מת"ן
תשעה באב התשס"ח
A Night of Crying - A Day of Mourning
הרב
ארי דוד קאהן
Adk1010@gmail.com
1. במדבר פרק יד
(א)
וַתִּשָּׂא כָּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה
הַהוּא: (ב) וַיִּלֹּנוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן כֹּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם כָּל הָעֵדָה לוּ מַתְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם אוֹ
בַּמִּדְבָּר הַזֶּה לוּ מָתְנוּ:(ג) וְלָמָה ה’ מֵבִיא אֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ
הַזֹּאת לִנְפֹּל בַּחֶרֶב נָשֵׁינוּ וְטַפֵּנוּ יִהְיוּ לָבַז הֲלוֹא טוֹב לָנוּ
שׁוּב מִצְרָיְמָה:(ד) וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה
מִצְרָיְמָה:
The entire community arose and raised their
voices; and the people wept that night. They railed against Moshe and Aharon--- all of
Bnei Yisroel--- and the entire congregation said to them: "Would we had
died in the land of Egypt or in this desert, would that we had died. Why does
G-d bring us into this land to fall by the sword; our wives and infants would
be as spoils; is it not better for us to return to Egypt"? They
said to each other: "Let us appoint (lit. place) a head and we will return
to Egypt."
2. תלמוד בבלי מסכת תענית דף כט עמוד א
בְּט'
בְּאָב נִגְזָר עַל אֲבוֹתֵינוּ שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ לָאָרֶץ, ... וּכְתִיב, (במדבר
יד) "וַתִּשָׂא כָּל הָעֵדָה וַיִתְּנוּ אֶת קוֹלָם וַיִבְכוּ הָעָם
בַּלַּיְלָה הַהוּא", וְאָמַר רַבָּה [אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן], אוֹתָהּ
הַלַּיְלָה לֵיל ט' בְּאָב הָיָה. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַתֶּם
בְּכִיתֶם בִּכְיָה שֶׁל חִנָּם, אֲנִי אֶקְבַּע לָכֶם בִּכְיָה לַדוֹרוֹת.
ON THE NINTH OF Av IT WAS DECREED THAT OUR
FATHERS SHOULD NOT ENTER THE [PROMISED] LAND. … And it is further written, And
all the congregation lifted up their voice, and cried; and the people wept that
night. Rabbah said in the name of R. Johanan: That night was the night of the
ninth of Av. The Holy One, blessed be He, said to them: You have wept without
cause, therefore I will set [this day] aside for a weeping throughout the
generations to come.
3. ספר חדושי אגדות חלק שלישי עמוד רמד - מסכת
סנהדרין
ועוד
נתבאר במסכת ערכין (שם) מה שראוי לבעל לשון הרע הכריתה, ובפרט כאשר הוציאו דבה על
הארץ במקום אשר הוא ישיבתם ונטיעתם, והיו בוכים בכיה של חנם שלא לכנוס לארץ בשביל
לשון הרע של מרגלים, נקבע להם בכיה לדורות.
כי אי אפשר שלא יהיה גורם דבר זה להם כריתה מן הארץ, כאשר היו חוטאים בלשון הרע על
הארץ, שכל לשון הרע גורם כריתה ואיך יהיו נטועים בארץ אמרו עליו לשון הרע.
4. ספר חפץ חיים - הלכות אסורי לשון הרע –
ועוד
כל סבת גלותנו עתה הוא העקר רק בשביל מעשה המרגלים,
וכמו שכתוב (בתהלים ק"ו כ"ו-כ"ז), "וישא ידו להם להפיל וגו'
ולזרותם בארצות" וכמו שפרש רש"י שם, וכן כתב הרמב"ן בחמש בפרשת
מרגלים (במדבר י"ד א'). ואמרו בערכין (דף ט"ו.), שעקר חטא מרגלים היה
לשון הרע, שהוציאו דבה על הארץ, ועל ידי שבכו אז בכיה של חנם, נגזר עליהם בכיה לדורות.
