עַל־מָה֙ אָבְדָ֣ה הָאָ֔רֶץ וַיֹּ֣אמֶר ה֔'
עַל־עָזְבָם֙ אֶת־תּ֣וֹרָתִ֔י
Tisha Bav 5776
Rabbi Ari Kahn adk1010@gmail.com
1. איכה רבה (וילנא)
פתיחתות
א -
רבי אבא בר כהנא פתח
(ישעיה י') צַהֲלִ֥י קוֹלֵ֖ךְ בַּת־גַּלִּ֑ים, אמר ישעיהו לישראל עד שאתם
אומרים שירים ומזמורים לפני עבודת כוכבים צהלי קולך בדברי תורה, צהלי קולך
בבתי כנסיות,
2. ירמיהו פרק ט
(ט)
עַל־הֶ֨הָרִ֜ים אֶשָּׂ֧א בְכִ֣י וָנֶ֗הִי וְעַל־נְא֤וֹת מִדְבָּר֙ קִינָ֔ה
כִּ֤י נִצְּתוּ֙ מִבְּלִי־אִ֣ישׁ עֹבֵ֔ר וְלֹ֥א שָׁמְע֖וּ ק֣וֹל מִקְנֶ֑ה מֵע֤וֹף
הַשָּׁמַ֙יִם֙ וְעַד־בְּהֵמָ֔ה נָדְד֖וּ הָלָֽכוּ: (י) וְנָתַתִּ֧י
אֶת־יְרוּשָׁלִַ֛ם לְגַלִּ֖ים מְע֣וֹן תַּנִּ֑ים וְאֶת־עָרֵ֧י יְהוּדָ֛ה אֶתֵּ֥ן
שְׁמָמָ֖ה מִבְּלִ֖י יוֹשֵֽׁב: ס (יא) מִֽי־הָאִ֤ישׁ הֶֽחָכָם֙ וְיָבֵ֣ן אֶת־זֹ֔את
וַאֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֧ר פִּֽי־ה֛' אֵלָ֖יו וְיַגִּדָ֑הּ עַל־מָה֙ אָבְדָ֣ה הָאָ֔רֶץ
נִצְּתָ֥ה כַמִּדְבָּ֖ר מִבְּלִ֖י עֹבֵֽר: ס (יב) וַיֹּ֣אמֶר ה֔' עַל־עָזְבָם֙
אֶת־תּ֣וֹרָתִ֔י אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לִפְנֵיהֶ֑ם וְלֹא־שָׁמְע֥וּ
בְקוֹלִ֖י וְלֹא־הָ֥לְכוּ בָֽהּ: (יג) וַיֵּ֣לְכ֔וּ אַחֲרֵ֖י שְׁרִר֣וּת
לִבָּ֑ם וְאַחֲרֵי֙ הַבְּעָלִ֔ים אֲשֶׁ֥ר לִמְּד֖וּם אֲבוֹתָֽם: :
(טו) וַהֲפִֽצוֹתִים֙ בַּגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר֙ לֹ֣א יָֽדְע֔וּ הֵ֖מָּה וַֽאֲבוֹתָ֑ם
וְשִׁלַּחְתִּ֤י אַֽחֲרֵיהֶם֙ אֶת־הַחֶ֔רֶב עַ֥ד כַּלּוֹתִ֖י אוֹתָֽם: פ
3. איכה רבה (וילנא)
פתיחתות
ב- רבי אבא בר כהנא פתח (שם /ירמיהו/ ט') מי האיש
החכם ויבן את זאת וגו', תני רשב"י אם ראית עיירות נתלשות ממקומן בארץ
ישראל דע שלא החזיקו בשכר סופרים ובשכר משנים, שנאמר (שם /ירמיהו ט'/) עַל־מָה֙
אָבְדָ֣ה הָאָ֔רֶץ וַיֹּ֣אמֶר ה֔' עַל־עָזְבָם֙ אֶת־תּ֣וֹרָתִ֔י,
רבי הוה משלח לר' אסי ולר' אמי דיפקון ויתקנון קרייתא דארעא דישראל והוון עלין
לקרייתא ואמרין להון אייתו לן נטורי קרתא, והוון מייתו להון ריש מטרתא וסנטרא,
והוון אמרין להון אלין נטורי קרתא אלין חרובי קרתא, אמרו להון ומאן אינון נטורי
קרתא, א"ל אלו סופרים ומשנים שהם הוגים ומשנים ומשמרין את התורה ביום
ובלילה על שם שנאמר (יהושע א') והגית בו יומם ולילה, וכן הוא אומר (תהלים
קכ"ז) אם ה' לא יבנה בית וגו', ר' הונא ור' ירמיה בשם ר' שמואל ברבי יצחק אמר מצינו שויתר הקדוש ברוך הוא
