היין של מחלל שבת 2
הרב ארי דוד קאהן
1.
שו"ת בנין ציון החדשות סימן כג
פסקים שלא להלכה למעשה.
ב"ה אלטאנא יום ד' כ"ט מרחשון תרכ"א
לפ"ק. לידידי מחותני הרב המופ' מו"ה שמריהו צוקערמאן נ"י.
מה שכ' מעכ"ת נ"י שהוא הי' נוהג לאסור בשתיית יין
שנגע בו ישראל מחלל שבת בפרהסיא מפני שהוא מומר לכל התורה כולה והוכיח כן
משו"ת המבי"ט שהביא בנקודת הכסף י"ד (סי' קכ"ד) לאסור בשתיית
יין שנגעו בו קראים מפני שהם מחללים את המועדות והמה כמחללי שבתות. אמנם יש
מי שחולק עליו ולכן שאל אותי איך דעתי בזה.
לענ"ד הדין עמו דכיון דמחלל שבת בפרהסיא הוא כמומר לכל
התורה דינו כעובד ככבים /כוכבים/ ואפשר שאפילו המהרש"ל שהביא בנקודת הכסף שם
שס"ל דקראים אינם אוסרים מודה בזה דקראים אינם מחללין שבתות רק מועדות מפני
שחולקים על קביעות שלנו וששוה מחלל מועדות למחלל שבתות לא ס"ל. אבל במחלל שבת
ממש דלכ"ע הוי מומר לכל התורה אפשר שגם המהרש"ל מודה. וא"ל כיון
דגזירת יינם הוא משום בנותיהם והרי בנות מחללי שבתות לא נאסרו. ז"א דא"כ
מומר לעבודת ככבים לא יאסור יין בשתיי' ולפי מה דאמרינן בחולין (דף ד') אוסר
וצ"ל כמש"כ הר"ן בחידושיו שם וכמו שהעתיק גם מעכ"ת נ"י
כיון דהוי ככותי גמור הוא בכלל גזירתן אעפ"י שאין בבנותיו איסור חתנות וא"כ
ה"ה במומר לחלל שבת בפרהסיא. וכ"כ הרשב"א בשו"ת הביאו
הב"י (סי' קי"ט) דמומר לחלל שבת בפרהסיא יינו יי"נ. והנה עד כה
דברנו מעיקר הדין איך לדון מחלל שבת בפרהסיא אבל לפושעי ישראל שבזמנינו
לא ידענא מה אדון בהם אחר שבעו"ה פשתה הבהרת לרוב עד שברובם חלול שבת נעשה
כהיתר אם לא יש להם דין אומר מותר שרק קרוב למזיד הוא ויש בהם שמתפללים תפילת
שבת ומקדשים קידוש היום ואח"כ מחללים שבת במלאכות דאורייתא ודרבנן והרי מחלל
שבת נחשב כמומר בלבד מפני שהכופר בשבת כופר בבריאה ובבורא וזה מודה ע"י תפילה
וקידוש ומה גם בבניהם אשר קמו תחתיהן אשר לא ידעו ולא שמעו דיני שבת שדומין
ממש לצדוקין דלא נחשבו כמומרים אעפ"י שמחללין שבת מפני שמעשה אבותיהן בידיהם והם
כתינוק שנשבה לבין עובדי ככבים כמבואר (סי' שפ"ה) וכ"כ גם
המבי"ט (סי' ל"ז) ואפשר נמי דצדוקין שלא הורגלו בתוך ישראל ולא ידעו
לעיקרי הדת ואינם מעיזין פניהם נגד חכמי הדור לא חשבי מזידין וכו' יע"ש.
והרבה מפושעי הדור דומין להם ועדיפי מהם שמה שמחמיר הר"ש בקראים להחשיב יינם
יי"נ אינו מפני חילול מועדות שדומה לשבת בלבד אלא מפני שכפרו גם בעיקרי הדת
שמלין ולא פורעין ואין להם דיני גיטין וקדושין שעי"ז בניהם ממזרים. ובזה רוב
הפושעים שבזמנינו לא פרצו. ולכן לענ"ד המחמיר להחשיב נגיעת יין של
הפושעים הללו לסתם יינם תבוא עליו ברכה. אכן גם למקילים יש להם על
מה שיסמכו אם לא שמבורר לנו שיודע דיני שבת ומעיז פניו לחללו בפני עשרה מישראל
יחד שזה ודאי כמומר גמור ונגיעת יינו אסור. כנלענ"ד הקטן יעקב.
