שבת
שובה התשע"ט
הרב
ארי דוד קאהן
1. תלמוד בבלי מסכת מגילה דף לא עמוד א
ביום הכפורים קורין אחרי מות ומפטירין …,
ובמנחה קורין בעריות ומפטירין ביונה.
2. מרדכי מסכת מגילה פרק בני העיר רמז
תתלא
ביוה"כ במנחה בשל עריות לפי
שנפשו של אדם מתאוה להם וישמעו וישובו ומפטירין ביונה שיש בה תשובה:
3. פסקי רי"ד מסכת מגילה דף לא
עמוד א
במנחה קורין בעריות ומפטירין ביונה,
שאם יש אדם שנכשל בעבירה ישים בלבו וישוב.
4.
ספר
אבודרהם סדר תפלת יום הכפורים ד"ה תפלת מוסף
והטעם להפטרה זו ללמד לבני העולם שאין אדם יכול לברוח מפני
השם אם עבר עבירות ... ומה שקורין בפרשת עריות אומר הטעם במדרש רבש"ע אתה
הזהרתנו שלא לגלות ערוה אף אתה לא תגלה ערותינו ותכפר לנו ויש אומרים טעם אחר
לפי שנפשו של אדם מתאוה להם ובני אדם נכשלין בהם כל השנה וגם ביום הכיפורים שהנשים
מתקשטות לכבוד היום כדאמרינן בפרקא קמא דיומא (יט,
ב) דהאידנא יומא דכפורי איבעול כמה
בתולתא בנהרדעא לכך קורין להן עונש העריות וכל מי שיש בידו אחת מהן יפרוש ממנה
ויחזור בתשובה ויתכפר לו. וגם מפטירין ביונה שמדבר בענין תשובה.
5. תפארת ישראל - יכין מסכת מגילה פרק
ג
ומפטירין ביונה, לומר שאל יתיאש
החוטא, שהרי בני נינוה נתקבלו אף לאחר גזר דין:
6. יונה פרק א
וַֽיְהִי֙ ה' אֶל־יוֹנָ֥ה בֶן־אֲמִתַּ֖י
לֵאמֹֽר׃ ק֠וּם לֵ֧ךְ אֶל־נִֽינְוֵ֛ה הָעִ֥יר הַגְּדוֹלָ֖ה וּקְרָ֣א
עָלֶ֑יהָ כִּֽי־עָלְתָ֥ה רָעָתָ֖ם לְפָנָֽי׃ וַיָּ֤קָם יוֹנָה֙ לִבְרֹ֣חַ
תַּרְשִׁ֔ישָׁה מִלִּפְנֵ֖י ה' וַיֵּ֨רֶד יָפ֜וֹ וַיִּמְצָ֥א
אָנִיָּ֣ה ׀ בָּאָ֣ה תַרְשִׁ֗ישׁ וַיִּתֵּ֨ן שְׂכָרָ֜הּ וַיֵּ֤רֶד בָּהּ֙
לָב֤וֹא עִמָּהֶם֙ תַּרְשִׁ֔ישָׁה מִלִּפְנֵ֖י ה'׃ וַֽה' הֵטִ֤יל רֽוּחַ־גְּדוֹלָה֙
אֶל־הַיָּ֔ם וַיְהִ֥י סַֽעַר־גָּד֖וֹל בַּיָּ֑ם וְהָ֣אֳנִיָּ֔ה חִשְּׁבָ֖ה
לְהִשָּׁבֵֽר׃ וַיִּֽירְא֣וּ הַמַּלָּחִ֗ים וַֽיִּזְעֲקוּ֮ אִ֣ישׁ אֶל־אֱלֹהָיו֒
וַיָּטִ֨לוּ אֶת־הַכֵּלִ֜ים אֲשֶׁ֤ר בָּֽאֳנִיָּה֙ אֶל־הַיָּ֔ם לְהָקֵ֖ל
מֵֽעֲלֵיהֶ֑ם וְיוֹנָ֗ה יָרַד֙ אֶל־יַרְכְּתֵ֣י הַסְּפִינָ֔ה וַיִּשְׁכַּ֖ב וַיֵּרָדַֽם׃
וַיִּקְרַ֤ב אֵלָיו֙ רַ֣ב הַחֹבֵ֔ל וַיֹּ֥אמֶר ל֖וֹ מַה־לְּךָ֣ נִרְדָּ֑ם
ק֚וּם קְרָ֣א אֶל־אֱלֹהֶ֔יךָ אוּלַ֞י יִתְעַשֵּׁ֧ת הָאֱלֹהִ֛ים
לָ֖נוּ וְלֹ֥א נֹאבֵֽד׃ וַיֹּאמְר֞וּ אִ֣ישׁ אֶל־רֵעֵ֗הוּ לְכוּ֙ וְנַפִּ֣ילָה גֽוֹרָל֔וֹת
וְנֵ֣דְעָ֔ה בְּשֶׁלְּמִ֛י הָרָעָ֥ה הַזֹּ֖את לָ֑נוּ וַיַּפִּ֙לוּ֙ גּֽוֹרָל֔וֹת
וַיִּפֹּ֥ל הַגּוֹרָ֖ל עַל־יוֹנָֽה׃ וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָ֔יו הַגִּידָה־נָּ֣א לָ֔נוּ
