פרשת וַיִּגַּשׁ התשפ״ד

 פרשת וַיִּגַּשׁ התשפ״ד

הרב ארי דוד קאהן                                                          ari.kahn@biu.ac.il

1.    בראשית פרק מד פסוק יח - לד (פרשת ויגש)

(יח) וַיִּגַּ֨שׁ אֵלָ֜יו יְהוּדָ֗ה וַיֹּאמֶר֘ בִּ֣י אֲדֹנִי֒ יְדַבֶּר־נָ֨א עַבְדְּךָ֤ דָבָר֙ בְּאָזְנֵ֣י אֲדֹנִ֔י וְאַל־יִ֥חַר אַפְּךָ֖ בְּעַבְדֶּ֑ךָ כִּ֥י כָמ֖וֹךָ כְּפַרְעֹֽה: (יט) אֲדֹנִ֣י שָׁאַ֔ל אֶת־עֲבָדָ֖יו לֵאמֹ֑ר הֲיֵשׁ־לָכֶ֥ם אָ֖ב אוֹ־אָֽח: (כ) וַנֹּ֙אמֶר֙ אֶל־אֲדֹנִ֔י יֶשׁ־לָ֙נוּ֙ אָ֣ב זָקֵ֔ן וְיֶ֥לֶד זְקֻנִ֖ים קָטָ֑ן וְאָחִ֨יו מֵ֜ת וַיִּוָּתֵ֨ר ה֧וּא לְבַדּ֛וֹ לְאִמּ֖וֹוְאָבִ֥יו אֲהֵבֽוֹ: (כא) וַתֹּ֙אמֶר֙ אֶל־עֲבָדֶ֔יךָ הוֹרִדֻ֖הוּ אֵלָ֑י וְאָשִׂ֥ימָה עֵינִ֖י עָלָֽיו: (כב) וַנֹּ֙אמֶר֙ אֶל־אֲדֹנִ֔י לֹא־יוּכַ֥ל הַנַּ֖עַר לַעֲזֹ֣ב אֶת־אָבִ֑יווְעָזַ֥ב אֶת־אָבִ֖יו וָמֵֽת: (כג) וַתֹּ֙אמֶר֙ אֶל־עֲבָדֶ֔יךָ אִם־לֹ֥א יֵרֵ֛ד אֲחִיכֶ֥ם הַקָּטֹ֖ן אִתְּכֶ֑ם לֹ֥א תֹסִפ֖וּן לִרְא֥וֹת פָּנָֽי: (כד) וַיְהִי֙ כִּ֣י עָלִ֔ינוּ אֶֽל־עַבְדְּךָ֖ אָבִ֑י וַנַּ֨גֶּד־ל֔וֹ אֵ֖ת דִּבְרֵ֥י אֲדֹנִֽי: (כה) וַיֹּ֖אמֶר אָבִ֑ינוּ שֻׁ֖בוּ שִׁבְרוּ־לָ֥נוּ מְעַט־אֹֽכֶל: (כו) וַנֹּ֕אמֶר לֹ֥א נוּכַ֖ל לָרֶ֑דֶת אִם־יֵשׁ֩ אָחִ֨ינוּ הַקָּטֹ֤ן אִתָּ֙נוּ֙ וְיָרַ֔דְנוּ כִּי־לֹ֣א נוּכַ֗ל לִרְאוֹת֙ פְּנֵ֣י הָאִ֔ישׁ וְאָחִ֥ינוּ הַקָּטֹ֖ן אֵינֶ֥נּוּ אִתָּֽנוּ: (כז) וַיֹּ֛אמֶר עַבְדְּךָ֥ אָבִ֖י אֵלֵ֑ינוּ אַתֶּ֣ם יְדַעְתֶּ֔ם כִּ֥י שְׁנַ֖יִם יָֽלְדָה־לִּ֥י אִשְׁתִּֽי: (כח) וַיֵּצֵ֤א הָֽאֶחָד֙ מֵֽאִתִּ֔י וָאֹמַ֕ר אַ֖ךְ טָרֹ֣ף טֹרָ֑ף וְלֹ֥א רְאִיתִ֖יו עַד־הֵֽנָּה: (כט) וּלְקַחְתֶּ֧ם גַּם־אֶת־זֶ֛ה מֵעִ֥ם פָּנַ֖י וְקָרָ֣הוּ אָס֑וֹןוְהֽוֹרַדְתֶּ֧ם אֶת־שֵׂיבָתִ֛י בְּרָעָ֖ה שְׁאֹֽלָה: (ל) וְעַתָּ֗ה כְּבֹאִי֙ אֶל־עַבְדְּךָ֣ אָבִ֔י וְהַנַּ֖עַר אֵינֶנּ֣וּ אִתָּ֑נוּ וְנַפְשׁ֖וֹ קְשׁוּרָ֥ה בְנַפְשֽׁוֹ: (לא) וְהָיָ֗ה כִּרְאוֹת֛וֹ כִּי־אֵ֥ין הַנַּ֖עַר וָמֵ֑ת וְהוֹרִ֨ידוּ עֲבָדֶ֜יךָ אֶת־שֵׂיבַ֨ת עַבְדְּךָ֥ אָבִ֛ינוּ בְּיָג֖וֹן שְׁאֹֽלָה: (לב) כִּ֤י עַבְדְּךָ֙ עָרַ֣ב אֶת־הַנַּ֔עַר מֵעִ֥ם אָבִ֖י לֵאמֹ֑ר אִם־לֹ֤א אֲבִיאֶ֙נּוּ֙ אֵלֶ֔יךָ וְחָטָ֥אתִי לְאָבִ֖י כָּל־ הַיָּמִֽים: (לג) וְעַתָּ֗ה יֵֽשֶׁב־נָ֤א עַבְדְּךָ֙ תַּ֣חַת הַנַּ֔עַר עֶ֖בֶד לַֽאדֹנִ֑י וְהַנַּ֖עַר יַ֥עַל עִם־אֶחָֽיו: (לד) כִּי־אֵיךְ֙ אֶֽעֱלֶ֣ה אֶל־אָבִ֔י וְהַנַּ֖עַר אֵינֶנּ֣וּ אִתִּ֑י פֶּ֚ן אֶרְאֶ֣ה בָרָ֔ע אֲשֶׁ֥ר יִמְצָ֖א אֶת־אָבִֽי:

2.    רש"י בראשית פרק מד פסוק יח (פרשת ויגש)

ואל יחר אפך - מכאן אתה למד שדבר אליו^ב קשות:

כי כמוך כפרעה - חשוב אתה בעיני כמלך^ג זה פשוטו. ומדרשו,^ד סופך ללקות עליו בצרעת כמו שלקה פרעה^ה על ידי זקנתי שרה על לילה אחת שעכבה.

3.    הדר זקנים בראשית פרק מד פסוק יח (פרשת ויגש)

ויגש אליו יהודה. ירושלמי וקריב לותיה יהודה תקיף ומתגבר כאריה…

4.    תרגום ירושלמי (ניאופיטי) בראשית מ"ד:י"ח

וקרב לוותיה יהודה זעף במלין ומדכדך בלישנא נהם כאריה ואמר בבעו מינך רבוני ימלל כען עבדך פתגם ורבוני לא יתקוף רוגזך בעבדך הלא מן זמנא קדמייא דאתינן לוותך הוויית אמר לן מן קדם י"י אנה דחיל וכדון חזרו דינך למהווי מדמיין לדינוי דפרעה רבך…

5.    בראשית רבה (וילנא) פרשה צג סימן ו (פרשת ויגש)

דָּבָר אַחֵר, וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה, רַבִּי יְהוּדָה רַבִּי נְחֶמְיָה וְרַבָּנָן, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר הֲגָשָׁה לְמִלְחָמָה, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר ^{(שמואל ב י':י"ג)}: וַיִּגַּשׁ יוֹאָב וְהָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ לַמִּלְחָמָה, רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר הֲגָשָׁה לְפִיּוּס, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר ^{(יהושע י"ד:ו')}: וַיִּגְשׁוּ בְנֵי יְהוּדָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ לְפַיְיסוֹ. רַבָּנָן אָמְרֵי הֲגָשָׁה לִתְפִלָּה ^{(מלכים א י"ח:ל"ו)}: וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וַיֹּאמַר ה' אֱלֹהֵי וגו'. רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר פְּשַׁט לְהוֹן אִם לְמִלְחָמָה אֲנִי בָא, אִם לְפִיּוּס אֲנִי בָא, אִם לִתְפִלָּה אֲנִי בָא. בִּי אֲדֹנִי, בִּי וְלֹא בֵיהּ, אִם לְמַמְלֵא מַיָא אֲנָא, אִם לְשַׁמָּשָׁא אֲנָא, אִם לְמִפְצַע קִיסִין אֲנָא.

6.    בראשית רבה (וילנא) פרשה צג סימן ז (פרשת ויגש)

דָּבָר אַחֵר, וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה, זוֹ הִיא שֶׁנֶּאֱמַר בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ עַל יְדֵי שְׁלֹמֹה ^{(קהלת ז':י"ט)}: הַחָכְמָה תָּעֹז לֶחָכָם וגו', כְּנֶגֶד מִי אָמַר שְׁלֹמֹה הַמִּקְרָא הַזֶּה, לֹא אֲמָרוֹ אֶלָּא כְּנֶגֶד יוֹסֵף הַצַּדִּיק, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בְּשָׁעָה שֶׁתָּפַס יוֹסֵף הַצַּדִּיק אֶת בִּנְיָמִין וְאָמַר לָהֶם לְאֶחָיו ^{(בראשית מ"ד:י"ז)}: הָאִישׁ אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ הוּא יִהְיֶה לִי עָבֶד, אָמַר לוֹ יְהוּדָה בִּנְיָמִין אַתְּ תָּפוֹס וְשָׁלוֹם בְּבֵית אַבָּא, מִיָּד כָּעַס יְהוּדָה וְשָׁאַג בְּקוֹל גָּדוֹל וְהָלַךְ קוֹלוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה עַד שֶׁשָּׁמַע חוּשִׁים בֶּן דָּן וְקָפַץ מֵאֶרֶץ כְּנַעַן וּבָא אֵצֶל יְהוּדָה וְשָׁאֲגוּ שְׁנֵיהֶם וּבִקְשָׁה אֶרֶץ מִצְרַיִם לֵהָפֵךְ, עֲלֵיהֶם אָמַר אִיּוֹב ^{(איוב ד':י')}: שַׁאֲגַת אַרְיֵה וְקוֹל שָׁחַל. שַׁאֲגַת אַרְיֵה, זֶה יְהוּדָה, שֶׁכָּתוּב בּוֹ ^{(בראשית מ"ט:ט')}: גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה. וְקוֹל שָׁחַל, זֶה חוּשִׁים בֶּן דָּן, שֶׁשְּׁנֵיהֶם נִמְשְׁלוּ כַּאֲרִי, שֶׁנֶּאֱמַר ^{(דברים ל"ג:כ"ב)}: וּלְדָן אָמַר דָּן גּוּר אַרְיֵה.^{(איוב ד':י')}: שִׁנֵּי כְפִירִים נִתָּעוּ, אֵלּוּ גִּבּוֹרָיו שֶׁל יוֹסֵף, שֶׁכֵּיוָן שֶׁכָּעַס יְהוּדָה נָשְׁרוּ שִׁנֵּיהֶם שֶׁל כֻּלָּם. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אַף אֶחָיו כֵּיוָן שֶׁרָאוּ יְהוּדָה שֶׁכָּעַס אַף הֵם נִתְמַלְּאוּ חֵמָה וּבָעֲטוּ בָּאָרֶץ וְעָשׂוּ אוֹתָהּ תְּלָמִים תְּלָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר ^{(איוב ד':י"א)}: לַיִשׁ אֹבֵד מִבְּלִי טָרֶף, זֶה יְהוּדָה שֶׁמָּסַר עַצְמוֹ עַל בִּנְיָמִין, אָמַר שֶׁמָּא יִמְחֹל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל אוֹתוֹ עָוֹן שֶׁהִטְעֵיתִי אֶת אַבָּא וְאָמַרְתִּי לוֹ אֲנִי מְבִיאוֹ לָךְ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְמַלֵּא חֵמָה עַל יוֹסֵף, כֵּיוָן שֶׁרָאָה יוֹסֵף סִימָנִין שֶׁל יְהוּדָה, מִיָּד נִזְדַּעֲזֵעַ וְנִבְהַל אָמַר אוֹי לִי שֶׁמָּא יַהַרְגֵנִי, וּמָה הֵן סִימָנִין שֶׁהָיוּ בוֹ בִּיהוּדָה, שֶׁל בֵּית שִׁילוֹ אָמְרוּ שְׁנֵי שִׁלְטוֹנִין זוֹלְגוֹת דָּם, וְיֵשׁ אוֹמְרִים כְּמִין שִׁלְטֵי הַגִּבּוֹרִים, וַחֲמִשָּׁה לְבוּשִׁים הָיָה לוֹבֵשׁ, נִימָה אַחַת הָיְתָה לוֹ בְּלִבּוֹ כֵּיוָן שֶׁהָיָה כּוֹעֵס הָיָה קוֹרֵעַ אֶת כֻּלָּם. מֶה עָשָׂה יוֹסֵף בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אוֹתוֹ עַמּוּד שֶׁל אֶבֶן שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב עָלָיו בָּעַט בּוֹ וַעֲשָׂאוֹ גַּל שֶׁל צְרוֹרוֹת, מִיָּד תָּמַהּ יְהוּדָה וְאָמַר זֶה גִּבּוֹר מִמֶּנִּי, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָחַז יְהוּדָה חַרְבּוֹ לְשָׁלְפָהּ מִתַּעֲרָהּ וְאֵינָהּ נִשְׁלֶפֶת לוֹ, אָמַר יְהוּדָה וַדַּאי זֶה יְרֵא שָׁמַיִם הוּא לְכָךְ נֶאֱמַר ^{(קהלת ז':י"ט)}: הַחָכְמָה תָּעֹז לֶחָכָם.

