Parshat Bo: Follow the Money | Rabbi Ari Kahn

The Sea

https://youtube.com/shorts/YHf4V6ok0-g?si=pIr1IduZ614tCTDy 

פרשת בֹּ֖א אֶל־פַּרְעֹ֑ה התשפ״ה

 פרשת בֹּ֖א אֶל־פַּרְעֹ֑ה התשפ״ה

הרב ארי דוד קאהן                                                                                              ari.kahn@biu.ac.il

 

לעילוי נשמת - אריאל בן אברהם יהודה ודורית ז״לֹ

 

1.    שמות פרק יא פסוק א - ג (פרשת בא)

(א) וַיֹּ֨אמֶר ה֜' אֶל־מֹשֶׁ֗ה ע֣וֹד נֶ֤גַע אֶחָד֙ אָבִ֤יא עַל־פַּרְעֹה֙ וְעַל־מִצְרַ֔יִם אַֽחֲרֵי־כֵ֕ן יְשַׁלַּ֥ח אֶתְכֶ֖ם מִזֶּ֑ה כְּשַׁ֨לְּח֔וֹ כָּלָ֕ה גָּרֵ֛שׁ יְגָרֵ֥שׁ אֶתְכֶ֖ם מִזֶּֽה: (ב) דַּבֶּר־נָ֖א בְּאָזְנֵ֣י הָעָ֑ם וְיִשְׁאֲל֞וּ אִ֣ישׁ׀ מֵאֵ֣ת רֵעֵ֗הוּ וְאִשָּׁה֙ מֵאֵ֣ת רְעוּתָ֔הּ כְּלֵי־כֶ֖סֶף וּכְלֵ֥י זָהָֽב: (ג) וַיִּתֵּ֧ן ה֛' אֶת־חֵ֥ן הָעָ֖ם בְּעֵינֵ֣י מִצְרָ֑יִם גַּ֣ם׀ הָאִ֣ישׁ מֹשֶׁ֗ה גָּד֤וֹל מְאֹד֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בְּעֵינֵ֥י עַבְדֵֽי־פַרְעֹ֖ה וּבְעֵינֵ֥י הָעָֽם: ס

2.    שמות פרק ג פסוק כא - כב (פרשת שמות)

(כא) וְנָתַתִּ֛י אֶת־חֵ֥ן הָֽעָם־הַזֶּ֖ה בְּעֵינֵ֣י מִצְרָ֑יִם וְהָיָה֙ כִּ֣י תֵֽלֵכ֔וּן לֹ֥א תֵלְכ֖וּ רֵיקָֽם: (כב) וְשָׁאֲלָ֨ה אִשָּׁ֤ה מִשְּׁכֶנְתָּהּ֙ וּמִגָּרַ֣ת בֵּיתָ֔הּ כְּלֵי־כֶ֛סֶף וּכְלֵ֥י זָהָ֖ב וּשְׂמָלֹ֑ת וְשַׂמְתֶּ֗ם עַל־בְּנֵיכֶם֙ וְעַל־בְּנֹ֣תֵיכֶ֔ם וְנִצַּלְתֶּ֖ם אֶת־מִצְרָֽיִם:

3.    שמות פרק יב פסוק ל - לו (פרשת בא)

(ל) וַיָּ֨קָם פַּרְעֹ֜ה לַ֗יְלָה ה֤וּא וְכָל־עֲבָדָיו֙ וְכָל־מִצְרַ֔יִם וַתְּהִ֛י צְעָקָ֥ה גְדֹלָ֖ה בְּמִצְרָ֑יִם כִּֽי־אֵ֣ין בַּ֔יִת אֲשֶׁ֥ר אֵֽין־שָׁ֖ם מֵֽת: (לא) וַיִּקְרָא֩ לְמֹשֶׁ֨ה וּֽלְאַהֲרֹ֜ן לַ֗יְלָה וַיֹּ֙אמֶר֙ ק֤וּמוּ צְּאוּ֙ מִתּ֣וֹךְ עַמִּ֔י גַּם־אַתֶּ֖ם גַּם־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וּלְכ֛וּ עִבְד֥וּ אֶת־ה֖' כְּדַבֶּרְכֶֽם: (לב) גַּם־צֹאנְכֶ֨ם גַּם־בְּקַרְכֶ֥ם קְח֛וּ כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבַּרְתֶּ֖ם וָלֵ֑כוּ וּבֵֽרַכְתֶּ֖ם גַּם־אֹתִֽי: (לג) וַתֶּחֱזַ֤ק מִצְרַ֙יִם֙ עַל־הָעָ֔ם לְמַהֵ֖ר לְשַׁלְּחָ֣ם מִן־הָאָ֑רֶץ כִּ֥י אָמְר֖וּ כֻּלָּ֥נוּ מֵתִֽים: (לד) וַיִּשָּׂ֥א הָעָ֛ם אֶת־בְּצֵק֖וֹ טֶ֣רֶם יֶחְמָ֑ץ מִשְׁאֲרֹתָ֛ם צְרֻרֹ֥ת בְּשִׂמְלֹתָ֖ם עַל־שִׁכְמָֽם: (לה) וּבְנֵי־יִשְׂרָאֵ֥ל עָשׂ֖וּ כִּדְבַ֣ר מֹשֶׁ֑ה וַֽיִּשְׁאֲלוּ֙ מִמִּצְרַ֔יִם כְּלֵי־כֶ֛סֶף וּכְלֵ֥י זָהָ֖ב וּשְׂמָלֹֽת: (לו) וַֽה֞' נָתַ֨ן אֶת־חֵ֥ן הָעָ֛ם בְּעֵינֵ֥י מִצְרַ֖יִם וַיַּשְׁאִל֑וּם וַֽיְנַצְּל֖וּ אֶת־מִצְרָֽיִם: 

4.    אבן עזרא הפירוש הקצר שמות פרק ג פסוק כא (פרשת שמות)

(כא) ונתתי את חן העם - בעת שישלח אתכם, כאשר הוא כתוב למעלה (כב). ונצלתם - כמו וַיַּצֵּ֧ל אֱלֹהִ֛ים ^{אֶת־מִקְנֵ֥ה אֲבִיכֶ֖ם וַיִּתֶּן־לִֽי׃} (בראשית לא, ט). הכל מטעם הצלה בעבור חמס שנעשה:

5.    חזקוני שמות פרק ג פסוק כא (פרשת שמות)

לא תלכו ריקם כי הם יעניקו לכם מג' מינים כסף וזהב ושמלות לקיים יצאו ברכוש גדול דוגמת הענקת עבד צאן גרן ויקב.

6.    דברים פרק טו פסוק יב - יח (פרשת ראה)

(יב) כִּֽי־יִמָּכֵ֨ר לְךָ֜ אָחִ֣יךָ הָֽעִבְרִ֗י א֚וֹ הָֽעִבְרִיָּ֔ה וַעֲבָֽדְךָ֖ שֵׁ֣שׁ שָׁנִ֑ים וּבַשָּׁנָה֙ הַשְּׁבִיעִ֔ת תְּשַׁלְּחֶ֥נּוּ חָפְשִׁ֖י מֵעִמָּֽךְ: (יג) וְכִֽי־תְשַׁלְּחֶ֥נּוּ חָפְשִׁ֖י מֵֽעִמָּ֑ךְ לֹ֥א תְשַׁלְּחֶ֖נּוּ רֵיקָֽם: (יד) הַעֲנֵ֤יק תַּעֲנִיק֙ ל֔וֹ מִצֹּ֣אנְךָ֔ וּמִֽגָּרְנְךָ֖ וּמִיִּקְבֶ֑ךָ אֲשֶׁ֧ר בֵּרַכְךָ֛ ה֥' אֱלֹהֶ֖יךָ תִּתֶּן־לֽוֹ: (טו) וְזָכַרְתָּ֗ כִּ֣י עֶ֤בֶד הָיִ֙יתָ֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וַֽיִּפְדְּךָ֖ ה֣' אֱלֹהֶ֑יךָ עַל־כֵּ֞ן אָנֹכִ֧י מְצַוְּךָ֛ אֶת־הַדָּבָ֥ר הַזֶּ֖ה הַיּֽוֹם: (טז) וְהָיָה֙ כִּֽי־יֹאמַ֣ר אֵלֶ֔יךָ לֹ֥א אֵצֵ֖א מֵעִמָּ֑ךְ כִּ֤י אֲהֵֽבְךָ֙ וְאֶת־בֵּיתֶ֔ךָ כִּי־ט֥וֹב ל֖וֹ עִמָּֽךְ: (יז) וְלָקַחְתָּ֣ אֶת־הַמַּרְצֵ֗עַ וְנָתַתָּ֤ה בְאָזְנוֹ֙ וּבַדֶּ֔לֶת וְהָיָ֥ה לְךָ֖ עֶ֣בֶד עוֹלָ֑ם וְאַ֥ף לַאֲמָתְךָ֖ תַּעֲשֶׂה־כֵּֽן: (יח) לֹא־יִקְשֶׁ֣ה בְעֵינֶ֗ךָ בְּשַׁלֵּֽחֲךָ֨ אֹת֤וֹ חָפְשִׁי֙ מֵֽעִמָּ֔ךְ כִּ֗י מִשְׁנֶה֙ שְׂכַ֣ר שָׂכִ֔יר עֲבָֽדְךָ֖ שֵׁ֣שׁ שָׁנִ֑ים וּבֵֽרַכְךָ֙ ה֣' אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר תַּעֲשֶֽׂה: פ

7.    בעל הטורים שמות פרק ג (פרשת שמות)

