Lectures and Essays Shlach

Lectures and Essays Shlach

***New***

Of Wine and Bread

http://www.yutorah.org/lectures/lecture.cfm/794862

sources - http://arikahn.blogspot.co.il/2013/05/sources-parshat-shelach-of-wine-and.html

The Story of the Spies; What was Moshe Thinking?

http://www.yutorah.org/lectures/lecture.cfm/777578/Rabbi_Ari_Kahn/The_Story_of_the_Spies;_What_was_Moshe_Thinking

The Source of Hatred

http://www.yutorah.org/lectures/lecture.cfm/736169/Rabbi_Ari_Kahn/The_Source_of_Hatred

SHITTIM Haftorah

http://rabbiarikahn.com/audio?id=178

Shelach

http://rabbiarikahn.com/audio?id=167

Shelach

http://rabbiarikahn.com/audio?id=169

Shelach

http://rabbiarikahn.com/audio?id=172

Essays:

Parshat Sh'lakh 5770 - Of Spies and Men

http://arikahn.blogspot.co.il/2010_05_01_archive.html

Parshat Shlach 5769 Ye-hoshua

http://arikahn.blogspot.co.il/2009/06/parshat-shlach-5769-ye-hoshua.html

To Climb the Mountain (5761)

http://www.aish.com/tp/i/moha/48944726.html

The spies

http://www.aish.com/tp/i/moha/48925052.html

גאל ישראל

גאל ישראל from Ari Kahn

sources Parshat Shelach - "Of Wine and Bread"

פרשת שלח התשע"ג

הרב ארי דוד קאהן                                                                                                Rabbi Ari Kahn                      

מת"ן י'ז סיון התשע"ג                                                                                               Adk1010@gmail.com       

http://Rabbiarikahn.com                                                                 http://arikahn.blogspot.com    

1.    במדבר פרק טו

(א) וַיְדַבֵּר ה’ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:(ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ מוֹשְׁבֹתֵיכֶם אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם:(ג) וַעֲשִׂיתֶם אִשֶּׁה לַה’ עֹלָה אוֹ זֶבַח לְפַלֵּא נֶדֶר אוֹ בִנְדָבָה אוֹ בְּמֹעֲדֵיכֶם לַעֲשׂוֹת רֵיחַ נִיחֹחַ לַה’ מִן הַבָּקָר אוֹ מִן הַצֹּאן:(ד) וְהִקְרִיב הַמַּקְרִיב קָרְבָּנוֹ לַה’ מִנְחָה סֹלֶת עִשָּׂרוֹן בָּלוּל בִּרְבִעִית הַהִין שָׁמֶן:(ה) וְיַיִן לַנֶּסֶךְ רְבִיעִית הַהִין תַּעֲשֶׂה עַל הָעֹלָה אוֹ לַזָּבַח לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד:(ו) אוֹ לָאַיִל תַּעֲשֶׂה מִנְחָה סֹלֶת שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן שְׁלִשִׁית הַהִין:(ז) וְיַיִן לַנֶּסֶךְ שְׁלִשִׁית הַהִין תַּקְרִיב רֵיחַ נִיחֹחַ לַה’:(ח) וְכִי תַעֲשֶׂה בֶן בָּקָר עֹלָה אוֹ זָבַח לְפַלֵּא נֶדֶר אוֹ שְׁלָמִים לַה’:(ט) וְהִקְרִיב עַל בֶּן הַבָּקָר מִנְחָה סֹלֶת שְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים בָּלוּל בַּשֶּׁמֶן חֲצִי הַהִין:(י) וְיַיִן תַּקְרִיב לַנֶּסֶךְ חֲצִי הַהִין אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַה’:(יא) כָּכָה יֵעָשֶׂה לַשּׁוֹר הָאֶחָד אוֹ לָאַיִל הָאֶחָד אוֹ לַשֶּׂה בַכְּבָשִׂים אוֹ בָעִזִּים:(יב) כַּמִּסְפָּר אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ כָּכָה תַּעֲשׂוּ לָאֶחָד כְּמִסְפָּרָם:(יג) כָּל הָאֶזְרָח יַעֲשֶׂה כָּכָה אֶת אֵלֶּה לְהַקְרִיב אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַה’:(יד) וְכִי יָגוּר אִתְּכֶם גֵּר אוֹ אֲשֶׁר בְּתוֹכְכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם וְעָשָׂה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַה’ כַּאֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ כֵּן יַעֲשֶׂה:(טו) הַקָּהָל חֻקָּה אַחַת לָכֶם וְלַגֵּר הַגָּר חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם כָּכֶם כַּגֵּר יִהְיֶה לִפְנֵי ה’:(טז) תּוֹרָה אַחַת וּמִשְׁפָּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם וְלַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם: פ

