואתה הרם את מטך ונטה את ידך
וגו', לפיכך זכה יהודה לעשות ממשלה בישראל, שנאמר: +תהלים קיד+ היתה יהודה לקדשו
ישראל ממשלותיו, מה טעם היתה יהודה לקדשו וישראל ממשלותיו? משום דהים ראה וינוס.
As it has been
taught: R. Meir said: When the Israelites stood by the Red Sea, the tribes
strove with one another, each wishing to descend into the sea first. Then
sprang forward the tribe of Benjamin and descended first into the sea; as it is
said: There is little Benjamin their ruler — read not rodem [their ruler] but
rad yam [descended into the sea]. Thereupon the princes of Judah hurled stones
at them; as it is said: The princes of Judah their council. For that reason the
righteous Benjamin was worthy to become the host of the All-Powerful, as it is
said: He dwelleth between his shoulders. R. Judah said to [R. Meir]: That is
not what happened; but each tribe was unwilling to be the first to enter the
sea. Then sprang forward Nahshon the son of Amminadab and descended first into
the sea; as it is said: Ephraim compasseth me about with falsehood, and the
house of Israel with deceit; but Judah yet ruleth with God. Concerning him it
is stated in Scripture, Save me O God, for the waters are come in unto my soul.
I sink in deep mire, where there is no standing etc. Let not the waterflood
overwhelm me, neither let the deep swallow me up etc. At that time Moses was
engaged for a long while in prayer; so the Holy One, blessed be He, said to
him, ‘My beloved ones are drowning in the sea and thou prolongest prayer before
Me!’ He spake before Him, ‘Lord of the Universe, what is there in my power to
do?’ He replied to him, Speak unto the children of Israel that they go forward.
And lift thou up thy rod, and stretch out thy hand etc. For that reason Judah
was worthy to be made the ruling power in Israel, as it is said: Judah became
His sanctuary, Israel his dominion. Why did Judah become His sanctuary and
Israel his dominion? Because the sea saw [him] and fled.
7.
שמות רבה (וילנא) פרשת
בשלח פרשה כא:ז
כך
בשעה שיצאו ישראל ממצרים עמד סמאל המלאך לקטרג אותן אמר לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע
עד עכשיו היו אלו עובדים עבודת כוכבים ואתה קורע להם את הים מה עשה הקדוש
ברוך הוא מסר לו איוב שהיה מיועצי פרעה דכתיב בו (שם /איוב/ א) איש תם וישר, אמר לו
הנו בידך, אמר הקדוש ברוך הוא עד שהוא מתעסק עם איוב ישראל עולים לים ויורדים ואח"כ
אציל את איוב ... באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא למשה משה הרי מסרתי איוב לשטן מה בידך
לעשות, דבר אל בני ישראל ויסעו.
So, when Israel
departed from Egypt, the Angel Samael arose to accuse them, pleading before
God: ' Lord of the Universe! Till now they have been worshipping idols, and now
Thou dividest the sea for them? ' What did God do? He delivered into his hands
Job, one of the counselors of Pharaoh, of whom it is written, And that man was
wholehearted and upright (Job I, 1), and said: ’Behold, he is in thy hands (ib.
II, 6). God reckoned: While he is busily occupied with Job, Israel will go
through the sea! Afterwards, I will deliver Job; … It was then that God said to
Moses: ‘Moses, behold I have given Job over to Satan. It is for you to Speak
unto the children of Israel, that they go forward.
8.
שמות רבה (וילנא) פרשת
בשלח פרשה כד
אמר
ר' יהודה ב"ר אלעאי לא דיים שעבר עמהם צלמו של מיכה אלא שהיו מקישין כלפי מעלה
דברים שנא' (שמואל ב ז) אשר פדית לך ממצרים גוים ואלהיו, וכה"א (תהלים קו) וימרו
על ים בים סוף, מהו שני פעמים אלא על הים המרו שלא היו רוצים לירד אלולי שבט יהודה
שקפץ תחלה וקדש שמו של הקדוש ב"ה שנאמר (שם /תהלים/ קיד) בצאת ישראל ממצרים היתה
יהודה לקדשו,
R. Judah b. Il'ai
said: Not only did they take the idol of Micah with them, but they also spoke
truculently to God, for it says, Whom Thou didst redeem to Thee out of Egypt,
the nations and their gods (II Sam. VII,
23), and also, But were rebellious at the sea, even at the Red Sea (Ps. CVI,
7). Why does it repeat ’at the sea’? Because at the sea they rebelled by
refusing to go down; it was only the tribe of Judah [that induced them to do
so] by jumping into the sea first and sanctifying God's name, as it says, When
Israel came forth out of Egypt... Judah became His sanctuary (ib. CXIV, 1 f).
9.
במדבר פרק י
(כה) וְנָסַע דֶּגֶל מַחֲנֵה בְנֵי דָן מְאַסֵּף לְכָל הַמַּחֲנֹת לְצִבְאֹתָם
וְעַל צְבָאוֹ אֲחִיעֶזֶר בֶּן עַמִּישַׁדָּי:
10. שופטים
פרק יח
(ל) וַיָּקִימוּ לָהֶם בְּנֵי דָן אֶת הַפָּסֶל וִיהוֹנָתָן בֶּן גֵּרְשֹׁם
בֶּן מְנַשֶּׁה הוּא וּבָנָיו הָיוּ כֹהֲנִים לְשֵׁבֶט הַדָּנִי עַד יוֹם גְּלוֹת הָאָרֶץ:(לא)
וַיָּשִׂימוּ לָהֶם אֶת פֶּסֶל מִיכָה אֲשֶׁר עָשָׂה כָּל יְמֵי הֱיוֹת בֵּית הָאֱלֹהִים
בְּשִׁלֹה: פ
11. חזקוני
שמות פרשת בשלח פרק טו פסוק יט
ה'
עליהם את מי הים ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים אז ותקח מרים הנביאה אחות אהרן
וגו'.
12. רש"י
שמות פרשת בשלח פרק טו פסוק כא
(כא) ותען להם מרים - משה אמר שירה לאנשים, הוא אומר והם עונין אחריו,
ומרים אמרה שירה לנשים:
13. פירוש
הריב"א על התורה שמות פרשת בשלח פרק טו פסוק כא
(כא) ותען להם מרים. תימ' היה לו לומר להן שהרי הלשון מוסב על הנשים.
ואמר לי הרר"א שיש במדרש שאמרו המלאכים להקב"ה רבש"ע אם הקדימונו האנשים
לומ' שירה תקדימונו הנשים בתימ'. ותען להם מרים שירו תחלה ואח"כ נשים:
14. רש"ר
הירש שמות פרשת בשלח פרק טו פסוק כא
(כא) ותען להם. "להם" - לשון זכר - מוסב על משה וישראל, ו"ענה"
בהוראתו הרגילה: … ואם זו משמעות "ותען" בפסוק שלפנינו, הרי
ש"להם" יסוב על הנשים שבפסוק הקודם, ויש לבאר מדוע הוא בא בלשון זכר.
שמא זה ביאור הדבר: אף - על - פי שהנשים באו אחרי האנשים ונתנו קולן בשירת ההתפעלות,
מכל מקום הושוו לגמרי לאנשים בחשיבות שירתן ובהכרת התעודה הנעלה של העם, שבאה לידי
ביטוי בשירתן.
15. רש"י
שמות פרשת בשלח פרק יד פסוק י
ויצעקו
- תפשו אומנות אבותם. באברהם הוא אומר (בראשית יט כז) אל המקום אשר עמד שם, ביצחק
(שם כד סג) לשוח בשדה, ביעקב (שם כח יא) ויפגע במקום:
16. רמב"ן
שמות פרשת בשלח פרק יד פסוק י
(י - יא) וייראו מאד ויצעקו בני ישראל אל ה', ויאמרו אל משה המבלי אין
קברים במצרים - איננו נראה כי בני אדם הצועקים אל ה' להושיעם יבעטו בישועה אשר עשה
להם ויאמרו כי טוב להם שלא הצילם. אבל הנכון שנפרש כי היו כתות, והכתוב יספר כל מה
שעשו כלם. אמר כי הכת האחת צועקת אל ה', והאחת מכחשת בנביאו ואינה מודה
בישועה הנעשית להם, ויאמרו כי טוב להם שלא הצילם. ועל זאת כתוב וימרו על ים בים
סוף (תהלים קו ז), ולכך יחזיר הכתוב "בני ישראל" פעם אחרת, ויצעקו בני ישראל
אל ה', כי הטובים בהם צעקו אל ה' והנשארים מרו בדברו. ולכך אמר אח"כ (להלן פסוק
לא) וייראו העם את ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו. לא אמר "וייראו ישראל את ה' ויאמינו"
אבל אמר "העם", כי "בני ישראל" שם ליחידים, "והעם" שם
להמון, וכן וילונו העם (להלן טו כד). וכך הזכירו רבותינו (במדב"ר כ כג) ויחל העם
לזנות (במדבר כה א), בכל מקום שנאמר "העם" לשון גנאי הוא, וכל מקום שנאמר
"ישראל" לשון שבח הוא:
17. תהלים
פרק קו
(ז) אֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרַיִם לֹא הִשְׂכִּילוּ נִפְלְאוֹתֶיךָ לֹא זָכְרוּ
אֶת רֹב חֲסָדֶיךָ וַיַּמְרוּ עַל יָם בְּיַם סוּף:(ח) וַיּוֹשִׁיעֵם לְמַעַן שְׁמוֹ
לְהוֹדִיעַ אֶת גְּבוּרָתוֹ:(ט) וַיִּגְעַר בְּיַם סוּף וַיֶּחֱרָב וַיּוֹלִיכֵם בַּתְּהֹמוֹת
כַּמִּדְבָּר:
7. Our fathers, when
they were in Egypt, did not understand your wonders; they did not remember the
multitude of your deeds of loving kindness; and they rebelled against you at
the sea, the Red Sea.8. But he saved them for his name’s sake, that he might make
known his mighty power.9. And he rebuked the Red Sea, and it was dried up; so
he led them through the depths, as through the wilderness.