Akaidat Yitzchak (and Yishmael?)
עקדת יצחק (וישמעאל?)
"Oh, God said to Abraham, 'Kill me a son'/Abe said, 'Man, you must be puttin' me on..." Bob Dylan
Ari.kahn@biu.ac.il Rabbi Ari Kahn
1. תלמוד בבלי מסכת מגילה דף לא עמוד א
בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בְּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, וּמַפְטִירִין הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם, וְיֵשׁ אוֹמְרִים וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה, וּמַפְטִירִין בָּחֲנָה. וְהָאִדָּנָא דְּאִיכָּא תְּרִי יוֹמִי, יוֹמָא קַמָּא - כְּיֵשׁ אוֹמְרִים, לְמָחָר וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם, וּמַפְטִירִין הַבֵּן יַקִּיר.
On Rosh HaShana they read the portion of “On the seventh month on the first of the month” (Numbers 29:1–6) and they read as the haftara “Is Ephraim My dear son?” (Jeremiah 31:1–20), as it contains the verse: “I earnestly remember him still,” which recalls God’s love for His people. And some say that they read “And the Lord visited Sarah” (Genesis 21), which describes how God blessed her that she should have a child, and, according to tradition, God blessed her on Rosh HaShana. And they read as the haftara from the account of Hannah (I Samuel 1:1–2:10), who, according to tradition, was also blessed on Rosh HaShana that she should have a child.
And nowadays, when there are two days of Rosh HaShana, on the first day they read Genesis 21 in accordance with the opinion cited as: Some say. And on the next day they read “And God tested Abraham”(Genesis 22), in order to mention the merit of the binding of Isaac on the day of God’s judgment, and they read as the haftara “Is Ephraim My dear son?”
2. ויקרא פרשת אמור פרק כג
(כג) וַיְדַבֵּ֥ר ה֖' אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר: (כד) דַּבֵּ֛ר אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר בַּחֹ֨דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֜י בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֗דֶשׁ יִהְיֶ֤ה לָכֶם֙ שַׁבָּת֔וֹן זִכְר֥וֹן תְּרוּעָ֖ה מִקְרָא־קֹֽדֶשׁ:
Speak to the Israelite people thus: In the seventh month, on the first day of the month, you shall observe complete rest, a sacred occasion commemorated with loud blasts.
3. במדבר פרשת פינחס פרק כט פסוק א - יא, א-יא
(א) וּבַחֹ֨דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֜י בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֗דֶשׁ מִֽקְרָא־קֹ֙דֶשׁ֙ יִהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם כָּל־מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֣א תַעֲשׂ֑וּ י֥וֹם תְּרוּעָ֖היִהְיֶ֥ה לָכֶֽם:
In the seventh month, on the first day of the month, you shall observe a sacred occasion: you shall not work at your occupations. You shall observe it as a day when the horn is sounded.
4. בראשית פרק כא