(כא) לא תלכו. ב' במסורה. לא תלכו ריקם. ואחרי אלהים אחרים לא תלכו ^{(ירמיה ז ו)}. כשיצאו ישראל ממצרים התרה בהם להשליך עבודה זרה שבידם ^{(מכילתא בא יב ה)} לפי שהיו מוטמעין בין הגוים כדכתיב ביחזקאל ^{(כ ו ז)} ביום ההוא נשאתי ידי להם להוציאם מארץ מצרים וגו' ואומר אליהם איש שקוצי עיניו השליכו ובגלולי מצרים אל תטמאו:

(כב) ושמלת. ב' במסורה. כלי כסף וכלי זהב ושמלת. וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלת ^{(להלן יב לה)}. לומר לך שכל כלי הכסף והזהב לקחו, אבל שמלות לא לקחו אלא כל אחד ב' שמלות, אחד לצרור בו הבצק דכתיב מִשְׁאֲרֹתָ֛ם צְרֻרֹ֥ת בְּשִׂמְלֹתָ֖ם^{(שם שם לד)} ואחד למלבוש, והיא הספיקה להם כל ימי היותם במדבר דכתיב שמלתך לא בלתה מעליך ^{(דברים ח ד)}:

8.    ויקרא רבה (וילנא) פרשה לב סימן ה (פרשת אמור)

רַב הוּנָא אָמַר בְּשֵׁם בַּר קַפָּרָא בִּשְׁבִיל אַרְבָּעָה דְּבָרִים נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִצְרַיִם, שֶׁלֹּא שִׁנּוּ אֶת שְׁמָם וְאֶת לְשׁוֹנָם וְלֹא אָמְרוּ לָשׁוֹן הָרָע, וְלֹא נִמְצָא בֵּינֵיהֶם אֶחָד מֵהֶן פָּרוּץ בְּעֶרְוָה. לֹא שִׁנּוּ אֶת שְׁמָן רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן נָחֲתִין, רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן סָלְקִין, לֹא הָיוּ קוֹרִין לִיהוּדָה רוּפָּא וְלֹא לִרְאוּבֵן לוּלְיָאנִי וְלֹא לְיוֹסֵף לֵיסְטֵיס וְלֹא לְבִנְיָמִין אֲלֶכְּסַנְדְּרִי. לֹא שִׁנּוּ אֶת לְשׁוֹנָם, לְהַלָּן כְּתִיב ^{בראשית יד, יג}  וַיָּבֹא הַפָּלִיט וַיַּגֵּד לְאַבְרָהָם הָעִבְרִי, וְכָאן ^{שמות ה, ג} וַיֹּאמְרוּ אֱלֹהֵי הָעִבְרִים נִקְרָא עָלֵינוּ, וּכְתִיב ^{בראשית מה, יב} כִּי פִי הַמְדַבֵּר אֲלֵיכֶם, בְּלָשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. וְלֹא אָמְרוּ לָשׁוֹן הָרָע, שֶׁנֶּאֱמַר ^{שמות יא, ב} דַּבֶּר נָא בְּאָזְנֵי הָעָם, אַתָּה מוֹצֵא שֶׁהָיָה הַדָּבָר מוּפְקָד אֶצְלָן כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ וְלֹא הִלְשִׁין אֶחָד עַל חֲבֵירוֹ. 

9.    שמות רבה (שנאן) פרשת שמות פרשה א

אָמַר רַב הוּנָא בְּשֵׁם בַּר קַפָּרָא בִּשְׁבִיל אַרְבָּעָה דְּבָרִים נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִצְרַיִם, שֶׁלֹּא שִׁנּוּ אֶת שְׁמָם וְאֶת לְשׁוֹנָם ושלא גלו סודם ושלא הפקירו נשותיהן.

10.העמק דבר שמות פרק ג פסוק כא (פרשת שמות)

ונתתי את חן העם הזה. הבטיח בכאן ענין החן ושאילת כלים, באשר שהיה מוכן להחל וכלה, אבל אחר שנשתנה, ונשתהה הדבר עד משך רב אחר גזרת התבן, ואחר כך החלו המכות, ע"כ הוצרך הקדוש ברוך הוא לחזור ולהזהיר בשעת מעשה, וגם היו שינוים גם בזה המאמר של שאלת כלים ויבואר שמה ברצות ה':

11.רשב"ם שמות פרק ג פסוק כב (פרשת שמות)

ושאלה אשה משכנתה - במתנה גמורה וחלוטה, שהרי [כתוב] ונתתי את חן העם. כמו שאל ממני ואתנה גוים נחלתך. זהו עיקר פשוטו ותשובה למינים: כלי כסף וכלי זהב- תכשיטין לכבוד החג שתחוגו במדבר, ושמתם אותם על בניכם:

12.אבן עזרא הפירוש הארוך שמות פרק ג פסוק כב (פרשת שמות)

ושאלה הנה במקום אחר וישאלו ^{(שמות יב, לה)}, זכרים ונקבה. והזכיר הנקבות עתה, כי מנהג הנשים לשאול מאת השכנות יותר מהזכרים כלי תכשיט זהב וכסף לשום על צוארי הבנים והבנות, ונזמים באזנים ובאף, אצעדה ושהרונים ועכסים, וזה המנהג היום בארץ ישמעאל, לא כן בארץ הערלים. ... ויש מתאוננים ואומרים כי אבותינו גנבים היו. ואלה הלא יראו, כי מצוה עליונה היתה. ואין טעם לשאול למה, כי השם ברא הכל, והוא נתן עושר למי שירצה ויקחנו מידו ויתננו לאחר. ואין זה רע, כי הכל שלו הוא. ונצלתם וכמו ודברתם ^{(במד' כ, ח)}. כי יתכן להיות משקלה מבנין נפעל, כמו ונגפתם ^{(ויקרא כו, יז)}:

13.חזקוני שמות פרק ג פסוק כב (פרשת שמות)

ושאלה אשה במתנה גמורה כמו שאל ממני ואתנה וגו' שהרי אתן את חן העם הזה בעיני מצרים. ושאלה אשה אף הזכרים שאלו אלא שדבר הכתוב בהוה שהנשים רגילות לשאול תכשיטין יותר מן האנשים וכמו כן הזכיר הכתוב מכשפה. בשביל הרגילות. כלי כסף וכלי זהב ושמלת לכבוד החג שתחוגו לי במדבר. ונצלתם את מצרים בשכר שעבוד עבודת פרך.

14.דעת זקנים מבעלי התוספות שמות פרק ג פסוק כב (פרשת שמות)

ושאלה. פי' הי' שאלה נתינה כמו שאל ממני ואתנה וגו' כי כשיחזקו מצרים למהר לשלחם שאלו להם שיתנו להם כלי כסף וכלי זהב קודם שילכו והם יתנו ברצון מפני שיתיראו מן המכות:

15.בראשית פרק טו פסוק יג - יד (פרשת לך לך)

(יג) וַיֹּא֣מֶר לְאַבְרָ֗ם יָדֹ֨עַ תֵּדַ֜ע כִּי־גֵ֣ר׀ יִהְיֶ֣ה זַרְעֲךָ֗ בְּאֶ֙רֶץ֙ לֹ֣א לָהֶ֔ם וַעֲבָד֖וּם וְעִנּ֣וּ אֹתָ֑ם אַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָֽה: (יד) וְגַ֧ם אֶת־הַגּ֛וֹי אֲשֶׁ֥ר יַעֲבֹ֖דוּ דָּ֣ן אָנֹ֑כִי וְאַחֲרֵי־כֵ֥ן יֵצְא֖וּ בִּרְכֻ֥שׁ גָּדֽוֹל:

16.רש"י בראשית פרק טו פסוק יד (פרשת לך לך)

דן אנכי - בעשר מכות: ברכוש גדול - בממון גדול, כמו שנאמר (שמות יב לו) וינצלו את מצרים:

17.רד"ק בראשית פרק טו פסוק יד (פרשת לך לך)

ואחרי כן יצאו ברכוש גדול - אחרי תשלום ארבע מאות שנה יצאו מן העבודה בממון רב חלף עבודתם אשר עבדום:

18.חזקוני בראשית פרק טו פסוק יד (פרשת לך לך)

ואחרי כן יצאו ברכש גדול שכר שעבודם.

19.ספורנו בראשית פרק טו פסוק יד (פרשת לך לך)

וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי. כמו שאדין את בניך על רשעם בענוי ועבדות, כמו כן אדין אותו הגוי שישתעבד בהם:

20.אלשיך על בראשית פרק טו פסוק יד (פרשת לך לך)

וגם את הגוי כו' ילקו כי דן אנכי. וטעם שאשעבדם הלא הוא כי הנה ואחרי כן יצאו ברכוש גדול וריוח גדול, שהוא סילוק זוהמת הנחש על ידי השעבוד, שיוכנו בו לקבל תורה, ויהיה להם חרות על הלוחות חירות משעבוד מלכיות, באופן שאפשר שלא יצטרכו להשתעבד בארבע מלכיות, כי הבחירה חפשית בידם, ואפשר שלא יקלקלו ורק שלום ואמת יהיה תמיד, כי יהיה להם חירות מן המלכיות, באופן כי ענין המלכיות הוא בספק. אך מה שהוא בודאי שלא תאונה רעה, הוא בימיך, כי (טו) ואתה תבא אל אבותיך בשלום כו':

21.שפתי כהן בראשית פרשת לך לך ד"ה טו, יד

ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. הבטיחו הקדוש ברוך הוא שיקבלו ישראל התורה שהיא רכוש גדול שאין למעלה ממנו, וכן יצאו ברכש גימטריא זו התורה, שאי אפשר שהקב"ה מבטיח לאברהם על ההבטחות של עולם הזה שהוא רכוש כמשמעו, אלא על התורה שהיא עיקר הכל, ואמר ברכוש כלומר שיהיו פנוים ללמוד בתורה ובה יזכו לשכר גדול וכן ברכש גדול בשכר גדול, וכן ברכוש גדול בישרו שיעבור מלכם לפניהם וה' בראשם כמו שנאמר ^{(שמות י"ג, כ"א)} וה' הולך לפניהם יומם וגו', ...

