Parshat Pinchas 5770
Rabbi Ari Kahn
Pinchas and Zimri: The Anatomy of an Argument
Sometimes, biblical stories are complex or densely and intricately woven; other times, the storyline seems straightforward, morally unequivocal, simple stuff: right and wrong, good and bad. One such seemingly open and shut case is the killing of Zimri at the hands of Pinchas. While pacifists might decry the taking of a life, in this case a moral outrage was spreading in the camp - wanton, orgiastic debauches and idolatry. Zimri, a leader of the tribe of Shimon, publicly takes Kozbi, a willing participant from the daughters of Midian. The transgression is flagrant and unmistakable, brazen and unabashed. Pinchas steps in to end the disgrace, to halt the epidemic by means of the sword. The reward he is given leaves little room for doubt: Pinchas is good, Zimri is bad. Pinchas is right, Zimri is wrong. In fact, Jewish tradition sees these two as archetypes of good and evil; the Talmud's expression for the epitome of hypocrisy is "one who acts like Zimri and expects the reward of Pinchas."[1]
Our present parsha begins with a description of Pinchas' richly-deserved reward: a covenant of peace. How self-evident is this particular reward? How clear is it that this should be God's response to Pinchas' act of zealotry? Why is peace the reward for taking another man's life? This act of violence might have had extremely dire consequences for the entire congregation: Violence almost always runs the risk of begetting more violence. How might the congregation have reacted? Were all in agreement that Pinchas acted correctly, or was his behavior less than universally accepted? Rashi records some critical voices, citing a tradition that there were those who accused Pinchas of “un-Jewish” behavior, crediting his actions to alien influences and pagan sensibilities:
רש"י, במדבר פרק כה פסוק יא
פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן - לפי שהיו השבטים מבזים אותו הראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי אמו עגלים לע"א והרג נשיא שבט מישראל לפיכך בא הכתוב ויחסו אחר אהרן:
Pinchas son of Elazar son of Aharon HaKohen – because the tribes were humiliating him, “Did you see- this son of Puti,[2] whose mother’s father[3] fattened calves for idolatry, killed a prince of a tribe in Israel
While Rashi does not agree or subscribe to these sentiments, he cites them in order to explain the reward bestowed on Pinchas: Pinchas' personal history left him open to criticism, and the possibility that this would cause a rift among the people was what prompted God to reward him specifically with a covenant of peace.
There is a mystical tradition that views the actions of Pinchas and Zimri not as an isolated incident, not as a tale of individuals involved in sin and zealotry, but rather as part of a much larger story. This mystical tradition does not, for the most part, reject the bottom line - the righteousness of Pinchas and the evil of Zimri[5]- but it does turn the picture on its head, turning our clear, black and white, good versus evil understanding of the story into a far more complex, multi-colored image of Zimri and his behavior.
According to some traditions, Zimri's behavior was no simple, momentary lapse or capitulation to sexual urges. Zimri's behavior was ideologically motivated: He, and many others before and after him, were what may be called "inclusionists", adherents of the philosophy that all spirituality and religious practice are equally valid and should be embraced. Judaism, he believed, should make room within it for other types of spiritual and religious expression. As opposed to what he saw as the extreme exclusionary attitude of Jewish tradition, Zimri believed that non-Jews, and non-Jewish forms of worship, should be brought in to the Israelite camp.
This same question had been brought to the fore generations earlier, when Yaakov and his children dwelled in the land of Canaan
בראשית לד: א-ב
וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ: וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר הַחִוִּי נְשִׂיא הָאָרֶץ וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ:
And Dinah the daughter of Leah, whom she had borne to Jacob, went out to see the daughters of the land. And Shechem the son of Hamor the Hivite, the prince of the land, saw her; and he took her, and lay with her, and abused her. (Bereishit 34:1-2)
Shechem was smitten with Dina and wanted to take her as his wife. Dina's brothers told Shechem and his father Hamor that their sister could only marry a man of their own faith – a man who was circumcised. Only if Shechem's family were all circumcised could they merge with the family of Yaakov. Not only did Shechem and Hamor agree, they even convinced the entire city to become circumcised. On the third day after this "mass conversion," two of Yaakov’s sons, Shimon and Levi, took advantage of their lowered defenses and annihilated the entire town. While one might argue that the abuse Dina suffered at the hands of Shechem was sufficient justification of her brother’s reaction, or that the entire town was culpable[6] for not punishing the rapist[7], the massacre of an entire town that had taken a major step toward merging with the Jewish people seems extreme.[8] Were the inhabitants of Shechem sincere? Were they, at the very least, willing to hear about the God of Avraham?
There is a haunting question that is left hanging: What would have happened had Shechem lived? Was there anything positive about him, anything redeemable? We may easily postulate that he had already shown his true character: the man was a rapist, and only interested in his own needs. And yet, the word “rape” is not actually used in the text;[9] instead the word “abuse” is used, and only as a sort of afterthought.[10] There is a gnawing question as to how this relationship would have played out: the Torah attests that Shechem had in fact fallen in love Dina,[11]and the Torah never tells us how Dina felt about the relationship. Could this love, admittedly born illicitly, have blossomed into the beginning of a messianic-type vision of the spread of monotheism? In other words, was the exclusionary position taken by Shimon and Levi the right choice? And what were the long-term effects and repercussions of this choice?
At least one Midrash says that the entire episode of Dina was a punishment for Yaakov's own "exculsivism." Dina had been kept under lock and key so that Esav would not see her and ask for her hand. This same Midrash suggests that perhaps the wayward Esav could have been rehabilitated under the influence of the righteous Dina. Instead, the Midrash says, Yaakov hid here in a box so she would not be seen.[12]
Our sages have connected these seemingly divergent threads, weaving a canvas that is the backdrop for our present parsha: There is a mystical tradition (attributed to the Ariza’l[13]) that Kozbi, the woman with whom Zimri made his very public "statement," was a reincarnation of the soul of Dina, and the soul of Shechem was reincarnated in the soul of Zimri. The attempted union between Zimri and Kozbi was a second attempt to heal the rupture that had been created generations earlier. The overly-inclusive attitude displayed by Zimri and Kozbi was in fact a reaction to the overly exclusive attitude displayed by the brothers of Dina, and of Dina's father Yaakov.
Other mystical[14] traditions reveal that the number of Shechem's townspeople killed by Shimon and Levi was 24,000 - the same number that perished in the plague that broke out following the outrage of Zimri and Kozbi. This parallel further reinforces the connection between these two seemingly unrelated episodes.
We may take this idea one step further, associating both of these episodes with another case in which 24,000 people die: The Talmud reports that 24,000 students of Rabbi Akiva died, and we may say that their sin was also one of "exclusivity". They were unwilling to accept one another's opinions, and did not treat their fellow scholars with respect:
תלמוד בבלי מסכת יבמות דף סב עמוד ב
אָמְרוּ, שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף זוּגִים תַּלְמִידִים הָיוּ לוֹ לְרַבִּי עֲקִיבָא, מִגְּבַת עַד אַנְטִיפְרַס, וְכֻלָּן מֵתוּ בְּפֶרֶק אֶחָד, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נָהֲגוּ כָבוֹד זֶה לָזֶה.