5. ספר חפץ חיים - הלכות אסורי לשון הרע - הקדמה
אך
לבסוף ימי בית שני גברה שנאת חנם ולשון הרע בינינו, בעונותינו הרבים, ובעבור זה
נחרב הבית וגלינו מארצנו כדאיתא ביומא (דף ט' ע"ב) ובירושלמי
(פרק א' הלכה ה' דיומא) [הגם שהגמרא נקטה שנאת חנם, הכונה הוא על לשון הרע גם
כן, שיוצאת מצד השנאה, דאי לאו הכי לא היו נענשים כל כך, והינו דסים שם ללמדך,
שקשה שנאת חנם כנגד עבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים, וזה מצינו בערכין (דף
ט"ו ע"ב) גבי לשון
6. ספר השל"ה הקדוש - מסכת תענית - פרק תורה
אור (ז)
ועל זה בא הרמז ויאבק וי אבק, צוח וי על אבק, 'אבק'
בגימטריא עגל, שממנו נמשך רעות העבודות זרות. והפירוש השני שהוא לשון אבק,
רומז על חטא בית שני שנאת חנם שבא מלשון הרע, ואמרו רז"ל (ב"ב קסה, א),
רובן בגזל ומיעוט בעריות והכל באבק לשון הרע, וזהו חטא בית שני. וגם כן רמוז
ויאבק, וי אבק, צוח וי על אב"ק ראשי תיבות אקמצא בר קמצא כו', כי שנאת חנם
זה גרם לחורבן בית המקדש כדאיתא בגיטין פרק הניזקין (נה, ב):
7. רמב"ן במדבר פרק יד פסוק א
(א)
וטעם ויבכו העם בלילה ההוא - כי לעת ערב באו המרגלים באהליהם כאשר הלכו מלפני משה,
ובבקר השכימו וילינו כלם על משה ואהרן, וכך אמר משה (דברים א כז) ותרגנו באהליכם,
כי באהליהם היו אומרים דברי נרגן. ואמרו רבותינו (תענית כט א) הם בכו בכיה של חנם
ואני אקבע להם בכיה לדורות. ולא ידעתי מאיזה רמז
שבפרשה הוציאו זה. אבל מקרא מלא הוא (תהלים קו כד - כז), וימאסו בארץ חמדה ולא
האמינו לדברו וירגנו באהליהם ולא שמעו בקול ה' וישא ידו להם להפיל אותם במדבר
ולהפיל זרעם בגוים ולזרותם בארצות.
8. תהלים פרק קו
(יט)
יַעֲשׂוּ עֵגֶל בְּחֹרֵב וַיִּשְׁתַּחֲווּ לְמַסֵּכָה:(כ) וַיָּמִירוּ אֶת
כְּבוֹדָם בְּתַבְנִית שׁוֹר אֹכֵל עֵשֶׂב:(כא) שָׁכְחוּ אֵל מוֹשִׁיעָם עֹשֶׂה
גְדֹלוֹת בְּמִצְרָיִם:(כב) נִפְלָאוֹת בְּאֶרֶץ חָם נוֹרָאוֹת עַל יַם סוּף:(כג)
וַיֹּאמֶר לְהַשְׁמִידָם לוּלֵי מֹשֶׁה בְחִירוֹ עָמַד בַּפֶּרֶץ לְפָנָיו
לְהָשִׁיב חֲמָתוֹ מֵהַשְׁחִית:(כד) וַיִּמְאֲסוּ בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה לֹא
הֶאֱמִינוּ לִדְבָרוֹ:(כה) וַיֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיהֶם לֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל
ה’:(כו) וַיִּשָּׂא יָדוֹ לָהֶם לְהַפִּיל אוֹתָם בַּמִּדְבָּר:(כז) וּלְהַפִּיל
זַרְעָם בַּגּוֹיִם וּלְזָרוֹתָם בָּאֲרָצוֹת:
19. They made a calf in Horeb, and
worshipped the molten image. 20. Thus they changed their glory for the likeness
of an ox that eats grass! 21. They forgot God who had saved them, who had done
great things in Egypt; 22. Wondrous works in the land of Ham, and awesome
things by the Red Sea. 23. Therefore he said that he would destroy them, had
not Moses, his chosen one, stood before him in the breach, to turn away his
wrath, lest he should destroy them. 24. And they despised the pleasant land,
they did not believe his word; 25. And they murmured in their tents, and did
not listen to the voice of the Lord. 26. And he lifted up his hand against
them, to make them fall in the wilderness; 27. And to make their seed fall
among the nations, and to scatter them in the lands.
9.
בית
הלוי על שמות פרק יב פסוק מג
כי שמענו חרפה זה י"ז בתמוז שנעשה העגל, … זה תשעה באב ששבו
המרגלים, כי באו זרים על מקדשי ה' זה חורבן ראשון וחורבן שני, דהני שני חורבנות
היו משרשי שני החטאים האלו, בית ראשון היה מניצוץ חטא העגל ובית שני היה מבחינת
חטא מרגלים וכמו שנתבאר.
10.תלמוד בבלי מסכת יומא דף ט עמוד ב
מקדש
ראשון מפני מה חרב? מפני שלשה דברים שהיו בו: עבודה זרה, וגלוי עריות, ושפיכות
דמים. … אבל מקדש שני, שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים מפני מה
חרב? מפני שהיתה בו שנאת חנם. ללמדך ששקולה שנאת חנם כנגד שלש עבירות: עבודה זרה,
גלוי עריות, ושפיכות דמים.
