Monday, February 24, 2020
Friday, February 21, 2020
Wednesday, February 12, 2020
Before and After in The Book of Shmot
-->
Rabbi
Ari Kahn
1.
שמות פרק טז, לא-לו
(לא) וַיִּקְרְא֧וּ בֵֽית־יִשְׂרָאֵ֛ל
אֶת־שְׁמ֖וֹ מָ֑ן וְה֗וּא כְּזֶ֤רַע גַּד֙ לָבָ֔ן וְטַעְמ֖וֹ כְּצַפִּיחִ֥ת בִּדְבָֽשׁ:
(לב) וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֗ה זֶ֤ה הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֣ה ה֔' מְלֹ֤א הָעֹ֙מֶר֙ מִמֶּ֔נּוּ
לְמִשְׁמֶ֖רֶת לְדֹרֹתֵיכֶ֑ם לְמַ֣עַן׀ יִרְא֣וּ אֶת־הַלֶּ֗חֶם אֲשֶׁ֨ר הֶאֱכַ֤לְתִּי
אֶתְכֶם֙ בַּמִּדְבָּ֔ר בְּהוֹצִיאִ֥י אֶתְכֶ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם: (לג) וַיֹּ֨אמֶר
מֹשֶׁ֜ה אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן קַ֚ח צִנְצֶ֣נֶת אַחַ֔ת וְתֶן־שָׁ֥מָּה מְלֹֽא־הָעֹ֖מֶר מָ֑ן
וְהַנַּ֤ח אֹתוֹ֙ לִפְנֵ֣י ה֔' לְמִשְׁמֶ֖רֶת לְדֹרֹתֵיכֶֽם: (לד) כַּאֲשֶׁ֛ר
צִוָּ֥ה ה֖' אֶל־מֹשֶׁ֑ה וַיַּנִּיחֵ֧הוּ אַהֲרֹ֛ן לִפְנֵ֥י הָעֵדֻ֖ת לְמִשְׁמָֽרֶת:
(לה) וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל אָֽכְל֤וּ אֶת־הַמָּן֙ אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה עַד־בֹּאָ֖ם
אֶל־אֶ֣רֶץ נוֹשָׁ֑בֶת אֶת־הַמָּן֙ אָֽכְל֔וּ עַד־בֹּאָ֕ם אֶל־קְצֵ֖ה אֶ֥רֶץ
כְּנָֽעַן: (לו) וְהָעֹ֕מֶר עֲשִׂרִ֥ית הָאֵיפָ֖ה הֽוּא: פ
2. תרגום המיוחס ליונתן - תורה שמות פרק טז פסוק לה
(לה) וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אָכְלוּ יַת מַנָּא אַרְבְּעִין
שְׁנִין בְּחַיּוֹהִי דְמשֶׁה עַד מֵיתֵיהוֹן לְאַרְעָא מֵיתִיבָא יַת מַנָּא אָכְלוּ
אַרְבְּעִין יוֹמִין בָּתַר מוֹתֵיהּ עַד דְּעָבְרוּ יוּרְדְּנָא וְעָלוּ לִסְיָיפֵי
אַרְעָא דִכְנָעַן:
3. כתר יונתן שמות פרק טז פסוק לה
ובני ישׂראל אכלו את המָן ארבעים שנים בחייו של
משה עד בואם לארץ מיושבת, את המָן אכלו ארבעים ימים אחרי מותו של משה עד שעברו הירדן
ובאו לסוף [לקצה] ארץ של כנען:
4. רש"י שמות פרשת בשלח פרק טז פסוק לה
אל ארץ נוֹשָׁבֶת - לְאַחַר
שֶׁעָבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן שֶׁאוֹתָהּ שֶׁבְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מְיֻשֶּׁבֶת
וְטוֹבָה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ג כה) "אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה
אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן", וְתַרְגּוּם שֶׁל נוֹשָׁבֶת
"יָתְבָתָא", רָצָה לוֹמַר מְיֻשֶּׁבֶת: אל קצה ארץ כנען - בִּתְחִלַּת הַגְּבוּל קֹדֶם שֶׁעָבְרוּ אֶת
הַיַּרְדֵּן, וְהוּא עַרְבוֹת מוֹאָב. נִמְצְאוּ מַכְחִישִׁין זֶה אֶת זֶה? אֶלָּא
בְּעַרְבוֹת מוֹאָב כְּשֶׁמֵּת מֹשֶׁה בְּז' בַּאֲדָר פָּסַק הַמָּן מִלֵּירֵד,
וְנִסְתַּפְּקוּ מִמָּן שֶׁלָּקְטוּ בוֹ בַיּוֹם עַד שֶׁהִקְרִיבוּ הָעֹמֶר
בְּשִׁשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן, שֶׁנֶּאֱמַר "וַיֹּאכְלוּ מֵעֲבוּר הָאָרֶץ
מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח" (יהושע ה'):
5. שמות פרק יח
וַיִּשְׁמַ֞ע יִתְר֨וֹ כֹהֵ֤ן מִדְיָן֙ חֹתֵ֣ן מֹשֶׁ֔ה
אֵת֩ כָּל־אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֤ה אֱלֹהִים֙ לְמֹשֶׁ֔ה וּלְיִשְׂרָאֵ֖ל עַמּ֑וֹ כִּֽי־הוֹצִ֧יא
ה֛' אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל מִמִּצְרָֽיִם:… (יג) וַיְהִי֙ מִֽמָּחֳרָ֔ת וַיֵּ֥שֶׁב מֹשֶׁ֖ה לִשְׁפֹּ֣ט אֶת־הָעָ֑ם
וַיַּעֲמֹ֤ד הָעָם֙ עַל־מֹשֶׁ֔ה מִן־הַבֹּ֖קֶר עַד־הָעָֽרֶב: (יד) וַיַּרְא֙ חֹתֵ֣ן
מֹשֶׁ֔ה אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁר־ה֥וּא עֹשֶׂ֖ה לָעָ֑ם וַיֹּ֗אמֶר מָֽה־הַדָּבָ֤ר הַזֶּה֙
אֲשֶׁ֨ר אַתָּ֤ה עֹשֶׂה֙ לָעָ֔ם מַדּ֗וּעַ אַתָּ֤ה יוֹשֵׁב֙ לְבַדֶּ֔ךָ וְכָל־הָעָ֛ם
נִצָּ֥ב עָלֶ֖יךָ מִן־בֹּ֥קֶר עַד־עָֽרֶב: (טו) וַיֹּ֥אמֶר מֹשֶׁ֖ה לְחֹתְנ֑וֹ כִּֽי־יָבֹ֥א
אֵלַ֛י הָעָ֖ם לִדְרֹ֥שׁ אֱלֹהִֽים: (טז) כִּֽי־יִהְיֶ֨ה לָהֶ֤ם דָּבָר֙ בָּ֣א אֵלַ֔י
וְשָׁ֣פַטְתִּ֔י בֵּ֥ין אִ֖ישׁ וּבֵ֣ין רֵעֵ֑הוּ וְהוֹדַעְתִּ֛י אֶת־חֻקֵּ֥י הָאֱלֹהִ֖ים
וְאֶת־תּוֹרֹתָֽיו:
6. תרגום אונקלוס שמות פרק יח פסוק יג
וַהֲוָה בְּיוֹמָא דְּבָתְרוֹהִי
וִיתֵיב מֹשֶׁה לִמְדָּן יָת עַמָּא וְקָם עַמָּא עִלָּווֹהִי דְּמֹשֶׁה מִן
צַפְרָא עַד רַמְשָׁא.