It was said that R. Akiva had twelve thousand pairs of disciples, from G'vat to Antipatris; and all of them died at the same time because they did not treat one another with respect. (Yevamot 62b)
This same tradition claims that Rabbi Akiva himself was a reincarnation[15] of Zimri/Shechem, and his third wife,[16] who was a convert,[17] was a reincarnation[18] of Kozbi/Dina[19]. The 24,000 students of Rabbi Akiva, who were overly strict are related to the 24,000 who died in the desert for siding with Zimri's over-inclusiveness, and to the 24,000 who died in Shechem for the same reason.[20]
And yet, how does everything we know about Rabbi Akiva jibe with this mystical tradition? If there is one thing we know for certain about Rabbi Akiva, it is that he taught his students to love one another as themselves.[21] He preached tolerance and inclusivity. On the other hand, an aspect of exclusivity may be learned from the stories recorded in rabbinic sources of various attempts to entrap Rabbi Akiva in sins of sexuality – attempts that failed because Rabbi Akiva acted in the opposite manner of Zimri and Kozbi and withstood temptation.[22].[23] Rabbi Akiva[24] was inclusive[25], but nonetheless was principled.[26] He accepted outsiders, yet had standards. In his life, as in his death, Rabbi Akiva knew how to sanctify the Name of God.[27]
Had Zimri[28] truly felt that Kozbi was his soul-mate, that they were meant to be together, they could have chosen to be married in a proper way, after she had converted.[29] Zimri's philosophical inclusivity had no standards,[30] no red lines, and this ultimately led to his downfall and to his death at the hands of Pinchas.[31]
The reverberations of the action taken in Shechem are extreme: not only was it there that Dina[32] was abused and there that the brothers, Shimon and Levi, were guilty of genocide; it was also to Shechem that Yosef was sent to seek his brothers, and from Shechem, Yosef was sold into slavery and the exile began.[33]
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קב עמוד א
תנא משום רבי יוסי: מקום מזומן לפורענות. בשכם עינו את דינה, בשכם מכרו אחיו את יוסף, בשכם נחלקה מלכות בית דוד.
A Tanna taught in R. Yosi's name: [It was] a place predestined for evil; in Shechem Dinah was ravished; in Shechem his brethren sold Yosef; and in Shechem the kingdom of the House of David was divided. (Talmud Bavli Sanhedrin 102a)
For the mystics, the Torah does not tell a simple, monochromatic story. The story of Zimri and Kozbi is but one scene in a drama that is continually unfolding, in which souls travel in search of tikkun, and the world, still struggling with the repercussions of past mistakes, awaits perfection.
[1] Talmud Bavli Sotah 22b.
תלמוד בבלי מסכת סוטה דף כב עמוד ב
אמר לה ינאי מלכא לדביתיה: אל תתיראי מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין, אלא מן הצבועין שדומין לפרושין, שמעשיהן כמעשה זמרי ומבקשין שכר כפנחס.
King Yannai said to his wife, 'Do not fear the Pharisees or the non-Pharisees, but the hypocrites who mimic the Pharisees; because their deeds are the deeds of Zimri but they expect the reward of Pinhas.
[2] See Shmot 6:25.
שמות ו, כה
וְאֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן לָקַח לוֹ מִבְּנוֹת פּוּטִיאֵל לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת פִּינְחָס אֵלֶּה רָאשֵׁי אֲבוֹת הַלְוִיִּם לְמִשְׁפְּחֹתָם:
[3] See, however, Rashi (Bamidbar 31:6), who states that his mother’s father was a descendent of Yosef. See Maharal, Gur Aryeh ad loc., note ten, who reconciles these two positions based on the Talmud Bavli Baba Batra 109b, Sota 43a.
רש"י על במדבר פרק לא פסוק ו
ומפני מה הלך פינחס ולא הלך אלעזר אמר הקב"ה מי שהתחיל במצוה שהרג כזבי בת צור יגמור. ד"א שהלך לנקום נקמת יוסף אבי אמו שנא' (בראשית לז) והמדינים מכרו אותו (סוטה מ) ומנין שהיתה אמו של פינחס משל יוסף שנא' (שמות ו) מבנות פוטיאל מזרע יתרו שפיטם עגלים לע"א ומזרע יוסף שפטפט ביצרו.
ספר גור אריה על במדבר פרק לא פסוק ו
מזרע יתרו וכו'. מדכתיב (שמות ו, כה) "מבנות פוטיאל" ביו"ד, משמע שני פוטים, דהיינו מזרע יתרו ומזרע יוסף. דאם לא כן, לא הוי למכתב "פוטיאל" ביו"ד יתירה. ביש נוחלין (ב"ב קט ע"ב):
תלמוד בבלי מסכת סוטה דף מג/א
תנא לא לחנם הלך פינחס למלחמה אלא ליפרע דין אבי אמו שנאמר והמדנים מכרו אותו אל מצרים וגו' למימרא דפינחס מיוסף אתי והא כתיב ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות פוטיאל לו לאשה מאי לאו דאתי מיתרו שפיטם עגלים לעבודת כוכבים לא מיוסף שפיטפט ביצרו והלא שבטים מבזין אותו ראיתם בן פוטי זה בן שפיטם אבי אמו עגלים לעבודת כוכבים יהרוג נשיא מישראל אלא אי אבוה דאימיה מיוסף אימיה דאימיה מיתרו ואי אימיה דאימיה מיוסף אבוה דאימיה מיתרו דיקא נמי דכתיב מבנות פוטיאל תרי משמע שמע מינה:
A Tanna taught: Not for naught did Pinchas go to the battle [against Midian] but to exact judgment on behalf of his mother's father [Yosef]; as it is said: 'And the Midianites sold him into Egypt etc. Is this to say that Pinchas was a descendant of Yosef? But behold it is written: 'And Elazar, Aaron's son, took one of the daughters of Putiel for a wife; [and she bore him Pinchas]!' Is it not to be supposed, then, that he was a descendant of Yitro who fattened [pittem] calves for idolatry? — No; [he was a descendant] of Yosef who mastered [pitpet] his passion. But did not the other tribes despise him [saying], ‘Look at this son of Puti, the son whose mother's father fattened calves for idolatry; he killed a prince in Israel
[4] The Kli Yakar, Bamidbar 25:11, goes even further and suggests that Pinchas was open to attack even in light of his sainted grandfather Aharon, who himself had an negative history involving idolatry and a certain calf.
כלי יקר על במדבר פרק כה פסוק יא
פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן וגו'. הכל לרבותא נקט כי אע"פ שהיה בן אלעזר אשר לקח לו מבנות פוטיאל מזרע יתרו שפיטם עגלים לע"ז והיה לו למנוע את עצמו ממעשה זה, פן יאמרו לו ליצני הדור בת יתרו מי התיר לאביך ואיך אתה מקנא על המדינית, וכן אבי אביך פיטם עגלים לע"ז ואיך אתה מקנא על הע"ז, והיה בן אהרן הכהן ויאמרו לו אבי אביך זה פיטם עגלים לע"ז, והוא עשה העגל ואע"פ כן לא היה מקפיד על כבודו.