על עבודת כוכבים ועל גילוי עריות ועל שפיכות דמים ולא ויתר על מאסה של תורה
שנאמר על מה אבדה הארץ, על עבודת כוכבים ועל גילוי עריות ועל שפיכות דמים אין כתיב
כאן אלא על עזבם את תורתי, ר' הונא ור' ירמיה בשם ר' חייא בר אבא אמרי כתיב
ירמיהו פרק טז פסוק
יא ]וְאָמַרְתָּ֣
אֲלֵיהֶ֗ם עַל֩ אֲשֶׁר־עָזְב֨וּ אֲבוֹתֵיכֶ֤ם אוֹתִי֙ נְאֻם־ה֔' וַיֵּלְכ֗וּ
אַֽחֲרֵי֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וַיַּעַבְד֖וּם וַיִּשְׁתַּחֲו֣וּ לָהֶ֑ם[
וְאֹתִ֣י עָזָ֔בוּ וְאֶת־תּוֹרָתִ֖י לֹ֥א שָׁמָֽרוּ: הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו, מתוך שהיו מתעסקין בה המאור שבה היה מחזירן
למוטב, רב הונא אמר למוד
תורה אף על פי שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה, אריב"ל בכל יום ויום בת קול
יוצאת מהר חורב ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה, שמואל תני לה
בשם ר' שמואל בר אמי אימתי המלכות גוזרת גזרה וגזירתה מצלחת בשעה שישראל משליכין
דברי תורה לארץ הה"ד (דניאל ח') וצבא תנתן על התמיד בפשע, אין צבא אלא
מלכיות, שנאמר (ישעיה כ"ד) יפקוד ה' על צבא המרום במרום וגו', התמיד, אלו
ישראל דכתיב (יהושע א') והגית בו יומם ולילה, בפשע, בפשעה של תורה כל זמן
שישראל משליכין דברי תורה לארץ המלכות היא גוזרת ומצלחת שנא' דניאל פרק ח, יב וְתַשְׁלֵ֤ךְ אֱמֶת֙ אַ֔רְצָה וגו',]וְעָשְׂתָ֖ה וְהִצְלִֽיחָה:] ואין אמת אלא תורה שנאמר משלי פרק כג, כג אֱמֶ֣ת קְ֭נֵה וְאַל־תִּמְכֹּ֑ר [חָכְמָ֖ה
וּמוּסָ֣ר וּבִינָֽה:] אם השלכת דברי תורה לארץ מיד הצליחה המלכות הה"ד דניאל פרק ח, יב וְעָשְׂתָ֖ה
וְהִצְלִֽיחָה,
4. תלמוד בבלי מסכת נדרים דף פא עמוד א
דָּבָר זֶה נִשְׁאַל לַחֲכָמִים, וְלַנְּבִיאִים, (וּלְמַלְאֲכֵי
הַשָּׁרֵת,) וְלֹא פֵּרְשׁוּהוּ. עַד שֶׁפֵּרְשׁוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא
בְּעַצְמוֹ, דִּכְתִיב: (שם) "וַיֹאמֶר ה', עַל עָזְבָם אֶת
תּוֹרָתִי" וְגוֹ'. הַיְינוּ, "וְלֹא שָׁמְעוּ בְקוֹלִי",
וְהַיְינוּ, "וְלֹא הָלְכוּ בָהּ"? אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב,
שֶׁלֹּא בֵּרְכוּ בַּתּוֹרָה תְּחִלָּה:
5. שמות פרק לב, יט
(יט)
וַֽיְהִ֗י כַּאֲשֶׁ֤ר קָרַב֙ אֶל־הַֽמַּחֲנֶ֔ה וַיַּ֥רְא אֶת־הָעֵ֖גֶל וּמְחֹלֹ֑ת
וַיִּֽחַר־אַ֣ף מֹשֶׁ֗ה וַיַּשְׁלֵ֤ךְ
מִיָּדָיו֙