(יז) וַיְדַבֵּר ה’ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:(יח) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם בְּבֹאֲכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה:(יט) וְהָיָה בַּאֲכָלְכֶם מִלֶּחֶם הָאָרֶץ תָּרִימוּ תְרוּמָה לַה’:(כ) רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה כִּתְרוּמַת גֹּרֶן כֵּן תָּרִימוּ אֹתָהּ:(כא) מֵרֵאשִׁית עֲרִסֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַה’ תְּרוּמָה לְדֹרֹתֵיכֶם: ס

(כב) וְכִי תִשְׁגּוּ וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר דִּבֶּר ה’ אֶל מֹשֶׁה:(כג) אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה ה’ אֲלֵיכֶם בְּיַד מֹשֶׁה מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר צִוָּה ה’ וָהָלְאָה לְדֹרֹתֵיכֶם:(כד) וְהָיָה אִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה נֶעֶשְׂתָה לִשְׁגָגָה וְעָשׂוּ כָל הָעֵדָה פַּר בֶּן בָּקָר אֶחָד לְעֹלָה לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַה’ וּמִנְחָתוֹ וְנִסְכּוֹ כַּמִּשְׁפָּט וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּת:(כה) וְכִפֶּר הַכֹּהֵן עַל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְנִסְלַח לָהֶם כִּי שְׁגָגָה הִוא וְהֵם הֵבִיאוּ אֶת קָרְבָּנָם אִשֶּׁה לַה’ וְחַטָּאתָם לִפְנֵי ה’ עַל שִׁגְגָתָם:(כו) וְנִסְלַח לְכָל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם כִּי לְכָל הָעָם בִּשְׁגָגָה: ס

(כז) וְאִם נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה וְהִקְרִיבָה עֵז בַּת שְׁנָתָהּ לְחַטָּאת:(כח) וְכִפֶּר הַכֹּהֵן עַל הַנֶּפֶשׁ הַשֹּׁגֶגֶת בְּחֶטְאָה בִשְׁגָגָה לִפְנֵי ה’ לְכַפֵּר עָלָיו וְנִסְלַח לוֹ:(כט) הָאֶזְרָח בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם לָעֹשֶׂה בִּשְׁגָגָה:(ל) וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בְּיָד רָמָה מִן הָאֶזְרָח וּמִן הַגֵּר אֶת ה’ הוּא מְגַדֵּף וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמָּהּ:(לא) כִּי דְבַר ה’ בָּזָה וְאֶת מִצְוָתוֹ הֵפַר הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא עֲוֹנָה בָהּ: פ

2.    ספורנו במדבר פרק טו

(ג - ד) לעשות ריח ניחוח... והקריב המקריב. הנה עד העגל היה הקרבן ריח ניחוח בזולת מנחה ונסכים כענין בהבל ובנח ובאברהם וכענין וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות ויזבחו זבחים שלמים לה' פרים (שמות כד, ה) לא זולת זה ובחטאם בעגל הצריך מנחה ונסכים לעולת התמיד שהיא קרבן צבור ומאז שחטאו במרגלים הצריך מנחה ונסכים להכשיר גם קרבן יחיד:

3.    ספורנו במדבר פרק טו

(כ) חלה תרימו תרומה. אחר חטא המרגלים הצריך גם החלה למען יהיו ראויים שתחול ברכה בבתיהם כאמרו וראשית עריסותיכם תתנו לכהן להניח ברכה אל ביתך (יחזקאל מד, ל) וכן אליהו עשי לי משם עגה קטנה בראשונה והוצאת לי (ולך ולבנך תעשי באחרונה) כי כה אמר ה'... כד הקמח לא תכלה (מלכים - א יז, יג):

4.    ספורנו במדבר פרק טו

(כב) וכי תשגו. כבר התבאר בקבלה שבשגגת עבודה זרה הכתוב מדבר וזה כי מאחר שנגזר עליהם להפיל זרעם בגויים (תהלים קו, כו) לא היה נמנע שישגו בעבודה זרה בשובם לארצם:

5.    במדבר פרק יג

(כ) וּמָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם רָזָה הֲיֵשׁ בָּהּ עֵץ אִם אַיִן וְהִתְחַזַּקְתֶּם וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ וְהַיָּמִים יְמֵי בִּכּוּרֵי עֲנָבִים:(כא) וַיַּעֲלוּ וַיָּתֻרוּ אֶת הָאָרֶץ מִמִּדְבַּר צִן עַד רְחֹב לְבֹא חֲמָת:(כב) וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן וְשָׁם אֲחִימַן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי יְלִידֵי הָעֲנָק וְחֶבְרוֹן שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה לִפְנֵי צֹעַן מִצְרָיִם:(כג) וַיָּבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכֹּל וַיִּכְרְתוּ מִשָּׁם זְמוֹרָה וְאֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים אֶחָד וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט בִּשְׁנָיִם וּמִן הָרִמֹּנִים וּמִן הַתְּאֵנִים:

6.    רשב"ם במדבר פרשת שלח פרק יג פסוק כ

(כ) השמנה היא וגו' - להודיע לישראל שימצאוה זבת חלב ודבש כמו שהבטיחם הק':

והתחזקתם [וגו'] - כאנשים גבורים לקחת ולא תגורו מפני איש:

והימים ימי בכורי ענבים - זה מגיד הכת' מפני אשכול של ענבים שנטלו:

תלמוד בבלי מסכת שבת דף לא עמוד א

אמר ריש לקיש: מאי דכתיב- ישעיהו פרק לג פסוק ו -וְהָיָה אֱמוּנַת עִתֶּיךָ חֹסֶן יְשׁוּעֹת חָכְמַת וָדָעַת ]יִרְאַת ה’ הִיא אוֹצָרוֹ[ וגו' - אמונת - זה סדר זרעים, עתיך - זה סדר מועד, חסן - זה סדר נשים, ישועות - זה סדר נזיקין, חכמת - זה סדר קדשים, ודעת - זה סדר טהרות. ואפילו הכי +ישעיהו לג+ יראת ה' היא אוצרו. אמר רבא: בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו: נשאת ונתת באמונה, קבעת עתים לתורה, עסקת בפריה ורביה, צפית לישועה, פלפלת בחכמה, הבנת דבר מתוך דבר? ואפילו הכי: אי יראת ה' היא אוצרו - אין, אי לא - לא. משל לאדם שאמר לשלוחו: העלה לי כור חיטין לעלייה. הלך והעלה לו. אמר לו: עירבת לי בהן קב חומטון? אמר לו: לאו. אמר לו: מוטב אם לא העליתה.

7.    רש"י מסכת שבת דף לא עמוד א      

סדר זרעים - שעל אמונת האדם סומך להפריש מעשרותיו כראוי.

8.    תוספות שבת דף לא עמוד א

 אמונת זה סדר זרעים - מפרש בירושלמי שמאמין בחי העולמים וזורע

9.    מדרש תהלים (בובר) מזמור יט

עדות ה' נאמנה. זה סדר זרעים, שהוא מאמין בחיי העולם וזורע.

10. ספר שב שמעתתא - הקדמת המחבר

הגם שיש בני אדם שמוכרחין לעשות איזה מסחר צריך המו"מ להיות באמונה, וזה הוא תחלת דינו של אדם, כמ"ש פרק ב' דשבת, אמר רב בשעה שמכניסין את האדם לדין אומרים לו נשאת ונתת באמונה. והיינו על פי מה דאיתא שם, והיה אמונת עתיך חוסן כו' אמונת זה סדר זרעים. וכתבו התוספות בשם הירושלמי, שמאמין בחי עולמים וזורע, והיינו שאינו כעוסקים במשא ומתן ואומרים כחי ועוצם ידי כו', כי אם זורע משליך זרעותיו ישדד אדמתו ויכסם שם יאבדו יפסדו וירקבו, עד ירחם ד' עליו יוריד טללים ישיב הרוח ברנה יקצור וישא אלומותיו, ומש"ה זרעים נקרא אמונה. וכמו כן ראוי היות כל מו"מ באמונה, היינו שיאמין שמה שהוא קונה או מוכר לוה או מלוה, הוא כמשליך זרועתיו בתוך הארץ וע"י חסד הבורא יושלם חפצו, וזה פירוש נשאת ונתת באמונה.

11. רש"י ברכות דף לה/ב

והכתיב ויין ישמח לבב אנוש - וסיפא דקרא ולחם לבב אנוש יסעד, משמע אבל יין אינו אלא משמח, ומשני לאו כדקאמרת, אלא לחם יסעד ולא ישמח, אבל יין סועד ומשמח

12. צל"ח על ברכות דף לו/א

דמשנתינו לא חשבה לחוץ אלא מה שקובע ברכה פרטית לעצמו שמזכירין אותו בברכה, כמו יין שאומרים הגפן ופת שאומרים בברכה לחם

13. ספר בניהו בן יהוידע על סנהדרין דף ע/א

ועוד נ"ל טעם של י"ג ווי"ן שהם מספר לחם לרמוז שיש בו דבר דוגמת הלחם שקובע ברכה לעצמו ומשתני למעליותא, דענבים נעשו יין כמו החיטים שנעשו לחם.

