חג הסוכות התשפ״א
Rabbi Ari Kahn Ari.kahn@biu.ac.il
1. תלמוד בבלי מסכת סוכה דף יא עמוד ב
זֶה הַכְּלָל כֹּל דָּבָר שֶׁמְּקַבֵּל טֻמְאָה כּוּ'. מְנָא הָנֵי מִלֵּי? אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: אֲמַר קְרָא בְּרֵאשִׁית ב וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ, מָה אֵד דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה וְגִדּוּלוֹ מִן הָאָרֶץ - אַף סֻכָּה דָּבָר שֶׁאֵין מְקַבֵּל טֻמְאָה וְגִדּוּלוֹ מִן הָאָרֶץ. - הַנִּיחָא לְמַאן דְּאָמַר עַנְנֵי כָּבוֹד הָיוּ, אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר סֻכּוֹת מַמָּשׁ עָשׂוּ לָהֶם, מַאי אִכָּא לְמֵימַר? דְּתַנְיָא: +וְיִקְרָא כג+ כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל - עֲנָנֵי כָּבוֹד הָיוּ, דְּבָרִי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר סֻכּוֹת מַמָּשׁ עָשׂוּ לָהֶם. הַנְּיָחָא לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, אֶלָּא לְרַבִּי עֲקִיבָא מַאי אִכָּא לְמֵימַר? כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֲמַר קְרָא דְּבָרִים טז חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ - מַקִּישׁ סֻכָּה לַחֲגִיגָה, מַה חֲגִיגָה - דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה, וְגִדּוּלוֹ מִן הָאָרֶץ, אַף סֻכָּה - דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה וְגִדּוּלוֹ מִן הָאָרֶץ.
The Gemara asks: This works out well according to the one who said that the sukkot mentioned in the verse: “I made the children of Israel to reside in sukkot” (Leviticus 23:43), were clouds of glory, as it is reasonable that the roofing of the sukka is modeled after clouds. However, according to the one who said that the children of Israel established for themselves actual sukkot in the desert, and the sukkot of today commemorate those, what can be said? According to that opinion, there is no connection between a sukka and a cloud. As it is taught in a baraita that the verse states: “I made the children of Israel to reside in sukkot”; these booths were clouds of glory, this is the statement of Rabbi Eliezer. Rabbi Akiva says: They established for themselves actual sukkot. This works out well according to Rabbi Eliezer; however, according to Rabbi Akiva what can be said? When Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said that Rabbi Yoḥanan said that the verse states: “You shall prepare for you the festival of Sukkot” (Deuteronomy 16:13). The expression “festival of Sukkot” likens sukka to the Festival peace-offering [ḥagiga]. Just as the Festival peace-offering is an item not susceptible to ritual impurity, and its growth is from the ground, as animals draw nourishment from vegetation, so too, the roofing of the sukka must be a substance that is not susceptible to ritual impurity and its growth is from the ground.
2. בראשית פרשת בראשית פרק ב פסוק ה - ו,
(ה) וְכֹ֣ל׀ שִׂ֣יחַ הַשָּׂדֶ֗ה טֶ֚רֶם יִֽהְיֶ֣ה בָאָ֔רֶץ וְכָל־עֵ֥שֶׂב הַשָּׂדֶ֖ה טֶ֣רֶם יִצְמָ֑ח כִּי֩ לֹ֨א הִמְטִ֜יר ה֤' אֱלֹהִים֙ עַל־הָאָ֔רֶץ וְאָדָ֣ם אַ֔יִן לַֽעֲבֹ֖דאֶת־הָֽאֲדָמָֽה: (ו) וְאֵ֖ד יַֽעֲלֶ֣ה מִן־הָאָ֑רֶץ וְהִשְׁקָ֖ה אֶֽת־כָּל־פְּנֵֽי־הָֽאֲדָמָֽה:
when no shrub of the field was yet on earth and no grasses of the field had yet sprouted, because the LORD God had not sent rain upon the earth and there was no man to till the soil, but a mist would well up from the ground and water the whole surface of the earth—
3. רש"י בראשית פרשת בראשית פרק ב
(ה) כי לא המטיר - ומה טעם לֹא הִמְטִיר? לְפִי שֶׁאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה, וְאֵין מַכִּיר בְּטוֹבָתָם שֶׁל גְּשָׁמִים, וּכְשֶׁבָּא אָדָם וְיָדַע שֶׁהֵם צֹרֶךְ לָעוֹלָם, הִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם וְיָרְדוּ וְצָמְחוּ הָאִילָנוֹת וְהַדְּשָׁאִים:
BECAUSE GOD HAD NOT CAUSED IT TO RAIN — And what is the reason that God had not caused it to rain? כי אדם אין לעבוד את האדמה BECAUSE THERE WAS NO MAN TO TILL THE GROUND, and there was, therefore, no one to recognize the utility of rain. When Adam came (was created), however, and he realised that it was necessary for the world, he prayed for it and it fell, so that trees and verdure sprang forth.
(ו) לְעִנְיַן בְּרִיאָתוֹ שֶׁל אָדָם, הֶעֱלָה הַתְּהוֹם וְהִשְׁקָה עֲנָנִים לִשְׁרוֹת הֶעָפָר וְנִבְרָא אָדָם, כְּגַבָּל זֶה, שֶׁנּוֹתֵן מַיִם וְאַחַ"כַּ לָשׁ אֶת הָעִסָּה, אַף כָּאן, וְהִשְׁקָה, וְאַחַ"כַּ וַיִּיצֶר:
AND A MIST WENT UP — This has reference to the creation of Adam: viz., He caused the deep to rise and filled the clouds with water to moisten the dust, and man was created. It is like a kneader of bread who first pours in water and afterwards kneads the dough — similarly here: He first watered the ground and afterwards He formed man (Genesis Rabbah 14:1).
4. שמות פרק כג, יד-טז
(יד) שָׁלֹ֣שׁ רְגָלִ֔ים תָּחֹ֥ג לִ֖י בַּשָּׁנָֽה: (טו) אֶת־חַ֣ג הַמַּצּוֹת֘ תִּשְׁמֹר֒ שִׁבְעַ֣ת יָמִים֩ תֹּאכַ֨ל מַצּ֜וֹת כַּֽאֲשֶׁ֣ר צִוִּיתִ֗ךָ לְמוֹעֵד֙ חֹ֣דֶשׁ הָֽאָבִ֔יב כִּי־ב֖וֹ יָצָ֣אתָ מִמִּצְרָ֑יִם וְלֹא־יֵרָא֥וּ פָנַ֖י רֵיקָֽם: (טז) וְחַ֤ג הַקָּצִיר֙ בִּכּוּרֵ֣י מַעֲשֶׂ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר תִּזְרַ֖ע בַּשָּׂדֶ֑ה וְחַ֤ג הָֽאָסִף֙ בְּצֵ֣את הַשָּׁנָ֔ה בְּאָסְפְּךָ֥ אֶֽת־מַעֲשֶׂ֖יךָ מִן־הַשָּׂדֶֽה:
(14) “You shall observe a feast to me three times a year. (15) You shall observe the feast of unleavened bread. Seven days you shall eat unleavened bread, as I commanded you, at the time appointed in the month Abib for in it you came out from Egypt, and no one shall appear before me empty. (16) And the feast of harvest, the first fruits of your labors, which you sow in the field: and the feast of harvest, at the end of the year, when you gather in your labors out of the field.
5. רש"י שמות פרק כג פסוק טז
בְּאָסְפְּךָ֥ אֶֽת־מַעֲשֶׂ֖יךָ - שֶׁכָּל יְמוֹת הַחַמָּה הַתְּבוּאָה מִתְיַבֶּשֶׁת בַּשָּׂדוֹת וּבְחַג אוֹסְפִים אוֹתָהּ אֶל הַבַּיִת מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים:
WHEN THOU HAST GATHERED IN THY LABOURS — For during the whole summertime the fruits are drying in the fields and about the Festival (הָחָג is a Talmudical term for the Feast of Tabernacles) they are gathered into the barns on account of the rain that is then due.