Why was the first Sanctuary destroyed? Because
of three [evil] things which prevailed there: idolatry, immorality, bloodshed.
Idolatry,… But why was the second Sanctuary destroyed, seeing that in its time
they were occupying themselves with Torah, [observance of] precepts, and the
practice of charity? Because therein prevailed hatred without cause. That
teaches you that groundless hatred is considered as of even gravity with the
three sins of idolatry, immorality, and bloodshed together .
11.כלי יקר דברים פרק א פסוק א
ובתשעה
באב היה מעשה המרגלים בו ביום נולדה מדת שנאת חנם בישראל כמו שנאמר (דברים א כז)
ותאמרו בשנאת ה' אותנו הוציאנו וגו' פירש רש"י מה דבלבך על
רחמך מה דבלביה עליך (ילקוט רמז תתה) כי המה סברו מאחר שכל אחד מהם שונא את
חבירו כך מסתמא שונא אותם גם הקב"ה, ועוד מאחר שטעו לומר שהקב"ה שונא
אותם בחנם אם כן ודאי טבע הענין מחייב זה שכל אחד ישנא את חבירו, ותהר צרה זו
ותלד מדה רעה זו אשר החריבה בית ראשון ושני, כי בבית ראשון היה שנאת חנם בין
נשיאי ישראל ובבית שני פשתה הנגע בין כל ישראל כדאיתא ביומא (ט ב) וזה היה
בחודש אב שמזלו אריה כי כל אחד דמיונו כאריה יכסוף לטרוף את חבירו ואז איבדו גם
ההצלה הטבעית כי אם אין אהבה ביניהם ואין אחד סומך ועוזר לחבירו מי יקום יעקב כי
קטן ודל הוא (עמוס ז ב), נמצא שבין גבולים אלו נתפרדה החבילה מכל וכל כי סרו מהר
מן ה' וסרו גם איש מעל אחיו, ונמצא ששבעה עשר בתמוז ותשעה באב גדר מזה וגדר מזה
ואין דרך לנטות ימין ושמאל לפיכך כל רודפיה השיגוה בין המצרים, כל משמע אפילו רודף
כל דהו חלוש יוכל להם כי בזמן אחד נאצו את קדוש ישראל חללו קדושת ישראל התלוי
באחדות האומה, ובזמן שני נזורו אחור מן השכינה ואל מי ינוסו לעזרה:
12.דברים פרק א פסוק כז
וַתֵּרָגְנוּ
בְאָהֳלֵיכֶם וַתֹּאמְרוּ בְּשִׂנְאַת ה’ אֹתָנוּ הוֹצִיאָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם
לָתֵת אֹתָנוּ בְּיַד הָאֱמֹרִי לְהַשְׁמִידֵנוּ:
You grumbled in your tents and said,
"Because of G-d's hatred of us, He took us out of the land of Egypt to put
us in the hand of the Emorite to destroy us.
13.רש"י דברים פרק א פסוק כז
(כז)
וַתֵּרָגְנוּ - לשון הרע, וכן (משלי יח, ח) דברי נרגן, אדם המוציא דבה:
בשנאת
ה' אתנו - והוא היה אוהב אתכם, אבל אתם שונאים אותו. משל הדיוט אומר , מה דבלבך על רחמך מה דבלביה עלך:
בשנאת
ה' אתנו הוציאנו מארץ מצרים - הוצאתו לשנאה היתה. משל למלך בשר ודם, שהיו לו שני
בנים ויש לו שתי שדות אחת של שקיא ואחת של בעל, למי שהוא אוהב נותן של שקיא, ולמי
שהוא שונא נותן לו של בעל. ארץ מצרים של שקיא היא, שנילוס עולה ומשקה אותה, וארץ
כנען של בעל, והוציאנו ממצרים לתת לנו את ארץ כנען:
Verse 27: You grumbled. You spoke slanderous words. This is similar to
"the words of a {Hebrew Ref} ," i.e., a man who
slanders.
Because of Ad-noy's hatred of us. In reality, He loved you, but you hated Him. A popular proverb says, "What is in your heart regarding
your friend, [you imagine] is in his heart regarding yourself."
Because of G-d's hatred of us, He took us out
of the land of Egypt.
His taking us out was an act of hatred. This
may be compared to a human King who had two sons and two fields, one of which
was well-watered, and the other was dry. To the son he loves he gives the
well-watered field, and to the son he hates he gives the dry field. The land of
Egypt is a well-watered land, for the Nile river rises and irrigates it, and
the land of Canaan is a dry land--- and He took us out of Egypt in order to
give us the land of Canaan
14.במדבר פרק יג
לג)
וְשָׁם רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק מִן הַנְּפִלִים וַנְּהִי
בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם:
And there we saw the Nephilim, the sons of
Anak, who come of the Nephilim; and we were in our own sight as grasshoppers,
and so we were in their sight.'
