אסתר
מן התורה מנין
1.
תלמוד בבלי מסכת חולין דף קלט עמוד ב
מֹשֶׁה מִן הַתּוֹרָה מִנַּיִן? (בראשית ו). "בְּשַׁגַּם הוּא
בָשָׂר". הָמָן מִן הַתּוֹרָה מִנַּיִן? (שם ג) "הֲמִן הָעֵץ".
אֶסְתֵּר מִן הַתּוֹרָה מִנַּיִן? (דברים לא) "וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר".
מָרְדֳּכַי מִן הַתּוֹרָה מִנַּיִן? דִּכְתִיב, (שמות ל) "מָר דְּרוֹר".
וּמְתַרְגְּמִינָן, מֵירָא דַּכְיָא:
רש"י מסכת חולין דף קלט עמוד ב
ועוד זה שאלו ממנו - מנין למשה רמז
קודם שבא שסופו לבא.
בשגם הוא - בשגם בגימטריא כמו משה וכתיב שם
והיו ימיו מאה ועשרים שנה וכך היו ימי חיי משה כלומר עתיד לבא בשגם משה מן הנולדים וכן ימיו.
מנין - למעשה המן.
המן העץ - יתלה על העץ.
למעשה אסתר - הסתר אסתיר בימי אסתר
יהיה הסתר פנים ומצאוהו צרות רבות ורעות.
מנין - לגדולת מרדכי.
מר דרור - וקרי ליה ראש לבשמים לצדיקים ואנשי
כנסת הגדולה.
2.
בראשית פרק ו פסוק ג
וַיֹּאמֶר ה' לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר וְהָיוּ
יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה:
3. בראשית פרק ג
פסוק יא
וַיֹּאמֶר מִי הִגִּיד לְךָ כִּי
עֵירֹם אָתָּה הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ
אָכָלְתָּ:
4. דברים פרק לא
פסוק יח
וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי
בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה כִּי פָנָה אֶל אֱלֹהִים
אֲחֵרִים:
5. שמות פרק ל פסוק
כג
וְאַתָּה קַח לְךָ בְּשָׂמִים רֹאשׁ
מָר דְּרוֹר חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְקִנְּמָן בֶּשֶׂם מַחֲצִיתוֹ חֲמִשִּׁים
וּמָאתָיִם וּקְנֵה בֹשֶׂם חֲמִשִּׁים
וּמָאתָיִם:
6. אונקלוס שמות פרק
ל פסוק כג
(כג) ואת סב לך בוסמין רישא מירא דכיא
מתקל חמיש מאה וקנמן בשם פלגותיה מתקל מאתן וחמשין וקני בוסמא מתקל מאתן וחמשין:
7. תלמוד בבלי מסכת
מנחות דף סה עמוד א
דתנן: פתחיה על הקינין - זה מרדכי, למה נקרא שמו פתחיה?
שפותח דברים ודורשן, ויודע בשבעים
לשון.
8.
תלמוד בבלי מסכת סוטה דף יב עמוד א
א"ר יהודה בר זבינא: מקיש לידתה
להורתה, מה הורתה שלא בצער, אף לידתה שלא בצער, מכאן לנשים צדקניות שלא היו בפיתקה של חוה. +שמות ב+
ותרא אותו כי טוב הוא - תניא, ר"מ אומר: טוב שמו; ר' יהודה אומר: טוביה
שמו;
9.
אסתר פרק ב
(ז) וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה
הִיא אֶסְתֵּר בַּת דֹּדוֹ כִּי אֵין לָהּ אָב וָאֵם
וְהַנַּעֲרָה יְפַת תֹּאַר וְטוֹבַת
מַרְאֶה וּבְמוֹת אָבִיהָ וְאִמָּהּ לְקָחָהּ מָרְדֳּכַי לוֹ לְבַת:
10.
תלמוד בבלי מסכת מגילה דף יב עמוד ב
ממוכן זה המן . ולמה נקרא שמו ממוכן -
שמוכן לפורענות.