(א) וַֽה֛' פָּקַ֥ד אֶת־שָׂרָ֖ה כַּאֲשֶׁ֣ר אָמָ֑ר וַיַּ֧עַשׂ ה֛' לְשָׂרָ֖ה כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽר: (ב) וַתַּהַר֩ וַתֵּ֨לֶד שָׂרָ֧ה לְאַבְרָהָ֛ם בֵּ֖ן לִזְקֻנָ֑יו לַמּוֹעֵ֕ד אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר אֹת֖וֹ אֱלֹהִֽים: (ג) וַיִּקְרָ֨א אַבְרָהָם֜ אֶֽת־שֶׁם־בְּנ֧וֹ הַנּֽוֹלַד־ל֛וֹ אֲשֶׁר־יָלְדָה־לּ֥וֹ שָׂרָ֖ה יִצְחָֽק: (ד) וַיָּ֤מָל אַבְרָהָם֙ אֶת־יִצְחָ֣ק בְּנ֔וֹ בֶּן־שְׁמֹנַ֖ת יָמִ֑ים כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה אֹת֖וֹ אֱלֹהִֽים: (ה) וְאַבְרָהָ֖ם בֶּן־מְאַ֣ת שָׁנָ֑ה בְּהִוָּ֣לֶד ל֔וֹ אֵ֖ת יִצְחָ֥ק בְּנֽוֹ: (ו) וַתֹּ֣אמֶר שָׂרָ֔ה צְחֹ֕ק עָ֥שָׂה לִ֖י אֱלֹהִ֑ים כָּל־הַשֹּׁמֵ֖עַ יִֽצְחַק־לִֽי: (ז) וַתֹּ֗אמֶר מִ֤י מִלֵּל֙ לְאַבְרָהָ֔ם הֵינִ֥יקָה בָנִ֖ים שָׂרָ֑ה כִּֽי־יָלַ֥דְתִּי בֵ֖ן לִזְקֻנָֽיו: (ח) וַיִּגְדַּ֥ל הַיֶּ֖לֶד וַיִּגָּמַ֑ל וַיַּ֤עַשׂ אַבְרָהָם֙ מִשְׁתֶּ֣ה גָד֔וֹל בְּי֖וֹם הִגָּמֵ֥ל אֶת־יִצְחָֽק: (ט) וַתֵּ֨רֶא שָׂרָ֜ה אֶֽת־בֶּן־הָגָ֧ר הַמִּצְרִ֛ית אֲשֶׁר־יָלְדָ֥ה לְאַבְרָהָ֖ם מְצַחֵֽק: (י) וַתֹּ֙אמֶר֙ לְאַבְרָהָ֔ם גָּרֵ֛שׁ הָאָמָ֥ה הַזֹּ֖את וְאֶת־בְּנָ֑הּ כִּ֣י לֹ֤א יִירַשׁ֙ בֶּן־הָאָמָ֣ה הַזֹּ֔את עִם־בְּנִ֖י עִם־ יִצְחָֽק: (יא) וַיֵּ֧רַע הַדָּבָ֛ר מְאֹ֖ד בְּעֵינֵ֣י אַבְרָהָ֑ם עַ֖ל אוֹדֹ֥ת בְּנֽוֹ: (יב) וַיֹּ֨אמֶר אֱלֹהִ֜יםאֶל־אַבְרָהָ֗ם אַל־יֵרַ֤ע בְּעֵינֶ֙יךָ֙ עַל־הַנַּ֣עַר וְעַל־אֲמָתֶ֔ךָ כֹּל֩ אֲשֶׁ֨ר תֹּאמַ֥ר אֵלֶ֛יךָ שָׂרָ֖ה שְׁמַ֣ע בְּקֹלָ֑הּ כִּ֣י בְיִצְחָ֔קיִקָּרֵ֥א לְךָ֖ זָֽרַע: (יג) וְגַ֥ם אֶת־בֶּן־הָאָמָ֖ה לְג֣וֹי אֲשִׂימֶ֑נּוּ כִּ֥י זַרְעֲךָ֖ הֽוּא: (יד) וַיַּשְׁכֵּ֣ם אַבְרָהָ֣ם׀ בַּבֹּ֡קֶרוַיִּֽקַּֽח־לֶחֶם֩ וְחֵ֨מַת מַ֜יִם וַיִּתֵּ֣ן אֶל־הָ֠גָר שָׂ֧ם עַל־שִׁכְמָ֛הּ וְאֶת־הַיֶּ֖לֶד וַֽיְשַׁלְּחֶ֑הָ וַתֵּ֣לֶךְ וַתֵּ֔תַע בְּמִדְבַּ֖ר בְּאֵ֥ר שָֽׁבַע: (טו) וַיִּכְל֥וּ הַמַּ֖יִם מִן־הַחֵ֑מֶת וַתַּשְׁלֵ֣ךְ אֶת־הַיֶּ֔לֶד תַּ֖חַת אַחַ֥ד הַשִּׂיחִֽם: (טז) וַתֵּלֶךְ֩ וַתֵּ֨שֶׁב לָ֜הּ מִנֶּ֗גֶד הַרְחֵק֙ כִּמְטַחֲוֵ֣י קֶ֔שֶׁת כִּ֣י אָֽמְרָ֔ה אַל־אֶרְאֶ֖ה בְּמ֣וֹת הַיָּ֑לֶד וַתֵּ֣שֶׁב מִנֶּ֔גֶד וַתִּשָּׂ֥א אֶת־קֹלָ֖הּ וַתֵּֽבְךְּ: (יז) וַיִּשְׁמַ֣ע אֱלֹהִים֘ אֶת־ק֣וֹל הַנַּעַר֒ וַיִּקְרָא֩ מַלְאַ֨ךְ אֱלֹהִ֤ים׀ אֶל־הָגָר֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַיֹּ֥אמֶר לָ֖הּ מַה־לָּ֣ךְ הָגָ֑ר אַל־תִּ֣ירְאִ֔י כִּֽי־שָׁמַ֧ע אֱלֹהִ֛ים אֶל־ק֥וֹל הַנַּ֖עַר בַּאֲשֶׁ֥ר הוּא־שָֽׁם: (יח) ק֚וּמִי שְׂאִ֣י אֶת־הַנַּ֔עַר וְהַחֲזִ֥יקִי אֶת־יָדֵ֖ךְ בּ֑וֹ כִּֽי־לְג֥וֹי גָּד֖וֹל אֲשִׂימֶֽנּוּ: (יט) וַיִּפְקַ֤ח אֱלֹהִים֙ אֶת־עֵינֶ֔יהָ וַתֵּ֖רֶא בְּאֵ֣ר מָ֑יִם וַתֵּ֜לֶךְ וַתְּמַלֵּ֤א אֶת־הַחֵ֙מֶת֙ מַ֔יִם וַתַּ֖שְׁקְ אֶת־הַנָּֽעַר: (כ) וַיְהִ֧י אֱלֹהִ֛ים אֶת־הַנַּ֖עַר וַיִּגְדָּ֑ל וַיֵּ֙שֶׁב֙ בַּמִּדְבָּ֔ר וַיְהִ֖י רֹבֶ֥ה קַשָּֽׁת: (כא) וַיֵּ֖שֶׁב בְּמִדְבַּ֣ר פָּארָ֑ן וַתִּֽקַּֽח־ל֥וֹ אִמּ֛וֹ אִשָּׁ֖ה מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
1 And the LORD remembered Sarah as He had said, and the LORD did unto Sarah as He had spoken. 2 And Sarah conceived, and bore Abraham a son in his old age, at the set time of which God had spoken to him. 3 And Abraham called the name of his son that was born unto him, whom Sarah bore to him, Isaac. 4 And Abraham circumcised his son Isaac when he was eight days old, as God had commanded him. 5 And Abraham was a hundred years old, when his son Isaac was born unto him. 6 And Sarah said: 'God hath made laughter for me; every one that heareth will laugh on account of me.' 7 And she said: 'Who would have said unto Abraham, that Sarah should give children suck? for I have borne him a son in his old age.' 8 And the child grew, and was weaned. And Abraham made a great feast on the day that Isaac was weaned. 9 And Sarah saw the son of Hagar the Egyptian, whom she had borne unto Abraham, making sport. 10 Wherefore she said unto Abraham: 'Cast out this bondwoman and her son; for the son of this bondwoman shall not be heir with my son, even with Isaac.' 11 And the thing was very grievous in Abraham's sight on account of his son. 12 And God said unto Abraham: 'Let it not be grievous in thy sight because of the lad, and because of thy bondwoman; in all that Sarah saith unto thee, hearken unto her voice; for in Isaac shall seed be called to thee. 13And also of the son of the bondwoman will I make a nation, because he is thy seed.' 14 And Abraham arose up early in the morning, and took bread and a bottle of water, and gave it unto Hagar, putting it on her shoulder, and the child, and sent her away; and she departed, and strayed in the wilderness of Beer-sheba. 15 And the water in the bottle was spent, and she cast the child under one of the shrubs. 16 And she went, and sat her down over against him a good way off, as it were a bow-shot; for she said: 'Let me not look upon the death of the child.' And she sat over against him, and lifted up her voice, and wept. 17 And God heard the voice of the lad; and the angel of God called to Hagar out of heaven, and said unto her: 'What aileth thee, Hagar? fear not; for God hath heard the voice of the lad where he is. 18 Arise, lift up the lad, and hold him fast by thy hand; for I will make him a great nation.' 19 And God opened her eyes, and she saw a well of water; and she went, and filled the bottle with water, and gave the lad drink. 20 And God was with the lad, and he grew; and he dwelt in the wilderness, and became an archer. 21 And he dwelt in the wilderness of Paran; and his mother took him a wife out of the land of Egypt.
5. בראשית פרק כב
(א) וַיְהִ֗י אַחַר֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וְהָ֣אֱלֹהִ֔ים נִסָּ֖ה אֶת־אַבְרָהָ֑ם וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו אַבְרָהָ֖ם וַיֹּ֥אמֶר הִנֵּֽנִי: (ב) וַיֹּ֡אמֶר קַח־נָ֠א אֶת־בִּנְךָ֙ אֶת־יְחִֽידְךָ֤ אֲשֶׁר־אָהַ֙בְתָּ֙ אֶת־יִצְחָ֔ק וְלֶךְ־לְךָ֔ אֶל־אֶ֖רֶץ הַמֹּרִיָּ֑ה וְהַעֲלֵ֤הוּ שָׁם֙ לְעֹלָ֔ה עַ֚ל אַחַ֣ד הֶֽהָרִ֔ים אֲשֶׁ֖ר אֹמַ֥ר אֵלֶֽיךָ: (ג) וַיַּשְׁכֵּ֨ם אַבְרָהָ֜ם בַּבֹּ֗קֶרוַֽיַּחֲבֹשׁ֙ אֶת־חֲמֹר֔וֹ וַיִּקַּ֞ח אֶת־שְׁנֵ֤י נְעָרָיו֙ אִתּ֔וֹ וְאֵ֖ת יִצְחָ֣ק בְּנ֑וֹ וַיְבַקַּע֙ עֲצֵ֣י עֹלָ֔ה וַיָּ֣קָם וַיֵּ֔לֶךְ אֶל־הַמָּק֖וֹם אֲשֶׁר־אָֽמַר־ל֥וֹ הָאֱלֹהִֽים: (ד) בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֗י וַיִּשָּׂ֨א אַבְרָהָ֧ם אֶת־עֵינָ֛יו וַיַּ֥רְא אֶת־הַמָּק֖וֹם מֵרָחֹֽק: (ה) וַיֹּ֨אמֶר אַבְרָהָ֜ם אֶל־נְעָרָ֗יו שְׁבוּ־לָכֶ֥ם פֹּה֙ עִֽם־הַחֲמ֔וֹר וַאֲנִ֣י וְהַנַּ֔עַר נֵלְכָ֖ה עַד־כֹּ֑ה וְנִֽשְׁתַּחֲוֶ֖ה וְנָשׁוּ֥בָה אֲלֵיכֶֽם: (ו) וַיִּקַּ֨ח אַבְרָהָ֜ם אֶת־עֲצֵ֣י הָעֹלָ֗ה וַיָּ֙שֶׂם֙ עַל־יִצְחָ֣ק בְּנ֔וֹ וַיִּקַּ֣ח בְּיָד֔וֹ אֶת־הָאֵ֖שׁ וְאֶת־הַֽמַּאֲכֶ֑לֶת וַיֵּלְכ֥וּ שְׁנֵיהֶ֖ם יַחְדָּֽו: (ז) וַיֹּ֨אמֶר יִצְחָ֜ק אֶל־אַבְרָהָ֤ם אָבִיו֙ וַיֹּ֣אמֶר אָבִ֔י וַיֹּ֖אמֶר הִנֶּ֣נִּֽי בְנִ֑י וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּ֤ה הָאֵשׁ֙ וְהָ֣עֵצִ֔ים וְאַיֵּ֥ה הַשֶּׂ֖ה לְעֹלָֽה: (ח) וַיֹּ֙אמֶר֙ אַבְרָהָ֔ם אֱלֹהִ֞ים יִרְאֶה־לּ֥וֹ הַשֶּׂ֛ה לְעֹלָ֖ה בְּנִ֑י וַיֵּלְכ֥וּ שְׁנֵיהֶ֖ם יַחְדָּֽו: (ט) וַיָּבֹ֗אוּ אֶֽל־הַמָּקוֹם֘ אֲשֶׁ֣ר אָֽמַר־ל֣וֹ הָאֱלֹהִים֒ וַיִּ֨בֶן שָׁ֤ם אַבְרָהָם֙ אֶת־הַמִּזְבֵּ֔חַ וַֽיַּעֲרֹ֖ךְ אֶת־הָעֵצִ֑ים וַֽיַּעֲקֹד֙ אֶת־יִצְחָ֣ק בְּנ֔וֹ וַיָּ֤שֶׂם אֹתוֹ֙ עַל־הַמִּזְבֵּ֔חַ מִמַּ֖עַל לָעֵצִֽים: (י) וַיִּשְׁלַ֤ח אַבְרָהָם֙ אֶת־יָד֔וֹ וַיִּקַּ֖ח אֶת־הַֽמַּאֲכֶ֑לֶת לִשְׁחֹ֖ט אֶת־בְּנֽוֹ: (יא) וַיִּקְרָ֨א אֵלָ֜יו מַלְאַ֤ךְ ה֙' מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַיֹּ֖אמֶר אַבְרָהָ֣ם׀ אַבְרָהָ֑ם וַיֹּ֖אמֶר הִנֵּֽנִי: (יב) וַיֹּ֗אמֶר אַל־תִּשְׁלַ֤ח יָֽדְךָ֙ אֶל־הַנַּ֔עַר וְאַל־תַּ֥עַשׂ ל֖וֹ מְא֑וּמָה כִּ֣י׀ עַתָּ֣ה יָדַ֗עְתִּי כִּֽי־יְרֵ֤א אֱלֹהִים֙ אַ֔תָּה וְלֹ֥א חָשַׂ֛כְתָּ אֶת־בִּנְךָ֥ אֶת־יְחִידְךָ֖ מִמֶּֽנִּי: (יג) וַיִּשָּׂ֨א אַבְרָהָ֜ם אֶת־עֵינָ֗יו וַיַּרְא֙ וְהִנֵּה־אַ֔יִל אַחַ֕ר נֶאֱחַ֥ז בַּסְּבַ֖ךְ בְּקַרְנָ֑יו וַיֵּ֤לֶךְ אַבְרָהָם֙ וַיִּקַּ֣ח אֶת־ הָאַ֔יִל וַיַּעֲלֵ֥הוּ לְעֹלָ֖ה תַּ֥חַת בְּנֽוֹ: (יד) וַיִּקְרָ֧א אַבְרָהָ֛ם שֵֽׁם־הַמָּק֥וֹם הַה֖וּא ה֣'׀ יִרְאֶ֑ה אֲשֶׁר֙ יֵאָמֵ֣ר הַיּ֔וֹם בְּהַ֥ר ה֖' יֵרָאֶֽה: (טו) וַיִּקְרָ֛א מַלְאַ֥ךְ ה֖'אֶל־אַבְרָהָ֑ם שֵׁנִ֖ית מִן־הַשָּׁמָֽיִם: (טז) וַיֹּ֕אמֶר בִּ֥י נִשְׁבַּ֖עְתִּי נְאֻם־ה֑' כִּ֗י יַ֚עַן אֲשֶׁ֤ר עָשִׂ֙יתָ֙ אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה וְלֹ֥א חָשַׂ֖כְתָּ אֶת־בִּנְךָ֥ אֶת־ יְחִידֶֽךָ: (יז) כִּֽי־בָרֵ֣ךְ אֲבָרֶכְךָ֗ וְהַרְבָּ֨ה אַרְבֶּ֤ה אֶֽת־זַרְעֲךָ֙ כְּכוֹכְבֵ֣י הַשָּׁמַ֔יִם וְכַח֕וֹל אֲשֶׁ֖ר עַל־שְׂפַ֣ת הַיָּ֑ם וְיִרַ֣שׁ זַרְעֲךָ֔ אֵ֖ת שַׁ֥עַר אֹיְבָֽיו: (יח) וְהִתְבָּרֲכ֣וּ בְזַרְעֲךָ֔ כֹּ֖ל גּוֹיֵ֣י הָאָ֑רֶץ עֵ֕קֶב אֲשֶׁ֥ר שָׁמַ֖עְתָּ בְּקֹלִֽי: (יט) וַיָּ֤שָׁב אַבְרָהָם֙ אֶל־נְעָרָ֔יו וַיָּקֻ֛מוּ וַיֵּלְכ֥וּ יַחְדָּ֖ו אֶל־בְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיֵּ֥שֶׁב אַבְרָהָ֖ם בִּבְאֵ֥ר שָֽׁבַע:
1 And it came to pass after these things, that God did prove Abraham, and said unto him: 'Abraham'; and he said: 'Here am I.' 2 And He said: 'Take now thy son, thine only son, whom thou lovest, even Isaac, and get thee into the land of Moriah; and offer him there for a burnt-offering upon one of the mountains which I will tell thee of.' 3 And Abraham rose early in the morning, and saddled his ass, and took two of his young men with him, and Isaac his son; and he cleaved the wood for the burnt-offering, and rose up, and went unto the place of which God had told him. 4 On the third day Abraham lifted up his eyes, and saw the place afar off. 5 And Abraham said unto his young men: 'Abide ye here with the ass, and I and the lad will go yonder; and we will worship, and come back to you.' 6 And Abraham took the wood of the burnt-offering, and laid it upon Isaac his son; and he took in his hand the fire and the knife; and they went both of them together. 7 And Isaac spoke unto Abraham his father, and said: 'My father.' And he said: 'Here am I, my son.' And he said: 'Behold the fire and the wood; but where is the lamb for a burnt-offering?' 8 And Abraham said: 'God will provide Himself the lamb for a burnt-offering, my son.' So they went both of them together. 9 And they came to the place which God had told him of; and Abraham built the altar there, and laid the wood in order, and bound Isaac his son, and laid him on the altar, upon the wood. 10 And Abraham stretched forth his hand, and took the knife to slay his son. 11 And the angel of the LORD called unto him out of heaven, and said: 'Abraham, Abraham.' And he said: 'Here am I.' 12 And he said: 'Lay not thy hand upon the lad, neither do thou any thing unto him; for now I know that thou art a God-fearing man, seeing thou hast not withheld thy son, thine only son, from Me.' 13 And Abraham lifted up his eyes, and looked, and behold behind him a ram caught in the thicket by his horns. And Abraham went and took the ram, and offered him up for a burnt-offering in the stead of his son. 14 And Abraham called the name of that place Adonai-jireh; as it is said to this day: 'In the mount where the LORD is seen.' 15 And the angel of the LORD called unto Abraham a second time out of heaven, 16 and said: 'By Myself have I sworn, saith the LORD, because thou hast done this thing, and hast not withheld thy son, thine only son, 17 that in blessing I will bless thee, and in multiplying I will multiply thy seed as the stars of the heaven, and as the sand which is upon the seashore; and thy seed shall possess the gate of his enemies; 18 and in thy seed shall all the nations of the earth be blessed; because thou hast hearkened to My voice.' 19 So Abraham returned unto his young men, and they rose up and went together to Beer-sheba; and Abraham dwelt at Beer-sheba.
6. בראשית פרק כד פסוק סב
וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא בְּאֵר לַחַי רֹאִי וְהוּא יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב:
Isaac had just come back from the vicinity of Beer-lahai-roi, for he was settled in the region of the Negev.
7. בראשית פרק כה
(ח) וַיִּגְוַע וַיָּמָת אַבְרָהָם בְּשֵׂיבָה טוֹבָה זָקֵן וְשָׂבֵעַ וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו:(ט) וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאלבָּנָיו אֶל מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֶל שְׂדֵה עֶפְרֹן בֶּן צֹחַר הַחִתִּי אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מַמְרֵא:
And Abraham breathed his last, dying at a good ripe age, old and contented; and he was gathered to his kin. His sons Isaac and Ishmael buried him in the cave of Machpelah, in the field of Ephron son of Zohar the Hittite, facing Mamre,
8. תהלים פרק מז
(ו) עָלָה אֱלֹהִים בִּתְרוּעָה ה֙'בְּקוֹל שׁוֹפָר:
God ascends midst acclamation; the LORD, to the blasts of the horn.
9. רש"י בראשית פרק כא פסוק יז
בַּאֲשֶׁ֥ר הוּא־שָֽׁם - לְפִי מַעֲשִׂים שֶׁהוּא עוֹשֶׂה עַכְשָׁו הוּא נִדּוֹן, וְלֹא לְפִי מַה שֶּׁהוּא עָתִיד לַעֲשׂוֹת(ראש השנה ט"ז), לְפִי שֶׁהָיוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מְקַטְרְגִים וְאוֹמְרִים רִבּוֹנו שֶׁל עוֹלָם, מִי שֶׁעָתִיד זַרְעוֹ לְהָמִית בָּנֶיךָ בַּצָּמָא אַתָּה מַעֲלֶה לוֹ בְּאֵר, וְהוּא מְשִׁיבָם עַכְשָׁו מַה הוּא, צַדִּיק אוֹ רָשָׁע? אָמְרוּ לוֹ צַדִּיק, אָמַר לָהֶם לְפִי מַעֲשָׂיו שֶׁל עַכְשָׁו אֲנִי דָנוֹ, וְזֶהוּ בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם. וְהֵיכָן הֵמִית אֶת יִשְׂרָאֵל בַּצָּמָא? כְּשֶׁהֶגְלָם נְבוּכַדְנֶצַּר, שֶׁנֶּאֱמַר מַשָּׂא בַּעְרָב וְגוֹ' לִקְרַאת צָמֵא הֵתָיוּ מָיִם וְגוֹ' (ישעיהו כ"א), כְּשֶׁהָיוּ מוֹלִיכִין אוֹתָם אֵצֶל עַרְבִיִּים, הָיוּ יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים לְשׁוֹבֵיהֶם בְּבַקָּשָׁה מִכֶּם הוֹלִיכוּנוּ אֵצֶל בְּנֵי דוֹדֵנוּ יִשְׁמָעֵאל וִירַחֲמוּ עָלֵינוּ, …
10. ספר גור אריה על בראשית פרק כא פסוק יז
[כ] לְפִי אוֹתָהּ שָׁעָה. וְלֹא קָשֶׁה מִבֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה שֶׁהוּא נִדּוֹן עַל שֵׁם סוֹפוֹ, דְּהָתָם כְּבָר הִתְחִיל בַּעֲבֵרָה, מֵאַחַר שֶׁכְּבָר הִתְחִיל בַּעֲבֵרָה - הֲרֵי יֵשׁ לוֹ דִּין שֶׁל אוֹתוֹ שָׁעָה, כָּךְ תֵּרֵץ הרא"ם. וְלֹא יִתָּכֵן זֶה, דְּאָמְרִינַן בַּגְּמָרָא בְּפֶרֶק קַמָּא דר"ה (טז ע"ב) אֵין דִּינוֹ שֶׁל אָדָם אֶלָּא לְפִי מַעֲשָׂיו, וְיָלְפִינַן מִקְרָא דְּהָכָא דִּכְתִיב "בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם", וּמִדְּקָאָמַר 'אֵין הָאָדָם נִדּוֹן אֶלָּא לְפִי מַעֲשָׂיו' מַשְׁמָע מַעֲשִׂים שֶׁעָשָׂה, וְלֹא עַל שָׁם הֶעָתִיד כְּלָל:
אֲבָל יִרְאֶה דְּשָׁאנֵי דִּין בֵּית דִּין הַתַּחְתּוֹן מִדִּין בֵּית דִּין הָעֶלְיוֹן, כִּי בֵּית דִּין הַתַּחְתּוֹן דָּנִין אֶת הָאָדָם עַל פִּי הַחָכְמָה שֶׁל תּוֹרָה, וּלְפִיכָךְ דָּנִין אֶת הָאָדָם 'מוּטָב שֶׁיָּמוּת זַכַּאי וְאַל יְמוֹת חַיָּב'(סַנְהֶדְרִין עב.), וְכֹל ד' מִיתוֹת אֵינָהּ רַק לְנַקּוֹתָם מִן עֹנֶשׁ שֶׁלְּמַעְלָה, שֵׂכֶל הַמּוּמָתִים מִתְכַּפְּרִים, וּלְפִיכָךְ בֵּית דִּין שֶׁל מַעֲלָה דַּוְקָא אֵין דָּנִין אוֹתוֹ אֶלָּא לְפִי מַעֲשָׂיו, אֲבָל בֵּית דִּין הַתַּחְתּוֹן דָּנִין כְּדֵי לְסַלֵּק מֵאִתּוֹ רִשְׁעָתוֹ שֶׁיִּהְיֶה צַדִּיק, וְזֶה בְּעַצְמוֹ דִּין בֵּית דִּין הַתַּחְתּוֹן:
וְעוֹד שֶׁבֵּית דִּין הַתַּחְתּוֹן דָּנִין עַל פִּי הַתּוֹרָה שֶׁנָּתַן לָנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ, וְזֶהוּ דִּין בֵּית דִּין הַתַּחְתּוֹן שֶׁדָּנִין שֶׁעָבַר דִבְרֵי תוֹרָה, וְעַל פִּי הַתּוֹרָה חַיָּב בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה, וַהֲרֵי אָנוּ דָּן אוֹתוֹ בַּדִּין שֶׁל שֶׁל עַכְשָׁו, וְאֵין חִלּוּק בֵּן דִּין סוֹרֵר וּמוֹרֶה וּבֵין דִּין אַחַר שֶׁחִלֵּל שַׁבָּת, שֶׁזֶּה עָבַר עַל דִבְרֵי תוֹרָה וְנִדּוֹן עָלָיו, וְזֶה גַּם כֵּן עָבַר עַל דִבְרֵי תוֹרָה וְנִדּוֹן עָלָיו עַכְשָׁו. וְזֶה לָא קַשְׁיָא לָמָּה צִוָּה הַתּוֹרָה לָדוּן אוֹתוֹ עַל שֵׁם סוֹפוֹ, דּוּדָאֵי אֵין זֶה קַשְׁיָא, שֶׁהַתּוֹרָה תִּקּוּן לְכֹל דָּבָר עַל שֵׁם סוֹפוֹ, כִּי הִיא הַחָכְמָה וְהַדַּעַת שֶׁנָּתַן לָנוּ, וְהוּא עָבַר עַל דִבְרֵי תוֹרָה וְנִדּוֹן שֶׁעָבַר עַל דִבְרֵי תוֹרָה, וְהַתּוֹרָה כְּדֵי לְהַיְשֵׁר וּלְתַקֵּן צִוְּתָה שֶׁלֹּא יִהְיֶה בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה, וְהוּא עָבַר, הֲרֵי נִדּוֹן עַל שָׁם עַכְשָׁו. וְלֹא שַׁיָּךְ שֶׁאֵין דָּנִין אֶת הָאָדָם רַק עַל פִּי מַעֲשָׂיו שֶׁל אוֹתָהּ שָׁעָה, כֵּיוָן שֶׁהַדִּין דָּן לְפִי מַעֲשָׂיו שֶׁל אוֹתָהּ שָׁעָה, רַק שֶׁהַדִּין הוּא עַל פִּי הַתּוֹרָה, וְהַתּוֹרָה חִיְּבָה אוֹתוֹ עַל שָׁם הַסּוֹף, וּפָשׁוּט הוּא:
11. ספר נתיבות עולם ב - נתיב התשובה - פרק ב
מִדַּת הַתְּשׁוּבָה כַּאֲשֶׁר יִתְחָרֵט הָאָדָם מֵעֲוֹנֹתָיו שֶׁעָשָׂה וְשָׁב אֶל הש"י בְּכֹל לִבּוֹ, וְאַל יִתְמַהּ הָאָדָם מֵאֵיזֶה טַעַם יוֹעִיל הַתְּשׁוּבָה אַחַר שֶׁכְּבָר חֵטְא, וַהֲרֵי בְּב"ד שֶׁל מַטֵּה אַחַר שֶׁעָשָׂה חֵטְא שֶׁחַיָּב מִיתָה אַף שֶׁאָנוּ יוֹדְעִים שֶׁכְּבָר שָׁב בִּתְשׁוּבָה אֵינוֹ פָּטוּר מִן הַמִּיתָה. וְדָבָר זֶה מִפְּנֵי כִּי אֵין ב"ד שֶׁל מַעֲלָה וב"ד שֶׁל מַטֵּה שָׁוִים, כִּי בֵּית דִּין שֶׁל מַעֲלָה כְּמוֹ שֶׁתַּחַת יָדָם הָרַע שֶׁדָּנִין עַל הָרַע כָּךְ דָּנִין עַל הַטּוֹב ג"כ, וּמִפְּנֵי כָּךְ אִם הָאָדָם כְּבָר עָשָׂה תְּשׁוּבָה וְתִקֵּן אֶת מַעֲשָׂיו נִדּוֹן לִזְכּוֹת בְּב"ד שֶׁל מַעֲלָה, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁהַדִּין לְרַע תַּחַת יָדָם כָּךְ מַעֲשִׂים הַטּוֹבִים דָּנִין עָלָיו, אֲבָל ב"ד שֶׁלְּמַטָּה אֵין מַשְׁגִּיחִין עַל זֶה וְדָנִין אֶת הָאָדָם עַל הָרַע בִּלְבַד, וְדָבָר זֶה בֵּאַרְנוּ בִּפְרָקִים אֵצֶל מִקָּח שֹׁחַד ע"ש. אָמְנָם כִּי לְפִי הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָמַרְנוּ כִּי הַתְּשׁוּבָה הוּא שַׁיָּךְ מִצַּד הש"י דַּוְקָא כִּי הוּא בִּלְבַד מְקַבֵּל שָׁבִים, וּלְפִיכָךְ ב"ד שֶׁל מַעֲלָה דַּוְקָא מְנַקֶּה לַשָּׁבִים וְלֹא ב"ד שֶׁל מִטָּה, כִּי הַתְּשׁוּבָה שַׁיָּךְ אֶל הש"י כִּי מִצַּד הש"י יֵשׁ תְּשׁוּבָה אֶל הָאָדָם לֹא זוּלַת זֶה כְּלָל, וּלְכָךְ תִּמְצָא הַתְּשׁוּבָה בְּבֵית דִּין שֶׁל מַעֲלָה וְלֹא בְּבֵית דִּין שֶׁל מַטָּה, וְאַדְּרַבָּה הַחָכְמָה אוֹמֶרֶת חֲטָאִים תְּרַדֵּף רָעָה, וְכֵן הַנְּבוּאָה, וְאֵין הַתְּשׁוּבָה רַק מִצַּד הש"י וּלְפִיכָךְ ב"ד שֶׁלְּמַטָּה אֵין דִּין שֶׁלָּהֶם מִצַּד הַתְּשׁוּבָה:
12. תלמוד בבלי ראש השנה יא
תניא רבי אליעזר אומר בתשרי נברא העולם בתשרי נולדו אבות בתשרי מתו אבות בפסח נולד יצחק בראש השנה נפקדה שרה רחל וחנה בראש השנה יצא יוסף מבית האסורין
ר׳ יהושע אומר בניסן נברא העולם בניסן נולדו אבות בניסן מתו אבות בפסח נולד יצחק בר״ה נפקדה שרה רחל וחנה בר״ה יצא יוסף מבית האסורין בר״ה בטלה עבודה מאבותינו במצרים בניסן נגאלו בניסן עתידין ליגאל.
בראשית פרשת לך לך פרק טז (ג) וַתִּקַּ֞ח שָׂרַ֣י אֵֽשֶׁת־אַבְרָ֗ם אֶת־הָגָ֤ר הַמִּצְרִית֙ שִׁפְחָתָ֔הּ מִקֵּץ֙ עֶ֣שֶׂר שָׁנִ֔ים לְשֶׁ֥בֶת אַבְרָ֖ם בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וַתִּתֵּ֥ן אֹתָ֛הּ לְאַבְרָ֥ם אִישָׁ֖הּ ל֥וֹ לְאִשָּֽׁה: (ד) וַיָּבֹ֥א אֶל־הָגָ֖ר וַתַּ֑הַר וַתֵּ֙רֶא֙ כִּ֣י הָרָ֔תָה וַתֵּקַ֥ל גְּבִרְתָּ֖הּ בְּעֵינֶֽיהָ: (ה) וַתֹּ֨אמֶר שָׂרַ֣י אֶל־אַבְרָם֘ חֲמָסִ֣י עָלֶיךָ֒ אָנֹכִ֗י נָתַ֤תִּי שִׁפְחָתִי֙ בְּחֵיקֶ֔ךָ וַתֵּ֙רֶא֙ כִּ֣י הָרָ֔תָה וָאֵקַ֖ל בְּעֵינֶ֑יהָ יִשְׁפֹּ֥ט ה֖' בֵּינִ֥י וּבֵינֶֽיךָ: | (א) וַה׳ פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר וַיַּעַשׂ ה׳ לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר:(ב) וַתַּהַר וַתֵּלֶד שָׂרָה לְאַבְרָהָם בֵּן לִזְקֻנָיו לַמּוֹעֵד אֲשֶׁר דִּבֶּר אֹתוֹ אֱלֹהִים: |
א) וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי: (ב) וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ: | (ד) וַיָּמָל אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק בְּנוֹ בֶּן שְׁמֹנַת יָמִים כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים: / |
(ד) בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְאאֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק: | (ט) וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק: |
(ב) וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ: |
(י) וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּכִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק: |
בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ | (יב) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע: (יג) וְגַם אֶת בֶּן הָאָמָה לְגוֹי אֲשִׂימֶנּוּ כִּי זַרְעֲךָ הוּא: |
(ג) וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר | (יד) וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר |
(ג) ...וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים: | וַיִּקַּח לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם |
(ו) וַיִּקַּ֨ח אַבְרָהָ֜ם אֶת־עֲצֵ֣י הָעֹלָ֗ה וַיָּ֙שֶׂם֙ עַל־יִצְחָ֣ק בְּנ֔וֹ | וַיִּתֵּן אֶל הָגָר שָׂם עַל שִׁכְמָהּ |
(יג) וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת הָאַיִל וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ:
| (טו) וַיִּכְל֥וּ הַמַּ֖יִם מִן־הַחֵ֑מֶת וַתַּשְׁלֵ֣ךְ אֶת־הַיֶּ֔לֶד תַּ֖חַת אַחַ֥ד הַשִּׂיחִֽם: |
אַיִל אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו | (טז) וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת כִּי אָמְרָה אַל אֶרְאֶה בְּמוֹת הַיָּלֶד וַתֵּשֶׁב מִנֶּגֶד וַתִּשָּׂא אֶת קֹלָהּ וַתֵּבְךְּ:
|
:(יא) וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ ה׳ מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי:
| (יז) וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת קוֹל הַנַּעַר וַיִּקְרָא מַלְאַךְ אֱלֹהִים אֶל הָגָר מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר לָהּ מַה לָּךְ הָגָר אַל תִּירְאִי כִּי שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם:
|
(טו) וַיִּקְרָא מַלְאַךְ ה׳ אֶל אַבְרָהָם שֵׁנִית מִן הַשָּׁמָיִם:(טז) וַיֹּאמֶר בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם ה׳ כִּי יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידֶךָ:(יז) כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו:(יח) וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי:
| יח) קוּמִי שְׂאִי אֶת הַנַּעַר וְהַחֲזִיקִי אֶת יָדֵךְ בּוֹ כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימֶנּוּ:
|
:(יג) וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִלאַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת הָאַיִל וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ:
| (יט) וַיִּפְקַח אֱלֹהִים אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִםוַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת הַחֵמֶת מַיִם וַתַּשְׁקְ אֶת הַנָּעַר:
|
| (כ) וַיְהִי אֱלֹהִים אֶת הַנַּעַר וַיִּגְדָּל וַיֵּשֶׁב בַּמִּדְבָּר וַיְהִי רֹבֶה קַשָּׁת:
|
(יט) וַיָּ֤שָׁב אַבְרָהָם֙ אֶל־נְעָרָ֔יו וַיָּקֻ֛מוּ וַיֵּלְכ֥וּ יַחְדָּ֖ו אֶל־בְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיֵּ֥שֶׁב אַבְרָהָ֖ם בִּבְאֵ֥ר שָֽׁבַע: פ |
|
