פרשיות
בהר בחוקותי התשע"ג
הרב ארי
דוד קאהן Rabbi Ari Kahn
1.
ויקרא פרק כו
(מב)
וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף
אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר:(מג) וְהָאָרֶץ תֵּעָזֵב
מֵהֶם וְתִרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ בָּהְשַׁמָּה מֵהֶם וְהֵם יִרְצוּ אֶת
עֲוֹנָם יַעַן וּבְיַעַן בְּמִשְׁפָּטַי מָאָסוּ וְאֶת חֻקֹּתַי גָּעֲלָה
נַפְשָׁם:(מד) וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים
וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם כִּי אֲנִי ה’
אֱלֹהֵיהֶם:(מה) וְזָכַרְתִּי לָהֶם בְּרִית רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי
אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם לִהְיוֹת לָהֶם לֵאלֹהִים אֲנִי
ה’:(מו) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן ה' בֵּינוֹ
וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה: פ
2.
אבן עזרא ויקרא פרשת
בחקותי פרק כו פסוק מו
(מו) אלה החקים והמשפטים הם הכתובים בפ' וישמע, ואלה המשפטים ופרשת
בהר סיני. אשר נתן ה' בינו ובין בני ישראל רמז לברית הר סיני, כי אחר שנעשה
המשכן והיה הכבוד באהל מועד לא עלה משה בהר סיני. גם הזכיר הפרשה של הערכין
בעבור שנאמרה בהר סיני, כי כן כתוב באחרונה, כי תחלת ספר וידבר ה' אל משה במדבר
סיני באהל מועד בספר ויקרא:
3.
ויקרא פרק כז
(א)
וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:(ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ
אֲלֵהֶם אִישׁ כִּי יַפְלִא נֶדֶר בְּעֶרְכְּךָ נְפָשֹׁת לַה':(ג) וְהָיָה
עֶרְכְּךָ הַזָּכָר מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וְעַד בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה וְהָיָה
עֶרְכְּךָ חֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כֶּסֶף בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ:(ד) וְאִם נְקֵבָה
הִוא וְהָיָה עֶרְכְּךָ שְׁלֹשִׁים שָׁקֶל:(ה) וְאִם מִבֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְעַד
בֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וְהָיָה עֶרְכְּךָ הַזָּכָר עֶשְׂרִים שְׁקָלִים
וְלַנְּקֵבָה עֲשֶׂרֶת שְׁקָלִים:(ו) וְאִם מִבֶּן חֹדֶשׁ וְעַד בֶּן חָמֵשׁ
שָׁנִים וְהָיָה עֶרְכְּךָ הַזָּכָר חֲמִשָּׁה שְׁקָלִים כָּסֶף וְלַנְּקֵבָה
עֶרְכְּךָ שְׁלֹשֶׁת שְׁקָלִים כָּסֶף:(ז) וְאִם מִבֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה
וָמַעְלָה אִם זָכָר וְהָיָה עֶרְכְּךָ חֲמִשָּׁה עָשָׂר שָׁקֶל וְלַנְּקֵבָה
עֲשָׂרָה שְׁקָלִים:(ח) וְאִם מָךְ הוּא מֵעֶרְכֶּךָ וְהֶעֱמִידוֹ לִפְנֵי
הַכֹּהֵן וְהֶעֱרִיךְ אֹתוֹ הַכֹּהֵן עַל פִּי אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יַד הַנֹּדֵר
יַעֲרִיכֶנּוּ הַכֹּהֵן: ס
(ט) וְאִם בְּהֵמָה אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ מִמֶּנָּה קָרְבָּן
לַה’ כֹּל אֲשֶׁר יִתֵּן מִמֶּנּוּ
לַה’ יִהְיֶה קֹּדֶשׁ:(י) לֹא
יַחֲלִיפֶנּוּ וְלֹא יָמִיר אֹתוֹ טוֹב בְּרָע אוֹ רַע בְּטוֹב וְאִם הָמֵר
יָמִיר בְּהֵמָה בִּבְהֵמָה וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹּדֶשׁ:(יא) וְאִם