6. ויקרא פרשת אמור פרק כג פסוק
(לג) וַיְדַבֵּ֥ר ה֖' אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר: (לד) דַּבֵּ֛ר אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר בַּחֲמִשָּׁ֨ה עָשָׂ֜ר י֗וֹם לַחֹ֤דֶשׁ הַשְּׁבִיעִי֙ הַזֶּ֔ה חַ֧ג הַסֻּכּ֛וֹת שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים לַהֽ': (לה) בַּיּ֥וֹם הָרִאשׁ֖וֹן מִקְרָא־קֹ֑דֶשׁ כָּל־מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֥א תַעֲשֽׂוּ… (לט) אַ֡ךְ בַּחֲמִשָּׁה֩ עָשָׂ֨ר י֜וֹם לַחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֗י בְּאָסְפְּכֶם֙ אֶת־תְּבוּאַ֣ת הָאָ֔רֶץ תָּחֹ֥גּוּ אֶת־חַג־ה֖' שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים בַּיּ֤וֹם הָֽרִאשׁוֹן֙ שַׁבָּת֔וֹן וּבַיּ֥וֹם הַשְּׁמִינִ֖י שַׁבָּתֽוֹן: (מ) וּלְקַחְתֶּ֨ם לָכֶ֜ם בַּיּ֣וֹם הָרִאשׁ֗וֹן פְּרִ֨י עֵ֤ץ הָדָר֙ כַּפֹּ֣ת תְּמָרִ֔ים וַעֲנַ֥ף עֵץ־עָבֹ֖ת וְעַרְבֵי־נָ֑חַל וּשְׂמַחְתֶּ֗ם לִפְנֵ֛י ה֥' אֱלֹהֵיכֶ֖ם שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים: (מא) וְחַגֹּתֶ֤ם אֹתוֹ֙ חַ֣ג לַֽה֔' שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים בַּשָּׁנָ֑ה חֻקַּ֤ת עוֹלָם֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם בַּחֹ֥דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֖י תָּחֹ֥גּוּ אֹתֽוֹ: (מב) בַּסֻּכֹּ֥ת תֵּשְׁב֖וּ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים כָּל־הָֽאֶזְרָח֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל יֵשְׁב֖וּ בַּסֻּכֹּֽת: (מג) לְמַעַן֘ יֵדְע֣וּ דֹרֹֽתֵיכֶם֒ כִּ֣י בַסֻּכּ֗וֹת הוֹשַׁ֙בְתִּי֙ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בְּהוֹצִיאִ֥י אוֹתָ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אֲנִ֖י ה֥' אֱלֹהֵיכֶֽם:
(33) Hashem spoke to Moses, saying, (34) “Speak to the children of Israel, and say, ‘On the fifteenth day of this seventh month is the feast of tents for seven days to Hashem. (35) On the first day shall be a holy convocation: you shall do no regular work.…(39) “‘So on the fifteenth day of the seventh month, when you have gathered in the fruits of the land, you shall keep the feast of Hashem seven days: on the first day shall be a solemn rest, and on the eighth day shall be a solemn rest. (40) You shall take on the first day the fruit of goodly trees, branches of palm trees, and boughs of thick trees, and willows of the brook; and you shall rejoice before Hashem your God seven days. (41) You shall keep it a feast to Hashem seven days in the year: it is a statute forever throughout your generations; you shall keep it in the seventh month. (42) You shall dwell in booths seven days. All who are native-born in Israel shall dwell in booths, (43) that your generations may know that I made the children of Israel to dwell in booths, when I brought them out of the land of Egypt. I am Hashem your God.’”
7. דברים פרשת ראה פרק טז
(יג) חַ֧ג הַסֻּכֹּ֛ת תַּעֲשֶׂ֥ה לְךָ֖ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים בְּאָ֨סְפְּךָ֔ מִֽגָּרְנְךָ֖ וּמִיִּקְבֶֽךָ: (יד) וְשָׂמַחְתָּ֖ בְּחַגֶּ֑ךָ אַתָּ֨ה וּבִנְךָ֤ וּבִתֶּ֙ךָ֙ וְעַבְדְּךָ֣ וַאֲמָתֶ֔ךָ וְהַלֵּוִ֗י וְהַגֵּ֛ר וְהַיָּת֥וֹם וְהָאַלְמָנָ֖ה אֲשֶׁ֥ר בִּשְׁעָרֶֽיךָ: (טו) שִׁבְעַ֣ת יָמִ֗ים תָּחֹג֙ לַה֣' אֱלֹהֶ֔יךָ בַּמָּק֖וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַ֣ר ה֑' כִּ֣י יְבָרֶכְךָ֞ ה֣' אֱלֹהֶ֗יךָ בְּכֹ֤ל תְּבוּאָֽתְךָ֙ וּבְכֹל֙ מַעֲשֵׂ֣ה יָדֶ֔יךָ וְהָיִ֖יתָ אַ֥ךְ שָׂמֵֽחַ: (טז) שָׁל֣וֹשׁ פְּעָמִ֣ים׀ בַּשָּׁנָ֡ה יֵרָאֶ֨ה כָל־זְכוּרְךָ֜ אֶת־פְּנֵ֣י׀ ה֣' אֱלֹהֶ֗יךָ בַּמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר יִבְחָ֔ר בְּחַ֧ג הַמַּצּ֛וֹת וּבְחַ֥ג הַשָּׁבֻע֖וֹת וּבְחַ֣ג הַסֻּכּ֑וֹת וְלֹ֧א יֵרָאֶ֛ה אֶת־פְּנֵ֥י ה֖' רֵיקָֽם: (יז) אִ֖ישׁ כְּמַתְּנַ֣ת יָד֑וֹ כְּבִרְכַּ֛ת ה֥' אֱלֹהֶ֖יךָ אֲשֶׁ֥ר נָֽתַן־לָֽךְ: ס
(13) You shall keep the feast of tents seven days, after that you have gathered in from your threshing floor and from your winepress:(14) and you shall rejoice in your feast, you, and your son, and your daughter, and your male servant, and your female servant, and the Levite, and the foreigner, and the fatherless, and the widow, who are within your gates. (15) You shall keep a feast to Hashem your God seven days in the place which Hashem shall choose; because Hashem your God will bless you in all your increase, and in all the work of your hands, and you shall be altogether joyful. (16) Three times in a year shall all your males appear before Hashem your God in the place which He shall choose: in the feast of unleavened bread, and in the feast of weeks, and in the feast of tents; and they shall not appear before Hashem empty: (17) every man shall give as he is able, according to the blessing of Hashem your God which He has given you.
8. רש"י דברים פרק טז פסוק יג
באספך - בִּזְמַן הָאָסִיף שֶׁאַתָּה מַכְנִיס לַבַּיִת פֵּרוֹת הַקַּיִץ; דבר אחר — באספך מגרנך ומיקבך, לִמֵּד שֶׁמְּסַכְּכִין אֶת הַסֻּכָּה בִּפְסֹלֶת גֹּרֶן וְיֶקֶב (ראש השנה י"ג; סוכה י"ב):
THOU SHALT KEEP THE FESTIVAL OF TABERNACLES …] AFTER THAT THOU HAST GATHERED IN THE PRODUCE — i.e. at the usual harvest time, when thou bringest into the house the summer fruits. Another explanation is: באספך מגרנך ומיקבך teaches that one should cover the Succah only with the פסולת (lit., the chips, — that which falls off) of the barn and the wine-press [i.e. with vegetable matter] (Rosh Hashanah 13a; Sukkah 12a).
9. שמות פרק לד פסוק כב
וְחַ֤ג שָׁבֻעֹת֙ תַּעֲשֶׂ֣ה לְךָ֔ בִּכּוּרֵ֖י קְצִ֣יר חִטִּ֑ים וְחַג֙ הָֽאָסִ֔יף תְּקוּפַ֖ת הַשָּׁנָֽה:
10.סדר תפלת מוסף לשלש רגלים:
לפסח - חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה זְמַן חֵרוּתֵנוּ:
לשבועות - חַג הַשָׁבוּעוֹת הַזֶּה זְמַן מַתַּן תּוֹרָתֵינוּ:
סוכות - חַג הַסֻּכּוֹת הַזֶּה זְמַן שִֹמְחָתֵנוּ:
לשמ"ע ולש"ת - הַשְׁמִינִי חַג הָעֲצֶרֶת הַזֶּה זְמַן שִֹמְחָתֵנוּ:
11.ספר אורח לחיים - פרשת בא ר׳ ארברהם חיים מזולאטוב
כִּי בְּחֹדֶשׁ תִּשְׁרֵי, בַּתְּחִלָּה, בר"ה ויה"כ, עוֹשִׂין תְּשׁוּבָה מִיִּרְאָה, וְאַחַ"כּ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל סֻכּוֹת, שֶׁבָּא עַל יִשְׂרָאֵל אַהֲבַת הַבּוֹרֵא עוֹשִׂין תְּשׁוּבָה מֵאַהֲבָה, וּבָאִין אֶל עוֹלָם הַתַּעֲנוּג, הַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ להשי"ת תַּעֲנוּג מִיִּשְׂרָאֵל
12.טור אורח חיים תרכ"ה
בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים וְגוֹ' לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם וְגוֹ' תָּלָה הַכָּתוּב מִצְוַת סֻכָּה בִּיצִיאַת מִצְרַיִם וְכֵן הַרְבֵּה מִצְוֹת לְפִי שֶׁהוּא דָּבָר שֶׁרָאִינוּ בְּעֵינֵינוּ וּבְאָזְנֵינוּ שָׁמַעְנוּ וְאֵין אָדָם יָכוֹל לְהַכְחִישֵׁנוּ וְהִיא הַמּוֹרֶה עַל אֲמִתַּת מְצִיאוֹת הַבּוֹרֵא יִתְעַלֶּה שֶׁהוּא בָּרָא הַכֹּל לִרְצוֹנוֹ וְהוּא אֲשֶׁר לוֹ הַכֹּחַ וְהַמֶּמְשָׁלָה וְהַיְּכֹלֶת בְּעֶלְיוֹנִים וּבַתַּחְתּוֹנִים לַעֲשׂוֹת בָּהֶן כִּרְצוֹנוֹ וְאֵין מִי שֶׁיֹּאמַר לוֹ מַה תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר עָשָׂה עִמָּנוּ בְּהוֹצִיאוּ אוֹתָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם בְּאֹתוֹת וּבְמוֹפְתִים וְהַסֻּכּוֹת שֶׁאוֹמֵר הַכָּתוּב שֶׁהוֹשִׁיבָנוּ בָּהֶם הֵם עֲנָנֵי כְּבוֹדוֹ שֶׁהִקִּיפָן בָּהֶם לְבַל יַכֶּה בָּהֶם שָׁרָב וְשֶׁמֶשׁ וְדֻגְמָא לְזֶה צִוָּנוּ לַעֲשׂוֹת סֻכּוֹת כְּדֵי שֶׁנִּזְכֹּר נִפְלְאוֹתָיו וְנוֹרְאוֹתָיו ואע"פ שֶׁיָּצָאנוּ מִמִּצְרָיִם בְּחֹדֶשׁ נִיסָן לֹא צִוָּנוּ לַעֲשׂוֹת סֻכָּה בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן לְפִי שֶׁהוּא יְמוֹת הַקַּיִץ וְדֶרֶךְ כָּל אָדָם לַעֲשׂוֹת סֻכָּה לְצֵל וְלֹא הָיְתָה נִכֶּרֶת עֲשִׂיָּתֵנוּ בָּהֶם שֶׁהֵם בְּמִצְוַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרֵךְ וְלָכֵן צִוָּה אוֹתָנוּ שֶׁנַּעֲשָׂה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי שֶׁהוּא זְמַן הַגְּשָׁמִים וְדֶרֶךְ כָּל אָדָם לָצֵאת מִסֻּכָּתוֹ וְלֵשֵׁב בְּבֵיתוֹ וַאֲנַחְנוּ יוֹצְאִין מִן הַבַּיִת לֵשֵׁב בְּסֻכָּה בָּזֶה יֵרָאֶה לַכֹּל שֶׁמִּצְוַת הַמֶּלֶךְ הִיא עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹתָהּ וְסֻכָּה זוֹ צָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה בַּמָּקוֹם הָרָאוּי לַעֲשׂוֹתָהּ וּמִמִּין הָרָאוּי וְשֶׁיִּהְיוּ דַּפְנוֹתֶיהָ כָּרָאוּי בְּשִׁעוּרָם וּבְמִנְיָנָם וְשֶׁיִּהְיֶה סְכָכָה כָּרָאוּי וְשֶׁלֹּא תְּהֵא גָּבוֹהַּ יוֹתֵר מִשִּׁעוּרָהּ וְלֹא נְמוּכָה פָּחוֹת מִשִּׁעוּרָהּ וְלֹא קְטַנָּה מִשִּׁעוּרָהּ.
13.קול אליהו על ויקרא פרק כג פסוק מג
לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וְגוֹ' (שָׁם כג: מג) הֵנָּה רַבִּים מַקְשִׁים לָמָּה אֲנַחְנוּ עוֹשִׂים סֻכּוֹת בְּתִשְׁרֵי כֵּיוָן שֶׁהוּא נֶגֶד הֶקֵּף עַנְנֵי כָּבוֹד הָיָה רָאוּי לַעֲשׂוֹתוֹ בְּנִיסָן כִּי בְּנִיסָן הָיָה תְּחִלַּת הֶקֵּף עֲנָנִים, אָמְנָם י"ל לְפִי שֶׁכְּשֶׁעָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל נִסְתַּלְּקוּ הָעֲנָנִים וְאָז לֹא חָזְרוּ עַד שֶׁהִתְחִילוּ לַעֲשׂוֹת הַמִּשְׁכָּן, וּמֹשֶׁה יָרַד בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים וּמִמָּחֳרָת יוֹם הַכִּפּוּרִים וַיַּקְהֵל מִשֶּׂה וְצִוָּה עַל מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, וְזֶה הָיָה בי"א בְּתִשְׁרֵי, וּכְתִיב (שְׁמוֹת לוֹ. ג) וְהֶעָם הֵבִיאוּ עוֹדנְדָבָה בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר עוֹד ב' יָמִים, הֲרֵי י"ג בְּתִשְׁרֵי, ובי"ד בְּתִשְׁרֵי נָטְלוּ כֹּל חֲכַם לֵב מִמֹּשֶׁה אֶת הַזָּהָב בְּמִנְיָן וּמִשְׁקָל, וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר הִתְחִילוּ לַעֲשׂוֹת, וְאָז חָזְרוּ הָעַנְנֵי כָּבוֹד וּלְכָךְ אָנוּ עוֹשִׂים סֻכּוֹת בט"ו בְּתִשְׁרֵי. (תלמידו ונכדו בעבודת הגרשוני על שה"ש. הכתב והקבלה. פי' הגר"א על שה"ש):
14.משך חכמה שמות פרק כג פסוק טז
וְחַג הָאָסִיף. וְכֵן בְּ"כִּי תִּשָּׂא" (לְהַלָּן לד, כב). לֹא כֵן בִּדְבָרִים (טז, יג) כְּתִיב "חַג הַסֻּכּוֹת". הַטַּעַם עַל פִּי דִּבְרֵי (שִׁיר הַשִּׁירִים ד, טז) כְּשֶׁנִּתַּן לוּחוֹת הַשְּׁנִיִּים וּמֹשֶׁה יָרַד מִן הָהָר וְחָזְרוּ עֲנָנִי הַכָּבוֹד בט"ו לְחֹדֶשׁ תִּשְׁרֵי נִצְטַוּוּ עַל סֻכּוֹת כַּיָּדוּעַ. וּלְכָךְ, אָז קֹדֶם דִּבְּרוֹת שְׁנִיּוֹת נִקְרָא חַג הָאָסִיף וְלֹא חַג הַסֻּכּוֹת....
15.ויקרא פרק טז,
(א) וַיְדַבֵּ֤ר ה֙' אֶל־מֹשֶׁ֔ה אַחֲרֵ֣י מ֔וֹת שְׁנֵ֖י בְּנֵ֣י אַהֲרֹ֑ן בְּקָרְבָתָ֥ם לִפְנֵי־ה֖' וַיָּמֻֽתוּ: (ב) וַיֹּ֨אמֶר ה֜' אֶל־מֹשֶׁ֗ה דַּבֵּר֘ אֶל־אַהֲרֹ֣ן אָחִיךָ֒ וְאַל־יָבֹ֤א בְכָל־עֵת֙ אֶל־הַקֹּ֔דֶשׁ מִבֵּ֖ית לַפָּרֹ֑כֶת ... כִּ֚י בֶּֽעָנָ֔ן אֵרָאֶ֖ה עַל־ הַכַּפֹּֽרֶת:...(יג) וְנָתַ֧ן אֶֽת־הַקְּטֹ֪רֶת עַל־הָאֵ֖שׁ לִפְנֵ֣י ה֑' וְכִסָּ֣ה׀ עֲנַ֣ן הַקְּטֹ֗רֶת אֶת־הַכַּפֹּ֪רֶת אֲשֶׁ֥ר עַל־הָעֵד֖וּת וְלֹ֥א יָמֽוּת:
16.רש"י ויקרא פרק כג פסוק מג
כי בסכות הושבתי - ענני כבוד:
17.תלמוד בבלי מסכת תענית דף ט עמוד א
מֵיתִיבִי: רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שְׁלֹשָׁה פַּרְנָסִים טוֹבִים עָמְדוּ לְיִשְׂרָאֵל, אֵלּוּ הֵן: מֹשֶׁה, אַהֲרֹן וּמִרְיָם. וְשָׁלֹשׁ מַתָּנוֹת טוֹבוֹת נִתְּנוּ עַל יָדָם, וְאֵלּוּ הֵן: בְּאֵר וְעָנָן וּמָן. 'בְּאֵר', בִּזְכוּת מִרְיָם. 'עַמּוּד עָנָן', בִּזְכוּת אַהֲרֹן. 'מָן', בִּזְכוּת מֹשֶׁה. מֵתָה מִרְיָם, נִסְתַּלֵּק הַבְּאֵר, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר כ׳:ב׳) "וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם". וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ: "וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה", וְחָזְרָה בִּזְכוּת שְׁנֵיהֶם. מֵת אַהֲרֹן, נִסְתַּלְּקוּ עַנְנֵי כָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כא) "וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד", מַה שְּׁמוּעָה שָׁמַע? שָׁמַע שֶׁמֵּת אַהֲרֹן וְנִסְתַּלְּקוּ עַנְנֵי כָּבוֹד, וּכְסָבוּר, נִתְּנָה לוֹ רְשׁוּת לְהִלָּחֵם בְּיִשְׂרָאֵל, וְהַיְנוּ דִּכְתִיב: (שם כ) "וַיִּרְאוּ כָּל הָעֵדָה כִּי גָוַע אַהֲרֹן".
The Gemara raises an objection from a baraita: Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: Three good sustainers rose up for the Jewish people during the exodus from Egypt, and they are: Moses, Aaron and Miriam. And three good gifts were given from Heaven through their agency, and these are they: The well of water, the pillar of cloud, and the manna. He elaborates: The well was given to the Jewish people in the merit of Miriam; the pillar of cloud was in the merit of Aaron; and the manna in the merit of Moses. When Miriam died the well disappeared, as it is stated: “And Miriam died there” (Numbers 20:1), and it says thereafter in the next verse: “And there was no water for the congregation” (Numbers 20:2). But the well returned in the merit of both Moses and Aaron. When Aaron died the clouds of glory disappeared, as it is stated: “And the Canaanite, the king of Arad heard”(Numbers 33:40). What report did he hear? He heard that Aaron had died and the clouds of glory had disappeared, and he thought that the Jewish people were no longer protected by Heaven and therefore he had been given permission to go to war against the Jewish people. And this disappearance of the clouds is the meaning of that which is written: “And all the congregation saw that [ki] Aaron was dead” (Numbers 20:29)
18.מלבי"ם במדבר פרשת בהעלותך פרק יא פסוק יא
ויאמר משה אל ה' למה הרעות לעבדך, לבאר פסוקים אלה צריך להקדים עוד הקדמה אחת. הנה מה שהמן שירד לישראל במדבר היה מזון אלהי רוחני לחם מן השמים אשר לא נעשה כן בשום דור, היה זה בהכרח בסבת אדון הנביאים שהמן ירד בזכותו, כמ"ש שלשה פרנסים טובים עמדו לישראל משה אהרן ומרים והיה המן בזכות משה והבאר בזכות מרים וענני הכבוד בזכות אהרן, מבואר שספוקם בכל צרכיהם הכוללים שהם המאכל והמשתה והכסות והדירה הגיע להם ע"י שלשה רועים האלה, וכשם שאלה היו אנשים גדולי המעלה נבדלים מן הטבע ונעלים ממנו, כן בהכרח שהפרנסה אשר תרד בזכותם יהיה ג"כ למעלה מן הטבע ובאופן נשגב וביחוד מרע"ה אשר לפניו ולאחריו לא קם כמוהו והיה דבק ברוחניות היה מן הנמנע שיושפע על ידו ענין טבעי גשמי,
19.זוהר כרך ג (ויקרא) פרשת אמור דף קב: - קג עמוד א
וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם, ר' יְהוּדָה פָּתַח, וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד. תָּנֵינָן, ג' מַתְּנָן עִלָּאִין, אִזְדְּמָנוּ לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל, ע"י תְּלָתָא אָחִין: מֹשֶׁה, אַהֲרֹן, וּמִרְיָם. מָן, בִּזְכוּת מֹשֶׁה. עֲנָנֵי כָּבוֹד, בִּזְכוּת אַהֲרֹן. בְּאֵר, בִּזְכוּת מִרְיָם. וְכֻלְּהוּ אֲחִידָן לְעֵילָּא. מָן בִּזְכוּת מֹשֶׁה, דִּכְתִיב הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם (דף ק"ג ע"א) מִן הַשָּׁמַיִם מִן הַשָּׁמַיִם, דָּא מֹשֶׁה.
[וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם. רַבִּי יְהוּדָה פָּתַח, (במדבר כא) וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד. שָׁנִינוּ, שָׁלֹשׁ מַתָּנוֹת עֶלְיוֹנוֹת הִזְדַּמְּנוּ לְיִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי שְׁלֹשָׁה אַחִים: מֹשֶׁה, אַהֲרֹן וּמִרְיָם. מָן - בִּזְכוּת מֹשֶׁה. עַנְנֵי כָבוֹד - בִּזְכוּת אַהֲרֹן. בְּאֵר - בִּזְכוּת מִרְיָם. וְכֻלָּם אֲחוּזִים לְמַעְלָה. מָן בִּזְכוּת מֹשֶׁה, שֶׁכָּתוּב (שמות טז) הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם. מִן הַשָּׁמָיִם (דוקא) - זֶה מֹשֶׁה.]
עֲנָנֵי כָּבוֹד בִּזְכוּת אַהֲרֹן, דִּכְתִיב אֲשֶׁר עַיִן בְּעַיִן נִרְאָה אַתָּה יְיָ' וְגוֹ', וּכְתִיב וְכִסָּה עֲנַן הַקְּטֹרֶת. מַה לְהַלָּן, שִׁבְעָה. אַף כָּאן נָמֵי שִׁבְעָה. דְּהָא בַּקְּטֹרֶת שִׁבְעָה עֲנָנִין מִתְקַשְּׁרָן כַּחֲדָא. וְאַהֲרֹן רֵישָׁא לְכָל שִׁבְעָה עֲנָנִין הוּא וְהוּא קָשִׁיר לְשִׁית אָחֳרָנִין בֵּיהּ בְּכָל יוֹמָא.
[עֵנְנֵי כָבוֹד בִּזְכוּת אַהֲרֹן, שֶׁכָּתוּב (במדבר יד) אֲשֶׁר עַיִן בְּעַיִן (אהרן) נִרְאָה אַתָּה ה' וְגוֹ', וְכָתוּב (ויקרא טז) וְכִסָּה עֲנַן הַקְּטֹרֶת. מַה לְמַעְלָה שִׁבְעָה, אַף כָּאן גַּם שִׁבְעָה, שֶׁהֲרֵי בַּקְּטֹרֶת שִׁבְעָה עֲנָנִים נִקְשָׁרִים כְּאֶחָד (ועוד). וְאַהֲרֹן הוּא רֹאשׁ לְכָל שִׁבְעַת הָעֲנָנִים, וְהוּא קוֹשֵׁר אֶת שֵׁשֶׁת הָאֲחֵרִים עִמּוֹ בְּכָל יוֹם.]
בְּאֵר בִּזְכוּת מִרְיָם, דְּהָא הִיא וַדַּאי בְּאֵר אִתְקְרֵי. וּבְסִפְרָא דְּאַגַּדְתָּא, וַתֵּתַצַּב אֲחוֹתוֹ מֵרָחוֹק לְדֵעָה וְגוֹ'. דָּא הוּא בְּאֵר מַיִם חַיִּים, וְכֹלָּא קִשּׁוּרָא חַד. מֵתָה מִרְיָם, אִסְתַּלָּק בְּאֵר. דִּכְתִיב, וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה. וּבְהַהִיא שַׁעֲתָּא בָּעָאת בְּאֵר אָחֳרָא לְאִסְתַּלְּקָא, דַּהֲוָה שְׁכִיחַ עִמְּהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל. כַּד חָמָאת שִׁיתָּא עֲנָנִין דַּהֲווֹ קְשִׁירִין עָלָהּ, אִתְקַשְּׁרַת הִיא בְּהוּ.
[בְּאֵר בִּזְכוּת מִרְיָם, שֶׁהֲרֵי הִיא וַדַּאי נִקְרֵאת בְּאֵר. וּבְסֵפֶר הָאַגָּדָה, (שמות ב) וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה וְגוֹ' - זוֹהִי בְּאֵר מַיִם חַיִּים, וְהַכֹּל קֶשֶׁר אֶחָד. מֵתָה מִרְיָם - הִסְתַּלְּקָה הַבְּאֵר, שֶׁכָּתוּב (במדבר ב) וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה. וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה רָצְתָה בְּאֵר אַחֶרֶת לְהִסְתַּלֵּק, שֶׁהָיְתָה מְצוּיָה עִם יִשְׂרָאֵל. כְּשֶׁרָאֲתָה שִׁשָּׁה עֲנָנִים שֶׁהָיוּ קְשׁוּרִים עָלֶיהָ, נִקְשְׁרָה הִיא בָּהֶם.]
מִית אַהֲרֹן, אִסְתְּלָקוּ אִינּוּן עֲנָנִין, וְאִסְתַּלָּק עֲנָנָא דְּבֵירָא עִמְּהוֹן. אָתָא מֹשֶׁה, אַהְדָּר לְהוּ. הה"ד, עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶּׁבִי לָקַחְתָּ מַתָּנוֹת בָּאָדָם. לָקַחְתָּ מַתָּנוֹת וַדַּאי, אִינּוּן מַתָּנוֹת דַּהֲווֹ בְּקַדְמֵיתָא בְּאֵר וַעֲנָנִין.
בְּאֵר, דָּא בְּאֵר דְּיִצְחָק. עֲנָנִים, אִלֵּין עֲנָנִים דְּאַהֲרֹן. א"ר יִצְחָק, מִפְּנֵי מַה זָכָה אַהֲרֹן לְדָא, בְּגִין דְּאִיהוּ קָשִׁיר בַּעֲנָנִים. וְהוּא אַקְשִׁיר כָּל יוֹמָא וְיוֹמָא לְכֻלְּהוּ כַּחֲדָא, דְּמִתְבָּרְכָאן כֻּלְּהוּ עַל יְדוֹי.
[בְּאֵר - זוֹ בְּאֵרוֹ שֶׁל יִצְחָק. עֲנָנִים - אֵלּוּ הָעֲנָנִים שֶׁל אַהֲרֹן. אָמַר רַבִּי יִצְחָק, מִפְּנֵי מָה זָכָה אַהֲרֹן לָזֶה? מִשּׁוּם שֶׁהוּא קָשׁוּר בָּעֲנָנִים (ראש לעננים), וְהוּא נִקְשָׁר כָּל יוֹם וָיוֹם לְכֻלָּם כְּאֶחָד, שֶׁכֻּלָּם מִתְבָּרְכִים עַל יָדוֹ.]
תָּא חֲזֵי, עַל כָּל חֶסֶד דְּעָבֵד קב"ה בְּיִשְׂרָאֵל. קָשִׁיר עִמְּהוֹן ז' עֲנָנֵי יַקִירָן, וְקָשִׁיר לְהוּ בִּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, דְּהָא עֲנָנָא דִּילָהּ אִתְקְשַׁר בְּשִׁיתָא אָחֳרָנִין. וּבְכֻלְּהוּ שִׁבְעָה, אַזְלוּ יִשְׂרָאֵל בְּמַדְבְּרָא. מַאי טַעֲמָא, בְּגִין דְּכֻלְּהוּ קִשְׁרָא דִּמְהֵימְנוּתָא נִינְהוּ וְעַל דָּא בַּסֻּכּוֹת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים. מַאי קָא מַיְירֵי. בְּגִין דִּכְתִיב, בְּצִלּוֹ חִמַּדְתִּי וְיָשַׁבְתִּי וּפִרְיוֹ מָתוֹק לְחִכִּי. וּבָעֵי בַּר נָשׁ לְאַחֲזָאָה גַּרְמֵיהּ, דְּיָתִיב תְּחוֹת צִלָּא דִּמְהֵימְנוּתָא.
תָּא חֲזֵי, כָּל אִינּוּן שְׁנִין דְּקָאִים אַהֲרֹן, הֲווֹ יִשְׂרָאֵל בְּצִלָּא דִּמְהֵימְנוּתָא, תְּחוֹת אִלֵּין עֲנָנִין. בָּתַר דְּמִית אַהֲרֹן, אִסְתַּלָּק עֲנָנָא חַד, דְּהוּא יְמִינָא דְּכֹלָּא. וְכַד הַאי אִסְתַּלָּק, אִסְתְּלָקוּ כָּל שְׁאָר עִמֵּיהּ (נ"א עננין) וְאִתְחֲזִיאוּ כֻּלְּהוּ בִּגְרִיעוּתָא. וְהָא אוּקְמוּהָ, דִּכְתִּיב, (במדבר כ) וַיִּרְאוּ כָּל הָעֵדָה כִּי גָוַע אַהֲרֹן. אַל תִּקְרֵי וַיִּרְאוּ, אֶלָּא וַיִּירְאוּ. מִיַּד וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד יוֹשֵׁב הַנֶּגֶב כִּי בָא יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים. שְׁמַע דְּאִסְתָּלָקוּ אִינּוּן עֲנָנִים, וּמִית תַּיָירָא רַבְרְבָא דְּכָל אִינּוּן עֲנָנִים אִתְקְשָּׁרוּ בֵּיהּ.
[בֹּא רְאֵה, כָּל אוֹתָן הַשָּׁנִים שֶׁעָמַד אַהֲרֹן, הָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּצֵל הָאֱמוּנָה תַּחַת הָעֲנָנִים הַלָּלוּ. אַחַר שֶׁמֵּת אַהֲרֹן, הִסְתַּלֵּק עָנָן אֶחָד, שֶׁהוּא הַיָּמִין שֶׁל הַכֹּל. וּכְשֶׁזֶּה הִסְתַּלֵּק, הִסְתַּלְּקוּ כָּל הַשְּׁאָר עִמּוֹ (עננים) וְנִרְאוּ כֻלָּם בְּחִסָּרוֹן. וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ, שֶׁכָּתוּב (במדבר כא) וַיִּרְאוּ כָּל הָעֵדָה כִּי גָוַע אַהֲרֹן. אַל תִּקְרֵי וַיִּרְאוּ אֶלָּא וַיִּירְאוּ. מִיָּד - וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד יֹשֵׁב הַנֶּגֶב כִּי בָּא יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים. שָׁמַע שֶׁהִסְתַּלְּקוּ אוֹתָם הָעֲנָנִים, וּמֵת הַתַּיָּר הַגָּדוֹל שֶׁכָּל אוֹתָם הָעֲנָנִים נִקְשְׁרוּ עִמּוֹ.]
א"ר יִצְחָק, הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד יוֹשֵׁב הַנֶּגֶב וַדַּאי. וְכַד אָתוּ אִינּוּן מְאַלְּלִין דְּשָׁדַר מֹשֶׁה, אַמְרוּ עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב, בְּגִין לְתַּבְרָא לִבַּיְיהוּ. דְּהָא בַּעֲמָלֵק אַתְּבַּר חֵילֵיהוֹן בְּקַדְמֵיתָא.
א"ר אַבָּא, וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי, מַאי קָא מַיְירֵי הָכָא. בָּתַר דְּאִסְתְּלָקוּ אִינּוּן עֲנָנִים. אֶלָּא כְּנַעַן כְּתִיב בֵּיהּ, וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו. הָכָא אוֹלִיפְנָא, מַאן דְּאַפִּיק גַּרְמֵיהּ מִצִּלָא דִּמְהֵימְנוּתָא, אִתְחֲזֵי לְמֶהֱוֵי עֶבֶד לְעַבְדֵּי עַבְדִּין, הה"ד וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי. הוּא נָטַל עַבְדִּין מִיִשְׂרָאֵל לְגַרְמֵיהּ.
וְעַל דָּא כְּתִיב, כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסוּכּוֹת. כָּל מַאן דְּאִיהוּ מִשָׁרְשָׁא וְגִזְעָא קַדִּישָׁא דְּיִשְׂרָאֵל, יֵשְׁבוּ בַּסֻּכּוֹת, תְּחוֹת צִלָּא דִּמְהֵימְנוּתָא. וּמַאן דְּלֵיתֵיהּ מִגִּזְעָא וְשׁוֹרְשָׁא קַדִּישָׁא דְּיִשְׂרָאֵל, לָא יְתִיב בְּהוּ, וְיִפּוּק גַּרְמֵיהּ מִתְּחוֹת צִלָּא דִּמְהֵימְנוּתָא.
20.דברים פרשת וזאת הברכה פרק לד פסוק ח
וַיִּבְכּוּ֩ בְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֧ל אֶת־מֹשֶׁ֛ה בְּעַֽרְבֹ֥ת מוֹאָ֖ב שְׁלֹשִׁ֣ים י֑וֹם וַֽיִּתְּמ֔וּ יְמֵ֥י בְכִ֖י אֵ֥בֶל מֹשֶֽׁה:
21.רש"י דברים פרשת וזאת הברכה פרק לד פסוק ח
בני ישראל - הַזְּכָרִים, אֲבָל בְּאַהֲרֹן מִתּוֹךְ שֶׁהָיָה רוֹדֵף שָׁלוֹם וְנוֹתֵן שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּבֵין אִשָּׁה לְבַעְלָהּ נֶאֱמַר (במדבר כ, כט) "כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל" — זְכָרִים וּנְקֵבוֹת (פרדר"א פי"ז):
THE CHILDREN OF ISRAEL [WEPT] — i.e., the men; but regarding Aaron, — because he pursued peace, and made peace between a man and his fellow, and between a woman and her husband, it is stated, (Numbers 20:29) “The whole house of Israel [wept for him]” — the men and the women (Pirkei DeRabbi Eliezer 17).
22.שמות פרשת יתרו פרק יט פסוק ב
סְע֣וּ מֵרְפִידִ֗ים וַיָּבֹ֙אוּ֙ מִדְבַּ֣ר סִינַ֔י וַֽיַּחֲנ֖וּ בַּמִּדְבָּ֑ר וַיִּֽחַן־שָׁ֥ם יִשְׂרָאֵ֖ל נֶ֥גֶד הָהָֽר:
23.רש"י שמות פרשת יתרו פרק יט פסוק ב
ויחן שם ישראל - כְּאִישׁ אֶחָד בְּלֵב אֶחָד, אֲבָל שְׁאָר כָּל הַחֲנִיּוֹת בְּתַרְעוֹמוֹת וּבְמַחֲלֹקֶת:
AND THERE ISRAEL ENCAMPED as one man and with one mind — but all their other encampments were made in a murmuring spirit and in a spirit of dissension (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 19:2:10).
24.שמות פרשת כי תשא פרק לב פסוק כה - ל,
(כה) וַיַּ֤רְא מֹשֶׁה֙ אֶת־הָעָ֔ם כִּ֥י פָרֻ֖עַ ה֑וּא כִּֽי־פְרָעֹ֣ה אַהֲרֹ֔ן לְשִׁמְצָ֖ה בְּקָמֵיהֶֽם: (כו) וַיַּעֲמֹ֤ד מֹשֶׁה֙ בְּשַׁ֣עַר הַֽמַּחֲנֶ֔ה וַיֹּ֕אמֶר מִ֥י לַה֖' אֵלָ֑י וַיֵּאָסְפ֥וּ אֵלָ֖יו כָּל־בְּנֵ֥י לֵוִֽי: (כז) וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֗ם כֹּֽה־אָמַ֤ר ה֙' אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל שִׂ֥ימוּ אִישׁ־חַרְבּ֖וֹ עַל־יְרֵכ֑וֹ עִבְר֨וּ וָשׁ֜וּבוּ מִשַּׁ֤עַר לָשַׁ֙עַר֙ בַּֽמַּחֲנֶ֔ה וְהִרְג֧וּ אִֽישׁ־אֶת־אָחִ֛יו וְאִ֥ישׁ אֶת־רֵעֵ֖הוּ וְאִ֥ישׁ אֶת־קְרֹבֽוֹ: (כח) וַיַּֽעֲשׂ֥וּ בְנֵֽי־לֵוִ֖י כִּדְבַ֣ר מֹשֶׁ֑ה וַיִּפֹּ֤ל מִן־הָעָם֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא כִּשְׁלֹ֥שֶׁת אַלְפֵ֖י אִֽישׁ: (כט) וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֗ה מִלְא֨וּ יֶדְכֶ֤ם הַיּוֹם֙ לַֽה֔' כִּ֛י אִ֥ישׁ בִּבְנ֖וֹ וּבְאָחִ֑יו וְלָתֵ֧ת עֲלֵיכֶ֛ם הַיּ֖וֹם בְּרָכָֽה: (ל) וַיְהִי֙ מִֽמָּחֳרָ֔ת וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֶל־הָעָ֔ם אַתֶּ֥ם חֲטָאתֶ֖ם חֲטָאָ֣ה גְדֹלָ֑ה וְעַתָּה֙ אֶֽעֱלֶ֣ה אֶל־ה֔' אוּלַ֥י אֲכַפְּרָ֖ה בְּעַ֥ד חַטַּאתְכֶֽם:
25.משנה מסכת סוכה פרק ב
(ט) כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים אָדָם עוֹשֶׂה סֻכָּתוֹ קֶבַע וּבֵיתוֹ עֲרַאי. יָרְדוּ גְשָׁמִים, מֵאֵימָתַי מֻתָּר לְפַנּוֹת, מִשֶּׁתִּסְרַח הַמִּקְפָּה. מָשְׁלוּ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְעֶבֶד שֶׁבָּא לִמְזוֹג כּוֹס לְרַבּוֹ, וְשָׁפַךְ לוֹ קִיתּוֹן עַל פָּנָיו:
26.שולחן ערוך אורח חיים הלכות יום הכיפורים סימן תרו סעיף א
שיפיס אדם חברו בערב יום כפור, וּבוֹ ד' סְעִיפִים
(א) עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר עַד שֶׁיְּפַיְּסֶנּוּ; אֲפִלּוּ לֹא הִקְנִיטוֹ אֶלָּא בִּדְבָרִים, צָרִיךְ לְפַיְּסוֹ; וְאִם אֵינוֹ מִתְפַּיֵּס בָּרִאשׁוֹנָה, יַחֲזֹר וְיֵלֵךְ פַּעַם שְׁנִיָּה וּשְׁלִישִׁית, וּבְכָל פַּעַם יִקַּח עִמּוֹ שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים, וְאִם אֵינוֹ מִתְפַּיֵּס בִּשְׁלֹשָׁה פְּעָמִים אֵינוֹ זָקוּק לוֹ.
27.קול אליהו על ויקרא פרק כג פסוק מג
בַּגְּמָרָא בְּמַס' סֻכָּה (דַּף כ"ח) הי' גְּשָׁמִים יוֹרְדִים בַּחַג וְכוּ' מָשְׁלוּ מָשַׁל לְעֶבֶד שֶׁבָּא לִמְזֹג כּוֹס לְרַבּוֹ וְשָׁפַךְ לוֹ קִיתוֹן שֶׁל מַיִם עַל פָּנָיו, וְיֵשׁ לְדַקְדֵּק מַדּוּעַ לֹא אָמַר כִּפְשׁוּטוֹ מָשַׁל לְעֶבֶד שֶׁבָּא לִתֵּן כּוֹס לְרַבּוֹ וְשָׁפַךְ אוֹתוֹ עַל פָּנָיו, אָכֵן יְבֹאַר עִם מָה שֶׁנּוֹדַע כִּי רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים הֵמָּה יְמֵי הַדִּין, וְאַחֲרֵיהֶם יְמֵי הֶחָג בְּמִצְוַת לְקִיחַת הַלּוּלָב וִישִׁיבַת הַסֻּכָּה, וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה הֵמָּה יְמֵי רַחֲמִים לְהַמְתִּיק הַדִּינִים ע"י הַמִּצְוֹת הַמַּקִּיפוֹת אוֹתָנוּ וַאֲשֶׁר אֲנַחְנוּ מְמַלְּאִים יָדֵינוּ בְּרָכָה בַּיָּמִים הָהֵם, אָמְנָם בְּרֶדֶת גְּשָׁמִים הַמַּכְרִיחִים אוֹתָנוּ לְבַטֵּל מִצְוַת הַסֻּכָּה הִנֵּה זֶה עַד מְשַׂחֵק נֶאֱמָן כִּי הוּא יִתְבָּרֵךְ אֵינֶנּוּ חָפֵץ ח"ו לְפַשֵּׁר הַדִּינִים כִּי אִם שֶׁיִּשָּׁאֲרוּ בְּתוֹקְפָם וּבִגְבוּרָתָם כַּאֲשֶׁר הָיוּ, וְזֹאת נוֹדַע כִּי הַמְּזִיגָה הוּא עֵרוּב מַיִם בְּיַיִן לְהַמְתִּיק אֶת חֲרִיפוּתוֹ שֶׁיְּהֵי' רָאוּי לִשְׁתִיָּה, וְזֶהוּ עִנְיַן הַמָּשָׁל לָעֶבֶד שֶׁבָּא לִמְזֹג כּוֹס לְרַבּוֹ, הַיְנוּ לְבַטֵּל חֲרִיפוּתוֹ וְהָאָדוֹן שָׁפַךְ הַמַּיִם הָלְאָה, וְזֶהוּ וְשָׁפַךְ לוֹ קִיתוֹן שֶׁל מַיִם עַל פָּנָיו ר"ל שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה בְּהַמְּזִיגָה. (ביכורי אביב. דבר אליהו):
28.ספר אמרי אמת - שבת חול המועד סוכות
אִיתָא לָמָּה אָנוּ עוֹשִׂין סֻכָּה אַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים וְכוּ' שֶׁמָּא יָצָא דִּינָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל לְגָלוּת וְעַל יְדֵי כֵּן עוֹשִׂין סֻכָּה וְגוֹלִין מִבָּתֵּיהֶן לַסֻּכָּה והקב"ה מַעֲלָה עֲלֵיהֶן כְּאִלּוּ גָּלוּ לְבָבֶל וְכוּ', הֲגַם שֶׁהָאֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁכָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל הָרַג נֶפֶשׁ בְּשׁוֹגֵג אוּלָם יֶשְׁנָם כּוֹחוֹת שֶׁצְּרִיכִים לְהַכְנִיסָם לְתוֹךְ הַכְּלָל וְאָז צְרִיכִים שְׁמִירָה וְזֶה עִנְיַן סֻכּוֹת, כְּתִיב מָחִיתִי כָעָב פְּשָׁעֶיךָ וְכֶעָנָן חַטֹּאתֶיךָ שׁוּבָה אֵלַי כִּי גְאַלְתִּיךָ, סֻכּוֹת הוּא תְּשׁוּבָה מֵאַהֲבָה, וְכֶעָנָן הָיִינוּ עֲנָנִי הַכָּבוֹד, וְעַל יָדִי תְּשׁוּבָה מֵאַהֲבָה זְדוֹנוֹת נַעֲשׂוֹת כִּזְכוּיוֹת וְזֶהוּ שׁוּבָה אֵלַי,
29.משנה מסכת תענית פרק ד:ח
אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וּכְיוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁבָּהֶן בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת בִּכְלֵי לָבָן שְׁאוּלִין, שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אֶת מִי שֶׁאֵין לוֹ... וּבְנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת וְחוֹלוֹת בַּכְּרָמִים. וּמֶה הָיוּ אוֹמְרוֹת, בָּחוּר, שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה, מָה אַתָּה בוֹרֵר לָךְ. אַל תִּתֵּן עֵינֶיךָ בַּנּוֹי, תֵּן עֵינֶיךָ בַּמִּשְׁפָּחָה. (משלי לא) שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי, אִשָּׁה יִרְאַת יְיָ הִיא תִתְהַלָּל. ... וְכֵן הוּא אוֹמֵר, (שיר השירים ג) צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בַּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַתלִבּוֹ. בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ, זוֹ מַתַּן תּוֹרָה. וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ, זֶה בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁיִּבָּנֶה בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. אָמֵן:
30.רש"י מסכת תענית דף כו עמוד ב
זה מתן תורה - יום הכפורים, שניתנו בו לוחות האחרונות.
31.רש"י שיר השירים פרק ג פסוק יא
בעטרה שעטרה לו אמו - אהל מועד שהוא מעוטר בגוונין תכלת וארגמן ותולעת שני ...
וביום שמחת לבו - זה שמיני למילואים שנתחנך בו המשכן במדבר:
32.ירמיהו פרק ב
(ב) הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלִַם לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה’ זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה:
33.פירוש הרמח"ל על התורה - ספר במדבר
וְיִשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי וְגוֹ' (כא, א-ג). אָמְרוּ רז"ל, שָׁמַע שֶׁמֵּת אַהֲרֹן וְגוֹ'. עֲנָנִי הַכָּבוֹד הֵם סוֹד הַמַּקִּיפִים כַּיָּדוּעַ. וְעַד שֶׁהֵם שׁוֹלְטִים - מַרְחִיקִים הס"א מִן הַקְּדֻשָּׁה, וְאִם הֵם נֶעֱלָמִים ח"ו, אַדְּרָבָא - מְעִזָּה פָּנֶיהָ וּמְקַטְרֶגֶת. וּבִזְכוּת אַהֲרֹן הָיוּ מְאִירִים אֵלּוּ הַמַּקִּיפִים, וּכְשֶׁאִלּוּ נִסְתַּלְּקוּ בְּמִיתָתוֹ,
34.ספר תפארת שלמה - על מועדים - לחג הסוכות
וז"ש כִּי בַּסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי בַּסֻּכּוֹת עַנְנֵי כָּבוֹד הוֹשַׁבְתִּי בִּתְשׁוּבָה אֶת בנ"י ועי"ז זָכוּ לְכֹל הַגְּדוֹלָה. מֵעַתָּה שׁוּבוּ שׁוּבוּ בנ"י וִיהֵי' גַּם עַתָּה אוֹר הָעֶלְיוֹן מַקִּיף עֲלֵיכֶם מִכֹּל צַד כמ"ש (תְּהִלִּים כז, ה) כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה בְּיוֹם רָעָה יַסְתִּרֵנִי בְּסֵתֶר אָהֳלוֹ.
35.ספר ליקוטי אמרים - אות טז
וְזֶהוּ תַּכְלִית הָעֲבוֹדָה וְהִשְׁתַּדְּלוּת אָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה לְהָסִיר מָסַךְ הַמַּבְדִּיל עַד שֶׁיָּבוֹא וְיַגִּיעַ לְהַשִּׂיג בְּהִירוּת אוֹר ה' יִתְבָּרֵךְ הַמַּקִּיפוֹ [כַּיָּדוּעַ שֶׁמִּמֶּנּוּ מִזְדַּכֵּךְ חִיצוֹנוֹת הַכְּלִי וְזֶה סוֹד כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו כַּנּוֹדָע וְהַיְנוּ דְּיֵשׁ עוֹר וּבָשָׂר וְהָעוֹר נִקְרָא בַּזֹּהַר מַּשְׁכָא דְחִוְיָאשֶׁמִּצִּדּוֹ הַחֲטָאִים, וְהַיְנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁלֹּא נִזְדַּכֵּךְ וּלְכָךְ נִרְאֶה לְמַרְאִית הָעַיִן פְּנִימוֹת הַכְּלִי טוֹב מִן חִיצוֹנוּתָהּ וּבֶאֱמֶת הַחִיצוֹנוֹת טוֹב כַּנּוֹדָע וְהַיְנוּ עַל דֶּרֶךְ שֶׁאָמְרוּ (בְּרָכוֹת ל"ד ע"ב) בִּמְקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה עוֹמְדִים וְכוּ' וְזֶה יָקָר יוֹתֵר אַחַר הַזִּכּוּךְ כְּשֶׁמַּשִּׂיג הָאוּר מַקִּיף וְאֵין כָּאן מְקוֹמוֹ לְהַאֲרִיךְ] וְאוֹר הַפְּנִימִי שֶׁבְּכוֹחוֹת הַפּוֹעֲלִים שֶׁלּוֹ, וְכַיָּדוּעַ בַּזֹּהַר (ח"ג ק' ע"ב) עַל פָּסוּק (בְּרֵאשִׁית ל"ג, י"ז) וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכָּתָהּ שֶׁאַחַר הַנִּצּוּחַ לְעֵשָׂו בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים אָז מַגִּיעַ לְסֻכּוֹת שֶׁזֶּהוּ נֶגֶד עַנְנֵי כָּבוֹד וְהַיְנוּ אוֹר מַקִּיף:
36.בראשית פרק לג, ט-יז
(ט) וַיֹּ֥אמֶר עֵשָׂ֖ו יֶשׁ־לִ֣י רָ֑ב אָחִ֕י יְהִ֥י לְךָ֖ אֲשֶׁר־לָֽךְ: (י) וַיֹּ֣אמֶר יַעֲקֹ֗ב אַל־נָא֙ אִם־נָ֨א מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ וְלָקַחְתָּ֥ מִנְחָתִ֖י מִיָּדִ֑י כִּ֣י עַל־כֵּ֫ן רָאִ֣יתִי פָנֶ֗יךָ כִּרְאֹ֪ת פְּנֵ֥י אֱלֹהִ֖ים וַתִּרְצֵֽנִי: (יא) קַח־נָ֤א אֶת־בִּרְכָתִי֙ אֲשֶׁ֣ר הֻבָ֣את לָ֔ךְ כִּֽי־חַנַּ֥נִי אֱלֹהִ֖ים וְכִ֣י יֶשׁ־לִי־כֹ֑ל וַיִּפְצַר־בּ֖וֹ וַיִּקָּֽח: (יב) וַיֹּ֖אמֶר נִסְעָ֣ה וְנֵלֵ֑כָה וְאֵלְכָ֖ה לְנֶגְדֶּֽךָ: (יג) וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו אֲדֹנִ֤י יֹדֵ֙עַ֙ כִּֽי־הַיְלָדִ֣ים רַכִּ֔ים וְהַצֹּ֥אן וְהַבָּקָ֖ר עָל֣וֹת עָלָ֑י וּדְפָקוּם֙ י֣וֹם אֶחָ֔ד וָמֵ֖תוּ כָּל־הַצֹּֽאן: (יד) יַעֲבָר־נָ֥א אֲדֹנִ֖י לִפְנֵ֣י עַבְדּ֑וֹ וַאֲנִ֫י אֶֽתְנָהֲלָ֣ה לְאִטִּ֗י לְרֶ֨גֶל הַמְּלָאכָ֤ה אֲשֶׁר־לְפָנַי֙ וּלְרֶ֣גֶל הַיְלָדִ֔ים עַ֪ד אֲשֶׁר־אָבֹ֥א אֶל־אֲדֹנִ֖י שֵׂעִֽירָה: (טו) וַיֹּ֣אמֶר עֵשָׂ֔ו אַצִּֽיגָה־נָּ֣א עִמְּךָ֔ מִן־הָעָ֖ם אֲשֶׁ֣ר אִתִּ֑י וַיֹּ֙אמֶר֙ לָ֣מָּה זֶּ֔ה אֶמְצָא־חֵ֖ן בְּעֵינֵ֥י אֲדֹנִֽי: (טז) וַיָּשָׁב֩ בַּיּ֨וֹם הַה֥וּא עֵשָׂ֪ו לְדַרְכּ֖וֹ שֵׂעִֽירָה: (יז) וְיַעֲקֹב֙ נָסַ֣ע סֻכֹּ֔תָה וַיִּ֥בֶן ל֖וֹ בָּ֑יִת וּלְמִקְנֵ֙הוּ֙ עָשָׂ֣ה סֻכֹּ֔ת עַל־כֵּ֪ן קָרָ֥א שֵׁם־הַמָּק֖וֹם סֻכּֽוֹת: ס
37.זוהר - רעיא מהימנא כרך ג (ויקרא) דף ק עמוד ב הסולם - מאמר ראש השנה אות רכג
וּכְדֵין, אַהְדָּר עֵשָׂו אַפֹּטְרוֹפּוֹסָא דְּיַעֲקֹב, וְיַעֲקֹב לָא בָּעָא דּוּבְשֵׁיהּ וְעוּקְצֵיהּ. יַעֲבָר נָא אֲדוֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ. כְּדֵין וַיָּשָׁב בַּיּוֹם הַהוּא עֵשָׂו לְדַרְכּוֹ. אֵימָתַי. בְּשַׁעַת נְעִילָה, דְּהָא אִתְפְּרַשׁ מֵעַמָּא קַדִּישָׁא. וקב"ה שָׁבִיק לְחוֹבֵיהוֹן, וְכִפֵּר עָלַיְיהוּ. כֵּיוָן דְּהַהוּא מְקַטְרְגָא אָזַל בְּהַהוּא דּוֹרוֹנָא, וְאִתְפְּרַשׁ מִנַּיְיהוּ, בָּעֵי קב"ה לְמֶחְדֵּי בִּבְנוֹי, מַה כְּתִיב, וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה וַיִּבֶן לוֹן בָּיִת וְגוֹ'. עַל כֵּן קָרָא שֵׁם הַמָּקוֹם סוּכּוֹת, כֵּיוָן דְּיַתְבֵי בַּסֻּכּוֹת, הָא אִשְׁתֵּזִיבוּ מִן מְקַטְרְגָא, וקב"ה חַדֵּי בִּבְנוֹי. זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן בְּהַאי עָלְמָא וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי. (ע"כ רעיא מהימנא)
Esav then reverted to be Yakov’s defender, however Yakov did not want his “honey or his sting”, (Yakov said) “let my Lord I beg you, pass before his servant”, Esav returned that day to his path, when did this transpire? At the time of Neila, for it is at that time he separates from his holy nation, and the Holy One blessed Be He forgives their sins and brings about atonement. Once the prosecutor takes leave with his present (bribe) and separates from them, the Holy One blessed Be He arrives to rejoice with His children, what is written? Yakov went to Sukkot and built a home…therefore the place is called Sukkot. Since he dwelled in Sukkot, he was saved from the prosecutor, and the Holy One blessed Be He rejoiced in His children. Happy is their lot in this world and in the world to come.
38.רמב"ן ויקרא פרק טז:ח
וגורל אחד לעזאזל - …ור"א כתב אמר רב שמואל אף על פי שכתוב בשעיר החטאת שהוא לשם, גם השעיר המשתלח הוא לשם. ואין צורך, כי המשתלח איננו קרבן, שלא ישחט. ואם יכולת להבין הסוד שהוא אחר מלת עזאזל תדע סודו וסוד שמו, כי יש לו חברים במקרא, ואני אגלה לך קצת הסוד ברמז בהיותך בן שלשים ושלש תדענו. והנה ר"א נאמן רוח מכסה דבר, ואני הרכיל מגלה סודו שכבר גלו אותו רבותינו ז"ל במקומות רבים: אמרו בבראשית רבה (סה י) ונשא השעיר עליו (להלן פסוק כב), זה עשו שנאמר (בראשית כז יא) הן עשו אחי איש שעיר, את כל עונותם, עונות תם שנאמר ויעקב איש תם (שם כה כז): ומפורש מזה בפרקי רבי אליעזר הגדול (פרק מו), לפיכך היו נותנין לו לסמאל שוחד ביום הכפורים שלא לבטל את קרבנם, שנאמר גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל, גורלו של הקדוש ברוך הוא לקרבן עולה, וגורלו של עזאזל שעיר החטאת וכל עונותיהם של ישראל עליו, שנאמר ונשא השעיר עליו. ראה סמאל שלא נמצא בהם חטא ביום הכפורים, אמר לפני הקדוש ברוך הוא, רבון כל העולמים יש לך עם אחד בארץ כמלאכי השרת שבשמים, מה מלאכי השרת יחפי רגל כך הן ישראל יחפי רגל ביום הכפורים. מה מלאכי השרת אין בהם אכילה ושתיה כך ישראל אין בהם אכילה ושתיה ביום הכפורים. מה מלאכי השרת אין להם קפיצה כך ישראל עומדין על רגליהם ביום הכפורים. מה מלאכי השרת שלום מתווך ביניהם כך הן ישראל שלום מתווך ביניהם ביום הכפורים. מה מלאכי השרת נקיים מכל חטא כך הן ישראל נקיים מכל חטא ביום הכפורים. והקדוש ברוך הוא שומע עדותן של ישראל מן הקטיגור שלהם ומכפר על המזבח ועל המקדש ועל הכהנים ועל כל עם הקהל שנאמר וכפר את מקדש הקדש וגו', ע"כ אגדה זו. והנה הודיענו שמו ומעשהו:
39.ספר פרי צדיק מוצאי יום כפורים - אות ז
בְּשִׁלְהֵי יוֹמָא אִיתָא אַשְׁרֵיכֶם יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי מִי אַתֶּם מְטַהֲרִין וּמִי מְטַהֵר אֶתְכֶם אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם שְׁנָא' וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם וְגוֹ' וְאוֹמֵר מִקְוֶה יִשְׂרָאֵל ה' מָה מִקְוֶה מְטַהֵר אֶת הַטְּמֵאִים אַף הקב"ה מְטַהֵר אֶת יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לְכַוֵּן עַל דֶּרֶךְ מאחז"ל (יוֹמָא נ"ז.) בְּהַאי מִינָא דְּאָמַר הַשְׁתָּא בָּרִי טְמֵאִים אַתּוּן דִּכְתִיב טֻמְאָתָהּ בִּשּׁוּלִי'. א"ל כְּתִיב הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם וְהוּא הַפָּסוּק הַנֶּאֱמָר ביוה"כ וְכַפֵּר עַל הַקֹּדֶשׁ וְגוֹ' הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם ואח"ז נֶאֱמַר כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם וְגוֹ' לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ. כִּי עִנְיָן הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם הוּא שֶׁפְּנִימִיּוֹת קְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל לֹא נִתְרַחֵק מֵהַשֹּׁרֶשׁ הַקְּדֻשָּׁה אֵיךְ שֶׁיְּהֵי' עכ"פ יוּכַל לִהְיוֹת אֶצְלָם הַשְׁכָּנַת וְהַשְׁרָאַת הַקְּדֻשָּׁה כְּעִנְיַן יִחוּד שֶׁמֻּתָּר בְּטֻמְאַת אִשְׁתּוֹ נִדָּה. ואח"ז נֶאֱמָר כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם וְגוֹ' לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ הַיְנוּ בִּסְגֻלַּת הַיּוֹם הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה פּוֹעֵל שֶׁיְּהֵי' הַטָּהֳרָה בִּשְׁלֵמוּת לִפְנֵי ה' כִּבְיָכוֹל שֶׁיּוּכַל לִהְיוֹת הַזִּוּוּג לִפְנֵי ה' פב"פ וְהַיְנוּ ע"י עֲבוֹדַת כה"ג בקה"ק שֶׁנִּקְרָא חֶדֶר הַמִּטּוֹת כַּיָּדוּעַ. וע"ז מְרַמֵּז בַּגְּמָ' אַשְׁרֵיכֶם יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי מִי אַתֶּם מְטַהֲרִים הַיְנוּ שֶׁסִּבַּת טָהֳרָתָם הוּא כְּדֵי לִהְיוֹת לְפָנָיו יָת' שֶׁהוּא תַּכְלִית הַטָּהֳרָה כַּנַ"ל וּמִי מְטַהֵר אֶתְכֶם אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם הַיְנוּ שֶׁכָּל עִנְיְנֵי טָהֳרַת יִשְׂרָאֵל הֵן שֶׁיּוּכַל לִהְיוֹת הַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה שֶׁהוּא עִנְיַן מַדְרֵגָה רִאשׁוֹנָה הַשּׁוֹכֵן אַתֶּם וְגוֹ' וְהֵן תַּכְלִית הַטָּהֳרָה לִשְׁלֵמוּת בְּיִחוּד כַּנַ"ל הוּא רַק מִכּוֹחוֹ יָת' וע"ז הוֹלֵךְ וּמְפָרֵשׁ שְׁנָא' וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וְגוֹ' הוּא כְּדֵי לִהְיוֹת חֲלֻקָּה שֶׁיְּהֵי' שׁוֹכֵן אַתֶּם וְגוֹ' כַּנַ"ל וְהַיְנוּ ע"י הַשַּׁפַּעַת ד"ת בְּלֵב נְפָשׁוֹת יִשְׂרָאֵל כְּמַשְׁמָעוּת וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם כְּמִי שֶׁזּוֹרֵק עַל חֲבֵרוֹ מֵרָחוֹק. וּמַיִם טְהוֹרִים הוּא הַשַּׁפַּעַת ד"ת שֶׁנִּמְשְׁלוּ לַמַּיִם שעי"ז יְהֵי' עכ"פ בִּיכָלְתֵּנוּ לְהַכְנִיעַ אֶת לֵב כְּסִיל לשמאלו לְהַכְרִיעַ א"ע לְטוֹב לְבַל לְהִתְפַּתּוֹת. וְכִדְבָרֵינוּ הַנָּ"ל שע"י ד"ת נַעֲשָׂה אֲבָנִים שָׁחֲקוּ מַיִם לְהִכְנִיעוּ לְפִי שָׁעָה עכ"פ וְכֹל זֶה מֵעֶזְרַת השי"ת כְּאָמְרָם זַ"ל (סֻכָּה שָׁם) אִלְמָלֵא הקב"ה עָזְרוּ וְכוּ' וְזֶה פּוֹעֵל שֶׁיְּהִי' עכ"פ הַשּׁוֹכֵן אַתֶּם וְגוֹ' וְאוֹמֵר מִקְוֶה יִשְׂרָאֵל ה' מָה מִקְוֶה מְטַהֵר אֶת הַטְּמֵאִים אַף הקב"ה מְטַהֵר אֶת יִשְׂרָאֵל הוּא חוֹזֵר עַל חֲלֻקָּה הַשֵּׁנִית שֶׁהוּא תַּכְלִית הַטָּהֳרָה לִשְׁלֵמוּת הַיִּחוּד וְהַזִּוּוּג וְהוּא כְּעֵין הַמִּקְוֶה מַיִם שֶׁהַנִּכְנָס לְתוֹכוֹ נִמְצָא כָּל גּוּפוֹ מֻקָּף בְּמֵי הַדַּעַת וְהוּא כש"נ כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים וְדַעַת הוּא עִנְיַן הַכָּרָה וְחִבּוּר בְּתַכְלִית הַדְּבֵקוּת כַּיָּדוּעַ מלה"כ וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה וְתַכְלִית הַטָּהֳרָה הָיוּ נַעֲשֶׂה ביוה"כ לִהְיוֹת לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ כַּנַ"ל. וּבָזֶה נִסְמַךְ מִיָּד מִצְוַת סֻכָּה שֶׁהוּא ג"כ שְׁלֵמוֹת הַיִּחוּד בְּפֹעַל לִהְיוֹת כָּל גּוּפוֹ מֻקָּף בְּתוֹךְ הַמִּצְוֹת סֻכָּה לִהְיוֹת חֹסָה בְּצִלָּא דְּמֵהֵימָנוּתָא וְזֶהוּ דָּיְקָא רַק בִּסְגֻלַּת נְפָשׁוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁיּוּכְלוּ לְהַגִּיעַ לִדְבִיקוּת השי"ת בְּעֶצֶם כמש"נ וְאַתֶּם הַדְּבִיקִים בָּהּ' אֱלֹהֵיכֶם וְכִדְאִי' בזה"ק (ח"ג דס"ג ע"ב) ע"פ כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת מַאן דְּאִיהוּ מַגִּזְעָא וְשֶׁרְשָׁא דְּיִשְׂרָאֵל יָתֵיב תְּחוֹת צִילָא דִּמְהַמְּנוֹתָא:
40.ספר שם משמואל - פרשת תצוה - וזכור שנת תר"פ
ולפי האמור יש לפרש דברי המכילתא ואהרן וחור תמכו בידיו אהרן בזכות הכהונה וחור בזכות המלכות. כהונה היא מימיןדרגא דאברהם חסד (תהלים ק"י) אתה כהן לעולם והוא אור שנברא ביום ראשון, מלכות ידוע שהיא מרכבה למלכות שמים שבנינה מהגבורות שמאל דוחה את כל השקרים, ואהרן וחור תקנו את התפיסה שהי' על משה רבינו ע"ה במה שלא נלחם בעצמו בעמלק שוא ושקר. ושני אלה הם כענין שבת ימין ושמאל תפרוצי שעומד לעומת כחו של עמלק:
41.תיקוני זוהר מט
וְעוֹד מְטַהֶרֶת אֶת הַטָּמֵא, כַּד נוֹלַד מֹשֶׁה אִתְּמַר בֵּיהּ (לגבי בת פרעה) (שמות ב ב) וַתֵּרֶא אוֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא, דְחָמַאת עִמֵּיהּ שְׁכִינְתָּה, וּמִיָּד דְּנָגְעָה (איהי) בֵּיהּ בַּת פַּרְעֹה אִתְדַּכִּיאַת וְאִתְּסִיאַת מִצָּרַעִִתָּא דִילָהּ, וּמֹשֶׁה אִתְדַּבְּקַת בֵּיהּ צָרַעַת, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (שם ד ו) וְהִנֵּה יָדוֹ מְצוֹרַעַת כַּשָּׁלֶג, דִּבְהַהוּא זִמְנָא דְנָגְעָה בֵיהּ בַּת פַּרְעֹה, פָרְחַת שְׁכִינְתָּא מִנֵּיהּ, וּבְגִין דָּא כַד בָּעָא לְאִתְקָרְבָא לְגַבָּהּ בַּסְּנֶה, אָמְרָה לֵיהּ אַל תִּקְרַב הֲלוֹם שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ (שם ג ה) עַד דְּיִתְפַּשַּׁט מֵהַהוּא גוּפָא דְנָגְעַת בֵּיהּ בַּת פַּרְעֹה, תַּמָּן אַחֲזֵי לֵיהּ, דְּגוּפָא דְבַר נַשׁ בְּהַאי עָלְמָא, אִיהוּ צָרַעַת מִמַּשְׁכָא דְחִוְיָא.
