Walking, Speed Walking, Jogging, and Running on Shabbat
הרב ארי דוד קאהן Rabbi Ari Kahn
1. ישעיהו פרק נח
(יג) אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ עֲשׂוֹת חֲפָצֶיךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר: (יד) אָז תִּתְעַנַּג עַל ה' וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל במותי בָּמֳתֵי אָרֶץ וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ כִּי פִּי ה' דִּבֵּר: ס
13 If thou turn away thy foot because of the sabbath, from pursuing thy business on My holy day; and call the sabbath a delight, and the holy of the LORD honorable; and shalt honor it, not doing thy wonted ways, nor pursuing thy business, nor speaking thereof; 14 Then shalt thou delight thyself in the LORD, and I will make thee to ride upon the high places of the earth, and I will feed thee with the heritage of Jacob thy father; for the mouth of the LORD hath spoken it.
2. תלמוד בבלי מסכת שבת דף קיג עמוד ב
אלא שלא יהא הילוכך של שבת כהילוכך של חול מאי היא? כי הא דאמר רב הונא אמר רב, ואמרי ליה אמר רבי אבא אמר רב הונא: היה מהלך בשבת ופגע באמת המים, אם יכול להניח את רגלו ראשונה קודם שתעקר שניה - מותר, ואם לאו - אסור. ... אלא: כדבעא מיניה רבי מרבי ישמעאל ברבי יוסי: מהו לפסוע פסיעה גסה בשבת? אמר לו: וכי בחול מי הותרה? שאני אומר: פסיעה גסה נוטלת אחד מחמש מאות ממאור עיניו של אדם. ומהדר ליה בקידושא דבי שמשי.
…but what is meant by, ‘that thy walking on the Sabbath shall not be like thy walking on weekdays’? — As R. Huna said in Rab's name-others state, R. Abba said in R. Huna's name: If one is walking on the Sabbath and comes to a stream of water, if he can put down his first foot before lifting the second, it is permitted; otherwise it is forbidden. ... But [what is meant] is as Rabbi asked R. Ishmael son of R. Jose: Is it permitted to take great strides on the Sabbath? — Who then permitted it on weekdays? he replied; for I maintain that a long stride takes away a five hundredth part of a man's eyesight, and it is restored to him by the evening Kiddush.
3. תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ו עמוד ב
אמר רבי חלבו אמר רב הונא: היוצא מבית הכנסת אל יפסיע פסיעה גסה. אמר אביי: לא אמרן אלא למיפק, אבל למיעל - מצוה למרהט, שנאמר +הושע ו'+ נרדפה לדעת את ה'. אמר רבי זירא: מריש כי הוה חזינא להו לרבנן דקא רהטי לפרקא בשבתא, אמינא: קא מחליין רבנן שבתא. כיון דשמענא להא דרבי תנחום אמר רבי יהושע בן לוי: לעולם ירוץ אדם לדבר הלכה ואפילו בשבת, שנאמר +הושע י"א+ אחרי ה' ילכו כאריה ישאג וגו' - אנא נמי רהיטנא.
R. Helbo, in the name of R. Huna, says [further]: When a man leaves the Synagogue, he should not take large steps. Abaye says: This is only when one goes from the Synagogue, but when one goes to the Synagogue, it is a pious deed to run. For it is said: Let us run to know the Lord. R. Zera says: At first when I saw the scholars running to the lecture on a Sabbath day, I thought that they were desecrating the Sabbath. But since I have heard the saying of R. Tanhum in the name of R. Joshua b. Levi: A man should always, even on a Sabbath, run to listen to the word of Halachah, as it is said: They shall walk after the Lord, who shall roar like a lion,
4. רש"י מסכת ברכות דף ו עמוד ב
מחליין רבנן שבתא - דאמר מר (שבת דף קי"ג ב) אסור לפסוע פסיעה גסה בשבת, שנאמר אם תשיב משבת רגלך.