בַּאֲשֶׁ֛ר לְמִי־הָרָעָ֥ה הַזֹּ֖את לָ֑נוּ מַה־מְּלַאכְתְּךָ֙ וּמֵאַ֣יִן
תָּב֔וֹא מָ֣ה אַרְצֶ֔ךָ וְאֵֽי־מִזֶּ֥ה עַ֖ם אָֽתָּה׃ וַיֹּ֥אמֶר אֲלֵיהֶ֖ם עִבְרִ֣י
אָנֹ֑כִי וְאֶת־ה' אֱלֹהֵ֤י הַשָּׁמַ֙יִם֙ אֲנִ֣י יָרֵ֔א אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה
אֶת־הַיָּ֖ם וְאֶת־הַיַּבָּשָֽׁה׃ וַיִּֽירְא֤וּ הָֽאֲנָשִׁים֙ יִרְאָ֣ה גְדוֹלָ֔ה
וַיֹּאמְר֥וּ אֵלָ֖יו מַה־זֹּ֣את עָשִׂ֑יתָ כִּֽי־יָדְע֣וּ הָאֲנָשִׁ֗ים כִּֽי־מִלִּפְנֵ֤י
ה' ה֣וּא בֹרֵ֔חַ כִּ֥י הִגִּ֖יד לָהֶֽם׃ וַיֹּאמְר֤וּ אֵלָיו֙ מַה־נַּ֣עֲשֶׂה
לָּ֔ךְ וְיִשְׁתֹּ֥ק הַיָּ֖ם מֵֽעָלֵ֑ינוּ כִּ֥י הַיָּ֖ם הוֹלֵ֥ךְ
וְסֹעֵֽר׃ וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֗ם שָׂא֙וּנִי֙ וַהֲטִילֻ֣נִי אֶל־הַיָּ֔ם וְיִשְׁתֹּ֥ק
הַיָּ֖ם מֵֽעֲלֵיכֶ֑ם כִּ֚י יוֹדֵ֣עַ אָ֔נִי כִּ֣י בְשֶׁלִּ֔י הַסַּ֧עַר
הַגָּד֛וֹל הַזֶּ֖ה עֲלֵיכֶֽם׃ וַיַּחְתְּר֣וּ הָאֲנָשִׁ֗ים לְהָשִׁ֛יב
אֶל־הַיַּבָּשָׁ֖ה וְלֹ֣א יָכֹ֑לוּ כִּ֣י הַיָּ֔ם הוֹלֵ֥ךְ וְסֹעֵ֖ר עֲלֵיהֶֽם׃ וַיִּקְרְא֨וּ
אֶל־ ה' וַיֹּאמְר֗וּ אָנָּ֤ה ה' אַל־נָ֣א נֹאבְדָ֗ה בְּנֶ֙פֶשׁ֙
הָאִ֣ישׁ הַזֶּ֔ה וְאַל־תִּתֵּ֥ן עָלֵ֖ינוּ דָּ֣ם נָקִ֑יא כִּֽי־אַתָּ֣ה ה'
כַּאֲשֶׁ֥ר חָפַ֖צְתָּ עָשִֽׂיתָ׃ וַיִּשְׂאוּ֙ אֶת־יוֹנָ֔ה וַיְטִלֻ֖הוּ
אֶל־הַיָּ֑ם וַיַּעֲמֹ֥ד הַיָּ֖ם מִזַּעְפּֽוֹ׃ וַיִּֽירְא֧וּ הָאֲנָשִׁ֛ים
יִרְאָ֥ה גְדוֹלָ֖ה אֶת־ ה' וַיִּֽזְבְּחוּ־זֶ֙בַח֙ לַֽה' וַֽיִּדְּר֖וּ
נְדָרִֽים׃
7. מדרש תנחומא (ורשא) פרשת צו -יד
וְכֵן
תִּמְצָא בְּיוֹנָה, כִּי בְּיוֹם חֲמִישִׁי בָּרַח מִפְּנֵי אֱלֹהָיו. וְלָמָּה
בָּרַח יוֹנָה. אֶלָּא פַּעַם רִאשׁוֹנָה שְׁלָחוֹ לְהָשִׁיב אֶת גְּבוּל
יִשְׂרָאֵל. פַּעַם שְׁנִיָּה שְׁלָחוֹ לִירוּשָׁלַיִם לְהַחְרִיבָהּ,
וְעָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּרֹב רַחֲמָיו וְנִחַם עַל הָרָעָה,
וְהָיוּ קוֹרִין אוֹתוֹ נְבִיא הַשֶּׁקֶר. פַּעַם שְׁלִישִׁית שְׁלָחוֹ אֶל
נִינְוֵה לְהַחְרִיבָהּ. דָּן יוֹנָה דִּין בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ וְאָמַר,
יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהַגּוֹיִם קְרוֹבֵי תְּשׁוּבָה הֵם, עַכְשָׁו יַעֲשׂוּ
תְּשׁוּבָה, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹלֵחַ רֻגְזוֹ עַל יִשְׂרָאֵל. וְלֹא
עוֹד, אֶלָּא שֶׁיִּשְׂרָאֵל קוֹרִין אוֹתִי נְבִיא שֶׁקֶר (וכו', ויקרא ח).
