תֵּן לִי יַבְנֶה וַחֲכָמֶיהָ
ט׳ באב התשע״פ
הרב ארי דוד קאהן ari.kahn@biu.ac.il
1. תלמוד בבלי מסכת גיטין דף נו עמוד א
דְּרַבִּי צָדוֹק יָתִיב אַרְבְּעִין שְׁנִין בְּתַעֲנִיתָא דְּלֹא לִיחְרוֹב יְרוּשְׁלֶם....אַבָּא סִיקְרָא, רֵישׁ בִּרְיוֹנֵי דִּירוּשְׁלֶם, בַּר אַחְתֵּיהּ דְּרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי הֲוָה, שָׁלַח לֵיהּ: תָּא בְּצִינְעָא לְגַבָּאִי. אָתָא, אָמַר לֵיהּ: עַד אֵימַת עַבְדִיתוּ הָכִי, וְקַטְלִיתוּ לֵיהּ לְעָלְמָא בְּכַפְנָא? אָמַר לֵיהּ: מַאי אִיעָבִיד? דְּאִי אֲמִינָא לְהוּ מִידִי, קָטְלוּ לִי. אָמַר לֵיהּ: חָזִי לִי תַּקַּנְתָּא לְדִידִי, דְּאֵיפּוֹק, אֶפְשָׁר דַּהֲוֵי הַצָּלָה פּוּרְתָּא. אָמַר לֵיהּ: נָקִיט נַפְשָׁךְ בִּקְצִירֵי, וְלֵיתוּ כּוּלֵי עָלְמָא וְלִישַׁיְלוּ בָּךְ. וְאַיְתִּי מִידִי סָרְיָא וְאִגְנִי גַּבָּךְ. וְלֵימְרוּ דְּנַח נַפְשֵׁיהּ. וְלִיעַיְלוּ בָּךְ תַּלְמִידָךְ, וְלָא לֵיעוֹל בָּךְ אִינַשׁ אַחֲרִינָא. דְּלָא לִרְגְשׁוּן בָּךְ דְּקָלִיל אַתְּ. דְּאִינְהוּ יָדְעֵי, דְּחַיָּיא קָלִיל מִמֵּיתָא. עָבִיד הָכִי. נִכְנַס בּוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מִצַּד אֶחָד, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מִצַּד אֶחָד. כִּי מָטוּ לְפִיתְחָא, בָּעוּ לְמִדְקְרֵיהּ, אָמַר לְהוּ: יֹאמְרוּ, רַבָּן דָּקְרוּ. בָּעוּ לְמִידְחְפֵיהּ, אָמַר לְהוּ: יֹאמְרוּ, רַבָּן דָּחֲפוּ. פָּתְחוּ לֵיהּ בָּבָא, נָפַק. כִּי מָטָא לְהָתָם, אָמַר: שְׁלָמָא עֲלָךְ מַלְכָּא, שְׁלָמָא עֲלָךְ מַלְכָּא. אָמַר לֵיהּ: מִיחַיַּיבְתְּ תְּרֵי קְטָלָא! חֲדָא, דְּלָאו מַלְכָּא אֲנָא, וְקָא קָרִית לִי מַלְכָּא. וְתוּ, אִי מַלְכָּא אֲנָא, עַד הָאִידְנָא אַמַאי לָא אָתִית לְגַבָּאִי? אָמַר לֵיהּ: דְּקָאָמַרְתְּ: לָאו מַלְכָּא אֲנָא, אִיבְרָא, מַלְכָּא אַתְּ! דְּאִי לָאו מַלְכָּא אַתְּ, לָא מִימְסְרָא יְרוּשְׁלֶם בְּיָדָךְ. דִּכְתִיב: (ישעיהו י׳:ל״ד) "וְהַלְּבָנוֹן בְּאַדִּיר יִפּוֹל", וְאֵין 'אַדִּיר' אֶלָּא מֶלֶךְ. דִּכְתִיב: (ירמיהו ל׳:כ״א) "וְהָיָה אַדִּירוֹ מִמֶּנּוּ" וְגוֹ'. וְאֵין 'לְבָנוֹן' אֶלָּא בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ג׳:כ״ה) "הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנֹן".
וּדְקָאָמַרְתְּ: אִי מַלְכָּא אֲנָא, אַמַאי לָא קָא אָתִית לְגַבָּאִי עַד הָאִידְנָא? בִּרְיוֹנֵי דְּאִית בָּן לָא שַׁבְקִינָן. אָמַר לֵיהּ: אִלּוּ חָבִית שֶׁל דְּבַשׁ, וּדְרָקוֹן כָּרוּךְ עָלֶיהָ, לֹא הָיוּ שׁוֹבְרִין אֶת הֶחָבִית בִּשְׁבִיל דְּרָקוֹן? אִישְׁתִּיק. קָרִי עֲלֵיהּ רַב יוֹסֵף, וְאִיתֵּימָא רַבִּי עֲקִיבָא: (ישעיהו מ״ד:כ״ה) "מֵשִׁיב חֲכָמִים אָחוֹר וְדַעְתָּם יְסַכֵּל". אִיבָּעִי לֵיהּ לְמֵימַר לֵיהּ: שַׁקְלִינָן צַבְתָּא, וְשַׁקְלִינָן לֵיהּ לִדְרָקוֹן וְקַטְלִינָן לֵיהּ, וְחָבִיתָא, שַׁבְקִינָן לָהּ. אַדְהָכִי, אָתָא פְּרִיסְתְּקָא עֲלֵיהּ מֵרוֹמִי, אָמַר לֵיהּ: קוּם, דְּמִית לֵיהּ קֵיסָר, וְאַמְרֵי הַנְהוּ חֲשִׁיבֵי דְּרוֹמִי לְאוֹתִיבָךְ בְּרֵישָׁא. הֲוָה סַיֵים חַד מְסָאנָא, בָּעִי לִמְסַיְמָהּ לְאַחֲרִינָא, לָא עַיִיל. בָּעָא לְמִשְׁלְפֵיהּ לְאִידָךְ, לָא נָפַק. אָמַר: מַאי הַאי? אָמַר לֵיהּ: לָא תִּצְטַעֵר, שְׁמוּעָה טוֹבָה אַתְּיָא לָךְ, דִּכְתִיב: (משלי ט״ו:ל׳) "שְׁמוּעָה טוֹבָה תְּדַשֶּׁן עָצֶם". אֶלָּא מַאי תַּקַנְתֵּיהּ? לֵיתִי אִינַשׁ דְּלָא מֵיתְבָא דַּעְתָּךְ מִינֵיהּ, וְלִיחְלִיף קַמָךְ, דִּכְתִיב: (משלי י״ז:כ״ב) "וְרוּח נְכֵאָה תְּיַבֶּשׁ גָּרֶם". עָבַד הָכִי, עַיִיל. אָמַר לֵיהּ: וּמֵאַחַר דְּחַכְּמִיתוּ כּוּלֵי הַאי, עַד הָאִידְנָא אַמַאי לָא אַתִּיתוּ לְגַבָּאִי? אָמַר לֵיהּ: וְלָא אַמְרֵי לָךְ? אָמַר לֵיהּ: אֲנָא נַמִּי אַמְרֵי לָךְ. אָמַר לֵיהּ: מֵיזַל אָזִילְנָא, וְאִינִישׁ אַחֲרִינָא מְשַׁדַרְנָא, אֶלָּא בָּעִי מִינָאִי מִידִי דְּאֶתֵּן לָךְ. אָמַר לֵיהּ: תֵּן לִי יַבְנֶה וַחֲכָמֶיהָ, וְשׁוֹשִׁילְתָּא דְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל, וְאַסְוָותָא דְּמַסְיָין לֵיהּ לְרַבִּי צָדוֹק. קָרִי עֲלֵיהּ רַב יוֹסֵף, וְאִיתֵּימָא רַבִּי עֲקִיבָא: (ישעיהו מ״ד:כ״ה) "מֵשִׁיב חֲכָמִים אָחוֹר וְדַעְתָּם יְסַכֵּל". אִיבָּעִי לֵיהּ לְמֵימַר לֵיהּ: לִשַׁבְקִינָהּ הֲדָא זִימְנָא. וְהוּא סָבַר: דִּלְמָא כּוּלֵי הַאי לָא עָבִיד, וְהַצָּלָה פּוּרְתָּא נַמִּי לָא הֲוֵי.
…Rabbi Tzadok observed fasts for forty years, praying that Jerusalem would not be destroyed. He became so emaciated from fasting that when he would eat something it was visible from the outside of his body. And when he would eat after a fast they would bring him figs and he would suck out their liquid and cast the rest away. …
§ The Gemara relates: Abba Sikkara was the leader of the zealots [biryonei] of Jerusalem and the son of the sister of Rabban Yoḥanan ben Zakkai. Rabban Yoḥanan ben Zakkai sent a message to him: Come to me in secret. He came,and Rabban Yoḥanan ben Zakkai said to him: Until when will you do this and kill everyone through starvation? Abba Sikkara said to him: What can I do, for if I say something to them they will kill me. Rabban Yoḥanan ben Zakkai said to him: Show me a method so that I will be able to leave the city, and it is possible that through this there will be some small salvation.
Abba Sikkara said to him: This is what you should do: Pretend to be sick, and have everyone come and ask about your welfare, so that word will spread about your ailing condition. Afterward bring something putrid and place it near you, so that people will say that you have died and are decomposing. And then, have your students enter to bring you to burial, and let no one else come in so that the zealots not notice that you are still light. As the zealots know that a living person is lighter than a dead person.