7. תרגום המיוחס ליונתן - תורה שמות פרק יח פסוק יג
וַהֲוָה בְּיוֹמָא דְבָתַר יוֹמָא דְכִפּוּרֵי
וִיתֵיב משֶׁה לְמֵידַן יַת עַמָּא וְקָם עַמָּא קֳדָם משֶׁה מִן צַפְרָא עַד רַמְשָׁא: ויהי ביום שאחרי יום של כיפורים וישב משה לִשׁפוט את העם ויעמוד
העם לִפני משה מִן הבוקר עד הערב:
8.
רש"י שמות פרשת יתרו פרק יח פסוק יג
ויהי ממחרת - מוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים הָיָה,
כָּךְ שָׁנִינוּ בְּסִפְרֵי וּמַהוּ מִמָּחֳרָת? לְמָחֳרַת רִדְתּוֹ מִן הָהָר;
וְעַל כָּרְחֲךָ אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר אֶלָּא מִמָּחֳרַת יוֹם הַכִּפּוּרִים,
שֶׁהֲרֵי קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה אִ"אֶ לוֹמַר "וְהוֹדַעְתִּי אֶת חֻקֵּי
וְגוֹ'", וּמִשֶּׁנִּתְּנָה תּוֹרָה עַד יֹהַ"כִּ לֹא יָשַׁב מֹשֶׁה
לִשְׁפֹּט אֶת הָעָם, שֶׁהֲרֵי בְי"ז בְּתַמּוּז יָרַד וְשָׁבַר אֶת
הַלֻּחוֹת וּלְמָחָר עָלָה בְּהַשְׁכָּמָה וְשָׁהָה שְׁמוֹנִים יוֹם וְיָרַד
בְּיֹהַ"כּ; וְאֵין פָּרָשָׁה זוֹ כְתוּבָה כַּסֵּדֶר, שֶׁלֹּא נֶאֱמַר
וַיְהִי מִמָּחֳרָת עַד שָׁנָה שְׁנִיָּה – אַף לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר יִתְרוֹ קֹדֶם מַתַּן
תּוֹרָה בָּא, שִׁלּוּחוֹ אֶל אַרְצוֹ לֹא הָיָה אֶלָּא עַד שָׁנָה שְׁנִיָּה –
שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר כָּאן וַיְשַׁלַּח מֹשֶׁה אֶת חֹתְנוֹ, וּמָצִינוּ בְמַסַּע
הַדְּגָלִים שֶׁאָמַר לוֹ מֹשֶׁה "נֹסְעִים אֲנַחְנוּ אֶל הַמָּקוֹם
וְגוֹ'"(במדבר י כט), אַל נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ" (שם לא), וְאִם זוֹ
קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה, מִשֶּׁשִּׁלְּחוֹ וְהָלַךְ הֵיכָן מָצִינוּ שֶׁחָזַר? וְאִם
תֹּאמַר, שָׁם לֹא נֶאֱמַר יִתְרוֹ אֶלָּא חוֹבָב, וּבְנוֹ שֶׁל יִתְרוֹ הָיָה,
הוּא חוֹבָב הוּא יִתְרוֹ, שֶׁהֲרֵי כָתוּב "מִבְּנֵי חֹבָב חֹתֵן מֹשֶׁה"
(שופטים ד'):
9.
אבן עזרא שמות פרק יח פסוק יג
(יג) ויהי ממחרת לביאת
יתרו.
10. רמב"ן שמות פרק יח
פסוק יג
ויהי ממחרת - ממחרת היום שעשו זה שנזכר ישב משה לשפוט
את העם. ואמרו במכילתא (כאן) ממחרת יום הכפורים. ואין דעתם לומר שיהיה ממחרת רמז
ליום הכפורים, כי יום הכפורים לא נזכר בכתוב שיאמר עליו ממחרת. וגם כן אין הכונה
שיהיה ממחרתו ממש, כי לא אכלו ביום הכפורים, אם היה להם יום הכפורים בשנה ראשונה
קודם שנצטוו בו. ועוד, כי בו ביום הכפורים נתנו לוחות אחרונות וממחרתו ירד משה
ודבר עם בני ישראל ויצום את כל אשר דבר השם אתו בהר סיני (להלן לד לב), ואיננו
יום המשפט שיעמוד העם עליו מן הבקר עד ערב. וגם כן אי אפשר שיהיה בשנה שניה ביום הכפורים,
כי בנסוע הדגלים אמר כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך (במדבר י ל). אבל הכוונה
לברייתא הזו לומר שהיה זה אחר יום הכפורים, כי אין להם יום פנוי למשפט מיום בואם להר
סיני עד אחר יום הכפורים של שנה ראשונה הזאת:
11. חזקוני שמות פרק יח פסוק
יג
ויהי ממחרת לפי הפשט ממחרת יום הסעודה כי ביום הסעודה
היה טרוד לכבוד חותנו ולא היה לו פנאי לישב בדין עד למחרתו. כאן פירש"י מהו
ממחרת למחרת רדתו מן ההר. וא"ת היאך ישב לשפוט את העם באותו זמן שהרי לקמן פרש"י
ויקהל משה למחרת יום הכפורים כשירד משה מן ההר ומיד התחילו במלאכה וגמרו בכ"ה
בכסלו של אותה שנה, אלא י"ל מה שכתב וישב משה לשפט את העם לא לכל ישראל קאי
אלא לאותם שלא נתעסקו במלאכה קאי. וכן תפרש בסוף פרשת תשא שפרש"י לאחר
רדתו מן ההר והיה לומד תורה לאותם שלא נתעסקו במלאכה. ומה שפרש"י כאן ואין
הפרשה כתובה על הסדר שלא נאמרה עד שנה שניה היינו לשנות עולם שמתחילים מתשרי כמו שפירש
למעלה בפרשת בא, וכן הפי': ואין הפרשה - מויהי ממחרת - כתובה על הסדר שהרי לא נאמרה
- עד ממחרת יוה"כ - שהיה בשנה השניה שהרי נאמר כאן וישלח משה את חותנו. ומצינו
במסע הדגלים - שהיה בשנה שניה - שאמר לו משה נוסעים אנחנו אל נא תעזוב אותנו, ובאותו
פרק שלחו כדכתיב ויאמר אליו לא אלך ואם זו קודם מתן תורה - כלומר אם פרשת ויהי ממחרת
נאמרה קודם מתן תורה ובשנה שנייה במסע הדגלים חזר ואמר לו משה נוסעים אנחנו, תשובה
לדבר - מששלחו והלך היכן מצינו שחזר ואמר לו משה נוסעים אנחנו. ...
