עניני ציצת

עניני ציצת

1.   תלמוד בבלי מסכת שבת דף כה עמוד ב 

אמר ליה, שאני אומר: הדלקת נר בשבת - חובה, דאמר רב נחמן בר רב זבדא, ואמרי לה אמר רב נחמן בר רבא אמר רב: הדלקת נר בשבת - חובה, רחיצת ידים ורגלים בחמין ערבית - רשות, ואני אומר: מצוה. מאי מצוה? - דאמר רב יהודה אמר רב: כך היה מנהגו של רבי יהודה בר אלעאי, ערב שבת מביאים לו עריבה מלאה חמין, ורוחץ פניו ידיו ורגליו, ומתעטף ויושב בסדינין המצוייצין, ודומה למלאך ה' צבאות, והיו תלמידיו מחבין ממנו כנפי כסותן, אמר להן: בני, לא כך שניתי לכם, סדין בציצית. בית שמאי פוטרין ובית הלל מחייבין. והלכה כדברי בית הלל! ואינהו סברי - גזירה משום כסות לילה.

2.   שולחן ערוך אורח חיים הלכות ציצית סימן ח סעיף יא

עִקַּר מִצְוַת טַלִּית קָטָן לְלָבְשׁוֹ עַל בְּגָדָיו כְּדֵי שֶׁתָּמִיד יִרְאֶהוּ וְיִזְכֹּר הַמִּצְוֹת.

3.   ^(כה)משנה ברורה (עם שער הציון):  

על בגדיו - ובכתבים איתא דט"ק תחת בגדיווכתב המ"א דעכ"פ צריך שיהיו הציצית מבחוץ ולא כאינך שתוחבין אותן בהכנפות.אך האנשים שהולכים בין העכו"ם יוצאין בזה ומ"מ בשעת הברכה יהיו מגולין ד"א:

4.   ^[יא]שערי תשובה:  

על בגדיו. עבה"ט וכ' בברכי יוסף טלית ארוך יכול לתחוב הציציות בחגורתו אשר במתניו כדי שלא יגררו וטפי עדיף לתוחבם בחגורתו מאחוריו בשם פרי הארץ:

5.   ^(כו)משנה ברורה (עם שער הציון):  

יראהו - כמה דכתיב וראיתם אותו וזכרתםוגו' ואותן האנשים המשימין הציצית בהמכנסיםשלהם לא די שמעלימין עיניהם ממאי דכתיב וראיתם אותו וזכרתם וגו' עוד מבזין הן את מצות הש"י ועתידין הן ליתן את הדין ע"ז ומה שאומרין שהולכים בין הנכרים לזה היה די שישימו הציצית בתוך הכנף ואלו היה להם איזה דורון ממלך ב"ו שחקוק עליו שם המלך כמה היו מתקשטין בו לפני האנשים תמיד וק"ו בציצית שמרמז על שם ממ"ה הקדוש ברוך הואוכדלקמן בסימן כ"ד ס"ה כמה מתכבד האדם הנושא שמו עליו ואמרו חז"ל הזהיר במצות ציצית זוכה ורואה פני השכינה ומשמע מן הכתובים דהיהודים שישארו לעת קץ יהיו מצויינים במצוה זו כמה דכתיב ובאו עשרה אנשים מכל לשונות הגוים והחזיקו בכנף איש יהודי וגו' ואמרו חז"ל ע"ז כל הזהיר במצות ציצית זוכה ומשמשין לו שני אלפים ושמונה מאות עבדים וכו':

6.   ^יגמגן אברהם:  

(פמ"ג) (מחה"ש) ויזכור. ובכתבים דטלית קטן דוקא תחת בגדיו ע"ש, ונ"ל דצריך שיהיו הציצית מבחוץ ודלא כאותם שתוחבין אותן בהכנפותוזו היא מ"ש בגמ' אין ציצית אלא יוצא אך מל' התו' בברכות דף י"ח משמע דיוצא בזה בדיעבד ויש לדחות דאף אם המתים חייבים לא שייך גבייהו וראיתם אותו משא"כ בחי מיהו י"ל אם איתא דגבי חי כה"ג אינו יוצא א"כ היה לועג לרש עמ"ש סי' כ"ג ס"ב, לכן נ"ל דהאנשים ההולכים בין העכו"ם יוצאין בזה אך בשעת ברכה יהיו מגולין כדי הילוך ד"א עמ"ש ס"ב:

7.   שולחן ערוך אורח חיים הלכות ציצית סימן יז  מי הם החייבים בציצית, ובו ג' סעיפים. 

אַף עַל גַּב דִּכְתִּיב וּרְאִיתֶם אוֹתוֹ, סוּמָא חַיָּב בְּצִיצִית מִפְּנֵי שֶׁנִּתְרַבֶּה מֵאֲשֶׁר תְּכַסֶה בָּהּ, וּקְרָא דְּוּרְאִיתֶם אוֹתוֹ אִיצְטְרִיךְ לְמַעֵט כְּסוּת לַיְלָה ע''ל סִי' י''ח.

8.   משנה ברורה סימן יח ס"ק ב 

(ב) להקל - היינו דוקא לענין ברכה[ב] אבל אסור ללבוש כסות של לילה ביום בלא ציצית וכן כסות של יום בלילה משום ספק. ומ"מ נראה דהש"ץ הלובש טלית בלילה א"צ לבדוק הציצית דבכגון זה בודאי נוכל לסמוך על חזקתן שמכבר:

9.   בית יוסף אורח חיים סימן כג 

ואיכא לעיוני בטלית קטן שאדם לובש מתחת למדיו אם מותר ליכנס בו לבית הקברות דאפשר דעד כאן לא קאמר ה"ר יונה אלא בלובשו על בגדיו דמיתחזי אבל כשלובשו תחת בגדיו כיון דלא מיתחזי ליכא משום לועג לרש אלא דאם כן בטליתות העשויים למצוה נמי הוי מצי ה"ר יונה לאיפלוגי בין לובשן תחת בגדיו ללובשן על בגדיו ומיהו איכא למימר דלא חש לכתוב כך בהדיא משום דממילא משמע דכיון דטעמא דאיסורא משום לועג לרש כל היכא דלא מתחזי ליכא משום לועג לרש ויש קצת ראיה לזה מדקתני לא יהלך אדם בבית הקברות ותפילין בראשו ולא קתני ותפילין בזרועו אלמא דתפילין בזרועו כיון דמיכסו לית בהו משום לועג לרש ולפי זה אם לובש הטלית על בגדיו נראה שמכניס הציצית תחת כסותו ונכנס בבית הקברות דכיון דלא מיתחזי תו ליכא משום לועג לרש:

10.ילקוט יוסף ציצית ותפילין סימן ח - מהלכות ציצית - סדר עטיפת הציצית 

מא. מנהגינו שהטלית קטן לובשו תחת בגדיו, ובשעה שלובשו מסתכל בציצית, ובזה יוצא ידי חובת המצוה, ואין צריך ללבוש את הטלית קטן על בגדיו.מא) 

מב. מנהגינו שגם הציציות מכוסות תחת הבגדים. וכן נהגו גדולי הדורות הספרדים, וכן ראוי להיות על פי הקבלה. ומנהג האשכנזים להוציא הציציות לחוץ. וגם למנהגם ההולך בין הגוים וירא שילעיגו עליו, אינו צריך להוציאם מחוץ לבגדיו.מב)

11.ילקוט יוסף ציצית ותפילין הערות סימן ח - מהלכות ציצית - סדר עטיפת הציצית 

מא) שאין צריך ללבוש הטלית קטן מעל בגדיו

הנה בפר' ציצית (במדבר טו, לט) נאמר, והיה לכם לציצית וראיתם אותו, וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אותם. ומבאר רב סעדיה גאון, דלשון ציצית היינו, הצצה, ראייה, ומכאן שיש לראות את הציציות. וגם המלים וראיתם אותו מכוונות למסקנא זו. וכ"כ האבן עזרא שם. [וכן הוא בתשובת הרשב"א חלק ז' סי' תקסח]. וגם פשוטו של מקרא "גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה" מוכיח דיש ללבוש הציצית על בגדיו. והנה לקיים מצוה זו אפשר על - ידי הטלית גדול שלובשים בעת התפלה, או ללבוש את הטלית קטן מעל לבגדים. ודעת רבינו בעל העיטור (בהלכות ציצית סוף החלק השלישי), שיש ללבוש את הטלית קטן תחת בגדיו, ובשעה שלובשו מסתכל בציצית, ובזה יוצא ידי חובת המצוה כהלכתה. ושם הביא תשובת רבינו יצחק בן מרון הלוי, שהשיב, שאלו המכסים הטלית תחת המקטורן, אינם מקיימים מצות ציצית כהלכתה, שהרי כך נאמר: "גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה", כלומר, שהטלית שיש בה ציצית תהיה על בגדיו, ולכן הרוצה לקיים מצות ציצית מן המובחר, צריך ללבוש הטלית על מלבושיו. אולם הרב בעל העיטור שם כתב לחלוק על זה, והסביר שאין שום ראיה לזה מהכתוב שאמר "על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה", שכבר דרשוהו חז"ל לדרשות אחרות, (וכמבואר בשבת כז: ובמנחות מג ב). ואף מה שנאמר בפר' ציצית: "וראיתם אותו", אין המדובר שיראנו בכל שעה, וגם לא על בגד הטלית עצמו, אלא רק על הציציות, שבשעה שלובש הטלית ומתעטף בו, הרי הציצית ישנו בראיה אצלו ואצל אחרים, וראיה מעלייתא היא, ויוצא בה ידי חובת המצוה כהלכתה. עכת"ד. וזו לשון רבינו יונה בספר היראה (אות טז): ויהיה לו טלית קטן וילבשנו מתחת למדיו, שעיקר מצות ציצית ללבשו תמיד, כי לזכרון המצוה ניתנה, ולמען לא יתור אחר שרירות לבו ומראה עיניו, וזה לא ימצא כי אם בלכתו בדרך וכו'. ע"כ. וכ"כ המרדכי (בהלכות ציצית סי' תתקמג) בשם רבו המהר"ם מרוטנבורג: שיש לעשות טלית קטן כמין סרבל קטן ולברך עליו, אף על פי שאין בו עיטוף, וכן עושים הצנועים, ולובשים אותו תחת מלבושיהם. [ועיין בשו"ת מהר"ח אור זרוע (סי' ד'), ובשו"ת תרומת הדשן (סי' מה). ע"ש]. ובמרדכי (תענית, סי' תרלז) כתב, שמהר"ם מרוטנבורג לא היה מתעטף בטלית גדול בתשעה באב בבוקר, משום שנאמר בצע אמרתו, בזע פורפיריה, וכן לא היה מניח תפילין בתשעה באב בבוקר, משום שנאמר (שם ב, א): השליך משמים ארץ תפארת ישראל, זה התפילין. ובמנחה היה מתעטף בטלית ומניח תפילין, ומ"מ היה לובש טלית קטן בבוקר, לפי שאינו נראה לעולם. ע"כ. ומבואר מכל זה שאין צורך ללבוש הטלית קטן על בגדיו.