[5] The exception is Rabbi Mordechai Yosef of Izhbitz, in his Mei Shiloach, Parshat Pinchas, (and those influenced by him) who remarkably thinks Zimri was right and Pinchas was wrong, or at least mistaken.
ספר מי השילוח - פרשת פנחס
וירא פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, ויקח כו', ולא יעלה ח"ו על הדעת לומר שזמרי הי' נואף ח"ו כי מן הנואף לא עשה הקב"ה פרשה בתורה, אך יש סוד בדבר זה, דהנה יש יו"ד נקודות בזנות, הנקודה הא' מי שמקשט עצמו והולך במזיד לדבר עבירה היינו שהאדם בעצמו מושך עליו היצ"הר, ואח"ז יש עוד ט' מדרגות, ובכל המדרגות שניטל מהאדם כח בחירתו ואי אפשר לו להמלט מעבירה, עד המדריגה היו"ד, היינו מי שמרחיק עצמו מן היצ"הר ושומר עצמו מן העבירה בכל כוחו עד שאין ביכולתו לשמור א"ע יותר מזה, ואז כשנתגבר יצרו עליו ועושה מעשה אז הוא בודאי רצון הש"י, וכענין יהודה ותמר, ואיהי בת זוגו ממש וזה הענין הי' גם כאן, כי זמרי הי' באמת שומר עצמו מכל התאוות הרעות, ועתה עלתה בדעתו שהיא בתו זוגו מאחר שאין בכוחו לסלק א"ע מזה המעשה, ופנחס אמר להיפך שעדיין יש בכוחו לסלק עצמו מזה, וזה שמרמז הגמ' יו"ד נסים נעשו לפנחס, וכדאיתא שם אלו פירש זמרי והרגו לפנחס הי' פטור כי באמת הי' כאן שקול הדעת כי גם על פנחס הי' מקום לבע"הד לחלוק שמצוי בו מדה הנראה לעינים שהוא כעס כמו שבאמת טענו עליו זאת והי' הדין בזה שודא דדיינא ופירש ר"ת ע"ז שיכולת הדיין ליתן לקרוביו, ולכך יצא פנחס זכאי לפי שהי' קרוב למרב"עה, וז"ש ושם האיש ישראל המוכה, היינו שהקב"ה הראה לפנחס אחר מעשה שעשה עם מי הי' המלחמה שלו שאל יחשוב כי נואף גמור הי' ח"ו, ופנחס מחמת שהי' בא מזרע יוסף שנתברר בסיגופים ונסיונות בענין זה ולכך הרע בעיניו מאד על מעשה זמרי, וע"ז נאמר כי נער ישראל ואוהבהו, וזה ממש ענין פנחס שהי' דן את זמרי לנואף בעלמא, ע"כ דן אותו קנאין פוגעין בו ונעלם ממנו עומק יסוד הדבר שהי' בזמרי כי היא היתה בת זוגו מששת ימי בראשית, כמו שמבואר בכתבי האר"י ז"ל, עד שמרב"עה לא הכניס א"ע בזה לדונו במיתה ונמצא שפנחס הי' במעשה הזה כנער היינו שלא הי' יודע עמקות הדבר רק ע"פי עיני שכל אנושי ולא יותר, ואעפ"כ הש"י אוהבו והסכים עמו, כי לפי שכלו עשה דבר גדול בקנאתו ומסר את נפשו:
[6] See Rambam, Laws of Kings 9:14, and Ramban, Bereishit 34:13, who disagrees:
רמב"ם הלכות מלכים פרק ט הלכה יד
וכיצד מצווין הן על הדינין, חייבין להושיב דיינין ושופטים בכל פלך ופלך לדון בשש מצות אלו, ולהזהיר את העם, ובן נח שעבר על אחת משבע מצות אלו יהרג בסייף, ומפני זה נתחייבו כל בעלי שכם הריגה, שהרי שכם גזל והם ראו וידעו ולא דנוהו, ובן נח נהרג בעד אחד ובדיין אחד בלא התראה ועל פי קרובין אבל לא בעדות אשה ולא תדון אשה להם.
[7] Whether it was rape or statutory rape is unclear from the verses.
[8] The timing of Shimon and Levi's revenge is the basis for a joke which expresses Jewish paranoia: Why did Shimon and Levi insist that the city first convert before killing them? They figured that if a city of non-Jews was annihilated there would be an international outcry, while if a bunch of Jews were killed no one would care.
[9] See Ramban, Bereishit 34:2, who insists this was a case of rape.
רמב"ן בראשית פרק לד פסוק ב
וישכב אותה ויענה - וישכב, כדרכה. ויענה, שלא כדרכה (ב"ר פ ה), לשון רש"י. אבל רבי אברהם אמר ויענה, בעבור היותה בתולה. ואין צורך, כי כל ביאה באונסה תקרא ענוי, וכן לא תתעמר בה תחת אשר עניתה (דברים כא יד), וכן ואת פלגשי ענו ותמת (שופטים כ ה). ויגיד הכתוב כי היתה אנוסה ולא נתרצית לנשיא הארץ, לספר בשבחה:
[10] See Bereishit 34:2. Rashi understands that “abuse” refers to the type of sexual relations they had; the description of a rape having transpired is absent from Rashi's comments. He describes a seemingly consensual relationship: Shechem is described as having “lain with her”, i.e., conventional sexual relations, and “he abused her” as "unnatural" (anal) sex.
בראשית לד:ב
וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר הַחִוִּי נְשִׂיא הָאָרֶץ וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ:
רש"י, בראשית לד: ב
וישכב אתה - כדרכה: ויענה - שלא כדרכה:
[11] This can be contrasted to the infatuation that Amnon had for Tamar; in that case, once the rape was perpetrated the infatuation dissipated and hatred replaced what had earlier been mistaken for love. See 2 Shmuel, 13. In the case of Dina, the Torah tells us that Shechem truly loved her.
שמואל ב, יג : א - טו
וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וּלְאַבְשָׁלוֹם בֶּן דָּוִד אָחוֹת יָפָה וּשְׁמָהּ תָּמָר וַיֶּאֱהָבֶהָ אַמְנוֹן בֶּן דָּוִד: וַיֵּצֶר לְאַמְנוֹן לְהִתְחַלּוֹת בַּעֲבוּר תָּמָר אֲחֹתוֹ כִּי בְתוּלָה הִיא וַיִּפָּלֵא בְּעֵינֵי אַמְנוֹן לַעֲשׂוֹת לָהּ מְאוּמָה:… וְלֹא אָבָה לִשְׁמֹעַ בְּקוֹלָהּ וַיֶּחֱזַק מִמֶּנָּה וַיְעַנֶּהָ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ: וַיִּשְׂנָאֶהָ אַמְנוֹן שִׂנְאָה גְּדוֹלָה מְאֹד כִּי גְדוֹלָה הַשִּׂנְאָה אֲשֶׁר שְׂנֵאָהּ מֵאַהֲבָה אֲשֶׁר אֲהֵבָהּ וַיֹּאמֶר לָהּ אַמְנוֹן קוּמִי לֵכִי:
And it came to pass after this, that Avshalom the son of David had a fair sister, whose name was Tamar; and Amnon the son of David loved her. And Amnon was so distressed that he fell sick because of his sister Tamar; for she was a virgin; and it seemed hard to Amnon to do anything to her. …But he would not heed her voice; but being stronger than she, he forced her, and lay with her. Then Amnon hated her with exceeding great hatred; for the hatred with which he hated her was greater than the love with which he had loved her. And Amnon said to her: 'Arise, be gone.'