14. ספר דעת ותבונה למוהרי"ח - פתיחה שניה

אלא שיצוה אל הסוכן, וכן אם ישאל יין יבקש שיצוה זה לשר המשקים, ואם ישאל לחם יאמר לשר האופים

15. בראשית פרק מ

(ב) וַיִּקְצֹף פַּרְעֹה עַל שְׁנֵי סָרִיסָיו עַל שַׂר הַמַּשְׁקִים וְעַל שַׂר הָאוֹפִים:...

(ט) וַיְסַפֵּר שַׂר־הַמַּשְׁקִים אֶת־חֲלֹמוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ בַּחֲלוֹמִי וְהִנֵּה־גֶפֶן לְפָנָי:(י) וּבַגֶּפֶן שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִם וְהִוא כְפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלֹתֶיהָ עֲנָבִים:(יא) וְכוֹס פַּרְעֹה בְּיָדִי וָאֶקַּח אֶת־הָעֲנָבִים וָאֶשְׂחַט אֹתָם אֶל־כּוֹס פַּרְעֹה וָאֶתֵּן אֶת־הַכּוֹס עַל־כַּף פַּרְעֹה:(יב) וַיֹּאמֶר לוֹ יוֹסֵף זֶה פִּתְרֹנוֹ שְׁלֹשֶׁת הַשָּׂרִגִים שְׁלֹשֶׁת יָמִים הֵם:

16. בראשית פרק מא

(ט) וַיְדַבֵּר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת־פַּרְעֹה לֵאמֹר אֶת־חֲטָאַי אֲנִי מַזְכִּיר הַיּוֹם:

17. פירוש האלשיך ז"ל - דברים טובים על קהלת - פרק י פסוק יט

או יאמר הנה לשחוק ושמחה אין עושין מן הדין אלא לחם אך לא יין, כי יין לא נברא כי אם לנחם אבלים. וזהו ישמח חיים הם האבלים הנשארים חיים. ולכן על הבלתי עושים כי אם גבורים לשתות יין הכסף יענה כאמור:

18.  ספר ישמח ישראל - פרשת לך

ואולי יתבאר עפ"י מאמר חז"ל (שילהי חגיגה) ר"י ור"ל דאמרי תרוייהו בזמן שהבהמ"ק קיים מזבח מכפר על אדם עכשיו שולחנו של אדם מכפר עליו, ופירש"י ז"ל בהכנסת אורחים, ואמרו חז"ל (יומא ע"א.) הרוצה לנסך יין ע"ג המזבח ימלא גרונם של ת"ח יין, נמצא שבשעה שהוציא לחם ויין לאאע"ה, הי' ממש מקריב קרבנות ע"ג המזבח

19. ספר מחשבות חרוץ - אות יט

וזה כל התעוררות עמלק שהוא ראשית גוים בהתחלה וראשית הכניסה דרע. ושם ברפידים רפו ידיהם מהתורה וניתן להם בארה של מרים שאמרו ז"ל (מכילתא יתרו א') מובא בספר דבש לפי דהיו טועמין בו טעם יין וכל מיני משקין. אבל כמו שהמן היה לחם שמלאכי השרת אוכלין כך הבאר משקה שמלאכי השרת שותין. וטעם יין שבו הוא מהיין המשומר בענביו והוא סוד טעמי תורה שאין מגלין לאומות העולם. דהתורה נמשלה לכל מיני משקין מים ויין דבש וחלב. וכל נפילה וירידה דישראל הוא לצורך עליה יותר גדולה כידוע. וכן אותו ריפוי ידים היה כדי שיזכו על ידי זה לבארה של מרים. וזהו הרפואה שקדמה למכה דעל ידי זה נצחו אחר כך לעמלק להחליש כוחו שנתעורר על ידי הריפוי ידים:

Lectures and Essays Parshat Bahalotcha

Lectures and Essays Parshat Bahalotcha

Lectures:

***New***

The Theory of Conservation of "The Elders"

http://www.yutorah.org/lectures/lecture.cfm/793959/Rabbi_Ari_Kahn/The_Theory_of_Conservation_of_'The_Elders'

The Inexplicable NUNS in Bahalotcha

http://www.yutorah.org/lectures/lecture.cfm/776611/Rabbi_Ari_Kahn/The_Inexplicable_NUNS_in_Bahalotcha

A Book Of Opportunity

http://rabbiarikahn.com/audio?id=92

Behalotcha

http://rabbiarikahn.com/audio?id=95

Immediate Gratification (You Can’t always get what you want…)

http://rabbiarikahn.com/audio?id=105

The Inverted Nuns

http://rabbiarikahn.com/audio?id=181

Tikun, Counting, Yovel

http://rabbiarikahn.com/audio?id=206

Essays:

Moshe, Miriam and Prophecy

http://www.aish.com/tp/i/moha/94690929.html

with Hebrew sources

http://arikahn.blogspot.co.il/2010/05/parshat-bhaalotcha-5770-moshe-miriam.html

The Unfinished Book

http://www.aish.com/tp/i/moha/48924777.html

A Little Pesach

http://www.aish.com/tp/i/moha/52518022.html

with Hebrew sources

http://arikahn.blogspot.co.il/2009/05/parshat-bahalotcha-5769-rabbi-ari-kahn.html

Kabbalat Mitzvot

Kabbalat mitzvot from Ari Kahn

sources shiur Bahalotcha

audio:

http://www.yutorah.org/lectures/lecture.cfm/793959/Rabbi_Ari_Kahn/The_Theory_of_Conservation_of_-The_Elders-

פרשת בהעלותך התשע"ג

הרב ארי דוד קאהן                                                                                               Rabbi Ari Kahn                      

מת"ן י' סיון התשע"ג                                                                                                Adk1010@gmail.com       

http://Rabbiarikahn.com                                                                 http://arikahn.blogspot.com    

1.    במדבר פרק יא

(ד) וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר:...(יא) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל ה’ לָמָה הֲרֵעֹתָ לְעַבְדֶּךָ וְלָמָּה לֹא מָצָתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ לָשׂוּם אֶת מַשָּׂא כָּל הָעָם הַזֶּה עָלָי:(יב) הֶאָנֹכִי הָרִיתִי אֵת כָּל הָעָם הַזֶּה אִם אָנֹכִי יְלִדְתִּיהוּ כִּי תֹאמַר אֵלַי שָׂאֵהוּ בְחֵיקֶךָ כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתָיו:(יג) מֵאַיִן לִי בָּשָׂר לָתֵת לְכָל הָעָם הַזֶּה כִּי יִבְכּוּ עָלַי לֵאמֹר תְּנָה לָּנוּ בָשָׂר וְנֹאכֵלָה:(יד) לֹא אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי לָשֵׂאת אֶת כָּל הָעָם הַזֶּה כִּי כָבֵד מִמֶּנִּי:(טו) וְאִם כָּכָה אַתְּ עֹשֶׂה לִּי הָרְגֵנִי נָא הָרֹג אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְאַל אֶרְאֶה בְּרָעָתִי: פ

(טז) וַיֹּאמֶר ה’ אֶל מֹשֶׁה אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָדַעְתָּ כִּי הֵם זִקְנֵי הָעָם וְשֹׁטְרָיו וְלָקַחְתָּ אֹתָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְהִתְיַצְּבוּ שָׁם עִמָּךְ:

2.    כתר יונתן במדבר פרשת בהעלותך פרק יא פסוק טז

(טז) ויאמר יי למשה אסוף לשמי שִׁבעים אנשים צדיקים מזקני ישׂראל שידעת שהם היו זקני העם ושוטריו במִצרים ותנהג אותם לאוהל מועד ויתייצבו שם עִמך:

3.    רש"י במדבר פרשת בהעלותך פרק יא פסוק טז

(טז) אספה לי - הרי תשובה לתלונתך שאמרת לא אוכל אנכי לבדי. והזקנים הראשונים היכן היו, והלא אף במצרים ישבו עמהם, שנאמר (שמות ג, טז) לך ואספת את זקני ישראל, אלא באש תבערה מתו. וראוים היו לכך מסיני, דכתיב (שמות כד) ויחזו את האלהים, שנהגו קלות ראש, כנושך פתו ומדבר בפני המלך. וזהו (שם) ויאכלו וישתו, ולא רצה הקדוש ברוך הוא ליתן אבלות במתן תורה ופרע להם כאן:

4.    רש"י על שמות פרק ה פסוק יד

(יד) ויכו שוטרי בני ישראל - השוטרים ישראלים היו וחסים על חבריהם מלדחקם וכשהיו משלימים הלבני' לנוגשי' שהם מצריים והי' חסר מן הסכום היו מלקין אותם על שלא דחקו את עושי המלאכה. לפיכך זכו אותם שוטרי' להיות סנהדרין ונאצל מן הרוח אשר על משה והושם עליהם שנאמר אספה לי שבעי' איש מזקני ישראל מאותן שידעת הטובה שעשו במצרים כי הם זקני העם ושוטריו:

5.    במדבר פרק יא

(א) וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים רַע בְּאָזְנֵי ה’ וַיִּשְׁמַע ה’ וַיִּחַר אַפּוֹ וַתִּבְעַר בָּם אֵשׁ ה’ וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה:

6.    רש"י במדבר פרשת בהעלותך פרק יא פסוק א

בקצה המחנה - במוקצין שבהם לשפלות, אלו ערב רב. רבי שמעון בן מנסיא אומר בקצינים שבהם ובגדולים:

7.    ספרי זוטא פרק יא פסוק א

ותאכל בקצה המחנה, ר' שמעון בן מנסיא אומר אלו הגרים שהיו עומדין בקצה המחנה. ר' שמעון אומר ותאכל בקצה המחנה בגדולים שבהם ובמוקצעין שבהן:

8.    שמות פרק ג

(טז) לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם ה’ אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נִרְאָה אֵלַי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב לֵאמֹר פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם וְאֶת הֶעָשׂוּי לָכֶם בְּמִצְרָיִם:

9.    שמות פרק ד

(כט) וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וַיַּאַסְפוּ אֶת כָּל זִקְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

10. שמות פרק ה

(א) וְאַחַר בָּאוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה כֹּה אָמַר ה’ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיָחֹגּוּ לִי בַּמִּדְבָּר:

11. רש"י שמות פרק ה פסוק א

(א) ואחר באו משה ואהרן וגו' - אבל הזקנים נשמטו אחד אחד מאחר משה ואהרן, עד שנשמטו כולם קודם שהגיעו לפלטין, לפי שיראו ללכת, ובסיני נפרע להם (כד ב) ונגש משה לבדו והם לא יגשו, החזירם לאחוריהם:

12. שמות פרק יב

(כא) וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְכָל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם צֹאן לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח:

13. שמות פרק יז

(ו) הִנְנִי עֹמֵד לְפָנֶיךָ שָּׁם עַל הַצּוּר בְּחֹרֵב וְהִכִּיתָ בַצּוּר וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם וְשָׁתָה הָעָם וַיַּעַשׂ כֵּן מֹשֶׁה לְעֵינֵי זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל:

14. שמות פרק יח

(יב) וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה עֹלָה וּזְבָחִים לֵאלֹהִים וַיָּבֹא אַהֲרֹן וְכֹל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לֶאֱכָל לֶחֶם עִם חֹתֵן מֹשֶׁה לִפְנֵי הָאֱלֹהִים:

15. שמות פרק יט

(ז) וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיִּקְרָא לְזִקְנֵי הָעָם וַיָּשֶׂם לִפְנֵיהֶם אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר צִוָּהוּ ה’:

16. שמות פרק כד

(א) וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל ה’ אַתָּה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם מֵרָחֹק:...(ט) וַיַּעַל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל:(י) וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר:(יא) וְאֶל אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁלַח יָדוֹ וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ: ס

(יג) וַיָּקָם מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ מְשָׁרְתוֹ וַיַּעַל מֹשֶׁה אֶל הַר הָאֱלֹהִים:(יד) וְאֶל הַזְּקֵנִים אָמַר שְׁבוּ לָנוּ בָזֶה עַד אֲשֶׁר נָשׁוּב אֲלֵיכֶם וְהִנֵּה אַהֲרֹן וְחוּר עִמָּכֶם מִי בַעַל דְּבָרִים יִגַּשׁ אֲלֵהֶם:

17. ויקרא פרק ט

(א) וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וּלְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל:

18. במדבר רבה (וילנא) פרשת בהעלותך פרשה טו:כא

אספה לי שבעים איש והיכן היו הראשונים זש"ה (איוב לד) ירוע כבירים לא חקר ויעמד אחרים תחתם, עד שהיו במצרים היה להם ע' זקנים שנאמר לך ואספת את זקני ישראל ועמהם יצאו ממצרים וכשעלה משה לקבל את התורה היו עמו שנאמר (שמות כד) ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל (שם /שמות כ"ד/) ואל הזקנים אמר שבו לנו בזה כיון שעלה משה התנה עם ישראל שירד לארבעים יום כיון ששהה לירד שנאמר (שם /שמות/ לב) וירא העם כי בשש משה ואין בשש אלא לשון שיהוי שנא' (שופטים ה) מדוע בשש רכבו לבא מדוע אחרו פעמי מרכבותיו נכנסו כל ישראל אצל הזקנים ואמרו להן משה התנה עמנו שירד לסוף מ' יום והרי ו' שעות יותר ולא ירד ואין אנו יודעין מה היה לו (שמות לב) קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו כיון ששמעו כך אמרו להם מה אתם מכעיסין למי שעשה לכם כל אותן נסים והנפלאות ולא שמעו להם והרגום ולפי שעמד חור כנגדן בדברים קשים עמדו עליו עוד והרגוהו נכנסו כל ישראל לאהרן בטקסים גדולה שנאמר (שם /שמות ל"ב/) ויקהל העם על אהרן ויאמרו אליו קום מה אתה יושב קום ...

19. במדבר רבה (וילנא) פרשת בהעלותך פרשה טו:כד

אספה לי וכי לא היה להם זקנים קודם לכן והכתיב בהר סיני (שמות כד) ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא וגו' והפרשה הזו אח"כ היתה ואז היו הזקנים אלא בשעה שבאו ישראל לאותן הדברים ויהי העם כמתאוננים נשרפו כולם באותה שעה אלא שהיתה שריפתם כשריפת נדב ואביהוא שאף הם הקלו ראשם בעלותם להר סיני כשראו את השכינה, (שם /שמות כ"ד/) ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו...והיו ראוין לישרף באותה שעה הזקנים ונדב ואביהוא ומפני שהיה יום מתן תורה חביב לפני הקדוש ברוך הוא לפיכך לא רצה לפגוע בהן בו ביום לעשות פרצה בהן הה"ד (שם /שמות כ"ד/) ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו מכלל שהיו ראוין להשתלח יד אבל לאחר זמן גבה מהן נדב ואביהוא אף הן נשרפו כשנכנסו לאוהל מועד והן נשרפו כשנתאוו אותה תאוה שנא' (במדבר יא) והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה מהו והאספסוף רבי שמעון בר אבא ורבי שמעון בן מנסיא אחד מהן אומר אלו הגרים שעלו עמהן ממצרים ונאספין עמהם שנאמר (שמות יב) וגם ערב רב עלה אתם ואחד מהן אומר והאספסוף אלו סנהדרין שנא' (במדבר יא) אספה לי שבעים איש מה כתיב שם (שם /במדבר י"א/) ותבער בם אש ה' ותאכל בקצה המחנה בקוצים שבמחנה ומנין שאותן זקנים שעלו להר סיני נשרפו שנא' (תהלים קו) ותבער אש בעדתם ואין עדה אלא סנהדרין שנא' (במדבר טו) והיה אם מעיני העדה נעשתה וכתיב (ויקרא ד) ואם כל עדת ישראל ישגו וכה"א (תהלים עח) ואף אלהים עלה בהם ויהרוג במשמניהם אלו סנהדרין ובחורי ישראל הכריע אותן הבחורים שהיו קרוין זקנים שכתוב בהן

20. מדרש תנחומא (ורשא) פרשת בהעלותך סימן יג

(יג) אספה לי שבעים איש וכי לא היה להם זקנים לשעבר והלא כבר נאמר במצרים לך ואספת את זקני ישראל (שמות ג) אלא מפני שאמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה אספה לי שבעים איש ללמדך שבשעה שאמר פרעה הבה נתחכמה לו וישימו עליו שרי מסים, ויבן ערי מסכנות (שם /שמות/ א) באותה שעה קבץ את כל ישראל ואמר להם בבקשה מכם עשו עמי היום טובה היינו דכתיב ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך, מהו בפרך בפה רך, פרעה נטל סל ומגרפה מי היה רואה את פרעה נוטל סל ומגרפה ועושה בלבנים ולא היה עושה, מיד הלכו כל ישראל בזריזות ועשו עמו אותו היום בכל כחן לפי שהיו בעלי כח וגבורים כיון שהחשיכה העמיד עליהם נוגשים אמר להם מנו את הלבנים מיד עמדו ומנו אותם ואמר להם כזה אתם מעמידים לי בכל יום ויום, מנה את הנוגשים של מצרים על השוטרים של ישראל והשוטרים נתמנו על יתר העם וכשאמר להם לא תאספון לתת תבן לעם (שם /שמות/ ה) היו באין הנוגשים ומונין את הלבנים ונמצאו חסירים היו מכין הנוגשים את השוטרים שנאמר (שם /שמות ה'/) ויכו שוטרי בני ישראל אשר שמו עליהם וגו' והיו השוטרים מוכים על שאר העם ולא היו מוסרין אותן ביד הנוגשים והיו אומרים מוטב לנו ללקות ואל יכשלו שאר העם, לפיכך כשאמר הקדוש ברוך הוא למשה אספה לי שבעים איש אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא רבוני איני יודע מי ראוי ומי אינו ראוי, א"ל אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו אותן הזקנים והשוטרים שמסרו עצמן ללקות עליהם במצרים במתכונת הלבנים הם יבאו ויטלו בגדולה הזו לפיכך הוא אומר אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו, ולפי שמסרו עצמן ללקות על הצבור לפיכך ונשאו אתך במשא העם, ללמדך שהשוון הקדוש ברוך הוא למשה, מכאן את למד שכל מי שמוסר עצמו על ישראל זוכה לכבוד ולגדולה ולרוח הקדש, לכך כתיב אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו מן אותם שכתוב בהן ויכו שוטרי בני ישראל.

21. חזקוני על במדבר פרק יא פסוק טז

(טז) אספה לי שבעים איש - כנגד שבעים נפש ירדו אבותינו מצרימה ושבעים זקנים במתן תורה ושבעים משפחות המנויות בפרשת פנחס ומשם ואילך היתה סנהדרין גדולה שבעים.