ואין לתמוה על העיטור היאך דרש קרא דוראיתם אותו על שעת העיטוף בלבד, והוציא המקרא מידי פשוטו, דמצינו לו חבר מגדולי התנאים, הלא הוא יונתן בן עוזיאל בתרגומו, שכתב: ויהא לכון למצותא דציצית ותחמון יתיה בזמן דאתון מתעטפין בהון ביממא ותדכרון וכו'. ומבואר להדיא דמצות וראיתם אותו היינו "בזמן דאתון מתעטפין בהון ביממא". [ושמא יש לדחות, דכוונת התרגום לומר כל היום, והיינו, שמצות ציצית ביום ולא בלילה, ובזמן של כל היום שמתעטף בו צריך שיראה הציציות, וא"כ אפשר לומר דלובש הציצית מעל הבגדים, שע"י כך רואהו כל זמן שמתעטף בו. ודו"ק].

אולם מרן הבית יוסף (סי' ח') כתב, ומתוך דברי רבינו הטור כאן נראה שדרך טלית קטן ללובשו תחת בגדיו, אבל ממה שכתב רבינו בסי' כד שעיקר מצות ציצית כדי לזכור המצוה, דבכל שעה ובכל רגע צריך שיזכור המצוות, נראה שעיקר מצות טלית קטן ללובשו מלמעלה, כדי שתמיד יראהו ויזכור המצות. וכ"כ הנימוקי יוסף בשם הריטב"א. ע"כ. וכ"כ מרן בש"ע (סי' ח סעיף יא), שעיקר מצות טלית קטן ללובשו על בגדיו, כדי שיראנו תמיד ויזכור מצות ה'. אלא שבסי' כ"ד סעיף א' כתב מרן: אם אין אדם לובש טלית קטן של ארבע כנפות, אינו חייב בציצית. ומכל מקום טוב ונכון שכל אדם יהיה זהיר ללבוש טלית קטן כל היום, כדי שיזכור המצות בכל רגע. ונכון ללובשו על המלבושים. ולפחות יזהר שיהיה לבוש בציצית בשעת התפלה. ע"כ. ומלשון "ונכון" ללובשו על הבגדים משמע, דאינו מעיקר הדין, ואילו בסי' ח' כתב, דזו עיקר מצות ציצית. גם בסי' כ"ג (סעיף א') כתב מרן, מותר להכנס לבית הקברות והוא לבוש ציצית, והוא שלא יהיה נגרר על הקברות, אבל אם הוא נגרר על הקברות אסור משום לועג לרש. במה דברים אמורים בימיהם שהיו מטילים ציצית במלבוש שלובשים לצורך עצמם, אבל אנו שאין אנו מכוונים בהם אלא לשם מצוה, אסור אפילו אינם נגררים. והני מילי כשהציציות מגולות, אבל אם הם מכוסות מותר. ע"כ. והוא ע"פ מה שביאר בבית יוסף שם, דטלית קטן שלובשים תחת הבגדים אין בו איסור משום לועג לרש, ומותר ליכנס בו לבית הקברות, מפני שהוא מכוסה. ע"כ. ומשמע שגם לדעת מרן טלית קטן לובשים אותו תחת לבגדים. ולכאורה הדברים סותרים.

והנה בהרא"ש (ברכות פרק ג' סי' ה) כתב בשם רבינו יונה, שאף על פי שמותר להכנס לבית הקברות בציצית שעליו, זהו דוקא בימיהם שהיו מטילים ציצית בכל מלבושיהם, ואי אפשר שיסירו בגדיהם בכניסתם לבית הקברות, אבל טליתות שלנו שאין אנו מתכוונים בהם אלא לשם מצות ציצית, דינם כמו תפילין שאסור להכנס בהן לבית הקברות משום לועג לרש. וכן פסקו הטור והש"ע באו"ח (סי' כג סעיף א), וביו"ד (סי' שסז סעיף ד). ומרן הבית יוסף (באו"ח סי' כג), כתב, ויש לעיין בטלית קטן שאדם לובש מתחת למדיו, האם מותר להכנס בו לבית הקברות, שאפשר שלא אסר רבינו יונה להכנס בטלית של מצוה לבית הקברות משום לועג לרש, אלא בלובשו על בגדיו, שהוא נראה לעין, אבל כשלובשו תחת בגדיו כיון שאינו נראה אין בו משום לועג לרש. והעלה במסקנא להקל. וכ"כ הפרישה באו"ח (סי' כג): וכתב מורי המהרש"ל, ומשמע שזהו דוקא בטלית גדול שלובשים אותו למעלה מהבגדים, אבל טלית קטן שלובשים תחת הבגדים, אין בו משום לועג לרש, ושכן המנהג. ע"כ. וכן כתבו הבית חדש והטורי זהב והשפתי כהן ביו"ד (סי' שסז). וסיימו, שהטעם לכך הואיל והציציות מכוסות. וכ"כ מרן החיד"א בברכי יוסף או"ח (סי' כג) בשם התפארת שמואל. וכ"כ רבי יחיאל מיכל אפשטיין בערוך השלחן (או"ח סי' כג, ויו"ד סי' שסז), שמותר להכנס לבית הכסא לעשות צרכיו בטלית קטן שעליו, כיון שהוא מכוסה. וכ"כ הפרי מגדים. וכיוצא בזה כתב הטורי זהב (או"ח סי' כא סק"ג) שמותר להכנס לבית הכסא לעשות צרכיו בטלית קטן שעליו כיון שהוא מכוסה. וכ"כ הפרי מגדים שם. וע"ש. ועל כל פנים מבואר בדברי מרן הבית יוסף וכל האחרונים הנ"ל, שהמנהג הוא שהטלית קטן מכוסה תחת כל הבגדים, ושאף הציציות מכוסות.

וכבר עמד בסתירת הדברים הגאון רבי מרדכי כרמי בספר מאמר מרדכי (סי' כד סק"א), ותירץ, שאף שסובר מרן שיותר טוב ללבוש הטלית קטן על מלבושיו, לא נהגו כן, ולכן הזכיר בדין טלית קטן בבית הקברות שלובשים אותו תחת בגדיהם, כדי ליישב המנהג שנכנסים בו לבית הקברות, ויישבו בטוב טעם ודעת. ומה שכתב בש"ע שלובשו על בגדיו, הוא רק למצוה מן המובחר, ועל הצד היותר טוב. עכת"ד. [ואף שלשון מרן מורה לכאורה דלאו למצוה מן המובחר קאמר, שהרי כתב: עיקר מצות טלית קטן ללובשו על בגדיו וכו'. והיאך אפשר לומר על לשון זה שהוא למצוה מן המובחר, מכל מקום אחר שמצינו במרן עצמו שכתב בלשון ונכון, משמע ליה להמאמר מרדכי הנז' דמעיקר הדין מרן נקיט ואזיל כדעת בעל העיטור הנז'].

ובספר יפה ללב כתב ליישב, דמה שכתב שם עיקר הוא למצוה מן המובחר, אבל מעיקר הדין יכול ללבוש הטלית קטן תחת בגדיו. וכן משמע ברמ"א (סי' ג' סעיף ג') שכתב, טלית קטן "שתחת" בגדיו.

וכתב עוד המאמר מרדכי (בסי' ח ס"ק יא), שאף הריטב"א והנימוקי יוסף שכתבו שהטלית קטן יהיה על בגדיו, דבריהם ברור מללו, שזהו דוקא לאותם שאינם נוהגים ללבוש טלית גדול עד לנישואיהם, ולכן כתבו הריטב"א והנימוקי יוסף שיש להם ללבוש הטלית קטן על בגדיהם, ואף גם בזה נראה שזהו דוקא בשעת קריאת שמע ותפלה, אבל אנו שנוהגים להתעטף בטלית גדול בשעת קריאת שמע ותפלה, נראה ברור שיכולים אנו ללבוש הטלית קטן תחת הבגדים. וכמו שמתבאר מדברי הנימוקי יוסף שם בראש דבריו, שהטלית קטן לובשים אותו תחת המקטורן. ולפ"ז ניחא מה שהקשה הלחם חמודות (אות ע). עכת"ד.

ומבואר בדברי מרן הבית יוסף וכל האחרונים הנ"ל, שהמנהג הוא שהטלית קטן מכוסה תחת כל הבגדים, ושגם הציציות מכוסות. ועיין עוד בשו"ת הרדב"ז חלק ה' (סי' ב' אלפים וק"ו) שכתב: ובכדי לקיים מצות ציצית בכל היום, אנו לובשים טלית קטן תחת כל המלבושים. ושם (סי' ב' אלפים ור"ס) כתב: ובשעה שאני מברך על הטלית הגדול אני מכוין לפטור גם הטלית הקטן, לפי שאני לובש אותו קודם שיאיר היום תחת כל המלבושים כולם. ע"ש. וכן היה מנהג הגר"א, וכמ"ש בספר מעשה רב (הלכות ציצית אות טו). ע"ש.

