בשר ויין בחודש אב
1.
טור אורח חיים הלכות תשעה באב ושאר תעניות סימן תקנא
ט"ב אין בית דין יכולין
לבטלו א)כיון שהוכפלו בו הצרות משנכנס אב ממעטין בשמחה ...ומנהג אשכנז היחידים נמנעים מבשר ויין מי"ז בתמוז
ואילך ומראש חודש ואילך נמנעים כולם מבשר ויין זולת שבת שאוכלין ושותין כדרך כל
השנה כולה וכן כתב הרמב"ן י"מ שנוהגים שלא לאכול בשר(ח) מר"ח עד
התענית ונהגו הכל שלא ליכנס לבית המרחץ בשבת זו ואסור לשנות מנהג
אבותינו:
2.
דרכי משה הקצר אורח חיים סימן תקנא
(ה*) וכן כתב
המרדכי במועד קטן (סוס"י תתעה) וחמיר בזה מאבילות דעלמא:
3.
בית יוסף אורח חיים סימן תקנא
ואם חל תשעה באב יום ראשון או בשבת ונדחה וכו'. ירושלמי (תענית
פ"ד ה"ו) כתבוהו הרא"ש (סי' לב) והר"ן שם
(ט: ד"ה ירושלמי) תשעה באב שחל להיות בשבת שתי שבתות מותרין וכתב הרא"ש
הטעם דכיון שנדחה התענית עד יום ראשון לא הוי שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה:
ובספר המצות (עשין דרבנן ג רמט ע"ג) כתב שנהגו כשחל
להיות בשבת לאסור כל השבוע שלפניו וכו' עד כל שכן כשחל להיות בשבת. כל זה כתבו
הגהות מיימוניות (פ"ה אות ח) והכל בו (שם):
י (א) כתב הכל
בו (שם כה:) יש נמנעים מאכילת בשר משנכנס אב לפי שאין שמחה אלא בבשר ואף על
פי כן אין להמנע מהתבשיל שנתבשל בו הבשר דלצעורי נפשיה קא מכוין והא איצטער ועוד
דאמרינן בנדרים (נא:) הנודר מן הבשר מותר בתבשיל וכתב בשם ה"ר אשר (סי' לו)
שטעם הנמנעים מבשר ויין משבעה עשר בתמוז מפני שבו בטל התמיד וגם ניסוך היין בעונותינו (עיי' ב"ב
ס:) ומדברי המרדכי (סו"ס תרלט) שאכתוב בסימן שאחר זה (רעט.
ד"ה ומ"ש דבשר עוף) נראה שהנוהגים איסור מראש חדש או משבעה עשר
בתמוז בבשר ויין אפילו בשר עוף או בשר מלוח ויין תוסס אסור ומיהו אם
כשהתחיל לנהוג התנה שלא יאסר בבשר עוף וכיוצא פשיטא דלא נאסר בהם:
ט (ב) וכן כתב הרמב"ן (אבילות ישנה ד"ה מתני' משנכנס)
יש מקומות שנוהגין וכו' עד סוף הסימן. בתורת האדם (מהדו' שעוועל עמ' רמה)
וזה לשון הרמב"ם בפרק ה' (ה"ו) כבר נהגו כל ישראל שלא לאכול
בשר בשבת זו ולא
יכנסו למרחץ עד שיעבור התענית ויש מקומות שנהגו לבטל השחיטה מראש חדש
עד התענית עכ"ל וכתב על זה הרב המגיד המנהג הזה לא פשט בארצות אלו לענין אכילת בשר שאין
נמנעין אלא ערב התענית
אבל אין נכנסין למרחץ ודבר ברור הוא שבדין גמור אפילו ערב תשעה באב
מותרין לרחוץ עכ"ל:
יא כתב הרשב"א
בתשובה (ח"א סי' שו) נהגו אבותיכם נוחי נפש שלא לאכול בשר משנכנס אב ואף על פי שאין
כאן איסור כלל מדין התלמוד שאפילו בערב הצום בסעודה שאין מפסיק בה מותר לאכול בשר
ולשתות יין אפילו כן מי שאוכל בשר בכל המקומות שנהגו בו איסור פורץ גדרן של
ראשונים ופורץ גדר ישכנו נחש (קהלת י ח, ע"ז כז:) של דבריהם עכ"ל:
טז מצאתי כתוב בשם מהר"י מולן (שו"ת מהרי"ל סי' טו) לחוף הראש בערב
שבת של חזון ישעיהו הורו רבותי ועל הרגלים לא שאלתים ולכאורה נראה דהקילו בראש
מהא דאמרינן (תענית יג:) אבל פניו ידיו ורגליו בחמין אסור בצונן
מותר ואף הכא לא שנא. וכתב בפרנס (סי' רעא) ורוחצין הראש סמוך
להכנסת כלה:
י מצאתי כתוב בתשובה אשכנזית (מהרי"ל שם) לשתות יין
הבדלה לא ראיתי רבותי נזהרים וגדולה מזו אמר לי מה"ר שמואל משפירא שדן לפני
מהר"ם שמותר לברך ברכת המזון על כוס של יין ולטעמו והודה לו מהר"מ אכן
לבי מגמגם בזה כיון דמדמי ליה לנדר כמו שפסק מהר"מ (שו"ת דפ' פרג
סי' צה ודפ' לבוב סי' קעט) דצריך התרה למי שנהג איסורט וגם בספר
אגודה (תענית סי' כג) התיר לבשל דגים בחומץ משום דהנודר ביין מותר
בחומץ משמע דלענין יין חשיב נדר עכ"לי:
4.
