פרשת שמות התשפ”ב
הרב ארי דוד קאהן ari.kahn@biu.ac.il
1. שמות (פרשת שמות) פרק א פסוק ח -
כב
(ח) וַיָּ֥קָם מֶֽלֶךְ־חָדָ֖שׁ עַל־מִצְרָ֑יִם אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יָדַ֖ע
אֶת־יוֹסֵֽף: (ט) וַיֹּ֖אמֶר אֶל־עַמּ֑וֹ הִנֵּ֗ה עַ֚ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל רַ֥ב
וְעָצ֖וּם מִמֶּֽנּוּ: (י) הָ֥בָה נִֽתְחַכְּמָ֖ה ל֑וֹ פֶּן־יִרְבֶּ֗ה
וְהָיָ֞ה כִּֽי־תִקְרֶ֤אנָה מִלְחָמָה֙ וְנוֹסַ֤ף גַּם־הוּא֙ עַל־שֹׂ֣נְאֵ֔ינוּ
וְנִלְחַם־בָּ֖נוּ וְעָלָ֥ה מִן־הָאָֽרֶץ: (יא) וַיָּשִׂ֤ימוּ עָלָיו֙ שָׂרֵ֣י
מִסִּ֔ים לְמַ֥עַן עַנֹּת֖וֹ בְּסִבְלֹתָ֑ם וַיִּ֜בֶן עָרֵ֤י מִסְכְּנוֹת֙
לְפַרְעֹ֔ה אֶת־פִּתֹ֖ם וְאֶת־רַעַמְסֵֽס: (יב) וְכַאֲשֶׁר֙ יְעַנּ֣וּ אֹת֔וֹ כֵּ֥ן
יִרְבֶּ֖ה וְכֵ֣ן יִפְרֹ֑ץ וַיָּקֻ֕צוּ מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: (יג)
וַיַּעֲבִ֧דוּ מִצְרַ֛יִם אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל בְּפָֽרֶךְ: (יד) וַיְמָרְר֨וּ
אֶת־חַיֵּיהֶ֜ם בַּעֲבֹדָ֣ה קָשָׁ֗ה בְּחֹ֙מֶר֙ וּבִלְבֵנִ֔ים וּבְכָל־ עֲבֹדָ֖ה
בַּשָּׂדֶ֑ה אֵ֚ת כָּל־עֲבֹ֣דָתָ֔ם אֲשֶׁר־עָבְד֥וּ בָהֶ֖ם בְּפָֽרֶךְ: (טו)
וַיֹּ֙אמֶר֙ מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם לַֽמְיַלְּדֹ֖ת הָֽעִבְרִיֹּ֑ת אֲשֶׁ֨ר שֵׁ֤ם
הָֽאַחַת֙ שִׁפְרָ֔ה וְשֵׁ֥ם הַשֵּׁנִ֖ית פּוּעָֽה: (טז) וַיֹּ֗אמֶר
בְּיַלֶּדְכֶן֙ אֶת־הָֽעִבְרִיּ֔וֹת וּרְאִיתֶ֖ן עַל־הָאָבְנָ֑יִם אִם־בֵּ֥ן הוּא֙
וַהֲמִתֶּ֣ן אֹת֔וֹ וְאִם־בַּ֥ת הִ֖וא וָחָֽיָה: (יז) וַתִּירֶ֤אןָ הַֽמְיַלְּדֹת֙
אֶת־הָ֣אֱלֹהִ֔ים וְלֹ֣א עָשׂ֔וּ כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר אֲלֵיהֶ֖ן מֶ֣לֶךְ
מִצְרָ֑יִם וַתְּחַיֶּ֖יןָ אֶת־הַיְלָדִֽים: (יח) וַיִּקְרָ֤א מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֙יִם֙
לַֽמְיַלְּדֹ֔ת וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֔ן מַדּ֥וּעַ עֲשִׂיתֶ֖ן הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה
וַתְּחַיֶּ֖יןָ אֶת־הַיְלָדִֽים: (יט) וַתֹּאמַ֤רְןָ הַֽמְיַלְּדֹת֙ אֶל־פַּרְעֹ֔ה
כִּ֣י לֹ֧א כַנָּשִׁ֛ים הַמִּצְרִיֹּ֖ת הָֽעִבְרִיֹּ֑ת כִּֽי־חָי֣וֹת
הֵ֔נָּה בְּטֶ֨רֶם תָּב֧וֹא אֲלֵהֶ֛ן הַמְיַלֶּ֖דֶת וְיָלָֽדוּ: (כ) וַיֵּ֥יטֶב
אֱלֹהִ֖ים לַֽמְיַלְּדֹ֑ת וַיִּ֧רֶב הָעָ֛ם וַיַּֽעַצְמ֖וּ מְאֹֽד: (כא) וַיְהִ֕י
כִּֽי־יָֽרְא֥וּ הַֽמְיַלְּדֹ֖ת אֶת־הָאֱלֹהִ֑ים וַיַּ֥עַשׂ לָהֶ֖ם בָּתִּֽים: (כב)
וַיְצַ֣ו פַּרְעֹ֔ה לְכָל־עַמּ֖וֹ לֵאמֹ֑ר כָּל־הַבֵּ֣ן הַיִּלּ֗וֹד הַיְאֹ֙רָה֙
תַּשְׁלִיכֻ֔הוּ וְכָל־הַבַּ֖ת תְּחַיּֽוּן:
2.