והגאון המקובל רבי חיים ויטאל בשער הכוונות (דף ז ע"ב), העיד בגודלו על רבינו האר"י זצ"ל, שהיה לובש הטלית קטן מתחת לכל מלבושיו על החלוק. [דהיינו על הגופיה]. ושאותם המתייהרים ללבוש טלית קטן על כל בגדיהם טעות גדולה היא בידם, ושזה הוא היפך האמת. ע"כ. וכ"כ הגאון המקובל רבי יעקב צמח בספר נגיד ומצוה (דף ו ע"ב), דטלית קטן הוא כנגד הפנימיות, היפך הנוהגים ללבוש טלית קטן למעלה מהמלבושים. והטלית גדול הוא כנגד החיצוניות, ולכך נלבש על כל המלבושים. וראיתי למורי ז"ל שמברך על טלית קטן להתעטף בציצית בבית הטבילה, והיה מכסה את ראשו עמו מעט, ואחר כך היה לובשו תחת הבגדים על החלוק. ע"כ. וראה עוד בספר פרי עץ חיים (שער הציצית דף טז ע"ד). ועיין בספר סולת בלולה (סי' ח סק"ד), שהביא מגורי האר"י הרה"ג מהר"ח הכהן בספר מקור חיים, שכתב להוכיח כן מפשט הגמרא (במנחות מד א) במעשה באדם שהיה זהיר במצות ציצית, ששמע על זונה נכרית בכרכי הים, וכשעלה לישב ערום כנגדה, באו ציציותיו וטפחו לו על פניו, ונשמט וניצול מהעבירה. ומשמע שהטלית קטן תחת הבגדים כולם. (וכן הובא בספר יפה ללב סי' ח ס"ק כא). ואף על פי שיש מקום לפלפל בראיה זו, מכל מקום לפי דרכנו למדנו שדעת המקובלים שיש ללבוש הטלית הקטן תחת מלבושיו. וכ"כ מרן החיד"א בברכי יוסף (סי' ח סק"ז), ובקשר גודל (סי' ב אות ב). וכן העלה עוד מרן החיד"א בהגהותיו ניצוצי אורות על הזוהר פר' מקץ (דף רה ע"א), ודחה בשתי ידים דברי הרב מהר"ם די לונזאנו שהפריז על המדה להוכיח מדברי הזוהר שם נגד האר"י, וכתב, שאין משם שום ראיה נגד האר"י ז"ל. ע"ש. וכ"כ בחסד לאברהם (אות ו'). וראה בבן איש חי (פר' לך לך אות יב). ומאחר שהמקובלים הדגישו בדבריהם שהלובשים טלית קטן על בגדיהם טועים טעות גדולה, ושהוא היפך האמת, ואילו מרן לא כתב שיש ללובשו על בגדיו אלא על צד היותר טוב, ולא לעיכובא, לכן פשט המנהג ללבוש הטלית קטן תחת בגדיו, כי ידוע שמנהגינו בכל כיוצא בזה ללכת אחר הוראות רבינו האר"י ז"ל, גם בזמן שמרן הש"ע רוח אחרת עמו, וכמ"ש מרן החיד"א בברכי יוסף (סי' מו אות יא), והגאון רבי חיים פונטרימולי בפתח הדביר (סי' כה אות ו). והגאון רבי חיים חזקיה מדיני בעל שדי חמד בשו"ת אור לי (סי' מ), ובשו"ת מכתב לחזקיהו (סי' ז דף לג ע"ד), ובשו"ת רב פעלים חלק ב' (חאו"ח סי' ו'), ועוד. ולכן מנהגינו ללבוש הטלית קטן תחת הבגדים. וכן כתבו הגאון רבי אליהו ישראל בספר כסא אליהו (סי' ח). והרה"ג רבי אליהו חזן בספר נוה שלום. וכן ראינו אצל כל רבותינו רבנן קשישאי בדור שלפנינו שכולם נהגו ללבוש הטלית קטן תחת בגדיהם, וגם הציציות מכוסות בבגדיהם. וכמבואר דין זה בשו"ת יחוה דעת חלק ב' (סי' א'). וכן העיד בספר שתילי זיתים (סי' ח') שכך היה מנהגם, ללבוש הטלית קטן תחת הבגדים. גם בספר ארץ חיים סתהון (סי' ח' סעיף יא) כתב, דבתחלה היה המנהג ללבוש הטלית קטן על הבגדים, אך אחר שהאר"י ז"ל הזהיר ללובשו דוקא תחת הבגדים, שינו המנהג. ע"כ.

וכ"כ בספר דברי שלום (מזרחי, בהשמטות שבסוף חלק ה' עמוד תיז), דפשט לשון הכתבים של רבינו האר"י ז"ל משמע דגם הציציות צריך שיהיו תחובין תחת בגדיו, ולכן לא נהגו אף אחד מהחכמים שבדור האחרון להוציא את הציציות מעל בגדיהם.

והנה הטור (בסי' שנא) כתב, ובענין הטלת הציצית בהן איכא פלוגתא וכו' והר"ז הלוי כתב כן בשם הר"י בן מלכי צדק כשנושאין אותו לקברו מטילין בו ציצית, שלא יהיו נושאי המטה מעוטפין בציצית והוא בלא ציצית, וכשקוברין אותו נוטלין אותו ממנו וכו'. והרמב"ן כתב וכו' אין קוברין המת אלא בטלית שיש בו ציצית. ע"כ. וכתב מהריק"ש, כי בעיה"ק צפת נהגו כדעת ר"י בן מלכי צדק. ומכאן כתב לדייק בארץ חיים סתהון (סי' שנא) כי היו נוהגים פה צפת ללבוש הטלית קטן על הבגדים כדי שיהיו הציציות מגולים, וכמ"ש מרן בסי' ח' סעיף יא. וריש סי' כד, ועיין בריש סי' כג, וביו"ד סי' שסז ס"ד. ולכן היה חשש לועג לרש אם לא היו נושאים המת בציצית, וכמ"ש מרן ז"ל. ובזמנינו הכל לובשים הטלית קטן תחת הבגדים על פי האר"י ז"ל, ומכל מקום נוהגים לישא המת בציצית על פי סוד הקבלה, כמ"ש מהר"י ניניו בספרו אמת ליעקב (מערכת ל' אות מז) הטעם למנהג ירושלים בזה. וראה מה שכתבנו בזה לקמן סי' כג.

וטעם המקובלים כתב בשו"ת ישכיל עבדי חלק ח' (סי' ב'), שטלית קטן הוא מבחינת הקטנות דעיבור ראשון, אבל טלית גדול הוא בסוד היצירה דגדלות ממש, וה"פ דטלית קטן הוא רומז לעובר, וכמו שהעובר בבטן אמו הוא נסתר מעין רואה, אך הוא מקופל שלשה על שלשה, כן ציצית קטן שהוא באותה בחינה של העיבור צריך להיות תחת כל הבגדים שלא יהיה נראה לעין כל, ועיקר הרמז הוא רק בכנפי הציציות עצמם, לא בהבגד שבו נתלים הציציות, ולכן מהחיוב הוא להיות מכוסים ונעלמים מכל רואה, אבל טלית גדול שהוא בסוד היצירה דגדלות ממש, וכמו שהעובר שיוצא ממעי אמו אז מתפשט גופו ונראה לכל צורת כשאר כל אדם, ואז נראה לעין כל, כן גם הטלית גדול צריך להיראות לעין כל. ע"ש. ועיין עוד בשו"ת ציץ אליעזר חלק ח' (סי' ג') ובחלק יג (סי' ה'), שהאריך בנידון דידן. 

מב) מנהג הספרדים להכניס הציציות תחת הבגדים - מנהג נגד מרן

הנה המגן אברהם כתב, שאף לדעת האר"י ז"ל שיש ללבוש הטלית קטן תחת בגדיו, מכל מקום הציציות יהיו בחוץ, ורק כשהולכים בין העכו"ם יש להקל לתחבם בתוך הכנפות. והובא במשנה ברורה (סי' ח ס"ק כה). וכן הביא באליה רבה (ס"ק יב) בשם השל"ה הקדוש, שיש להוציא את ב' הציציות שלפניו לחוץ. אבל בחסד לאלפים (סי' ח') כתב, שלדעת האר"י ז"ל גם הציציות יהיו בפנים. והובא בשו"ת ציץ אליעזר חלק ח' (סי' יג). וכתב, שזהו למנהג הספרדים, אבל לאשכנזים ראוי להם להוציא הציציות בחוץ. גם בשו"ת ישכיל עבדי חלק ה' (חאו"ח סי' ג'). וחלק ח' (סי' ב'). כתב, שמנהג הספרדים להכניס את הציציות בפנים. וכ"כ בספר נתיבי עם (סי' יז סעיף ג') בזה"ל: ואני בתור חניך ירושלים שהייתי בקטנותי בת"ת של הספרדים מעיד בזה נאמנה שכל התלמידים לא היו מתקבלים לת"ת בלא טלית קטן, ובודאי שאותו רב [שהלעיז דלכאורה אין הספרדים נוהגים ללבוש טלית קטן] הוא משום שלא ראה את ציציותיהם מבחוץ כמנהג האשכנזים. וזה מטעם שלובשים הטלית קטן תחת הבגדים על הכתונת שעל הבשר, וכדעת האר"י ז"ל. ע"כ. הרי דנקט בפשיטות דגם הציציות צריכות להיות מכוסות. גם בשו"ת ציץ אליעזר חלק ח' הנ"ל כתב, שלדעת האר"י ז"ל יש לכסות לא רק את הטלית קטן אלא גם את הציציות. והעיד שכזאת ראינו מתנהגים אחינו הספרדים שכמעט כולם מקטנם ועד גדולם לרבות הנוהגים בחסידות ופרישות, שלובשים הטלית קטן מתחת לבגדיהם, לרבות גם הציציות שמכונסים גם כן מבפנים לבגדיהם. ע"ש. וכ"כ בשו"ת מקוה המים חלק ג' (סי' א') שכן היה מנהג רבותינו הספרדים מגדולי הדור. ע"ש. גם בשו"ת שער שמעון אחד חלק ב' (סי' ז') כתב להוכיח שכן הוא על פי הקבלה, דאם לא כן, מאי נפקא מינה בין האר"י למרן, דמה לי אם הטלית למעלה מהבגדים או תחתם, הלא העיקר הוא לראות הציצית, ואם הציצית מגולה, כבר הוא זוכר את מצות השם כסברת מרן. דמאי נפקא מינה בבגד עצמו של הטלית, הלא העיקר הוא הציצית שמזכיר המצוות. ולפי זה ניחא הסתירה בדברי מרן הנ"ל, דלאמיתו של דבר העיקר הוא הציצית המגולה. ע"ש. וראה עוד במה שכתב בחלק ה' (סי' ה'). גם בספר אור לציון חלק ב' (עמוד כז) כתב, דעל בני ספרד להצניע את הציציות תחת בגדיהם, ולא להוציאן. ואף שהמגן אברהם רצה לחלק, דמה שצריך להצניע הוא את הטלית, אבל הציציות יש להוציא לחוץ, וכתב, דזהו מה שאמרו בגמרא אין ציצית אלא יוצא. ע"ש. מכל מקום מדברי המקובלים הספרדים משמע שגם הציציות צריכות להיות בתוך בגדיו, וכמו שמשמע בברכי יוסף (אות ז'). וכן דעת מורינו הגאון רבי עזרא עטייה זצ"ל, ואמר שבן ספרד שמוציא את ציציותיו יש לו לחוש משום מוציא לעז על הראשונים, ולכן אין לבני ספרד לשנות ממנהג רבותיהם. ואין לחוש לאסור להכניס את הציציות אחר שהם נוגעות בבשר, כיון שאין איסור שהציציות יגעו בבשר.

12.שו"ת משנה הלכות חלק י סימן א 

ההולך בציצית מבחוץ אי יש בו משום יוהרא 

אור ליום ג' לסדר כככבי השמים לרב התשמ"ג בנ"י יצו"א.

בין המצרים, יקבץ זקנים עם נערים, ע"י משיח צדקינו, יצו ה' ישועתינו ובתוכם הרהגה"צ המפורסם כג"ת מוה"ר בנימין יהושע זילבר שליט"א בעמח"ס לתועלת הרבים.

אחדשכ"ג, בידידות נאמנה מכתבו היקר קבלתי וכו'. 

הנה בדבר מה שהעיר בט"ק אי ע"פ האריז"ל צריך להיות תחת הבגדים וציין למ"ש ללחום נגד אחד מגדולי המשגיחים המפורסמים שרצה להצדיק מה שהי' בישיבתו המנהג להתדמות להמשכילים ובספר היראה עם פי' מקור היראה אות ט' דף ז' מדפי הספר כתב נגד זה בחריפות עכל"ג. 