Rabban Yoḥanan ben Zakkai did this. Rabbi Eliezer entered from one side and Rabbi Yehoshua from the other sideto take him out. When they arrived at the entrance of the city on the inside, the guards, who were of the faction of the zealots, wanted to pierce him with their swords in order to ascertain that he was actually dead, as was the common practice. Abba Sikkara said to them: The Romans will say that they pierce even their teacher. The guards then wantedat least to push him to see whether he was still alive, in which case he would cry out on account of the pushing. Abba Sikkara said to them: They will say that they push even their teacher. The guards then opened the gate and he was taken out.
When Rabban Yoḥanan ben Zakkai reached there, i.e., the Roman camp, he said: Greetings to you, the king; greetings to you, the king. Vespasian said to him: You are liable for two death penalties, one because I am not a king and yet you call me king, and furthermore, if I am a king, why didn’t you come to me until now? Rabban Yoḥanan ben Zakkai said to him: As for what you said about yourself: I am not a king, Gitten 56b in truth, you are a king, if not now, then in the future. As if you are not a king, Jerusalem will not be handed over into your hand, as it is written: “And the Lebanon shall fall by a mighty one” (Isaiah 10:34). And “mighty one”means only a king, as it is written: “And their mighty one shall be of themselves, and their ruler shall proceed from the midst of them” (Jeremiah 30:21), indicating that “mighty one” parallels “ruler.” And “Lebanon” means only the Temple, as it is stated: “That good mountain and the Lebanon” (Deuteronomy 3:25). And as for what you said with your second comment: If I am a king why didn’t you come to me until now, there are zealots among us who did not allow us to do this.
Understanding that Rabban Yoḥanan ben Zakkai was prepared to ask him not to destroy the Temple, Vespasian said to him: If there is a barrel of honey and a snake [derakon] is wrapped around it, wouldn’t they break the barrel in order to kill the snake? In similar fashion, I am forced to destroy the city of Jerusalem in order to kill the zealots barricaded within it. Rabban Yoḥanan ben Zakkai was silent and did not answer. In light of this, Rav Yosef later read the following verse about him, and some say that it was Rabbi Akiva who applied the verse to Rabban Yoḥanan ben Zakkai: “I am the Lord…Who turns wise men backward and makes their knowledge foolish” (Isaiah 44:25). As Rabban Yoḥanan ben Zakkai should have said the following to Vespasian in response: In such a case, we take tongs, remove the snake, and kill it, and in this way we leave the barrel intact. So too, you should kill the rebels and leave the city as it is.
In the meantime, as they were talking, a messenger [feristaka] arrived from Rome, and said to him: Rise, for the emperor has died, and the noblemen of Rome plan to appoint you as their leader and make you the next emperor. At that time Vespasian was wearing only one shoe, and when he tried to put on the other one, it would not go on his foot. He then tried to remove the other shoe that he was already wearing, but it would not come off. He said: What is this?
Rabban Yoḥanan ben Zakkai said to him: Be not distressed or troubled, for good tidings have reached you, as it is written: “Good tidings make the bone fat” (Proverbs 15:30), and your feet have grown fatter out of joy and satisfaction. Vespasian said to him: But what is the remedy? What must I do in order to put on my shoe? Rabban Yoḥanan ben Zakkai said to him: Have someone with whom you are displeased come and pass before you, as it is written: “A broken spirit dries the bones” (Proverbs 17:22). He did this, and his shoe went on his foot. Vespasian said to him: Since you are so wise, why didn’t you come to see me until now? Rabban Yoḥanan ben Zakkai said to him: But didn’t I already tell you? Vespasian said to him: I also told you what I had to say.
Vespasian then said to Rabban Yoḥanan ben Zakkai: I will be going to Rome to accept my new position, and I will send someone else in my place to continue besieging the city and waging war against it.
> But before I leave, ask something of me that I can give you. Rabban Yoḥanan ben Zakkai said to him: Give me Yavne and its Sages and do not destroy it, and spare the dynasty of Rabban Gamliel and do not kill them as if they were rebels, and lastly give me doctors to heal Rabbi Tzadok. Rav Yosef read the following verse about him, and some say that it was Rabbi Akiva who applied the verse to Rabban Yoḥanan ben Zakkai: “I am the Lord…Who turns wise men backward and makes their knowledge foolish” (Isaiah 44:25), as he should have said to him to leave the Jews alone this time.
And why didn’t Rabban Yoḥanan ben Zakkai make this request? He maintained that Vespasian might not do that much for him, and there would not be even a small amount of salvation. Therefore, he made only a modest request, in the hope that he would receive at least that much.
2. ישעיהו פרק מד פסוק כה
מֵפֵר אֹתוֹת בַּדִּים וְקֹסְמִים יְהוֹלֵל מֵשִׁיב חֲכָמִים אָחוֹר וְדַעְתָּם יְשַׂכֵּל:
25. Who frustrates the omens of liars and makes fools of diviners; who turns wise men backward, and makes their knowledge foolish;
3. מדרש רבה איכה - פרשה א פסקה לא
אֲמַר לֵיהּ אַסְפַּסְיָאנוּס לְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי שְׁאַל לִי שְׁאֵלָה וַאֲנָא עָבֵיד, אֲמַר לֵיהּ אֲנָא בָּעֵי דְּתִירְפֵּי הֲדָא מְדִינְתָּא וְתֵיזֵיל לָךְ. אֲמַר לֵיהּ כְּלוּם אַמְלִיכוּנִי בְּנֵי רוֹמִי דְּנִרְפֵּי לַהֲדָא מְדִינְתָּא. שְׁאַל לִי שְׁאֵלְתָּא וַאֲנָא עָבֵיד.
אֲמַר לוֹ בָּעֵי אֲנָא דְּתִרְפֵּי לְפִילֵי מַעַרְבָאָה דְּהִיא אָזְלָא לְלוּד, דְּכָל בַּר דְּנָפֵיק עַד אַרְבָּעָה שָׁעִין יְהֵא לְשֵׁיזָבָא. מִן דִּכְבָשַׁהּ אֲמַר לוֹ אִי אִית לָךְ דִּרְחֵים לָךְ, אוֹ בַּר נָשׁ דְּאַתְּ קָרֵיב לֵיהּ, שְׁלַח וְאַיְתֵיהּ עַד דְּלָא יֵיעֲלוּן אֻכְלוּסַיָא. שָׁלַח לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וּלְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ לַאֲפוּקֵי לְרַבִּי צָדוֹק, אָזְלִין וְאַשְׁכְּחוּנֵיהּ בְּבָבָא דִּמְדִינָה, מִן דַּאֲתָא קָם מִן קוֹמוֹי רַבָּן יוֹחָנָן, אֲמַר לֵיהּ אַסְפַּסְיָאנוּס מִן קֳדָם הָדֵין סָבָא צוּתְרָא אַתְּ קָאֵים. אֲמַר לָךְ חַיֶּיךָ אִי הֲוָה חַד דִּכְוָותֵיהּ וַהֲוָה עִמָּךְ אֻכְלוּסִין בְּכִיפְלָא לָא הֲוֵית יָכֵיל כָּבֵישׁ. אֲמַר לוֹ מָה חַיְילֵיהּ, אֲמַר לֵיהּ דְּאָכֵיל חַד גַּמְזוּז וּפָשֵׁיט עֲלוֹהִי מְאָה פִּרְקִין. אֲמַר לֵיהּ לְמָה חֲשִׁיךְ כֵּן, אֲמַר לֵיהּ מִן חֵילֵיהוֹן דְּצוֹמַיָּיא וְתַעֲנִיתַיָּא. שְׁלַח וְאַיְיתֵי אַסְוָותָא וַהֲווֹ מוֹכְלִין לֵיהּ צִיבְחַר צִיבְחַר, וּמַשְׁקִין לֵיהּ צִיבְחַר צִיבְחַר, עַד דַּהֲדַר גּוּפֵיהּ עֲלוֹי. אֲמַר לֵיהּ אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ, אַבָּא הַב לְהוֹ אַגְרַיְיהוּ בְּעָלְמָא הָדֵין, דְּלָא תֶיהֱוֵי לְהוֹ זְכוּתָא עִמָּךְ בְּעָלְמָא דַּאֲתֵי, וִיהַב לְהוֹ הָדֵין חוּשְׁבְּנָא דְּאֶצְבַּע, וְהָדֵין קַרְצְטָיוֹנָא. מִן דִּכְבָשַׁהּ פָּלֵיג אַרְבַּע טִכְּסַיָּיא לְאַרְבָּעָה דּוּכְסַיָּיא, וְסָלֵיק פִּילֵי מַעַרְבָאָה לְפַנְגַּר, וְגָזְרוּ מִן שְׁמַיָא דְּלָא יִחְרַב לְעוֹלָם, לָמָּה שֶׁשְּׁכִינָה בַּמַּעֲרָב. אִינוּן אַחֲרוּבוּ דִּידְהוֹן הוּא לָא אַחֲרִיב דִּידֵיהּ, שְׁלַח וְאַתְיֵיהּ, אֲמַר לוֹ לָמָּה לָא אַחֲרַבְתְּ דִּידָךְ, אֲמַר לֵיהּ חַיֶּיךָ לְשִׁבְחָא דְמַלְכוּתָא עֲבָדִית, דְּאִלּוּ חֲרַבְתֵּיהּ לָא הֲוַת יָדְעַת בְּרִיָּה מָה חֲרַבְתְּ, וְכַדּוּ יֶחְזְיָן בְּרִיָּאתָא, אָמְרִין חֲזוּ חֵילֵיהּ דְּאַסְפַּסְיָאנוּס מָה אַחֲרַב. אֲמַר לוֹ דַּיָּיךְ דְּטַבְאוּת אֲמַרְתְּ, אֶלָּא מִן בְּגִין דַּעֲבַרְתְּ עַל קַלְוָונִין דִּידִי, יִסַּק הַהוּא גַבְרָא לְרֵישֵׁיהּ דְּאִיגְרָה וְיִטְרֹף גַּרְמֵיהּ, אִי חָיֵי חָיֵי וְאִי מוּת יְמוּת, סְלִיק וּטְרַף גַרְמֵיהּ וּמִית, וּפָגְעָה בּוֹ קְלָלָה שֶׁל רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי.
Vespasian said to Rabban Yochanan ben Zakkai, "Ask of me a request and I shall fulfill it." [Rabban Yochanan ben Zakkai] said to Vespasian], "I request that you leave this city alone and leave." [Vespasian] said to [Rabban Yochanan ben Zakkai], "Did the people of Rome appoint me king that I should leave this city alone? Rather, - ask of me a different request and I shall fulfill it."
Rabban Yochanan ben Zakkai] said to [Vespasian], I request that you should leave alone the western gate that leads to Lod, so that any person – who exits through this gate up to four hours after it is opened will be saved." - When [Vespasian] conquered Jerusalem he said “if you have someone who’s been beloved to you or a person to whom you are related send and bring him before the soldiers enter. Rabban Yochanan ben Zakkai isent R’ Eleazer and R’ Yehoshua to take R’ Zaddok out of Jerusalem.
4. מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא א פרק ד
שמעון הצדיק היה משירי אנשי כנסת הגדולה הוא היה אומר על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים:
על העבודה כיצד כל זמן שעבודת בית המקדש קיימת העולם מתברך על יושביו וגשמים יורדין בזמנן שנאמר לאהבה את ה' אלהיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש ונתתי עשב בשדך לבהמתך (דברים י"א ט"ו). ובזמן שאין עבודת בית המקדש קיימת אין העולם מתברך על יושביו ואין הגשמים יורדין בזמנן שנאמר השמרו לכם פן יפתה לבבכם וגו' ועצר את השמים ולא יהיה מטר (שם י"ז) …
על גמילות חסדים כיצד הרי הוא אומר כִּ֛י חֶ֥סֶד חָפַ֖צְתִּי וְלֹא־זָ֑בַח וְדַ֥עַת אֱלֹהִ֖ים מֵעֹלֽוֹת: (הושע ו' ו') העולם מתחלה לא נברא אלא בחסד שנאמר כִּֽי־אָמַ֗רְתִּי ע֭וֹלָם חֶ֣סֶד יִבָּנֶ֑ה שָׁמַ֓יִם׀ תָּכִ֖ן אֱמוּנָתְךָ֣ בָהֶֽם: (תהלים פ"ט ג').
פעם אחת היה רבן יוחנן בן זכאי יוצא מירושלים והיה ר' יהושע הולך אחריו וראה בית המקדש חרב אמר ר' יהושע אוי לנו על זה שהוא חרב מקום שמכפרים בו עונותיהם של ישראל. א"ל בני אל ירע לך יש לנו כפרה אחת שהיא כמותה ואיזה זה גמילות חסדים שנאמר כִּ֛י חֶ֥סֶד חָפַ֖צְתִּי וְלֹא־זָ֑בַח (הושע ו' ו'). שכן מצינו בדניאל איש חמודות שהיה מתעסק בגמילות חסדים. ומה הן גמילות חסדים שהיה דניאל מתעסק בהם אם תאמר עולות וזבחים מקריב בבבל והלא כבר נאמר השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה כי אם במקום אשר יבחר ה' באחד שבטיך שם תעלה עולותיך (דברים י"ב י"ג י"ד) אלא מה הן גמילות חסדים שהיה מתעסק בהן היה מתקן את הכלה ומשמחה ומלווה את המת ונותן פרוטה לעני ומתפלל שלשה פעמים בכל יום ותפלתו מתקבלת ברצון שנאמר ודניאל כדי ידע די רשים כתבא על לביתה וכוין פתיחן ליה בעליתה נגד ירושלים וזימנין תלתא ביומא הוא ברך על ברכוהי ומצלא ומודא קדם אלהה כל קבל די הוא עבד מן קדמת דנא (דניאל ו' י"א):
וכשבא אספסיינוס להחריב את ירושלים אמר להם שוטים מפני מה אתם מבקשים להחריב את העיר הזאת ואתם מבקשים לשרוף את בית המקדש וכי מה אני מבקש מכם אלא שתשגרו לי קשת אחת או חץ אחת ואלך לי מכם. אמרו לו כשם שיצאנו על שנים ראשונים שהם לפניך והרגנום כך נצא לפניך ונהרגך. כיון ששמע רבן יוחנן בן זכאי שלח וקרא לאנשי ירושלים ואמר להם בני מפני מה אתם מחריבין את העיר הזאת ואתם מבקשים לשרוף את בית המקדש וכי מהו מבקש מכם הא אינו מבקש מכם אלא קשת אחת או חץ אחת וילך לו מכם. אמרו לו כשם שיצאנו על שנים שלפניו והרגנום כך נצא עליו ונהרגהו. היו לאספסיינוס אנשים שרויין כנגד חומותיה של ירושלים וכל דבר ודבר שהיו שומעין היו כותבין על החצי וזורקין חוץ לחומה לומר שרבן יוחנן בן זכאי מאוהבי קיסר הוא. וכיון שאמר להם רבן יוחנן בן זכאי יום אחד ושנים ושלשה ולא קבלו ממנו שלח וקרא לתלמידיו לרבי אליעזר ורבי יהושע אמר להם בני עמדו והוציאוני מכאן עשו לי ארון ואישן בתוכו. רבי אליעזר אחז בראשו רבי יהושע אחז ברגליו והיו מוליכין אותו עד שקיעת החמה עד שהגיעו אצל שערי ירושלים. אמרו להם השוערים מי הוא זה. אמרו להן מת הוא וכי אין אתם יודעין שאין מלינים את המת בירושלים. אמרו להן אם מת הוא הוציאוהו. והוציאוהו והיו מוליכין אותו (עד שקיעת החמה) עד שהגיעו אצל אספסיינוס. פתחו הארון ועמד לפניו.
אמר לו אתה הוא רבן יוחנן בן זכאי שאל מה אתן לך. אמר לו איני מבקש ממך אלא יבנה שאלך ואשנה בה לתלמידי ואקבע בה תפלה ואעשה בה כל מצות. אמר לו לך וכל מה שאתה רוצה לעשות עשה. ….
“When Vespasian came to destroy Jerusalem, he said to them: ‘You fools! Why do you seek to burn down the holy house? After all, what am I asking of you? I merely ask that you relinquish unto me each man his bow and arrow, and I will depart from you.’ They answered him in return: ‘Just as we went out against two [Roman armies] that came before you and killed them, so, too, will we go out against you and kill you!’ (i.e. the reference is to the Roman general Cestius who was defeated by the Judeans in 66 CE, marking the beginning of the war with Rome).
When our Master, Yochanan b. Zakkai, heard these words, he called out to the men of Jerusalem and said to them: ‘My sons, why would you destroy this city, or seek to burn down the holy house!? After all, what is he (i.e. Vespasian) asking of you? Look, he’s not asking from you anything except that you relinquish your bows and arrows, and he’ll depart from you.’ They replied to him: ‘Just as we went out against two [Roman armies] before him and killed them, so, too, we will go out against him and kill him.’
Vespasian had armored men positioned along the walls of Jerusalem, and informants within the city. Everything that they’d hear, they’d write it down upon arrows and shoot the arrows outside the wall, one of which said that Rabban Yochanan b. Zakkai was among those that admired the Caesar, and that he’d make mention of this fact to the people of Jerusalem.
When Rabbi Yochanan b. Zakkai’s repeated warnings went unheeded, he sent and called for his disciples, Rabbi Eliezer [b. Hyrcanus] and Rabbi Yehoshua [b. Hananiah]. He said to them: ‘My sons, stand up and take me out of this place! Make me a coffin and I’ll sleep in it.’ Rabbi Eliezer held on to the front end of the coffin, and Rabbi Yehoshua held on to the back end. They carried the coffin as he laid in it until sunset, until they stopped at the gates of Jerusalem’s walls. The porters at the gates enquired who it was that had died. They answered them: ‘It’s a dead man, as if you did not know that we’re not permitted to let a corpse remain within Jerusalem overnight!’ The porters replied: ‘If it’s a dead man, remove him.’ They then removed him, and remained with him until the sun had set, which, by that time, they had reached Vespasian. They opened up the coffin and he stood up before him. He (i.e. Vespasian) enquired of him: ‘Are you Rabban Yochanan b. Zakkai? Ask what I shall give you.’ He said to him: ‘I ask for nothing, except Yavneh (Jamnia). I will go and teach therein my disciples, and I’ll establish therein prayer, and I’ll perform therein all of the duties prescribed in the divine Law.’ He answered him: ‘Go, and do all that you want to do.’
5. מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא ב פרק ו
וכשבא אספסיאנוס והקיף את ירושלים שרה כנגד חומת ירושלים אמר לאנשי ירושלם שברו ממנו קשת אחת וחץ אחד ואלך מעליכם בשלום. אמר להם פעם ראשונה ופעם שנייה ולא קבלו. אמר להם ריב"ז גורמין אתם לעיר הזאת שתחרב ולבית הזה שישרף. אמרו לו כשם שיצאנו על השרים הראשונים והרגנום כך נצא על (אלו ונהרגם) [זה ונהרגנו כל דבר ודבר שהיה ריב"ז אומר להם] היו כותבים אותם בשטרים וקושרים אותן בחצים וזורקים אותם חוץ לחומה (ואמר) [ואומרים] ריב"ז אוהבו של מלך. כיון שראה ריב"ז שלא רצו לשמוע לו אמר לתלמידיו חברים עמדו והוציאוני מכאן. נתנו אותו בארון של עץ נטל ר' אליעזר בראשו ור' יהושע (ר' יהודה) ברגליו. היו משמשין והולכין עד שהגיעו לפתח של מדינה. כיון שהגיעו לפתח של מדינה אמרו להם עמדו ופתחו לנו כדי שנצא ונקברנו. אמרו [להם השוערים] לא נפתח עד שנדקרנו בחרב בתחלה. אמרו להם גורמים אתם שתוציאו שם רע למדינתכם למחר יהו אומר אף לרבן יוחנן דקרו. ובסוף עמדו ופתחו להם. כיון שיצא ריב"ז חוץ מפתחה של ירושלים הלך ושאל בשלומו של (מלך) אַסְפַּסְיָאנוּס כדרך (שואלין) [ששואלין] בשלומה של מלכות [א"ל אי רידומני אימפוטרין. א"ל את הוא בן זכאי א"ל הן]. א"ל הגיתני. א"ל אל תירא כתוב בידינו שאין הבית הזה חרב אלא ביד מלך שנאמר והלבנון באדיר יפול (ישעי' י' ל"ד). מסרו לשני פקידים. לאחר ג' ימים באו לו אגרות מרומי. א"ל מת (מרון רומי המלך) מלך [נירון] והמליכוך בני רומי.
< שלח וקרא לרבן יוחנן א"ל שאל לך שאלה. א"ל שואל אני ממך את יבנה ואלמוד בה תורה ואעשה בה ציצית ואעשה בה שאר כל המצות. א"ל הרי היא נתונה לך במתנה:
6. תלמוד בבלי מסכת ברכות דף כח עמוד ב
וּכְשֶׁחָלָה רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי נִכְנְסוּ תַּלְמִידָיו לְבַקְּרוֹ. כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹתָם הִתְחִיל לִבְכּוֹת. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: ״נֵר יִשְׂרָאֵל, עַמּוּד הַיְּמִינִי, פַּטִּישׁ הֶחָזָק״, מִפְּנֵי מָה אַתָּה בּוֹכֶה? אָמַר לָהֶם: אִילּוּ לִפְנֵי מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם הָיוּ מוֹלִיכִין אוֹתִי, שֶׁהַיּוֹם כָּאן וּמָחָר בַּקֶּבֶר, שֶׁאִם כּוֹעֵס עָלַי אֵין כַּעֲסוֹ כַּעַס עוֹלָם, וְאִם אוֹסְרֵנִי — אֵין אִיסּוּרוֹ אִיסּוּר עוֹלָם, וְאִם מְמִיתֵנִי — אֵין מִיתָתוֹ מִיתַת עוֹלָם, וַאֲנִי יָכוֹל לְפַיְּיסוֹ בִּדְבָרִים וּלְשַׁחֲדוֹ בְּמָמוֹן, אַף עַל פִּי כֵן הָיִיתִי בּוֹכֶה, וְעַכְשָׁיו שֶׁמּוֹלִיכִים אוֹתִי לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא חַי וְקַיָּים לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים, שֶׁאִם כּוֹעֵס עָלַי — כַּעֲסוֹ כַּעַס עוֹלָם, וְאִם אוֹסְרֵנִי — אִיסּוּרוֹ אִיסּוּר עוֹלָם, וְאִם מְמִיתֵנִי — מִיתָתוֹ מִיתַת עוֹלָם, וְאֵינִי יָכוֹל לְפַיְּיסוֹ בִּדְבָרִים וְלֹא לְשַׁחֲדוֹ בְּמָמוֹן. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ לְפָנַי שְׁנֵי דְרָכִים, אַחַת שֶׁל גַּן עֵדֶן וְאַחַת שֶׁל גֵּיהִנָּם, וְאֵינִי יוֹדֵעַ בְּאֵיזוֹ מוֹלִיכִים אוֹתִי, וְלֹא אֶבְכֶּה?! אָמְרוּ לוֹ: רַבֵּינוּ, בָּרְכֵנוּ. אָמַר לָהֶם: ״יְהִי רָצוֹן שֶׁתְּהֵא מוֹרָא שָׁמַיִם עֲלֵיכֶם כְּמוֹרָא בָּשָׂר וָדָם״. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: עַד כָּאן? אָמַר לָהֶם: וּלְוַאי, תֵּדְעוּ כְּשֶׁאָדָם עוֹבֵר עֲבֵירָה אוֹמֵר: ״שֶׁלֹּא יִרְאַנִי אָדָם״. בִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ, אָמַר לָהֶם: פַּנּוּ כֵּלִים מִפְּנֵי הַטּוּמְאָה, וְהָכִינוּ כִּסֵּא לְחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה שֶׁבָּא.
When Rabbi Yoḥanan ben Zakkai fell ill his students entered to visit him. When he saw them, he began to cry. His students said to him: Lamp of Israel, the right pillar, the mighty hammer, the man whose life’s work is the foundation of the future of the Jewish people, for what reason are you crying? With a life as complete as yours, what is upsetting you?
He said to them: I cry in fear of heavenly judgment, as the judgment of the heavenly court is unlike the judgment of man. If they were leading me before a flesh and blood king whose life is temporal, who is here today and dead in the grave tomorrow; if he is angry with me, his anger is not eternal and, consequently, his punishment is not eternal; if he incarcerates me, his incarceration is not an eternal incarceration, as I might maintain my hope that I would ultimately be freed. If he kills me, his killing is not for eternity, as there is life after any death that he might decree. Moreover, I am able to appease him with words and even bribe him with money, and even so I would cry when standing before royal judgment. Now that they are leading me before the supreme King of Kings, the Holy One, Blessed be He, Who lives and endures forever and all time; if He is angry with me, His anger is eternal; if He incarcerates me, His incarceration is an eternal incarceration; and if He kills me, His killing is for eternity. I am unable to appease Him with words and bribe him with money. Moreover, but I have two paths before me, one of the Garden of Eden and one of Gehenna, and I do not know on which they are leading me; and will I not cry?
His students said to him: Our teacher, bless us. He said to them: May it be His will that the fear of Heaven shall be upon you like the fear of flesh and blood. His students were puzzled and said: To that point and not beyond? Shouldn’t one fear God more? He said to them: Would that a person achieve that level of fear. Know that when one commits a transgression, he says to himself: I hope that no man will see me. If one is as concerned about avoiding shame before God as he is before man, he will never sin.
The Gemara relates that at the time of his death, immediately beforehand, he said to them: Remove the vessels from the house and take them outside due to the ritual impurity that will be imparted by my corpse, which they would otherwise contract. And prepare a chair for Hezekiah, the King of Judea, who is coming from the upper world to accompany me.
7. עלי תמר מסכת סוטה פרק ט הלכה טז
ריב"ז מי דמיך וכו'. בברכות כ"ח, נשתמר עוד פרט חשוב מימיו האחרונים של התנא הגדול ריב"ז. כשחלה ריב"ז נכנסו תלמידיו לבקרו, כיון שראה אותם התחיל לבכות, אמרו לו תלמידיו, נר ישראל עה"י פטיש החזק מפני מה אתה בוכה, א"ל אילו לפני מלך בו"ד היו מוליכים אותי שהיום כאן ומחר בקבר וכו', הייתי בוכה, ועכשיו שמוליכים אותי לפני ממ"ה הקדוש ברוך הוא וכו'. ולא עוד אלא שיש לפני שני דרכים אחד של גן עדן ואחד של גהינום ואיני יודע באיזה מוליכים אותי ולא אבכה. וצ"ע והיה לו לומר רק ואיני יודע אם לא מוליכים אותי לגיהנום, אלא מדבריו משמע שלא יודע שיתכן שזכותו דווקא גדולה שמגיע לו ג"ע בעד זה או שמא גרם במעשהו דבר שיגיע לו גיהנום בשביל זה. ושמעתי בשם גדול אחד בתוספת נופך משלי, שהגורם לספק זה בטרם הפרדו מעוה"ז, שכרסם במוחו של הצדיק ההחלטה שקבל בצאתו מירושלים ועמד לפני אַסְפַּסְיָאנוּס הרשע, ואחרי שהופעתו עוררה אצל אַסְפַּסְיָאנוּס יראת הכבוד מפניו אמר לו תן לי יבנה וחכמיה ועשה בזה גדולות שהציל את התורה שבע"פ לדורות. אולם התנגד לו ר"ע וקרא עליו משיב דעת חכמים אחור ודעתם יסכל , שהיה צריך לומר לו שיעזבם הפעם הזאת. אולם ריב"ז דעתו היתה אחרת שכן יתכן שכולי האי לא עביד והצלה פורתא נמי לא הוה עביד. אולם אם יבקש בקשה צנועה מאספסינוס בוודאי שימלאנה ואכן הספק הזה כרסם במוחו של ריב"ז לפני פטירתו, שכן יתכן שדעת רבי עקיבא היתה נכונה, ובעד השגיאה הזאת מגיע לו גהינום. או שמא אדרבא במעשהו זה מגיע לו ג"ע שכן הציל את התורה שבע"פ משכחה, וזה היה ודאי אצלו שימלא את מבוקשו בזה, והרי הבטיחו רבו הלל הזקן שיהיה אב לדורות כמ"ש בנדרים פ"ה ה"ו, ובודאי תעמוד לו זכותו של הלל שיכוון יפה בדעתו. ואלו אם יבקש ממנו שיפסיק את המלחמה הוא ספק גדול וקרוב לוודאי שלא ימלא את בקשתו ואין ספק מוציא מידי וודאי, וא"כ דבר גדול עשה בעד קיום העם ותורתו ומגיע לו ג"ע בעד זה. ובהתבוננו בזה בכה שקשה להכריע איזה שיטה היתה יותר נכונה ולפיכך לא ידע באיזה דרך מוליכים אותו. ואכן גם כהיום עומדים שאלות כאלו על הפרק וצריכים להתבונן יפה ולהעמיק חקר על החלטה כזאת, שיתכן שההחלטה בעד כל צד נירש ג"ע או חלילה גיהנום. והמרחם על הארץ והבוחר בעמו ישראל באהבה ידריכנו בדרך האמת אמן.
8. קרבן העדה מסכת סוטה פרק ט הלכה טו
ריב"ז מי דמך וכו'. כשמת ריב"ז צוה ואמר פנו הכלים שבבית החצר שלא יטמאו באהל המת כשימות א"נ שהיה החצר מקורה:
והתקינו כסא לחזקיהו מלך יהודה. שבא לקבלו שגם ריב"ז הרביץ תורה בישראל כמו חזקיהו המלך כדאיתא בבבלי ספ"ק דב"ק:
9. צל"ח מסכת ברכות דף כח עמוד ב
שם והכינו כסא לחזקיה מלך יהודה. נלע"ד שבא לקראתו מלך ממלכי בית דוד, לפי שהלל היה מזרע דוד משפטיה בן אביטל, ועיין בכתובות דף ס"ב ע"ב, ומיום שקיבל הלל הנשיאות לא פסק מזרעו, ואמנם רשב"ג נהרג בעשרה הרוגי מלכות, ובנו ר"ג שהוא ר"ג דיבנה קטן היה אז, וקיבל ר' יוחנן בן זכאי הנשיאות. ולהראות לו שאין לדוד המלך תרעומת עליו על שקיבל הנשיאות ולא היה מזרעו, לכן בא חזקיה שהוא ממלכות בית דוד לקראתו. גם רמז בזה שאחר מותו לא יושיבו את בנו במקומו רק יחזרו הנשיאות לזרע הלל שהוא מזרע דוד, ולכן אמר הכינו כסא לחזקיה מלך יהודה, והיינו כסא של הנשיאות.
10.תלמוד ירושלמי מסכת נדרים פרק ה הלכה ו
שְׁמוֹנִים זוּג שֶׁל תַּלְמִידִים הָיָה לוֹ לְהִלֵּל הַזָּקֵן. גָּדוֹל שֶׁבָּהֶן יוֹנָתָן בֶּן עוּזִּיאֵל, וְהַקָּטָן שֶׁבָּהֶן רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי. פַּעַם אַחַת חָלָה וְנִכְנְסוּ כּוּלָּן לְבַקְּרוֹ. עָמַד לוֹ רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי בֶּחָצֵר שהיה ענו ולא חשב שמתאים לו להיכנס עם הגדולים ממנו אָמַר לָהֶן, הֵיכָן הוּא הַקָּטָן שֶׁבָּכֶם שֶׁהוּא אָב לְחָכְמָה וְאָב לְדוֹרוֹת? אֵין צ"ל שהוא הַגָּדוֹל שֶׁבָּכֶם. אָמְרוּ לוֹ, הֲרֵי הוּא בֶּחָצֵר. אָמַר לָהֶן, יִכָּנֵס. כֵּיוָן שֶׁנִּכְנָס אָמַר לָהֶן (משלי ח) לְהַנְחִיל אוֹהֲבַי יֵשׁ וְאֹצְרֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא. וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן נִיכָּר זֶה שֶׁהוּא רבי יוחנן בן זכאי תַּלְמִיד חָכָם.
11.מכילתא דרבי ישמעאל משפטים - מסכתא דנזיקין פרשה יח
דבר אחר אם ענה תענה, מגיד שאינו חייב עד שיענה וישנה. - כבר היה רבי ישמעאל ורבי שמעון יוצאין ליהרג, אמר לו רבי שמעון לרבי ישמעאל, רבי, לבי יוצא שאיני יודע על מה אני נהרג, אמר לו רבי ישמעאל לרבי שמעון, מימיך לא בא אדם אצלך לדין או לשאלה ועכבתו עד שתהא גומע כוסך או עד שתהא נועל סנדלך או עד שתהא עוטף טליתך ואמרה תורה אם ענה תענה, אחד עינוי מרובה ואחד עינוי מועט, ובדבר הזה אמר לו, נחמתני רבי; וכשנהרגו רבי שמעון ורבי ישמעאל אמר להם רבי עקיבא לתלמידיו, התקינו עצמכם לפורענות, שאלו טובה עתידה לבא בדורנו, מתחלה לא היו מקבלין אותה אלא רבי שמעון ורבי ישמעאל, אלא גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם, שפורענות גדולה עתידה לבא בדורינו וסילק אלו מבינותינו, לקיים מה שנאמר +שם /ישעיה/ נז א+ הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואנשי חסד נאספים ואין מבין, ואומר +שם שם /ישעיה נז/ ב - ג+ יבא שלום ינוחו על משכבותם הולך נכוחו, ולבסוף ואתם קרבו הנה בני עוננה זרע מנאף ותזנה.
12.פני משה מסכת סוטה פרק ט הלכה יג
שמעון וישמעאל. ר"ש שהיה נשיא ור' ישמעאל בן אלישע כ"ג שהרגם המלכות. ובבבלי גריס נמי וחברוהי לקטלא לשאר מיתות ושאר כו':
13.תלמוד ירושלמי מסכת סוטה פרק ט הלכה טז ידיד נפש מסכת
מתני' מִשֶּׁמֵּת רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּיי בָּטַל זִיו הַחָכְמָה:
תלמוד רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי מִי דָּמֵיךְ כשעמד להסתלק מהעולם פָּקִיד וְאָמַר ציוה ואמר פָּנוּ חָצֵר פנו את הכלים שבחצר מִפְּנֵי הַטּוּמְאָה וְהַתְקִינוּ כִּסֵּא לְחִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה שבא ללוותו. רַבִּי לֵיעזֶר תַּלְמִידֵיהּ מִי דָּמֵיךְ כשר' אליעזר תלמידו של ריב"ז עמד למות פָּקִיד וְאָמַר פָּנוּ חָצֵר מִפְּנֵי הַטּוּמְאָה, וְהַתְקִינוּ כִּסֵּא לְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי. וְאִית דְּאָמְרִין, מִן דְּחַמְרָא רַבֵּיהּ חָמָא ויש אומרים שהוא ראה מה שרבו ראה.
14.משנה מסכת אבות פרק ד
(יג) רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שְׁלשָׁה כְתָרִים הֵם, כֶּתֶר תּוֹרָה וְכֶתֶר כְּהֻנָּה וְכֶתֶר מַלְכוּת, וְכֶתֶר שֵׁם טוֹב עוֹלֶה עַל גַּבֵּיהֶן:
15.תלמוד בבלי מסכת יומא דף כג עמוד א
תָּנוּ רַבָּנָן: מַעֲשֶׂה בִּשְׁנֵי כֹּהֲנִים, שֶׁהָיוּ שְׁנֵיהֶם שָׁוִים וְרָצִים, וְעוֹלִים בַּכֶּבֶשׁ, קָדַם אֶחָד מֵהֶם לְתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל חֲבֵרוֹ, נָטַל סַכִּין וְתָקַע לוֹ בְּלִבּוֹ. עָמַד רַבִּי צָדוֹק עַל מַעֲלוֹת הָאוּלָם וְאָמַר: אַחֵינוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל, שְׁמָעוּ. הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: (דברים כ״א:א׳) "כִּי יִמָּצֵא חָלָל בָּאֲדָמָה, וְיָצְאוּ זְקֵנֶיךָ וְשֹׁפְטֶיךָ". אָנוּ, עַל מִי לְהָבִיא עֶגְלָה עֲרוּפָה? עַל הָעִיר? אוֹ עַל הָעֲזָרוֹת? גָּעוּ כָּל הָעָם בִּבְכִיָּה. בָּא אָבִיו שֶׁל תִּינוֹק, וּמְצָאוֹ כְּשֶׁהוּא מְפַרְפֵּר, וְאָמַר לָהֶם: הֲרֵי הוּא כַּפָּרַתְכֶם, וַעֲדַיִן בְּנִי מְפַרְפֵּר, וְלֹא נִטְמָא הַסַּכִּין. לְלַמֶּדְךָ, שֶׁקָּשָׁה עֲלֵיהֶם טָהֳרַת כֵּלִים יוֹתֵר מִשְּׁפִיכוּת דָּמִים. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (מלכים ב כ״א:ט״ז) "וְגַם דָּם נָקִי שָׁפַךְ מְנַשֶּׁה הַרְבֵּה מְאֹד" וְגוֹ'. עָמַד רַבִּי צָדוֹק עַל מַעֲלוֹת הָאוּלָם בְּהַר הַבַּיִת וְכוּ'. וִירוּשָׁלַיִם בַּת אַתּוּיֵי עֶגְלָה עֲרוּפָה הִיא? וְהָתַּנְיָא: עֲשָׂרָה דְּבָרִים נֶאֶמְרוּ בִּירוּשָׁלַיִם, וְזוֹ (היא) אַחַת מֵהֶם: אֵינָהּ מְבִיאָה עֶגְלָה עֲרוּפָה, וְעוֹד: (דברים כ״א:א׳) "לֹא נוֹדַע מִי הִכָּהוּ" כְּתִיב! וְהָכָא נוֹדַע מִי הִכָּהוּ. אֶלָּא, כְּדֵי לְהַרְבּוֹת בְּכִיָּה בְּיִשְׂרָאֵל.
The Sages taught : An incident occurred where there were two priests who were equal as they were running and ascending the ramp. One of them reached the four cubits before his colleague, who then, out of anger, took a knife and stabbed him in the heart.The Tosefta continues: Rabbi Tzadok then stood up on the steps of the Entrance Hall of the Sanctuary and said: Hear this, my brothers of the house of Israel. The verse states: “If one be found slain in the land... and it be not known who had smitten him; then your Elders and your judges shall come forth and they shall measure…and it shall be that the city which is nearest to the slain man…shall take a heifer” (Deuteronomy 21:1–3). And the Elders of that city took that heifer and broke its neck in a ritual of atonement. But what of us, in our situation? Upon whomis the obligation to bring the heifer whose neck is broken? Does the obligation fall on the city, Jerusalem, so that its Sages must bring the calf, or does the obligation fall upon the Temple courtyards, so that the priests must bring it? At that point the entire assembly of people burst into tears.The father of the boy, i.e., the young priest who was stabbed, came and found that he was still convulsing. He said: May my son’s death be an atonement for you. But my son is still convulsing and has not yet died, and as such, the knife,which is in his body, has not become ritually impure through contact with a corpse. If you remove it promptly, it will still be pure for future use. The Toseftacomments: This incident comes to teach you that the ritual purity of utensils was of more concern to them than the shedding of blood. Even the boy’s father voiced more concern over the purity of the knife than over the death of his child. And similarly, it says: “Furthermore, Manasseh spilled innocent blood very much, till he had filled Jerusalem from one end to another” (II Kings 21:16), which shows that in his day as well people paid little attention to bloodshed.The Gemara asks: Which incident came first, the one about the broken leg reported in the mishna or the one about the slain priest in the Tosefta? If we say that the incident of bloodshed came first, this raises a problem: Now, if in response to a case of bloodshed they did not establish a lottery but continued with the running competition, can it be that in response to an incident of a priest’s leg being broken they did establish a lottery? Rather, we must say that the case in which the priest’s leg was broken in the course of the race came first, and as the mishna states, the establishment of the lottery was in response to that incident.The Gemara asks: If the running competition was abolished immediately after the incident of the broken leg and a lottery was instituted to replace it, once they established the lottery, what were they doing still running to within the four cubits in the incident that led to the priest’s murder? Rather, actually, it is necessary to return to the approach suggested earlier, that the case involving bloodshed came first. Initially, the Sages thought that it was merely a random,i.e., isolated, event, and because it was extremely unlikely for a murder to happen again they did not abolish the competition due to that incident. Then, once they saw that in any event the priests were coming to danger, as one of them was pushed and broke his leg, the Sages established a lottery.The Gemara returns to the incident of the slain priest and discusses several details of it. It was related that Rabbi Tzadok stood up on the steps of the Entrance Hall of the Sanctuary and said: Hear this, my brothers of the house of Israel. The verse states: “If one be found slain in the land,etc.” But what of us, in our situation? Upon whom is the obligation to bring the heifer whose neck is broken? Does the obligation fall upon the city, Jerusalem, ordoes the obligation fall upon the Temple courtyards? The Gemara asks: Is Jerusalem subject to bringing a heifer whose neck is broken? Wasn’t it taughtin a baraita: Ten things were said about Jerusalem to distinguish it from all other cities in Eretz Yisrael, and this is one of them: Jerusalem does not bring a heifer whose neck is broken. The reason for this is that the halakha of the heifer whose neck is broken applies only to land that was apportioned to a specific tribe of the Jewish people. Jerusalem alone was not divided among the tribes, but was shared equally by the entire nation. And furthermore, it is written that the heifer whose neck is broken is brought when “it be not known who had smitten him,” and here, in the case of the slain priest, it was well known who had smitten him. Rather, one must conclude that Rabbi Tzadok invoked the halakha of the heifer whose neck is broken not because it actually applied in this case but only in order to arouse the people’s grief and to increase weeping.
]תלמוד בבלי מסכת יומא דף לט עמוד ב
תָּנוּ רַבָּנָן: אַרְבָּעִים שָׁנָה קֹדֶם חֻרְבַּן הַבַּיִת, לֹא הָיָה גּוֹרָל עוֹלֶה בְּיָמִין, וְלֹא הָיָה לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית מַלְבִּין, וְלֹא הָיָה נֵר מַעֲרָבִי דּוֹלֵק, וְהָיוּ דַּלְתוֹת הַהֵיכָל נִפְתָּחוֹת מֵאֲלֵיהֶן, עַד שֶׁגָּעַר בָּהֶן רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, וְאָמַר לוֹ: הֵיכָל, הֵיכָל, מִפְּנֵי מָה אַתָּה מַבְעִיתאֶת עַצְמֶךָ? יוֹדֵעַ אֲנִי בְּךָ שֶׁסּוֹפְךָ עָתִיד לֵחָרֵב, וּכְבָר נִתְנַבֵּא עָלֶיךָ זְכַרְיָה בֶּן עִדּוֹ: (זכריה י״א:א׳) "פְּתַח לְבָנוֹן דְּלָתֶיךָ וְתֹאכַל אֵשׁ בַּאֲרָזֶיךָ".[
The Sages taught: During the tenure of Shimon HaTzaddik, the lot for God always arose in the High Priest’s right hand; after his death, it occurred only occasionally; but during the forty years prior to the destruction of the Second Temple, the lot for God did not arise in the High Priest’s right hand at all. So too, the strip of crimson wool that was tied to the head of the goat that was sent to Azazel did not turn white, and the westernmost lamp of the candelabrum did not burn continually.And the doors of the Sanctuary opened by themselves as a sign that they would soon be opened by enemies, until Rabban Yoḥanan ben Zakkai scolded them. He said to the Sanctuary: Sanctuary, Sanctuary, why do you frighten yourself with these signs? I know about you that you will ultimately be destroyed, and Zechariah, son of Ido, has already prophesied concerning you: “Open your doors, O Lebanon, that the fire may devour your cedars” (Zechariah 11:1), Lebanon being an appellation for the Temple.]
16.מלכים ב פרק כא פסוק טז
וְגַם֩ דָּ֨ם נָקִ֜י שָׁפַ֤ךְ מְנַשֶּׁה֙ הַרְבֵּ֣ה מְאֹ֔ד עַ֛ד אֲשֶׁר־מִלֵּ֥א אֶת־יְרוּשָׁלִַ֖ם פֶּ֣ה לָפֶ֑ה לְבַ֤ד מֵֽחַטָּאתוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר הֶחֱטִ֣יא אֶת־יְהוּדָ֔ה לַעֲשׂ֥וֹת הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֥י הֽ':
17.מלכים ב פרק כ פסוק כא,
וַיִּשְׁכַּ֥ב חִזְקִיָּ֖הוּ עִם־אֲבוֹתָ֑יו וַיִּמְלֹ֛ךְ מְנַשֶּׁ֥ה בְנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו: פ
18.תלמוד בבלי מסכת ברכות י.
אָמַר רַב הַמְנוּנָא: מַאי דִּכְתִיב ״מִי כְּהֶחָכָם וּמִי יוֹדֵעַ פֵּשֶׁר דָּבָר״ — מִי כְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיּוֹדֵעַ לַעֲשׂוֹת פְּשָׁרָה בֵּין שְׁנֵי צַדִּיקִים, בֵּין חִזְקִיָּהוּ לִישַׁעְיָהוּ. חִזְקִיָּהוּ אֲמַר: לֵיתֵי יְשַׁעְיָהוּ גַּבַּאי, דְּהָכִי אַשְׁכְּחַן בְּאֵלִיָּהוּ דַּאֲזַל לְגַבֵּי אַחְאָב, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֵּלֶךְ אֵלִיָּהוּ לְהֵרָאוֹת אֶל אַחְאָב״. יְשַׁעְיָהוּ אֲמַר: לֵיתֵי חִזְקִיָּהוּ גַּבַּאי דְּהָכִי אַשְׁכְּחַן בִּיהוֹרָם בֶּן אַחְאָב דַּאֲזַל לְגַבֵּי אֱלִישָׁע.
With regard to redemption and prayer, the Gemara tells the story of Hezekiah’s illness, his prayer to God, and subsequent recuperation. Rav Hamnuna said: What is the meaning of that which is written praising the Holy One, Blessed be He: “Who is like the wise man, and who knows the interpretation [pesher] of the matter” (Ecclesiastes 8:1)? This verse means: Who is like the Holy One, Blessed be He, Who knows how to effect compromise [peshara] between two righteous individuals, between Hezekiah, the king of Judea, and Isaiah the prophet. They disagreed over which of them should visit the other. Hezekiah said: Let Isaiah come to me, as that is what we find with regard to Elijah the prophet, who went to Ahab, the king of Israel, as it is stated: “And Elijah went to appear to Ahab” (I Kings 18:2). This proves that it is the prophet who must seek out the king. And Isaiah said: Let Hezekiah come to me, as that is what we find with regard to Yehoram ben Ahab, king of Israel, who went to Elisha the prophet, as it is stated: “So the king of Israel, Jehosaphat and the king of Edom went down to him” (II Kings 3:12).
מָה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא — הֵבִיא יִסּוּרִים עַל חִזְקִיָּהוּ, וְאָמַר לוֹ לִישַׁעְיָהוּ: לֵךְ וּבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה. שֶׁנֶּאֱמַר: ״בַּיָּמִים הָהֵם חָלָה חִזְקִיָּהוּ לָמוּת וַיָּבֹא אֵלָיו יְשַׁעְיָהוּ בֶּן אָמוֹץ הַנָּבִיא וַיֹּאמֶר אֵלָיו כֹּה אָמַר ה׳ צְבָאוֹת צַו לְבֵיתֶךָ כִּי מֵת אַתָּה וְלֹא תִחְיֶה וְגוֹ׳״. מַאי ״כִּי מֵת אַתָּה וְלֹא תִחְיֶה״: מֵת אַתָּה — בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְלֹא תִחְיֶה — לָעוֹלָם הַבָּא.
What did the Holy One, Blessed be He, do to effect compromise between Hezekiah and Isaiah? He brought the suffering of illness upon Hezekiah and told Isaiah: Go and visit the sick. Isaiah did as God instructed, as it is stated: “In those days Hezekiah became deathly ill, and Isaiah ben Amoz the prophet came and said to him: Thus says the Lord of Hosts: Set your house in order, for you will die and you will not live” (Isaiah 38:1). This seems redundant; what is the meaning of you will die and you will not live? This repetition means: You will die in this world, and you will not live, you will have no share, in the World-to-Come.
אֲמַר לֵיהּ: מַאי כּוּלֵּי הַאי? אֲמַר לֵיהּ: מִשּׁוּם דְּלָא עֲסַקְתְּ בִּפְרִיָּה וּרְבִיָּה. אֲמַר לֵיהּ: מִשּׁוּם דַּחֲזַאי לִי בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ דְּנָפְקִי מִינַּאי בְּנִין דְּלָא מְעַלּוּ.
Hezekiah said to him: What is all of this? For what transgression am I being punished?
Isaiah said to him: Because you did not marry and engage in procreation.
Hezekiah apologized and said: I had no children because I envisaged through divine inspiration that the children that emerge from me will not be virtuous. Hezekiah meant that he had seen that his children were destined to be evil. In fact, his son Menashe sinned extensively, and he thought it preferable to have no children at all.
Isaiah said to him: Because you did not marry and engage in procreation.
Hezekiah apologized and said: I had no children because I envisaged through divine inspiration that the children that emerge from me will not be virtuous. Hezekiah meant that he had seen that his children were destined to be evil. In fact, his son Menashe sinned extensively, and he thought it preferable to have no children at all.
אֲמַר לֵיהּ: בַּהֲדֵי כַּבְשֵׁי דְרַחֲמָנָא לְמָה לָךְ? מַאי דְּמִפַּקְּדַתְּ אִיבְּעִי לָךְ לְמֶעְבַּד, וּמָה דְנִיחָא קַמֵּיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא — לַעֲבֵיד.
Isaiah said to him: Why do you involve yourself with the secrets of the Holy One, Blessed be He? That which you have been commanded, the mitzva of procreation, you are required to perform, and that which is acceptable in the eyes of the Holy One, Blessed be He, let Him perform, as He has so decided.
אֲמַר לֵיהּ: הַשְׁתָּא הַב לִי בְּרַתָּךְ, אֶפְשָׁר דְּגָרְמָא זְכוּתָא דִידִי וְדִידָךְ, וְנָפְקִי מִנַּאי בְּנִין דִּמְעַלּוּ. אֲמַר לֵיהּ: כְּבָר נִגְזְרָה עָלֶיךָ גְּזֵירָה. אֲמַר לֵיהּ: בֶּן אָמוֹץ, כַּלֵּה נְבוּאָתְךָ וָצֵא!
Hezekiah said to Isaiah: Now give me your daughter as my wife; perhaps my merit and your merit will cause virtuous children to emerge from me.
Isaiah said to him: The decree has already been decreed against you and this judgment cannot be changed.
Hezekiah said to him: Son of Amoz, cease your prophecy and leave. As long as the prophet spoke as God’s emissary, Hezekiah was obligated to listen to him. He was not, however, obligated to accept Isaiah’s personal opinion that there was no possibility for mercy and healing.
Isaiah said to him: The decree has already been decreed against you and this judgment cannot be changed.
Hezekiah said to him: Son of Amoz, cease your prophecy and leave. As long as the prophet spoke as God’s emissary, Hezekiah was obligated to listen to him. He was not, however, obligated to accept Isaiah’s personal opinion that there was no possibility for mercy and healing.
כָּךְ מְקּוּבְּלַנִי מִבֵּית אֲבִי אַבָּא, אֲפִילּוּ חֶרֶב חַדָּה מוּנַּחַת עַל צַוָּארוֹ שֶׁל אָדָם, אַל יִמְנַע עַצְמוֹ מִן הָרַחֲמִים.
Hezekiah continued: I have received a tradition from the house of my father’s father, from King David, the founding father of the dynasty of kings of Judea: Even if a sharp sword rests upon a person’s neck, he should not prevent himself from praying for mercy. One may still hold out hope that his prayers will be answered, as was David himself when he saw the Angel of Destruction, but nonetheless prayed for mercy and his prayers were answered.
19.תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צד עמוד א
"לְסרְבֵּה הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין קֵץ" וְגוֹ' (ישעיהו ט׳:ו׳). אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם: דָּרַשׁ בַּר קַפָּרָא בְּצִפּוֹרִי: מִפְּנֵי מַה כָּל מֵ"ם שֶׁבְּאֶמְצַע תֵּבָה פְּתוּחָה, וְזוֹ סְתוּמָה? בִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת חִזְקִיָּהוּ מָשִׁיחַ, וְסַנְחֵרִיב גּוֹג וּמָגוֹג. אָמְרָה מִדַּת הַדִּין לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, וּמַה דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, שֶׁאָמַר כַּמָּה שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת לְפָנֶיךָ, לֹא עֲשִׂיתוֹ מָשִׁיחַ, חִזְקִיָּה, שֶׁעָשִׂיתָ לוֹ כָּל הַנִּסִּים הַלָּלוּ וְלֹא אָמַר לְפָנֶיךָ שִׁירָה, תַּעֲשֶׂה מָשִׁיחַ? לְכָךְ נִסְתַּתֵּם. מִיָּד, פָּתְחָה הָאָרֶץ וְאָמְרָה לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֲנִי אוֹמַר לְפָנֶיךָ שִׁירָה תַּחַת צַדִּיק זֶה, וַעֲשֵׂהוּ מָשִׁיחַ. פָּתְחָה וְאָמְרָה שִׁירָה לְפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כד) "מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִרֹת שָׁמַעְנוּ, צְבִי לַצַּדִּיק" וְגוֹ'. אָמַר שַׂר הָעוֹלָם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, עֲשֵׂה צִבְיוֹנוֹ לְצַדִּיק זֶה! יָצְתָה בַּת־קוֹל וְאָמְרָה: "רָזִי לִי, רָזִי לִי". אָמַר נָבִיא: "אוֹי לִי, אוֹי לִי", עַד מָתַי? יָצְתָה בַּת־קוֹל וְאָמְרָה: (שם) "בֹּגְדִים בָּגָדוּ, וּבֶגֶד בּוֹגְדִים בָּגָדוּ". וְאָמַר רָבָא וְאִיתֵּימָא רַבִּי יִצְחָק: עַד דְּאַתּוּ בְּזוּזֵי, וּבְזוּזֵי דִּבְזוּזֵי.
Apropos Hezekiah, the Gemara cites that which is stated: “That the government may be increased [lemarbe] and of peace there be no end, upon the throne of David, and upon his kingdom, to establish it and uphold it through justice and through righteousness, from now and forever; the zeal of the Lord of hosts does perform this” (Isaiah 9:6). Rabbi Tanḥum says that bar Kappara taught in Tzippori: Due to what reason is it that every letter mem in the middle of a word is open and this mem, of the word lemarbe, is closed?In the Masoretic text, the letter mem in the word “lemarbe” is written in the form of a mem that appears at the end of a word, closed on all four sides. This is because the Holy One, Blessed be He, sought to designate King Hezekiah as the Messiah and to designate Sennacherib and Assyria, respectively, as Gog and Magog,all from the prophecy of Ezekiel with regard to the end of days (Ezekiel, chapter 38), and the confrontation between them would culminate in the final redemption.The attribute of justice said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, and if with regard to David, king of Israel, who recited several songs and praises before You, You did not designate him as the Messiah, then with regard to Hezekiah, for whom You performed all these miracles, delivering him from Sennacherib and healing his illness, and he did not recite praise before You, will You designate him as the Messiah? It is for that reason that the mem was closed, because there was an opportunity for redemption that was thwarted.Immediately, the earth began and stated before Him: Master of the Universe, I will recite song before You in place of that righteous person, i.e., Hezekiah, and designate him as the Messiah. The earth began and recited a song before Him, as it is stated: “From the uttermost part of the earth have we heard songs: Glory to the righteous. But I said, my secret is mine, my secret is mine, woe unto me. The treacherous deal treacherously; the treacherous deal very treacherously” (Isaiah 24:16).The angel appointed to oversee the world said before Him: Master of the Universe, perform the will of this righteous person. A Divine Voice emerged and said: “My secret is Mine, My secret is Mine”; this matter will remain secret, as I am not yet bringing the redemption. The prophet said: “Woe unto me,” woe unto me; until when will the exile continue? A Divine Voice emerged and said: “The treacherous deal treacherously; the treacherous deal very treacherously”(Isaiah 24:16). And Rava, and some say Rabbi Yitzḥak, says: Until looters and looters of looters come, the Messiah will not come.
20.ישעיהו ט׳:ו
לםרבה [לְמַרְבֵּ֨ה] הַמִּשְׂרָ֜ה וּלְשָׁל֣וֹם אֵֽין־קֵ֗ץ עַל־כִּסֵּ֤א דָוִד֙ וְעַל־מַמְלַכְתּ֔וֹ לְהָכִ֤ין אֹתָהּ֙ וּֽלְסַעֲדָ֔הּ בְּמִשְׁפָּ֖ט וּבִצְדָקָ֑ה מֵעַתָּה֙ וְעַד־עוֹלָ֔ם קִנְאַ֛ת ה׳ צְבָא֖וֹת תַּעֲשֶׂה־זֹּֽאת׃
In token of abundant authority And of peace without limit Upon David’s throne and kingdom, That it may be firmly established In justice and in equity Now and evermore. The zeal of the LORD of Hosts Shall bring this to pass.
21.שער הגלגולים - הקדמה לח
והנה סדר השרש של נפשי הוא זה, שמואל הנביא, ואחריו חזקיהו מלך יהודה, ואחריו ריב"ז ואחריו ר' עקיבא בן יוסף, ואחריו רב ייבא סבא דמשפטים, ואחריו אביי האמורא הנקרא נחמני, ואחריו אני חיים ויטאל. וזהו טעם למ"ש ריב"ז, כשנפטר הכינו כסא לחזקיהו מלך יהודה שבא. ואע"פ שיש נפשות רבות בשרש א', אל תחשוב כי סדרם האמיתי הוא, כסדר תולדתם והויתם בעולם, כי לפעמים הנשמות והשרשים שהם יותר מעולים וגדולים, הם בעמקי הקליפות, ואינם יכולות לעלות עד זמן מרובה. ונשמות אחרות גרועות במעלה מהם יוכלו לבא בעולם קודם האחרות. גם דע, כי לפעמים מתגלגלים בגוף אחד יחד, שלשה או ארבעה נשמות, אבל יותר מארבעה אי אפשר. וזש"ה, פוקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים:
22.ספר תורת המנחה לרבי יעקב סקילי - דרשה סו
ד"א ואני תפלתי לך ה' עת רצון, כלומר כשאני מתפלל לפניך אני עושה לך נחת רוח ורצון, שכשהצדיקים מתפללים מרצים ליוצרם והם מהפכים מדת הדין למדת רחמים דכת' (משלי טו ח) ותפלת ישרים רצונו. וכן מצינו בישעיה הנביא ע"ה כשקצף הקב"ה על עמו ועל ארצו ושלח ישעיה הנביא ע"ה להודיע לישראל בפורענות שהיו עתידין לבוא עליהן, היה ישעיה הולך ומתנבא תמיד בפורעניות ולא היה פוסק מלהתנבא בפורעניות, עד שבא חזקיהו מלך יהודה והרבה בתפלות ותחנונים לפני הקב"ה על ענינו דכת' (ישעיה לח ב) ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל, וכת' (שם ג) ויבך חזקיהו בכי גדול, מיד נתרצה לו הקב"ה ומתוך כך ניחם על הרעות של ישראל והתחיל לשלוח ולנחם את ישראל הה"ד אחרי תפלת חזקיהו, נחמו נחמו עמי יאמר אלקיכם. ומפני שהשם ית' הודיע לחזקיה בחרבן הבית וגלות ישראל אולי יבקש עליהם רחמים, והוא לא עשה כןאלא אמר (שם לט ח) כי אם שלום ואמת יהיה בימי, אמר הקב"ה א"כ אין להם תקנה עוד, לכן אמר לישעיה נחמו נחמו עמי, ולכן כפל הלשון נחמו נחמו עמי כי על כל פנים יבואו עליהם הרעות שהתנבאת, מ"מ תלך ותנחמם על הישועות ועל הטובות שיבואו עליהם:
23.ישעיהו פרק לט, א-ח
(א) בָּעֵ֣ת הַהִ֡וא שָׁלַ֡ח מְרֹדַ֣ךְ בַּ֠לְאֲדָן בֶּֽן־בַּלְאֲדָ֧ן מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֛ל סְפָרִ֥ים וּמִנְחָ֖ה אֶל־חִזְקִיָּ֑הוּ וַיִּשְׁמַ֕ע כִּ֥י חָלָ֖ה וַֽיֶּחֱזָֽק: (ב) וַיִּשְׂמַ֣ח עֲלֵיהֶם֘ חִזְקִיָּהוּ֒ וַיַּרְאֵ֣ם אֶת־בֵּ֣ית נְכֹת֡וֹ אֶת־הַכֶּסֶף֩ וְאֶת־הַזָּהָ֨ב וְאֶת־הַבְּשָׂמִ֜ים וְאֵ֣ת׀ הַשֶּׁ֣מֶן הַטּ֗וֹב וְאֵת֙ כָּל־בֵּ֣ית כֵּלָ֔יו וְאֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר נִמְצָ֖א בְּאֹֽצְרֹתָ֑יו לֹֽא־הָיָ֣ה דָבָ֗ר אֲ֠שֶׁר לֹֽא־הֶרְאָ֧ם חִזְקִיָּ֛הוּ בְּבֵית֖וֹ וּבְכָל־מֶמְשַׁלְתּֽוֹ: (ג) וַיָּבֹא֙ יְשַׁעְיָ֣הוּ הַנָּבִ֔יא אֶל־הַמֶּ֖לֶךְ חִזְקִיָּ֑הוּ וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו מָ֥ה אָמְר֣וּ׀ הָאֲנָשִׁ֣ים הָאֵ֗לֶּה וּמֵאַ֙יִן֙ יָבֹ֣אוּ אֵלֶ֔יךָ וַיֹּ֙אמֶר֙ חִזְקִיָּ֔הוּ מֵאֶ֧רֶץ רְחוֹקָ֛ה בָּ֥אוּ אֵלַ֖י מִבָּבֶֽל: (ד) וַיֹּ֕אמֶר מָ֥ה רָא֖וּ בְּבֵיתֶ֑ךָ וַיֹּ֣אמֶר חִזְקִיָּ֗הוּ אֵ֣ת כָּל־אֲשֶׁ֤ר בְּבֵיתִי֙ רָא֔וּ לֹֽא־הָיָ֥ה דָבָ֛ר אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־הִרְאִיתִ֖ים בְּאוֹצְרֹתָֽי: (ה) וַיֹּ֥אמֶר יְשַׁעְיָ֖הוּ אֶל־חִזְקִיָּ֑הוּ שְׁמַ֖ע דְּבַר־ה֥' צְבָאֽוֹת: (ו) הִנֵּה֘ יָמִ֣ים בָּאִים֒ וְנִשָּׂ֣א׀ כָּל־אֲשֶׁ֣ר בְּבֵיתֶ֗ךָ וַאֲשֶׁ֨ר אָצְר֧וּ אֲבֹתֶ֛יךָ עַד־הַיּ֥וֹם הַזֶּ֖ה בָּבֶ֑ל לֹֽא־יִוָּתֵ֥ר דָּבָ֖ר אָמַ֥ר הֽ': (ז) וּמִבָּנֶ֜יךָ אֲשֶׁ֨ר יֵצְא֧וּ מִמְּךָ֛ אֲשֶׁ֥ר תּוֹלִ֖יד יִקָּ֑חוּ וְהָיוּ֙ סָרִיסִ֔ים בְּהֵיכַ֖ל מֶ֥לֶךְ בָּבֶֽל: (ח) וַיֹּ֤אמֶר חִזְקִיָּ֙הוּ֙ אֶֽל־יְשַׁעְיָ֔הוּ ט֥וֹב דְּבַר־ה֖' אֲשֶׁ֣ר דִּבַּ֑רְתָּ וַיֹּ֕אמֶר כִּ֥י יִהְיֶ֛ה שָׁל֥וֹם וֶאֱמֶ֖ת בְּיָמָֽי: פ
24.ישעיהו פרק מ פסוק א - ה,
(א) נַחֲמ֥וּ נַחֲמ֖וּ עַמִּ֑י יֹאמַ֖ר אֱלֹהֵיכֶֽם: (ב) דַּבְּר֞וּ עַל־לֵ֤ב יְרֽוּשָׁלִַ֙ם֙ וְקִרְא֣וּ אֵלֶ֔יהָ כִּ֤י מָֽלְאָה֙ צְבָאָ֔הּ כִּ֥י נִרְצָ֖ה עֲוֹנָ֑הּ כִּ֤י לָקְחָה֙ מִיַּ֣ד ה֔' כִּפְלַ֖יִם בְּכָל־חַטֹּאתֶֽיהָ: ס (ג) ק֣וֹל קוֹרֵ֔א בַּמִּדְבָּ֕ר פַּנּ֖וּ דֶּ֣רֶךְ ה֑' יַשְּׁרוּ֙ בָּעֲרָבָ֔ה מְסִלָּ֖ה לֵאלֹהֵֽינוּ: (ד) כָּל־גֶּיא֙ יִנָּשֵׂ֔א וְכָל־הַ֥ר וְגִבְעָ֖ה יִשְׁפָּ֑לוּ וְהָיָ֤ה הֶֽעָקֹב֙ לְמִישׁ֔וֹר וְהָרְכָסִ֖ים לְבִקְעָֽה: (ה) וְנִגְלָ֖ה כְּב֣וֹד ה֑' וְרָא֤וּ כָל־בָּשָׂר֙ יַחְדָּ֔ו כִּ֛י פִּ֥י ה֖' דִּבֵּֽר: ס
Comfort, oh comfort My people, Says your God.
Speak tenderly to Jerusalem, And declare to her That her term of service is over, That her iniquity is expiated; For she has received at the hand of the LORD Double for all her sins.
A voice rings out: “Clear in the desert A road for the LORD! Level in the wilderness A highway for our God!
Let every valley be raised, Every hill and mount made low. Let the rugged ground become level And the ridges become a plain.
The Presence of the LORD shall appear, And all flesh, as one, shall behold— For the LORD Himself has spoken.”