12. רש"י שמות פרשת יתרו
פרק יט
(א) ביום הזה - בראש חודש. (ג) ומשה עלה - ביום השני. (ח) וישב
משה את דברי העם וגו' - ביום המחרת, שהוא יום שלישי, שהרי בהשכמה עלה. (ט) ..ויגד משה וגו' - ביום המחרת שהואכ
רביעי לחודש:(י) ויאמר ה' אל משה - ..וקדשתם - וזימנתם, שיכינו
עצמם היום ומחר:(יא) והיו נכנים - מובדליםמ מאשה: ליום השלישי - שהוא ששה
בחדש. ובחמישי בנה משה את המזבח תחת ההר ושתים עשרה מצבה, כל הענין האמור בפרשת ואלה
המשפטים, (שמות כד ד) ואין מוקדם ומאוחר בתורה: (טו) היו
נכנים לשלשת ימים - לסוף שלושה ימים,ר הוא יום רביעי שהוסיף משה יום אחד
מדעתו, כדברי רבי יוסי, ולדברי האומר בששה בחדש ניתנו עשרת הדברות לא הוסיף משה כלום.
לשלשת ימים, כמו (פסוק יא) ליום השלישי:
13. שמות פרק כד, א-יב
(א) וְאֶל־מֹשֶׁ֨ה אָמַ֜ר
עֲלֵ֣ה אֶל־ה֗' אַתָּה֙ וְאַהֲרֹן֙ נָדָ֣ב וַאֲבִיה֔וּא וְשִׁבְעִ֖ים מִזִּקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל
וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶ֖ם מֵרָחֹֽק: (ב) וְנִגַּ֨שׁ מֹשֶׁ֤ה לְבַדּוֹ֙ אֶל־ה֔' וְהֵ֖ם לֹ֣א
יִגָּ֑שׁוּ וְהָעָ֕ם לֹ֥א יַעֲל֖וּ עִמּֽוֹ: (ג) וַיָּבֹ֣א מֹשֶׁ֗ה וַיְסַפֵּ֤ר לָעָם֙
אֵ֚ת כָּל־דִּבְרֵ֣י ה֔' וְאֵ֖ת כָּל־הַמִּשְׁפָּטִ֑ים וַיַּ֨עַן כָּל־הָעָ֜ם ק֤וֹל
אֶחָד֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ כָּל־הַדְּבָרִ֛ים אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר ה֖' נַעֲשֶֽׂה: (ד) וַיִּכְתֹּ֣ב
מֹשֶׁ֗ה אֵ֚ת כָּל־דִּבְרֵ֣י ה֔' וַיַּשְׁכֵּ֣ם בַּבֹּ֔קֶר וַיִּ֥בֶן מִזְבֵּ֖חַ תַּ֣חַת
הָהָ֑ר וּשְׁתֵּ֤ים עֶשְׂרֵה֙ מַצֵּבָ֔ה לִשְׁנֵ֥ים עָשָׂ֖ר שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
(ה) וַיִּשְׁלַ֗ח אֶֽת־נַעֲרֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיַּֽעֲל֖וּ עֹלֹ֑ת וַֽיִּזְבְּח֞וּ
זְבָחִ֧ים שְׁלָמִ֛ים לַה֖' פָּרִֽים: (ו) וַיִּקַּ֤ח מֹשֶׁה֙ חֲצִ֣י הַדָּ֔ם וַיָּ֖שֶׂם
בָּאַגָּנֹ֑ת וַחֲצִ֣י הַדָּ֔ם זָרַ֖ק עַל־הַמִּזְבֵּֽחַ: (ז) וַיִּקַּח֙ סֵ֣פֶר הַבְּרִ֔ית
וַיִּקְרָ֖א בְּאָזְנֵ֣י הָעָ֑ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ כֹּ֛ל אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר ה֖' נַעֲשֶׂ֥ה
וְנִשְׁמָֽע: (ח) וַיִּקַּ֤ח מֹשֶׁה֙ אֶת־הַדָּ֔ם וַיִּזְרֹ֖ק עַל־הָעָ֑ם וַיֹּ֗אמֶר
הִנֵּ֤ה דַֽם־הַבְּרִית֙ אֲשֶׁ֨ר כָּרַ֤ת ה֙' עִמָּכֶ֔ם עַ֥ל כָּל־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה:
(ט) וַיַּ֥עַל מֹשֶׁ֖ה וְאַהֲרֹ֑ן נָדָב֙ וַאֲבִיה֔וּא וְשִׁבְעִ֖ים מִזִּקְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
(י) וַיִּרְא֕וּ אֵ֖ת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְתַ֣חַת רַגְלָ֗יו כְּמַעֲשֵׂה֙ לִבְנַ֣ת
הַסַּפִּ֔יר וּכְעֶ֥צֶם הַשָּׁמַ֖יִם לָטֹֽהַר: (יא) וְאֶל־אֲצִילֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל
לֹ֥א שָׁלַ֖ח יָד֑וֹ וַֽיֶּחֱזוּ֙ אֶת־הָ֣אֱלֹהִ֔ים וַיֹּאכְל֖וּ וַיִּשְׁתּֽוּ: ס
(יב) וַיֹּ֨אמֶר ה֜' אֶל־מֹשֶׁ֗ה עֲלֵ֥ה אֵלַ֛י הָהָ֖רָה וֶהְיֵה־שָׁ֑ם וְאֶתְּנָ֨ה
לְךָ֜ אֶת־לֻחֹ֣ת הָאֶ֗בֶן וְהַתּוֹרָה֙ וְהַמִּצְוָ֔ה אֲשֶׁ֥ר כָּתַ֖בְתִּי לְהוֹרֹתָֽם:
14. מכילתא דרבי ישמעאל יתרו
- מסכתא דבחדש פרשה ג
ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם. אבל לא שמענו מהיכן
קרא באזניהם. רבי יוסי בר' יהודה אומר, מתחלת בראשית ועד כאן;
רבי אומר, מצוות שנצטווה אדם הראשון ומצוות שנצטוו בני נח ומצוות שנצטוו
במצרים ובמרה ושאר כל המצוות כולן. - ר' ישמעאל אומר, בתחלת הענין
מה הוא אומר, ויקרא כה ב ג ושבתה הארץ שבת לה' - שש שנים תזרע שדך וגו',
שמטים ויובלות ברכות וקללות; בסוף הענין מה הוא אומר, שם /ויקרא/ כו מו אלה
החוקים והמשפטים והתורות. אמרו מקבלין אנו עלינו, כיון שראה
שקבלו עליהם נטל הדם וזרק על העם, שנ' שמות כד ח ויקח משה את הדם ויזרק
על העם. אמר להם, הרי אתם קשורים ענובים תפוסים, מחר בואו וקבלו עליכם המצות כולן.
ר' יוסי בר' יהודה אומר, בו ביום נעשו כל המעשים.