כָּל בְּהֵמָה טְמֵאָה אֲשֶׁר לֹא יַקְרִיבוּ מִמֶּנָּה קָרְבָּן לַה' וְהֶעֱמִיד
אֶת הַבְּהֵמָה לִפְנֵי הַכֹּהֵן:(יב) וְהֶעֱרִיךְ הַכֹּהֵן אֹתָהּ בֵּין טוֹב
וּבֵין רָע כְּעֶרְכְּךָ הַכֹּהֵן כֵּן יִהְיֶה:(יג) וְאִם גָּאֹל יִגְאָלֶנָּה
וְיָסַף חֲמִישִׁתוֹ עַל עֶרְכֶּךָ:(יד) וְאִישׁ כִּי יַקְדִּשׁ אֶת בֵּיתוֹ
קֹדֶשׁ לַה’ וְהֶעֱרִיכוֹ הַכֹּהֵן בֵּין
טוֹב וּבֵין רָע כַּאֲשֶׁר יַעֲרִיךְ אֹתוֹ הַכֹּהֵן כֵּן יָקוּם:(טו) וְאִם
הַמַּקְדִּישׁ יִגְאַל אֶת בֵּיתוֹ וְיָסַף חֲמִישִׁית כֶּסֶף עֶרְכְּךָ
עָלָיו וְהָיָה לוֹ:(טז) וְאִם מִשְּׂדֵה אֲחֻזָּתוֹ יַקְדִּישׁ אִישׁ
לַה’ וְהָיָה עֶרְכְּךָ לְפִי זַרְעוֹ
זֶרַע חֹמֶר שְׂעֹרִים בַּחֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כָּסֶף:(יז) אִם מִשְּׁנַת
הַיֹּבֵל יַקְדִּישׁ שָׂדֵהוּ כְּעֶרְכְּךָ יָקוּם:(יח) וְאִם אַחַר הַיֹּבֵל
יַקְדִּישׁ שָׂדֵהוּ וְחִשַּׁב לוֹ הַכֹּהֵן אֶת הַכֶּסֶף עַל פִּי הַשָּׁנִים
הַנּוֹתָרֹת עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל וְנִגְרַע מֵעֶרְכֶּךָ:(יט) וְאִם גָּאֹל יִגְאַל
אֶת הַשָּׂדֶה הַמַּקְדִּישׁ אֹתוֹ וְיָסַף חֲמִשִׁית כֶּסֶף עֶרְכְּךָ עָלָיו
וְקָם לוֹ:(כ) וְאִם לֹא יִגְאַל אֶת הַשָּׂדֶה וְאִם מָכַר אֶת הַשָּׂדֶה לְאִישׁ
אַחֵר לֹא יִגָּאֵל עוֹד:(כא) וְהָיָה הַשָּׂדֶה בְּצֵאתוֹ בַיֹּבֵל קֹדֶשׁ
לַה’ כִּשְׂדֵה הַחֵרֶם לַכֹּהֵן תִּהְיֶה
אֲחֻזָּתוֹ:(כב) וְאִם אֶת שְׂדֵה מִקְנָתוֹ אֲשֶׁר לֹא מִשְּׂדֵה אֲחֻזָּתוֹ יַקְדִּישׁ
לַה’ :(כג) וְחִשַּׁב לוֹ הַכֹּהֵן אֵת מִכְסַת הָעֶרְכְּךָ עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל
וְנָתַן אֶת הָעֶרְכְּךָ בַּיּוֹם הַהוּא קֹדֶשׁ לַה':(כד) בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל
יָשׁוּב הַשָּׂדֶה לַאֲשֶׁר קָנָהוּ מֵאִתּוֹ לַאֲשֶׁר לוֹ אֲחֻזַּת הָאָרֶץ:(כה)
וְכָל עֶרְכְּךָ יִהְיֶה בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ עֶשְׂרִים גֵּרָה יִהְיֶה הַשָּׁקֶל:
ס
(כו) אַךְ בְּכוֹר אֲשֶׁר יְבֻכַּר לַה' בִּבְהֵמָה לֹא
יַקְדִּישׁ אִישׁ אֹתוֹ אִם שׁוֹר אִם שֶׂה לַה' הוּא:(כז) וְאִם בַּבְּהֵמָה
הַטְּמֵאָה וּפָדָה בְעֶרְכֶּךָ וְיָסַף חֲמִשִׁתוֹ עָלָיו וְאִם לֹא יִגָּאֵל
וְנִמְכַּר בְּעֶרְכֶּךָ:(כח) אַךְ כָּל חֵרֶם אֲשֶׁר יַחֲרִם אִישׁ לַה’ מִכָּל אֲשֶׁר לוֹ מֵאָדָם וּבְהֵמָה
וּמִשְּׂדֵה אֲחֻזָּתוֹ לֹא יִמָּכֵר וְלֹא יִגָּאֵל כָּל חֵרֶם קֹדֶשׁ קָדָשִׁים
הוּא לַה':(כט) כָּל חֵרֶם אֲשֶׁר יָחֳרַם מִן הָאָדָם לֹא יִפָּדֶה מוֹת
יוּמָת:(ל) וְכָל מַעְשַׂר הָאָרֶץ מִזֶּרַע הָאָרֶץ מִפְּרִי הָעֵץ לַה’ הוּא קֹדֶשׁ לַה’ :(לא) וְאִם גָּאֹל יִגְאַל
אִישׁ מִמַּעַשְׂרוֹ חֲמִשִׁיתוֹ יֹסֵף עָלָיו:(לב) וְכָל מַעְשַׂר בָּקָר וָצֹאן
כֹּל אֲשֶׁר יַעֲבֹר תַּחַת הַשָּׁבֶט הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה קֹּדֶשׁ לַה’ :(לג) לֹא
יְבַקֵּר בֵּין טוֹב לָרַע וְלֹא יְמִירֶנּוּ וְאִם הָמֵר יְמִירֶנּוּ וְהָיָה
הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹדֶשׁ לֹא יִגָּאֵל:(לד) אֵלֶּה הַמִּצְוֹת אֲשֶׁר
צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינָי:
4.
כתר יונתן ויקרא פרשת
בחקותי פרק כז פסוק לד
(לד)
אלה המִצות שׁצִווה יי את משה ואין אפשר לחדש בהם דבר וציוום בשביל להראותם אל בני
ישׂראל בהר סיני:
5.
חזקוני ויקרא פרשת
בחקותי פרק כז פסוק לד
(לד) אלה המצות אין נביא רשאי לחדש עוד דבר מעתה. אל בני ישראל
דוגמא ויצום אל בני ישראל.
6.
רבינו בחיי ויקרא פרשת
בחקותי פרק כז פסוק לד
(לד)
אלה המצות אשר צוה ה' את משה אל בני ישראל בהר סיני. דרשו רז"ל: (ירושלמי שבת
יג, ג) אלה המצות, אמר רבי אילא אם עשיתן אותן כתקנן הרי הן מצות ואם לאו אינן
מצות.
7.
תלמוד ירושלמי (וילנא)
מסכת שבת פרק יג
תני
מצה גזולה אסור לברך עליה. א"ר הושעיא על שם [תהילים י:ג] [כִּי הִלֵּל
רָשָׁע עַל תַּאֲוַת נַפְשׁוֹ] וּבֹצֵעַ בֵּרֵךְ נִאֵץ ה'. א"ר יונה הדא
דתימא בתחילה אבל בסוף לא דמים הוא חייב לו. רבי יונה אמר אין עבירה מצוה. רבי
יוסי אמר אין מצוה עבירה. א"ר אילא [ויקרא כז לד] אֵלֶּה הַמִּצְוֹת אם עשיתן
כמצותן הן מצות ואם לאו אינן מצות:
8.
ספר פרדס יוסף על ספר
ויקרא פרק ו פסוק ו
ועל
דרך דרוש י"ל דיש שני התעוררות מלעילא ומלתתא, ובטורי זהב (או"ח סימן א
סק"ב) כתב שאין אדם רשאי לסמוך על התעוררות דלעילא, רק להתעורר מעצמו תחילה
ואחר כך ינוח עליו רוח ה’ עיין שם, ותשובה הוא אתערותא דלעילא ונקראת תשובה מיראה,
ואינה תשובה נצחיית כי כאשר יסלק ה’ מאתו יחזור לסורו, אבל תשובה מאהבה הוא מלתתא,
ובאמת כל אחד שב דמן השמים יעוררוהו כמו שאמרו באבות (פ"ו מ"ב) בכל יום
בת קול יוצא מהר חורב וכו', או ע"י עונש גופו רחמנא ליצלן יעשה תשובה:
וזהו
שאמר אש תמיד תוקד על המזבח, גוף האדם הנקרא מזבח אדמה, תוקד בקרבו אש ליראת ה’
בחמימות לא תכבה:
9.
ספר מאור עינים - פרשת
בהעלותך
וידבר
ה’ אל משה לאמר וגו' בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות ויעש כן
אהרן וגו' פירש רש"י להגיד שבחו של אהרן שלא שינה אמרו רז"ל שכר מצוה
מצוה ר"ל שהשם יתברך נתן לנו המצות כדי להדבק על ידיהם בהשם יתברך וזהו שכר
מצוה הוא מצוה לשון צוותה דהיינו שנדבק על ידי בהשם יתברך ואין לך שכר גדול מזה.
והנה מצוה הוא אותיות השם הוי"ה ב"ה כי השני אותיות ראשונות שהם
מ"צ הם בא"ת ב"ש אותיות י"ה ולהבין זה למה החצי הראשון של השם
הוא נסתר באותיות א"ת ב"ש: הענין הוא שהשם יתברך ב"ה הוא סתים
וגליא נגלה מצד פעולותיו דהיינו הנסים והנפלאות שעשה לנו ועושה עמנו בכל עת ורגע
ונסתר מצד מהותו והנה בהנגלה יש גם כן הנסתר דהיינו מהותו יתברך שהוא החיות של
הנגלה וכתיב (דברים כ"ט, כ"ח) הנסתרות לה’ אלקינו והנגלות לנו ולבנינו
עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת וצריך להבין מהו הריבוי בתיבת כל דברי וגו'
10. ספר
פתחי שערים נתיב פרצוף ז"א - פתח יא
אך
שורש לכל תיקונם של ישראל היה במה שיצאו ממצרים וניתן להם התורה שבזה נכרת להם
ברית קשר אמיץ ולא יתפרד, שסוף כל סוף יוחזר הכל לטוב, וכמ"ש חי אני
אם לא ביד חזקה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם, וכמ"ש את ה’ האמרת היום וה’ האמירך
היום וגו'. שכבר נשבע הקב"ה שלא ימירנו כו'. והוא סוד הבירור הראשון
והתיקון של ז"א שבא בסוד העיבור והלידה, וכמשי"ת עוד בס"ד במקומו:
11. ספר
אור תורה - אות נד
וכמו
שהיה גאלת מצרים אז לכלל האמה הישראלית, שאז בחר בהם הוא יתברך להיות להם לאלקים,
כמו שנאמר בריש פרשת וארא, כמו כן הוא בכל אדם בפרט בכל יום ממש, על ידי קבלת על
מלכות שמים, מתקשר בו יתברך ויוצא ממצרים ממש, ולכן צריך להזכיר אמונה בשחרית
ובערבית, שבזה הם נקשרים בו יתברך, כמו שנאמר, וארשתיך לי באמונה (הושע ב, כב),
כמו שהאשה הארוסה אף על פי שעדין לא נכנסה לרשות הבעל, והוא מרוחק מאצלה, אף על פי
כן קשורה היא בו, שאסורה לזרים והיא מיחדת לו, כן הוא בזכות אמונה אנו קשורים בו
כמו שנאמר, איזה ספר כריתות אמכם כו' (ישעיה נ, א). וכבר נשבע הוא יתברך, שלא
ימירנו באמה אחרת כו', וכמו שנאמר, את ה’ האמרת כו' (דברים כו, יז):
12. ויקרא
רבה (וילנא) פרשת בחוקותי פרשה לז סימן א
איש
כי יפליא נדר בערכך נפשות לה’ הה"ד (קהלת ה) טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם
ר' מאיר ור' יהודה ר' מאיר אומר טוב אשר לא תדור וטוב הנודר ומשלם ראיה לר' מאיר
שנאמר (תהלים עו) נדרו ושלמו לה’ אלהיכם ר' יהודה אומר טוב אשר לא תדור וטוב
משניהם מי שאינו נודר כל עיקר אלא מביא כבשתו לעזרה ומקדישה ושוחטה וכי תחדל לנדור
לא יהיה בך חטא אמר רב הונא מעשה באחד שנדר ולא שלם את נדרו והלך לפרוש בים הגדול
ושקעה ספינתו ומת בים אמר רבי שמואל בר נחמן כל מי שנודר ומשהה את נדרו סוף שבא
לידי ע"ז וגלוי עריות ושפיכות דמים ולשון הרע ממי אתה למד כלהון מיעקב
ע"י שנדר ושהה את נדרו בא לידי כולן, ע"ז מנין (בראשית לה) ויאמר יעקב
אל ביתו הסירו את אלהי הנכר, גלוי עריות מנין מדינה שנאמר (שם /בראשית/ לד) ותצא
דינה, שפיכות דמים מנין שנאמר (שם /בראשית ל"ד/) ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים,
לה"ר מנין שנאמר (שם /בראשית/ לא) וישמע את דברי בני לבן ורבנן אמרי כל מי
שנודר ומשהה נדרו קובר את אשתו הה"ד (שם /בראשית/ מח) ואני בבואי מפדן מתה
עלי רחל אמר ר' שמואל בר רב יצחק כל מי שנודר ומשלם יש לו שכר על הנדר ועל השילום
שנאמר (תהלים עו) נדרו ושלמו לה’ אלהיכם ומי שנודר ומשהה נדרו גורם מיתה לעצמו
דכתיב (דברים כג) כי דרש ידרשנו ה’ אלהיך מעמך ממך נפרעין ולא מממונך אמר ר' אמי
אין מיתה בלא חטא ואין יסורין בלא עון אין מיתה בלא חטא שנא' הנפש החוטאת היא תמות
ואין יסורין בלא עון שנאמר (תהלים פט) ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם אמר
רשב"י כשם שבנדרים בל יחל ובל תאחר כך בערכין בל יחל ובל תאחר לפיכך משה
מזהיר את ישראל ואומר איש כי יפליא נדר בערכך נפשות לה’.
WHEN A MAN SHALL
UTTER CLEARLY A VOW OF PERSONS UNTO THE LORD, ACCORDING TO THY VALUATION
(XXVII, 2). This bears on the text, Better is it that thou shouldest not vow,
than that thou shouldest vow and not pay (Eccl. V, 4). R. Meir and R. Judah
disagree. R. Meir says it means, ’Better is it that thou shouldest not vow,’
but better still is he that vows and pays. The proof for R. Meir's statement is
the text which says, Vow, and pay unto
the Lord your God (Ps. LXXVI, 12). R. Judah says that ’Better is it that thou
shouldest not vow’ means: Better still is one who does not vow at all, but brings
his lamb to the Temple Court, dedicates it and slaughters it; [for it says],
But if thou shalt forbear to vow, it shall be no sin in thee (Deut. XXIII, 23)
R. Huna said: An incident is related of a person who made a vow and did not
pay. He went on a voyage on the Great Sea and his ship sank and he died at sea.
R. Samuel b. Nahman said: If any one makes a vow and delays to fulfil it, he
will ultimately be involved in the worship of idols, in sexual immorality, in
bloodshed, in slander. From whom can you infer all this? From Jacob, who, because
he had made a vow and delayed to fulfil it, came to be involved in all these.
Whence do we know this of idol-worship? Then Jacob said unto his household...
Put away the strange gods (Gen. XXXV, 2). Whence of sexual immorality? From
Dinah, of whom it says, And Dinah...
went out, etc. (ib. XXXIV, 1). Whence of
bloodshed? From the fact that it says,
And it came to pass on the third day, when they were in pain, that the
two sons of Jacob... slew all the males (ib. 25). Whence of slander? From the
fact that it says, And he heard the
words of Laban's sons, saying: Jacob hath taken away all that was our father's
(ib. XXXI, 1). Our Rabbis say that if any one vows and delays to fulfill it, he
will bury his wife. This is proved by the text, And as for me, when I came from
Paddan, Rachel died unto me (ib. XLVIII, 7). R. Samuel son of R. Isaac said: If
any one makes a vow and pays it, he has reward for the vow and for the payment,
as it says, ' Vow, and pay unto the
Lord1 your God, ’ while if any one vows and delays to fulfil it, he brings
death upon himself; as it is written, For the Lord thy God will surely require
it of thee (Deut. XXIII, 22), which means: It will be exacted of ’ thee ‘ not
of thy wealth. R. Ammi said: There is no death without sin, nor do sufferings
come without iniquity. That ' there is no death without sin’ is borne out by
the text, The soul that sinneth, it shall die (Ezek. XVIII, 4, 20). ‘Nor do
sufferings come without iniquity,’ as it says,
Then will I visit their transgression with the rod, and their iniquity
with strokes (Ps. LXXXIX, 33). R. Simeon b. Yohai said: As the texts He shall
not break his word (Num. XXX, 3) and Defer not to pay it (Eccl. V, 3) apply to
vows, so they apply also to valuations. Accordingly Moses exhorts Israel and says:
WHEN A MAN SHALL CLEARLY UTTER A VOW OF PERSONS UNTO THE LORD, ACCORDING TO THY
VALUATIONS, etc.
13. ויקרא
רבה (וילנא) פרשת בחוקותי פרשה לז סימן ד
ולא עוד אלא כל מי שנודר ומשלם נדרו זוכה שישלם
נדרו בירושלים הה"ד (תהלים קטז) נדרי לה’ אשלם היכן בחצרות בית ה’ בתוככי
ירושלים הללויה ואומר (שם /תהלים/ קיח) הודו לה’ כי טוב כי לעולם חסדו.
Moreover, if any one
makes a vow and pays his vow, he will be privileged to pay his vow in
Jerusalem. This is proved by the text, I will pay my vows unto the Lord (Ps.
CXVI, 18); where? In the courts of the Lord's house, in the midst of thee, O
Jerusalem. Hallelujah (ib. 19). It says,
moreover, O give thanks unto the Lord, for He is good, for His mercy
endureth for ever (Ps. CXVIII, 1).
