פרשת
במדבר תשע"ד
הרב ארי דוד קאהן Rabbi Ari Kahn
1.
במדבר פרק א
(כ) וַיִּהְי֤וּ בְנֵֽי־רְאוּבֵן֙
בְּכֹ֣ר יִשְׂרָאֵ֔ל תּוֹלְדֹתָ֥ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם בְּמִסְפַּ֤ר
שֵׁמוֹת֙ לְגֻלְגְּלֹתָ֔ם כֹּל־זָכָ֗ר מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה כָּ֖ל
יֹצֵ֥א צָבָֽא:
(לב)
לִבְנֵ֤י יוֹסֵף֙ לִבְנֵ֣י אֶפְרַ֔יִם תּוֹלְדֹתָ֥ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית
אֲבֹתָ֑ם בְּמִסְפַּ֣ר שֵׁמֹ֗ת מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה כֹּ֖ל יֹצֵ֥א
צָבָֽא: (לג) פְּקֻדֵיהֶ֖ם לְמַטֵּ֣ה אֶפְרָ֑יִם אַרְבָּעִ֥ים אֶ֖לֶף וַחֲמֵ֥שׁ מֵאֽוֹת:
(לד) לִבְנֵ֣י מְנַשֶּׁ֔ה תּוֹלְדֹתָ֥ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם בְּמִסְפַּ֣ר
שֵׁמ֗וֹת מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה כֹּ֖ל יֹצֵ֥א צָבָֽא:
2.
במדבר פרק א, מו-מח
(מו)
וַיִּֽהְיוּ֙ כָּל־הַפְּקֻדִ֔ים שֵׁשׁ־מֵא֥וֹת אֶ֖לֶף וּשְׁלֹ֣שֶׁת אֲלָפִ֑ים וַחֲמֵ֥שׁ
מֵא֖וֹת וַחֲמִשִּֽׁים: (מז) וְהַלְוִיִּ֖ם לְמַטֵּ֣ה אֲבֹתָ֑ם לֹ֥א הָתְפָּקְד֖וּ
בְּתוֹכָֽם: פ
3.
במדבר פרק ג, א-יג
(א)
וְאֵ֪לֶּה תּוֹלְדֹ֥ת אַהֲרֹ֖ן וּמֹשֶׁ֑ה בְּי֗וֹם דִּבֶּ֧ר ה֪' אֶת־מֹשֶׁ֖ה בְּהַ֥ר
סִינָֽי: (ב) וְאֵ֪לֶּה שְׁמ֥וֹת בְּֽנֵי־אַהֲרֹ֖ן הַבְּכֹ֣ר׀ נָדָ֑ב וַאֲבִיה֕וּא
אֶלְעָזָ֖ר וְאִיתָמָֽר: (ג) אֵ֗לֶּה שְׁמוֹת֙ בְּנֵ֣י אַהֲרֹ֔ן הַכֹּהֲנִ֖ים הַמְּשֻׁחִ֑ים
אֲשֶׁר־מִלֵּ֥א יָדָ֖ם לְכַהֵֽן: (ד) וַיָּ֣מָת נָדָ֣ב וַאֲבִיה֣וּא לִפְנֵ֣י ה֡'
בְּֽהַקְרִבָם֩ אֵ֨שׁ זָרָ֜ה לִפְנֵ֤י ה֙' בְּמִדְבַּ֣ר סִינַ֔י וּבָנִ֖ים לֹא־הָי֣וּ
לָהֶ֑ם וַיְכַהֵ֤ן אֶלְעָזָר֙ וְאִ֣יתָמָ֔ר עַל־פְּנֵ֖י אַהֲרֹ֥ן אֲבִיהֶֽם: פ (ה)
וַיְדַבֵּ֥ר ה֖' אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר: (ו) הַקְרֵב֙ אֶת־מַטֵּ֣ה לֵוִ֔י וְֽהַעֲמַדְתָּ֣
אֹת֔וֹ לִפְנֵ֖י אַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֑ן וְשֵׁרְת֖וּ אֹתֽוֹ: (ז) וְשָׁמְר֣וּ אֶת־מִשְׁמַרְתּ֗וֹ
וְאֶת־מִשְׁמֶ֙רֶת֙ כָּל־הָ֣עֵדָ֔ה לִפְנֵ֖י אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד לַעֲבֹ֖ד אֶת־עֲבֹדַ֥ת
הַמִּשְׁכָּֽן: (ח) וְשָׁמְר֗וּ אֶֽת־כָּל־כְּלֵי֙ אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד וְאֶת־מִשְׁמֶ֖רֶת
בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לַעֲבֹ֖ד אֶת־עֲבֹדַ֥ת הַמִּשְׁכָּֽן: (ט) וְנָתַתָּה֙ אֶת־הַלְוִיִּ֔ם