15. רש"י שמות פרשת משפטים
פרק כד
(א) ואל משה אמר עלה -פָּרָשָׁה זוֹ נֶאֶמְרָה
קֹדֶם עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, בְּד' בְּסִיוָן נֶאֱמְרָה לוֹ עֲלֵה (שבת פ"ח):(ג)
ויבא משה ויספר לעם- בּוֹ בַיּוֹם: את כל דברי ה'-
מִצְוַת פְּרִישָׁה וְהַגְבָּלָה: ואת כל המשפטים-
שֶׁבַע מִצְווֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ בְנֵי נֹחַ, וְשַׁבָּת וְכִבּוּד אָב וָאֵם
וּפָרָה אֲדֻמָּה וְדִינִין שֶׁנִּתְּנוּ לָהֶם בְּמָרָה: (ד) ויכתב משה-מִבְּרֵאשִׁית וְעַד מַתַּן
תּוֹרָה, וְכָתַב מִצְווֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ בְמָרָה: וישכם בבקר-
בַּחֲמִשָּׁה בְּסִיוָן: (ז) ספר הברית - מִבְּרֵאשִׁית וְעַד מַתַּן
תּוֹרָה וּמִצְווֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ בְמָרָה: (יב) ויאמר ה' אל משה - לְאַחַר
מַתַּן תּוֹרָה: עלה אלי ההרה והיה שם -אַרְבָּעִים יוֹם:
16. חזקוני שמות פרק כד פסוק
ז
ויקח ספר הברית אין מוקדם ומאוחר בתורה, הם התוכחות
כדאיתא במכילתא. ר' ישמעאל אומר, בתחלת הענין מהו אומר ושבתה הארץ וגו' שמטין ויובלות
ברכות וקללות ובסוף הענין מהו אומר אלה החוקים והמשפטים והתורות. אמרו מקבלין אנו עלינו
כיון שראה שקבלו עליהם נטל את הדם וזרק על העם, שנאמר ויקח משה את הדם ויזרוק על העם.
אמר להם הרי אתם תפושים קשורים וענובים מחר בואו וקבלו עליכם כל המצות. נעשה ונשמע,
נעשה מה שכתוב כאן ועוד נשמע אם ירצה לצוות יותר.
17. רמב"ן שמות פרק כד
(א) ואל משה אמר וגו' - פרשה זו קודם עשרת הדברות בארבעה
בסיון נאמרה לו, לשון רש"י. ויאמר ה' אל משה עלה אלי ההרה והיה שם, לאחר מתן תורה
נאמר לו כן. גם אלו דבריו ז"ל. ואין הפרשיות באות כסדרן ולא כמשמען כלל. ועוד
כתיב (להלן בפסוק ג) ויבא משה ויספר לעם את כל דברי ה' ואת כל המשפטים,
שהם המשפטים האלה הכתובים למעלה, שאמר בהם (לעיל כא א) ואלה המשפטים אשר
תשים לפניהם, כי איננו נכון שיהיה על המשפטים שנצטוו בני נח ושנאמרו להם במרה שכבר
שמעו וידעו אותם. ולא יאמר "ויספר" אלא בחדשות אשר יגיד: וכבר היטיב לראות
ר"א שפירש הענין כסדרו, ואמר כי עד הנה (מלעיל כ כב עד כג לג)
ספר הברית. והנה הפרשיות כלן באות כהוגן, כי אחר מתן תורה מיד בו ביום אמר השם אל
משה כה תאמר אל בני ישראל אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם (לעיל כ יט),
והתחיל לחזור ולהזהיר על ע"ז לא תעשון אתי (שם כ כ), וצוה
אותו ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, וכל המצות הבאות אחרי כן, והשלים באזהרת הע"ז
שימצאו בארץ ובעובדיה (לעיל כג לב לג) ואמר לו אחרי צוותך זה להם, עלה
אל ה' אתה ואהרן. והזכירה הפרשה כי משה עשה כמצות ה', ובא אל המחנה ויספר לעם את
כל דברי ה' (פסוק ג) כאשר צוה אותו כה תאמר אל בני ישראל וגו' (לעיל
כ יט), ואת כל המשפטים כאשר צוהו ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם (לעיל
כא א), וקבלו הכל בשמחה ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה. והטעם, כל הדברים האלה
אשר דבר לך השם נעשה, כי מאמינים אנחנו בדבריך, כמו שספר במשנה תורה (דברים ה
כד) ואת תדבר אלינו את כל אשר ידבר ה' אלהינו אליך ושמענו ועשינו. ואז כתבם משה
(פסוק ד):
והנה משה כתב ביום ההוא בספר כל מה שנצטווה, חקים ומשפטים
ותורות, והשכים בבקר ממחרת היום ההוא לכרות להם ברית על הכל, ובנה המזבח (פסוק ד), וזבח הזבחים
(פסוק ה), ונתן חצי הדם על מזבח ה' וחצי הדם שם באגנות (פסוק ו),
ולקח הספר שכתב מאמש וקראו באזניהם, וקבלו עליהם עוד לבא בברית עמו, ואמרו
(פסוק ז) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע אליך, מכל אשר תצוה מאתו ית'.
ואז זרק עליהם חצי הדם (פסוק ח), כי זאת אות הברית לבא השנים בחלקים
שוים. ואחרי שהשלים מעשיו עמהם הוצרך למלאת דבר ה', שאמר לו ה' עלה אתה ואהרן וגו'.
וזהו שאמר (בפסוק ט) ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא וגו'. ועשה עוד מה שצווה (בפסוק ב)
ונגש לבדו אל ה', והוא שאמר (בפסוק יח) ויבא משה בתוך הענן וגומר. והנה מעשה הברית
ביום המחרת למתן תורה, ובו היתה העליה שעלה משה אל ההר (פסוק יג), וממנה נתעכב שם ארבעים
יום. והוא שפירש הכתוב (פסוק טז) ויקרא אל משה ביום השביעי וגו', ונאמר (פסוק יח) ויבא
משה בתוך הענן. וכל זה מתוקן ומבואר:
וראיתי במכילתא (לעיל יט י) שנחלקו בדבר, יש שאמרו שהיה קודם מתן
תורה בחמישי, ואמר להם הרי אתם קשורים תפוסים וענובים מחר באו וקבלו עליכם את כל המצות.
ורבי יוסי בר' יהודה אמר בו ביום נעשו כל המעשים, כלומר בו ביום לאחר מתן תורה נעשו
המעשים של סיפור העם וכתיבת ספר הברית, הכל כמו שפירשנו. ולזה שומעין שאמר כהלכה:
וטעם ואל משה אמר - בעבור שהיו עד כאן המצות והמשפטים אל בני ישראל, אמר עתה שהיה
זה המאמר אל משה שהיא מצוה שיעשנה הוא בעצמו, כי צוה אותו אחר שתשים לפניהם המצות והמשפטים
ותכרות עמהם הברית עלה אתה אלי, ולכך עשה המצוה הראשונה בששי, והשכים בשביעי בבקר וכרת
עליהם הברית, ואחרי כן עלה אל ההר הוא והנקראים, על הדרך אשר נצטוו:...
18. חזקוני ויקרא פרק כה:א
בהר סיני כל מקום שנאמר בהר סיני, בו בהר נאמר קודם
רדתו בתשרי. וגם פרשה זו נאמרה ממחרת מתן עשרת הדברות. ומה שנכתבו פרשיות הללו כאן
בספר תו"כ היינו טעמא, משום דאית בהו מצות שמיטים ויובלות דשייכי בהו כהנים. כדכתיב
והעברת שופר תרועה וגו' וכתיב ובני אהרן יתקעו וגו', ואית בהו מצות חרמים שהם לכהנים,
וערכים שהכהנים מעריכין.