11. ספר יערות דבש חלק שני - דרוש ב
אבל הענין מובן, כי פירש"י [במדבר יט, יט] מוסבת שם, כי הגויים היו
קורים לעריהם ע"ש עכו"ם, וכשכבשום ישראל, הסבו שמם לשמות אחרים, וזהו
היה ג"כ עטרות ודיבון, כי מקודם היה שמם מלבשתא ומכללתא והם שמות עכו"ם,
וכשנכבשו בידי ישראל הסבו שמם עטרות ודיבון, וזוהיא כוונת הגמרא, דסלקא דעתא דהך
תרגום לא ליקרי, דאיך יהיה נקרא ויזכירו שם עכו"ם, ולכך אמרו דמכל מקום חייב
לקרותו, דכיון דנקבע בתרגום, ש"מ דקבלה בידם דשמות הללו יש צד להזכירם, ויש
בהם חלק מה מקדושה, וזוהיא אמת לאמיתה:
וזוהיא השאלה גם כן המן מהתורה מנין, אנה נזכר
שם זה עכו"ם בתורה עד שמותר להזכירו בשם, ועל זה השיב המן העץ, כי הוא נאחז
בעץ הדעת טוב ורע, וזה המן העץ וגו', ולכך היותו טוב ורע, מותר לקרותו כנ"ל:
12.
תלמוד בבלי מסכת כריתות דף ו עמוד ב
א"ר חנא בר בזנא א"ר שמעון
חסידא: כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית, שהרי חלבנה
ריחה רע, ומנאה הכתוב עם סממני קטרת. אביי אמר, מהכא: +עמוס ט'+
ואגודתו על ארץ יסדה.
13. תיקוני זהר דף נז/ב
ואיהי יום הכפורים, וכד אתקשטת קדמיה בלבושין שפירין דאינון לבושי כפרה,
אתקרי ציץ דיליה, מצנפת דיליה, אבנט דיליה, איהי כלילא מארבע בגדי לבן מסטרא
דימינא, ומארבע בגדי זהב מסטרא דשמאלא, בההוא זמנא דאתקשטת באלין לבושין דכפרה
אתמר בה ותלבש אסתר מלכות, ובהון עאלת לפני ולפנים, הדא הוא
דכתיב ותעמוד בחצר בית המלך הפנימית, ובהון נשאה חן בעיניו, ורזא דמלה וראיתיה
לזכור ברית עולם, ומיד ה' שמעה ה' סלחה ה' הקשיבה ועשה אל תאחר:
פורים אתקריאת על שם יום הכפורים, דעתידין
לאתענגא ביה, ולשנויי ליה מענוי לענג, ומה דאיהי שכינתא אסור ביה נעילת הסנדל,
בההוא זמנא אתמר בה מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב, וענוגא וחדוה וכמה טבין מזומנין
לגבה, ודא יהא בזמנא דפורקנא בעגלא:
14.
אסתר פרק ג
(ב) וְכָל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּשַׁעַר
הַמֶּלֶךְ כֹּרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לְהָמָן כִּי כֵן צִוָּה לוֹ הַמֶּלֶךְ וּמָרְדֳּכַי לֹא
יִכְרַע וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה:
15.
רש"י אסתר פרק ג פסוק ב
(ב) כרעים ומשתחוים - שעשה עצמו אלוה לפיכך ומרדכי
לא יכרע ולא ישתחוה:
16. ספרי דאגדתא על
אסתר - מדרש פנים אחרים (בובר) פרשה א ד"ה כתיב ויבז בעיניו
מה עשה אותו רשע, הלך ועשה לו צלם
מרוקם בבגדו, כנגד לבו, והיו משתחוים לו, וכל מי שהיה משתחוה לו היה משתחוה
לע"ז, ראהו מרדכי ולא קבל עליו לעבוד
ע"ז, שנאמר ומרדכי לא
יכרע ולא ישתחוה, וראה המן שאין מרדכי
משתחוה לו, ונתמלא עליו חימה, אמר היך היהודים שונאים אבותי מעולם, אומר
למלך ויאבדם מן העולם.
- ספרי דאגדתא על אסתר - מדרש פנים אחרים
(בובר) פרשה ג ד"ה ומרדכי לא יכרע
ומרדכי לא
יכרע ולא ישתחוה. אמר לו הוי יודע שאתה מפילנו בחרב, מה ראית שאתה מבטל
(קילוותו) [קלווסין] של מלך, א"ל
שאני יהודי, א"ל והלא מצינו שאבותיך השתחוו לאבותינו, שנאמר וישתחוו
ארצה שבע פעמים (בראשית לג ג)
, א"ל בנימין אבי במעי אמו היה ולא השתחווה, ואני בן בנו, שנאמר איש
מיני /ימיני/, וכשם שלא כרע אבי, כך לא
אכרע לך, לכך נאמר ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה.
