אדר ראשון
הרב ארי דוד קאהן Rabbi Ari Kahn מת"ן כב' שבט התשע"א Adk1010@gmail.com http://Rabbiarikahn.com http://arikahn.blogspot.com
1. תלמוד בבלי מסכת מגילה דף ו עמוד ב
משנה. קראו את המגילה באדר הראשון ונתעברה השנה - קורין אותה באדר שני. אין בין אדר הראשון לאדר השני אלא קריאת המגילה, ומתנות לאביונים.
2. תלמוד בבלי מסכת מגילה דף ו עמוד ב
גמרא. הא לענין סדר פרשיות - זה וזה שוין. מני מתניתין? לא תנא קמא, ולא רבי אליעזר ברבי יוסי, ולא רבן שמעון בן גמליאל. דתניא: קראו את המגילה באדר הראשון ונתעברה השנה - קורין אותה באדר השני, שכל מצות שנוהגות בשני נוהגות בראשון חוץ ממקרא מגילה. רבי אליעזר ברבי יוסי אומר: אין קורין אותה באדר השני, שכל מצות שנוהגות בשני נוהגות בראשון. רבן שמעון בן גמליאל אומר משום רבי יוסי: אף קורין אותה באדר השני, שכל מצות שנוהגות בשני אין נוהגות בראשון. ושוין בהספד ובתענית שאסורין בזה ובזה. - רבן שמעון בן גמליאל היינו תנא קמא! - אמר רב פפא: סדר פרשיות איכא בינייהו. דתנא קמא סבר: לכתחילה בשני, ואי עבוד בראשון - עבוד, בר ממקרא מגילה דאף על גב דקרו בראשון קרו בשני, ורבי אליעזר ברבי יוסי סבר: אפילו מקרא מגילה לכתחילה בראשון. ורבן שמעון בן גמליאל סבר: אפילו סדר פרשיות, אי קרו בראשון - קרו בשני. מני? אי תנא קמא - קשיא מתנות, אי רבי אליעזר ברבי יוסי - קשיא נמי מקרא מגילה. אי רבן שמעון בן גמליאל - קשיא סדר פרשיות! - לעולם תנא קמא, ותנא מקרא מגילה והוא הדין מתנות לאביונים, דהא בהא תליא. ואי בעית אימא: לעולם רבן שמעון בן גמליאל היא, ומתניתין חסורי מיחסרא, והכי קתני: אין בין ארבעה עשר שבאדר הראשון לארבעה עשר שבאדר השני אלא מקרא מגילה ומתנות, הא לענין הספד ותענית - זה וזה שוין. ואילו סדר פרשיות לא מיירי. אמר רבי חייא בר אבין אמר רבי יוחנן: הלכתא כרבן שמעון בן גמליאל שאמר משום רבי יוסי. אמר רבי יוחנן: ושניהם מקרא אחד דרשו: בכל שנה ושנה. רבי אליעזר ברבי יוסי סבר: בכל שנה ושנה, מה כל שנה ושנה אדר הסמוך לשבט - אף כאן אדר הסמוך לשבט, ורבן שמעון בן גמליאל סבר: בכל שנה ושנה, מה כל שנה ושנה אדר הסמוך לניסן - אף כאן אדר הסמוך לניסן. בשלמא רבי אליעזר ברבי יוסי - מסתבר טעמא, דאין מעבירין על המצות, אלא רבן שמעון בן גמליאל מאי טעמא? - אמר רבי טבי: טעמא דרבי שמעון בן גמליאל מסמך גאולה לגאולה עדיף.
3. רש"י מסכת מגילה דף ו עמוד ב
סדר פרשיות - פרשת שקלים וזכור ופרה והחודש, דתנן במתניתין דבני העיר דנוהגין באדר.
זה וזה שוין - שאם קראם בראשון אין צריך לחזור ולקרות בשני.
שאסורין בזה ובזה - ביום ארבעה עשר וחמשה עשר שבשניהן.
אין מעבירין כו' - משבא לידי אקדים לעשות, דהכי תניא במכילתא ושמרתם את המצות - אם באת מצוה לידך אל תחמיצנה.
גאולה לגאולה - פורים לפסח.
4. רא"ש מסכת מגילה פרק א
מתני' קראו את המגילה באדר הראשון ונתעברה השנה קורין אותה באדר השני אין בין אדר הראשון לאדר השני אלא מקרא מגילה ומתנות לאביונים. נראה לומר דסיפא ארישא קיימא היכא דקרא המגילה בארבעה עשר ונתעברה השנה אז אין בין אדר ראשון לשני אלא מקרא מגילה ומתנות לאביונים דאע"פ דעשאו בראשון צריכין לחזור ולעשותן בשני אבל כל שאר דברים שעשאום בראשון ושוב נתעברה השנה אין צריכין לחזור ולעשותן בשני [והיכא] דנתעברה השנה קודם אדר ראשון אז הוי אדר הראשון כמו שבט ...
גמ' ומוקמינן מתניתין כרבן שמעון בן גמליאל והכי קאמר אין בין ארבעה עשר של אדר הראשון לארבעה עשר של אדר השני אלא מקרא מגילה ומתנות לאביונים הא להספד ותענית שניהם שוין וכן הלכה
5. מרדכי מסכת מגילה פרק מגילה נקראת [רמז תשעד]
[רמז תשפד] אין בין אדר ראשון לאדר שני אלא מקרא מגילה ומתנות לאביונים הא לענין הספד ותענית זה וזה שוין אמר ר"מ היינו קודם שבטלה מגילת תענית אבל בזמן הזה כיון שבטלה מגילת תענית והותרו כל הימים אין אסורין בהספד ותענית אלא בחנוכה ופורים דמתפרסמא מילתא דניסא כדמפרש פ"ק דר"ה לבד מפורים דאית ביה מקרא מגילה אבל י"ד דאדר הראשון כיון דלית ביה פרסום ניסא ולא מקרא מגילה לא עדיף משאר מגילת תענית ומותר בהספד ובתענית ועוד קבל מור"ם דהא דאמרינן דאסור בהספד ותענית דוקא בקראו המגילה ונתעברה השנה
6. ספר אבודרהם פורים
ואם תהיה השנה מעוברת, בארבעה עשר ובחמשה עשר מאדר ראשון מתפללים כמו ביום ב' של פורים שאמרנו וגם הנשים נוהגות שלא לעשות בהם מלאכה.
7. שולחן ערוך אורח חיים הלכות מגילה ופורים סימן תרצז סעיף א
יום י"ד וט"ו שבאדר (א) ראשון אין נופלים על פניהם, ואין אומרים מזמור (ב) יענך ה' ביום צרה, <א> ואסור בהספד (ג) [א] ותענית; אבל שאר דברים אין נוהגים בהם; וי"א דאף בהספד ותענית מותרים. הגה: והמנהג כסברא הראשונה. י"א שחייב להרבות במשתה ושמחה (ד) א [ב] בי"ד שבאדר ראשון (טור בשם הרי"ף) ואין נוהגין כן, (ה) <ב> מ"מ ירבה קצת בסעודה כדי לצאת ידי המחמירים; ב וטוב לב משתה תמיד (משלי ט"ו, ט"ו) (הגהות מיימוני בשם סמ"ק).
8. שולחן ערוך אורח חיים הלכות תענית סימן תקסח סעיף ז
כשאירע יום (מא) שמת אביו או אמו באדר, והשנה מעוברת, יתענה כ [טז] באדר ב'. הגה: ויש אומרים דיתענה בראשון (מהרי"ל ומהר"י מינץ), אם לא שמת בשנת העיבור <ג> באדר שני דאז נוהגים להתענות בשני (ת"ה סימן רצ"ה /רצ"ד/); וכן המנהג להתענות בראשון, (מב) מיהו יש מחמירין להתענות בשניהם (פסקי מהר"י בשם מהר"י מולין).
9. ביאור הגר"א אורח חיים סימן תקסח סעיף ז
בשניהם. כן הוא עיקר מדינא כנ"ל:
10. משנה ברורה סימן תקסח ס"ק מא
(מא) שמת אביו א"א =או אמו= באדר והשנה מעוברת - ר"ל שבשנה שמת בו אביו לא היה השנה מעוברת ובשנים הבאים אח"כ איתרמי שנה מעוברת דעת המחבר דסתם אדר הוא אדר שני וי"א להיפך וגם יש בענינינו טעם דאין מעבירין על המצות:
11. משנה ברורה סימן תקסח ס"ק מב
(מב) מיהו יש מחמירין להתענות בשניהם - עיין במ"א שמסיק דאם קבל עליו בנדר להתענות יום שמת בו אביו או רבו מחוייב להתענות בשניהם דכן הוא העיקר לדינא [וכ"כ הגר"א] אכן אם לא קבל עליו בפירוש רק מצד מנהגא שמנהג להתענות יום שמת בו אביו ואמו א"צ להתנהג לעולם אלא כמו שנהג בפעם ראשונה כשמתרמי לו השנה מעוברת דמעיקרא אדעתא דהכי קבל עליה אכן בפעם ראשונה גופא אם בא לימלך כיצד לעשות הנכון לומר לו [לח] שיתענה בשניהם (אכן אם קשה לו להתענות בשניהם נראה שטוב יותר שיברור לו יום ראשון דכן הוא המנהג) אכן האבלים אין צריכין ליתן לו קדיש אלא פ"א וכיוצא בזה כתבו בשם רש"ל מי שאינו יודע יום שמת בו אביו ואמו יברור לו יום אחד אך אל יסיג גבול אחרים לומר קדיש. אם מת אביו ביום ראשון דר"ח אדר שני יתענה לשנה הבאה שהיתה שנה פשוטה ביום א' דר"ח אדר ולא בכ"ט בו דלעולם אדר של שנה פשוטה עומד תחת אדר שני של שנה מעוברת. ומי שמת אביו ביום ראשון דר"ח כסליו ולשנה הבאה היה חשוון חסר ור"ח כסליו אינו אלא יום אחד צ"ע מתי יתענה אם בכ"ט לחשוון שהוא יום א' לפני ר"ח כסליו דהא לעולם יום שני עיקר שמונין למועדות משני וא"כ היה יום פטירת אביו יום אחרון מחודש חשוון וגם עתה יקבע ביום אחרון לחודש זה או נימא דעכ"פ הוי שם ר"ח עליו ולכן יקבע יום היא"צ עתה ג"כ בר"ח [ולא להתענות בו דהא אין מתענין בר"ח כדלקמיה אלא להדליק בו נר ולומר קדיש] ומסיק המ"א דאם שנה ראשונה למיתת אביו השנה היא חסרה וכמש"כ וא"כ עדיין לא הוקבע הענין עליו בנדר יקבע היא"צ בכ"ט לחודש חשוון וכמש"כ הטעם אבל כששנה הראשונה היא ג"כ מלאה א"כ צריך ליקבע היום בר"ח ולכן אף בשנים הבאים אחריהם אף שהם חסרים יקבע בר"ח [לט] ויש מאחרונים שסוברין דלעולם יקבע בר"ח [מ] והעולם נוהגין כהמ"א:
12. שולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכות השחר ושאר ברכות סימן נה סעיף י
אם נער אחד נולד בכ"ט לאדר ראשון משנה מעוברת, ונער אחד נולד באדר שני באחד בו, י ושנת י"ג (מג) [יא] אינה מעוברת, אותו שנולד בכ"ט לאדר הראשון צריך להמתין (מד) עד כ"ט לאדר בשנת י"ג להיות בן י"ג שנה, ואותו שנולד אחריו באחד באדר השני יהיה בן י"ג שנה כיון שהגיע אחד באדר של שנת י"ג. הגה: ומי שנולד באדר ונעשה בר מצוה בשנת העיבור, (מה) אינו נעשה בר מצוה עד אדר השני (תשובת מהר"י מינץ סי' ט"ו /ט'/).
13. מגן אברהם סימן נה ס"ק י
ושנת י"ג אינה מעוברת - משמע דאם שנת י"ג מעובר' אותו שנולד באדר ראשון נעשה בן י"ג באדר ראשון וכ"כ בלבוש סי' תרפ"ה וצ"ע דהא מי שנולד בשנה פשוטה אינו נעשה בר מצוה עד אדר השני כמ"ש בהג"ה וא"כ גם זה אף על פי שנולד בשנת העיבור מ"מ אשתקד היתה שנה פשוט' ונעש' בן י"ב באדר סתם א"כ לא מלאו לו י"ג עד שנת אדר השני ... לכן נ"ל דנעשה ב"מ באדר שני והא דנקט ושנת י"ג אינה מעוברת מילתא דפסיק' נקט: ומי שנולד ביום א' דר"ח כסליו וכשנעשה בר מצוה חשון חסר ור"ח כסליו אינו אלא יום א' צ"ע אם נעשה ב"מ כ"ט לחשון דהא משמע בנדרים דף ס' דבאמת יום ראשון של ר"ח הוא יום ל' לחדש העבר אלא שבלשון בני אדם קוראין אותו ר"ח וכן בא"ע סי' קכ"ו ס"ו יש דעות שונות ומ"מ נ"ל דלא נעשה ב"מ עד ר"ח דהא עדיין לא מלאה לו שנה עד שיעברו כ"ט יום מחשון דבעי' י"ג שנים שלימים כנ"ל ועמ"ש סי' תקס"ח ס"ז:
14. משנה ברורה סימן נה ס"ק מד
(מד) עד כ"ט לאדר - דמהו דתימא שיחשב האדר הראשון שנולד בו במקום שבט וכיון שיגיע כ"ט בשבט בשנת י"ג יהיה נעשה בר מצוה קמ"ל דלא אמרינן כן:
15. משנה ברורה סימן נה ס"ק מה
(מה) אינו נעשה - אף על גב דכבר כתב המחבר סעיף ט' דחודש העיבור בכלל מ"מ ה"א דוקא בנולד בחודש אחר כגון בר"ח ניסן ושנת י"ג מעוברת אין נעשה בר מצוה עד ר"ח ניסן אבל נולד בר"ח אדר ה"א דנעשה בר מצוה בר"ח אדר ראשון קמ"ל דאדר ראשון לא נקרא אדר [מ] אלא חודש העיבור מיקרי שהרי אין קורין את המגילה באדר ראשון ואנן בעינן י"ג שנים שלימים. מי שנולד ביום ראשון בר"ח כסליו והיו אז ב' ימים ר"ח ובשנת י"ג היה חשון חסר וכסליו אינו אלא יום אחד ר"ח אעפ"כ [מא] אינו נעשה בר מצוה עד ר"ח כסליו. ומי שנולד בר"ח כסליו ולא היה רק יום אחד ר"ח ובשנת י"ג היו שני ימים ר"ח [מב] נעשה בר מצוה ביום א' דר"ח:
16. שולחן ערוך יורה דעה הלכות אבילות סימן תב סעיף יב
הגה:...ואם מתו באדר ונתעברה השנה, יא העיקר להתענות באדר (ו) הראשון (ת"ה סימן רצ"ד ומהר"י מינץ), אף על פי שיש חולקין, כך הוא עיקר. יב ואם מתו בשנת העיבור באדר השני, מתענה גם כן בעיבור באדר השני (ג"ז שם). ועיין באורח חיים סימן תקס"ח סעיף ז'. ועיין לעיל סימן (ז) שצ"א שאין לאכול בסעודה בליל יום שמת בו אב ואם. ואם חל תענית זה בערב שבת, דינו כשאר תענית. ועיין בא"ח סימן רמ"ט. מיהו אם בפעם ראשון השלים, ינהוג כן (ח) כל ימיו.
17. שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ג סימן קס
עוד בענין קביעות יום היאר - צייט, ואמירת קדיש בשבת שקודם הקבורה בע"ה ב' שבט תשמ"א מע"כ ידידי מר ר' ירוחם פראם שליט"א ומע"כ ידידי הרה"ג ר' אברהם ביקשטיין שליט"א שלום וברכה וכל הטוב לעולם. א' מי שמת באדר בשנה פשוטה מתי יעשו היאר - צייט בשנה מעוברת.
במי שמת באדר בשנה פשוטה אף שהרמ"א /יו"ד/ כתב בסימן ת"ב (סעי' י"ב) שהעיקר להתענות באדר ראשון הא כתב הש"ך בס"ק י"א דבאו"ח סימן תקס"ח סעיף ז' הביא הרמ"א שיש מחמירין להתענות בשניהם ואף שאין כוונתו לקושיא דהא גם ביו"ד רמז שיש גם מקום להחמיר בזה שכתב אף על פי שיש חולקין כך הוא העיקר, אלא כוונתו שמלשון הרמ"א באו"ח חזינן שטוב להחמיר וכאן כתב רק מה שסובר לדינא, וכתב זה משום שסובר שצריך להחמיר בשניהם וכדמסיק שכן כתב מהרש"ל שכן נוהגין וכן סובר הב"ח, והמג"א בסימן תקס"ח סק"כ מסיק דלדינא יש להיות בשניהם, ואולי גם הש"ך לא לחומרא בעלמא מסיק שצריך להתענות בשניהם אלא לדינא, דכן מסתבר שלא לחלק מלהעשות בר מצוה דאינו נעשה בר מצוה עד אדר שני כדכתב הרמ"א באו"ח סימן נ"ה סעיף י' ואף שיש חלוקים הם כולן דחוקים, ומשמע מלשון רוב הפוסקים דהוא מדין ודאי שלא נעשה בר מצוה עד אדר השני וצ"ע בזה אך שלמעשה אינו נוגע זה.
18. שו"ת שבט הלוי חלק י סימן קה
ב"ה, ר"ח אד"א תש"ס לפ"ק.
הנה כב' הציע לפנינו שאלת חכם, ילד שנולד בשנה פשוטה בשלשים לחודש שבט שהוא א' דר"ח אדר ונעשה בר מצוה בשנה מעוברת, אם נעשה בר מצוה כיום הולדו לפני י"ג שנה דהיינו בל' לחודש שבט א' דר"ח אדר א', או כדעת הגאון בנין ציון ח"א סי' קנ"א דדעתו דנעשה רק בר מצוה ביום א' דר"ח אדר ב'.
ובתשובת דבר זה אומר לענ"ד דנעשה גדול ביום ל' שבט א' דר"ח אד"א, מעיקר ההלכה עכ"פ, והוראת הבנין ציון במחכתה"ג אינה מובנת, וכדי שלא להאריך אבא על עיקר ראיתו מתשובת מהר"י מינץ סי' ט' שכתב להוכיח שהנולד בשנה פשוטה באדר דלא נעשה בר מצוה עד אדר שני, וז"ל, דכיון דאדר ראשון הוא ודאי חודש העבור (כאשר הוכיח שם משיטת הראשונים) פשוט מסברא דאילו נולד בניסן יהי' בר מצוה בניסן ולא באדר ב' ה"נ נימא דבאדר ב' יהי' בר מצוה ולא באדר א' שהוא חודש העבור, ולא נקרא אותו אדר אלא שבט וכו'. הרי שפשיטא לי' דאדר שני הוא עיקר האדר ואדר ראשון דיינינן לענין בר מצוה כשבט, א"כ גם אם נימא דמי שנולד ביום א' דר"ח אדר חשבינן לנולד בל' בשבט מכ"מ לא הגיע יום זה עד א' דר"ח אדר שני, זו הוראת בעל בנין ציון.
ודרכו מכוסה מאתנו, דהמעיין במהר"י מינץ ובטעמו יראה דההיפך מוכח, דהא כתב שם ליסוד הוראתו דהיות דאד"א נעשה להשלים החסר שבין חדשי החמה לחדשי הלבנה, וא"כ ימי חודש אדר ראשון יוצאים כולם בהשלמה של השנים הרבות שלפני הבר מצוה, ועדיין לא עבר עליו חודש אדר אמיתי משנת י"ג שלו א"כ צריך לימי אדר ב' להשלים שנת י"ג בשלמות, דאם לא כן אנו מקדימים שעת גדלות שלו נגד משפט התורה, כ"ז ברור ופשוט למעיין בתשובת רבינו מהר"י מינץ.
וכ"ז לא שייך רק על ימי אד"א, דהיינו מיום ב' דר"ח אד"א שאז סופרים ימי חודש, אבל יום ראשון דר"ח אד"א שהוא ל' שבט אינו מן המשלימים חסרון השנים ע"י ההבדלים בין חדשי חמה לחדשי לבנה, אלא דכל חודש מלא אנו נותנים יום ל' שלו לתחלת ר"ח הוא להשלים שעות החודש היות כל חודש הוא כ"ט יום י"ב שעות ותשצ"ג חלקים, בערך כחצי יום, וא"א למנות ימי חודש לחצאין ע"כ בערך כל חודש שני אנו עושים יום שלם לענין ר"ח דוקא אבל לא לענין מנין ימי חודש עצמו כמבואר בטור או"ח סי' תכ"ז, וברמב"ם פ"ח מהל' קדוש החודש.
נמצא דימי חודש אד"א המתחילים ביום ב' דר"ח צריכים עוד להשלמת ימי חודש אדר ב', אבל יום ראשון א"צ לשום השלמה דלא נעשה להשלמת החסר מהשנים אלא משלים רק החסר ע"י שעות החודש, ובעל בנין ציון במחכ"ת דימה רחוקים בתכלית. ומשאר מקומות שהעיר פשוט דאין ראי', ע"כ בודאי מעיקר הדין הוא נעשה בר מצוה ביום ל' לחודש שבט א' דר"ח אדר א', וכבודכם מסרו לי דכך הורו גאוני ירושלים בימי הגאונים מהרי"ל דיסקין זי"ע, והגר"ש סלאנט זי"ע.
ואמנם כדי לחשוש להגאון בעל בנין ציון ודעמי' כדאי להחמיר שלא להחזיקו לגדול בדבר שהוא להחמיר כגון להוציא אחרים וכדומה, אבל להקל שלא להחזיקו לגדול כגון לענין חיוב תפילין וכדומה הדבר נוטה לדעת הסוברים דמל' שבט א' דר"ח נעשה גדול כנ"ל.
ב. ואשר שאל לענין נולד באדר תשמ"ז, שנעשה בר מצוה השנה רק באדר שני האם צריך להחמיר לענין תפילין שהוא דאורייתא מאדר ראשון או נימא שהכרעת רבינו הרמ"א סי' נ"ה ס"י הוא לקולא ולחומרא.
כבר כתבתי לענ"ד בשו"ת שבט הלוי ח"ו סי' ט' דמעיקר הדין אין לחשוש לשיטת הר"ש הלוי שבפר"ח שכתב שנעשה בר מצוה באדר א', הואיל שיצא הלכה לכל ישראל כרמ"א ודעמי' דדעתם דאינו נעשה בר מצוה רק באדר ב', אמנם הבאתי שם מתשובת בית שלמה אה"ע סי' נ"ו היות דבלא"ה כ' מג"א דמתחילים זמן מה לפני הבר מצוה בהנחת תפילין ויש לדבר זה מקור בגמ' סופ"ג דסוכה מ"ב ע"א, נהי דהרבה אין נוהגים כן, מכ"מ במקרה זה דאד"א ואד"ב יכול להחמיר בדרך חומרא להתחיל מאד"א, וכ' הבית שלמה שיתחיל שלא מיום לידתו כדי שלא יראה שקבעו הלכה מאד"א...
ג. ובענין משנכנס אדר מרבין בשמחה, ודאי פשטות ההלכה רק מאדר ב' דהא כתב רש"י תענית כ"ט משנכנס אדר, ימי ניסים היו לישראל פורים ופסח, וזה באדר ב' דאין בין ראשון לשני אלא מקרא מגילה כפ"ק דמגילה ובירושלמי איתא דכל החודש כשר למגילה, וכדכ' והחודש אשר נהפך מיגון לשמחה, וכמש"כ רמ"א או"ח תרפ"ח ס"ז, ועיין הי' ריטב"א במס' תענית שם שכ' דבר פלא, שאעפ"י שאין מזל לישראל כארז"ל מכ"מ בב' חדשים כנראה אלול ואדר לכו"ע יש מזל לישראל, ועיין בשפת אמת תענית שם שכ' דגורם שמחה באדר ע"י באחד באדר משמיעים על השקלים והתחדשות הקרבנות, וזה ודאי לא הי' אלא באדר שני ואכמ"ל, אבל אית דמוסיפין שמחה מאד"א, וטוב לב משתה תמיד.
19. שולחן ערוך אורח חיים הלכות תענית סימן תקפ סעיף ב
בז' באדר מת משה רבינו ע"ה =עליו השלום=
20. משנה ברורה סימן תקפ ס"ק טו
(טו) בז' באדר וכו' - ובשנה מעוברת יש דעות בין האחרונים ועיין בפ"ע וסוגין דעלמא להתענות בראשון:
21. שו"ת יחווה דעת חלק א סימן פג ד"ה ובדבר הנוהגים
ובדבר הנוהגים להתענות בשבעה באדר, שהוא יום פטירת משה רבינו, ע"פ המבואר בשו"ע /א"ח/ (סי' תק"פ), האם יתענו באדר א' או באדר ב', הנה בילקוט שמעוני (פרק ה') נחלקו תנאים בדבר זמן פטירת משה רבינו ע"ה, ר"א המודעי אומר בז' באדר א' נפטר, ר' אליעזר אומר בז' בשבט, ור' יהושע אומר בז' באדר, והלכה כרבי יהושע, שכן מבואר (בקידושין ל"ח ע"א) שבסך הכל היו ל"ג ימים מיום פטירת משה עד שעברו את הירדן ביו"ד /בי'/ בניסן, וא"כ אפילו את"ל שנה מעוברת היתה, כדברי ר"א המודעי, פטירתו היתה בז' אדר ב', ולפ"ז הנוהגים להתענות ביום פטירת משה רבינו, יתענו בז' אדר ב', ואמנם בתשו' מהרי"ל (סי' ל"א) כתב שיתענו בז' באדר א', וע"פ זה הורה ג"כ שמי שנפטר לו אביו באדר, יש לו לעשות האזכרה והלימוד ביום פקודת השנה באדר א', וכ"כ בשו"ת תרומת הדשן (סי' רצ"ד), וראה עוד בתשו' מהר"י מינץ (סי' ט'), וכ"פ הרמ"א בהגה"ה באו"ח (סי' תקס"ח), אולם המהרי"ו (בחי' דינים שבסוה"ס סי' ה') פסק שיש להתענות ולנהוג פקודת השנה באדר ב', והביאו להלכה מרן הב"י (סי' תקס"ח), וכן פסק הגאון החכם צבי הובאו דבריו בשאלת יעב"ץ ח"א (סי' קי"ז), וכן הסכים בשו"ת חת"ס (חאו"ח סי' קס"ג), וכן פסק הגאון רבי דוד פארדו בס' שכיות החמדה, וכ"פ בשו"ת ויען יצחק (חיו"ד סי' לט). ואף על פי שהגאון יעב"ץ בשאלת יעבץ שם כתב שלדברי האומר במס' סוטה (יב ע"ב) שמשה רבינו נולד בשנה מעוברת באדר א', מסתבר לומר שאם גם שנת פטירתו היתה מעוברת, בודאי שנפטר באדר א', כמו שכתוב בן מאה ועשרים שנה אנכי היום, היום מלאו ימי ושנותי, ומכאן סיוע לדברי מהרי"ל והתה"ד שכתבו להתענות באדר א', ע"כ. וכן דעת הגרח"פ בלב חיים ח"ב (דקנ"ז ע"א), (אלא שכ' שאם אפשר טוב להתענות ולעשות הלימוד בשני הימים, בז' באדר א' ובז' באדר ב') אולם אין זה מוכרח, שאנו אין לנו אלא סתם דברי הגמ' (בקידושין ל"ח ע"א) שמיום פטירת משה עד שעברו הירדן היו רק ל"ג ימים, וזה היה בי' בניסן, וא"כ לא יתכן לומר שנפטר באדר א', וכבר כתב הגר"י חאגיז בשו"ת הלק"ט ח"ב (סי' קע"ג), שמה שאמרו שהקב"ה ממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום ומחודש לחודש, כיונו לומר במה שהוסיפו ודקדקו בלשונם ואמרו מחודש לחודש, שאפי' אם נולד משה בשנה מעוברת באדר א', לא נפטר אלא באדר ב', ולכן יש להתענות בז' באדר ב', וכ"כ המג"ן הובא בס' פתח עינים (ר"ה י"א ע"א). ואף היעב"ץ חזר בו ופסק בסידורו שיש להתענות באדר שני, כדברי מר אביו החכם צבי, וראה עוד בשו"ת מלמד להועיל (חאו"ח סי' קי"ג), ובשו"ת אמרי שפר (סי' ח'), ובשו"ת קרית חנה דוד ח"א (סי' צ"ב), ועוד. ואף העושה אזכרה ולימוד ביום פקודת השנה לע"נ =לעילוי נשמת= אביו, יש לעשות כן באדר ב', אא"כ נפטר אביו באדר א' בשנה מעוברת שאז יש לעשות האזכרה והלימוד באדר א', וכיו"ב מבואר בפוסקים שנער שנולד באדר א' בשנה מעוברת, נעשה בר מצוה באדר א'. וכמ"ש מהר"י מינץ (סי' ט'), ומהר"ש הלוי (סי' ט"ז), והפר"ח והא"ר (בסי' נ"ה), ואף על פי שהמג"א (בסי' נ"ה סק"י) כתב שגם הנולד באדר א' בשנה מעוברת אינו נעשה בר מצוה אלא באדר ב', כבר השיגו עליו האחרונים והעלו כאמור. וכן הסכים השבות יעקב ח"א (סי' ט'). והעיד שכן מנהג פשוט אצל כל בעלי הוראה להורות כאמור. וכ"פ בשו"ת מעיל צדקה (סי' כ"א), וכן הסכים מרן החיד"א במחזיק ברכה (בקו"א סי' נ"ה), והכף החיים פלאג'י (סי' י"ג אות ב'), ועוד אחרונים.
22. שו"ת ציץ אליעזר חלק כב סימן לט
א. בדיני ומנהגי אדר ראשון ואדר שני ובמיוחד ביאצ"ט.
ב. אם יש מקום לחומרא להתנהג בט"ו לאדר"א במשלוח מנות.
תשובה לשואל.
ישנם בזה חילוקי דיעות במפרשים איך להתנהג למעשה ובמיוחד בקביעת יום היאר צייט, וכידוע. ואני אברר בזה דעתו של גדול הפוסקים הגאון החתם סופר זצ"ל. וכדלקמן.
א) בשו"ת חתם סופר חאו"ח סימן י"ד מברר לכאורה רק שיטות המפרשים וחילוקי הדיעות שמצינו בזה בהוספת הבהרות בזה מדיליה. אבל לא קובע דיעה ברורה בזה להלכה למעשה.
אני מחוה דעתי בזה בכאמור, כי מצינו לו במקו"א שקובע הלכה ברורה בזה לאחר בירור רחב ומסיים במפורש שכן דעתו להלכה למעשה. והיא לו בשו"ת בחלק או"ח סימן קס"ג.
וזל"ק: דינים היוצאים מדברינו אלו:
א. דשפיר מצי צבור או יחיד לקבוע יום מועד לעצמם ביום שנעשה להם נס ומצוה נמי עבדי עמ"א ססי' תרפ"ו ודלא כמ"ש הפ"ח במנהגי איסור אות י"ד.
ב. אם הוא באדר ויש בו קום ועשה משתה ושמחה וי"ט אינו צריך להטריח אלא פ"א היינו באדר שני למסמך גאולה לגאולה.
ג. אם הוא קום ועשה של מצוה כגון לחלוק צדקה וכדומה יעשה בראשון משום זריזין מקדימין למצות ואין מעבירין על המצות, ומ"מ אין שום נער נעשה בר מצוה עד אדר ב' מטעם שכתב מג"א סי' נ"ה סק"י ע"ש.
ד. ואם הוא יום תענית בצער יעשה בשני מפני דאקדומי פורעניות לא מקדימין עיין מלחמות ה' ספ"ק דמגילה.
ה. אם הוא מידי דלית בי' טורח כגון שב ואל תעשה מחייב לעשות בב' אדרים בראשון ובשני.
ו. ואמירת קדיש לעולם שני עיקר, דדין של מעלה על הנשמה היא בשני כלשון התורה שבמגילת אסתר דכתיב השנית. וכן ז' אדר יא"צ של מרע"ה בשאילת יעב"ץ ח"א סי' קי"ז מייתי דברי הגאון ח"צ שהעיקור לעשות בשני שלא להרחיקו יותר מג"ח מיום מתן תורה, אלא הוא מייתי סמוכים ג"כ להאומרים לעשותו באדר ראשון אבל להלכה דעתו לעשות בשני, כ"כ מטעם חשבון מן שפסק בז' אדר עמ"ש בסידור שלו גבי ז' אדר. ועוד שם בסוף הסידור גבי ז' אדר שני ע"ש בביאור ותמצא כדברינו ודלא כמג"א סס"י תק"פ.
ז. בשטרות כותבים בראשון סתם ובשני תניין מטעם המפורש לעיל (בדברי התשובה שם) עיי' תומים סס"י מ"ג.
ח. הנודר עד אדר הוא עד הראשון דלשון ב"א גריר בתר לשון שטרות, ומ"מ המחמיר עד אדר ב' תע"ב.
כל הנ"ל נלע"ד להלכה ולמעשה עכל"ק של הח"ס ז"ל.
ב) העתקתי את דברי הח"ס בזה בסי' קס"ג במילואם וכלשונם. כדי להוציא מדעת כמה שרוצים לומר שדבריו בסי' י"ד סותרים למ"ש בסימן קס"ג. ואם רוצים יכולים עוד להסתייע לכך ולומר ביותר כי ישנה הוכחה שחזר בו ממ"ש בסי' קס"ג, כי התשובה בסי' קס"ג חתום שהשיב אותה בתאריך י"ט אד"ר תקפ"א ואילו התשובה שבסי' י"ד רשום שהשיב אותה הרבה זמן יותר מאוחר והיא לו בט"ו אדר תקצ"ח].
אבל המתבונן היטב נוכח לדעת שאין כל סתירה בהתשובות, בסי' י"ד כתב בדעת והסברת המפרשים בזה לפי דעתם. ולא כן בסימן קס"ג בירר בהדיא דעתו המפורשת בזה ושהיא כלשונו להלכה למעשה וכנז"ל.
אוסיף לכך גם מה שראיתי בשו"ת חתן סופר הנכד דבי נשיאה של מרן הח"ס ז"ל סימן צ"ט אות ז' שמבאר ג"כ בכאמור בפשיטות וכותב וז"ל: אבל קדוש זקני ז"ל בחאו"ח סי' קס"ג הסכים כדעת המחבר דתענית הוא צער ואקדומי פורענותא לא מקדמינן, ולענין אמירת קדיש לעולם השני עיקר דדין של מעלה על הנשמה הוא בשני כלשון התורה" ע"ש שהעתיק גם מיתר הסעיפים של הח"ס בזה בסי' קס"ג.
ולציין, שהחתן סופר ז"ל חזר והעתיק בפשיטות בכאמור בשם זקנו הח"ס ז"ל גם בספרו חתן סופר על או"ח בשער ברכות השחר סימן י"ט אותיות ז' ח' ט' י' יעו"ש.
ג) אגב. לענין מה שכותב החתם סופר דבשטרות כותבין בראשון סתם ובשני תניין. יש להעיר דלמעשה לא כן נוהגין גבי גיטין, [דיש מקום לחששא של לעז מוקדם ומאוחר], עיין אה"ע סימן קכ"ו סעי' ז' שנפסק דאם השנה מעוברת יכתוב באדר ראשון לירח אדר ראשון ובשני יכתוב לירח אדר השני יעו"ש בחלקת מחוקק, ובבית שמואל ובט"ז, ויעויין גם בערוה"ש סי' קכ"ו סעי' כ"א שנזכר שבראשון יכתוב אדר הראשון ובשני אדר השני ע"ש. וכך מנהגינו.
בשולי הדברים.
ד) אזכיר בזה חידוש נפלא שמצאתי להכתב סופר שכתוב בנוגע להא דאיתא בגמ' במגילה בד' ו' ע"ב במתניתין: אין בין אדר הראשון לאדר השני אלא קריאת המגילה ומתנות לאביונים. וכותב הרמ"א באו"ח סימן תרצ"ז: די"א שחייב להרבות במשתה ושמחה בי"ד שבאדר ראשון ואין נוהגין כן מ"מ ירבה קצת בסעודה כדי לצאת ידי המחמירים עכ"ל [והוא מהנזכר בתוס' במגילה שם].
ומצאתי בכתב סופר עה"ת בסוף ס' תצוה שכותב בזה וז"ל: וצ"ע בשלוח מנות מה דינו דג"כ לא אמור במתני', ומצאתי ראיתי בר"ן והביאו ב"י שהרגיש בזה שכתב דבמשלוח מנות אין מחוייב דבכלל מתנות לאביונים הוא דקתני אין בין רק מקרא מגילה ומתנות לאביונים ומשלוח מנות בכלל, וצ"ע דבתוס' לא דיבר מזה כלום, אבל לולי הר"ן היה נראה לי לומר ע"פ שמסבירים דמשלוח מנות שייך לסעודה כרעים האהובים בעת שמחתם יושבים ואוכלים משלחים זה לזה מתוך הסעודה כן הדבר הזה, ובאמת מובא בשו"ע דמי שאינו סועד לעצמו אינו מחויב לשלוח מנות, היינו טעמא כי העיקר ניתקן ע"פ הטעמים הנ"ל ושייך למשתה ושמחה, ומעתה אתי שפיר דתוספ' לא חקר רק על משתה ושמחה וממילא הא דשלוח מנות בהא תליא חייב במשתה חייב לשלוח מנות כנ"ל. ולפי"ז מי שמחמיר להרבות בשמחה יתנהג ג"כ לשלח מנות ולא יאחז החבל בשני ראשון להתענג נפשו ולא יתהנה אחרים ומי שלבו רע להנות אחרים לא ירבה במשתה לעצמו ג"כ. והיינו דמסיים [השו"ע] וטוב לב שאין לבו רעה להנות אחרים משתה תמיד מקבל עליו חומרת הפוסקים עכ"ל הכתב סופר.
והוא חידוש נפלא שלא ראיתי מי שירגיש בזה. וגם לרבות שלא שמעתי מי שיתנהג בכזה.
תוספתא מסכת מגילה (ליברמן) פרק א הלכה ו
קראו את המגלה באדר הראשון ונתעברה שנה צריכין לקרותה באדר השני שכל מצות שנוהגות באדר השני אין נוהגות באדר הראשון ר' לעזר בי ר' יוסה או' משם ר' זכריה בן הקצב אין צריכין לקרותה באדר השני שכל מצות שנוהגות באדר השיני נוהגות באדר הראשון רבן שמעון בן גמליאל או' משם ר' יוסה צריכין לקרותה באדר השיני שכל מצות שנוהגות באדר השיני אין נוהגות באדר הראשון חוץ מספד ותענית שנוהגין בזה ובזה שטרות שבזה ושבזה כותבין אדר ואדר שיני נכתב תניין ר' יהודה אומ' אדר שיני נכתב תיו
רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פרק א הלכה יב
קראו את המגילה באדר ראשון ואחר כך עיברו בית דין את השנה חוזרים וקוראים אותה באדר השני בזמנה.
מרדכי מסכת מגילה פרק מגילה נקראת [רמז תשעד]
הגה"ה בתשובת רבינו יואל הלוי שכתב ראיתי שהקשה אדוני מורי ז"ל על תענית אסתר שלפני פורים למה אנו מתענין דהא יום שלפני פורים [*הוא] אף על גב שמגלת תענית בטלה חנוכה ופורים לא בטלו ואסור בתענית והאריך לתרץ ונראה לי דלהכי מתענין דאע"ג דלא בטלה מגילת תענית דפורים יום שלפניו בטל משום דיום י"ג יום נקנור הוא * והואיל ובטל עם שאר מגילת תענית כדאמר בפ"ק דר"ה בטל לגמרי שאפי' משום יום שלפני פורים לא נאסר מלהתענות כדאמרינן בפ"ב בתענית [*גבי] הא דתנן אף על גב שאמרו מקדימין ולא מאחרים מותרין בהספד ותענית ומוקמינן ליה בבני י"ד דקרו בי"ב (*ודקאמר) [*קאמר] יום טורינוס הוא טורינוס גופיה [*בטולי] בטליה משום יום שלפני ניקנור נקום וניגזור ע"ש. ורשב"ט כתב דחנוכה הוא פרסומי ניסא ופורים דכתיב בכתובים הוי ליה כד"ת ולא בעי חיזוק וראיה דבירושלמי מדמה להו [*י"ט דר"ח] דאמר בכל מתענין חוץ משבתות ויו"ט ור"ח וחנוכה ופורים. עד כאן הגה"ה:
מגן אברהם סימן תקסח ס"ק כ
באדר שני - דדמי למי שנדר עד אדר דאם ידע שהשנה מעוברת אסור עד אדר שני וה"נ הוא ידע (ב"י מהרי"ו) וקשה דהרב"י כתב בי"ד סי' ר"כ ס"ח דלהרמב"ם הוי דינא הכי אבל רוב הפוסקים ס"ל דאפי' ידע שהיא מעוברת הוי עד אדר ראשון ועוד ק' התינח אם שנה ראשונה לא היתה מעוברת והתחיל להתענות באדר אז דמי לנדר אבל אם שנה ראשונה מעוברת ובא לימלך באיזה אדר יתענה היאך נעשה ול"נ להביא ראיה מדאמרי' בתענית דף י"ח ע"א לחדש מעובר ופרש"י דהשנה מעובר' כו' משמע להדיא דנוהג באדר שני וגם אמרי' התם ע"ב דיום טוריינוס ויום נקנור כלם נוהגין באדר שני דאלת"ה לא פריך מידי מפורים ע"ש א"כ גם יום שמת בו אביו יש לנהוג בשני ובת"ה מביא ראיה לנהוג בראשון מדאמרי' פ"ק דמגילה דקריאת המגילה בשני משום דמסמך גאולה לגאולה עדיף משמע דאי לאו האי טעמא עבדי' בראשון ע"ש ובתשו' מהרי"ל סי' ל"א דחה ראי' זו משום דבמגילה ס"ד למיעבד בראשון דאין מעבירין על המצו' ע"כ ובגמ' משמע דאי לאו קרא הוי עבדי' פורים בתרוויהו ע"ש ואפשר דגם ימים הכתובים במ"ת נהגו בשניהם וכ"מ קצת בס"ס מ"ת שכת' אין בין אדר ראשון לאדר השני אלא מקרא מגילה וכו' משמע שבא לאורויי שכל הימים הכתובים במ"ת נהגו בשניהם ועוד די"ד וט"ו אסורים בהספד ותעני' בשניהן לכן מדינא יש להתענות בשניהם אך כיון שיום שמת בו אביו אינו אלא מנהג א"צ לעשות אלא כמו שנהג בתחלה דמעיקרא אדעתא דהכי קביל עליה אבל מי שנדר להתענות יום שמת בו רבו וכדומה צריך להתענו' בשניהם כנ"ל ועבי"ד סי' ת"ב בש"כ וט"ז ובכ"ה בשם הר"ש הלוי סי"ו כתב דיש להתענו' בראשון ובס"ח סי' תשי"ב כת' א' מת אביו באדר ראשון והיה מתענה בשנה פשוטה בשבט ובאדר עכ"ל ול"נ דלכ"ע האבלים א"צ ליתן לו קדיש אלא פעם א' וכיוצא בזה כתב במט"מ בשם רש"ל מי שאינו יודע יום שמת בו אביו יברור לו יום א' אך אל יסיג גבול לומר קדיש, ומי שמת אביו ביום ראשון דר"ח כסלו ולשנה הבאה חשון חסר ור"ח כסלו אינו אלא יום א' צ"ע מתי יתענה אם בכ"ט לחשון שהוא יום א' לפני ר"ח כסליו דהא לעול' יום שני עיקר שמונין מועדות משני או נימא דעכ"פ הוי שם ר"ח עליו ולכן יתענה בר"ח ובא"ע סי' קכ"ו יש דיעות אם יום ל' נמנה לחדש העבר או להבא ונ"ל דאם שנה ראשונה היא חסרה יקבע בכ"ט לחשון דבאמת משמע בגמרא דנדרים דיום ל' הוא נמנה לחדש העבר (עמ"ש סי' נ"ה ס"י) אבל כששנה ראשונה היא ג"כ מלאה א"כ צריך ליקבע היום בר"ח ולכן אף בשנים הבאים אחריהם אף שהם חסרים יקבע בר"ח דה"ל כמו נדר דאזלי' אחר לשון בני אדם כמ"ש מהרי"ל ומהרי"ו ועבי"ד סי' ר"כ, ואם מת ביום ראשון דר"ח אדר יתענה לשנה הבאה ביום ראשון דר"ח אדר ראשון ולא בכ"ט בו דלעולם אדר ראשון עומד תחת אדר שני:
1. שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ג סימן קס
עוד בענין קביעות יום היאר - צייט, ואמירת קדיש בשבת שקודם הקבורה בע"ה ב' שבט תשמ"א מע"כ ידידי מר ר' ירוחם פראם שליט"א ומע"כ ידידי הרה"ג ר' אברהם ביקשטיין שליט"א שלום וברכה וכל הטוב לעולם. א' מי שמת באדר בשנה פשוטה מתי יעשו היאר - צייט בשנה מעוברת.
במי שמת באדר בשנה פשוטה אף שהרמ"א /יו"ד/ כתב בסימן ת"ב (סעי' י"ב) שהעיקר להתענות באדר ראשון הא כתב הש"ך בס"ק י"א דבאו"ח סימן תקס"ח סעיף ז' הביא הרמ"א שיש מחמירין להתענות בשניהם ואף שאין כוונתו לקושיא דהא גם ביו"ד רמז שיש גם מקום להחמיר בזה שכתב אף על פי שיש חולקין כך הוא העיקר, אלא כוונתו שמלשון הרמ"א באו"ח חזינן שטוב להחמיר וכאן כתב רק מה שסובר לדינא, וכתב זה משום שסובר שצריך להחמיר בשניהם וכדמסיק שכן כתב מהרש"ל שכן נוהגין וכן סובר הב"ח, והמג"א בסימן תקס"ח סק"כ מסיק דלדינא יש להיות בשניהם, ואולי גם הש"ך לא לחומרא בעלמא מסיק שצריך להתענות בשניהם אלא לדינא, דכן מסתבר שלא לחלק מלהעשות בר מצוה דאינו נעשה בר מצוה עד אדר שני כדכתב הרמ"א באו"ח סימן נ"ה סעיף י' ואף שיש חלוקים הם כולן דחוקים, ומשמע מלשון רוב הפוסקים דהוא מדין ודאי שלא נעשה בר מצוה עד אדר השני וצ"ע בזה אך שלמעשה אינו נוגע זה.
ב' קביעת היאר - צייט כשהיתה הקבורה ביום הג' אחר המות. כשהיתה הקבורה ביום השלישי אחר המות כמו במת ע"ש ונקבר ביום א' וכן כשמאיזה סבה נתאחרה הקבורה יותר מיום אחד, מעצם הדין יש לנהוג יארצייט ביום המיתה כמפורש ברמ"א יו"ד סימן ת"ב בסופו אף בשנה ראשונה, אבל הט"ז והש"ך הביאו מספר תשובות משאת בנימין דבשנה ראשונה ינהגו יא"צ ביום הקבורה מטעם שאם יעשה היא"צ ביום המיתה יש לחוש שיפסיק האבלות ביום היא"צ כמנהג העלמא שלא להתאבל רק עד היא"צ, והט"ז לא הסכים לדבריו, אבל הש"ך פסק דאם הקבורה היתה למחר שליכא חשש קלקול באבלות ינהוג אף בשנה ראשונה ביום המיתה ואם הוא ליום ג' וליותר צריך לנהוג יא"צ בשנה ראשונה ביום הקבורה ואחר זה בכל השנים ינהוג כדינא ביום המיתה וכן נוהגין למעשה, ובשנת העיבור לא שייך טעות זה שלכן אף בשנה ראשונה הוא ביום המיתה.
וממילא נמצא כשמת בשנה פשוטה באדר בע"ש ונקבר ביום א' לפי מנהגנו שנוהגין יא"צ בשני האדרים יהיה היא"צ בשנת עיבור באדר ראשון ביום הקבורה ובאדר שני ביום המיתה ולא נחשב זה כסתירה מאחר דהוא מלתא בטעמא.