ולפענ"ד לאחר עיוני בספר היראה וז"ל וילבש בגדיו ויהיה לו טלית קטן וילבשנו מתחת למדיו כי עיקר מצות ציצית ללבשו תמיד, כי לזכרון המצות נתנה ולמען לא יסור האדם אחרי שרירות לבו ואחר מראה עיניו המחטיאים את הגוף ודרך זה לא ימצא כי אם בלכתו בדרך אשר דברי ערוה מצויים שם ע"כ. והנה מעכ"ג דחק מאד לישב לשון מתחת למדיו שהוא מתחת לבגד העליון ובאמת כי קשה מאד לפענ"ד לפרש למדיו בגד העליון דא"כ היל"ל למדו עיין ערוך למ"ד (פריזטער קלייד) ברכות כ"ח מאן דלביש מדא ומדיו משמע כל מלבושיו, גם מה שתמה על אותו הגדול הנה ז"ל הפרי עץ חיים בשער הכוונות בענין הציצית דרוש ו' גם הטלית קטן היה לובשו למטה משאר מלבושיו ע"ג חלוקו שלא כאותם המתיהרים ללבשו ע"ג בגדיו וטעות גדול הוא בידם היפך האמת עכ"ל. ובס' יד אהרן בהגהת בית יוסף וז"ל ואפילו אותם שלובשין שאין נוהגין אלא בטלית קטן ראוי ללבוש אותם על מלבושים והרב האר"י זצוק"ל כתב שצריך תחת בגדיו ועיין בס' נגיד ומצוה ע"כ והברכ"י הביא בסי' ח' אות ז' כתב מוהר"י צמח בהגהותיו כ"י מהרב זלה"ה צריך ללבוש הטלית קטן תחת הבגדים על החלוק וצריך לשכב עמו על המטה ולכן ראוי ליזהר שלא יסורו שום זמן אף בהיותו ישן רק בכניסתו למרחץ ע"ש שגם בשעת הזווג יהיה עליו וכ"כ עוד בספרו עבודת הקודש בקשר גודל סי' ב' אות ב' ובשלמי ציבור דף כ"ו ע"ג ובחסד לאלפים. וכ"נ מה שהביא המג"א מהכתבים אשר לכן נלפענ"ד דודאי הט"ק לפי דעת האר"י ז"ל וסייעתו הוא דוקא תחת מלבושיו ועל חלוקו וכן ראיתי נהג עלמא רוב העולם עכ"פ. 

ומיהו לענין הציצית מבחוץ שצריכין להיות מגולין כדי להיות רואין אותן בכל שעה נראה דהי' תלוי במנהג מקומות וכבר ציינתי לשו"ת מוהר"י ברונא סי' צ"ו שנשאל על הבחורים שלובשים טלית קטן על בגדיהם בפרהסיא ואומרים דניחא להו לקיומי מצוה בפרהסיא מי חיישינן ליוהרא או לא תשובה הכל לפי המנהג והזמן והאדם ולפום ריהטא נראה לי דאיכא למיחש וראיה מרבינו תם ברכות י"ח דיש להסיר ציצית מטליתות של מתים משום דציצית נראה כמעיד שקיים כל המצוות כדאיתא במנחות מ"ג א' ונדרים כ"ה ועכשיו אין הדורות כשרים ונראה כאילו מעיד עדות שקר בעצמו ובימיהם שהיו לכולם טלית בת ד' כנפות יש להעניש בעידנא דריתחא מנחות מ"א אבל עתה כשלובש הטלית בת ד' כנפות אינו אלא מן המתמיהין לא מיענש וכו' ועכשיו שאין רגילין ללבוש בפרהסיא וכו' כ"ש דהוה מן המתמיהין ואסור כמ"ש הר"ת וכל הלובש שאינו סמוך מן הגדולים (כלומר שאין לו סמיכה מן הגדולים) נראה כמעיד שקר בעצמו וסתם מלבוש אסור ללבוש יותר מן השיעור שרגילים בו שאר בני אדם ובפרק חזקת הבתים בבא בתרא נ"ז ב' טלית של תלמידי חכמים כיצד א"ל כל שאין חילוקו נראה מתחתיו טפח ופי' רש"י מקטירין שמכסה בהן כל בגדיו וכ"ש דאי קאי להכי חלוק דאיכא צניעות טפי עכ"ל. אלמא כל מה דארוך עד ארעא טפי חשוב ובשבת איכא דלא ישלשל בגדיו בחול משום דמיחזי כרמות רוחא אלא ע"כ דוקא תלמיד חכם ילבוש כהאי גוונא ולא שאר העם. 

וע"ש מה שהאריך עוד לענין מה שנראה כיוהרא אותן הלובשין להתנאות בטלית של תלמידי חכמים וכן בשאר דברים להתדמות להם דזה נמי יוהרא היא ובפסחים קי"א ב' דקא משרו סודרא דמר כצורבא מדרבנן ובדיקנא ליה למר ולא ידע למאמר ברוך. פי' המזיקין שוררו ולעגו אהאי מדרבנן דלא ידע למכתב קמיעא ואמרו עליו שלובש סודר כמו תלמיד חכם ולא ידע ברכה על הסודר ברוך עוטר ישראל בתפארה והאריך שם עוד ע"ש. וכן מצינו לענין להתענות שעם הארץ אסור לעשות עצמו תלמיד חכם אם לא בערב ראש השנה שכולם מתענין ולא הוה יוהרא מצינו דאפילו לענין מצוה נמי כל שאינו ראוי לו ועושה מקרי יוהרא וכן בגמ' ב"ק נ"ט בהאי חכם שלבש מסאני אוכמא ורצה להלקותו על שאינו ראוי להתאבל על חורבן בית המקדש וכו' הרי דאדרבה חש לה שלא ללבוש ט"ק על בגדיו משום יוהרא וכמ"ש האר"י ז"ל דלא כאותם המתיהרים ללבשו ע"ג בגדיו וטעות גדול הוא בידם ובמקום שכולם נוהגים ללבוש ציצית ולצאת בהם מגולין ודאי דכן יש לנהוג אם לא במקומות שדר בין הגוים ויש לחוש ללעג וסכנה וצדקו בזה דברי מעכ"ג. 

ולא אכחד מעטי ממה שאני מסתפק בהני שלובשין הט"ק ומכניסים הבגד מתחת למכנסים ואח"כ מוציאים את הציצית שיהיו נוטפים והנה ע"פ הרוב או לא על כלם כיון שהט"ק מדקדקים להיותו כשיעור הרי הוא ארוך וכשרוצה להוציא הציצית הרי הוא כופל הטלית למעלה ומוציא הציצית מחוץ למדיו והרי הלכה מפורשת בש"ע א"ח סי' ש"א סכ"ט היוצא בטלית מקופלת דהיינו שלאחר שנתנה על ראשו מגביה שוליה על כתפיו חייב חטאת ובסעיף ל"א שם הוסיף דה"מ בטליתות שלהם שהיו יריעה אחת מרובעת וא"כ בטליתים קטנים שהם ג"כ מיריעה מרובעת המקפל טליתו ויוצא בו יש בו משום איסור הוצאה והכי ליכא למימר שקבצם להתנאות בה שהרי הבגד הוא מתחת המכנסיים וצ"ע. 

ומיהו לעיקר דברי רבינו יונה הינלפענ"ד לפרש בסיום לשונו כי אם בלכתו בדרך אשר דברי ערוה מצויים שם ומאי שייטא דדברי ערוה מצויים שם לכאן והי' נראה לפמ"ש ז"ל מנחות מ"ד ע"א מעשה בהאי אדם שהיה זהיר במצות ציצית שמע שיש זונה בכרכי הים וכו' עלתה וישבה על גבי עליונה כשהיא ערומה ואף הוא עלה לישב ערום כנגדה וכו' באו ד' ציציותיו וטפחו לו על פניו נשמט וישב לו ע"ג קרקע וכו' והנה למדנו משם ב' דברים דמצות ציצית הצילתו מערוה חמורה ר"ל וגם שהי' לבוש הציצית על בשרו ומתחת למדיו דאל"כ כשעלה ערום הי' כבר בלי ט"ק שהרי כבר הוריד כל מלבושיו אבל כנראה דהט"ק הי' תחת למדיו שזה הוא להציל על דבר ערוה וכמ"ש. 

ולפי זה אתי שפיר מאוד דברי רבינו יונה ז"ל בלכתו בדרך אשר דברי ערוה מצויים שם אלא דממילא שמעינן מינה שהי' נזהר במצות ציצית אפילו בשעת זווג וכדעת האר"י הקדוש ולכן לא רצה להוריד אפילו אז כיון שהי' נזהר במצוה זו ולכן הצילתו עכ"פ למדנו משם ב' דברים אחד שלבש הט"ק מתחת כל מלבושיו והשנית שהצילהו מחטא שלא יבא לידי ערוה ח"ו. 

ונלפענ"ד דזה כוונת הרבינו יונה ויהי' ט"ק וילבשנו מתחת למלבושיו כי עיקר מצוה ללבשו תמיד כי לזכרון המצות נתנה ולמען לא יסור האדם אחר שרירות לבו ואחרי מראה עיניו המחטיאים את הגוף ודרך הזה לא ימצא כי אם בלכתו בדרך אשר דברי ערוה מצויים שם וכיון שיבא בדרך אשר דברי ערוה מצויים יסור אחר עיניו כמעשה של אותו תלמיד ששמע בכרכי הים יש זונה שהוא בדרך ערוה ואם ילבש הציצית מתחת למדיו ויהיו עליו תמיד יצילנו מעבירה ולפי שהלובש טלית גדול לא יוכל להיות עליו כל שעה שלפעמים יוצא למקומות שא"א לו לצאת בטלית גדול וכל שיהי' רגע אחת בלא ציצית ולא יהי' נזהר בהם בכל שעה כאותו תלמיד ח"ו יפול ברשת שחת של זנות שיתור ח"ו אחרי מראה עיניו ושרירות לבו ולכן צריך להיות עליו ט"ק מתחת למדיו תמיד בלי הרף ובזכות המצוה יוצל מכל כנלפענ"ד לפרש דברי רבינו יונה. 