19. שמות פרק לא, יח
וַיִּתֵּ֣ן אֶל־מֹשֶׁ֗ה כְּכַלֹּתוֹ֙ לְדַבֵּ֤ר אִתּוֹ֙
בְּהַ֣ר סִינַ֔י שְׁנֵ֖י לֻחֹ֣ת הָעֵדֻ֑ת לֻחֹ֣ת אֶ֔בֶן כְּתֻבִ֖ים בְּאֶצְבַּ֥ע אֱלֹהִֽים:
20. רש"י שמות פרשת כי
תשא פרק לא פסוק יח
ויתן אל משה וגו' - אֵין מֻקְדָּם וּמְאֻחָר
בַּתּוֹרָה – מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל קֹדֶם לְצִוּוּי מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן יָמִים
רַבִּים הָיָה – שֶׁהֲרֵי בְי"ז בְּתַמּוּז נִשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת,
וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים נִתְרַצָּה הַקָּבָּ"ה לְיִשְׂרָאֵל, וּלְמָחֳרָת
הִתְחִילוּ בְנִדְבַת הַמִּשְׁכָּן וְהוּקַם בְּאֶחָד בְּנִיסָן (תנחומא):
לדבר אתו - הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים
שֶׁבִּוְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים:
21. מדרש תנחומא (ורשא) פרשת
תרומה
וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם
(שמות כה, כח). אֵימָתַי נֶאֶמְרָה לְמֹשֶׁה הַפָּרָשָׁה הַזּוֹ שֶׁל מִשְׁכָּן,
בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים עַצְמוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁפָּרָשַׁת הַמִּשְׁכָּן קוֹדֶמֶת
לְמַעֲשֵׂה הָעֵגֶל. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי שַׁלּוּם: אֵין מֻקְדָּם
וּמְאֻחָר בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: נָעוּ מַעְגְּלֹתֶיהָ לֹא תֵדָע (משלי ה, ו),
מְטֻלְטָלוֹת הֵן שְׁבִילֶיהָ שֶׁל תּוֹרָה וּפָרָשִׁיּוֹתֶיהָ. הֱוֵי, בְּיוֹם
הַכִּפּוּרִים נֶאֱמַר לְמֹשֶׁה וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ.
מִנַּיִן? שֶׁכֵּן עָלָה מֹשֶׁה בְּשִׁשָּׁה
בְּסִיוָן, וְעָשָׂה אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה, וְעוֹד עָשָׂה
אַרְבָּעִים, וְעוֹד עָשָׂה אַרְבָּעִים, הֲרֵי מֵאָה וְעֶשְׂרִים. וְאַתָּה
מוֹצֵא, שֶׁבְּיוֹם הַכִּפּוּרִים נִתְכַּפֵּר לָהֶם, וּבוֹ בַּיּוֹם אָמַר לוֹ
הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם,
כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ כָּל הָאֻמּוֹת שֶׁנִּתְכַּפֵּר לָהֶם עַל מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל.
וּלְכָךְ נִקְרָא מִשְׁכַּן הָעֵדוּת (שמות לח, כט), שֶׁהוּא עֵדוּת לְכָל בָּאֵי
הָעוֹלָם, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹכֵן בְּמִקְדַּשְׁכֶם.
אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: יָבֹא זָהָב
שֶׁבַּמִּשְׁכָּן וִיכַפֵּר עַל זָהָב שֶׁנַּעֲשָׂה בּוֹ אֶת הָעֵגֶל, שֶׁכָּתוּב
בּוֹ: וַיִּתְפָּרְקוּ כָּל הָעָם אֶת נִזְמֵי הַזָּהָב וְגוֹ' (שמות לב, ג).
וּלְכָךְ מִתְכַּפְּרִין בַּזָּהָב, וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם
זָהָב. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: כִּי אַעֲלֶה אֲרֻכָה לָךְ
וּמִמַּכּוֹתַיִךְ אֶרְפָּאֵךְ (ירמיה ל, יז).
22. בכור שור במדבר פרק כ:ח
קח
את המטה. להכות בסלע, לפי הנראה לי זהו מעשה שבויהי בשלח
דכתיב ביה "והכית בצור ויצאו", אלא שלשם מספר איך פירנס הקדוש ברוך הוא
את ישראל במן ושליו ומים במדבר, ואחר כך כתב כל אחד במקומו. ותדע שאחד הוא זה
המעשה ואותו, דהתם כתיב " וַיִּקְרָא שֵׁם
הַמָּקוֹם מַסָּה וּמְרִיבָה", ובזאת הברכה הוא אומר על
זה המעשה שהקפיד הקדוש ברוך הוא על משה ואהרן "אֲשֶׁר נִסִּיתוֹ בְּמַסָּה
תְּרִיבֵהוּ עַל־מֵי מְרִיבָה", אלמא דמעשה אחד הוא. ואף בכאן כתב "הֵם
מֵֽי־מְרִיבַת קָדֵשׁ מִדְבַּר־צִן", והתם נמי כתב "ויסעו... ממדבר
סין". ומה שלא פי' כאן פי' שם שאמר לו הקדוש ברוך הוא להכות בצור. וכן דרך
פרשיות הרבה שסותם דבריו במקום אחד ומפרש במקום אחר כגון פרשת מרגלים דכתיב במשנה
תורה שאמרו ישראל "נשלחה אנשים", ובשלח לך לא פירש וכן הרבה. ודברתם
אל הסלע אל פני הסלע תדברו אל [בני] ישראל לעיניהם דבר שיהא נראה ונגלה לעיניהם,
שתאמרו שאני נותן להם מים כמו שאמור במן "הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם
מִן־הַשָּׁמָיִם". וכמו שאמור בשליו "הִתְקַדְּשׁוּ לְמָחָר
וַאֲכַלְתֶּם בָּשָׂר", כמו כן תאמרו שאני נותן להם מים שבזאת יתקדש
שמי וידעו כי מאתי יבאו להם מים. כשבאו לפני הסלע אמר להם משה- (י) שמעו נא המורים. כמו "בית
מרי המה", לפי שלא היו שואלים כהוגן כי היה להם להתפלל לפני הקדוש ברוך
הוא שיתן להם מים ולומר למשה התפלל בעד עבדיך אל ה' אלהינו ולא נמות. והם
היו שואלים על דרך מריבה ותלונות לאמר כי הבאתם אותנו אל המדבר הזה, והיו כפויים
טובה שהקב"ה הוציאם מעבודת פרך והם מחזיקים הדבר לרעה ולכך קוראם משה
"המורים". המן הסלע הזה נוציא לכם מים כלומר למה תריבו אלינו, וכי היינו
יכולים להוציא לכם מן הסלע הזה מים, אל הקדוש ברוך הוא היה לכם להתפלל שהוא כל
יכול. אי נמי הכי קאמר ההייתם סבורים שמן הסלע הזה נוציא לכם מים, והכה
ב' פעמים ויצאו מים ואמרו ישראל מקרה הוא שאף הוא לא היה סבור שיצאו משם מים, דאמר
"המן הסלע הזה נוציא לכם מים", משמע שאינו סבור שיצאו, אבל מקרה הוא, דהרבה
סלעים שנובעים מים מהם ולכך הקפיד הקדוש ברוך הוא. והיה לו לפרש דבריו עד שידעו אל
נכון שהקב"ה נתן להם מים, וזהו שאמר -(יב) יען לא האמנתם בי להקדישני. שאמרתי "ודברתם אל
הסלע לעיניהם", שממני באו להם המים ולא דקדקתם בלשונכם ולכך לא באו המים
בהכאה ראשונה אולי יתן לב לפרש יפה.