7.     בראשית פרק יח פסוק כג (פרשת וירא)

וַיִּגַּ֥שׁ אַבְרָהָ֖ם וַיֹּאמַ֑ר הַאַ֣ף תִּסְפֶּ֔ה צַדִּ֖יק עִם־רָשָֽׁע:

8.    בראשית רבה (וילנא) פרשה מ"ט סימן ח' (פרשת וירא)

(ח) וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר וגו' (בראשית י"ח:כ"ג), רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה וְרַבָּנָן, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר הַגָּשָׁה לְמִלְחָמָה (דברי הימים א י"ט:י"ד): וַיִּגַּשׁ יוֹאָב וְהָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ לִפְנֵי אֲרָם לַמִּלְחָמָה. רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר הַגָּשָׁה לְפִיּוּס, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (יהושע י"ד:ו'): וַיִּגְּשׁוּ בְּנֵי יְהוּדָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ. רַבָּנָן אָמְרֵי הַגָּשָׁה לִתְפִלָּה, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (מלכים א י"ח:ל"ו): וַיְהִי כַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיאוַיֹּאמַר ה' אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל הַיּוֹם יִוָּדַע כִּי אַתָּה אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל וגו', רַבִּי אֶלְעָזָר פָּשַׁט לָהּ אִם לְמִלְחָמָה אֲנִי בָא, אִם לְפִיּוּס אֲנִי בָא, אִם לִתְפִלָּה אֲנִי בָא. רַבִּי פִּינְחָס וְרַבִּי לֵוִי וְרַבִּי יוֹחָנָן, זֶה שֶׁהוּא עוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה אֵין אוֹמְרִים לוֹ בּוֹא וַעֲשֵׂה, בּוֹא קְרַב, בּוֹא וַעֲשֵׂה קְרָבָן שֶׁל צִבּוּר, אֶלָּא בּוֹא וּקְרַב לְהִתְפַּלֵּל.

9.     רש"י בראשית פרק לב פסוק ט (פרשת וישלח)

והיה המחנה הנשאר לפליטה - על כרחו כי אלחם עמו.^ט התקין עצמו לשלשה דברים לדורון, לתפלה ולמלחמה. לדורון להלן (פסוק כב) ותעבור המנחה על פניו. לתפלה (פסוק י) אלהי אבי אברהם. למלחמה והיה המחנה הנשאר לפליטה:

10.בית יוסף להבה בראשית פרק מד פסוק יח (פרשת ויגש)

מצינו הגשה לתפילה ולפיוס ולמלחמה, ולכל אלו נכנס יהודה (בראשית רבה צג, ו).