שמות
(פרשת שמות) פרק ה פסוק א - ב
(א) וְאַחַ֗ר בָּ֚אוּ מֹשֶׁ֣ה וְאַהֲרֹ֔ן וַיֹּאמְר֖וּ אֶל־פַּרְעֹ֑ה
כֹּֽה־אָמַ֤ר ה֙' אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל שַׁלַּח֙ אֶת־עַמִּ֔י וְיָחֹ֥גּוּ לִ֖י
בַּמִּדְבָּֽר: (ב) וַיֹּ֣אמֶר פַּרְעֹ֔ה מִ֤י ה֙' אֲשֶׁ֣ר אֶשְׁמַ֣ע בְּקֹל֔וֹ
לְשַׁלַּ֖ח אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל לֹ֤א יָדַ֙עְתִּי֙ אֶת־ה֔' וְגַ֥ם אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל
לֹ֥א אֲשַׁלֵּֽחַ:
3. שמות (פרשת שמות) פרק ג פסוק יג
וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶל־הָֽאֱלֹהִ֗ים הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֣י בָא֘
אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ וְאָמַרְתִּ֣י לָהֶ֔ם אֱלֹהֵ֥י אֲבוֹתֵיכֶ֖ם שְׁלָחַ֣נִי
אֲלֵיכֶ֑ם וְאָֽמְרוּ־לִ֣י מַה־שְּׁמ֔וֹ מָ֥ה אֹמַ֖ר אֲלֵהֶֽם:
4. שמות (פרשת שמות) פרק ב פסוק יא
- טו
(יא) וַיְהִ֣י׀ בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֗ם
וַיִּגְדַּ֤ל מֹשֶׁה֙ וַיֵּצֵ֣א אֶל־אֶחָ֔יו וַיַּ֖רְא בְּסִבְלֹתָ֑ם וַיַּרְא֙
אִ֣ישׁ מִצְרִ֔י מַכֶּ֥ה אִישׁ־עִבְרִ֖י מֵאֶחָֽיו: (יב) וַיִּ֤פֶן כֹּה֙ וָכֹ֔ה
וַיַּ֖רְא כִּ֣י אֵ֣ין אִ֑ישׁ וַיַּךְ֙ אֶת־הַמִּצְרִ֔י וַֽיִּטְמְנֵ֖הוּ
בַּחֽוֹל: (יג) וַיֵּצֵא֙ בַּיּ֣וֹם הַשֵּׁנִ֔י וְהִנֵּ֛ה שְׁנֵֽי־אֲנָשִׁ֥ים עִבְרִ֖ים
נִצִּ֑ים וַיֹּ֙אמֶר֙ לָֽרָשָׁ֔ע לָ֥מָּה תַכֶּ֖ה רֵעֶֽךָ: (יד) וַ֠יֹּאמֶר מִ֣י
שָֽׂמְךָ֞ לְאִ֨ישׁ שַׂ֤ר וְשֹׁפֵט֙ עָלֵ֔ינוּ הַלְהָרְגֵ֙נִי֙ אַתָּ֣ה אֹמֵ֔ר
כַּאֲשֶׁ֥ר הָרַ֖גְתָּ אֶת־הַמִּצְרִ֑י וַיִּירָ֤א מֹשֶׁה֙ וַיֹּאמַ֔ר אָכֵ֖ן נוֹדַ֥ע
הַדָּבָֽר: (טו) וַיִּשְׁמַ֤ע פַּרְעֹה֙ אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה וַיְבַקֵּ֖שׁ
לַהֲרֹ֣ג אֶת־מֹשֶׁ֑ה וַיִּבְרַ֤ח מֹשֶׁה֙ מִפְּנֵ֣י פַרְעֹ֔ה וַיֵּ֥שֶׁב בְּאֶֽרֶץ־מִדְיָ֖ן
וַיֵּ֥שֶׁב עַֽל־הַבְּאֵֽר:
5. שמות (פרשת שמות) פרק ב פסוק כא
- כה
(כא) וַיּ֥וֹאֶל מֹשֶׁ֖ה לָשֶׁ֣בֶת
אֶת־הָאִ֑ישׁ וַיִּתֵּ֛ן אֶת־צִפֹּרָ֥ה בִתּ֖וֹ לְמֹשֶֽׁה: (כב) וַתֵּ֣לֶד בֵּ֔ן
וַיִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ גֵּרְשֹׁ֑ם כִּ֣י אָמַ֔ר גֵּ֣ר הָיִ֔יתִי בְּאֶ֖רֶץ
נָכְרִיָּֽה: פ (כג) וַיְהִי֩ בַיָּמִ֨ים הָֽרַבִּ֜ים הָהֵ֗ם וַיָּ֙מָת֙ מֶ֣לֶךְ
מִצְרַ֔יִם וַיֵּאָנְח֧וּ בְנֵֽי־ יִשְׂרָאֵ֛ל מִן־הָעֲבֹדָ֖ה וַיִּזְעָ֑קוּ
וַתַּ֧עַל שַׁוְעָתָ֛ם אֶל־הָאֱלֹהִ֖ים מִן־ הָעֲבֹדָֽה: (כד) וַיִּשְׁמַ֥ע אֱלֹהִ֖ים
אֶת־נַאֲקָתָ֑ם וַיִּזְכֹּ֤ר אֱלֹהִים֙ אֶת־בְּרִית֔וֹ
אֶת־אַבְרָהָ֖ם אֶת־יִצְחָ֥ק וְאֶֽת־יַעֲקֹֽב: (כה) וַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים
אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֵּ֖דַע אֱלֹהִֽים:
6. שמות (פרשת וארא) פרק ו פסוק ד -
ח
(ד) וְגַ֨ם הֲקִמֹ֤תִי אֶת־בְּרִיתִי֙ אִתָּ֔ם לָתֵ֥ת
לָהֶ֖ם אֶת־אֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן אֵ֛ת אֶ֥רֶץ מְגֻרֵיהֶ֖ם אֲשֶׁר־גָּ֥רוּ בָֽהּ: (ה)
וְגַ֣ם׀ אֲנִ֣י שָׁמַ֗עְתִּי אֶֽת־נַאֲקַת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר
מִצְרַ֖יִם מַעֲבִדִ֣ים אֹתָ֑ם וָאֶזְכֹּ֖ר אֶת־בְּרִיתִֽי: (ו) לָכֵ֞ן
אֱמֹ֥ר לִבְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘ אֲנִ֣י ה֒' וְהוֹצֵאתִ֣י אֶתְכֶ֗ם מִתַּ֙חַת֙
סִבְלֹ֣ת מִצְרַ֔יִם וְהִצַּלְתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם מֵעֲבֹדָתָ֑ם וְגָאַלְתִּ֤י
אֶתְכֶם֙ בִּזְר֣וֹעַ נְטוּיָ֔ה וּבִשְׁפָטִ֖ים גְּדֹלִֽים: (ז) וְלָקַחְתִּ֨י
אֶתְכֶ֥ם לִי֙ לְעָ֔ם וְהָיִ֥יתִי לָכֶ֖ם לֵֽאלֹהִ֑ים וִֽידַעְתֶּ֗ם
כִּ֣י אֲנִ֤י ה֙' אֱלֹ֣הֵיכֶ֔ם הַמּוֹצִ֣יא אֶתְכֶ֔ם מִתַּ֖חַת סִבְל֥וֹת
מִצְרָֽיִם: (ח) וְהֵבֵאתִ֤י אֶתְכֶם֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֤ר
נָשָׂ֙אתִי֙ אֶת־יָדִ֔י לָתֵ֣ת אֹתָ֔הּ לְאַבְרָהָ֥ם לְיִצְחָ֖ק וּֽלְיַעֲקֹ֑ב וְנָתַתִּ֨י
אֹתָ֥הּ לָכֶ֛ם מוֹרָשָׁ֖ה אֲנִ֥י הֽ':
7.
