Audio and Essays Parashat Mishpatim
New Essay- Echoes of Eden Project:
New Audio Shiur
Upwardly Mobile
5 minute Dvar Torah
Audio:
Essays:
Wednesday, February 7, 2018
Friday, February 2, 2018
Parashat Yitro 5788- Sinai; "Bait and Switch"?
new Shiur -
Sinai; "Bait and Switch"?
sources:
פרשת
יתרו התשע"ח
הרב ארי דוד קאהן adk1010@gmail.com
1. שמות פרק יט, א-כה
(א) בַּחֹ֙דֶשׁ֙ הַשְּׁלִישִׁ֔י
לְצֵ֥את בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם בַּיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה בָּ֖אוּ
מִדְבַּ֥ר סִינָֽי: (ב) וַיִּסְע֣וּ מֵרְפִידִ֗ים וַיָּבֹ֙אוּ֙ מִדְבַּ֣ר סִינַ֔י
וַֽיַּחֲנ֖וּ בַּמִּדְבָּ֑ר וַיִּֽחַן־שָׁ֥ם יִשְׂרָאֵ֖ל נֶ֥גֶד הָהָֽר:
(ג) וּמֹשֶׁ֥ה עָלָ֖ה אֶל־הָאֱלֹהִ֑ים וַיִּקְרָ֨א אֵלָ֤יו ה֙' מִן־הָהָ֣ר
לֵאמֹ֔ר כֹּ֤ה תֹאמַר֙ לְבֵ֣ית יַעֲקֹ֔ב וְתַגֵּ֖יד לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: (ד)
אַתֶּ֣ם רְאִיתֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתִי לְמִצְרָ֑יִם וָאֶשָּׂ֤א אֶתְכֶם֙
עַל־כַּנְפֵ֣י נְשָׁרִ֔ים וָאָבִ֥א אֶתְכֶ֖ם אֵלָֽי: (ה) וְעַתָּ֗ה אִם־שָׁמ֤וֹעַ
תִּשְׁמְעוּ֙ בְּקֹלִ֔י וּשְׁמַרְתֶּ֖ם אֶת־בְּרִיתִ֑י וִהְיִ֨יתֶם לִ֤י
סְגֻלָּה֙ מִכָּל־הָ֣עַמִּ֔ים כִּי־לִ֖י כָּל־הָאָֽרֶץ: (ו) וְאַתֶּ֧ם
תִּהְיוּ־לִ֛י מַמְלֶ֥כֶת כֹּהֲנִ֖ים וְג֣וֹי קָד֑וֹשׁ אֵ֚לֶּה
הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר תְּדַבֵּ֖ר אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: …
(י) וַיֹּ֨אמֶר ה֤' אֶל־מֹשֶׁה֙ לֵ֣ךְ אֶל־הָעָ֔ם וְקִדַּשְׁתָּ֥ם הַיּ֖וֹם
וּמָחָ֑ר וְכִבְּס֖וּ שִׂמְלֹתָֽם: (יא) וְהָי֥וּ נְכֹנִ֖ים לַיּ֣וֹם
הַשְּׁלִישִׁ֑י כִּ֣י׀ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִשִׁ֗י יֵרֵ֧ד ה֛' לְעֵינֵ֥י כָל־הָעָ֖ם
עַל־הַ֥ר סִינָֽי: (יב) וְהִגְבַּלְתָּ֤ אֶת־הָעָם֙ סָבִ֣יב לֵאמֹ֔ר
הִשָּׁמְר֥וּ לָכֶ֛ם עֲל֥וֹת בָּהָ֖ר וּנְגֹ֣עַ בְּקָצֵ֑הוּ כָּל־הַנֹּגֵ֥עַ
בָּהָ֖ר מ֥וֹת יוּמָֽת: (יג) לֹא־תִגַּ֨ע בּ֜וֹ יָ֗ד כִּֽי־סָק֤וֹל יִסָּקֵל֙
אוֹ־יָרֹ֣ה יִיָּרֶ֔ה אִם־בְּהֵמָ֥ה אִם־אִ֖ישׁ לֹ֣א יִחְיֶ֑ה בִּמְשֹׁךְ֙
הַיֹּבֵ֔ל הֵ֖מָּה יַעֲל֥וּ בָהָֽר: (יד) וַיֵּ֧רֶד מֹשֶׁ֛ה מִן־הָהָ֖ר אֶל־הָעָ֑ם
וַיְקַדֵּשׁ֙ אֶת־הָעָ֔ם וַֽיְכַבְּס֖וּ שִׂמְלֹתָֽם: (טו) וַיֹּ֙אמֶר֙
אֶל־הָעָ֔ם הֱי֥וּ נְכֹנִ֖ים לִשְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֑ים אַֽל־תִּגְּשׁ֖וּ אֶל־אִשָּֽׁה:
(טז) וַיְהִי֩ בַיּ֨וֹם הַשְּׁלִישִׁ֜י בִּֽהְיֹ֣ת הַבֹּ֗קֶר וַיְהִי֩ קֹלֹ֨ת
וּבְרָקִ֜ים וְעָנָ֤ן כָּבֵד֙ עַל־הָהָ֔ר וְקֹ֥ל שֹׁפָ֖ר חָזָ֣ק מְאֹ֑ד
וַיֶּחֱרַ֥ד כָּל־הָעָ֖ם אֲשֶׁ֥ר בַּֽמַּחֲנֶֽה: (יז) וַיּוֹצֵ֨א מֹשֶׁ֧ה
אֶת־הָעָ֛ם לִקְרַ֥את הָֽאֱלֹהִ֖ים מִן־הַֽמַּחֲנֶ֑ה וַיִּֽתְיַצְּב֖וּ
בְּתַחְתִּ֥ית הָהָֽר: (יח) וְהַ֤ר סִינַי֙ עָשַׁ֣ן כֻּלּ֔וֹ מִ֠פְּנֵי
