פרשיות
ויקהל פקודי החודש התשע"ג
הרב ארי
דוד קאהן Rabbi Ari Kahn
1.
שמות פרק לה
(א) וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר
אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה ה’ לַעֲשֹׂת אֹתָם:(ב) שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה
מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַה’ כָּל
הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת:(ג) לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם
הַשַּׁבָּת: פ
2.
בראשית פרק ב
(א) וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם:(ב) וַיְכַל אֱלֹהִים
בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי
מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה:(ג) וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ
אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת: פ
3.
שמות פרק טז
(כג) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה’ שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת
קֹדֶשׁ לַיקֹוָק מָחָר אֵת אֲשֶׁר תֹּאפוּ אֵפוּ וְאֵת אֲשֶׁר תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ
וְאֵת כָּל הָעֹדֵף הַנִּיחוּ לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד הַבֹּקֶר:(כד) וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ
עַד הַבֹּקֶר כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה וְלֹא הִבְאִישׁ וְרִמָּה לֹא הָיְתָה בּוֹ:(כה)
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אִכְלֻהוּ הַיּוֹם כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַיקֹוָק הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ
בַּשָּׂדֶה:(כו) שֵׁשֶׁת יָמִים תִּלְקְטֻהוּ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לֹא יִהְיֶה
בּוֹ:(כז) וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יָצְאוּ מִן הָעָם לִלְקֹט וְלֹא מָצָאוּ:
ס
4.
שמות פרק כ
(ח) זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ:(ט) שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד
וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ:(י) וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ
לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ
וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ:(יא) כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה’ אֶת הַשָּׁמַיִם
וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל
כֵּן בֵּרַךְ ה’ אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ: ס
5.
שמות פרק כג
(י) וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע אֶת אַרְצֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ:(יא)
וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ וְיִתְרָם
תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכַרְמְךָ לְזֵיתֶךָ:(יב) שֵׁשֶׁת יָמִים
תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ
וַחֲמֹרֶךָ וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ וְהַגֵּר:
6.
שמות פרק לא
(יב) וַיֹּאמֶר ה’ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:(יג) וְאַתָּה דַּבֵּר אֶל בְּנֵי
יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אַךְ אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם
לְדֹרֹתֵיכֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי ה’ מְקַדִּשְׁכֶם:(יד) וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת
כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת כִּי כָּל הָעֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה
וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ:(טו) שֵׁשֶׁת יָמִים יֵעָשֶׂה מְלָאכָה
וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן קֹדֶשׁ לַיקֹוָק כָּל הָעֹשֶׂה מְלָאכָה
בְּיוֹם הַשַּׁבָּת מוֹת יוּמָת:(טז) וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת לַעֲשׂוֹת
אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם:(יז) בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת
הִוא לְעֹלָם כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה’ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וּבַיּוֹם
הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ: ס
7.
שמות פרק לד
(כא) שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת בֶּחָרִישׁ
וּבַקָּצִיר תִּשְׁבֹּת:
8.
העמק דבר על שמות פרק לה
פסוק א
ויקהל
משה את כל עדת בני היינו האנשים והנשים כמו שכתב הרמב"ן. ולא שהודיעם עתה אזהרה
שאמר ה' "אך את שבתותי תשמורו וגו'." דזה ודאי אמר בכלל כל אשר דבר ה' אתו.
וכן פרשה הסמוכה זה הדבר אשר צוה ה' לאמר קחו מאתכם וגו' אי אפשר לומר שזהו ידיעה ראשונה
מכל מעשה המשכן. דאם כן היאך שייך לומר את המשכן את אהלו וכל הענין. בעוד לא ידעו דבר
מהו כ"ז. אלא ודאי מיד אחר שירד מהר סיני דבר להם כל הפרשיות של משפטים תרומה
תצוה תשא עד מעשה העגל. אכן לא היו נאמרים בהקהל אלא מי שהוא ראוי לשמוע ולהבין.