22.תורת משה בראשית פרק טו פסוק יד (פרשת לך לך)

ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. י"ל הכונה שמתוך השיעבוד יגיעו למדריגה גדולה כזאת שיהיו הם יכולים לעמוד בצדקתם אפילו אם יהי' הון ורכוש גדול בידם ולא יהיו בועטים בה', ולכן לא היו ישראל רוצים ליקח כסף כלל בצאתם ממצרים כי לא היו רוצים לעמוד בנסיון גדול כזה, והיינו שאמרו והלואי שנצא בעצמינו ^{(ברכות ט' ע"ב)}, דהיינו שנהיה בעצמנו בני חורין מיצר הרע, אבל הקדוש ברוך הוא אמר למשה שלא יאמר אותו צדיק שלא נתקיים הבטחה זאת ולא הגיעו למדריגה, ובאמת הגיעו למדריגה זאת, אך לא לביזת הים כמשאחז"ל (שם ל"ב ע"א) על פסוק (הושע ב' י') וכסף הרביתי לה וזהב עשו לבעל, והיו אז במדריגה להיות הון ועושר בביתם וצדקתם עומדת לעד^נו.

23.הכתב והקבלה בראשית פרק טו פסוק יד (פרשת לך לך)

יצאו ברכוש גדול. כל משכיל ע"כ יודה שאין רכוש הממון תכלית המכוון בשיעבוד, כי היתרצה איש לסבול תחלה ענוי ועבדות בשביל הרוחת ממון אחריו, הלא יאמר לא מעוקצך ולא מדובשך, גם הכי נמנע בחקו ית' להשפיע להם רכוש ממון בדרך אחרת, ועוד רכוש ממון מכסף וזהב הבל המה לכל משכיל ע"ד אמת ומוכרחים אנו לומר כי אחת דבר אלהים שתים זו שמענו, ואף שהדברים כפשטן, בכל זאת אין ספק כי רכוש נפשי היה תכלית המכוון בשיעבוד, ....גם לא היה באופן זה מקום לשיתחדש ביניהם המסות הגדולות האותות והמופתים הנצרכים להקדימם לפרסם בעולם על ידיהם ידיעות האמתיות, גם לא היו מתרצים לקבל עליהם עול התורה והמצות, לכן הסכימה חכמתו העליונה ית' להכניע הדור ההוא תחת עול השיעבוד, כדי לצרפם כצרוף את הכסף שיתבררו ויתלבנו להיות זכים וטהורים, להסיר מתוכם כל טומאה ולכלוך לזכך נפשם מכל דעה משובשת, וע"י האותות והמופתים שנעשו במצרים על ידיהם, נתפרסם ברבים אמתות מציאותו השגחתו ויכלתו, כמ"ש כמה פעמים למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ, ונעשו ישראל מוכנים וראויים להנהגה אלהית בלתי אמצעי ולרשת התורה הקדושה, הנה זה הרכוש הנפשי הגדול בערכו לבלי תכלית, אשר לתכליתו היה העינוי והשיעבוד, וזהו בלי ספק המכוון העקרי שהודיעו ית' לאברהם באמרו אליו יצאו ברכוש גדול, וע"ז אמר (ואתחנן ד' כ') וַיּוֹצִ֥א אֶתְכֶ֛ם מִכּ֥וּר הַבַּרְזֶ֖ל מִמִּצְרָ֑יִם לִהְי֥וֹת ל֛וֹ לְעַ֥ם נַחֲלָ֖ה, עמש"ש, 

24.תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ט עמוד א -ב

״דַּבֶּר נָא בְּאָזְנֵי הָעָם״ וְגוֹ׳. אָמְרִי דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי: אֵין ״נָא״ אֶלָּא לְשׁוֹן בַּקָּשָׁה, אָמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, לֵךְ וֶאֱמוֹר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל: בְּבַקָּשָׁה מִכֶּם, שַׁאֲלוּ מִמִּצְרַיִם כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב, שֶׁלֹּא יֹאמַר אוֹתוֹ צַדִּיק, ״וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם״ — קִייֵּם בָּהֶם, ״וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל״ — לֹא קִייֵּם בָּהֶם. אָמְרוּ לוֹ: וּלְוַאי שֶׁנֵּצֵא בְּעַצְמֵנוּ!

25.אור החיים שמות פרק יב פסוק לה (פרשת בא)

עשו כדבר משה. פירוש לא להנאת הממון אלא למצות נביא. עוד ירצה על פי מה שהעלה רמב"ם בפרק ט' מהלכות יסודי התורה כי אם יבא נביא ויאמר לישראל על פי ה' לעבור על מצוה אחת הוראת שעה כאליהו בהר הכרמל וכדומה שומעין לו חוץ מעבודה זרה, והוא אומרו ובני ישראל עשו ולצד כי מעשה זה הוא מעשה בלתי הגון לגנוב דעת גוי, גם לגזול ממונם, ואיך יצדיקו ישראל לאומר להם עבור עבירה לזה אמר על פי משה פירוש אשר הובחן לנביא ובפרט זה יאמנו דבריו כנזכר:

26.מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי (אפשטין-מלמד) שמות פרק יב פסוק לה (פרשת בא)

ובני יש' עשו כדבר משה אמ' להן לא תהו מהלכין משכונה לשכונה שלא תהו נראין כבני אדם תרמאין. וישאלו ממצרי' כלי כסף וכלי זהב וש' הראוי לישאל כלי כסף ישאל כלי כסף כלי זהב ישאל כלי זהב חביב האחרון ושמלות מנין שהשמלות חביבות מן הכל ת"ל כלי ז[הב ו]שמלות חביב האחרון. סל' פסו'!

 

27.מדרש הגדול שמות פרק ג (פרשת שמות)

כא) והיה כי תלכון לא תלכו ריקם. זו מצות לא תעשה. כב) ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה. זו מצות עשה.

כלי כסף וכלי זהב ושמלות. האחרון האחרון חביב. הראוי לשאול כלי כסף שואל, כלי זהב שואל, בגדים שואל. אמר ר' עקיבה שלש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל וכשחטאו ניטלו מהן וחזרו למקומן. תורה, דכתיב ואתנה לך את לוחות האבן (שמות כד, יב) ואומר כי מן השמים דברתי עמכם (שם כ, כב). וכשאדם למד פרק ושכחו לשמים הוא עולה, דכתיב התעיף עיניך בו ואיננו כי עשה יעשה לו כנפים כנשר יעוף השמים (משלי כג, ה). ותחלת ישראל, דכתיב ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר (יהושע כד, ג) וכשחטאו ויגלם מעבר לנהרי כוש (צפניה ג, י). ובזת מצרים, וכשחטאו עלה שישק מלך מצרים ולקח את אוצרות בית ה' (מ"א יד, כה - כו).

28.ספורנו שמות פרק ג פסוק כב (פרשת שמות)

(כב) ונצלתם את מצרים. אף על פי שתקבלו הכל מהם דרך השאלה, ותהיו חייבים להחזיר, הנה תקנו אחר כך את הכל בדין, ברדפם אחריכם להלחם בכם ולשלול את שללכם. כי אמנם כאשר מתו באותה המלחמה, כי ה' נלחם, היה בדין מדה כנגד מדה כל שלל הרודפים לנרדפים, כמנהג בכל מלחמה:

29.ספורנו שמות פרק יא פסוק ב - ה (פרשת בא)

(ב) דבר נא באזני העם וישאלו. שלא ידאגו שמא בסבת הממון ימסרו עצמם לרדוף אחריהם, כי בזה תהיה תשועתם:

(ג) גם האיש משה גדול מאד. ולכבודו הרבו להשאיל:

30.ספורנו שמות פרק ז פסוק ד - ו (פרשת וארא)

(ד) ולא ישמע אליכם פרעה. לא קודם ההקשאה, גם לא אחרי כן עם ראותו רבוי האותות והמופתים, ולכן אעשה בהם שפטים, והם מכת בכורות וטביעת מצרים בים סוף, ששניהם בלבד היו על צד עונש להם מדה כנגד מדה. אבל שאר המכות היו אותות ומופתים להשיבם בתשובה, כאמרו בזאת תדע כי אני ה', בעבור תדע כי אני ה' בקרב הארץ, למען תדע כי לה' הארץ, למען שיתי אותותי אלה בקרבו, ולמען תספר וידעתם. אתה ישראל והמצרים. וגם כשהטביעם בים כוון לעשות באופן שהנשארים במצרים יכירו וידעו כאמרו וידעו מצרים כי אני ה':

31.שיר מעון בראשית פרק טו פסוק יד (פרשת לך לך)

ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. איתא בברכות פ"ק (ט' ע"א) אמר הקדוש ברוך הוא למשה בבקשה ממך אמור להם לישראל בבקשה מכם וישאלו כלי כסף וכו' שלא יאמר אותו הצדיק וכו' ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם. והוא תמוה וכי צריך לזאת בקשה שישאלו כסף וזהב שיהא אח"כ שלהם ויעשירו עושר רב. ועוד קשה הלא רכוש גדול נתקיים רק בביזת הים כדאיתא במדרש בפסוק תורי זהב זהו ביזת הים, נקודות הכסף ביזת מצרים. וי"ל ישראל פחדו לצאת משם כי יראו לנפשותם אחר שירגיש פרעה וכל עמו כמה טובה הי' להם בעבוד להם ששים רבוא עבודת פרך כל עבודה בשדה בחנם אין כסף ועתה חסר להם כל אלו אז ירדפו אחריהם להשיבם, אבל יוכל להיות שישקוט דעתם כאשר יחשובו שכל המדינות וכל הממלכות קיימות ויתנהגו כהוגן הגם שאין להם ששים רבוא עבדים בעבודת חנם ואין עושים נבלה כזאת לעבוד בהם חנם רק כאשר יצטרכו שוכרים ומשלמים מהכנסות המדינה ממסים וכדומה, אבל אם בני ישראל יקחו כל כספם וזהבם וינצלם אותם כמצודה שאין בה דגים ודגן וישארו המצרים בחוסר מכל זה, אז בלי ספק ירגישו ויתחרטו על יציאת בני ישראל עם כספם וזהבם בכפלי כפלים, וגם יחרה עליהם שרימו אותם בשאלתם להוציא משם כספם וזהבם לשם ה' וירדפו אחריהם באפם בכל חילם וכוחם כדי להשיבם, ומזה יראו ישראל מאוד כאשר אחז"ל (שם ע"ב) שבאמת השיבו למשה "הלואי שנצא בעצמינו", לכן הי' צריך בקשה גדולה שישאלו כלי כסף וזהב, ובאמת כן הי' פרעה רדף אחריהם אבל באמת זאת בעצם היינו שאילת כלי כסף וזהב היתה הסבה מהקב"ה כדי שירדפו מצרים אחריהם ועי"ז ימשיכם לים לשקעם בתוכם ויבוזו בנ"י ביזת הים ויקוים בהם רכוש גדול, ומובן הכל בנקל וק"ל.

32.העמק דבר שמות פרק יא פסוק ב (פרשת בא)

באזני העם. נתבאר בספר בראשית ר"פ ויגש דכ"פ מורה לשון באזני שלא יהיה נשמע לאחרים זולתם:

וישאלו. שכל מצרים לא ידעו מחשבת פרעה ודבריו למשה, וכסבורים שעוד ישובו למצרים וכמש"כ לעיל ז' ה', ובספר במדבר ר"פ מסעי, מש"ה השאילום ולא היה בזה שמץ עולה, שהרי בדין היה להקב"ה לצוות לבוז ג"כ, אלא שרצונו ית' היה שיהיה בזה האופן כדי שירדפו אח"כ אחרי ישראל, וכדי שיצאו ישראל בחפזון כמש"כ להלן י"ב י"א, ובס' דברים ט"ז ג' נתבאר יותר, ודעת אלהים אין חקר: איש מאת רעהו וגו'. לעיל ג' כ"ב כתיב ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה, שאז היו הדברים שיצאו מיד, ולא היה התרועעות לישראל עם אנשי מצרים רק עם שכנות, אבל כאשר עלה כי לא נגאלו עד שהשהה י"ב חודש שהיה משפט מצרים, וממכת ערוב ואילך השיגו התרועעות הרבה, ולא עוד אלא במכת חשך שלא קמו איש מתחתיו ג' ימים והאיך התענו כולם ג' ימים, אלא ישראל שהיה אור במושבותם הושיטו להם מזון וכל ההכרחי, ולא שמחו לאידם ולא נקמו בהם, ובזה השיגו ישראל חן גדול בעיניהם: וכלי זהב. ולא כתיב ושמלות כדכתיב שם ולהלן י"ב ל"ה, דשמלה ללבוש א"א לשאול מאיזה ריע, שאין הגופות סובלין הלבשת אדם אחר, אם לא ממי שרגיל עמו ביותר כמו שכנות, מש"ה שם שמדבר רק בשכנות כתיב ושמלות ג"כ, ולא כאן שמדבר בריע לבד:

33.העמק דבר שמות פרק יב פסוק לה (פרשת בא)

ובני ישראל עשו כדבר משה וישאלו וגו'. מבואר בדברינו שרבותא גדולה היה מה ששאלו ומלאו דבר משה מפי ה', והיינו שיותר טוב היה שלא היו שואלים והיו מודיעים לכל מצרים דבר פרעה להוציאם לחירות, ובלי ספק לא היו מסרבים מצרים ע"ז באותה שעה שנפל פחד ה' עליהם ואמרו כלנו מתים, אבל אחרי שמלאו דבר משה ושאלו מוכרחים היו להכחיש להם. וזה גרם שרדפו מצרים אחריהם בעת שנודעו כי ברח העם ולא כמו שהבטיחו לשוב, והיינו דאיתא בברכות ד"ט ב' שאמרו למשה ולואי שנצא בעצמנו משל לאדם שחבוש בבית האסורים והיו אומרים לו בני אדם מוציאין אותך למחר מבית האסורים ונותנין לך ממון הרבה ואמר להם בבקשה מכם הוציאוני היום ואיני מבקש כלום, ולכאורה אינו מובן המשל שהרי גם בלי שאלת כלים לא היו יוצאין קודם, אבל לדברינו מובן יפה שעפ"ז לא היתה גאולה שלימה מאנשי מצרים עד קריעת ים סוף:

34.אמת ליעקב בראשית פרק טו פסוק יד (פרשת לך לך)

ברכוש גדול. -פירש"י וז"ל: בממון גדול כמו שנאמר וינצלו את מצרים עכ"ל. ועיין בנושאי כלי רש"י מה שפירשו בכוונתו. ואפשר דכאן רמז שלא היה גזל מה שנטלו מהם, אלא דזה היה שכר עבודתם במצרים, וכדאמר גביהא בן פסיסא בפ' חלק ^{[סנהדרין דף צ"א ע"א]} לבני מצרים שבאו לטעון לפני אלכסנדר מוקדון שישראל יחזירו להם את הכסף וזהב שנטלו מהם, וענה להם: תנו לנו שכר עבודה של ששים רבוא ששיעבדתם במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה, ועיי"ש, וא"כ שפיר נקרא זה רכושם. ומדויק לפ"ז לשון "דן" אנכי, והיינו שהוא דן תביעת העובדים. וגם מיושב לפי זה לשון "הגוי אשר יעבדו", דאם הוא רק עונש הו"ל להזכיר "אשר יענו", שהרי זה יותר קשה, ודו"ק.

ואפשר דלפיכך תרגם יונתן דן אנכי: במאתים וחמשים מכות וכו' [ודלא כרש"י שפירש דקאי אעשר מכות], והיינו דגם לו הוקשה לומר שרכוש גדול קאי אניצול מצרים, דהרי לא שייך לומר על זה "רכוש", ולכן פירש דקאי אביזת הים, ושם באמת זכו מן ההפקר או ביזת מלחמה, וכמו שאמרו רז"ל "גדולה" היתה ביזת הים מביזת מצרים, ושפיר נופל על זה לשון "רכוש גדול", ודו"ק.

35.בראשית פרק כד פסוק נג (פרשת חיי שרה)

וַיּוֹצֵ֨א הָעֶ֜בֶד כְּלֵי־כֶ֨סֶף וּכְלֵ֤י זָהָב֙ וּבְגָדִ֔ים וַיִּתֵּ֖ן לְרִבְקָ֑ה וּמִ֨גְדָּנֹ֔ת נָתַ֥ן לְאָחִ֖יהָ וּלְאִמָּֽהּ:

36.רש"י שמות פרק יב (פרשת בא)

(לה) - ושמלת - אף הן היו חשובות להם מן הכסף ומן הזהב, והמאוחר בפסוק חשוב: (לו)  - וישאלום - אף מה שלא היו שואלים מהם היו נותנים להם. אתה אומר אחד, טול שנים ולך: וינצלו - ורוקינו:

37.אבן עזרא הפירוש הארוך שמות פרק יב פסוק לה (פרשת בא)

ובני ישראל כל אחד שאל כפי מעלתו, כי הנה במעשה המשכן הנשיאים לבדם הביאו האבנים היקרות והבושם והשמן:

38.פרקי דרבי אליעזר פרק מז

וּבְאוֹתוֹ הַלַּיְלָה יָרְדוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת שִׁשִּׁים רִבּוֹא כְּנֶגֶד שִׁשִּׁים רִבּוֹא שֶׁל גִּבּוֹרֵי יִשְׂרָאֵל, וְנָטְלוּ מֵהֶם כָּל אֶחָד וְאֶחָד מַה שֶׁנָּתְנוּ לָהֶם,^(יא) וְנִמְצְאוּ עֲרֻמִּים שֶׁלֹּא כִרְצוֹנָם, שֶׁנֶּאֱמַר [שם ו] וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיִנַּצְלוּ אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא וַיִּתְנַצְּלוּ, בְּעַל כָּרְחָם.^(יב) וְיֵשׁ אוֹמְרִים, מֵאֵלָיו הָיָה נִקְלָף:

The sun will come out tomorrow By Rabbi Ari Kahn

Yakov - Esav - brothers

 https://youtube.com/shorts/P6APMPUMpBk?si=TEwcGwdTGhT4PRLm

פרשת וָאֵרָ֗א התשפ״ה

 פרשת וָאֵרָ֗א התשפ״ה

הרב ארי דוד קאהן                                                                                              ari.kahn@biu.ac.il

 

1.    שמות פרק ה פסוק ב - ג (פרשת שמות)

וַיֹּ֣אמֶר פַּרְעֹ֔ה מִ֤י ה֙' אֲשֶׁ֣ר אֶשְׁמַ֣ע בְּקֹל֔וֹ לְשַׁלַּ֖ח אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל לֹ֤א יָדַ֙עְתִּי֙ אֶת־ה֔' וְגַ֥ם אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל לֹ֥א אֲשַׁלֵּֽחַ: (ג) וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֱלֹהֵ֥י הָעִבְרִ֖ים נִקְרָ֣א עָלֵ֑ינוּ נֵ֣לֲכָה נָּ֡א דֶּרֶךְ֩ שְׁלֹ֨שֶׁת יָמִ֜ים בַּמִּדְבָּ֗ר וְנִזְבְּחָה֙ לַֽה֣' אֱלֹהֵ֔ינוּ פֶּ֨ן־יִפְגָּעֵ֔נוּ בַּדֶּ֖בֶר א֥וֹ בֶחָֽרֶב:

2.    שמות פרק ז (פרשת וארא)

(א) וַיֹּ֤אמֶר ה֙' אֶל־מֹשֶׁ֔ה רְאֵ֛ה נְתַתִּ֥יךָ אֱלֹהִ֖ים לְפַרְעֹ֑ה וְאַהֲרֹ֥ן אָחִ֖יךָ יִהְיֶ֥ה נְבִיאֶֽךָ: (ב) אַתָּ֣ה תְדַבֵּ֔ר אֵ֖ת כָּל־אֲשֶׁ֣ר אֲצַוֶּ֑ךָּ וְאַהֲרֹ֤ן אָחִ֙יךָ֙ יְדַבֵּ֣ר אֶל־פַּרְעֹ֔ה וְשִׁלַּ֥ח אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאַרְצֽוֹ: (ג) וַאֲנִ֥י אַקְשֶׁ֖ה אֶת־לֵ֣ב פַּרְעֹ֑ה וְהִרְבֵּיתִ֧י אֶת־אֹתֹתַ֛י וְאֶת־מוֹפְתַ֖י בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם: (ד) וְלֹֽא־יִשְׁמַ֤ע אֲלֵכֶם֙ פַּרְעֹ֔ה וְנָתַתִּ֥י אֶת־יָדִ֖י בְּמִצְרָ֑יִם וְהוֹצֵאתִ֨י אֶת־צִבְאֹתַ֜י אֶת־עַמִּ֤י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בִּשְׁפָטִ֖ים גְּדֹלִֽים: (ה) וְיָדְע֤וּ מִצְרַ֙יִם֙ כִּֽי־אֲנִ֣י ה֔' בִּנְטֹתִ֥י אֶת־יָדִ֖י עַל־מִצְרָ֑יִם וְהוֹצֵאתִ֥י אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מִתּוֹכָֽם: (ו) וַיַּ֥עַשׂ מֹשֶׁ֖ה וְאַהֲרֹ֑ן כַּאֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה ה֛' אֹתָ֖ם כֵּ֥ן עָשֽׂוּ:… (ח) וַיֹּ֣אמֶר ה֔' אֶל־מֹשֶׁ֥ה וְאֶֽל־אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹֽר: (ט) כִּי֩ יְדַבֵּ֨ר אֲלֵכֶ֤ם פַּרְעֹה֙ לֵאמֹ֔ר תְּנ֥וּ לָכֶ֖ם מוֹפֵ֑ת וְאָמַרְתָּ֣ אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן קַ֧ח אֶֽת־מַטְּךָ֛ וְהַשְׁלֵ֥ךְ לִפְנֵֽי־פַרְעֹ֖ה יְהִ֥י לְתַנִּֽין: (י) וַיָּבֹ֨א מֹשֶׁ֤ה וְאַהֲרֹן֙ אֶל־פַּרְעֹ֔ה וַיַּ֣עֲשׂוּ כֵ֔ן כַּאֲשֶׁ֖ר צִוָּ֣ה ה֑' וַיַּשְׁלֵ֨ךְ אַהֲרֹ֜ן אֶת־מַטֵּ֗הוּ לִפְנֵ֥י פַרְעֹ֛ה וְלִפְנֵ֥י עֲבָדָ֖יו וַיְהִ֥י לְתַנִּֽין: (יא) וַיִּקְרָא֙ גַּם־פַּרְעֹ֔ה לַֽחֲכָמִ֖ים וְלַֽמְכַשְּׁפִ֑ים וַיַּֽעֲשׂ֨וּ גַם־הֵ֜ם חַרְטֻמֵּ֥י מִצְרַ֛יִם בְּלַהֲטֵיהֶ֖ם כֵּֽן: (יב) וַיַּשְׁלִ֙יכוּ֙ אִ֣ישׁ מַטֵּ֔הוּ וַיִּהְי֖וּ לְתַנִּינִ֑ם וַיִּבְלַ֥ע מַטֵּֽה־אַהֲרֹ֖ן אֶת־מַטֹּתָֽם: (יג) וַיֶּחֱזַק֙ לֵ֣ב פַּרְעֹ֔ה וְלֹ֥א שָׁמַ֖ע אֲלֵהֶ֑ם כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר הֽ': ס (יד) וַיֹּ֤אמֶר ה֙' אֶל־מֹשֶׁ֔ה כָּבֵ֖ד לֵ֣ב פַּרְעֹ֑ה מֵאֵ֖ן לְשַׁלַּ֥ח הָעָֽם: … (יז) כֹּ֚ה אָמַ֣ר ה֔' בְּזֹ֣את תֵּדַ֔ע כִּ֖י אֲנִ֣י ה֑' הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י מַכֶּ֣ה׀ בַּמַּטֶּ֣ה אֲשֶׁר־בְּיָדִ֗י עַל־הַמַּ֛יִם אֲשֶׁ֥ר בַּיְאֹ֖ר וְנֶהֶפְכ֥וּ לְדָֽם: (יח) וְהַדָּגָ֧ה אֲשֶׁר־בַּיְאֹ֛ר תָּמ֖וּת וּבָאַ֣שׁ הַיְאֹ֑ר וְנִלְא֣וּ מִצְרַ֔יִם לִשְׁתּ֥וֹת מַ֖יִם מִן־הַיְאֹֽר: ס (יט) וַיֹּ֨אמֶר ה֜' אֶל־מֹשֶׁ֗ה אֱמֹ֣ר אֶֽל־אַהֲרֹ֡ן קַ֣ח מַטְּךָ֣ וּנְטֵֽה־יָדְךָ֩ עַל־מֵימֵ֨י מִצְרַ֜יִם עַֽל־נַהֲרֹתָ֣ם׀ עַל־יְאֹרֵיהֶ֣ם וְעַל־אַגְמֵיהֶ֗ם וְעַ֛ל כָּל־מִקְוֵ֥ה מֵימֵיהֶ֖ם וְיִֽהְיוּ־דָ֑ם וְהָ֤יָה דָם֙ בְּכָל־אֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וּבָעֵצִ֖ים וּבָאֲבָנִֽים: (כ) וַיַּֽעֲשׂוּ־כֵן֩ מֹשֶׁ֨ה וְאַהֲרֹ֜ן כַּאֲשֶׁ֣ר׀ צִוָּ֣ה ה֗' וַיָּ֤רֶם בַּמַּטֶּה֙ וַיַּ֤ךְ אֶת־הַמַּ֙יִם֙ אֲשֶׁ֣ר בַּיְאֹ֔ר לְעֵינֵ֣י פַרְעֹ֔ה וּלְעֵינֵ֖י עֲבָדָ֑יו וַיֵּהָֽפְכ֛וּ כָּל־הַמַּ֥יִם אֲשֶׁר־בַּיְאֹ֖ר לְדָֽם: (כא) וְהַדָּגָ֨ה אֲשֶׁר־בַּיְאֹ֥ר מֵ֙תָה֙ וַיִּבְאַ֣שׁ הַיְאֹ֔ר וְלֹא־יָכְל֣וּ מִצְרַ֔יִם לִשְׁתּ֥וֹת מַ֖יִם מִן־הַיְאֹ֑ר וַיְהִ֥י הַדָּ֖ם בְּכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם: (כב) וַיַּֽעֲשׂוּ־כֵ֛ן חַרְטֻמֵּ֥י מִצְרַ֖יִם בְּלָטֵיהֶ֑ם וַיֶּחֱזַ֤ק לֵב־פַּרְעֹה֙ וְלֹא־שָׁמַ֣ע אֲלֵהֶ֔ם כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר הֽ': (כג) וַיִּ֣פֶן פַּרְעֹ֔ה וַיָּבֹ֖א אֶל־בֵּית֑וֹ וְלֹא־שָׁ֥ת לִבּ֖וֹ גַּם־לָזֹֽאת: (כד) וַיַּחְפְּר֧וּ כָל־מִצְרַ֛יִם סְבִיבֹ֥ת הַיְאֹ֖ר מַ֣יִם לִשְׁתּ֑וֹת כִּ֣י לֹ֤א יָֽכְלוּ֙ לִשְׁתֹּ֔ת מִמֵּימֵ֖י הַיְאֹֽר: (כה) וַיִּמָּלֵ֖א שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים אַחֲרֵ֥י הַכּוֹת־ה֖' אֶת־הַיְאֹֽר: פ (כו) וַיֹּ֤אמֶר ה֙' אֶל־מֹשֶׁ֔ה בֹּ֖א אֶל־פַּרְעֹ֑ה וְאָמַרְתָּ֣ אֵלָ֗יו כֹּ֚ה אָמַ֣ר ה֔' שַׁלַּ֥ח אֶת־עַמִּ֖י וְיַֽעַבְדֻֽנִי: (כז) וְאִם־מָאֵ֥ן אַתָּ֖ה לְשַׁלֵּ֑חַ הִנֵּ֣ה אָנֹכִ֗י נֹגֵ֛ף אֶת־כָּל־גְּבוּלְךָ֖ בַּֽצְפַרְדְּעִֽים: (כח) וְשָׁרַ֣ץ הַיְאֹר֘ צְפַרְדְּעִים֒ וְעָלוּ֙ וּבָ֣אוּ בְּבֵיתֶ֔ךָ וּבַחֲדַ֥ר מִשְׁכָּבְךָ֖ וְעַל־מִטָּתֶ֑ךָ וּבְבֵ֤ית עֲבָדֶ֙יךָ֙ וּבְעַמֶּ֔ךָ וּבְתַנּוּרֶ֖יךָ וּבְמִשְׁאֲרוֹתֶֽיךָ: (כט) וּבְכָ֥ה וּֽבְעַמְּךָ֖ וּבְכָל־עֲבָדֶ֑יךָ יַעֲל֖וּ הַֽצְפַרְדְּעִֽים: פרק ח (א) וַיֹּ֣אמֶר ה֘' אֶל־מֹשֶׁה֒ אֱמֹ֣ר אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן נְטֵ֤ה אֶת־יָדְךָ֙ בְּמַטֶּ֔ךָ עַל־הַ֨נְּהָרֹ֔ת עַל־הַיְאֹרִ֖ים וְעַל־הָאֲגַמִּ֑ים וְהַ֥עַל אֶת־הַֽצְפַרְדְּעִ֖ים עַל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם: (ב) וַיֵּ֤ט אַהֲרֹן֙ אֶת־יָד֔וֹ עַ֖ל מֵימֵ֣י מִצְרָ֑יִם וַתַּ֙עַל֙ הַצְּפַרְדֵּ֔עַ וַתְּכַ֖ס אֶת־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם: (ג) וַיַּֽעֲשׂוּ־כֵ֥ן הַֽחַרְטֻמִּ֖ים בְּלָטֵיהֶ֑ם וַיַּעֲל֥וּ אֶת־הַֽצְפַרְדְּעִ֖ים עַל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם: (ד) וַיִּקְרָ֨א פַרְעֹ֜ה לְמֹשֶׁ֣ה וּֽלְאַהֲרֹ֗ן וַיֹּ֙אמֶר֙ הַעְתִּ֣ירוּ אֶל־ה֔' וְיָסֵר֙ הַֽצְפַרְדְּעִ֔ים מִמֶּ֖נִּי וּמֵֽעַמִּ֑י וַאֲשַׁלְּחָה֙ אֶת־הָעָ֔ם וְיִזְבְּח֖וּ לַהֽ': (ה) וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֣ה לְפַרְעֹה֘ הִתְפָּאֵ֣ר עָלַי֒ לְמָתַ֣י׀ אַעְתִּ֣יר לְךָ֗ וְלַעֲבָדֶ֙יךָ֙ וּֽלְעַמְּךָ֔ לְהַכְרִית֙ הַֽצְפַרְדְּעִ֔ים מִמְּךָ֖ וּמִבָּתֶּ֑יךָ רַ֥ק בַּיְאֹ֖ר תִּשָּׁאַֽרְנָה: (ו) וַיֹּ֖אמֶר לְמָחָ֑ר וַיֹּ֙אמֶר֙ כִּדְבָ֣רְךָ֔ לְמַ֣עַן תֵּדַ֔ע כִּי־אֵ֖ין כַּה֥' אֱלֹהֵֽינוּ:

3.    רש"י שמות פרק ח פסוק ו (פרשת וארא)

ויאמר למחר - הִתְפַּלֵּל הַיּוֹם, שֶׁיִּכָּרְתוּ לְמָחָר:

4.    אבן עזרא הפירוש הארוך שמות פרק ח פסוק ו (פרשת וארא)

ויאמר למחר אמר רב שמואל בן חפני, אין מנהג האדם לבקש רק שיסור המכה ממנו מיד. וחשב פרעה כי מערכת כוכבי השמים הביאה הצפרדעים על מצרים, ומשה הוא יודע זה, וחשב פרעה, כי עתה הגיע עת סור הצפרדעים, על כן נסהו להאריך ואמר למחר:

5.    בכור שור שמות פרק ח פסוק ו (פרשת וארא)

ויאמר למחר: יהיו כולם מיתות, אמר אני אתן לך זמן עד למחר, ואפילו הכי לא תוכל עשות. והוא עשה כן, וימותו הצפרדעים. ויש לפרש: "למתי" תשלח העם, שאעתיר לך על הצפרדעים, בשביל שתקבע לי זמן לשלחם, ויאמר: "למחר" אשלחם. ויאמר כדברך אעשה, להסירם בתנאי זה למען תדע.

6.    רמב"ן שמות פרק ח פסוק ו (פרשת וארא)

ויאמר למחר - ידוע כי מנהג כל האדם לבקש שתסור רעתו מיד. ופירשו בשם הגאון רב שמואל בן חפני, שפרעה חשב אולי מערכת השמים הביאה הצפרדעים על מצרים ומשה ידע כי הגיע עת סורם ולכן אמר אליו התפאר עלי בחשבו שאומר לו עתה להכריתם מיד, ועל כן האריך למחר. והנכון בעיני כי בעבור שאמר למתי אעתיר לך, חשב פרעה כי ביקש זמן, ועל כן נתן לו זמן קצר, ויאמר למחר, ומשה ענה לו כדברך כן יהיה, כי אחרי שלא בקשת שיסורו מיד לא יסורו עד למחר:

7.    חזקוני שמות פרק ח פסוק ו (פרשת וארא)

ויאמר למחר אני אשלחם לדרכם. ד"א ויאמר למחר כמו שפרש"י שיכרתו למחר, פרעה חשב בלבו שבשעה שאמר לו משה התפאר עלי הגיע זמן הכרתת הצפרדעים לפיכך נסהו והאריך לו הזמן עד למחר, אמר עכשיו אחזיק משה בדאי.

8.    ריב"א שמות פרק ח פסוק ו (פרשת וארא)

ויאמר למחר. כלומ' למחר אשלחם. וטעם הנגינה מוכיח שיש פסק מן למתי ובין אעתיר. ורש"פ כמ"ע

9.    אלשיך על שמות פרק ח פסוק ו (פרשת וארא)

או למען תדע שהוא רחום בדין, שהוא ה' המורה רחמים, גם בהתייחסו לאלהים שהוא דין. על כן עוד אטיב לך,

10.מלבי"ם שמות פרק ח פסוק ו (פרשת וארא)

ויאמר למחר. פרעה חשב כן באמת שמשה עשה זאת ע"י כשוף ושיודע שעתה הגיע עת שיסורו מעצמם, ע"כ רצה לנסות אם ישארו עוד היום ולמחר יסורו, ויאמר כדברך באר לו הג' תנאים הנ"ל, א] כדברך שיסורו למחר למען תדע כי אין כה' אלהינו, שהוא הפועל דין בהבאת המכה ופועל רחמים בהסרתה שזה מרומז בשני השמות ה' ואלהים:

11.שמות פרק ח פסוק טז - כח (פרשת וארא)

(טז) וַיֹּ֨אמֶר ה֜' אֶל־מֹשֶׁ֗ה הַשְׁכֵּ֤ם בַּבֹּ֙קֶר֙ וְהִתְיַצֵּב֙ לִפְנֵ֣י פַרְעֹ֔ה הִנֵּ֖ה יוֹצֵ֣א הַמָּ֑יְמָה וְאָמַרְתָּ֣ אֵלָ֗יו כֹּ֚ה אָמַ֣ר ה֔' שַׁלַּ֥ח עַמִּ֖י וְיַֽעַבְדֻֽנִי: (יז) כִּ֣י אִם־אֵינְךָ֘ מְשַׁלֵּ֣חַ אֶת־עַמִּי֒ הִנְנִי֩ מַשְׁלִ֨יחַ בְּךָ֜ וּבַעֲבָדֶ֧יךָ וּֽבְעַמְּךָ֛ וּבְבָתֶּ֖יךָ אֶת־הֶעָרֹ֑ב וּמָ֨לְא֜וּ בָּתֵּ֤י מִצְרַ֙יִם֙ אֶת־הֶ֣עָרֹ֔ב וְגַ֥ם הָאֲדָמָ֖ה אֲשֶׁר־הֵ֥ם עָלֶֽיהָ: (יח) וְהִפְלֵיתִי֩ בַיּ֨וֹם הַה֜וּא אֶת־אֶ֣רֶץ גֹּ֗שֶׁן אֲשֶׁ֤ר עַמִּי֙ עֹמֵ֣ד עָלֶ֔יהָ לְבִלְתִּ֥י הֱיֽוֹת־שָׁ֖ם עָרֹ֑ב לְמַ֣עַן תֵּדַ֔ע כִּ֛י אֲנִ֥י ה֖' בְּקֶ֥רֶב הָאָֽרֶץ: (יט) וְשַׂמְתִּ֣י פְדֻ֔ת בֵּ֥ין עַמִּ֖י וּבֵ֣ין עַמֶּ֑ךָ לְמָחָ֥ר יִהְיֶ֖ה הָאֹ֥ת הַזֶּֽה: (כ) וַיַּ֤עַשׂ ה֙' כֵּ֔ן וַיָּבֹא֙ עָרֹ֣ב כָּבֵ֔ד בֵּ֥יתָה פַרְעֹ֖ה וּבֵ֣ית עֲבָדָ֑יו וּבְכָל־אֶ֧רֶץ מִצְרַ֛יִם תִּשָּׁחֵ֥ת הָאָ֖רֶץ מִפְּנֵ֥י הֶעָרֹֽב: (כא) וַיִּקְרָ֣א פַרְעֹ֔ה אֶל־מֹשֶׁ֖ה וּֽלְאַהֲרֹ֑ן וַיֹּ֗אמֶר לְכ֛וּ זִבְח֥וּ לֵֽאלֹהֵיכֶ֖ם בָּאָֽרֶץ: (כב) וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֗ה לֹ֤א נָכוֹן֙ לַעֲשׂ֣וֹת כֵּ֔ן כִּ֚י תּוֹעֲבַ֣ת מִצְרַ֔יִם נִזְבַּ֖ח לַה֣' אֱלֹהֵ֑ינוּ הֵ֣ן נִזְבַּ֞ח אֶת־תּוֹעֲבַ֥ת מִצְרַ֛יִם לְעֵינֵיהֶ֖ם וְלֹ֥א יִסְקְלֻֽנוּ: (כג) דֶּ֚רֶךְ שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֔ים נֵלֵ֖ךְ בַּמִּדְבָּ֑ר וְזָבַ֙חְנוּ֙ לַֽה֣' אֱלֹהֵ֔ינוּ כַּאֲשֶׁ֖ר יֹאמַ֥ר אֵלֵֽינוּ: (כד) וַיֹּ֣אמֶר פַּרְעֹ֗ה אָנֹכִ֞י אֲשַׁלַּ֤ח אֶתְכֶם֙ וּזְבַחְתֶּ֞ם לַה֤' אֱלֹֽהֵיכֶם֙ בַּמִּדְבָּ֔ר רַ֛ק הַרְחֵ֥ק לֹא־תַרְחִ֖יקוּ לָלֶ֑כֶת הַעְתִּ֖ירוּ בַּעֲדִֽי: (כה) וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֗ה הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י יוֹצֵ֤א מֵֽעִמָּךְ֙ וְהַעְתַּרְתִּ֣י אֶל־ה֔' וְסָ֣ר הֶעָרֹ֗ב מִפַּרְעֹ֛ה מֵעֲבָדָ֥יו וּמֵעַמּ֖וֹ מָחָ֑ר רַ֗ק אַל־יֹסֵ֤ף פַּרְעֹה֙ הָתֵ֔ל לְבִלְתִּי֙ שַׁלַּ֣ח אֶת־הָעָ֔ם לִזְבֹּ֖חַ לַֽהֽ': (כו) וַיֵּצֵ֥א מֹשֶׁ֖ה מֵעִ֣ם פַּרְעֹ֑ה וַיֶּעְתַּ֖ר אֶל־הֽ': (כז) וַיַּ֤עַשׂ ה֙' כִּדְבַ֣ר מֹשֶׁ֔ה וַיָּ֙סַר֙ הֶעָרֹ֔ב מִפַּרְעֹ֖ה מֵעֲבָדָ֣יו וּמֵעַמּ֑וֹ לֹ֥א נִשְׁאַ֖ר אֶחָֽד: (כח) וַיַּכְבֵּ֤ד פַּרְעֹה֙ אֶת־לִבּ֔וֹ גַּ֖ם בַּפַּ֣עַם הַזֹּ֑את וְלֹ֥א שִׁלַּ֖ח אֶת־הָעָֽם: פ