5. תוספתא מסכת שבת (ליברמן) פרק טז
אין רצין בשבת כדי להתעמל אבל מטייל כדרכו ואינו חושש ואפי' כל היום כולו
6. רמב"ם הלכות שבת פרק כד הלכה ד
... ואסור לרוץ ב ולדלג * בשבת שנאמר מעשות דרכיך שלא יהא הלוכך של שבת כהלוכך של חול,
7. רמב"ם הלכות שבת פרק כא הלכה כח
סכין וממשמשין בבני מעים בשבת והוא שיסוך וימשמש בבת אחת כדי שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול, ואין מתעמלין בשבת, אי זה הוא מתעמל זה שדורסים על גופו בכח עד שייגע ויזיע או שיהלך עד שייגע ויזיע, שאסור ליגע את עצמו כדי שיזיע בשבת מפני שהיא רפואה,
8. רי"ף מסכת שבת דף מב עמוד ב
ומיהו למירהט לבי כנשתא בשבתא שפיר דמי
9. רא"ש מסכת ברכות פרק א
דא"ר תנחום אריב"ל לעולם ירוץ אדם לדבר מצוה ואפי' בשבת וכו'
10. ספר כלבו סימן לא
כתב הר"ם אל ידלג אדם ואל ירוץ בשבת בשביל חפציו להרויח, אלא לדבר מצוה מותר, ונראה למורנו כי בחורים המתענגים במרוצתן ובקפיצתן מותר כי אינן רוצים להרויח וכן לראות כל דבר שמתענגין בו לראותו,
11. ספר מצוות קטן מצוה רפא
להתענג בשבת דכתיב וקראת לשבת עונג וכן רמז' משה רבינו בתורה דכתיב ועשית כל מלאכתך ואיך יוכל אדם לעשות כל מלאכתו בשבוע אחד אלא יראה לאדם בכל שבת שיהיו כל מלאכותיו עשויות, ואין לך עונג גדול מזה, ובכלל זה כתיב וכבדתו מעשות דרכיך, ועל זה אסרו (דף ק"נ ובכל מערבין דף ל"ח) ללכת בתוך שדהו לידע מה היא צריכה, וכן אל ידלג ואל ירוץ בשביל חפציו להרויח, אבל לדבר מצוה מותר ונראה לי כי בחורים המתענגים בריצתם, ובקפיצתם, מותר שאינם רוצים להרויח, וכן לראות כל דבר שמתענגים בו לראותו, ואל יאמר אדם לחבירו היה נכון לעמוד עמי לערב או למחר אבל אומר לו הנראה שתעמוד עמי לערב, ואל ירבה שיחה בטלה, והכל לדבר מצוה מותר.
12. של"ה מסכת שבת פרק נר מצוה
וכתב בתרומת הדשן סימן ס"א, דלספר שמועות מענייני מלכים ושרים וערך מלחמות וכיוצא בזה, אם הוא מתענג בסיפורם שרי, כדשרי לרוץ בחורים המתענגים בריצותם ובקפיצותם, אבל אם המספר אינו מתענג בכך אלא שעושה כן לרצון חבירו, יש חשש איסור לאותם שאינם מתענגים, עכ"ל. ונראה לי, דאף דהתיר התרומת הדשן לספר מי שיש לו תענוג מזה, לאו משנת חסידים היא, והנשמר מלדבר דברי חול, קדוש יאמר לו.
13. טור אורח חיים הלכות שבת סימן שא
כתיב אם תשיב משבת רגליך ודרשו חז"ל שלא יהא הילוכך של שבת כהילוכך של חול ע"כ אין לו לאדם לרוץ בשבת כדרך שעושה בחול אבל אם רץ לדבר מצוה כגון לבהכ"נ או כיוצא בו מותר כתוב בס"ה בחורים המתענגים בקפיצתם ובמרוצתם מותר וכן לראות כל דבר שמתענגים בו מותר לראותו
14. בית יוסף אורח חיים סימן שא אות א ד"ה כתיב אם
א כתיב אם תשיב משבת רגלך ודרשו חז"ל שלא יהא הילוכך של שבת כהילוכך של חול. פרק אלו קשרים (שבת קיג.):
אבל לדבר מצוה כגון לבית הכנסת או כיוצא בו מותר. בפרק קמא דברכות (ו:) וכתבוהו הרי"ף והרא"ש בסוף פרק אלו קשרים (רי"ף מב:, רא"ש סי' ב):
ב כתוב בספר המצות בחורים המתענגים בקפיצתן וכו'. כדברים האלה כתוב בסמ"ק (סו"ס רפא עמ' רפ) ובהגהות פרק כ"ד (דפוס קושטא ה"ד) אלא שבדברי רבינו מיותר מותר האחרון דלישנא הכי איתיה בסה"ק בחורים המתענגים בריצתן וקפיצתן מותר וכן כל דבר שמתענגים בו לראותו: ובתוספתא פרק י"ז (שבת הט"ז) תניא אין רצין בשבת כדי להתעמל אבל מטייל כדרכו אפילו כל היום כולו:
15. שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפלה סימן צ סעיף יב
(מ) כד מצוה (מא) לרוץ כשהולך לבית הכנסת וכן לכל דבר מצוה, אפילו (מב) כה בשבת שאסור לפסוע פסיעה גסה, אבל כו כשיוצא מבית הכנסת (מג) אסור לרוץ.
16. שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן שא סעיף א
(א) א אין לרוץ בשבת אא"כ הוא לדבר מצוה כגון לבהכ"נ או כיוצא בו. הגה: (ב) ואסור לפסוע (ג) ב יותר מאמה בפסיעה אחת, (ד) אם אפשר לו בפחות (א"ז והג"א פרק מי שהוציאוהו).
סעיף ב -בחורים המתענגים בקפיצתם ג ומרוצתם, (ה) מותר. (ו) ד <א> וכן לראות * כל דבר שמתענגים בו ((ז) וכן ה מותר לטייל ב"י).
17. מגן אברהם סימן שא ס"ק ג
ומרוצתם מותר - משמע אפילו לכתחלה דלא כב"ח שנדחק:
18. משנה ברורה סימן שא ס"ק ה
(ה) מותר - אפילו [ו] לכתחלה שזהו עונג שלהם:
19. ט"ז אורח חיים סימן שא
... והא ודאי שיש לו נחת רוח במה שמתעמל דאטו בשופטני שרץ בחנם ועל מה רץ אלא ודאי שיגיע לו מזה ענג לאיזה דבר כגון שיהא תאב לאכילה אחר העימול ואפי' הכי אסור והטעם דבאותה שעה שהוא רץ אין לו תענוג לא שרינן ליה מחמת התענוג שימשוך אח"כ משא"כ בקפיצת הבחור שהתענוג לו בשעה שרץ וקופץ
20. משנה ברורה סימן שא ס"ק א
(א) אין לרוץ בשבת - שנאמר וכבדתו מעשות דרכיך ודרשו שלא יהא הילוכך בשבת כהילוכך בחול שדרך האדם למהר ולרוץ אחר עסקו [א] ואף בחול אין לפסוע פסיעה גסה דנוטלת אחד מת"ק ממאור עיניו [ב] אלא דבשבת איכא נמי איסורא משום מעשות דרכיך:
21. מגן אברהם סימן שא ס"ק ד
וכן לראות - פי' אף על פי שאסור לראות דיוקנאות כמ"ש סי' ש"ז סט"ו מ"מ אם הראי' עונג לו מותר לראות והב"ח פי' דמותר לרוץ כדי לראות דבר עונג:
22. משנה ברורה סימן שא ס"ק ו
(ו) וכן לראות - פי' [ז] שכל אדם מותר לרוץ כדי לראות דבר שמתענג בו:
23. שער הציון סימן שא ס"ק ז
(ז) ב"ח ואליה רבה וחמד משה ומאמר מרדכי, דלא כט"ז, וכן משמע מביאור הגר"א. ודע, דפירושו של מגן אברהם דחוהו בספר חמד משה ובספר מאמר מרדכי והפרי מגדים נדחק מאד בישובו:
24. מגן אברהם סימן שא ס"ק ה
מותר לטייל - אפי' כוונתו להתעמל ולהתחמם בכך אבל אסור לרוץ כדי להתחמם [ב"י בשם תוספתא] וצ"ע דהא מתענג בכך וצ"ל דמיירי שעושה לרפואה כמ"ש סי' שכ"ח סמ"ב:
25. משנה ברורה סימן שא ס"ק ז
(ז) וכן מותר לטייל - אפילו [ח] אם כונתו להתעמל ולהתחמם משום רפואה מ"מ שרי כיון דלא מוכחא מילתא שעושה כן לרפואה אבל אסור לרוץ כדי שיתחמם לרפואה כיון דמוכחא מילתא ואסור משום שחיקת סממנין [ט] ויש מחמירין אפילו בטיול אם כונתו להתעמל לרפואה:
26. שער הציון סימן שא ס"ק ט