מדרש
אגדה (בובר) שמות (פרשת שמות) פרק ב פסוק כה
[כה] וידע. לשון רחמנות, כמו תם אני לא אדע נפשי (איוב ט'
כ"א), ר"ל לא ארחם מן הייסורים, אלא אמאס חיי (שם):
8.
שכל
טוב (בובר) שמות (פרשת שמות) פרק ב פסוק כה
כה) וירא אלהים את בני ישראל. מה ראה, ראה שעשו תשובה כל אחד ואחד
בפני עצמו, ולא הי' מכיר זה מזה, שנא' וידע אלהים, הוא לבדו ידע, ולא שידעו
איש בחבירו, ורבותינו דרשו וירא אלהים את בני ישראל, ראה שיעבודם: וידע אלהים,
ידע את מי ישלח לגאול אותם, ולפיכך נסמך לו ומשה:
9. מדרש הגדול שמות (פרשת שמות) פרק ב פסוק כה
כה) וירא אלהים את בני ישראל. ראה שעשו תשובה, כענין שנאמר
וירא אלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה (יונה ג, י). וידע אלהים. ידע שהגיע
הקץ, כענין שנאמר יודיע ה' ימי תמימים (תהלים לז, יח).
10. תרגום המיוחס ליונתן - תורה שמות (פרשת שמות)
פרק ב פסוק כה
וַחֲמָא יְיָ צַעַר שִׁעֲבּוּדְהוֹן דִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וּגְלֵי
קֳדָמוֹי יַת תִּיוֹבְתָּא דְעָבָדוּ בְּטוּמְרָא דְלָא יָדְעוּ אַנַשׁ
בְּחַבְרֵיהּ:
11. כתר יונתן שמות (פרשת שמות) פרק ב פסוק כה
וירא יי צער שיעבודם של בני ישׂראל וגלוי
לפניו את התשובה שׁעשׂו בסתר שלא ידעו איש בחברו:
12. רש"י שמות (פרשת שמות) פרק ב פסוק כה
וידע אלהים - נָתַן
עֲלֵיהֶם לֵב וְלֹא הֶעֱלִים עֵינָיו:
13. אבן עזרא שמות (פרשת שמות) פרק ב פסוק כה
וירא החמס, שהיו המצרים עושים בגלוי. וידע
העשוי בסתר:
14. רמב"ן שמות (פרשת שמות) פרק ב פסוק כה
(כה) וירא
אלהים את בני ישראל - פירש רבי אברהם כי ראה החמס שהיו מצרים עושים להם בגלוי, וידע
אלהים העשוי להם בסתר. ורש"י פירש וידע אלהים, נתן עליהם לב ולא העלים עינו
מהם. ונכון הוא על דרך הפשט, כי בתחילה היה מסתיר פניו מהם והיה לאכול, ועתה
שמע אלהים נאקתם וראה אותם, לומר שלא הסתיר פניו עוד מהם וידע את מכאובם וכל הנעשה
להם ואת כל הצריך להם. והאריך הכתוב להזכיר טענות רבות בגאולתם, וישמע אלהים
את נאקתם, ויזכור אלהים את בריתו, וירא אלהים, וידע אלהים, כי ידעתי את מכאוביו
(להלן ג ז), כי אף על פי שנשלם הזמן שנגזר עליהם לא היו ראויים להגאל, כמו
שמפורש על ידי יחזקאל (יחזקאל כ ח), אלא מפני הצעקה קבל תפלתם ברחמיו: ועל דרך האמת יש בכתוב הזה סוד גדול מסתרי
התורה, לומר כי עלה ענויים למאור פניו וקרב אותם אל הדעת, כענין בקרב שנים
תודיע ברגז רחם תזכור (חבקוק ג ב). ולכן יאריך הכתוב בזה אחרי שאמר כבר וישמע
אלהים, ויזכר אלהים, ונתפרש הפסוק הזה במדרשו של רבי נחוניא בן הקנה (ספר הבהיר
אות עו), תבינהו משם:
15. יחזקאל פרק כ פסוק ח
וַיַּמְרוּ־בִ֗י וְלֹ֤א אָבוּ֙
לִשְׁמֹ֣עַ אֵלַ֔י אִ֣ישׁ אֶת־שִׁקּוּצֵ֤י עֵֽינֵיהֶם֙ לֹ֣א הִשְׁלִ֔יכוּ וְאֶת־
גִּלּוּלֵ֥י מִצְרַ֖יִם לֹ֣א עָזָ֑בוּ וָאֹמַ֞ר לִשְׁפֹּ֧ךְ חֲמָתִ֣י עֲלֵיהֶ֗ם
לְכַלּ֤וֹת אַפִּי֙ בָּהֶ֔ם בְּת֖וֹךְ אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
But
they rebelled against Me, and would not hearken unto Me; they did not every man
cast away the detestable things of their eyes, neither did they forsake the
idols of Egypt; then I said I would pour out My fury upon them, to spend My
anger upon them in the midst of the land of Egypt.
16. חבקוק פרק ג פסוק ב
ה֗' שָׁמַ֣עְתִּי שִׁמְעֲךָ֘
יָרֵאתִי֒ ה֗' פָּֽעָלְךָ֙ בְּקֶ֤רֶב שָׁנִים֙ חַיֵּ֔יהוּ בְּקֶ֥רֶב שָׁנִ֖ים
תּוֹדִ֑יעַ בְּרֹ֖גֶז רַחֵ֥ם תִּזְכּֽוֹר:
O
Lord, I have heard the report of Thee, and am afraid; O Lord, revive Thy work
in the midst of the years, In the midst of the years make it known; In wrath
remember compassion.
17. ספר הבהיר - המיוחס לרבי נחוניא בן הקנה ז"ל
עו. ומאי (חבקוק ג' ב) בקרב שנים תודיע, כך אמר ידעתי שאתה האל הקדוש דכתיב (שמות ט"ו יא) מי כמוכה
נאדר בקדש, וקדש בך ואתה בקדש, ואעפ"כ בקרב שנים תודיע, ומאי תודיע, תרחם,
כד"א (שם ב' כה) וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים, מאי
וידע, משל למה"ד למלך שהיתה לו אשה נאה והעמיד ממנה בנים, וחיבבם וגדלם.
ויצאו לתרבות רעה שנאם ושנא אמם. חזרה אמם אליהם ואמרה בני למה אתם עושים כך
שאביכם שונא אותי ואתכם, עד שנחמו וחזרו לעשות רצון אביהם, ראה אביהם כך, אהבם
כבתחילה וזכר אמם הה"ד וירא אלהים
וגו' וידע וגו', וכתיב (חבקוק שם) ובקרב שנים תודיע:
18. מדרש רבה שמות ב':כ"ה
דָּבָר אַחֵר: וַיַּרְא אֱלֹהִים – שֶׁלֹא הָיָה בְּיָדָם מַעֲשִׂים
טוֹבִים שֶׁיִּגָּאֲלוּ בִּשְׁבִילָם, וְכֵן הוּא מְפֹרָשׁ עַל יְדֵי
יְחֶזְקֵאל: רְבָבָה כְּצֶמַח הַשָּׂדֶה נְתַתִּיךְ (יחזקאל ט"ז:ז') לֹא
הָיָה צֹרֶךְ לוֹמַר אֶלָּא: וּשְׂעָרֵךְ צִמֵּחַ, וְאַחַר כָּךְ: שָׁדַיִם
נָכֹנוּ, שֶׁקֹּדֶם בָּא סִימָן הַתַּחְתּוֹן מִן הָעֶלְיוֹן, אֶלָּא מַהוּ
שָׁדַיִם נָכֹנוּ, זֶה משֶׁה וְאַהֲרֹן שֶׁהָיוּ נְכוֹנִים לְגָאֳלָם, דִּכְתִיב
(שיר השירים ד':ה'): שְׁנֵי שָׁדַיִךְ כִּשְׁנֵי עֳפָרִים. וּשְׂעָרֵךְ צִמֵּחַ,
הִגִּיעַ הַקֵּץ שֶׁל גְּאֻלָּה. וְאַתְּ עֵרֹם וְעֶרְיָה, בְּלֹא מַעֲשִׂים
טוֹבִים, לְכָךְ נֶאֱמַר: וַיַּרְא אֱלֹהִים, שֶׁאֵין בְּיָדָם מַעֲשִׂים
לִגָּאֵל בָּהֶן.
וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֵּדַע אֱלֹהִים – יָדַע
הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁעָלָיו לְגָאֳלָם לְמַעַן שְׁמוֹ בַּעֲבוּר הַבְּרִית
שֶׁכָּרַת עִם הָאָבוֹת, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת
בְּרִיתוֹ (שמות ב':כ"ד), וְכָךְ הוּא אוֹמֵר עַל יְדֵי יְחֶזְקֵאל
(יחזקאל כ':ט'): וָאַעַשׂ לְמַעַן שְׁמִי. דָּבָר
אַחֵר: וַיַּרְא אֱלֹהִים – אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, שֶׁרָאָה שֶׁהֵן עֲתִידִין
לְהַמְרוֹת עַל יַם סוּף, דִּכְתִיב: וַיַּמְּרוּ עַל יָם בְּיַם סוּף (תהלים
ק"ו:ז').
וַיֵּדַע אֱלֹהִים – יָדַע שֶׁהֵן עֲתִידִין לוֹמַר (שמות ט"ו:ב'):
זֶה אֵלִי. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר, רָאָה שֶׁעֲתִידִין לוֹמַר
(שמות ל"ב:ד'): אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל. וַיֵּדַע
אֱלֹהִים – שֶׁעֲתִידִים לְהַקְדִּים נַעֲשֶׂה לְנִשְׁמָע. וְרַבָּנָן
אָמְרֵי וַיַּרְא אֱלֹהִים, שֶׁעָשׂוּ תְּשׁוּבָה הַבֵּינוֹנִים, וְגַם
הָרְשָׁעִים הִרְהֲרוּ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה, דִּכְתִיב: הַתְּאֵנָה חָנְטָה
פַגֶּיהָ (שיר השירים ב':י"ג).
וַיֵּדַע אֱלֹהִים – שֶׁאֲפִלּוּ אֶחָד בַּחֲבֵרוֹ
לֹא הָיָה יוֹדֵעַ אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְבַדּוֹ, וְזֶה מְכַוֵּן
אֶת לִבּוֹ וְזֶה מְכַוֵּן אֶת לִבּוֹ וְעוֹשִׂין תְּשׁוּבָה, וְאַף עַל פִּי
שֶׁעָשׂוּ תְּשׁוּבָה, לֹא יָצְאוּ מִשָּׁם אִלְמָלֵא זְכוּת הָאָבוֹת, מִפְּנֵי
שֶׁמִּדַּת הַדִּין מְקַטְרֶגֶת עֲלֵיהֶן עַל הָעֵגֶל שֶׁהָיוּ עֲתִידִין
לַעֲשׂוֹת, וְעַל זֶה נֶאֱמַר (שמות י"ב:כ"ב): וּלְקַחְתֶּם
אֲגֻדַּת אֵזוֹב, כְּנֶגֶד שֶׁהִשְׁפִּילוּ עַצְמָן לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה
כָּאֵזוֹב. וּטְבַלְתֶּם בַּדָּם אֲשֶׁר בַּסָּף (שמות י"ב:כ"ב), בִּזְכוּת
הַתּוֹרָה שֶׁעֲתִידִין לְקַבֵּל, דִּכְתִיב בְּמַתַּן תּוֹרָה (שמות
כ"ד:ח'): וַיִּקַּח משֶׁה אֶת הַדָּם, וּכְתִיב (שמות י"ב:כ"ב):
וְהִגַּעְתֶּם אֶל הַמַּשְׁקוֹף, שֶׁאַבְרָהָם גָּדוֹל בַּגֵּרִים, וּכְשֵׁם
שֶׁהַמַּשְׁקוֹף גָּבוֹהַּ כָּךְ הָיָה גָּדוֹל שֶׁבָּאָבוֹת. וְאֶל שְׁתֵּי
הַמְזוּזֹת (שמות י"ב:כ"ב), בִּזְכוּת יִצְחָק וְיַעֲקֹב, לְלַמֶּדְךָ
שֶׁבִּזְכוּת כָּל אֵלּוּ יָצָאוּ. דָּבָר
אַחֵר: וַיַּרְא אֱלֹהִים – פְּרִישׁוּת שֶׁבֵּינֵיהֶם. וַיֵּדַע
אֱלֹהִים – יָדַע שֶׁקָּרַב הַזְּמַן שֶׁאָמַר לְאַבְרָהָם, וְנִגְלָה עַל
משֶׁה לְהוֹדִיעוֹ כְּשֶׁהָיָה רוֹעֶה:
19. אור החיים שמות (פרשת שמות) פרק ב פסוק כה
כה) וירא וגו' וידע וגו'. פי' אחר שצעקו
ועלתה צעקתם זכר ה' ברית האבות וזה היה סיבה לפנות להם ולראות אותם, כי
ראית ה' במצטער תועיל להסרת הצער כי הוא רחמן מלא רחמים ורחמיו על כל מעשיו,
והוא אומרו וידע וגו' בלע"ז אפיאד"ו. ותמצא כי בעת כעסו יסתיר פניו,
והוא אומרו (דברים ל"א) ואנכי הסתר אסתיר וגו'. עוד ירצה באומרו וידע
דברים נסתרים שהרעו:
20. פנים יפות שמות (פרשת שמות) פרק ב פסוק כה
וידע אלהים. יש לפרש ידיעה לשון אהבה
וחיבה נודעת להם, כדכתיב [בראשית יח, יט] כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו', והוא
כי שם אלהים הוא מדת הדין שהיה בגלות וע"י זכרון ברית אבות המתיק את הדינים
כשאחז"ל [ב"ר עג, ג] שהצדיקים מהפכין מדת הדין למדת הרחמים:
איתא במדרש [מכילתא יתרו יט, א] וירא אלהים
את בני ישראל ראה שעשו תשובה והם לא ראו זה את זה וידע אלהים, …ויש לפרש עפ"י מה שכתבתי בפ' בראשית בפסוק [בראשית
ג, ה] כי יודע אלהים כי וגו' הטעם שאמרו חז"ל [יומא פו ב] שע"י תשובה
זדונות נעשות כזכיות, מפני שעונש על החטא אף שקדמו ידיעת הש"י לא היה בזה הכרח
לחטא, כי אפילו בדיבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא לרעה חוזר, אבל כשעושה תשובה כיון
שהתשובה היתה ידועה להש"י ממילא גם החטא היה מוכרח, כי א"א לשוב אם לא
חטא והארכנו שם בזה, ולפ"ז י"ל דמה שאמר ראה שעתידין לחטוא, היינו אין
הכוונה שעתידין לחטוא אח"כ, דבזה פשיטא שאינו נידון על העתיד כדכתיב [בראשית
כא, יז] גבי ישמעאל באשר הוא שם, אלא דקאמר מטעם זה נעשה כזכיות מפני שכבר קודם
שחטאו במצרים ידע הקדוש ברוך הוא, והיינו דקאמר וכ"כ למה דלא שייך ידיעה בחטא
אלא מפני התשובה כנ"ל:
21.
בראשית
(פרשת בראשית) פרק ב פסוק ט - יח
(ט) וַיַּצְמַ֞ח ה֤' אֱלֹהִים֙
מִן־הָ֣אֲדָמָ֔ה כָּל־עֵ֛ץ נֶחְמָ֥ד לְמַרְאֶ֖ה וְט֣וֹב לְמַאֲכָ֑ל וְעֵ֤ץ
הַֽחַיִּים֙ בְּת֣וֹךְ הַגָּ֔ן וְעֵ֕ץ הַדַּ֖עַת ט֥וֹב וָרָֽע: ... (טו)
וַיִּקַּ֛ח ה֥' אֱלֹהִ֖ים אֶת־הָֽאָדָ֑ם וַיַּנִּחֵ֣הוּ בְגַן־עֵ֔דֶן לְעָבְדָ֖הּ
וּלְשָׁמְרָֽהּ: (טז) וַיְצַו֙ ה֣' אֱלֹהִ֔ים עַל־הָֽאָדָ֖ם לֵאמֹ֑ר מִכֹּ֥ל
עֵֽץ־הַגָּ֖ן אָכֹ֥ל תֹּאכֵֽל: (יז) וּמֵעֵ֗ץ הַדַּ֙עַת֙ ט֣וֹב וָרָ֔ע לֹ֥א
תֹאכַ֖ל מִמֶּ֑נּוּ כִּ֗י בְּי֛וֹם אֲכָלְךָ֥ מִמֶּ֖נּוּ מ֥וֹת תָּמֽוּת: (יח)
וַיֹּ֙אמֶר֙ ה֣' אֱלֹהִ֔ים לֹא־ט֛וֹב הֱי֥וֹת הָֽאָדָ֖ם לְבַדּ֑וֹ אֶֽעֱשֶׂה־לּ֥וֹ
עֵ֖זֶר כְּנֶגְדּֽוֹ:
22. בראשית (פרשת בראשית) פרק ג פסוק ה
(ה) כִּ֚י יֹדֵ֣עַ אֱלֹהִ֔ים כִּ֗י בְּיוֹם֙ אֲכָלְכֶ֣ם
מִמֶּ֔נּוּ וְנִפְקְח֖וּ עֵֽינֵיכֶ֑ם וִהְיִיתֶם֙ כֵּֽאלֹהִ֔ים יֹדְעֵ֖י
ט֥וֹב וָרָֽע:
23. בראשית (פרשת לך לך) פרק טו פסוק יג - יד
(יג) וַיֹּא֣מֶר לְאַבְרָ֗ם יָדֹ֨עַ
תֵּדַ֜ע כִּי־גֵ֣ר׀ יִהְיֶ֣ה זַרְעֲךָ֗ בְּאֶ֙רֶץ֙ לֹ֣א לָהֶ֔ם וַעֲבָד֖וּם
וְעִנּ֣וּ אֹתָ֑ם אַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָֽה: (יד) וְגַ֧ם אֶת־הַגּ֛וֹי אֲשֶׁ֥ר יַעֲבֹ֖דוּ דָּ֣ן אָנֹ֑כִי
וְאַחֲרֵי־כֵ֥ן יֵצְא֖וּ בִּרְכֻ֥שׁ גָּדֽוֹל:
24. שמות (פרשת שמות) פרק ב Link to Alhatorah highlight
) וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי. (ב) וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים. (ג) וְלֹא יָכְלָה עוֹד הַצְּפִינוֹ וַתִּקַּח לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת הַיֶּלֶד וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל שְׂפַת הַיְאֹר. (ד) וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ. (ה) וַתֵּרֶד בַּת פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל הַיְאֹר וְנַעֲרֹתֶיהָ הֹלְכֹת עַל יַד הַיְאֹר וַתֵּרֶא אֶת הַתֵּבָה בְּתוֹךְ הַסּוּף וַתִּשְׁלַח אֶת אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ. (ו) וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה וַתַּחְמֹל עָלָיו וַתֹּאמֶר מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה. (ז) וַתֹּאמֶר אֲחֹתוֹ אֶל בַּת פַּרְעֹה הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ אִשָּׁה מֵינֶקֶת מִן הָעִבְרִיֹּת וְתֵינִק לָךְ אֶת הַיָּלֶד. (ח) וַתֹּאמֶר לָהּ בַּת פַּרְעֹה לֵכִי וַתֵּלֶךְ הָעַלְמָה וַתִּקְרָא אֶת אֵם הַיָּלֶד. (ט) וַתֹּאמֶר לָהּ בַּת פַּרְעֹה הֵילִיכִי אֶת הַיֶּלֶד הַזֶּה וְהֵינִקִהוּ לִי וַאֲנִי אֶתֵּן אֶת שְׂכָרֵךְ וַתִּקַּח הָאִשָּׁה הַיֶּלֶד וַתְּנִיקֵהוּ. (י) וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַתְּבִאֵהוּ לְבַת פַּרְעֹה וַיְהִי לָהּ לְבֵן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה וַתֹּאמֶר כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ. (יא) וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו
וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו. (יב) וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל. (יג) ◎ וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ. (יד) וַיֹּאמֶר מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט עָלֵינוּ הַלְהׇרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּירָא מֹשֶׁה וַיֹּאמַר אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר. (טו) וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת מֹשֶׁה וַיִּבְרַח מֹשֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ מִדְיָן וַיֵּשֶׁב עַל הַבְּאֵר. (טז) וּלְכֹהֵן מִדְיָן שֶׁבַע בָּנוֹת וַתָּבֹאנָה וַתִּדְלֶנָה וַתְּמַלֶּאנָה אֶת הָרְהָטִים לְהַשְׁקוֹת צֹאן אֲבִיהֶן. (יז) וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים וַיְגָרְשׁוּם וַיָּקׇם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאנָם. (יח) וַתָּבֹאנָה אֶל רְעוּאֵל אֲבִיהֶן וַיֹּאמֶר מַדּוּעַ מִהַרְתֶּן בֹּא הַיּוֹם. (יט) וַתֹּאמַרְןָ אִישׁ מִצְרִי הִצִּילָנוּ מִיַּד הָרֹעִים וְגַם דָּלֹה דָלָה לָנוּ וַיַּשְׁקְ אֶת הַצֹּאן. (כ) וַיֹּאמֶר אֶל בְּנֹתָיו וְאַיּוֹ לָמָּה זֶּה עֲזַבְתֶּן אֶת הָאִישׁ קִרְאֶן לוֹ וְיֹאכַל לָחֶם. (כא) וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה לָשֶׁבֶת אֶת הָאִישׁ וַיִּתֵּן אֶת צִפֹּרָה בִתּוֹ לְמֹשֶׁה. (כב) וַתֵּלֶד בֵּן וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ גֵּרְשֹׁם כִּי אָמַר גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נׇכְרִיָּה. (כג) וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמׇת מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים מִן הָעֲבֹדָה. (כד) וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת
נַאֲקָתָם וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב. (כה) וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֵּדַע אֱלֹהִים.