12.מושב זקנים שמות פרק ח פסוק יט (פרשת וארא)

ושמתי פדות בין עמי כו'. תימה למה בכל המכות לא אמר אני אעשה הפרש בין ישראל למצרים כמו בערוב ובדבר. וע"ק למה נאמר יותר במכת דבר וישלח פרעה והנה לא מת ממקנה בני ישראל עד אחד, ובכל המכות לא שלח. ונ"ל כי כל המכות נאמר בהם נטה מטך וע"י נטיית המטה באו וידע וראה פרעה שע"י נטיית המטה באו, ועל העון הזה שהוא מחזיק בם. אבל דבר וערוב מעצמו באו בלא המטה. והיה אומר פרעה אולי מקרה הוא ולא בעבור שאני מחזיק בהם. לכן א"ל זה הסימן כי בארץ גושן לא תמצא המכה זו, ודע כי בשביל זו בא, יען כי אתה מחזיק לישראל. לכן אחר מכת דבר שלח פרעה לגושן לדעת אם הוא כך. ומה שלא שלח לגושן אחר מכת ערוב, לפי שהערוב סר ע"י תפילת משה ע"ה וידע שעל ידי משה בא, אבל הדבר לא סר על ידו. וא"ת למה לא נאמר לו במכת דבר, שלח העז את מקנך כמ' שאמ' לו במכת ברד. נ"ל כי מכת דבר לא היה צריך להגיד לו, כי כשאמר לו יהיה דבר בשדה מיד ידע פרעה שהבהמות ימותו, אבל כשאמר לו יהיה ברד, לא היה סבור ששום בהמה תמות מזה, כי כמה פעמים בא ברד ואין היזק להבהמות לכך אמר לו שלח העז את מקנך כי יהיה ברד אשר לא היה כמוהו. …

13.אור החיים שמות פרק ח פסוק יט (פרשת וארא)

ושמתי פדות. פי' מלבד שלא יכנסו לארץ גושן עוד יעשה פדות אפי' לישראל שהם חוץ מארץ גושן לבל קרוב להם הערוב. ודקדק לומר בין עמי ובין עמך פי' כשיהיו עמי ועמך עומדים בשוה יעשה ה' פדות לזה מבין זה ולנכרי ישיך ולאיש ישראל לא ישיך:

14.רבינו בחיי שמות פרק ח פסוק יט (פרשת וארא)

וְשַׂמְתִּ֣י פְדֻ֔ת בין עמי ובין עמך. כבר הזכיר שיפליא בין ארץ גושן ובין ארץ מצרים, אבל הפדות הזה הוא שאפילו בארץ מצרים אם ימצאו שם החיות שום יהודי לא ירעו ולא ישחיתו בו ויאכלו אנשי מצרים, וכן אמר דוד: (תהלים עח, מה) "ישלח בהם ערוב ויאכלם", וזהו לשון פדות כענין שכתוב: (ישעיה מג, ג) "נתתי כפרך מצרים", ותמצא מלת פדת חסר וא"ו מפני שגאולת מצרים גאולה שאחריה שעבוד, אבל גאולה העתידה אין שעבוד אחריה כי אם תשועת עולמים, ועל כן תמצא בגאולה העתידה פדות מלא בוא"ו, הוא שכתוב: (תהלים קיא, ט) "פדות שלח לעמו".

15.אברבנאל שמות ח':י"ט

ושמתי פדות ... ונכון הוא אבל היותר נכון אצלי הוא שמן היום ההוא והלאה נסתלק השעבוד מבני ישראל שפרעה ראה ענין ההפלאה הסכים לכבדם וידע שעם ה' הם וכמו שכתב הראב"ע ולכן אמר להם ^{(שמות ח':כ"א)} לכו זבחו לאלהיכם בארץ ואמר אנכי אשלח אתכם שצוה שלא יעבדו עוד וגם המצרים לא היו מענים אותם כי נפל פחדם עליהם ועם זה באמת נאמר ושמתי פדות בין עמי ובין עמך שלא יהיו עוד ישראל לפניהם כעבדים אבל כמו שיהיו המצריים אצל ישראל יהיו בני ישראל אצל המצריים כאלו כלם ביסורין ופדוים לא עבדים וזהו הפדות אשר שלח לעמו שם.

16.רש"ר הירש שמות פרק ח פסוק יט (פרשת וארא)

פדת. "פדה": להרים ולחלץ משלטונו של אחר את שכבר השתעבד לו מפאת תכונתו הטבעית, המוסרית או החברתית. ("פדה" קרוב ל"פתח", וכן ל"בדה": להביע דבר, אשר לאמיתו של דבר אין לו אחיזה במציאות). אם אסון הכלל יפסח עליהם, ומחוסרי - מגן לא יהיו קרבנותיו הראשונים, יהיה זה אות המבדיל בין עמי ובין עמך; בין אנשים הנשענים על כוח אנוש, ובין אנשים המשליכים את יהבם על ה' בלבד: למחר - כך היה במכה זו ובמכות הבאות בהתאם למה שביקש פרעה לעיל (ח, ו); זאת, למען לא יתקבל הדבר כמאורע טבעי:

17.הרכסים לבקעה שמות ח':י"ט - ר' יהודה ליב בן אברהם פרנקפורטר לבית שפירא

יהיה האות הזה – של שימת פדות לישראל. סתם אות לטובה, כמבואר בבראשית. פדות – אף שיש הפרש בין פדה ובין גאל בעיקר ותחלת משמען, שעיקר ענין פדה הוא ממות ומסכנת מות, שמפני כך נמצא הרבה בנפש, פדיון נפשו ^{(שמות כ"א:ל')}, פדה נפשי ^{(איוב ל"ג:כ"ח)}, וכל פדיה הנאמר בבכורים, שכלם ענין הצלת נפש, וכן כל פדיון הקדש וקדשים. וגאולה היא הוצאת דבר מרשות אחר בין בכסף או בשום ענין וכן גואל הדם נקרא על שהוא כמוציא הדם השפוך מיד שופכו על ידי דמו של זה, מכל מקום ישמשו הכתובים פעמים בגאולה במקום פדיה.

18.ר' דוד צבי הופמן שמות ח':י"ט

פדות – כלומר חירות.

19.שמות פרק ט פסוק יח (פרשת וארא)

הִנְנִ֤י מַמְטִיר֙ כָּעֵ֣ת מָחָ֔ר בָּרָ֖ד כָּבֵ֣ד מְאֹ֑ד אֲשֶׁ֨ר לֹא־הָיָ֤ה כָמֹ֙הוּ֙ בְּמִצְרַ֔יִם לְמִן־הַיּ֥וֹם הִוָּסְדָ֖ה וְעַד־עָֽתָּה:

20.שמות רבה (וילנא) פרשה יב סימן ב (פרשת וארא)

הִנְנִי מַמְטִיר כָּעֵת מָחָר בָּרָד כָּבֵד מְאֹד, זַבְדִי בֶּן לֵוִי אָמַר סָרַט לוֹ סְרִיטָה עַל הַכֹּתֶל אָמַר לוֹ כְּשֶׁתַּגִּיעַ הַשֶּׁמֶשׁ לְכָאן יֵרֵד מָחָר הַבָּרָד.