11.העמק דבר בראשית פרק מד פסוק יח (פרשת ויגש)

ויגש אליו יהודה. לא נתבאר לפי הפשט הגשה זו להתקרב ליוסף מה היא, וכי יוסף לא היה שומע דבריו ממקום שעמד עד כה, וגם הרי המליץ בינותם, והדרש ידוע הגשה לג' דברים, אבל הפשט עדיין מתבקש ויבואר לפנינו: …וכן המדבר בלחש שלא ישמעו רבים אלא הוא, מיקרי מדבר באזניו^(א), ולפ"ז הכא נמי משמעות באזני אדני בלחישה, שלא ישמעו כל הנצבים. והענין של המבוקש, דהאחים אמרו מתחלה אשר ימצא אתו ומת, כדין ומשפט הגונב מבית המלך, והמושל אמר הוא יהיה לי עבד, כלומר אינני מלך ואיני יכול להענישו יותר מנימוסי המדינה לכל אדם, והנה אחר הצעת יהודה היה מבוקשו להחליפו שישב הוא עבד תחת בנימין, וגם זה אינו לפי נימוסי המדינה, ואי אפשר לעשות כן אלא פרעה עצמו, ועל כן הוצרך יהודה להקדים ולומר ליוסף, כי כמהו כפרעה יכול לעשות דבר שלא כנימוסי המדינה, אבל היה קשה להשמיע לכל הנצבים, שלא יענש גם הוא גם יוסף כאשר ישמע כדברים האלה ולא ימחה, וכדאיתא בגיטין דנ"ו בעת שאמר ריב"ז לאספסינוס שלמא לך מלכא הקפיד הרבה וא"ל מחייבית קטלא דלא מלכא אנא וקרית לי מלכא, מש"ה נצרך יהודה להגיד בלשון מצרים בלחישה באזני יוסף זה הדבר, ובאשר אין דרך ארץ לבקש ממושל רב שידבר באזניו, על כן אמר ואל יחר אפך בעבדך. ולפי זה כך המשך הכתוב ויגש אליו יהודה לדבר בלחישה בלשון מצרים עם יוסף, ואמר ידבר נא עבדך דבר. מאמר קצר ומעט, באזני אדני. בלחישה ולא ע"י מליץ:

12.רבי אברהם בן הרמב"ם בראשית פרק מד פסוק יח (פרשת ויגש)

ויגש אליו יהודה. ניגש במקום וניגש בדיבור כלומר במאמר ו(ב)אומץ: ומאמרו ואל יחר אפך אף על פי שאין במאמרו מה שיכעיס אותו לפי שהנגישה אל המלכים וריבוי הדברים לפניהם וההתנגדות להם במגמותיהם והריצוי לפניהם בשעת כעסם יכעיס אותם ויוסיף על חמתם [ו]הוא (יהודה) כבר נתן טעם ליראתו שמא יכעוס (יוסף) על דבריו במה שאמר כי כמוך כפרעה: זה פשטיה דקרא ומה (שאמרו) חוץ מזה דרש:

13.רמב"ן בראשית פרק מד פסוק יח (פרשת ויגש)

כי כמוך כפרעה - ובמורא גדול אני מדבר לפניך כאלו אני מדבר לפני פרעה:

14.  בראשית פרק מה (פרשת ויגש)

(ג) וַיֹּ֨אמֶר יוֹסֵ֤ף אֶל־אֶחָיו֙ אֲנִ֣י יוֹסֵ֔ף הַע֥וֹד אָבִ֖י חָ֑י וְלֹֽא־יָכְל֤וּ אֶחָיו֙ לַעֲנ֣וֹת אֹת֔וֹ כִּ֥י נִבְהֲל֖וּ מִפָּנָֽיו: (ד) וַיֹּ֨אמֶר יוֹסֵ֧ף אֶל־אֶחָ֛יו גְּשׁוּ־נָ֥א אֵלַ֖י וַיִּגָּ֑שׁוּ וַיֹּ֗אמֶר אֲנִי֙ יוֹסֵ֣ף אֲחִיכֶ֔ם אֲשֶׁר־מְכַרְתֶּ֥ם אֹתִ֖י מִצְרָֽיְמָה: (ה) וְעַתָּ֣ה׀ אַל־תֵּעָ֣צְב֗וּ וְאַל־יִ֙חַר֙ בְּעֵ֣ינֵיכֶ֔ם כִּֽי־מְכַרְתֶּ֥ם אֹתִ֖י הֵ֑נָּה כִּ֣י לְמִֽחְיָ֔ה שְׁלָחַ֥נִי אֱלֹהִ֖ים לִפְנֵיכֶֽם: 

15.תרגום אונקלוס בראשית פרק מד פסוק יח (פרשת ויגש)

וקריב לותיה יהודה ואמר בבעו רבוני ימליל כען עבדך פתגמא קדם רבוני ולא יתקף רוגזך בעבדך ארי כפרעה כן את:

16.תרגום אונקלוס בראשית פרק מה פסוק ד (פרשת ויגש)

ואמר יוסף לאחוהי קרובו כען לותי וקריבו ואמר אנא יוסף אחוכון דזבינתון יתי למצרים:

17.כלי יקר בראשית פרק מד פסוק יח (פרשת ויגש)

כי כמוך כפרעה. כמו שראוי לחלוק כבוד למלכות ושאין לדבר קשות בפני המלך כי חמת מלך מלאכי מות (משלי טז יד) כך אין נכון לדבר גבוהה להוציא עתק מפיו נגד כל השומעים, וממנו למדו זה, כי יוסף אמר קום רדוף אחרי האנשים והשגתם, דוקא כשתשיגם ותהיה סמוך להם תדבר באוזנם ענין הגביע, ולא תצעק עליהם מרחוק להריע עליהם כגנב אלא בינך לבינם תדבר להם שלא ידעו המצרים דבר מזה, על כן גם בויכוח זה רצה יהודה ללחוש באוזניו וקולו לא ישמע אל המצרים ואמר ואל יחר אפך בעבדך, כי כל כעס מביא לידי טעות ויגרום שלא יכנסו טענותי באוזניך אף אם יהיו נכוחים למבין כי הכעס יגרום שלא תוכל לשפוט בצדק, ואם תאמר ומה בכך כי אם לפעמים איזה שר ומושל טעה בדבר המשפט, יש גבוה מעל כל גבוה והוא המלך שלוקחין המשפט אל המלך והוא יתקן מה שקלקל המושל, על זה אמר כי כמוך כפרעה ואצלך הגמר דין כמו אצל פרעה, ואין ליקח המשפט ממך אל המלך ומלפניך משפטי יצא מכל וכל, על כן אני מבקש שעיניך תחזינה מישרים ואל יחר אפך ואז לא תבוא לידי טעות:

18.שלל דוד בראשית פרק מד פסוק יח (פרשת ויגש)

והנה במדרש [שם, ו] איתא, דאמר יהודה כתיב בתורתנו [שמות כב, ב] אם אין לו ונמכר בגניבתו וזה שיש לו ישלם. והקשה ביפ"ת דהא תינח בישראל, אבל בבן נח נהרג על הגניבה אפילו בפחות משוה פרוטה, וא"כ היה חייב מיתה, ואם יוסף לא רצה להענישו רק להיות עבד לפנים משורת הדין הוא דעבד, ומה טענה היה לו ליהודה. נמצא אם דין ב"נ יש להם הדין עם יוסף. ואיתא (בקידושין פ"א) מפני מה זכה יהודה למלכות מפני שאמר צדקה ממני, ומקשה דיו שיתכפר על הביאה. ולפי מה שכתב בפרשת דרכים [דרוש א], דאם דין ב"נ יש להם לא חטא יהודה בתמר, כי ער ואונן שלא כדרכן שמשו וב"נ אין קונה שלא כדרכה. וזה שאמרו השבטים מלכים מדיינים אלו עם אלו, שיהודה מלך מכח שאמר צדקה ממני ומוכח שלא חטא בביאה כי דין ב"נ יש לנו, וא"כ כיון שדין ב"נ יש לנו הדין עם יוסף ועושה לפנים משורת הדין, וא"כ אנו מה איכפת לנו, רק יהודה צריך להתאמץ שהוא ערב. 

19.נחלת יעקב בראשית פרק מד פסוק יח (פרשת ויגש)

(יח) ויגש אליו יהודה וגו'. פרש"י שדבר אתו קשות. לכאורה נראה שהוא תמוה, שמתחלה פסקו את הדין בעצמם שיהיו כולם עבדים, וכמו שאמרו והיינו עבדים לאדוני גם אנחנו גם אשר נמצא הגביע בידו וכו' (לעיל מד, טז). וכי משום שהטיב עמהם ושחרר כולם ולא לקחם לעבדים, רק אותו שנמצא הגביע בידו, דיבר אתו קשות. ועוד, שמתחלה פסקו את הדין שאותו שנמצא הגביע בידו יומת (שם פס' ט'), ואחר כך הי' פוחת והולך ואמר שכולן יהיו עבדים, ואח"כ כששיחרר אותם כולם ולא לקח לעבד רק אותו שנמצא הגביע בידו, דיבר אתו קשות. ולתרץ זה נראה, דהנה אף שהי' בידם להרוג את פרעה ועמו, עם כל זה היו נכנעים לו ומדברים בהכנעה, בחשבם שאלקים מצא את עונם ובעוונם הם נתפסים, וכמו שאמרו מה נצטדק האלקים מצא את עון עבדיך וכו' (לעיל מד, טז). וראו השבטים העון של עצמם, והוא מכירת יוסף, ולכך פסקו עליהם דין מיתה, כי הגונב נפש ומכרו מות יומת (שמות כא, טז). ואם מכירת יוסף עון הוא, ממילא אותו שהתחיל בעון ובחטא - שהוא שמעון ולוי - חייבים מיתה, שזממו להמיתו, כמ"ש לכו ונהרגהו (לעיל לז, כ). וחשבו שמסתמא יסבב בעל הסיבות שימצא הגביע ביד מי שנתחייב מיתה, ולכך פסקו עליו מיתה. ועל כולם פסקו עבדות, כי בהסכמות כולם נמכר לעבד. ואח"כ כשראו שנמצא הגביע באמתחת בנימין, שהוא אינו חייב במכירת יוסף מאומה, חזרו ודנו דין אחר. וחשבו שהתחיל השעבוד מצרים, ולכך פסקו על עצמם שיהיו כולם עבדים. ואח"כ כשראו שאמר להם ואתם עלו לשלום אל אביכם, וראו שעדיין לא הגיע זמן השיעבוד מצרים, וגם במכירת יוסף לא חטא בנימין מאומה, וכיון שלא הי' להם לתלות בשום דבר לקיחת בנימין לעבד, דיבר אתו קשות ואמר שיהרוג אותו ואת עמו ויקח לו את בנימין:

20.  בראשית פרק כ פסוק ב - ד (פרשת וירא)

(ב) וַיֹּ֧אמֶר אַבְרָהָ֛ם אֶל־שָׂרָ֥ה אִשְׁתּ֖וֹ אֲחֹ֣תִי הִ֑וא וַיִּשְׁלַ֗ח אֲבִימֶ֙לֶךְ֙ מֶ֣לֶךְ גְּרָ֔ר וַיִּקַּ֖ח אֶת־שָׂרָֽה: (ג) וַיָּבֹ֧א אֱלֹהִ֛ים אֶל־אֲבִימֶ֖לֶךְ בַּחֲל֣וֹם הַלָּ֑יְלָה וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ הִנְּךָ֥ מֵת֙ עַל־הָאִשָּׁ֣ה אֲשֶׁר־לָקַ֔חְתָּ וְהִ֖וא בְּעֻ֥לַת בָּֽעַל: (ד) וַאֲבִימֶ֕לֶךְ לֹ֥א קָרַ֖ב אֵלֶ֑יהָ וַיֹּאמַ֕ר אֲדֹנָ֕י הֲג֥וֹי גַּם־צַדִּ֖יק תַּהֲרֹֽג:

21.  בראשית פרק יב פסוק יד - כ (פרשת לך לך)