8. מלכים ב:יד:כג-כז
בִּשְׁנַת֙ חֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵ֣ה שָׁנָ֔ה לַאֲמַצְיָ֥הוּ
בֶן־יוֹאָ֖שׁ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה מָ֠לַךְ יָרָבְעָ֨ם בֶּן־יוֹאָ֤שׁ
מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵל֙ בְּשֹׁ֣מְר֔וֹן אַרְבָּעִ֥ים וְאַחַ֖ת שָׁנָֽה׃ וַיַּ֥עַשׂ
הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י ה' לֹ֣א
סָ֗ר מִכָּל־חַטֹּאות֙ יָרָבְעָ֣ם בֶּן־נְבָ֔ט אֲשֶׁ֥ר הֶחֱטִ֖יא אֶת־יִשְׂרָאֵֽל׃
ה֗וּא הֵשִׁיב֙ אֶת־גְּב֣וּל יִשְׂרָאֵ֔ל מִלְּב֥וֹא חֲמָ֖ת עַד־יָ֣ם הָעֲרָבָ֑ה
כִּדְבַ֤ר ה' אֱלֹהֵ֣י
יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֗ר בְּיַד־עַבְדּ֞וֹ יוֹנָ֤ה בֶן־אֲמִתַּי֙
הַנָּבִ֔יא אֲשֶׁ֖ר מִגַּ֥ת הַחֵֽפֶר׃ כִּי־רָאָ֧ה ה' אֶת־עֳנִ֥י
יִשְׂרָאֵ֖ל מֹרֶ֣ה מְאֹ֑ד וְאֶ֤פֶס עָצוּר֙ וְאֶ֣פֶס עָז֔וּב וְאֵ֥ין עֹזֵ֖ר
לְיִשְׂרָאֵֽל׃ וְלֹא־דִבֶּ֣ר ה' לִמְחוֹת֙
אֶת־שֵׁ֣ם יִשְׂרָאֵ֔ל מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָ֑יִם וַיּ֣וֹשִׁיעֵ֔ם בְּיַ֖ד יָרָבְעָ֥ם
בֶּן־יוֹאָֽשׁ׃
9. ירמיהו כ:ז-ט
פִּתִּיתַ֤נִי ה'
וָֽאֶפָּ֔ת חֲזַקְתַּ֖נִי וַתּוּכָ֑ל הָיִ֤יתִי לִשְׂחוֹק֙ כָּל־הַיּ֔וֹם כֻּלֹּ֖ה
לֹעֵ֥ג לִֽי׃ כִּֽי־מִדֵּ֤י אֲדַבֵּר֙
אֶזְעָ֔ק חָמָ֥ס וָשֹׁ֖ד אֶקְרָ֑א כִּֽי־הָיָ֨ה דְבַר־ ה' לִ֛י לְחֶרְפָּ֥ה
וּלְקֶ֖לֶס כָּל־הַיּֽוֹם׃וְאָמַרְתִּ֣י לֹֽא־אֶזְכְּרֶ֗נּוּ וְלֹֽא־אֲדַבֵּ֥ר
עוֹד֙ בִּשְׁמ֔וֹ וְהָיָ֤ה בְלִבִּי֙ כְּאֵ֣שׁ בֹּעֶ֔רֶת עָצֻ֖ר בְּעַצְמֹתָ֑י
וְנִלְאֵ֥יתִי כַּֽלְכֵ֖ל וְלֹ֥א אוּכָֽל׃
10.ירמיהו כג:
... הַנָּבִ֞יא אֲשֶׁר־אִתּ֤וֹ חֲלוֹם֙
יְסַפֵּ֣ר חֲל֔וֹם וַאֲשֶׁ֤ר דְּבָרִי֙ אִתּ֔וֹ יְדַבֵּ֥ר דְּבָרִ֖י אֱמֶ֑ת
מַה־לַתֶּ֥בֶן אֶת־הַבָּ֖ר נְאֻם־ה'׃ הֲל֨וֹא כֹ֧ה דְבָרִ֛י כָּאֵ֖שׁ
נְאֻם־ ה'
וּכְפַטִּ֖ישׁ יְפֹ֥צֵֽץ סָֽלַע׃
11.רמב"ם הל' יסודי התורה ז:א
מִיסוֹדֵי
הַדָּת לֵידַע שֶׁהָאֵל מְנַבֵּא אֶת בְּנֵי הָאָדָם. וְאֵין הַנְּבוּאָה חָלָה
אֶלָּא עַל חָכָם גָּדוֹל בַּחָכְמָה, גִּבּוֹר בְּמִדּוֹתָיו, וְלֹא יְהֵא
יִצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו בְּדָבָר בָּעוֹלָם אֶלָּא הוּא מִתְגַּבֵּר
בְּדַעְתּוֹ עַל יִצְרוֹ תָּמִיד. וְהוּא בַּעַל דֵּעָה רְחָבָה נְכוֹנָה עַד
מְאֹד. אָדָם שֶׁהוּא מְמֻלָּא בְּכָל הַמִּדּוֹת הָאֵלּוּ שָׁלֵם בְּגוּפוֹ,
כְּשֶׁיִּכָּנֵס לַפַּרְדֵּס וְיִמָּשֵׁךְ בְּאוֹתָן הָעִנְיָנִים הַגְּדוֹלִים