[12] Midrash Tanchuma Buber edition Vayishlach section 19.
מדרש תנחומא (בובר) פרשת וישלח סימן יט
וירא אותה שכם בן חמור (שם /בראשית/ לד ב), אמר דוד תחשכנה עיניהם מראות (תהלים סט כד). ויקח אותה וישכב אותה ויענה. ומאיזו חטייא בא עליה הערל, כתיב למס מרעהו חסד ויראת שדי יעזוב (איוב ו יד), אלא בשעה שהיה יעקב אבינו בא והשבטים עמו היתה דינה עמו, כיון שבאו המלאכים ואמרו לו באנו אל אחיך אל עשו (בראשית לב ז), נטל יעקב דינה ונתנה בתיבה, שלא יראה אותה עשו ויטול אותה לאשה, א"ל הקדוש ברוך הוא חסכתה אותה ממנו חייך לאדם ערל היא מתוקנת, הוא דכתיב למס מרעהו חסד, אילו היתה נישאת לעשו שמא היתה מגיירת אותו, כשנטלה איוב לא גיירה אותו, לפיכך חסכתה אותה הרי בן מאירה בא כנגדה, וירא אותה שכם בן חמור.
שכל טוב (בובר) בראשית פרק לב
ואת דינה בתו נתן בתיבה ונעל בפניה, אמר יעקב רשע זה עינו רמה היא שמא יתלה עינו בה ויקחה ממני, א"ל הקדוש ברוך הוא מנעת מאחיך שהוא מהול, הרי היא נמסרת לשכם, שהוא ערל, לא רצית להשיאה דרך היתר, הרי היא נישאת דרך איסור.
[13] Cited by the Kehilat Yakov by Rav Yakov Zvi Yelish ( 1778-1825 Jolles, Yales) entry on cuf zayin
ספר קהלת יעקב - ערך כז
ב' כזבי היתה גלגול דינה בת יעקב וזמרי היה גלגול שכם בן חמור, על כן זינה עמו כמו בגלגול הראשון שזינה שכם עם דינה, כן כתב בילקוט ראובני בשם עשרה מאמרות, עיין בילקוט ראובני פרשת וישלח:
[14] See Megaleh Amukot, Vaetchanan aspect 88, who reports this teaching in the name of the Ariza"l; Rav Naftali Bachrach, Emek Hamelech Gate 5 chapter 69; Yalkut Reuveni (Avraham Reuven Hoshke (Sofer) (died April 3, 1673), Parshat Balak; Rabbi Menachem Azarya DeFano, Sefer Gilgulei Neshamot section 20.
ספר מגלה עמוקות, ואתחנן - אופן פח
והשיב הקב"ה רב לך, עדיין לא נשלם תיקון עונו שחטא כנגדך בעור שהוא לבן, על זה אמר רב לך, ר"ל חטא גדול עשה ורב לך, כפי דברי האר"י ז"ל שהיה משבט שמעון שמתו בשבילו כ"ד אלף מישראל, לפי שהרג כ"ד אלף בשכם,
ספר עמק המלך - שער ה - פרק סט )רב נפתלי בכרך 1648)
אלה איפה חטאו והחטיאו, וגם יד ה' היתה בם, ויהיו המתים במגפה כמספר הרוגי שכם, אחרי שנכנסו בברית מילה שלא לשמה, עד כאן לשונו.
ילקוט ראובני על התורה - פרשת בלק
ויהיו המתים במגפה ארבעה ועשרים אלף וגו'. כ"ד אלף שמתו שהם נגד כ"ד אלף הרוגי שכם, ור' עקיבא תיקן אותם עם כ"ד אלף תלמידים:
כתבי הרמ"ע מפאנו - ספר גלגולי נשמות - אות כ
[ב] כזבי היא איזבל, ותיקונה היתה אשת טורנוסרופוס דהוה אשת רבי עקיבא, וידוע כי איזבל היתה רודפת (גם) את אליהו שהוא פינחס להנקם ממנו, וזמרי הוא רבי עקיבא והוא תקונו, וכזבי תיקונה במטרוניתא, וזמרי הוא היה בן דינה קודם שנשאה שמעון, והכ"ד אלף שהמית משבט שמעון בשכם, הם הכ"ד אלף תלמידי רבי עקיבא שמתו שלא חלקו כבוד זה לזה, בזכרם עון שטים שלא הוטהרו ממנו, עד אשר יחדיו יכלו ומתו מותא תניינא:
[15] See Yalkut Reuveni, Parshat Pinchas and Gilgulim; Kehilat Yaakov, entry Ayin Kuf.
ספר קהלת יעקב - ערך עק
ב' רבי עקיבא היה גלגול זמרי בן סלוא וכ"ד אלף תלמידיו שמתו בין פסח לעצרת הן כ"ד אלף שמתו במגיפה על דבר זמרי, ואשתו אשת טורנוסרופוס שנתגיירה ונשאה רבי עקיבא היתה גלגול כזבי בת צור שזנתה עם זמרי ועכשיו נתקנה (הרמ"ע מפאנו גלגולי נשמות אות כ'):
ילקוט ראובני על התורה - פרשת פנחס
כזבי היה גלגול דינה, זמרי גלגול שכם, ור' עקיבא היה ניצוץ מנשמ' זמרי והוא שכם בן חמור, וז"ס מי יתן לי ת"ח ואנשכנו כחמו"ר, ואשת טורנסרופוס הרשע שלקח ר' עקיבא היא כזבי, ולכן אמר ר"ע רק שחק ובכה, רק על שנדבק בטומאה, שחק על התיקון, ובכה על הקלקול, וז"ש הכזונה יעשה את אחותינו עשה מ"ל אלא מרמז על כזבי שנעשית זונה והיא גלגול נשמת דינה, וזהו כזבי בת נשיא מדין אחותם דייק אחות"ם מ"ל שקאי על אחותם של שבטים:
ילקוט ראובני - ערכים - ערך גלגולים
ר' עקיב' הוא גלגול שמעון שנשא דינה ויצאה שנשאת לשכם ויצא ממנה זמרי וגם מאז היתה נשמת רבי עקיבא גנוזה תוך הקליפה שיצא מבני בניו של סיסר' שהו' הניצוץ של פרעה כמבואר בכנפי יונה מ"ג ורבי עקיבא תיקון זמרי אשר על שם סוף תיקונו נקרא שלומיא"ל בן צורי שד"י חתם באל שד"י דוגמת משה כי רבי עקיבא שקול כמשה וזכה למדרגה עליונה יותר ממשה בסוד כך עלה במחשבה:
[16] Based on various Talmudic sources it would appear that Akiva was married before he became a sage, as is evidenced by the story in Talmud Bavli Shabbat 127b, in which an anonymous worker, who had a wife and children, is identified (in the She'iltot of Rav Ahai Gaon, Parshat Shmot) as Akiva ben Yosef. Later, Akiva married the daughter of Ben Kalba Savua, (Ketuvot 62b, Nedarim 50a), and subsequently wed the widow of Turnusrufus.