(ט) אליה רבה, שמצדד כהלבוש, אף דראיתו מהתוספתא אינה מוכרחת להמעיין, אמנם ברמב"ם פרק כ"א מהלכות שבת הלכה כ"ח משמע קצת כוותיה. ואם רץ וכוונתו כדי שיהיה תאב לאכול, ממגן אברהם משמע קצת דשרי, אכן בט"ז איתא בהדיא לאסור, ואף דטעמו משום דריצה גופא לא חשיבא עדיין תענוג, ואם כן לפי מה דסוברים הרבה אחרונים בזה דלא כהט"ז, ממילא שרי גם בזה, כיון דהריצה הוא לצורך אכילה שהיא עונג שבת, מכל מקום אינו מבורר להיתר, דאפשר דמה שהוא עושה פעלות כדי שיהא תאב לאכול הוא בכלל לרפואה:
27. ביאור הלכה סימן שא ד"ה * כל דבר
כל דבר שמתענגים בו - עיין במ"ב וכן פירשו הרבה אחרונים והנה בטור מסיים ומותר לראות ועיין בב"י שכתב דהני שתי תיבות מיותר הוא ומשו"ה השמיט בשו"ע אלו התיבות ובספר חמד משה מיישבו דה"ק דוקא דבר שמתענג בו ומותר לראות לאפוקי דבר האסור לראות כגון לילך לבתי תרטיאות וכה"ג אסור גם בשבת לילך ולראות דבודאי לא הותר דבר איסור משום עונג שבת:
28. ערוך השולחן אורח חיים הלכות שבת סימן שא סעיף מד
ודבר זה הוא מכלל עונג שבת כמו שאומרים יום מנוחה ובעלי המנוחה לא רצים ולא פוסעים פסיעה גסה ולכן מי שאצלו הקפיצה והמרוצה לתענוג כגון אותם בחורים המשחקים זה עם זה ומתענגים בקפיצתן ומרוצתן מותר אפילו לכתחילה כיון שזהו העונג שלהם וכן לרוץ לראות איזה דבר שמתענגים בו מותר אף על גב דבשעת הריצה טורח קצת אך עכ"פ זה תענוגו שמתענג במה שימהר לראות את הדבר שמתאוה לראות כיון שאין זה מחמת עסק ועובדין דחול [עמג"א סק"ד וצ"ע דשם הוא לקרות] ואיתא בתוספתא שבת [פי"ז הל' ט"ז] אין רצין בשבת כדי להתעמל אבל מטייל כדרכו אפילו כל היום כולו וה"פ שיש שרפואתו לרוץ כדי שיתעמל ויזיע וזה אסור בשבת מתרי טעמי האחת משום רפואה והשנית מפני שבעת מעשה קשה עליו הריצה ומצטער אלא שעושה מפני הרפואה אבל לטייל כדרכו מותר אפילו אם יש לו רפואה בזה כיון שאינו ניכר שעושה זה משום רפואה ואינו מצטער אלא מתענג כדרך הטיול וזה שכתב רבינו הרמ"א בסעי' ב' דמותר לטייל בשבת עכ"ל כלומר אף על גב דמתכוין לרפואה כמו כל האוכלים שאוכל אדם לרפואה דאל"כ מאי קמ"ל למה יהא טיול אסור
29. שו"ת מלמד להועיל חלק א (אורח חיים) סימן נג
נשאלתי אי שרי טורנען /להתעמל/ בשבת קדש? ויש להתיר מטעם שנתבאר /באו"ח/ בסי' ש"א סעיף ב' דבחורים המתענגים בקפיצתם ומרוצתם מותר, ופירשו בו (ע' ערוך השלחן שם /סי' ש"א/) שמשחקים ומתענגים בדלוג וקפיצה. וע"כ אינו אסור מטעם וקראת לשבת עונג ולא שיהא לו טירחא, כיון שעושין להתענג לא חשוב טירחא. ועוד אמרינן בעירובין דף ק' ע"א אף דאסור לעלות באילן שמא יתלוש מ"מ בור וגדר אפילו גבוה או עמוק מאה אמה מטפס ועולה ומטפס ויורד (והובא בש"ע של הרב /או"ח/ סי' של"ו) ומטפס היינו קלעטטערן בל"א. וכן פי' רש"י בעירובין כ"א ע"א בלע"ז (ע' ערוך השלם ערך טפס) ובעסק טורנען עיקר העסק הוא ריצה קפיצה וקלעטטערן, וכיון שעושין לתענוג אין כאן איסור. ומ"מ במקום שכבר נהגו בו איסור לא רציתי להתיר מכמה טעמים. אחרי שובי נחמתי וראיתי שיש יסוד לאיסור זה מן הש"ס דשבת קמ"ז ע"א דאיתא במתני' אין מתעמלין ופי' רבנו חננאל פושטין ומקפלין זרועותיהן לפניהם ולאחריהם וכן רגליהם ע"ג ירכותיהן ומתחממין ומזיעין והוא כמין מעשה רפואה ואסור. והוא בערוך ערך עמל וע' ש"ע א"ח סי' שכ"ח סעיף מ"ב ובמפרשים שם. ואיתא בתוספתא פי"ז הי"ב אין רצין בשבת כדי להתעמל (ע' טור וב"י סי' ש"א) והנה המג"א סק"ה פירש דהתוספתא מיירי שעושה לרפואה דריצה של תענוג שרי אבל הט"ז מפרש אפילו בריצה לתענוג ואפ"ה אסור כיון דבאותה שעה שהוא רץ אין לו תענוג רק אח"כ ימשוך לו תענוג שיהא תאב לאכילה, ואינו מותר אלא היכא דהריצה גופה היא לו תענוג כגון מרוצת וקפיצת הבחורים עיין שם. והנה מלשון רבנו חננאל משמע דמעשה שעושה להתעמל אסור אף שאין כוונתו לרפואה דכתב דהוא כמין מעשה רפואה. ואין להקשות הא דבר שאין מתכוין מותר, י"ל דהוי פסיק רישי' (ע' בס' תיו יהושע אות ס"א). והנה /או"ח/ בסי' שכ"ח סעיף ל"ז איתא דדבר שאינו מאכל בריאים אסור לאכול למי שיש לו מיחוש בעלמא, אבל אם אין לו שום מיחוש מותר. וכ' המג"א ס"ק מ"ג וז"ל בטור כתוב ושותה אותו לרעבו ולצמאו מותר משמע דאם עושה לרפואה אסור אעפ"י שהוא בריא ופי' הפמ"ג שכוונתו להיות גופו בריא, והיינו כמ"ש בעל משנה ברורה שכוונתו לחזק מזגו. ובספר תורת שבת ס"ק מ"ט כתב דאף שעושה להברות גופו שלא יבוא לידי חולי מותר דכל אכילה היא להברות הגוף וע' תיו יהושע אות מ"ג ואות ס"א. אמנם נראה דזה דוקא באכילה דהנאה היא לו עכ"פ אם מחזק בזה מזגו, אבל במתעמל דטורח את עצמו אף שאין לו מיחוש וכוונתו רק לחזק מזגו אסור, ולהכי דייק ר"ח וכ' דהוי כמין רפואה ולא כתב דהוי רפואה. וע"כ אין להתיר למי שבא לשאול ע"ד הטורנען. אך במקום שנהגו היתר מכבר אפשר דאין לאסור להם, ובפרט במקום שיש לחוש משום איבה דמנהל בית הלמוד יהיה לו איבה עם בני ישראל המונעים בניהם מלמוד זה, כמו שאירע באיזה בתי למוד שקורין גימנאזיום; והנח להם לישראל וכו'.
30. שו"ת ציץ אליעזר חלק ו סימן ד
בדין עשיית תרגילי גוף בשבת בכלי הנקרא אכספנדר.
...גם בשו"ע הגרש"ז שיכל את ידיו וכלל בהלכה אחת את שני הדינים הנ"ל ביחד וכתב בסי' שכ"ח סעי' מ"ז וז"ל: אסור לשפשף על הגוף בכח אפי' לתענוג בעלמא כמ"ש בסי' שכ"ז ואצ"ל כדי שייגע ויזיע עכ"ל. והיינו כנ"ל מפני שאין כל סתירה ביניהם.
...נלמד עכ"פ מכל הנ"ל שאסרו אפילו התעמלות שבדרך ריצה, ולדעת כמה אסרו אפילו התעמלות הבאה מדרך של טיול מייגע, אי משום רפואה, ואי משום מצטער באותה שעה, דון מינה במכש"כ שיש לאסור סוג ההתעמלות של נידוננו דכולי בה יגיעה וצער לזמנה וגם התעייפות וזיעה לאח"כ.
31. חיי אדם חלק ב-ג (הלכות שבת ומועדים) כלל ס סעיף א
כתיב [ישעיה נ"ח י"ג] וכבדתו מעשות דרכיך, שלא יהיה הילוכך בשבת כמו בחול, לפיכך אין לרוץ בשבת כי אם לדבר מצוה. ואפילו בחול לא יפסיע פסיעה גסה, דהיינו יותר מאמה. ומכל מקום בחורים המתענגים בקפיצתם ומרוצתם, וכן לראות כל דבר שמתענגים בו, מותר.
32. שו"ת האלף לך שלמה חלק אורח חיים סימן שלט
כתב הרמ"א /או"ח/ בסי' תקי"ח סעיף א' בהג"ה ומותר לשחוק בכדור ותמה הטו"ז בשם הרש"ל דאטו ראוי להתיר דבר כזה מה שהוא שחוק לתנוקת ובאמת אין זה תימה דגדולה מזו מצינו גבי שבת מי שיש לו תענוג משמיעת דברים בטלים וכו' מותר לו לשמוע וכן בחורים המתענגים בקפיצתם מותר בשבת הרי דדבר התלוי בעונג תלוי בדעת האדם במה הוא נהנה כן ה"נ בזה כיון דבעינן רק צורך קצת אף זה הוי בכלל צורך וז"פ:
33. שו"ת שבט הלוי חלק א סימן נח
הנה לשון הסמ"ק סוס"י רפ"א (ועיין קצת מלשונו בטור וב"ח ריש סימן ש"א) ואל ירוץ בשביל חפציו להרויח, אבל לדבר מצוה מותר, ונ"ל כי בחורים המתענגים בריצתם ובקפיצתם מותר שאינם רצים להרויח וכו', הנה לשונו ברישא בשביל חפציו להרויח משמע להדיא דרק כה"ג עיקר איסורו מדברי קבלה, אלא דחז"ל גזרו גם על סתם ריצה כדמוכח בש"ס ופוסקים משום דנראה כרץ להרויח שכן דרכו בחול לרוץ כדי להרויח והיא סתם ריצה, וע"כ לא הותרה אלא לדבר מצוה וכיו"ב, הגם שאינו ניכר בשעת הריצה שאינו רץ מפני חפציו, מ"מ כיון דלדבר מצוה הוא לא גזרו, אבל כהאי דגשמים שניכר בשעת הריצה שאינה ריצה של חול, ויש בה צורך ותועלת המותר בשבת, ומשונה היא הריצה מריצה סתם, בודאי כה"ג לא נגזר מעיקרא,
34. שמירת שבת כהלכתה פרק טז:א
כל הדינים המבוארים בפרק זה אמורים לגבי ילדים שלמטה מגיל בר-מצוה (או בת מצוה) בלבד. ואילו אחרי גיל זה – ודאי רצוי שימנעו עצמם ממשחק בשבת וביו"ט, כי השבת חמדת הימים לעונג ניתנה, עונג רוחני, מעין עולם הבא...
35. שמירת שבת כהלכתה פרק טז:מ
משחקי ריצה, קפיצה, תופסת, ומחבואים מותרים. וכן מותר לקפוץ בחבל, אבל להתעמל אסור.
(קו) ואם נהנה מן ההתעמלות, י"ל דשרי; שמעתי מהגרש"ז אויערבך זצ"ל...
36. כף החיים סימן שא ס"ק יג
וכן מותר לטייל – פ' כוונתו להתעמל ולהתחמם בכך אבל אסור לרוץ כדי להתחממם אם עושה לרפואה מ"א סק"ה....וי"ל כדברי המג"א