אֲשֶׁ֨ר יָרַ֥ד עָלָ֛יו ה֖' בָּאֵ֑שׁ וַיַּ֤עַל עֲשָׁנוֹ֙ כְּעֶ֣שֶׁן הַכִּבְשָׁ֔ן
וַיֶּחֱרַ֥ד כָּל־הָהָ֖ר מְאֹֽד: (יט) וַיְהִי֙ ק֣וֹל הַשֹּׁפָ֔ר הוֹלֵ֖ךְ וְחָזֵ֣ק
מְאֹ֑ד מֹשֶׁ֣ה יְדַבֵּ֔ר וְהָאֱלֹהִ֖ים יַעֲנֶ֥נּוּ בְקֽוֹל: (כ) וַיֵּ֧רֶד ה֛'
עַל־הַ֥ר סִינַ֖י אֶל־רֹ֣אשׁ הָהָ֑ר וַיִּקְרָ֨א ה֧' לְמֹשֶׁ֛ה אֶל־רֹ֥אשׁ הָהָ֖ר
וַיַּ֥עַל מֹשֶֽׁה: (כא) וַיֹּ֤אמֶר ה֙' אֶל־מֹשֶׁ֔ה רֵ֖ד הָעֵ֣ד בָּעָ֑ם
פֶּן־יֶהֶרְס֤וּ אֶל־ה֙' לִרְא֔וֹת וְנָפַ֥ל מִמֶּ֖נּוּ רָֽב: (כב) וְגַ֧ם הַכֹּהֲנִ֛ים
הַנִּגָּשִׁ֥ים אֶל־ה֖' יִתְקַדָּ֑שׁוּ פֶּן־יִפְרֹ֥ץ בָּהֶ֖ם הֽ': (כג)
וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֶל־ה֔' לֹא־יוּכַ֣ל הָעָ֔ם לַעֲלֹ֖ת אֶל־הַ֣ר סִינָ֑י
כִּֽי־אַתָּ֞ה הַעֵדֹ֤תָה בָּ֙נוּ֙ לֵאמֹ֔ר הַגְבֵּ֥ל אֶת־הָהָ֖ר וְקִדַּשְׁתּֽוֹ:
(כד) וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֤יו ה֙' לֶךְ־רֵ֔ד וְעָלִ֥יתָ אַתָּ֖ה וְאַהֲרֹ֣ן עִמָּ֑ךְ
וְהַכֹּהֲנִ֣ים וְהָעָ֗ם אַל־יֶֽהֶרְס֛וּ לַעֲלֹ֥ת אֶל־ה֖' פֶּן־יִפְרָץ־בָּֽם:
(כה) וַיֵּ֥רֶד מֹשֶׁ֖ה אֶל־הָעָ֑ם וַיֹּ֖אמֶר אֲלֵהֶֽם: ס
2.
שמות פרק ד, כא-כג
(כא) וַיֹּ֣אמֶר ה֘'
אֶל־מֹשֶׁה֒ בְּלֶכְתְּךָ֙ לָשׁ֣וּב מִצְרַ֔יְמָה רְאֵ֗ה כָּל־הַמֹּֽפְתִים֙
אֲשֶׁר־שַׂ֣מְתִּי בְיָדֶ֔ךָ וַעֲשִׂיתָ֖ם לִפְנֵ֣י פַרְעֹ֑ה וַאֲנִי֙ אֲחַזֵּ֣ק
אֶת־לִבּ֔וֹ וְלֹ֥א יְשַׁלַּ֖ח אֶת־הָעָֽם: (כב) וְאָמַרְתָּ֖ אֶל־פַּרְעֹ֑ה כֹּ֚ה
אָמַ֣ר ה֔' בְּנִ֥י בְכֹרִ֖י יִשְׂרָאֵֽל: (כג) וָאֹמַ֣ר אֵלֶ֗יךָ שַׁלַּ֤ח
אֶת־בְּנִי֙ וְיַֽעַבְדֵ֔נִי וַתְּמָאֵ֖ן לְשַׁלְּח֑וֹ הִנֵּה֙
אָנֹכִ֣י הֹרֵ֔ג אֶת־בִּנְךָ֖ בְּכֹרֶֽךָ:
3.
שמות פרק ה, א-ג
(א) וְאַחַ֗ר בָּ֚אוּ
מֹשֶׁ֣ה וְאַהֲרֹ֔ן וַיֹּאמְר֖וּ אֶל־פַּרְעֹ֑ה כֹּֽה־אָמַ֤ר ה֙' אֱלֹהֵ֣י
יִשְׂרָאֵ֔ל שַׁלַּח֙ אֶת־עַמִּ֔י וְיָחֹ֥גּוּ לִ֖י בַּמִּדְבָּֽר: (ב)
וַיֹּ֣אמֶר פַּרְעֹ֔ה מִ֤י ה֙' אֲשֶׁ֣ר אֶשְׁמַ֣ע בְּקֹל֔וֹ לְשַׁלַּ֖ח
אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל לֹ֤א יָדַ֙עְתִּי֙ אֶת־ה֔' וְגַ֥ם אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל לֹ֥א
אֲשַׁלֵּֽחַ: (ג) וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֱלֹהֵ֥י הָעִבְרִ֖ים נִקְרָ֣א עָלֵ֑ינוּ נֵ֣לֲכָה
נָּ֡א דֶּרֶךְ֩ שְׁלֹ֨שֶׁת יָמִ֜ים בַּמִּדְבָּ֗ר וְנִזְבְּחָה֙ לַֽה֣'
אֱלֹהֵ֔ינוּ פֶּ֨ן־יִפְגָּעֵ֔נוּ בַּדֶּ֖בֶר א֥וֹ בֶחָֽרֶב:
4.
שמות פרק ז,
(ב) אַתָּ֣ה תְדַבֵּ֔ר אֵ֖ת כָּל־אֲשֶׁ֣ר אֲצַוֶּ֑ךָּ וְאַהֲרֹ֤ן
אָחִ֙יךָ֙ יְדַבֵּ֣ר אֶל־פַּרְעֹ֔ה וְשִׁלַּ֥ח אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאַרְצֽוֹ:..(כו)
וַיֹּ֤אמֶר ה֙' אֶל־מֹשֶׁ֔ה בֹּ֖א אֶל־פַּרְעֹ֑ה וְאָמַרְתָּ֣ אֵלָ֗יו כֹּ֚ה אָמַ֣ר
ה֔' שַׁלַּ֥ח אֶת־עַמִּ֖י וְיַֽעַבְדֻֽנִי: (כז) וְאִם־מָאֵ֥ן אַתָּ֖ה לְשַׁלֵּ֑חַ
הִנֵּ֣ה אָנֹכִ֗י נֹגֵ֛ף אֶת־כָּל־גְּבוּלְךָ֖ בַּֽצְפַרְדְּעִֽים:
5.