ונראה להוסיף קצת דבאמת בדורות הראשונים היו ע"פ רוב נוהגים לילך בטלית ותפילין כל היום והיו מלובשים בטו"ת וא"כ למ"ל ט"ק תחת הט"ג אם שניהם למעלה ממלבושיהם ולכן קאמר שיהיה לו ט"ק וילבישנו מתחת למדיו דעל בגדיו יש לו ט"ג ממילא והט"ק יהי' בלכתו בדרך וזה מתחת למדיו כנלפענ"ד בביאור האי ענינא. ובאמת כי מה"ת כל בגד מחויב בציצית ובזמן הראשונים לא הי' להם אלא בגד אחד בת ד' כנפות שהיו מעטפים בזה וא"כ הציצית היו על הבגד שעל הגוף ממש. והנה כל זה כתבתי רק להסביר דברי רבינו יונה הגם שידוע שבהא דמס' מנחות יש מפרשים שבשעת מעשה לא היו עליו הציצית אבל לפי דרכינו יש לומר דהיו עליו בשעת מעשה וכן פי' כמה מהראשונים ומסתבר לפי דעת האר"י ז"ל שלא יסור ממנו הציצית לעולם וזהו זהירות שנזהר בה, ומיהו ודאי הנוהג כהמ"ב תע"ב רק שלא יהא בו משום יוהרא ובזה"ז בעונ"ה שחוצפא יסגא יש ליזהר יותר מיוהרא שכבר נעשה כעין היתר ולפעמים גם למצוה יחשב להתיהר כל אחד מראה חומרא שלו ולא די שמתיהר לעצמו בה אלא רוצה גם להכריח את חבירו ואם איננו שומע לו הרי השני כבר הוא ח"ו בכלל פושעי ישראל שאינו נוהג כוותיה אבל לא כן הדורות הראשונים שכל אחד יחזיק את מנהגו אשר מקור מחצבתו ממקום קדוש יהלך.

 וראיתם אותו

1.   שולחן ערוך אורח חיים הלכות ציצית סימן ח סעיף יא 

עיקר מצות טלית קטן, ללובשו (כה) [יא] על בגדיו, כדי שתמיד (כו) יראהו יג ויזכור המצות.

2.   משנה ברורה סימן ח 

(כו) יראהו - כמה דכתיב וראיתם אותו וזכרתם וגו'ואותן האנשים המשימין הציצית בהמכנסים שלהם לא די שמעלימין עיניהם ממאי דכתיב וראיתם אותו וזכרתם וגו' עוד מבזין הן את מצות הש"י ועתידין הן ליתן את הדין ע"זומה שאומרין שהולכים בין הנכרים לזה היה די שישימו הציצית בתוך הכנף ואלו היה להם איזה דורון ממלך ב"ו שחקוק עליו שם המלך כמה היו מתקשטין בו לפני האנשים תמיד וק"ו בציצית שמרמז על שם ממ"ה הקדוש ברוך הוא וכדלקמן בסימן כ"ד ס"ה כמה מתכבד האדם הנושא שמו עליו ואמרו חז"ל הזהיר במצות ציצית זוכה ורואה פני השכינה ומשמע מן הכתובים דהיהודים שישארו לעת קץ יהיו מצויינים במצוה זו כמה דכתיב ובאו עשרה אנשים מכל לשונות הגוים והחזיקו בכנף איש יהודי וגו' ואמרו חז"ל ע"ז כל הזהיר במצות ציצית זוכה ומשמשין לו שני אלפים ושמונה מאות עבדים וכו':

3.   תלמוד בבלי מסכת מנחות דף מג עמוד א 

ר"ש פוטר בנשים. מאי טעמא דר"ש? דתניא: +במדבר ט"ו+ וראיתם אותו - פרט לכסות לילה; אתה אומר: פרט לכסות לילה, או אינו אלא פרט לכסות סומא? כשהוא אומר: +דברים כ"ב+ אשר תכסה בה - הרי כסות סומא אמור, הא מה אני מקיים וראיתם אותו? פרט לכסות לילה; ומה ראית לרבות כסות סומא ולהוציא כסות לילה? מרבה אני כסות סומא שישנה בראיה אצל אחרים, ומוציא אני כסות לילה שאינה בראיה אצל אחרים. ורבנןתלמוד בבלי מסכת מנחות דף מג עמוד ב האי אשר תכסה בה מאי עבדי ליה? מיבעי להו לכדתניא: +דברים כ"ב+ על ארבע כנפות כסותך, ארבע - ולא שלש; אתה אומר: ארבע ולא שלש, או אינו אלא ארבע ולא חמש?

4.   תלמוד בבלי מסכת מנחות דף מג עמוד ב 

ורבנן האי +במדבר ט"ו+ וראיתם אותו מאי עבדי ליה? מיבעי להו לכדתניא: וראיתם אותו וזכרתם - ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת התלויה בו, ואיזו זו? זו קרית שמע, דתנן: מאימתי קורין את שמע בשחרית? משיכיר בין תכלת ללבן. ותניא אידך: וראיתם אותו וזכרתם - ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת הסמוכה לה, ואיזו זו? זו מצות כלאים, דכתיב: +דברים כ"ב+ לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדו גדילים תעשה לך. תניא אידך: וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' - כיון שנתחייב אדם במצוה זו נתחייב בכל מצות כולן; ור"ש היא, דאמר: מצות עשה שהזמן גרמא היא. תניא אידך: וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' - שקולה מצוה זו כנגד כל המצות כולן. ותניא אידך: וראיתם אותו וזכרתם... ועשיתם - ראיה מביאה לידי זכירה, זכירה מביאה לידי עשיה. ורשב"י אומר: כל הזריז במצוה זו - זוכה ומקבל פני שכינה, כתיב הכא: וראיתם אותו, וכתיב התם: +דברים ו'+ את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד. ת"ר: חביבין ישראל שסיבבן הקדוש ברוך הוא במצות, תפילין בראשיהן ותפילין בזרועותיהן וציצית בבגדיהן ומזוזה לפתחיהן, ועליהן אמר דוד: +תהלים קי"ט+ שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך; ובשעה שנכנס דוד לבית המרחץ וראה עצמו עומד ערום, אמר: אוי לי שאעמוד ערום בלא מצוה! וכיון שנזכר במילה שבבשרו נתיישבה דעתו, לאחר שיצא, אמר עליה שירה, שנאמר: +תהלים י"ב+ למנצח על השמינית מזמור לדוד, על מילה שניתנה בשמיני. רבי אליעזר בן יעקב אומר: כל שיש לו תפילין בראשו ותפילין בזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו, הכל בחיזוק שלא יחטא, שנאמר: +קהלת ד'+ והחוט המשולש לא במהרה ינתק, ואומר: +תהלים ל"ד+ חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם.

5.   רמב"ם הלכות ציצית פרק ג הלכה ז 

כסות של פשתן אין מטילין בה תכלת אלא עושין הלבן בלבד של חוטי פשתן, לא מפני שהציצית נדחית מפני השעטנז אלא גזירה מדבריהם שמא יתכסה בה בלילה שאינה זמן חיוב ציצית ונמצא עובר על לא תעשה בעת שאין שם מצות עשה, שחובת הציצית ז ביום ולא בלילה שנאמר וראיתם אותו בשעת ראייה, וסומא חייב בציצית אף על פי שאינו רואה אחרים רואין אותו.

6.   הלכות קטנות לרא"ש (מנחות) הלכות ציצית סימן א 

[מנחות דף מג א] מ"ט דר"ש דתניא וראיתם אותו פרט לכסות לילה …היה אור"ת הא דקאמר הכא פרט לכסות לילה היינו כסות המיוחד ללילה אבל כסות המיוחד ליום אין בו משום כלאים [אפילו אם לובשו בלילה] ודקדק זה מדאמר בפרק התכלת (דף מ ב) א"ר זירא אמר רב מתנה אמר שמואל תכלת אין בו משום כלאים ואפילו בטלית פטורה. ומסיק דהאי טלית פטורה מיירי בהטיל למוטלת ודקדק ר"ת ז"ל מהא דקאמר ואפילו ולא קאמר אפי' בלא וי"ו משמע דבלא טלית פטורה איצטריך לאשמועינן דתכלת אין בה משום כלאים.

7.   שולחן ערוך אורח חיים הלכות ציצית סימן יז סעיף א 

אף על גב דכתיב וראיתם אותו (במדבר טו, לט), סומא (א) חייב בציצית מפני שנתרבה מאשר תכסה בה (דברים כב, יב) וקרא דוראיתם אותו איצטריך למעט (ב) <א> כסות לילה (ע"ל סי' י"ח).

8.   שולחן ערוך אורח חיים הלכות ציצית סימן יח סעיף א

לילה לאו זמן ציצית הוא, דאמעיט מוראיתם אותו (במדבר טו, לט) (א) <א> להרמב"ם, כל מה שלובש בלילה פטור אפילו הוא מיוחד ליום, ומה שלובש ביום חייב, אפילו מיוחד ללילה. א <ב> ולהרא"ש, כסות המיוחד ללילה, פטור, אפילו לובשו ביום, וכסות המיוחד ליום ולילה, חייב, אפילו לובשו בלילה. הגה: וספק ברכות (ב) להקל. ע"כ אין לברך עליו אלא כשלובש ביום והוא <ג> מיוחד (ג) ג"כ ליום (הגהות מיימוני). ואחר (ד) [ג] תפלת ערבית, אף על פי שעדיין יום הוא, אין לברך עליו (פסקי מהרא"י סי' קכ"א). (ה) ב [ד] ובליל יום כפורים (ו) יתעטף (ז) בעוד יום ויברך עליו (תשב"ץ).

9.   משנה ברורה סימן יח ס"ק ז 

(ז) בעוד יום - אבל אם איחר להתעטף עד לילה שוב לא יברך דשמא הלכה כהרמב"ם ומשמע מדברי המ"א בסק"ד דאפילו בין השמשות מותר לברך עד צה"כ וטעמו דהלא בציצית לא כתיב יום רק וראיתם אותו משמע כל זמן שנוכל לראות וכן פסק בעל דרך החיים ובספר מטה אפרים ראיתי שמחמיר בזה. אך אם זה גופא הוא מסתפק אם כבר הגיע בין השמשות נראה דבודאי יוכל לברך דבלא"ה דעת התוספות והרא"ש דכסות יום חייב בלילה והגר"א בביאוריו מצדד ג"כ לשיטה זו עי"ש:

10.שולחן ערוך אורח חיים הלכות ציצית סימן כא סעיף ג

<ג> מותר ליכנס בציצית (יד) לבית הכסא. הגה: וכ"ש לשכב בהן, דשרי. ויש שכתבו שנהגו (טו) ב [ד] שלא לשכב בטלית שיש בו ציצית, גם שלא ליתנו (טז) לכובס א"י לכבס, והכל שלא יהיו מצות בזויות עליו. אך נוהגים להקל (יז) לשכב בהם (כל בו). 