רמב"ן בראשית פרק לה
(כח) ויהיו ימי יצחק - אין מוקדם ומאוחר בתורה, מכירתו
של יוסף קדמה למיתתו של יצחק, לשון רש"י. וכבר כתבתי (לעיל יא לב) שזה מנהג
הכתוב בכל הדורות, יספר ענין האדם ותולדותיו ומיתתו, ויתחיל בתולדות הדור האחר. וראוי
היה להקדים מיתת יצחק לתולדות יעקב, כאשר עשה באברהם ובכל דורות הראשונים, אבל
יתכון הכתוב להגיד כי יצחק מת בשיבה טובה זקן ושבע ימים אחרי ששב אליו בנו המבורך,
הנוחל מעלתו, וקברוהו בכבוד עשו ויעקב בניו גדולי העולם. ולא הוצרך להזכיר כי קברוהו
במערת המכפלה, בעבור שהזכיר כי היה בעיר ההיא, ואנה יקברוהו רק בקבר אביו:
רמב"ן במדבר פרק ט
(א) בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים בחדש הראשון - מכאן אמרו
חכמים (ספרי בהעלותך סד, פסחים ו ב) אין מוקדם ומאוחר בתורה. וטעם האיחור הזה
היה, כי כאשר בא הספר הזה הרביעי להזכיר המצות שנצטוו ישראל במדבר סיני לשעתם, רצה
להשלים ענין אהל מועד ותקונו כל ימי המדבר, והזכיר תחלה הדגלים ומקום האהל ומעמד משרתיו
ותקון המשמרות למשאו לכל עבודת האהל, והזכיר קרבנות הנשיאים שהביאו העגלות אשר ישאו
אותו בהן כל עת היותם במדבר, והשלים קרבנותם בחנכת המזבח שהיו מאחד בניסן או (שקודם)
[שאחר] לכן, ואחר כך שב להזכיר אזהרה שהזהיר אותם שלא ישכחו מצות הפסח. ועל דעת רבותינו
לא נהגה במדבר אלא בשנה זו בלבד, לפי שלא מלו במדבר והיתה מילת זכרים ועבדים מעכבת
בהם:
ויתכן שהוצרך למצוה זו, בעבור שלא נצטוו מתחילה בעשיית פסח
דורות אלא בארץ, דכתיב (שמות יב כה) והיה כי תבאו אל הארץ אשר יתן ה' לכם כאשר דבר
ושמרתם את העבודה הזאת, ועוד נאמר שם (שם יג ה) והיה כי יביאך ה' אל ארץ הכנעני וגו'
ועבדת את העבודה הזאת בחודש הזה. ועכשיו רצה הקדוש ברוך הוא וצוה שיעשו אותו, כדי שתהיה
זכר גאולתם והנסים שנעשו להם ולאבותיהם נעתק להם מן האבות הרואים לבניהם, ובניהם לבניהם
ובניהם לדור אחרון. והנה אמר תחילה "והיה כי תבאו אל הארץ", לומר שאין מצוה
זו נוהגת בחוצה לארץ לדורות, ועכשיו צוה שינהגו בה במדבר:
ועל דעת רבותינו, לא עשו אותה אלא בשנה זו בלבד, שלא היו
יכולין לעשותה לפי שנולדו להם בנים ועבדים ולא יכלו לימול אותם מן הטעם שהזכירו שהיה
להם לסכנה, כמו שמפורש ביבמות (עא ב):
אבל בספרי (בהעלתך סז) אמרו ויעשו את הפסח בראשון וגו', בגנות
ישראל הכתוב מדבר שלא עשו אלא פסח זה בלבד, וכן הוא אומר (עמוס ה כה) הזבחים ומנחה
הגשתם לי במדבר ארבעים שנה. דרשו כן מן הכתוב הזה שאמר (פסוק ה) ויעשו את הפסח בראשון
בארבעה עשר יום לחדש בין הערבים במדבר סיני, כי המקרא מיותר, ודי במה שיאמר "ויעשו
את הפסח ככל אשר צוה ה' את משה", אבל הזכיר היום והמדבר לרמוז שלא עשו אותו במדבר
רק ביום הזה, והוא גנותן. ויתכן שהגנות הזה הוא קלקלתם בענין המרגלים, שממנה נתנדו
ולא נשבה להם הרוח הצפונית ולא מלו, ולפיכך נאסרו בכל הקדשים. או שתהיה הברייתא הזו
כדברי האומר (מכילתא בא טו) אין מילת זכריו ועבדיו מעכבת בו, והיו רשאין לעשותו ונתעצלו
ולא עשו אותו, והוא גנות גדול. אבל הראשון הוא יותר נכון בעיני, כי היה משה מכריחם
לעשותו ולא היה מניחם בחיוב כרת. אבל חג המצות שבעה והשבתת חמץ לא הוצרך לומר שנהגו
בו, שהן חובת הגוף הנוהגת בכל מקום, וכבר נאמר בהם (שמות יב יז) לדורותיכם חוקת עולם:
רמב"ן במדבר פרק טז
ואמר רבי אברהם כי זה הדבר היה במדבר סיני כאשר נחלפו הבכורים
ונבדלו הלוים, כי חשבו ישראל שאדונינו משה עשה זה מדעתו לתת גדולה לאחיו, גם לבני קהת
שהם קרובים אליו ולכל בני לוי שהם ממשפחתו, והלוים קשרו עליו בעבור היותם נתונים לאהרן
ולבניו, וקשר דתן ואבירם בעבור שהסיר הבכורה מראובן אביהם, גם קרח בכור היה. וזה מדעתו
של רבי אברהם שהוא אומר במקומות רבים אין מוקדם ומאוחר בתורה לרצונו. וכבר
כתבתי (לעיל ט א) כי על דעתי כל התורה כסדר זולתי במקום אשר יפרש הכתוב ההקדמה והאחור,
וגם שם לצורך ענין ולטעם נכון, אבל היה הדבר הזה במדבר פארן בקדש ברנע אחר
מעשה המרגלים:
רש"י בראשית פרשת בראשית - נח פרק ו
והיו ימיו וגו' - עד מאה ועשרים שנה אאריך להם אפי
ואם לא ישובו אביא עליהם מבול. ואם תאמר משנולד יפת עד המבול אינו אלא מאה שנה, אין
מוקדם ומאוחר בתורה, כבר היתה הגזירה גזורה עשרים שנה קודם שהוליד נח תולדות, וכן
מצינו בסדר עולם (פרק כח). יש מדרשי אגדה רבים בלא ידון, אבל זה הוא צחצוח פשוטו:
רש"י בראשית פרשת וישלח פרק לה
(כט) ויגוע יצחק - אין מוקדם ומאוחר בתורה,
מכירתו של יוסף קדמה למיתתו של יצחק שתים עשרה שנה,
תלמוד בבלי מסכת פסחים דף ו עמוד ב
אמר רב נחמן בר יצחק: אתיא מדבר ממדבר. כתיב הכא במדבר
סיני וכתיב התם וידבר ה' אל משה במדבר סיני באהל מועד באחד לחדש השני. מה להלן בראש
חדש - אף כאן בראש חדש. - וניכתוב ברישא דחדש ראשון, והדר ניכתוב דחדש שני! - אמר רב
מנשיא בר תחליפא משמיה דרב: זאת אומרת אין מוקדם ומאוחר בתורה. –
16- Mana 40 years
17 hitting rock Bkhor Shor same episode as
Bamidbar 20
18 -Yitro’s arrival
18 -Moshe’s judging people, sending away Yitro –
same as Chovev in Bamidbar (Chizkuni)
19 & 24 before and after sinai
20- 2 commandments versus 8 – text doesn’t indicate
a break
21-23 when are mishpatim taught
32-When is chet haegel
25-When is miskan commanded
The Longest Day Rosh Chodesh Nisan year 2
mentioned real time in 3 books
Examples in Bereishit – brit bein habitarim,
deaths of Avraham, Yitzchak
Bob Dylan was born
Robert Allen Zimmerman
Norman Raeben was one of
the most influential people in Bob Dylan’s life. It was Norman Raeben, Dylan
said, who, in the mid ‘70s, renewed his ability to compose songs. Dylan also
suggested that Norman’s teaching and influence so altered his outlook upon life
that Sara, his wife, could no longer understand him, and this was a
contributory factor in the breakdown of the Dylans’ marriage. It’s strange
that, given the importance of Norman Raeben’s influence on Bob Dylan, he isn’t
even mentioned in either of the big biographies published in the 1980.
The
most remarkable change brought about by the months Dylan spent in Norman
Raeben’s studio was upon the way Dylan composed lyrics.
Dylan told Rolling
Stone’s Jonathan Cott that following his motorcycle accident on July
29, 1968, he found himself no longer able to compose as freely as before:
Since
that point, I more or less had amnesia. Now you can take that statement as
literally or as metaphysically as you need to, but that’s what happened to me.
It took me a long time to get to do consciously what I used to do
unconsciously.
Blood
On The Tracks did
consciously what I used to do unconsciously. I didn’t perform it well. I didn’t
have the power to perform it well. But I did write the songs... the ones that
have the break-up of time, where there Is no time, trying to make the focus as
strong as a magnifying glass under the sun. To do that consciously is a trick,
and I did it on Blood On The
Tracks for the first time. I
knew how to do it because of the technique I learned — I actually had a teacher
for it...
In the Biograph booklet, Cameron Crowe’s comment
on Blood On The Tracks seems to be the product of an
uncredited observation by Dylan himself:
Reportedly inspired by the breakup of his marriage, the album derived
more of its style from Dylan’s interest in painting. The songs cut deep, and
their sense of perspective and reality was always changing.
“Always changing” is the product of the LP’s sense of no-time. Speaking
to Mary Travers on April 26, 1975, Dylan commented upon the concept of time,
the point he tried to make being not only that “the past, the present and the
future all exists”, but that “it’s all the same” — something learned from Norman,
Dylan told Jonathan Cott, who used to teach that:
You’ve got yesterday, today and tomorrow all in the same room, and
there’s very little that you can’t imagine happening.
Dylan’s assertion to Malt Damsker that he didn’t perform the songs on Blood On The Tracks particularly well may be
surprising but, he went on, “they can be changed... “. In fact, Dylan has
continually reworked the songs, changing the lyrics again and again in such
songs as “Simple Twist Of Fate” and “Tangled Up In Blue”. Dylan ties up ideas
of time and change to the idea of song-as-painting with specific reference to
“Tangled Up In Blue” on the jacket notes to Biograph, where he says of the song:
I was just trying to make it like a painting where you
can see the different parts but then you also see the whole of it. With that
particular song, that’s what I was trying to do... with the concept of time,
and the way the characters change from the first person to the third person,
and you’re never quite sure if the third person is talking or the first person
is talking. But as you look at the whole thing, it really doesn’t matter.
The dissolving of persons and of time in the Blood On The Tracks songs was a remarkable
achievement;
...in which I also used that quality of no-time. And I
believe that that concept of creation is more real and true than that which
does have time...The movie creates and holds the time. That’s what it should do
—it should hold that time, breathe in that time and stop time in doing that.
It’s like if you look at a painting by Cézanne, you get lost in that painting
for that period of time. And you breathe — yet time is going by and you
wouldn’t know it. You’re spellbound.
תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת שקלים פרק ו :א
כֵּיצַד הָיוּ הַלּוּחוֹת כְּתוּבִים? רַבִּי חֲנִינָה
בֶּן אָחִיָה רַבִּי יְהוּדָה בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר,
חֲמִשָּׁה עַל לוּחַ זֶה, וַחֲמִשָּׁה עַל לוּחַ
זֶה. הָדָא הוּא דִּכְתִיב (דברים ד) וַיִּכְתְּבֵם עַל שְׁנֵי
לֻחוֹת אֲבָנִים חֲמִשָּׁה עַל לוּחַ זֶה וַחֲמִשָּׁה
עַל לוּחַ זֶה.
וְרַבָּנַן אָמְרִי עֲשָׂרָה עַל לוּחַ זֶה, וַעֲשָׂרָה עַל לוּחַ
זֶה. הָדָא הוּא דִּכְתִיב (שם) וַיַּגֵד לָכֶם אֶת בְּרִיתוֹ
אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים ויכתבם על שני לוחות אבנים. ומכך שכתוב
עשרת הדברים על שני לוחות משמע עֲשָׂרָה עַל לוּחַ זֶה וַעֲשָׂרָה עַל לוּחַ זֶה.
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר, עֶשְׂרִים עַל לוּחַ זֶה וְעֶשְׂרִים עַל לוּחַ זֶה. דִּכְתִיב (שמות לב) וַיִּכְתְּבֵם עַל שְׁנֵי לֻחוֹת אֲבָנִים. עֶשְׂרִים עַל לוּחַ זֶה וְעֶשְׂרִים עַל לוּחַ
זֶה.
רַבִּי סִימָאי אָמַר אַרְבָּעִים עַל לוּחַ זֶה וְאַרְבָּעִים עַל לוּחַ זֶה. דִּכְתִיב (שם) מִזֶּה וּמִזֶּה הֵם כְּתוּבִים מִטְרוּגָה שהיו הלוחות מרובעים, וניתן לקוראם מכל צד. חֲנַנְיָה בֶּן אָחִי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ
אוֹמֵר בֵּין כֹּל דִיבּוּר וְדִיבּוּר נכללו כל דִּקְדּוּקֶיהָ וְאוֹתִיּוֹתֶיהָ שֶׁל תּוֹרָה, דִּכְתִיב (שיר השירים ה) מְמֻלָּאִים בַּתַּרְשִׁישׁ ומסביר המילה 'תרשיש' כְּיָמָא רַבָּא כמו הים הגדול, כמו שמפרש רשב"ל כַּד הֲוֵה מַטִּי הַדִּין
קְרִיָּיה כשהיה מגיע לפסוק
זה הַוֵה אָמַר יָפֶה לִמְּדַנִי חֲנַנְיָה בֶּן אֲחִי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ.
מַה הַיָּם הַזֶּה, בֵּין גַּל גָּדוֹל לְגַל גָּדוֹל גַּלִּים קְטַנִּים, כָּךְ בֵּין
כֹּל דִּיבּוּר וְדִיבּוּר דִּקְדּוּקֶיהָ וְאוֹתִיּוֹתֶיהָ שֶׁל תּוֹרָה וכוונתו, שעשרת הדברות הם כללות
וכל דיבר נקרא גל גדול, וביניהם הפרטים.
אָמַר רַבִּי תָנְחוּמָא אִיתְקָשְׁיַּית קוּמֵי רַבִּי
פִּנְחָס אָתְיָא כְּרַבִּי יְהוּדָה וְלָא אָתְיָא
כְּרַבִּי מֵאִיר הפסוקים שנראה להלן
מובנים לשיטת ר"י שאמר שס"ת היה מונח בחוץ, ולא בשיטת ר"מ שאמר שס"ת
היה בתוך הארון. ומסביר את הקושי מַאי טַעֲמָא דְּרַבִּי יְהוּדָה? מניין למד את שיטתו שסה"ת היה מונח בחוץ? דִּכְתִיב (דברים לא) לָקֹחַ אֶת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה וְשַׂמְתֶּם אֹתוֹ מִצַּד
אֲרוֹן בְּרִית ה' וְגוֹ'.
עַל דַּעֲתֵיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה דּוּ אָמַר לשיטת ר"י שאמר שס"ת
היה מונח בצד, וסובר אמה בת ה' טפחים, הֵיכָן הָיָה ס"ת נָתוּן? לר"מ היה מקום כמו שראינו לעיל,
אבל לר"י היכן היה מונח? ועונה כְּמִין גְלוּסְקִייָ' כמין ארגז עָשׂוּי לוֹ מִבַּחוּץ
וְהָיָה ס"ת נָתוּן בְּתוֹכוֹ.
מַאי טַעֲמָא דְּרַבִּי מֵאִיר מניין למד ר"מ את שיטתו שסה"ת
היה מונח בפנים? דִּכְתִיב (שמות כה) וְנָתַתָּ אֶת הַכָּפֹּרֶת עַל הָאָרֹן מִלְמָעְלָה
וְאֶל הָאָרֹן תִּתֵּן אֶת הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ מכך שהסדר בפסוק הוא הפוך, שהרי קודם שמים את הדברים
בארון ורק אח"כ סוגרים אותו בכפורת מלמעלה, דייק ר"מ ש'העדות' שמדובר עליה
כאן הגיעה רק לאחר ששמו כבר את הכפורת, והיינו ספר התורה שכתיבתו הסתיימה רק לאחר ארבעים
שנות המדבר, לעומת הארון והכפורת שהיו במקומם כבר בשנה השניה. [ביארנו הוכחתו של ר"מ
ע"פ 'קרבן העדה', וראה ב'תקלין חדתין' שביארה אחרת].
ואומר עַל דַּעֲתֵיהּ דְּרַבִּי מֵאִיר והמפרשים כאן גורסים 'על דעתיה דרבי יהודה' דּוּ אָמַר אֵין מוּקְדָם וּמְאוּחַר בַּתּוֹרָה אֶלָּא וְאֶל הָאָרֹן תִּתֵּן אֶת הָעֵדֻת
אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ, וְאַחַר כָּךְ וְנָתַתָּ אֶת הַכָּפֹּרֶת עַל הָאָרֹן מִלְמָעְלָה כי אם לפי הסדר בפסוק, אם כבר נתן
את הכפורת, איך נתן את העדות, הרי היה מכסה אותו למעלה! עכ"פ לרבי יהודה יש יישוב
לראיתו של ר"מ, ולר"מ אין יישוב לראייתו של רבי יהודה, וע"ז אמר ר'
תנחומא שהפסוקים מובנים לפי רבי יהודה ולא לפי ר"מ.
ר"פ אמר בְּשֵׁם רשב"ל, הַתּוֹרָה שֶׁנָּתַן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה
נִתְנָה לוֹ אֵשׁ לְבָנָה חֲרוּתָה בְּאֵשׁ שְׁחוֹרָה. הִיא אֵשׁ התורה עצמה אש מוּבְלֶלֶת בְּאֵשׁ, חֲצוּבָה מֵאֵשׁ, וּנְתוּנָה למשה מֵאֵשׁ שלמעלה דִּכְתִיב (דברים לג) מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ.
זוהר כרך ג (במדבר) פרשת נשא דף קמח עמוד א
ויהי ביום כלת משה וגו', תאנא רבי יוסי ביום שנכנסה
כלה לחופה, במאי אוקימנא ביום כלת משה אלא מלמד דעל ידוי דמשה נכנסה, אמר רבי יהודה
וכי עד השתא אתעכבת דלא עיילת לדוכתה והכתיב (שמות מ) ולא יכול משה לבא אל אהל מועד
וגו', א"ר יצחק אין מוקדם ומאוחר בתורה, ויהי ביום כלת משה כלת של משה ודאי, דתנינן
אמר ר"ש מאי דכתיב (תהלים סח) עלית למרום שבית שבי וגו', אלא בשעה שאמר לו קודשא
בריך הוא (שמות ג) של נעליך מעל רגליך אזדעזע ההר אמר מיכאל קמי קודשא בריך הוא רבש"ע
תבעי לסתור אדם, והא כתיב (בראשית ה) זכר ונקבה בראם ויברך אותם ולית ברכתא אשתכח אלא
במאן דאיהו דכר ונוקבא ואת אמרת לאתפרשא מאתתיה, א"ל הא קיים משה פריה ורביה השתא
אנא בעינא דיתנסב בשכינתא ובגיניה יחות שכינתא לדיירא עמיה הדא הוא דכתיב עלית למרום
שבית שבי, ומאי שבי, שכינתא דאתנסיבת עמך, לקחת מתנות באדם, באדם לא כתיב אלא באדם
הידוע למעלה, וביומא דנחתת שכינתא ההוא יומא דאתנסבא במשה נחתא הדא הוא דכתיב כלת משה,
כלת משה ממש, וביהושע דאנפוי כאנפי סיהרא כתיב (יהושע ה) של נעלך דלא אתפרש אלא בזמנין
ידיען דהא לא אתנסיבת עמיה שכינתא כל כך ולא אתחזי ליה דכתיב (שם) ויפל יהושע על פניו
ארצה, אבל הכא כלת משה ודאי, מתנות באדם מתנת כתיב, זכאה חולקיה דמשה דמאריה בעי ביקריה
על כל שאר בני עלמא:
זוהר חדש כרך ב (מגילות) מגילת שיר השירים דף א עמוד א
אמינא והא לבתר ואתה תצוה אמר משה האי מלה. א"ל
אין מוקדם ומאוחר בתורה. שאילנא ליה במקרא במשנה ובתוספתא ובהגדה והוה בקי בכולא.
מכילתא דרבי שמעון
בר יוחאי פרק יח פסוק יג
(יג). ויהי ממחרת
ממחרת יום הכפורים. וישב משה לשפט את העם כמנהגו. מן הבקר עד הערב וכי מבקר
ועד ערב היה משה יושב ודן את ישר' והלא אין הדיינין יושבין אלא עד זמן סעודה אלא כל
הדן דין אמת לאמתו מעלה עליו הכת' כאלו שותף במעשה בראשית נאמר כאן מן בקר עד ערב ונאמר
להלן ויהי ערב ויהי בקר (בר' א ה).
Subscribe to:
Posts (Atom)