שאילתות דרב אחאי פרשת שמות שאילתא מ ד"ה שאילתא דאסיר
שאילתא דאסיר להון לדבית ישראל למיחשד חד על חבריה אלא לידייניה לכף זכות דתניא הדן את חבירו לכף זכות דנין אותו מן השמים לכף זכות ומעשה ברבי עקיבא בן יוסף שהיה מושכר אצל רבי אליעזר בן הורקנוס ועשה עמו שלש שנים כשבא ליפטר ממנו בערב יום הכפורים אמר לו תן לי מעותיי ואלך ואפרנס את אשתי ואת בניי
[17] See Talmud Bavli Avoda Zara 20a, Nedarim 50b and (Psuedo) Rashi’s comments.
תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף כ עמוד א
ואף ר"ע ראה אשת טורנוסרופוס הרשע, רק שחק ובכה, רק - שהיתה באה מטיפה סרוחה, שחק - דעתידה דמגיירא ונסיב לה, בכה - דהאי שופרא בלי עפרא!
רש"י מסכת נדרים דף נ עמוד ב
ומן אשתו של טורנוסרופוס - אדון אחד ששמו רופוס והיה מפטפט בדברי תורה כנגד ר"ע והיה ר"ע מנצחו בכל פעם והיה אותו אדון מתבייש ובא וסיפר לאשתו אמרה לו אני אפתהו ואכשילהו לפי שהיתה יפת תואר ביותר באתה אצלו וגילתה שוקה כנגדו ורק ר"ע ושחק ובכה אמרה לו מדוע עשית כן אמר לה השנים אומר לך מה שרקקתי בשביל שמטיפה סרוחה באת ובכיתי בשביל שיופיך עתיד לבלות בארץ ומה ששחק לא רצה לומר לה אעפ"כ הפצירה בו עד שאמר לה שעתידה להתגייר ותנשא לו אמרה לו וכי יש תשובה אמר לה הן ונתגיירה לאחר שמת בעלה ונשאת לו והביאה לו ממון גדול.
[18] Taught in the name of Rav Chaim Vital. See Chesed l’Avraham Maayan 5, Nahar 25.
ספר חסד לאברהם - מעין ה - נהר כה
עוד מצאתי כתוב בין דברי האלהי כמוהר"ר חיים ויטא"ל ולא ידעתי אם הוא ממהרי"א זלה"ה, וז"ל זמרי נתגלגל בר' עקיבא, והכ"ד אלף שמתו במגפה היו הכ"ד אלף תלמידים של ר' עקיבא שמתו בין פסח לעצרת. ואשת טורנוסרופס היתה גילגול כזבי עצמה, ונתגירה וזכתה להעמיד את ישיבתו שזהו היתה אחד מהג' דברים שהעשיר [את] ר' עקיבא. וענין הפרים של אליהו היו דתן ואבירם שנתחלל שם שמים על ידם כנודע, ונתקנו פה, ואבירם היה הפר שבא לחלק נביאי הבעל, לפי שהיה יותר אביר לב בענין המחלוקת, ואלו היו שמעון הפריץ וחביריו שמתו על קידוש השם. ודע כי אריסטו היה ניצוץ מאבטליון, בשביל שלמד לתלמידים שאינם הגונים שנעשו צדוקים, ולכן אריסטו היה מכחיש התורה, ולבסוף חזר בתשובה אם לא בדברי רז"ל, ואח"כ נתקן באנטונינוס שהיה לומד עם רבינו הקדוש ז"ל. וענין תמר ומלכת שבא ורחב היו גילגול א', והיינו ר"ת של תמ"ר, ושלשתן אירע להם דבר א' שהנה תמר ילדה תאומים, גם מלכת שבא ילדה משלמה שנים, ורחב הצילה הב' שלוחים כנודע:
עוד מצאתי כתוב שדינה בת יעקב נשאת לז' אלופים, א' שכם בן חמור, ב' שמעון בן יעקב, ג' איוב, ד' נבל, ה' דוד, ו' טורנוסרופס, ז' רבי עקיבא. עוד מצאתי כתוב, כי הבל נולדו עמו ב' תאומות, ועל זה הרגו קין שהיה לו משפט פי שנים שהיה בכור, והב' תאומות זה סוד צפורה והב' בתיה בת פרעה. עד כאן מצאתי:
[19] See Kehilot Yaakov, ibid.
ספר קהלת יעקב - ערך כז
כזבי בת צור שנבעלה לזמרי בן סלוא נתגלגלה אחר כך באשת טורנוספרס ונשאה רבי עקיבא שהיה בו נשמת זמרי בן סלוא:
[20] See Megale Amukot ibid.
ספר מגלה עמוקות על ואתחנן - אופן פח
כפי דברי האר"י ז"ל שהיה משבט שמעון שמתו בשבילו כ"ד אלף מישראל, לפי שהרג כ"ד אלף בשכם, וזה סוד בסודם אל תבא נפשי (בראשית מ"ט [מט ו]), על סוד העיבור שפגם שמעון ביוסף שהוא יסוד, לכן גרם שפגם אחר כך גם בסוד ברית, ואחר כך נתקנו בכ"ד אלף תלמידים שהיה לו לרבי עקיב' (יבמות ס"ב ע"ב), לכן אל תוסף:
[21] Sifra Kedoshim chapter 2.
ספרא קדושים פרשה ב
ואהבת לרעך כמוך, רבי עקיבא אומר זה כלל גדול בתורה.
[22] See Avot d’Rebbi Natan chapter 16.
מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא א פרק טז
שהרי רבי עקיבא גדול ממנו כשהלך לרומי אוכילו קורצא אצל הגמון אחד ושגר לו שתי נשים יפות רחצום וסכום וקשטום ככלות חתנים. והיו מתנפלות עליו כל הלילה זאת אומרת חזור אצלי וזאת אומרת חזור אצלי והיה יושב ביניהם ומרקק ולא פנה אליהן. [לשחרית] הלכו להן והקבילו פני ההגמון ואמרו לו שוה לנו המות משתתננו לאיש הזה. שלח וקרא לו א"ל ומפני מה לא עשית עם הנשים הללו כדרך שבני אדם עושים לנשים. לא יפות המה לא בנות אדם כמותך הן מי שברא אותך לא ברא אותן. אמר לו מה אעשה ריחן בא עלי מבשר נבלות וטרפות ושרצים:
[23]
Tosfot quotes a tradition that the wife of his adversary Turnusrufus, upon hearing that Rabbi Akiva constantly bettered him in arguments, suggested that the God of Israel detests licentiousness, and asks for permission to spend the night with Rabbi Akiva. Her husband acquiesces, certain that the moral failing will weaken the rabbi. Rabbi Akiva, though, withstands the advances of this new-age Kozbi– only after she converts does she becomes his wife. See Tosfot Nedarim 50b, "Ishto shel…":
תוספות מסכת נדרים דף נ עמוד ב
אשתו של טורנוסרופוס - שהיה ר"ע מקפח טורנוסרופו' לפני קיסר בקראי פעם אחת הלך לביתו זועף אמרה לו אשתו מפני מה פניך זועפים היום אמר לה מפני פלוני שמצער אותי אמרה לו אלהיהם של אלו שונא זימה תן לי רשות ואכשיל אותו בדבר עבירה והלכה וקישטה עצמה ובאת לפני רבי עקיבא כשראה אותה רקק ושחק ובכה אמרה ליה פרש לי שלשה דברים הללו אמר לה שתים אפרש והשלישית לא אפרש מה שרקקתי שאת כותית ובאת מטיפה סרוחה ופסולה מה שבכיתי על האי שופרא דבלי בארעא ומה ששחק לה לא פירש לה והוא שחק לפי שראה ברוח הקודש שעתידה להתגייר ולהנשא לו אמרה לו יש לי תשובה אמר לה הן הלכה ונתגיירה והכניס' לו ממון הרבה ונשאה.[24] According to the Midrash Tanchuma Vayikra section 6, even Nevuchadnetzar understand this point and cites the anger of God in the episode of Zimri.
מדרש תנחומא (ורשא) פרשת ויקרא סימן ו
היו עושין כך עד שהגיעו לשמורת אשתו של נבוכדנצר נכנס צדקיה אמר לה הקדוש ברוך הוא שלחני אליך לכי ושמשי עם אחאב ותולידי נביאים, אמרה לו איני יכולה לעשות אלא על דעת בעלי אלא יבא ונודיענו שהוא חפץ בדבר זה, הלכה אצל בעלה ואמרה לו לנבוכדנצר, שלח בשבילם ובאו שניהם, ואמר להם כך אמרתם לאשתי, אמרו כן שהקב"ה רוצה להעמיד ממנה נביאים, אמר להם והלא שמעתי על אלהיכם שהוא שונא זימה, ועל שפרץ זמרי בזימה עשרים וארבע אלף נפלו בשבילו, ואתם אומרים כך שמא חזר בו, אם אתם נביאי שקר או נביאי אמת איני יודע אלא כבר בדקתי לחנניה מישאל ועזריה והסקתי להם את הכבשן שבעת ימים ונפלו לתוכו ויצאו חיים ושלמים, ולכם איני מסיקו אלא יום אחד ונשליך אתכם לתוכו אם תנצלו מן הכבשן אני יודע ודאי שאתם נביאי אמת ונעשה על פיכם כל מה שתאמרו,
[25] See Seder Hadorot section on Tannaim and Amoraim letter ayin.
ספר סדר הדורות - חלק תנאים ואמוראים - אות ע
יא) ר' עקיבא היה בורא נפשות הגרים, כי שורש נפשו מקין (ע"ל אביי ושמאי), דוגמת אביי ובן עזאי (חסד לאברהם מעין ה' נהר כ"ה). בכוונות האר"י, ר' עקיבא גלגול יעקב אותיות עקיב, ועיין ילקוט ראובני פרשת וישלח, ויאמר אלהים אל יעקב קום עלה בית אל, ר"ת עקיבא. ועיין שם פרשת וישב מענין ר' עקיבא. ובריא"ז, שנסתפק איך לכתוב עקיבא באל"ף או בה"א והראו לו בחלום פסוק אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה סופי תיבות ר' עקיבה. וכתב בנוף ג' מנוף עץ חיים, כשם שיעקב היה רועה צאן לבן חמיו כן ר' עקיבא רעיא דכלבא שבוע חמיו. וכמו יעקב היה לו שתי נשים כן ר' עקיבא בת כלבא שבוע נגד רחל ואשת טורנוסרופוס (ול"נ כי קודם שנשא בת כלבא שבוע היתה לו אשה, עיין ר' יהושע בן קרחה) נגד לאה. ור' עקיבא ניצוץ משה שהיה רועה צאן יתרו וצפורה דוגמת בת כלבא שבוע ואשת טורנוסרופוס דוגמת מלכת כוש, ונדר בו כלבא שבוע כמו ויואל משה. ואמר פסוק זה בא לידי כו', שאחז"ל פסוק ותמנע כמו פסוק שמע ישראל, והוא חטא גלגול יעקב שלא רצה לקחת את תמנע כו'. וכתב שם פרשת ויחי, אשתו נגד רחל כו', וזה שנאמר רחילא בתר רחילא (עיין ר' יהושע בן קרחה כי שם אשתו היה רחל). בעמק המלך דף מ' ב', ר' עקיבא היה גלגול זמרי בן סלוא נשיא בית אב לשמעוני שהרג בשכם שנימולו כ"ד אלף, לכן נהרגו בזנות עם זמרי, וגלגולם היו כ"ד אלף תלמידי ר' עקיבא, כמ"ש בעשרה מאמרות מאמר אם כל חי סכ"ב (ע"ש). ר' עקיבא היה גלגול שמעון ור' אליעזר היה גלגול ראובן, ובר"צ איתא דר' עקיבא גלגול יששכר. ועיין מגלה עמוקות אופן ע"ג ופ"ח, כמו שיצאה לאה לקראת יעקב ונולד יששכר כן יצאה יעל לקראת סיסרא ויצא ממנו ר' עקיבא. ובחסד לאברהם (מעין ה' נהר כ"ה), וגלגול נפש זמרי הוא ר' עקיבא והוא תיקונו וכזבי היא איזבל ותיקונה היתה אשת טורנוסרופוס שלקח ר' עקיבא, ואיזבל היתה רודפת את אליהו שהוא פנחס להנקם ממנו, וזמרי היה בן דינה קודם שנשאה שמעון, וכ"ד אלף שהומתו משבט שמעון היו כ"ד אלף תלמידי ר' עקיבא שלא חלקו כבוד זה לזה בזכרם עון שטים שלא הוטהרו ממנו ומתו מיתה תניינא, עכ"ל. במגלה עמוקות אופן ע"ג, מן ו' מילי נתעשר ר' עקיבא, סוד ו' סדרים תורה שבע"פ, לכן דרש ר' עקיבא בכל התורה ווי"ן, יבמות (ס"ח ב'), כמ"ש התוס' בסנהדרין (נ' ע"ב). ואמר לר' ישמעאל אחי בת ובת אני דורש שם (נ"א ב'), ואמר אחי אחי בסוד הגלגול כי ר' ישמעאל גלגול יוסף ור' עקיבא גלגול שמעון (עיין ר' ישמעאל בן אלישע כהן גדול). ותחלה לא הכירוהו אבל לבסוף בא לתקן ולהכיר האחוה שהוא מצד אות ו', וכששכח משה ווי העמודים ולא יכול לכוון החשבון עד שבא עליו נשמה של ר' עקיבא אז אמר ואת האלף עשה ווי"ם כו'. ודרש כל אתין (ע"ל), וזה סוד ויוצא אליהם את שמעון (ע"ל נחמיה העמסוני), וזה סוד וילכו לרעות את צאן אביהם נקוד, רומז על סוד זה כו'. וכשיצאה נשמתו באחד זכה להיכל אהבה, כדאיתא בזוהר שמות עלה תנ"ו. ובספר הכוונות יששכר חמור גרם הוא סוד שאמר ר' עקיבא כשהייתי עם הארץ מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור, פסחים (מ"ט ב'), ע"ל ר' יהושע בן קרחה. ר' עקיבא היה בעקבו של עשו ויעקב אחז בעקבו ונטל ממנו את ר' עקיבא ועקבו היינו ו', ר' עקיבא שדרש ו' (כתבי האר"י). ע"ל ר' אלעזר בן חרסום. ו' של השם סוד עשירות, וזה סוד מן ו' מילי נתעשר כנ"ל:
[26] See Rav Naftali Bachrach Emek Hamelech Gate 5 chapter 69.