- ספרי דאגדתא על אסתר - מדרש פנים אחרים
(בובר) פרשה ו ד"ה ד"א איש יהודי
ד"א איש יהודי. למה נקרא איש יהודי, א"ר יוסי בשעה שעשה אחשורוש את
המשתה, נכנסו כל היהודים עמהם, ואכלו
תבשילי גוים, שנאמר ובמלאת הימים האלה עשה המלך וגו', ומרדכי
לא אכל עמהם ולא שתה, לכך נקרא איש יהודי.
19. פסיקתא רבתי (איש
שלום) פרשה יג ד"ה ילמדנו רבינו מהו
ילמדנו רבינו מהו שיהא אדם צריך לברך בשעה שהוא קורא מגילת אסתר, תלמוד,
למדונו רבותינו בשעה שהוא בא לקרות את
המגילה אומר בא"י אמ"ה ..., וכיון שגומרה ... בא"י אמ"ה האל
הרב את ריבנו ... ולמה, אלא זכר לישועה שעשה הקב"ה בימי המן על ידי
מרדכי ואסתר בשעה שביקש המן לכלות את
ישראל שנאמר להשמיד להרוג ולאבד וגו'
(אסתר ג' י"ג) , ולא
לעצמו הוא נזדווג על ישראל אלא אף עמלק
זקינו מתחלה נתגרה (על) [עם] ישראל בשעה שיצאו ממצרים שנאמר ויבא עמלק [וגו'] (שמות י"ז ח') , ומה היה עושה להם עמלק הרשע א"ר יהושע
דסיכנן בשם ר' לוי היה מחתך את זכרותם
והיה משליך אותם למעלה ואמר בזו חפצת הרי היא נתונה לך מנין דכתיב השב
לשכנינו שבעתים אל חיקם (תהלים ע"ט י"ב) זה המילה שהיא נתונה בחיק, חרפתם אשר חרפוך
ה' (שם /תהלים ע"ט/)
וכן הוא אומר ויזנב בך (דברים
כ"ה י"ח) מכת זנב, לא עשה אלא
כיון שהקב"ה מצווה את ישראל ואמר
זכור [וגו'] (שם שם /דברים כ"ה/
י"ז) אמרו לו את הוי זכור שנאמר
זכור ה' לבני אדום את יום ירושלים (תהלים קל"ז ז') , אמר להם הקב"ה עשו את שלכם תמחה את זכר
עמלק (דברים שם /כ"ה/ י"ט) ואני אעשה את שלי כי מחה אמחה את זכר עמלק (שמות י"ז י"ד) , לא עשה אלא כיון שמלך שאול אמר הקב"ה אין זרעו של עמלק
נופל אלא ביד בנה של רחל , כן
אתה מוצא ברפידים נפל ביד יהושע שנאמר
ויחלוש יהושע את עמלק (שם שם /שמות
י"ז/ י"ג) , אמר הקב"ה
לעולם השבט הזה מוכן להיפרע מן עמלק מניין
ממה שהשלים בנביא מני אפרים שרשם בעמלק אחריך בנימן.
20. ספר עשרה מאמרות - מאמר חקור דין - חלק ג פרק ד
ואף הוא לא נענש אלא על המים לפי שחטא בחק עצמותו כשאול בחק המלכות לדרך
הפשט או בחק השבט לבעלי אגדה שלא נמסרה מחיית *עמלק* אלא ביד *בנימין* שלא השתחוה
לעשו כיתר אחיו שעדין לא נולד בשעה שהוא עבר לפניהם וישתחו יעקב וכל נשיו הנה
וילדיהן ואף על פי שכלם לא השתחוו אלא לשכינה כדברי הזוהר דדריש והוא עבר לפניהם
כדתנן אני והוא הושיעה נא והדר וישתחוו וכלם כמוהו מכל מקום יש בו משום מראית העין
כי הא דפרצופות המקלחות מים לא ישחה וישתה והקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט
השערה:
21.
אסתר פרק ז
(ח) וְהַמֶּלֶךְ שָׁב מִגִּנַּת הַבִּיתָן אֶל
בֵּית מִשְׁתֵּה הַיַּיִן וְהָמָן נֹפֵל
עַל הַמִּטָּה אֲשֶׁר אֶסְתֵּר עָלֶיהָ
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ הֲגַם לִכְבּוֹשׁ אֶת הַמַּלְכָּה עִמִּי בַּבָּיִת הַדָּבָר
יָצָא מִפִּי הַמֶּלֶךְ וּפְנֵי הָמָן חָפוּ:
ס
22. שפת אמת ספר שמות - לפורים - שנת [תר"מ]
איתא בגמרא חייב אדם לבסומי בפוריא עד דלא ידע כו'. שמעתי בזה מילין מפה
קדוש מו"ז ז"ל לעלות עד למעלה מעה"ד טוב ורע. ואיני זוכר הדברים על
בורין. אבל נראה תורף הדברים דכתיב עץ גבוה חמשים אמה והם כל מדריגות השערי טומאה
שיש מ"ט פנים טמא כו'. כי כח של עמלק נמצא בכל המדריגות. אבל באמת שער הנ' של
הקדושה. שם לא יש ב' הדרכים. רק כולו טוב. כי שם שורש האחדות. וע"ז כתיב כאשר
ירים משה ידו לשער הנ' ועץ החיים שהיא התורה. ולכן כשנתעורר כח מרע"ה שהוא שר
התורה יש מפלה לעמלק. לכן איתא שבפורים קבלו התורה כו'. והיינו התגלות עץ החיים.
ושם נק' דלא ידע בין ארור כו'. שאין שם שום אחיזה לסט"א כלל. כי הוא שורש
האחדות כנ"ל:
בסומי הם הריחות מבשמים שנתמלא העולם בעשרת הדברות. ומו"ז ז"ל
אמר רמז בשמים מר דרור מתרגמינין מרי דכי. ומרדכי הוא הארת מרע"ה שורש התורה:
23. שפת אמת ספר שמות - לפורים - שנת [תרנ"ד]
הענין שקבעו הימים למשתה ושמחה. ובאמת כל תגבורת בני ישראל על עמלק על ידי
תענית כמ"ש חז"ל. וכמ"ש דברי הצומות וזעקתם. דהקול קול יעקב ואיתא
בזוה"ק כי פורים ע"י עונג כמו יום הכפורים ע"י תענית. דכתיב
מות וחיים ביד לשון. ויתכן לרמוז על ב' סימנים קנה וושט שתלוין בלשון. והקנה הוא
בחי' הקול והוא בחי' עץ החיים. ואיתא קנה דומה לעלמא דאתי דלית בי' אכילה ושתי'
והוא בחי' יעקב. והושט הוא בחי' עץ הדעת טוב ורע. לכן שני עורות יש לושט חיצון
אדום ופנימי לבן. והנה עשו הוא אדום שכל התדבקות שלו רק באכילה גסה כמ"ש
הלעיטני כו' מן האדום כו' ע"כ קרא שמו אדום. נראה שהוא מיוחד לושט. אך הי'
אפשר לו להאחז בפנימיותו שהוא לבן. ובעבור זה אהבו אביו כי ציד בפיו רמוז על
פנימיות הושט שהוא לבן. אבל לא זכה לזה ולקח יעקב בכורתו. וברכתו שהוא חלק הטוב
שבעה"ד טו"ר ניתן ליעקב. ופסולת הרע נשאר לעשו. ובני ישראל בכח התורה
יונקין החיות מבחי' עה"ד גם כן. דהנה הקב"ה נטע עץ החיים ועץ הדעת.
ונראה כי בוודאי נברא גם עץ הדעת לאכול ממנו. אבל אדה"ר אכלו שלא בזמנו
ולא הותר לו לאכול. כי הי' מוכן רק למקבלי התורה. שבזה יכולין לברר הטוב מהפסולת.