שמות פרק ח, כא-כה
(כא) וַיִּקְרָ֣א פַרְעֹ֔ה אֶל־מֹשֶׁ֖ה וּֽלְאַהֲרֹ֑ן
וַיֹּ֗אמֶר לְכ֛וּ זִבְח֥וּ לֵֽאלֹהֵיכֶ֖ם בָּאָֽרֶץ: (כב) וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֗ה
לֹ֤א נָכוֹן֙ לַעֲשׂ֣וֹת כֵּ֔ן כִּ֚י תּוֹעֲבַ֣ת מִצְרַ֔יִם נִזְבַּ֖ח לַה֣' אֱלֹהֵ֑ינוּ
הֵ֣ן נִזְבַּ֞ח אֶת־ תּוֹעֲבַ֥ת מִצְרַ֛יִם לְעֵינֵיהֶ֖ם וְלֹ֥א יִסְקְלֻֽנוּ: (כג)
דֶּ֚רֶךְ שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֔ים נֵלֵ֖ךְ בַּמִּדְבָּ֑ר וְזָבַ֙חְנוּ֙ לַֽה֣' אֱלֹהֵ֔ינוּ
כַּאֲשֶׁ֖ר יֹאמַ֥ר אֵלֵֽינוּ: (כד) וַיֹּ֣אמֶר פַּרְעֹ֗ה אָנֹכִ֞י אֲשַׁלַּ֤ח אֶתְכֶם֙
וּזְבַחְתֶּ֞ם לַה֤' אֱלֹֽהֵיכֶם֙ בַּמִּדְבָּ֔ר רַ֛ק הַרְחֵ֥ק לֹא־ תַרְחִ֖יקוּ לָלֶ֑כֶת
הַעְתִּ֖ירוּ בַּעֲדִֽי: (כה) וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֗ה הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י יוֹצֵ֤א מֵֽעִמָּךְ֙
וְהַעְתַּרְתִּ֣י אֶל־ה֔' וְסָ֣ר הֶעָרֹ֗ב מִפַּרְעֹ֛ה מֵעֲבָדָ֥יו וּמֵעַמּ֖וֹ מָחָ֑ר
רַ֗ק אַל־יֹסֵ֤ף פַּרְעֹה֙ הָתֵ֔ל לְבִלְתִּי֙ שַׁלַּ֣ח אֶת־הָעָ֔ם לִזְבֹּ֖חַ לַֽהֽ':
6.
שמות פרק ט,
(א) וַיֹּ֤אמֶר ה֙' אֶל־מֹשֶׁ֔ה בֹּ֖א אֶל־פַּרְעֹ֑ה
וְדִבַּרְתָּ֣ אֵלָ֗יו כֹּֽה־אָמַ֤ר ה֙' אֱלֹהֵ֣י הָֽעִבְרִ֔ים שַׁלַּ֥ח אֶת־ עַמִּ֖י
וְיַֽעַבְדֻֽנִי:... (כז) וַיִּשְׁלַ֣ח פַּרְעֹ֗ה וַיִּקְרָא֙ לְמֹשֶׁ֣ה וּֽלְאַהֲרֹ֔ן
וַיֹּ֥אמֶר אֲלֵהֶ֖ם חָטָ֣אתִי הַפָּ֑עַם ה֙' הַצַּדִּ֔יק וַאֲנִ֥י וְעַמִּ֖י הָרְשָׁעִֽים:
(כח) הַעְתִּ֙ירוּ֙ אֶל־ה֔' וְרַ֕ב מִֽהְיֹ֛ת קֹלֹ֥ת אֱלֹהִ֖ים וּבָרָ֑ד וַאֲשַׁלְּחָ֣ה
אֶתְכֶ֔ם וְלֹ֥א תֹסִפ֖וּן לַעֲמֹֽד:
7. שמות פרק י, ג-ד
(ג) וַיָּבֹ֨א מֹשֶׁ֣ה וְאַהֲרֹן֘ אֶל־פַּרְעֹה֒
וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָ֗יו כֹּֽה־אָמַ֤ר ה֙' אֱלֹהֵ֣י הָֽעִבְרִ֔ים עַד־מָתַ֣י מֵאַ֔נְתָּ
לֵעָנֹ֖ת מִפָּנָ֑י שַׁלַּ֥ח עַמִּ֖י וְיַעַבְדֻֽנִי: (ד) כִּ֛י אִם־מָאֵ֥ן
אַתָּ֖ה לְשַׁלֵּ֣חַ אֶת־עַמִּ֑י הִנְנִ֨י מֵבִ֥יא מָחָ֛ר אַרְבֶּ֖ה בִּגְבֻלֶֽךָ:...