11.משנה ברורה סימן כא ס"ק טו 

(טו) שלא לשכב - ובכתבי האר"י ז"ל כתוב ע"פ הסוד שיש לשכב בלילה בטלית קטן:

12.מגן אברהם סימן כא ס"ק ב 

ב (פמ"ג) (מחה"ש) שלא לשכב - והרב"י כת' אנו לא שמענו מי שהקפיד ע"ז מעולם, וכתבי האר"י כתוב על פי הסוד שיש לשכב בלילה בטלית קטן ומביא מהאי דאמרי' פ"ד דמנחות כיון שראה דוד עצמו ערום בבית המרחץ אמר אוי לי שאני ערום מן המצות וק' למה לא אמר כן בליל' שהיה ג"כ ערום אלא ע"כ שהיה שוכב בטלית קטן ע"כ ודבריו דברי קבלה נקבל אבל לדין יש תשובה די"ל דבלילה עכ"פ היה לו מזוזה בפתחו משא"כ במרחץ וכ"מ בגמ' דאמרינן בגמרא ת"ר חביבין ישראל שסיבבן הקדוש ברוך הוא במצות תפילין וציצי' ומזוזה ועליהם אמר דוד שבע ביום הללתיך ובשעה שנכנס דוד לבה"מ וראה עצמו ערום וכו' משמע שהיה ערום מכולם אף ממזוזה כנ"ל ועסי' י"ח ס"א:

13.שערי תשובה סימן כא ס"ק [ד] 

[ד] שלא לישכב - עבה"ט והאחרונים האריכו בזה ועיין בקונטרס מספד רב שלכאורה י"ל שאין ראיה מדוד לפי שמלך היה והיה קשור לו ס"ת בזרועו רק שאינה נכנסת עמו לבית המרחץ ע"ש באורך:

14.פרי מגדים אשל אברהם שולחן ערוך אורח חיים הלכות ציצית סימן כא סעיף ג

(ב) שלא. עיין מ"א. הקשה להאר"י ז"ל [שמוכיח מדוד המלך], א"כ להר"מ ז"ל [ציצית ג, ז] דמיוחד ליום פטור בלילה, קשה מדוד בלילה (כמבואר סימן י"ח) אלא [על כרחך] דהיה לו מזוזה. והנה [ליכנס] בטלית לבית הכסא הוכיחו מרב יהודה מנחות מ"ג א' דאמאי לא מברך כשהסיר ביום [לעשות צרכיו], עיין ב"י [ד"ה ומ"ש רבינו], וי"ל דרבי דאמר כל זמן שמניחן מברך [היינו] בהסיח דעתו או בית הכסא שלהם רחוק בשדה, עיין מ"א סימן כ"ה אות כ"ב ולעיל סימן ח' במ"א אות י"ח. ויש ראיה מדוד דאמר מנחות מ"ג ב' כשנכנס למרחץ ולא בנכנס לבית הכסא ג"כ לא מזוזה ולא טלית, שמע מינה שמותר לילך שם בטלית:

15.ביאור הגר"א אורח חיים סימן כא סעיף ג

וכ"ש לשכב כו'. כמש"ש כי משני מכסות כו' אבל על כסות לילה לא מברך וע"ל סי' ח' 

16.ספר שבולי הלקט הלכות ציצית הלכות ציצית של רבינו שלמה זצ"ל 

…ומה ראית לרבות כסות סומא ולהוציא כסות לילה מרבה אני כסות סומא שאינו יכול לפוטרו מוראתים שישנה הטלית בראייה אצל אחרים ומוציא אני כסות לילה שאינה בראייה כלל תלמוד מכאן דבלילה לפני הנר שפיר דמי להתעטף דהא לא קתני דאסור להתעטף אלא פטור הוא מלהתעטף דהא לא קתני כלומר בשעה זו בלילה פטור ובשעה אחרת חייב ביום:

17.שו"ת הר צבי אורח חיים א סימן יב 

+/מתוכן הענינים/ להרב יעקב מעסקין ז"ל, ניו - יארק+ ציצית בלילה לאור הנר. 

כת"ר העיר על ספר הפרדס לרש"י ז"ל (הל' ציצית סימן לו) שכתב דלפני הנר חייב בציצית גם בלילה, והעיר, דלמה כתב הרמ"א (הל' ציצית סימן יח) דבליל יום הכפורים יקדים ללבוש את הטלית מבעוד יום. וכן תמה, דאיך שייך לומר שאם הדליק נר בלילה תשתנה הלילה ממציאותה ותעשה יום. 

ספר הפרדס אין בידי עכשיו. אבל לדידי איני רואה שום קושיא. ובראשונה יש להקדים דמצינו כעין זה אם נרות דולקות בלילה שיהיה להלילה דין יום - בסמ"ע חו"מ (סימן ה ס"ק ז) לענין לדון בלילה. שהביא שם בשם קובץ ישן דאין קונין בקנין סודר בלילה אלא לאור הנר או לאור הלבנה וכו'. ומסיים ע"ז הסמ"ע, דנראה לו הלכה ולא למעשה, לכופו לדון בלילה אף שהנרות דולקות. והש"ך שם השיג עליו. …. משא"כ לענין ציצית בלילה, שהרי בציצית נמי לא הוזכר בתורה דלילה פטור. אלא ילפינן מקרא דוראיתם אותו.ובשבת (דף כז ע"ב) פריך הגמרא דמנ"ל למעוטי לילה דילמא למעוטי סומא, ומתרץ כשהוא אומר אשר תכסה בה הרי כסות סומא אמור, עכ"ל הגמרא. א"כ מבואר דהמיעוט הוא דבעינן וראיתם, א"כ שפיר אומר רש"י דאם הדליק נר בלילה חייב בציצית דלאו בזמן לילה תליא, אבל היכא דבעינן לילה, לא נדרש מעצמנו טעמא דקרא וע"י הדלקת הנר לא פקע שם לילה, ושאני ציצית דלא נזכר בתורה למעט לילה אלא בשעת ראיה תליא מילתא. 

…והנה זה עתה השגתי בשאלה את ספר הפרדס, וז"ל: ונ"ל דבלילה לפני הנר שפיר דמי להתעטף דהא לא קתני דאסור להתעטף אלא פטור הוא מלהתעטף, עכ"ל. ואם נפרש דברי רש"י הללו כפשטן דעל ידי אור הנר דינו כיממא אינו מובן סיום דבריו דבלילה פטור מציצית אבל אין איסור. דא"כ למה לו אור הנר, תפ"ל דגם בלא נר שריא להתעטף ועכצ"ל דנר לישנא יתירא הוא ואולי טעות הדפוס. ועיקר דברי רש"י שם, דבזמן הפטור אין טעם לאסור משום בל תוסיף, ואור הנר מאן דכר שמיה.

עוד קשה הך לישנא דלפני הנר, דהא בשו"ע (או"ח סימן יח סעיף א) הוזכרו שתי שיטות שיטת הרמב"ם ושיטת הרא"ש. וא"כ ממ"נ, לשיטת הרא"ש דכסות יום חייב אף בלילה, א"כ מה יוסיף לן אור הנר, הא בלא"ה חייב בלילה. ובהגהות מיימוניות (פ"ג מהלכות ציצית) אומר, דרש"י כהרא"ש ס"ל. גם קשה לי הלשון שפיר דמי, הו"ל למימר דמחויב הוא בציצית. שו"ר דזה לא קשה. דהא קיימ"ל טלית חובת גברא ואינו מחוייב להתעטף בטלית. ועוד קשה מאד לשון רש"י שפיר דמי להתעטף דקאי על העטיפה, אבל לשיטת הרא"ש עדיין קשה, דבלי אור הנר נמי הדין כן. לכאורה היה נראה דרש"י אינו מחליט דאור הנר דינו כיום אלא ספוקי מספקא ליה ושיטת רש"י כהרמב"ם וכמו שכתב הב"י (סימן יח), דרש"י כהרמב"ם דתליא בזמן ולא בכסות לילה ויום. ולכן אומר רש"י דשפיר דמי דשמא בשביל אור הנר דינו כשל יום וחייב ולא לחוש לשמא אינו יום ויעבור על בל תוסיף, דהתוס' בר"ה (דף כח ע"ב ד"ה ומנא תימרא) כתבו דכל שהוא עושה משום ספק אין בזה משום בל תוסיף. ולפי זה מיושב הכל. …

18.תשובות והנהגות כרך ב סימן ט 

שאלה: ציצית בלילה ואור הנר בחדר 

בגמרא ממעטינן לילה מציצית שנאמר וראיתם אותו פרט לכסות לילה (במנחות מג א), ונחלקו הקדמונים אם המיעוט הוא בכסות דהיינו כסות לילה פטור, אבל כסות יום בלילה חייב, או המיעוט הוא בלילה שאינו זמן ציצית. 

וראיתי בספר "הר צבי" (א"ח סימן י"ב) בשם ספר הפרדס לרש"י, שכתב וז"ל "ונ"ל דבלילה לפני הנר שפיר דמי להתעטף דהא לא קתני דאסור להתעטף אלא פטור הוא מלהתעטף", שמצדד בכוונת הפרדס די"ל שאם אור בחדר חייבין גם בלילה בציצית, וא"ש שיש מדקדקין אפילו בשינה בלילה שתהא אור לחדר, ולפי הנ"ל לא רק מפני שאז לילה כיום יאיר ולא מצויים כ"כ רוחות הטומאה, רק לפי זה לרש"י אולי חייבין אז בציצית ומקיימין המ"ע בלילה, ובזה גופא מיגן ומציל, משא"כ כסות יום בלילה אף אי חייב, ביארנו במק"א (בח"א סימן י"ט) דהיינו שאסור בלי ציצית, אבל אין אז קיום המ"ע אפילו לכסות יום ע"ש. 

והאמת שמצינו כעין זה בסמ"ע ח"מ (סימן ה' ס"ק ז') שאין דנין בלילה, אבל אם נרות דולקים דנים גם בלילה דהוה כעין יום, והתם דוקא נחלקו עליו הפוסקים שהמיעוט בלילה, אבל כאן שנאמר וראיתם אותו תלוי בראייה, ושפיר אפשר שדעת רש"י כהנ"ל דכשיש נר ורואים חייבין בציצית. 

ועיין בביאור הגר"א (א"ח ס"ס י"ח) שזמן ציצית מדינא רק משיכיר דהוא זמן ראייה, ולא מעמוד השחר ככל שאר חיובי יום, שבציצית אינו תלוי ביום אלא בראייה, ויש לומר כיון שתלוי בראייה לסמ"ע גם באור נר מספיק, אבל יש לחלק דמשיכיר זמן ראייה לכל אחד, אבל כשזמן ראייה רק לו ע"י נר לא מתחייב בציצית, וזהו דעת הפוסקים, אבל הבאנו דעת רש"י הנ"ל לסמוך עליו להגן בשעת הדחק שאפילו באור נר נקרא זמן ראייה וחייב אז בציצית, ועיין בהגהות רע"א (סימן י"ח) דמשמע דס"ל בלאו הכי שבלילה יש מצוה כשלובש ט"ק דהוה כסות יום ולילה שחייב בציצית להפוסקים שהוא דין בכסות, ומדבריו נראה דס"ל שמקיימין גם כן אז המ"ע וצ"ב.

19.בית יוסף אורח חיים סימן יח אות א ד"ה לילה לאו 

א לילה לאו זמן ציצית הוא. כבר כתבתי בסימן שקודם זה (ד"ה סומא) דקיימא לן כרבי שמעון דפטר כסות לילה מציצית. וכתב הרא"ש בריש הלכות ציצית (סי' א) שהיה אומר רבינו תם דהא דקאמר פרט לכסות לילה היינו כסות המיוחד ללילה אבל כסות המיוחד ליום אין בו משום כלאים אפילו אם לובשו בלילה דלגמרי התיר הכתוב כלאים בציצית ואין בו משום כלאים כלל אפילו אם לובשו בלילה והביא ראיות מתלמודא דידן ומספרי (במדבר פסקא קטו) והעלה הלכך נראה דכלאים בציצית שרי בטלית של איש בין לאיש בין לאשה בין ביום ובין בלילה ואפילו הכי חשיב מצות עשה שהזמן גרמא כיון דכסות לילה פטור ועוד דטלית של יום נמי אם נפסק בלילה שרי ולא מיחייב עד היום וכתב הרא"ש על זה יראה לי דהני תרי שינויי סתרי אהדדי דלשינויא קמא המתעטף בלילה בכסות יום חייב לברך מדלא משכח דהוי מצות עשה שהזמן גרמא אלא משום דכסות לילה פטור ומשמע הא כסות יום חייב אפילו בלילה ולאידך שינויא משמע דכסות יום אין מברכין עליו בלילה מדקאמר שאם נפסק בלילה שאינו חייב לתקנו עד היום ונראה לי כשינויא קמא דכי היכי דכסות לילה פטור אפילו ביום הכי נמי כסות יום חייב אפילו בלילה וכן כתב בספר המצות (סמ"ק סי' לא) שריצב"א היה מברך בליל יום הכפורים כשהיה מתעטף בטליתו וכן משמע בירושלמי דפרק קמא דקדושין (ה"ז) עכ"ל וזהו שכתב רבינו וא"א ז"ל פירש שאינו ממעט אלא כסות המיוחד ללילה וכו': אבל הרמב"ם כתב בפרק ג' (ה"ז) כסות של פשתן אין מטילין בה תכלת גזרה שמא יתכסה בה בלילה שאינה זמן חיוב ציצית ונמצא עובר על לא תעשה בעת שאין שם מצות עשה ונראה מדבריו שאפילו בכסות המיוחד ליום יש בו משום כלאים אם לובשו בלילה שהרי כתב גזרה שמא יתכסה בה בלילה משמע דאכסות יום קאי שאם לא כן הוה ליה למימר גזרה משום כסות לילה כלישנא דגמרא ועוד שכתב אח"כ (ה"ח) מותר לאדם ללבוש ציצית בלילה בין בחול בין בשבת ואף על פי שאינו זמנה ובלבד שלא יברך ומאימתי יברך על ציצית בשחר וכו' הרי שסתם וכתב שאינו מברך על ציצית בלילה ומברך עליו בשחר ולא חילק בין כסות המיוחד ליום לכסות המיוחד ללילה וכמו שכתב רבינו בשמו. ונראה לי שמה שכתב מותר ללבוש ציצית בלילה בשאין בו כלאים היא ואיצטריך לאשמועינן דאע"ג דלילה לאו זמן ציצית היא מותר ללבוש טלית שיש בה ציצית ולא עבר משום בל תוסיף ותו אשמועינן דבשבת מותר לצאת בטלית מצוייצת אפילו בלילה דלאו זמן ציצית היא משום דציציות אינם משוי אלא מנוי הבגד ותכסיסיו וכמו שכתב בפרק י"ט מהלכות שבת (ה"כ): ורבינו הגדול מהר"י אבוהב ז"ל כתב וזה לשונו כתב הרמב"ם מותר ללבוש ציצית בלילה פירוש אפילו שיהיה בו כלאים בזמן שהיה תכלת דכיון שהותר בזה הטלית כלאים שהוא מיוחד ללבישה כל זמן שהוא רוצה ללבשו הותר עכ"ל ותמהני עליו שהרי כתב כסות של פשתן אין מטילין בה תכלת גזרה שמא יתכסה בה בלילה וכו' ואפילו בכסות המיוחד ליום מיירי כמו שהוכחתי בסמוך וא"כ הרי בהדיא דטלית שיש בה כלאים אסור להתכסות בה בלילה בין אם הוא כסות המיוחד ליום בין אם הוא כסות המיוחד ללילה ועוד שהרי כתב דכסות של פשתן אין מטילין בה תכלת גזרה שמא יתכסה בה בלילה ומשמע דמהאי טעמא גופיה אין עושין לטלית של צמר חוטי לבן של פשתן וכל שכן הוא דהא אפשר לקיים בו מצות תכלת בלא כלאים וכיון דביום אסרו כלאים בציצית משום גזרה שמא יתכסה בה בלילה היאך אפשר לומר שמתיר ללבוש בלילה טלית שיש כלאים בציציותיה אלא ודאי כדפרישית עיקר: כתב בהגהות מיימוניות (פ"ג אות ז) שרש"י פירש כדברי הרמב"ם ורבינו שמשון פירש כרבינו תם וכן רא"ם (יראים השלם סי' תא). ולענין הלכה נקטינן כהרמב"ם דרב מובהק הוא וכל שכן דרש"י סבירא ליה כותיה ועוד דספק ברכות להקלא:

20.תשובות והנהגות כרך א סימן יט 

שאלה: בלילה אם ראוי לישן בטלית קטן. נחלקו הרא"ש והרמב"ם מהו פטור ציצית בלילה 

לרמב"ם הפטור בלילה מפני שלילהפוטר, ולרא"ש הפטור בכסות המיוחד ללילה, אבל כסות יום או כסות יום ולילה חייב גם בלילה, ואם כן בטלית קטן דידן שהוא גם כסות יום מקיימים גם בלילה המ"ע, ואם כן לכאורה ראוי לשכב בלילה עם ט"ק שלשיטת הרא"ש זוכה כל רגע גם בלילה לקיים מ"ע, ובש"ע או"ח (ר"ס י"ח) ספיקא דדינא אם קיימא לן כהרא"ש או כהרמב"ם, ומה עוד בביאור הגר"א מצדד כרא"ש וכמבואר במ"ב שם (ס"ק ז') ואם כן ראוי לקיים כל לילה המ"ע לשכב בט"ק שהוא גם כסות יום. 

וברמ"א (כ"א ס"ק ג') שיש שכתבו שלא לשכב בטלית קטן שלא יהיו מצוות בזויות עליו, אבל כוונתו נראה רק כששכב ערום זהו גנאי ללבוש רק הטלית קטן, אבל לדידן ששוכבים בלילה בבגדי לילה (פיג'מות) אין זה בזיון ובודאי ראוי ללבוש טלית קטן גם בלילה שמקיים לרא"ש מ"ע וגם לכ"ע מקיים מ"ע מיד בעמוד השחר, וכן מצאתי ב"מור וקציעה" שכ' שפשוט שהמחמירין שלא לשכב בטלית קטן זהו דוקא כששוכב ערום ולכן אין ללבוש טלית קטן עי"ש, ובלא"ה הרמ"א שם כתב שנהגו לשכב בהם. 

ובמ"א שם בשם הקדוש האריז"ל שעל פי סוד צריך לשכב בלילה עם טלית קטן דוקא ע"ש, והגרע"א מפרש שהאריז"ל ס"ל כהרא"ש שיש מצות עשה גם בלילה, אבל במק"א ביארתי (הל' הגר"א ומנהגיו סימן ט"ז, ובזבחי קודש למס' זבחים) שגם לרא"ש אין צורך להדר ללבוש ציצית כל הלילה לזכות בהמ"ע, שלדידיה ממעטינן מאשר תכסה בה כסות לילה דפטור, ואם כן כסות יום חייב, אבל ההידור לקיים המצות עשה היינו מפני שנאמר וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה', וזה תלוי בזמן ראייה דהיינו ביום ומשו"ה חשיב ציצית מ"ע שהז"ג כיון דאין זמנה בלילה, ואם כן גם לרא"ש כסות יום שחייב בלילה, היינו שאסור ללבוש הבגד בלי ציצית, אבל אין הידור לקיים המצוה אלא ביום כיון שאין הלילה זמן עיקר המצוה, ובלילה בכסות יום דומה למצות עשה דגירושין וכדומה שאין בזה קיום מ"ע, אלא הרוצה ללבוש כסות יום חייב שלא יהא הבגד בלא ציצית ועיין שם בהראיות לכ"ז ואכמ"ל. 

ולפי זה מה שפירש הקדוש האריז"ל ללבוש ציצית בלילה, היינו מפני שכסות מצוה שלובשו בלילה מגין אף שאין עכשיו לכ"ע להדר על קיום מ"ע, ודוד המלך במרחץ תמה שאין לו מצוה ומצא מילה, אבל בלילה להאריז"ל עטוף היה בכסות מצוה והסתפק בכך, ואם כן לדידן שלובשים בלילה בגדי לילה, ראוי ללבוש טלית קטן, שמגין בלילה ומקיים מ"ע מיד ביום, וגם לרמ"א כדאי לנהוג כן אצלינו שאין ישנים ערומים ואין בזה בזיון, ואין לחשוש לבל תוסיף שלרא"ש חייבין בלילה וכה"ג בודאי אין חשש בל תוסיף. 

ומ"מ לכו"ע נראה שאין ללבוש ט"ק מיוחד לשינת הלילה, שאז ייחדו בעיקר לכסות לילה ופטור בלילה, וגם כשיאור היום פטור לרא"ש, אבל אם לובש בלילה הט"ק שלובש ביום, הלוא כסות יום ולילה לרא"ש חייב אפילו בלילה, וגם מקיים בזה מ"ע מיד בעמוד השחר ביום אף להרמב"ם, ומרויח בזה לזכות להמ"ע יותר. ועיין היטב עוד להלן סימן רמ"א. 

ובמק"א הבאתי מנהג רבינו החזו"א זצ"ל לפשוט הט"ק כשישן בלילה, והבאתי שאולי בירך עלה בבוקר ולכן העדיף לפשוט כדי לברך, עכ"פ נראה לדידן שנוהגין לא לברך על ט"ק ולפטור בט"ג, או בכלל לא לברך על ט"ק דידן, ראוי לא לפשוט הט"ק לצאת דברי הקדוש האריז"ל וכמ"ש.

21.תשובות והנהגות כרך א סימן יח 

שאלה: טלית קטן אם צריך דוקא של צמר 

דעת המחבר (ר"ס ט') שרק צמר ופשתים חייב מן התורה, ולרמ"א שם כולם חייבין מה"ת, והגר"א בביאורו לא הכריע בזה, ובב"ח וא"ר ועוד כתבו דיר"ש לא יברך רק על טלית צמר עי"ש, וב"משכנות יעקב" (ח') מסיק שהעיקר להלכה כהמחבר וכהרמב"ם, וכן בפני יהושע שבת (כ"ז) הכריע ששאר מינים דרבנן, וראוי להדר לקיים מ"ע דאורייתא, ואולי דרבנן לא אלים למידחי בעידן ריתחא כמ"ע וצריך לזה צמר דוקא ושפיר צריך להדר מאד ללבוש ט"ק של צמר. 