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף ע עמוד א
אמר רב חנן: לא נברא יין בעולם אלא לנחם אבלים ולשלם שכר
לרשעים, שנאמר תְּנוּ־שֵׁכָ֣ר לְאוֹבֵ֑ד וְ֝יַיִן לְמָ֣רֵי נָֽפֶשׁ: משלי לא:ו
5.
שיעורי הרב עניני תשעה באב -הגרי"ד סימן ט
אבל
מותר ביין ובשר
יין
כדי לנחם – אבל מותר ויש מצוה לנחם על חורבן בהמ"ק אסור לנחם אז קיים איסור
שני
סיבות לאיסור – כלבו – איסור שמחה
רא"ש
קרבנות ונסכים – זכר לחורבן – אז דין מיוחד לאבלות בהמ"ק –
הגרי"ד
חלק – מראש חודש אב – מיעט שמחה מותר לעשות סיום מסכת
אבל שבוע שחל בו -האיסור מצד אבילות (שאין נחמה) אז אסור לאכל בשר
ויין בסיום מסכת – (אולי) רק מנין מצומצם (חומרא נגד הרמ"א)
6.
ביאור הגר"א אורח חיים סימן תקנא
סעיף ט -יש נוהגין כו' ויש שמוסיפין כו'. שי"ג בירושלמי
הנ"ל דלא למשתי חמרא ולמיכל בשרא וע' בה"ג וכ"ה הגי' בילקוט סימן
תרנ"ג ותלוי בפלוגתא הנ"ל דס"ז אבל הגי' ראשונה היא עיקרית
וכמ"ש הגאון ולכן אמר הני נשי שהיא מלאכתן כמ"ש בכתובות וכל השמעתא
דירושלמי שם הכל במלאכה ע"ש אבל עיקר הטעם הוא כמ"ש בספ"ג
דב"ב תניא אר"י בן אלישע מיום שחרב בה"מ דין הוא שנגזור כו' אלא אין כו' ונהגו בימים אלו שאפשר לעמוד בזמן מועט ומתני' אסר בסעודת עט"ב
והוסיפו על עצמן:
י (הבדלה)- ומותר כו'. דבכה"ג לא קיבלו
כמ"ש בהג"מ בפ"א מהלכות תענית לענין תענית בה"ב שאירע בהן
ברית מילה ע"ש:
7.
דרכי משה הקצר אורח חיים סימן תקנא
(י) וכתב עוד באגודה
(תענית פ"ד סי' כג) דנוהגין שלא לשתות שכר ואין המנהג כדבריו דאפילו שכר דבש
שותין. כתוב במנהגי מהר"א קלויזנר (סי' קלג הגה א) דאם אירע
סעודות מצוה כגון מילה ופדיון הבן או סעודת אירוסין או סיום מסכתא מותר לקבץ מנין מצומצם ולאכול בשר
ולשתות יין וכן כתבו מהרי"ל
(הל' ת"ב עמ' רלח סי' ו) ומנהגי מהר"א טירנא (עמ' עו)
וכתבו דאף בערב תשעה באב דינא הכי ומכל מקום נראה לי ובלבד שלא בסעודה שמפסיק בה ומהרי"ל
(שם: ד"ה אב) חילק
דבערב תשעה באב אסור לאכול שם רק מנין מצומצם וכן בשבוע שחל תשעה באב להיות בתוכה
ויש מקילין בזה אבל
מראש חדש עד שבוע שחל להיות תשעה באב בתוכה מותר לאכול שם כל השייכים למילה כגון
קרוביו וריעיו עכ"ל:
8. שולחן ערוך אורח חיים הלכות תשעה באב ושאר תעניות סימן תקנא
סעיף
ט -יש
נוהגים שלא לאכול בשר ושלא לשתות
יין בשבת זו; ((נז) כז <ט> ומותר יא']
בחומץ של יין); (אגודה ומהרי"ל)
<י> ויש שמוסיפין
(נח) מראש חודש עד התענית, יב'] ויש שמוסיפין (נט) מי"ז בתמוז.
הגה: (ס) כח {ו} ומצניעים מראש חודש ואילך [כח] הסכין של שחיטה (ר' ירוחם
ני"א ח"ג והגהות מיימוני), ד) שאין שוחטים כ"א לצורך מצוה
כגון (סא) לחולה או שבת או מילה או פדיון הבן (סב) וכיוצא בו.
סעיף
י -יש מי שאומר שהנוהגים שלא לאכול בשר בימים הנזכרים, מותרים בתבשיל שנתבשל בו
בשר, (סד) ואסורים בבשר עוף (סה) ל ובשר מלוח ויין (סו) תוסס; (סז) ומותר לשתות
יין הבדלה וברכת המזון. הגה: (סח) ונוהגין להחמיר (סט) שלא לשתות יין בברכת המזון ולא בהבדלה
(תשובת מהרי"ל סי' ק"ו /ט"ו/), (ע) אלא נותנים לא [ל] לתינוק; {ז}
ובמקום דליכא תינוק, י') מותר בעצמו (עא) לב לשתות הבדלה. (עב) ובסעודת מצוה, כגון מילה ופדיון
הבן * (עג) לג וסיום מסכת (עד) לד ה) וסעודת [לב] אירוסין, אוכלים בשר ושותין יין
(עה) <יב> כל [לג]
השייכים לסעודה; אבל יש לצמצם, (עו) לה שלא להוסיף. ובשבוע שחל ט' באב
בתוכה, אין לאכול בשר ולשתות יין (עז) רק לו מנין מצומצם, וזה אפילו (עח) לז בערב
ת"ב שרי (מנהגים ומהרי"ל), ובלבד שלא
יהיה בסעודה שמפסיק בה (ד"ע).
סעיף יא -כל מי שאוכל בשר במקום שנוהגים בו איסור, פורץ גדר הוא
וינשכנו נחש (קהלת י, ח). (ומותר לשתות כל שכר אפילו של דבש שקורים מע"ד).
9.
ביאור הגר"א אורח חיים סימן תקנא
דטעם האיסור כמ"ש בספ"ג דב"ב משום ניסוך היין ואף על פי שדחאם ר"י דחוייא בעלמא
ועיקר הטעם משום שאין
גוזרין כו' כמ"ש תניא אר"י כו' כנ"ל:
10.באר הגולה
שם וכתב בכל בו בשם ה"ר אשר מפני
שבו ביטל התמיד וגם ניסוך היין:
11.משנה ברורה אורח חיים הלכות תשעה באב ושאר תעניות סימן
תקנא
(סא) לחולה - אפילו חולה קצת ואף
דבסימן תקנ"ד סק"ט כתב
המ"א דנהגו קצת יולדות מז' באב ואילך למנוע מבשר ויין היינו שלא במקום
חולי. ..
(סג) מותרים בתבשיל - אבל שומן של בשר דינו
כבשר עצמו ואסור לאכול תבשיל שיש בו שומן והאידנא נהיגי עלמא לאסור אף תבשיל של
בשר ודוקא בתבשיל של בשר אבל אם רק נתבשל בקדרה של בשר פשיטא דמותר [אחרונים].
ונראה כל שנפל בשר לתבשיל ויש ס' פשיטא דשרי:
(סד) ואסורים בבשר עוף - ומ"מ מי שא"א לו לאכול
מאכלי חלב מותר לו לאכול בשר עוף או בשר מלוח ג' ימים. ומינקת שחלב
רע לתינוק כשאינה אוכלת בשר יש להקל אף בבשר בהמה:
(עג) וסיום מסכת - ומ"מ אם לא נזדמן בלימודו הסיום לא ימהר או
יאחר בשביל זה. וגם
אם לא היה עושה סעודה בשאר הימים אפשר שלא יעשנה גם עתה. אכן אם נזדמן כראוי
מותרין לאכול אף אותן שלא למדו עמהן אם היו הולכין ובאין גם בזמן אחר משום ריעות:
(עה) כל השייכין לסעודה - היינו כל מי שהיה הולך בזמן אחר
לסעודה זו הן מחמת קורבה או מחמת שהוא אוהבו ונשים השייכות לסעודה במקום שדרך
לזמנן לסעודה ג"כ מותר. וכתב הח"א דאשת הבעל סעודה מותרת אף בסיום מסכת וכן בניו. ומי
ששולחין לו לביתו אסור לו לאכול:
12.ערוך השולחן אורח חיים סימן תקנא
סעיף יז -ומדינא דגמ' כשחל ט"ב ביום א'
או בשבת ונדחה ליום ראשון מותרים בכל דבר בשני השבועות דקודם ת"ב אין זה שבוע
שחל ת"ב בתוכה והשנייה הרי היא אחר ט"ב ודעת הטור לאסור שבוע שלפניו
מפני שגם זה מקרי כשבוע שחל ט"ב בתוכה לבד ביום ה' ויום ו' מותר הכל לכבוד
שבת אבל אנו אין מנהגינו כן אלא אוסרים הכל מן ר"ח אב ואילך כמו שבארנו
סעיף כג -מדינא דגמ' אין איסור באכילת בשר
רק בערב תשעה באב ובסעודה המפסקת אבל כבר קבלו אבותינו זה הרבה מאות בשנים
שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין מן ר"ח אב עד אחר ט"ב לבד מיום השבת לזכר הקרבנות והנסכים שנתבטלו
בעונותינו ויש שנהגו מן י"ז בתמוז שבו בוטל התמיד ויש שכתבו רק בשבוע
שחל ט"ב אבל עתה בכל ארצות פזורינו נוהגים מן ר"ח ועתה
בעוה"ר כמה שמזלזלים באיסור זה ולבד שהן עוברים איסור דאורייתא מטעם
נדר דכיון שאבותינו קבלו עליהם מנהג זה הוי נדר של כלל ישראל ולבד זה איך
לא נבוש ולא נכלם הלא הרבה מהאומות שאין אוכלים הרבה שבועות לא בשר ולא חלב ולא
ביצים ואנחנו עם בני ישראל שעלינו נאמר קדושים תהיו לא יאבו לעצור את עצמם שמונה
ימים בשנה לזכרון בית קדשינו ותפארתינו ועל כיוצא בזה אמר הנביא [יחזקאל לו, לב] בּ֧וֹשׁוּ
וְהִכָּלְמ֛וּ מִדַּרְכֵיכֶ֖ם בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל ועונשם גדול מאד:
סעיף כד -ושארי משקים מותר ואפילו חומץ של יין והאיסור הוא בין בשר בהמה ובין בשר עוף רק
מי שהוא חלוש יכול לאכול בשר עוף אם צריך לזה ויש מי שמתיר ברוטב של בשר
ואין המנהג כן ואפילו בשר שהיה אצלינו מקודם ר"ח אסור לאכול ואפילו הנשאר
משבת ולא דמי למ"ש הרא"ש בפ"ק דחולין גבי איברי בשר נחירה
שהכניסו ישראל לארץ דבעיא להו אם מותרין או אסורין וכתב הרא"ש דנפקא מינה
לנודר מדבר ויש לו מהדבר מקודם הנדר ע"ש דזהו בנדר חדש ולא בנדר שמדור דור
והוי כאיסור ישן ולעניין תערובות בשר בשאר דבר נראה דלא הלכו בזה אחר נתינת טעם
דלא גזרו בכה"ג ועוד דהנודר מיין מותר בתבשיל שיש בו טעם יין כמ"ש
ביו"ד סי' רט"ז ע"ש ואפילו מה שהיה יין באלו הימים ונהפך לחומץ
ג"כ מותר [ט"ז סק"ט] ומי שנדר שלא לאכול בשר מי"ז בתמוז מותר
לאכול בשבתות דכל הנודר אדעתא דמנהגא נודר [מג"א סקכ"ז] ויש חולקין
ומצריכין התרה [שם בשם ב"ח] מיהו אם לא אמר בלשון נדר רק בלשון קבלה וודאי
מותר [שם]:
שו"ת אור לציון חלק ג - הערות פרק כו - דיני דברים הנוהגים מראש
חודש ר בן ציון אבא
שאול
ח. הנה לעיל בתשובה ג' נתבאר המנהג לענין אכילת בשר מר"ח אב,
ונתבאר שבני ספרד נהגו שלא לאכול בשר מאחר ראש חודש אב, ע"ש. אולם לענין יין
המנהגים חלוקים, שבספר פרי האדמה ח"ד דף ח' ע"ד כתב שהמנהג לשתות יין
בימים אלו. וראה גם בספר מועד לכל חי סימן י' אות ט'. ויש שנהגו להחמיר בזה. וראה
גם בכה"ח בסימן תקנ"א אות קכ"ו. וכל אחד יעשה כמנהגו. ואף מיץ
ענבים הוא בכלל יין לענין זה. וראה גם בשו"ע שם סעיף י', שיין תוסס, דהיינו
תוך ג' לדריסתו שהוא מתוק ואינו חזק, גם כן בכלל יין.
ונראה שמנהג זה אינו אלא ביין, ולא בשאר משקאות חריפים כגון ארק
ובירה. שכבר נתבאר בספר אור לציון תשובות ח"א חאו"ח סימן ל"ח,
שהטעם שלא אוכלים בשר ולא שותים יין בימים אלו, הוא משום שבטלו הקרבנות וניסוך
היין, וא"כ דוקא יין שמנסכים על גבי המזבח אין לשתות, וכן הדומה לו, אבל שאר
משקאות חריפים לית לן בה. וכן מבואר ברמ"א בסעיף י"א שמותר לשתות כל
שכר, ע"ש. ואף שלענין סעודה מפסקת יש מחמירים שלא לשתות אף שכר, וכמובא
ברמ"א בדרכי משה בסימן תקנ"ב, וראה בזה בכה"ח שם אות ו' ואות ח',
מכל מקום אין לדמות את הדברים שנאסרו בסעודה המפסקת, שהטעם שם הוא כדי לזכור
החורבן ולהצטער עליו, למנהג שלא אוכלים בימים אלו בשר ולא שותים יין, שהוא מטעם
שבטלו הקרבנות והנסכים, וכמו שנתבאר.
ומכל מקום, כל זה הוא בארק המצוי כיום שאינו בא מיין, אבל קוניאק
שמצוי שבא מיין, שמאדים את היין ועושים מהאדים קוניאק, ראוי להחמיר בזה, כיון שיש
אומרים שדינו כיין, וכמ"ש היעב"ץ במור וקציעה סימן ר"ב, שעל יין
שרף שבא מענבים או מיין מברכים בורא פרי הגפן ודינו כיין, ע"ש. וכן דעת הגאון
רבי צבי פסח פראנק בשו"ת הר צבי ח"א סימן צ"ז, ע"ש. ואף
שהעיקר לדינא שאף שבא מהיין אין זה אלא זיעה בעלמא, ולכן ברכתו שהכל, וכמ"ש
החיד"א במחזיק ברכה שם, מכל מקום טוב לחוש לכתחילה לדעה זו, ולא ישתו קוניאק
העשוי מיין בימים אלו.
ולענין שתיית יין הבדלה, בשו"ע שם סעיף י' כתב, שמותר לשתות יין
הבדלה וברכת המזון. והרמ"א שם כתב, שנוהגים להחמיר שלא לשתות יין בברכת המזון
ולא בהבדלה, אלא נותנים לתינוק, ובמקום דליכא תינוק מותר בעצמו לשתות הבדלה. ועל
כל פנים מנהג בני ספרד כדעת מרן. וראה גם בכה"ח שם אות קנ"ב. ובני אשכנז
נותנים לקטן וכדעת הרמ"א, ויש שמבדילים על השכר. וראה בערוך השלחן בסימן
תקנ"ו סעיף ב'. וראה גם להלן בפרק כ"ט תשובה ח' לענין חולה המבדיל בתשעה
באב, ע"ש.
ואולם לענין כוס ברכת המזון, אף שגם בזה כתב מרן שמותר לשתותו, מכל
מקום, כיון שיש אומרים שלא לשתות יין של ברכת המזון, וכמבואר בדברי הרמ"א שם
בשם מהרי"ל, וכיון שאין חיוב להביא כוס לברכת המזון לדעת מרן, כמבואר
בשו"ע בסימן קפ"ב סעיף א', ואין המנהג להביא תמיד כוס לברכת המזון, (ראה
בזה בספר אור לציון תשובות ח"ב פרק מ"ו הלכה כ' ובבאורים שם), עדיף שלא
להביא כלל כוס יין לברכת המזון, כדי לצאת מידי ספק. וראה גם בכה"ח שם אות
קנ"ב שהביא שמנהג בני ספרד לענין ברכת המזון כדעת הרמ"א, ע"ש.
מנהגי מצרים אורח חיים אות נח
במצרים נהגו לבטל שחיטת בהמה מראש חודש, אם לא לצורך מילה או שבת.
מוהריק"ש ז"ל. ועופות שוחטים, כי אין שמחה אלא בבשר. אך אמנם השוחטים
נהגו סלסול שלא לשחוט תורים ובני יונה כי אם דוקא תרנגולים, מפני חששת לטעם הקרבת
הקרבן.