הָרְחוֹקִים, וְתִהְיֶה לוֹ דֵּעָה נְכוֹנָה לְהָבִין וּלְהַשִּׂיג וְהוּא
מִתְקַדֵּשׁ וְהוֹלֵךְ וּפוֹרֵשׁ מִדַּרְכֵי כְּלַל הָעָם הַהוֹלְכִים
בְּמַחֲשַׁכֵּי הַזְּמַן, וְהוֹלֵךְ וּמְזָרֵז עַצְמוֹ וּמְלַמֵּד נַפְשׁוֹ
שֶׁלֹּא תִּהְיֶה לוֹ מַחֲשָׁבָה כְּלָל בְּאֶחָד מִדְּבָרִים בְּטֵלִים וְלֹא
מֵהַבְלֵי הַזְּמַן וְתַחְבּוּלוֹתָיו, אֶלָּא דַּעְתּוֹ פְּנוּיָה תָּמִיד
לְמַעְלָה קְשׁוּרָה תַּחַת הַכִּסֵּא לְהָבִין בְּאוֹתָן הַצּוּרוֹת
הַקְּדוֹשׁוֹת הַטְּהוֹרוֹת, וּמִסְתַּכֵּל בְּחָכְמָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ
הוּא כֻּלָּהּ מִצּוּרָה רִאשׁוֹנָה עַד טַבּוּר הָאָרֶץ וְיוֹדֵעַ מֵהֶן
גָּדְלוֹ, מִיָּד רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שׁוֹרָה עָלָיו. וּבְעֵת שֶׁתָּנוּחַ עָלָיו
הָרוּחַ תִּתְעָרֵב נַפְשׁוֹ בְּמַעֲלַת הַמַּלְאָכִים הַנִּקְרָאִים אִישִׁים וְיֵהָפֵךְ
לְאִישׁ אַחֵר וְיָבִין בְּדַעְתּוֹ שֶׁאֵינוֹ כְּמוֹת שֶׁהָיָה אֶלָּא שֶׁנִּתְעַלָּה
עַל מַעֲלַת שְׁאָר בְּנֵי אָדָם הַחֲכָמִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּשָׁאוּל (שמואל
א י ו) "וְהִתְנַבִּיתָ עִמָּם וְנֶהְפַּכְתָּ לְאִישׁ אַחֵר":
12.יונה פרק ד
וַיֵּ֥רַע אֶל־יוֹנָ֖ה רָעָ֣ה גְדוֹלָ֑ה
וַיִּ֖חַר לֽוֹ׃ וַיִּתְפַּלֵּ֨ל אֶל־ ה' וַיֹּאמַ֗ר אָנָּ֤ה ה' הֲלוֹא־זֶ֣ה
דְבָרִ֗י עַד־הֱיוֹתִי֙ עַל־אַדְמָתִ֔י עַל־כֵּ֥ן קִדַּ֖מְתִּי לִבְרֹ֣חַ
תַּרְשִׁ֑ישָׁה כִּ֣י יָדַ֗עְתִּי כִּ֤י אַתָּה֙ אֵֽל־חַנּ֣וּן וְרַח֔וּם אֶ֤רֶךְ
אַפַּ֙יִם֙ וְרַב־חֶ֔סֶד וְנִחָ֖ם עַל־הָרָעָֽה׃
13.תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת תענית
פרק ב הלכה א
אָמַר רַבַּן שִׁמְעוֹן בֶּן
לָקִישׁ, תְּשׁוּבָה שֶׁל רְמִיּוֹת עָשׂוּ אַנְשֵׁי נִינְוֵה. מַה עָשׂוּ? רַבִּי חוּנָה בְּשֵׁם ר"ש
בֶּן חַלְפוּתָא, הֶעֱמִידוּ עֲגָלִים מִבִּפְנִים וְאִמוּתֵיהֶם מִבַּחוּץ.
סְיָיחִים מִבִּפְנִים וְאִמוֹתֵיהֶם מִבַּחוּץ. וַהֲווּן אֵילִין גָעֵיי מִן
הַכָא וְאֵילִין גָעֵיי מִן הַכָא אָמְרִין אִין לֵית מִתְרָחֵם עָלֵינַן, לֵינַן
מְרַחֲמִין עָלֵיהוֹן הה"ד (יואל א) מַה נֶּאֶנְחָה בְהֵמָה נָבֹכוּ עֶדְרֵי
בָקָר וְגוֹ'..
...[יונה
ג ח] וְיָשֻׁבוּ אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וּמִן הֶחָמָס אֲשֶׁר בְּכַפֵּיהֶם
א"ר יוֹחָנָן, מַה שֶׁהָיָה בְּכַף יְדֵיהֶם הֶחְזִירוּ. מַה
שֶׁהָיָה בַּשִׁידָה תֵיבָה וּמִגְדָּל לֹא הֶחְזִירוּ.