15.במדבר פרק כב
(ב)
וַיַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לָאֱמֹרִי:(ג)
וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם מְאֹד כִּי רַב הוּא וַיָּקָץ מוֹאָב מִפְּנֵי
בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:(ד) וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל זִקְנֵי מִדְיָן עַתָּה יְלַחֲכוּ
הַקָּהָל אֶת כָּל סְבִיבֹתֵינוּ כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה וּבָלָק
בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב בָּעֵת הַהִוא:(ה) וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל
בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר פְּתוֹרָה אֲשֶׁר עַל הַנָּהָר אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹ לִקְרֹא
לוֹ לֵאמֹר הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם הִנֵּה כִסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ וְהוּא
יֹשֵׁב מִמֻּלִי:
2 And Balak the son of Zippor saw all that
Israel had done to the Amorites. 3 And Moab was sore afraid of the
people, because they were many; and Moab was overcome with dread because of the
children of Israel. 4 And Moab said unto the elders of Midian: 'Now will
this multitude lick up all that is round about us, as the ox licketh up the
grass of the field.'--And Balak the son of Zippor was king of Moab at that
time.-- And he sent messengers unto Balaam the son of Beor, to Pethor, which is
by the River, to the land of the children of his people, to call him, saying:
'Behold, there is a people come out from Egypt; behold, they cover the face of
the earth, and they abide over against me.
16.תלמוד בבלי מסכת גיטין דף נה/ב
אָמַר
רַבִּי יוֹחָנָן… אַקַמְצָא וּבַר קַמְצָא חָרוּב יְרוּשָלַיִם. הַהוּא גַּבְרָא -
דְּרַחֲמֵיהּ קַמְצָא, וּבַעַל דְּבָבֵיהּ - בַּר קַמְצָא. עָבַד סְעוּדָתָא,
אָמַר לֵיהּ לְשַמְעֵיהּ, זִיל אַיְיתֵי לִי קַמְצָא. אָזַל אַיְיתֵי לֵיהּ בַּר
קַמְצָא. אָתָא, אַשְׁכְּחֵיהּ דַּהֲוָה יָתִיב, אָמַר לֵיהּ, מִכְדֵי הַהוּא
גַּבְרָא - בַּעַל דְּבָבָא דְהַהוּא גַּבְרָא הוּא, מַאי בָעִית הָכָא? קוּם
פּוּק. אָמַר לֵיהּ, הוֹאִיל וְאָתָאִי, שַׁבְקָן, וְיָהִיבְנָא לָךְ דְּמֵי מַה
דְּאָכִילְנָא וְשָׁתִינָא:[דף נו ע"א]. אָמַר לֵיהּ, לָא! [אָמַר לֵיהּ],
יָהִיבְנָא לָךְ דְּמֵי פַּלְגָא דִּסְעוּדָתָיךְ. אָמַר לֵיהּ, לָא! [אָמַר
לֵיהּ], יָהִיבְנָא לָךְ דְּמֵי כֻּלָּהּ סְעוּדָתָיִךְ. אָמַר לֵיהּ, לָא!
נָקְטֵיהּ בְּיָדֵיהּ, וְאוּקְמֵיהּ וְאַפְּקֵיהּ. אָמַר, הוֹאִיל וַהֲווּ יָתְבֵי
רַבָּנָן וְלֹא מִיחוּ בֵיהּ, שְׁמַע מִינָהּ, קָא נִיחָא לְהוּ. אִיזֵיל, אֵיכוּל
[בְּהוּ] קוּרְצָא בֵי מַלְכָּא:
אָמַר
לֵיהּ לְקֵיסָר, מָרְדוּ בְךָ יְהוּדָאֵי. אָמַר לֵיהּ, מִי יֵימַר? אָמַר לֵיהּ,
שְׁדַר לְהוּ קוּרְבָּנָא, חָזֵית אִי מְקָרְבִין לֵיהּ. אָזַל, שָׁדַר בְּיָדֵיהּ
עֶגְלָא תִּילָתָּא. בַּהֲדֵי דְּקָאָתֵי, שָׁדִי בֵיהּ מוּמָא בְנִיב שְׂפָתַיִם,
וְאָמְרֵי לָהּ בְּדוּקִין שֶׁבָּעַיִן - דּוּכְתָּא דִּלְדִידָן הֲוָה מוּמָא,
וּלְדִידְהוּ לָאו מוּמָא הוּא. סָבוּר רַבָּנָן לִקְרוּבֵיהּ מִשּׁוּם שְׁלוֹם
מַלְכוּת. אָמַר לְהוּ רַבִּי זְכַרְיָה בֶן אַבְקִילַס, יֹאמְרוּ בַעֲלֵי מוּמִין
קְרֵבִין לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ? סָבוּר לְמִיקְטְלֵיהּ, דְּלֹא לֵיזִיל וְלֵימָא.