(יד) וַיְהִ֕י כְּב֥וֹא אַבְרָ֖ם מִצְרָ֑יְמָה וַיִּרְא֤וּ הַמִּצְרִים֙ אֶת־הָ֣אִשָּׁ֔ה כִּֽי־יָפָ֥ה הִ֖וא מְאֹֽד: (טו) וַיִּרְא֤וּ אֹתָהּ֙ שָׂרֵ֣י פַרְעֹ֔ה וַיְהַֽלְל֥וּ אֹתָ֖הּ אֶל־פַּרְעֹ֑ה וַתֻּקַּ֥ח הָאִשָּׁ֖ה בֵּ֥ית פַּרְעֹֽה: (טז) וּלְאַבְרָ֥ם הֵיטִ֖יב בַּעֲבוּרָ֑הּ וַֽיְהִי־ל֤וֹ צֹאן־וּבָקָר֙ וַחֲמֹרִ֔ים וַעֲבָדִים֙ וּשְׁפָחֹ֔ת וַאֲתֹנֹ֖ת וּגְמַלִּֽים: (יז) וַיְנַגַּ֨ע ה֧'׀ אֶת־פַּרְעֹ֛ה נְגָעִ֥ים גְּדֹלִ֖ים וְאֶת־בֵּית֑וֹ עַל־דְּבַ֥ר שָׂרַ֖י אֵ֥שֶׁת אַבְרָֽם: (יח) וַיִּקְרָ֤א פַרְעֹה֙ לְאַבְרָ֔ם וַיֹּ֕אמֶר מַה־זֹּ֖את עָשִׂ֣יתָ לִּ֑י לָ֚מָּה לֹא־הִגַּ֣דְתָּ לִּ֔י כִּ֥י אִשְׁתְּךָ֖ הִֽוא: (יט) לָמָ֤ה אָמַ֙רְתָּ֙ אֲחֹ֣תִי הִ֔וא וָאֶקַּ֥ח אֹתָ֛הּ לִ֖י לְאִשָּׁ֑ה וְעַתָּ֕ה הִנֵּ֥ה אִשְׁתְּךָ֖ קַ֥ח וָלֵֽךְ: (כ) וַיְצַ֥ו עָלָ֛יו פַּרְעֹ֖ה אֲנָשִׁ֑ים וַֽיְשַׁלְּח֥וּ אֹת֛וֹ וְאֶת־אִשְׁתּ֖וֹ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לֽוֹ:

22.בראשית פרק מה (פרשת ויגש)

(ו) כִּי־זֶ֛ה שְׁנָתַ֥יִם הָרָעָ֖ב בְּקֶ֣רֶב הָאָ֑רֶץ וְעוֹד֙ חָמֵ֣שׁ שָׁנִ֔ים אֲשֶׁ֥ר אֵין־חָרִ֖ישׁ וְקָצִֽיר: (ז) וַיִּשְׁלָחֵ֤נִי אֱלֹהִים֙ לִפְנֵיכֶ֔ם לָשׂ֥וּם לָכֶ֛ם שְׁאֵרִ֖ית בָּאָ֑רֶץ וּלְהַחֲי֣וֹת לָכֶ֔ם לִפְלֵיטָ֖ה גְּדֹלָֽה: (ח) וְעַתָּ֗ה לֹֽא־אַתֶּ֞ם שְׁלַחְתֶּ֤ם אֹתִי֙ הֵ֔נָּה כִּ֖י הָאֱלֹהִ֑ים וַיְשִׂימֵ֨נִֽי לְאָ֜ב לְפַרְעֹ֗ה וּלְאָדוֹן֙ לְכָל־בֵּית֔וֹ וּמֹשֵׁ֖ל בְּכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם: (ט) מַהֲרוּ֘ וַעֲל֣וּ אֶל־אָבִי֒ וַאֲמַרְתֶּ֣ם אֵלָ֗יו כֹּ֤ה אָמַר֙ בִּנְךָ֣ יוֹסֵ֔ף שָׂמַ֧נִי אֱלֹהִ֛ים לְאָד֖וֹן לְכָל־מִצְרָ֑יִם רְדָ֥ה אֵלַ֖י אַֽל־ תַּעֲמֹֽד: (י) וְיָשַׁבְתָּ֣ בְאֶֽרֶץ־גֹּ֗שֶׁן וְהָיִ֤יתָ קָרוֹב֙ אֵלַ֔י אַתָּ֕ה וּבָנֶ֖יךָ וּבְנֵ֣י בָנֶ֑יךָ וְצֹאנְךָ֥ וּבְקָרְךָ֖ וְכָל־אֲשֶׁר־לָֽךְ: (יא) וְכִלְכַּלְתִּ֤י אֹֽתְךָ֙ שָׁ֔ם כִּי־ע֛וֹד חָמֵ֥שׁ שָׁנִ֖ים רָעָ֑ב פֶּן־תִּוָּרֵ֛שׁ אַתָּ֥ה וּבֵֽיתְךָ֖ וְכָל־אֲשֶׁר־לָֽךְ:

23.בראשית פרק מו פסוק כח - כט (פרשת ויגש)

(כח) וְאֶת־יְהוּדָ֞ה שָׁלַ֤ח לְפָנָיו֙ אֶל־יוֹסֵ֔ף לְהוֹרֹ֥ת לְפָנָ֖יו גֹּ֑שְׁנָה וַיָּבֹ֖אוּ אַ֥רְצָה גֹּֽשֶׁן: (כט) וַיֶּאְסֹ֤ר יוֹסֵף֙ מֶרְכַּבְתּ֔וֹ וַיַּ֛עַל לִקְרַֽאת־יִשְׂרָאֵ֥ל אָבִ֖יוגֹּ֑שְׁנָה וַיֵּרָ֣א אֵלָ֗יו וַיִּפֹּל֙ עַל־צַוָּארָ֔יו וַיֵּ֥בְךְּ עַל־צַוָּארָ֖יו עֽוֹד:

24.פרקי דרבי אליעזר פרק כו

רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר,בְּאוֹתָהּ הַלַּיְלָה שֶׁנִּלְקְחָה שָׂרָה אִמֵּנוּ, אוֹתָהּ הַלַּיְלָה לֵיל פֶּסַח הָיָה, וְהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל פַּרְעֹה וְעַל בֵּיתוֹ נְגָעִים גְּדוֹלִים, לְהוֹדִיעוֹ שֶׁכֵּן הוּא עָתִיד לְהַכּוֹת אֶת מִצְרַיִם בִּנְגָעִים גְּדוֹלִים, שֶׁנֶּאֱמַר [שם יז] וַיְנַגַּע ה' אֶת פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר, מֵאַהֲבָתוֹ אוֹתָהּ פַּרְעֹה,^(כח) כָּתַב לָהּ בִּשְׁטַר כְּתֻבָּה כָּל מָמוֹנוֹ,^(כט) בֵּין כֶּסֶף בֵּין זָהָב בֵּין עֲבָדִים בֵּין קַרְקָעוֹת, וְכָתַב לָהּ^(ל) אֶת אֶרֶץ גּשֶׁן לַאֲחֻזָּה, לְפִיכָךְ^(לא) יָשְׁבוּ יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ גּשֶׁן שֶׁהִיא שֶׁל שָׂרָה אִמֵּנוּ. וְכָתַב לָהּ^(לב) אֶת הָגָר בִּתּוֹ מִפִּלַגְשׁוֹ לְשִׁפְחָה. וּמִנַּיִן שֶׁהָיְתָה הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחָה, שֶׁנֶּאֱמַר [שם טז, א] וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם לֹא יָלְדָה לוֹ וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית וּשְׁמָהּ הָגָר.^(לג) הִשְׁכִּים פַּרְעֹה בַּבֹּקֶר^(לד) נִבְהָל וְנֶחְפָּז שֶׁלֹּא קָרַב לְשָׂרָה. וְקָרָא לְאַבְרָהָם וְאָמַר לוֹ הֲרֵי אִשְׁתְּךָ^(לה) וְכָל שְׁטָרוֹת מַתְּנוֹתֶיהָ עִמָּהּ,^(לו) לֵךְ וְאַל תַּעֲמֹד בָּאָרֶץ הַזֹּאת, שֶׁנֶּאֱמַר [בראשית יב, יט] הִנֵּה אִשְׁתְּךָ קַח וָלֵךְ.^(לז) וְכָתוּב אַחֲרָיו וַיְצַו עָלָיו פַּרְעֹה אֲנָשִׁים.^(לח)

25.פרקי דרבי אליעזר פרק לט

וְשָׁמַע יוֹסֵף שֶׁבָּא אָבִיו^(טו) לִגְבוּל מִצְרַיִם,^(טז) וְלָקַח אֶת כָּל הָאֲנָשִׁים עִמּוֹ וְיָצָא לִקְרַאת אָבִיו.

26.זוהר כרך א (בראשית) פרשת ויגש דף רו עמוד א

תָּא חֲזֵי, וַיִּגַּשׁ אֵלָיו, תִּקְרוּבְתָּא דְעַלְמָא בְּעַלְמָא, לְאִתְאַחֲדָא דָּא בְּדָא לְמֶהוֵי כֹּלָּא חַד. בְּגִין דִּיְהוּדָה אִיהוּ מֶלֶךְ וְיוֹסֵף מֶלֶךְ. אִתְקְרִיבוּ דָא בְּדָא, וְאִתְאֲחִידוּ דָּא בְּדָא.‏‏

[בֹּא רְאֵה, וַיִּגַּשׁ אֵלָיו, הִתְקָרְבוּת שֶׁל עוֹלָם עִם עוֹלָם, לְהֵאָחֵז זֶה עִם זֶה, שֶׁהַכֹּל יִהְיֶה אֶחָד. מִשּׁוּם שֶׁיְּהוּדָה הוּא מֶלֶךְ וְיוֹסֵף מֶלֶךְ, הִתְקָרְבוּ זֶה לָזֶה וְנֶאֶחְזוּ זֶה עִם זֶה.]‏‏

 רִבִּי יְהוּדָה פָּתַח וְאָמַר, (תהלים מח) כִּי הִנֵּה הַמְלָכִים נוֹעֲדוּ, דָּא יְהוּדָה וְיוֹסֵף. בְּגִין דְּתַרְוַויְיהוּ מְלָכִים, וְאִתְקְרִיבוּ דָּא בְּדָא לְאִתְוַוכְּחָא תַּרְוַויְיהוּ כָּחֲדָא. בְּגִין דִּיְהוּדָה אִתְעָרֵב בֵּיהּ בְּבִנְיָמִן, וְהֲוָה עָרֵב לְגַבֵּיהּ דְּאֲבוֹי בֵּיהּ, בְּהַאי עַלְמָא וּבְעַלְמָא דְאָתֵי. וְעַל דָּא אִתְקְרִיב קַמֵּיהּ דְּיוֹסֵף, לְאִתְוַוכְּחָא עִמֵּיהּ עַל עִסְקָא דְבִנְיָמִן, דְּלָא לְמֶהוֵי בְּנִדּוּי. בְּהַאי עַלְמָא וּבְעַלְמָא דְאָתֵי. כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, (בראשית מג) אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ מִיָּדִי תְּבַקְּשֶׁנּוּ אִם לא הֲבִיאוֹתִיו אֵלֶיךָ וְהִצַּגְתִּיו לְפָנְיךָ וְחָטָאתִי לְאָבִי כָּל הַיָּמִים. בְּהַאי עַלְמָא וּבְעַלְמָא דְאָתֵי.‏

[רַבִּי יְהוּדָה פָּתַח וְאָמַר, (תהלים מח) כִּי הִנֵּה הַמְּלָכִים נוֹעֲדוּ - זֶה יְהוּדָה וְיוֹסֵף, מִשּׁוּם שֶׁשְּׁנֵיהֶם מְלָכִים, וְהִתְקָרְבוּ זֶה לָזֶה לְהִתְוַכֵּחַ שְׁנֵיהֶם יַחַד, מִשּׁוּם שֶׁיְּהוּדָה עָרַב לְבִנְיָמִין, וְהָיָה עָרֵב לְאָבִיו בּוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, וְעַל כֵּן הִתְקָרֵב לִפְנֵי יוֹסֵף לְהִתְוַכֵּחַ עִמּוֹ עַל עִסְקוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין, שֶׁלֹּא לִהְיוֹת בְּנִדּוּי בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מג) אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנּוּ אִם לֹא הֲבִיאֹתִיו אֵלֶיךְ וְהִצַּגְתִּיו לְפָנֶיךְ וְחָטָאתִי לְךְ כָּל הַיָּמִים, בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא.]‏ ‏

27.זוהר כרך א (בראשית) פרשת ויגש דף ריא עמוד א זהר מנוקד/תרגום/ חלק א דף ריא/א

וְכַד אִיהִי מִתְתַּקְנָא לְגַבֵּיהּ דְּאָדָם, לְמֶהֱוֵי כֹּלָּא רְתִיכָא (נ"א קדישא, וכהן כלא רתיכא) חָדָא, לְהַאי אָדָם. כְּדֵין כְּתִיב, וַיֶּאֱסוֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ דָּא צַדִּיק. וַיַּעַל לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל אָבִיו גּשְׁנָה. לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל, דָּא רָזָא דְּאָדָם. גּשְׁנָה, תִּקְרוּבְתָּא חָדָא, לְאִתְקְרָבָא כְּחֲדָא, בְּקָרְבָּנָא חָדָא וְיִחוּדָא חָדָא.‏‏

[וּכְשֶׁהִיא נִתְקֶנֶת כְּלַפֵּי אָדָם, שֶׁהַכֹּל יִהְיֶה מֶרְכָּבָה (נ"א: קדושה, ואז כל המרכבה) אַחַת לָאָדָם הַזֶּה, אָז כָּתוּב: וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ - זֶה הַצַּדִּיק. וַיַּעַל לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל אָבִיו גֹּשְׁנָה. לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל - זֶה הַסּוֹד שֶׁל אָדָם. גֹּשְׁנָה - הִתְקָרְבוּת אַחַת, לְהִתְקָרֵב יַחַד בְּקָרְבָּן אֶחָד וְיִחוּד אֶחָד.]‏

 

---

^(לא) : ישבו ישראל בארץ גשן שהיא כו'. וז"ש (ס"פ ויגש מז, כז) וישב ישראל בארץ מצרים בארץ גושן ויאחזו בה, שהיתה להם אחיזה משרה [ולזה רמז כאן בלשון לאחזה שבסמוך]. (וע"ל פל"ט אות ט"ו שכתבתי בשם תוספות על התורה ורד"ק שארץ גשן היא הנאמר בספר יהושע גשן וחלן [טו נא] והיא מארץ ישראל, אבל אין נראה כן שהרי פרעה אמר ליוסף במיטב הארץ בארץ רעמסס [בראשית מז, יא] שהיא ודאי ממצרים, וגם בקרא דס"פ ויגש קראה ארץ מצרים):

^(טו) : לגבול מצרים. במקרא כתיב ויעל לקראת אביו גשנה, ומשמע כאן שגשן הוא בגבול מצרים לכנען (ואפשר על שם כן נקרא גשן, מקום שנגשים שתי הארצות זו לזו, וכן בזהר [קיא א] דרשו גשנה לשון תקרובתא ע"ש), ולכן בחר יעקב לשבת בה להיותה הסמוכה לא"י, וכן לכן ניתנה מפרעה לשרה כדלעיל פכ"ו. ובתוס' על התורה כתבו שהיא גשן האמורה בערי יהודה [יהושע טו, נא] גשן וחלן, והיה בה מענין ארץ ישראל שהיתה גבוה מכל מצרים, ולכן נאמר ויעל לקראת ישראל מפני שהיתה גבוה (שנמנה ביהושע שם בערי ההר) עכ"ל. וכ"כ הרד"ק [שם יא] בשם המדרש, והוסיף שמפני שהלך יהודה לפני אביו להורות לפניו גשנה זכה וניתנה לו ארץ גשן, וע"ל פכ"ו אות ל"א מ"ש בזה בס"ד, ולשון ויעל דרש לי' הפר"א בענין אחר כמש"ל באות שאח"ז בס"ד:

^(טז) : ולקח את כל האנשים עמו. במקרא כתיב רק ויאסור יוסף מרכבתו ויעל לקראת אביו וגו'. ובתנחומא ויגש ס"ז דרש לה מסברא מי ראה יוסף יוצא ולא יצא עמו ע"ש. ואפשר כאן דרש ויעל (שלפ"ד הפר"א שגשן מגבול מצרים א"כ אינה גבוה יותר ממצרים, ואפשר מ"מ היה מתחיל כבר שם להיות עולה מעלה בהר לגבול א"י) הוא פועל יוצא כי העלה אחרים עמו לכבוד אביו. ואפשר ילפינן האי ויעל ממ"ש להלן בקבורת יעקב ס"פ ויחי ויעל עמו גם רכב וגו' (ושם נאמר ויעלו אתו וגו' זקני ביתו וגו', ואפשר ז"ש כאן כל האנשים סתם, שר"ל כל האנשים הידועים והנזכרים להלן שעלו עמו לכבודו בקבורה, ואפשר צ"ל כאן כל האנשים שעמו, ור"ל שהיו רגילין להיות עמו ולצאת בחבורתו כשיוצא לכבודו):