14.תלמוד ירושלמי מסכת סוכה פרק ה דף כב/ב
א"ר יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי,
לָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ בֵּית שׁוֹאֵבָה? שֶׁמִּשָּׁם שׁוֹאֲבִים רוּחַ הַקוֹדֶשׁ,
עַל שֵׁם (ישעיה יב) וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן מִמַּעַיְנֵי
הַיְשׁוּעָה. ... עָאל רַבִּי לֵוִי וְדָרַשׁ יוֹנָה בֶּן אָמִיתָי מֵאָשֵׁר הָיָה,
דִכְתִיב (שופטים א) אָשֵׁר לֹא הוֹרִישׁ אֶת יֹשְׁבֵי עַכּוֹ וְאֶת
יוֹשְׁבֵי צִידוֹן. וּכְתִיב (מלכים א, יז) קוּם לֵךְ צָרְפָתָה אֲשֶׁר
לְצִידוֹן. עָאל רַבִּי יוֹחָנָן וְדָרַשׁ, יוֹנָה בֶּן אָמִיתַי מִזְבוּלֻן
הָיָה, דִכְתִיב (יהושע יט) וַיַּעַל הַגּוֹרָל הַשְּׁלִישִׁי לִבְנֵי
זְבוּלֻן לְמִשְׁפְּחֹתָם, וּכְתִיב וּמִשָּׁם עָבַר קֵדְמָה מִזְרָחָה גִּתָּה
חֵפֶר עִתָּה קָצִין. וּכְתִיב (מלכים ב, יד) כִּדְבַר ה' אֱלֹהֵי
יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד עַבְדּוֹ יוֹנָה בֶן אֲמִתַּי הַנָּבִיא אֲשֶׁר
מִגַּת הַחֵפֶר. בְּשׁוּבְתָא חוֹרַיְּיתָא בשבת אחרת א"ר לֵוִי
לִיהוּדָה בַּר נַחְמָן, סָב לָךְ אֵילִין תָרְתֵין סִילְעַיָא וְעוֹל מְצָמְצָא
קַהָלָא קוּמֵי ר' יוֹחָנָן קח לך שני סלעים אלה ותועיל להכניס את הקהל לפני ר'
יוחנן עָאל וְאָמַר קוּמֵיהוֹן נכנס ואמר לפניהם יָפֶה לִימְדָנוּ רַבִּי
יוֹחָנָן, אִמּוֹ מֵאֲשֶׁר וְאָבִיו מִזְבוּלֻן (בראשית מט)
וְיַרְכָתוֹ עַל צִידֹן. יֶרֶךְ שֶׁיָּצָא מִמֶּנָּה, מִצִּידוֹן הָיָה. וּכְתִיב (יונה
א) וַיֵּרֶד יָפוֹ. לֹא צוֹרְכָא דִי אֶלָּא, וַיֵּרֶד עַכּוֹ אָמַר
רַבִּי יוֹנָה, יוֹנָה בֶּן אָמִיתָי מֵעוֹלֵי רְגָלִים הָיָה, וְנִכְנַס
לְשִׂמְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה וְשָׁרָת עָלָיו רוּחַ הַקוֹדֶשׁ לְלַמֶּדְךָ
שֶׁאֵין רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שׁוֹרָה אֶלָּא עַל לֵב שָׂמֵחַ.
15.ספר בית אלקים - שער התשובה - פרק שנים עשר
התשובה
בכל חלק שיעשה יש לו קצת שכר ולפי מה שירבה כן ירבה סליחתו, ודברי הר"ן
ז"ל במדרש ועתה ישראל וגו': ואחר שנתבאר ענין התשובה כי היא החרטה ועזיבת
החטא, נאמר כי אינם כשאר המצות שהעושה חלק המצוה אין לו חלק שכר המצוה, כמו שתאמר
מצות ציצית הוא בד' הכנפות והעושה ציצית בג' כנפות לבד, אינו מקיים ג' חלקי המצוה
שהרי ד' ציציות מעכבין זה את זה והרי הוא שתאמר מצות ציצית הוא בד' הכנפות והעושה
ציצית בג' כנפות לבד, אינו מקיים ג' חלקי המצוה שהרי ד' ציציות מעכבין זה את זה והרי
הוא כאילו לא עשה שום דבר, ואולם התשובה גם כי אינה שלימה עד שתהיה בחרטה
לשעבר ועזיבת החטא לעתיד, עם כל זה החרטה לבד בלי עזיבת החטא מועיל קצת, וכן עזיבת