21.רש"י שמות פרק ט פסוק יח (פרשת וארא)

כעת מחר - כעת הזאת למחר, שרט לו שריטה בכותל למחר כשתגיע חמה לכאן ירד הברד:

22.גור אריה ‏על רש"י על שמות פרק ט פסוק יח

[ז] שרט לו שריטה. דאם לא כן למה אמר כאן "כעת מחר" ובדבר אמר "מחר יהיה האות הזה" (ר' פסוק ה), אלא שכאן שרט לו שריטה, ואמר "כעת" הזאת כאשר תגיע החמה לשריטה הזאת, אבל גבי דבר לא קבע לו זמן בשריטת כותל, בשביל כך קאמר סתם "מחר יהיה". ומה שלא קבע לו שריטה גבי דבר, מפני שהבהמות היו בשדה, ולא נראה רגע מיתת הבהמות, ולא תועיל השריטה:

23.מדרש תנחומא (ורשא) פרשת וירא סימן יג

תֵּדַע לְךָ שֶׁכְּשֶׁבָּאוּ הַמַּלְאָכִים אֵצֶל שָׂרָה מַה כְּתִיב שָׁם, שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ וְגוֹ'. זַבְדִּי בֶּן לֵוִי אָמַר, סָרַט לוֹ סְרִיטָה עַל הַכֹּתֶל וְאָמַר לוֹ: לִכְשֶׁתַּגִּיעַ הַחַמָּה לְכָאן תִּהְיֶה נִפְקֶדֶת. וְכֵיוָן שֶׁהִגִּיעַ הַחַמָּה, נִפְקְדָה שָׂרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה. רַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ: שֶׁנִּתְיָאֲשָׁה מִן הַבָּנִים, שֶׁכֵּן הִיא תוֹמַהַת וְאוֹמֶרֶת, אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הֲרֵינִי מוֹדִיעָהּ שֶׁתִּבָּנֶה. תֵּדַע לְךָ כְּשֶׁבָּאוּ הַמַּלְאָכִים, אָמַר לָהּ אַבְרָהָם, מַהֲרִי שְׁלֹש סְאִים קֶמַח סֹלֶת. אָמַר רַב יְהוּדָה בַר שָׁלוֹם, הֵיאַךְ שֶׁהִיא עֲסוּקָה לָשָׁה בָעִסָּה, רָאֲתָה דֶרֶךְ נָשִׁים. 

24.בראשית פרק יח פסוק ו - יד (פרשת וירא)

(ו) וַיְמַהֵ֧ר אַבְרָהָ֛ם הָאֹ֖הֱלָה אֶל־שָׂרָ֑ה וַיֹּ֗אמֶר מַהֲרִ֞י שְׁלֹ֤שׁ סְאִים֙ קֶ֣מַח סֹ֔לֶת ל֖וּשִׁי וַעֲשִׂ֥י עֻגֽוֹת: (ז) וְאֶל־הַבָּקָ֖ר רָ֣ץ אַבְרָהָ֑ם וַיִּקַּ֨ח בֶּן־בָּקָ֜ר רַ֤ךְ וָטוֹב֙ וַיִּתֵּ֣ן אֶל־הַנַּ֔עַר וַיְמַהֵ֖ר לַעֲשׂ֥וֹת אֹתֽוֹ: (ח) וַיִּקַּ֨ח חֶמְאָ֜ה וְחָלָ֗ב וּבֶן־הַבָּקָר֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וַיִּתֵּ֖ן לִפְנֵיהֶ֑ם וְהֽוּא־עֹמֵ֧ד עֲלֵיהֶ֛ם תַּ֥חַת הָעֵ֖ץ וַיֹּאכֵֽלוּ: (ט) וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָ֔יו אַיֵּ֖ה שָׂרָ֣ה אִשְׁתֶּ֑ךָ וַיֹּ֖אמֶר הִנֵּ֥ה בָאֹֽהֶל: (י) וַיֹּ֗אמֶר שׁ֣וֹב אָשׁ֤וּב אֵלֶ֙יךָ֙ כָּעֵ֣ת חַיָּ֔ה וְהִנֵּה־בֵ֖ן לְשָׂרָ֣ה אִשְׁתֶּ֑ךָ וְשָׂרָ֥ה שֹׁמַ֛עַת פֶּ֥תַח הָאֹ֖הֶל וְה֥וּא אַחֲרָֽיו: (יא) וְאַבְרָהָ֤ם וְשָׂרָה֙ זְקֵנִ֔ים בָּאִ֖ים בַּיָּמִ֑ים חָדַל֙ לִהְי֣וֹת לְשָׂרָ֔ה אֹ֖רַח כַּנָּשִֽׁים: (יב) וַתִּצְחַ֥ק שָׂרָ֖ה בְּקִרְבָּ֣הּ לֵאמֹ֑ר אַחֲרֵ֤י בְלֹתִי֙ הָֽיְתָה־לִּ֣י עֶדְנָ֔ה וַֽאדֹנִ֖י זָקֵֽן: (יג) וַיֹּ֥אמֶר ה֖' אֶל־אַבְרָהָ֑ם לָ֣מָּה זֶּה֩ צָחֲקָ֨ה שָׂרָ֜ה לֵאמֹ֗ר הַאַ֥ף אֻמְנָ֛ם אֵלֵ֖ד וַאֲנִ֥י זָקַֽנְתִּי: (יד) הֲיִפָּלֵ֥א מֵה֖' דָּבָ֑ר לַמּוֹעֵ֞ד אָשׁ֥וּב אֵלֶ֛יךָ כָּעֵ֥ת חַיָּ֖ה וּלְשָׂרָ֥ה בֵֽן:

25.רש"י בראשית פרק יח פסוק י (פרשת וירא)

כעת חיה - כעת הזאת לשנה הבאה, ופסח היה^מ, ולפסח הבא נולד יצחק, מדלא קרינן כעת^נ אלא כעת. כעת חיה כעת הזאת שתהא חיה לכם שתהיו כלכם שלימים וקיימים:

26.שפתי חכמים בראשית פרק יח פסוק י אות מ (פרשת וירא)

ואם תאמר מנא ליה לרש"י דפסח היה, ונראה לי דלשנה אחרת נולד יצחק, וכתיב בפרשת בא (שמות י"ב מ"א) ויהי מקץ שלשים שנה וד' מאות שנה ויהי בעצם היום הזה יצאו וגו', וארבע מאות שנה היו מתחילין מיום שנולד יצחק כשהיה זרע לאברהם, ובאותו יום שהתחילו ארבע מאות שנה בו היו כלים, וביום שכלו בו יצאו כדפירש"י שם (ד"ה ויהי מקץ), והם היו יוצאים בט"ו בניסן הוא יום א' של פסח, א"כ הבשורה והלידה של יצחק היה נמי בפסח, ועוד י"ל דרש"י דייק מדכתיב גבי לוט (לקמן י"ט ג') ומצות שמע מינה דפסח היה וזה היה באותו היום שדיבר המלאך כן:

27.מכילתא פרשת בא פרשה יח

והיה כי ישאלך בנך מחר. יש מחר עכשו ויש מחר לאחר זמן מה זאת הרי מחר לאחר זמן (שמות ח') מחר יהיה האות הזה הרי מחר עכשיו (יהושע כ"ב) מחר יאמרו בניכם לבנינו הרי מחר לאחר זמן. מה העדות החקים והמשפטים נמצאת אומר ארבעה בנים הם אחד חכם ואחד רשע ואחד תם ואחד שאינו יודע לשאול

28.מדרש תנחומא בא - פרק יג

והיה כי ישאלך בנך מחר יש מחר שהוא עכשיו ויש מחר לאחר זמן כי ישאלך בנך מחר לאמר מה זאת הרי מחר לאחר זמן מחר יהיה האות הזה ^{(שמות ח)} הרי מחר עכשיו מחר אנכי נצב על ראש הגבעה ^{(שם יז)} מחר עכשיו מחר יאמרו בניכם לבנינו ^{(יהושע כב)}הרי מחר לאחר זמן מה זאת מצות פסח ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו שומע אני מאליו ת"ל ויחזק ה' את לב פרעה ויהרג ה' כל בכור מכאן אמרו זובחים בכור בהמה כנגד בכור אדם ופודין בכור אדם כנגד בכור בהמה:

29.שפתי כהן על שמות פרק יז פסוק טו

ויבוא עמלק, … מחר, רחם עליהם הקב"ה. 

30.שפתי כהן על שמות פרק לב פסוק ה

 לזה ויקרא אהרן ויאמר, כמו ויקרא שם אברם בשם ה' (בראשית י"ג, ד') כן קרא כאן אהרן חג לה' ולא לעגל, חג גימטריא י"א, ראשי תיבות ה' אחד. מחר, אמר להם מחר תראו שיש מכם שיפול עליהם החרם ברמ"ח איבריהם שנאמר ויגוף ה' את העם, ויש אחרים שירחם עליהם זהו מחר, חרם, רחם, רמ"ח, ואהרן כדי לדחות שלא יעבדוהו היום דחה אותם ואמר להם חג לה' מחר, אמר להם אתם מבקשים מנהיג, מחר הוא חג, המנהיג הוא לנסיעה לחנייה להראות לכם הדרך, מחר הוא חג לא נסיעה ולא חנייה, ורמז להם שחטאו חטא גדול ובה' בגדו, שכן חג לקח אותיות שלפניו ושל אחריו יעלה וח"ט בג"ד, כלומר זה חטא ובגד:

31.שפתי כהן על שמות פרק יט פסוק י

אם כן לזה אמר וקדשתם היום ומחר, מחר היינו רחם רמ"ח איבריהם, וכן היום רמז לאברהם שהוא היום, כחום היום. מחר רחם ליצחק שצריך לרחם שהוא אברהם שסודו רחם שהוא כפות תחת ידו, זהו מחר רחם, והיו נכונים ליום השלישי, זה יעקב שהוא שלישי שהוא תורה שבכתב.