אבל ודאי היו כמה עמי הארץ אפילו בדור דעה הלז. וכש"כ נשים. והמה שמעו
מהלומדים בדרך כלל ענין הפרשיות. עתה הקהיל את כל העדה האנשים והנשים. והזהירם
על השבת נוסף על פ' אך את שבתותי תשמורו. והיינו שנכלל בלשון ה' שאמר למשה ואתה
דבר אל בני ישראל וגו' וביארנו שם שדייק ה' בלשון ואתה. שהוא בעצמו ישגיח
ויזהיר לכל אדם ע"ז ע"כ הקהיל ביחוד לענין פ' זו. ע"כ נפל בזו
הפרשה דעות בני אדם עמי הארץ שאינן כהלכה ולא הניאן משה רבינו ממחשבתם והבנתם
כאשר יבוא ומ"מ אחר שהיא כתובה בתורה ידענו שהיא מגוף התורה וראוי לדורשה על כל
קוץ וקוץ:
9.
העמק דבר על שמות פרק לה
פסוק ב
ששת
ימים תעשה מלאכה. לעיל בפרשת כי תשא כתיב "יעשה מלאכה" וא"כ
משמעו על עושי המלאכה שמהם יעשה המלאכה. אבל כאן כתיב תעשה וקאי על המלאכה
בלשון נקבה וא"כ ניתן להבין שאפילו להתחיל במלאכה ויגמר מעצמו בשבת קודש דמותר
על פי דין תורה מכל מקום במעשה המשכן אסור שאין כבוד המשכן שיתחלל קדושת שבת על ידה
אפילו בלי עבירה וכיוצא בזה כתבו התוס' ב"ק דפ"א א' דלהכי אסור לקבור
מת בשבת ע"י עובד כוכבים משום שמגונה למת שנעשה איסור שבת בקבורתו אפילו
ע"י עובד כוכבים:
יהיה לכם קדש.
ינהגו בו קדושה כל א' לפי ערכו. ומכאן הנהיגו עמי הארץ
בו קדושה שלא לדבר בו שקר כדאיתא בדמאי פ"ה הלוקח פירות ממי שאינו נאמן על
המעשרות ושכח לעשרן שואלו בשבת ואוכל על פיו. ופי' בירושל' מפני שאימת שבת עליו. ופי'
הר"ב שמתיראים לעבור עבירה ולשקר בשבת יותר מבחול. [ולא כהר"ש שם שהשבת
קובעת למעשר] והיינו מפני שהיא קודש וכמו דאיתא בסנהדרין דכ"ו דישראל נזהרים בקדושת
שביעית דשם קודש חמירי על ע"ה וכמ"כ מבינים דלעשות עבירה בו הרי זה חילול
קדושתה. עוד הבינו שכל מעשה שנעשה בה אפי' בהיתר אסור בהנאה וכמבואר ברבה במדבר
פי"ד ופכ"ג דמש"ה החרים יהושע את יריחו לפי שכבשה בשבת וכתיב כי
קודש היא לכם. והרי קיי"ל דמעשה שבת אפילו בעבירה מותר מן התורה אלא עמי
הארץ הבינו כך עוד בימי יהושע ולא הניאן מלחשוב כך:
10. משנה
מסכת דמאי פרק ד:א
הַלּוֹקֵחַ
פֵּרוֹת מִמִּי שֶׁאֵינוֹ נֶאֱמָן עַל הַמַּעַשְׂרוֹת, וְשָׁכַח לְעַשְּׂרָן, וְשׁוֹאֲלוֹ
בַשַּׁבָּת, יֹאכַל עַל פִּיו. חָשֵׁכָה מוֹצָאֵי שַׁבָּת, לֹא יֹאכַל עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר.
11. תלמוד
ירושלמי (וילנא) מסכת דמאי פרק ד
חברייא בשם רבי
יוחנן מפני כבוד שבת התירו. אם מפני כבוד שבת למה לי שואלו ע"י עילה ר' ביבי בשם
רבי חנינא אימת שבת עליו והוא אומר אמת
12. ר'
עובדיה מברטנורא מסכת דמאי פרק ד
בשבת
יאכל על פיו - דאימת שבת עליו, שמתיראים לעבור עבירה ולשקר בשבת יותר מבחול:
13. פנים
יפות ויקרא פרק יט
ראשית
חכמה יראת ה', וכמ"ש בשבת [ביצה טז א] שנותן הקדוש ברוך הוא באדם נשמה יתירה
והוא מ"ש במתני' במס' דמאי פ"ד [מ"א] ושואלו בשבת ואוכל על פיו,
והטעם דאימת שבת עליו שמתירא לעבור עבירה ולשקר בשבת יותר מבחול כמ"ש הרע"ב,
14. בית
הלוי בראשית פרק ב
כן
שבת הוא ההתחלה למקראי קודש דהשפעת הקדושה והנסים הכל בא בזכות שבת וההתחלה לכל הגלוים
והנסים הוא יצ"מ וע"כ שבת הוא יסוד ליצ"מ. ומש"ה בכל ש"ק
נתעורר תוספת יראה בכל העולם עד שאמרו במס' דמאי דגם עם הארץ אימת שבת עליו דירא להיות
משקר בשבת.
15. של"ה
מסכת שבת פרק דרך חיים תוכחת מוסר קא.
שבת
קודש היום קודש לה', והוא שורש כל הימים, על כן צריך האדם להיות יותר מדקדק במעשיו
ויותר ירא וחרד, שלא יצא חוצה מדבקות השם יתברך. גם ביותר יחמיר בספיקא לספיקא דספיקא
דאיסורי. ומשנה שלמה במסכת דמאי ריש פרק ד' (משנה א'), הלוקח פירות ממי שאינו נאמן
על המעשרות ושכח לעשרן, ושואלו בשבת, יאכל על פיו. פירש רבינו עובדיה, דאימת שבת עליו,
שמתייראין לעבור עבירה ולשקר בשבת יותר מבחול, עכ"ל. שמע מינה, דאפילו עם הארץ
ירא וחרד יותר ביום השבת משאר ימים ויקדשהו, קל וחומר למי שחננו ה' דעה ובינה, המבין
מקדושת שבת ומסוד נשמה יתירה, ומכין עצמו לקדושה,
16. מאור
עינים פרשת כי תשא
ואפילו
מה שהוא מלאכת המשכן אסור ע"ה אימת שבת עליו וכו' (ירושלמי דמאי פ"ד) מפני
שבכל שבת מתגלה בחינת משה שמחזיר לישראל התרין עיטרין שהם אהבה ויראה והיא נשמה יתירה
נמצא מתגלה לכל איש ישראל ששומר שבת דעת שבו נכלל אהבה ויראה והוא בחינת משה ואז כיון
שנכנס בו יראה כאמור מתירא לשקר בשבת
17. שמות
פרק לא פסוק יד
וּשְׁמַרְתֶּם
אֶת הַשַּׁבָּת כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת כִּי כָּל הָעֹשֶׂה
בָהּ מְלָאכָה וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ:
18. במדבר
רבה (וילנא) פרשת מסעי פרשה כג סימן ו
מלמד
שהודה עכן שבשבת גנב והוציאם מיריחו והטמין בתוך אהלו ונסקל על חלול שבת ונשרף על שמעל
בחרם ומנין את מוצא שכן הקדוש ברוך הוא אמר ליהושע ראה נתתי בידך את יריחו ואת מלכה
גבורי החיל וסבותם את העיר כל אנשי המלחמה הקף את העיר פעם אחת כה תעשו ששת ימים וז'
כהנים ישאו ז' שופרות היובלים וגו' ללמדך שבשבת נכבשת חומת העיר דבר זה עשה יהושע
מדעתו והסכים הקדוש ברוך הוא על ידו אמר יהושע השבת קדש דכתיב (שמות לא) וּשְׁמַרְתֶּם
אֶת הַשַּׁבָּת כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם (מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת כִּי כָּל הָעֹשֶׂה
בָהּ מְלָאכָה וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ:) וכל מה שכבשנו
יהא קדש שנא' (יהושע ו) וכל כסף וזהב וכלי נחשת וברזל קדש הוא לה' אוצר ה' יבא
ומנין שהסכימו על ידו שנא' (שם /יהושע ו'/) והיתה העיר חרם לה' היא וכל אשר בה באותה
שעה וישוב חרון אף ה' מישראל עליו נאמר (משלי טז) חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה
זה יהושע שהשיב חרון אף ה' מישראל.