ועיין רמב"ם פ"ג דציצית (ה"ב) שמפרש בשאר מינים שחייבין מדרבנן "כדי להזהר במצות ציצית" ותמוה למה מפרש הטעם, רק נראה שנתקשה למה חז"ל לא עברו בל תוסיף כשהוסיפו על דבר תורה ואין כאן שום גזירה או סייג, לכן פירש שתיקנו כדי להזהר ולא יזלזלו בצמר ופשתים שמה"ת וא"ש. ולפי"ז אף ששאר מינים דרבנן, מ"מ עיקר תקנתם שיזהרו במצות ציצית דאורייתא, א"כ שפיר י"ל דלהגן בעידן ריתחא בעינן דוקא קיום ציצית מה"ת וכנ"ל. 

ובלאו הכי דעת מהר"ם (מובא בב"י) שצמר אינו פוטר בשאר מינים אלא כשהוא עם פשתים ובזמן דאיכא תכלת, אבל שאר מינים צריך שיהא הציצית ממין הבגד, ואם כן בבגד של משי לא נפטר בציציות של צמר, ועיין מ"א (ט' ס"ק ט"ז) דחוששין לדבריו ולא מברכין על שאר מינים רק על של צמר, וכן מפורש בב"ח (סימן ט'), (וכן העתיקו האחרונים ז"ל, הגר"ז שם ס"ב, ובקיצוש"ע סי' ט' ס"ב ובחיי אדם כלל י"א ובמ"ב סק"ו, יעוש"ה) וא"כ למה לן ליכנס לחששות שלכמה פוסקים יש כאן ביטול מ"ע, ואף ששמענו על גדולי עולם זצ"ל שלבשו של משי בציצית צמר, בודאי היה להם טעם כמוס, ואנו במ"ע חייבין להשתדל לצאת כל הדיעות שנאמר "ושמרתם את המצות", ופירשו המפרשים שבל"ת אם סומך על רוב בודאי לא עבר, אבל במ"ע אף שכשיש רוב יכול לסמוך אבל מ"מ עדיין לא מיקרי שמור, שאם כהמיעוט לא קיים (עיין ב"משך חכמה" פרשת בא שמפרש ליזהר מאד בכל מ"ע מהאי טעמא). 

ובימות הקיץ כשחם מאד נראה שילבש צמר ומשי ורובו צמר, ואף שיש פוסקים המחמירים דחוטין לא בטל, נראה שלענין ציצית תלוי בשם הבגד, ושמו צמר ברובו, ולכן יש לסמוך על רוב הפוסקים שבטל ויוצא בזה. 

לפי זה יש להדר בצמר דוקא משני טעמים: ראשית בגד צמר וודאי חייב מה"ת, ואפילו לפוסקים שחייב גם שאר מינים מה"ת הרי למהר"ם ציצית של צמר לא פוטר בשאר מינים, וראוי להחמיר לצאת מ"ע זאת החביבה לכל הדיעות. 

ובמעשה רב מהגר"א זצ"ל שלבש ט"ק של צמר גפן, אך כבר כתב בשיח אליהו בשם זקני וילנא שטעמו משום שהיה הולך בחלוק של פשתן וחשש לדעת הרבינו יונה שאין ללבוש בגד פשתן ע"ג בגד צמר, וכ"כ הגרנ"ה הלוי, או כידוע טעמו של הגר"ש מסלנט זצ"ל, כיון שבלא"ה היה לבוש כל היום בטלית צמר, ורצה לקיים גם החביבות של קיום עשה דרבנן, אבל לדידן ודכוותן חייבין לצאת מכל ספק לקיים המ"ע ולינצל בעידן ריתחא כהנ"ל בצמר או רובו צמר. 

ולפי זה ראוי להשתדל ללבוש צמר שאז בודאי מצוה מה"ת דמיגן בעידן ריתחא, אך צ"ב בזמן הקיץ שחם ולא נהנה כלל מהט"ק הלוא אין מקיימין המצוה כלל וכמבואר בתוס' נדה סא: (ד"ה אבל), וצ"ל שקיום המצוה חשוב כהנאה ואחשביה, אבל לפי זה תמוה בבגדי כהונה שקשין ולא נהנה מהם אין אסור כלאים גם בלבישה לרז"ה וראב"ד, וקשה נימא שחשוב המצוה כהנאה, ונראה לחלק שבקשין אינן בגד ליהנות לא מועיל אחשביה, משא"כ ט"ק בגד גמור ליהנות, רק הוא אינו נהנה בקיץ, ובזה המצוה שפיר חשוב כהנאה.

22.תשובות והנהגות כרך א סימן כ 

שאלה: האם מותר לצאת בשבת בטלית קטן שאין בו כשיעור. 

במ"ב (י"ג סק"ב) דעתו כהפוסקים (המהר"ם מינץ ס' ק"י, רמזו במג"א ר"ס י"ג, והפמ"ג סי' י"ג בא"א סק"ב) שאסור לצאת בשבת בטלית קטן שאין בו כשיעור, וכבר תמה החזו"א זצ"ל (או"ח ג' סס"ק כ"ח) שרק בנפסקו הציצית שלא צריך אותם וחשיבי נקרא הוצאה, אבל אם רוצה בהם ומתכוין לצאת אינו עובר, ומסיק באמת להלכה שאין לחוש אף שאין בט"ק כשיעור ומותר לצאת בו אם דעתו למצוה, אבל בשאלתות מהגר"ח מוולוז'ין זצ"ל מבואר דט"ק שאינו ארוך עד הברכיים אין יוצאין בו בשבת, ומשמע שדעתו שאסור לצאת, וכן בב"י (א"ח י"ג) שחשש מהר"ם ולא יצא בבגד עם ציצית בשבת לרה"ר בזה"ז והיינו דחושש שמא תכלת מעכב, עיין בב"י (ש"א), ומשמע אף שמתכוון למצוה עדיין חוששין להוצאת שבת (וכן מרן הגריז"ס זצ"ל הגאב"ד דבריסק חשש בשבת לצאת עם ט"ק לחוש להאי שיטה) אבל ב"משיב דבר" (ב) ישנה תשובה אל הקדוש ה"חפץ חיים" זצ"ל שתמה על פסקו הנ"ל במ"ב שזהו כמעט כנגד כל הראשונים והאחרונים שכל שאין דעתו להשלים אין איסור בחוטי לבן, ומסיק שבודאי מותר לצאת בשבת בטלית קטן שאין בו כשיעור אם דעתו עלה להניחו כן ע"ש. 

ונראה להסביר טעם האוסרים, שבודאי מפני הציצית שהם משאוי אין לחשוש, שאין דעתו להשלימם רק להניחם למצוה, ובזה חשובים אצלו, ולכן מותר להוציאם והוה נוי לבגד, עיין רמב"ם (י"ט) דשבת, רק היום אין יוצאין בט"ק שלנו אלא מפני צורך המצוה, וכיון שטועים ואין בזה מצוה, וגם זה אינו מלבוש לפי מנהגי הלבוש היום, ראוי לאסור. 

ולפי זה בט"ק שלנו דוקא שפיר אסרו שאין לובשים אותו להנאה אלא למצוה דליכא וכמ"ש, ומיהו יש פוסקים שט"ק היום אף שאין בו כשיעור, כיון שלובשו רק למצוה, הבגד חשוב וחייב בציצית אף שאין בו כשיעור, ולכן לא אמרו השיעורים לט"ק שלובשו רק למצוה, ועיין בעה"ש בר"ס ח' ובסוס"י ט"ז שהביא מהראשונים דס"ל דכל בגד של ד' כנפות חייב בציצית והא דבעינן עיטוף רוב הגוף זהו בטלית העליון שהוא כמו הסודר בזמן הגמרא ע"ש, ולכן לא הוריתי לפשוט ט"ק שאין בו שיעור מפני אסור הוצאה, ויש להם על מה לסמוך. וכן המהרש"ם בדע"ת סי' י"ג כתב על דברי הפמ"ג הנ"ל, שהרגיל בו ואין בדעתו להסיר הציציות ולהטילן לבגד אחר אין חשש בזה עכ"ד. וכן בערוך השלחן כתב שמנהג העולם להקל בזה. (ומיהו מצוי בט"ק שאין בו כשיעור שהציצית אין בהם כשיעור, וזה מעכב, שאם אינם כשיעור לא חשיבי כבגד וסופם להסירם להניח ציציות כשיעור ולכן לא בטלי לבגד, ויש בזה אסור הוצאה, ונכשלין באסור חילול שבת וצריך להזהירם על כך). 

ובתשובות מהר"ם מינץ סימן ק"י מביא שמקילין בזה אבל בודאי ירא שמים יחמיר בזה, וכדברי הגר"ח והמ"ב הנ"ל, ובפרט כאן שהרחובות רחבים ט"ז אמה ונכנסים אז לכמה פוסקים לחשש דאורייתא ראוי להחמיר וכמ"ש, וב"ה אכשור דרא היום, והשתדלנו היום והרבה לובשים טלית קטן כשיעור וכדין דוקא.

23.תלמוד בבלי מסכת מנחות דף לח עמוד א 

/מתני'/. התכלת אינה מעכבת את הלבן, והלבן אינו מעכב את התכלת. תפלה של יד אינה מעכבת את של ראש, ושל ראש אינה מעכבת את של יד. 

גמ'. לימא, מתני' דלא כרבי; דתניא: +במדבר טו+ וראיתם אותו - מלמד שמעכבין זה את זה, דברי רבי,וחכ"א: אין מעכבין. מ"ט דרבי? דכתיב: +במדבר טו+ הכנף - מין כנף, וכתיב: פתיל תכלת, ואמר רחמנא: וראיתם אותו, עד דאיכא תרוייהו בחד. ורבנן? וראיתם אותו, כל חד לחודיה משמע. לימא דלא כרבי! אמר רב יהודה אמר רב: אפי' תימא רבי, לא נצרכא אלא לקדם; דתניא: מצוה להקדים לבן לתכלת, ואם הקדים תכלת ללבן - יצא, אלא שחיסר מצוה. מאי חיסר מצוה?תלמוד בבלי מסכת מנחות דף לח עמוד באילימא חיסר מצוה דלבן, וקיים מצוה דתכלת, לרבי עכובי מעכב אהדדי! אמר רב יהודה אמר רב: שחיסר מצוה ועשה מצוה, ומאי חיסר מצוה? דלא עבד מצוה מן המובחר. התינח לבן דאינו מעכב את התכלת, תכלת דאינה מעכבת את הלבן מאי היא? אמר רמי בר חמא: לא נצרכא אלא לטלית שכולה תכלת.

24.תלמוד בבלי מסכת זבחים דף יח עמוד ב 

מיבעי ליה לכדתניא: +במדבר טו+ וראיתם אותו - פרט לכסות לילה, או אינו אלא פרט לכסות סומא? כשהוא אומר: אשר תכסה בה - הרי כסות סומא אמור, הא מה אני מקיים וראיתם אותו? פרט לכסות לילה, ומה ראית לרבות כסות סומא ולהוציא כסות לילה? מרבה אני כסות סומא - שישנה בראיה אצל אחרים, ומוציא אני כסות לילה - שאינה בראיה אצל אחרים.