2.
שו"ת מלמד להועיל חלק א (אורח חיים) סימן כט
שאלה: במנין שלנו יש אחד או שנים שמחללים שבת בפרהסיא לא
לבד במלאכתם כי אם גם עושים מוגמר, ואפילו קידוש והבדלה אינם עושים, אי שרו לצרפם
למנין.
תשובה: הפרמ"ג סי' נ"ה באשל אברהם
/או"ח/ ס"ק ד' כ' דמחלל שבת בפרהסיא אין מצרפין למנין. וכ"כ
בתשו' חכם צבי סי' ל"ח, ואף דבשאילת יעבץ ח"א סי' מ"ט משמע דכל
עבריין מצרפין למנין כל זמן שלא נידוהו מ"מ לא כתב בפירוש דגם מחלל שבת
בפהרסיא מצרפין ואפשר דמודה בזה דאין מצרפין ועיין מ"ש לענין זה
בשו"ת משיב דבר סי' ט' שאוסר. וכ' המג"א /או"ח/ סי' קצ"ט
ס"ק ב' מי שהוא רשע בפרהסיא אין מזמנין עליו. וראיתי בשו"ת
רשב"ן סי' צ' שהביא בשם שו"ת דורש לציון דזה דוקא במומר להכעיס ובימינו
אין עושין להכעיס (וע' שו"ת רשב"ן סי' ס"ז) ותמוה דלהכעיס
אפילו בא' משאר עבירות אין מצרפין אותו כמבואר בפרמ"ג הנ"ל /או"ח/
סי' נ"ה, גם הביא שם בשו"ת רשב"ן בשם ליקוטי חבר חלק ה' דף
ק"ז שאחרי שגברו בעלי זרוע אין כח בידינו להוריד כהן כזה אם עולה לדוכן.
וע"ש עוד סי' קל"ט תשובה מהרה"ג מו"ה חיים צבי מאנהיימער
זצ"ל, ושם הביא ג"כ שו"ת מהר"י אסאד י"ד סי' נ'
שמחללי שבתות בזמנינו כ"ז שלא העידו עליהם בפניהם ובפני הב"ד שחללו בפני
י' מישראל אין אוסרים יין במגעם, שיש הרבה אחרונים סוברים דהא דמומר לחלל שבת הוי
מומר לכל התורה הוא רק מדרבנן עיי"ש בשו"ת יהודה יעלה. היוצא מכל
הנ"ל שעפ"י דין מחלל שבת בפרהסיא אין מצטרף למנין, אך בזמן הזה
נוהגין להקל אף בארץ אונגארן ומכש"כ בארץ אשכנז. וזכורני שפעם
אחת אירע אבילות לאיש אחד שחנותו פתוח בשבת, והוא אחד מבעלי בתים של קהלתנו, קהל
עדת ישראל, וירד לפני התיבה בבית הכנסת של קהלתנו, אך הגבאי ידע לרצות אותו
ולפייסו שלא ירד עוד מפני שהקהל ירננו על זה, ואח"כ הלך זה האיש לביהכ"נ
של חברת ש"ס, ואף שהגבאי דשם היה איש חרד ויר"א, הניחו לירד לפני התיבה
בלי מניעה, וכאשר שאלתי את הגבאי למה לא מנעו, אמר לי שכן הוא ג"כ מנהג
מימים קדמונים בבית המדרש דפה שאין מונעין מלירד לפני התיבה האנשים שמסחרם פתוח
בשבת, וכיון שהרבנים דשם שהיו אנשי שם לא מיחו מסתמא היה טעמם ונימוקם עמם, ואפשר
שסמכו ע"ז מה שכתוב ג"כ בשו"ת בנין ציון החדשות סי' כ"ג
שמחללי שבת בזמנינו נחשבים קצת כתינוק שנשבה לבין הנכרים, מפני שבעוה"ר רוב
ישראל בארצנו מחללי שבת הם, ואין דעתם בזה לכפור בעיקרי אמונתנו עיי"ש,
וכן הגיד לי הרב מו"ה משולם זלמן הכהן ז"ל בשם הגאון בעל שואל ומשיב
שכתב שהאנשים מאמעריקא אינם נפסלים ע"י חילול שבת שלהם מפני שהם כתינוקת
/כתינוק/ שנשבה לבין הנכרים אח"כ מצאתי כעין זה בהגהות רע"א לי"ד
סי' רס"ד ועיי"ש סברות להקל, אבל ע' פמ"ג א"ח סי'
רפ"ב א"א ס"ק ז', וע' ספר חסידים סי' תשס"ח (ואין לי פנאי כעת
לחפש תשובה זו דמיירי לענין גיטין בפנים בשו"ת שו"מ). יהי' איך שיהי'
המקיל לצרף אנשים כאלו למנין יש לו על מי שיסמוך, אך מי שיכול לילך לבהכ"נ
אחר בלי להכלים איש, פשיטא דמהיות טוב שלא יסמוך על היתר זה, ויתפלל עם אנשים
כשרים. עוד יש סניף להקל דבזמננו לא מיקרי מחלל שבת בפרהסיא, כיון
שרובן עושין כן, דבשלמא אם רוב ישראל זכאין, ומעטים מעיזים פניהם לעשות איסור זה
הרי הוא כופר בתורה ועושה תועבה ביד רמה ופורש עצמו מכלל ישראל, אבל כיון
דבעו"ה רובם פורצים הגדר תקנתם קלקלתם, היחיד חושב שאין זה עבירה גדולה כל
כך וא"צ לעשות בצנעה, ופרהסי' שלו כבצנעה, ואדרבה היראים קרואים בזמננו
פרושים ומובדלים, והפושעים הם ההולכים בדרך כל הארץ.
3.
שו"ת שבט הלוי חלק ב סימן נא
איברא דהי' מקום לומר דהם דברו מסתם יינם ונגיעת עכו"ם
שבש"ס שנהגו בו איסור הנאה, אבל לדידן דנוהגים היתר הנאה כמבואר
ברמ"א ס"א, ועי"ז מקילים בכמה דברים בהל' יי"נ, ... איברא
בסתם יינם ונגיעת גוי ממש יש להחמיר דלא די בבשול בעלמא, אבל בנגיעת מחלל שבת
בזה"ז, דבלא"ה יש דעות הסוברים דמחלל שבת לענין יי"נ קיל
כמש"כ בס' מנחת פתים סי' קכ"ד ס"ח בשם ס' האשכול, וגם י"א
דמחללי שבת בזמנינו קילא קצת כמש"כ בתשובת בנין ציון ח"ב סי'
כ"ג והובא בד"ת סי' קכ"ד שם, אעפ"י שאין הסכמת רבותינו כקולא
זאת של הבנין ציון ואין עסקינו פה להכריע בזה ...
4.
שו"ת משנה הלכות חלק יא סימן קיא
והאמת כי אין רצוני להכנס בלי לדעת פרטים יותר ובגמ' חולין
ובש"ע א"ח סי' שפ"ו וביו"ד סי' ב' וסי' רס"ד ועוד כמה
מקומות מבואר דהמחלל שבת בפרהסיא הרי זה כגוי גמור לכל דבריהם פתו פת
עכו"ם ויינו יין נסך ואין לצרפם למנין כלל ומיהו האחרונים פלפלו בזה
ודחקו בכמה דחוקים אי יש לצרף מחללי שבת בזה"ז למנין עשרה עיין שו"ת
בנין ציון שהקיל קצת במחללי שבת בזמנו ועיין שו"ת מהרש"ם ח"א סי'
קכ"א שהסכים עמו וכ"כ בספר זכר יהוסף א"ח סי' כ"א ומיהו במנחת
אלעזר א"ח ח"א סי' ע"ד חלק עליהם ועיין משנה הלכות ח"ו סי'
צ'. ואין רצוני להכנס ולקבוע עצמי בהלכה זו מ"מ מי שרוצה לסמוך על המתירים
אין לגעור בו ומי שאינו רוצה תע"ב.
אלא דמ"מ גם זה קצת קשה דא"כ לא הי' לו לצרפם
למנין עשרה ולא הי' יכול לקרות בתורה כלל כיון שהם מחללי שבת וחשבם כגוים גמורים
ואולי הי' סובר שישנם התם כאלו שאפשר לצרפם למנין עשרה אבל לא יוכלו לעלות לתורה
ולא ידענא טעם לחלק ביניהם דאם הוא כגוי גמור לצירוף עשרה נמי לא מצרף ואי לאו למה
לא יעלה לתורה ואולי ס"ל להאי דכיון דאינו יכול לקרות לא יעלה אבל לא נתן טעם
זה וגם כי כהיום קורים אפילו ע"ה, ולא כתבתי זה לא להלכה ולא למעשה כי לא
ידעתי הענינים.
דושה"ט בלב ונפש, מנשה הקטן
5.
שו"ת משנה הלכות חלק יב סימן שלט
חתן שאינו שומר שבת מהו לשתות מכוס של ברכה
מרחשון תשמ"ו ירושלים עיה"ק
מע"כ ידי"נ הרה"ג וכו' מוה"ר יוסף לרנר
שליט"א ירושלים עיה"ק תו"א.
אחדשכ"ת בידידות.
על דבר שאלתו בחתן ביום חופתו ואינו שומר שבת והרב המסדר
קידושין נותן לו מיין אשר בירך ברכת אירוסין וז' ברכות אי עובר משום לפני עור
שהרי המחלל שבת מנסך את היין, ואמר שראה בס' מועדים וזמנים שהביא שאלה זו ונחלקו
בו הגר"י קניבסקי זצ"ל עם בנו יבמחל"ח מוה"ר ר' חיים
שליט"א דהגרי"י זצלה"ה ס"ל לאיסור והגר"ח צדד להתיר,
והנה הספר הנ"ל כעת אין בידי.
האמנם לפענ"ד הגם דדבר זה כבר נפתח בקדמון ועיין בית
שערים א"ח סי' צ"ח במי שהוא מחלל שבת ורוצה לעשות קידוש על יין
בש"ק או לשתות ד' כוסות וכיוצא בזה.
ומיהו בחתן נלפענ"ד לומר דלכ"ע אי משום הא ליכא
איסורא שהרי אמרו ז"ל דחתן ביום חופתו מוחלין לו כל עונותיו וראיתי למח' כ"ק אדמו"ר ממאדזיץ ז"ל (בשם ה"ק ר' יחזקאל
מקוזמיר ז"ל) שכתב דמה"ט למדו דבר זה מעשו להודיע שאפילו החתן הוא
כעשו הרשע והכלה כמחלת בת ישמעאל אפ"ה מוחלין לו כל עונותיו וא"כ
כשעומד תחת החופה וביום חופתו כולו הרי מוחלין לו כל עונותיו ומסתמא אינו מנסך יין
ג"כ ומותר לשתות לכ"ע ודו"ק ובעיקר הדבר אם מחלל שבת יכול לקיים
מצות בדבר שצריך יין האריכו בו רבותינו הצדיקים האחרונים ז"ל.
ידי"נ דושה"ט בלב ונפש, מנשה הקטן
6.
שו"ת משנה הלכות חלק יב סימן לו
מנלן שהמחלל שבת עושה יין נסך
לכבוד ידידי היקר וכו' הי"ו, אחדשכ"ת.
ומה ששאל בענין מחלל שבת שעושה יי"נ מנ"ל כן וראה
בזה מחלוקת באחרונים ואיזה דרך ישכון אור.
הנה הרשב"א בתשו' ח"ז סי' נ"ג הביא כן
וז"ל השיב הרמב"ם ז"ל בזמנים כתב כי מחלל שבת בפרהסיא הרי הוא
כמשומד לכל התורה כולה ואינו מבטל רשות עד שישכור כגוי ויינו יין נסך והרי הוא גוי
ככל גוי הארצות וכן השיב בתשובה ע"כ. עוד שם בתשובה סי' קע"ט במשומד
לע"ז שפעם אומר שהוא יהודי ופעם אומר שהוא מאמין בע"ז אינו מנסך ומיהו
כתב שם דבר חדש דמשומד לחלל שבת בפרהסיא או שאינו מאמין בדברי רבותינו הוא מין
ויינו יין נסך וספריו ספרי קוסמין ויש אומרים אף בניו ממזרים וענין חלול שבת או מי
שעבר על דברי רבותינו לדעתו או שהוא עובד ע"ז שהוא מוחזק בו שלשה פעמים אבל
בפעם אחת או שניים אינו עושה יי"נ ובפני עשרה צריך שיחלל עכ"ל. ועיין
שו"ת חת"ס יו"ד סי' ק"כ, וצ"ע, והארכתי בדברי רבינו
הח"ס במקום אחר, ומיהו עם הוא תינוק שנשבה לפענ"ד לכ"ע אינו
מנסך ועיין שו"ת ריב"ש סי' ו' וסי' י"א.
דושה"ט בלב ונפש, מנשה הקטן
7.
שו"ת משנה הלכות חלק ו סימן צ
שהביא כן בשם רבו מרן הח"ס ז"ל וגם ס"ל עכ"פ
דכל שלא הוי בגלוי ובעזות לא הוי כעע"ז וזה לכאורה ראי' להבנין ציון ושאר
פוסקים דכיון דהני לא מחללי בעזות אלא מחמת שהם כעין תנוקות שנשבו לא הוי בכלל זה
וכ"ש שעושין קידוש ומתפללין בשבת ועיין שו"ת בית שערים א"ח סי'
צ"ח דמחללי שבת מחוייבים בקידוש והבדלה ודו"ק.
8.
שו"ת תשב"ץ חלק א סימן סו
...וענין החלול בפרהסיא הוא משומד
לכל התורה כלה ה"מ כשעושה זה לעבור על ד"ת אבל אם עושה זה כדי להראו'
עצמו לעכו"ם שהוא כעכו"ם כדי שלא יעלילוהו שהוא יהודי וכשהוא בביתו משמר
שבתו בצנעא אינו משומד לכל התורה כלה ששמורו בתוך ביתו ואפילו בדבר קל מוכיח שהוא
מודה בשבת. ויש בזה קצת הוכחה בפ' עד כמה (ל' ע"א) דמה שהוא עוש' בצנעא
בתוך ביתו מחזיק אותו שאינו חשוד לאותו דבר אלא שאינו הוכחה כלל דההוא מורה שאינו
עובר בפרהסי' דוק ותשכח. ובזה תקנת' שאינ' משומדים לכל התורה כלה בין משום
ע"ז בין משום חלול שבת בפרהסיא וא"כ אין מגען אסור...
9.
שו"ת אגרות משה
אורח חיים חלק ג סימן כב
...וכן הוא בסתם מי שמחלל שבת בפרהסיא שיש לתלות שהוא ככופר במעשה
בראשית שבשביל זה דינו כעכו"ם, עיין בפרש"י חולין דף ה' ד"ה אלא
לאו, אבל אם ידוע שחלול שבת שלו הוא רק לתיאבון כגון שהוא מתפלל ומניח תפילין,
ברכתו ברכה ויש לענות אמן דכוונתו לשמים וליכא איסור זה, ואף דלענין כל הדברים
כשחיטתו וכיינו וכדומה אין חלוק דכיון דעכ"פ הוא מחלל שבת בפרהסיא הוא
כעכו"ם אף שמקיים מצות אחרות מ"מ לענין ברכתו שאני שכיון שחזינן שהוא
מאמין בה' היא ברכה ויש לענות אמן, וממילא ליכא איסור זה בקריאתו לתורה. וכן
לכבד בכבודים שאין בהם ברכה כהכנסה והוצאה והגבה /והגבהה/ וגלילה ליכא איסור זה אף
לכופרים. אבל מ"מ אין לכבדם בשום כבוד קדושה דבביהכ"נ, עיין בספרי אגרות
משה או"ח ח"ב סימן נ' וסימן נ"א. אבל יש חלוק דלצורך גדול מאוד יש
להקל בכבודים דאין להם ברכה אף לכופרים ולמחלל שבת כשידוע שהוא רק לתיאבון אף
לעלות לתורה, ולכופרים אסור לקרא לתורה אף כשיש צורך גדול. ידידו מוקירו מברכו
בכוח"ט, משה פיינשטיין.