אֶת־הַלֻּחֹ֔ת וַיְשַׁבֵּ֥ר אֹתָ֖ם תַּ֥חַת הָהָֽר:
6. שמות פרק יט, א-ב
(א)
בַּחֹ֙דֶשׁ֙ הַשְּׁלִישִׁ֔י לְצֵ֥את בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם
בַּיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה בָּ֖אוּ מִדְבַּ֥ר סִינָֽי: (ב) וַיִּסְע֣וּ מֵרְפִידִ֗ים
וַיָּבֹ֙אוּ֙ מִדְבַּ֣ר סִינַ֔י וַֽיַּחֲנ֖וּ בַּמִּדְבָּ֑ר וַיִּֽחַן־שָׁ֥ם
יִשְׂרָאֵ֖ל נֶ֥גֶד הָהָֽר:
7. רש"י שמות פרק
יט:ב
ויחן שם ישראל - כאיש
אחד בלב אחד, אבל שאר כל החניות בתרעומת ובמחלוקת:
10.שמות פרק כ, טו-יח
(טו)
וְכָל־הָעָם֩ רֹאִ֨ים אֶת־הַקּוֹלֹ֜ת וְאֶת־הַלַּפִּידִ֗ם וְאֵת֙ ק֣וֹל הַשֹּׁפָ֔ר
וְאֶת־הָהָ֖ר עָשֵׁ֑ן וַיַּ֤רְא הָעָם֙ וַיָּנֻ֔עוּ וַיַּֽעַמְד֖וּ מֵֽרָחֹֽק: (טז)
וַיֹּֽאמְרוּ֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה דַּבֵּר־אַתָּ֥ה עִמָּ֖נוּ וְנִשְׁמָ֑עָה וְאַל־יְדַבֵּ֥ר
עִמָּ֛נוּ אֱלֹהִ֖ים פֶּן־נָמֽוּת: (יז) וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה אֶל־הָעָם֘ אַל־תִּירָאוּ֒
כִּ֗י לְבַֽעֲבוּר֙ נַסּ֣וֹת אֶתְכֶ֔ם בָּ֖א הָאֱלֹהִ֑ים וּבַעֲב֗וּר תִּהְיֶ֧ה יִרְאָת֛וֹ
עַל־פְּנֵיכֶ֖ם לְבִלְתִּ֥י תֶחֱטָֽאוּ: (יח) וַיַּעֲמֹ֥ד הָעָ֖ם מֵרָחֹ֑ק וּמֹשֶׁה֙
נִגַּ֣שׁ אֶל־הָֽעֲרָפֶ֔ל אֲשֶׁר־שָׁ֖ם הָאֱלֹהִֽים: פ
11.שמות פרק לב,
(א) וַיַּ֣רְא הָעָ֔ם
כִּֽי־בֹשֵׁ֥שׁ מֹשֶׁ֖ה לָרֶ֣דֶת מִן־הָהָ֑ר וַיִּקָּהֵ֨ל הָעָ֜ם עַֽל־אַהֲרֹ֗ן וַיֹּאמְר֤וּ
אֵלָיו֙ ק֣וּם׀ עֲשֵׂה־לָ֣נוּ אֱלֹהִ֗ים אֲשֶׁ֤ר יֵֽלְכוּ֙ לְפָנֵ֔ינוּ כִּי־זֶ֣ה׀
מֹשֶׁ֣ה הָאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר הֶֽעֱלָ֙נוּ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לֹ֥א יָדַ֖עְנוּ מֶה־הָ֥יָה
לֽוֹ:..(ד) וַיִּקַּ֣ח מִיָּדָ֗ם וַיָּ֤צַר אֹתוֹ֙ בַּחֶ֔רֶט וַֽיַּעֲשֵׂ֖הוּ
עֵ֣גֶל מַסֵּכָ֑ה וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֵ֤לֶּה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר הֶעֱל֖וּךָ
מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם…(ז) וַיְדַבֵּ֥ר ה֖' אֶל־מֹשֶׁ֑ה
לֶךְ־רֵ֕ד כִּ֚י שִׁחֵ֣ת עַמְּךָ֔ אֲשֶׁ֥ר הֶעֱלֵ֖יתָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם: (ח) סָ֣רוּ
מַהֵ֗ר מִן־הַדֶּ֙רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר צִוִּיתִ֔ם עָשׂ֣וּ לָהֶ֔ם עֵ֖גֶל מַסֵּכָ֑ה