וקודם שהי' לאדם הראשון כח עץ החיים לא הי' רשאי לאכול מעץ הדעת. ולכן
עיקר כחן של ישראל בקול וקנה ועץ החיים. ובזה גוברין על עמלק ומוציאין בלעו מפיו
כמ"ש עליו הצד ציד. ולכן אמרו חז"ל ששולחן שאומרין עליו דברי תורה נק'
שולחנו של מקום כמ"ש השולחן אשר לפני ה'. פי' שבכח התורה מתברר פנימיות המאכל
ומתגבר עור לבן פנימי שבושט. אבל כשאין אומרים עליו דברי תורה הוי כזבחי מתים כי
האכילה וושט עיקרו דבוק במיתה. לא בחיים. שע"י הקנה נמשך החיים. ונראה לי
דלכך ושט נקיבתו במשהו כי יש לו מועט חיות. אבל הקנה שיש לו חיות רב אינו נפסל רק
בפסיקת הרוב כמ"ש בגמ' כזה דעוף ניתר בסימן אחד דחיותו מועט. ולכן צריך לחבר
דברי תורה אל האכילה דמות וחיים ביד לשון. ולכן כשגברו על עמלק תקנו האכילה להיות
בלי פסולת. ונדמו ביום הזה לקנה שהיא בחי' יוה"כ. ועניתם דלית בי' אכילה
ושתי'. לכן תקנו להיות נזכרים ונעשים לחבר הקנה עם הושט. ואמרו חז"ל המן מן
התורה דכתיב המן העץ כו'. רמז שכל כחו ע"י אכילת איסור. וכל שליטת המן הי'
ע"י שנהנו מסעודת אחשורוש. ואח"כ תקנו זה האכילה כנ"ל. ויתכן ליתן
רמז למנהגן של ישראל להחליף הבגדים בפורים לרמוז כי עתה נהפך האדום להיות לבן.
ועיקר חלוף טריפה הוא כשנהפכו שניהם. כי הפנימי מיוחד ליעקב שאין בו אודם. אבל
שניהם לבנים מעיקר הדין כשר. ואפילו המחמירין לאסור ב' לבנים משום דא"א לתקן
בשלימות לבער כל הפסולת עד תיקון העתיד. אבל ביום הפורים יתכן להיות שניהם לבנים
כמ"ש. והרי נטל יעקב הברכות בכח לבישת בגדי עשו:
24. שפת אמת ספר שמות - פרשת פרה - שנת [תרנ"ו]
בענין טהרת פרה שקבעו לקרות בשבת כי הנשמה טהורה כמ"ש נשמה שנתת בי
טהורה. ועיקר הטומאה מחלק הגוף. ולכן הרשעים בחייהם נקראים מתים מאחר שאין הנשמה
מאירה בהם. ולכן בשבת שהוא יומא דנשמתין שהנשמה גובר ביותר על הגוף. ונק' נשמה
יתירה. לכן זוכין בו לטהרה. והנה כ' זאת חוקת התורה וגם חז"ל דרשו על פרה
הפסוק אמרתי אחכמה כו'. וכ' במ"א כי חטא הראשון בעץ הדעת גרם המיתה. כי הדעת
הוא תערובות הנפש בגוף ולכן יש בו פסולת דעת טוב ורע. והשגה שאדם משיג בדעת אחר
החטא אינה ברורה. ויש בו תערובות. ושמירת החוקים שלמעלה מהשגת האדם הוא בחי' *עץ*
החיים. ומזה בא הטהרה. וכמו כן בחטא העגל הי' ג"כ שרצו להשיג בדעתם את
האלקות. ומזה בא הפירוד כי אין דעת כל בני אדם שוה. ורמזו חז"ל אלה אלהיך
אלהות הרבה איוו להם. ולכן כתיב כי פרוע הוא שנפרשו מן אחדות האמת שהי' להם. ולכן
אחר התיקון כתיב ויקהל משה שחזרו אל האחדות. ובכח השבת שהוא ג"כ כענין החוקה
מתנה טובה יש לי. ואינו תלוי בעבודת האדם. ולכן כל בנ"י מתאחדין בשבת. ואז יש
להם דביקות בעץ החיים. וכ"כ זכרתי לך כו' אהבת כלולותיך לכתך אחרי כו' בארץ
לא זרועה. כי שמירת החוקים להימשך אחר מצות השי"ת בלי טעם זה בחי' כללות
בנ"י והוא בחי' השבת. מנוחה. כמ"ש ומצאן מנוחה אשה בית אישה. כי עיקר
מנוחת האשה להיות סומכת ונמשכת אחר אישה. וזה הי' תחילת בחירת הקב"ה באברהם
אבינו ע"ה לך לך מארצך כו' אל הארץ אשר אראך:
