פרשת בלק התשף
1. במדבר פרשת - בלק פרק כב, ב-יב
(ב) וַיַּ֥רְא בָּלָ֖ק בֶּן־צִפּ֑וֹר אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה יִשְׂרָאֵ֖ל לָֽאֱמֹרִֽי: (ג) וַיָּ֨גָר מוֹאָ֜ב מִפְּנֵ֥י הָעָ֛ם מְאֹ֖ד כִּ֣י רַב־ה֑וּא וַיָּ֣קָץ מוֹאָ֔ב מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: (ד) וַיֹּ֨אמֶר מוֹאָ֜ב אֶל־זִקְנֵ֣י מִדְיָ֗ן עַתָּ֞ה יְלַחֲכ֤וּ הַקָּהָל֙ אֶת־כָּל־סְבִ֣יבֹתֵ֔ינוּ כִּלְחֹ֣ךְ הַשּׁ֔וֹר אֵ֖ת יֶ֣רֶק הַשָּׂדֶ֑ה וּבָלָ֧ק בֶּן־צִפּ֛וֹר מֶ֥לֶךְ לְמוֹאָ֖ב בָּעֵ֥ת הַהִֽוא: (ה) וַיִּשְׁלַ֨ח מַלְאָכִ֜ים אֶל־בִּלְעָ֣ם בֶּן־בְּעֹ֗ר פְּ֠תוֹרָה אֲשֶׁ֧ר עַל־הַנָּהָ֛ר אֶ֥רֶץ בְּנֵי־עַמּ֖וֹ לִקְרֹא־ל֑וֹ לֵאמֹ֗ר הִ֠נֵּה עַ֣ם יָצָ֤א מִמִּצְרַ֙יִם֙ הִנֵּ֤ה כִסָּה֙ אֶת־עֵ֣ין הָאָ֔רֶץ וְה֥וּא יֹשֵׁ֖ב מִמֻּלִֽי: (ו) וְעַתָּה֩ לְכָה־נָּ֨א אָֽרָה־לִּ֜י אֶת־הָעָ֣ם הַזֶּ֗ה כִּֽי עָצ֥וּם הוּא֙ מִמֶּ֔נִּי אוּלַ֤י אוּכַל֙ נַכֶּה־בּ֔וֹ וַאֲגָרְשֶׁ֖נּוּ מִן־ הָאָ֑רֶץ כִּ֣י יָדַ֗עְתִּי אֵ֤ת אֲשֶׁר־תְּבָרֵךְ֙ מְבֹרָ֔ךְ וַאֲשֶׁ֥ר תָּאֹ֖ר יוּאָֽר: (ז) וַיֵּ֨לְכוּ֜ זִקְנֵ֤י מוֹאָב֙ וְזִקְנֵ֣י מִדְיָ֔ן וּקְסָמִ֖ים בְּיָדָ֑ם וַיָּבֹ֙אוּ֙ אֶל־בִּלְעָ֔ם וַיְדַבְּר֥וּ אֵלָ֖יו דִּבְרֵ֥י בָלָֽק: (ח) וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֗ם לִ֤ינוּ פֹה֙ הַלַּ֔יְלָה וַהֲשִׁבֹתִ֤י אֶתְכֶם֙ דָּבָ֔ר כַּאֲשֶׁ֛ר יְדַבֵּ֥ר ה֖' אֵלָ֑יוַיֵּשְׁב֥וּ שָׂרֵֽי־מוֹאָ֖ב עִם־בִּלְעָֽם: (ט) וַיָּבֹ֥א אֱלֹהִ֖ים אֶל־בִּלְעָ֑ם וַיֹּ֕אמֶר מִ֛י הָאֲנָשִׁ֥ים הָאֵ֖לֶּה עִמָּֽךְ: (י) וַיֹּ֥אמֶר בִּלְעָ֖ם אֶל־הָאֱלֹהִ֑ים בָּלָ֧ק בֶּן־צִפֹּ֛ר מֶ֥לֶךְ מוֹאָ֖ב שָׁלַ֥ח אֵלָֽי: (יא) הִנֵּ֤ה הָעָם֙ הַיֹּצֵ֣א מִמִּצְרַ֔יִם וַיְכַ֖ס אֶת־עֵ֣ין הָאָ֑רֶץ עַתָּ֗ה לְכָ֤ה קָֽבָה־לִּי֙ אֹת֔וֹ אוּלַ֥י אוּכַ֛ל לְהִלָּ֥חֶם בּ֖וֹ וְגֵרַשְׁתִּֽיו: (יב) וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים֙ אֶל־בִּלְעָ֔ם לֹ֥א תֵלֵ֖ךְ עִמָּהֶ֑ם לֹ֤א תָאֹר֙ אֶת־הָעָ֔ם כִּ֥י בָר֖וּךְ הֽוּא:
2. במדבר פרשת בלק פרק כג פסוק ז
(ז) וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר מִן־אֲ֠רָם יַנְחֵ֨נִי בָלָ֤ק מֶֽלֶךְ־מוֹאָב֙ מֵֽהַרְרֵי־קֶ֔דֶם לְכָה֙ אָֽרָה־לִּ֣י יַעֲקֹ֔ב וּלְכָ֖ה זֹעֲמָ֥ה יִשְׂרָאֵֽל:
...(טז) וַיִּקָּ֤ר ה֙' אֶל־בִּלְעָ֔ם וַיָּ֥שֶׂם דָּבָ֖ר בְּפִ֑יו וַיֹּ֛אמֶר שׁ֥וּב אֶל־בָּלָ֖ק וְכֹ֥ה תְדַבֵּֽר: (יז) וַיָּבֹ֣א אֵלָ֗יו וְהִנּ֤וֹ נִצָּב֙ עַל־עֹ֣לָת֔וֹ וְשָׂרֵ֥י מוֹאָ֖ב אִתּ֑וֹ וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ בָּלָ֔ק מַה־דִּבֶּ֖ר הֽ': (יח) וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר ק֤וּם בָּלָק֙ וּֽשֲׁמָ֔ע הַאֲזִ֥ינָה עָדַ֖י בְּנ֥וֹ צִפֹּֽר: (יט) לֹ֣א אִ֥ישׁ אֵל֙ וִֽיכַזֵּ֔ב וּבֶן־אָדָ֖ם וְיִתְנֶ֑חָם הַה֤וּא אָמַר֙ וְלֹ֣א יַעֲשֶׂ֔ה וְדִבֶּ֖ר וְלֹ֥א יְקִימֶֽנָּה: (כ) הִנֵּ֥ה בָרֵ֖ךְ לָקָ֑חְתִּי וּבֵרֵ֖ךְ וְלֹ֥א אֲשִׁיבֶֽנָּה: (כא) לֹֽא־הִבִּ֥יט אָ֙וֶן֙ בְּיַעֲקֹ֔ב וְלֹא־רָאָ֥ה עָמָ֖ל בְּיִשְׂרָאֵ֑ל ה֤' אֱלֹהָיו֙ עִמּ֔וֹ וּתְרוּעַ֥ת מֶ֖לֶךְ בּֽוֹ: (כב) אֵ֖ל מוֹצִיאָ֣ם מִמִּצְרָ֑יִם כְּתוֹעֲפֹ֥ת רְאֵ֖ם לֽוֹ: (כג) כִּ֤י לֹא־נַ֙חַשׁ֙ בְּיַעֲקֹ֔ב וְלֹא־קֶ֖סֶם בְּיִשְׂרָאֵ֑ל כָּעֵ֗ת יֵאָמֵ֤ר לְיַעֲקֹב֙ וּלְיִשְׂרָאֵ֔ל מַה־פָּ֖עַל אֵֽל: (כד) הֶן־עָם֙ כְּלָבִ֣יא יָק֔וּם וְכַאֲרִ֖י יִתְנַשָּׂ֑א לֹ֤א יִשְׁכַּב֙ עַד־יֹ֣אכַל טֶ֔רֶף וְדַם־חֲלָלִ֖ים יִשְׁתֶּֽה:
3. במדבר פרשת בלק פרק כד
(א) וַיַּ֣רְא בִּלְעָ֗ם כִּ֣י ט֞וֹב בְּעֵינֵ֤י ה֙' לְבָרֵ֣ךְ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל וְלֹא־הָלַ֥ךְ כְּפַֽעַם־בְּפַ֖עַם לִקְרַ֣את נְחָשִׁ֑ים וַיָּ֥שֶׁת אֶל־הַמִּדְבָּ֖ר פָּנָֽיו: (ב) וַיִּשָּׂ֨א בִלְעָ֜ם אֶת־עֵינָ֗יו וַיַּרְא֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל שֹׁכֵ֖ן לִשְׁבָטָ֑יו וַתְּהִ֥י עָלָ֖יו ר֥וּחַ אֱלֹהִֽים: (ג) וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר נְאֻ֤ם בִּלְעָם֙ בְּנ֣וֹ בְעֹ֔ר וּנְאֻ֥ם הַגֶּ֖בֶר שְׁתֻ֥ם הָעָֽיִן:...(יד) וְעַתָּ֕ה הִנְנִ֥י הוֹלֵ֖ךְ לְעַמִּ֑י לְכָה֙ אִיעָ֣צְךָ֔ אֲשֶׁ֨ר יַעֲשֶׂ֜ה הָעָ֥ם הַזֶּ֛ה לְעַמְּךָ֖ בְּאַחֲרִ֥ית הַיָּמִֽים: (טו) וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר נְאֻ֤ם בִּלְעָם֙ בְּנ֣וֹ בְעֹ֔ר וּנְאֻ֥ם הַגֶּ֖בֶר שְׁתֻ֥ם הָעָֽיִן: (טז) נְאֻ֗ם שֹׁמֵ֙עַ֙ אִמְרֵי־אֵ֔ל וְיֹדֵ֖עַ דַּ֣עַת עֶלְי֑וֹן מַחֲזֵ֤ה שַׁדַּי֙ יֶֽחֱזֶ֔ה נֹפֵ֖ל וּגְל֥וּי עֵינָֽיִם: (יז) אֶרְאֶ֙נּוּ֙ וְלֹ֣א עַתָּ֔ה אֲשׁוּרֶ֖נּוּ וְלֹ֣א קָר֑וֹב דָּרַ֨ךְ כּוֹכָ֜ב מִֽיַּעֲקֹ֗ב וְקָ֥ם שֵׁ֙בֶט֙ מִיִּשְׂרָאֵ֔ל וּמָחַץ֙ פַּאֲתֵ֣י מוֹאָ֔ב וְקַרְקַ֖ר כָּל־ בְּנֵי־שֵֽׁת: (יח) וְהָיָ֨ה אֱד֜וֹם יְרֵשָׁ֗ה וְהָיָ֧ה יְרֵשָׁ֛ה שֵׂעִ֖יר אֹיְבָ֑יו וְיִשְׂרָאֵ֖ל עֹ֥שֶׂה חָֽיִל: (יט) וְיֵ֖רְדְּ מִֽיַּעֲקֹ֑ב וְהֶֽאֱבִ֥יד שָׂרִ֖יד מֵעִֽיר: (כ) וַיַּרְא֙ אֶת־עֲמָלֵ֔ק וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר רֵאשִׁ֤ית גּוֹיִם֙ עֲמָלֵ֔ק וְאַחֲרִית֖וֹ עֲדֵ֥י אֹבֵֽד: (כא) וַיַּרְא֙ אֶת־הַקֵּינִ֔י וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר אֵיתָן֙ מֽוֹשָׁבֶ֔ךָ וְשִׂ֥ים בַּסֶּ֖לַע קִנֶּֽךָ: (כב) כִּ֥י אִם־יִהְיֶ֖ה לְבָ֣עֵֽר קָ֑יִן עַד־מָ֖ה אַשּׁ֥וּר תִּשְׁבֶּֽךָּ: (כג) וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר א֕וֹי מִ֥י יִחְיֶ֖ה מִשֻּׂמ֥וֹ אֵֽל: (כד) וְצִים֙ מִיַּ֣ד כִּתִּ֔ים וְעִנּ֥וּ אַשּׁ֖וּר וְעִנּוּ־עֵ֑בֶר וְגַם־ה֖וּא עֲדֵ֥י אֹבֵֽד: (כה) וַיָּ֣קָם בִּלְעָ֔ם וַיֵּ֖לֶךְ וַיָּ֣שָׁב לִמְקֹמ֑וֹ וְגַם־בָּלָ֖ק הָלַ֥ךְ לְדַרְכּֽוֹ:
4. רש"י במדבר פרשת בלק פרק כד פסוק ג
בנו בעור - כְּמוֹ "לְמַעְיְנוֹ מָיִם" (תהלים קי"ד); ומדרש אגדה שְׁנֵיהֶם הָיוּ גְדוֹלִים מֵאֲבוֹתֵיהֶם, בָּלָק בְּנוֹ צִפּוֹר אָבִיו בְּנוֹ הוּא בְמַלְכוּת, וּבִלְעָם גָּדוֹל מֵאָבִיו בִּנְבִיאוּת — מָנֶה בֶן פְּרָס הָיָה (סנהדרין ק"ה; תנחומא):
5. מזרחי (רא"ם) במדבר פרשת בלק פרק כד פסוק ג
[בנו בעור] ומדרש אגדה שניהם גדולים. בלעם ובלק. וי"ו "בנו בעור" ו"בנו צפור" אינם נוספים, רק פירושם: בלעם - בנו הוא בעור, אביו בנביאות. ובלק - בנו הוא צפור, אביו במלכות, שכל אחד משניהם הוא מנה בן פרס, שכל אחד מהם נחשב למנה, ואביו נחשב לחצי מנה, כי פירוש פרס חצי.
6. כתר יונתן במדבר פרשת בלק פרק כב פסוק ד
ויאמר מואב לזקני מִדין כי עם אחד ומלכות אחד היו עד ההוא היום עתה יכלו הקהל את כל סביבותינו כמו שאוכל שור עשׂב של השׂדה ובלק בן ציפור המִדיני מלך למואב בעת ההיא ולא בעת אחרת שכך היה תנאי ביניהם להיות מלכים לתקופות מאלה ואלה:
7. רש"י במדבר פרשת בלק פרק כב פסוק ד
בעת ההוא - לֹא הָיָה רָאוּי לְמַלְכוּת, מִנְּסִיכֵי מִדְיָן הָיָה, וְכֵיוָן שֶׁמֵּת סִיחוֹן מִנּוּהוּ עֲלֵיהֶם לְצֹרֶךְ שָׁעָה (שם):
8. תרגום אונקלוס במדבר פרשת בלק פרק כד פסוק ג
ונטל מתליה ואמר אימר בלעם בר בעור ואימר גוברא דשפיר חזי:
9. תרגום ירושלמי במדבר פרשת בלק פרק כד פסוק ג
וּנְטַל בִּמְתַל נְבִיוּתֵיהּ וַאֲמַר אֵימַר בִּלְעָם בְּרָא דִבְעוֹר אֵימַר גַבְרָא דְיַקִיר מִן אָבוֹי מַה דְאִתְכַּסֵי מִכָּל נְבִיאַיָא אִתְגְלֵי עֲלוֹי:
10.תרגום המיוחס ליונתן - תורה במדבר פרשת בלק פרק כד פסוק ג
וּנְטַל מְתַל נְבוּתֵיהּ וַאֲמַר אֵימַר בִּלְעָם בַּר בְּעוֹר וְאֵימַר גַבְרָא דְיַקִיר מִן אָבוּי דְרַזְיָא סְתִימַיָא מַה דְאִתְכַּסֵי מִן נְבִיָיא הֲוָה מִתְגְלֵי לֵיהּ וְעַל דְלָא הֲוָה גָזִיר נָפִיל עַל אַנְפּוֹי עַד זְמַן דְשָׁרֵי מַלְאָכָא לְקִיבְּלֵיהּ:
11.כתר יונתן במדבר פרשת בלק פרק כד פסוק ג
וישׂא מִשׁם נבואתו ויאמר נאום בִלעם בן בעור ונאום איש שמכובד מִן אביו שסודות סתומים שׁהִתכסו מִן נביאים היו מִתגלים לו ועל שלא היה נִימול נפל על פניו עד זמן ששכן המלאך לפניו:
12.אבן עזרא במדבר פרשת בלק פרק כד פסוק ג
וישא משלו - הטעם - שנשא קול במשלו. והמשל: כנחלים נטיו (ו). נאם - דבר, כמו וינאמו נאם (ירמי' כג, לא). י"א, כי טעם שומע גם יחזה דבר הנחוש. והקרוב אל הדעת, שהוא דרך הנבואה בחלום, כדברי אליפז, תְּ֭מוּנָה לְנֶ֣גֶד עֵינָ֑י דְּמָמָ֖ה וָק֣וֹל אֶשְׁמָֽע (איוב ד, טז).
13.איוב פרק ד פסוק א - טז, א-טז
(א) וַ֭יַּעַן אֱלִיפַ֥ז הַֽתֵּימָנִ֗י וַיֹּאמַֽר: … (יד) פַּ֣חַד קְ֭רָאַנִי וּרְעָדָ֑ה וְרֹ֖ב עַצְמוֹתַ֣י הִפְחִֽיד: (טו) וְ֭רוּחַ עַל־פָּנַ֣י יַחֲלֹ֑ף תְּ֝סַמֵּ֗ר שַֽׂעֲרַ֥ת בְּשָׂרִֽי: (טז) יַעֲמֹ֤ד׀ וְֽלֹא־אַכִּ֬יר מַרְאֵ֗הוּ תְּ֭מוּנָה לְנֶ֣גֶד עֵינָ֑י דְּמָמָ֖ה וָק֣וֹל אֶשְׁמָֽע:
14.אור החיים במדבר פרשת בלק פרק כד פסוק ג
וישא משלו וגו' נאום בלעם וגו' ונאום וגו'. צריך לדעת למה הוצרך לומר וישא משלו. עוד מה צורך לומר נאום בלעם פשיטא כי פיו המדבר, עוד למה הוצרך להודיע שם אביו כאן, עוד למה הוצרך לסמן עצמו בסימנים שבגופו, גם במאמר שומע וגו' מה נתכוון בזה, ואם לשבח עצמו למה לא שבח בפעם ראשונה. אכן לפי שעד עתה היה מדבר מה שישים ה' בפיו הפך רצונו שהדיבור היה יוצא מפיו בעל כורחו ועתה רצה שיסכים הוא על הדברים היוצאים מפיו כאלו הוא אומר אותם מרצונו הפשוט, וכוונתו בזה גם כן שאם יקלל יבא כח המברך ויברך אבל אם יברך לא יברך כח המברך, ומה גם לפי מה שפירשתי בפסוק וישת אל המדבר פניו וגו' בפירוש ב' שנתכוון להכשיר עצמו לברך ישראל, יתיישב הכתוב על זה הדרך וישא משלו פירוש המשל שהוא ממנו ומדעתו, ובזה יתיישבו דברי רז"ל (סנהדרין קה ב) שאמרו שהוא אמר כנחלים וגו' בקש לכנותן כנחל שפוסק בימות החמה וכו' ורוח הקודש משיבתו לא כמו שאתה חושב אלא נטיו פירוש כנהר שאינו פוסק והולך, כאהלים פירוש שהם מטולטלים ונעקרים ממקומם ורוח הקודש משיבתו נטע ה' וגו' וכן כל דבריו הם ברכה שפנימיותה קללה, ואם הם דברי רוח הקודש למה תאמר דבר שיש בו דופי, אלא ודאי שהם דברי עצמו: ולזה אמר וישא משלו ויאמר נאם בלעם פירוש דברים אלו הם משלי ואינם כשאר הדברים שקדמו שלא היו ממני,
15.במדבר פרשת בלק פרק כד פסוק ו - ז, ו-ז
(ו) כִּנְחָלִ֣ים נִטָּ֔יוּ כְּגַנֹּ֖ת עֲלֵ֣י נָהָ֑ר כַּאֲהָלִים֙ נָטַ֣ע ה֔' כַּאֲרָזִ֖ים עֲלֵי־מָֽיִם: (ז) יִֽזַּל־מַ֙יִם֙ מִדָּ֣לְיָ֔ו וְזַרְע֖וֹ בְּמַ֣יִם רַבִּ֑ים וְיָרֹ֤ם מֵֽאֲגַג֙ מַלְכּ֔וֹ וְתִנַּשֵּׂ֖א מַלְכֻתֽוֹ:
16.במדבר פרשת חקת פרק כא פסוק כה - לה, כה-לה
(כה) וַיִּקַּח֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אֵ֥ת כָּל־הֶעָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה וַיֵּ֤שֶׁב יִשְׂרָאֵל֙ בְּכָל־עָרֵ֣י הָֽאֱמֹרִ֔י בְּחֶשְׁבּ֖וֹן וּבְכָל־בְּנֹתֶֽיהָ: (כו) כִּ֣י חֶשְׁבּ֔וֹן עִ֗יר סִיחֹ֛ן מֶ֥לֶךְ הָאֱמֹרִ֖י הִ֑וא וְה֣וּא נִלְחַ֗ם בְּמֶ֤לֶךְ מוֹאָב֙ הָֽרִאשׁ֔וֹן וַיִּקַּ֧ח אֶת־כָּל־אַרְצ֛וֹ מִיָּד֖וֹ עַד־אַרְנֹֽן: (כז) עַל־כֵּ֛ן יֹאמְר֥וּ הַמֹּשְׁלִ֖ים בֹּ֣אוּ חֶשְׁבּ֑וֹן תִּבָּנֶ֥ה וְתִכּוֹנֵ֖ן עִ֥יר סִיחֽוֹן: (כח) כִּי־אֵשׁ֙ יָֽצְאָ֣ה מֵֽחֶשְׁבּ֔וֹן לֶהָבָ֖ה מִקִּרְיַ֣ת סִיחֹ֑ן אָֽכְלָה֙ עָ֣ר מוֹאָ֔ב בַּעֲלֵ֖י בָּמ֥וֹת אַרְנֹֽן: (כט) אוֹי־לְךָ֣ מוֹאָ֔ב אָבַ֖דְתָּ עַם־כְּמ֑וֹשׁ נָתַ֨ן בָּנָי֤ו פְּלֵיטִם֙ וּבְנֹתָ֣יו בַּשְּׁבִ֔ית לְמֶ֥לֶךְ אֱמֹרִ֖י סִיחֽוֹן: (ל) וַנִּירָ֛ם אָבַ֥ד חֶשְׁבּ֖וֹן עַד־דִּיבֹ֑ן וַנַּשִּׁ֣ים עַד־נֹ֔פַח אֲשֶׁ֖ר עַד־מֵֽידְבָֽא: (לא) וַיֵּ֙שֶׁב֙ יִשְׂרָאֵ֔ל בְּאֶ֖רֶץ הָאֱמֹרִֽי: (לב) וַיִּשְׁלַ֤ח מֹשֶׁה֙ לְרַגֵּ֣ל אֶת־יַעְזֵ֔ר וַֽיִּלְכְּד֖וּ בְּנֹתֶ֑יהָ וַיּ֖וֹרֶשׁ אֶת־הָאֱמֹרִ֥י אֲשֶׁר־שָֽׁם: (לג) וַיִּפְנוּ֙ וַֽיַּעֲל֔וּ דֶּ֖רֶךְ הַבָּשָׁ֑ן וַיֵּצֵ֣א עוֹג֩ מֶֽלֶךְ־הַבָּשָׁ֨ן לִקְרָאתָ֜ם ה֧וּא וְכָל־עַמּ֛וֹ לַמִּלְחָמָ֖ה אֶדְרֶֽעִי: (לד) וַיֹּ֨אמֶר ה֤' אֶל־מֹשֶׁה֙ אַל־תִּירָ֣א אֹת֔וֹ כִּ֣י בְיָדְךָ֞ נָתַ֧תִּי אֹת֛וֹ וְאֶת־כָּל־עַמּ֖וֹ וְאֶת־אַרְצ֑וֹ וְעָשִׂ֣יתָ לּ֔וֹ כַּאֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֗יתָ לְסִיחֹן֙ מֶ֣לֶךְ הָֽאֱמֹרִ֔י אֲשֶׁ֥ר יוֹשֵׁ֖ב בְּחֶשְׁבּֽוֹן: (לה) וַיַּכּ֨וּ אֹת֤וֹ וְאֶת־בָּנָיו֙ וְאֶת־כָּל־עַמּ֔וֹ עַד־בִּלְתִּ֥י הִשְׁאִֽיר־ל֖וֹ שָׂרִ֑יד וַיִּֽירְשׁ֖וּ אֶת־אַרְצֽוֹ: פרק כב (א) וַיִּסְע֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַֽיַּחֲנוּ֙ בְּעַֽרְב֣וֹת מוֹאָ֔ב מֵעֵ֖בֶר לְיַרְדֵּ֥ן יְרֵחֽוֹ: ס
17.מדרש אגדה (בובר) במדבר פרשת חקת פרק כא פסוק כז
[כז] על כן יאמרו המושלים באו חשבון. לפי שסיחון לקח חשבון מיד מלך מואב, וישראל לקחו מיד סיחון את חשבון וכל מה שלקח ממואב, על כן אמרו חכמינו ז"ל שלהם לישראל כשמשלו בארץ בואו חשבון ובנו אותה כי היא עיר סיחון ואנשי מלחמה שהם קשים מבעלי מלחמה של חשבון להבה אכלה ער מואב בעלי במות ארנון:
18.מדרש הגדול במדבר פרשת חקת פרק כא פסוק כז
כז) על כן יאמרו המשלים. זה בלעם ואביו שכבר נתנבאו עליהן, וכן הוא אומר כי ידעתי את אשר תברך מברך ואשר תאר יואר (במדבר כב, ו), מצאנו שבירך ובאת ברכתו, וקילל ובאת קללתו. בירך ובאת ברכתו, באו חשבון תבנה ותכונן עיר סיחון. קילל ובאת קללתו, כי אש יצאה מחשבון אוי לך מואב. ומנין שהן קללו אותן, שכן הן מתפארין ואומרין ונירם אבד חשבון עד דיבן, כלומר ירינו אותן בחיצי פינו עד שאבדו מחשבון עד דיבון, והשממנו אותן בכח ידינו מנפח עד מידבא. ולמה נקוד על ריש שלאשר עד מידבא, מלמד ששיירו מקצת ולא החריבו הכל.
דבר אחר אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן מאי דכתיב על כן יאמרו המשלים באו חשבון. יאמרו המשלים אלו המושלין ביצרן. באו חשבון. בואו ונחשב חשבונו שלעולם, הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסידה, ואם אתה עושה כן תבנה ותכונן. תבנה בעולם הזה ותכונן לעולם הבא.
עיר סיחון. אם עושה אדם עצמו כעיר הזה שהולך אחר שיחה נאה, מה כת' אחריו, כי אש יצאה מחשבון, תצא אש מן המחשבין ותאכל את שאינן מחשבין.
19.תרגום המיוחס ליונתן - תורה במדבר פרשת חקת פרק כא פסוק כז
עַל כֵּן יֵימְרוּן בְּחִידְתָא מְתוּלַיָיא אָמְרִין צַדִיקַיָא דְשָׁלְטִין בְּיִצְרֵיהוֹן אִיתוּ וְנַחְשׁוֹב זֵיינָא דְעוּבְדָא טָבָא כֻּלוֹ קֳבֵיל אַגְרָא וַאֲגַר עוֹבָדָא בִּישָׁא כֻּלוֹ קֳבֵיל זֵיינָא יִתְבְּנֵי וְיִשְׁתַּכְלַל דְמִיתְעַר וּמְשִׂיחַ בְּאוֹרַיְיתָא:
20.כתר יונתן במדבר פרשת חקת פרק כא פסוק כז
על כן יאמרו בחידה משלים אומרים צדיקים ששולטים ביצריהם באו ונחשוב הפסד של מעשׂה טוב כולו נגד שׂכר, ושׂכר מעשׂה רע כולו נגד הפסד, יבנה וישתכלל שׁמִתעורר ומשׂיח בתורה:
21.רש"י במדבר פרשת חקת פרק כא פסוק כז
על כן- עַל אוֹתָהּ מִלְחָמָה שֶׁנִּלְחַם סִיחוֹן בְּמוֹאָב:
יֹאמְר֥וּ הַמֹּשְׁלִ֖ים - בִּלְעָם, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (במדבר כג, ז) "וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ":
הַמֹּשְׁלִ֖ים - בִּלְעָם וּבְעוֹר, וְהֵם אָמְרוּ:
באו חשבון - שֶׁלֹּא הָיָה סִיחוֹן יָכוֹל לְכָבְשָׁהּ וְהָלַךְ וְשָׂכַר אֶת בִּלְעָם לְקַלְּלוֹ (תנחומא); וְזֶהוּ שֶׁאָמַר לוֹ בָּלָק "כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ" וְגוֹ' (במדבר כ"ב:(
תבנה ותכונן - חֶשְׁבּוֹן בְּשֵׁם סִיחוֹן לִהְיוֹת עִירוֹ:
22.גור אריה במדבר פרשת חקת פרק כא פסוק כז
(כז) בלעם ובעור- ד"הַמֹּשְׁלִ֖ים " בה"א משמע הידועים, ואין ידועים אלא אלו שנים, שהם נמצאים בתורה, דכתיב (להלן כד, ג) "בלעם בנו בעור", ומדכתיב "בנו בעור" דרשו מזה (תנחומא בלק, יג) שהיה בלעם מנה בן פרס, בלעם חשוב יותר מן בעור [בנביאות], כדפירש (רש"י) בפרשת בלק (להלן כד, ג), ואם כן אלו שנים היו נביאים:
23.רשב"ם במדבר פרשת חקת פרק כא פסוק כז
(כז) על כן יאמרו המושלים - על מלחמת סיחון ועוג נתנבא[ו] תחילה. מושלים. מושלי נבואות כגון בלעם וחביריו:
24.אבן עזרא במדבר פרשת חקת פרק כא פסוק כז
הַמֹּשְׁלִ֖ים הבודאים משלים מלבם. וטעם באו חשבון לאמורים יאמרו. ותבנה יותר ממה שהיא. ותכונן - להיותה עיר סיחון:
25.חזקוני במדבר פרשת חקת פרק כא פסוק כז
על כן יאמרו המשלים בלעם ובעור אביו ששכרם סיחון לקלל את מואב תנחומא.
26.מדרש תנחומא (ורשא) פרשת חקת סימן כד
וַיִּקַּח יִשְׂרָאֵל אֶת כָּל הֶעָרִים הָאֵלֶּה וַיֵּשֵׁב יִשְׂרָאֵל. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: כִּי אֲנִי ה' אוֹהֵב מִשְׁפָּט שׂוֹנֵא גָּזֵל בְּעוֹלָה (ישעיה סא, ח). אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, אֶל תָּצֵר אֶת מוֹאָב (דברים ב, ט). וְחֶשְׁבּוֹן שֶׁל מוֹאָב הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי חֶשְׁבּוֹן עִיר סִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי הִיא וְגוֹ'. בָּאוּ יִשְׂרָאֵל נָטְלוּ חֶשְׁבּוֹן שֶׁהָיְתָה שֶׁל סִיחוֹן, וְכָל מַה שֶּׁנָּטַל מִמּוֹאָב. שֶׁאִלּוּ נְטָלוּהָ מִמֶּנּוּ, הָיָה בְּיָדָן גֶּזֶל שֶׁל עוֹלָם. אֶלָּא נָטַל סִיחוֹן מִמּוֹאָב וְנָטְלוּ יִשְׂרָאֵל מִסִּיחוֹן, שֶׁהָיוּ פְּטוּרִין מִן הַגֶּזֶל. לְכָךְ כְּתִיב: כִּי חֶשְׁבּוֹן עִיר סִיחוֹן וְגוֹ'. עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמּוֹשְׁלִים, זֶה בִּלְעָם וְאָבִיו, שֶׁשְּׂכָרָן סִיחוֹן לְקַלֵּל אֶת מוֹאָב. וְהֵם אָמְרוּ, תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן עִיר סִיחוֹן. כִּי אֵשׁ יָצְאָה מֵחֶשְׁבּוֹן אָכְלָה עַר מוֹאָב, שֶׁקִּלְּלוּ אֶת מוֹאָב שֶׁיִּמָּסְרוּ בְּיָדוֹ. אוֹי לְךָ מוֹאָב, וַנִּירָם אָבַד חֶשְׁבּוֹן, וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּכָל עָרֵי הָאֱמֹרִי.
27.במדבר רבה (וילנא) פרשת חקת פרשה יט סימן ל
כִּי חֶשְׁבּוֹן עִיר סִיחֹן (במדבר כא, כו), זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (תהלים לז, כח): כִּי ה' אֹהֵב מִשְׁפָּט, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (דברים ב, ט): אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב, וְחֶשְׁבּוֹן שֶׁל מוֹאָב הָיְתָה, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי חֶשְׁבּוֹן עִיר סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי וגו', בָּאוּ יִשְׂרָאֵל וְנָטְלוּ חֶשְׁבּוֹן שֶׁהָיְתָה שֶׁל סִיחוֹן וְכָל מַה שֶּׁנָּטַל מִמּוֹאָב, שֶׁאִלּוּ נְטָלוּהוּ מִמֶּנּוּ הָיָה בְּיָדָם גָּזֵל שֶׁל עוֹלָה, אֶלָּא נָטַל סִיחוֹן מִן מוֹאָב וְנָטַל יִשְׂרָאֵל מִן סִיחוֹן שֶׁהָיוּ פְּטוּרִין מִן הַגָּזֵל, לְכָךְ כְּתִיב: כִּי חֶשְׁבּוֹן עִיר סִיחֹן. (במדבר כא, כז): עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמּשְׁלִים, זֶה בִּלְעָם וְאָבִיו, שֶׁשְֹּׂכָרָן סִיחוֹן לְקַלֵּל אֶת מוֹאָב, וְהֵן אָמְרוּ (במדבר כא, כז כח): תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן עִיר סִיחוֹן, כִּי אֵשׁ יָצְאָה מֵחֶשְׁבּוֹן אָכְלָה עָר מוֹאָב, שֶׁקִּלְּלוּ אֶת מוֹאָב שֶׁיִּמָּסְרוּ בְּיָדוֹ, (במדבר כא, כט): אוֹי לְךָ מוֹאָב.
28.תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף עח עמוד ב
א"ר שמואל בר נחמן א"ר יוחנן, מאי דכתיב: על כן יאמרו המושלים וגו'? המושלים - אלו המושלים ביצרם; בואו חשבון - בואו ונחשב חשבונו של עולם, הפסד מצוה כנגד שכרה, ושכר עבירה כנגד הפסדה; תבנה ותכונן - אם אתה עושה כן, תבנה בעולם הזה ותכונן לעולם הבא; עיר סיחון - אם משים אדם עצמו כעיר זה שמהלך אחר סיחה נאה, מה כתיב אחריו? כי אש יצאה מחשבון וגו' - תצא אש ממחשבין ותאכל את שאינן מחשבין; ולהבה מקרית סיחון - מקרית צדיקים שנקראו שיחין; אכלה ער מואב - זה המהלך אחר יצרו כעיר זה שמהלך אחר סיחה נאה; בעלי במות ארנון - אלו גסי הרוח, דאמר מר: כל אדם שיש בו גסות הרוח נופל בגיהנם; ונירם - אמר רשע: אין רם; אבד חשבון - אבד חשבונו של עולם; עד דיבון - אמר הקדוש ברוך הוא: המתן עד שיבא דין; ונשים תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף עט עמוד א עד נפח - עד שתבא אש שאינה צריכה ניפוח; עד מידבא - עד שתדאיב נשמתן, ואמרי לה: עד דעביד מאי דבעי.
29.ספורנו במדבר פרשת חקת פרק כא פסוק כז
על כן יאמרו המושלים. המספרים באור משלים שראו בחלום חזיון כמו שעשה בלעם כאמרו וישא משלו (להלן כג, ז):
30.רש"ר הירש במדבר פרשת חקת פרק כא פסוק כז
על - כן יאמרו המשלים - ראה פי' פסוק יד.
"המֹשלים" - ראה פי' בראשית עמ' סג. מי שתופס ומתאר את קורות העיתים - לא כסופר דברי הימים - אלא כמספר את עלילות ה' בהיסטוריה, קרוי "מושל"; כי הוא רואה את המאורע הבודד בכלליות של חוקי ה' בהיסטוריה העולמית, וסיפור היסטורי המסופר מנקודת מבט זו הוא "משל", פשוטו כמשמעו:
31.במדבר פרשת חקת פרק כא פסוק יד, יד
(יד) עַל־כֵּן֙ יֵֽאָמַ֔ר בְּסֵ֖פֶר מִלְחֲמֹ֣ת ה֑' אֶת־וָהֵ֣ב בְּסוּפָ֔ה וְאֶת־הַנְּחָלִ֖ים אַרְנֽוֹן:
32.רש"ר הירש במדבר פרשת חקת פרק כא פסוק יד (יד - טו)
על - כן הואיל וארנון הוא הגבול שבין מואב ובין האמורי, מתואר אפיקו כך גם בספר מלחמת ה'.
"ספר מלחמֹת ה'" - כעין "ספר הישר" (יהושע י, ג; שמואל ב' א, יח) - מוכיח שלא היתה חסרה פעילות ספרותית בישראל בימי משה, אלא אנשים בעלי רוח - אלה הם, כנראה, "המשלים" של פסוק כז - שרו על העלילות שהיו עדים להן ורשמו אותן לדורם ולדורות שלאחריהם. יחד עם זה מוכח מכאן שספר ה' הקדוש של התורה לא נתלקט מתוך רשימות מסוג זה, שאם כן, היה המלקט המדומה מציין את מקורותיו גם במקומות אחרים, כדרך שלא העלים את מקורו כאן. אלא מובאה זו, שנתקבלה בספר ה' מתוך ספר מלחמות ה', מעידה על טיבו של הספר ההוא והיא באה ללמדנו שיש ערך גם לרשימות הכלולות באותו ספר, וראוי לאומה לשים לב אליהן:
33.מדרש תנחומא (בובר) פרשת בלק סימן ה
[ה] וישלח מלאכים אל בלעם בן בעור פתורה (שם שם /במדבר כ"ב/ ה). שם עירו, ויש אומרים שולחני היה שהיו מלכי אומות העולם נמלכים בו, כשולחני שהכל מריצים לו, ויש אומרים בתחלה פותר חלומות היה, חזר להיות קוסם, וחזר לרוח הקודש. ארץ בני עמו (שם /במדבר כ"ב/). שמשם היה בלק, והוא אמר לו סופך למלוך.