לְאַהֲרֹ֖ן וּלְבָנָ֑יו נְתוּנִ֨ם נְתוּנִ֥ם הֵ֙מָּה֙ ל֔וֹ מֵאֵ֖ת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
(י) וְאֶת־אַהֲרֹ֤ן וְאֶת־בָּנָיו֙ תִּפְקֹ֔ד וְשָׁמְר֖וּ אֶת־כְּהֻנָּתָ֑ם וְהַזָּ֥ר
הַקָּרֵ֖ב יוּמָֽת: פ (יא) וַיְדַבֵּ֥ר ה֖' אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר: (יב) וַאֲנִ֫י
הִנֵּ֧ה לָקַ֣חְתִּי אֶת־הַלְוִיִּ֗ם מִתּוֹךְ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל תַּ֧חַת
כָּל־בְּכ֪וֹר פֶּ֥טֶר רֶ֖חֶם מִבְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְהָ֥יוּ לִ֖י הַלְוִיִּֽם:
(יג) כִּ֣י לִי֘ כָּל־בְּכוֹר֒ בְּיוֹם֩ הַכֹּתִ֨י כָל־בְּכ֜וֹר בְּאֶ֣רֶץ
מִצְרַ֗יִם הִקְדַּ֨שְׁתִּי לִ֤י כָל־בְּכוֹר֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל מֵאָדָ֖ם
עַד־בְּהֵמָ֑ה לִ֥י יִהְי֖וּ אֲנִ֥י הֽ': ס
4.
רש"י במדבר פרשת במדבר
פרק ג פסוק יב
מתוך
בני ישראל - שיהיו ישראל שוכרין אותן לשירות שלי. על ידי הבכורות זכיתי בהם ולקחתים
תמורתם, לפי שהיתה העבודה בבכורות, וכשחטאו בעגל נפסלו, והלוים שלא עבדו
עבודה זרה נבחרו תחתיהם:
5.
חזקוני במדבר פרשת במדבר
פרק ג פסוק יב
(יב) תחת כל בכור לא היו הבכורים ראויים לנחלה שלא יהא להם
עסק רק בעבודת הקדוש ברוך הוא ויהיו זריזים ומלומדים בה ומשנלקחו הלויים במקומן צוה
הקדוש ברוך הוא שלא תנתן ללויים נחלה, אך המעשרות ינתנו להם ולפיכך נוטל הבכור פי שנים
חלקו הראוי לו וחלק הראוי ללוי.
6.
ספורנו במדבר פרשת במדבר
פרק ג
פסוק
יב - תחת כל בכור. לפדיון:
פסוק
יג -ביום הכותי כל בכור בארץ
מצרים הקדשתי לי כל בכור בישראל. אמנם במכת בכורות שהיו הבכורות ראויים ליענש
בעון הדור מפני היותם היותר נכבדים ובהיותם בלתי ראוים להנצל ממכת מדינה כענין פן תספה
בעון העיר (בראשית יט, טו). ואני הצלתים במה שהקדשתים לי בענין שיהיו אסורים
להתעסק בעבודת הדיוט כמשפט כל הקדש שהוא אסור בגיזה ועבודה ולמען יהיו מותרים בזה הצרכתים
פדיון, כמשפט כל הקדש היוצא לחולין כאמרו כל בכור בניך תפדה (שמות יג, יג).
ולא בשביל זה הפדיון היו פטורים מן העבודה ועכשיו שחטאו מאסתים ולקחתי הלוים תחתיהם
לפדיון והיו לי הלויים לעבודה:
מאדם
עד בהמה לי יהיו. מכאן ולהבא האדם לפדיון והבהמה לזבח:
אני
ה'. לא שניתי כשמאסתי הבכורות כי זה ההשתנות קרה לא מצדי אבל מצדם שחטאו וכן כשרציתי
שיפדו הלויים את הבכורות בדור הזה ולא כן להבא כי אמנם בדור הזה הם ראויים לכך ולא
כן להבא:
7.
רש"ר הירש במדבר פרשת
במדבר פרק ג פסוק יג
לי
יהיו. עם העברת העבודה מן הבכורים ללויים לא פסקה קדושת הבכורה; אלא עדיין
הבכורים קדושים לה' למרות ההעברה הזאת. העברה זו רק ביטלה את מעמדם כנציגי הכלל במקדש;
אך לא נתקפח מעמדם בקרב המשפחות, ועדיין הם מבטאים שהמשפחה קנויה לה'. כן נמשכת קדושת
הבכורה של בהמה טהורה ופטר חמור; ועדיין זו מבטאת, שמזון המשפחה ורכוש המשפחה קנויים
לה'. משום כך דרש ר' יוחנן (בכורות ה ע"א): לי יהיו - "בהוייתן יהו";
הוה אומר: קדושת הבכורה שהחלה ביציאת מצרים נמשכה בלא הפסק; "קדשו ולא פסקו"
(שם ד ע"ב). זאת בניגוד לדעת ריש לקיש, שההמשך לקדושת הבכורה היה רק בשעת כניסתם
לארץ (ראה פי' שמות יג, ה):
8.
העמק דבר על במדבר פרק
ג
(יב) והיו לי הלוים. לי לדורות כדתניא בספרי פ' בהעלותך. שלא
יתחלפו לעולם כמו בכורים. ובמס' בכורות ד"ה נדרש זה מלשון והיו בהוייתן יהא.
כצ"ל שם. ולפי הפשט פירוש והיו לי הלוים כמו שביארנו בס' שמות פ' תשא מי לה' אלי
שהוא מופרש ומובדל לה' ולא לצרכי עצמו וביתו. כך המשמעות כאן שיהיו עסוקים ומופרשים
לגבוה:
(יג) הקדשתי לי וגו'. דהפדיון שנצטוו גם בפ' בא לא היה אלא כדי להתירם
להשתמש גם לחול אבל מ"מ מופרשים היו לעבודת הכהונה:
לי יהיו. לדעת
הספרי דלי לדורות. פי' לי יהיו דעד היום יש בבכור סגולה מיוחדת משארי אחיו אלא שנפסלו
לעבודה:
9.
רבי יוסף בכור שור על במדבר
פרק ג פסוק יג
כי
לי כל בכור... בישראל. שהוספתי עליהם גם משאר ישראל, שהצלתים בשעת מכת בכורות. אי
נמי - שהכתי בכורי מצרים בשביל ישראל, דין הוא שיתנו לי בכוריהם לשרתני. ואמרו
רבותינו שלפי שחטאו בעגל נפסלו מן העבודה, ובני לוי שלא חטאו נלקחו במקומם, כדכתיב
בפרשת והיה עקב שמספר מעשה העגל ומיד כתיב אחריו "בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי".
ונראה שלפי אותו מעשה הבדלו, דכתיב "והכהנים הלוים בני צדוק אשר שמרו [את משמרת
מקדשי בתעות בני ישראל מעלי"]. ולפי הפשט נראה שאותם שמשמשין במשכן אינם ראוין
לנחלה, כדי שלא יתנו [לב] לעסק רק בעבודת הקב"ה, שיהיו זריזין ומלומדין בה. ובכור
נוטל פי שנים בנחלה, ולפיכך לקח הקב"ה לוים במקומן וצוה שלא יתנו להם נחלה:
10. במדבר
רבה (וילנא) פרשת במדבר פרשה ד סימן ח
קח
את הלוים וגו' אמרו רבותינו למה צוה הקדוש ברוך הוא לפדות בכורי ישראל בלוים שבתחלה
היו הבכורות משמשין עד שלא עמד שבט לוי כמה ששנו רבותינו עד שלא הוקם המשכן היו הבמות
מותרות ועבודה בבכורות ומשהוקם המשכן נאסרו הבמות ועבודה בכהנים ותדע
לך שהיו הבכורות מקריבים עד שלא עמד שבטו של לוי טול מתחלת ברייתו של עולם אדם הראשון
היה בכורו של עולם וכיון שקירב קרבנו שנא' (תהלים סט) ותיטב לה' משור פר מקרין
מפריס לבש בגדי כהונה גדולה שנא' (בראשית ג) ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם
בגדי שבח היו והיו הבכורות משתמשין בהם כיון שמת אדם מסרן לשת שת מסרן למתושלח כיון
שמת מתושלח מסרן לנח עמד נח והקריב קרבן שנא' (שם /בראשית/ ח) ויקח מכל הבהמה הטהורה
וגו' מת נח ומסרן לשם וכי שם היה בכור והלא יפת היה בכור שנא' אחי יפת הגדול
ומפני מה מסרן לשם מפני שצפה נח שלשלת האבות עומדת ממנו ותדע לך ששם היה מקריב שנא'
(שם /בראשית/ יד) ומלכי צדק מלך שלם וגו' וכי כהונה לו ניתנה והלא לא ניתנה כהונה אלא
משעמד אהרן מהו שהוא אומר כאן והוא כהן מפני שהיה מקריב בכהנים מת שם ומסרה לאברהם
וכי אברהם היה בכור אלא מפני שהיה צדיק נמסרה לו הבכורה והקריב שנא' (שם /בראשית/
כב) ויעלהו לעולה תחת בנו מת אברהם ומסרה ליצחק עמד יצחק ומסרה ליעקב וכי יעקב בכור
היה אלא שאת מוצא שנטלה יעקב מן עשו בערמה … וכן בשעה שהקריב משה בסיני הבכורות הן הקריבו שנא' (שמות כד) וישלח את נערי בני ישראל וגו' מהו נערי הבחורין שבבכורות
ויעלו עולות הא למדת שלא היה אדם מקריב אלא הבכורות וכיון שעשו ישראל אותו המעשה
אמרו יבאו הבכורות ויקריבו קרבנות לפניו שנא' (שם /שמות/ לב) וישכימו ממחרת ויעלו עולות
ויגישו שלמים אמר להם האלהים אני נתתי פרוקפי לבכורות ועשיתי אותן גדולים בעולם וכפרו
בי ועמדו והקריבו לפני העגל הרי אני מוציא את הבכורות ומכניס את בני לוי לפיכך
אמר האלהים למשה שימנה אותן שנא' (במדבר ג) פקוד את בני לוי, … כך הבכורות היו גדולים בעולם ועמדו והקריבו לפני העגל אמר האלהים יצאו הבכורות
ויכנסו בני לוי אעפ"כ היו הבכורות חייבין כליה אמר האלהים יבואו בני לוי ויפדו
אותן לפיכך אתה מוצא הלוים פודין את הבכורות הה"ד קח
את הלוים וגו' ואת בהמת הלוים תחת בהמתם כי פטורין כהנים ולוים לפדות בכוריהם מבכור
אדם ומבכור חמור דאיתקש לבכור אדם דכתיב אך פדה תפדה וגו' ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה
אבל מבכור בהמה טהורה לא אלא קדוש הוא מהו והיו לי הלוים אני ה' נאמן אני לשלם להם
שכר טוב על שקידשו שמי בעגל.
11. שער
הפסוקים ספר יחזקאל
תטיב
שאת, ואין שאת אלא כהונה. וכיון שיחזקאל תקן פגמו של קין, וכה להיות כהן, כי לו משפט
הבכורה הכהונה:
והנה
בעה"ז, ששרש הבל, להיותם מן החסדים, הם יותר נקיים, ורובם טוב, ומעוטם רע, היו
עתה כהנים. אבל לעת"ל, שנשמות שרש קין נטהרו מן הקליפות, ונתקנו, יחזור קין
ויטול בכורתו הראויה לו. ומה שעתה היו הכהנים עובדים, יהיו אז הלוים עובדים בכהונה.
באופן, שהכהנים יחזרו להיותם לוים, והלוים יהיו כהנים.
12. אהבת
יהונתן - הפטרת אמור
רק
קשה הא לעתיד יתכפרו כל העונות ואף עון זה מבית עלי בכלל ולמה לא יהיו בני אביתר
הכהנים. אכן ידוע דהגאולה תהיה לעתיד לא בצדקותינו רק למען חילול השם הגדול כדכתיב
לא למענכם אני עושה כי אם למען שמי המחולל. והם חטאו בחילול השם כדכתיב ובא נער הכהן
כבשל הבשר וכו' ולכך לא יתכפר להם עון זה ומטעם זה ירוחקו ויהיו בני צדוק הכהנים וא"ש.
ויש לדקדק למה אמר והכהנים הלוים ולא אמר הכהנים סתם. ונר' דה"פ דוקא הכהנים הלוים
ולא הלוים משני טעמים האחד דידוע מ"מ זכו הלוים לעבודה מפני שלא חטאו בעגל דמעיקרא
היה עבודה בבכורות וכשחטאו זכו הם. ולעתיד יכופר עון העגל ויחזור העבודה לבכורות
ולא יהיה ללוים זש"ה אף אני בכור אתנהו ר"ל כדאיתא מלך המשיח יהיה כהן.
וטעם השני דמן הדין לא שייך להם עבודה שהם כעסנים דכתיב ארור אפם כי עז רק יעקב הקדים
להם רפואה למכה שאמר אחלקם ביעקב וכו' ור"ל שיהיו ערים ולא יהיו בעלי גאות. משא"כ
לעתיד יהיו כל אפין שווין ולא יהיה עניים ויחזור להם הגאוה ולא יהיו ראוים לעבודה.
רק קשה אמאי יהיה הכהנים כשירים לעבודה כיון שהם בעלי גאות ואם שאף העבודה יהיה בבכורות
ג"כ קשה הלא אין צריכים להם לזה אמר אשר שמרו את משמרת מקדשי בתעות בני ישראל
ויש להם זכות אחר ולכך יהיה הכהנים בני צדוק כה"ג והבכורים כהנים הדיוטים וא"ש:
13. אור
החיים בראשית פרק מט פסוק כח
וַיְבָ֣רֶךְ אוֹתָ֔ם אִ֪ישׁ אֲשֶׁ֥ר כְּבִרְכָת֖וֹ
בֵּרַ֥ךְ אֹתָֽם: הגם שראינו שלא ברך ראובן ולא שמעון ולא לוי, יגיד הכתוב כי
דבורו הקשה להם היא ברכתם והוא אומרו אשר דיבר וגו' ויברך וגו' ומה שאמר לראובן דברי
קנטור שם צוה את הברכה על דרך אומרם (ספרי בהעלותך) עתידה עבודה שתחזור לבכורות,
וכפי זה כיון שקבע לו שם הבכורה עתיד הוא לעמוד לשרת לעתיד לבא ותמצא שהצדיקים צופים
ומביטים על העתיד, ולטעם זה השתדל יעקב לקנות הבכורה מעשו לבל יהיה לו חלק בעבודה לעתיד
לבא. והגם שנתנה העבודה ללוים שקולים הם ויבואו שניהם לעבוד עבודת הקודש כי מעלין בקודש
ולא מורידין. וגם שמעון ולוי ברכם במה שאמר ארור אפם זו היא ברכתם שקלל לתגבורת המקלקל
ומריע גם מה שחלקם והפיצם הוא להשגת תכלית האושר גם כן:
14. רמב"ם
הלכות שמיטה ויובל פרק יג
הלכה
יב - ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו מפני שהובדל
לעבוד את י"י לשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים
שנאמר יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל, לפיכך הובדלו מדרכי העולם לא עורכין מלחמה
כשאר ישראל ולא נוחלין ולא זוכין לעצמן בכח גופן, אלא הם חיל השם שנאמר ברך י"י
חילו, והוא ברוך הוא זוכה להם שנאמר אני חלקך ונחלתך.
הלכה
יג - ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו
אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני יי לשרתו ולעובדו לדעה את יי והלך
ישר כמו שעשהו האלהים ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם הרי זה
נתקדש קדש קדשים ויהיה י"י חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים ויזכה לו בעה"ז
דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים ללוים, הרי דוד ע"ה =עליו השלום= אומר י"י
מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי. בריך רחמנא דסייען.
15. תלמוד
בבלי מסכת ברכות דף ח עמוד א
…דאמר
רבי חייא בר אמי משמיה דעולא: מיום שחרב בית המקדש אין לו להקדוש ברוך הוא בעולמו אלא
ארבע אמות של הלכה בלבד ….
ואמר
רבי חייא בר אמי משמיה דעולא: גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים, דאילו גבי
ירא שמים כתיב: +תהלים קי"ב+ אשרי איש ירא את ה', ואילו גבי נהנה מיגיעו כתיב:
+תהלים קכ"ח+ יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך, אשריך בעולם הזה, וטוב לך לעולם
הבא, ולגבי ירא שמים וטוב לך לא כתיב ביה.