(ז) וַיֹּאמְרוּ֩ עַבְדֵ֨י פַרְעֹ֜ה אֵלָ֗יו עַד־מָתַי֙ יִהְיֶ֨ה זֶ֥ה לָ֙נוּ֙ לְמוֹקֵ֔שׁ
שַׁלַּח֙ אֶת־הָ֣אֲנָשִׁ֔ים וְיַֽעַבְד֖וּ אֶת־ה֣' אֱלֹהֵיהֶ֑ם הֲטֶ֣רֶם תֵּדַ֔ע
כִּ֥י אָבְדָ֖ה מִצְרָֽיִם: (ח) וַיּוּשַׁ֞ב אֶת־מֹשֶׁ֤ה וְאֶֽת־אַהֲרֹן֙ אֶל־פַּרְעֹ֔ה
וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֔ם לְכ֥וּ עִבְד֖וּ אֶת־ה֣' אֱלֹהֵיכֶ֑ם מִ֥י וָמִ֖י הַהֹלְכִֽים:
(ט) וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה בִּנְעָרֵ֥ינוּ וּבִזְקֵנֵ֖ינוּ נֵלֵ֑ךְ בְּבָנֵ֨ינוּ וּבִבְנוֹתֵ֜נוּ
בְּצֹאנֵ֤נוּ וּבִבְקָרֵ֙נוּ֙ נֵלֵ֔ךְ כִּ֥י חַג־ה֖' לָֽנוּ: (י) וַיֹּ֣אמֶר
אֲלֵהֶ֗ם יְהִ֨י כֵ֤ן ה֙' עִמָּכֶ֔ם כַּאֲשֶׁ֛ר אֲשַׁלַּ֥ח אֶתְכֶ֖ם וְאֶֽת־טַפְּכֶ֑ם
רְא֕וּ כִּ֥י רָעָ֖ה נֶ֥גֶד פְּנֵיכֶֽם: (יא) לֹ֣א כֵ֗ן לְכֽוּ־נָ֤א הַגְּבָרִים֙
וְעִבְד֣וּ אֶת־ה֔' כִּ֥י אֹתָ֖הּ אַתֶּ֣ם מְבַקְשִׁ֑ים וַיְגָ֣רֶשׁ אֹתָ֔ם מֵאֵ֖ת
פְּנֵ֥י פַרְעֹֽה: פ
...(כד) וַיִּקְרָ֨א פַרְעֹ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה וַיֹּ֙אמֶר֙ לְכוּ֙
עִבְד֣וּ אֶת־ה֔' רַ֛ק צֹאנְכֶ֥ם וּבְקַרְכֶ֖ם יֻצָּ֑ג גַּֽם־טַפְּכֶ֖ם יֵלֵ֥ךְ
עִמָּכֶֽם: (כה) וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה גַּם־אַתָּ֛ה תִּתֵּ֥ן בְּיָדֵ֖נוּ זְבָחִ֣ים
וְעֹלֹ֑ת וְעָשִׂ֖ינוּ לַה֥' אֱלֹהֵֽינוּ: (כו) וְגַם־מִקְנֵ֜נוּ יֵלֵ֣ךְ עִמָּ֗נוּ
לֹ֤א תִשָּׁאֵר֙ פַּרְסָ֔ה כִּ֚י מִמֶּ֣נּוּ נִקַּ֔ח לַעֲבֹ֖ד אֶת־ה֣' אֱלֹהֵ֑ינוּ
וַאֲנַ֣חְנוּ לֹֽא־ נֵדַ֗ע מַֽה־נַּעֲבֹד֙ אֶת־ה֔' עַד־בֹּאֵ֖נוּ שָֽׁמָּה:
8. אבן עזרא - הפירוש הקצר שמות פרשת בא פרק י פסוק כו
(כו) מה נעבוד - אם ברב מקנה, אם במעט. עד בואנו
שמה - עד הר סיני, כאשר פירשתי לך, והוא המקום שאמר לו דרך שלשת ימים (שמות ח, כג):
9. שמות פרק ג
(א) וּמֹשֶׁ֗ה הָיָ֥ה רֹעֶ֛ה
אֶת־צֹ֛אן יִתְר֥וֹ חֹתְנ֖וֹ כֹּהֵ֣ן מִדְיָ֑ן וַיִּנְהַ֤ג אֶת־הַצֹּאן֙ אַחַ֣ר
הַמִּדְבָּ֔ר וַיָּבֹ֛א אֶל־הַ֥ר הָאֱלֹהִ֖ים חֹרֵֽבָה: (ב) וַ֠יֵּרָא מַלְאַ֨ךְ
ה֥' אֵלָ֛יו בְּלַבַּת־אֵ֖שׁ מִתּ֣וֹךְ הַסְּנֶ֑ה וַיַּ֗רְא וְהִנֵּ֤ה
הַסְּנֶה֙ בֹּעֵ֣ר בָּאֵ֔שׁ וְהַסְּנֶ֖ה אֵינֶ֥נּוּ אֻכָּֽל: (ג) וַיֹּ֣אמֶר
מֹשֶׁ֔ה אָסֻֽרָה־נָּ֣א וְאֶרְאֶ֔ה אֶת־הַמַּרְאֶ֥ה הַגָּדֹ֖ל הַזֶּ֑ה מַדּ֖וּעַ
לֹא־יִבְעַ֥ר הַסְּנֶֽה: (ד) וַיַּ֥רְא ה֖' כִּ֣י סָ֣ר לִרְא֑וֹת וַיִּקְרָא֩
אֵלָ֨יו אֱלֹהִ֜ים מִתּ֣וֹךְ הַסְּנֶ֗ה וַיֹּ֛אמֶר מֹשֶׁ֥ה מֹשֶׁ֖ה וַיֹּ֥אמֶר
הִנֵּֽנִי: (ה) וַיֹּ֖אמֶר אַל־תִּקְרַ֣ב הֲלֹ֑ם שַׁל־נְעָלֶ֙יךָ֙ מֵעַ֣ל
רַגְלֶ֔יךָ כִּ֣י הַמָּק֗וֹם אֲשֶׁ֤ר אַתָּה֙ עוֹמֵ֣ד עָלָ֔יו אַדְמַת־קֹ֖דֶשׁ
הֽוּא:..(ח) וָאֵרֵ֞ד לְהַצִּיל֣וֹ׀ מִיַּ֣ד מִצְרַ֗יִם וּֽלְהַעֲלֹתוֹ֘
מִן־הָאָ֣רֶץ הַהִוא֒ אֶל־אֶ֤רֶץ טוֹבָה֙ וּרְחָבָ֔ה אֶל־אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב
וּדְבָ֑שׁ אֶל־מְק֤וֹם הַֽכְּנַעֲנִי֙ וְהַ֣חִתִּ֔י וְהָֽאֱמֹרִי֙ וְהַפְּרִזִּ֔י
וְהַחִוִּ֖י וְהַיְבוּסִֽי:...(יב) וַיֹּ֙אמֶר֙ כִּֽי־אֶֽהְיֶ֣ה עִמָּ֔ךְ
וְזֶה־לְּךָ֣ הָא֔וֹת כִּ֥י אָנֹכִ֖י שְׁלַחְתִּ֑יךָ בְּהוֹצִֽיאֲךָ֤ אֶת־הָעָם֙
מִמִּצְרַ֔יִם תַּֽעַבְדוּן֙ אֶת־הָ֣אֱלֹהִ֔ים עַ֖ל הָהָ֥ר הַזֶּֽה:
10.רמב"ן שמות פרשת שמות פרק ג
פסוק ה
כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת
קודש הוא - אף על פי שהיה רחוק מן הסנה הזהירו בזה, כי נתקדש כל ההר ברדת