אָמַר לְהוּ רַבִּי זְכַרְיָה, יֹאמְרוּ מַטִּיל מוּם בַּקֳדָשִׁים יֵהָרֵג? אָמַר
רַבִּי יוֹחָנָן, עַנְוְתָנוּתוֹ שֶׁל רַבִּי זְכַרְיָה בֶן אַבְקִילַס הֶחֱרִיבָה
אֶת בֵּיתֵנוּ, וְשָׂרְפָה אֶת הֵיכָלֵנוּ, וְהֶגְלִיתָנוּ מֵאַרְצֵנוּ.
The destruction of Jerusalem came through a
Kamza and a Bar Kamza; ...The destruction of Jerusalem came through a
Kamza and a Bar Kamza in this way. A certain man had a friend Kamza and an
enemy Bar Kamza. He once made a party and said to his servant, Go and bring
Kamza. The man went and brought Bar Kamza. When the man [who gave the party]
found him there he said, See, you tell tales about me; what are you doing here?
Get out. Said the other: Since I am here, let me stay, and I will pay you for
whatever I eat and drink. He said, I won't. Then let me give you half the cost of the party.
No, said the other. Then let me pay for the whole party. He still said, No, and
he took him by the hand and put him out. Said the other, Since the Rabbis were
sitting there and did not stop him, this shows that they agreed with him. I
will go and inform against then, to the Government. He went and said to the
Emperor, The Jews are rebelling against you. He said, How can I tell? He said
to him: Send them an offering and see whether they will offer it [on the
altar]. So he sent with him a fine calf. While on the way he made a blemish on
its upper lip, or as some say on the white of its eye, in a place where we
[Jews] count it a blemish but they do not. The Rabbis were inclined to offer it
in order not to offend the Government. Said R. Zechariah b. Abkulas to them:
People will say that blemished animals are offered on the altar. They then
proposed to kill Bar Kamza so that he should not go and inform against them,
but R. Zechariah b. Abkulas said to them, Is one who makes a blemish on
consecrated animals to be put to death? R. Johanan thereupon remarked: Through
the scrupulousness of R. Zechariah b. Abkulas our House has been destroyed, our
Temple burnt and we ourselves exiled from our land.
…תניא, אמר רבי אלעזר, בא וראה
כמה גדולה כחה של בושה, שהרי סיע הקדוש ברוך הוא את בר קמצא, והחריב את ביתו ושרף
את היכלו:
It has been taught: Note from this incident how
serious a thing it is to put a man to shame, for God espoused the cause of Bar
Kamza and destroyed His House and burnt His Temple.
17.רש"י גיטין דף נה/ב דף נו עמוד א
קמצא
ובר קמצא - כך שם שני יהודים:
דרחמיה
קמצא - אוהבו היה שמו קמצא
עַנְוְתָנוּתוֹ
- סבלנותו שסבל את זה ולא הרגו.
18.מהרש"א על גיטין דף נה/ב
ואמר
ובעל דבביה בר קמצא כו'. סיפר בזה שתחלת חורבן היה ע"ד שנאת חנם כמ"ש
בפ"ק דיומא במקדש שני שהיו עוסקין בתורה ובמצות מפני מה חרב מפני שהיה בהם
שנאת חנם כו'. ואמר דאזל אייתי ליה בר קמצא כו'. אפשר שהיה זה אב ובנו וטעה
השליח ביניהם וגם בר קמצא דאתא גם אחר שידע שהוא שונאו שהיה סבור אחרי שאביו אוהבו
ודאי מבקש גם אהבתו לעשות שלום עמו בזה שהוא הזמינו
19.ספר חתם סופר על מסכת גיטין דף נה/ב
מאי
דכתיב אשרי אדם וכו'. שמעתי מפי הרב הגדול מו"ה יעקב וירמיז זצ"ל שהיה