החטא בלי חרטה, וכמו שמצינו באחאב שנכנע מלפני ה' במה שקרע בגדיו וצם ושכב
בשק, שנראה כמתחרט על מה שעשה, ולא עזב כל חטאיו, ועם כל זה הועיל לו, כדכתיב
(מלכים א' כ"א) יען כי נכנע מפני לא אביא הרעה בימיו וגו', וכן מצינו
באנשי נינוה ששבו לעתיד שעזבו החטא, ולא נתחרטו על העבר, כי אפילו באזהרת המלך
לעם אמר (יונה ג') וישובו איש מדרכו הרעה ומן החמס אשר בכפיהם, אשר כפי הנראה כי
החמס אשר עודנו בכפם לא בלעוהו הוא שהיו מחזירים ולא הגזל הנאכל שקשה להשיבו,
ויותר מזה א"ר יוחנן (בירושלמי תענית פ"ב) מה שהיה בכף ידיהם החזירו,
בשידה תיבה ומגדל לא החזירו: ולזה
אמר הכתוב וירא אלהים וגו' כי שבו מדרכם הרעה שהוא עזיבת החטא לעתיד לבד, ועם כל
זה הועיל להם שנחם האלהים על הרעה אשר דבר לעשות ולא עשה, ומפני כי תשובתם זו לא
היתה שלימה כנזכר, אמר הכתוב על הרעה אשר דבר לעשות להם ולא עשה, כלומר על מה שדבר
עוד מ' יום ונינוה נהפכת הוא שנחם ולא עשה בסוף הארבעים, אלא האריך להם עד שתהיה
תשובתם שלימה, ואפילו בהשבתו אל לבו לשוב בלי קיום שום חלק מב' חלקי התשובה
ההכרחיים מיקל האדם מעונש,
16.פירוש ספורנו יונה ד:א
ארך אפים – שאף על פי ששבו מן הגזל לא שבו משאר
עבירות שבידם:
17.אברבנאל יונה פרק ג
וירא האלהים את מעשיהם ר"ל שבמצות
המעשיות בינם לחבריהם שבו מדרכם הרעה אבל לא שבו מאמונותיהם ועם כל זה וינחם
האלקים על כל הרעה אשר דבר לעשות לפי שלא היתה הגזרה כי אם על החמס אשר בכפיהם:
18.מלבי"ם על יונה פרק ד פסוק א - חלק באור הענין
(א)
וירע אל יונה - פי' הרי"א הרעה פה הוא חולי שבעצבון לבו נפל וחלה חולי ויבקש
מותו, וזה לפי שיונה חשב שלא תשוב הגזרה מעליהם עד שישובו בין באמונות ודעות
בין במעשים והם לא שבו רק מהמעשים כמ"ז וירא אלקים את כל מעשיהם כי שבו
ועדן החזיקו בעבודות זרות, ובכ"ז נחם ה' על הרעה, מזה הבין שה' השאירם מפני
שהם מוכנים להיות שבט אפו על ישראל וזה הרע לו, ופי' שהרע לו על שהוא היה הסבה
להשאיר מטה חובלים על ישראל שנתן נפשו עליהם, וגם חרה לו על הדבר מדוע יגברו
המה על ישראל אחר שהם עדן עובדי ע"ז:
19.זהר מנוקד/תרגום/ חלק ב דף קצז/א
דָּבָר אַחֵר מִי עָלָה שָׁמַיִם,
דָּא אֵלִיָּהוּ. וַיֵּרַד, דָּא זֶה יוֹנָה, דְּנָחַת לֵיהּ נוּנָא
גּוֹ תְּהוֹמֵי שֶׁהוֹרִיד אוֹתוֹ הַדָּג לְתוֹךְ הַתְּהוֹמוֹת
לְעִמְקֵי יַמָּא. יוֹנָה מֵחֵילָא דְּאֵלִיָּהוּ קָא אָתָא יוֹנָה
בָּא מִכֹּחוֹ שֶׁל אֵלִיָּהוּ, אֵלִיָּהוּ סָלִיק עָלָה, יוֹנָה
נָחִית יָרַד, דָּא שָׁאִיל נַפְשֵׁיהּ לְמֵימַת זֶה שָׁאַל
נַפְשׁוֹ לָמוּת, וְדָא שָׁאִיל נַפְשֵׁיהּ לְמֵימַת, וּבְגִין כַּךְ
אִקְרֵי בֶּן אֲמִתַּי. וּכְתִיב, (מלכים א יז) וּדְבַר יְיָ' בְּפִיךָ אֱמֶת.
