Regarding kitniyot:
An ancient and firmly-established Ashekenazic custom is to
refrain from eating kitniyot (legumes) on Pesach. 1
There is no prohibition to own kitniyot. Therefore, it
is permissible to store all kitniyot in one’s home (preferably in a
place where they will not become confused with products that will be eaten on Pesach).
There is no reason to sell kitniyot because they are not hametz. 1
When necessary, there is room for leniency regarding kitniyot
for infants (even if they are healthy) and infirm adults – even if they are not
considered to be in danger. (One may wish to consult a rabbi, especially regarding
the utensils used in these cases.) 2
The prohibition of kitniyot does not include kitniyot
which became a minor part of a mixture. 1,2,3
Therefore there is room to be lenient in many cases, even if
the product says “for those who eat kitniyot”. This is the case if the kitniyot
is a minor element in the mixture and is not visible in the mixture. This is
especially true if the mixture was prepared before the holiday. 4,5
Canola oil may be used by Ashkenazim on Pesach. 6,7
Products labeled “for those who eat liftit” or “contains
lecithin” may be used by Ashkenazim on Pesach. 4,5,6,7
If an Ashkenazi is invited to the home of a Sephardi, he or
she may eat any foods that are normally eaten by Ashkenazim during Pesach. 8
לעניין קטניות:
מנהג עתיק ומושרש בקהילות אשכנז להימנע מאכילת קטניות בפסח.
1
איסור "בל ייראה ובל יימצא" אינו חל על קטניות. לפיכך מותר
להחזיק קטניות בבית (רצוי במקום שמוצרים אלו לא יתערבבו עם
מוצרים המיועדים לשימוש בחג). 1
במקום של צורך – עבור תינוקות או חולים (אפילו שאין בהם סכנה) - יש
מקום להקל. כדאי לשאול שאילת רב, במיוחד
לגבי כלים שבהם ייעשה שימוש לקטניות. 2
המנהג של איסור קטניות אינו כולל תערובת שיש בה מיעוט של קטניות. 1,2,3
לכן, יש מקום להקל לגבי מוצרים רבים, למרות שההכשר מציין "לאוכלי
קטניות", במידה שהקטניות אינם מרכיב עיקרי בתערובת והימצאותם אינה נראית
לעין. יש יותר מקום להקל כאשר התערובת הוכנה לפני החג – בזמן שאכילת קטניות היתה מותרת.
4,5
מותר לאשכנזים להשתמש בשמן קנולה בפסח. 6,7
מותר לאשכנזים להשתמש במוצר שכולל "לציטין" וההכשר מציין "לאוכלי
לפתית". 4,5,6,7
אם אשכנזי מתארח בבית שנוהג לפי מנהג ספרדי, מותר לו לאכול שם כל מאכל
אשר אשכנזים נוהגים לאכול בפסח.8
מקורות
1.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות
פסח סימן תנג סעיף א
אלו
דברים (א) שיוצאים בהם ידי חובת מצה, בחטים ובשעורים ובכוסמין ובשבולת שועל ובשיפון,
((ב) והמנהג ליקח לכתחלה חטים), (מהרי"ל), (ג) אבל א לא באורז (ד) ושאר מיני
[א] קטניות, וגם אינם באים (ה) לידי חימוץ ומותר לעשות מהם תבשיל. הגה: * (ו)
<א> ויש אוסרים (טור והגהות מיימוני פ"ה ומרדכי פ' כל שעה). והמנהג באשכנז
להחמיר, (ז) ואין לשנות. מיהו פשוט דאין אוסרים בדיעבד (ח) אם נפלו
(ט) תוך התבשיל. (י) וכן ב מותר להדליק בשמנים הנעשים מהם, (יא) ואינן אוסרים אם
נפלו לתוך התבשיל. (יב) וכן ג מותר להשהות מיני קטניות בבית (ת"ה סי' קי"ג).
וזרע אקליז"א (מהרי"ל) ואני"ס אליינד"ר אינן מיני קטניות, (יג)
[ד] ומותר לאכלן בפסח, כן נ"ל.
2.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים הלכות פסח סימן תנג סעיף א
(ו) ויש אוסרים - לא מעיקר הדין הוא [ג] אלא חומרא שהחמירו עליהם
וכדמסיים לקמיה וטעם חומרא זו משום שלפעמים תבואה מעורב במיני קטניות וא"א
לברר יפה ואתי לידי חמוץ כשיאפם או יבשלם ועוד שכמה פעמים טוחנים האורז ושאר
מיני קטניות לקמח וכמה פעמים אופין ג"כ מהם לחם ואיכא הדיוטים ועמי הארץ
טובא שלא יבחינו בין קמח זה לקמח של מיני דגן ובין פת לפת של מיני דגן ואתי לאקולי
גם בפת וקמח של מיני דגן לפיכך החמירו עליהם לאסור כל פת וכל תבשיל ואפילו לבשל
אורז וקטניות שלמות [ד] ג"כ אסרו משום לא פלוג ועוד דדילמא נמצא בהם גרעינין
של מיני דגן וכנ"ל ועיין עוד בבה"ל:
(ז) ואין לשנות - ואפילו [ה] באחרון של פסח ג"כ אין להקל בזה ומ"מ
בשעת הדחק [ו] שאין לאדם מה לאכול מותר לבשל כל המינים חוץ מה' מיני דגן ומ"מ
גם בכגון זה [ז] יקדים קטניות לאורז ודוחן ורעצקע שהם דומין יותר לה' מינים ושייך בהו
טפי למיגזר [ופשוט דה"ה לחולה אף שאין בו סכנה דמותר לבשל לו אם צריך לזה]
אלא דצריך לבדוק ולברור יפה יפה בדקדוק היטב שלא ימצאו בם גרעינים מה' מיני דגן וכתב
החתם סופר בתשובה סי' קכ"ב דאפילו במקום שיש להתיר מ"מ יחלטנו לכתחלה ברותחין
דכל מה דאפשר לתקן מתקנינן וכ"כ הח"א:
(ח) אם נפלו וכו' - דבהא לא נהגו להחמיר ומ"מ אותן גרגרין שמוצאין
צריך לזורקן אם לא שאינו ניכר:
(ט)
תוך התבשיל - ומיירי שיש עכ"פ רוב בהיתר [ח] דאל"כ לא מיקרי תערובות
כלל והוי כאוכל תבשיל מקטניות עצמה:
3.
ביאור הגר"א אורח
חיים סימן תנג סעיף א
מיהו כו' וכן כו' וכן.
דבהא לא גזרינן וליכא מנהג:
4.
ספר חוק יעקב - סימן תנג
[ו] אם נפלו תוך התבשיל. מלשון הרב משמע דאפי' ליכא ס' ג"כ
מותר אפי' באכילה וכן משמעות האחרונים אכן בת"ה ס"ס קי"ג משמע
דדוקא בתערובות משהו אין לאסור אבל פחות מס' יש לאסור באכילה ועיקר נ"ל כדעת
האחרונים כיון שבלא"ה הוא חומרא והרחקה בעלמא כמ"ש בס"ק ה' מ"מ
רוב עכ"פ בעינן דאל"כ לא מיקרי תערובת כלל דהוי כאוכל התבשיל מקטניות עצמו:
5.
שו"ת באר יצחק חלק
אורח חיים סימן יא
א"כ
לשיטת הרמב"ם דס"ל דאין חייבין כרת רק על עצמו של חמץ ולא על תערובות אף
שיש כזית בכא"פ ואף שיש בו טעם גמור, א"כ בקטניות אף דנעשו להעמיד ולא
לקיוהא בעלמא עכ"ז כיון דבחמץ גמור אינו בכרת, לכן אף בקטניות כיון דבחמץ כה"ג
אינו בכרת א"כ זה דומה להנאה דלא גזרו בקטניות מחמת דלא הוי בכרת, וכן להשהות
בביתו לא גזרו בקטניות כיון דליכא כרת, וכמו דיליף זה התה"ד מן הא דפסחים
(דף מ"ג) דשיאור דר"מ לר' יהודא נותנו לפני כלבו ולא גזרו בהנאה בזה מחמת
דאינו בכרת, א"כ ה"ה בתערובות קטניות אף אם יש בו כזית בכא"פ ונעשו
להעמיד ולטעם גמור אפ"ה לא גזרו ביה, והא דאמרו בשיאור דנותנו לפני כלבו ולא
אמרו דמותר לערבו ברוב דהא לא גזרו בזה, יש לומר דכיון דאין מבטלין איסור לכתחלה
אף באיסור דרבנן בפרט דיש לו עיקר בתורה, לכן דווקא נותנו לפני כלבו, משא"כ קטניות
דבנ"ד דמערבין אותו מקודם הפסח דאז מותר לבטלו ברוב כיון דשם היתר עליו מקודם
הפסח, לכן ליתא בזה לאיסור דאין מבטלין איסור לכתחלה, בפרט דאינו רק תקנת הגאונים,
וקילא זו מן חלת חו"ל דמבטלי לכתחלה ברוב אף דהוי גזירת /גזירה/ הקדומה כש"כ
זה, וכיון דמבואר בחק יעקב (סימן תנ"ג) דבתערובות רוב לא גזרו בקטניות א"כ
ה"ה בערבו במכוין ולהעמיד בטעם גמור ג"כ מותר דאזלינן בתר טעמא דמחמת דליכא
כרת לא גזרו ביה וה"ה בזה, ואף דלשיטת החולקים על הרמב"ם וס"ל דאיכא
כרת גם בתערובות אם נעשו להעמיד ולטעם גמור דשאני ד' מיני מדינה דאין נעשין רק לקיוהא
בעלמא וכמש"כ הטור והרא"ש והר"ן, עכ"ז במקום גזירת הגאונים
יש לסמוך על שיטת הרמב"ם ולהקל....לכן לכל הטעמים הנ"ל אין להחמיר בהם,
והא דאין אוכלין קמח קטניות אף שנברר ונטחן קודם פסח, י"ל משום דחיישינן להך שיטה
דס"ל דקמח בקמח הוי יבש ביבש, ודווקא האפי' והלישה מערבת אותם וכמבואר (בסי' תנ"ג
בט"ז ס"ק ב'):
6.
שו"ת אגרות משה אורח
חיים חלק ג סימן סג
בענין
פינאט אם יש בו חשש איסור מנהג קטנית כ"ד אדר תשכ"ו. מע"כ ידידי מהר"ר
יעקב גאלדמאן שליט"א.
הנה
בדבר הפינאט שכתבתי שבהרבה מקומות אכלו אותם בפסח וכתר"ה תמה בטעם הדבר משום ששמע
שעושין ממנו באיזה מקום גם קמח וגם שמע שנזרעין בשדות כשאר קטניות, אבל ידע כתר"ה
שאין זה ענין כלל, שכל הדברים העושין מהם קמח נאסרו ממנהג זה, דאין לך דבר העושין ממנו
קמח כתפוחי אדמה לא רק במדינה זו אלא גם ביוראפ במקומותינו וגם בדורות הקודמים ומעולם
לא חשו לאסור זה. וכן הטעם שמיני חטים מתערבין בהם שכתב הטור נמי אינו כלל שכל
המינים שיש לחוש למיני חטים ושעורים שיתערבו נהגו לאסור, דהא עניס וקימעל שמתערבין
בהן מיני חטים ושעורים כמפורש בט"ז סק"א ובמג"א סק"ג וגם איתא
שם דקשה לבודקם ובח"י סק"ט כתב שלא יסמוך על בדיקת נשים וקטנים מצד קושי
הבדיקה, ומ"מ לא אסרום כמפורש ברמ"א, וחרדל כתב הרמ"א בסימן תס"ד
שנוהגין לאסור דהוי כמיני קטניות אף שאין בו הטעמים. ולכן אין לנו בדבר אלא מה שמפורש
שנהגו לאסור וכן מה שידוע ומפורסם. וגם יש ליתן טעם דדין מה שנאסר במנהג הא אין זה
דבר הנאסר בקבוץ חכמים, אלא שהנהיגו את העם להחמיר שלא לאכול מינים אלו שהיה מצוי לאוכלם
מפני הטעמים דחשש מיני דגן שנתערבו שקשה לבדוק ומפני שעושין קמחים, אבל כיון שלא תיקנו
בקבוץ חכמים לאכול דברים שיש חשש שיתערב בהן מיני דגן ודברים שעושין מהם קמח, אלא שהנהיגו
שלא לאכול איזה מינים לא נאסרו אלא המינים שהנהיגו ולא שאר מינים שלא הנהיגו מפני שלא
היו מצויין אז, שלכן תפוחי אדמה שלא היו מצויין אז כידוע ולא הנהיגו ממילא לאוסרם אינם
בכלל האיסור דאלו מינים שנהגו לאסור אף שיש אותו הטעם ממש דאין למילף ממנהג לאסור גם
דבר שלא נהגו לאסור, וכשנתרבו תפוחי אדמה במדינותינו לא רצו חכמי הדור להנהיג לאוסרן,
אולי מפני הצורך, ואולי מפני שהטעמים קלושים, עיין בב"י ר"ס תנ"ג,
שהר"י קרא לזה מנהג שטות, וגם משמע שהר"ר יחיאל ושאר גדולים היו נוהגין בהם
היתר אף במקום שנהגו איסור דהרי ע"ז כתב וקשה הדבר להתיר כיון שאחרים נהגו בהם
איסור, לכן חכמי הדורות האחרונים לא רצו להוסיף לאסור עוד המינים שניתוספו אח"כ
רק שא"א להתיר מה שכבר נהגו לאיסור. וכן בעניס וקימעל אפשר לא היו מתחלה רגילים
לזורעם במקום שזרעו מיני דגן ולא היה טעם להנהיג איסור ולכן אף אח"כ שהתחילו
לזורעם במקום שזרעו מיני דגן שלכן צריכים בדיקה לא רצו לאוסרם שוב. ולכן גם הפינאטס
לא אסרו בהרבה מקומות עוד מכ"ש. ובמקום שליכא מנהג אין לאסור כי בדברים כאלו
אין להחמיר כדאיתא בח"י. ולאלו שיש להם מנהג ביחוד שלא לאכול פינאט אסור גם בפינאט
אבל מספק אין לאסור. ולכן שייך שיתן הכשר שלא נתערב שם חמץ ויאכלו אלו שלא נהגו
בזה איסור. וכן ראיתי שנותנים הכשר על פינאט אויל מהאי טעמא. ידידו, משה פיינשטיין.
7.
הרב אריאל
הקנולה
היא שם נרדף ללפתית. הלפתית עצמה היא מאכל בהמה והגרעינים שבפרחים שמהם מפיקים
את השמן לא נאכלים גם ע"י בהמה. לא מדובר אפוא בקטניות רגילות המיועדות למאכל
אדם ואוכלים אותן כמו דגן. הקנולה לא נאכלת כלל ולכן אין בה איסור קטניות.
8.
שו"ת יחוה דעת חלק
ה סימן לב
שאלה:
האם מותר לאשכנזים שנוהגים איסור באכילת אורז וקטניות בפסח, להתארח בימי הפסח בבית
ספרדים, ולאכול מתבשיל שנתבשל בכלים שבישלו בהם אורז וקטניות בפסח?.
...והנה
הרמ"א בהגה /א"ח/ (סימן תנג סעיף ב') כתב: שהדבר פשוט שאם נפלו הקטניות לתוך
התבשיל בפסח אינם אוסרים התבשיל בדיעבד. וכתב האליה רבה (שם סק"ד), שכל שיש רוב
היתר מותר, ואין צריך ששים כנגדן. וכן כתב הפרי חדש, והביא סמך לזה ממה שאמרו (בכורות
כז ע"א) חלת חוץ לארץ בטלה ברוב. (וכן נפסק ביורה דעה סימן שכג סעיף א'). ע"ש.
וכן כתב בשלחן ערוך הגאון רבי זלמן (שם סעיף ה'), שהואיל ומנהג זה אינו אלא חומרא בעלמא,
אם יפול מהקטניות בתבשיל בטל ברוב. וכן כתב החק יעקב (שם סק"ו), שמלשון הרמ"א
מוכח שבטלים ברוב היתר, ואף על פי שאין שם ששים כנגד הקטניות...העיקר כדעת הרמ"א,
כיון שבלאו הכי אין זה מדינא אלא חומרא והרחקה בעלמא, לכן כל שיש רוב היתר בטלים. וכן
דעת האחרונים. עכת"ד. וכן פסקו החיי אדם (כלל קכז סימן א'), והמשנה ברורה (סימן
תנג סק"ט). ולפי זה הדבר ברור שאין פליטת הכלים שבישלו בהם אורז וקטניות אוסרת
התבשיל לבני אשכנז שנוהגים להחמיר באורז וקטניות, ואפילו אם הכלים בני יומן יש להתיר,
שבודאי יש רוב היתר כנגד פליטת הכלים...
בסיכום:
מותר לאשכנזים הנוהגים היתר /איסור/ באורז וקטניות בפסח להתארח בבית הספרדים ועדות
המזרח שנוהגים היתר באורז וקטניות בפסח, ולאכול מהתבשילים המוגשים לפניהם, אפילו אם
הם יודעים בבירור שנתבשל בכלים ההם באותו יום אורז וקטניות. והאמת והשלום אהבו, כי
התורה דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום.