22. פירוש בעלי התוספות על במדבר פרק יא פסוק טז

אספה לי ע' איש. תימא ולמה ע' איש. י"ל דלכך צוה הקב"ה למנות ע' כנגד ע' נפש ישראל שירדו למצרים:

23. בעל הטורים על במדבר פרק יא פסוק טז

(טז) אספה לי שבעים איש - כנגד ע' נפש שירדו למצרים וכנגד ע' אומות וכנגד ע' שמות שיש לו להקב"ה ואלו הן:...

24. רמב"ן על במדבר פרק יא פסוק טז

(טז) אספה לי שבעים איש מזקני ישראל כבר הזכירו רבותינו, כי שבעים אומות הן בשבעים לשון, ויש לכל אחת ואחת מזל ברקיע ושר למעלה כענין שנאמר בדניאל (י יג) ושר מלכות פרס וכתיב (שם) אצל מלכי (יון) [פרס, וכן] והנה שר יון בא (שם פסוק כ), והוא שנאמר (ישעיה כד כא) יפקוד ה' על צבא המרום במרום (מכילתא שירה ב) ואמרו (סוכה נה:) כי פרי החג ירמזו בהם:

 ובפרקי רבי אליעזר (פרק כד) אמר הקב"ה לשבעים מלאכים הסובבים כסא כבודו בואו ונבלבל לשונם - ולכן היה המספר ביורדי מצרים שבעים וצוה המספר הזה בשופטי ישראל, כי המספר הזה יכלול כל הדעות בהיותו כולל כל הכחות, ולא יפלא מהם כל דבר וכן במתן תורה ושבעים מזקני ישראל (שמות כד א), כי ראוי במספר השלם הזה שישרה עליהם כבוד השכינה כאשר היא במחנה העליון, כי ישראל צבאות השם בארץ, כמו שנעשה ארון וכפורת ומשכן בדמות המשמשין במרום ונעשו הדגלים בדמיון המרכבה אשר ראה יחזקאל להשרות שכינה עליהם בארץ כאשר היא שכינה בשמים והנה משה על גבי שבעים זקנים, רמז לישראל שהוא גוי אחד בארץ:

25. רבנו בחיי על במדבר פרק יא פסוק טז

 ונראה כי אף על פי שהזכיר עתה אספה לי, כבר היו עם ישראל במצרים שבעים זקנים, כי מאז מיום שירדו למצרים שבעים נפש ונשתלחה הברכה בזרעם מינו עליהם שבעים זקנים להנהיגם וללמדם חוקים ומשפטים צדיקים, כי היו חכמים גדולים מקובלי האבות ויודעים כי שבעים נפש היו דוגמא, ולכך מינו עליהם במצרים שבעים זקנים, והוא שכתוב (שם ג, טז) לך ואספת את זקני ישראל, והיו שבעים, והם היו במתן תורה, הוא שכתוב (שם כד, ט) ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל. ומה שהזכיר כאן אספה לי שבעים איש, היו אחרים שנבחרו עתה מחדש, כי אותן שבעים זקנים של מתן תורה מתו בתבערה כי היו ראוין לשליחות יד מסיני ולכך הוצרך לומר שיאסוף אותם מחדש, ואסף אותן על ידי פתקין כמו שהזכירו חז"ל (תנחומא בהעלותך יב). ומה שאמר אשר אתה ידעת כי הם זקני העם, כלומר שיהיו מכללם אותם השוטרים שהיו במצרים שהיו לוקין על הצבור. ומיום שירדו למצרים שבעים נפש לא חדל המספר הזה מישראל, לא במדבר ולא בבית ראשון ושני:

26. שמות פרק א

(ה) וַיְהִי כָּל נֶפֶשׁ יֹצְאֵי יֶרֶךְ יַעֲקֹב שִׁבְעִים נָפֶשׁ וְיוֹסֵף הָיָה בְמִצְרָיִם:

27. דברים פרק לב

(ח) בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:(ט) כִּי חֵלֶק ה’ עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ:

28. רש"י דברים פרק לב

למספר בני ישראל - בשביל מספר בני ישראל שעתידים לצאת מבני שם, ולמספר שבעים נפש של בני ישראל שירדו למצרים, הציב גבולות עמים שבעים לשון:

29. בראשית פרק לה

(ט) וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב עוֹד בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ:(י) וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים שִׁמְךָ יַעֲקֹב לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל:(יא) וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים אֲנִי אֵל שַׁדַּי פְּרֵה וּרְבֵה גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם יִהְיֶה מִמֶּךָּ וּמְלָכִים מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ:

30. רש"י בראשית פרק לה:יא

גוי וקהל גוים - שגוים עתידים בניו להעשות כמנין הגוים שהם שבעים אומות, וכן כל הסנהדרין שבעים.