וַיִּשְׁתַּֽחֲווּ־לוֹ֙ וַיִּזְבְּחוּ־ל֔וֹ וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֵ֤לֶּה אֱלֹהֶ֙יךָ֙
יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר הֶֽעֱל֖וּךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם: ... (כב) וַיֹּ֣אמֶר אַהֲרֹ֔ן
אַל־יִ֥חַר אַ֖ף אֲדֹנִ֑י אַתָּה֙ יָדַ֣עְתָּ אֶת־הָעָ֔ם כִּ֥י בְרָ֖ע הֽוּא: (כג)
וַיֹּ֣אמְרוּ לִ֔י עֲשֵׂה־לָ֣נוּ אֱלֹהִ֔ים אֲשֶׁ֥ר יֵלְכ֖וּ לְפָנֵ֑ינוּ כִּי־זֶ֣ה׀
מֹשֶׁ֣ה הָאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר הֶֽעֱלָ֙נוּ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לֹ֥א יָדַ֖עְנוּ מֶה־הָ֥יָה
לֽוֹ: ... (כו) וַיַּעֲמֹ֤ד מֹשֶׁה֙ בְּשַׁ֣עַר הַֽמַּחֲנֶ֔ה וַיֹּ֕אמֶר מִ֥י לַה֖'
אֵלָ֑י וַיֵּאָסְפ֥וּ אֵלָ֖יו כָּל־בְּנֵ֥י לֵוִֽי: (כז) וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֗ם
כֹּֽה־אָמַ֤ר ה֙' אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל שִׂ֥ימוּ אִישׁ־חַרְבּ֖וֹ עַל־יְרֵכ֑וֹ עִבְר֨וּ
וָשׁ֜וּבוּ מִשַּׁ֤עַר לָשַׁ֙עַר֙ בַּֽמַּחֲנֶ֔ה וְהִרְג֧וּ אִֽישׁ־ אֶת־אָחִ֛יו
וְאִ֥ישׁ אֶת־רֵעֵ֖הוּ וְאִ֥ישׁ אֶת־קְרֹבֽוֹ: (כח) וַיַּֽעֲשׂ֥וּ בְנֵֽי־לֵוִ֖י
כִּדְבַ֣ר מֹשֶׁ֑ה וַיִּפֹּ֤ל מִן־הָעָם֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא כִּשְׁלֹ֥שֶׁת אַלְפֵ֖י
אִֽישׁ: (כט) וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֗ה מִלְא֨וּ יֶדְכֶ֤ם הַיּוֹם֙ לַֽה֔' כִּ֛י אִ֥ישׁ בִּבְנ֖וֹ
וּבְאָחִ֑יו וְלָתֵ֧ת עֲלֵיכֶ֛ם הַיּ֖וֹם בְּרָכָֽה: ...(לה) וַיִּגֹּ֥ף ה֖' אֶת־הָעָ֑ם
עַ֚ל אֲשֶׁ֣ר עָשׂ֣וּ אֶת־הָעֵ֔גֶל אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה אַהֲרֹֽן: ס
12.דברים רבה (וילנא) פרשת עקב פרשה ג:י
ד"א שמע
ישראל מה ראה לומר להן כאן שמע ישראל רבנין אמרי למה"ד למלך שקידש מטרונה
בשני מרגליות אבדה אחת מהן אמר לה המלך איבדת אחת שמרי את השנייה כך קידש הקדוש
ברוך הוא את ישראל בנעשה ונשמע אבדו את נעשה שעשו את העגל
אמר להן משה אבדתן נעשה שמרו נשמע הוי שמע ישראל.
13.תלמוד בבלי מסכת עירובין דף נד עמוד א
וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, מַאי דִּכְתִיב, (שמות
ל) )"מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא( חָרוּת הַלּוּחוֹת. אִלְמַלֵי
לֹא נִשְׁתַּבְּרוּ לוּחוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, לֹא נִשְׁתַּכְּחָה תּוֹרָה מִיִּשְׂרָאֵל.
רָב אַחָא בַר יַעֲקֹב אָמַר, אֵין כָּל אוּמָּה וְלָשׁוֹן שׁולוֹטת בָּהֶן,
שֶׁנֶּאֱמַר, "חָרוּת עַל הַלּוּחוֹת", אַל תִּקְרִי "חָרוּת",
אֶלָּא "חֵירוּת"
14.תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף יד עמוד
ב
וְרַבִּי מֵאִיר,
שִׁבְרֵי לוּחוֹת דְּמוּנָּחִים בָּאָרוֹן, מְנָן לָן? נַפְקָא לֵיהּ מִדְּרַב הוּנָא,
דְּאָמַר רַב הוּנָא, מַאי דִּכְתִיב, (ש"ב ו) "אֲשֶׁר נִקְרָא
שֵׁם, שֵׁם ה' צְבָאוֹת יוֹשֵׁב הַכְּרוּבִים עָלָיו". מְלַמֵּד שֶׁלּוּחוֹת וְשִׁבְרֵי
לוּחוֹת מוּנָּחִים בָּאָרוֹן. וְאִידָךְ, הַהוּא מִבָּעֵי לֵיהּ לִכְדְרַבִּי יוֹחָנָן,
דַּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי, מְלַמֵּד שֶׁהַשֵּׁם
וְכָל כִּנּוּיָיו מוּנָּחִים בָּאָרוֹן. וְאִידָךְ נַמִי, מִבָּעִי לֵיהּ לְהָכִי?
אֵין הָכִי נַמִי, אֶלָּא שִׁבְרֵי לוּחוֹת מוּנָּחִים בָּאָרוֹן, מְנָא לָן? נַפְקָא
לֵיהּ מִדְתָּנִי רַב יוֹסֵף, דְּתָנִי רַב יוֹסֵף, (דברים י) "אֲשֶׁר
שִׁבַּרְתָּ, וְשַׂמְתָּם בָּאָרוֹן", מְלַמֵּד שֶׁהַלּוּחוֹת וְשִׁבְרֵי לוּחוֹת
מוּנָּחִים בָּאָרוֹן. וְאִידָּךְ? הַהוּא מִיבָּעֵי לֵיהּ לִכְדְרֵישׁ לָקִישׁ, דְּאָמָר
רֵישׁ לָקִישׁ, "אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ", אָמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא
לְמֹשֶׁה, יִישַׁר כֹּחַךָ שֶׁשִׁבַּרְתָּ:
ד"א שפרחו הכתובים מן הלוחות לכך שברן שנאמר (דברים ט)
וארא והנה חטאתם לה' אלהיכם,
16.חדושי הרמב"ן על מסכת בבא בתרא דף
יד/ב
אמר לו הקב"ה למשה יישר כוחך
ששברת. פי' סמוכין קא דריש משום דכתיב שברת ושמתם אלמא שברי לוחות חביבין לפני המקום,
ואילו היתה שבירתן קשה לפניו לא היה אומר לשומם בארון שאין קטיגור נעשה סניגור, ומשום
סמוכין דריש האי אשר לשון אשרי:
21.תלמוד בבלי מסכת שבת דף פח עמוד ב
22.ספר תורת חיים על עבודה זרה דף ב/ב Rabbi Avraham Chaim Shor died 1632
ונראה דישראל ידעו
ההוא רזא דפתח הקב"ה לבני עשו ולבני ישמעאל תחילה שיקבלו התורה ולא רצו ולכך כשבא
ופתח להם הקדימו לפניו נעשה לנשמע רמזו בזה רמז אמרו לו הרי אנחנו עומדין תחת עשו וישמעאל
לקבל עול תורה שהטלת עליהם וזהו נעשה ונשמע נעשה רמז לעשו שנקרא כן על שם שנעשה ונגמר
כבן שנים הרבה וישמע רמז לישמעאל שנקרא כן על כי נשמע קולה של הגר שנאמר כי שמע ה' אל עניך ולכך הקדימו
נעשה לנשמע כשם שהוא יתברך הקדים עשו לישמעאל בפתיחתו:
24.ספר חדושי אגדות חלק רביעי עמוד פו - מסכת מנחות
שלוחות ושברי לוחות וכו'. דבר זה בארנו הטעם, כמו שמצוה לשום בארון
הלוחות כך מצוה לשום שם שברי לוחות, מפני כי שברי לוחות ג"כ מעלה לישראל.
כי בודאי הלוחות הראשונות שהיו מעשה אלקים, היו יותר במעלה מן לוחות שניות שלא
היו מעשה אלקים. ולפיכך היו גם כן שברי ידם השכינה על הארון. אע"ג
שהם שבורים, מ"מ מורה זה על מעלת ישראל שהגיעו אליה, ואע"ג שנתבטלה
מעלה זאת, אינו דומה מי שלא היה לו שום מעלה כלל אל מי שהיה לו ובטלה. וע"י
הלוחות ושברי הלוחות היה השכינה שורה, וכמו שבארנו בפרק השותפין (ב"ב
י"ד ב') דבר זה ועל זה אמר מכאן שת"ח ששכח תלמודו מחמת אונסא שאין
נוהגין בו מנהג בזיון, דסוף סוף הגיע למדריגה עליונה, והאונס אין מבטל מדריגתו
העליונה שהגיע אליה. כמו שכאן היו שברי לוחות מונחים [בארון] מפני שכבר ישראל
הגיעו לאותה המדריגה עליונה שהיה בלוחות הראשונות שהיו מעשה אלקים, וישראל לא בטלו
מן אותה מדריגה כשנשברו בטול גמור, ולפיכך היו מונחין בארון אף שברי לוחות:
25.ספר שפת אמת - במדבר - פרשת בלק - שנת [תר"ס]
בי"ז בתמוז ירד מרע"ה עם הלוחות
ראשונות והגם שנשברו איתא שברי לוחות מונחין בארון כי כל המתנות שנתן הקב"ה
לבנ"י הם לעולם. וגמירי משמיא מיהב יהבי משקל לא שקלי. ולכן הארת לוחות
הראשונות נשאר לעולם לבנ"י. אבל אותיות פורחות למעלה לפקדון לבנ"י. וכפי
מה שזוכין מאירין האותיות. ואיתא בשם האר"י ז"ל חג לה' מחר כי לעתיד
לבוא יהי' י"ז בתמוז חג כשיתקנו בנ"י החטא יאירו הלוחות ראשונות. כי יום
זה הוא שמחה מצד מתנות הלוחות. ועצבון מצד השבירה. ולכן בש"ק דהיא מעין
עוה"ב יש הארה מלוחות ראשונות. וזהו בחי' זכור בש"ק דאיתא
אם היו מקבלין הראשונות לא הי' שכחה בדברי תורה כדכ' חרות על הלוחות וזו
החקיקה הי' ג"כ בנפשות בנ"י רשימה בעצם שא"א לשכוח. רק אחר
החטא אכן כאדם תמותון נפלו לבחי' שכחה. ומ"מ נשאר רשימה בלב מהראשונות.
וז"ש הזהרו בזקן ששכח תלמודו ששברי לוחות מונחין בארון. ושבת יומא דזכירה הוא
ולכן יש בו הארה מן הראשונות והוא עצמו בחי' נשמה יתירה מהנשמה שעלתה למעלה
כמ"ש אותיות פורחות כדאיתא נשמה בגוף כאזכרה בגוילין:
26.זהר חדש (מרגליות) דף מד/א
זָכוֹר אֵת יוֹם הַשַׁבָּת לְקַדְשׁוֹ, בְּרָזָא דִּבְּרִית, דְּהוּא
יְסוֹד דְאֲחִיד בֵּיהּ יוֹסֵף. וְעַל דָא אִקְרֵי שַׁבָּת, דְּהָא יוֹסֵף כָּל
אִקְרֵי, שַׁבָּת נָמֵי כָּ"ל דְּכָל עִנוּגָא וְתַפְנוּקַא נָפִיק מִנֵּיהּ
לְקַיְימָא עָלְמִין כֻּלְּהוֹן (כלהו). וְעַל דָא שַׁבַּתָּא כְּלָלָא (כלל)
דַּעֲשֶׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה, בְּגִין דיוֹסֵף נָמֵי בוּכְרָא דְּנָטִיל תְרֵין
חוּלָקִין:
27.ספר ליקוטי הלכות או"ח - הלכות נשיאת כפים הלכה ה
ועקר התקשרות והתחברות אור אותיות התורה אל הספר שזהו בחינת תקון שברי
לוחות כנ"ל, הוא על ידי נגון וזמרה להשם יתברך שהם בחינת כל השירות והתשבחות
שאומרים להשם יתברך שזהו בחינת כל ספר תהלים שיסד דוד המלך עליו השלום שכלול מכל
העשרה מיני נגינה, כי עקר התחברות שני דברים הרחוקים זה מזה מאד
שהם כמו שני הפכים, עקר התחברותם על ידי נגון, כמו שכתב אדוננו, מורנו ורבנו
זכרונו לברכה (בסימן רלז) שזהו בחינת הפעם ילוה אישי אלי שאמרה לאה
כשנולד לוי שהוא בחינת סטרא דנגונא, כי עקר הדבקות וההתחברות להשם יתברך
מזה העולם השפל והגשמי והנמוך מאד הוא על ידי נגון וזמרה.