השכינה אל ראש ההר כאשר בשעת מתן תורה, ומשה בהר היה כי שם עלה, שנאמר ויבא אל
הר האלהים חרבה (לעיל פסוק א), והסנה היה בראש ההר, והנה כלו קדוש ואסור
בנעילת הסנדל, וכך אמרו בכל מקום שהשכינה נגלת אסור בנעילת הסנדל (שמו"ר
ב יג), וכן ביהושע (יהושע ה טו), וכן הכהנים לא שמשו במקדש אלא יחפים:
11.בראשית פרק יט, כז-כח
(כז) וַיַּשְׁכֵּ֥ם אַבְרָהָ֖ם
בַּבֹּ֑קֶר אֶל־הַ֨מָּק֔וֹם אֲשֶׁר־עָ֥מַד שָׁ֖ם אֶת־פְּנֵ֥י הֽ': (כח)
וַיַּשְׁקֵ֗ף עַל־פְּנֵ֤י סְדֹם֙ וַעֲמֹרָ֔ה וְעַֽל־כָּל־פְּנֵ֖י אֶ֣רֶץ
הַכִּכָּ֑ר וַיַּ֗רְא וְהִנֵּ֤ה עָלָה֙ קִיטֹ֣ר הָאָ֔רֶץ כְּקִיטֹ֖ר הַכִּבְשָֽׁן:
12.בראשית פרק ב, א-ג
(א) וַיְכֻלּ֛וּ הַשָּׁמַ֥יִם
וְהָאָ֖רֶץ וְכָל־צְבָאָֽם: (ב) וַיְכַ֤ל אֱלֹהִים֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י
מְלַאכְתּ֖וֹ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה וַיִּשְׁבֹּת֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י
מִכָּל־מְלַאכְתּ֖וֹ אֲשֶׁ֥ר עָשָֽׂה: (ג) וַיְבָ֤רֶךְ אֱלֹהִים֙ אֶת־י֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י
וַיְקַדֵּ֖שׁ אֹת֑וֹ כִּ֣י ב֤וֹ שָׁבַת֙ מִכָּל־מְלַאכְתּ֔וֹ
אֲשֶׁר־בָּרָ֥א אֱלֹהִ֖ים לַעֲשֽׂוֹת: פ
13.שמות פרק יב, טז
(טז) וּבַיּ֤וֹם הָרִאשׁוֹן֙
מִקְרָא־קֹ֔דֶשׁ וּבַיּוֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔י מִקְרָא־קֹ֖דֶשׁ יִהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם
כָּל־מְלָאכָה֙ לֹא־יֵעָשֶׂ֣ה בָהֶ֔ם אַ֚ךְ אֲשֶׁ֣ר יֵאָכֵ֣ל לְכָל־נֶ֔פֶשׁ ה֥וּא
לְבַדּ֖וֹ יֵעָשֶׂ֥ה לָכֶֽם:
14.שמות פרק יג, ב
(ב) קַדֶּשׁ־לִ֨י כָל־בְּכ֜וֹר פֶּ֤טֶר
כָּל־רֶ֙חֶם֙ בִּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בָּאָדָ֖ם וּבַבְּהֵמָ֑ה לִ֖י הֽוּא:
15.שמות פרק טו
(יג) נָחִ֥יתָ בְחַסְדְּךָ֖
עַם־ז֣וּ גָּאָ֑לְתָּ נֵהַ֥לְתָּ בְעָזְּךָ֖ אֶל־נְוֵ֥ה קָדְשֶֽׁךָ:
(יז)
תְּבִאֵ֗מוֹ וְתִטָּעֵ֙מוֹ֙ בְּהַ֣ר נַחֲלָֽתְךָ֔ מָכ֧וֹן לְשִׁבְתְּךָ֛
פָּעַ֖לְתָּ ה֑' מִקְּדָ֕שׁ אֲדֹנָ֖י כּוֹנְנ֥וּ יָדֶֽיךָ:
16.שמות פרק טז, כג
(כג) וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם ה֚וּא
אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֣ר ה֔' שַׁבָּת֧וֹן שַׁבַּת־קֹ֛דֶשׁ לַֽה֖'
מָחָ֑ר אֵ֣ת אֲשֶׁר־תֹּאפ֞וּ אֵפ֗וּ וְאֵ֤ת אֲשֶֽׁר־תְּבַשְּׁלוּ֙ בַּשֵּׁ֔לוּ
וְאֵת֙ כָּל־הָ֣עֹדֵ֔ף הַנִּ֧יחוּ לָכֶ֛ם לְמִשְׁמֶ֖רֶת עַד־ הַבֹּֽקֶר:
17.שמות פרק כב, ל
(ל) וְאַנְשֵׁי־קֹ֖דֶשׁ
תִּהְי֣וּן לִ֑י וּבָשָׂ֨ר בַּשָּׂדֶ֤ה טְרֵפָה֙ לֹ֣א תֹאכֵ֔לוּ לַכֶּ֖לֶב
תַּשְׁלִכ֥וּן אֹתֽוֹ: ס
18.שמות פרק כה, ח
(ח) וְעָ֥שׂוּ לִ֖י מִקְדָּ֑שׁ
וְשָׁכַנְתִּ֖י בְּתוֹכָֽם:
19.שמות פרק יח, טו-טז
(טו) וַיֹּ֥אמֶר מֹשֶׁ֖ה לְחֹתְנ֑וֹ כִּֽי־יָבֹ֥א אֵלַ֛י
הָעָ֖ם לִדְרֹ֥שׁ אֱלֹהִֽים: (טז) כִּֽי־יִהְיֶ֨ה לָהֶ֤ם דָּבָר֙ בָּ֣א
אֵלַ֔י וְשָׁ֣פַטְתִּ֔י בֵּ֥ין אִ֖ישׁ וּבֵ֣ין רֵעֵ֑הוּ וְהוֹדַעְתִּ֛י
אֶת־חֻקֵּ֥י הָאֱלֹהִ֖ים וְאֶת־תּוֹרֹתָֽיו:
20.שמות פרק כ, א-יב
(א)
וַיְדַבֵּ֣ר אֱלֹהִ֔ים אֵ֛ת כָּל־הַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה לֵאמֹֽר: ס (ב - ג)
אָֽנֹכִ֖י֙ ה֣' אֱלֹהֶ֑֔יךָ אֲשֶׁ֧ר הוֹצֵאתִ֛יךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֣֥ית
עֲבָדִֽ֑ים לֹֽ֣א יִהְיֶֽ֥ה־לְךָ֛֩ אֱלֹהִ֥֨ים אֲחֵרִ֖֜ים עַל־פָּנָֽ֗י: (ד) לֹֽ֣א
תַֽעֲשֶׂ֨ה־לְךָ֣֥ פֶ֣֨סֶל֙׀ וְכָל־תְּמוּנָ֡֔ה אֲשֶׁ֣֤ר בַּשָּׁמַ֣֨יִם֙׀
מִמַּ֡֔עַל וַֽאֲשֶׁ֥ר֩ בָּאָ֖֨רֶץ מִתָּ֑֜חַת וַאֲשֶׁ֣֥ר בַּמַּ֣֖יִם׀ מִתַּ֣֥חַת
לָאָֽ֗רֶץ: (ה) לֹֽא־תִשְׁתַּחֲוֶ֣֥ה לָהֶ֖ם֘ וְלֹ֣א תָעָבְדֵ֑ם֒ כִּ֣י אָֽנֹכִ֞י
ה֤' אֱלֹהֶ֙יךָ֙ אֵ֣ל קַנָּ֔א פֹּ֠קֵד עֲוֹ֨ן אָבֹ֧ת עַל־בָּנִ֛ים
עַל־שִׁלֵּשִׁ֥ים וְעַל־רִבֵּעִ֖ים לְשֹׂנְאָֽ֑י: (ו) וְעֹ֥֤שֶׂה חֶ֖֨סֶד֙
לַאֲלָפִ֑֔ים לְאֹהֲבַ֖י וּלְשֹׁמְרֵ֥י מִצְוֹתָֽי: ס (ז) לֹ֥א תִשָּׂ֛א
אֶת־שֵֽׁם־ה֥' אֱלֹהֶ֖יךָ לַשָּׁ֑וְא כִּ֣י לֹ֤א יְנַקֶּה֙ ה֔' אֵ֛ת
אֲשֶׁר־יִשָּׂ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ לַשָּֽׁוְא: פ (ח) זָכ֛וֹר֩ אֶת־י֥֨וֹם הַשַּׁבָּ֖֜ת
לְקַדְּשֽׁ֗וֹ: (ט) שֵׁ֣֤שֶׁת יָמִ֣ים֙ תַּֽעֲבֹ֔ד֘ וְעָשִׂ֣֖יתָ
כָּל־מְלַאכְתֶּֽךָ֒: (י) וְי֙וֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔֜י שַׁבָּ֣֖ת׀ לַה֣' אֱלֹהֶ֑֔יךָ
לֹֽ֣א־תַעֲשֶׂ֣֨ה כָל־מְלָאכָ֡֜ה אַתָּ֣ה׀ וּבִנְךָֽ֣־וּ֠בִתֶּ֗ךָ עַבְדְּךָ֤֨
וַאֲמָֽתְךָ֙֜ וּבְהֶמְתֶּ֗֔ךָ וְגֵרְךָ֖֨ אֲשֶׁ֣ר בִּשְׁעָרֶֽ֔יךָ: (יא) כִּ֣י
שֵֽׁשֶׁת־יָמִים֩ עָשָׂ֨ה ה֜' אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־הָאָ֗רֶץ אֶת־הַיָּם֙
וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־בָּ֔ם וַיָּ֖נַח בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֑י עַל־כֵּ֗ן בֵּרַ֧ךְ
ה֛' אֶת־י֥וֹם הַשַּׁבָּ֖ת וַֽיְקַדְּשֵֽׁהוּ: ס (יב) כַּבֵּ֥ד אֶת־אָבִ֖יךָ
וְאֶת־אִמֶּ֑ךָ לְמַ֙עַן֙ יַאֲרִכ֣וּן יָמֶ֔יךָ עַ֚ל הָאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר־ה֥'
אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ: ס
21.תלמוד בבלי מסכת קידושין דף לא עמוד א
דרַשׁ עוּלָא רָבָה אַפִּיתְחָא דְּבֵי נְשִׂיאָה: מַאי
דִּכְתִיב: (תהלים קלח) "יוֹדוּךָ ה' כָּל מַלְכֵי אָרֶץ, כִּי
שָׁמְעוּ אִמְרֵי פִיךָ", 'מַאֲמַר פִּיךָ' לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא 'אִמְרֵי
פִיךָ', בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: (שמות כ)
'אָנֹכִי', וְ'לֹא יִהְיֶה לְךָ', אָמְרוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם: לִכְבוֹד עַצְמוֹ
הוּא דּוֹרֵשׁ. כֵּיוָן שֶׁאָמַר: "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ",
חָזְרוּ וְהוֹדוּ לַמַּאֲמָרוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת. רָבָא אָמַר: מֵהָכָא: (תהלים
קיט:קס) "רֹאשׁ דְּבָרְךָ אֱמֶת", רֹאשׁ דְּבָרְךָ וְלֹא סוֹף דְּבָרְךָ?
אֶלָּא מִסּוֹף דְּבָרְךָ נִכָּר, שֶׁרֹאשׁ דְּבָרְךָ אֱמֶת.
22.נחלת יעקב שמות פרק כ ר' יעקב לוברבוים 1770-1832 (הנתיבות)
(יב) כבד את אביך. בפ"ק דקידושין (לא א) אמרינן: [מאי
דכתיב] יודוך ה' כל מלכי ארץ [וכו']. בשעה ששמעו אומות העולם אנכי ולא יהיה לך,
אמרו לכבוד עצמו הוא דורש. כיון ששמעו כבד את אביך ואת אמך, חזרו והודו לדברות
ראשונות. נלענ"ד לפרש, דהנה כל המצות הם לטוב לנו, דאם יצדק מה יתן לו, וכן
מפורש בתורה דכתיב ויצונו ה' לעשות את כל החוקים האלה לטוב לנו לחיותינו וגו'
(דברים ו, כד). וזה מאמרם ז"ל בשעה שאמר אנכי אמרו לכבוד עצמו הוא דורש, פי'
שהמצות אינם אלא לכבוד עצמו, שרוצה שיתפרסם אלקותו בעולם, ולא היה כלל בשביל טובותינו.
וכאשר שמעו מצות כיבוד, ראו שרוצה שיהיה טוב הסידור בינינו ומשגיח על טובותינו, וסיים
גם כן למען יאריכון ימיך, ראו בעצמם שרוצה במאד לטובותינו, והודו שכולם היו בשביל
טובתינו, ואפי' הפרסום אלקותו הי' ג"כ בשביל טובותינו. וזה היה הכוונה
באמרם ז"ל שמסוף דבריך ניכר שראש דברך אמת. ירצה, כי אמת נאמר על דבר שאינו
מצפה לתשלום גמול, וזה אמרו אוה"ע: מתחלה סברו כי הוא רוצה גם לטובתו לפרסם
גודל מלכותו, וזה אינו אמת לאמתו, כיון שמכוין בזה טובתו. אמנם כאשר שמעו סוף
דבריו שכוונתו אינו רק לטובת זולתו, לשמור מצותיו ולטוב לנו, ומזה הבינו כי גם
דברות הראשונות היו רק לטובותינו. וזה אמת, כי אינו לגמולו רק לגמול את בריותיו:
23.בית אלוקים למבי"ט שער היסודות פרק לא
וכן מצות השבת היא מורה על מציאותו יתברך ושברא העולם בששת
ימים וביום השביעי שבת, ועל כן נכלל בעשרת הדברות, וכן כבוד אב ואם שהקישן לכבודו
וג' שותפין באדם הקדוש ברוך הוא ואביו ואמו וכו', ואמרו חכמים בשעה שאמר הקדוש
ברוך הוא אנכי ה' אלהיך וגו', ולא יהיה לך וגו', אמרו האומות לכבוד עצמו הוא
דורש, כיון שאמר כבד את אביך הודו וכו', נראה שאפי' האומות הודו בעשרת הדברות,
ולמי נאמין כי אם לחכמינו ז"ל שירשו האמת והורישוהו לבניהם ותלמידיהם. ושאר
הדברות לא תרצח לא תנאף לא תגנוב לא תענה לא תחמוד הם יישוב וקיום כל העולם כולו,
והן כנגד ה' דברות ראשונות כמו שדרשו במכילתא, ולכך נאמרו במעמד הקדוש ההוא, מה
שלא היה כן בשאר מצות התורה, וא"כ הוא מתבאר ג"כ משאר עשרת הדברות ששמעו
מפי משה רבינו אמיתות כל התורה כולה מצד מהותם וגודלם על שאר המצות ושקיום
העולם תלוי בהם, וכמו ששתי הדברות שמענום מפי הגבורה כן שאר הדברות ידעו כולם
שהיו מפי הגבורה, שהרי ראו שאם היה יכולת בהם היו שומעים את כולם מפי הגבורה, והם
מעצמם אמרו לאחר השתי דברות דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות,
ושמעו קולו של משה שהיה מסייעו האל ית' בקול שהיה שומע היה משמיע, והם הרגישו כי
הקול ששמעו בשתי הדברות הראשונות מפי הגבורה היה מסייע למשה והרי הוא כאילו שמעו
כל עשרת הדברות מפי הגבורה, ויהיו כולם להם ראיה לכל שאר התורה כולה שנצטוו מפי
משה רבינו שהיתה מפי הגבורה.
24.בראשית פרק טו, טז-כא
וְד֥וֹר רְבִיעִ֖י יָשׁ֣וּבוּ
הֵ֑נָּה כִּ֧י לֹא־שָׁלֵ֛ם עֲוֹ֥ן הָאֱמֹרִ֖י עַד־הֵֽנָּה: וַיְהִ֤י הַשֶּׁ֙מֶשׁ֙ בָּ֔אָה וַעֲלָטָ֖ה הָיָ֑ה
וְהִנֵּ֨ה תַנּ֤וּר עָשָׁן֙ וְלַפִּ֣יד אֵ֔שׁ אֲשֶׁ֣ר עָבַ֔ר בֵּ֖ין הַגְּזָרִ֥ים הָאֵֽלֶּה: בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא כָּרַ֧ת ה֛' אֶת־אַבְרָ֖ם בְּרִ֣ית
לֵאמֹ֑ר לְזַרְעֲךָ֗ נָתַ֙תִּי֙ אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את מִנְּהַ֣ר מִצְרַ֔יִם עַד־הַנָּהָ֥ר
הַגָּדֹ֖ל נְהַר־פְּרָֽת: אֶת־הַקֵּינִי֙ וְאֶת־הַקְּנִזִּ֔י
וְאֵת הַקַּדְמֹנִֽי: וְאֶת־הַחִתִּ֥י וְאֶת־הַפְּרִזִּ֖י
וְאֶת־הָרְפָאִֽים: וְאֶת־הָֽאֱמֹרִי֙ וְאֶת־הַֽכְּנַעֲנִ֔י
וְאֶת־הַגִּרְגָּשִׁ֖י וְאֶת־הַיְבוּסִֽי: ס
25.ויקרא פרק יח, כד-ל
(כד) אַל־תִּֽטַּמְּא֖וּ בְּכָל־אֵ֑לֶּה כִּ֤י
בְכָל־אֵ֙לֶּה֙ נִטְמְא֣וּ הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר־אֲנִ֥י מְשַׁלֵּ֖חַ מִפְּנֵיכֶֽם:
(כה) וַתִּטְמָ֣א הָאָ֔רֶץ וָאֶפְקֹ֥ד עֲוֹנָ֖הּ עָלֶ֑יהָ וַתָּקִ֥א הָאָ֖רֶץ
אֶת־יֹשְׁבֶֽיהָ: (כו) וּשְׁמַרְתֶּ֣ם אַתֶּ֗ם אֶת־חֻקֹּתַי֙ וְאֶת־מִשְׁפָּטַ֔י
וְלֹ֣א תַעֲשׂ֔וּ מִכֹּ֥ל הַתּוֹעֵבֹ֖ת הָאֵ֑לֶּה הָֽאֶזְרָ֔ח וְהַגֵּ֖ר הַגָּ֥ר
בְּתוֹכְכֶֽם: (כז) כִּ֚י אֶת־כָּל־הַתּוֹעֵבֹ֣ת הָאֵ֔ל עָשׂ֥וּ
אַנְשֵֽׁי־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֣ר לִפְנֵיכֶ֑ם וַתִּטְמָ֖א הָאָֽרֶץ: (כח)
וְלֹֽא־תָקִ֤יא הָאָ֙רֶץ֙ אֶתְכֶ֔ם בְּטַֽמַּאֲכֶ֖ם אֹתָ֑הּ כַּאֲשֶׁ֥ר קָאָ֛ה
אֶת־הַגּ֖וֹי אֲשֶׁ֥ר לִפְנֵיכֶֽם: (כט) כִּ֚י כָּל־אֲשֶׁ֣ר יַעֲשֶׂ֔ה מִכֹּ֥ל
הַתּוֹעֵבֹ֖ת הָאֵ֑לֶּה וְנִכְרְת֛וּ הַנְּפָשׁ֥וֹת הָעֹשֹׂ֖ת מִקֶּ֥רֶב עַמָּֽם:
(ל) וּשְׁמַרְתֶּ֣ם אֶת־מִשְׁמַרְתִּ֗י לְבִלְתִּ֨י עֲשׂ֜וֹת מֵחֻקּ֤וֹת
הַתּֽוֹעֵבֹת֙ אֲשֶׁ֣ר נַעֲשׂ֣וּ לִפְנֵיכֶ֔ם וְלֹ֥א תִֽטַּמְּא֖וּ בָּהֶ֑ם אֲנִ֖י
ה֥' אֱלֹהֵיכֶֽם: פ
Wednesday, January 31, 2018
Parashat Yitro 5778 A Holy Detour
Rabbi Ari Kahn
Parashat Yitro 5778
A Holy Detour
Six
weeks after leaving Egypt, the Jews arrived at Mount Sinai. In retrospect, this destination seems obvious.
But how obvious was it to those who made the trip? Did they know there was a
planned stop along their route to the Land of Israel? Did they fully understand
the purpose of this stop?
We
may say that the Exodus had two inter-related purposes. The first was to bring
hundreds of years of slavery and suffering to an end. The second was to return
the Jews to their ancestral homeland, to the land promised to their
forefathers.
From
the outset, these two objectives were intertwined in the vision and
communication which Avraham had received, and which forged a covenant between
him, his descendants, and God (Bereishit 15:13-21). The covenant stated that
after years of hardship, the Land of Israel would be ours. However, the
stop-over at Mount Sinai was mentioned only generations later, to Moshe:
“… And when you have
freed the people from Egypt, you shall worship God at this mountain.” (Shmot
3:12)
The
nature of this lay-over at Sinai was never explained; we cannot help but wonder
if the Jews even knew that it was on their itinerary.
During
the various exchanges with Pharaoh, Moshe spoke of serving God and of
celebrating a festival in the desert, but readers of the text might be tempted
to think that this was a mere pretext, aimed at convincing Pharaoh to grant the
Jews a three-day furlough. Moshe argued that it would be impossible for the
Jews to worship God in Egypt; in fact, that is precisely what they did, in the
final scene before the Exodus: On Passover Eve, the Israelites sacrificed to
God and celebrated the first Jewish festival – in Egypt. Was it really necessary
to go out into the desert to commune with God? Alternatively, couldn’t the
emancipated slaves have proceeded directly to their final destination, and
received the Torah there? Was there some intrinsic reason to visit Mount Sinai?
Moshe
was familiar with the place. He had experienced a personal revelation there; it
was the place where he had received his “marching orders” – and more: It was a
place where he had witnessed something wondrous, something that was beyond the
laws of nature. He had been informed that this particular place is “holy
ground” (Shmot 3:5).
The
Jews, too, would experience a revelation there. They, too, would receive their
“marching orders,” and they, too, would become familiar with holiness,
specifically at Mount Sinai.
While
we cannot imagine Judaism without law, the stop at Sinai was far more than merely
the location where the law was handed down to us. The choice of venue for the
Revelation of the Law was very specific; the holiness of Sinai was an integral
element of the Law they would receive, because this was not merely a set of
laws that aimed at regulating society’s proper functioning. If the Jewish
people had illusions that they would be a nation like every other nation, that
belief was dispelled as soon as they received their instructions for the
preparation to receive the Law.
Now then, if you
will obey Me faithfully and keep My covenant, you shall be My treasured
possession among all the peoples. Indeed, all the earth is Mine, but you shall
be to Me a kingdom of priests and a holy nation.’ These are the words
that you shall speak to the children of Israel.” (Shmot 19:5,6)
Something
new would become the center of this new community: Holiness, the relationship
to holiness, the awareness of the holy. The preparations to receive the Torah
centered on holiness, because the nation had to become holy in order to achieve
the awareness of holiness. They would become not just a nation, but a holy
nation, a kingdom of kohanim.
The
commandants they subsequently received were not exclusively concerned with
serving God in the classic sense of ritual, prayer, or sacrifice. It is true
that some of the Ten Commandments centered on service of God, including belief
in one God, and a prohibition against idolatry. But becoming holy included
emulating God by observing the Shabbat. It included unexpected things, such as
honoring one’s parents. And it included laws that deal with creating a just
society. In a radical departure from other belief systems, the Law they would
receive at Sinai described murder, theft, and coveting others’ possessions as
transgressions not only against one’s fellow man, but as transgressions that concern
God. The Torah proscribes these acts because we are holy - just as holy as the potential
victims of these sins - and because the God who has designated us as priests
demands this standard of behavior.
The
experience of slavery made us sensitive to the plight of the weak and
disenfranchised. As former slaves, the Jews might have anticipated that the
laws they would receive would be designed to promote a long-term educational
plan of sensitivity to others, particularly the disadvantaged, disenfranchised,
weaker members of society. But the stop at Sinai did much more than that: It
introduced the consciousness of holiness to the entire community. This unique
consciousness imparts a completely new, radical approach to human society. The
Torah was given to us at Sinai, at a place of holiness, and not anywhere else,
in order to teach us that treating one another with decency is part of serving
God. That is the how and the why of being a nation of kohanim, a holy
nation.
The
key to Judaism, then, is not secular humanism. Quite the opposite: Judaism, in
a nutshell, is a commitment to holiness. This includes seeing the holiness in
others, and dedicating ourselves to respecting the holiness of others. It
includes dedication to creating and sustaining a vibrant, holy society. This is
the concept that had to be internalized before we entered the Land of Israel,
so that we could live as a holy People in a holy Land.
© Rabbi Ari Kahn 2018
For more essays and lectures on Parashat
Yitro:
Subscribe to:
Posts (Atom)