רב"ד ורב בביהמ"ד הגדול שבק"ק פפד"מ, אהא דאמר ר' יוחנן בשבת
לא חרבה ירושלים אלא שהעמידו דיניהם על דין תורה ובפ"ק דיומא אמר ר' יוחנן לא
חרבה ירושלים אלא על שנאת חנם אע"ג די"ל הא בבית ראשון והא בבית שני,
מ"מ נ"ל עפ"י דברי ר' יוחנן דהכא דהכל אמת,
דהא באמת צריך להבין מ"ט שתקו חכמי ישראל ולא מיחו שלא לבייש את בר קמצא,
וי"ל בפסחים קי"ג ע"ב אמרי' הרואה דבר ערוה בחברו אסור להעיד עליו
יחידי אבל מצוה לשנאתו והעלו שם תוס' מכל מקום לא יראה לפניו שנאה בפרהסיא משום
כמים הפנים אל פנים ע"ש ונראה להרב הנ"ל דזהו בכלל לפנים משורת הדין, והנה
בשעת כשלונם של ישראל נכשלו ההדיוטים בשנאת חנם, וחכמי ישראל נכשלו בהעמדת דיניהם
על דין תורה, וע"כ זה היה לו שנאת חנם על בר קמצא אך חכמי ישראל דנו
לזכות מסתמא ראה בו דבר ערוה שמצוה לשנאותו ואסור לו לגלות לנו ע"כ שתקו ולא
מיחו, אמנם אי לאו דהעמידו דיניהם על דין תורה היו מוחין מטעם לפנים משורת הדין
שלא להראות שנאה בפרהסיא אלא שהעמידו דיניהם על דין תורה ואתי שפיר ושפתים יושק:
20.ספר חתם סופר על מסכת גיטין דף נו/א
עַנְוְתָנוּתוֹ
של ר' זכריה וכו'. פירש"י סבלנותו. בתוספתא פי"ז דמס' שבת בית שמאי אומר
מגביהים מעל השלחן עצמות וקליפות ובית הלל אומרים מגבי' הטבלא כולה ומנורה
ר' זכריה בן אבקולס לא היה עושה לא כבית שמאי ולא כבית הלל אלא נוטל ומשליך אחר
המטה, אמר ר' יוסי ענותנותו של ר' זכרי' בן אבקולס שרפה ההיכל ע"כ ע"ש,
והוא תמוה, גם לפרש פירש"י ענותנותו סבלנותו, נלע"ד הא דאמר ר' זכריה
יאמרו מטיל מום בקדשים חייב מיתה או יאמרו בעלי מום קרב לגבי מזבח, עיקר חששתו הי'
מפני חילול ה' הלא ידעו כל עולם שאין קריבים בעלי מומין ואין המטיל מום חייב מיתה
..., אך ר' זכריה בן אבקולס היה סבלן גדול והיה לו מעצר ברוחו לסבול על שולחנו
כיוצא בזה ע"כ חשב זה לחלול ה' מה ששתקו רבנן ולא מיחו, והנה עיין בשבת
קמ"א מגביהים מעל השולחן וריש פ' קמא דמס' ביצה ופני יהושע שם דטעמא דבית
שמאי ובית הלל דבמונחים על השולחן הוי גרף של רעי ע"כ מותר לנער הטבלא אך ר'
זכריה בן אבקולס יכול לסבול על שולחנו אסור לו לנער הטבלא וכעין זה יכול לסבול בר
קמצא על שולחנו ע"כ אמר ר' יוסי ענותנותו של ר' זכריה וכו:
21.תלמוד בבלי מסכת שבת דף קמג/א
רב
ששת זריק להו בלישניה רב פפא זריק להו אחורי המטה אמרו עליו על רבי זכריה בן
אבקולס שהיה מחזיר פניו אחורי המטה וזורקן:
R. Shesheth threw them away [spat them out]
with his tongue. R. Papa threw them behind the couch It was said of R. Zechariah b. Eucolos that he
would turn his face to the back of the couch and throw them away.
22.תוספתא מסכת שבת (ליברמן) פרק טז הלכה ז
בית
הלל אומ' מגביהין מעל השלחן עצמות וקלפין בית שמיי אומ' מסלק את הטבלה כולה ומנערה
זכריה בן אבקילס לא היה נוהג לא כדברי בית שמיי ולא כדברי בית הלל אלא נוטל ומשליך
לאחר המטה אמ' ר' יוסה ענותנותו של ר' זכריה בן אבקילס היא שרפה את ההיכל
23.מהר"ץ חיות בגיטין דף נ"ו
ואולם
מפני גודל ענוותנותו של ר' זכריה בן אבקולס לא הרהיב בנפשו עוז לעשות בזה הלכה
למעשה וחשש שיחשדו אותו שעשה שלא כהלכה, ולא החשיב עצמו לגדול ולקבוע בדעתו להיות
עושה הלכה למעשה ולתלות בהוראת שעה. וחישב כי הדבר נמסר רק לגדולי הדור. והוא אינו
ראוי לזה לעשות גדולות שלא כתורה ולתלות כי עושה למען לגדר גדר ולעמוד בפרץ. ומפני
זה אמרו לשון ענוותנותו, היינו, במה שלא רצה לעמוד על דעתו זאת היתה הסיבה לחורבן
הבית.
24.שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק א סימן קא
ומש"כ
ידידי איך רשאים אנו לסמוך על חדושים כאלו שבארתי למעשה ובפרט שהוא נגד איזה אחרו'
הנה אני אומר וכי כבר נעשה קץ וגבול לתורה ח"ו שנפסוק רק מה שנמצא בספרים
וכשיזדמנו שאלות שלא נמצאים בספרים לא נכריע אותם אף כשיש בידנו להכריע, ודאי
לע"ד אסור לומר כן דודאי עוד יגדיל תורה גם עתה בזמננו ומחוייב כל מי שבידו
להכריע כל דין שיבא לידו כפי האפשר לו בחקירה ודרישה היטב בש"ס ופוסקים בהבנה
ישרה ובראיות נכונות אף שהוא דין חדש שלא דברו אודותו /אודותיו/ בספרים.
ואף בדין הנמצא בספרים ודאי שצריך המורה ג"כ להבין אותו ולהכריע בדעתו קודם
שיורה ולא להורות רק מחמת שנמצא כן דהוי זה כעין מורה מתוך משנתו שע"ז נאמר
התנאים מבלי עולם שמורין הלכה מתוך משנתם בסוטה דף כ"ב עיי"ש
בפרש"י. ואף אם הכרעתו לפעמים נגד איזה גאונים מרבותינו האחרונים מה בכך
הא ודאי שרשאין אף אנו לחלוק על האחרונים וגם לפעמים על איזה ראשונים כשיש ראיות
נכונות והעיקר גם בטעמים נכונים ועל כיוצא בזה אמרו אין לדיין אלא מה שעיניו רואות
כמפורש בבבא בתרא דף קל"א עיי"ש ברשב"ם, כיון שאינו נגד הפוסקים
המפורסמים בעלי הש"ע שנתקבלו בכל מדינותינו ועל כיוצא בזה נאמר מקום הניחו
להתגדר בו וכרוב תשובות האחרונים שמכריעין בחדושים כמה דינים למעשה. אך אין
להיות גס בהוראה וצריך למנוע כשאפשר אבל במקום צורך גדול וכ"ש במקום עיגון
כעובדא זו ודאי מחוייבין גם אנחנו להורות אם רק נראה לנו להתיר ואסור לנו להיות
מהענוים ולעגן בת ישראל או לגרום להכשיל באיסורין או אף רק להפסיד ממון ישראל.
ועיין בגיטין דף נ"ו ענותנותו של ר' זכריה בן אבקולס החריבה את ביתנו שקשה
למה אמר ענותנותו מה שייך זה לענוה ועיין במהר"ץ חיות דבר נכון וג"ז ממש
כיוצא ומוכרחין אנו להורות גם למעשה כשנראה לנו בראיות ובהבנה ישרה ובפרט במקום עיגון
כזה ולהציל ממכשול כזה.
25.ספר נצח ישראל - פרק ה
ואמר
כי כל אחד חרב על ידי ענין הראוי. כי בשביל שנאת חנם נחרב ירושלים, ודבר זה התבאר
בפרק שלפני זה (פרק ד) באריכות. כי על ידי בית המקדש וירושלים נעשה כל ישראל כאיש
אחד, לפי שהיה להם מזבח אחד, ולא היו רשאים לבנות כל אחד ואחד במה לעצמו (מגילה
י.), עד שעל ידי בית המקדש היו ישראל עם אחד. וכאשר היה חלוק ביניהם, נחרב המקום
הזה, שהוא נעשה לאחדות ישראל, ולפיכך על ידי שנאת חנם של קמצא נחרבה העיר והמקדש:
וכאשר
תדקדק בלשון 'קמצא', כי השם הזה מורה על חלוק, שקורא 'קמצא' על שם החלוק והפירוד,
כי זה הוא לשון קמיצה, כמו (ויקרא ב, ב) "וקמץ משם". ובלשון חכמים
(ב"ב קז.) גבי האחים שחלקו, ובא בעל חוב וטרף חלקו של אחד מהם, ואמר שם
'מקמצים', כלומר שגובין מעט מכל אחד. ולפיכך הנפרד והנחלק מהכל נקרא 'קמצא', רוצה
לומר קומץ מהכל. ובלשון חכמים (עדיות פ"ח, מ"ד) נקרא החגב 'קמצא',
ותרגום אונקלוס (במדבר יג, לג) "ונהי בעינינו כחגבים" - 'כקמצין'. וזה
מפני כי יש בהם רבוי גדול, ולכך נקרא 'ארבה' על שם הרבוי. והרבוי הוא מכח חילוק
ופירוד, כי הדבר אשר הוא מתאחד אין שייך בו רבוי, כי לא יתרבה רק המחולק
והנפרד. לכך נקרא המין אשר הוא מתרבה, כמו הארבה, 'קמצא' שמו, שהוא מחולק.
ועל
זה אמר (משלי ל, כז) "מלך אין לארבה", פירוש כי המלך מאחד הכלל עד שהם
אחד, ואלו, לגודל רבוי שלהם הם מחולקים, ואין בהם אחדות, הוא המלך, אשר הוא מאחד
את הכל. וכן הנמלה כתיב עליה (משלי ו, ו-ז) "לך אל נמלה עצל אשר אין לה קצין
ושוטר", כלומר שאין לה קצין אשר הוא מאחד ומקשר הכלל, וכדאיתא בפרק אלו
טריפות (חולין נז ע"ב). ונקראת הנמלה 'קמצא' גם כן בהגדה דעוג מלך הבשן
(ברכות נד ע"ב) דעקר טורא ואייתי הקב"ה לקמצא, כי הדבר שהוא קטן, כמו
הנמלה, נקרא 'קמצא' כמו שאמרנו, כי הקומץ הוא דבר מועט, ולקטנותם נקרא 'קמצא'.
ומפני שיש בהם הקטנות יותר, לכך יש בהם החלוק יותר, כמו כל דבר קטן. ומפני כי אלו
אנשים היו מחולקים בשנאת חנם, ראוי שיקרא שמם 'קמצא' ו'בר קמצא', כי בית המקדש שני
נחרב בשביל שנאת חנם (יומא ט ע"ב), ובודאי היה זה על ידי אנשים שהיו מוכנים
לחלוק ופירוד. ולפיכך אמר 'אקמצא ובר קמצא חרב ירושלים', כי אין ספק כי שמם של אלו
אנשים היה נקרא על ענין שלהם, שהיו מיוחדים בפירוד ובחלוק, ולכך על ידם חרב הבית,
שהוא לאחדות ישראל, ולקשר אותם באחדות:
26.אונקלוס במדבר פרק יג פסוק לג
(לג)
ותמן חזינא ית גבריא בני ענק מן גבריא והוינא בעיני נפשנא כקמצין
וכן הוינא בעיניהון:
27.במדבר פרק יג
לג)
וְשָׁם רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק מִן הַנְּפִלִים וַנְּהִי
בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם:
And there we saw the Nephilim, the sons of
Anak, who come of the Nephilim; and we were in our own sight as grasshoppers,
and so we were in their sight.'
------------------------------------------------------------------------------------------------
Tisha bav outline: 8/10/08
Why did the sin of the miraglim effect future
generations?
Crying for the future Gemara says this was tisha bav, gemara says – you cried for
nothing I will give you a reason to cry
How is the sin that they committed connected
intrinsically with tisha bav?
Rejection of eretz yisrael – causes churban Gemara – churban was sinat chinum (first
temple 3 reasons – all three can be seen in egel)
Where is sinat chinum seen here?
Answer #1 – loshon hara – or more specifically
motzie shem ra
Source 3 and 4,5,6 (maharal, chofetz chaim)
read carefully – indicates the loshan hara was catalyst for the baseless crying
בכיה חינם
Where do you see that this punishment would
have echoes for the future? Perhaps 40 years – why l’dorot?
Source 7 ramban – based on tehilim #8
Beit halevi Miraglim – sinat chinam #9
Kli yakar Sinat chinam emerged from the
miraglim # 11
G-d hates us #12
Rashi 13
14 Where do we see projection in the words of
the spies? Grasshoppers
Is this true? How could they know? Did they
hear (possible) but is seems they had an inferiority complex and projected how
they must be seen
15 we see how midian and Balak DID see us
(albeit a generation later)
The idea of projection and how we think people
see us (and how we see ourselves!) is the core of sinat chinam – now we see how
this is a part of the biblical narrative
16 archetypical sinat chinam Chazal identify
sinat chinam with kamza and bar kamza –Could be these elements of projection
are the key to understanding that tragic story
17 rashi two people
18 maharsha they were father and son, which
means the son thought is father was in on it – and was an active participant in
his humiliation – of course the father never did arrive – but this was his
father’s friend. The analogy of father and son is like the Jewish people and
G-d, which ultimately was the sin of the generation of the spies.
Parenthetically – explanation of Rav Yoel BinNun on yosef –has the same elemnt in
the yosef story – he thought his father was in on it and therefore tragically
remained alone for all those years.
19, 20 what is the modesty of zecharya (rashi
“sovel” was patient)
Chatam sofer people sinat chinam rabbis din
torah
Connects another source of zecarya – which in
reality is the only other source in the gemara – he had patients = therefore
left the bones on the plate
22 tosefta quotes this opinion by Shabbat – and
says he destroyed the temple – why in this context – maybe because it is the
only other time he is mentioned – or maybe because it is the same malady – he
didn’t make a dscion – because he was afraid of what people would say – he was
too modest and didn’t see himself as a “Big rabbi” who could make Big
decisions.
21 maharatz chiuys
23 – Maharal the whole problem began when spies
saw themselves as being “small” like grasshoppers – how do you say grasshopper
in Aramaic? Kamza That what caused fights
and divisions and hatred seeing ourselves as small and incapable