20.מלכים
א:יז
וַיְהִ֥י דְבַר־ה' אֵלָ֥יו לֵאמֹֽר׃ ט ק֣וּם לֵ֤ךְ צָרְפַ֙תָה֙ אֲשֶׁ֣ר
לְצִיד֔וֹן וְיָשַׁבְתָּ֖ שָׁ֑ם הִנֵּ֨ה צִוִּ֥יתִי שָׁ֛ם אִשָּׁ֥ה אַלְמָנָ֖ה
לְכַלְכְּלֶֽךָ׃ … יז וַיְהִ֗י אַחַר֙ הַדְּבָרִ֣ים
הָאֵ֔לֶּה חָלָ֕ה בֶּן־הָאִשָּׁ֖ה בַּעֲלַ֣ת הַבָּ֑יִת וַיְהִ֤י חָלְיוֹ֙ חָזָ֣ק
מְאֹ֔ד עַ֛ד אֲשֶׁ֥ר לֹא־נֽוֹתְרָה־בּ֖וֹ נְשָׁמָֽה׃ יח וַתֹּ֙אמֶר֙ אֶל־אֵ֣לִיָּ֔הוּ
מַה־לִּ֥י וָלָ֖ךְ אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֑ים בָּ֧אתָ אֵלַ֛י לְהַזְכִּ֥יר אֶת־עֲוֺנִ֖י
וּלְהָמִ֥ית אֶת־בְּנִֽי׃… כ וַיִּקְרָ֥א אֶל־ ה' וַיֹּאמַ֑ר ה' אֱלֹהָ֔י הֲ֠גַם עַל־הָאַלְמָנָ֞ה
אֲשֶׁר־אֲנִ֨י מִתְגּוֹרֵ֥ר עִמָּ֛הּ הֲרֵע֖וֹתָ לְהָמִ֥ית אֶת־בְּנָֽהּ׃ כא וַיִּתְמֹדֵ֤ד עַל־הַיֶּ֙לֶד֙
שָׁלֹ֣שׁ פְּעָמִ֔ים וַיִּקְרָ֥א אֶל־ ה' וַיֹּאמַ֑ר ה' אֱלֹהָ֔י תָּ֥שָׁב נָ֛א נֶֽפֶשׁ־הַיֶּ֥לֶד
הַזֶּ֖ה עַל־קִרְבּֽוֹ׃ כב וַיִּשְׁמַ֥ע ה' בְּק֣וֹל אֵלִיָּ֑הוּ וַתָּ֧שָׁב
נֶֽפֶשׁ־הַיֶּ֛לֶד עַל־קִרְבּ֖וֹ וַיֶּֽחִי׃ כג וַיִּקַּ֨ח אֵלִיָּ֜הוּ
אֶת־הַיֶּ֗לֶד וַיֹּרִדֵ֤הוּ מִן־הָעֲלִיָּה֙ הַבַּ֔יְתָה וַֽיִּתְּנֵ֖הוּ
לְאִמּ֑וֹ וַיֹּ֙אמֶר֙ אֵ֣לִיָּ֔הוּ רְאִ֖י חַ֥י בְּנֵֽךְ׃כד וַתֹּ֤אמֶר הָֽאִשָּׁה֙ אֶל־אֵ֣לִיָּ֔הוּ
עַתָּה֙ זֶ֣ה יָדַ֔עְתִּי כִּ֛י אִ֥ישׁ אֱלֹהִ֖ים אָ֑תָּה וּדְבַר־ה' בְּפִ֖יךָ
אֱמֶֽת׃
21.ספר שערי תשובה השער הראשון - אות ט
וְהִנֵּה מַדְרֵגוֹת רַבּוֹת לַתְּשׁוּבָה, וּלְפִי
הַמַּדְרֵגוֹת יִתְקָרֵב הָאָדָם אֶל הַקָּדוֹשׁ - בָּרוּךְ - הוּא.
וְאָמְנָם לְכָל תְּשׁוּבָה תִּמְצָא סְלִיחָה, אַךְ לֹא תִטְהַר הַנֶּפֶשׁ
טֹהַר שָׁלֵם לִהְיוֹת הָעֲוֹנוֹת כְּלֹא הָיוּ, זוּלָתִי כַּאֲשֶׁר יְטַהֵר
הָאָדָם אֶת לִבּוֹ וְיָכִין אֶת רוּחוֹ כַּאֲשֶׁר יִתְבָּאֵר. וְכֵן כָּתוּב (תהלים
לב, ב) אַשְׁרֵי - אָדָם לֹא יַחְשֹׁב יְיָ לוֹ עָוֹן וְאֵין בְּרוּחוֹ
רְמִיָּה. וּכְעִנְיַן הַבֶּגֶד הַצָּרִיךְ כִּבּוּס, כִּי הַמְעַט מִן הַכִּבּוּס
יוֹעִיל בּוֹ לְהַעֲבִיר הַגֹּעַל מִמֶּנּוּ, אַךְ לְפִי רֹב הַכִּבּוּס
יִתְלַבֵּן. וְכֵן כָּתוּב (שם נא, ד) הֶרֶב כַּבְּסֵנִי מֵעֲוֹנִי. …אָכֵן כָּל תְּשׁוּבָה מוֹעִילָה, …
22.ספר שערי תשובה השער השני - אות יד
וְרָאוּי לְכָל - יְרֵא - אֱלֹהִים לְמַעֵט בַּעֲסָקָיו
וְלִהְיוֹת רַעְיוֹנָיו נְחִתִּים, וְלִקְבּוֹעַ בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה עִתִּים,
לְהִתְבּוֹדֵד בַּחֲדָרָיו וּלְחַפֵּשֹ דְּרָכָיו וְלַחְקֹר, וּלְקַדֵּם אַשְׁמוּרוֹת,
וּלְהִתְעַסֵּק בְּדַרְכֵי - הַתְּשׁוּבָה וְכִשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶֹה, וְלִשְׁפּוֹךְ
שִֹיחַ, וְלָשֵֹאת תְּפִלָּה וְרִנָּה, וּלְהַפִּיל תְּחִנָּה, וְהָעֵת עֵת רָצוֹן
וְהַתְּפִלָּה נִשְׁמַעַת בָּהּ, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מט, ח)
בְּעֵת רָצוֹן עֲנִיתִיךָ וּבְיוֹם יְשׁוּעָה עֲזַרְתִּיךָ. וְאָמְרוּ
רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ר"ה יח,
ב) (ישעיה נה ו) דִּרְשׁוּ יְיָ בְּהִמָּצְאוֹ,
אֵלּוּ עֲשָֹרָה יָמִים שֶׁבֵּין רֹאשׁ - הַשָּׁנָה לְיוֹם - הַכִּפּוּרִים. וּמִצְוַת
- עֲשֵֹה מִן הַתּוֹרָה לְהָעִיר אָדָם אֶת רוּחוֹ לַחֲזוֹר בִּתְשׁוּבָה בְּיוֹם
- הַכִּפּוּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא טז, ל) מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם
לִפְנֵי יְיָ תִּטְהָרוּ. עַל כֵּן הִזְהִירָנוּ הַכָּתוּב שֶׁנִּטָּהֵר
לִפְנֵי הַשֵּׁם בִּתְשׁוּבָתֵנוּ, וְהוּא יְכַפֵּר עָלֵינוּ בַּיּוֹם הַזֶּה לְטַהֵר
אוֹתָנוּ:
ספר שערי תשובה השער הרביעי - אות יז
וְעַל זֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יומא
פו, א) כִּי עַל כְּרֵתוֹת וּמִיתוֹת בֵּית - דִּין, תְּשׁוּבָה וְיוֹם
הַכִּפּוּרִים תּוֹלִים וְיִסּוּרִים מְמָרְקִים, יֵשׁ שְׁאֵלָה, וַהֲלֹא כָתוּב (ויקרא
טז, ל) מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יְיָ תִּטְהָרוּ! וְהַתְּשׁוּבָה בָזֶה,
כִּי מַה שֶּׁנֶּאֱמַר לִפְנֵי יְיָ תִּטְהָרוּ, [זוֹ] מִצְוַת - עֲשֵֹה עַל
הַתְּשׁוּבָה, שֶׁנְּחַפֵּשֹ דְּרָכֵינוּ וְנַחְקוֹרָה וְנָשׁוּבָה אֶל הַשֵׁם
בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים. וְאַף - עַל - פִּי שֶׁנִּתְחַיַּבְנוּ עַל זֶה
בְּכָל עֵת, הַחִיּוּב נוֹסָף בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, וְהַטָּהֳרָה
אֲשֶׁר בְּיָדֵינוּ הִיא הַתְּשׁוּבָה וְתִקּוּן הַמַּעֲשִֹים. אֲבָל מָה
שֶׁכָּתוּב כִּי - בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם שֶׁהוּא
אָמוּר עַל הַטָּהֳרָה שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְטַהֵר אוֹתָנוּ מִן הֶעוֹן
וּמְכַפֵּר עֲלֵינוּ כַּפָּרָה שְׁלֵמָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים בְּלֹא יִסּוּרִים,
זֶה נֶאֱמַר עַל מִצְוֹת לֹא - תַעֲשֶֹה. אֲבָל עַל כְּרֵתוֹת וּמִיתוֹת בֵּית -
דִּין, תְּשׁוּבָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים תּוֹלִים וְיִסּוּרִים מְמָרְקִים:
23.ספר פחד יצחק על ראש השנה מאמר לג:א
כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם
לפני ה' תטהרו. שיטת רבינו יונה כי הך לפני ה' תטהרו אינה הבטחה אלא מצוה
מיוחדת של תשובה אשר זמנה יום הכפורים. ובודאי שראוי להתעורר על שינוי תיבה
זו. שבמצות תשובה של כל השנה נצטוינו בלשון ושבת ואילו במצות תשובה של
יוה"כ נצטוינו בלשון תטהרו. והיה נראה מזה דמצות היום של תשובה
משונה באמת ממצות תשובה של כל השנה, שבמצות היום של תשובה ההדגשה היא בעיקרה על
הטהרה הבאה מתוך התשובה. וחילוק גדול יש בדבר. דזה לשונו של רבינו יונה בשער
הראשון פיסקא ט': והנה מדרגות רבות לתשובה, ולפי המדרגות יתקרב האדם אל
הקב"ה. ואמנם לכל תשובה תמצא סליחה. אך לא תטהר הנפש זולתי כאשר
יטהר האדם את לבו כאשר יתבאר. וכענין הבגד הצריך כיבוס. כי המעט מן הכיבוס
יועיל להעביר הגעל ממנו, אך לפי רוב הכיבוס יתלבן, עכ"ל יעו"ש. ונמצא
דאין לך שום תנועת הנפש בכיוון התשובה שלא יהיה בה משום העברת געל אע"פ שלא
נתקיימו עיקרי התשובה, דע"ז כתב רבינו יונה דלכל תשובה תמצא סליחה. אך בנוגע
לליבון הכתם דהיינו טהרת הנפש בזה לא תתהוה הטהרה כי אם בקיום כל עיקרי התשובה
המעכבים בה. באופן דאף התנועה הכי זעירה בעסק התשובה נכללת היא במצות ושבת, אבל
מצות היום של תשובה יש לה שיעור למטה ותשובה כזו שאין בה אלא משום העברת געל ולא
משום ליבון יצאה מכללה של מצות היום. ובודאי ששינוי זה בגדרה של המצוה מחייב שינוי
הבנה בתכנה של המצוה.