It teaches that
Achan confessed that he had stolen them on the Sabbath, having taken
them out of Jericho and hidden them in the midst of his tent, and so he was
stoned for the desecration of the Sabbath and was burned because he had
trespassed in regard to the devoted object. And whence all this? You find that
the Holy One, blessed be He, in fact, told Joshua: See, I have given into thy
hand Jericho, and the king thereof, even the mighty men of valour. And ye shall
compass the city, all the men of war, going about the city once. Thus shalt
thou do six days. And seven priests shall bear seven rams’ horns... and the
seventh day ye shall compass the city seven times, etc. (ib. VI, 2 ff.). This serves to teach you
that the wall of the city was to be taken on the Sabbath. The following thing
Joshua did on his own initiative and the Holy One, blessed be He, gave him His
consent. Joshua argued: The Sabbath is holy; as it is written, Ye shall keep
the Sabbath therefore, for it is holy unto you (Ex. XXXI, 14), and so all that
we have taken on it shall be holy; as it says, But all the silver, and gold, and
vessels of brass and iron, are holy unto the Lord; they shall come into the
treasury of the Lord (Josh. VI, 19). How do we know that divine consent was
given to him? Because it says, And the city shall be devoted, even it and all
that is therein, to the Lord (ib. 17).
Thereupon, The Lord turned from the fierceness of His anger (ib. VII, 26). In
allusion to this it says, The wrath of a king is as messengers of death; but a
wise man will pacify it (Prov. XVI, 14) the ’wise man’ is Joshua, who caused
the fierceness of the Lord's anger to turn away from Israel.
19. תלמוד
בבלי מסכת חולין דף טו עמוד א
דתנן:
המבשל בשבת, בשוגג - יאכל, במזיד - לא יאכל, דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: בשוגג
- יאכל במוצאי שבת, במזיד - לא יאכל עולמית; רבי יוחנן הסנדלר אומר: בשוגג - יאכל למוצאי
שבת לאחרים ולא לו, .... תני תנא קמיה דרב: המבשל בשבת, בשוגג - יאכל, במזיד - לא
יאכל, ומשתיק ליה רב. מאי טעמא משתיק ליה? אילימא משום דסבירא ליה כרבי יהודה,
ותנא תני כרבי מאיר, משום דסבירא ליה כרבי יהודה, מאן דתני כרבי מאיר משתיק ליה? ועוד,
מי סבר לה כרבי יהודה? והאמר רב חנן בר אמי: כי מורי להו רב לתלמידיה - מורי להו
כר' מאיר, וכי דריש בפירקא - דריש כרבי יהודה משום עמי הארץ!
For it has been
taught: If a man cooked food on the Sabbath inadvertently, [even] he himself
may eat of it, but if deliberately, he may not eat of it: so R. Meir. R. Judah
says: If inadvertently, he may eat of it only after the termination of the
Sabbath, but if deliberately, he may never eat of it. R. Johanan ha-Sandlar
says: If inadvertently, it may be eaten after the termination of the Sabbath by
others only but not by himself, but if deliberately, it may never be eaten,
neither by him nor by others…. A Tanna recited before Rav: If a man
cooked food on the Sabbath inadvertently, even he himself may eat of it, but if
deliberately he may not eat of it. Rav thereupon bade him to keep silent. Now
why did Rab silence him? Was it because Rav accepts the view of R. Judah and
the Tanna was reciting the teaching in accordance with R. Meir's view? [Is he
then justified,] because he himself accepts R. Judah's view, in bidding one who
recites according to R. Meir's view to keep silent? Moreover, is it true to say
that Rav accepts R. Judah's view? Has not R. Hanan b. Ammi reported that
whenever Rav laid down the rule to his disciples he would rule according to R.
Meir's view, but whenever he lectured at the public session he would expound
the law according to R. Judah's view because of the ignorant masses present?