ספר עמק המלך - שער ה - פרק סט )רב נפתלי בכרך 1648)
וכזבי בת צור היתה גלגול אשת טורנוסרופוס הרשע, דאיתא במדרש , ורבי עקיבא ציער אותו בקראי, והיתה אשתו אומרת לו תן לי רשות ואני אלך אליו ואכשילנו בזנות, כי אלהיהם של אלו שונא זימה הוא, והיה רבי עקיבא רק שחק ובכה בסוד נסתר. ובכייתו היתה שהלך מדחי אל דחי עד זמן [שנודע כ]רבי עקיבא שתקן פגם ברית קודש, והיתה אומרת לו, 'ויש לי תקנה' והוא השיב 'עשי תשובה'. וקשה, והלא גר שנתגייר כקטן שנולד דמי, אלא הוא מוכח כמו שפירשנו, ואחר כך נתגיירה ונשא אותה לאשה, ומטה שהציעה לו באיסור הציעה לו בהיתר. וגם בגמרא דעבודה זרה פרק ראשון [כ' א'], וזה לשונו, 'ואף רבי עקיבא, כשראה אשת טורנוסרופוס הרשע, רק שחק ובכה', והיה משמח את עצמו לתקן הפגם [על ידי] שגיירה, ואף על פי שנתנו טעמים אחרים לדבר שם בגמרא, אבל הסוד נסתר דרכו, בפסוק, וגם בדברי התנאים.
[27] See Yalkut Reuveni, Parshat Balak.
ילקוט ראובני על התורה - פרשת בלק
ויאמר ה' אל משה קח וגו'. במעשה זמרי כתיב והוקע אותם לה' נגד השמש, ור' עקיבא תיקן אותו בק"ש וע"כ נאמר בתרגו' יונתן גבי מעשה פנחס ואינון בכיין וקריין שמע:
[28] There is also a tradition that Zimri was a descendant of the child who was produced as a result of the intimacy of Shechem and Dina. See Rav Naftali Bachrach, Emek Hamelech Gate 5 chapter 69,
ספר עמק המלך - שער ה - פרק סט )רב נפתלי בכרך 1648)
… אלא בשבט שמעון לבדו, שרוח הקודש דואגת עליהם, 'אשר טפחתי ורביתי אויבי כלם' [איכה ב' כ"ב] לפי שנספחו עליהם רבים מערב רב, ונשאו אחר כך נשים מבנות שמעון. וילדו להם מעון מה שאירע לדינה בת יעקב שהטיל בה החוי >מ ב< זוהמא, קודם שנשאת לשמעון, וילדה לו זמרי בן סלוא, הוא שאול בן הכנענית
[29] See Rav Yehonatan Eyebshitz, Yaarot Dvash Part one section two.
ספר יערות דבש - חלק ראשון - דרוש ב (המשך)
ואמרתי מה שאמר יעקב [בראשית מט, ו] בסודם אל תבוא נפשי, זה מעשה זמרי, כי ידוע מ"ש האר"י ז"ל, כי זמרי נתגלגל בר' עקיבא, וכזבי באשת טורנוסרופס הרשע, ולכך נתגיירה ולקחה ר"ע, כי ראויה לו לזמרי רק שאכל פגה, ולכך בראותה, שחק ובכה, כי שחק שישאנה, ובכה על גלגול הקודם, שהיתה מגפה בישראל שמתו עבורו כ"ד אלפים והם היו תלמידי ר"ע, [יבמות סב ע"ב] וגם ידוע מה שכתב האר"י ז"ל, כי בר"ע היתה נפש יעקב ולכך נקרא עקיבא אותיות יעקב, ותקן נפש דאדם הראשון במותו, ולכך נתעצב אדה"ר במותו, כי מאתו הגיע לו זה (ע"ז ה, סוכה לה ע"ב), ולהיות כי יעקב ידע זה ברוח הקודש, כי נפשו תבא בגלגול עם נשמת זמרי, התפלל שלא יבא אז באותו פעם בימי זמרי, פן חס ושלום יהיה נגרר בתר נשמתו לרוע, רק יהיה אח"כ בימי ר"ע, וזהו בסודם אל תבא נפשי, דייקא והבן:
[30] See Rav Zadok Hakohen from Lublin
ספר דובר צדק - פרשת וישב אות ב
ולכך אמרו ז"ל (זוהר ח"ג רל"ז.) רובן של ערב רב בשבט שמעון כי אמרו ז"ל (בראשית רבה צ"ט, ו') רובן של עשרים וארבע אלף דשיטים משבט שמעון. [וגם במה שאמרו לאנשי שכם כשימולו יהיה לעם אחד מאחר שנכתבו בתורה אין זה שקר גמור רק מצד זה הוא קבלת הגרים אלא שהם לא נתגיירו לשם שמים. ולכך קבלת הערב רב היה על ידי משה רבינו ע"ה משבט לוי והם נטעו בתוך שבט שמעון. כי מצד שני שבטים אלו נמשך קבלת הגרים בישראל על ידי דבריהם לאנשי שכם כי שניהם נקראים אחי דינה שיש להם שייכות לה. רק לוי שנבחר לחלקו של ה' יתברך נתקן ויצא מתוך הקליפה לגמרי ולכך לא נסבה לוי רק שמעון. ולכך לא נתערבו בלוי כידוע דכהנים ולוים אדרבא מיוחסים בישראל. והיחוס לעולם מצד נקיון בתאוה זו כנודע רק מכל מקום שורשו הוא אחי דינה. לכך משה רבינו ע"ה קיבל הערב רב כמו שאמרו ז"ל (שמות רבה מ"ב, ו') על פסוק (שמות ל"ג, י"ג) עמך הגוי הזה] שהוא נכנס בעובי הקורה לישא לדינה. כי היה לו שייכות יותר לה רק שהוא זרע יעקב שכולו טוב ולא לתאוה כלל לכך היה שונא זימה של אומות העולם עכו"ם שכולו רע. ועל זה נאמר (בראשית מ"ט, ז') אפם כי עז שכעס הוא היפוך מתאוה כידוע. ומכל מקום אמרו ז"ל (נזיר כ"ג ע"ב) תמר זינתה זימרי זינה וכו' כי בשמעון עדיין אינו מבורר בעולם הזה שהכל לדבר מצוה ולכבוד שמים רק ביהודה שהוא המברר כנ"ל:
[31] See Rav Zadok Hakohen of Lublin
ספר תקנת השבין - אות ו
ועל כן דינה נתגלגלה בכזבי בת נשיא מדין שכזבה באביה שהיה נשיא ושורש כח הרע שבמדין ורצה להכשיל ישראל ולהמשיכם למקום שאין להם שייכות ולהיות ככל הגוים, אבל היא לא שמעה לו ודבקה רק במקום שהיה לה שייכות והיא היתה מתרצית להתגייר גם כן אילו רצה זמרי, וזהו טעם טענתו בת יתרו מי התיר לך כי גם היא דוגמתה חפצה לידבק בישראל לא להמשיך ישראל להם, אלא שהוא תפשה בבלוריתה שהוא דרכי האמורי וכאשר היא עדיין בגיותה כי הוא גלגול שכם והרגיש בדבר זה שיש נפשות גוים מתגלגלות בישראל ודישראל בגוים, ודימה מזה דאפשר להיות גם כן קליטה לניצוצות קדושות גם בעודן בגיותן ובפרט במדין שסמוך לעמלק:
[32] The mystics also see a profound relationship between Yosef and Dina, for according to tradition Rachel was pregnant with a girl and Leah was pregnant with a boy, Leah prayed that her sister would have a son, and the two fetuses switched places. Targum Psuedo Yonatan, Bereishit 30:21, according to the Midrash Sechel Tov Bereishit chapter 30, it was the prayer of Rachel that caused the change. Dina and Yosef both felt isolated from the other tribes; in fact, the Midrash Bereishit Rabbah 80:11 states that when Shimon came to liberate her from Shechem she would not leave until Shimon promised to care for her the rest of her days. According to a tradition recorded in the Pseudo Yonatan Bereishit 41:45, Osnat the wife of Yosef was the daughter of Dina, which would constitute a merger of the disenfranchised.
כתר יונתן בראשית פרק ל פסוק כא
ומן אחרי זאת ילדה בת ותקרא שמה דינה כי תאמר דין הוא מלפני ד' שיהיו ממני מחצית השבטים אך מרחל אחותי יצאו שני שבטים כאשר יצאו מן אחת השפחות ונשמע מלפני ד' תפילתה של לאה והִתחלפו עוברים בביטנן ויהי נותן יוסף בבִטנה של רחל ודינה בבִטנה של לאה:
שכל טוב (בובר) בראשית פרק ל
ואחר ילדה בת. עיקר בריאה של דינה זכר היתה, ומתפילתה של רחל שאמרה יוסף ה' לי בן אחר (בראשית ל כד), נעשית נקבה,
בראשית רבה (וילנא) פרשה פ ד"ה יא ויקחו את
ויקחו את דינה, ר' יודן אמר גוררין בה ויוצאין, ...א"ר הונא אמרה ואני אנה הוליך את חרפתי עד שנשבע לה שמעון שהוא נוטלה, הה"ד (שם /בראשית/ מו) ושאול בן הכנענית, בן דינה שנבעלה לכנעני, ר' יהודה ור' נחמיה ורבנן ר' יהודה אמר שעשה כמעשה כנענים, ר' נחמיה אמר שנבעלה מחוי שהוא בכלל כנענים, ורבנן אמרין נטלה שמעון וקברה בארץ כנען.
"…and took Dinah out of Shechem's house, and went forth." R. Yehuda said: They dragged her out and departed. … R. Huna [also] said: She pleaded, ’And I, whither shall I carry my shame?’ (II Shmuel 13, 13), until Shimon swore that he would marry her. Hence it is written, 'And the sons of Shimon... and Shaul the son of a Canaanite woman…' (Bereishit 46, 10): (this means, the son of Dinah who was intimate with a Canaanite). R. Yehuda said: It means that she acted in the manner of the Canaanites. R. Nehemiah said: It means that she was intimate with a Hivite [Shechem] who is included in the Canaanites. The Rabbis said: [She was so called because] Shimon took and buried her in the land of Canaan
כתר יונתן בראשית מא; מה
ויקרא פרעה שמו של יוסף איש שנסתרות מפרסם ויתן לו את אסנת שילדה דינה לשכם וגידלה אשת פוטיפרע נשיא של טניס (צוען) לאישתו ויצא יוסף שליט על ארץ של מִצרים:
[33] See Rav Zadok Hakohen of Lublin
ספר מחשבות חרוץ - אות ז
כי הוא המכיר ביותר קדושת ישראל דעל כן נתקנא גם כן בשכם כי חרפה הוא לנו וגו' ונבלה עשה בישראל דייקא, אבל משבא לכלל כעס בא לכלל טעות באותו דבר עצמו לחשוב לדחות את יוסף שהוא גם כן אחד משבטי י - ה לחשוב עליו שהוא ראוי לידחות חס ושלום, ושאין מטתו של יעקב שלימה חס ושלום ויש חסרון בקדושת ישראל וממילא יש חסרון גם בו שהרי כל ישראל גוי אחד והוא חסרון ההכרה בקדושת ישראל: ועל ידי זה שנעשה אכזר על הרחמנים נעשה גם כן רחמן על האכזרים בשיטים, וכדרך שאמרו בירושלמי דעבודה זרה (פרק ב' הלכה ט') דלא ביש לי דאמרת על טהור טמא אלא סופך לומר על טמא טהור דהא בהא תליא דהאומר על טוב רע אומר גם כן על רע שכנגד אותו הטוב שהוא טוב, וזהו כזבי שהיה בה ניצוץ דינה כידוע מהאריז"ל ודינה היתה חילוף של יוסף כמו שאמר הפייטן סילוף דינה ביהוסף כידוע, ובה היה הרע שלעומתו בזה לעומת זה דעל ידי זה פגע בה אותו חויא כמו שפגעה בו אדונתו, ולפי שהיא קרקע עולם שאין בה כח כבישת היצר דדרכו של איש לצאת למלחמה ולא של אשה דדעתה קלה על כן הטיל בה זוהמא וכמו שאמרו ז"ל (בראשית רבה פ', י"א) עליה דהנבעלת לעכו"ם קשה לפרוש, ונשאר בזמרי שהוא שאול בן הכנענית שדרשו ז"ל (שם) בן דינה וכו' דנקראת בשם כנענית כאן על שם אותה זוהמא שהטיל בה כנען זה ומאותה זוהמא היה גם כן לידת שאול זה, ועל כן טעה בכזבה גם כן לדמותה לצפורה לפי שעל ידי זה היה לו שייכות לאותו זוהמא שבה גם כן ואמר לרע טוב:
